עו"ד אייל רגב - לשכת עורכי הדין

צדדית ע"י ישראל,‏ ולא מוצתה.‏ זה מאד מתסכל."‏על המשקל שניתן לחטיפתו של גלעד שליט,‏ המוחזק ע"יהחמאס,‏ להבדיל מזה הניתן לחטיפת אחיו,‏ הוא אומר:‏ ‏"אנילא לגמרי יודע מה נעשה במקרה של שליט,‏ אבל ההבדל הואשבמקרה הזה התקבל אות חיים.‏ לצערנו,‏ החיזבאללה לאנתנו כל מידע על אלדד ואודי,‏ ולא יודעים מה מצבם.‏ אחריהחטיפה היו אנשים שאמרו שאלדד ואודי בחיים,‏ למשל ראשממשלת צרפת ושר החוץ הרוסי,‏ אבל לא הביאו שום מידעפוזיטיבי משמעותי."‏ועדת וינוגרד אינה עונהאיך אתה מסביר לעצמך את האירוע הזה?‏ אני שואלת אתאייל.‏ איך נחטפים חיילים מבין זרועותינו,‏ מאדמתנו,‏ ופשוטנעלמים?‏ ‏"אני לא מתיימר להיות פרשן",‏ הוא עונה,‏ ‏"אבלזה מתחיל מזה שמדינת ישראל עזבה את לבנון והשאירהלחיזבאללה את השטח שהיה פעם בשליטתנו,‏ את רצועתהבטחון,‏ שיעשו שם מה שהם רוצים,‏ וממשיך בזה שהמדינהלא מיגנה מספיק את הקו שבו אלדד נסע.‏ לא מיגנו במצלמותולא למדו לקח מהחטיפה הקודמת שהיתה די דומה ולאחריה,‏לדעתי,‏ לא עשו דבר - לא מבחינה מלחמתית או פיזית,‏ וגםלא מבחינה תקשורתית.‏ למעשה,‏ לא היתה שום תגובה שלישראל,‏ גם אז בחרו בדרך המו"מ,‏ שהבשיל לכדי הסכם רקאחרי שלוש שנים.‏ הם נהרגו מיד ביום החטיפה אבל הם חזרוהביתה".‏אייל מביע את מחשבותיו בקול,‏ ופוכר את ידיו באי נוחותניכר.‏ כמה למידע באשר לגורל אחיו,‏ הוא מנסה כל אפיקאפשרי כדי לדחוק במדינת ישראל להתקדם אל עבר פתרוןטוב ומהיר.‏ עוקב אחר כל פיסת מידע,‏ אחר כל תזוזה במשאומתן ובהתנהלות המדינית,‏ החליט לפני מספר חודשיםלהשמיע את ביקורתו על החלטות בממשלה גם בפני ועדתוינוגרד.‏ אלא שחברי הועדה,‏ כמסתבר,‏ החליטו כנראה שלאלהקשיב לאייל,‏ ולא טרחו אף להשיב לפנייתו אליהם.‏‏"אני חושב שהחלטת המדינה לסגת מלבנון ולאמץ אתהחלטת 1701 של האו"ם,‏ ללא מתווה של לוח זמנים להעברתאלדד ואודי לצלב האדום או לשחרורם,‏ היא החלטה מאדשגויה,‏ שצריכה לעמוד במבחן של דו"ח וינוגרד.‏ לצערי,‏ אניחושש שהדו"ח לא ירצה לעסוק בהחלטה הזו.‏ פניתי לחבריהועדה אחרי פרסום הדו"ח,‏ ביקשתי לבוא ולהופיע בפניהועדה,‏ לספר להם את עמדתי כדי שיוכלו לדון גם בנושאהזה ולהחליט.‏ מבחינתי,‏ זהו נושא שראוי לדון בו בועדה,‏ הריזו החלטה של מדינת ישראל,‏ שראוי היה לבחון אותה.‏ לצערי,‏לא נעניתי עד היום".‏גם לשכת עורכי הדין יכולה לעזורככל שהתעלמות חברי ועדת וינוגרד מכאבו של אייל ובקשתולהשמע צורמת,‏ בדרך כלל,‏ כאבן של המשפחות איגד סביבןאלדד ואייל רגבתומכים רבים.‏ אייל מספר לנו על הצעות לעזרה מכל קצוותעולם.‏ ‏"אנחנו מקבלים אלפי מכתבי תמיכה הביתה,‏ מבתיספר וגני ילדים,‏ תנועות נוער.‏ פונים אלינו אנשים שמארגניםחוגי בית ורוצים להקדיש זאת לחטופים,‏ אנשים שמתנדביםלארגן עצרות ואירועים לטובת קידום הענין.‏ זה עוזר לנוקצת,‏ מראה שבאמת אכפת לציבור,‏ זה הרי לא נושא פרטירק שלנו,‏ זה ממש ענין של כל המדינה."‏גם עורכי הדין אינם יוצאי דופן,‏ ‏"חברים למקצוע בהחלטמתעניינים,‏ כל אחד לפי דרכו - יש שתולים דגל,‏ או מוכניםלהשתתף באירועים,‏ או מבקשים שאודיע מתי יש עצרתכדי שיוכלו לבוא.‏ גם היו"רית של מחוז חיפה,‏ חלי בן ארי,‏נפגשה איתי כמה פעמים מאז החטיפה והציעה את עזרתהותמיכתה,‏ נציגי ועד המחוז נפגשו איתי לאחר החטיפה,‏ ואףדאגו להעמדת אוטובוסים להסעת החברים לעצרת הזדהותועוד."‏וכמו כולם,‏ גם אני בודקת כיצד נוכל אנו חבריו עוד לסייע,‏להקל,‏ לתמוך,‏ ואייל מביע משאלה:‏ ‏"הייתי שמח אם הגוףהגדול הזה,‏ לשכת עורכי הדין,‏ יאמץ את המקרה,‏ ויצטרףבקריאה מוסרית וערכית לראש הממשלה,‏ הדורשת ממנולעשות את כל המאמצים ולא לשכוח.‏ שראש הממשלה ידעשעומד מולו גוף שדורש ממנו לעשות הכל.‏ אני חושב שזהיכול לעזור להכריח את מי שמנהל את המשא ומתן להיותיותר יצירתי,‏ יותר מחויב לנושא הזה.‏ להכריח את המדינהלהחזיר את אלדד הביתה."‏תגובת ראש הלשכהעו"ד יורי גיא רון ויו"רועד מחוז חיפה עו"דרחל בן ארי:‏‏"אייל,‏ אנחנו אתכם!‏מוכנים להירתם לכלפעילות אשר תסייעלהשיב את הבנים הביתה.‏מבלי לעסוק בענייניםבטחוניים,‏ הלשכה עשתהזאת גם בעבר וככלשתוכל לסייע תעשה זאתגם בעתיד".‏בדלתיים פתוחות נובמבר-דצמבר 15 2007