ראיון אישימעו"ד"המדינהזה אני"מאת:עו"ד מיכל שקדהמילים המוארות "המדינה זה אני" זועקות ומתריסות מתוךהסטיקר המודבק על הארון בחדרו של איש המילואים סמ"ראלדד רגב בקרית מוצקין. סטיקר פשוט המודבק לצד דגלישראל המתנוסס בגאווה על הקיר - זו תמצית חייו שלהחייל החטוף.חטיפתם של שני חיילי המילואים רגב וגולדווסר היוותה,לדעת רבים, את יריית הפתיחה, תרתי משמע, למלחמת לבנוןהשנייה. לעו"ד אייל רגב, חברנו ממחוז חיפה, היה זה הרגעשבו הוא החל את מאבקו להשבת אחיו הצעיר אלדד הביתה.ללא בקלות נענה עו"ד אייל רגב לבקשתנו לראיינו. כשהתרצההוא גולל באומץ רב את שגרת חייו הבלתי נתפשת, הנעה ביןתקווה לכמעט ייאוש, בין נחישות לחוסר ודאות, בין כמיההעזה ועד לחוסר אונים. עיניו התכולות בוהקות, כשהוא מתאראת אהבתו לאחיו הצעיר אלדד, את הקשר החם, הגעגועיםהבלתי פוסקים, הציפייה ליום בו יחזור. "אמונה חייבתלהיות", הוא אומר, "במצב הזה חייבים להאמין, אין אפשרותאחרת. זה הדבר המרכזי. הרי מהדו"חות עולה שאלדד ואודיהיו בחיים במהלך החטיפה והפציעות שלהם היו בינוניות עדקשות. אני מאמין שהם יוכלו לשרוד אחריהן".התקוהאיך חיים עם המצב הזה? אייל משיב בחיוך מר: "זה קשה.באמת מעורר מחשבות כל הזמן, בעיקר כשהולכים לישון. זהמשהו שקיים איתי כל הזמן, ומתגבר בעיקר ברגעים מסוימים,לפעמים כשמשהו מזכיר את אלדד, או כשאני בחדרומביט בחפציו. השבוע ראיתי את הסדרה 'שבתות וחגים',שהיינו צופים בה תמיד, ונזכרתי איך ישבנו יחד. באירועיםמשפחתיים ובחגים זה קשה עוד יותר. זה דבר שאין ברירהאלא לחיות איתו ומה שנותן לנו כוח היא האמונה שהואיחזור".12בדלתיים פתוחות נובמבר-דצמבר 2007
על התנאים בהם מוחזק אחיו בשבי האויב הוא משתדל שלאלחשוב, "זה דבר שכן עולה בראש, אבל אני מאד משתדללא לחשוב על זה. אין לי את הכלים לכך. אני יודע שאיןלחיזבאללה מטרה לפגוע בו או להחזיק אותו בתנאים קשים,אני לא חושב שזו המטרה שלהם. אני מאמין שהוא לא מוחזקבתנאים קשים. אלדד הוא בחור חזק", ממשיך אייל ואומר:"הוא חזק מספיק כדי לעבור את החוויה הזו. במצבים כאלוכל אחד מוצא את הכוח. התקוה קיימת אצלנו, ואני בטוחשגם אצלו. התקוה היא שנותנת כוח".בתקשורת טוענים, לא פעם, שהמחיר שאנו הישראליםנדרשים לשלם עבור החזרת השבויים הוא יקר. כאילו שלחייםאו לידיעת גורל יקירינו יש מחיר. דעתו של אייל בנושא זה היאנחרצת, "קיימת חובה מוסרית של המדינה להחזיר את אלדדואודי ואת גלעד שליט הביתה. וצריך לעשות כל מה שניתן כדישזה יהיה כמה שיותר מהר", הוא אומר כשאגרופיו קפוצים.מבחינתו, המדינה חייבת לשלם כל מחיר שיתבקש כדי להביאלשחרור אחיו. "החטיפה קרתה גם בגלל המחדלים של צה"ל",הוא קובע, "בגלל המחדלים האלה צה"ל צריך לשלם. וחשובמכך - מהבחינה המוסרית והערכית המדינה צריכה לעשותהרבה מאד בשביל לשחרר חיילי מילואים שנמצאים בשבי".אחרוני הפטריוטיםאייל, 32, עו"ד בתחום הביטוח והנזיקין, מתגורר בקריתמוצקין עם רעייתו הטריה, בבית בו התגורר עד חטיפתו גםהאח אלדד. "אנחנו ארבעה אחים, אבל אלדד קרוב אלי יותרמכולם, אח וחבר טוב", הוא אומר. הקרבה בין האחים היאשהביאה, כנראה, את אלדד ללכת בדרכו של האח הגדול אייל,ללימודי משפטים. חדרו של האח בבית משפחת רגב נותרכשהיה באותו בוקר יום שני, כשהעיר אותו אייל כדי שיגיעבזמן לשירות המילואים. מאז, לא נודעו עקבותיו, והחדרהפך למוקד עליה לרגל למבקרים בבית. חדרו של איש צעיר,לוחם ביחידה קרבית, אוהד כדורגל מושבע, אהוב על חבריוומשפחתו, שכל עתידו לפניו.