ת×רת ×צ×ר×ת ×©× ××ר××ת ש×ת×××× ××ר×ש××× × ×× ×× ×¢× ... - ××× ××רס××ת ×ª× ××××
ת×רת ×צ×ר×ת ×©× ××ר××ת ש×ת×××× ××ר×ש××× × ×× ×× ×¢× ... - ××× ××רס××ת ×ª× ×××× ×ª×רת ×צ×ר×ת ×©× ××ר××ת ש×ת×××× ××ר×ש××× × ×× ×× ×¢× ... - ××× ××רס××ת ×ª× ××××
אוניברסיטת תל אביב הפקולטה למדעי הרוח החוג ללשון העברית וללשונות השמיות תורת הצורות של הארמית שבתלמוד הירושלמי על פי קטעי גניזה חיבור זה הוגש כעבודת גמר לקראת התואר "מוסמך אוניברסיטה" באוניברסיטת תל אביב על ידי שי היימנס העבודה הוכנה בהדרכת פרופ' משה פלורנטין סיוון תשס"ה 2005 יוני
- Page 2 and 3: חובה נעימה היא לי ל
- Page 4 and 5: נטיות מיוחדות..........
- Page 6 and 7: 18.3.1 צורני הבניינים
- Page 8 and 9: א[ א{ א( רשימת ס
- Page 10 and 11: S. E. Fassberg, A Grammar of the Pa
- Page 12 and 13: כחמישים שנה לאחר פר
- Page 14 and 15: העובדה שחלק מקטעים
- Page 16 and 17: 2. רשימת קטעי הגניזה
- Page 18 and 19: מו"ק ד סוטה א סוטה ב
- Page 20 and 21: חלק א: הכינויים 3.
- Page 22 and 23: נסתר: הוא (ברכות
- Page 24 and 25: 4. כינוי הרמז לקרוב 4
- Page 26 and 27: איכומה "בזה השחור"
- Page 28 and 29: 5. כינוי הרמז לרחוק 5
- Page 30 and 31: 6. כינוי הקנין על כי
- Page 32 and 33: ע( חד "אחד": שם מ
- Page 34 and 35: ה- ת- חלק ב: השם
- Page 36 and 37: .14 נטיות מיוחדות 14.1
- Page 38 and 39: ֵה- 15. שמות עם כי
- Page 40 and 41: ה- נסתר: הכינוי ל
- Page 42 and 43: 16. משקלי השם 116 בחלק
- Page 44 and 45: *qall 16.2.5 "החג חגה "
- Page 46 and 47: עם סיומת הנקבה: חי
- Page 48 and 49: ב[ 16.4 שמות תלת עיצ
- Page 50 and 51: 16.5 שמות תלת עיצוריי
אוניברסיטת תל אביב<br />
הפקולטה למדעי הרוח<br />
החוג ללשון העברית וללשונות השמיות<br />
תורת הצורות של הארמית שבתלמוד הירושלמי<br />
על פי קטעי גניזה<br />
חיבור זה הוגש כעבודת גמר לקראת התואר<br />
"מוסמך אוניברסיטה" באוניברסיטת תל אביב<br />
על ידי<br />
שי היימנס<br />
העבודה הוכנה בהדרכת<br />
פרופ' משה פלורנטין<br />
סיוון תשס"ה<br />
2005 יוני
חובה נעימה היא לי להודות לפרופ' משה פלורנטין,<br />
שהדריך אותי בעבודה זו בסבלנות רבה, תמך בי ועודד<br />
אותי, והרעיף עליי סיוע רוחני וחומרי כאחד; ולד"ר חיים<br />
א' כהן, על שיעוריו המאלפים בלשון חז"ל, ועל הסיוע<br />
הרב שהעניק לי במהלך השנים שכיהן כראש החוג. במה<br />
שהצלחתי לא הצלחתי אלא מתוך שדבקתי בדרכיהם;<br />
במה שנכשלתי לא נכשלתי אלא מתוך שסטיתי מהן.<br />
תודה עמוקה אני חב לפרופ' אברהם טל, שמפיו למדתי<br />
שיעורים ראשונים בארמית מערבית, והוא שחיבבהּ עליי;<br />
ולפרופ' משה עסיס, שהכניסני לטרקלינה של תורת ארץ<br />
ישראל במאור פנים ובידענות מופלגת.<br />
תודתי נתונה לספריות הבאות ולצוות עובדיהן שסייעו<br />
בידי במהלך עבודתי: לספריות של אוניברסיטת תל אביב<br />
ואוניברסיטת בר אילן, לבית הספרים הלאומי<br />
והאוניברסיטאי בירושלים, לספריית האוניברסיטה של<br />
קיימבריג' ובייחוד למנהל מחלקת כתבי היד שלה, מר<br />
גוֹדפרי ווֹלֶר.<br />
עוד ברצוני להודות לקרנות הבאות על העזרה החומרית<br />
שהעניקו לי במהלך כתיבת העבודה: קרן און חפר; קרן<br />
איגנץ בוביס; קרן יעל וזאב יעקובי; קרן דב סדן. תודתי<br />
נתונה מקרב לב גם לגב' הֶ ני הוֹהֶנְבֶּרְח ז"ל ולפרופ' דבורה<br />
קָן תבלח"א, וכן לגב' אֶ לי מָ נוּס – כולן מאמסטרדם<br />
סיוען הכספי הנדיב.<br />
– על<br />
ולבסוף, תודה מיוחדת שלוחה להוריי, שעמדו לצידי,<br />
תמכו בי ודרבנו אותי. יעמדו כולם על הברכה.<br />
סיוון תשס"ה<br />
ש"ה
תוכן עניינים<br />
רשימת סימנים וקיצורים....................................................................................................6<br />
1. מבוא.............................................................................................................................9<br />
1.1 הארמית שבתלמוד הירושלמי...............................................................................9<br />
1.2 סקירת ספרות המחקר.........................................................................................9<br />
1.3 מטרת העבודה ..................................................................................................11<br />
1.4 הקורפוס 11..........................................................................................................<br />
1.5 מבנה העבודה ואופן הציטוט...............................................................................13<br />
2. רשימת קטעי הגניזה .....................................................................................................14<br />
חלק א: הכינויים<br />
3. כינוי הגוף ....................................................................................................................18<br />
3.1 צורות הכינוי.....................................................................................................18<br />
3.2 הערות..............................................................................................................18<br />
3.3 דוגמאות 19..........................................................................................................<br />
4. כינוי הרמז לקרוב.........................................................................................................22<br />
4.1 צורות הכינוי.....................................................................................................22<br />
4.2 הערות..............................................................................................................22<br />
4.3 דוגמאות 23..........................................................................................................<br />
5. כינוי הרמז לרחוק.........................................................................................................26<br />
5.1 צורות הכינוי.....................................................................................................26<br />
5.2 הערות..............................................................................................................26<br />
5.3 דוגמאות 26..........................................................................................................<br />
6. כינוי הקנין<br />
28..................................................................................................................<br />
7. כינוי המושא ................................................................................................................28<br />
8. כינוי השאלה................................................................................................................28<br />
9. כינוי הזיקה .................................................................................................................29<br />
10. כינוי הסיתום .............................................................................................................29<br />
11. כינוי חוזר ..................................................................................................................30<br />
12. כינוי הגומלין..............................................................................................................31<br />
חלק ב: השם<br />
.13<br />
נטיית השם ................................................................................................................32<br />
13.1 צורני הנטייה<br />
32..................................................................................................<br />
13.2 הערות............................................................................................................32<br />
13.3 דוגמאות.........................................................................................................33<br />
1
נטיות מיוחדות...........................................................................................................34<br />
34............................................................................................-ay<br />
35......................................................................................... -u<br />
,-i<br />
14.1 שמות בסיומת<br />
14.2 שמות בסיומת<br />
15. שמות עם כינויי גוף חבורים .........................................................................................36<br />
15.1 צורני הנטייה ..................................................................................................36<br />
15.2 הערות............................................................................................................36<br />
15.3 דוגמאות.........................................................................................................37<br />
40..............................................................................................................<br />
.14<br />
16. משקלי השם<br />
16.1 שם בעל עיצור מקורי אחד ................................................................................40<br />
16.2 שמות דו עיצוריים ...........................................................................................40<br />
40................................................................................................... *qal 16.2.1<br />
41....................................................................................................*qil 16.2.2<br />
41................................................................................................... *qāl 16.2.3<br />
41................................................................................................... *qūl 16.2.4<br />
42.................................................................................................. *qall 16.2.5<br />
42................................................................................................... *qill 16.2.6<br />
16.3 שמות תלת עיצוריים בעלי תנועה מקורית אחת...................................................43<br />
43.................................................................................................. *qatl 16.3.1<br />
44................................................................................................... *qitl 16.3.2<br />
45.................................................................................................. *qutl<br />
16.3.3<br />
46......................................<br />
46....................................................................................... *qital ,*qatal 16.4.1<br />
46................................................................................................. *qatil 16.4.2<br />
16.4 שמות תלת עיצוריים בעלי שתי תנועות מקוריות קצרות<br />
16.5 שמות תלת עיצוריים בעלי תנועה ראשונה ארוכה ................................................48<br />
48................................................................................................. *qātal 16.5.1<br />
48................................................................................................. *qātil 16.5.2<br />
48.................................................................................................. qātōl 16.5.3<br />
49....................................................<br />
49................................................................................................. *qatāl 16.6.1<br />
49................................................................................................. *qitāl 16.6.2<br />
49.................................................................................................*qutāl 16.6.3<br />
50................................................................................................. *qatīl 16.6.4<br />
50.................................................................................................*qatūl 16.6.5<br />
50............................................................................................... *qutayl 16.6.6<br />
52.......................................................<br />
52......................................................................................*qattal, *qittal 16.7.1<br />
52................................................................................................*quttal 16.7.2<br />
52................................................................................................ *qattāl 16.7.3<br />
16.6 שמות תלת עיצוריים בעלי תנועה שניה ארוכה<br />
16.7 שמות תלת עיצוריים בעלי עיצור מצעי דגוש<br />
2
52.................................................................................................*qittāl 16.7.4<br />
53................................................................................................*quttāl 16.7.5<br />
53.................................................................................................*qattīl 16.7.6<br />
53................................................................................................*qattūl 16.7.7<br />
54................................................................................................ *qittōl 16.7.8<br />
54................................................................................................ *qittūl 16.7.9<br />
16.8 שמות בעלי יותר משלושה עיצורי שורש..............................................................55<br />
16.8.1 שמות הנבנים בדרך חזרה של עיצורים...................................................55<br />
16.8.2 שמות בעלי ארבעה עיצורים או יותר......................................................55<br />
16.9 שמות בעלי תחיליות ........................................................................................56<br />
16.9.1 תחילית 56........................................................................................*m-<br />
16.9.2 תחילית *t- 56.........................................................................................<br />
16.9.3 תחילית 56..........................................................................................*ʾ-<br />
16.10 שמות בעלי סופיות.........................................................................................57<br />
16.10.1 סופית 57........................................................................................*-ān<br />
16.10.2 סופית *-ōn 57.......................................................................................<br />
16.10.3 סופית 57.......................................................................................*-ām<br />
16.10.4 סופית 57........................................................................................*-āy<br />
16.10.5 סופית 58..........................................................................................*-ī<br />
16.10.6 סופית *-ū 58.........................................................................................<br />
16.11 רב, רבן, רברבין, רבנ(י)ן, רבבין........................................................................60<br />
16.12 שמות שאולים...............................................................................................63<br />
16.12.1 שמות שאולים מיוונית ולטינית...........................................................63<br />
16.12.2 שמות שאולים מעברית<br />
64......................................................................<br />
16.12.3 שמות שאולים משפות זרות אחרות .....................................................64<br />
17. שם המספר ................................................................................................................65<br />
17.1 המספר המונה<br />
– 1 עד 65...................................................................................10<br />
17.1.1 נטייה.................................................................................................65<br />
17.1.2 דוגמאות 65............................................................................................<br />
17.2 המספר המונה<br />
17.3 המספר הסודר<br />
– מעל 66................................................................................... 10<br />
67................................................................................................<br />
17.4 שברים 67...........................................................................................................<br />
חלק ג: הפועל<br />
18. כוללות בנטיית הפועל..................................................................................................68<br />
18.1 הבניינים והזמנים............................................................................................68<br />
18.2 מתודולוגיה.....................................................................................................68<br />
18.3 הערות על הבניינים השונים<br />
69..............................................................................<br />
3
18.3.1 צורני הבניינים ....................................................................................69<br />
