×× ××× ××××× ×ת ×××××× ×צ××× ××××× ×× ×¨××× × ×¦××× ×× ×× ××¤×¡× ×××× ... - One
×× ××× ××××× ×ת ×××××× ×צ××× ××××× ×× ×¨××× × ×¦××× ×× ×× ××¤×¡× ×××× ... - One
×× ××× ××××× ×ת ×××××× ×צ××× ××××× ×× ×¨××× × ×¦××× ×× ×× ××¤×¡× ×××× ... - One
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
ישראל ISRAEL<br />
לעבור את משוכות החיים<br />
הצלחה דה יחד הזדמנות ביטחון<br />
הבטחה אנרגיה נצחון הנאה הפסד זכיה<br />
הישג כשלון מודל חיובי קושי הצלחה<br />
יחד התמדה תמיכה הזדמנות הבטחה<br />
נצחון חוזקה הישגיות אנרגיה מסוגלות<br />
הפסד זכיה הישג לחץ חברות קושי<br />
הצלחה אנרגיה הישג התמדה הזדמנות<br />
הבטחה נצחון הפסד זכיה הישג<br />
למידה<br />
מקצועיים 2013<br />
ביטחון<br />
מאמרים<br />
מסוגלות<br />
חוברת<br />
כשלון הנאה
אתנה TOP TEAM<br />
לעבור את משוכות החיים<br />
לקט מאמרים מקצועיים<br />
התשע"ג 2012
עריכה מקצועית:<br />
נעמה ול<br />
יניב אשכנזי<br />
עיצוב גרפי:<br />
סטודיו שרון<br />
צילום:<br />
ענבל מרמרי<br />
עמית שיסל<br />
I STOCK PHOTO<br />
עריכה לשונית:<br />
אלינור טילמן<br />
עמ'<br />
מעורבות הורית בספורט<br />
27-16 ד"ר רועי סמואל - פסיכולוג ספורט<br />
תוכן העניינים<br />
רגעים של התמודדות<br />
נטע ריבקין - התעמלות אמנותית<br />
עמ'<br />
29-28<br />
עמ'<br />
דברי ברכה<br />
צבי ורשביאק - יו"ר הוועד האולימפי בישראל<br />
אורלי פרומן - מנכ"לית משרד התרבות והספורט<br />
עמ'<br />
מוטיבציה בקרב ספורטאיות צעירות בספורט התחרותי<br />
ד"ר איריס אורבך וד"ר בוריס בלומינשטיין - המחלקה למדעי<br />
37-30 ההתנהגות במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט<br />
7-6<br />
פתח דבר<br />
גלעד לוסטיג - מנהל היחידה לספורט הישגי<br />
עמרית ינילוב-עדן - מנהלת היחידה המקצועית 'אתנה<br />
יניב אשכנזי - מנהל פרויקט 'אתנה 'TOP TEAM<br />
הקרב בין הרגש לקבלת החלטות בקרב ספורטאיות בענף הג'ודו<br />
שני הרשקו - מאמן לאומי של נבחרת הנשים בג'ודו<br />
עמ'<br />
עמ' 47-38<br />
9-8<br />
59-54<br />
אצל מי באמת נמצא הכדור?<br />
ד"ר רותי פילץ בורשטיין - מנכ"לית מכון וינגייט<br />
עמ'<br />
ספורט, מגדר ותקשורת<br />
ד"ר אילן תמיר - ביה"ס לתקשורת,<br />
המרכז האוניברסיטאי באריאל ובאוניברסיטת בר-אילן<br />
לבחור כל בוקר מחדש<br />
ורד בוסקילה שַ - יִ ט<br />
עמ'<br />
53-48<br />
עמ'<br />
13-10<br />
15-14<br />
רגעים של התמודדות<br />
אנסטסיה גלושקוב - שחייה אמנותית<br />
עמ'<br />
כל הזכויות שמורות ליחידה לספורט הישגי אתנה TOP TEAM<br />
חוברת מאמרים | 3
"הצלחה פירושה<br />
לעבור מכישלון לכישלון<br />
מבלי לאבד התלהבות"<br />
ווינסטון צ'רצ'יל<br />
ספורטאיות, מאמנות ומאמנים נכבדים,<br />
המשחקים האולימפיים בלונדון 2012, שבהם השתתפו<br />
כ-10,800 ספורטאים וספורטאיות, הוכיחו שוב כי הם מהווים<br />
שיא מרשים ועוצמתי בתרבות האנושית. מאירועי הפתיחה<br />
המרהיבים ועד לעשרות השיאים האולימפיים שנקבעו, מצליחים<br />
המשחקים האולימפיים, בכל פעם מחדש, ללכד את האנושות<br />
כולה למפגן של תחרות הוגנת ומרגשת, המביאה את היכולת<br />
האנושית אל קצה גבולה.<br />
לונדון 2012 מאחורינו ואנו עם הפנים למשחקי ריו 2016. כמו<br />
בשלושת המחזורים האולימפיים הקודמים, גם במחזור הקרוב<br />
נקדיש תשומת-לב מיוחדת לקידום נשים בספורט. בלונדון<br />
כללה משלחת ישראל 37 ספורטאים, 18 מהם נשים. בבייג'ינג<br />
2008 מנו חברי המשלחת 43 ספורטאים, ביניהם 20 נשים,<br />
ובאתונה 2004 ייצגו את ישראל 36 ספורטאים, 16 מהם נשים.<br />
בלונדון האמנו, והיו לנו כל הסיבות המקצועיות לכך, שספורטאית<br />
ישראלית תחזור אל דוכן המנצחות אחרי 20 שנה, מאז המדליה<br />
הראשונה והיחידה של ישראל )יעל ארד, מדליית כסף, ברצלונה<br />
1992(. לאכזבתנו הרבה, התקווה הזאת לא התממשה. עם זאת,<br />
היו לנו כמה הישגים של ספורטאיות הראויים לציון: הגולשת<br />
לי קורזיץ דורגה במקום השישי, נטע ריבקין דורגה במקום<br />
השביעי בתחרות האישית בהתעמלות אמנותית, והשחיינית<br />
עמית עברי דורגה במקום ה-13, והיתה לשחיינית הישראלית<br />
הראשונה שהגיעה לחצי הגמר.<br />
הוועד האולימפי בישראל, באמצעות היחידה לספורט הישגי<br />
- הזרוע המקצועית שלו, ובשיתוף עם מינהל הספורט, ימשיכו<br />
להעניק תשומת-לב מיוחדת לקידום הספורטאיות. נמשיך<br />
לעסוק גם בקידום ובשדרוג מקצועי של מאמני הנשים. הדרך<br />
לפסגה מחייבת השקעה רבה ועבודה אינטנסיבית. נאחל לכן,<br />
ספורטאיות יקרות, ימים של הישגים והצלחות בדרך לריו 2016.<br />
מהר יותר גבוה יותר חזק יותר,<br />
צבי ורשביאק<br />
יו"ר הוועד האולימפי בישראל<br />
מאמנות, מאמנים, ספורטאיות ואנשי מקצוע יקרים,<br />
"ספורט הוא חלק מן המורשת של כל איש ואישה, ודבר אינו<br />
יכול לפצות על היעדר הספורט" )פייר דה קוברטן(<br />
משרד התרבות והספורט רואה בספורט כלי חינוכי וערכי<br />
ממדרגה ראשונה, הטומן בחובו יתרונות רבים לפיתוח כישורי<br />
חיים ולבריאות. יתרונות אלו, שהינם תוצאה ישירה של העיסוק<br />
בספורט, הינם נחלתם של כלל האוכלוסיה ואנו מאמינים<br />
בהנגשתם, כך שתינתן הזדמנות שווה למיצוי היכולת האישית<br />
וההישגית הטמונה בכל אחד ואחת.<br />
אנו מאמינים כי הספורט מהווה מרכיב חשוב בתרבותו של<br />
עם, וכי מעמדן של נשים בספורט משקף את מעמדן בחברה.<br />
מתוך תפיסת עולם זו הקימה שרת התרבות והספורט, ח"כ<br />
לימור לבנת, )בשנת 2003( ועדה שתמליץ על התשתית הנדרשת<br />
לשינוי מעמדו של ספורט הנשים. בעקבות המלצות הועדה<br />
הוקמה המועצה הציבורית לקידום נשים בספורט והיחידה<br />
הלאומית לספורט נשים.<br />
פעילותה של המועצה לספורט נשים, יחד עם תיקון חוק הספורט<br />
ומבחני התמיכה לאיגודי הספורט ע"י משרד התרבות והספורט<br />
באופן המחייב ייצוג הולם של נשים במתן הזדמנות שווה לנשים<br />
בספורט, חיזקו את מעמד הספורטאיות והביאו להגדלת מספרן.<br />
משרדנו רואה חשיבות רבה בפיתוח מנהיגות נשים בספורט<br />
במקביל ובהלימה לחיזוק ספורט הנשים. פעילות זו משתלבת<br />
בפעילות המשרד לקידום ולחיזוק מעמד מאמני הספורט,<br />
במסגרתה הקים המשרד בשנה החולפת את האגף להכשרת<br />
מאמנים ומדריכים, ומקדם, בשיתוף עם האיגודים והתאחדויות<br />
הספורט, תיקון לחוק הספורט, שיביא לשינוי מבנה הכשרת<br />
המאמנים והתאמתו למודל האירופאי.<br />
אנו מאמינים כי הספורט הוא כלי לבניית מנהיגות, וכי ספורט<br />
מקצועי מטפח מנהיגות טבעית. המאמן הינו אחד הגורמים<br />
המהותיים להישגים בספורט בכלל ובספורט התחרותי בפרט,<br />
ועליו לשמש דמות מופת אנושי ומקצועי, שבאמצעותו יוכלו<br />
הספורטאים והספורטאיות להגיע להישגים התואמים את<br />
היכולות הטמונות בם.<br />
על כולנו חלה החובה ובפרט על העוסקות בספורט להטמיע<br />
בקרב הבנות הצעירות את המודעות לכך שהספורט שייך גם<br />
להן וכי הן יכולות לעשות בו שימוש כדי להצליח.<br />
יישר כוח!<br />
אורלי פרומן<br />
מנכ"לית משרד התרבות והספורט<br />
חוברת מאמרים | 7<br />
| חוברת מאמרים<br />
6
פתח דבר<br />
קוראים יקרים,<br />
היחידה לספורט הישגי עושה מאמצים רבים לקידום ספורט הנשים<br />
ההישגי באמצעות פרויקט ה-"אתנה ,"TOP TEAM המשותף<br />
ל"אתנה" - המועצה הציבורית לקידום ילדות, נערות ונשים בספורט,<br />
ולוועד האולימפי בישראל. אחת ממטרות ה-TEAM ,TOP הפועל<br />
ביחידה לספורט הישגי זו השנה השביעית, היא להרחיב ולהעשיר<br />
את הידע שלכם, המאמנים, בנושאים מדעיים שונים הנוגעים<br />
לעבודתכם היום-יומית עם הספורטאיות. נוסף לכנסים, לפורומים<br />
המקצועיים ולמפגשים עם עמיתים למקצוע שאנו מקיימים במהלך<br />
השנה לשם הרחבת הידע המקצועי, מצאנו לנכון להביא בחוברת<br />
זו מידע מדעי מעודכן, המתמקד בגורמים סביבתיים העוטפים<br />
את הספורטאיות ומשפיעים על הקריירה הספורטיבית שלהן.<br />
ד"ר רועי סמואל, פסיכולוג ספורט, מתמקד במאמרו בחשיבותם<br />
של ההורים בכל הקשור לטיפוח ולקידום בתם הספורטאית ומביא<br />
המלצות להכוונת מעורבות ההורים באופן יעיל וחיובי. ד"ר איריס<br />
אורבך וד"ר בוריס בלומשטיין מדגישים במאמרם את המניעים<br />
העיקריים להשתתפותן ולפרישתן של ספורטאיות הישג וחושפים<br />
את החסמים הקיימים בחברה בכלל ובישראל בפרט לגבי ספורט<br />
הישגי בקרב בנות. ד"ר אילן תמיר, מומחה לתקשורת הספורט,<br />
מבקר את יחסה של התקשורת לספורט נשים, המתבטא בעיקר<br />
בסיקור תקשורתי מועט ביותר. הוא טוען כי מקומן של נשים בעולם<br />
גלעד לוסטיג<br />
מנהל היחידה לספורט הישגי<br />
הספורט יגדל לא רק על-ידי השקעה תקציבית וחינוכית אלא גם<br />
ע"י הצטרפותם של עיתונאים ועיתונאיות ספורט בעלי מטען ערכי<br />
שונה מהמצב הקיים. ד"ר רותי פילץ-בורשטיין, מנכ"לית מכון<br />
וינגייט ויו"ר העמותה לקידום נשים בספורט לשעבר וממקימות<br />
המועצה לקידום ילדות, נערות ונשים בספורט, מדגישה במאמרה<br />
את המשמעות המשפחתית-חברתית המשפיעה על התפתחותה<br />
של הספורטאית הצעירה.<br />
ורד בוסקילה, נטע ריבקין ואנסטסיה גלושקוב, ספורטאיות<br />
אולימפיות, מספרות על התמודדותן עם משברים במהלך<br />
הקריירה הספורטיבית שלהן, וכיצד הצליחו להתגבר עליהם. אין<br />
ספק שהדבר מדגיש את איכותן כספורטאיות מובילות בספורט<br />
הישראלי והעולמי. שני הרשקו, המאמן הלאומי לנשים בג'ודו,<br />
מרחיב על המאבק בין ההיגיון לרגש אצל ספורטאיות והשפעתו<br />
על תהליכי קבלת החלטות, תוך שהוא מסתמך על ניסיונו הרב<br />
באימון נשים. הוא מציג את הדרכים שבהן הוא בוחר להתמודד<br />
עם הספורטאיות שלו בכל הקשור למשברים רגשיים המשפיעים<br />
על ביצועים ספורטיביים, ובצדן אף מביא כמה המלצות.<br />
ברצוננו להודות לנעמה ול, מתאמת פרויקט ה-TEAM ,TOP על<br />
היוזמה, החשיבה והמאמצים הרבים שהשקיעה בהכנת חוברת זו.<br />
נאחל לכולכם שנה אזרחית טובה והצלחות ספורטיביות.<br />
יניב אשכנזי<br />
מנהל פרויקט "אתנה "TOP TEAM<br />
8<br />
ספורטאיות, מאמנות ומאמנים יקרים,<br />
"אתנה" - המועצה הציבורית לקידום ילדות, נערות ונשים בספורט,<br />
שמה לה למטרה להרחיב את התשתית הכמותית והאיכותית<br />
של הספורטאיות בפריסה ארצית. בשנת 2012 החליטה המועצה<br />
להגדיל באופן משמעותי את תקציבו של הוועד האולימפי בישראל,<br />
באמצעות היחידה לספורט הישגי, עבור הפרויקט "אתנה TOP<br />
."TEAM<br />
בראי מספרן הדל של ספורטאיות תחרותיות בישראל והצורך<br />
למנף את הישגי הנשים בספורט, פרויקט "אתנה "TOP TEAM<br />
הוא לא רק בעל חשיבות עצומה אלא הוא גם הכרחי לקידום<br />
מאמנות ומאמני נשים ולטיפוחן של ספורטאיות עילית כמודלים<br />
לחיקוי בחברה בישראל בכלל ובספורט בפרט.<br />
"אתנה" רואה בפיתוח הידע והמקצועיות של המאמנים<br />
והספורטאיות, כפי שבא לידי ביטוי בחוברת זו, כמו גם במתן<br />
סיוע ותמיכה נוספים, נדבך חשוב בקידומו של ספורט הנשים;<br />
בברכת הצלחה והישגים<br />
עמרית ינילוב-עדן<br />
מנהלת היחידה המקצועית "אתנה"<br />
משיכתן של עוד ועוד ילדות ונערות לספורט התחרותי והסרת<br />
החסמים והחששות מליטול חלק בעולם הספורט.<br />
על הספורטאיות ומאמניהן מוטלת השליחות להביא את ספורט<br />
הנשים לקדמת הבמה הספורטיבית והחברתית, הן בהצלחתן<br />
והישגיהן של הספורטאיות והן בהמשך דרכן ועיסוקן בעולם<br />
הספורט. ספורטאיות הן מאמנות העתיד, הרואות בספורט כלי<br />
יוצא דופן וייחודי להעצמה אישית ולפיתוח כישורי חיים, או כמנהיגות<br />
בתחום הספורט הנוטלות חלק בקבלת ההחלטות בספורט<br />
הישראלי.<br />
ברצוני להודות לכל הצוות המקצועי ביחידה לספורט הישגי ובראשם<br />
למר גלעד לוסטיג על שיתוף הפעולה והעבודה היום-יומית אל<br />
מול הפרויקט הלאומי, למר יניב אשכנזי, מנהל פרויקט "אתנה<br />
,"TOP TEAM ולגב' נעמה ול, מתאמת אתנה ביחידה לספורט<br />
הישגי, על יצירתיות, חשיבה ומסירות.<br />
חוברת מאמרים | 9<br />
| חוברת מאמרים
במגרש של מי באמת נמצא הכדור?<br />
ד"ר רותי פילץ בורשטיין - מנכ"לית מכון וינגייט<br />
rutiepb@wingate.org.il<br />
בשני העשורים האחרונים אנחנו עדים לירידה משמעותית בהרגלי<br />
הספורט והפעילות הגופנית של ילדים ובני נוער. השינוי במגמה<br />
בא לידי ביטוי בגילי 14-12, בשני המינים, אך מידת השינוי גדולה<br />
יותר בקרב בנות בהשוואה לבנים. ממצאים אלו עולים כתוצאה<br />
ממחקרים שבוצעו במספר מדינות והשתמשו במדידות מדויקות<br />
ומבוקרות של הוצאה אנרגטית יומית בשיטה של מים מסומנים<br />
פעמיים 1996( al., .)Torun et<br />
'גורמי רעש סביבתיים'<br />
לצד 'נטישת' הפעילות הגופנית, המאפיינת את כלל אוכלוסיית<br />
הילדים והנוער במדינות המערב ובכללן ישראל, אנו מתמודדים,<br />
במקביל, עם תופעה מוכרת של פרישת ספורטאיות צעירות<br />
מהמסלול התחרותי. באופן אינטואיטיבי אנו נוטים לחפש את<br />
הסיבות לנטישה בגורמים פיזיים-פיזיולוגיים, שהרי הם המרכיבים<br />
הבסיסיים, הראשוניים, המנתבים את הנערה לענף ספורט זה או<br />
אחר ולאחר מכן - להצלחתה במגרש התחרותי. לא כך הדבר<br />
בתחומי עניין אחרים כגון מוזיקה, אמנות ועוד )ההיבט הפיזיולוגי<br />
איננו מרכיב באיתור אמנים(.<br />
התחום הפיזיולוגי הוא אפוא זה שאותו אנו מפתחים ומטפחים<br />
במהלך הקריירה הספורטיבית של הנערה, אולם כאשר בוחנים את<br />
השטח באמצעות ראיונות אישיים, מחקרים מבוקרים ותצפיות,<br />
אנו עדים לכמה 'גורמי רעש סביבתיים': הורים, מאמנים והחברה<br />
שבה גדלה הנערה, שלכל אחד מהם, ובעיקר לאינטראקציה<br />
ביניהם, יש תפקיד הכרחי בבניית הקריירה של הספורטאית<br />
ובהחלטתה, בשלב מסוים, 'לנטוש' את הספורט ולבחור בתחום<br />
אחר &( Weinberg Dowda et al., 2007; Singer & Murphey, 1997;<br />
)Gould, 2010 )ראה גם מאמרם של אורבך ובלומנשטיין בחוברת<br />
זו(. חשוב לציין כי המונח 'גורמי רעש סביבתיים' אינו מופיע בשום<br />
פנים בהקשר שלילי אלא מתייחס לגורמים המשפיעים על<br />
הספורטאית, ישירות או בעקיפין, ובסופו של תהליך מובילים<br />
להחלטה שתקבל בהתייחס לקריירה הספורטיבית שלה.<br />
מעורבות ההורים<br />
ראשיתה של קריירה ספורטיבית הוא תמיד בחוג - אחד או יותר,<br />
שהילד משתתף בו; לעתים מתוך בחירה, לעתים "כי זה מה<br />
שאימא אוהבת" ולפעמים בגלל רצון האב שבנו/בתו יהיה מה<br />
שהוא לא הצליח להיות... את ההורים בעלי המודעות הגבוהה,<br />
שמזהים כישרונות אצל ילדם ומעוניינים לקדמם בנתיב הנכון ביותר,<br />
אנו פוגשים לאחרונה בהקשר של "יום הכוונת ילדים לספורט",<br />
אירוע שאנו מקיימים במכון וינגייט כמה פעמים בשנה, בשיתוף<br />
עם התאחדות הספורט לבתי-הספר.<br />
אין ספק שהמודעות והתמיכה של ההורים בשלב ההתחלתי הזה<br />
רצויה ואפילו הכרחית. עם זאת, אנחנו מכירים גם את תופעת<br />
מעורבות היתר של ההורים, כפי שמציג המודל של הלסטד<br />
)1987 )Hellstedt, )ראה סקירתו המקיפה של ד"ר רועי סמואל<br />
בחוברת זו(. מעורבות יתר של הורים מפעילה לחץ סמוי וגלוי<br />
על הספורטאית הן בהצבת רף ציפיות לא סביר, הן בביקורת<br />
שלילית על תוצאות שהושגו וכישלונות לאורך הדרך והן במתן<br />
הנחיות למאמן ובערעור הסמכות המקצועית שלו בעיני הבת.<br />
מעורבות מתונה ומדודה של ההורים תשדר לספורטאית תמיכה<br />
בעצם הבחירה שלה לעסוק בענף הספורט שבחרה ובדרך<br />
שבה היא מתקדמת. תמיכה זו 'תשדר' לה כי ההורים מאמינים<br />
ביכולתה להגיע לתוצאות, וכי בדרך להישגים לא ניתן לדלג גם<br />
על כישלונות ואכזבות. התמיכה הכספית, רכישת ציוד, הסעות,<br />
נוכחות באימונים )מדי פעם( ובתחרויות, תקשורת חיובית ובונה<br />
עם המאמן - כל אלה הם התמיכה ההכרחית בדרכה של כל<br />
ספורטאית.<br />
הקשר המידתי והאמתי בין הספורטאית לבין ההורים בשלבים<br />
השונים של הקריירה הספורטיבית יאפשרו דיון ענייני ופתוח<br />
בשלב מתקדם יותר, כאשר הספורטאית תעמוד בצומת של<br />
התלבטות אישית: "מי אני? אישה? שחיינית? ג'ודוקא?" "מה אני<br />
רוצה להיות כשאהיה גדולה, ואיך אני רוצה להיראות?" "על מה<br />
אני מוכנה לוותר?". אין ספק שגם אם ההחלטה הסופית תהיה<br />
של הספורטאית עצמה, לדעתם ולהמלצתם של ההורים יהיה<br />
משקל רב משמעות בהחלטה זו. הנכונות של הנערה להתייעץ<br />
ולהקשיב היא תוצר של קשר רציף ותומך עם ההורים בשנים<br />
הראשונות, השנים הבונות את הקריירה המקצועית שלה.<br />
הבחנה מגדרית בחברה הישראלית<br />
בהקשר של ספורט<br />
לצד המעגל המשפחתי הקרוב ביותר, אי אפשר להקל<br />
ראש במשמעות של המעגל הבא, והוא החברה שבה גדלה<br />
הספורטאית. המסורת ותפיסת החברה את הספורט כדרך<br />
חיים ואת מעורבותן של נערות בספורט שונות בחברות ובמדינות<br />
שונות, גם בין אלה המוגדרות כמדינות המערב. מאפייני החברה<br />
בישראל משמשים בהחלט דגם מעניין לכך.<br />
אין עוררין על תרומתה של הפעילות הספורטיבית למגוון רחב של<br />
תחומים בחיים: בריאות פיזית, חוסן נפשי, ביטחון עצמי והכרה<br />
ביכולת האישית, הישגים אקדמיים ועוד )על כך הרחיבו ד"ר איריס<br />
אורבך וד"ר בוריס בלומינשטיין במאמרם בחוברת זו(. אך האם,<br />
לצד כל אלה, העיסוק בספורט גם מְ מַ צב אותנו במקום גבוה,<br />
מוערך יותר בחברה בישראל? אין ספק כי כאן ישנה הבחנה<br />
מגדרית ברורה: הורים מעריכים יותר יכולות ספורטיביות של בנים<br />
מאלה של בנות, מעודדים בנים לפעילות ספורטיבית ומאמינים<br />
יותר ביכולות שלהם. גישה זו אינה מהווה, בלשון המעטה, חיזוק<br />
חיובי לספורטאית בצומת של קבלת החלטות באשר להמשך<br />
הקריירה המקצועית שלה.<br />
אם נבחן את ההיסטוריה הלא רחוקה של החברה המערבית, לא<br />
נוכל להתעלם מאמירות ברורות כנגד השתתפות נשים בספורט,<br />
של הברון פייר דה-קוברטן, מחדש המשחקים האולימפיים<br />
בעת החדשה בסוף המאה ה-19: "הספורט התחרותי של<br />
הנשים נוגד את חוקי הטבע... נשים לא השתתפו במשחקים<br />
האולימפיים בתקופה העתיקה, ואין כל סיבה שתשתתפנה<br />
במשחקים בתקופה המודרנית".<br />
שינוי עמדות: חשיבה, תכנון ומשאבים<br />
במהלך השנים נקטו מדינות שונות צעדים ברורים, הן ברמת<br />
החקיקה )'9 'Title בארה"ב( והן באמצעות תהליכי שיווק, כדי<br />
להשפיע על שינוי עמדות בחברה, במשפחה ובקרב הילדות<br />
והנשים עצמן וכן כדי לחייב את גופי הספורט לקיים ספורט<br />
שוויוני בין המינים.<br />
בישראל, לפני יותר מעשור הוקמה "העמותה לקידום נשים<br />
בספורט", שהציבה כיעד להעלות לשיח הציבורי את הפערים<br />
בהזדמנויות, במשאבים, בתקשורת ובייצוג של נערות ונשים<br />
בספורט הישראלי. החוק לייצוג הולם של נשים בגופי הספורט<br />
במגרש של מי באמת נמצא הכדור? | 11<br />
10<br />
| במגרש של מי באמת נמצא הכדור?
