עו"ד אייל רגב - לשכת עורכי הדין

‏"נכסי קריירה"‏יוצאים לדרךלמרות שבית המשפט העליון פסק בנושאחשוב זה,‏ משקלו כפסק דין תקדימי אינורב ואין בו בשורה ממשית * הזדמנותשהוחמצה ומשאירה את הפתרונות לעתידהבלתי נראה לעיןמאת:‏ עו"ד שלמה אבניבחוברת 14 ו-‏‎15‎ של ‏"דין ואומר"‏ ‏)יוני 2004, מאי 2005( ואח"כ באתר‏"נבו"‏ פרסמתי שני מאמרים שדנו בסוגיית ‏"נכסי קריירה".‏ ראיתילנכון לציין כבר אז שזהו יצור העומד על רגליו שלו,‏ עדיין רגליים לאיציבות הזקוקות לתמיכה...‏ אף שבתי המשפט יידרשו לעסוק בנושא סבוךזה ובסוגיית יישומו הלכה למעשה עד שתגובש הלכה ברורה ומנחה.‏ השופטרובינשטיין צוטט שם:‏ ‏"...ואחרי תרגומה הלכה למעשה לשיטת חישוב הוגנתואלה טעונים כאמור חשיבה נוספת שהדעת נותנת ששעתן תבוא".‏ והנה,‏לאחרונה פורסם פסק דינו של בית המשפט העליון ‏)בע"מ 4623/04 פלוני נ'‏אלמונית,‏ להלן ‏"פסק הדין"(‏ בנושא חשוב זה,‏ ובתקשורת נכתב כי זהו פסקדין תקדימי וחשוב.‏ סברנו שהנה הגיעה שעתה של החשיבה הנוספת,‏ אך לאכך היה.‏ חשיבותו של פסק הדין אינה שנויה במחלוקת,‏אך משקלו כפסק דין תקדימי אינו רב.‏אכן,‏ פסק הדין החדש מצהיר באופן ברורמה שלא היה כל כך נהיר עד כה - ‏"...ומכלמקום,‏ לדעתנו,‏ ‏'נכסי קריירה'‏ באים בגדרהמונח ‏'נכס'‏ ולו מן הטעם שמדובר ביתרוןכלכלי ממשי,‏ שניתן לכמת בכסף...".‏ דא עקאשעד מהרה מתברר מקריאת פסק הדין שבבעייתהכימות והמימוש פסק הדין עדיין רחוק מליתןתשובות ברורות לערכאות הנמוכות,‏ ונאמר שם:‏‏"נדמה כי מגוון המקרים השונים שיכולים להתעוררהוא בלתי מוגבל,‏ כללי החלוקה והאיזון ייקבעו ממקרהלמקרה,‏ טוב לה להלכה שתתפתח עקב בצד אגודל...".‏ראשית,‏ יש להעיר שפסק הדין מדבר על חלוקת ‏"נכסיהקריירה"‏ בעת גירושין של בני הזוג.‏ ברור שיש להבין אתהפסק כאילו דיבר לא רק על איון נישואין שמקים את עילתהחלוקה,‏ אלא הפסקת הנישואין מכל סיבה שהיא,‏ למשל - פטירת בן הזוגשיצר את ‏"נכסי הקריירה",‏ כיוון שיורשיו באים בנעליו,‏ ואין ליורשים אלאמה שהותיר המוריש,‏ והמוריש לא הותיר אלא את המחצית בלבד,‏ המחציתהשנייה איננה שלו והוא החזיק בה כנאמן עבור בת זוגו.‏שאלה נוספת שמתעוררת ולא ניתנה לה תשובה בפסק הדין,‏ היא חלוקת‏"נכסי הקריירה"‏ לשלוש תקופות:‏ התקופה שקדמה לנישואין,‏ תקופתהנישואין והתקופה שלאחר איון הנישואין ‏)או הפטירה(.‏התקופה הראשונה יכול שתהיה ארוכה או קצרה וכבר נזרעו ניצני הקריירה,‏שטרם הניבה פירות או שהניבה פירות התחלתיים.‏ בעל הנכס הזה מביא עמולנישואין נכס בר-קיימא שיש לכמתו והוא שייך כל כולו לבעל הנכס ולאלשני בני הזוג.‏ בתקופה השלישית יש והפוטנציאל מתחיל לתת פירות שנבטובתקופה השנייה,‏ אך פירותיו טרם הבשילו וטרם באו לידי ביטוי ממשי.‏ אמרבית המשפט בפסק הדין:‏ ‏"...אולם הקושי בהערכת חלקם של בני הזוג אינומאיין את הזכאות...".‏ נותרה,‏ אפוא,‏ רק בעיית הכימות ובתקופה השנייההדברים פשוטים יותר.‏הצעתי במאמרי הקודם לעשות שימוש בסעיף 8}2{ של חוק יחסי ממון ביןבני זוג,‏ התשל"ג - 1973, ולקבוע את הסכומים המתאימים על דרך האומדנה,‏כפי שנוהג בית המשפט בענייני נזיקין,‏ וזאת כדי לשים קץ למעקביםולהתדיינויות בין בני הזוג ‏)או יורשיהם(‏ גם לאחר איון נישואיהם.‏ על כן,‏את סכום הכימות שיתקבל על דרך האומדנה ישלשלם מיד בתשלום אחד ולא בתשלומים עתיים,‏האמורים לכרוך את בני הזוג בכריכה אחת למשךשנים רבות נוספות,‏ אף שכל אחד כבר פנה לדרכווהקים משפחה אחרת.‏מבחינה זו אין ב"פסק הדין"‏ בשורה ממשית.‏הוא מותיר את הפתרונות להלכה שתתפתחעקב בצד אגודל,‏ או במלים פשוטות:‏ בעתידהבלתי נראה לעין.‏זו הזדמנות שהוחמצה כיוון שמדובר בבניזוג שכל רכושם נצבר בתקופת נישואיהםולא היה צורך לבחון נכסים שנצברולפני הנישואין או לאחריהם.‏ ניתן היהלהתמודד עם בעיות הכימות על דרךהאומדנה ולסגור את המחלוקות כברעתה.‏ חבל שלא נקבעו קריטריוניםברורים לערכאות הנמוכות,‏ לפחותלגבי ‏"התקופה האמצעית".‏46 בדלתיים פתוחות נובמבר-דצמבר 2007