.19<br />
18.3.2 בניין אתַּפְ על ובנייני המרובעים..............................................................71<br />
עבר...........................................................................................................................72<br />
19.1 צורני העבר .....................................................................................................72<br />
19.2 הערות............................................................................................................72<br />
19.2.1 צורני העבר.........................................................................................72<br />
19.2.2 "הנו"ן המוספת".................................................................................74<br />
19.2.3 משקלי העבר של בניין פְּעַל<br />
74...................................................................<br />
19.3 דוגמאות.........................................................................................................75<br />
.20 עתיד 78.........................................................................................................................<br />
20.1 צורני העתיד<br />
78...................................................................................................<br />
20.2 הערות............................................................................................................78<br />
20.2.1 משקלי העתיד של בניין פְּעַל..................................................................78<br />
20.2.2 הערות לצורנים ...................................................................................78<br />
20.3 דוגמאות.........................................................................................................79<br />
21. ציווי..........................................................................................................................81<br />
21.1 צורני הציווי....................................................................................................81<br />
21.2 הערות............................................................................................................81<br />
21.3 דוגמאות.........................................................................................................81<br />
22. מקור.........................................................................................................................83<br />
22.1 נטיית המקור ..................................................................................................83<br />
22.2 דוגמאות.........................................................................................................83<br />
23. בינוני פעיל .................................................................................................................85<br />
23.1 נטיית הבינוני הפעיל ........................................................................................85<br />
23.2 דוגמאות.........................................................................................................86<br />
24. בינוני סביל<br />
25. פעלי פ"נ<br />
90................................................................................................................<br />
24.1 נטיית הבינוני הסביל........................................................................................90<br />
24.2 דוגמאות.........................................................................................................90<br />
91....................................................................................................................<br />
25.1 הערות............................................................................................................91<br />
25.2 דוגמאות.........................................................................................................91<br />
26. פעלי פ"א ...................................................................................................................93<br />
26.1 הערות............................................................................................................93<br />
26.2 דוגמאות.........................................................................................................93<br />
27. פעלי פי"ו ...................................................................................................................96<br />
27.1 הערות............................................................................................................96<br />
27.2 דוגמאות.........................................................................................................96<br />
28. פעלי עו"י ...................................................................................................................98<br />
4
28.1 הערות............................................................................................................98<br />
28.2 דוגמאות.........................................................................................................99<br />
29. פעלי ע"ע.................................................................................................................. 101<br />
29.1 הערות.......................................................................................................... 101<br />
29.2 דוגמאות....................................................................................................... 101<br />
30. פעלי לאו"י............................................................................................................... 102<br />
30.1 הערות.......................................................................................................... 102<br />
30.2 דוגמאות....................................................................................................... 104<br />
31. כינוי המושא החבור לפועל......................................................................................... 109<br />
31.1 צורני המושא ................................................................................................ 109<br />
31.2 הערות.......................................................................................................... 109<br />
31.3 דוגמאות....................................................................................................... 110<br />
חלק ד: המילות<br />
.32 תואר הפועל ............................................................................................................. 113<br />
32.1 לציון קיום, חיוב ושלילה................................................................................ 113<br />
32.2 לתיאור זמן................................................................................................... 113<br />
32.3 לתיאור מקום ............................................................................................... 114<br />
32.4 לתיאור אופן ................................................................................................. 114<br />
32.5 מילות שאלה................................................................................................. 114<br />
.33 מילות יחס ............................................................................................................... 115<br />
33.1 בכ"ל............................................................................................................ 115<br />
33.2 מן................................................................................................................ 116<br />
33.3 על................................................................................................................ 116<br />
33.4 ד- ................................................................................................................ 117<br />
33.5 מילות יחס נפוצות נוספות .............................................................................. 117<br />
34. מילות קישור............................................................................................................ 119<br />
34.1 מילות חיבור וניגוד ........................................................................................ 119<br />
34.2 ד- ................................................................................................................ 119<br />
34.3 מן................................................................................................................ 120<br />
34.4 מילות קישור נפוצות נוספות........................................................................... 120<br />
.35 מילות הצגה ............................................................................................................. 121<br />
36. מילות קריאה........................................................................................................... 121<br />
ביבליוגרפיה .................................................................................................................. 122<br />
5
א[<br />
א{<br />
א(<br />
רשימת סימנים וקיצורים<br />
[<br />
{<br />
(<br />
אֽ<br />
קטע חסר או לא קריא; שחזור הטקסט בדרך כלל על פי כי"ל<br />
הוספה על ידי הסופר בגיליון או בין השיטין<br />
מחיקה על ידי הסופר<br />
אות שזיהויה מסופק<br />
° לאחר מראה מקום – מסמן קריאה שלי השונה מזו של המהדיר<br />
ארמית גלילית (וכוונתי: הארמית של התלמוד הירושלמי והמדרש)<br />
ארמית נוצרית ארץ-ישראלית<br />
ארמית שומרונית<br />
ש' אברמסון, "קטע גניזה מירושלמי שבת פרק המצניע", קובץ על<br />
יד ח (יח) (תשל"ו), עמ' 13-1; י (כ) (תשמ"ב),<br />
עמ' 324-323<br />
נ' אלוני, קטעי גניזה של משנה, תלמוד ומדרש מנוקדים בניקוד<br />
ארץ-ישראלי, ירושלים תשל"ד<br />
אוסף הגניזה ע"ש א"נ אדלר בספריית ביהמ"ד לרבנים, ניו יורק<br />
י"נ אפשטיין, "לשרידי הירושלמי", תרביץ ג (תרצ"ב), עמ'<br />
,16-15<br />
248-237 ,136-121<br />
י"נ אפשטיין, דקדוק ארמית בבלית, ירושלים תשכ"א<br />
ארמית של קטעי התרגום מן הגניזה<br />
בבא קמא<br />
H. Bauer & P. Leander, Grammatik des Biblisch-aramäischen, Halle<br />
1927<br />
K. Beyer, Die aramäischen Texte vom Toten Meer, Göttingen 1984<br />
ז' בן-חיים, עברית וארמית נוסח שומרון, כרך ג, ספר שני,<br />
ירושלים תשכ"ז<br />
ל' גינצבורג, גנזי שעכטער: קטעי מדרש והגדה מן הגניזה<br />
שבמצרים, ניו יורק תרפ"ח<br />
D. M. Golomb, A Grammar of Targum Neofiti, Chico 1985<br />
ח"א גינזברג, "בשולי תרגום ארץ ישראל" ת, רביץ ה (תרצ"ד), עמ'<br />
383-381<br />
G. Dalman, Grammatik des jüdisch-palästnischen Aramäisch, 2nd<br />
ed., Leipzig 1905<br />
G. Dalman, Die Worte Jesu, 2nd. ed., Leipzig 1930<br />
א"ג<br />
א"נ<br />
א"ש<br />
אברמסון<br />
אלוני<br />
אנ"א<br />
אפשטיין<br />
אפשטיין, דקדוק<br />
אקת"ג<br />
ב"ק<br />
באואר-ליאנדר, ארמית<br />
באייר, כתבי ים המלח<br />
בן-חיים, קול רינה<br />
ג"ש<br />
גולומב, דקדוק<br />
גינזברג, בשולי תרגום<br />
דלמן, דקדוק<br />
דלמן, וורטה<br />
ט"ש<br />
טל, המקור<br />
אוסף הגניזה ע"ש טיילור ושכטר בספריית אוניברסיטת קיימבריג'<br />
א' טל, "המקור לצורותיו ברובדי הארמית היהודית בארץ<br />
ישראל", מחקרי לשון מוגשים לזאב בן-חיים בהגיעו לשיבה,<br />
בעריכת משה בר-אשר ואחרים, ירושלים תשמ"ג,<br />
עמ' 218-201<br />
6
א' טל, "רבדים בארמית היהודית של ארץ ישראל: הנו"ן המוספת<br />
כאמת מידה", לשוננו מג (תשל"ט),<br />
עמ' 184-165<br />
א' טל, "בירורים בארמית של ארץ ישראל: כינוי הרמז", לשוננו<br />
מד (תש"ם), עמ' 65-43<br />
א' טל, לשון התרגום לנביאים ראשונים ומעמדה בכלל ניבי<br />
הארמית, תל-אביב תשל"ה<br />
A. Tal, A Dictionary of Samaritan Aramaic, Leiden 2000<br />
י' יהלום ומ' סוקולוף, שירת בני מערבא: שירים ארמיים של יהודי<br />
ארץ ישראל בתקופה הביזנטית, ירושלים תשנ"ט<br />
כתב יד ליידן, מצוטט לפי המהדורה הדיפלומטית שהוכנה בידי<br />
האקמדיה ללשון העברית: תלמוד ירושלמי יוצא לאור על פי כתב<br />
יד סקליגר<br />
(Or. 4720) 3<br />
השלמות ותיקונים, ירושלים תשס"א<br />
שבספריית האוניברסיטה של ליידן עם<br />
A. Katsh “A Genizah Fragment of Talmud Yerushalmi in the Antonin<br />
Collection of the Saltykov-Shchedrin Library in Leningrad”, JQR 71<br />
(1980-81), pp. 181-184<br />
טל, הנו"ן המוספת<br />
טל, כינוי הרמז<br />
טל, לשון<br />
טל, מילון<br />
יהלום וסוקולוף, שירת בני<br />
מערבא<br />
כי"ל<br />
כץ<br />
לוינגר<br />
ליברמן, הירושלמי כפשוטו<br />
מו"ק<br />
מוסקוביץ, טרמינולוגיה<br />
מורג, גניזה<br />
מילר-קסלר, דקדוק<br />
מצוך, דקדוק<br />
ס"ח<br />
ס"נ<br />
סוקולוף, מילון<br />
סוקולוף, קטעי ב"ר<br />
ע"ז<br />
עסיס, קטע ירושלמי<br />
פלורנטין, עש"ב<br />
פלורנטין, קווים<br />
ד"ש לוינגר, "שרידים חדשים מירושלמי פסחים פרק ה' ו' ז'", ספר<br />
היובל לכבוד אלכסנדר מארכס, ניו-יורק תש"י, עמ' רלז-רפג<br />
ש' ליברמן, הירושלמי כפשוטו, ירושלים תרצ"ה<br />
מועד קטן<br />
ל' מוסקוביץ, הטרמינולוגיה של הירושלמי, עבודת ד"ר,<br />
האוניברסיטה העברית, תשמ"ח<br />
Sh. Morag, Vocalised Talmudic Manuscripts in the Cambridge<br />
Genizah Collections, Cambridge 1988<br />
Ch. Müller-Kessler, Grammatik des Christlich-Palästnisch-<br />
Aramäischen, Hildesheim 1991<br />
R. Macuch, Grammatik des Samaritanischen Aramäisch, Berlin 1982<br />
סדרה חדשה<br />
סדרה נוספת<br />
(New Series)<br />
(Additional Series)<br />
M. Sokoloff, A Dictionary of Jewish Palestinian Aramaic of the<br />
Byzantine Period, 2nd ed., Ramat Gan 2002<br />
מ' סוקולוף, קטעי בראשית רבה מן הגניזה, ירושלים תשמ"ב<br />
עבודה זרה<br />
מ' עסיס, "קטע של ירושלמי סנהדרין", תרביץ מו (תשל"ז), עמ'<br />
90-29<br />
M. Florentin, Late Samaritan Hebrew, Leiden 2005<br />
מ' פלורנטין, קוים במערכת הפועל של הארמית השומרונית,<br />
עבודת מוסמך, אוניברסיטת תל אביב, תשמ"ב<br />
7
S. E. Fassberg, A Grammar of the Palestinian Targum Fragments<br />
from the Cairo Genizah, Atlanta 1990<br />
M. A. Friedman, Jewish Marriage in Palestine, vol. 1, Tel-Aviv 1980;<br />
vol. 2, Tel-Aviv 1981<br />
פסברג, דקדוק<br />
פרידמן, כתובות<br />
קוטשר, ארמית השומרונים<br />
קוטשר, מחקרים בא"ג<br />
קוטשר, שני מבנים<br />
רבינוביץ<br />
רבינוביץ, קטע<br />
ש"פ<br />
שי"ג<br />
שרמר<br />
י' קוטשר, "הארמית של השומרונים", תרביץ לז (תשכ"ח), עמ'<br />
419-397<br />
י' קוטשר, "מחקרים בארמית גלילית", תרביץ כא (תש"י), עמ'<br />
;205-192<br />
כב (תשי"א), עמ'<br />
;192-185 ,63-53<br />
60 (ציטוט לפי מספר העמודים הרציף של המאמר)<br />
כג (תשי"ב), עמ'<br />
- 35<br />
E. Y. Kutscher, “Two ‘Passive’ Constructions in Aramaic in the Light<br />
of Persian”, Proceedings of the International Conference on Semitic<br />
Studies held in Jerusalem, 19-23 July 1965, Jerusalem 1969, pp. 132-<br />
151<br />
צ"מ רבינוביץ, "שרידי ירושלמי מתוך הגניזה", ספר זיכרון לחנוך<br />
ילון, רמת גן תשל"ד,<br />
עמ' 511-499<br />
צ"מ רבינוביץ, "קטע של משנה וירושלמי שביעית", בר אילן ב<br />
(תשכ"ד),<br />
שם פרטי<br />
עמ' 133-125<br />
ל' גינצבורג, שרידי הירושלמי מן הגניזה אשר במצרים, ניו יורק<br />
תרס"ט<br />
ע' שרמר, "עוד פירור לשרידי הירושלמי", עלי ספר יט (תשס"א),<br />
עמ' 36<br />
8
1. מבוא<br />
1.1 הארמית שבתלמוד הירושלמי<br />
הקטעים הארמיים בתלמוד הירושלמי כתובים בארמית יהודית ארץ ישראלית של תקופת<br />
1<br />
האמוראים.<br />
בספרות<br />
המדעית רווח הכינוי<br />
"ארמית גלילית"<br />
לניב זה,<br />
משום שבתקופת<br />
2<br />
האמוראים התרכזה האוכלוסייה היהודית הארץ ישראלית בגליל. פרט לתלמוד הירושלמי, מוכר<br />
לנו ניב זה מן הקטעים הארמיים שבמדרשי האגדה הקדומים (בעיקר בראשית רבה, ויקרא רבה<br />
ופסיקתא דרב כהנא), ומכתוֹבוֹת שונות, שנמצאו בעיקר בשרידי בתי כנסת מהתקופה הביזנטית.<br />
יש המרחיבים את הגדרת הניב,<br />
הקטעים,<br />
3<br />
שונה של הניב.<br />
תרגום המיוחס ליונתן,<br />
וכוללים בו גם את לשון התרגומים הארץ ישראליים:<br />
תרגום נאופיטי וקטעי התרגום מן הגניזה,<br />
תרגום<br />
המייצגים טיפוס<br />
פרט לארמית הגלילית (=א"ג) דוברו בארץ ישראל גם הארמית השומרונית (=א"ש) והארמית<br />
הנוצרית הארץ ישראלית (=א"נ). המשותף לשלושה ניבים אלו באוצר המילים ובדקדוק הופך<br />
אותם לחטיבה לשונית אחת,<br />
הארמית שדוברה באותה תקופה ממזרח לארץ ישראל,<br />
הסורית, את המנדאית,<br />
4<br />
המכונה ארמית מערבית. חטיבה זו נבדלת בקווי לשון רבים מן<br />
5<br />
ואת הארמית של התלמוד הבבלי.<br />
היא הארמית המזרחית,<br />
הכוללת את<br />
1.2 סקירת ספרות המחקר<br />
דקדוק מדעי מלא של הארמית הגלילית נכתב לראשונה על ידי גוסטף<br />
מאה מאז פרסומו,<br />
6<br />
דלמן, ולמרות שחלפה<br />
7<br />
טרם נכתב דקדוק טוב ממנו. ההתעניינות בניב זה מצד דלמן וכן חוקרים<br />
נוצרים רבים שבאו אחריו מקורה בהנחה, שהארמית הגלילית מייצגת, לפחות במידה מסוימת,<br />
את לשונו של ישו ושל תלמידיו,<br />
החדשה.<br />