הוא אחד ההישגים של העמותה, אולם לא פחות חשובה מכך היא<br />
העובדה שפעילות ספורטיבית של ילדות, נערות ונשים בישראל<br />
איננה עוד נושא המדובר בחדרי חדרים. עבודה התנדבותית של<br />
צוות מחויב ונחוש של נשים וגברים, שהיה לי הכבוד להיות חלק<br />
ממנו במשך כשבע שנים, סלל את הדרך להקמת המועצה<br />
הלאומית לספורט נשים, המטפלת היום בעידוד ובטיפוח ילדות<br />
ונערות בספורט ברמה הלאומית באמצעות "אתנה", הזרוע<br />
המקצועית.<br />
אין ספק כי הקריירה הספורטיבית של הנערה מצריכה מעטפת,<br />
ששותפים לה 'שחקנים' רבים: ההורים - שיראו בבתם הספורטאית<br />
מקור גאווה; המאמן - שיידע להבחין בכל מה שמייחד אימון<br />
של נערה בספורט; החברים בסביבה - שיחזקו את חברתם<br />
ואף יגיעו לתחרויות כדי לעודדה ולתמוך בה; גופים מוסדיים<br />
כמו "אתנה", שיציעו את התשתית הנכונה לילדות ולנערות אך<br />
בעיקר יתנו דגש על שיווק הרעיון בחברה ובניית מודל רצוי<br />
של 'נערה אתלטית'; אוניברסיטאות וגופים אקדמיים שיכירו<br />
ויוקירו סטודנטיות ספורטאיות ויעניקו להן מלגות, בדומה לנעשה<br />
במדינות אחרות.<br />
הספורט הוא מקפצה להישגים בכל תחומי החיים, ונכון יהיה<br />
שנערות ונשים ייטלו בו חלק באופן שווה ושוויוני. ייתכן כי ההשקעה<br />
הנדרשת כדי למנוע פרישה 'טבעית' של ספורטאיות מהמסלול<br />
גדולה יותר מזו הנדרשת כדי לנתב אותן לספורט בגיל צעיר,<br />
בתחילת הדרך. אי לכך, אנו רואים זאת כמחויבות של כולנו -<br />
הורים, מחנכים, מאמנים ומקבלי החלטות ברמה המדינית,<br />
לפעול במשותף ולהשקיע חשיבה, תכנון ומשאבים מתאימים<br />
כדי לעודד ולהבטיח את המשך הפעילות הספורטיבית-הישגית<br />
של נערות.<br />
המעורבות שלנו בתמיכה, בעידוד ובטיפוח הקריירה הספורטיבית<br />
של הנערות תתרום לחברה בריאה ומאוזנת יותר.<br />
במגרש של מי באמת נמצא הכדור? | 13<br />
| 12 במגרש של מי באמת נמצא הכדור?
רגעים של התמודדות<br />
אנסטסיה גלושקוב - שחייה אמנותית<br />
כילדה לא היו לי יותר מדי משברים, או שפשוט קשה להיזכר<br />
בהם. כבר בהתחלה 'הלך לי טוב', ודי מהר הצלחתי להוביל את<br />
טבלת התוצאות. המורכבות הגיעה קצת יותר מאוחר, כשנדרשה<br />
השקעה רבה יותר כדי להגיע להישגים גבוהים. ולא הכול הלך<br />
בקלות. הלימודים בתיכון דרשו זמן, והתעוררה סקרנות בנוגע<br />
לחיי החברה.<br />
המשבר הרציני הראשון היה בסביבות גיל 15, בתקופת<br />
ההתבגרות, כשעלו שאלות קיומיות כמו מי אני ולמה. באותו<br />
זמן התחלתי לשאול את עצמי האם באמת זה מה שאני רוצה.<br />
הרגשתי שהעיסוק בספורט הישגי קשה מתמיד, והשאיפה<br />
למצוינות היא מירוץ מרתון אין-סופי. אימא כבר אימנה אותי אז<br />
כמה שנים, ונסענו יחד לתחרויות רבות. שיתפתי אותה בלבטים<br />
שלי, כי מבחינתי היא היתה, ועדיין, היועצת וה'קואוצ'רית' )תרתי<br />
משמע( הכי טובה שאני מכירה.<br />
היא גרמה להבין שכמו בכל תחום בחיים - הצלחה אמתית<br />
דורשת המון השקעה ועבודה קשה. כלומר, לא בהכרח יהיה<br />
לי יותר קל בתחום עיסוק אחר כמו לימודים אקדמיים וכיו"ב.<br />
אבל יותר מכול אני זוכרת שהיא לא לחצה עליי, ואפילו אמרה<br />
לי - "אז תפרשי...". אמרתי לעצמי - מה, זהו? ככה אני אפרוש?<br />
הרגשתי שבעצם לא סיימתי את הפרויקט הגדול שהתחלתי בו.<br />
עוד לא הגעתי לקו הסיום של המסע הזה, ויש לי עוד מה להראות.<br />
ואולי לא באמת רציתי לפרוש סופית, וזו היתה רק התמודדות<br />
נוספת עם רמת קושי גבוהה יותר שטרם הכרתי. ידעתי שאימא<br />
לא רצתה שאפרוש. היא האמינה בפוטנציאל שלי וידעה שיש לי<br />
עוד הרבה מה לתת, אבל אני מאוד מודה לה על שלא לחצה<br />
אלא גרמה לי להבין את הדברים בעצמי.<br />
היום אני מבינה שהשאיפה למצוינות היא באופי שלי, ושבחרתי<br />
לבטא אותה דרך הספורט. דרכו התבגרתי ולמדתי המון על עצמי<br />
ועל היכולות שלי. אני מאמינה שאין מודל מוחשי יותר מהספורט<br />
כדי ללמד אותך על החיים, ובראש ובראשונה על עצמך.<br />
בסופו של דבר, אני לא מצטערת על שום החלטה שקבלתי, והיום,<br />
אחרי שלוש אולימפיאדות, אני מרוצה ומסופקת מכל חתיכה<br />
בפאזל שמרכיבה את הקריירה הספורטיבית שלי.<br />
| 14 רגעים של התמודדות רגעים של התמודדות | 15
מעורבות הורית בספורט:<br />
השפעתה על התפתחות ספורטאיות וחשיבותה עבור מאמנים ומאמנות<br />
ד"ר רועי סמואל - יועץ, חוקר, ומרצה בפסיכולוגיית ספורט<br />
אוניברסיטת פלורידה סטייט, מכללת סמינר הקיבוצים ומרכז מדיקס לרפואת ספורט | roydsamuel@gmail.com<br />
מבוא: על חשיבות המעורבות ההורית בספורט<br />
מעורבות הורית involvement) (parental בפעילות הספורטיבית<br />
של ילדים ונוער הפכה בשנים האחרונות לנושא המעורר תשומת-<br />
לב רבה בתחומי האימון, הפסיכולוגיה של הספורט ותקשורת<br />
הספורט. בעוד שבעבר נהגו הורים להפקיד באופן די בלעדי את<br />
ההתפתחות המקצועית בידיהם של מאמנים ואגודות ספורט, היום<br />
משמשים הורים רבים בתפקיד של סוכנים ומאמנים של ילדיהם<br />
ומשפיעים באופן ישיר על התפתחות הקריירה שלהם. המחקר<br />
מראה כי הורים יכולים לשמש מקור תמיכה רגשי משמעותי<br />
ביותר עבור ספורטאים צעירים ולחלופין - אחד ממקורות הלחץ<br />
הגדולים ביותר 2005) Holt, .(Wolfenden &<br />
"תמיכה הורית" מוגדרת כהתנהגויות של הורים הנתפסות על-ידי<br />
ילדיהם כמקדמות את ההשתתפות והביצוע שלהם בספורט.<br />
"לחץ הורי", לעומת זאת, מוגדר כהתנהגויות של הורים הנתפסות<br />
על-ידי ילדיהם כמבטאות ציפיות לא הגיוניות להצלחה. למעשה,<br />
לחץ הורי מבטא חוסר התאמה בין ציפיות ההורה וציפיות<br />
הספורטאי הצעיר. למשל, האב חושב שבתו היא השחקנית<br />
הטובה ביותר בקבוצה, ולכן היא צריכה לקבל את רוב הכדורים<br />
ולזרוק הכי הרבה פעמים לסל. האב מעביר את ציפיותיו לבתו,<br />
למאמן ואף לשאר ההורים. הילדה, לעומת זאת, מחשיבה עצמה<br />
כשחקנית ממוצעת, שצריכה ליטול חלק השווה לשאר השחקניות<br />
בקבוצה, וחשה לחץ לעמוד בציפיות האב. כתוצאה מכך היא<br />
חווה חרדה תחרותית במהלך משחקים ומבוכה מהתנהגות אביה<br />
כלפי חברותיה לקבוצה. חשוב להבין כי הדגש בשני המקרים<br />
)תמיכה ולחץ( הוא על תפיסת הילדה ולאו דווקא על ההתנהגות<br />
ההורית לכשעצמה, או על תפיסת ההורה את התנהגותו שלו<br />
.(Hoyle & Leff, 1997)<br />
באופן כללי, המחקר בפסיכולוגיה של הספורט מראה שתמיכה<br />
הורית חיונית להשתתפות ולהצלחה של ילדים בספורט Horn(<br />
Alferman, 2004 .)& Horn, 2007; Wuerth, Lee, & תמיכה הורית<br />
בקרב ספורטאים צעירים קשורה להנאה רבה יותר מפעילות<br />
ספורטיבית, להערכה חיובית יותר של הישגים ולתפיסה חיובית<br />
יותר של ערך עצמי. לעומת זאת, לחץ הורי קשור לאי שביעות<br />
רצון מהשתתפות בספורט, להפסקת פעילות ספורטיבית,<br />
למתח הקשור להערכה של הישגים ולתפיסה שלילית או לא<br />
בטוחה של ערך עצמי (1997 Leff, .(Hoyle &<br />
בסקר שנעשה בקרב 132 מאמני טניס בארצות-הברית נמצא<br />
שהמאמנים תפסו את ההורים כחשובים מאוד להצלחת הטניסאים<br />
הצעירים. המאמנים השיבו כי 59% מההורים שעמם באו במגע<br />
היו בעלי השפעה חיובית על התפתחותם המקצועית של ילדיהם.<br />
התנהגויות חיוביות של ההורים כללו דאגה ללוגיסטיקה ולהסעות,<br />
תמיכה רגשית וכלכלית, אפשרויות להתפתח בטניס ואהבה ללא<br />
תנאי. לעומת זאת, 36% מההורים שעמם באו במגע השפיעו<br />
לרעה על התפתחות הספורטאים. התנהגויות שליליות התבטאו<br />
בשימת דגש רב מדי על ניצחון, ציפיות לא ריאליות של ההורה<br />
מהילד וביקורת מצד ההורה על הילד Rolo, (Gould, Lauer,<br />
.Jannes, & Pennisi, 2006)<br />
אם כן, השפעת ההורים על הפעילות הספורטיבית של ילדיהם<br />
חשובה הן לילדים עצמם והן למאמנים, ורצוי כי תאופיין בתמיכה<br />
ולא בלחץ. במאמר זה אסקור את נושא המעורבות ההורית<br />
בספורט תוך התייחסות לסוגי מעורבות ולסגנונות הורות, השפעת<br />
המעורבות ההורית על תחושת המסוגלות והמוטיבציה של ילדות<br />
בספורט ועל התפתחות הקריירה שלהן כספורטאיות. לבסוף,<br />
אציע דרכים יעילות להכוונת מעורבות הורית באופן חיובי ותורם.<br />
סוגים של מעורבות הורית בספורט<br />
מידת המעורבות<br />
הלסטד (1987 (Hellstedt, הציע את אחד המודלים הראשונים<br />
בספורט בהקשר של מעורבות הורית. הוא טען כי קיים רצף<br />
של מידת המעורבות - ממעורבות חסר, דרך מעורבות מתונה<br />
ועד מעורבות יתר )ראה איור(.<br />
-<br />
מעורבות<br />
יתר<br />
+<br />
מעורבות<br />
מתונה<br />
-<br />
מעורבות<br />
חסר<br />
מעורבות חסר מתייחסת להיעדר השקעה רגשית, כלכלית<br />
או פונקציונאלית מצד ההורים, הבאה לידי ביטוי באי הופעה<br />
למשחקים, בחוסר תרומה לכלל הקבוצה או המועדון, השקעה<br />
מינימאלית בציוד, עניין מועט בקשר עם המאמן והעדר סיוע<br />
לספורטאיות להציב מטרות ריאליות.<br />
מעורבות מתונה מתבטאת בהכוונה יציבה של ההורה, אך כזו<br />
המאפשרת לספורטאית עצמה להיות מעורבת בקבלת החלטות<br />
לגבי הקריירה שלה. הורים מסוג זה מעוניינים במשוב מהמאמן<br />
לגבי התפתחותה המקצועית של בתם, תומכים בפעילות כלכלית<br />
מבלי להגזים ומציבים לה מטרות ריאליות. הם תורמים למועדון<br />
בהסעות, בארגון מסיבות וכיו"ב, אבל משאירים את הנושא<br />
המקצועי לצוות המאמנים.<br />
מעורבות יתר קשורה לסיפוק צרכים אישיים של ההורה דרך<br />
הפעילות הספורטיבית של הילדה )תחרותיות, כבוד(, או לאיזושהי<br />
אג'נדה חבויה לגבי הקריירה העתידית שלה )רווחים גדולים, מלגת<br />
לימודים, פרסום(. הורים המעורבים יתר על המידה מופיעים<br />
תמיד באימונים, מרבים לצעוק בקרבת המאמן, מתווכחים עם<br />
שופטי המשחק ומשקיעים כספים רבים ומוגזמים בפעילות.<br />
מכיוון שהשקעתם הרגשית בפעילות היא כה רבה, הם מכווני<br />
ניצחון ואינם מוכנים 'להתפשר' בפיתוח היכולת של בתם. הם<br />
נוטים להציב מטרות לא ריאליות ולבטא אי שביעות רצון ואף<br />
כעס כאשר הספורטאית אינה משיגה מטרות אלה.<br />
סגנון ההורות<br />
מודלים עכשוויים יותר בפסיכולוגיה של הספורט מתייחסים<br />
לא רק למידת מעורבות ההורים אלא גם לאיכותה, כפי<br />
שבאה לידי ביטוי בסגנון ההורות. למשל, גרולניק Grolnick,(<br />
2003( הציעה שלושה מושגים הקשורים לסגנונות הורות:<br />
"תמיכה ועצמאות לעומת שליטה"<br />
"סדר"<br />
"מעורבות".<br />
שלושת הגורמים הללו משפיעים על רווחתה הנפשית של<br />
הילדה הספורטאית ועל המוטיבציה הפנימית שלה לפעילויות<br />
שונות.<br />
להלן הפירוט:<br />
התערבות הורית בספורט | 17<br />
| 16 התערבות הורית בספורט
תמיכה ועצמאות לעומת שליטה:<br />
הורים בסגנון זה מציעים לבתם אפשרויות לבחור, להיות מעורבת<br />
בקבלת החלטות ולפתור בעיות בעצמה, והלחץ לפעול באופן<br />
מסוים הוא מינימאלי. לעומת זאת, ילדות הנשלטות על-ידי הוריהן<br />
חשות לחץ חזק להתנהג באופן מסוים המושפע מהערכה, מלוח<br />
זמנים, או מרגש אשמה.<br />
סדר:<br />
סדר מתייחס לאופן שבו הורים מציבים לבנותיהם הנחיות ברורות<br />
ועקביות, ציפיות וחוקים, כדי שתוכלנה לפעול. חשוב להבין כי<br />
ניתן להציב סדר גם בסגנון הורות של תמיכה-עצמאות, כאשר<br />
ילדות מקבלות החלטות ופועלות עצמאית במסגרת הכללים<br />
והגבולות שהגדירו ההורים. למשל, ההורה מגדיר, יחד עם בתו<br />
הספורטאית, את לוח הזמנים השבועי של אימונים, לימודים ופנאי,<br />
אך היא זו שפועלת באופן עצמאי במסגרת לוח הזמנים שנקבע.<br />
מעורבות:<br />
מעורבות משקפת את המחויבות של ההורה כלפי הילדה<br />
ותשומת-לב חיובית להתפתחותה. מידת החיוב או השלילה של<br />
מעורבות ההורים נקבעת על-פי התחושה הפנימית של הילדה:<br />
האם היא פועלת בעצמאות או מתוך כפייה Tamminen,( Holt,<br />
Fox, 2009 .)Black, Mandigo & במחקר שבחן סגנונות הורות<br />
קיימו הולט ועמיתיו ראיונות עם 30 משפחות של שחקניות<br />
כדורגל קנדיות )בנות 14-12(, המשחקות במועדון ברמה טובה.<br />
ההורים והספורטאיות נשאלו על האמונות של ההורים לגבי<br />
ספורט, סגנון והתנהגויות ההורות שלהם כלפי הספורטאיות<br />
באימונים ובמשחקים. הממצאים הראו כי מתוך 56 הורים, 32<br />
סוּוגו בסגנון הורות של תמיכה-עצמאות. הם אופיינו בכך שסיפקו<br />
לבנותיהם סדר יעיל ואפשרו להן ליטול חלק בקבלת החלטות.<br />
הורים אלה יכלו 'לקרוא' את מצב הרוח של בנותיהם ודיווחו על<br />
תקשורת דו-כיוונית פתוחה עם הבנות )גם הבנות רצו בתקשורת<br />
עם ההורים ובקבלת משוב מהם(. הם היו מעורבים מאוד בחיי<br />
הבנות, אך לא הפגינו התנהגויות רבות של שליטה.<br />
לעומת אלה, 13 הורים סווגו כהורים שולטים. הם אופיינו בכך<br />
שלא תמכו בעצמאות של בנותיהם, לא היו רגישים למצב רוחן,<br />
ונטו לדווח על תקשורת הדדית מועטה יותר עם הספורטאיות.<br />
ב-11 משפחות היו הבדלים בסגנון ההורות בין האם לאב, או שלא<br />
היתה אחידות בסגנון ההורות שלהם במצבים שונים. במקרים<br />
אלה, אחד ההורים נהג בסגנון של תמיכה-עצמאות והשני בסגנון<br />
של שליטה. אצל חלק מהמשפחות היה אף בלבול סביב סגנון<br />
ההורות - אחד ההורים פירש לא נכון את סגנון ההורות של השני.<br />
כמו כן, היו הורים שבמצבים מסוימים היו בתמיכה-עצמאות<br />
ובמצבים אחרים בשליטה כלפי הילדה. לבסוף, ממצא לא צפוי<br />
התגלה ביחס להשפעת הילדות על סגנון ההורות של 33 הורים<br />
מ-19 משפחות: ההורים אימצו סגנון של תמיכה-עצמאות כאשר<br />
הילדות הראו בגרות ואחריות, ומצד שני אימצו סגנון של שליטה<br />
כאשר הרגישו שהעניקו יותר מדי חופש לבנותיהם.<br />
לסיכום, חשוב להבין כי התנהגויות ההורים נאספות לסגנון הורי<br />
מסוים סביב ממדים כגון שליטה, עצמאות, תקשורת, סדר<br />
ומידת המעורבות. המחקר בתחום זה מראה כי יש להתחשב<br />
לא רק במידת המעורבות ההורית )כפי שהציע הלסטד( אלא<br />
גם באיכותה, כפי שבאה לידי ביטוי בסגנונות ההורות השונים.<br />
למשל, רמות מעורבות גבוהות, בשילוב סגנון הורות של תמיכה-<br />
עצמאות, עשויים להיות יעילים ביותר להתפתחות הספורטאית,<br />
בעוד מעורבות גבוהה, בשילוב סגנון הורות של שליטה, עלולים<br />
לגרום לאפקט שלילי. באותו אופן, רמות מעורבות נמוכות, בשילוב<br />
סגנון הורות של תמיכה-עצמאות, עשויים ליצור מצב של חופש<br />
גדול מדי והיעדר סדר שעלול לבלבל את הספורטאית, במיוחד<br />
בגיל ההתבגרות או במצבים של שינויים בקריירה.<br />
מעורבות נכונה ויעילה של הורים היא משמעותית<br />
ביותר להטמעת ערכי הספורט וחיזוק הביטחון של<br />
ילדות כי הספורט הוא עולם המתאים עבורן. אימהות<br />
ואבות יכולים לתרום לקריירה הספורטיבית של<br />
בנותיהן באופנים שונים: להוות מודלים לחיקוי, לספק<br />
אפשרויות להתנסות ולפרש חוויות באופן חיובי<br />
השפעת המעורבות ההורית על תפיסת<br />
המסוגלות והמוטיבציה של ילדות בספורט<br />
הורים משמשים כמקדמי הפעילות הגופנית הראשונים בחייהן<br />
של הילדות. הם אלו שמלמדים אותן את הפעולות המוטוריות<br />
הראשוניות, שהן הבסיס לספורט, והם אלו שמקדמים מעורבות<br />
של ילדות בספורט מאורגן. ההורים משפיעים על הבחירות<br />
המוקדמות שעושות הילדות לגבי הקריירה הספורטיבית שלהן<br />
בשלוש צורות עיקריות:<br />
1. הם משמשים כמודלים לחיקוי.<br />
2. הם מספקים התנסויות בספורט.<br />
3. הם נותנים פרשנות להתנסויות של בתם בספורט )כגון משוב<br />
על הפעילות, עידוד ותגובות למצבי לחץ ולשינויים בקריירה(<br />
.(Fredricks & Eccles, 2002)<br />
להלן הפירוט:<br />
מודלים לחיקוי: בסקרים שנערכו בארה"ב ובבלגיה נמצא קשר<br />
חזק בין פעילות גופנית וספורט בקרב בנות ופעילות דומה בקרב<br />
הוריהן. כלומר, הורים משמשים לבנותיהם מודלים משמעותיים<br />
לחיקוי בתחום הפעילות הגופנית והספורט, בין אם בפעילות<br />
ממשית, בפעילות כאוהדים או כצופים או כשופטים וכמאמנים<br />
.(Dixon, Warner, & Bruening, 2008)<br />
התנסויות בספורט: הורים מסייעים לבנותיהן לעסוק בספורט<br />
בכך שהם תומכים בפעילות מבחינת עלויות אימון, רכישת<br />
ציוד, ספרים וסרטי ספורט, הסעות לאימונים ולתחרויות וארגון<br />
סדר היום שלהן ביעילות (2007 Horn, .(Horn &<br />
מתן פרשנות להתנסויות הילדות בספורט: ישנם הורים שהיו<br />
ספורטאים בעצמם, או כאלה המאמינים כי הספורט הוא גורם<br />
התפתחותי-אישיותי או חינוכי משמעותי בחיי ילדיהם, ומנחילים<br />
להם תחושות וערכים חיוביים הקשורים לפעילות ספורטיבית<br />
(1999 .(Côte, מצד שני, ישנם הורים שאינם מאמינים בחשיבות<br />
