כפי שנכתב בדוח של ארגון ,Human Rights Watch גם“בדין הבין־לאומי מתגבש קונצנזוס שאין לשפוט בבתימשפט צבאיים אנשי צבא במקרים שבהם הנפגעים הםאזרחים, ושעל מערכות השיפוט הצבאיות לעסוק אך ורקבעבירות שהן בעלות אופי צבאי מובהק”. 113לא נרחיב עוד על מה שכבר נאמר ונכתב בנושא; 114 נאמררק כי המחקר המסוים שלנו, בנוגע להתעללויות של חייליצה”ל בעצורים פלסטינים, מאשש את המסקנה כי יש צורךלהוציא מידי הצבא את חקירתם של מקרים המתרחשיםבמהלך פעילות צה”ל וחשודים כפליליים. גופי החקירההקיימים כיום בצה”ל כושלים שוב ושוב בהתמודדות עםהתופעה.לסיכום פרק זה אפשר לומר כי בכל הנוגע לעבירות שלהתעללות בעצורים, מערכת המשפט של צה”ל כושלתבכל הפרמטרים: היא מנהלת מדיניות של הימנעות מח־קירה; היא מרבה להסתמך על מוסדות תחקיר לא מקצו־עיים, בעלי ניגוד אינטרסים מובהק ועבר מתועד של דיווחישקר; היא מנהלת את חקירות מצ”ח המעטות שכן מת־קיימות באופן בלתי־מקצועי וכושל; היא ממעטת להעמידלדין בעבירות התעללות; וכשהיא מרשיעה – היא מקֵ להבענישה.32.112בישיבה של ועדת חוקה,חוק ומשפט של הכנסת מיום22.6.2003, עמ’ 32 בפרוטוקולהישיבה, http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/huka/2003-06-.22.html.114ראו, למשל, מאמרו שלהמשפטן משה נגבי. לשיטתו)דווקא בהקשר התעללותבחייל(, תסמונת ”צה”ל החוקרוהשופט את עצמו” היאאבסורדית, בייחוד כשמפקדיםזוטרים וחייליהם אינם מביניםשהתעללות והשפלה הםמעשים בלתי־חוקיים בעליל:”זהו כישלון הפרקליטותהצבאית, האחראית להטמעתתודעת ‘הדגל השחור’ בקרבהחיילים,” כתב נגבי. יוצא אםכן שהצמרת הצבאית, ובתוכהצמרת הפרקליטות, ”היאלכאורה החשודה העיקרית”– וגם הממונה על החקירות.ראו מאמרו בעיתון ”הארץ”מיום ,9.9.2002 http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=206192&contrassID=2&subContrassID=3&sbSubContrassID=0 ; גם קצינים בצה”להעלו את החשש כי חקירהפנימית של אירועים מבצעייםעלולה להיות נגועה בשיקוליםזרים, בין היתר בפוליטיקהפנים-צבאית, וכי האלטרנטיבההראויה היא חקירה חיצונית.זאת, לאחר שמונה תת־אלוףלחקירת חטיפת החיילים בגבוללבנון ב־2006, http://ynet.co.il/articles/0,7340,L-.3275510,00/html.113בדוח ,Human Rights Watchהערה 104 לעיל, פרק 2.