ועל כן יש בהכרת הניב כדי לסייע בהבנת הנוסח של<br />
הברית<br />
יוצאים מכלל זה ציטוטים המופיעים זעיר שם זעיר שם מספרות ארמית מוקדמת יותר, כגון מספר דניאל<br />
וממגילת תענית.<br />
אולם הניב דובר גם מחוץ לגבולות הגליל, כפי שמעידות כתובות מעמק הירדן, אזור יהודה והנגב הצפוני. ראה<br />
.M. Sokoloff, “The Current State of Research on Galilean Aramaic”, JNES 37 (1978), p. 161, note 4<br />
ראה קוטשר, ארמית, עמ' 270. טל מייחד ללשון התרגומים של ארץ ישראל (למעט המיוחס ליונתן) את הכינוי<br />
"ארמית תרגומית"; ראה טל, כינויי הרמז, עמ'<br />
.43<br />
סוקולוף כולל בניב זה בנוסף לתרגומים גם את ההערות<br />
למסורה הטברנית, מספר פיוטים ארץ ישראליים שנמצאו בגניזה, וכן מספר קמיעות ופפירוסים; ראה סוקולוף,<br />
מילון, עמ' 4-3.<br />
כפי שהיא מכונה בסתם; וביתר דיוק: "ארמית מערבית בינונית" (על פי שיטתו של רוזנטל) או "ארמית בינונית<br />
מאוחרת" (על פי שיטתו של פיצאייר).<br />
לסקירת ניבי הארמית ראה קוטשר, ארמית, ושם ביבליוגרפיה עניפה.<br />
מהדורה ראשונה:1898 ,G. Dalman, Grammatik des jüdisch-palästnischen Aramäisch, Leipzig מהדורה שנייה נדפסה<br />
שם בשנת 1905 (=דלמן, דקדוק).<br />
מן התקופה שלפני פרסום ספרו של דלמן ראויים לציון שני<br />
החיבורים הבאים:<br />
ר'<br />
זכריה פרנקל,<br />
הירושלמי, ברסלאו תר"ל, וכן .M. Schlesinger, Das aramäische Verbum im Jerusalemischen Talmud, Berlin 1889<br />
מבוא<br />
.1<br />
.2<br />
.3<br />
.4<br />
.5<br />
.6<br />
.7<br />
9
כחמישים שנה לאחר פרסום דקדוקו של דלמן קבע קוטשר כי ספר זה לוקה בשתי מגרעות,<br />
8<br />
"אשר פוסלות אותו לחלוטין מלשמש בסיס נאמן לתיאור הניב". המגרעת הראשונה היא הכללת<br />
הדקדוק של לשון אונקלוס והתרגום לנביאים לצד הארמית הגלילית: אליבא דקוטשר, הניקוד<br />
של תרגומים אלה מוצאו מבבל,<br />
לא ועל כן<br />
ניתן להיעזר בו לצורך הדגמת הצורות הגליליות.<br />
המגרעת השנייה, והעיקרית, היא הסתמכותו של דלמן על טקסטים משובשים במידה כזו "שאין<br />
9<br />
הם יכולים לשמש בסיס לתאור הניב".<br />
"תיקנו"<br />
10<br />
התלמוד הבבלי.<br />
שיבושים אלו מקורם בעובדה,<br />
שמעתיקי הטקסטים<br />
ביודעין ושלא ביודעין את הארמית הגלילית על פי הארמית המוכרת להם<br />
החוקר האנגלי סטיוונסון פרסם בשנת<br />
לספרון זה אין ערך עצמאי,<br />
בשנת<br />
–<br />
1939<br />
זו של<br />
11<br />
1924 עיבוד מקוצר לספרו של דלמן בשפה האנגלית.<br />
12<br />
ולמרות תפוצתו הרבה הוא בעל חשיבות מועטה מבחינה מדעית.<br />
פרסם אודברג את עבודתו העוסקת בקטעים הארמיים של מדרש<br />
13<br />
בראשית רבה.<br />
העבודה כוללת תיאור דקודקי של ארמית זו, לרבות תיאור התחביר. היות שאודברג לא השתמש<br />
14<br />
כבסיס למחקריו בטקסטים מהימנים, רק החלק העוסק בתחביר הוא בעל חשיבות.<br />
15<br />
במאמר יסוד שפרסם קוטשר בהמשכים בשנים תש"י-תשי"ב, "מחקרים בארמית גלילית",<br />
קרא להעמיד את מחקר הארמית הגלילית על "אבות טקסטים", כלומר על טקסטים המשקפים<br />
בצורה הקרובה ביותר את הניב. אבות טקסטים אלו הם הכתובות, קטעי הירושלמי מן הגניזה,<br />
וכתב יד ותיקן<br />
16<br />
30 של מדרש בראשית רבה. רק על סמך בדיקת אבות טקסטים כאלו ניתן לתאר<br />
בצורה נכונה את מאפייניה הלשוניים של הארמית הגלילית, כפי שהראה קוטשר בכמה סוגיות<br />
מפתח דקדוקיות.<br />
קוטשר<br />
לא הספיק לכתוב דקדוק לארמית הגלילית,<br />
17<br />
"ארמית" שבאנציקלופדיה יודאיקה הוא תאר את עיקרי הדקדוק של ניב זה.<br />
1986 בשנת<br />
יצא דקדוק מלא ומפורט של הארמית הגלילית מאת<br />
בתחילת המאה העשרים (לויאס נפטר בשנת<br />
,(1934<br />
אולם במסגרת הערך<br />
18<br />
לויאס. דקדוק זה נכתב<br />
ונתפרסם על פי כתב יד שנמצא בעזבונו. כפי<br />
קוטשר, מחקרים בא"ג, עמ' 1.<br />
שם.<br />
דלמן השתמש בדפוס ונציה לירושלמי,<br />
ובדפוסי קושטא רע"ב וונציה ש"ה למדרשי הרבות.<br />
למרות<br />
השיבושים הרבים בדפוסים אלו, הם טובים בהרבה מדפוסים מאוחרים יותר, כגון דפוס וילנא, שנוצלו על ידי<br />
חלק מהחוקרים לאחר דלמן.<br />
לסקירה של תהליך ה"בבליזציה" שעבר כתב יד ליידן של הירושלמי, בליווי דוגמאות רבות, ראה במבואו של י'<br />
זוסמן למהדורות התלמוד הירושלמי של האקדמיה ללשון העברית, עמ' לב-לה.<br />
.W. B. Stevenson, Grammar of Palestinian Jewish Aramaic, Oxford 1924<br />
ראה מאמרו הנזכר של סוקולוף (לעיל, הערה 2), עמ' 161, הערה 6; וכן קוטשר, ארמית, עמ' 271.<br />
.H. Odeberg, The Aramaic Portions of Bereshit Rabba with a Grammar of Galilean Aramaic, Lund 1939<br />
ראה קוטשר, ארמית, עמ' ,271 וכן .J. C. Greenfield, Prolegomenon to 3 Enoch, by H. Odeberg, New York 1973, p. xlii<br />
קוטשר, מחקרים בא"ג.<br />
בינתיים הראה סוקולוף כי לא כל כ"י ותיקן 30 ראוי להיקרא "אב טקסט", אלא רק החלקים שהעתיקו הסופר<br />
הראשון וההשלישי של אותו כתב יד; ראה מ' סוקולוף, "העברית של בראשית רבה לפי כתב יד ותיקן<br />
לשוננו לג (תשכ"ט), עמ'<br />
,"30<br />
.279-270 ,149-135 ,42-25<br />
סוקולוף הוכיח עוד, כי אחד מקטעי הגניזה של מדרש<br />
בראשית רבה הוא המקור שממנו העתיקו הסופר הראשון והשלישי של כתב יד ותיקן<br />
ב"ר, עמ' 50-26.<br />
קוטשר, ארמית, עמ' 274-270.<br />
;30<br />
ק' לויאס, דקדוק הארמית הגלילית לשפת התלמוד הירושלמי והמדרשים, ניו יורק תשמ"ו.<br />
ראה סוקולוף, קטעי<br />
.8<br />
.9<br />
.10<br />
.11<br />
.12<br />
.13<br />
.14<br />
.15<br />
.16<br />
.17<br />
.18<br />
10
שציין פרופ' סוקולוף במבוא האנגלי לספר, העובדה כי לויאס ביסס את דקדוקו על מדרשי הרבות<br />
ועל הירושלמי כפי שנדפסו בדפוס וילנא מפחיתה מאוד את הערך של הספר;<br />
כמו כן,<br />
הניקוד<br />
שהוסיף לויאס לעתים, והחירות שנטל לעצמו להשמיט אותיות אהו"י מהנוסח כאשר הדבר לא<br />
19<br />
תאם את תפיסתו הדקדוקית, מערערים את מדעיותו של דקדוק זה.<br />
מספר עבודות חשובות,<br />
העשורים האחרונים:<br />
לה,<br />
הקשורות קשר הדוק לדקדוק הארמית הגלילית,<br />
נתפרסמו במהלך<br />
20<br />
פסברג כתב דקדוק של קטעי התרגום מן הגניזה; גולומב כתב דקדוק<br />
21<br />
ללשונו של תרגום ניאופיטי; טל תאר את לשונו של תרגום יונתן והשווה אותה לניבים הקרובים<br />
22<br />
וכן העמיד בשלושה מאמרי יסוד פרקים שלמים של תורת הצורות; פרידמן תאר בצורה<br />
23<br />
מפורטת את קווי הלשון העיקריים של הכתֻ בּות מנהג ארץ ישראל שנמצאו בגניזה; ששר ייחד<br />
בעבודתו על כתב יד ששון<br />
507<br />
של המקרא פרק נפרד לתיאור הלשון הארמית של הערות<br />
25<br />
24<br />
המסורה. יש גם לציין את מילונו המונומנטלי של סוקולוף, שדפיו גדושים עניינים דקדוקיים.<br />
לא ניתן לסיים סקירה כללית זו ללא הזכרת התרומה הכבירה למחקר הארמית הגלילית<br />
שהרימו חוקרי התלמוד, ובראשם ש'<br />
26<br />
ליברמן, במאמריהם ובספריהם.<br />
1.3 מטרת העבודה<br />
מטרת העבודה היא לתאר את תורת הצורות של הארמית שבתלמוד הירושלמי, אך ורק על פי<br />
קטעי הגניזה. חוקר שביקש לעמוד על פרט דקדוקי זה או אחר בקטעי הגניזה של הירושלמי היה<br />
חייב עד כה לעבור על מאות עמודים, הפזורים בספרים וכתבי עת שונים, כדי ללקט את הצורות<br />
המעניינות אותו מתוך מעט הקטעים הכתובים ארמית. בעבודה זו השתדלתי להקל על מלאכה זו,<br />
בכך שניסיתי להעמיד תמונה מסכמת של כל אחד מתחומי תורת הצורות, בלווית ספרות המחקר<br />
העיקרית הנוגעת לכל תחום.<br />
1.4 הקורפוס<br />
כאמור לעיל, הקורפוס לעבודה הם הקטעים הכתובים ארמית בקטעי הגניזה הקהירית של<br />
התלמוד הירושלמי בלבד. קטעי הגניזה של מדרשי האגדה הקדומים אינם חלק מן הקורפוס<br />
הנחקר לא רק בשל הרצון לצמצמם את הקורפוס ליחידה טקסטואלית קוהרנטית, אלא גם לאור<br />
ראה בהקדמה האנגלית, עמ' .xii-xiv<br />
פסברג, דקדוק.<br />
גולומב, דקדוק.<br />
טל, לשון; טל, כינויי הרמז; טל, המקור; טל, הנו"ן המוספת.<br />
פרידמן, כתובות, א, עמ' 87-48.<br />
י' ששר, כתב יד ששון<br />
507<br />
העברית, תשמ"ג, עמ' 231-179 (פרקים 9ג ו- ד9<br />
סוקולוף, מילון.<br />
.(<br />
ומקומו בהתהוות נוסח המסורה הטברייני המקובל, עבודת ד"ר, האוניברסיטה<br />
בפרט יש להזכיר את שתי עבודותיו המונומנטליות של ליברמן: הירושלמי כפשוטו, ירושלים תרצ"ה, ו-תוספתא<br />
כפשוטה, א-י, ניו יורק תשט"ו-תשמ"ח. תרומות חשובות הרימו גם חוקרי התלמוד י"נ אפשטיין, א"ש רוזנטל,<br />
י' זוסמן ומ' עסיס.<br />
.19<br />
.20<br />
.21<br />
.22<br />
.23<br />
.24<br />
.25<br />
.26<br />
11
העובדה שחלק מקטעים אלו בודאי אינו עונה על הגדרת<br />
27<br />
"אב טקסט". בכך נחסך גם הדיון, אם<br />
ועד כמה זהה לשון הארמית של המדרשים לארמית של הירושלמי, לאור העובדה, כי היו ככל<br />
28<br />
הנראה הפרשי זמנים בעריכת חיבורים אלו.<br />
רשימה של קטעי הגניזה של הירושלמי, הפזורים כיום בספריות שונות ברחבי העולם, הוכנה<br />
על ידי "מפעל המשנה"<br />
29<br />
שליד האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. על סמך צורת הכתב<br />
והדף סווגו הקטעים ברשימה זו לפי כתבי היד המקוריים שאליהם השתייכו. כך למשל נמצא<br />
ששני קטעים המצויים כיום באוסף טיילור שכטר בקיימבריג',<br />
השתייכו, יחד עם קטע המצוי באוקספורד, וסימנו<br />
נמצא יותר מכתב יד אחד למסכת אחת.<br />
וסימנם<br />
TS F17.20<br />
F17.52 ו-<br />
,Heb. d. 45, f. 4-5<br />
לכתב יד אחד. בדרך כלל<br />
לכן מסומנים כתבי היד על פי שם המסכת והמספר<br />
הסידורי שלהם, כגון כתב יד "שביעית ב", הכולל את קטעי הגניזה השייכים לכתב היד השני של<br />
מסכת שביעית.<br />
כץ,<br />
לצורך העבודה השתמשתי בקטעים שפרסם גינצבורג<br />
(בעיקר בספרו<br />
"שרידי הירושלמי מן<br />
הגניזה") וכן בקטעים נוספים שפורסמו על ידי חוקרים שונים: אברמסון, אפשטיין, וידר, לוינגר,<br />
30<br />
רבינוביץ ועוד.<br />
בספרו של גינצבורג נכללו קטעים שאינם קטעי תלמוד ירושלמי,<br />
אלא<br />
עיבודים וליקוטים מאוחרים שלו, שחלקם כוללים הוספות מן התלמוד הבבלי. בקטעים אלו לא<br />
השתמשתי. מדובר בקטעים הבאים, כולם מאוסף טיילור שכטר:<br />
(עמ'<br />
F17.7 (עמ' ,(30-29 E2.146 (עמ'<br />
F17.5 ,(184-183 ,153-152 (עמ' C1.59 ,(147-146 ,141-140 (עמ' F17.9 ,(92-89 (עמ' E2.122 ,(51-44<br />
,297 ,280<br />
בפרק הבא.<br />
31<br />
307-306). את רשימת הקטעים המלאה העומדת בבסיס עבודה זו ימצא הקורא<br />
בחלק מן הקטעים שפורסמו על ידי החוקרים השונים נפלו טעויות. מספר טעויות עלה בידי<br />
לתקן על ידי בדיקת צילומי המיקרופילם של הקטעים, אולם לכלל מיצוי הבדיקה של החומר<br />
32<br />
שפורסם לא הגעתי.<br />
בקיץ של שנת תשס"ג ביקרתי בספריית האוניברסיטה של קיימבריג',<br />
ראה למשל את תיאורו של סוקולוף לכתב יד 7 של בראשית רבה: סוקולוף, קטעי ב"ר, עמ' 21.<br />
בתקליטור "מאגרים" של האקדמיה ללשון העברית מסומן התלמוד הירושלמי "ע425", כלומר בין שנת<br />
לשנת 525 לספירה; מדרש בראשית רבה מסומן<br />
325<br />
,"600#"<br />
600 לספירה.<br />
כלומר זמן עריכתו המאוחר ביותר הוא בסביבות שנת<br />
כדוגמה להבדלים בין שתי החטיבות הספרותיות הללו ניתן לציין את העובדה, שכינוי הגוף ההן<br />
("זה, הזה") הרווח בירושלמי, אינו מצוי במדרשי האגדה;<br />
עניין זעיר-זעור, פיסקה<br />
.16.6.6<br />
ראה סוקולוף, מילון, סוף ערך "אהן". וראה עוד את<br />
למען ההגינות יש לציין, כי גם לשון התלמוד הירושלמי אינה עשויה מקשה<br />
לשונית אחת, שכן מסכת נזיקין שונה בשימושי לשון מסויימים מיתר המסכתות. דבר זה הביא את ליברמן<br />
להסיק שמסכת זו נערכה בקיסריה, בעוד יתר המסכתות נערכו בטבריה. ראה סיכום הדעות בעניין זה אצל מ'<br />
עסיס, "תלמוד ירושלמי", האנציקלופדיה העברית, כרך לב, ירושלים תשמ"א, עמ' 898.<br />
"מפעל המשנה" מכין קטלוג מלא של כל כתבי היד של המשנה, התוספתא, שני התלמודים ורי"ף. על הכנת<br />
הקטלוג ראה י' זוסמן, "שרידי תלמוד בגניזה", תעודה, ג, תל-אביב תשמ"ג, עמ' 31-21. רשימת קטעי הגניזה של<br />
הירושלמי טרם פורסמה באופן רשמי, אולם היא כלולה בתקליטור "מאגרים" שהוציאה האקדמיה ללשון<br />
העברית, במסגרת סקירת מקורות התלמוד הירושלמי ששימשו את האקדמיה.<br />
עיין ברשימה הביבליוגרפית.<br />
ראה את האמור על קטעים אלו ברשימת קטעי הירושלמי של "מפעל המשנה" הנזכרת לעיל.<br />
ההדרת כל קטעי גניזה היא עניין הדורש מומחיות רבה ובעיקר זמן רב ביותר, החורגים בהרבה ממסגרתה של<br />
עבודה זו. יצויין בהקשר זה, כי פרופ' י' זוסמן טורח בהכנת מהדורה מדעית של כל קטעי הגניזה של הירושלמי;<br />
ראה מאמרו הנזכר (לעיל, הערה<br />
עמ' 29),<br />
31 הערה .48<br />
עם זאת, השוואות רבות שביצעתי בין צילומי כתבי היד<br />
.27<br />
.28<br />
.29<br />
.30<br />
.31<br />
.32<br />
12
ג(<br />
ב(<br />
ובמשך שהותי שם בדקתי חלק מקטעי הגניזה שבאוסף טיילור שכטר. בשל קוצר הזמן שעמד<br />
לרשותי (כשבוע וחצי) התמקדתי בעיקר בבדיקת הניקודים, שכן אלו קשים לקריאה במיקרופילם.<br />
בעבודה מסומנות קריאות שלי, השונות מקריאות המהדירים, על ידי עיגולית<br />
(°)<br />
המקום. כמו כן ליקטתי מספר צורות ארמיות מקטעי תלמוד ירושלמי שטרם פורסמו.<br />
בסוף מראה<br />
1.5 מבנה העבודה ואופן הציטוט<br />
כרגיל בתיאורים דקדוקיים העוסקים בתורת הצורות,<br />
נחלקת העבודה לארבעה חלקים:<br />
הכינויים, השמות, הפעלים והמילות. חלקים אלו נחלקים לפרקים קטנים יותר, הדנים ביחידות<br />
הצורניות השונות (כינויי הגוף, כינויי הרמז, וכו'). בפרקים השונים הצגתי: (א) סיכום סכמטי של<br />
הצורות,<br />
המחקר;<br />
על פי רוב בצורת טבלה;<br />
( דוגמאות מתוך הקורפוס.<br />
(<br />
הצורות הארמיות ניתנו באות דגושה.<br />
הערות הנוגעות לצורות מיוחדות וקישורים לספרות<br />
התרגום לעברית ניתן באות רגילה,<br />
בין מירכאות.<br />
לצורות ניתן מראה מקום כפול: לפי כתב היד שאליו הם שייכים, וכן לפי מקום פרסומם, עמוד<br />
ושורה.<br />
לדוגמה,<br />
שפורסם על ידי ל'<br />
הציטוט:<br />
"שבת א,<br />
436.3" ג"ש<br />
מפנה לקטע גניזה השייך לכתב יד שבת א,<br />
33<br />
גינצבורג בגנזי שכטר, עמוד 436, שורה 3. לשם הקיצור, ציטוטים מתוך הספר<br />
"שרידי הירושלמי מן הגניזה" (=שי"ג), שהם עיקר החומר, ניתנו על פי עמוד ושורה בלבד, כלומר<br />
"12.3"<br />
ולא "שי"ג<br />
."12.3<br />
לבין ספרו של גינצבורג אישרו את דבריו של פליקס כי "בדרך כלל מדויק פיענוחו"; ראה י' פליקס, תלמוד<br />
ירושלמי מסכת שביעית, א, ירושלים תש"ם, מבוא, עמ' 13.<br />
33. הקיצורים המשמשים במראי המקום הובאו בתחילת העבודה, לצד הקיצורים האחרים המשמשים בה.<br />
13
2. רשימת קטעי הגניזה<br />
להלן מפורטים קטעי הגניזה העומדים בבסיס עבודה זו.<br />
הקטעים מקובצים לפי כתבי היד<br />
שאליהם השתייכו. שמרתי על המספר הסידורי של כתבי היד על פי רשימת "מפעל המשנה", אף<br />
34<br />
אם הדבר הביא – בשל קטעים שלא ניצלתי – ל"חורים" ברציפות (כגון שלאחר "סנהדרין ב" בא<br />
"סנהדרין ד").<br />
בין סוגריים הוספתי הפניות למקום הפרסום של הקטעים.<br />
מקום פרסומם של צילומי הקטעים, ככל שאלו נתפרסמו.<br />
כמו כן הבאתי את<br />
ברכות א<br />
ברכות ב<br />
ברכות ג<br />
ברכות ד<br />
ברכות ה<br />
ברכות ו<br />
ברכות ז<br />
פאה<br />
כלאים<br />
שביעית ב<br />
חלה א<br />
חלה ב<br />
חלה ג<br />
שבת א<br />
שבת ב+שקלים א<br />
אוקספורד,<br />
(שי"ג<br />
ט"ש<br />
,Heb. d. 45<br />
קאולי 5-4, עמ'<br />
35<br />
;(14 ט"ש F17.20<br />
2674/3 (שי"ג ,6<br />
(13 ,12 ,8 ,7<br />
"ש ט;<br />
F17.52 (שי"ג .(28 ,27<br />
F17.3 (שי"ג (201 ,11 ,3 ,2<br />
ט"ש ס"ח 329.661 (רבינוביץ,<br />
"ש ט;<br />
F17.6 (שי"ג .(10 ,9 ,5 ,4<br />
(503-501<br />
ט"ש ס"ח 329.608 (רבינוביץ 506-503)<br />
אוקספורד,<br />
אנ"א<br />
ט;<br />
ט;<br />
"ש<br />
F17.23 (שי"ג .(26-15<br />
"ש ס"ח<br />
36<br />
313.43 (טרם פורסם).<br />
,Heb. b. 10<br />
עמ'<br />
,64-63 קאולי 2833/32 (שי"ג ;(296-293<br />
1493.1 (ג"ש .(435-432<br />
סנט פטרסבורג, אנטונין<br />
ט"ש<br />
42 (אפשטיין, .(239-237<br />
F17.50 (שי"ג (1<br />
ט"ש 16.319 (שי"ג<br />
ט;<br />
,38 ,37<br />
ט"ש 8.270 (טרם פורסם).<br />
ט"ש<br />
"ש ס"נ 91.236 (טרם פורסם).<br />
37<br />
;(43 ט"ש 12.746 (שי"ג .(42-39<br />
F17.38 (שי"ג<br />
55-52); חולון, אוסף י"ל<br />
סנט פטרסבורג, אנטונין 309 (אפשטיין, 133-124).<br />
ט"ש<br />
ט"ש<br />
ט"ש<br />
F17.1 (שי"ג .(60 ,56<br />
24.4 (שי"ג (59 ,58<br />
ט;<br />
F17.40 (שי"ג ;(78 ,76 ,65 ,62<br />
"ש 121.(1)F2 (טרם פורסם).<br />
ט"ש<br />
ניו יורק,<br />
38<br />
נחום (רבינוביץ, קטע 131-127).<br />
F17.35 (שי"ג ;(86-85 ,73-66<br />
(שי"ג F17.39<br />
ט"ש 75-74);<br />
(שי"ג F17.32<br />
;(82<br />
,80<br />
1493.2 (ג"ש 442-435). ט"ש<br />
ט"ש<br />
F17.30<br />
קיימבריג',<br />
87, (שי"ג<br />
F17.53 (טרם פורסם).<br />
39<br />
;(88<br />
ט"ש ס"ח<br />
329.578<br />
ניו יורק,<br />
(רבינוביץ<br />
ביה"מ,<br />
ט"ש<br />
אנ"א<br />
40<br />
;(508-506<br />
Or. 2116.14<br />
(אברמסון,<br />
;(324<br />
,323<br />
,13-10<br />
סנט פטרסבורג,<br />
קטעי ירושלמי שלא נוצלו לעבודה זו הם בעיקר קטעים שטרם פורסמו או קטעים זעירים.<br />
פורסם לראשונה ע"י ש"ז שכטר וש' סינגר, קונטרסים מתלמוד בבלי כריתות ותלמוד ירושלמי ברכות, קמבריג'<br />
תרנ"ה, דף יד עמ' א-ב.<br />
תצלום פורסם אצל Taylor- R. Brody, A Handlist of Rabbinic Manuscripts in the Cambridge Genizah Collection, vol. 1:<br />
.Schechter New Series, Cambridge 1998, plate no. 23<br />
העמוד הרביעי מכתב יד זה טרם פורסם.<br />
תצלום אצל ע' אבישר (עורך), ספר טבריה, ירושלים תשל"ג, מול עמ'<br />
"שרידי גניזה מן הירושלמי ומספר המעשים", שם, עמ' 351-352.<br />
מילים מנוקדות מקטע זה פורסמו אצל מורג, עמ' 49.<br />
.348<br />
על קטע זה ראה: צ"מ רבינוביץ,<br />
תצלום פורסם אצל p.25 ,R. Posner & I. Ta-Shema, The Hebrew Book, Jerusalem 1975, וכן בספר טבריה (לעיל, הערה<br />
,(38 עמ' .351<br />
.34<br />
.35<br />
.36<br />
.37<br />
.38<br />
.39<br />
.40<br />
14
אנטונין<br />
324 (אפשטיין (245-240<br />
42<br />
(טרם פורסם);<br />
פטרסבורג, אנטונין<br />
ט"ש<br />
"ש ט;<br />
41<br />
פורסם); ט"ש F17.10 (טרם 61.(1)F2<br />
(שי"ג F17.24<br />
;(139-132<br />