הפעילות הגופנית או הספורט התחרותי להתפתחותם של<br />
ילדים, או אפילו מתנגדים לכך שילדיהם )ובעיקר בנותיהם(<br />
יעסקו בספורט עקב חוויות אישיות או תפיסות עולם מסוימות.<br />
נמצא כי בשנות בית-הספר היסודי וחטיבת הביניים קיים<br />
קשר מנבא בין תפיסותיהם של אבות ואימהות את החשיבות<br />
והמשמעותיות של פעילות ספורטיבית לבין תפיסות ילדיהם<br />
את המסוגלות שלהם בספורט, מידת החשיבות של<br />
השתתפותם בספורט וההשתתפות הממשית שלהם בספורט<br />
.(Horn & Horn, 2007)<br />
השפעת ההורים על תפיסות ילדיהם לגבי חשיבותה ומשמעותה<br />
של הפעילות הספורטיבית עשויה אף להימשך לאורך כל החיים,<br />
במיוחד בקרב בנות. למשל, דיקסון וחבריה (2008 al., (Dixon et<br />
ראיינו 17 מאמנות ראשיות במכללות בארה"ב NCAA,(<br />
)Division 1 )בענפי החתירה, כדורעף, כדורגל, לאקרוס, טניס,<br />
כדורסל והתעמלות מכשירים( לגבי השפעת הוריהן, בגיל הילדות,<br />
על התפתחות הקריירה הספורטיבית שלהן. כל המאמנות היו<br />
בנות 40 או צעירות יותר, כלומר הדור הראשון של נשים בארה"ב<br />
שהושפעו מהחקיקה למען קידום נשים (9 (Title שהחלה ב-1972.<br />
חקיקה זו העמידה אותן, בילדותן, במעמד שונה מהאימהות<br />
שלהן, שמילאו עדיין תפקידים מסורתיים של עקרות בית באותה<br />
תקופה. ניתוח הראיונות הראה כי כמעט כל ההורים )אחד או<br />
שניהם( של המאמנות עסקו בספורט בתיכון ו/או במכללה.<br />
העובדה שההורים שימשו כמודלים לחיקוי עבור המאמנות בנושא<br />
הספורטיבי הפכה את הפעילות הספורטיבית לנורמאלית עבורן<br />
כבנות ולפעילות משפחתית טבעית. רק שלוש משתתפות דיווחו<br />
כי הוריהן לא עסקו בספורט, אולם הם רשמו אותן לפעילויות<br />
ספורט )כלומר, סיפקו להן אפשרויות לפעילות(. בהמשך, הן<br />
התערבות הורית בספורט | 19<br />
| 18 התערבות הורית בספורט
פיתחו את פעילות הספורט בעצמן. כמו כן, חלק מהמשתתפות<br />
בחרו בפעילות שונה מזו שהוריהן עסקו בה. כלומר, אף-על-פי<br />
שההורים, כמודל לחיקוי, אכן השפיעו על הבחירות שלהן לעסוק<br />
בספורט מגיל צעיר, היתה להן בחירה איזו פעילות תתאים להן<br />
באופן ייחודי. המשתתפות דיווחו על נוכחות ההורים במשחקים,<br />
השתתפותם באימון או בניהול ענף הספורט, הסעות ודאגה<br />
לנושאים לוגיסטיים )כביסה, תשלום לפעילות ועוד(. מעניין כי<br />
עבור כל המשתתפות שדיווחו כי אחד מהוריהן אימן אותן, היה<br />
זה האב ולא האם. מצד שני, האימהות היו אחראיות להסעות.<br />
כלומר, שני ההורים סיפקו תמיכה בפעילות הספורטיבית, אף-<br />
על-פי שהתמיכה היתה בעלת אופי שונה. לבסוף, המשתתפות<br />
דיווחו כי הוריהן פירשו את חוויות הפעילות שלהן בשני אופנים<br />
עיקריים: א. קבלת הפעילות הספורטיבית שלהן כמקובלת<br />
ורצויה; ב. הענקת תמיכה הורית לפעילות ללא לחץ ודרישות.<br />
המשתתפות הדגישו את המסרים החיוביים שקיבלו מהוריהן<br />
בילדות: בנות מסוגלות לעשות כל מה שירצו, וכי הספורטיביות<br />
שלהן מוערכת וחשובה. העובדה שהוריהן תמכו בהן, אך לא לחצו<br />
אותן להשתתפות או להצלחה בספורט, גרמה לכך שהבחירות<br />
היו חופשיות והעצימו את התשוקה האישית שלהן להתמיד<br />
בפעילות ולהפוך את הספורט לקריירה שלהן.<br />
למרבה הצער, על-אף החשיבות הרבה בהענקת<br />
משוב חיובי ועידוד לילדות לעסוק בספורט, קיים<br />
הבדל מגדרי די מובהק בהתייחסותם של הורים<br />
לפעילות הספורטיבית של בנים ובנות: א. הורים<br />
מעריכים את פעילות הספורט של בניהם יותר<br />
מאשר את זו של בנותיהם. ב. הם מעניקים תמיכה<br />
ועידוד רבים יותר לפעילות הספורט של בניהם<br />
מאשר לזו של בנותיהם. ג. הם תופסים את היכולות<br />
הספורטיביות של בניהם כגבוהות יותר<br />
תוצאות המחקרים מראות שמעורבות נכונה ויעילה של ההורים<br />
היא משמעותית ביותר להטמעת ערכי הספורט וחיזוק הביטחון<br />
של ילדות כי הספורט הוא עולם המתאים עבורן. המחקר מלמד<br />
גם כי אימהות ואבות יכולים לתרום לקריירה הספורטיבית של<br />
בנותיהן באופנים שונים: להוות מודלים לחיקוי, לספק אפשרויות<br />
להתנסות ולפרש חוויות באופן חיובי.<br />
במחקר נוסף בנושא זה נבחן, בעזרת שאלונים, הקשר בין התפיסה<br />
של ציפיות ההורים, ביטחון עצמי וחרדה תחרותית<br />
של 416 שחקניות הוקי שדה )גילאי 19-13( ברמה עילית בארה"ב,<br />
שהוזמנו לשחק בטורניר הלאומי לזיהוי כישרונות העתיד Collins(<br />
Barber, 2005 &(. 82% מהספורטאיות העריכו את מעורבות<br />
הוריהן כגבוהה מאוד, וברוב המקרים שני ההורים היו מעורבים.<br />
שחקניות שהעריכו את ציפיות הוריהן כגבוהות דיווחו על ביטחון<br />
עצמי רב יותר משחקניות שהעריכו את ציפיות הוריהן כנמוכות.<br />
נוסף לכך, שחקניות שסברו שחשוב מאוד להוריהן שהן תצלחנה<br />
בטורניר הקרוב דיווחו על ביטחון עצמי רב יותר, אך גם חרדה<br />
תחרותית מחשבתית רבה יותר )למשל, "אני מפחדת לאכזב<br />
אחרים", "אני מפחדת שאכשל בתחרות"(. זאת לעומת שחקניות<br />
שתפסו כי פחות חשוב להוריהן שהן תצלחנה בטורניר. לא נמצא<br />
קשר מובהק בין מידת המעורבות ההורית הנתפסת וחרדה<br />
תחרותית. ממצאים אלה מראים את ההבדל בין תפיסת הציפיות<br />
להצלחה של ההורים מהספורטאית )עד כמה הם מאמינים<br />
ביכולותיה( לבין תפיסת חשיבות התחרות של הספורטאית )עד<br />
כמה הצלחה בתחרות חשובה להורים(. ספורטאיות שתופסות<br />
את הוריהן כמצפים מהן ומאמינים בהן חשות מסוגלוּת וביטחון<br />
רבים יותר מאשר ספורטאיות שאינן תופסות את הוריהן כמצפים<br />
מהן. מצד שני, ספורטאיות שתופסות את הוריהן כשמים דגש<br />
על חשיבות ההצלחה עשויות אף לחוש חרדה תחרותית גבוהה<br />
יותר משחקניות שאינן תופסות לחץ כזה. הצלחה בטורניר הלאומי<br />
לזיהוי כישרונות העתיד עשויה להוביל למלגת לימודים ולפרסום,<br />
ואפשר כי שחקניות שתופסות כי הוריהן מייחסים חשיבות יתר<br />
להצלחתן בטורניר נלחצות מכך, משום שהן מרגישות הערכה<br />
עצמית מצד אחרים משמעותיים )ההורים( ולפיכך מגיבות<br />
בחרדה תחרותית מחשבתית גבוהה.<br />
המשוב של הורים במהלך משחקים<br />
נושא נוסף שנחקר בהקשר של השפעת ההורים הוא סוג ואיכות<br />
המשוב שההורים נותנים לילדים במהלך משחקים ותחרויות.<br />
במחקר שנערך בניו-זילנד ובחן משוב מילולי של 250 הורים<br />
כלפי ילדיהם )גילאי 12-6( במגוון ענפים קבוצתיים )כמו כדורגל,<br />
הוקי, רוגבי(, נמצא כי 47% מההערות של ההורים היו חיוביות,<br />
35% היו שליליות ו-18% היו ניטרליות & McKenzie (Kidman,<br />
(1999 .Mckenzis, רוב ההערות השליליות היו כאשר ההורה<br />
תיקן משהו בביצוע של הילד שלו )למשל "קח את הזמן, תביט<br />
בכדור", "השתמש ברגליים שלך", "ידיים ישרות למעלה"(, אולם<br />
היו גם הערות של ביקורת )"אחותך משחקת יותר טוב ממך!"(<br />
והערות של זלזול )"אל תשב על הישבן, קום כבר!"(. 12% מכלל<br />
הערות ההורים היו מכוונות כלפי ילדיהם והשאר לשופטים,<br />
למאמנים, שחקני הקבוצה היריבה, שחקני הקבוצה שלהם<br />
וכלפי הורים אחרים.<br />
מחקרים נוספים תמכו בכך שרוב המשובים שהורים העניקו<br />
לילדיהם במהלך תחרות היו חיוביים. אולם השאלה היא אילו סוגי<br />
משובים מעוניינים הספורטאים עצמם לקבל מהוריהם. במחקר<br />
שבחן שאלה זו בקרב שחקני טניס קנדיים מצטיינים בני 15 נמצא<br />
כי הם העדיפו שהוריהם יתמכו בהם מבלי ללחוץ עליהם, ויימנעו<br />
ממתן עצות טכניות או טקטיות במשחקים, אבל כן יעירו על<br />
מאמץ וגישה, יתנו עצות מעשיות, יכבדו את כללי הטניס ההוגן<br />
ויביעו תמיכה גם בהתנהגותם הלא-מילולית )& Neely, Knight,<br />
.)Holt, 2011 במחקר נוסף בנושא רואיינו 36 ספורטאיות קנדיות<br />
בנות 13 ממגוון ענפים קבוצתיים לגבי משובים רצויים ולא רצויים<br />
מהוריהם לפני המשחקים, במהלכם ובסיומם. הספורטאיות<br />
סיפרו כי לפני משחק הן היו מעוניינות שהוריהן יעזרו להן להתכונן<br />
פיזית ומנטאלית למשחק, כאשר המיקוד הוא בהגעה בזמן, הכנת<br />
הציוד, חבישת פצעים, תזונה וכן תגובות של רגיעה לנטרול הלחץ<br />
של התחרות. במהלך המשחק הספורטאיות העדיפו שההורים<br />
'ייקחו צעד אחד אחורה' - יעודדו את כלל שחקניות הקבוצה,<br />
יתמקדו במאמץ יותר מבתוצאה, יהיו חיוביים במהלך המשחק<br />
ולא יבקרו את השחקניות וישלטו ברגשות שלהם. הספורטאיות<br />
אמרו שבמהלך משחק הן אינן רוצות שההורים יפנו תשומת-<br />
לב מיוחדת לעצמם או לבנותיהם, לא יאמנו אותן או שחקניות<br />
אחרות, לא יתנו הוראות מקצועיות ולא יתווכחו עם השופטים.<br />
לבסוף, הספורטאיות מעדיפות כי לאחר משחקים הוריהן יתנו להן<br />
משוב מציאותי וחיובי. אם המשוב הוא חיובי הן מעדיפות שיינתן<br />
ליד חברותיהן לקבוצה, אבל אם הוא שלילי שיינתן בפרטיות.<br />
השחקניות העדיפו לקבל משוב בשיטת הסנדוויץ' – משוב חיובי<br />
תחילה, הערות לגבי מה ניתן לשפר ולבסוף משוב חיובי נוסף.<br />
תחושת המסוגלות של בנות מושפעת אפוא מהנכונות של הוריהן<br />
ליטול חלק פעיל בפעילות הספורטיבית שלהן ומהמסרים שהן<br />
מקבלות מהוריהן. יש חשיבות לכך שההורים ישדרו את הסכמתם<br />
ורצונם שבנותיהם יעסקו בספורט וייראו חשיבות ומשמעות<br />
בפעילותן בהווה ובעתיד. כמו כן, חשוב שהורים יציבו ציפיות<br />
לבנותיהן וישדרו להן ביטחון, אך לא ידגישו יתר על המידה את<br />
חשיבות ההצלחה כדי שלא ליצור תחושות של חרדה.<br />
התערבות הורית בספורט | 21<br />
| 20 התערבות הורית בספורט
הבהירו להורים מהו תפקידם במועדון או בקבוצה,<br />
וכיצד צריכה לבוא לידי ביטוי המעורבות שלהם; מהי<br />
התנהגות מקובלת ומה איננו מקובל. הסבירו להם<br />
מהי פילוסופיית האימון שלכם ביחס להתפתחות<br />
היכולות לעומת ניצחונות, פרקי-זמן המשחק לכל<br />
ילדה, החילופים והמשמעות של חיזוקים חיוביים<br />
ושליליים<br />
למרבה הצער, על-אף החשיבות הרבה בהענקת משוב חיובי<br />
ועידוד לילדות לעסוק בספורט, המחקר מראה כי קיים הבדל<br />
מגדרי די מובהק בהתייחסותם של הורים לפעילות הספורטיבית<br />
של בנים ובנות (2007 Horn, :(Horn & א. הורים מעריכים את<br />
פעילות הספורט של בניהם יותר מאשר את זו של בנותיהם.<br />
ב. הם מעניקים תמיכה ועידוד רבים יותר לפעילות הספורט<br />
של בניהם מאשר לזו של בנותיהם. ג. הם תופסים את היכולות<br />
הספורטיביות של בניהם כגבוהות יותר. כמו כן, נמצא כי הורים<br />
לילדים בגילי בית-ספר יסודי רוכשים עבורם יותר ציוד ספורטיבי,<br />
מעודדים אותם יותר להשתתף בספורט ומבלים עמם יותר זמן<br />
בפעילות הספורטיבית מאשר הורים לבנות בגילים אלה.<br />
לסיכום, ישנה חשיבות רבה למעורבות יעילה של ההורים בשלבים<br />
הראשונים של הקריירה הספורטיבית של בנות, שעשויה אף<br />
להשליך על עתידן בספורט. בנות, שהוריהן משמשים עבורן<br />
כמודלים לחיקוי, מאפשרים להן לעסוק בספורט ומעניקים להן<br />
פרשנות חיובית לגבי עיסוקן בספורט, יראו בפעילות ספורטיבית<br />
תחום חיובי, שבו ניתן להצליח ולממש את עצמן כנשים. עם זאת,<br />
הורים רבים מאמינים עדיין כי הספורט הוא תחום 'גברי', שבו<br />
לבנות ולנשים אין מקום אמתי לבטא את יכולותיהן. לפיכך, תפקיד<br />
המאמנים, ובמיוחד המאמנות, הוא חשוב ביותר. במקרים רבים<br />
הם אלה שמהווים מודלים חיוביים לחיקוי ויכולים להעניק לבנות<br />
את תחושת המסוגלות והביטחון שתחזק את המוטיבציה שלהן<br />
לעסוק בספורט ולהציב לעצמן יעדים לטווח ארוך הקשורים<br />
לפעילותן הספורטיבית.<br />
החשיבות של מעורבות הורים בשלבי<br />
התפתחות הקריירה הספורטיבית של ילדיהם<br />
על-פי "מודל התפתחות הקריירה" של סלמלה (1994 ,(Salmela,<br />
בשנות הקריירה הראשונות, כאשר מטרת הפעילות היא כיף<br />
והנאה, ההורים תומכים בילדיהם ומעצבים את תפיסתם לגבי<br />
הפעילות ולגבי מושג התחרותיות. לאחר מכן, בשנות ההתפתחות,<br />
הספורטאים מתמקדים בפיתוח יכולות ובפעילות תחרותית<br />
ברמה גבוהה יותר. ההורים אמורים להמשיך לתמוך בפעילות,<br />
אך הילדים נעשים עצמאיים יותר וסומכים יותר על המאמן.<br />
התפקיד הישיר של ההורים הולך וקטן, אך הם עדיין מספקים<br />
תמיכה כלכלית וחברתית חשובה לילדיהם. לבסוף, בשלב<br />
המומחיות, הספורטאים נעשים 'אובססיביים' לגבי הספורט<br />
שלהם, הם מראים אחריות ועצמאות ותפקיד ההורים הוא לסגת<br />
בהדרגה. הציפייה מההורים היא לתמוך בילדים במעברים שבין<br />
שלבי הקריירה, להציב יעדים ריאליים ולהתמודד עם קשיים<br />
ואכזבות (2004 al., .(Wuerth et החוקרים בדקו ספורטאים<br />
וספורטאיות גרמנים גילאי 20-10 ומצאו כי מי שעברו בהצלחה<br />
מהשלב הראשוני של הקריירה לשלב ההתפתחות המקצועית<br />
קיבלו תמיכה רבה יותר מהוריהם לעומת ספורטאים שנתקעו<br />
בשלב ההתפתחות ולא עברו לשלב המומחיות. החוקרים הסיקו<br />
מהממצאים שמעבר מוצלח בין רמות התפתחות שונות בקריירה<br />
מלווה בהתנהגות יציבה של ההורים לאורך זמן: ההורים מראים<br />
לילדים כיצד להשתפר, דוחפים אותם להתאמן חזק יותר ושמים<br />
עליהם מידה מסוימת של לחץ, אך גם משבחים אותם על עבודה<br />
קשה, מקשיבים לבעיותיהם ומפגינים חום והבנה. כמו כן, ישנה<br />
ציפייה כי הורים יתמכו בילדיהם בכל הקשור לאירועי-שינוי<br />
המתרחשים במהלך הקריירה כגון פציעות, ריב עם המאמן או<br />
החברים לקבוצה, מעבר בין תפקידים במגרש וכו'.<br />
במחקר שערכנו ושבחן התמודדות של ספורטאים עם אירועי-שינוי<br />
בקריירה, נמצא כי 53% מהם פנו לקבל תמיכה מהמשפחה, וב-<br />
87% מהמקרים התמיכה שקיבלו היתה יעילה וחיובית )& Samuel<br />
.)Tenenbaum, in Press כלומר, המחקר תומך בחשיבות המעורבות<br />
של ההורים בסיוע לספורטאים ולספורטאיות להתמודד עם<br />
מעברים בין שלבי הקריירה ועם שינויים בתוך הקריירה עצמה.<br />
במחקר נוסף בנושא זה נבחנה השפעתה של המשפחה על<br />
התפתחות הקריירה של ארבעה ספורטאים קנדים בני 18<br />
ברמה לאומית )שלושה חותרים ושחקן טניס אחד( (1999 .(Côte,<br />
ראיונות עם כל בני המשפחה של הספורטאים העלו כי המטרה<br />
העיקרית בשנים הראשונות )גילאי 13-6( היתה התנסות במגוון<br />
ענפי ספורט, הנאה וכיף, ללא התמקדות-יתר בענף ספורט אחד.<br />
רוב ההורים זיהו שהילד מוכשר בענף ספורט מסוים, וייתכן כי<br />
מחשבה זו עודדה אותם להמשיך להשקיע ולתמוך בפעילותו.<br />
בשנות ההתמקצעות )גילאי 15-13( החליטו הילדים להתמקד<br />
בענף אחד או שניים ולהיות מחויבים לפעילות. גם ההורים<br />
הגבירו את מידת המעורבות והעניין שלהם בספורט. מדובר<br />
היה במעורבות מתונה - תומכת ומלווה, אך לא מכוונת ושולטת.<br />
נוסף לכך, ההורים הראו, בשלב זה, מחויבות כללית ולוגיסטית<br />
בנושאי אימונים, ציוד והסעות. הם הקריבו את טובתם האישית<br />
מבחינת רמת חיים כדי לתמוך בפעילות הספורטיבית של הילד.<br />
לבסוף, בשנות ההשקעה )גיל 15 ואילך( הספורטאים היו מחויבים<br />
להשגת מעמד של ספורטאי עילית בענף הספורט והתמקדו<br />
בפיתוח יכולות, תחרותיות ואסטרטגיה. המשפחה השקיעה<br />
בשנים אלה עניין רב בפעילות הספורטיבית של הילד, לעתים על<br />
חשבון הילדים האחרים במשפחה ופעילויות משפחתיות שאינן<br />
קשורות לספורט. ההורים סיפקו הכוונה רבה לגבי הקריירה של<br />
הספורטאי, הן ברמת התפתחות הקריירה והן ברמה של תפקידי<br />
תמיכה כגון ייעוץ בכושר או בתזונה. בשלב הזה ההורים אף<br />
סייעו לספורטאים להתמודד עם מכשולים שפגעו בהתפתחות<br />
המקצועית כגון פציעות, עייפות, לחץ ואיבוד עניין. לפיכך, ניתן<br />
לומר כי תפקיד ההורים השתנה מהשנים הראשונות שבהן<br />
שימשו כמנהיגים בפעילות הספורטיבית של הילד, לתפקיד של<br />
מלווים או תומכים בשנות ההשקעה. בכל המשפחות שנחקרו<br />
לא הטילו ההורים לחץ על הילד באיזה ענף להתמקצע. במקום<br />
זה, הם אפשרו לו לבנות סביבה הישגית-לימודית מיטבית והורידו<br />
לחצים מיותרים של פעילות אחרות.<br />
חשוב להעביר להורה את הערכתכם על<br />
מעורבותו בפעילות של הילדה, אך להדגיש את<br />
היותכם מאמנים מוסמכים ובעלי יכולת, ולהסביר<br />
להם כי מעורבות יתר עלולה לפגוע בהנאה<br />
ובמוטיבציה של הילדה<br />
לסיכום, תפקיד ההורים משתנה במהלך הקריירה של ספורטאיות<br />
- מהקניית ערכים ותחושת מסוגלות בספורט בשנים הראשונות,<br />
דרך תמיכה כלכלית ולוגיסטית בשנות ההתמקצעות ועד תמיכה<br />
רגשית והכוונה עתידית בשנות ההשקעה. יש חשיבות רבה לכך<br />
שהמאמנים יסבירו להורים על השינויים האלה, משום שהם<br />
אינם מודעים אליהם. כמו כן - יכוונו את ההורים בכל שלב אל<br />
המידה ואיכות המעורבות שבה הם חפצים ואשר מתאימה<br />
