להורדה - מכון ירושלים לחקר ישראל

כל הזכויות שמורות למכון ירושלים לחקר ישראלרק 10% מתוכם השיבו שאינם רוצים לשוב לירושלים,‏ ואילו 53% השיבו שהם רוציםאו רוצים מאוד לשוב לירושלים.‏ 34 המצב שונה מאוד בקרב הלא-חרדים,‏ ובעיקר בקרבאלה שעזבו למבשרת-ציון ולמעלה-אדומים,‏ שהם היישובים היחידים בנתוניהם שלקפלן,‏ קמחי וחושן שאותם אפשר לתאר כיישובים עם ״אוכלוסייה חזקה״.‏ גם אצלםתפסה בעיית הדיור ‏(ובעיקר השאיפה לשפר את איכותו,‏ הרצון לבית צמוד-קרקע,‏ ויוקרהדיור)‏ מקום ראשון,‏ אך לא בלעדי.‏ מחירי-דיור גבוהים בירושלים צוינו כגורם החשובביותר לעזיבה רק בקרב 30% מאלה שעברו למבשרת-ציון.‏ 14% בלבד הביעו שם רצוןלשוב העירה ו-‏‎60%‎ ציינו במפורש כי הם אינם רוצים לחזור לירושלים.‏ זאת ועוד:‏ לפיקמחי וחושן(‏‎1998‎‏)‏ 67% מקרב העוזבים למבשרת-ציון ציינו את יחסי חרדים־חילוניםבירושלים כמניע חשוב או חשוב-מאוד לעזיבת העיר.‏ כמחצית ציינו את איכות החינוךכגורם חשוב או חשוב-מאוד שהביאם לעבור מירושלים למבשרת-ציון או למעלה-‏אדומים.‏אף שלא ברור איזה משקל יש לייחס להסברים שאנשים מספקים,‏ בדיעבד,‏ למעשיהםאו לתכניותיהם לעתיד — הערכות דומות מועלות תדיר לגבי מניעי נטישת העיר.‏ בעודשבשנות ה-‏‎70‎ וה-‏‎80‎ משכה ירושלים אוכלוסייה חזקה,‏ התהפך הגלגל מאז שנות ה-‏‎90‎‏.‏נראה שבעוד שבעבר נשארו מרבית בוגרי התיכון היוקרתיים של העיר להתגורר בהבבגרותם,‏ אין זה עוד המצב השורר כיום.‏ צעירים אלה נוטשים את העיר בטענה שהיאאינה מספקת להם את איכות החיים שבה הם חפצים,‏ ומתוך תחושה שהעיר הולכתומתחרדת,‏ הולכת ומידרדרת וגורלה נחרץ.‏3יכמקום סיכום:‏ משמעות שאלת ההגירה מן העירהניתוח שהבאנו עד כאן מבהיר עד כמה חשוב שלא להתייחס אל ההגירה השליליתמן העיר בצורה גורפת.‏ מבחינת חוסנה הכלכלי של העיר ראוי במיוחד להכיר בעובדהשהגירת האוכלוסייה החרדית ליישובים שבהם הדיור זול יותר,‏ היא לא רק תופעה! טבעית,‏ אלא גם תופעה רצהה לעיר — אולי אחת התופעות העיקריות שתוכלנה לעצורI את שקיעתה.‏ נזכיר בהקשר זה גם את אומדניו של דהן (1999, לוח 1) שהאוכלוסייההחרדית הענייה של ירושלים היא נטל תקציבי ישיר על שאר אוכלוסיית העיר.‏ לפיאומדן זה,‏ ב-‏‎1995‎ זכתה האוכלוסייה החרדית ל-‏‎27.5%‎ מסך ההוצאה העירונית ‏(ללאתשלומי-ריבית),‏ אך סיפקה רק 9% מתשלומי הארנונה למגורים.‏ כלומר,‏ לפי אומדנונתונים אלה מבוססים על לוחות 4 ו-‏‎5‎ בנספח של קפלן,‏ קמחי וחושן.‏ מבין אלה שעזבו לביתר-עלית,‏העלו רק 3.1% את בעיית יחסי חילונים-חרדים כגורם החשוב ביותר שהביאם לעזוב את ירושלים,‏ ויותרמ-‏‎90%‎ ציינו את הקושי במציאת דיור בירושלים.‏79