עו"ד אייל רגב - לשכת עורכי הדין

בצריךעיוןפגיעתה הרעה של‏"אמירת אגב"‏ללא אחת אנו נתקלים באמירות שהינן חלקמאת:‏מהחלטות בית המשפט,‏ המעמידות אותנו,‏עו"ד יעלבייחוד כעורכי דין,‏ במצב של חוסר אוניםפנקסלנוכח העדר כלים מתאימים להתמודד עםאותן אמירות.‏ כוונתי היא לאמירות אגב,‏שאינן חייבות להופיע בפסק הדין,‏ ואינןממש תורמות לו,‏ אלא שהשופט מטעמיוהוא,‏ בחר לשלבן בפסק דינו.‏אמירות אגב אלה הן יותר מרעה חולה.‏ כאשר שופט מביעדעתו על התנהלות של מי שלא היה צד לדיון,‏ שכלל לא ניתןלו פתחון פה במהלך הדיון,‏ אבל במלחמה שבין שני צדדיםהועלה הצד השלישי לקורבן,‏ כי כך נוח היה לאחד הצדדים- מי ייתן לצד השלישי את יומו בבית המשפט?‏ כיצד יוכללשכנע את קוראי פסק הדין ש"אין לו אחות"?‏ כיצד בכלליידע כי הובעה לגבי התנהלותו דעה בהחלטה שיפוטית להכלל לא היה צד?‏מעשה שהיה כך היה:‏ בין שני הורים לילדיהם התגלעסכסוך משפטי,‏ שהיה פועל יוצא משיקול דעת גרוע שלההורים.‏ עורך הדין הראשון של ההורים,‏ שהיה יועצם לפניההתקשרות החוזית עם הבנים,‏ יעץ להם במפורש שלאלהיכנס להתקשרות החוזית הזאת.‏ הם פעלו בניגוד לאותוייעוץ,‏ ולימים נתבעו על ידי הבנים למלא התחייבויות שונותהנובעות מאותה התקשרות.‏ עורך הדין של ההורים,‏ שידע אתהאמת,‏ לאחר שעורך הדין הקודם סיפר לו אותה,‏ לא טרחלזמן את עורך הדין הראשון לעדות,‏ והעדיף להשאיר על כנהאת העדות השקרית של ההורים,‏ על פיה עורך הדין הראשוןכלל לא יעץ להם להימנע מהתקשרות עם הבנים,‏ נהפוך הוא.‏ההורים זכו בהתדיינות המשפטית מול הבנים,‏ ואולם השופט,‏שלא הביע כל תמיהה על אי זימון עורך הדין הראשון לעדות,‏כלל בפסק דינו ביקורת נוקבת על עורך הדין הראשון והייעוץשלכאורה נתן.‏ זאת,‏ כאמור,‏ מבלי שכלל שמע אותו,‏ ומבלישפסק הדין עצמו בכלל חייב ביקורת שכזאת.‏הפגיעה בשמו הטוב של עורך הדין הראשון ברורה לחלוטין.‏ברורה פחות הטעות של השופט שישב בדין,‏ שלא לומרההתנהגות הלא אתית של עורך הדין,‏ שנמנע מלזמן את עורךהדין הראשון לעדות ובחר להשאיר על כנה גרסה לא נכונהשל לקוחותיו.‏ הבעיה,‏ עם זאת,‏ נותרת בעינה:‏ הכיצד יוכלעורך הדין הנפגע ‏)הראשון(‏ להביא דברים על תיקונם?‏אמירת אגב גרמה לפיטורי העובדמקרה נוסף:‏ בתיק פלילי שהתנהל בבית משפט השלום נגדעובד מדינה ותיק ביותר,‏ זוכה הנאשם משבעה אישומיםמתוך עשרה.