לספורטאית ולצרכיה.<br />
המלצות להכוונת מעורבות ההורים<br />
באופן יעיל וחיובי<br />
פיתוח קשר חיובי בין המאמן להורי הספורטאית<br />
מאמנים - זכרו כי מעורבות ההורים היא מרכיב משמעותי בקריירה<br />
של ספורטאיות צעירות, ויש לקבל אותה כגורם חיובי. חשוב<br />
שלא למנוע מההורים להתערב אלא לגבש את הגישה שלכם,<br />
כמאמנים, ביחס לכך: עד כמה אתם מוכנים שהורים יתערבו<br />
בפעילות הספורטיבית של בתם וביחסים שלכם איתה, ובאילו<br />
אופנים הם יעשו זאת. בסופו של דבר, עליכם להבין כי ההורים<br />
'משאילים' לכם את ילדתם, והם חוששים לרווחתה הגופנית<br />
והנפשית, ולפיכך יש לקבל בהבנה ובכבוד את הרצון שלהם<br />
להיות מעורבים. גם ההורים, מצדם, צריכים לכבד אתכם ואת<br />
כללי העבודה שלכם. זכרו כי הקשר עם ההורים חשוב לא פחות<br />
מהקשר עם הילדות, ולכן עליכם להשקיע בו ולהיות רגישים<br />
ואמפאתיים לרחשי לבם.<br />
שיחת הבהרה בתחילת העונה תסייע לכם לפתח קשר חיובי<br />
עם ההורים:<br />
יַדעו את ההורים לגבי ההכשרה שלכם, גישתכם לאימון<br />
)פילוסופיית אימון( והמטרות שלכם במהלך העונה ולגבי<br />
הספורטאיות.<br />
הסבירו להורים על הספורט בכללו, המטרות, הסיכונים<br />
האפשריים וכיו"ב.<br />
שתפו את ההורים בציפיות שלכם מהם ומבנותיהם.<br />
הסבירו להורים את מידת ההתערבות שבה אתה חפצים<br />
ועמה אתם מרגישים נוח.<br />
הסבירו להורים אילו סוגי משוב אתם מעוניינים שיתנו לבנותיהם<br />
)למשל עידוד, שבח, עזרה בפתרון בעיות(, מאילו להימנע<br />
)כגון הנחיות טכניות וטקטיות(, ומתי לתת משוב )לאחר אימון<br />
או משחק ולא במהלכו(.<br />
התערבות הורית בספורט | 23<br />
| 22 התערבות הורית בספורט
הקשיבו לנושאים החשובים להורים בעבודתכם, ציפיותיהם<br />
ומטרותיהם.<br />
צרו דרכי תקשורת קבועות ומוסכמות עם ההורים.<br />
אסטרטגיות התנהגות של מאמנים מול הורים בהתאם<br />
למידת המעורבות שלהם<br />
הלסטד )1987 )Hellstedt, הציע כמה אסטרטגיות להתנהגות<br />
של מאמנים כלפי הורים על-פי מידת המעורבות שלהם:<br />
מעורבות מתונה<br />
מעורבות חסר<br />
מעורבות יתר.<br />
כלפי הורים בעלי מעורבות מתונה:<br />
הציבו ציפיות ברורות לגבי הנוכחות של<br />
הילדה באימונים ולגבי הציוד המתאים שעמו<br />
היא מגיעה לאימון.<br />
העניקו משוב לגבי היכולת וצורכי האימון<br />
של הילדה. הדגישו מה חשוב לשפר וכיצד<br />
ההורים יכולים לתרום לכך.<br />
היו כנים עם ההורים. אל תגידו שהילדה תגיע לגדולות בספורט<br />
אם אין זה כך. אפשרו להורים להניע את הילדה במסלול שהכי<br />
מתאים לה, גם אם זה בניגוד למה שמתאים לכם כמאמנים.<br />
כלפי הורים בעלי מעורבות חסר:<br />
הורים כאלה עשויים לגרום למצב שבו<br />
אתם, כמאמנים, נוטלים על עצמכם<br />
מעורבות יתר כלפי הספורטאית, בעוד<br />
היא מרגישה היעדר תמיכה מצד ההורים.<br />
כתוצאה מכך עלולים להיווצר כעסים ביניכם לבין ההורים, כאשר<br />
הילדה נמצאת בתווך. ההורים עלולים לחוש שאתם מנסים<br />
לקחת את תפקידם או להעביר לילדתם מסרים סותרים לגבי<br />
ערכים וציפיות. הדבר נכון במיוחד לגבי הורים של ספורטאיות,<br />
שאינם מקבלים את החשיבות והמשמעות של פעילות ספורטיבית<br />
של בנות בכלל, ומראים מעורבות חסר מכיוון שאינם תומכים<br />
בפעילות כזו. במקרים כאלה חשוב להבין כי הספורטאית איננה<br />
מקבלת בבית מסרים המעודדים תחושת מסוגלות ומוטיבציה,<br />
ולמעשה היא ניזונה מהעידוד הניתן לה רק על-ידי מאמנה ואנשי<br />
המועדון שבו היא פעילה. ייתכן גם כי אותה ילדה מתמרדת<br />
בערכי המשפחה דרך הפעילות הספורטיבית שלה. לפיכך,<br />
כאשר עובדים מול הורים עם מעורבות חסר חשוב לנסות לערב<br />
אותם יותר באחד ההיבטים של הפעילות ובמקביל להציב<br />
גבולות ברורים מול הספורטאית ולשמור על אתיקה מקצועית.<br />
האסטרטגיות שכדאי לאמץ מול הורים אלה הן:<br />
הציבו להם ציפיות ברורות. היפגשו איתם )כקבוצה( והדגישו<br />
בפניהם את חשיבות מעורבותם עבור הילדה: הגעה למשחקים,<br />
השתתפות בהסעות, עזרה למועדון וכיו"ב.<br />
בשיחות אישיות עם ההורים - נסו להבין את עמדתם לגבי<br />
הפעילות הספורטיבית של ילדתם: האם הם מתנגדים לה<br />
ומדוע, והאם הם מספקים לילדה תמיכה רגשית לפעילותה.<br />
הציבו בפניהם יעדים להתפתחות מקצועית של בתם.<br />
הזמינו אותם למשחקים, וכדי להגביר את מעורבותם הטילו<br />
עליהם משימות ספציפיות )עבודת מזכירות, צילום בווידאו,<br />
דאגה לציוד או לאוכל ולשתייה(.<br />
בקשו מהם לעזור בארגון פעילויות חברתיות וקבוצתיות )מסיבה<br />
לקבוצה, מעקב אחר התוצאה והסטטיסטיקה וכו'(.<br />
כאשר הספורטאית פונה אליכם לתמיכה או לעזרה - נסו<br />
להפנות אותה לקבלת התמיכה מההורים.<br />
כלפי הורים בעלי מעורבות יתר:<br />
הורים בעלי מעורבות יתר יוצרים הכי הרבה<br />
קשיים עבור המאמנים. הם משקיעים אנרגיה<br />
רבה, זמן וכסף בהתפתחות בנותיהם בספורט<br />
ובהצלחתן, ופעמים רבות הקריירה של הילדה<br />
הופכת למוקד הפעילות המשפחתית.<br />
הציפיות שלהם להצלחה הן גבוהות בהתאם וממוקדות פעמים<br />
רבות בניצחון. הם עשויים אף לבטא את הדימוי העצמי האישי<br />
שלהם ואת הצלחתם בחיים דרך הפעילות הספורטיבית של<br />
בנותיהם, מה שמגביר את המעורבות הרגשית שלהם. אלה<br />
הורים שמגיעים כמעט לכל אימון ומשחק, ו'מאמנים' מהצד את<br />
בנותיהם ולעתים אף את השחקניות האחרות בקבוצה. ואכן,<br />
אחת הבעיות המרכזיות עם הורים כאלה קשורה למשובים שהם<br />
נוטים לספק לבנותיהם לפני האימונים והמשחקים, במהלכם<br />
ובסיומם, הכוללים לעתים היבטים מקצועיים, טכניים וטקטיים<br />
הסותרים את עמדת המאמן או המועדון. הורים כאלה עשויים<br />
להדגיש את מימד הניצחון באימון ובמשחק על חשבון פיתוח<br />
היכולות והתמקדות במשימה. משובים אלה מבלבלים את<br />
הילדות, מוציאים אותן מריכוז במשימה ויוצרים אצלן ציפיות לא<br />
הגיוניות ואף חרדה תחרותית. המחקר על ספורטאיות בגיל<br />
ההתבגרות הראה כי התנהגויות ההורים במשחקים עשויות אף<br />
לגרום למבוכה ביחסים עם חברותיהן לקבוצה. יתרה מזו, ההורים<br />
נוטים להתווכח עם המאמן לגבי דקות משחק, תפקיד במגרש,<br />
מעמד בקבוצה או במועדון, מידת היחס וההשקעה שלו, ובדרך<br />
כלל יש להם ציפיות לא הגיוניות להצלחה עתידית של בתם.<br />
הורים בעלי אמצעים כלכליים נוטים לפעמים להשקיע כספים<br />
רבים במחנות אימונים בחו"ל, באימונים פרטיים ובציוד מתקדם.<br />
במקרים אלה עשויה אף להיות סתירה בין המסרים שהספורטאית<br />
מקבלת מאנשי המקצוע השונים.<br />
כל הלחץ הזה עשוי לגרום לספורטאית הצעירה לחוש חרדה<br />
גבוהה ואף ירידה במוטיבציה, עד כדי שחיקה. עם זאת, יש<br />
להבין כי במידה מסוימת הורים אלה עדיפים על הורים שאינם<br />
מעורבים כלל, כיוון שיש להם אנרגיה ומוטיבציה להשקיע<br />
בפעילות הספורטיבית של בנותיהם. כאמור, אחד התפקידים<br />
החשובים של מאמנים הוא לכוון את המעורבות של הורים<br />
כאלה להתנהגויות חיוביות ותורמות, ובשום אופן לא לבטל את<br />
מעורבותם או לדחות אותה על הסף. אם המעורבות הופכת<br />
להתערבות בנושאים מקצועיים או בנושאים שהגדרתם אותם<br />
'מחוץ לתחום', יש לפעול ברגישות אך בנחישות, להתריע בפני<br />
ההורה ובמידת הצורך אף להעניש. מכיוון שאין לכם שליטה של<br />
ממש על התנהגות ההורים כאנשים מבוגרים, אבל יש לכם בהחלט<br />
שליטה על פעילות הילדות, על ההורה להבין את הקשר הישיר<br />
בין התנהגותו האישית ובין השלכותיה על הילדה: בשלב ראשון<br />
ובמידת הצורך ניתן למנוע מההורה להגיע למגרש האימונים או<br />
המשחק, או להרחיקו משם. בשלב שני, אם ההתנהגות הזו חוזרת<br />
על עצמה וההורה איננו מסכים לפעול על-פי הנהלים, יש לשקול<br />
סנקציות כלפי הילדה )הפחתת דקות משחק ואפילו הרחקתה<br />
מאימונים ו/או משחקים(. חשוב שההורים יבינו כי אתם מעוניינים<br />
במעורבות שלהם, אבל באופן תורם וחיובי.<br />
אסטרטגיות להתמודדות יעילה עם הורים בעלי מעורבות יתר<br />
כוללות את ההנחיות הבאות:<br />
קיימו שיחת פתיחה בתחילת השנה ושימרו על תקשורת פתוחה<br />
ורציפה במהלך כל העונה. עם הורים אלה רצוי אף לקיים פגישות<br />
אישיות בנוכחות הילדה כדי לבחון את האינטראקציה בין ההורה<br />
והילדה. הבהירו להורים מהו תפקידם במועדון או בקבוצה, וכיצד<br />
צריכה לבוא לידי ביטוי המעורבות שלהם; מהי התנהגות<br />
מקובלת ומה איננו מקובל. הסבירו להם מהי פילוסופיית<br />
האימון שלכם ביחס להתפתחות יכולות לעומת ניצחונות,<br />
פרקי-זמן המשחק לכל ילדה, חילופים והמשמעות של חיזוקים<br />
חיוביים ושליליים.<br />
עזרו להורים ולספורטאיות להציב מטרות הגיוניות, המדגישות<br />
את היכולות האישיות והתפתחות על פני ניצחונות.<br />
נסחו עם הספורטאית יעדי אימונים משלה כדי לפתח אצלה<br />
חשיבה עצמאית ומודעות עצמית לגבי ההתפתחות המקצועית<br />
שלה, שתהיה נפרדת מהמשוב שהיא מקבלת מהוריה.<br />
העניקו משוב קבוע לילדות ולהוריהן באמצעות דיווח תקופתי<br />
של המאמן, המתייחס ליעדים שהוצבו בתחילת העונה. משוב<br />
זה מהווה למעשה תחליף מקצועי למשובים הבלתי-מקצועיים<br />
שמעניקים ההורים ויוצר בסיס פסיכולוגי יציב ואובייקטיבי<br />
שהילדות וההורים יכולים להתייחס אליו.<br />
הורים בעלי מעורבות יתר רוצים 'להיות בעניינים' ולדעת מה<br />
קורה. תנו להם משוב חיובי אמתי באימונים ובמשחקים, ואף<br />
ביקורתי אם צריך. אם קיימות בעיות, אל תימנעו מלהתייחס<br />
אליהן רק בגלל הפחד מתגובותיהם.<br />
אם המעורבות הופכת להתערבות, חשוב להכין אסטרטגיות<br />
ברורות להתמודדות. למשל, איפה מותר לעמוד בזמן משחקים;<br />
מה מותר להגיד ומה אסור; מתי מותר לדבר עם המאמן<br />
ובאיזה אופן ועל אילו נושאים. אם ההורה מפר את הכללים דעו<br />
כיצד להגיב. כבר בתחילת העונה יש להסביר את הכללים בצורה<br />
ברורה להורים המעורבים יתר על המידה. למשל, על-ידי פרסום<br />
קוד התנהגות להורים או שליחת מכתב )1987 .)Hellstedt,<br />
במקרים שבהם ההורים מנסים ליצור איתכם עימות מילולי<br />
ניתן לפעול כדלהלן 2002( Ewing, :)Cumming &<br />
בעת משחק )אימון או תחרות( - אם הם פונים אליכם במצב<br />
רגשי מעורר, בקשו מהם באדיבות לחכות עד שיהיו רגועים יותר.<br />
קיימו שיחות עם הורים מחוץ לשעות האימון/משחק ובזמנים<br />
שמתאימים לכם ושנקבעו מראש.<br />
אם הסכמתם לקיים שיחה עם הורה, ניתן לבקש מעוזר המאמן<br />
או איש צוות אחר להיות נוכח ולשמש כמתווך אובייקטיבי<br />
וכעד למה שנאמר בשיחה.<br />
הביאו ראיות )חוקי ליגה או מועדון, צילומי וידאו( שיאשרו את<br />
הטענות שלכם ויתמכו בהחלטות שלכם.<br />
בכל מקרה הקשיבו בסבלנות. ייתכן שלהורה יש תובנות לגבי<br />
המצב שאתם לא הבאתם בחשבון.<br />
סכמו את תוכן השיחה כדי שכולם יבינו את המשמעויות של<br />
מה שנאמר והוחלט.<br />
הגיעו לפתרון שניתן ליישום בהתנהגות מסוימת מצד ההורה,<br />
המאמן או הספורטאית.<br />
התערבות הורית בספורט | 25<br />
| 24 התערבות הורית בספורט
אם אתם מעוניינים ליזום עימות מילולי עם הורה שמפר את הכללים<br />
שנקבעו:<br />
זכרו כי מטרת העימות היא איננה 'לשים את ההורה במקום',<br />
אלא לבטא את הקשיים שלכם ולנסות להגיע להסכמה לגבי<br />
המשך הדרך.<br />
חשוב להעביר להורה את הערכתכם על מעורבותו בפעילות<br />
של הילדה, אך להדגיש את היותכם מאמנים מוסמכים ובעלי<br />
יכולת, ולהסביר להם כי מעורבות יתר עלולה לפגוע בהנאה<br />
ובמוטיבציה של הילדה.<br />
לבסוף, תנו אפשרות להורה למצוא דרכים חיוביות יותר<br />
למעורבות.<br />
רשימת המקורות שמורה ביחידה לספורט הישגי.<br />
מסקנות<br />
הצלחה התמדה יחד הזדמנות ביטחו<br />
הבטחה אנרגיה נצחון הנאה הפסד זכיה<br />
הישג כשלון מודל חיובי קושי הצלח<br />
יחד התמדה תמיכה הזדמנות הבטחה<br />
נצחון חוזקה הישגיות אנרגיה מסוגלו<br />
הפסד זכיה הישג לחץ חברות קוש<br />
הצלחה אנרגיה הישג התמדה הזדמנות<br />
הבטחה נצחון הפסד זכיה היש<br />
כשלון הנאה מסוגלות ביטחון למידה<br />
תמיכה לחץ הישגיות חוזקה מודל חיובי<br />
המעורבות ההורית בספורט היא תהליך<br />
מורכב, בעל משמעויות חשובות לטווח קצר וארוך<br />
להתפתחות התקינה של ילדות בספורט מבחינת מוטיבציה, הנאה, תחושת<br />
מסוגלות, ביטחון ולמידה ולמערכת היחסים עם המאמן/ת. מצד אחד, מעורבות הורית<br />
מתונה ומעודדת חשובה לתמיכה בילדה ועשויה להוות גורם חיובי בעבודתם של מאמנים הנעזרים<br />
בה ומכוונים אותה. מצד שני, מעורבות חסר או יתר יוצרת בעייתיות עבור מאמנים הן מבחינה מקצועית<br />
והן מבחינה אישית-רגשית, בהתחשב בסגנון ההורות הקיים. אנו מדגישים פעמים רבות את המעורבות<br />
ההורית השלילית ואת הלחץ ההורי, אולם המחקר מראה דווקא כי בדרך כלל המעורבות ההורית היא חיובית,<br />
הן מבחינת הכוונה והן מבחינת משוב. מובן שבמציאות ישנם מקרים שמעצימים את התופעה וגורמים למאמנים<br />
להתייחס למעורבות הורית בחשדנות ובשליליות. לפיכך, אחת ההמלצות החשובות היא לא לדחות או לבטל את<br />
המעורבות ההורית אלא לדעת להתייחס אליה בצורה נכונה - כעוד אחד מהגורמים המקצועיים המשפיעים על<br />
היכולת שלכם לייצר סביבה הישגית חיובית ויציבה עבור הספורטאיות. יש לכוון את ההורים ולהנחותם להשקיע את<br />
האנרגיה, הזמן והמשאבים שלהם באופן שמתאים לבנותיהם - לגילן, לרמתן ולענף הספורט המסוים וכן לפילוסופיית<br />
האימון שלכם ולצרכים המקצועיים של המועדון והקבוצה. מאמן טוב יידע לנתח את סגנון ההורות ואת מידת המעורבות<br />
הקיימים ולספק להורים הנחיות ברורות כיצד לפעול בנושאים של תמיכה, סגנון המשוב הניתן ואיכותו כמו גם ההתנהגות<br />
הרצויה במהלך אימונים ומשחקים אל מול הספורטאית. לבסוף, יש להבין את המשמעות הייחודית של בנות העוסקות<br />
בספורט ולהנחות הורים לתמוך בפעילות, להוות מודלים חיוביים לחיקוי, לחזק את הבנות ואת תחושת המסוגלות שלהן<br />
וליצור עבורן אפשרויות להתנסויות חיוביות. בקרב בנות צעירות, לתמיכת ההורים יש חשיבות והשפעה רבה במיוחד,<br />
ועל מאמנים לתמוך בה ולחזקה.<br />
התערבות הורית בספורט | 27<br />
| 26 התערבות הורית בספורט
רגעים של התמודדות<br />
נטע ריבקין - התעמלות אמנותית<br />
התמודדות עם העומס היום-יומי<br />
אני מתמודדת עם קשיים רבים. הקושי היום-יומי הוא האימונים<br />
המתקיימים מדי יום, שעות על גבי שעות. פעמים רבות זה<br />
מתבטא בצורך להכריח את הגוף למרות שהוא עייף ולא רוצה.<br />
אבל אני יודעת שכדי להיות בפסגה אני חייבת להתאמן יום יום,<br />
ובימים שקשה לי במיוחד אני מזכירה לעצמי מהי המטרה ולאן<br />
אני רוצה להגיע, ואז המוטיבציה חוזרת.<br />
התמודדות עם אי הצלחה בתחילת הדרך<br />
קושי שחוויתי בתחילת דרכי, כילדה, היה ההתמודדות עם<br />
אי-הצלחה. התחלתי להתאמן בגיל 6, ועד גיל 12 לא היו לי<br />
הצלחות משמעותיות. באליפויות ישראל לא הצלחתי להתברג<br />
בין הראשונות והייתי מתוסכלת. בכל זאת המשכתי להתאמן,<br />
התמדתי והשקעתי. עשיתי זאת קודם כול משום שבאמת אהבתי<br />
את מה שעשיתי. המאמנות תמיד אמרו שיש לי פוטנציאל אדיר.<br />
התמודדות עם אובדן<br />
אני מתמודדת עם אובדן. בשנת 2010, בהיותי בת 18, אבי<br />
נפטר ממחלה קשה. הקירבה בינינו היתה עצומה, ולכן לא היה<br />
לי מושג איך אני ממשיכה הלאה. אני לא קוראת לזה להתגבר,<br />
כי זה משהו שאחיה איתו כל חיי, אבל הספורט נתן לי אפשרות<br />
להתבטא דווקא בתקופה הקשה מכול, שכן אבי היה ספורטאי<br />
בעצמו והאהבה שלו לכדורסל ולספורט בכלל היתה בלתי נגמרת.<br />
הרגשתי שאני חייבת לו את כל ההצלחות שהיו ויהיו לי בקריירה.<br />
ב-2011, בדיוק שנה לאחר מכן, זכיתי בשתי מדליות היסטוריות:<br />
מדליית כסף באליפות אירופה, בתרגיל עם אלות, וארד באליפות<br />
העולם בתרגיל החישוק.<br />
התמודדות עם חובת ההוכחה<br />
התמודדות נוספת היא הצורך להראות חוסן מנטאלי ב'מאני<br />
טיים'. אצל ספורטאים בכירים קורים, לעתים קרובות, דברים<br />
בלתי צפויים במהלך התחרות, וצריך הרבה ניסיון, אופי וחוסן<br />
מנטאלי כדי לדעת לצאת ממצבים כאלה. משחקי לונדון 2012<br />
הם דוגמה לכך. ביום התחרות הראשון שלי, כשביצעתי את<br />
תרגיל הכדור, המכשיר נפל ויצא מגבולות המשטח. בסיום יום<br />
התחרויות הראשון ידעתי שמצבי מבחינת הדירוג אינו טוב, ואם<br />
אני רוצה להיכנס לגמר אין עוד מקום לטעות, ולו הקטנה ביותר!<br />
ביום התחרות השני נתתי הופעה מעולה בשני מכשירים נוספים<br />