,130<br />
,128-123<br />
,121<br />
43<br />
381 (כץ .(184-182<br />
שבת ג<br />
עירובין<br />
ט"ש<br />
ט"ש<br />
F17.33 (שי"ג .(64<br />
12.742 (שי"ג ;94 ,93<br />
שרמר<br />
סנט<br />
45<br />
44<br />
36); ט"ש 16.325 (שי"ג 99-96); ט"ש<br />
16.326 (שי"ג .(101 ,100 ,95<br />
פסחים<br />
ט"ש<br />
(שי"ג F17.14<br />
;(113 ,112 ,103 ,102<br />
(שי"ג F17.8 ט"ש<br />
;(111-104<br />
(שי"ג F17.45<br />
;(115<br />
,114<br />
ניו יורק,<br />
בודפסט, קאופמן 289 (לוינגר רמג-רפג).<br />
אנ"א ביה"מ,<br />
1493.3-4<br />
(ג"ש<br />
ט"ש<br />
,(448-442<br />
יומא<br />
שקלים ב<br />
ט"ש<br />
F17.49 (שי"ג .(119-116<br />
ט"ש 16.329 (שי"ג .(131 ,129 ,122 ,120<br />
ראה"ש+ביצה א<br />
ט"ש<br />
(שי"ג F17.34<br />
46<br />
; (171-167<br />
,163<br />
,162<br />
,160<br />
,159<br />
,157<br />
,156<br />
,154<br />
F17.15<br />
(שי"ג<br />
(שי"ג<br />
;(172 ,84 אוקספורד, d. 58 ,Heb.<br />
קאולי 87-86, עמ'<br />
ט"ש<br />
2658/29<br />
.(305-302<br />
ביצה ב<br />
ט"ש<br />
(שי"ג<br />
(שי"ג 12.751<br />
;(166 ,165<br />
ט"ש<br />
(שי"ג 12.752<br />
;(164 ,161<br />
ט"ש<br />
12.753<br />
47<br />
.(168<br />
,155<br />
תענית א<br />
אוקספורד,<br />
(טרם פורסם).<br />
,Heb. e. 74<br />
עמ'<br />
,116 קאולי 2862/43 (שי"ג (182 ,181<br />
F4.71 "ש ט;<br />
תענית ד<br />
מגילה<br />
אוקספורד,<br />
ט"ש<br />
f. 34 ,Heb. עמ' ,34-31 קאולי 2860/12 (שי"ג .(180-173<br />
48<br />
F17.54 (שי"ג .(208<br />
מו"ק א<br />
אוקספורד,<br />
,Heb. d. 54<br />
78.412 (טרם פורסם).<br />
קאולי 1, עמ'<br />
(שי"ג 2671/1<br />
;(190<br />
,189<br />
49<br />
מו"ק ב<br />
ט"ש<br />
12.187 (שי"ג ,197 ,186 ,185<br />
ט"ש ס"נ<br />
50<br />
;(198 ט"ש 12.186 (שי"ג ,195 ,188 ,187<br />
52<br />
51<br />
;(196 ט"ש 12.188 (שי"ג .(194-191<br />
מו"ק ג ט"ש 16.320 (שי"ג 203). 202, 200,<br />
מילים מנוקדות מקטע זה פורסמו אצל מורג, עמ' 19.<br />
מילים מנוקדות מקטע זה פורסמו אצל מורג, עמ' 49.<br />
תצלום פורסם אצל כץ בעמ' 184.<br />
תצלום פורסם אצל<br />
Ch. Müller-Kessler, “An Unidentified Christian-Palestinian-Aramaic Fragment in the Taylor-<br />
.Schechter Collection”, BSOAS 54 (1993), pp. 119-122<br />
תצלום פורסם אצל ,A. Smith Lewis & M. Dunlop Gibson, Palestinian Syriac Texts, London 1900 תמונה מס' .IV<br />
קטע הגניזה מכיל בעמוד הראשון שלו תוספתא ביצה.<br />
תצלום פורסם אצל לואיס וגיבסון (לעיל, הערה 45), תמונה מס' .VII<br />
מן הצד השני של העמוד (שי"ג 208), יש חיבור הלכתי שפרסם י' פליקס אצל מ' מרגליות, הלכות ארץ ישראל מן<br />
הגניזה, ירושלים תשל"ד, עמ' קנג ואילך.<br />
כתב יד זה כולל גם קטע מתענית בתחילתו, ועל כן שמו המלא הוא תענית ב+מו"ק ב, אולם החומר בטקסט של<br />
תענית מועט, ועל כן, לשם הקיצור, כיניתי אותו מו"ק ב בלבד.<br />
תצלום פורסם אצל אלוני, עמ' 56-57. 46-47,<br />
תצלום פורסם שם, עמ' 54-55; 48-49, ראה תיאור כתב היד שם, בעמ' לז-לח.<br />
תצלום פורסם אצל אלוני, עמ' 50-53.<br />
.41<br />
.42<br />
.43<br />
.44<br />
.45<br />
.46<br />
.47<br />
.48<br />
.49<br />
.50<br />
.51<br />
.52<br />
15
מו"ק ד<br />
סוטה א<br />
סוטה ב<br />
גיטין+קידושין א<br />
קידושין ב<br />
ב"ק<br />
סנהדרין א<br />
סנהדרין ב<br />
סנהדרין ד<br />
סנהדרין ה<br />
מכות<br />
שבועות א<br />
שבועות ב<br />
ע"ז א<br />
ט"ש<br />
ט"ש<br />
53<br />
;(222 ט"ש F17.4 (שי"ג (218-215<br />
F17.16 (שי"ג .(207-204<br />
20.157 (שי"ג ,221 ,214 ,213<br />
12.755 (שי"ג (220 ,219<br />
ט"ש<br />
ט;<br />
"ש ט;<br />
12.756 (שי"ג .(220 ,219<br />
F17.36 (שי"ג .(212-209<br />
קיימבריג', אוסף ווסטמינסטר קולג',<br />
ט"ש ס"ח<br />
ט"ש<br />
ט"ש<br />
54<br />
.(224<br />
Tal.II.4 (שי"ג ,223<br />
171.1 (רבינוביץ, (511-509<br />
"ש ט;<br />
"ש<br />
F17.2 (שי"ג ;(236 ,234 ,232 ,230<br />
F17.25 (שי"ג 238); קימבריג', Or. 1080.4.52 (טרם פורסם).<br />
(שי"ג 12.183<br />
55<br />
;(253<br />
,252<br />
,241<br />
,240<br />
אוקספורד,<br />
,Georg. c. 1<br />
2672a<br />
ט"ש<br />
(שי"ג<br />
57<br />
56<br />
;(250 ט"ש 12.741 (שי"ג .(248-245<br />
,249 ,244 ,242<br />
F17.31 (שי"ג (259 ,258<br />
(טרם פורסם).<br />
ט"ש<br />
"ש ט;<br />
F17.27 (שי"ג (262 ,260 ט ;<br />
"ש ס"נ<br />
קאולי<br />
81.124<br />
12.211 (שי"ג (257 ,256<br />
(טרם פורסם).<br />
ט;<br />
ט"ש ס"נ 78.405 (טרם פורסם).<br />
ט"ש ס"נ 78.405 (טרם פורסם).<br />
בודפשט, קאופמן<br />
ט"ש<br />
"ש 12.735 (טרם פורסם)<br />
"ש ס"ח ט;<br />
78.410<br />
58<br />
229 (וידר, .(135-130<br />
60<br />
59<br />
;(265 ט"ש 12.749 (שי"ג ;(267 ,266 ט"ש 12.750<br />
12.748 (שי"ג ,264<br />
(טרם פורסם).<br />
ניו יורק, ביה"מ, אנ"א ס"ח<br />
פורסם).<br />
ט"ש<br />
61<br />
269); ט"ש ס"נ 86.62 (טרם<br />
23.1 (שי"ג ,268<br />
F17.56 (שי"ג (275 ,274 ,271 ,270<br />
F17.51<br />
ט"ש<br />
(שי"ג<br />
;(277 ,276<br />
ט;<br />
סנט פטרסבורג, אנטונין<br />
"ש ס"נ 81.112 (טרם פורסם)<br />
165<br />
(אפשטיין<br />
"ש ט;<br />
62<br />
;(20-16<br />
.(279 ,278) F17.44<br />
S. Schechter, “The<br />
תצלום פורסם אצל לואיס וגיבסון (לעיל, הערה 45), תמונה V.<br />
שכטר פרסם את הטקסט לראשונה, באופן חלקי ועם קריאות שונות מאלו של גינצבורג. ראה:<br />
.53<br />
.54<br />
.Lewis-Gibson Hebrew Collection”, JQR Old Series 9 (1897), pp. 117-119<br />
תצלום פורסם אצל<br />
R. P. Blake, “Catalogue of the Georgian Manuscripts in the Cambridge University Library”,<br />
pp. 207-224 ,Haravard Theological Review 25 (1932), תמונות 1 ו-2,<br />
אצל אלוני, עמ' לט-מ.<br />
ואצל אלוני, עמ'<br />
תצלום פורסם אצל בלייק (ראה הערה קודמת), תמונות 7 ו-8, ואצל אלוני, עמ' 66-67.<br />
תצלום פורסם אצל אלוני, עמ' 62-65.<br />
.60-61<br />
ראה תיאור כתב היד<br />
כתב היד כולל בתחילתו גם את מסכת סנהדרין (=סנהדרין ג), אולם החומר הארמי שם מועט, ועל כן כיניתי<br />
אותו "מכות" בלבד.<br />
תצלום פורסם אצל בלייק (לעיל, הערה<br />
תמונות 55),<br />
3 ו-4,<br />
ואצל אלוני, עמ'<br />
.72-73<br />
ראה תיאור כתב היד אצל<br />
אלוני, עמ' מא-מב. מ' סוקולוף וי' יהלום סבורים כי קטע זה אינו מאותו כתב יד שאליו שייכים הקטעים<br />
הבאים; ראה<br />
M. Sokoloff and J. Yahalom, “Christian Palimpsests from the Cairo Geniza”, Revue d’Histoire des Textes 8<br />
(1978), pp. 109-132<br />
תצלום פורסם אצל אלוני, עמ' 70-71.<br />
מאותו כתב יד קיים עוד קטע קטן, הוא הקטע העוקב,<br />
מגניזת קהיר, ניו-יורק תשנ"ח, עמ' 260.<br />
;NS 23.2<br />
ראה נ' דנציג, קטלוג של שרידי הלכה ומדרש<br />
.55<br />
.56<br />
.57<br />
.58<br />
.59<br />
.60<br />
.61<br />
16
ע"ז ב<br />
ט"ש<br />
F17.46 (שי"ג (273 ,272<br />
ט; "ש ס"נ 81.97; סנט פטרסבורג, אנטונין<br />
999<br />
(אפשטיין 248-246).<br />
הוריות<br />
קיימבריג', ווסטמינסטר קולג',<br />
(שי"ג<br />
Glass 1A&B<br />
(שי"ג<br />
;(284-281<br />
ט"ש<br />
12.759<br />
.(286 ,285<br />
נידה<br />
ט"ש<br />
F17.17 (שי"ג .(290-287<br />
צילום של עמוד אחד פורסם אצל אפשטיין, בין עמ' 16 לעמ' 17. צילומי כל ארבעת העמודים פורסמו אצל אלוני,<br />
עמ' 74-77.<br />
.62<br />
17
חלק א: הכינויים<br />
3. כינוי הגוף<br />
3.1 צורות הכינוי<br />
יחיד<br />
מדבר<br />
אנה<br />
"אני"<br />
נוכח<br />
אַת<br />
"אתה"<br />
63<br />
נוכחת [אנתין [<br />
"את"<br />
נסתר<br />
הוא<br />
"הוא"<br />
נסתרת<br />
היא<br />
"היא"<br />
רבים<br />
מדברים<br />
אנן<br />
"אנחנו"<br />
נוכחים<br />
אתון<br />
"אתם"<br />
נוכחות –<br />
נסתרים<br />
אינון<br />
"הם"<br />
נסתרות<br />
אינין<br />
"הן"<br />
3.2 הערות<br />
לאחר תנועה, ובעיקר לאחר וי"ו החיבור ודל"ת הזיקה, קורה שנושלת האל"ף התחילית של<br />
כינויי הגוף,<br />
"שהוא". דו "ואני", ונה לדוגמה<br />
נשילה זו משקפת את נשילתו של העיצור<br />
בהגייה, כפי שניתן ללמוד מהשוואה לא"ש, שאף בה תופעה דומה, כגון: דת רחמן<br />
rēmmån "שאתה רחמן", הך דו בעי<br />
ʾ<br />
dat<br />
64<br />
ik dū bāʾi "כפי שהוא רוצה".<br />
במשפטים בעלי תוכן פוגעני או הרה אסון יבוא לעתים, מטעמים של הרחקה, הביטוי ההוא<br />
גוברה "האיש ההוא" במקום צורת המדבר והנוכח: ואובדתה חיין דההוא גוברה "והרסת את<br />
החיים שלי"<br />
(קידושין ב,<br />
,(232.28<br />
ייחות ההוא גברה ולא יסוק<br />
"תרד<br />
(ברכות ג, רבינוביץ 503.13), הַ הוא גברה שָ קרא "אתה שקרן" (שבת א, ג"ש<br />
מוצאים גם ההיא איתתה "האישה ההיא"<br />
(למים)<br />
.(436.3<br />
ולא תעלה"<br />
בכי"ל אנו<br />
65<br />
למדברת. דמיון מסויים לשימוש בביטוי זה יש<br />
במטבע שנאיהון דישראל "שונאי ישראל": כאשר אם רוצה לקלל את בנה, היא אינה אומרת<br />
"רוצה אני לחנוק את בני", אלא בעיין אנה מחניק דש[נא]יהון ישראל (צ"ל בעייה אנה מחנוק<br />
שנאיהון דישראל) "רוצה אני לחנוק את שונאי ישראל" (ברכות ב,<br />
.(9.15<br />
ישנן מספר דוגמאות למקרים, שבהם מתחבר הכינוי הפרוד של הגוף הראשון לבינוני: מצלינא<br />
"אני מתפלל" (ראה"ש+ביצה א,<br />
;151.4<br />
השווה המקבילה בכ"י ברכות ד, ט"ש ס"ח<br />
,313.43<br />
.1<br />
.2<br />
.3<br />
ראה הדיון בצורה זו בסעיף הדוגמאות.<br />
בן-חיים, קול רינה, עמ' 133 (מרקה א) שורה 4; עמ' 48 (עמרם דרה ג), שורה 31. ראה גם מצוך, דקדוק, עמ' - 14<br />
(14§ 16 א, ה).<br />
ראה דלמן, דקדוק, עמ' 108.<br />
.63<br />
.64<br />
.65<br />
18
ב(<br />
16: שורה<br />
מצלי אנה), מברכאנן "אנו מברכים" (ברכות א,<br />
צורת המדבר של הפועל הו"ה בעבר: הווינה (קידושין ב, 234.9<br />
כינוי הנסתר מתחבר לפני הבינוני בביטוי<br />
מה ופליג<br />
67<br />
מקומות, אלא שקשה להבחין בינו לבין וי"ו החיבור.<br />
ב;<br />
.(28.11<br />
ייתכן שלכאן שייכת גם<br />
66<br />
רכות ב, 4.21).<br />
(ראה להלן בדוגמאות),<br />
וייתכן שבעוד<br />
כינויי הגוף השלישי משמשים, כבעברית, כאוגדים, כגון אנה הוא דטעית "אני הוא שטעיתי"<br />
"ק, 250.33-34).<br />
68<br />
ובצירוף עם ה"א תחילית גם ככינוי רמז.<br />
.4<br />
.5<br />
3.3 דוגמאות<br />
מדבר: אנא (שבת א,<br />
,(67.24<br />
אנה (פסחים, ג"ש<br />
.(444.12<br />
ט"ש ס"ח 313.43; ראה"ש+ביצה א, 172.8), דנה "שאני" (שבת א,<br />
נוכח: את (שבת א, ג"ש<br />
אַת ניקוד:<br />
(סנהדרין א,<br />
ב,<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
בנשילת האל"ף: ונה "ואני" (ברכות ד,<br />
.(82.30<br />
; ;438.31<br />
פסחים, לוינגר<br />
,(269.9<br />
דאת "שאתה" (שבת א,<br />
.(62.24<br />
;°170.19<br />
,160.20<br />
שבת ב+שקלים א,<br />
אפשטיין<br />
,(243.1<br />
.(260.32<br />
בנשילת האל"ף: ות "ואתה" (ע"ז ב, אפשטיין<br />
,(247.26<br />
.(193.12<br />
,(68.9<br />
לוינגר<br />
עם<br />
דאַתְ<br />
דת "שאתה" (מו"ק<br />
נשילת האל"ף רווחת בביטויים שגורים, כגון הדתמר "זאת שאתה אומר" (שבת א,<br />
כמה דתמר "כמו שאתה אומר" (שבת א,<br />
,(74.30<br />
,(258.11<br />
ות שמע מינה "ואתה שומע ממנה" (ע"ז ב, אפשטיין,<br />
ותמר הכן "ואתה אומר כך" (פסחים,<br />
.(247.26<br />
נוכחת: נמצאו שתי צורות, שתיהן לקוחות מתוך נוסח רשמי-משפטי של הסכם נישואין ("סדר<br />
הסימפון");<br />
הצורות הן<br />
אנתי<br />
(עירובין<br />
בצורות אלו השתמרה הנו"ן שלפני התי"ו,<br />
(98.29<br />
ו-אנתין<br />
לעומת זאת, בא"ג הכינוי לנוכחת הוא על פי רוב אתי או<br />
א"ש<br />
(קידושין ב,<br />
קיימבריג'<br />
.(Or. 1084.4.52<br />
69<br />
כמו בארמית של מסמכי יב ובתעודות מדבר יהודה;<br />
70<br />
את, בטמיעת הנו"ן, בדומה לאקת"ג,<br />
71<br />
וא"נ. הסיבה להופעת הנו"ן נעוצה ככל הנראה בכך, שצורות אלו לקוחות מתוך מסמך<br />
רשמי, ולשונם של מסמכים מסוג זה "טבועה בדפוסי מינוח משפטי שנטבע בדורות קדומים ואינו<br />
72<br />
נוטה לקבל עליו תמורות הפוקדות את השפה החיה". מטעמים אלה נראה לי שאין להכליל את<br />
שתי הצורות האמורות במסגרת תיאור הלשון הארמית שבפי אמוראי התלמוד הירושלמי.<br />
ראה הדיון בצורות אלו להלן, פיסקה 30.1, הערה שלישית.<br />
על וּ ככינוי הנסתר המצטרף לתיבה שאחריו ראה ש' ליברמן, תיקוני ירושלמי ו", תרביץ ד (תרצ"ג), עמ' 377.<br />
ראה להלן, פיסקה 5.1.<br />
ראה p. 44 ;T. Muraoka & B. Porten, A Grammar of Egyptian Aramaic, Leiden 1998, באייר, כתבי ים המלח, עמ' ,423<br />
;518<br />
השווה גם טל, לשון, עמ'<br />
.2-1<br />
שבהגייה כבר חלה הידמות לתי"ו; ראה הספרות הנ"ל, וכן<br />
יש לציין, כי ככל הנראה הנו"ן השתמרה במקורות אלו רק בכתיב, בעוד<br />
E. Y. Kutscher, “The Language of the Genesis<br />
.Apocryphon: A Preliminart Study”, Scripta Hierosolymitana, vol. 4, Jerusalem 1958, p. 20<br />
ראה קוטשר, מחקרים בא"ג,<br />
מופיעה גם במדרש בראשית רבה, כ"י ותיקן<br />
60<br />
עמ' 20; דלמן, דקדוק, עמ' 106; סוקולוף, מילון, עמ' 79ב. עם זאת, הצורה אנתין<br />
(בפקסימיליה עמ' 295א, שורה<br />
אנתין מופיעות גם בכתובות ארץ ישראליות מן הגניזה (ראה פרידמן, כתובות, א,<br />
בלשון רשמית-משפטית.<br />
ראה פסברג 111, מצוך 131, מילר-קסלר 67.<br />
טל, כינויי הרמז, עמ' 43.<br />
8<br />
מלמטה). הצורות אנתי ו-<br />
,(59<br />
ואף הן, כידוע, כתובות<br />
.66<br />
.67<br />
.68<br />
.69<br />
.70<br />
.71<br />
.72<br />
19
נסתר: הוא (ברכות ב, 10.5; שבת א,<br />
צורה מקוצרת:<br />
,(69.7<br />
והוא (שבת א,<br />
.(69.6<br />
פעמיים סמוכות זו לזו מצויה<br />
73<br />
או' עבד "הוא עושה" (עירובין 100.12; בכי"ל: איעבד), או עבד (עירובין 101.2,<br />
בכי"ל: עבדין). בצירופים עם מילות מצויה הצורה המקוצרת: דו "שהוא" (פסחים, ג"ש<br />
כדו (< כד הוא) "כאשר הוא" (ב"ק, 249.19), הנו (< הן הוא) "היכן הוא" (סנהדרין ב,<br />
,(444.8<br />
יש 257.20).<br />
שהביטוי מהו פליג "על מה הוא חלוק" נכתב כשהוי"ו צמודה לתיבה השנייה: מה ופליג (ברכות ג,<br />
74<br />
25.11; שביעית ב, 52.13). במקרים אלו עומדת וי"ו בלבד כנגד צורת הוא המקורית.<br />
נסתרת: היא (פסחים,<br />
;104.24<br />
ע"ז ב,<br />
היא זו (=זו אותה אחת)" (ראה"ש+ביצה א,<br />
273.7). הכינוי<br />
;(159.6<br />
.(100.10<br />
רווח בביטוי היא הדה היא הדה "היא זו<br />
פעם אחת גם באל"ף במקום בה"א: אי אדה<br />
75<br />
אי אָדָא (עירובין צורות בלא כתיב האל"ף: והי "והיא" (פסחים, ג"ש 444.10; נדיר ),<br />
דיהכן "שהיא כך" (פסחים, לוינגר ושוב בשורה צורת הנסתרת המקוצרת מופיעה<br />
.(27<br />
,254.26<br />
תכופות בצירוף כיני מתניתה "כך היא המשנה" (שבת א,<br />
וכֵנִי (ראה"ש+ביצה א,<br />
,(73.14<br />
עם ניקוד: כֶ יני (שבת א,<br />
,(82.7<br />
,(159.19<br />
"כך היא" (ראה"ש+ביצה א,<br />
כִ יני (שבת ב+שקלים א, אפשטיין<br />
,(240.12<br />
(< הכֵ יני<br />
.(157.4<br />
יו"ד כפולה: מיי "מה היא" (שקלים ב,<br />
הכן היא)<br />
בצירוף עם מילת השאלה מה נוצר דיפתונג המסומן על ידי<br />
.(131.10<br />
מדברים: אנן (ברכות ב, 10.19; שבת א,<br />
המדברים רווח בטרמין<br />
מה אנן קיימין<br />
,(76.12<br />
פעם אחת גם הנן (פסחים, ג"ש<br />
"מה אנחנו מקיימים" (שבת א,<br />
שלפניה נושלת האל"ף לעתים קרובות: מה נן קיימין (פסחים, לוינגר<br />
מופיעה גם בצירופים שונים,<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
ע"ז א, 271.2).<br />
ונן כגון<br />
"ואנו" (שבועות א,<br />
.(443.25<br />
,(72.3<br />
.(253.23<br />
;264.9<br />
ע"ז ב,<br />
,(273.6<br />
דַנַן 160.10);<br />
"שאנו" (ראה"ש+ביצה א,<br />
>) כינן ,(159.6<br />
;142.13<br />
נוכחים: אתון (ברכות ב,<br />
פסחים, ג"ש<br />
>) לינן ,(443.27<br />
כינוי<br />
בשל התנועה<br />
הצורה המקוצרת<br />
כן אנן)<br />
אבל גם<br />
לית אנן) "אין אנו" (פסחים, ג"ש<br />
ואנן<br />
"כך אנו"<br />
;442.8<br />
;201.1<br />
ראה"ש+ביצה א,<br />
,(142.1<br />
(84.12<br />
א,<br />
א,<br />
נוכחות: אין בידי דוגמאות.<br />
נסתרים: אינון (פסחים,<br />
,(109.27<br />
ואינון (שקלים ב,<br />
,(120.29<br />
דאתון "שאתם" (ראה"ש+ביצה א,<br />
אנון (קידושין ב,<br />
;236.23<br />
,(27.10<br />
נדירה הצורה בכתיב ה"א: הנון (ברכות ב,<br />
.(201.2<br />
;68.20 שם, ( 31 א<br />
בל גם: דאינון (ראה"ש+ביצה א,<br />
ברכות<br />
בנשילת האל"ף: דינון "שהם" (שבת<br />
149.10). במשפט<br />
[ותורמוסין לאו] אינן מרין<br />
"ותורמוסים אינם מרים" (שביעית ב, רבינוביץ, קטע 129.26), אם אין זו צורה עברית, נראה שיש<br />
לקרוא אינון.<br />
נסתרות: דאינין (ראה"ש+ביצה א,<br />
הם?!" (ברכות ב,<br />
במקום הנקבה,<br />
.(170.7 ;170.5<br />
(2.9<br />
כגון:<br />
במשפט ולא ספיחין אינין "ולא ספיחים<br />
יש לקרוא, ככל הנראה, אינון. לעתים יש שהצורה הזכרית אינון מופיעה גם<br />
[ארבעים מל]אכות אינון<br />
(שבת א,<br />
,(85.35<br />
[ואילין]<br />
הינון<br />
(כי"ל:<br />
אינין)<br />
על פירוש או כ"הוא" במקום זה עמד ליברמן, הירושלמי כפשוטו, עמ'<br />
בא בטעות.<br />
צורת כתיב זו היא הרווחת בכי"ל (סה"כ<br />
,275<br />
17<br />
והוא גם מעיר כי סימן הקיצור כאן<br />
פעמים, לעומת ארבע פעמים "מהו פליג", ופעם אחת "מה הוא<br />
פליג"). דוגמאות: פאה פ"ב, טז ע"ד; עירובין פ"ב, כ ע"א; כתובות פ"ב, כו ע"ב; ע"ז פ"ה, מה ע"ב.<br />
מצוי גם בקטע גניזה של מדרש בראשית רבה; ראה סוקולוף, קטעי ב"ר, עמ' 93 הערה 17.<br />
.73<br />
.74<br />
.75<br />
20
חורנייתה<br />
"ואלו הן האחרות" (שבת א,<br />
,(66.19<br />
76<br />
מציאות לשונית או בשיבוש הכתיב עקב הדמיון בין וי"ו ויו"ד.<br />
אולם קשה לקבוע אם מדובר בהשתקפות של<br />
76. תופעה דומה קיימת בניבים קרובים, ראה למשל גולומב, דקדוק, עמ' 48; פרידמן, כתובות, א, 60.<br />
21
4. כינוי הרמז לקרוב<br />
4.1 צורות הכינוי<br />
יחיד<br />
זכר<br />
ֵד(י)ן, הדֵ (י)ן, הַהֵן<br />
"זה, הזה"<br />
נקבה<br />
ַדא, הָ ָדה, הא<br />
"זאת, הזאת"<br />
רבים<br />
זכר ונקבה<br />
אִלֵין<br />
"אלה, האלה"<br />
