עו"ד אייל רגב - לשכת עורכי הדין

מאת:‏עו"ד עפראטיאסמדיניות הפשרההנוהגת בבתי המשפטמעודדת בסופו שלדבר את התופעההחמורה הקיימתבמקומותינו של איכיבוד התחייבויותחוזיות וחוקיותשלטון החוקאו שלטון הצחוקפ‏"פתח לנו שער בשעת נעילה"‏ - אנו מתפללים במוצאייום הכיפורים,‏ בטרם ייגזר דיננו,‏ וכאשר ניתנת לעורך דיןגם זכות המילה האחרונה בטרם נעילת הגיליון - מי יסרבלהצעה מפתה שכזו?!‏כשהתבקשתי על ידי מערכת ‏"בדלתיים פתוחות"‏ לנעול אתהגיליון במדור קבוע,‏ ראיתי בכך זכות שניתנה לי להמשיךולבטא את דעותיי ותחושותיי,‏ כפי שעשיתי עד כה בצורהמזדמנת.‏מההדים שקיבלתי מחברים במשך השנים,‏ התברר לישרבים מזדהים ומרגישים שביטאתי את מחשבותיהםואת מצוקותיהם,‏ ואני מקווה שאצליח לעשות כך גם מכאןולהבא.‏המילה הכתובה כמוה כזרע,‏ שלא תמיד נובט,‏ ורק לעיתיםרחוקות נקלט,‏ צומח ומשגשג,‏ אך לפחות יש בה יסוד שלנחמה לקורא,‏ ולו יהא זה שכרי.‏סלחנותה של המערכת המשפטיתמעל דפי העיתונות נדונה לאחרונה בהרחבה מצוקתם שלהצעירים המבקשים לשכור דירה בעיר תל-אביב.‏ האצבעהמאשימה הופנתה כלפי חמדנותם של בעלי הדירות המנצליםלרעה את הביקוש הגואה.‏לאיזון התמונה ניתן פתחון פה לבעל דירה,‏ אשר טען,‏ ביןהיתר,‏ כי בניגוד להשקעות אלטרנטיביות,‏ המשכירים נוטליםעל עצמם סיכונים גבוהים באותם מקרים שבהם הדייר השוכראינו עומד בהתחייבויותיו על פי הסכם השכירות,‏ וזאת הןלעניין ביצוע תשלומים והן לעניין פינוי הדירה.‏ סיכונים אלהמחריפים במיוחד נוכח אזלת ידם של בתי המשפט,‏ כאשר הםנדרשים ליתן למשכיר הנפגע סעדים אפקטיביים כנגד השוכרבמקרים של הפרת חוזה השכירות.‏אין צורך להכביר מילים על התופעה הידועה,‏ לפיה גםבמקרה שבו הדייר השוכר הפסיק לשלם את דמי השכירות,‏וגם במקרה שתקופת השכירות הסתיימה - אין למשכיר כלאפשרות לקבל מבית המשפט סעד מהיר ואפקטיבי של פינוי,‏על מנת שיוכל לממש את זכות הקניין שנחמסה מידיו על ידיהדייר המחזיק במושכר שלא כדין.‏בנסיבות אלה,‏ כאשר הדייר הופך למעשה למתנחל במאחזבלתי חוקי,‏ הטרוניה של בעלי הנכסים אינה מכוונת אךורק נגד תופעת הסחבת בבתי המשפט,‏ אלא היא מתייחסתבעיקר ל"סלחנותה"‏ של המערכת המשפטית כלפי מפרי חוק.‏התופעה הנפוצה והשכיחה היא שדווקא מי שעומד על מיצויזכויותיו החוקיות בבואו בשערי בית המשפט,‏ נחשב בעיניהשל מערכת המשפט כמחרחר ריב ומדון,‏ הטורד את מנוחתהשל מערכת המשפט,‏ כשהוא מעמיס עליה את בעיותיו.‏לעומתו,‏ מי שמפר חוק ביודעין,‏ תוך שהוא מנסה להתחמקבריש גלי מתוצאות התנהגותו הבלתי חוקית,‏ דווקא הואמקבל מהמערכת המשפטית ‏"פרסים"‏ על התנהגותו הנלוזה.‏‏"פרסים"‏ אלה מתבטאים בהצעת הסדרי פשרה,‏ הכולליםהנחות כספיות,‏ פטור מהוצאות משפטיות,‏ ולעיתים אףארכות מועד וסידורי דיור חילופיים.‏הלחצים המופנים על ידי בית המשפט אל עבר התובעים,‏המאיצים בהם לקבל את הצעות הפשרה שמציע בית המשפט,‏מהווים,‏ למעשה,‏ הודאה של המערכת המשפטית באזלת ידהו/או בחוסר רצונה להפעיל את כוחותיה למען הצד הנפגע.‏המערכת רוצה לעשות ‏"צדק"‏ וליצור ‏"איזון"‏ כביכול בין‏"המשכיר החזק"‏ לבין ‏"השוכר החלש",‏ גם כאשר יחסיהכוחות האמיתיים בין הצדדים הנ"ל הם הפוכים בתכלית.‏ כךהופכת מדינת ישראל,‏ בחסות מערכת בתי המשפט,‏ לגן עדןולחממה למפרי חוק ביודעין.‏מן הפרט אל הכלל.‏ ניתן לקבוע,‏ בצער,‏ כי מדיניות הפשרההנוהגת בבתי המשפט מעודדת בסופו של דבר את התופעההחמורה הקיימת במקומותינו של אי כיבוד התחייבויותחוזיות וחוקיות.‏ כי מדוע יטרח השוכר למצוא לעצמו דיורחילופי בתום תקופת השכירות,‏ אם הוא יכול להמשיךלהחזיק במושכר מבלי לשלם,‏ ובסופו של דבר להסכיםלהצעת פשרה שעל פיה יתפנה במועד הנוח לו,‏ תוך קבלתהנחה משמעותית מסכום הפיצויים הקבוע בחוזה בגין איפינוי המושכר במועד?!‏העובדה שמערכת המשפט אינה רואה לנגד עיניה את חובתהלהגן במלוא כוחותיה על האינטרסים החוקיים הברוריםשל אזרחי המדינה,‏ ותחת זאת היא מקדישה את כוחותיהלפעילות חברתית של ‏"עשיית צדק"‏ כביכול - יוצרת מצבאבסורדי שבדרך אל ‏"עשיית הצדק"‏ נרמסות,‏ ברגל גסה,‏זכויות משפטיות יסודיות כגון זכות הקניין.‏היומרה של מערכת המשפט,‏ הרואה את עצמה כמופקדת עלהבטחת שלטון החוק במדינה,‏ אינה נמדדת בצווים שמוציאבג"ץ נגד ראש הממשלה.‏ מבחנו האמיתי של שלטון החוקבמדינה נמדד בעיקר באפקטיביות של הליכי פינוי המתנהליםבבית משפט השלום.‏FINAL OFFER50בדלתיים פתוחות נובמבר-דצמבר 2007