והצלחתי להיכנס לגמר.<br />
רגעים של התמודדות | 29<br />
| 28 רגעים של התמודדות
מוטיבציה בקרב ספורטאיות צעירות בספורט התחרותי<br />
ד"ר איריס אורבך וד"ר בוריס בלומינשטיין - המחלקה למדעי ההתנהגות במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט<br />
iriso@wingate.org.il | borisb@wingate.org.il<br />
טל בת ה-14 היא שחקנית כדורסל בעלת מוטיבציה פנימית<br />
גבוהה ביותר, מתאמנת מדי יום בקבוצה הרחוקה מאזור מגוריה<br />
ומשחקת פעמיים בשבוע. התנהלות תובענית זו דורשת ויתורים<br />
בתחומים משמעותיים לבני גילה כגון התחום החברתי והלימודי.<br />
במהלך השנים שבהן שיחקה חוותה עליות וירידות במוטיבציה,<br />
בעקבות התגובות של מאמנהּ וחברתה לפעילות הספורטיבית.<br />
לעתים היתה חוזרת הביתה במצב רוח ירוד, בדרך כלל בגלל<br />
התנהלות מסוימת של המאמן כלפי הקבוצה. גם המסגרת<br />
הבית-ספרית לא הביעה תמיכה והבנה לעומס הגופני והמנטאלי<br />
שחוותה.<br />
זוהי דוגמה שכיחה להשפעה של גורמים חיצוניים כגון מאמן וחברה<br />
על המוטיבציה של ספורטאית צעירה. ברוב המקרים היא תמצא<br />
את עצמה מתמודדת עם משברים אלו לבדה, ועשויה להגיע<br />
לצומת שבו עליה להחליט אם לפרוש או להמשיך בפעילות.<br />
בנות צעירות המשתתפות בספורט חוות תחושות כאלה לעיתים<br />
קרובות. מאמר זה עוסק בהבנת המוטיבציה של ספורטאיות<br />
צעירות להשתתפות בספורט, במטרה לצמצם את תופעת<br />
הפרישה של בנות מספורט תחרותי. המאמר ממליץ על דרכים<br />
אפשריות לצמצום התופעה ולעידוד מעורבות של ספורטאיות<br />
צעירות בספורט תחרותי.<br />
באופן טבעי, בתחילת הדרך ילדים מעידים על תחושות של<br />
הנאה וכיף בעקבות השתתפות בפעילויות ספורט. חלקם הגדול<br />
מדווח על תחושת הישגיות בספורט תחרותי. בארצות-הברית<br />
משתתפים בפעילות ספורט כ-45 מיליון ילדים מתחת לגיל<br />
18, ובאוסטרליה 67% מהבנות ו-75% מהבנים )2001 .)Smoll,<br />
עם זאת, במדינות אלה, כמו גם במדינות מערביות נוספות,<br />
לאחר גיל 13 פוחת באופן דרסטי מספר הילדים העוסקים<br />
בספורט. הנתונים מראים שכ-80% מהילדים בין הגילים 10<br />
ל-18, שעסקו בפעילות ספורטיבית תחרותית, נושרים ממנה<br />
.)Allender, Cowburn, & Foster, 2006(<br />
תופעה זו מעוררת תמיהה, מכיוון שלהשתתפות בספורט ישנן<br />
השלכות משמעותיות ביותר על התפתחות הילד ועל הקשרים<br />
ויחסי החברוּת במשפחה ובחברה בכללותה. הספורט הוא מכשיר<br />
נפלא לפיתוח כישורי חיים כמו מצוינות, הישגיות, מוטיבציה,<br />
עמידה באתגרים, מימוש הפוטנציאל העצמי, נחישות, הגינות,<br />
כיבוד החוק, פיתוח מיומנויות חברתיות, פיתוח ביטחון עצמי<br />
ודימוי עצמי, בריאות ואיכות חיים. מחקרים שבדקו ספורטאיות<br />
צעירות הראו כי הספורט מביא גם לשיפור היכולת הלימודית<br />
וההערכה העצמית )2006 al., .)Allender et גם להפסקת הפעילות<br />
קיימות השלכות שונות. חוסר פעילות גופנית משפיע לשלילה<br />
על התפתחות הילד מבחינה אישיותית, תרבותית, מוראלית<br />
וכמובן בריאותית. השמנה בקרב ילדים מוגדרת כיום כתופעה<br />
אפידמיולוגית, ויש לה השלכות חברתיות וכלכליות משמעותיות.<br />
במדינת ישראל, עקב דרישות לכושר גופני גבוה בזמן השירות<br />
הצבאי, הבעיה משמעותית במיוחד. העדר פעילות גופנית גורמת<br />
לירידה במוכנות הגופנית, הפוגעת באיכות השירות הצבאי.<br />
מוטיבציה לספורט בקרב בנות<br />
מוטיבציה היא אחד הפרמטרים המשמעותיים ביותר, המשפיע<br />
על השתתפות ילדים בספורט, והעדרה הוא אחד הגורמים<br />
העיקריים לפרישה מפעילות ספורטיבית. מחקרים רבים בדקו<br />
את הסיבות להשתתפות ילדים בספורט )למשל, Lindner, Sit &<br />
2006(, אך רק מעטים ניסו להבין את הקשר בינה לבין מוטיבציה<br />
הייחודית לבנים ולבנות. ההפרדה בין המינים היא חשובה עקב<br />
נתונים המראים שעד גיל 12, שיעור הפרישה של בנות מספורט<br />
גדול בהרבה בהשוואה לשיעורו בקרב בנים )2008 Veliz, .(Sabo &<br />
בהתייחס לסביבה התרבותית, מומחים טוענים כי בהשוואה לבנים,<br />
בנות אינן מקבלות משוב חיובי לגבי השתתפותן בספורט )אנזנדר,<br />
2002; בן פורת, 2010(. בנים, הרבה יותר מבנות, מתעניינים<br />
בספורט: צופים בתכניות ספורט בטלוויזיה, קוראים על ספורטאי<br />
על בתקשורת הכתובה והאלקטרונית וכיו"ב. בנים אף זוכים<br />
לסביבה תומכת - משפחה, חברים ועוד. בנות, לעומת זאת,<br />
ממעטות לצפות בתכניות ספורט, הסיקור בתקשורת על ספורט<br />
נשים הוא מועט ביותר, וברוב המקרים הן אינן מקבלות משוב<br />
חיובי על רצונן להשתתף בספורט תחרותי.<br />
חוק IX" "Title<br />
שיפור פני הדברים צריך להתבטא ברמה החברתית/מוסדית.<br />
דוגמה לכך היא המפנה, בהיבט המוסדי, שגרם לשינוי פני<br />
ספורט הנשים בארצות-הברית משנות השבעים ואילך. מדובר<br />
בחוק פדראלי בשם IX' ,'Title שנקבע בשנת 1972, ולפיו נאסרה<br />
אפליה בין המינים בקרב סטודנטים הלומדים במוסדות חינוך<br />
והמקבלים תקציבים מהממשל האמריקני. החוק מַ תנֶה קבלת<br />
תמיכה כספית למוסדות חינוך ממשלתיים בהזרמת משאבים<br />
באופן שווה לקבוצות ספורט של נשים וגברים ומתן הזדמנויות<br />
ספורטיביות שוות לתלמידות ולתלמידים. מקורו של החוק הוא<br />
בעובדה שמרבית המשאבים הופנו לקבוצות ספורט של בנים,<br />
ושמעט בנות השתתפו בספורט.<br />
צעד זה שינה את פני ספורט הנשים בארה"ב. לפני כן, רק<br />
אחת מתוך 27 בנות השתתפה בפעילות ספורטיבית בביה"ס<br />
התיכון. המלגות לספורטאיות היו מועטות, ותקציב ספורט<br />
הנשים באוניברסיטאות היווה רק כ-2% מתקציב הספורט<br />
של האוניברסיטאות. שש שנים לאחר קבלת החוק עלה אחוז<br />
הבנות העוסקות בספורט קבוצתי מ-4 ל-25%. בשלושים השנים<br />
האחרונות גברה השתתפות נשים בספורט האוניברסיטאי<br />
ב-400%. לנשים יש כיום הרבה יותר הזדמנויות להשתתף<br />
בספורט, לקבל מלגות ולהגיע לרמות הגבוהות ביותר.<br />
כאשר בוחנים את המציאות של ספורט הנשים בארץ, נתונים<br />
מראים שרק כ-15% מכלל הספורטאים בישראל הן נשים, עובדה<br />
הפוגעת בהן. בנות זכאיות ליהנות מיתרונות העיסוק בספורט<br />
בדיוק כמו בנים, ולכן יש חשיבות עצומה לצורך לחשוף בפניהן<br />
את עולם הספורט, לעודדן להיכנס בשעריו ולהחדיר בהן כבר<br />
בגיל צעיר את האהבה לספורט ואת האמונה שהוא שייך להן לא<br />
פחות משהוא שייך לבנים. גם להן 'מותר' לראות בספורט מנוף<br />
להצלחה ולמיצוי הפוטנציאל ההישגי הטמון בהן. אבל - הרבה<br />
יותר מהבנים הן זקוקות לעידוד ולתמיכה מוראלית, רגשית<br />
וכספית; ללגיטימציה של סביבתן הקרובה ושל הציבור הרחב<br />
על היותן חלק בלתי נפרד ממערכת הספורט ההישגי. כתוצאה<br />
מהשקפה זו, בשנת 2005 הוקם פרויקט "אתנה", המועצה<br />
הציבורית לקידום נערות ונשים בספורט, שמטרותיו הן הקמת<br />
תשתית כמותית ואיכותית של ספורטאיות בפריסה ארצית,<br />
מוטיבציה בקרב ספורטאיות צעירות | 31<br />
30<br />
| מוטיבציה בקרב ספורטאיות צעירות
יצירת מנהיגות נשים בספורט ושינוי עמדות החברה באשר<br />
לחשיבות הספורט כגורם משמעותי בהכשרתה ובעיצובה של<br />
כל ילדה ונערה בישראל.<br />
מניעים להתחלה ולהפסקת הפעילות:<br />
הבדלים בין המינים<br />
ניתן לנתח את ההבדלים בין נשים וגברים בספורט משתי נקודות<br />
מוצא: מנקודת מוצא פיזיולוגית, לגברים יש יתרון אובייקטיבי<br />
על נשים ברכיבים כגון כוח פיזי, גובה, תאוצה וניתור )בן פורת,<br />
2010(. נקודת המוצא השנייה, והעיקרית לדעת המחברים,<br />
היא זו התרבותית, המאפשרת להבין את ההתנהלות האישית<br />
והבין-אישית של הספורטאית הצעירה. כפי שצוין מקודם,<br />
הכוח המניע העיקרי לתחילת הפעילות הספורטיבית, ובעיקר<br />
להמשכה, בקרב שני המינים ובמיוחד אצל נערות, היא המוטיבציה.<br />
בנושא זה יש להתרכז בשתי שאלות עיקריות:<br />
האם מוטיבציה בקרב בנות שונה ממוטיבציה בקרב בנים?<br />
מדוע בנות משתתפות בפעילות ספורטיבית, ומדוע הן<br />
מפסיקות לפעול בשלב זה או אחר?<br />
על סמך התשובות לשאלות אלו אפשר יהיה להמליץ על דרכי<br />
התערבות לשם עידוד ההשתתפות של בנות בספורט תחרותי<br />
וצמצום שיעורי הפרישה מספורט בישראל.<br />
מחקרים שניסו להבין את המניעים להתחלת פעילות ספורטיבית<br />
ולהפסקתה בקרב צעירים בני שני המינים מצאו שהם משתתפים<br />
בספורט כדי ליהנות, לשפר יכולות והישגים ולהיות עם חברים,<br />
ומפסיקים את הפעילות עקב שימת דגש רב מדי על ניצחון, העדר<br />
זמן משחק )בספורט הקבוצתי( והתעניינות בפעילויות אחרות<br />
.)Allender, Cowburn, & Foster, 2006; Weinberg & Gould, 2010(<br />
ישנם מחקרים שהצביעו על כך שלבָ נות יש עניין לעסוק בספורט<br />
לא פחות מאשר לבנים, אבל יש להן פחות רצון להתחרות כדי<br />
לנצח, ולכן הן עוסקות פחות בפעילות תחרותית )& Weinberg<br />
.)Gould, 2010 לעומת זאת, יש להן מידה שווה, או אף גדולה<br />
יותר, של מוטיבציה להגיע להישגים אישיים ולשפר את ביצועיהן<br />
באמצעות אימונים והתנסות בתחרויות. הן מעדיפות למדוד את<br />
יכולתן והצלחתן על בסיס שיפור המיומנות האישית בביצוע מטלה<br />
מסוימת ולא על-ידי השוואה בין-אישית )אנזנדר, 2002(. למעשה,<br />
האוריינטציה של רכישת מיומנויות ושיפורן לשם הישגיות אישית<br />
עשויה להוביל את הבנות למוטיבציה רבה יותר לעיסוק בספורט.<br />
המחקר בישראל: מניעים להתחלה ולהמשך<br />
פעילות ספורט בקרב בנות<br />
מחקר שנערך לאחרונה בישראל ניסה להבין את המניעים של<br />
בנות להתחלת פעילות ספורטיבית בקרב נערות ואת המניעים<br />
להמשכה לאורך זמן 2010( Shani, .)Orbach, Blumenstein, &<br />
במחקר השתתפו 50 ילדות בנות 11-10 מקבוצת כדורסל<br />
ומקבוצת התעמלות אמנותית )הכוונה להרחיב את איסוף הנתונים<br />
גם לענפים אחרים ולעקוב אחר הבנות לאורך זמן(.<br />
איסוף הנתונים נעשה באמצעות שאלון, והתוצאות היו כדלהלן:<br />
המניעים להתחלת הפעילות: בשני ענפי הספורט, המניע<br />
המרכזי המשותף להתחלת הפעילות היה פנימי )"כי זה מה<br />
שרציתי" - כדורסל 100%, התעמלות אמנותית 88%(. מניעים<br />
מרכזיים נוספים בקרב הכדורסלניות היו "כיף" )100%(, "לחזק<br />
את הגוף" )100%( ו"להיות בריאה" )100%(. רוב המתעמלות<br />
דיווחו על "להיות הכי טובה בספורט" כמניע מרכזי להתחלת<br />
הפעילות )75%(.<br />
המניעים להמשך הפעילות: הנתונים בשני ענפי הספורט<br />
הצביעו על חמישה מניעים עיקריים להמשך הפעילות: "כיף"<br />
)כדורסל 91%, התעמלות אמנותית 88%(, "הרגשה טובה לאחר<br />
האימון" )כדורסל 100%, התעמלות אמנותית 88%(, "אהבת<br />
הספורט" )כדורסל 100%, התעמלות אמנותית 100%(, "תהליך<br />
האימון" )כדורסל 82%, התעמלות אמנותית 88%( ו"שיפור<br />
ביצוע" )כדורסל 91%, התעמלות אמנותית 100%(. מניעים<br />
מרכזיים אחרים בקרב המתעמלות היו "התרכזות במטרה -<br />
להיות בנבחרת ישראל" ו"חיזוק האופי", ובקרב שחקניות<br />
הכדורסל - "תחושת המאמץ". ממצא מעניין הראה<br />
שהספורטאיות בשני ענפי הספורט דיווחו שלא הופעל עליהן<br />
לחץ חיצוני מההורים או מהמורים להתחלה או להמשך<br />
הפעילות.<br />
מחקר ראשוני זה הוא חלק ממחקר לאומי, שבו איסוף הנתונים<br />
מתרחש בהווה, ושבו משתתפות ספורטאיות צעירות בענפי<br />
ספורט קבוצתיים ואישים. מטרותיו של מחקר זה הן: א. הבנת<br />
המניעים להתחלה ולהמשך פעילות ספורטיבית; ב. מהן סיבות<br />
לפרישתן של ספורטאיות; ג. בניית תכנית התערבות שתסייע<br />
כי זה מה שרציתי<br />
מניעים להמשך<br />
פעילות ספורטיבית<br />
לאורך זמן<br />
88% כיף<br />
מניעים להתחלת<br />
פעילות ספורטיבית<br />
כדורסל<br />
התעמלות אמנותית<br />
91%<br />
כיף<br />
88% הרגשה טובה לאחר האימון<br />
100%<br />
לחזק את הגוף<br />
100% אהבת הספורט<br />
100%<br />
להיות בריאה<br />
88% תהליך האימון<br />
82%<br />
להיות הכי טובה בספורט<br />
100% שיפור ביצוע<br />
91%<br />
מוטיבציה בקרב ספורטאיות צעירות | 33<br />
| 32 מוטיבציה בקרב ספורטאיות צעירות
להמשך השתתפות של ספורטאיות בפעילות תחרותית. היעד<br />
הסופי של תכנית התערבות כזו יהיה לבנות מסגרת שתעניק<br />
שירותים וייעוצים לאיגודים כיצד ניתן לעודד השתתפות של בנות<br />
בספורט התחרותי.<br />
מה אפוא ניתן לעשות כדי להתקדם לקראת בניית תכנית<br />
התערבות?<br />
מומחים ומדענים טוענים שספורטאיות צעירות פורשות מספורט<br />
לפני הגיען לבגרות משתי סיבות עיקריות:<br />
1. מיעוט אפשרויות. אמנם כיום האפשרויות לבנות בספורט<br />
הן רבות יותר, אך עדיין לא ניתן להשוותן להזדמנויות הניצבות<br />
בפני הגברים.<br />
2. תמיכה חברתית נמוכה. הנערה זקוקה לתמיכת סביבתה<br />
הקרובה, וכשאינה זוכה לה היא נוטה לפרוש מפעילות )אנזנדר,<br />
;2002 בן פורת ;2010 2006 Foster, .)Allender, Cowburn, &<br />
ישנם כמה סוכני חברות חשובים כגון משפחה, מאמן, חברה<br />
וחברים, המציעים מענה לשתי הסיבות העיקריות לפרישת<br />
ספורטאיות צעירות מספורט. להלן הפירוט:<br />
משפחה:<br />
תמיכת המשפחה בספורטאית הצעירה חשובה ביותר לשם<br />
תפיסת חוויית הספורט כחוויה חיובית ומהנה. מחקרים מראים<br />
שהחל בגיל 14, ללא תמיכת המשפחה עולים שיעורי הפרישה<br />
של ספורטאיות )2007 al., .)Dowda et המסר שהמשפחה<br />
התומכת אמורה להעביר לספורטאית הצעירה הוא שאתלטיוּת<br />
ויכולת להתאמץ ולהיות חזקה הן תכונות המתאימות לנערה.<br />
על המשפחה להוות חלק בלתי נפרד מהקשר של הספורטאית<br />
לספורט, וגאוות המשפחה בהישגיה חשובה ביותר לרצונה של<br />
הנערה להמשיך ולהשקיע בספורט. האהבה והתמיכה של חברי<br />
המשפחה יסייעו לספורטאית ליהנות מהניצחונות ולקבל את<br />
ההפסדים. עם זאת, חשוב לזכור שהכבדה ולחץ עלולים לחבל<br />
ברצונה של הספורטאית להמשיך בספורט.<br />
במאמרו מביא בן פורת )2010( דוגמה להשפעת המשפחה על<br />
מוטיבציית הספורטאית ולחשיבות המשפחה כסוכן תומך: "מֵ רב<br />
אומרת שבהתחלה לא כל כך בא לה על כדורסל, אבל אביה דחף<br />
אותה. יש אהבה ממבט ראשון ויש אהבה שבאה לאט לאט; ככה<br />
זה הכדורסל עבור מרב. בהתחלה היה צריך לדחוף אותה קצת".<br />
כאשר מעורבות המשפחה היא חיובית, ההשפעה על הספורטאית<br />
חיובית אף היא. אם במהלך האימונים מתרופפת תמיכת<br />
המשפחה עלולה להתעורר בעיה במוטיבציה של הספורטאית<br />
להמשיך באימונים ובתחרויות. חשיבות המשפחה באה לידי<br />
ביטוי לא רק בהחלטה אם להצטרף לפעילות הספורטיבית<br />
להלן כמה המלצות להורים כיצד לתמוך בבתם הספורטאית parent"( :(Being a" good sports<br />
יש לכבד את תפקידו של המאמן באימונים ובתחרויות, בעיקר בספורט הקבוצתי.<br />
יש להימנע מִ שימת דגש על גורמים כגון זמן משחק ורמת ביצוע.<br />
חשוב לעודד את הנערה, ללא התייחסות לכישוריה האובייקטיביים.<br />
יש לשים דגש על הנאה ושיפור המיומנויות והמשחק הקבוצתי כנקודות עיקריות בחוויותיה של הספורטאית הצעירה.<br />
יש לשמור על ראייה מציאותית באשר ליכולתה להשיג תוצאות ברמה בין-לאומית.<br />
ככלל, מומלץ להורה לשמש כמודל חיובי בכל תהליך התפתחותה של הספורטאית.<br />
אלא גם בהשפעה על המוטיבציה וההתמדה להמשיך ולהשיג<br />
תוצאות בספורט תחרותי.<br />
מאמן:<br />
במחקרם של בלומינשטיין ואורבך )2010( על פרופיל המאמן<br />
ההישגי בישראל נמצא שאחד מגורמי ההצלחה החשובים ביכולתו<br />
של המאמן להביא את הספורטאי להישגים מקצועיים ואישיים<br />
הוא היכולת לבנות תקשורת טובה ביניהם, במיוחד בכל הקשור<br />
לנשים. אין ספק שעבודתו של המאמן צריכה להיות מבוססת<br />
על תורת האימון, טכניקה וטקטיקה, ההתפתחות הגופנית<br />
של הספורטאי ומוכנותו לעסוק בספורט. באימון נשים, בעיקר<br />
צעירות, על המאמן להבין ולאמץ גם כמה כללים חשובים:<br />
גישתו של המאמן צריכה להיות מושתתת על תמיכה ולא<br />
על איום והתנצחות. גישה זו, מעבר להענקת ביטחון והגברת<br />
מוטיבציה והנאה, תורמת ללמידה יעילה ומהנה יותר.<br />
על המאמן לבסס את מערכת היחסים עם הספורטאית על<br />
רגישות ואמפתיה במידה סבירה.<br />
ספורטאיות נוטות לראות במאמן דמות חברית )לעתים גם<br />
אבהית(, שעמה ניתן להתייעץ ולקבל תמיכה והבנה. עם זאת,<br />
על המאמן לדעת להגדיר את הגבולות הנדרשים לשם קביעת<br />
מסגרת אימונים תובענית, המחייבת משמעת חזקה ומוטיבציה<br />
גבוהה.<br />
כיוון שהבנות רגישות להיבטים האישיים והחברתיים, על<br />
המאמן לעודד קשר ותמיכה בין חברות הקבוצה, ללא שימת<br />
דגש על הישגים של ספורטאית מסוימת.<br />