4.2 הערות<br />
כאשר כינוי הרמז ממלא תפקיד תוארי, הוא ימוקם לפני שם העצם, כגון הדין תנייה "התנא<br />
הזה"; על הביטוי החריג יום דן ראה להלן.<br />
לגבי תפקידן של הצורות חל הכלל, ש-דין ו-דא משמשות במעמד שמני, ואילו יתר הצורות,<br />
לרבות צורת הרבים אלין, משמשות הן במעמד שמני והן במעמד תוארי. לכאורה נראה כי<br />
הצירוף<br />
יום דן<br />
"היום"<br />
ג"ש (פסחים,<br />
,(444.7-8<br />
גם בתיבה אחת<br />
יומדין<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
149.3), מהווה חריג לכלל זה, באשר דן משמש כאן במעמד תוארי. אולם הכתיב החבור, כמו<br />
גם סדר המילים החריג (כינוי אחרי שם העצם) והמשמעות הקרובה – אך לא זהה ("היום" ולא<br />
"יום זה"),<br />
מעידים כי לפנינו צירוף כבול ארכאי,<br />
שחלקיו הבודדים איבדו את משמעותם<br />
העצמאית, ואין לראותו כחריג לכלל. יוצא אם כן, כי בקטעי הגניזה של הירושלמי אין חריגים<br />
77<br />
לכלל האמור. לגבי דא, אמנם יש מספר דוגמאות שבהם צורה זו משמשת במעמד תוארי,<br />
כגון: בעייה דא מילתא "נשאל העניין הזה" (שבת א,<br />
הזה" (ע"ז ב, אפשטיין<br />
א,<br />
,(85.4<br />
,(248.13<br />
ודא אסקופא "והאסקופה הזו" (שבת א,<br />
פשיטא דַא מלתא "נפשט העניין<br />
,(65.7<br />
אולם בכל<br />
הדוגמאות הללו ניתן להניח צורה מקורית הדה בנשילת הה"א (בשתי הדוגמאות הראשונות<br />
קודמת לכינוי צורה המסתיימת בתנועה, ובדוגמה השלישית קודם לו וי"ו החיבור).<br />
לציון "אותה אחת" משמש הביטוי הדה היא הדה היא מילולית: "זאת היא זאת היא" (שבת<br />
,(70.24<br />
גם: אי אדה אי אָדָא "היא זו, היא זו" (עירובין 100.10).<br />
נראה שהביטוי הדתמר "זאת שאתה אומר" מקורו בצירוף הדא דאת אמר, בהפלולוגיה של<br />
אחת ההברות הזהות<br />
,(hadatmar < *hadadatmar)<br />
להסיק זאת מהמקרים שבהם ביטוי זה מופיע בצורתו המלאה<br />
.(126.31<br />
השיטין:<br />
ועוד:<br />
הד{ד}תמר<br />
ולא כפי שנראה לכאורה, *הא דאת אמר. ניתן<br />
(למשל:<br />
חלה א,<br />
אפשטיין<br />
בשני מקומות סמוכים טרחה יד מאוחרת והוסיפה את הדל"ת החסרה בין<br />
(שבת ב+שקלים א,<br />
אברמסון<br />
.(13.21<br />
,12.8<br />
אם נכון הניקוד בצורה<br />
.1<br />
.2<br />
.3<br />
.4<br />
לא נעלם מעיני המשפט שהביא טל, כינויי הרמז, עמ' 52: מהו דין ליחושא, מתוך שי"ג 30.24. אולם משפט זה,<br />
הדוגמה הבודדת ל-דין במעמד תוארי, לקוח מתוך ט"ש<br />
.F17.7<br />
זהו אינו קטע מתלמוד ירושלמי, אלא ספר<br />
פסקים המבוסס על הירושלמי, מעשה ידי הרמב"ם, והוא תקציר מאוחר של הלכות הירושלמי (ראה ש' ליברמן,<br />
הלכות הירושלמי לרבינו משה בן מימון, ניו יורק תש"ח, עמ' ג). היותו של קטע זה אב-טקסט מוטל לפיכך<br />
בספק, ועל כן גם לא נכלל בקורפוס ששימש לעבודה זו (ראה במבוא לעבודה, פיסקה 1.4).<br />
.77<br />
22
הדִ {א}תְמַר, הרי שבשלב מאוחר יותר אף נעתקה תנועת דל"ת הזיקה לחיריק, כניקודה הרגיל<br />
78<br />
לפני אות שואית.<br />
מבחינה היסטורית,<br />
משמשות סדרות אלו בתפוצה משלימה:<br />
הכינויים ליחיד מקורם בשתי סדרות:<br />
הראשונה במעמד שמני,<br />
דן-דא,<br />
והשנייה<br />
הארמית של התלמוד הירושלמי שונה בשתי נקודות חשובות מאקת"ג:<br />
מהסדרה השנייה סדרה שלישית,<br />
על ידי נשילת הדל"ת:<br />
הדן-הדא.<br />
באקת"ג<br />
במעמד תוארי.<br />
ראשית,<br />
התפתחה<br />
79<br />
ההן-הא. שנית, גבולות השימוש<br />
בכינויים נפרצו, כמתואר לעיל, והם אינם עוד תלויי מעמד תחבירי. גם הכינוי לרבים מקורו<br />
בשתי צורות, אשר משמשות באקת"ג בתפוצה משלימה: אלין-האלין, ואשר התאחדו לצורה<br />
אחת, הנכתבת על פי רוב אלין, גם הלין (<<br />
80<br />
*האלין).<br />
82<br />
81<br />
כינוי הרמז מופיע לעתים קרובות לפני שמות פרטיים, כגון: כהדא בינומין "כמו בית נומין"<br />
(ראה"ש, 147.2), הדה סורי[ה] "סוריה" (ע"ז א,<br />
(סנהדרין ב,<br />
,(270.4<br />
.(257.16<br />
וערק בהדה דמוגדלה "וברח למגדל"<br />
.5<br />
.6<br />
4.3 דוגמאות<br />
4.3.1 זכר<br />
ד(י)ן, במעמד שמני בלבד: מַתְנֵי מְ סיְּיעָה לְדֵן ומתני מסייעה לדן "משנה (אחת) מסייעת לזה,<br />
ומשנה (אחרת) מסייעת לזה" (שבת א,<br />
,(°65.14<br />
,(74.36<br />
לא לדן ולא לדן "לא לזה ולא לזה" (שבת א,<br />
מתני' מסיעה בֵ ין ל ֵדן בין ל ֵדן "המשנה מסייעת בין לזה ובין לזה" (שבת ב+שקלים א,<br />
אפשטיין 241.19), דין כדעתיה ודין כדעתיה "זה כדעתו וזה כדעתו" (פסחים,<br />
לוינגר 252.7-8).<br />
הד(י)ן במעמד תוארי: הדן סבורה "הסבורא הזה" (שבת א, 76.5), הדן עובָ דה "המעשה הזה"<br />
(שבת א, ג"ש<br />
,(436.5<br />
הזה" (פסחים, לוינגר<br />
הדין קרייה "הפסוק הזה" (פסחים, לוינגר<br />
,(243.14<br />
,(263.27<br />
.(170.8<br />
הדין תנייה "התנא<br />
בהדין דימוסין "בבית המרחץ הציבורי הזה" (ראה"ש+ביצה א,<br />
– במעמד שמני: מֵן הדֵ ין "(לומדים זאת) מן (הפסוק) הזה" (שבת א,<br />
להדין "כמו שאמרת לזה" (ברכות ו, אפשטיין<br />
ב+שקלים א, אפשטיין 240.14).<br />
,(65.25<br />
,(239.20<br />
ההן במעמד תוארי: הַהֵן סבה "הזקן הזה" (ראה"ש+ביצה א,<br />
הזה" (סנהדרין א,<br />
כמה דאמרת<br />
והדֵן דמקפל "וזה שמקפל" (שבת<br />
,(157.21<br />
,(260.28<br />
ההן פֶינְכָּה דְּ אּוֹרְזָה "הצלחת הזו של האורז" (שבת א,<br />
אַהֵן [ס]פרה "הספר<br />
בההן °78.3),<br />
על ניקוד דל"ת הזיקה ראה להלן, פיסקה 33.4.<br />
לניקוד הַהֵן יש סמך בהגיית הא"ש: .ā˚ʾən הכינוי לנקבה הא מופיע גם בא"ש: הא מקרס ā maqrəs "זה הקטן"<br />
(בן-חיים, קול רינה, עמ' 262), אולם כפי שציין טל, כינוי הרמז, עמ' 54, הדמיון למלית הקריאה אה<br />
מאוד על איתורו.<br />
˚ā מקשה<br />
להשתלשלות כינויי הרמז בארמית הבינונית הארץ ישראלית ראה בהרחבה טל, כינויי הרמז, ובפרט עמ' 64-63.<br />
על כינויי הרמז באקת"ג עיין בפירוט אצל פסברג, דקדוק, עמ' 123-120.<br />
שאז הוא ממלא תפקיד של יידוע יותר מאשר תפקיד של רימוז; ראה א' טל, "מילון חדש לארמית היהודית של<br />
ארץ ישראל", תרביץ ס (תשנ"א), עמ' 284.<br />
ראה ליברמן, תוספתא כפשוטה, ה, ניו יורק תשכ"ב, עמ'<br />
.1022<br />
זאת כנגד דעתו של י"נ אפשטיין, מבוא לנוסח<br />
המשנה, ירושלים תשכ"ד, עמ' 722, הרואה ב-בינומין מילה יוונית שמשמעה סוג של גדוד צבאי.<br />
.78<br />
.79<br />
.80<br />
.81<br />
.82<br />
23
איכומה "בזה השחור" (שבת א,<br />
.(72.8<br />
כתיבים פחות מצויים הם איין טליה "הילד הזה" (תענית ד,<br />
(שבת ב+שקלים א,<br />
בנשילת הה"א: והן ואם "וה'ואם' הזה" (עירובין<br />
.(98.23<br />
,(175.20<br />
.(128.21<br />
אהין עומר "העומר הזה"<br />
– במעמד שמני: והַהֵן [דמקבל] "וזה שמקבל" (שבת ב+שקלים א,<br />
רבינוביץ 508.9), מה דנפל להן נפל להן "מה ששייך לזה, שייך לזה" (פסחים, לוינגר<br />
דשחק "זה שכתש" (שבת א,<br />
"וזה שמשך" (עירובין<br />
276.29), ההן<br />
,(85.5<br />
ההן דאכל "זה שאכל" (פסחים, לוינגר<br />
.(258.13<br />
(247.6<br />
ההן מלכא משיחא<br />
"זה המלך המשיח"<br />
(ברכות ב,<br />
הה"א התחילית: מה דצריכה להן פשיטה להן "מה שקשה לזה, פשוט לזה" (עירובין,<br />
דשתי "כזה ששותה" (מו"ק ד, 204.21), והן דאמר "וזה שאמר" (ברכות ג,<br />
ו{הָ }אֵ ן דנגד<br />
.(9.1<br />
,(93.13<br />
.(26.3<br />
בנשילת<br />
כהן<br />
4.3.2 נקבה<br />
דא, במעמד שמני בלבד: ולא ידעין מן מר דא ומן מר דא "ולא יודעים מי אמר את זאת ומי אמר<br />
את זאת" (ע"ז א,<br />
א,<br />
,(274.14<br />
.(125.25<br />
על דא עלי אבא בר בא "על זאת התעלה אבא בר בא" (שבת ב+שקלים<br />
רווח בביטויים: וַיידָא אמרה דא "ואיזו (משנה) אמרה זאת?" (שבת א,<br />
"לא בזאת" (שקלים ב,<br />
,(62.6<br />
.(120.21<br />
לא בדא<br />
לגבי האחרון קיימת גם האפשרות שמדובר בכינוי הדא שהשיל<br />
את הה"א לאחר בי"ת היחס; תמיכה לאפשרות זו יש בניקוד לא בָ דא "לא בזאת" (ראה"ש+ביצה<br />
א, 163.23).<br />
הדה במעמד תוארי: הדה מתניתה "המשנה הזו" (שבת א,<br />
(שבת א,<br />
,(76.5<br />
,(62.13<br />
הזו" (שבת א,<br />
הדה קריה "הפסוק הזה"<br />
כל הדה הלכתה "כל ההלכה הזו" (שבת א, ג"ש 438.30), הדה איתת[ה] "האישה<br />
,(85.27<br />
הה"א: ודה מתניתה (שבת א,<br />
א,<br />
הדה אִ יטְ ריתַה<br />
"האיטריות האלו" (ראה"ש+ביצה א,<br />
.(172.19<br />
,(°216.31<br />
הזאת" (שקלים ב,<br />
בנשילת<br />
83<br />
76.7). – במעמד שמני: וְהָדָה דתמר "וזאת שאתה אומר" (סוטה<br />
ר' יצחק בר אחא שמע לה מן הדה "ר' יצחק בר אחא למד (את ההלכה) מן (המשנה)<br />
.(120.4<br />
"כזאת ש(התנא) שונה" (שבת א,<br />
רווח בביטויים הדה דתנינן "זאת ששנינו" (פאה,<br />
,(37.6<br />
,(68.14<br />
הדה היא דכת' "זאת היא שכתוב" (סוטה א,<br />
אבל גם, ככל הנראה בטעות, הדה הוא דכת' "זה הוא שכתוב" (סוטה א, 214.6, תענית ד,<br />
כהדה דתני<br />
,(213.32<br />
,(177.12<br />
84<br />
עקב דמיון היו"ד והוי"ו. הכינוי מצוי גם בכתיב אדה (שבועות א, 267.11; שבועות ב, 268.7).<br />
בנשילת הה"א: וָדָא היא "וזאת היא" (שבת א,<br />
,(65.29<br />
כדה דתני "כזו ששנינו" (שבת א,<br />
אולי גם: לא בָ דא "לא בזאת" (ראה"ש+ביצה א, 163.23; ראה פסקה קודמת).<br />
,(62.32<br />
85<br />
הא משמשת אמנם בעיקר כמילית הצגה, אך גם ככינוי רומז. דוגמאות מובהקות לתפקידה<br />
ככינוי הן: אמר ליה הא קביעה גבך במסמרה "אמר לו: (תהא) זו קבועה אצלך במסמר" (פסחים,<br />
לוינגר<br />
,(249.7<br />
כהא דתנינן "כזו ששנינו" (יומא,<br />
,(119.10<br />
והא דתנינן "וזו ששנינו" (חלה ג,<br />
.(59.1<br />
עם זאת קשה, על פי רוב, להבחין בין כינוי זה לבין מילית ההצגה, הזהה לו בצורתה: והא תְ נה ר'<br />
לנשילת הה"א לאחר וי"ו החיבור ודלת הזיקה השווה פיסקה 3.2, הערה ראשונה.<br />
מעניין ש-הדה/הדא הוא דכתיב נפוץ בכי"ל: 60 פעם, מול 88 פעם הדה/הדא היא דכתיב.<br />
ראה פרק 35 להלן.<br />
.83<br />
.84<br />
.85<br />
24
ז"<br />
,(168.15<br />
חלפתה "ואת זאת שנה ר"ח<br />
"המשנה הזו חלוקה<br />
/<br />
והרי שנה ר"ח" (ראה"ש+ביצה א,<br />
86<br />
/ הרי המשנה חלוקה" (תענית ד, 174.15).<br />
הא מתניתה פליגא<br />
4.3.3 רבים<br />
כאִלֵין חָגַיָיה "כקוצים האלו" (ראה"ש+ביצה א,<br />
ב+שקלים א, אברמסון<br />
,(°149.23<br />
,(12.9<br />
"הפלוגתות האלו" (ברכות ג,<br />
אלין יהודאיי "היהודים האלו" (ברכות ג,<br />
אילֵין תותיה "התותים הללו" (שבת<br />
,(17.3<br />
,(23.10<br />
אלין עשרתי קדמייתה "העשר הראשונות האלו" (שבת א,<br />
"בחכמים האלו"<br />
מן אלין מלטומה "מעוגות הדבש האלו" (שבת א,<br />
אלין פלגוותא<br />
,(82.40<br />
.(66.23<br />
(עירובין 99.14).<br />
האלו" (ראה"ש+ביצה א,<br />
,(151.1-2<br />
133.1-2). – במעמד שמני:<br />
בנשילת האל"ף: בלין חכימייא<br />
פחות מצויים הם הכתיבים באילין תקיעתה "בברכות התקיעות<br />
בהלין כנישתא "בבתי הכנסת האלו" (שבת ב+שקלים א,<br />
אלֵין דבר פזי "אלו של רב פזי" (שבת ב+שקלים א, רבינוביץ<br />
,(506.5<br />
אלֵן דרב [הושעיה] "אלו של רב הושעיה" (שבת ב+שקלים א, רבינוביץ 506.3), אלין על אלין "אלו<br />
על אלו" (פסחים,<br />
,(107.22<br />
אלין דאכלון "עם אלו שאכלו" (מו"ק ב,<br />
דהוון אלין מַסְ בין "שהיו אלו משׂיאים" (ראה"ש+ביצה א,<br />
,(149.3<br />
,(196.21<br />
עם<br />
ואלין דאמ' "ואלו שאומרים" (תענית ד, 175.23).<br />
השווה טל, כינוי הרמז, עמ'<br />
כיצד?".<br />
.54<br />
גם בעברית של לשון חז"ל קיימת הא ככינוי רמז בביטוי הא כיצד?<br />
את<br />
.86<br />
25
5. כינוי הרמז לרחוק<br />
5.1 צורות הכינוי<br />
יחיד<br />
זכר<br />
ההוא<br />
"ההוא"<br />
נקבה<br />
ההיא<br />
"ההיא"<br />
רבים<br />
זכר<br />
אנון<br />
"ההם"<br />
נקבה<br />
אנין<br />
"ההן"<br />
5.2 הערות<br />
כמו לגבי כינוי הרמז לקרוב, כך גם כאשר כינוי הרמז לרחוק ממלא תפקיד תוארי, הוא ימוקם<br />
לפני שם העצם.<br />
פעם אחת מופיע כינוי הרמז הנדיר אלוך: ומה ניעבד לכון אלוך עימה שטיי "ומה אעשה לכם,<br />
אנשים שוטים שכמותכם", מילולית: "האנשים השוטים הללו" (סוטה ב,<br />
מופיע פעם אחת גם בא"נ:<br />
בראשית רבה, כ"יו ותיקן<br />
87<br />
210.6). כינוי זה<br />
88<br />
ה-ל-ו-ך . קוטשר ציין את הופעתו הנדירה של כינוי דומה במדרש<br />
89<br />
30: איליך.<br />
.1<br />
.2<br />
5.3 דוגמאות<br />
לזכר, במעמד תוארי: ההוא דאדכרת "ההוא שהזכרת" (תענית ד,<br />
ששמע" (סוטה ב,<br />
,(177.15<br />
.(211.17<br />
ההוא יומא "כל היום ההוא" (מו"ק ג,<br />
במעמד שמני: ההוא גברה "האיש ההוא" (שבת א, ג"ש<br />
בההוא דשמע "בהוא<br />
,(436.3<br />
,(203.9<br />
בכתיב אהוא תלמידה "התלמיד ההוא" (סנהדרין ב, ט"ש ס"ח<br />
דההוא דבש[ה] "שהדבש ההוא" (פאה,<br />
,(41.6<br />
.(78.410<br />
לנקבה, במעמד תוארי: לההיא קרתא "לעיר ההיא" (ברכות ב,<br />
י[לפ]ה מן ההיא "זאת לומדת מן ההיא" (פסחים, ג"ש<br />
°84.10), אהי אשתטפת "ההיא נשטפה" (ע"ז א, אפשטיין<br />
עם כ"ף השימוש:<br />
.(9.12-13<br />
,(447.11<br />
.(17.14<br />
כיי (<<br />
כההיא) "כמו ההיא" (שבת א,<br />
,(69.11<br />
.(157.11<br />
לרבים: באינון דהו[ון גביה] "באלו שהיו אצלו (הכתוב מדבר)" (מו"ק ג,<br />
כל<br />
גם<br />
במעמד שמני: הדה<br />
לָהיא "לזאת" (ראה"ש+ביצה א,<br />
בעיקר רווחת הצורה המקוצרת<br />
עם ניקוד: כַ ייִ (ראה"ש+ביצה א,<br />
.(202.3<br />
את העדר<br />
הדוגמאות במעמד תוארי יש לזקוף לדעתי למיעוט הדוגמאות של כינוי זה בכלל, ולא לתפוצה<br />
משלימה כלשהי.<br />
בכי"ל: ומה נעביד לכון ואתון שטיין (סוטה, יט ע"א).<br />
ראה מילר-קסלר, עמ' (4.1.3.2.1§). 71<br />
קוטשר, מחקרים בא"ג, עמ'<br />
.20<br />
כמו בירושלמי, גם במדרש רבה "תוקנה" הצורה, ולא הגיעה לדפוסים. כינוי<br />
דומה קיים גם בארמית של המקרא: אִלֵּ װ; ראה באואר-ליאנדר, ארמית, עמ' 82. והשווה טל, לשון, עמ' 12.<br />
.87<br />
.88<br />
.89<br />
26
לרבות: אתיין אלין פלגוותא כאנין פלגוותא "יבואו הפלוגתות האלו כפלוגתות ההן" (ברכות ג,<br />
.(23.10-11<br />
אף כאן נראה לי לייחס את העדר הדוגמאות במעמד תוארי למיעוט הדוגמאות של<br />
כינוי זה בכלל, ולא לתפוצה משלימה.<br />
27
6. כינוי הקנין<br />
על כינוי הקניין החבור לשם העצם ראה פרק<br />
.15<br />
גם כינוי הקניין הפרוד, שתצורתו דיד- + כינוי הגוף לשם עצם ביחיד.<br />
דוגמאות: דידך "שלױ" (ברכות ה,<br />
,(294.11<br />
לצד הכינוי החבור, אם כי פחות נפוץ ממנו, קיים<br />
דידיה "שלו" (ראה"ש+ביצה א,<br />
145.18) וגם<br />
(שבת א, ג"ש 436.4), דידן "שלנו" (ראה"ש+ביצה א, 150.6), דידכון "שלכם" (סנהדרין ב,<br />
דידה<br />
.(257.23<br />
7. כינוי המושא<br />
90<br />
כינויי מושא מופיעים בא"ג בצורה חבורה לפועל ובצורה פרודה. השיטה הראשונה היא דרך<br />
המלך בא"ג, וכך גם בא"ש; בכך שונים ניבים אלו מאקת"ג ומא"נ, שבהן ניכרת העדפה לשיטה<br />
91<br />
האנליטית. בצורתם הפרודה יכולים כינויי המושא להופיע כהטייה של תווית המושא ל-, כגון:<br />
92<br />
לי "אותי"; או כהטייה של תווית המושא ית, כגון: יתי "אותי".<br />
בקטעי הגניזה מופיע כינוי המושא<br />
93<br />
הבאות:<br />
ית<br />
לעתים נדירות.<br />
מצאתי דוגמאות רק לצורת<br />
היחיד<br />
מדבר<br />
נוכח<br />
נוכחת<br />
נסתר<br />
נסתרת<br />
יתי<br />
יתך, יתיך<br />
"אותי"<br />
"אותױ"<br />
"אותו"<br />
"אותה"<br />
–<br />
יתה<br />
יתה<br />
דוגמאות: יתי "אותי" (ברכות ה,<br />
ב+שקלים א,<br />
,(295.25<br />
יתך "אותױ" (ברכות ה,<br />
,(295.24<br />
,(133.1<br />
"אותה ואת בנה" (ברכות ג,<br />
בעא למבקרה יתה "ביקש לבקר אותו" (מו"ק ד,<br />
יתיך "אותױ" (שבת<br />
,(205.27<br />
.(20.13<br />
יתה וית ברה<br />
8. כינוי השאלה<br />
מן "מי". בניקוד: מַן "מי" (שבת ב+שקלים א, אפשטיין 240.5, שבת ב+שקלים א, ט"ש<br />
כְמַן דמר "כמי שאמר" (ראה"ש+ביצה א,<br />
,(F2(1).61<br />
,(160.5 ;154.13<br />
לעתים בכתיב מלא אל"ף: מאן דבעי<br />
ראה פרק 31.<br />
ראה<br />
A. Tal, “The Dialects of Jewish Palestinian Aramaic and the Palestinian Targum of the Pentateuch”, Sefarad 46<br />
.(§162)<br />
;(1986), p. 444<br />
פסברג, דקדוק, עמ'<br />
252<br />
קביעה זו חלה גם על טקסטים שאינם תרגום (באלו תיתכן<br />
השפעת את העברית). גם בלשונו של תרגום ניאופיטי מצויות בעיקר הצורות האנליטיות; ראה גולומב, דקדוק,<br />
עמ' 66-65.<br />
ראה להלן, פיסקה 33.1.<br />
דוגמאות ספורות לצורות הרבים קיימות בכי"ל ובמדרש, ראה דלמן, דקדוק, סוף עמ' 110.<br />
.90<br />
.91<br />
.92<br />
.93<br />
28
"מי שמבקש" (תענית א, ט"ש<br />
מה<br />
,(F4.71<br />
מאן (סוטה א,<br />
.(214.33<br />
בצירוף עם כינויי הגוף הפרודים:<br />
מנו "(של) מי הוא" (שבת א, 65.20; מו"ק ב, 195.10), מני "מי היא" (שבת 62.35).<br />
"מה".<br />
ומה קילקול הוה תמן<br />
לעתים נדירות נמצאת התיבה כתובה באל"ף במקום בה"א:<br />
"ומה הקלקול שהיה שם?" (ראה"ש+ביצה א,<br />
מן מא דאית<br />
"ממה שיש"<br />
.(148.15<br />
ב+שקלים א, 132.18) או בצירוף עם התיבה שבאה אחריה: ומשמיה "ומה שמו?" (ברכות ב,<br />
9.10), מהוא ענה "מה הוא ענה" (ברכות ו, אפשטיין 239.17).<br />
היידן "איזה": היידן ר' יוסה "איזה ר' יוסה (אמר את הדברים)?" (פסחים, לוינגר<br />
הידן ר' מאיר "איזה ר' מאיר?" (עירובין 98.13).<br />
היידא "איזו": והיידא [היא] "ואיזו היא?" (מו"ק ב,<br />
אפשטיין<br />
(שבת<br />
,9.9<br />
,(261.13<br />
,(191.24<br />
.(248.16<br />
,(62.6<br />
גם בכתיב איידא "איזו" (ע"ז ב,<br />
כינוי זה רווח בטרמין וַיידָא אמרה דא "ואיזו (משנה) אומרת זאת?" (שבת א,<br />
והיידא אמרה דא (פסחים, לוינגר<br />
,F17.53 שורה ,(12<br />
וליידה "ולאיזו" (פסחים,<br />
94<br />
269.7). עם למ"ד היחס: לַיידה "לאיזו" (שבת א, ט"ש<br />
לוינגר 260.23).<br />
9. כינוי הזיקה<br />
ככינוי הזיקה משמשת המילית<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
,(144.19<br />
אשר", "ש, ד-<br />
כגון:<br />
משיתה דנפקת<br />
בכותלה דגניי בה "בקיר ששוכבים כנגדו" (תענית א,<br />
"מן השנה שיצאה"<br />
181.12), חייטה<br />
דיהב חוטה "החייט שנותן את החוט" (שבת א, 85.28), אנה הוא דטעית "אני הוא שטעיתי" (בבא<br />
קמא,<br />
.(250.33<br />
בעיקר רווח כינוי הזיקה לאחר כינויי הרמז ולאחר כינויי השאלה מן "מי" ו-מה "מה", כגון:<br />
הדה דתמר "זאת שאתה אומר" (שקלים ב, 120.20), ההן דעבד ערסוון "זה שעשה מיטות" (שבת<br />