‏ ברור היה שאם,‏ מלכתחילה,‏ היו מוגשים נגדו רקשלושת האישומים שבהם הורשע,‏ אפשר היה להגיע להסדרטיעון ואולי אף להעביר את הדיון לפסים משמעתיים,‏ ללאצורך בהרשעה פלילית.‏ השופט שישב בדין ניסה להעיר אתתשומת לב הפרקליטות לאפשרות זו,‏ אך הפרקליטות סירבהלשקול כל אפשרות להגעה להסדר מניח את הדעת.‏ בסופושל יום,‏ העונש שהושת על הנאשם,‏ בגין העבירות שהורשעבהן,‏ היה קל ביותר.‏שני הצדדים ערערו.‏ ערעור המורשע היה על הרשעתובאותן שלוש עבירות,‏ וכן על העונש שהושת עליו,‏ וערעורהפרקליטות - שלא נסב על חומרת הענישה,‏ אלא רק עלהזיכוי משבעת האישומים האחרים.‏ שני הערעורים נדחו,‏מבלי שבית המשפט המחוזי קיים כל בירור של ממש,‏ אלאהסתפק בסיכומים בכתב בלבד.‏ על אף שגם ערעור הפרקליטותנדחה,‏ לא יכול היה שופט המיעוט להימנע מ"אמירת אגב"‏ולפיה אילו הייתה המדינה מערערת על חומרת העונש,‏ הואהיה גוזר על הנאשם עונשים חמורים יותר.‏ אמירה זו נאמרהרק על פי התרשמות מכתב האישום ‏)אשר משבעה אישומיםשבו הנאשם,‏ כאמור,‏ זוכה,‏ ומבלי שכלל שמע את הנאשםעצמו או אפילו עד אחד(,‏ ועל פי סיכומי הצדדים,‏ מבלי שהםנדרשו כלל לעניין טיעון להחמרה בעונש ‏)כאמור,‏ המדינה לאערערה על כך כלל(.‏יאמר מי שיאמר:‏ ‏"אז הוא אמר!!‏ הרי זאת רק אמירת אגב".‏ובכן,‏ מסתבר כי לאמירת אגב זו יש משקל העולה על יתרהאמור בפסק הדין.‏ בהמשך להרשעת הנאשם בשלושתהאישומים האחרים ‏)אשר בשלם הוא נענש בעונש סמליביותר(,‏ התקיים דיון משמעתי בפני בית הדין המשמעתי שלעובדי המדינה,‏ וגם זה התרשם יותר מאמירת האגב של שופטהמיעוט בערעור מאשר מפסק הדין ומגזר הדין,‏ ציטט אתאמירת האגב ככתבה בפסק דינו,‏ וגזר על הנאשם עונש כבדיותר מזה שקבע לו בית משפט השלום שדן בתיק הפלילי:‏פיטורים לאלתר מעבודתו.‏שופט בית המשפט העליון,‏ שישב כערכאת ערעור על החלטתבית הדין המשמעתי,‏ נמשך כבמטה קסם אל אמירת האגבשל שופט המיעוט בערעור,‏ ואף כי נטה לקבל את הערעור,‏כך כתב,‏ בסופו של עניין הוא השתכנע מן האמירה האגביתהנ"ל,‏ אשר אותה ציטט ככתבה בפסק דינו,‏ ודחה את הערעור.‏מטה לחמו של המערער נכרת.‏הרחבת זכות הערעור גם למישלא היה צד בהליךשתי דוגמאות אלו אינן בודדות,‏ ושתיהן אינן דומותבתוצאותיהן אף מן הבחינה העניינית.‏ ברם,‏ בשתיהן ישנןאמירות לא נחוצות ולא נדרשות.‏ התוצאה זהה:‏ במקריםשכאלו אנשים נפגעים מאמירות האגב,‏ מבלי שהייתה להםיכולת להתייחס אליהן מראש ומבלי שתהיה להם תרופה42בדלתיים פתוחות נובמבר-דצמבר 2007