למשוב של המאמן לספורטאית הצעירה יש השפעה חזקה<br />
ביותר על צורת ההתייחסות לפעילות הספורטיבית ורמת<br />
המוטיבציה שלה Orbach,( Orbach, Price, & Singer, 1999;<br />
Murphey, 1997 .)Singer, & מתברר שכבר לאחר שלושה<br />
שבועות של אינטראקציה תקשורתית מומלצת בין המאמן<br />
מוטיבציה בקרב ספורטאיות צעירות | 35<br />
| 34 מוטיבציה בקרב ספורטאיות צעירות
לספורטאית מתרחשים שינויים בצורת החשיבה שלה,<br />
המשפיעים על רמת המוטיבציה וכתוצאה מכך על רמת<br />
הביצוע.<br />
הנטייה הטבעית של מרבית הספורטאיות הצעירות היא לשייך<br />
הצלחה לגורמים חיצוניים )מזל, חוסר יכולת של הקבוצה היריבה<br />
וכיו"ב(, עובדה המפחיתה את רגשות הגאווה שלה מהצלחתה.<br />
כתוצאה מכך, היא תחוש רגשות כגון הכרת תודה עקב התפיסה<br />
שאין לה שליטה על הסיבה להצלחה, מה שעלול לגרום לירידה<br />
במוטיבציה וברמת הציפיות. המקרה הבא הוא דוגמה לכך:<br />
לאחר ניצחון במשחק כדורסל, תגובת המאמן היתה: "איזה<br />
מזל שהשחקנית הטובה שלהם לא הגיעה למשחק..." תגובה<br />
זו משייכת את הניצחון לגורם חיצוני, עובדה המפחיתה את<br />
רגשות הגאווה של הקבוצה המנצחת. בקביעה שהניצחון אינו<br />
תלוי ביכולת השחקניות שלו אלא בחולשה של הקבוצה היריבה<br />
הצליח המאמן להוריד את הביטחון והמוטיבציה של קבוצתו.<br />
תהליך דומה עשוי להתרחש לאחר הפסד או ביצוע לקוי.<br />
יש לספורטאית נטייה לשייך את הסיבה להפסד לחוסר יכולת<br />
אישית ולאמונה שהדבר אינו ניתן לשינוי משמעותי. שיוך זה<br />
עלול להוביל לרגשות שליליים כגון רגשות אשם בחוסר יכולת<br />
ורמת ציפיות נמוכה לגבי הצלחות בעתיד וכתוצאה מכך לירידה<br />
ברמת הביצוע. מנגד, כאשר המאמן מפנה את תשומת-לבה<br />
של השחקנית לגורמים שבשליטתה ושניתנים לשינוי לאחר<br />
הפסד היא תאמץ, לאחר זמן-מה, צורת ניתוח וחשיבה זו,<br />
שתשפיע ישירות על רמת המוטיבציה וההתמדה שלה.<br />
חברה:<br />
תמיכת החברה היא משמעותית ביותר לגבי המשכיות הפעילות<br />
של נערות בספורט. בגילים הצעירים ממלאת המשפחה מקום<br />
מרכזי, ובגילים בוגרים יותר - המאמן ותמיכת החברה בכל הקשור<br />
לפיתוח ההישגיות. מעבר לכך, יש חשיבות ראשונה במעלה<br />
למתן מלגות לספורטאיות במכללות ובאוניברסיטאות. כפי<br />
שצוין מקודם, המלגות הניתנות לספורטאיות במכללות בארה"ב<br />
מעניקות להן שקט נפשי, והאנרגיה האישית מופנית לפיתוח<br />
מיומנויות בספורט. תמיכה זו היא חשובה ביותר, בעיקר בענפי<br />
ספורט אישיים, כיוון שהספורטאית מתמודדת לבדה עם הקשיים<br />
)כלכליים, הישגיים(. בקבוצה, לעומת זאת, הקושי נופל על כתפי<br />
כל הספורטאיות, עובדה המאפשרת התמודדות קלה יותר. זאת<br />
ועוד. החברה הישראלית אינה מעניקה לספורטאית יחס שוויוני, ולכן<br />
נדרשת ממנה מוטיבציה גבוהה יותר להמשך הקריירה בספורט.<br />
כאשר מוסדות החינוך יזדהו עם הישגי הספורטאית ויכירו בהם<br />
כחלק מהישגי המוסד עצמו, תוכל הנערה להשתמש במוטיבציה<br />
שלה ביעילות רבה יותר, שתופנה לפיתוח קריירה ספורטיבית<br />
הישגית. פרויקט "אתנה", שהוזכר במאמר, עשוי לשמש דוגמה<br />
לגורם מרכזי חיובי לתמיכה ממשלתית בספורט נשים.<br />
חברים:<br />
אחת הסיבות לכך שנערות משתתפות בספורט היא היכרויות<br />
חדשות עם בנות הנמצאות באותה מסגרת וחוות את אותן החוויות<br />
)2010 Gould, .)Weinberg & קיימות שתי מסגרות חברתיות שונות<br />
שהספורטאית נחשפת אליהן במהלך פעילותה: קבוצת הספורט<br />
שאליה היא שייכת ובנות כיתתה בבית-הספר. בקבוצת הספורט,<br />
הנערה מבלה את מרבית זמנה עם נערות המתמודדות עם<br />
אותם קשיים ודרישות. לעומת זאת, במסגרת הכיתה היא חווה<br />
קונפליקט בין סגנון החיים של ספורטאית ובין זה של בנות מחוץ<br />
לספורט. לדוגמה, כאשר ישנה בכיתה רק בת אחת העוסקת<br />
בספורט באופן מקצועי, הדבר עלול למנוע ממנה, באופן חלקי,<br />
זמן בילוי עם בנות כיתתה, ולעתים היא מתקשה לבחור לאיזו<br />
מסגרת עדיף לה להשתייך.<br />
כדי להתמודד עם המצב שתואר כאן יש לדאוג לעידוד משמעותי<br />
יותר ולקבָּ לה של השתתפות נערות בספורט. מצד שני, יש להקים<br />
מסגרות כגון כיתות ספורט, פנימייה לענפי ספורט מסוימים<br />
וכיו"ב כדי ליצור היצע לבנות המעוניינות לפתח קריירה וכישורים<br />
ספורטיביים.<br />
כדי לבנות תכנית התערבות, שתסייע לשַ מֵ ר מוטיבציה גבוהה<br />
בקרב ספורטאיות צעירות, יש להבין את העולם הפנימי והחיצוני<br />
שבו הן גדלות. הבנה זו חשובה כדי שהמאמן, המשפחה, החברים<br />
והחברה כולה יוכלו לענות על צורכי הספורטאיות ובכך להשפיע<br />
באופן ישיר על רמת המוטיבציה שלהן.<br />
רשימת המקורות שמורה ביחידה לספורט הישגי.<br />
הצלחה התמדה יחד הזדמנות ביטחו<br />
הבטחה אנרגיה נצחון הנאה הפסד זכיה<br />
הישג כשלון מודל חיובי קושי הצלח<br />
יחד התמדה תמיכה הזדמנות הבטחה<br />
נצחון חוזקה הישגיות אנרגיה מסוגלו<br />
הפסד זכיה הישג לחץ חברות קוש<br />
הצלחה אנרגיה הישג התמדה הזדמנות<br />
הבטחה נצחון הפסד זכיה היש<br />
כשלון הנאה מסוגלות ביטחון למידה<br />
מוטיבציה בקרב ספורטאיות צעירות | 37<br />
| 36 מוטיבציה בקרב ספורטאיות צעירות
מה שעובר בין רגישות לעוצמה<br />
הקרב בין הרגש לקבלת החלטות בקרב ספורטאיות בענף הג'ודו<br />
שני הרשקו - מאמן לאומי של נבחרת הנשים בג'ודו; המאמן האישי של ירדן ג'רבי ואריק זאבי<br />
s0542152162@gmail.com<br />
מבוא<br />
בשנים האחרונות זכיתי לאמן ספורטאיות וספורטאים ישראלים<br />
שהגיעו לצמרת העולמית בענף הג'ודו. לעתים הצלחתי לחזור עם<br />
הישגים מרשימים, ולעתים נחלתי הפסדים כואבים. לניצחונות<br />
ולהפסדים יש סיבות רבות, ואחת מהן היא המצב הרגשי שבו<br />
נמצא הספורטאי )או הספורטאית(.<br />
כיום ידוע שלמצב רגשי יש השפעה מכרעת על הישגים בספורט,<br />
וקיימת הבנה רבה יותר של המערכת הרגשית הפועלת אצל<br />
הספורטאי. מאמנים ואנשי מקצוע משקיעים זמן ומשאבים<br />
רבים כדי להביא את הספורטאי לשיא יכולתו הפיזית, הטכנית<br />
והמנטאלית בתחרויות המטרה, ובד בבד ליצור מציאות רגשית<br />
שבה הוא יכול לפעול בביטחון ובהצלחה.<br />
במהלך עבודתי נחשפתי להבדלים בין נשים לגברים בספורט<br />
בכל הקשור לנושא הרגשי. למדתי להבין בצורה טובה יותר את<br />
התהליכים הרגשיים שעוברות ספורטאיות בתהליכי האימון<br />
והתחרות ובחיי היום-יום. במאמר זה אנסה להאיר סוגיה העוסקת<br />
בתהליך קבלת החלטות אצל ספורטאיות הישג בענף קרב בכלל<br />
ובג'ודו בפרט, החלטות שצריכות להתקבל במנותק מהמצב<br />
הרגשי שבו הן נמצאות במהלך רגעי ההכרעה באימונים ובתחרויות.<br />
במאמר אציג את הדרך שבה אני בחרתי להתמודד עם מצבים<br />
אלו ואת הפעולות שאני נוהג לבצע בזמן האימונים והתחרויות<br />
כדי להתמודד בהצלחה עם משברים רגשיים ברגעי ההכרעה<br />
בקרב, שעלולים לעתים לגרום להפסד בתחרות כולה.<br />
מאבק בין ההיגיון לרגש אצל ספורטאיות<br />
והשפעתו על תהליכי קבלת החלטות<br />
כל מאמן שעובד עם ספורטאית חייב להבין ולהפנים שמעבר<br />
להבדלים הפיזיים, קיימים הבדלים מהותיים, מנטאליים ורגשיים,<br />
בין שני המינים. כמאמן נשים עליו להיות ער להבדלים הללו ולפתח<br />
דרך עבודה שתתאים באופן ספציפי לעבודה רגשית עם נשים.<br />
המשברים הרגשיים שעוברות ספורטאיות, כחלק מתהליכי<br />
האימון והתחרות וההתמודדות השגרתית שלהן בענף קרב<br />
בעל אלמנטים כוחניים ואגרסיביים, מהווים מרכיב מרכזי ובעל<br />
משמעות רבה מאוד בתהליכי העבודה והבנייה של ספורטאיות<br />
הישג בענף הג'ודו.<br />
מניסיוני, עבודה עם ספורטאיות הישג היא מעניינת, מאתגרת<br />
וכאמור - שונה מעבודה עם ספורטאֵ י הישג )גברים(. הצד הרגשי<br />
המפותח אצל נשים עשוי להעניק למאמן יתרונות רבים, בהנחה<br />
שהוא מסוגל להתאים את יכולותיו ודרישותיו למבנה האישיות<br />
של כל ספורטאית. בדרך כלל, ספורטאיות הן יותר אחראיות,<br />
ממושמעות, מסודרות ומדויקות מספורטאים גברים, ותחושת<br />
הנאמנות והמחויבות שלהן למאמן ולהצלחה היא טוטאלית כמעט.<br />
מצד שני, רגישותן המוגברת גורמת לעתים לתגובות קיצוניות,<br />
שעלולות לשבש את תהליכי האימון וקבלת ההחלטות באופן<br />
הרבה יותר קיצוני מאשר אצל גברים. חוסר תשומת-לב, פגיעה<br />
מילולית, ביקורת שעל-פי תפיסתה של הספורטאית נעשתה<br />
ללא סיבה מוצדקת, בעיות שמקורן מחוץ לתהליכי האימון -<br />
כל אלה ועוד עשויים לפגוע בתפקודה של הספורטאית בצורה<br />
חמורה מזו של ספורטאי גבר. עלינו לזכור גם שכל ספורטאית<br />
היא עולם ומלואו, ולכל אחת מבנה אישיות ייחודי משלה, ולכן<br />
יש להתאים את הגישות והפתרונות לאופיה באופן ספציפי.<br />
עם זאת, כדי למצוא את הפתרונות הספציפיים בתהליכי האימון<br />
צריך כל מאמן לפעול על-פי השקפת עולמו, דרכו הייחודית<br />
ואופיו כבעל מקצוע. לכל בעיה יש כמה פתרונות, והצעד החשוב<br />
בכל פתרון הוא קודם כול להבין את הבעיה ולאחר מכן למצוא<br />
לה את הפתרון הנכון והייחודי. אנסה להציג את הנושא שבחרתי<br />
מכמה כיוונים ולהותיר בידי המאמנים את האפשרות להחליט<br />
כיצד יבחרו להתמודד עם הנושא, כל אחד בדרכו שלו.<br />
ספורטאיות הישג העוסקות בענף הג'ודו קרועות באופן מתמיד<br />
בין הרגש הטבעי שלהן כנשים )עדינוּת, רכּ וּת, רגישוּת, התחשבות(<br />
לבין התכונות הנדרשות בענף קרב עם מגע פיזי כמו ג׳ודו )קשיחות,<br />
כוחניות, התקפיות ועוד(. העובדה שנשים פועלות מתוך רגש<br />
עלולה לפגוע בתהליך קבלת ההחלטות שלהן ולהוות גורם<br />
מפריע ומכשיל בתהליכי האימון והתחרות. ההחלטה להתנתק<br />
מהרגש ולהתמקד בהיגיון חייבת להתקבל אצלן באופן אוטומטי,<br />
בתוך אלפית השנייה, שאם לא כן הן עלולות להפסיד בקרב<br />
או בתחרות כולה. ואכן, כמאמן נשים בג'ודו אני נתקל לעתים<br />
קרובות בהשפעות של 'רגישות נשית' על תהליכי קבלת ההחלטות<br />
וההתנהלות אצל ספורטאיות. מצבי רוח משתנים, בכי, לחץ פנימי<br />
המופנה כלפי חוץ, 'עצבים' ולעתים גם אדישות הם תופעות<br />
שבשגרה בעבודה עם ספורטאיות בכלל וספורטאיות הישג<br />
בענף הג׳ודו בפרט. מפגשים עם סף היכולת הפיזית והנפשית,<br />
המלווים בכאב ובאגרסיביות, הם עניין שגרתי בתהליכי האימון<br />
והתחרות בג'ודו. באימונים יש אפוא לתרגל באופן ספציפי את<br />
הרגע החשוב והמכריע, שבו מתקיים מפגש 'גורלי' בין הרגש<br />
להיגיון, מפגש המתרחש בקרבת סף היכולת הפיזית והנפשית<br />
ובסמוך לרגעי ההכרעה בקרב. ללא תרגול ספציפי של רגע כזה<br />
יהיה קשה מאוד ללמד את הספורטאית להתמודד בהצלחה<br />
עם רגע המשבר הרגשי באותם שלבי ההכרעה של ההתמודדות.<br />
לביטוי המוגבר של הצד הרגשי אצל נשים יש יתרונות וחסרונות.<br />
כמאמן, היכולת לנתב את העבודה מול רגשות הספורטאית<br />
ולרתום את הרגש להתקדמות ולהתייעלות היא מכרעת בהצלחת<br />
האימון והתחרות ובהתנהלות היום-יומית של ספורטאית הישג.<br />
היריבה תדע על הכאב והסבל שלי רק אם אני<br />
אבחר לחשוף אותם בפניה<br />
מערכות הרגש והתגובה<br />
שני הרשקו והספורטאית לילה דוברת<br />
בענף הג'ודו נדרשת יכולת הפרדה בין הרגש לתגובה. תגובה רגשית<br />
עלולה לעלות בהפסד מיידי. אצל נשים, יותר מאשר אצל גברים,<br />
קיים קשר הדוק במיוחד בין הרגש והתגובה )כאב = בכי; עייפות<br />
= ויתור; פחד = בריחה וכדומה(. אי לכך, ספורטאית הישג בענף<br />
הג'ודו חייבת להגיע לשליטה מלאה במערכת התגובה הרגשית<br />
שלה, ולשם כך נדרשת מהמאמן עבודה מוגברת וסבלנות בדרך<br />
לשיפור יכולת ההפרדה בין התגובה לרגש. בענף קרב יש לשים<br />
דגש מיוחד על בניית כלים להפרדה בין 'מערכת הרגש' ל'מערכת<br />
התגובה' ולתרגלם באימון. תרגול ספציפי לשיפור יכולת התגובה<br />
הוא חלק בלתי נפרד משלבי האימון, שבהם הספורטאית מגיעה<br />
לסף היכולת ולנקודה מכרעת שבה היא נאלצת לבחור בין ויתור<br />
לרגש ובין הליכה עם ההיגיון.<br />
היכולת לשפר את התגובות במהלך אימונים ותחרויות מחייבת<br />
אימון נשים בג'ודו | 39<br />
38<br />
| אימון נשים בג'ודו
התמדה, מחויבות ותרגול בלתי פוסק של המאמן והספורטאית.<br />
שכן לעתים, למרות ההבנה של הספורטאית, התהליכים הרגשיים<br />
מצליחים לגבור על ההחלטות ההגיוניות הנדרשות, והיא מתקשה<br />
להתגבר על האינסטינקט הבסיסי, הרגשי שלה. על המאמן להביא<br />
את הספורטאית, באמצעות סימולציות, למקומות שבהם הרגש<br />
עלול להשתלט על מנגנון התגובה ולהשפיע על תהליך קבלת<br />
ההחלטות. עליו לדרוש ממנה להתעלם מהתגובה הרגשית<br />
הטבעית ולפעול על-פי ההיגיון והדרישות המקצועיות במהלך<br />
האימון והקרב. היא, מצדה, חייבת ללמוד להגיב באופן שונה<br />
מהצורך הרגשי שלה כאישה.<br />
במהלך שלבי התרגול אני נוהג לדרוש מהספורטאית, במשפטים<br />
וב'קודים' קבועים, לקבל החלטות יעילות ונכונות מבלי להתייחס<br />
לרגשות המציפים אותה, נוסף ללחץ הפיזי ו/או המנטאלי שבו<br />
היא שרויה. על-אף הקושי, אני מנסה לגרום לה להתעלוֹת ולעתים<br />
להתעלם לחלוטין מרגשות המציפים אותה ועלולים לגרום<br />
למחסום תפקודי ו/או למשבר רגשי שימנע ממנה להתאמן,<br />
להתנהל ולהתחרות בצורה מיטבית.<br />
לתגובה אינסטינקטיבית חדה ומדויקת. את זה ניתן להשיג<br />
בסימולציות ובתרגול בזמן אמת במהלך האימונים והתחרויות.<br />
הכאב הוא זמני, הכניעה היא נצחית<br />
טיפול מונע<br />
שני הרשקו והספורטאית ירדן ג'רבי<br />
כדי לבנות ספורטאית הישג ולהביאה לרמה עולמית, להלן כמה הֶ דגֵשים וקווים מנחים המחייבים את המאמן בתהליכי האימון<br />
והתחרות:<br />
עליו ללמדה לנתק בין הרגש לקבלת ההחלטות; ללמדה על שתי מערכות - הרגש והתגובה, ובתהליך האימון<br />
לדרוש, בזמן הנכון, תגובה המנותקת מהתהליך הרגשי שבו היא שרויה.<br />
אינסטינקטים חדים ומדויקים יאמרו לך מה<br />
לעשות זמן רב לפני שראשך יפתור את הבעיה<br />
נשיות ואגרסיביות<br />
בענף הג'ודו יש צורך בהתנהלות אגרסיבית, בהתעלמות מכאב<br />
ומרגשות ובקבלת החלטות בניגוד גמור להתנהלות של נשים<br />
בחיי יום-יום, מחוץ למזרן הג'ודו. נדרשות אפוא כל התכונות<br />
ההפוכות, המאפיינות התנהגות נשית נורמטיבית. בשגרת היום-יום<br />
אמורה ספורטאית-על להיות נשית, עדינה, אדיבה, מתחשבת,<br />
חברותית וכיו"ב, כפי שחונכו נשים מקדמת דנא, בעוד בג'ודו<br />
עליה להיות תוקפנית, קשוחה ואמיצה - תכונות הפוכות לחלוטין<br />
כמעט מהנורמה החברתית המקובלת. המציאות הקיצונית הזו,<br />
שבה מעורבים זה בזה חיי שגרה והתנהלות מקצועית הנדרשת<br />
כספורטאית הישג, עלולה להוות מכשול לצורך בעמידה בדרישות<br />
המקצועיות, ה'מתנגשות' עם ההתנהלות והאופי הנשי בחיי היום-<br />
יום. על המאמנים מוטלת אפוא האחריות המקצועית להפוך את<br />
התכונות הנדרשות מהספורטאית, ברגעי ההכרעה והמשבר,<br />
שני הרשקו והספורטאית שירה ראשוני<br />
עליו להביא את הספורטאית לצמתים שבהם היא חייבת לנתק את התגובה מהרגש - ליצור סימולציות המחדדות<br />
את הרגע שבו נדרשת תגובה איכותית ומדויקת.<br />
האימון חייב לעסוק גם ברגשות ובהתלבטויות בין קבלת החלטות רגשיות לבין פעולה פיזית. כשספורטאית מבצעת<br />
תגובה איכותית יש לחזקה ולהיפך - בעת תגובה רגשית שעלולה לגרום לקבלת החלטה רגשית ולא הגיונית,<br />
הספורטאית חייבת לדעת שהמאמן והסביבה שמו לב לכך.<br />
עליו להיות מודע לצורך בעבודה רגשית ולדעת לזהות בעיות ומשברים רגשיים הקשורים ישירות למאבק בין הרגש<br />
להיגיון, המתחולל בראשה של הספורטאית בסמוך לרגעי ההכרעה בקרב.<br />
מאמן נשים בענף קרב חייב לדחוק את הספורטאית לעימותים רגשיים עם עצמה ומול היריבות שלה. במהלך<br />
האימונים עליו לצרוב בתודעתה זיכרון רגשי, כך שברגע האמת היא תקבל – אוטומטית - החלטה הגיונית ולא רגשית.<br />
ספורטאיות מעריכות כנות. המאמן חייב ליצור יחסי אמון כנים עם הספורטאית שלו, ובדרך זו היא תקבל בהבנה<br />
ובהערכה גם דרישות קיצוניות, 'בלתי אפשריות', לביצועים ברמה גבוהה ביותר, שיביאו אותה לעימות חזיתי עם<br />
הרגשות הטבעיים והתגובה הנדרשת.<br />
התרגול, בכל הקשור למערכת הרגש והתגובה, חייב להיות ממוקד בכמה תרגילים, פקודות ודרישות, שחוזרים<br />
על עצמם ברגעי משבר - קודם במהלך האימון ולאחר מכן בשלבים המכריעים של התחרויות. על המאמן להסב<br />
את תשומת-לבה של הספורטאית תוך כדי הקרב, לדרוש ממנה ביצוע המנותק מהרגש ולהסתיר מיריבתה את<br />
המאבק הרגשי שמתחולל בראשה.<br />
אימון נשים בג'ודו | 41<br />
| 40 אימון נשים בג'ודו
הספורטאית חייבת ללמוד לנהל את<br />