א, 86.3), אלין דחמיין "אלו שרואים" (ראה"ש+ביצה א, 149.9), ההוא דאדכרת "ההוא שהזכרת"<br />
(תענית ד,<br />
,(177.15<br />
אינון דאתיין עלינן "אלו שבאים עלינו" (סוטה א,<br />
,(216.24<br />
95<br />
שאמר" (ביצה ב, 155.6), מה דשאלתני "מה ששאלת אותי" (קידושין ב, 232.20).<br />
כמן דמר "כמי<br />
10. כינוי הסיתום<br />
ככינויים מסתמים משמשים השמות הבאים:<br />
מילה "דבר, משהו": מתרתין מלין לא דמייה "בשני דברים אינה דומה" (פסחים, לוינגר<br />
,(244.22<br />
לית מרי אמר לן מילה דאורייה "אין האדון אומר לנו דבר תורה" (סנהדרין ב, 257.18).<br />
כלום "משהו": וּמָכִי הוא לה כלום "האם הוא מזיק לה במשהו?" (שבת א,<br />
אמרין כלום "ולא היינו אומרים דבר" (ראה"ש+ביצה א,<br />
משלו דבר" (ברכות ה, 294.13).<br />
,(76.23<br />
,(302.6<br />
ולא הווינן<br />
ולא יהב מן דידה כלום "ולא נתן<br />
ראה על טרמין זה ל' מוסקוביץ, "ויידא אמרה דא", עטרה לחיים: מחקרים בספרות התלמודית והרבנית לכבוד<br />
פרופסור חיים זלמן דימיטרובסקי, בעריכת ד' בויארין, ירושלים תש"ס, עמ' 129-144.<br />
על ניקוד הדל"ת ראה להלן, פיסקה<br />
קישור).<br />
33.4<br />
(דל"ת כמילת היחס "של"); וראה גם פיסקה<br />
34.2<br />
(דל"ת כמילית<br />
.94<br />
.95<br />
29
ע(<br />
חד "אחד": שם מספר זה נפוץ ביותר בירושלמי כתווית מסתמת: חמה חד ארמיי "ראה ארמי<br />
אחד" (שבת ב+שקלים א, 138.17), חד ברנש "איש אחד" (שבת א, 76.10; קידושין ב,<br />
סב "זקן אחד" (מו"ק ב,<br />
230.9), חד<br />
;194.24<br />
סוטה א,<br />
,(218.11<br />
חד [ת]למיד "תלמיד אחד" (שבת א,<br />
חד גיור "גר אחד" (שבת א, ג"ש 436.5), חדא מטרונא "גברת רומאית אחת" (שבת א,<br />
אינש "איש, מישהו" כאנש דמר "כמי שאומר" (סנהדרין א,<br />
,(69.7<br />
.(74.35<br />
,(260.7<br />
והביטוי הנגזר ממנו ברנש<br />
"בן אדם": חד ברנש אובד תפילוי במועדה "איש אחד איבד את התפילין שלו בחג" (מו"ק ג,<br />
200.5), חד ברנש גנב חדה כפ[וני] איש אחד גנב סל אחד (ב"ק,<br />
.(244.13<br />
אחת קיימת גם הכתיב בשתי תיבות: בר נש (שבת ב+שקלים א, 127.3; שבת א,<br />
לצד הכתיב ברנש בתיבה<br />
.(67.2<br />
סוקולוף<br />
96<br />
רואה בצורות אלו שיבושים שאינם משקפים את הכתיב הגלילי המקורי. צורת הרבים של ברנש<br />
היא בנינש, כגון: והוא סבר דאינון בנינש "והוא חשב שהם אנשים"<br />
סלקון בני נש רברבון "עלו (לארץ ישראל) אנשים חשובים" (ברכות ה, 294.15).<br />
"ז ב, אפשטיין<br />
,(246.16<br />
פלן "פלוני": מילית זו מופיעה בעיקר במובאות מתוך השטרות: פלן בר פלן "פלוני בן פלוני"<br />
(קידושין ב, קיימבריג' ,(Or. 1084.4.52 פלנית "פלונית" (שם), יום פלן "יום פלוני" (שם). פעם אחת<br />
גם שלא במובאה: מילת פלן "דברי פלוני" (ב"ק,<br />
.(250.20<br />
חורן "אחר": לאתר חורן "למקום אחר" (חלה ב,<br />
"אחר" (מו"ק ב,<br />
,(60.4<br />
חוּרַן (ע"ז ב, אפשטיין<br />
,(247.8<br />
;187.9<br />
פסחים, ג"ש<br />
בכתיב חסר: חרן "אחר" (שבועות א,<br />
,(448.31<br />
וחורנא "והאחר" (שבת ב+שקלים א,<br />
חורן<br />
124.16). גם<br />
,(264.3<br />
וחרנה "והאחר" (שבת א,<br />
.(85.14<br />
בנקבה: ר' יוסה<br />
אמר חורי "ר' יוסה אמר (הלכה) אחרת" (חלה א, אפשטיין 125.17), חוֹרִי (חיריק מסופק; שבת א,<br />
חורי °82.1),<br />
(פסחים,<br />
לוינגר<br />
.(248.25<br />
ברבים:<br />
חוֹרֵ נִין<br />
"אחרים" (פסחים, 108.29), חורנייתה "האחרות" (שבת א, 65.19).<br />
כל "כל": כל הדן שובחה "כל השבח הזה" (מו"ק ב,<br />
אוכל כל צורכו" (תענית א,<br />
"אחרים" (שבת א,<br />
,(°76.11<br />
,(198.27<br />
,(182.27<br />
בנטייה: כולה "כולהּ" (פסחים, לוינגר<br />
אפשטיין<br />
אוחרנין<br />
דהוה אכל כל צורכיה "שהיה<br />
כל הדה הלכתה "כל ההלכה הזו" (שבת א, ג"ש<br />
.(438.30<br />
;269.25<br />
ב"ק,<br />
,(250.20<br />
;243.5<br />
קודם למילית<br />
הן<br />
פסחים,<br />
"היכן"<br />
;106.10<br />
סוטה א,<br />
,(218.28<br />
כולהן<br />
כולהון "כולם" (שבת ב+שקלים א,<br />
"כולן"<br />
ניתן למצוא אותם כתובים כתיבה אחת:<br />
(שבת א,<br />
כלהן<br />
.(62.13<br />
דתנינן<br />
כל כאשר<br />
"בכל מקום<br />
ששנינו" (שבת ב+שקלים א, 126.23), אבל גם בכתיב הפרוד: כל הן דתנינן "בכל מקום ששנינו"<br />
(נידה, 290.13).<br />
11. כינוי חוזר<br />
ככינוי חוזר משמש שם העצם גרם "עצם" על נטיותיו; לצידו ניתן למצוא את שם העצם נפש<br />
"נפש", אולם בתדירות נמוכה יותר.<br />
דוגמאות: דלא אמרה מן גְ רמיֵה "שלא אמר אותה מעצמו" (שבת א,<br />
"מתיז על עצמו" (שבת א,<br />
,(65.8<br />
,(°76.10<br />
בשם גרמיה "בשם עצמו" (שבת א,<br />
,(67.25<br />
"מתכופף מאליו" (ברכות ב, 10.5), קטר גרמה "קושר את עצמו" (ברכות ג, רבינוביץ<br />
גרמה אמרה "כל עצמה אומרת" (ע"ז ב, אפשטיין<br />
מזלף על גרמֶ יהִ<br />
כרע מן גרמיה<br />
.(503.14<br />
,(248.19<br />
כל<br />
והיא יבשה מן גרמה "והיא מתייבשת<br />
96. ראה סוקולוף, מילון, ערך "בר", בעמ' 100.<br />
30
מעצמה" (שביעית ב, רבינוביץ, קטע<br />
(סוטה ב,<br />
.(130.14<br />
.(210.6<br />
עבדון גרמכון מזבזבזין "עשו את עצמכם מבזבזים"<br />
דישרון גרמון מן נשיותה שפטרו את עצמם מן הנשיאות" (פסחים, ג"ש<br />
קומה נפשה "לפני עצמו" (קידושין ב, 236.24).<br />
.(448.25<br />
12. כינוי הגומלין<br />
דאנון בהתין פלגין מן פלג "שהם מתביישים זה מזה" (קידושין ב,<br />
על חדה "והם חלוקים זה על זה" (נידה, 290.1).<br />
97<br />
236.24). – ואינון פליגין חדה<br />
97. כך גם בא"נ, ראה מילר-קסלר, דקדוק, עמ' (4.1.5§). 73<br />
31
ה-<br />
ת-<br />
חלק ב: השם<br />
.13<br />
נטיית השם<br />
13.1 צורני הנטייה<br />
השם בארמית מתחלק מבחינת המין לזכר ונקבה, מבחינת המספר ליחיד ורבים, ומבחינת מעמדו<br />
לנפרד, נסמך, ומיודע. הסופיות המציינות את המין, המספר והמעמד הן כדלקמן:<br />
זכר<br />
נקבה<br />
Ø<br />
יחיד<br />
נפרד<br />
נסמך Ø<br />
מיודע<br />
-ה<br />
-תה<br />
רבים<br />
נפרד<br />
-ין<br />
-ן<br />
נסמך<br />
-י<br />
-ת<br />
מיודע<br />
-ייה<br />
-תה<br />
13.2 הערות<br />
בא"ג המשתקפת בקטעי הגניזה,<br />
כמו ביתר ניבי הארמית המערבית,<br />
הסמנטית בין הצורות המיודעות לאלו שאינן מיודעות.<br />
נשמרה ההבחנה<br />
הבחנה זו ניטשטה לחלוטין בניבי<br />
98<br />
הארמית המזרחית, שבה משמשות הצורות המיודעות גם לשמות שאינם מיודעים.<br />
צורות הנסמך נדירות ביותר,<br />
להלן, פרק<br />
.(15<br />
והן משתקפות בעיקר בשמות עם כינויי הגוף החבורים<br />
(ראה<br />
מבני סמיכות נבנים בא"ג על פי רוב בדגם של סמיכות מבוקעת באמצעות<br />
המילית ד-, כגון: רבנין דקיסרין "חכמי קיסריה" (פסחים,<br />
,(437.18<br />
לוינגר 250.2).<br />
צורת המיודע משמשת גם לצורך פנייה: רַ שיעה "רשע!" (שבת א, ג"ש חרוביתה<br />
חרוביתה "עץ החרוב! עץ החרוב!" (מו"ק ב, אימַה "אמא!" (שבת ב+שקלים א,<br />
,(198.23<br />
אפשטיין 241.24).<br />
בדומה לניבים אחרים של הארמית נזדהו בא"ג צורות מסויימות<br />
–<br />
לפחות מבחינת כתיבן,<br />
אולם נראה שגם מבחינת ההגייה: צורות הנפרד והנסמך של שם זכר ביחיד; צורת המיודע של<br />
שם זכר ביחיד וצורת הנפרד של שם נקבי ביחיד; וכן היחיד והרבים של צורות הנסמך והמיודע<br />
של הנקבה.<br />
צורן הרבים של הזכר הוא על פי רוב -ין. עם זאת, יש גם שמות שריבוים נבנה בצורה שונה;<br />
באמצעות התוֹ ִכית :ha אבהתיה "אבותיו" (תענית ד, 177.16), רבים של אב; באמצעות התוכית<br />
.1<br />
.2<br />
.3<br />
.4<br />
.5<br />
98. קוטשר, מחקרים בא"ג, עמ' 9-8; הנ"ל, ארמית, עמ' 273.<br />
32
ב(<br />
:an כופרנייה "הכפרים" (ברכות ז,<br />
"הגדולים"<br />
1.5 ר (<br />
99<br />
(ברכות ב, 201.6), רבים של רב.<br />
בים של כפר; על ידי הכפלת עיצורי השורש: רברבייה<br />
13.3 דוגמאות<br />
להלן מספר שמות המובאים להדגמת צורני הנטייה שנדונו לעיל; דוגמאות רבות נוספות ניתן<br />
למצוא בפרק על משקלי השם (פרק<br />
:(16<br />
זכר: יחיד, נפרד: חמר "יין" (מו"ק ד,<br />
(פסחים,<br />
,(204.22<br />
משח "שמן" (שבת א,<br />
,(72.6<br />
.(109.1 — יחיד,<br />
סתרים" (גיטין+קידושין א,<br />
נסמך: בית מדרשה "בית המדרש" (פאה<br />
,(41.8<br />
,(223.5<br />
מגיר "שכן"<br />
כתב מיסטיריקון "כתב<br />
קל רב יהודה "קול רב יהודה" (שבת ב+שקלים א,<br />
.(125.19<br />
— יחיד,<br />
מיודע: יְדָא "היד" (שבת א,<br />
,(82.16<br />
סַקָּא "השק" (סנהדרין א,<br />
,(260.8<br />
סַלְעָה "הסלע"<br />
(סנהדרין א, 260.8). — רבים, נפרד: לַעַ מין "לגויים" (ע"ז א, 270.6), פמין "פיות" (ברכות ב, 4.23),<br />
סבין "זקנים" (שבת ב+שקלים א,<br />
— .(132.14<br />
,(246.16<br />
רבים, נסמך: בנינש "אנשים" (ע"ז ב, אפשטיין<br />
ונראה שיש לשייך לכאן גם את בפקי שבתה "במוצאי השבת" (פסחים,<br />
רבים, מיודע: כותליָא "הקירות" (סנהדרין א,<br />
— .(110.26<br />
,(260.33<br />
גושיה "הגושים" (שביעית ב,<br />
רוחייה "הרוחות" (שבת ב+שקלים א, 132.9), תרעייא "השערים" (שבת ב+שקלים א, 133.4).<br />
נקבה: יחידה, נפרדת: טָ בה "טובה" (ע"ז ב, 273.7), מִּ ילָא "דבר" (שבת א, ט"ש<br />
12), פִ יתָה "לחם" (ראה"ש+ביצה א,<br />
,(55.11<br />
F17.53, שורה<br />
.(°170.22 — יחידה,<br />
250.20) — יחידה, מיודעת: מלתָה (סנהדרין א,<br />
"המלכה" (ברכות ה,<br />
רֳבְרְבָן "גדולות" (שבת א,<br />
"השאלות" (ע"ז ב,<br />
,(258.9<br />
נסמך: מילת פלן "דבר של פלוני"<br />
כלתה "הכלה" (מו"ק ב,<br />
"ק,<br />
193.11), מלכתה<br />
— .(294.21<br />
רבות, נפרדות: דקיקן "קטנות" (ראה"ש+ביצה א,<br />
,(150.6<br />
,(°80.22<br />
קשיין "קשות" (מו"ק ב,<br />
.(197.9 — רבות,<br />
,(°272.18<br />
תרנגלתה "התרנגולת" (ע"ז א, אפשטיין 18.1).<br />
בהלין כנישתא "בבתי הכנסת האלו" (שבת ב+שקלים א,<br />
מיודע: שאֶ ילָתָה<br />
,(133.1-2<br />
99. השווה פסברג, דקדוק, עמ' .(§55c-e) 135<br />
33
.14<br />
נטיות מיוחדות<br />
14.1 שמות בסיומת<br />
-ay<br />
,(138.19<br />
-יי נפרד יחיד<br />
רומיי<br />
"רומאי" (שבת ב+שקלים א,<br />
ארמיי<br />
"ארמי,<br />
גוי" (קידושין ב, 234.3), בבליי "בבלי" (קידושין ב, 232.25)<br />
-ייה מיודע<br />
אונָיָה "תושב אונו" (שבת א,<br />
,(67.27<br />
רומייה "הרומאי" (ב"ק,<br />
249.19), בבלייה "הבבלי" (ראה"ש+ביצה א, 305.2)<br />
;170.9<br />
-יין נפרד רבים<br />
גוּתַ יִ ין<br />
"משרתים" (ראה"ש+ביצה א,<br />
סנהדרין ב,<br />
,(257.16<br />
יחידיין "יחידים" (סוטה א, 218.9), תניין "תנאים"<br />
(פסחים, 112.9)<br />
מיודע<br />
-אי, -יי, -ייה<br />
יהודאי "היהודים" (ברכות ב,<br />
,(9.7<br />
כותאי "הכותים" (ע"ז ב,<br />
,(67.7<br />
אפשטיין 246.1),<br />
קדמאי<br />
"הראשונים" (שבת א,<br />
תנייֵ<br />
,(87.4<br />
"התנאים"<br />
(שבת ב+שקלים א,<br />
שפיי<br />
"סוחרי היין"<br />
(שבת ב+שקלים א, 138.26),<br />
מערביֵיה<br />
"המערביים"<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
,(151.5<br />
טרסָ ייה "יוצאי טרסוס" (כלאים,<br />
ט"ש 8.270), דבבלייה "של הבבליים" (ברכות ג, 16.10)<br />
שלוש חלופות הכתיב של צורת הרבים-מיודע (-אי, -יי, -ייה) מוכרות לנו גם מן הא"נ: א-רמ-א-י<br />
"הארמאיים", א-פ-ס-י-י "האפסיים", א-מ-ו-רי-א<br />
"האדומיים",<br />
מצריי<br />
"המצריים",<br />
ליווייא<br />
100<br />
"האמוריים", וכן מתרגום ניאופיטי: אדומאי<br />
101<br />
"הלויים".<br />
הכתיבים הללו מצויים גם בארמית<br />
102<br />
הרשמית. נראה שהכתיב הראשון מכוון להגייה ,-aʾe ואילו השני מכוון להגייה .-aye גם את<br />
חלופת הכתיב השלישית -ייה מקובל לראות כמכוונת להגייה<br />
103<br />
.-aye באחת הצורות טרח המנקד<br />
להדגיש זאת בנקדו צירי תחת היו"ד: מערביֵיה "המערביים" (ראה"ש+ביצה א, 151.5). אולם אין<br />
104<br />
להסיק מכך בהכרח ששתי ההגיות נתקיימו זו לצד זו בא"ג.<br />
.100<br />
.101<br />
.102<br />
.103<br />
מילר-קסלר, דקדוק, עמ' 101.<br />
גולומב, דקדוק, עמ' 118-114.<br />
ראה דוגמאות אצל באייר, כתבי ים המלח, עמ' 454-453.<br />
ראה דלמן, דקדוק, עמ'<br />
;194<br />
(עזרא ד, ט), יְהוּדָיֵא "היהודים" (עזרא ד, יב) ועוד.<br />
עם זאת,<br />
לא ניתן לדעתי לשלול לחלוטין את האפשרות שהכתיב<br />
השומרונים אנו מוצאים גם צורות המרמזות על ההגייה<br />
באייר, שם. וכן השווה לסיומת -ָיֵא בארמית מקראית, כגון בָבְלָיֵא "הבבליים"<br />
להגייה (גם) מכוון -ייה<br />
.-ayya<br />
כגון ,ayya<br />
"העברים" 841) p. 229, ,(A. E. Cowley, The Samaritan Liturgy, Oxford 1909,<br />
להגייה<br />
מצוך,<br />
,aye<br />
עמ' דקדוק,<br />
זכאיה<br />
"הזכאים",<br />
בפיוטי<br />
עבראיה<br />
שמות אלו קשה לפרשם כמכוונים<br />
משום שהשומרונים כלל אינם מכירים את הצורן הזה לרבים המיודע של השמות הנדונים (ראה<br />
,(296<br />
ולכן נראה לי שלא נותר אלא לפרשם כמכוונים להגייה<br />
"השלמים". אולי ניתן לצרף לכאן גם את רתאיה råttā˚yyå "החנונים" (קול רינה, עמ'<br />
היחיד-נפרד שלו היא רתאי (אם כי השומרונים הוגים אותה תמיד<br />
בהיקש ayya<br />
לשמות<br />
109, שורה 77), שצורת<br />
,råt'tā˚<br />
.104<br />
כזה לשמות "השלמים" ייתכן שפעל גם בא"ג.<br />
ראה הדיון על קיים ~ קאים להלן, פיסקה 28.1, הערה שנייה.<br />
גם כאשר השם אינו מיודע). היקש<br />
34
14.2 שמות בסיומת<br />
-u ,-i<br />
שמות שבצורת הנפרד שלהם מסתיימים בתנועת<br />
-וּ או ִ -י<br />
הם נקביים;<br />
בצורת הנפרד, חוזרת ומופיעה בצורות הנסמך והמיודע. דוגמאות לשמות בסיומת<br />
תי"ו הנקבה,<br />
שנשלה<br />
:-i<br />
-י נפרד יחידה<br />
איטרי "איטריות" (חלה א, אפשטיין 126.33)<br />
,(172.19<br />
מיודע<br />
-יתה<br />
אִ יטְ ריתַה<br />
"האיטריות" (ראה"ש+ביצה א,<br />
"עץ חרוביתה<br />
החרוב" (מו"ק ב,<br />
,(198.23<br />
נעמיתה "בת היענה" (מו"ק ג,<br />
,(203.10<br />
[לעב]יבִ יתָא "לקדחת" (שבת א,<br />
,(82.20<br />
צְּ לוֹחִ יתָא "הבקבוק" (שבת<br />
°76.13) א,<br />
-יין נפרד רבות<br />
דדובריין "של דבורים" (פאה,<br />
(41.3<br />
מיודע<br />
-יתה<br />
105<br />
מסטובִ יתה "הספסלים" (ראה"ש+ביצה א, 170.5)<br />
דוגמאות לשמות בסיומת<br />
:-u<br />
-ו נפרד יחידה<br />
טיבו "טובה" (ברכות ב, 10.5), טָ יבו (ע"ז ב, אפשטיין 247.3).<br />
נסמך - תו<br />
בְ פלגות עַ גיל "בחצי כיכר" (שבת א, ג"ש<br />
(436.5<br />
בפלגות פמך "בחצי<br />
פיך" (פסחים, לוינגר<br />
(254.21<br />
-ותה מיודע<br />
טרחותה "הטרחה" (מו"ק ב,<br />
,(193.11<br />
מלכותה "המלכות" (ברכות<br />
17.5), ג,<br />
בנשיותַה "בנשיאות" (שבת ב+שקלים א, רבינוביץ<br />
,(506.5<br />
תיבותה "התיבה" (ברכות ג,<br />
(21.12<br />
,(272.21<br />
נפרד רבות<br />
-וון, -יין<br />
אומנוון<br />
"אומנויות" (ע"ז ב,<br />
לָאְ בוּיָין<br />
"לאִ תּים" (שבת א,<br />
(°80.10<br />
מיודע<br />
-וותה<br />
פלגוותא "המחלוקות" (ברכות ג, 23.10)<br />
.105<br />
מההקשר המלא, לא תתבון לכון על מסתובִ יתה דסדרה דבר עולה דאינין צנינן "לא תשבו לכם כל הספסלים של<br />
בית הכנסת הגדול של בר עולה, מפני שהם קרים", עולה בבירור שמדובר בצורת רבים. ניקוד הבי"ת בחיריק,<br />
אם איננו טעות סופר (לכאורה צ"ל מסתובְיָתָה), הרי הוא שווא שנהגה כתנועת i בשל הידמות לעיצור<br />
אחריו.<br />
y שבא<br />
35
ֵה-<br />
15. שמות עם כינויי גוף חבורים<br />
כינויי הגוף החבורים מצטרפים לשם בצורת הנסמך שלו. כבארמית הרשמית אף בא"ג ניתן<br />
להבחין בין כינויים המצטרפים לשמות, שצורת הנסמך שלהם מסתיימת בעיצור, לבין כינויים<br />
המצטרפים לשמות, שצורת הנסמך שלהן מסתיימת בתנועה. על פי רוב, מסתיימי העיצור הם<br />
צורות זכר-יחיד, נקבה-יחידה ונקבה-רבים, ואילו מסתיימי התנועה הם צורות זכר-רבים.<br />
15.1 צורני הנטייה<br />
לנסמך המסתיים בעיצור:<br />
לנסמך המסתיים בתנועה:<br />
יחיד<br />
מדבר<br />
-י<br />
-יי<br />
-ַך<br />
נוכח<br />
-ֵיך<br />
–<br />
נוכחת<br />
-יך<br />
נסתר<br />
-ֵיה,<br />
-וי<br />
-ָה<br />
נסתרת<br />
-יה<br />
רבים<br />
מדברים<br />
-ן<br />
-ינן<br />
נוכחים<br />
-כון<br />
-יכון<br />
–<br />
–<br />
נוכחות<br />
נסתרים<br />
-ון, הון<br />
-יהון<br />
–<br />
נסתרות<br />
-יהן<br />
15.2 הערות<br />
יש שבמקום כינוי המדבר -יי יבוא -וי (כמו כינוי הנסתר): אנה מן יומוי לא [כוונית] "אני<br />
מימיי לא כיוונתי" (ברכות ב,<br />
נאופיטי,<br />
.(10.2<br />
שגם בו קיימת התופעה,<br />
על עניין זה העמיד לראשונה א' דיאז-מאצ'ו ביחס לתרגום<br />
והסבירוֹ כהחלפת כינוי המדבר בכינוי הנסתר מטעמים<br />
106<br />
סגנוניים-רטוריים של דרך ארץ. אולם דעה זו נדחתה, לאור קיומה של התופעה גם מחוץ<br />
לספרות התרגום,<br />
107<br />
כגון בתלמוד הירושלמי ובניבי הארמית המערבית החדשה. בן-חיים הציע<br />
.1<br />
A. Díez Macho, “L’usage de la troisième personne au lieu de la première dans le Targum”, Mélanges Dominique<br />
pp. 62-89 .Barthélemy, P. Cassetti et. al. (ed.), Fribourg-Göttingen 1981, בכך חזר בו דיאז-מאצ'ו מדעתו הקודמת, כי<br />
.106<br />
.107<br />
מדובר בטעות מעתיקים בשל הדמיון בין וי"ו ליו"ד. לא ברור לי על כן מדוע בחר גולומב לאמץ בדקדוקו את<br />
דעתו הראשונה של דיאז מאצ'ו; ראה גולומב, דקדוק, עמ' 51.<br />
דוגמאות מתוך התלמוד הירושלמי אסף ש"י פרידמן, "אנא מן יומוי = אנא מן יומיי ('מימיי'): לתצורת הכינוי<br />
החבור בארמית הגלילית", מחקרים בלשון, ב-ג, בעריכת מ' בר-אשר, ירושלים תשמ"ז, עמ'<br />
,215-207<br />
כגון<br />
עובדוי, טובויי, עלוי. לדוגמאות מתוך ניבי הארמית המערבית החדשה ראה מאמרו של בן-חיים הנזכר בהערה<br />
הבאה.<br />
36
לראות כאן תופעה פונטית:<br />
פסברג:<br />
הוא מציין,<br />
מעתק<br />
oy<br />
< ay<br />
בסופי<br />
108<br />
מילים.<br />
הצעה זו לא נתקבלה על ידי<br />
כי העובדה שבחלק מהניבים מוגבלת התופעה לכינוי המדבר,<br />
לראות בה תהליך פונטי; מתהליך פונטי יש לצפות להשפעה על כל דיפתונג<br />
ay סופי,<br />
מקשה<br />
לאו דווקא<br />
בכינוי המדבר. לכן יש לדעתו לראות כאן תופעה מורפולוגית, שבמסגרתה נתפס כינוי הנסתר<br />
oy כמורכב מצורן הרבים o ומצורן גוף<br />
,i<br />
109<br />
.i<br />
ובשל כך הועבר לכינוי המדבר, שגם בו צורן הגוף הוא<br />
