×× ××× ××××× ×ת ×××××× ×צ××× ××××× ×× ×¨××× × ×¦××× ×× ×× ××¤×¡× ×××× ... - One
×× ××× ××××× ×ת ×××××× ×צ××× ××××× ×× ×¨××× × ×¦××× ×× ×× ××¤×¡× ×××× ... - One
×× ××× ××××× ×ת ×××××× ×צ××× ××××× ×× ×¨××× × ×¦××× ×× ×× ××¤×¡× ×××× ... - One
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
והאמון ההדדי. בדרך כלל, אם קיימים אמון וערבות הדדית - זה<br />
סימן לחוזק.<br />
"הנקודה השחורה שלי"<br />
כאישה בוגרת אני מבינה שכדי להתמודד עם קושי אני חייבת<br />
להבין מה עומד מולי ולהזכיר לעצמי שאני בחרתי בכך. כל בוקר<br />
לבחור מחדש. שאם לא כן, בקושי הראשון את מתמלאת ברחמים<br />
עצמיים ובחוסר יכולת אמתית להתמודד, וכל מה שנותר זה<br />
לברוח. ספורטאית אמתית יודעת שאין דבר כזה לברוח, כי<br />
מתישהו זה יצוף שוב, ייתכן ברגע הכי חשוב שלך, במקום שצריכים<br />
להיות הכי חזקים, שלמים ואמתיים. ואז זה מופיע ב’תחפושת’<br />
של פחד, חוסר ביטחון או סתם חרדת ביצוע, ואז את יודעת<br />
שהפסדת כבר באותו יום שוויתרת לעצמך.<br />
משברים רבים היו קשורים אצלי להתמודדות עם משקל ושליטה<br />
באכילה. אם לא באופן ישיר אז באופן עקיף. זו היתה ה’נקודה<br />
השחורה’ שלי, עקב אכילס. הדרישה הספורטיבית להיות במשקל<br />
מסוים הובנה כפגיעה אישית, ועם השנים הדימוי העצמי נפגע. היו<br />
שטענו שהשתמשתי במשקל כתירוץ לכישלון שיגיע, היו שטענו<br />
שיש לי הפרעות אכילה, או שאינני מחויבת מספיק.<br />
הרגשתי תמיד שאף אחד לא מבין אותי, שאני לבד, ושאלוהים<br />
החליט כנראה להציב לי אתגרים בחיים כדי לבחון מאיזה<br />
חומר קורצתי. לא יכולתי לתת לעצמי הסבר אחר לעובדה<br />
שאני ממשיכה להכניס את עצמי לצרות, לא עושה את מה<br />
שמבקשים ממני, לא עומדת בדרישות המקצועיות והורסת<br />
לעצמי את הסיכויים להצליח. הרבה פעמים חייתי בתחושה<br />
של כישלון אישי, של בדידות, של בלבול.<br />
הייתי שומעת נאומים ארוכים מסוג של: “את לא ספורטאית...<br />
תסתכלי איך את נראית... אני מתבייש בך... תעשי את זה בשבילי...”.<br />
היו המון שיחות הרסניות כאלה, שגנבו בכל פעם עוד חלק<br />
קטן בלב והשאירו לי לב קטן יותר שאוהב לשוט. רציתי להיות<br />
ספורטאית ששלמה עם הבחירות שלה, ופתאום לבחור כל<br />
בוקר מחדש לא היה כל כך פשוט, לעתים אפילו בלתי אפשרי.<br />
החלק הכי קשה היה להסביר לעצמי מדוע אני נכשלת בכל<br />
פעם באותו מקום. מדוע הראש והלב לא רוצים אותו הדבר.<br />
מדוע אני עדיין בשיט למרות שגופי רוצה שיעזבו אותו במנוחה.<br />
"לא רציתי יותר"<br />
המשבר הגדול ביותר שחוויתי כספורטאית היה בקמפיין לקראת<br />
אולימפיאדת בייג’ין 2008. אין מילים לתאר כיצד הרגשתי ואת גודל<br />
המצוקה שחוויתי. כחצי שנה לפני המשחקים הגעתי למצב שפשוט<br />
לא רציתי יותר. לא לשוט, לא להשתתף באולימפיאדה, לא להיות<br />
ספורטאית. קיוויתי שאלך לישון ואתעורר אחרי המשחקים. לא<br />
היתה לי מוטיבציה. הייתי מרוקנת. כל התחושות הללו הצטברו<br />
במהלך חודשים רבים לפני המשבר, כתוצאה מלחץ מסיבי לרדת<br />
במשקל )אחרי חודשים של עליות וירידות קיצוניות במשקל(<br />
וחוסר שיתוף פעולה אמתי מצידי.<br />
היו כל כך הרבה מלחמות קודם לכן, דיאטות, צומות, אימונים<br />
מפרכים, עייפות פיזית ומנטאלית. נשברתי אין-ספור פעמים,<br />
ולא הבנתי כיצד זה בכלל אפשרי. הרגשתי שאף אחד לא מבין<br />
אותי, ושלא נותר בי עוד כוח להתמודד. רציתי שיעזבו אותי לנפשי.<br />
שלא יידעו מי אני.<br />
עבדתי עם תזונאית, מאמן כושר, מאמן שיט, פסיכולוג, פסיכיאטר<br />
ומי לא. בסופו של יום הגעתי שוב למקום של בחירה. האם אני<br />
מתכוונת לעזור לעצמי, להתחזק, לבחור בעשייה וללכת עם<br />
זה עד הסוף, או שאני מסתתרת מאחורי אנשי מקצוע שרוצים<br />
בשבילי. ושוב המשקל יהווה ויתור עצמי.<br />
"המשבר הגדול ביותר שחוויתי כספורטאית היה<br />
בקמפיין לקראת אולימפיאדת בייג’ין 2008. אין<br />
מילים לתאר כיצד הרגשתי ואת גודל המצוקה<br />
שחוויתי. כחצי שנה לפני המשחקים הגעתי למצב<br />
שפשוט לא רציתי יותר. לא לשוט, לא להשתתף<br />
באולימפיאדה, לא להיות ספורטאית. קיוויתי שאלך<br />
לישון ואתעורר אחרי המשחקים".<br />
"האולימפיאדה המוצלחת ביותר שלי"<br />
החלטנו לנסוע לבייג’ין, להתאמן הכי חזק ונכון ולראות מה ייצא<br />
בסופה של תקופת ההכנה האחרונה לקראת המשחקים. נסעתי<br />
ללא מוטיבציה ומבלי להאמין ביכולת שלי להצליח. פשוט ‘זרמתי’,<br />
לבחור כל בוקר מחדש | 57<br />
| 56 לבחור כל בוקר מחדש
Change language