הרגש ולא לאפשר לרגש לנהל אותה<br />
יש חשיבות רבה להסבר מיידי בסיום הקרב. כשהכול עדיין 'טרי' יש להסביר לספורטאית היכן פעלה בצורה<br />
טובה והיכן נדרש שיפור. וכך, לאחר ביצועים רבים, היא תבין מה המאמן מצפה ממנה ומה היא משדרת ליריבתה,<br />
ותלמד להגיב באופן אינסטינקטיבי.<br />
על המאמן לחזור על אותם דפוסי תגובה, כאשר הוא מביא את הספורטאית לצמתים שבהם הרגש עלול לשלוט<br />
במערכת התגובה.<br />
במהלך התרגול והתחרות הספורטאית חייבת לשדר עוצמה, להקדים את יריבתה - להתייצב ולחזור ראשונה<br />
למקום שבו מתחדש הקרב; לשדר אומץ לב, לומר לעצמה שכאשר קשה לה - ליריבתה קשה יותר, לדעת<br />
ששיא הקושי הוא רגע ההכרעה בקרב עבור שני הצדדים.<br />
הדרך שבה הספורטאית נושאת את עצמה, צורת הליכתה, קצב ההליכה והמבע של פניה מהווים מרכיב חשוב<br />
מאוד במלחמה הפסיכולוגית מול יריבתה )ולעתים גם בעלי השפעה על קבלת ההחלטות של השופטים(.<br />
הספורטאית צריכה להרגיש את הרגע שבו היא מתקרבת לסף היכולת הרגשית ולבצע מהלכים אוטומטיים - לנשום,<br />
להשתחרר, לעמוד זקוף, להתקדם בתחושת ביטחון, לפעול באגרסיביות ובנחישות וכיו"ב.<br />
שני הרשקו והספורטאית ליאור וילדיקן<br />
עודף מידע גורם ל'עוני' בתשומת-הלב<br />
הספורטאיות רותם שור ושירה חייט<br />
אימון נשים בג'ודו | 43<br />
| 42 אימון נשים בג'ודו
המלצות לשיפור מערכת התגובות<br />
מאמן נשים בענף קרב חייב להיות בעל אינטליגנציה רגשית,<br />
ספציפית לעבודה עם ספורטאיות. מצד אחד, עליו לדעת לנצל<br />
את הכישורים הרגשיים החיוביים של הספורטאית ומצד שני -<br />
לנטרל את ההשפעות השליליות. כאמור, עליו לבנות סדרה של<br />
פקודות )קודים( פשוטות, קצרות וממוקדות, שבמהלך אימון<br />
או תחרות יגרמו לספורטאית להפעיל את מערכת התגובה<br />
המתבקשת בצורה פשוטה, תוך התעלמות ממערכת התגובה<br />
הרגשית. פקודות ללא תרגול מקדים ייצרו מצב של עודף מידע<br />
אצל הספורטאית, שעלול להוביל לפעולה ההפוכה מזו שאליה<br />
אנו שואפים ולחוסר תשומת-לב וריכוז.<br />
להלן כמה המלצות לאימון ולשיפור של מערכת התגובות:<br />
על המאמן להביא את הספורטאית לקצה גבול יכולתה - למקומות שבהם הרגש מציף אותה, ולדרוש תפקוד<br />
אגרסיבי, ממוקד ומדויק.<br />
לכל ספורטאית בענף הג'ודו יש סגנון עבודה ייחודי. מגוון הסגנונות הרב והמבנה הפיזי השונה של כל אחת מקשים<br />
על ההתמודדות מול היריבות. ישנן ספורטאיות שאינן מסתדרות עם יריבות נמוכות או גבוהות, אחרות מתקשות<br />
כנגד יריבות אגרסיביות ו/או טקטיות, בעלות אחיזה ימנית או שמאלית וכדומה. על המאמן מוטלת המשימה<br />
החשובה ליצור מצבים המעמתים את הספורטאית שלו עם מצבים המהווים עבורה מחסום מנטאלי ורגשי,<br />
מעֵ בר למחסום הפיזי, הטכני והטקטי. יש לזכור שתרגול חוזר ומדויק מוביל לשלמות.<br />
כל מאמן מבין שתרגול במהלך אימון לעולם לא יהיה שווה-ערך למציאות בתחרות, ולכן עליו לעשות מאמץ<br />
להביא את התרגול לרמות הקרובות ביותר להתמודדות ברגעי ההכרעה בתחרות. מדובר כמובן בהתמודדות<br />
פיזית, טכנית וטקטית, אבל חשוב לא פחות ולעתים אף יותר - התמודדות מנטאלית ורגשית ותרגול של מערכת<br />
ניהול המידע והתגובה אצל הספורטאית במהלך סיטואציות המדמות מצבים קריטיים במהלך התחרות.<br />
במהלך הקרב - במקביל למאבק הפיזי והטכני מתנהל גם קרב מוחות מנטאלי ורגשי בין שתי היריבות, ולכן על<br />
המאמן לגרום לכך שהספורטאית שלו תבין שגם בראשה של יריבתה מתנהל קרב דומה - בין ההיגיון לרגש.<br />
ספורטאיות ברמה עולמית לומדות לזהות משברים רגשיים אצל יריבותיהן ולנצלם לטובתן תוך כדי הקרב.<br />
על המאמן מוטלת האחריות לדרוש מהספורטאית, גם במצבים מורכבים ובעיקר כשהיא מגיעה לסיטואציה<br />
קיצונית מבחינה רגשית, להסתיר מיריבתה את המלחמה הפנימית שמתחוללת בקרבה ולטפל בהתמודדות<br />
הרגשית שלה )כאב, עייפות, תסכול, לחץ( ללא חשיפתם כלפי חוץ. עם זאת - לדעת לזהות את רגעי השבירה<br />
של היריבה ולנצל אותם לטובתה.<br />
מאמן שימצא את הדרך ללמד את הספורטאית לנצח בקרב המוחות, כך שתדע לנתק את התגובה מהרגש<br />
בצורה מיטבית ולהסתיר את המאבקים הפנימיים שלה ובמקביל לזהות את המשברים הפנימיים של יריבתה,<br />
תצליח לנצח בקרב המוחות ובדרך כלל בקרב כולו.<br />
מאמן מיומן ומנוסה חייב לדעת לזהות את רגעי המפגש של הרגש וההיגיון אצל הספורטאית שלו ובמקביל גם<br />
אצל היריבות הפוטנציאליות. בעזרת הקודים שנקבעו ותורגלו במהלך האימונים עליו לגרום לספורטאית שלו<br />
לפעול על-פי מערכת קבלת ההחלטות המקצועיות שנקבעה בתהליכי האימון ובניתוק מוחלט מהתגובה הרגשית<br />
שעלולה להציפה במהלך העימותים הרגשיים ברגעי ההכרעה בקרב ובתחרות.<br />
הספורטאית ירדן מאירסון וספורטאית צעירה<br />
אימון נשים בג'ודו | 45<br />
| 44 אימון נשים בג'ודו
לסיכום, ספורטאית שתדע לנתק את תהליך קבלת<br />
ההחלטות מהמציאות הרגשית שבה היא נמצאת בצורה<br />
מהירה, חדה, מדויקת ואיכותית, תדע להפוך רגעים של משבר,<br />
הכרעה וקושי לניצחונות ולהישגים מרשימים.<br />
כמאמנים, עלינו לזכור תמיד שאנו מעניקים לספורטאיות<br />
שלנו כלים רבים המסייעים להצלחתן בענף הספורט שבו הן<br />
עוסקות ולא פחות חשוב - כלים התורמים רבות להצלחתן<br />
ולהגעתן להישגים גם בלימודים, בעבודה ובחיי היום-יום.<br />
הצלחה התמדה יחד הזדמנות ביטחו<br />
הבטחה אנרגיה נצחון הנאה הפסד זכיה<br />
הישג כשלון מודל חיובי קושי הצלח<br />
יחד התמדה תמיכה הזדמנות הבטחה<br />
נצחון חוזקה הישגיות אנרגיה מסוגלו<br />
הפסד זכיה הישג לחץ חברות קוש<br />
הצלחה אנרגיה הישג התמדה הזדמנות<br />
הבטחה נצחון הפסד זכיה היש<br />
כשלון הנאה מסוגלות ביטחון למידה<br />
אימון נשים בג'ודו | 47<br />
| 46 אימון נשים בג'ודו
ספורט, מגדר ותקשורת<br />
ד"ר אילן תמיר - ביה"ס לתקשורת, המרכז האוניברסיטאי באריאל ובאוניברסיטת בר-אילן<br />
ilantamir@biu.013.net.il<br />
בחינת מקומן וייצוגן של נשים בתקשורת הספורט מתקיימת<br />
בנקודת ההשקה בין שלושה שדות תיאורטיים מרתקים: המחקר<br />
הפמיניסטי, המבקש לבחון את מעמד האישה בחברה על<br />
משמעויותיו השונות; הסוציולוגיה של הספורט, המתמקדת<br />
בהיבטים ובמבנים החברתיים של ארגוני הספורט, וחקר<br />
התקשורת, העוסק בייצוג המציאות החברתית וההיבטים<br />
המוסדיים המעצבים אותו.<br />
רובם המוחץ של המחקרים במרחב התיאורטי הנתון ביקשו<br />
לבחון את הסיקור המוענק באמצעי התקשורת לנשים בספורט.<br />
יש חשיבות עצומה להבנת מקומן של נשים בספורט בכלל<br />
ובתקשורת הספורט בפרט, כחלק מהמציאות החברתית<br />
המגדרית. העיסוק הנרחב בספורט, כפעילות המונית פופולרית<br />
וכביטוי מובהק לפעילות במרחב הציבורי, הפך לחלק בלתי<br />
נפרד מחיי השגרה במערב. תרבות הגוף, האסתטיקה והיופי,<br />
על צדדיהם החיוביים והשליליים, יחד עם המודעות הבריאותית<br />
הגוברת, העלו את קרנם של חדרי הכושר, האימונים והפעילות<br />
הגופנית. בעיקר בולט הגידול במספר הנשים - בספורט העממי<br />
אך גם בספורט המקצועני. שאלת ייצוגן של נשים בתקשורת<br />
הספורט הופכת אפוא למעניינת במיוחד, ודאי על רקע ההשפעות<br />
המיוחסות לתקשורת בעיצוב סדר היום ובהבניית המציאות.<br />
צמצום פערים בין המינים בתקשורת<br />
הספורט - רק באירועים גדולים<br />
מחקרים שבחנו את ייצוגן של נשים בתקשורת הספורט הצביעו<br />
על גידול שיטתי בנפח הסיקור התקשורתי, כפועל יוצא מייצוגן<br />
הגובר של נשים באירועי הספורט השונים. אך אליה וקוץ בה. רוב<br />
המחקרים נערכו באירועי ספורט בין-לאומיים גדולים ולא בזמני<br />
שגרה 2011( Levy, .)Billings & Eastman, 2002; Galily, Cohen & בין<br />
השניים קיים הבדל מהותי, משום שבכוחם של אירועי הספורט<br />
הגדולים לטרוף את שיקולי העריכה העיתונאיים ולייצר מצג שווא<br />
בנוגע ליחס האמתי של תקשורת הספורט לספורט הנשים. בזמן<br />
אירועי שיא ספורטיביים עולות ומודגשות, באופן מרוכז ומוקצן,<br />
סוגיות של זהות וגאווה לאומיות, מאבקים בין-מדינתיים ויריבויות<br />
פוליטיות )חריף, 2011(, המשפיעים על שיקולי העריכה ומשנים<br />
את פני הסיקור בהשוואה לתקופות שגרה. שיקולים אלו יכולים<br />
לטשטש את ההבחנות המגדריות, אך הן חוזרות ומתבהרות<br />
מיד בתום האירוע. במילים אחרות, הממצאים המלמדים על<br />
צמצום הפערים בין ייצוג הגברים והנשים בתקשורת הספורט,<br />
אינם יכולים להצביע על שינוי עקרוני בערכים הבסיסיים של<br />
תקשורת הספורט ביחס לספורט הנשים.<br />
מאפיינים בהתייחסות לנשים בתקשורת הספורט<br />
ואכן, מחקרים שבחנו, במדדים כמותיים, את סיקור ספורט<br />
הנשים בעתות שגרה המחישו שוב ושוב את המקום או הזמן<br />
הזניחים שהקדישו אמצעי התקשורת לספורטאיות )תמיר,<br />
.) 2009; Bernstein & Galily, 2008; Eastman & Billings, 2000<br />
סיקור ספורט הנשים התקשה לעבור את רף עשרת האחוזים<br />
מסך-כל המדור. ברוב המקרים מדובר באחוזים בודדים בלבד.<br />
מחקרים מקבילים שביקשו לבחון, במדדים איכותניים, את<br />
היחס והתפיסות לנשים בשידורים ובעמודי הספורט, הדגישו<br />
כמה מאפיינים מרכזיים:<br />
ברמה הבסיסית, אמצעי התקשורת מעדיפים להעניק במה<br />
לספורט הנשים במקצועות שנחשבים באופן מסורתי לנשיים<br />
)ענפי ספורט 'רכים' ואסתטיים ופחות פיזיים Murrell( Jones,<br />
.)& Jackson, 1999; Tuggle & Owen, 1999<br />
העוסקים בתקשורת נוטים להציג ספורטאיות קודם כנשים<br />
ורק אחר-כך כספורטאיות Billings( Eastman & Billings, 1999;<br />
.)et al., 2006<br />
לעתים עולה גם נימת זלזול מדבריהם של הכתבים, המתייחסים<br />
לספורטאיות כאל ילדות ומפחיתים בערכן )& Halone Billing,<br />
.)Denham, 2002<br />
הצלחות של ספורטאים גברים מיוחסות לכישרונם הפיזי<br />
ספורט, מגדר ותקשורת | 49<br />
48<br />
| ספורט, מגדר ותקשורת
ולמחויבותם יותר מאשר בקרב נשים. כישלונות של הגברים<br />
מתויגים כחוסר ריכוז, לעומת היכולת הדלה וחוסר הניסיון<br />
המוסברים על-ידי התקשורת כסיבות לכישלונן של הנשים<br />
.)Billings & Eastman, 2003(<br />
תופעה מוכרת היא ההתייחסות של התקשורת לספורטאיות<br />
כאל אובייקטים מיניים. הערות סקסיסטיות והדגשת המראה<br />
החיצוני 2003( Martin, )Higgs, Weiller & מאפיינים לא אחת<br />
את הסיקור העיתונאי של ספורט הנשים. לכן, אין זה מפתיע<br />
שהתקשורת מעדיפה להתמקד בספורטאיות בעלות גוף<br />
חטוב, או כאלו המתלבשות באופן מרהיב )פייגין, 2004(.<br />
בחלק מהמקרים, הסיקור מתמקד בנושאים שכלל אינם קשורים<br />
לספורט עצמו. שתי דוגמאות בולטות לסיקור הסטריאוטיפי של<br />
ספורט הנשים הן הטניסאית הרוסייה אנה קורניקובה והאתלטית<br />
האמריקנית פלורנס גריפית' ג'וינר. הראשונה, אף שמעולם<br />
לא זכתה בטורניר מקצועני ליחידות, הפכה לשחקנית הטניס<br />
)אם לא לספורטאית( המסוקרת ביותר בעולם בתחילת שנות<br />
האלפיים, כשהמראה החיצוני הפך למוקד העניין בה Harris(<br />
Harris, 2005 &(. Clayton, ;2002 במקרה של גריפית' ג'וינר, על-<br />
אף שיאיה הספורטיביים יוצאי הדופן, הנחשבים לבלתי שבירים<br />
גם שנים ארוכות אחרי פרישתה ומותה, התמקדה התקשורת<br />
בהופעתה החיצונית, בדגש על חליפות הריצה שלבשה וציפורניה<br />
הארוכות לא פחות מאשר יכולותיה על מסלול הריצה ,King(<br />
2007(. המקרה דומה לעיסוק התקשורתי האובססיבי בקולות<br />
המאמץ, המושווים תדיר לגניחות מיניות, של הטניסאית הרוסייה<br />
מריה שראפובה בעת משחקיה.<br />
מדוע מתעלמים מדורי הספורט<br />
מסיקור ספורט נשים?<br />
העובדה שהתקשורת הפכה לספקית מרכזית, ולעתים אף<br />
בלעדית, של מידע הפכה אותה לאחד ממוקדי הכוח המשמעתיים<br />
בחברה המודרנית. אי לכך, השפעותיה על סדר היום החברתי<br />
ועל תפיסת המציאות של בני האדם הוכחו בשורה ארוכה של<br />
מחקרים. הפופולריות יוצאת הדופן שזוכים לה שידורי הספורט<br />
רק מדגישה את ההשפעה של היקף ואופן סיקור ספורט הנשים<br />
על אוהדי הספורט.<br />
צרכני התקשורת אינם מתעניינים בספורט נשים<br />
התפיסה המקובלת בתקשורת לגבי סיקור ספורט הנשים<br />
מתבססת על הערכות שלפיהן אוהדי הספורט אינם מתעניינים<br />
בספורט הנשים. ברמה הבסיסית, ישנם מחקרים במקומות<br />
שונים בעולם, המלמדים על חוסר הרצון של עורכים להתמודד<br />
בכלל עם הטענה הזו 2010( Galily, .)Hardin, 2005; Tamir &<br />
הנחת העבודה שלהם היא שצרכני תקשורת הספורט מתעניינים<br />
מעט מאוד, אם בכלל, בספורט הנשים, ומכיוון שכך, אין מקום<br />
להרחיב את הסיקור בתחום. ההנחה והמשמעות המעשית<br />
שלה מלמדים, הלכה למעשה, על שביעות רצון ממבנה הכוח<br />
הקיים, המתבטא בהתעלמות תקשורתית מוחלטת כמעט<br />
מספורט הנשים. בה בעת, וכאן אולי טמון הקושי העמוק והבסיסי<br />
בעשייה הפמיניסטית, ממשיכים גם מבקריה הגדולים ביותר<br />
של החלוקה המגדרית בעיתונות הספורט לקרוא בשקיקה<br />
את המדור; שהרי אהדת הספורט ידועה באופיה הטוטאלי<br />
ובטווח גבולותיה הרחב. משמעות הדבר היא כי גם אם קיימת<br />
הסתייגות חברתית מהיבטים תוכניים במדור, לא יהיה לכך ביטוי<br />
בשינוי באחוזי החשיפה של העיתונים. כך גם לא יידרש שינוי או<br />
חשיבה מחודשת לגבי הערכים והתפיסות המקובלות במערכת.<br />
אף-על-פי כן, נתונים שנאספו במחקרים שונים מוכיחים כי קיים<br />
עניין לא מבוטל בספורט הנשים בקרב אוהדי ספורט - גברים<br />
ונשים כאחד )תמיר, 2009; 2005 .)Hardin,<br />
נשים אינן מגלות עניין רב בספורט<br />
צד אחר של אותה מטבע היא הטענה, הנשמעת על-ידי עורכי<br />
ספורט, שנשים באשר הן אינן מגלות עניין רב בספורט. לפיכך,<br />
על בסיס אותו היגיון, אין טעם להרחיב את הסיקור של ספורט<br />
הנשים. אלא שההנחה שספורט הנשים הוא עניין לנשים בלבד<br />
הוכחה כאמור כשגויה. יתרה מכך, נתונים מהעולם מצביעים דווקא<br />
על מגמה הפוכה: נשים צופות בשידורי ספורט בשיעורים גבוהים<br />
מאוד, לעתים אף יותר מאלו של גברים. כך למשל, מנתונים של<br />
חברת נילסן עולה כי יותר נשים מגברים צפו בטקס הפתיחה<br />
של המשחקים האולימפיים בלונדון 2012 ואף בתחרויות עצמן.<br />
בגמר הסופרבול האמריקני בשנת 2012 היוו הנשים כ-45%<br />
מכלל הצופים, ושיעורים דומים נמדדו באירועי ספורט רבים<br />
נוספים לכל אורך השנה )2012 Riper, .)Van<br />
התקשורת מהווה מראה למציאות<br />
הספורט מסבים עורכי ספורט את תשומת-הלב גם להישגים<br />
הספורטיביים. הטענה המקובלת היא כי כאשר הנשים מגיעות<br />
להישגים מקצועיים מרשימים בספורט הן זוכות לסיקור הולם<br />
ולהיפך. בכך, למעשה, מדגישים עורכי הספורט את תפקידה של<br />
התקשורת כמי שמהווה מראָ ה למציאות. אלא שמבט מעמיק<br />
יותר במדורי הספורט מלמד שערכי החדשות המיוחסים לספורט<br />
נשים שונים בתכלית מהערכים המצופים מספורט הגברים. בעוד<br />
הפעילות של נשים בספורט זוכה לערך חדשותי גבוה רק כאשר<br />
היא חורגת מהשגרה, הפעילות הגברית נאמדת בסולם ערכים<br />
שונה. הגדרת הערך החדשותי לספורט הגברים רגישה הרבה<br />
יותר מהערך הבסיסי לספורט הנשים, ובהתאם לכך מעניקה<br />
התקשורת התייחסות משמעותית כמעט לכל פעולה שגרתית<br />
בספורט הגברים. עיתונאי הספורט מתעניינים בכל העברה של<br />
שחקן מקבוצה לקבוצה, בכל שחקן זר המגיע לשחק בישראל<br />
ואפילו באימונים השגרתיים של קבוצות כדורגל וכדורסל בישראל,<br />
אולם אינם נוקטים אותו קנה-מידה לאירועים מקבילים בספורט<br />
הנשים. באופן מוצהר, הערך החדשותי המוענק לאירועי הספורט<br />
נגזר לכאורה מהמציאות ובעיקר מהעניין המיוחס לקוראים, אולם<br />
נשים אינן<br />
מגלות עניין<br />
רב בספורט<br />
ישנן מעט<br />
עיתונאיות<br />
ספורט<br />
בהיעדר נתונים ביחס להעדפות הציבור דומה שגם הגדרת הערך<br />
החדשותי נותרת עמומה ובלתי מבוססת.<br />
ישנן מעט עיתונאיות ספורט<br />
כיוון נוסף להסבר העדיפות הברורה שמעניקה תקשורת הספורט<br />
לספורט הגברים מתמקד במספרן המועט של עיתונאיות<br />
הספורט. בניגוד למגמת הפמיניזציה של התקשורת, נותרה<br />
עיתונות הספורט תחום גברי באופן מובהק. ההנחה המקובלת<br />
היתה שכניסתן של נשים לארגוני תקשורת הספורט תוביל לשינויים<br />
עמוקים ביחס לספורט הנשים. הנתונים מלמדים כי עיתונאיות<br />
הספורט לא הצליחו לשנות באופן מהותי את קו המחשבה ביחס<br />
לספורט הנשים. להיפך. כניסתן של נשים למרחב התקשורתי<br />
הספורטיבי דווקא אשררה את הדומיננטיות הגברית. עיתונאיות<br />