כינויי הגוף של השמות אב ו-אח ביחיד מתחברים לצורות אבו- ו-אחו- (מסתיימי תנועה): אבוך<br />
"אביך" (שבת ב+שקלים א,<br />
126.34; שבת א,<br />
,(139.6 ;127.12<br />
אבוי "אביו" (ברכות ב,<br />
;201.3<br />
,(74.36<br />
אבויי (מו"ק ב,<br />
,(194.24<br />
241.1); אבל יש גם אבוה "אביו" (ראה"ש+ביצה א,<br />
חלה א, אפשטיין<br />
אחוי "אחיו" (שבת ב+שקלים א, אפשטיין<br />
.(167.14<br />
מתחברים לצורה אבהת-: אבהתיה "אבותיו" (תענית ד, 177.16).<br />
כינויי הגוף של השם אב ברבים<br />
הצורה לְאֶ בה "לאבי" (שבת א, °78.4) מיוחדת משתי סיבות: ראשית, מדובר בצורה מיודעת<br />
("האב"), אולם משמעותה היא כשל שם העצם אב עם כינוי הגוף של המדבר<br />
בהברה הראשונה מופיע סגול במקום תנועת<br />
כתוצאה של שינוי ספוראדי<br />
הצפויה a<br />
(שהרי<br />
.(*ʾab<br />
אב ><br />
< a<br />
111<br />
e בהברה לא מוטעמת סגורת דגש בא"ג.<br />
110<br />
("אבי"); שנית,<br />
סגול זה הוסבר<br />
.2<br />
.3<br />
15.3 דוגמאות<br />
15.3.1 לנסמך המסתיים בעיצור<br />
מדבר: שמות זכריים: בלבי "בלבי" (ברכות ב,<br />
ב+שקלים א,<br />
,(10.2<br />
מרי "אדוני" (ברכות ה,<br />
;294.24<br />
,(132.24<br />
פרני "כתֻ בּתי" (פסחים, ג"ש<br />
שמות נקביים ביחיד: אורייתי "תורתי" (ברכות ה,<br />
,(444.14<br />
שמי "שמי" (ברכות א,<br />
שבת<br />
– .(6.10<br />
,(294.23<br />
,(126.33<br />
בדעתי "בדעתי" (ברכות ה, 295.23), חובתי "חובתי" (ברכות א,<br />
שמועתי "המסורות ההלכתיות שלי" (גיטין+קידושין א, 226.13).<br />
נוכח: שמות זכריים: מַרַך "אדונױ" (ראה"ש+ביצה א,<br />
אצותי "עיסתי" (חלה א, אפשטיין<br />
.(6.1<br />
,(172.16<br />
,(294.22<br />
פיוסך "פיוסױ" (שבת ב+שקלים א,<br />
"סופױ" (פסחים, לוינגר<br />
,(132.26<br />
– שם נקבי ברבים:<br />
בממונך "בממונױ" (ברכות ה,<br />
פמך "פיױ" (פסחים, לוינגר<br />
254.20), סופך<br />
,(270.26<br />
תורך "שורױ" (ברכות ב,<br />
.(9.6<br />
– שמות נקביים: לאמך "לאמױ"<br />
(מו"ק ג, 203.1), דעתך "דעתױ" (ברכות ה, 295.21), חובתך "חובתױ" (ברכות ה, 295.24).<br />
נוכחת: לבריך "לבנֵװ" (ברכות ב, 9.14), דעתיך "דעתֵ װ" (קידושין ב, 230.10).<br />
ז' בן-חיים, "האומנם נסתר במקום מדבר?", ספר אברהם אבן-שושן, בעריכת ב"צ לוריא, ירושלים תשמ"ה, עמ'<br />
.98-93<br />
ש' פסברג, "עיונים בארמית של שרידי התרגום הארץ-ישראלי לאור חומר משווה", דברי הקונגרס העולמי<br />
התשיעי למדעי היהדות, חטיבה ד, כרך א, ירושלים תשמ"ז, עמ' 18 ואילך.<br />
וכך הוא גם בקטעי התרגום מן הגניזה ובאונקלוס. ראה דיונו של י' פרי, תורת הצורות של הארמית הגלילית על<br />
פי שרידי התרגום הארצישראלי, עבודת מוסמך, אוניברסיטת תל אביב, תשל"ז, עמ' 10.<br />
השווה אקת"ג אֶ יבָּא;<br />
פסברג, דקדוק, עמ' (18c§). 66 תופעה זו ניתן למצוא גם בקטעי התרגום מן הכניזה, כגון:<br />
סֶ גּין, יֶמָּא ראה בעניין זה גינזברג, בשולי תרגום, עמ' 381. דוגמה נוספת מקטעי הגניזה של הירושלמי היא עימה<br />
"העם" (סוטה ב, 210.6).<br />
.108<br />
.109<br />
.110<br />
.111<br />
37
ה-<br />
נסתר: הכינוי לנסתר מופיע מלא יו"ד<br />
(-יה)<br />
וחסר יו"ד<br />
(<br />
)<br />
בחילוף חופשי,<br />
לעתים אפילו<br />
באותו משפט ממש, למשל: לא שלום הווה שמיה ולא צדקיהו הווה שמה "לא 'שלום' היה שמו,<br />
ולא 'צדקיהו' היה שמו" (סוטה א,<br />
"שמע את קולו של הנער קורא" (שבת א,<br />
"בסופו" (שבת א,<br />
"בוראו" (שבת א, ג"ש<br />
שינֵּיהִ<br />
"שינו" (שבת א,<br />
112<br />
214.31). נדיר הכתיב בשתי יו"דין: שמע קלייה ְדּט ְלָיה קרי<br />
.(°82.35<br />
,(°82.30<br />
בשלמֵ יה<br />
"בשלומו"<br />
דוגמאות לצורות בכתיב מלא יו"ד: בְ סופֵ יה<br />
(שבת ב+שקלים א,<br />
רבינוביץ<br />
,(506.4<br />
,(436.8<br />
אַדֵנֵיה "אוזנו" (שבת א,<br />
,(82.2<br />
לקרתֵּ יה "לעירו" (שבת א,<br />
בַרְיֵיה<br />
,(°67.2<br />
,(82.1<br />
לאמֵ יה "את אימו" (שבת ב+שקלים א, אפשטיין<br />
,(241.24<br />
בריה<br />
"בנו" (שבת א, 69.3), חייליה "חוזקו" (שבת א, 78.5), פמיה "פיו" (שבת א, 85.28), לרביה "לרבו"<br />
(פסחים,<br />
לוינגר<br />
,(257.11<br />
שטתיה<br />
"שיטתו" (שבת<br />
בכתיב חסר יו"ד: טעמֵה "טעמו" (סנהדרין א,<br />
62.35), א,<br />
תורתיה<br />
"פרתו" (ברכות ב,<br />
.(9.6<br />
,(°259.16<br />
עודדֵה "הצמר שלו" (שבת א,<br />
אמה "אמו" (מו"ק ד, 206.3), טעמה בפמה "טעמו (של היין) בפיו" (מו"ק ד, 204.23-24).<br />
נסתרת: סופָה "סופהּ" (שבת א,<br />
,(80.31<br />
,(82.13<br />
ברה "בנהּ" (עירובין,<br />
,(95.19<br />
ב, 210.8), קלה "קולהּ" (ברכות ב, 9.7), בַה "בהּ" (ע"ז ב, אפשטיין 247.8).<br />
פרנה "כתובתהּ" (סוטה<br />
מדברים: דבַרָ יין "של בוראנו" (שבת א, ג"ש 436.7). את הכינוי בצורה כמתניתין "כמשנתנו"<br />
(פסחים,<br />
(109.13<br />
113<br />
יש לראות כהשפעה בבלית,<br />
שמדובר באימלי (כלומר, מעתק תנועות<br />
המנוקדת<br />
מתניתֵן<br />
"משנתנו" (מו"ק ב,<br />
< ā<br />
.(194.21<br />
מצפים לכתיב מלא יו"ד ולחיריק תחת התי"ו.<br />
נוכחים:<br />
אגרכון<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
"שכרכם"<br />
(שביעית ב,<br />
אולם נראה כי לא ניתן לשלול את האפשרות<br />
114<br />
ē). תמיכה לאפשרות זו ניתן אולי למצוא בצורה<br />
שכן אילו היה מדובר בהשפעה בבלית,<br />
רבינוביץ,<br />
קטע<br />
,(130.3<br />
.(84.11<br />
נוכחות: אין בידי דוגמאות.<br />
דעתכון<br />
היינו<br />
"דעתכם"<br />
נסתרים: שתי צורות הכתיב -ון ו-הון, מופיעות בחילוף חופשי, לעתים זו לצד זו, כגון: טעמהון<br />
/ טעמון<br />
"טעמם" (ברכות ו, אפשטיין<br />
הה"א בוטאה בדיבור.<br />
ד,<br />
;(238.17<br />
דוגמאות נוספות:<br />
הכתיב -הון משקף כתיב ארכאי, מתקופות שבהן<br />
דעתון<br />
"דעתם" (פסחים,<br />
"משנתם" (מו"ק ג, 202.18), שטתון "שיטתם" (ראה"ש+ביצה א,<br />
לוינגר<br />
,(269.27<br />
,(168.5<br />
ח, 207.14)<br />
מתניתון<br />
דעתהון "דעתם" (מו"ק<br />
ברהון "חברם" (פסחים, 111.4), קלקלתהון "קלקלתם" (ראה"ש+ביצה א,<br />
דמותהון "דמותם" (ברכות ג, 17.5).<br />
נסתרות: אין בידי דוגמאות.<br />
,(148.18<br />
15.3.2 לנסמך המסתיים בתנועה<br />
מדבר: ידיי "ידיי" (ברכות ב, 9.19), מן [קו]מיי "מלפניי" (מו"ק ג, 199.10).<br />
חילוף זה מצוי גם בקטעי גניזה של בראשית רבה; ראה: סוקולוף, קטעי ב"ר, עמ' 68. יש לציין, שכאשר הכתיב<br />
חסר יו"ד קשה לעתים לקבוע בוודאות האם מדובר בשם עם כינוי נסתר או בשם מיודע; לדוגמה, ברה יכול<br />
לציין "בנו" אבל גם "הבן".<br />
ראה אפשטיין, דקדוק, עמ' 123.<br />
על אימלי בארמית של הכתובות מן הגניזה ראה פרידמן, כתובות, א, עמ'<br />
.58<br />
המשנה; ראה י"נ אפשטיין, מבוא לנוסח המשנה, ירושלים תשכ"ד, עמ' 1245-1244.<br />
ויש אף רמזים לאימלי בלשון<br />
.112<br />
.113<br />
.114<br />
38
מ(<br />
נוכח: עלֵיך "עליױ" (ע"ז ב, ט"ש ס"נ 81.97), קומיך "לפניױ" (מו"ק ד, 204.10), מִ ילֶיך "דבריױ"<br />
(שבת א,<br />
ג"ש 437.18).<br />
נוכחת: אין בידי דוגמאות.<br />
נסתר:<br />
"וחבריו" (שבת א,<br />
ג,<br />
על פי רוב ביו"ד אחת:<br />
לתלמידוי<br />
"לתלמידיו" (ראה"ש+ביצה א,<br />
,(170.6<br />
,(80.34<br />
,(199.9<br />
במנוי "בבגדיו" (שביעית ב,<br />
וחברוי<br />
יומוי "ימיו" (שבת א, 82.2; מו"ק ב, 198.14), טפרוי "צפורניו" (מו"ק<br />
,(55.9<br />
צורכוי "צרכיו" (ברכות ב,<br />
,(4.24<br />
וקריבוי "וקרוביו"<br />
(מו"ק ג, 199.18), תפילוי "התפילין שלו" (מו"ק ג, 200.5), טעמוי "טעמיו" (פסחים, לוינגר<br />
גם בשני יודי"ן: תלמידויי "תלמידיו" (סוטה ב, 210.12).<br />
.(244.6<br />
נסתרת: בהעדר ניקוד, קשה לקבוע בוודאות אם מדובר בשמות עם כינוי הנסתרת או שמות<br />
מיודעים: ארמלתא דר' שובתיי הוות מבזבזה בנכסייה "האלמנה של ר' שבתיי הייתה מבזבזת<br />
את נכסיה / את הנכסים" (סוטה ב, 210.5), כת' ואנשי בבל עשו את סכות בנות תרנגלתה ופרחיה<br />
"כתוב: 'ואנשי בבל עשו את סֻ כּוֹת בְּ נוֹת'<br />
"ב יז ל)<br />
– התרנגולת<br />
אפשטיין 18.1).<br />
מדברים: ביומינן "בימינו" (שבת ב+שקלים א,<br />
,(132.14<br />
קומינן "לפנינו" (ברכות ד, רבינוביץ 504.16; ברכות ה, 294.18).<br />
נוכחים:<br />
חייכון<br />
"חייכם"<br />
בידיכון "בידיכם" (שביעית ב,<br />
נוכחות: אין בידי דוגמאות.<br />
(ברכות ג,<br />
ואפרוחיה / והאפרוחים" (ע"ז א,<br />
אחינן "אחינו" (קידושין ב,<br />
,(232.27<br />
נשיכון 17.4),<br />
"נשיכם" (גיטין+קידושין א,<br />
,(226.28<br />
.(53.19<br />
נסתרים: אפיהון "פניהם" (ברכות ג,<br />
"בידיהם" (ראה"ש+ביצה א,<br />
,(17.1<br />
בניהון "בניהם" (פסחים, ג"ש<br />
,(443.25<br />
,(163.19<br />
יומיהון "ימיהם" (סוטה א,<br />
שלהם" (ביצה ב, 155.14), מיליהון "דבריהם" (פסחים, לוינגר<br />
218.27). בכתיב חסר יו"ד: ואלההון "ואלוהיהם" (שבת א, ג"ש<br />
,(213.24<br />
,(260.32<br />
.(436.5<br />
.(106.7<br />
בידיהון<br />
כֶ נפיהון "הכנפיים<br />
נחיריהון "אפם" (סוטה א,<br />
נסתרות: דתחותיהן "שתחתיהן" (פסחים, צורת הזכר משמשת לעתים גם לנקבה:<br />
פקדו נשיכון דלא יתלשון שעריהון על מתייא "פקדו על נשיכם שלא יתלשו את שערן בגין<br />
115<br />
המתים" (גיטין+קידושין א, 226.28-29).<br />
.115<br />
וכך גם צורן העתיד לרבים המשמש גם לרבות; ראה להלן, פיסקה 20.2.2, הערה שנייה.<br />
39
16. משקלי השם<br />
116<br />
בחלק זה מובאים השמות שבקטעי הגניזה מסודרים לפי משקליהם הפרוטו-ארמיים. המצאי<br />
בתוך כל משקל מסודר על פי סדר האל"ף בי"ת, בהפרדה בין שמות זכריים ונקביים. אימצתי את<br />
דרכו של פסברג בספרו לכתוב לפני כל שם את צורת הנפרד שלו. נוהג זה עשוי להקל על הקורא,<br />
בכך שנטיית השם הופכת שקופה יותר.<br />
16.1 שם בעל עיצור מקורי אחד<br />
פם "פה": שם זה מופיע בקטעי הגניזה לפי צורתו המערבית המקורית, דהיינו בכתיב המשקף את<br />
ההגייה<br />
117<br />
,pem<br />
,pum<br />
בעוד שבכתבי יד של<br />
118<br />
בהשפעת הארמית המזרחית.<br />
התלמוד והמדרשים נשתבשה צורתו פעמים רבות<br />
קוטשר ראה במילה זו<br />
"מעין אבן בוחן בהוכחה,<br />
ל-פום<br />
באיזו<br />
מידה 'תוקנו' הטכסטים הרגילים של הגלילית". בעיקר רווח הביטוי לפם כן "לפי כך" (שבת א,<br />
;72.12<br />
א,<br />
א,<br />
ראה"ש+ביצה א, 142.15), שבכי"ל נכתב<br />
,(259.10<br />
פמין "פיות" (ברכות ב,<br />
,(4.23<br />
119<br />
לפום כן. דוגמאות נוספות: לפֵּם כֵן (סנהדרין<br />
פמך "פיױ" (פסחים, לוינגר<br />
,(254.20<br />
.(85.28<br />
פמיה "פיו" (שבת<br />
עם זאת גם בקטעי הגניזה קיים הכתיב בוי"ו: לפום כן (שבת ב+שקלים א,<br />
;130.28<br />
138.11; סוטה א, 219.9).<br />
16.2 שמות דו עיצוריים<br />
*qal 16.2.1<br />
ר' "אב": אב<br />
תחליפה אבה<br />
"ר'<br />
תחליפה האב"<br />
(ברכות ה,<br />
,(293.23<br />
לְאֶ בה<br />
"לאבי" (שבת א,<br />
120<br />
°78.4), אבוי "אביו" (שבת א, 74.36), פעם אחת גם אבויה (שבת ב+שקלים א, 132.6), אבוך<br />
"אביױ" (שבת ב+שקלים א,<br />
,(127.12<br />
אבהתיה "אבותיו" (תענית ד,<br />
שמעון בר אבא מילולית: "של ר' שמעון בן האב" (ברות א,<br />
ב+שקלים א, אפשטיין<br />
.(177.16<br />
.(6.2<br />
,(241.1<br />
אחה מילולית: "ר' יעקב בן האח" (ברכות ב,<br />
(סנהדרין ב,<br />
אחינן "אחֵ ינו" (קידושין ב,<br />
.(232.27<br />
– .(10.23<br />
גם כשם פרטי: דר'<br />
– אח "אח": אחוי "אחיו" (שבת<br />
גם כשם פרטי: ר' יעקב בר<br />
יד "יד": יְדָא "היד" (שבת א,<br />
,(82.16<br />
,(257.19<br />
בידיה "בידו" (ראה"ש+ביצה א,<br />
,(171.4<br />
,(17.9<br />
ידיה "הידיים" (שבת ב+שקלים א,<br />
ידיי "ידיי" (ברכות ב, 9.19).<br />
,(132.19<br />
ידא<br />
ובידה "ובידו" (ע"ז א, אפשטיין<br />
ידי חובתך "ידי חובתױ" (ברכות ה,<br />
,(295.24<br />
כך מסווג פסברג בדקדוקו, ובעזרת ספר זה סיווגתי את רוב השמות. לסיווגם של שמות שאינם מופיעים<br />
באקת"ג נעזרתי בדקדוקים של דלמן, מצוך ומילר-קסלר.<br />
השווה א"ש: בפימה<br />
(שם, עמ' 98 שורה 65)<br />
מחקרים בא"ג, 13-12.<br />
א;<br />
ראה פרידמן, כתובות, א, עמ' 70.<br />
ראה לעיל, הערה 111.<br />
bā˚fimme "בפיו" (בן-חיים, קול רינה, עמ' 76, שורה 21), פם<br />
"נ: פ-י-ם "פה" (מילר-קסלר, דקדוק, עמ' 79).<br />
לפם<br />
fam alfam "פה לפה"<br />
.116<br />
.117<br />
.118<br />
.119<br />
.120<br />
40
ה"<br />
ש )<br />
עם סיומת הנקבה: אחה "אחות": חתה<br />
"אחותו" (מו"ק ג,<br />
שנה "שנה": שיתה<br />
(שבת ב+שקלים א,<br />
– .(199.8<br />
>)<br />
שנה" (ראה"ש+ביצה א,<br />
,(144.22<br />
132.14), שנין "שנים" (סוטה ב, 210.11).<br />
רשתה<br />
ריש שתה) "ראש השנה"<br />
*qil 16.2.2<br />
בר "בן": ובָר "ובן" (שבת א, ג"ש<br />
(ברכות א,<br />
ברא (סוטה א,<br />
(מו"ק ב,<br />
,(437.18<br />
בר נזירה<br />
"פ) "בן הנזיר" (שבת א,<br />
,(73.4<br />
;8.15<br />
ברכות ג,<br />
,(26.8<br />
בירבי "בן רבי" (פסחים,<br />
,(114.25<br />
ברה "הבן" (פסחים,<br />
ביר "בן"<br />
,(113.19<br />
,(221.14<br />
לבריך "לבנװ" (ברכות ב,<br />
,(9.14<br />
בריה "בנו" (שבת א,<br />
,(69.3<br />
"בנהּ" ברה 188.8),<br />
"אנשים" (ע"ז ב, אפשטיין<br />
(עירובין,<br />
,(95.19<br />
בניהון<br />
"בניהם" (פסחים,<br />
ג"ש<br />
,(443.25<br />
– .(246.16<br />
נשין "נשים": נשייה "הנשים" (ברכות ב,<br />
;9.13<br />
,(110.25<br />
(פסחים,<br />
נשיכון "נשיכם" (גיטין+קידושין א,<br />
.(111.3 – שם<br />
"שם" (סוטה ב,<br />
,(210.19<br />
גם: ברה<br />
בנינש<br />
פסחים,<br />
121<br />
226.28). – עא "עץ" (שבת א, 85.27), אעין "עצים"<br />
בשם גרמיה "בשם עצמו" (שבת א,<br />
גם משום זעיר מיניה (שביעית ב, רבינוביץ, קטע, 131.20), שמי "שמי" (ברכות א,<br />
"שמו" (סוטה א, 214.31), שמה "שמו" (מו"ק ד, 204.12).<br />
67.25), אבל<br />
6.10), שמיה<br />
*qāl 16.2.3<br />
טב "טוב" (פאה<br />
,(41.7<br />
טבא "הטוב" (ראה"ש+ביצה א,<br />
(פסחים, 107.25), מיי "מים" (שבת ב+שקלים א,<br />
– .(172.6<br />
– .(127.22<br />
.(294.30<br />
ב+שקלים א,<br />
מיי "מים": דְמַיֵי "של מים"<br />
כס "כוס": כסה "הכוס" (ברכות ה,<br />
– סב "זקן": חד סב "זקן אחד" (מו"ק ב, 194.24; סוטה א, 218.11), סבין "זקנים" (שבת<br />
.(132.14<br />
קלה "הקול" (פסחים, ג"ש<br />
– קל "קול": קל רב יהודה "קול רב יהודה" (שבת ב+שקלים א,<br />
,(125.19<br />
,(444.7<br />
קליה "קולו" (פסחים, ג"ש<br />
,(444.2<br />
.(82.35<br />
עם סיומת הנקבה: דרה "חצר": בדרתיה "בחצרו" (ראה"ש+ביצה א,<br />
"טובה": היא טָ בה "היא טובה" (ע"ז ב,<br />
קלייה "קולו" (שבת א,<br />
– .(303.22<br />
– .(273.7<br />
.(10.24<br />
טבה<br />
ענה "עונה, עת": ענתה "העת" (ברכות ב,<br />
*qūl 16.2.4<br />
גוף "גוף": גופה "הגוף" (סוטה א,<br />
חוט "חוט": חוטה "החוט" (שבת א,<br />
– .(218.33<br />
גוש "גוש": גושיה "הגושים" (שביעית ב,<br />
– .(55.11<br />
– .(85.28<br />
"גרם מדרגות": לולה "גרם המדרגות" (מגילה,<br />
טור "הר": טורה "ההר" (ברכות ב,<br />
– .(4.21<br />
– .(208.9<br />
– .(17.7<br />
רוח "רוח": רוחין "רוחות" (ברכות ב,<br />
,(9.18<br />
.(132.9<br />
– שוק "רחוב, סמטה": בשוקה "ברחוב" (ע"ז א, אפשטיין<br />
"התותים" (שבת ב+שקלים א, אברמסון<br />
לול<br />
נור "אש": דנור "של אש" (ברכות ג,<br />
רוחייה "הרוחות" (שבת ב+שקלים א,<br />
– .(17.9<br />
.(°12.9<br />
תות "תות": תותיה<br />
121. צורת יסוד ;niš השווה פסברג, דקדוק, עמ' (60a§). 138<br />
41
*qall 16.2.5<br />
"החג חגה "חג": חג<br />
"החיים" (ברכות ב,<br />
(=סוכות)" (שבת א,<br />
–<br />
.(74.35<br />
חיין<br />
"חיים" (קידושין ב,<br />
,(232.28<br />
,(9.1<br />
"ומה היה טיבו?" (שבת א,<br />
"בים" (שקלים ב,<br />
(סנהדרין א,<br />
חייכון "חייכם" (ברכות ג,<br />
.(17.4<br />
,(120.33<br />
חייה<br />
– טב "איכות, טיב": ומה הוה טביה<br />
122<br />
72.1). – ים "ים": ימא "הים" (ברכות ד, רבינוביץ 505.10), בימה<br />
ימה רבה "הים הגדול" (שבת ב+שקלים א,<br />
– .(135.13<br />
– .(260.8<br />
"האנשים" (סוטה ב,<br />
בהרחבה להלן, פיסקה<br />
עם "עם, אנשים": תרין עמה "שני האנשים" (שבת א, ג"ש<br />
סַקָּא "השק"<br />
עימה 435.3),<br />
123<br />
210.6), לַעַ מין "לגויים" (ע"ז א, 270.6). – רב "גדול, אדון". על שם זה ראה<br />
.16.11<br />
עם סיומת הנקבה: כלה "כלה": כלתה "הכלה" (מו"ק ב, 193.11).<br />
*qill 16.2.6<br />
אם "אם": אימַה "אמא!" (שבת ב+שקלים א, אפשטיין<br />
לאמֵ יה "את אימו" (שבת ב+שקלים א, אפשטיין<br />
,(241.24<br />
לאמך "לאמך" (מו"ק ג,<br />
,(203.1<br />
– .(241.24<br />
,(82.2<br />
לשִׁ ינָה (שבת א,<br />
82.20), שינֵּיהִ<br />
"שינו" (שבת א, °82.1).<br />
עם סיומת הנקבה: חיטה "חיטה": חיטייה "החיטים" (פסחים,<br />
א, ט"ש<br />
שן "שן": לשִ ינָּה "לַ שן" (שבת א,<br />
.(106.6<br />
,(12 שורה ,F17.53<br />
{מלתיה} "דברו" (פסחים,<br />
(פסחים, לוינגר<br />
מילתא "הדבר" (פסחים, לוינגר<br />
,(251.24<br />
– מִּ ילָא "דבר" (שבת<br />
מלתָה (סנהדרין א,<br />
,(258.9<br />
,(103<br />
מלין "דברים" (פסחים, לוינגר<br />
,(244.22<br />
– .(260.32<br />
פִ יתָה "לחם" (ראה"ש+ביצה א,<br />
"שיטתו" (שבת א, 62.35), שטתון "שיטתם" (ראה"ש+ביצה א,<br />
.(°170.22<br />
.(167.5<br />
מיליהון "דבריהם"<br />
שי– טה "שיטה": שטתיה<br />
סיווגתי בנפרד מ-טב "טוב", על סמך ההנחה כי מדובר בשורש ההיסטורי טב"ב. עם זאת, אין ודאות כי הבי"ת<br />
כאן דגושה. סוקולוף, מילון, ערך טב, כולל את טב="טוב" ואת טב="טיב" תחת אותו ערך. וראה עוד הדיון<br />
במילים טיבו, טבו להלן, הערה 176.<br />
היו"ד משקפת מעתק e < a בהברה לא מוטעמת סגורת דגש; ראה לעיל, הערה 111.<br />
.122<br />
.123<br />
42
16.3 שמות תלת עיצוריים בעלי תנועה מקורית אחת<br />
*qatl 16.3.1<br />
אגר "שכר": אגרכון "שכרכם" (שביעית ב, רבינוביץ, קטע 130.3). – אפין "פנים" (ע"ז א, אפשטיין<br />
16.4), אפיהון "פניהם" (ברכות ג,<br />
.(17.1<br />
– אצבע "אצבע": באצבעיה "באצבעו" (ע"ז ב,<br />
– ארע "ארץ": ארעה דישראל "ארץ ישראל" (שביעית ב, 55.9; חלה א, אפשטיין<br />
"בארץ" (ברכות ג,<br />
124<br />
.(273.2<br />