בעידן בו השתמטות משירות צבאי הפכה לאופנתית כמעט,נראה הבחור הזה, התולה את דגל ישראל בחדרו לצד סטיקריםכדוגמת "קרבי זה הכי, אחי", כאחרון הפטריוטים.הפעם האחרונה, בה שוחחו האחים שיחה של ממש, היתהבאזכרה של אמם, שהלכה לעולמה לפני 9 שנים. באותוערב עוד הספיקו לצפות יחד במונדיאל, "במשחק הגמר ביןאיטליה לצרפת", נזכר אייל בחיוך. אלדד נחטף יומיים לאחרמכן, ביום האחרון של שירות המילואים."אף פעם לא שוחחנו על מה עלול לקרות במהלך השירות",מודה אייל, בעצמו לוחם בצה"ל. "יצא לנו להשוות חוויות,כשני לוחמים, אבל אתה לא ממש חושב על אפשרות שלחטיפה או אסון אחר. הפעם אלדד היה ליד יישובים כמוזרעית, לא חשבנו על זה. "במילואים", הוא משתף אותנובמשנה, המוכרת כל כך לחלקנו "קוראים לך, אז אתה יוצא.לא שואלים שאלות. חושבים לעשות מה שצריך ואז יש שקטעד השנה הבאה. לא ממש מפנימים את הסיכון."והיום הסיכון ברור לכולנו. אייל רגב, אשר עשה את שירותוהסדיר בגולני, עדיין מתגייס לשירות מילואים בהנדסהקרבית. מאז החטיפה כבר נקרא פעמיים לשירות מילואים,ואף התייצב, "לא בלב שלם", הוא אומר," זה מאד קשה עבורי.אבל צריך לזכור שאם אני לא אעשה זאת, אני לא יכול לסמוךעל אף אחד שיעשה את זה במקומי. צריך לזכור שכל החייליםבמלחמות ישראל יכלו להגיד: 'אולי אני לא אלך, שילך אחר'.אין מה לעשות, זו חובתנו. יחד עם זאת, הצבא בהחלט צריךלהסיק את כל המסקנות ולגרום לכך שלא יהיו עוד מצביםשיאפשרו חטיפות. בתקופתנו, לא יתכן שחיילים נחטפיםופשוט נעלמים מעל פני האדמה. זה מצב הזוי לחלוטין, אךאמיתי. זה אבסורד שאנחנו נאלצים לחיות איתו".שלושה - מי יודע?נדמה כי חרושת השמועות סביב אירוע החטיפה לא שקטהלרגע, למרות החודשים הרבים שחלפו. אבל אייל רגב נאלץלהודות כי אין בידי המשפחות, כמו גם בידי הצבא, כלמידע ממשי לגבי אחיו. "אנחנו מעודכנים לגבי המשא ומתןהחטיפהב- 12 ביולי 2006 בשעה 09:05, פרצה חוליית חיזבאללהאת גדר המערכת באזור זרעית, חדרה לשטח ישראלותקפה בטילי נ"ט ובנשק קל סיור של צה"ל שנע על קוהגבול בשני האמרים.בתקיפה נהרגו שלושה חיילי צה"ל ונחטפו שני חיילימילואים, אהוד גולדווסר ואלדד רגב. החולייה נסוגהלשטח לבנון עם שני החטופים. טנק צה"לי, שנכנסללבנון במטרה לאתר את החטופים, עלה על מטען גחוןוארבעת אנשי צוותו נהרגו. בניסיון לחלץ את הגופותמהטנק, נהרג חייל נוסף מירי צלפים.מיד לאחר תקיפת חיזבאללה וחטיפתם של רגב וגולדווסרפרצה מלחמת לבנון השניה, שהסתיימה כחודש לאחרמכן, ב-14 באוגוסט 2006.בנאום לאומה שנשא ראש הממשלה אהוד אולמרטבכנסת, ב-17 ביולי 2006, הוא הציג את יעדיו העיקרייםשל מבצע "שינוי כיוון", ובהם שחרור שני החייליםהחטופים, רגב וגולדווסר, באמצעות לחץ על חיזבאללהועל לבנון. החלטה 1701 של מועצת הבטחון של האו"םקראה לשחרור החטופים ללא תנאי, חיזבאללה ולבנוןלא מילאו קריאה זאת.מאז החטיפה לא התקבל בישראל כל אות חיים מןהחטופים.בדלתיים פתוחות נובמבר-דצמבר 13 2007