הספורט חיקו את הקודים הגבריים ואת הנורמות המקובלות<br />
בתקשורת הספורט ואף אימצו את קני-המידה של עיתונאי<br />
הספורט - הגברים, לשיפוט של המציאות הספורטיבית )תמיר<br />
וברנשטיין, 2012(.<br />
צרכני<br />
התקשורת<br />
אינם מתעניינים<br />
בספורט נשים<br />
התקשורת<br />
מהווה מראה<br />
למציאות<br />
בניסיון להסביר את הסיקור המזערי של נשים בתקשורת<br />
ספורט, מגדר ותקשורת | 51<br />
| 50 ספורט, מגדר ותקשורת
פריצת מעגל הקסמים -<br />
דרך תקשורת הספורט<br />
מקומן של נשים והיחס המוענק להן במוסדות חברתיים<br />
שונים העסיקו את המחקר בעשרות השנים האחרונות, כחלק<br />
מהמאבק הפמיניסטי לחשיפת ממדי האפליה המינית שחוות<br />
נשים במקומות שונים. מעט יותר ממאה שנים לאחר שפייר<br />
דה-קוברטן, יוזם המשחקים האולימפיים בעת החדשה, התרעם<br />
בבוטות על אפשרות שיתופן של נשים במשחקים, הפכה נוכחותן<br />
של ספורטאיות באירועי הספורט טבעית וברורה. אולם נראה<br />
כי ספורט הנשים עודנו נתפס כספיח שולי בתקשורת הספורט,<br />
כפי שהדברים באים לידי ביטוי במחקרים רבים ומגוונים. שוליותו<br />
של התחום כה מובנת מאליה, עד כי היא אינה מעורערת. היקף<br />
הסיקור של ספורט הנשים ואופיו מתקיימים במסגרת המרחב<br />
היחסי שמאפשרת הדומיננטיות הגברית במדורי הספורט.<br />
הצלחה התמדה יחד הזדמנות ביטחו<br />
הבטחה אנרגיה נצחון הנאה הפסד זכיה<br />
הישג כשלון מודל חיובי קושי הצלח<br />
יחד התמדה תמיכה הזדמנות הבטחה<br />
נצחון חוזקה הישגיות אנרגיה מסוגלו<br />
הפסד זכיה הישג לחץ חברות קוש<br />
הצלחה אנרגיה הישג התמדה הזדמנות<br />
הבטחה נצחון הפסד זכיה היש<br />
כשלון הנאה מסוגלות ביטחון למידה<br />
בסיכומו של דבר, הגברת מקומן של נשים בעולם הספורט<br />
כרוכה בפריצת מעגל הקסמים. להשקעה תקציבית וחינוכית<br />
יש משקל רב בשיפור סיכוייהן של נשים לעסוק בספורט<br />
מעבר לגילי בית-הספר, אולם מקומה של התקשורת חשוב<br />
במיוחד לאור יכולתה ליצור מודלים להזדהות ולהגביר את<br />
טבעיות נוכחותן של נשים בעולם הספורט. נראה כי פריצת<br />
המעגל דרך תקשורת הספורט תהיה קשה ביותר, כל עוד<br />
שומרי הסף ימשיכו להחזיק באמיתות שאינן בדוקות בהכרח.<br />
התקווה לזהות שינוי בסדרי העדיפויות המגדריים כתוצאה<br />
מתהליך הפמיניזציה הגובר של תקשורת הספורט כרוכה<br />
בהצטרפות עיתונאי ועיתונאיות ספורט בעלי מטען ערכי שונה<br />
מהמצב הקיים. בהתמשך המצב הנוכחי, נראה כי הדרך<br />
לייצוג תקשורתי הולם לספורט הנשים עוד ארוכה.<br />
רשימת המקורות שמורה ביחידה לספורט הישגי.<br />
ספורט, מגדר ותקשורת | 53<br />
| 52 ספורט, מגדר ותקשורת
לבחור כל בוקר מחדש<br />
ורד בוסקילה - שַ יִט<br />
בעשרים שנים האחרונות סובב עולמי סביב השַ יִט התחרותי.<br />
אני שייטת בסירת מפרש מדגם - 470 סירה זוגית המורכבת<br />
מהגאית ומאשת צוות. החלוקה נקבעת לרוב על-פי מבנה הגוף<br />
- ההגאית, שאחראית להגה ולמפרש הראשי, היא בדרך כלל<br />
נמוכה, בעלת מבנה גוף קטן וקל, ואשת הצוות שאחראית לאיזון<br />
הסירה ולשני מפרשים נוספים היא לרוב גבוהה וגדולה יותר.<br />
אני בת 29 וחצי, ובגלל גובהי כבר בגיל צעיר )כיום 1.80 מ’( יועד<br />
עבורי תפקיד של אשת צוות כבר בתחילת דרכי בשיט זוגי.<br />
כילדה, שייטתי בדגם האופטימיסט, בהמשך בסירת ה-420,<br />
דגם שבו זכיתי במדליית זהב באליפות העולם לבוגרות, ואז בדגם<br />
470 האולימפי, שעמו השתתפתי במשחקי אתונה 2004, בייג’ין<br />
2008 ולונדון .2012<br />
את דרכי בשיט התחלתי למעשה כבר בגיל 9, במועדון השיט<br />
‘מכבי זבולון בת ים’. אילן תשתש, מאמני ב-20 השנים האחרונות,<br />
הגיע אז לבית-הספר וסיפר על חוג השיט, ויחד עם עוד 50<br />
ילדים התלהבנו והחלטנו לנסות. בהתחלה זה היה רק כיף,<br />
ממש כמו קייטנת ים. בשלב מאוחר יותר הפלגתי בסירת יחיד -<br />
ה’אופטימיסט’, והתחלתי להכיר את הים, הרוח והשיט תחרותי.<br />
נדבקתי בחיידק. אחרי חורף אחד נותרו בודדים בקבוצת הגיל<br />
שלי, וזמן-מה לאחר מכן נשארתי לבד.<br />
"הייתי כל כך שלמה עם מי שאני ועם הבחירה<br />
בספורט כדרך חיים, שלא עלה בדעתי להרגיש<br />
קושי, לעצור ולהתלונן. ברגעים הקשים לא העזתי<br />
להודות במלוא הקושי שמא אשבר. חיכיתי לסיים<br />
את התחרות".<br />
"לא העזתי להודות בקושי"<br />
נתבקשתי לכתוב על התמודדות עם משברים. לא נושא שאני<br />
אוהבת לדבר עליו, למרות היותו חלק משגרת החיים; שהרי כל<br />
ספורטאי תחרותי נאלץ להתמודד עם משברים, כי רק כך הוא<br />
לומד, גדל ומתחשל.<br />
כנערה, מעולם לא חשתי שאני משלמת מחיר, או שאני חיה<br />
בשגרה תובענית. ההתמודדות עם החורף, הים, הקושי הפיזי,<br />
לוח הזמנים המטורף ומיעוט הבנות בשיט לא נתפסו בעיניי<br />
כ’משבר’. התמודדתי עם הכול מבלי להתלונן ומבלי לחשוב<br />
שקיימות חלופות לשגרת חיים קלה ונעימה יותר. דילגתי בין<br />
הקשיים, התרכזתי בטוב, בחיובי, במה שאהבתי לעשות. הכול<br />
היה מאוד פשוט.<br />
הייתי כל כך שלמה עם מי שאני ועם הבחירה בספורט כדרך<br />
חיים, שלא עלה בדעתי להרגיש קושי, לעצור ולהתלונן. ברגעים<br />
הקשים לא העזתי להודות במלוא הקושי שמא אשבר. חיכיתי<br />
לסיים את התחרות, למלא אחר המצופה ממני, ורק אז הכול<br />
יצא ממני. לפעמים בעצב, בדרך כלל בבכי, אבל תמיד זה יצא<br />
ואחרי כן כבר אי אפשר לעצור את זה... התמודדות מהסוג הזה<br />
ליוותה אותי עד חיי הבוגרים.<br />
"אני מי שאני בעיקר בזכותי"<br />
ככל שהתבגרתי צצו ועלו המשברים. ההתמודדות הפכה להיות<br />
יום-יומית. הרגשתי שהרבה יותר קשה להתרכז בטוב, שאני<br />
מתמודדת לבד ומשלמת מחיר. שום דבר לא היה פשוט. המשבר<br />
הראשון היה בעקבות ההחלטה של המאמן שלי, היחיד שהכרתי<br />
וש’גידל אותי’, לעבור למועדון אחר ולעבוד עם צוות אולימפי<br />
)בפעם הראשונה(. ראיתי בכך נטישה. נפגעתי עמוקות, ולא<br />
ידעתי אם אני יכולה להמשיך בלעדיו. מי אני כשייטת - בלעדיו.<br />
רק מאוחר יותר הבנתי שזו היתה הזדמנות מקצועית אדירה<br />
מבחינתו. לימים, כשחברנו שוב לעבודה משותפת, שמחתי<br />
שצבר ניסיון אולימפי. נראה שהייתי חייבת לעבור את זה כדי<br />
להבין שאני מי שאני גם בזכותו, אבל בעיקר בזכותי.<br />
זו היתה אמנם הפעם הראשונה, אבל באותן תחושות נתקלתי<br />
שוב ושוב בהמשך הדרך. היה לי קשה להזכיר לעצמי, בכל פעם<br />
מחדש, שאני מפליגה בשביל עצמי ולא למען אף אחד אחר,<br />
במיוחד נוכח העובדה שככל שעולים ב’סולם האולימפי’ יותר<br />
אנשים מעורבים בפעילותי.<br />
קשיים בשיתוף פעולה בצוות<br />
משברים נוספים לא איחרו לבוא, והעבודה בצוות סיפקה הרבה<br />
מאוד קשיים. לא תמיד השותפה שלי היתה בעלת מוטיבציה<br />
זהה לשלי או מחויבות מספקת. בגיל צעיר לא קל להפריד בין<br />
המקצועי לאישי. למעשה, זה קשה גם בגיל מבוגר. הקשיים בצוות<br />
דומים מאוד לאלו הקורים בכל מערכת זוגית, רק שבשיט אתה<br />
נמצא בסיר לחץ ונבחן כל יום מחדש.<br />
יש משהו בשיט זוגי שדומה לספורט יחידני אך גם לספורט קבוצתי.<br />
שייטת היא בדרך כלל טיפוס אינדיווידואליסטי, ועם זאת היא<br />
צריכה לשתף פעולה עם ספורטאית נוספת שביצועיה - גורלה<br />
למעשה - תלויים בך ולהיפך. התוצאה, לטוב ולרע, משותפת.<br />
לא קשה לדמיין את מספר הקשיים שיוצר מבנה ספורטיבי כזה.<br />
מעבר לכל תהליך ההכנה הפיזית והמנטאלית, שלב הביצוע<br />
התחרותי מורכב ביותר. קשה מאוד להגיע להרמוניה, כזו שמוציאה<br />
את הטוב אחת מהשנייה ולא את הרע, כזו שמוסיפה לך אנרגיות<br />
ולא גוזלת ממך. שיתוף פעולה אמתי הוא זה שיש בו פרגון הדדי,<br />
רצון משותף, ראיית עולם זהה, הסכמה על הדרך ומחויבות<br />
לעמוד בה.<br />
"כאישה בוגרת אני מבינה שכדי להתמודד עם קושי<br />
אני חייבת להבין מה עומד מולי ולהזכיר לעצמי שאני<br />
בחרתי בכך. כל בוקר לבחור מחדש".<br />
לעתים המשבר הוא משותף לשני אנשי הצוות, כזה שבוחן עד<br />
כמה הצוות עמיד, נחוש ובעל חוסן מנטאלי. האם הצוות מצליח<br />
לעבור את המשבר יחד או שהוא מתפרק, האם הוא מתחזק<br />
או נחלש לאחר שהמשבר חלף. לעתים המשבר פוקד רק אחד<br />
מהשניים, ואז הדבר מורכב הרבה יותר, כי נוסף להתמודדות<br />
האישית קיימת התמודדות מול בן/ת הזוג שלך. מישהו צופה בך,<br />
אתה לא יכול להתמודד לבד עם עצמך, ויש רגשי אשמה שהצוות<br />
לא מצליח בגללך. לעתים מרגישים שהשותף שלך לא מבין<br />
אותך ויש את מי להאשים, ובכך בעצם מחריפים את המשבר.<br />
בכל המצבים הללו נבחנים איכות הצוות, ה’דבק’ שלו, הגמישות<br />
| 54 לבחור כל בוקר מחדש לבחור כל בוקר מחדש | 55
והאמון ההדדי. בדרך כלל, אם קיימים אמון וערבות הדדית - זה<br />
סימן לחוזק.<br />
"הנקודה השחורה שלי"<br />
כאישה בוגרת אני מבינה שכדי להתמודד עם קושי אני חייבת<br />
להבין מה עומד מולי ולהזכיר לעצמי שאני בחרתי בכך. כל בוקר<br />
לבחור מחדש. שאם לא כן, בקושי הראשון את מתמלאת ברחמים<br />
עצמיים ובחוסר יכולת אמתית להתמודד, וכל מה שנותר זה<br />
לברוח. ספורטאית אמתית יודעת שאין דבר כזה לברוח, כי<br />
מתישהו זה יצוף שוב, ייתכן ברגע הכי חשוב שלך, במקום שצריכים<br />
להיות הכי חזקים, שלמים ואמתיים. ואז זה מופיע ב’תחפושת’<br />
של פחד, חוסר ביטחון או סתם חרדת ביצוע, ואז את יודעת<br />
שהפסדת כבר באותו יום שוויתרת לעצמך.<br />
משברים רבים היו קשורים אצלי להתמודדות עם משקל ושליטה<br />
באכילה. אם לא באופן ישיר אז באופן עקיף. זו היתה ה’נקודה<br />
השחורה’ שלי, עקב אכילס. הדרישה הספורטיבית להיות במשקל<br />
מסוים הובנה כפגיעה אישית, ועם השנים הדימוי העצמי נפגע. היו<br />
שטענו שהשתמשתי במשקל כתירוץ לכישלון שיגיע, היו שטענו<br />
שיש לי הפרעות אכילה, או שאינני מחויבת מספיק.<br />
הרגשתי תמיד שאף אחד לא מבין אותי, שאני לבד, ושאלוהים<br />
החליט כנראה להציב לי אתגרים בחיים כדי לבחון מאיזה<br />
חומר קורצתי. לא יכולתי לתת לעצמי הסבר אחר לעובדה<br />
שאני ממשיכה להכניס את עצמי לצרות, לא עושה את מה<br />
שמבקשים ממני, לא עומדת בדרישות המקצועיות והורסת<br />
לעצמי את הסיכויים להצליח. הרבה פעמים חייתי בתחושה<br />
של כישלון אישי, של בדידות, של בלבול.<br />
הייתי שומעת נאומים ארוכים מסוג של: “את לא ספורטאית...<br />
תסתכלי איך את נראית... אני מתבייש בך... תעשי את זה בשבילי...”.<br />
היו המון שיחות הרסניות כאלה, שגנבו בכל פעם עוד חלק<br />
קטן בלב והשאירו לי לב קטן יותר שאוהב לשוט. רציתי להיות<br />
ספורטאית ששלמה עם הבחירות שלה, ופתאום לבחור כל<br />
בוקר מחדש לא היה כל כך פשוט, לעתים אפילו בלתי אפשרי.<br />
החלק הכי קשה היה להסביר לעצמי מדוע אני נכשלת בכל<br />
פעם באותו מקום. מדוע הראש והלב לא רוצים אותו הדבר.<br />
מדוע אני עדיין בשיט למרות שגופי רוצה שיעזבו אותו במנוחה.<br />
"לא רציתי יותר"<br />
המשבר הגדול ביותר שחוויתי כספורטאית היה בקמפיין לקראת<br />
אולימפיאדת בייג’ין 2008. אין מילים לתאר כיצד הרגשתי ואת גודל<br />
המצוקה שחוויתי. כחצי שנה לפני המשחקים הגעתי למצב שפשוט<br />
לא רציתי יותר. לא לשוט, לא להשתתף באולימפיאדה, לא להיות<br />
ספורטאית. קיוויתי שאלך לישון ואתעורר אחרי המשחקים. לא<br />
היתה לי מוטיבציה. הייתי מרוקנת. כל התחושות הללו הצטברו<br />
במהלך חודשים רבים לפני המשבר, כתוצאה מלחץ מסיבי לרדת<br />
במשקל )אחרי חודשים של עליות וירידות קיצוניות במשקל(<br />
וחוסר שיתוף פעולה אמתי מצידי.<br />
היו כל כך הרבה מלחמות קודם לכן, דיאטות, צומות, אימונים<br />
מפרכים, עייפות פיזית ומנטאלית. נשברתי אין-ספור פעמים,<br />
ולא הבנתי כיצד זה בכלל אפשרי. הרגשתי שאף אחד לא מבין<br />
אותי, ושלא נותר בי עוד כוח להתמודד. רציתי שיעזבו אותי לנפשי.<br />
שלא יידעו מי אני.<br />
עבדתי עם תזונאית, מאמן כושר, מאמן שיט, פסיכולוג, פסיכיאטר<br />
ומי לא. בסופו של יום הגעתי שוב למקום של בחירה. האם אני<br />
מתכוונת לעזור לעצמי, להתחזק, לבחור בעשייה וללכת עם<br />
זה עד הסוף, או שאני מסתתרת מאחורי אנשי מקצוע שרוצים<br />
בשבילי. ושוב המשקל יהווה ויתור עצמי.<br />
"המשבר הגדול ביותר שחוויתי כספורטאית היה<br />
בקמפיין לקראת אולימפיאדת בייג’ין 2008. אין<br />
מילים לתאר כיצד הרגשתי ואת גודל המצוקה<br />
שחוויתי. כחצי שנה לפני המשחקים הגעתי למצב<br />
שפשוט לא רציתי יותר. לא לשוט, לא להשתתף<br />
באולימפיאדה, לא להיות ספורטאית. קיוויתי שאלך<br />
לישון ואתעורר אחרי המשחקים".<br />
"האולימפיאדה המוצלחת ביותר שלי"<br />
החלטנו לנסוע לבייג’ין, להתאמן הכי חזק ונכון ולראות מה ייצא<br />
בסופה של תקופת ההכנה האחרונה לקראת המשחקים. נסעתי<br />
ללא מוטיבציה ומבלי להאמין ביכולת שלי להצליח. פשוט ‘זרמתי’,<br />
לבחור כל בוקר מחדש | 57<br />
| 56 לבחור כל בוקר מחדש
מבלי לקבל החלטה מודעת למה אני נוסעת.<br />
כשהגענו לאתר האולימפי החלו להתעורר אצלי תחושות חיוביות.<br />
התחלתי להרגיש טוב יותר וחזקה יותר. התאמנו באופן מסודר,<br />
בים וביבשה )כושר גופני(. מצד אחד ניתן לי הרבה מרחב וגמישות<br />
לעבוד בדרך שמתאימה ונכונה לי, ומצד שני היה לו”ז קבוע,<br />
נוקשה ועמוס, מה שעזר לי לשמור על שגרה ולהיות מפוקסת.<br />
אלו היו הימים הראשונים שבהם הרגשתי שאני מניעה תהליכים<br />
ונמצאת במקום שאני צריכה להיות. פתאום גיליתי שיש לי הרבה<br />
יותר כוח וחוסן נפשי ממה שחשבתי, ושעוד לא אמרתי את<br />
המילה האחרונה.<br />
זו היתה התקופה הטובה והיעילה ביותר שהיתה לנו. המסירות<br />
והמחויבת הבלתי מתפשרת שהפגנתי היתה קשורה לעובדה<br />
שהייתי ‘עם הסכין על הצוואר’. ידעתי שלבחור בחיובי, בעבודה,<br />
במסירות זה המפתח, ואין זמן או מקום לוויתור מכל סוג שהוא.<br />
ככל שעבר הזמן הייתי בכושר טוב יותר, ירדתי במשקל ועבדנו<br />
טוב יותר בים. כשהשותפה שלי ראתה עד כמה אני מתחזקת<br />
ומשתפרת, זה נתן לה המון כוח ומוטיבציה וחיזק אותה לא<br />
פחות משזה חיזק אותי.<br />
זו היתה האולימפיאדה המוצלחת ביותר שלי )מתוך שלוש(.<br />
התמודדנו על מדליה עד היום האחרון, ונהנינו מכל רגע. בדיעבד<br />
אני מבינה שבגלל שהיינו במקום כל כך רע כמה חודשים לפני<br />
המשחקים לא האמנתי שהמדליה הגיעה לנו. הופתענו עד כמה<br />
היינו טובות. המדליה היתה כמעט רשומה על שמנו, ואם הייתי<br />
משוכנעת שהיא שלנו יכול להיות שכך גם היה.<br />
עד היום קשה לי לתת תשובות לכמה מהשאלות הקשות בחיי.<br />
אני כן יודעת שאני ספורטאית ושבחרתי נכון. שנים ניסיתי להפריד<br />
בין ורד הספורטאית לוורד האישה. יצרתי חיים כפולים. כשקל<br />
ונוח הייתי הספורטאית, וכשקשה היה לי לאן לברוח. לקח לי<br />
המון זמן להבין שמדובר באותה אחת, וכשהבנתי שזה לא מוביל<br />
אותי לשום מקום הכרחתי את עצמי להסתכל במראה ושוב<br />
לבחור, להחליט.<br />
כספורטאית למדתי שעל-אף שאת מוקפת באנשים )מאמן,<br />
אנשי מקצוע, חברים, משפחה( - את לבד. כל כך הרבה רגעי<br />
בדידות. את חייבת את הדרייב הפנימי הזה, הנחישות והאומץ<br />
כדי להישאר שלמה בסיום של כל משבר.<br />
הדבר הכי חשוב שלמדתי על עצמי במהלך השנים היה<br />
שכספורטאית, אחרי כל משבר אני רוצה יותר. אחרי כל נפילה<br />
אני יודעת שאקום, ואחרי כל אכזבה אני יודעת שיבוא שינוי. אני<br />
תמיד מצליחה לחזור למקום החיובי והטוב, כזה שמבין שאני<br />
בת מזל שאלו הם חיי. ושוב אני קמה בבוקר ובוחרת מחדש.<br />
58<br />
הצלחה התמדה יחד הזדמנות ביטחו<br />
הבטחה אנרגיה נצחון הנאה הפסד זכיה<br />
הישג כשלון מודל חיובי קושי הצלח<br />
יחד התמדה תמיכה הזדמנות הבטחה<br />
נצחון חוזקה הישגיות אנרגיה מסוגלו<br />
הפסד זכיה הישג לחץ חברות קוש<br />
הצלחה אנרגיה הישג התמדה הזדמנות<br />
הבטחה נצחון הפסד זכיה היש<br />
כשלון הנאה מסוגלות ביטחון למידה<br />
לבחור כל בוקר מחדש | 59<br />
| לבחור כל בוקר מחדש
פרפר בן יום<br />
שאל פרפר בן יומיים:<br />
"עד איזה גובה<br />
עפות הכנפיים?"<br />
ענה פרפר בן יומיים<br />
לפרפר בן יום:<br />
"גובה הכנפיים<br />
הוא גובה החלום"<br />
)שלומית כהן-אסיף(
הבטחה אנרגיה נצחון הנאה הפסד ז<br />
הישג כשלון מודל חיובי קושי הצלחה<br />
התמדה תמיכה הזדמנות הבטחה נ<br />
חוזקה הישגיות אנרגיה מסוגלות הפסד<br />
הישג לחץ חברות קושי הצלחה אנ<br />
התמדה הזדמנות הבטחה נצחון הפסד<br />
הישג כשלון הנאה מסוגלות ביטחון ל<br />
תמיכה לחץ הישגיות חוזקה מודל ח<br />
הצלחה התמדה יחד הזדמנות בי
Change language