ה. הימנעות מהתמודדות1. צה”ל: התעלמות והתכחשות בשנים האחרונות, שבהן ביצע צה”ל אלפי מעצרים בשנה, 33לפי תגובות דובר צה”ל לאירועים של התעללות בעצוריםולפניות הוועד בעניין, צה”ל רואה עבירות כאלה בחומרהרבה. אולם, המחקר מעלה כי הצבא אינו מנסה להתמו־דד באופן שיטתי עם שאלת ההתעללות בעצורים. הסימןהבולט והחמור ביותר לכך הוא היעדרן של הנחיות מבצ־עיות כלשהן לאופן הטיפול ּבָ עצורים, כל זמן שלא הגיעולמתקן מעצר מוסדר.כדי להבהיר את חומרת המצב, נצטט מתגובת דובר צה”ללבקשת המידע של הוועד:“צה”ל מבצע פעילות מבצעית שוטפת למעצרםשל גורמי טרור באיו”ש וברצועת עזה להבטחתשלומם וביטחונם של אזרחי מדינת ישראל. באזוריהודה ושומרון, כמו־גם, למיטב ידיעתנו, בישראלאין בנמצא הסדרים חקיקתיים )בחוק או בתקנות(המסדירים את הטיפול בעצורים בפרק הזמן שביןמעצרם ועד הבאתם לתחנת המשטרה/מקוםהמעצר. ברם, העובדה שאין בנמצא נהלים החליםבאופן פרטני על הטיפול בעצורים בפרק הזמןשבין מעצרם ועד העברתם לידי רשויות הכליאה,אין משמעה כי “איש הישר בעיניו יעשה”. עלחיילי צה”ל חלים ערכי צה”ל האוסרים על פגיעהבכבודם או בגופם של עצורים או במי שמצוייםבמשמורת צה”ל – איסור זה מועבר לחייליםכדבר שבשגרה, באימונים וטרם צאתם לפעילות,והוא מחייב אותם: יתרה מזאת – פגיעה בגופם אובכבודם של העצורים או של מי שמצויים במשמו־רת, מהווה עבירה פלילית לפי חוק השיפוט הצבאי)הכולל איסור על התעללות, תקיפה וכו’(”. 115העובדה כי הטיפול המשפטי הרשלני והמצומצם שנסקרלעיל מוזכר כאן כבלם מרכזי בפני התעללות חיילים בע־צורים, מעידה על הכשל הראשי: בכל שנות קיומו, ובפרטהוא לא נדרש להרהר במותר ובאסור בפעולת המעצר, לאבחן את נקודות התורפה האפשריות בהתייחסות לעצוריםולא טרח לתרגם נקודות כאלו להנחיות מבצעיות מעשיות.חלק מהתוצאות והנזקים הנובעים מהיעדרן של הוראותכאלה הוזכרו כבר בפרקים שעסקו באיזוק פוגעני, בשימושבכלבים להתעללות בעצורים ובמעצר קטינים.האשליה הרטורית הנבובה שרוקח צה”ל בתגובתו לעיליכולה להביא למסקנות מגוחכות: ידוע, למשל, שצה”לרואה בערכיו המוכרזים קווים מנחים לכל פעולותיו, ומכפיףכל פעולה גם לחוק השיפוט הצבאי. לפי אותו היגיון, אם כן,לא דרושים לצה”ל נהלים או תדריכים כלל: מדוע לכתובהוראות לפתיחה באש? למה לבזבז זמן בהנחיות לפעילּותבמחסומים? וגם במקרים פשוטים יותר: האם צריך לתד־רך נהג לפני נסיעה, כאשר ברור הרי כי ערך “כבוד האדם”וחייו עומד לנגד עיניו, וחוק השיפוט הצבאי וחוק המדינהקובעים לו את מהירות הנסיעה המותרת? ובכל־זאת כותבצה”ל )אמנם לעתים, כמו בשני המקרים הראשונים, רקאחרי המרצה מצד ארגוני זכויות-האדם( נהלים והנחיותמיוחדים, שתכליתם – להבטיח ביצוע נכון של המשימה,תוך התייחסות להיבטיה המורכבים ולנקודות-תורפהבמהלכה.הטענה, לפיה די ב”ערכי צה”ל” כדי להסדיר את פעילותהמעצרים, באה לכסות על מחדל בלתי־נתפס כמעטהפותח פרצה רחבה להתעללות בעצורים – היעדרן שלהוראות מפורשות ומפורטות המבטיחות את שלומם. כפישראינו, בפרצה זו עוברות התעללויות הרבה. היעדרם שלפקודות ונהלים ספציפיים גם שולל, כמובן, את האפש־רות לנקוט “צעדי הדרכה, פיקוח ובקרה סבירים” למניעתהתעללויות, כמתחייב מאחריותם של דרגי הפיקוד בצה”ללפעולות המעצרים )ראו פרק ג לעיל(.ההצהרה כי עקרונות מוסריים רחבים, ואפילו עם הוראות.115תשובת צה”ל לפניית הוועד,מיום 1.5.2008, סעיף ראשוןלנספח..116ראו בפרק ההמלצות..117”ידיעות אחרונות”, גיליון,16.12.07 עמ’ .5-4.118על קצה המזלג ראו דיווחי”שוברים שתיקה”, החלב-2.2004: http://www.shovrimshtika.org/;publications.asp דיווחי”מחסום-ווטש” משנת2001 והלאה: http://www.;machsomwatch.org/en מחקריבצלם אודות מכות והתעללויות,מתחילת שנות ה-90 ועד היום:http://www.btselem.org/.Hebrew/Beating_and_Abuse