125.24); בארעה<br />
– .(20.13<br />
.(170.11<br />
חמר –<br />
ועד "התאספות": לבית וועדה "לבית המדרש" (ראה"ש+ביצה א,<br />
– חבל "חבל": דחבלה "של החבל" (סוטה א, 216.17), חבלין "חבלים" (שבת א,<br />
"יין"<br />
(מו"ק ד,<br />
.(85.27<br />
– .(204.22<br />
חסף<br />
"חרס" (שבת א,<br />
–<br />
.(85.5<br />
–<br />
טעם "טעם, סיבה": טעמא<br />
"הטעם" (פסחים, לוינגר 244.27), טעמֵה "טעמו" (סנהדרין א, °259.16), טעמון "טעמם" (שבת א,<br />
.(68.10<br />
ירח<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
"חודש":<br />
דירחה<br />
"של החודש" (פסחים,<br />
,(110.29<br />
– .(148.17<br />
מלכה "המלך" (סוטה א,<br />
כלב "כלב": כלבה "הכלב" (ע"ז א, אפשטיין<br />
ירחייה<br />
.(18.5<br />
– .(218.27<br />
נפש "נפש": קומה נפשה "לפני עצמו" (קידושין ב,<br />
"החודשים"<br />
– מלך "מלך":<br />
.(236.24<br />
סלע –<br />
"סלע":<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
סַלְעָה<br />
"הסלע" (סנהדרין א,<br />
–<br />
125<br />
.(260.8<br />
– .(172.15<br />
עמר "צמר" (סוטה ב,<br />
– .(211.16<br />
,(170.1<br />
ערסוון "מיטות" (שבת א,<br />
.(86.3<br />
.(133.4<br />
עבד<br />
"עבד":<br />
עבדיה<br />
"עבדו"<br />
ערֶס "מיטה" (ראה"ש+ביצה א,<br />
– תרע "שער": תרעייא "השערים" (שבת ב+שקלים א,<br />
עם סיומת הנקבה: מלכה "מלכה": מלכתה "המלכה" (ברכות ה, 294.21).<br />
בשמות הבאים חלה לעתים הידמות<br />
< a<br />
,(436.5<br />
גוברה (קידושין ב,<br />
ברומשא (שבת ב+שקלים א,<br />
גם אבל 232.27),<br />
u עקב עיצור שפתי: גבר "גבר, איש": גוּבְרָה (שבת א,<br />
גברה<br />
"האיש" (שבת א,<br />
–<br />
.(436.3<br />
ברמשה גם אבל 132.24),<br />
"בערב"<br />
(ברכות ד,<br />
הצורה ברמושה (סוטה ב, 210.8; 234.11) היא ככל הנראה ט"ס ל-רומשה.<br />
משורשי עו"י: בית "בית": בית מדרשה "בית המדרש" (פאה<br />
ב+שקלים א, אפשטיין<br />
רמש<br />
רבינוביץ<br />
"ערב":<br />
.(504.15<br />
,(41.8<br />
,(243.4<br />
"ביתו" (שבת ב+שקלים א, אפשטיין<br />
"חוזק": חייליה "חוזקו" (שבת א,<br />
עיינה "העין שלו" (ע"ז ב,<br />
ביומא "ביום" (פסחים,<br />
א,<br />
לבית וועדה "לבית המדרש" (ראה"ש+ביצה א,<br />
גם: בי מדרשה (שבת<br />
,(170.11<br />
– .(245.4<br />
זית "זית": דזית "של זית" (שבת א,<br />
בייתיה<br />
.(72.6 – חיל<br />
– .(78.5<br />
עין "עין": עינה בישה "עין רעה" (סוטה ב,<br />
,(210.12<br />
,(273.6<br />
עייניה "העיניים" (שבת ב+שקלים א,<br />
– .(132.20<br />
,(110.28<br />
יומין "ימים" (ב"ק,<br />
,(249.20<br />
,(132.14<br />
יומיהון "ימיהם" (סוטה א,<br />
– .(213.24<br />
,(270.26<br />
בְ סופֵ יה "בסופו" (שבת א, °82.30), סופָה "הסוף שלה" (שבת א,<br />
לצומא רבה "לצוֹם הגדול (=ליום כיפור)" (שבת ב+שקלים א,<br />
"לשוורים" (ברכות ג,<br />
יום "יום":<br />
ביומינן "בימינו" (שבת ב+שקלים<br />
סוף "סוף": סופך "סופױ" (פסחים, לוינגר<br />
– .(82.13<br />
– .(132.14<br />
.(26.4<br />
צום "צום":<br />
תור "שור": לתורייה<br />
מקובל להניח שהאל"ף של אצבע היא פרוסתטית; ראה למשל פסברג, דקדוק, הערה 137 בעמ' 101.<br />
שם זה נכלל במסגרת השמות, שאין ודאות אם לשייכם למשקל qitl או ,qatl בשל הגייתם השונה בניבי הארמית;<br />
ראה פסברג, דקדוק, עמ' (70a§) 146 והערה 151.<br />
.124<br />
.125<br />
43
עם סיומת הנקבה: חיוה "חייה": חיותה "החיות" (ברכות ז,<br />
"חובתי" (ברכות א,<br />
– .(1.6<br />
,(6.1<br />
חובתך "חובתױ" (ברכות ה,<br />
(ברכות ג, 20.13), תורתיה "פרתו" (ברכות ב,<br />
– .(295.24<br />
.(9.6<br />
משורשי ל"י: ארי "אריה": אֲרָווָתָה "האריות" (שבת א,<br />
עם סיומת הנקבה: קריה "עיר" (ברכות ב,<br />
(ברכות ב,<br />
.(68.25<br />
,(9.12<br />
קרייה (ברכות ב,<br />
חובה "חובה": חובתי<br />
תורה "פרה": תורתא "הפרה"<br />
,(9.12<br />
,(9.13<br />
לקרתֵּ יה "לעירו" (שבת א,<br />
.(°67.2<br />
קרתא "העיר"<br />
*qitl 16.3.2<br />
ברך "ברך": בירכייה "הבירכיים" (שבת ב+שקלים א,<br />
"נחש": חבייה "הנחש" (ע"ז ב, אפשטיין<br />
(שביעית ב, רבינוביץ, קטע<br />
– .(134.28<br />
דבש "דבש" (פאה,<br />
.(41.4 – חוי<br />
.(247.4<br />
– .(130.3<br />
,(°82.37<br />
דסדרה דבר עולה<br />
"סדר הברכות" (פסחים,<br />
– משח "שמן" (שבת א, 72.6), משחא "השמן"<br />
סדר "סדר, בית מדרש": סֶדְ רָה "בית המדרש" (שבת א,<br />
"של בית המדרש של בר עולה" (ראה"ש+ביצה א,<br />
,(170.5<br />
.(110.27<br />
"בספר" (ברכות ה, 294.28), סיפרין "ספרים" (מו"ק ב,<br />
– ספר "ספר": דספרה "של הספר" (תענית ד,<br />
,(173.17<br />
– .(196.4<br />
– .(201.24<br />
סידרה<br />
בספרא<br />
עסק "עסק": עסקיה "עסקו"<br />
– .(194.6<br />
–<br />
.(264.3<br />
–<br />
פלח "אבן רחיים": פלחה "אבן הרחיים" (מו"ק ב, פרי "פרי":<br />
(ברכות ב,<br />
פירין "פירות" (הוריות, פתר "הסבר" (שבועות א, ריש "ראש": רֵ אשה<br />
.(283.8<br />
"הראש שלה" (ראה"ש+ביצה א, 150.9), רשייה "הראשים" (שבת א, 86.10), רשתה (< ריש שתה)<br />
"ראש השנה" (שבת ב+שקלים א,<br />
רגלייה "הרגליים" (שבת ב+שקלים א,<br />
– .(132.14<br />
רגל "רגל": רגליה "רגלו" (ע"ז א, אפשטיין<br />
,(18.2<br />
–<br />
126<br />
.(132.19<br />
127<br />
,(198.26<br />
שבחיה<br />
ב+שקלים א, 124.14).<br />
לתנועת<br />
"שבחיו"<br />
(ברכות ב,<br />
–<br />
.(201.24<br />
שבח<br />
תקל<br />
"שבח":<br />
"שקל":<br />
שובחה<br />
לתיקלין<br />
"שבח" (מו"ק ב,<br />
"לשקלים"<br />
(שבת<br />
מקובל להניח כי בשלב הקדום של הארמית חלה הידקקות, דהיינו שינוי ספוראדי של תנועת<br />
a<br />
i<br />
128<br />
בהברות סגורות לא מוטעמות.<br />
מקובל לסווג אותם למשקל<br />
שייכים למשקל<br />
,qatl<br />
129<br />
.qitl<br />
דוגמאות לשמות אלו הם:<br />
ב+שקלים א,<br />
חַסְדָא גם<br />
מלח<br />
אולם בארמית,<br />
מעתק זה משתקף במספר שמות,<br />
"מלח" (שבת א,<br />
שבפרוטושמית<br />
או לפחות בחלק מן הדיאלקטים שלה,<br />
,(85.5<br />
.(135.13<br />
(שבת א,<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
– חסד "חסד" (פסחים,<br />
,(108.23<br />
וימה דמלחה<br />
רווח בש"פ חִ ְסדָא (פסחים,<br />
"וים המלח"<br />
הם<br />
(שבת<br />
104.14), אבל<br />
–<br />
130<br />
.(65.39<br />
–<br />
.(173.24<br />
פירקה "הפרק" (סוטה ב,<br />
צבע<br />
סטר<br />
"צבע":<br />
"צד,<br />
ציבעא<br />
דופן":<br />
סיטרה דמדוכתה<br />
"הצבע" (פסחים,<br />
.(106.16<br />
"דופן המדוכה"<br />
–<br />
,(211.9<br />
דפירקא (שביעית ב, רבינוביץ, קטע<br />
131.22), פרקיה<br />
פרק<br />
"פרק":<br />
"הפרקים"<br />
.126<br />
.127<br />
.128<br />
.129<br />
גם כאן נשאלת השאלה האם לשייך שם זה למשקל qitl או ,qatl ראה פסברג, שם, והערה 155.<br />
על הוי"ו שבאה לפני עיצור שפתי, ראה בפיסקה הקדומת (גברה ~ גוברה).<br />
ראה באואר-ליאנדר, ארמית, עמ' 29-30.<br />
דלמן, דקדוק, עמ' 138, מייחד לשמות אלו פיסקה נפרדת במשקל<br />
.qatl<br />
פסברג, דקדוק, עמ'<br />
לא ניתן לדעת בוודאות שבצורות אלו הייתה a* פרוטו-ארמית, ולכן הוא מסווג אותן כמשקל .qitl<br />
(18b§), 66 סבור כי<br />
.130<br />
מעניין שבכי"ל מופיע השם הפרטי חסדא, ללא יו"ד, למעלה מ-220 פעמים, אולם כאשר מדובר על שם העצם<br />
"חסד" הכתיב הוא חיסדא (ע"ז, מב ע"ג).<br />
44
(ברכות ג, רבינוביץ<br />
.(502.13<br />
– קמח "קמח" (פסחים,<br />
.(106.11<br />
.(148.11<br />
– שמש "שמש": שמשה "השמש"<br />
(ראה"ש+ביצה א, לכאן שייכת גם המילה אִ תה "אישה" (ע"ז א, ט"ש ס"נ<br />
131<br />
איתה (חלה א, אפשטיין 126.32), לאיתתה "לאשתו" (קידושין ב, 230.34).<br />
,(81.112<br />
*qutl 16.3.3<br />
אדן "אוזן": לאֶ דנָה "לאוזן" (שבת א,<br />
אורחה "הדרך" (סנהדרין א,<br />
ס"נ<br />
,(82.20<br />
אַדֵנֵיה "אוזנו" (שבת א,<br />
– .(82.2<br />
,(258.10<br />
אורחהון "דרכם" (ברכות ז,<br />
,(1.26<br />
– .(91.236<br />
כותל "קיר": בכותלה "בקיר" (תענית א,<br />
,(181.12<br />
,(260.33<br />
כותלייה (ע"ז א, אפשטיין<br />
צורכוי "צרכיו" (ברכות ב,<br />
דרוש אלא..." (פסחים,<br />
– .(20.14<br />
אורח "דרך":<br />
ארחהון (ברכות ז, ט"ש<br />
כותליָא "הקירות" (סנהדרין א,<br />
צורך "צורך": צורכיה "צורכו" (תענית א,<br />
,(182.27<br />
.(4.24<br />
,(114.23-24<br />
מקובל לשייך לכאן גם את הביטוי לא צורכא דילא "אין הדבר<br />
לא צורכה דלא (פסחים, לוינגר<br />
;269.6<br />
שבת ב+שקלים א,<br />
132<br />
138.6), על פי הניקוד לא צוּרָכָה אלא (כי"ל: דלא) לכהנים (פסחים, 105.19), ייתכן שמדובר<br />
בשם ממשקל<br />
133<br />
.*qutāl – קול "פסיקה מקלה, קוּלָה": לקולא "לקולה" (תענית א, 182.22).<br />
עם סיומת הנקבה: חוכמה "חוכמה": דחוכמתה "של החוכמה" (ברכות ה,<br />
"ערב שבת": דערובתה "של ערב השבת" (פסחים, 110.28).<br />
את השם נהור "אור" משייך דלמן למשקל<br />
הגניזה הוי"ו קודמת על פי רוב לה"א, כגון נוהריה "האורות" (פאה,<br />
(חלה א,<br />
אפשטיין<br />
– .(294.18<br />
ערובה<br />
135<br />
134<br />
.qatōl < *qatul אולם כפי שציין קוטשר, בקטעי<br />
,(40.14<br />
;131.29<br />
ראה"ש+ביצה<br />
148.13; א,<br />
קידושין ב,<br />
,(238.20<br />
.(134.27<br />
אם כי מצאתי גם<br />
נהוריה סגי<br />
"רב האורות<br />
ובשם הפרטי נוהריי<br />
נוהרי<br />
(=העיוור)" (שבת ב+שקלים א,<br />
וידר (מכות,<br />
.(132.23<br />
136<br />
כתיב דומה לצורה שבקטעי הירושלמי מצויה גם באקת"ג: בנוהרה. מכאן שבא"ג שימשה צורה<br />
זו, המשקפת, כפי הנראה, משקל<br />
137<br />
.qutl<br />
מבדיקה שערכתי בכי"ל עולה, כי אף בכתב יד זה נותרו שרידים לכתיב הגלילי המקורי: אמנם<br />
עשרים וחמש פעמים מופיע הכתיב נהור-, הן בשם הפרטי והן בשם העצם, אולם שלוש פעמים<br />
מופיע הכתיב נוהר-, שלושתם בשמו של החכם נוהריי (ראה"ש, נז ע"ד; שם, נט ע"ד; מו"ק, פ<br />
ע"ד).<br />
.ʾitta < *ʾinta < *ʾanta<br />
כך סוקולוף, מילון, ערך "צורך"; ראה גם מוסקוביץ, טרמינולוגיה, עמ' 321 ואילך.<br />
השווה הניקוד<br />
דלמן, דקדוק, עמ' 158.<br />
ֶח ָמ ָרא "החמור" ממשקל qitāl להלן.<br />
קוטשר, מחקרים בא"ג, עמ' 205.<br />
ראה פסברג, דקדוק, עמ' (69a§). 145<br />
וכך גם מסווג פסברג. ראה שם, וכן עמ' 219 הערה 131.<br />
.131<br />
.132<br />
.133<br />
.134<br />
.135<br />
.136<br />
.137<br />
45
ב[<br />
16.4 שמות תלת עיצוריים בעלי שתי תנועות מקוריות קצרות<br />
*qital ,*qatal 16.4.1<br />
בשל היחטפות התנועה בהברה הראשונה, קשה לקבוע בוודאות אם שם מסוים משתייך למשקל<br />
ההיסטורי<br />
*qatal או<br />
אתר "מקום" (שבת א,<br />
"הגמל" (פסחים,<br />
וולד "ילד" (קידושין ב,<br />
.*qital מטעם זה נדונים השמות משני משקלים אלו במקובץ.<br />
;78.4<br />
סוטה א,<br />
,(218.33<br />
אתַ ר (ברכות א,<br />
– .(6.6<br />
– .(113.16<br />
דקל "דקל": דיקלייה "הדקלים" (ראה"ש+ביצה א,<br />
גמל "גמל": גמלא<br />
138<br />
– .(149.23<br />
.(232.39<br />
חתן "חתן": חתנה "החתן" (פסחים,<br />
א,<br />
– חדת "חדש": חדתין "חדשים" (שבת ב+שקלים א,<br />
– .(124.14<br />
,(105.21<br />
– .(132.7<br />
חתניה "חתנו" (ברכות ב, 10.23; שבת ב+שקלים<br />
כנף "כנף": כנפיהון "הכנפיים שלהם" (ראה"ש+ביצה א,<br />
כופרנייה "הכפרים" (ברכות ז,<br />
"למטר" (שבת א,<br />
– .(156.10<br />
.(1.5<br />
– מחר "מחר" (קידושין ב,<br />
.(232.26<br />
– .(74.38<br />
(שבת ב+שקלים א, אפשטיין<br />
דצולתי "שתפילתי" (שבת א,<br />
נהר "נהר": נהרה "הנהר" (ע"ז א, אפשטיין<br />
כפר "כפר":<br />
– מטר "גשם": לְ מיטרה<br />
,(17.3<br />
– .(245.27<br />
לנהרא "לנהר"<br />
צלו "תפילה": דצלותה "של התפילה" (ברכות ב,<br />
,(10.25<br />
139<br />
74.38). – צפר "בוקר":<br />
עם סיומת הנקבה: ביעה "ביצה": ביעין "ביצים" (ב"ק,<br />
]צפרה "בבוקר" (מו"ק ב, 106.20).<br />
– .(249.18<br />
.(21.12<br />
– הלכה "הלכה": הלכתה "ההלכה" (שבת א, ג"ש<br />
.(438.30<br />
– .(236.23<br />
שעה<br />
"שעה":<br />
עזקה "טבעת": עֶיזְקִיָּה "הטבעות" (שבת א,<br />
שעתה<br />
"השעה" (ברכות ב,<br />
,(°80.14<br />
ברכה "ברכה" (ברכות ג,<br />
– הנייה "הנאה" (קידושין ב,<br />
עזקיָּיה (שבת א,<br />
140<br />
– .(°80.21<br />
–<br />
.(9.18<br />
,(295.23<br />
דעתך "דעתױ" (ברכות ה,<br />
,(295.21<br />
(שבת א, 65.10), דעתון "דעתם" (פסחים, לוינגר<br />
השמות<br />
ברכה מטר,<br />
ו-עזקה<br />
הארמית הם משקפים משקל<br />
דעה<br />
"דיעה":<br />
בדעתי<br />
דעתיך "דעתֵך" (קידושין ב,<br />
"בדעתי"<br />
,(230.10<br />
.(269.27<br />
שנזכרו לעיל מקורם במשקל<br />
*qatal<br />
,*qital<br />
.(°80.14<br />
משקל<br />
הסיבה לכך יכולה להיות שינוי ספוראדי של<br />
פרוטושמי,<br />
(ברכות ה,<br />
דעתיה "דעתו"<br />
אולם בניבי<br />
כפי שניתן לראות לגבי הצורה עֶיזְקִיָּה "הטבעות" (שבת א,<br />
< *a<br />
141<br />
.*qital למשקל *qatal<br />
i* בשלב הפרוטו-ארמי, או עירוב בין<br />
*qatil 16.4.2<br />
חבר "חבר, תלמיד חכם": לחבריה "לחברו" (ב"ק,<br />
,(253.32<br />
,(439.3<br />
חברייה "החברים" (ראה"ש+ביצה א,<br />
"חברם" (פסחים,<br />
ג"ש<br />
,(167.1<br />
חבריה "החברים" (שבת א, ג"ש<br />
וחברוי "וחבריו" (שבת א,<br />
,(80.34<br />
– .(111.4<br />
טלי "נער": דְּ טלְיָה "של הנער" (שבת א,<br />
,(°82.35<br />
,(444.3<br />
דטליא (פסחים, ג"ש<br />
,(444.7<br />
טְ לָיִ ין "ילדים" (ראה"ש+ביצה א,<br />
חברהון<br />
דטלייה (פסחים,<br />
– .(303.21<br />
יתם<br />
.138<br />
.139<br />
.140<br />
.141<br />
דלמן, דקדוק, עמ' 147, מניח צורת יסוד *daqal וכך גם במסורות טובות של לשון חז"ל: כ"י קאופמן וכ"י בניקוד<br />
בבלי. ר' י' ייבין, מסורת הלשון העברית המשתקפת בניקוד הבבלי, ירושלים תשמ"ה, עמ' 934 והערה 185.<br />
הצורה הצפויה היא<br />
*דצלותי. כבר העירו יהלום וסוקולוף, שירת בני מערבא, עמ' 56, על חיבתה של הא"ג לדגם<br />
qotl תחת הדגם qtol בא"ג (ושם בהקשר לצורות הציווי); אולי יש לקשור לכך גם צורה זו. וראה עוד הערה 338.<br />
שתי הצורות האחרונות נוטות כאילו מדובר בצורת יסוד זכרית *עזק.<br />
ראה פסברג, דקדוק, עמ' (73b§) 148 והערה 180 בעמ' 221.<br />
46
ע(<br />
ב(<br />
"יתום": דיתם "של יתום" (ע"ז א, אפשטיין<br />
דאיתמין (שבת ב+שקלים א,<br />
"ק,<br />
,(16.3<br />
דיתמין "של יתומים" (שקלים ב,<br />
,(131.14<br />
,(130.22<br />
יתמיה "היתומים שלה" (סוטה ב,<br />
– .(210.5<br />
.(245.29<br />
– סמי "עיוור": לסמייא "לעיוור" (פאה,<br />
– .(40.14<br />
(ברכות ג, 20.13).<br />
עם סיומת הנקבה: קשיה "קָשָה": וקשייה "וקָשָה" (שבת א,<br />
(קידושין ב,<br />
"ז ב,<br />
מלי "מלא"<br />
רחל "כבשה": רחלא "הכבשה"<br />
,(74.4 ;62.17<br />
,(234.16<br />
קשיין "קשות" (מו"ק ב,<br />
.(197.9<br />
– .(°272.18<br />
וקישייא "וקשה"<br />
– שאלה "שאלה": שאֶ ילָתָה "השאלות"<br />
כנשה "בית הכנסת": בכנשתה "בבית הכנסת" (ברכות ג,<br />
כנישתא "בבתי הכנסת האלו" (שבת ב+שקלים א, 133.1-2).<br />
,(16.10<br />
בהלין<br />
47
16.5 שמות תלת עיצוריים בעלי תנועה ראשונה ארוכה<br />
*qātal 16.5.1<br />
עלם "עולם": בעלמה "בעולם" (שבת ב+שקלים א,<br />
,(135.3<br />
לעלמא "לעולם" (שביעית ב, 55.25).<br />
*qātil 16.5.2<br />
ברי "בורא": בַרְיֵיה "בוראו" (שבת א, ג"ש<br />
מעניינת הצורה ברה "בוראו" (ברכות ג,<br />
,(436.8<br />
דבַרָ יין "של בוראנו" (שבת א, ג"ש<br />
.(436.7<br />
(16.12<br />
יתר של סופר, אשר רגיל להחליף בין הכתיב -יה לכתיב<br />
אינה אפשרית, משום שהיו"ד היא עיצורית.<br />
א, 258.24; חלה א, אפשטיין<br />
–<br />
.(129.5<br />
דמר[י] "של אדוני" (סנהדרין ב, ט"ש<br />
"פועל": פעלייה "הפועלים" (שבת א,<br />
במקום *בריה הצפוי. ייתכן שיש לפרשה כתיקון<br />
142<br />
-ה בכינוי הנסתר; אלא שכאן החלפה זו<br />
כהן "כוהן": בשם הפרטי כהנה "הכוהן" (סנהדרין<br />
– מרי "אדון, אדוני" (ברכות ה, 294.24; סנהדרין ב,<br />
,(257.18<br />
,(12.735<br />
מַרַך "אדונױ" (ראה"ש+ביצה א,<br />
– .(172.16<br />
.(67.8<br />
143<br />
משקל זה משמש בא"ג גם את הבינוני הפעיל במערכת הפועל.<br />
פעל<br />
qātōl 16.5.3<br />
אמור<br />
"אמורא":<br />
חד אמור<br />
"אמורא אחד" (בבא קמא,<br />
,(250.25<br />
;75.25<br />
ברכות א,<br />
–<br />
144<br />
.(14.4<br />
"לדרום" (ראה"ש+ביצה א,<br />
"הטוחנים" (פסחים,<br />
"סבורא":<br />
סבורה<br />
דרום<br />
"דרום":<br />
דדרומה<br />
"של הדרום"<br />
אמורין<br />
(ברכות ב,<br />
"אמוראים" (שבת א,<br />
,(201.7<br />
.(170.19<br />
– טחון "טוחן": טחונה "הטוחן" (פסחים,<br />
לדרומה<br />
107.23), טחונייה<br />
–<br />
.(107.24<br />
כתוב<br />
"הסבורא" (שבת א,<br />
"סופר":<br />
כתוביא<br />
"הסופרים" (סוטה ב,<br />
–<br />
.(210.6<br />
–<br />
.(76.5<br />
פרוש<br />
"ימאי" (מו"ק ב,<br />
.(196.2<br />
סבור<br />
במקום אחר<br />
נמצאה מלה זו מנוקדת: [אחוי] דר' חייא בר בא הווה פרוּש "אחיו של ר"ח היה ימאי" (שבת א,<br />
,(°74.37<br />
ואם אין כאן טעות בניקוד, הרי יש כאן עדות לחילופי תנועות<br />
"רוצח": קטולא "הרוצח" (סוטה א, 221.14).<br />
145<br />
u ו- o בא"ג. – קטול<br />
על יסודו ההיסטורי של משקל קָ טוֹל אין אחדות דעים; יש הגוזרים אותו ממשקל<br />
הגוזרים אותו ממשקל<br />
147<br />
146<br />
.*qātul משקל זה משמש בא"ג גם את הבינוני במערכת הפועל.<br />
*qatūl ויש<br />
ראה לעיל, פיסקה 15.3.1.<br />
ראה להלן, פיסקה 23.1.<br />
זוהי צורת הרבים הגלילית; הצורה אמוראין היא הצורה הבבלית. יש לציין שכי"ל שמר היטב את הצורה<br />
הגלילית: ארבעים וארבע פעמים מופיעה צורה זו, מול שבעה מופעים בלבד של הצורה אמורין.<br />
ראה פסברג, דקדוק, עמ' 39 ואילך (11§).<br />
ראה פסברג, דקדוק, הערה 267 בעמ' 225.<br />
ראה הדיון להלן, פיסקה 23.1.<br />
.142<br />
.143<br />
.144<br />
.145<br />
.146<br />
.147<br />
48
16.6 שמות תלת עיצוריים בעלי תנועה שניה ארוכה<br />
*qatāl 16.6.1<br />
איקר "כבוד" (מו"ק ד,<br />
,(204.8<br />
איק[ריה] "כבודו" (מו"ק ג,<br />
,(202.2<br />
;67.2<br />
ע"ז א, אפשטיין<br />
איקרין "מתנות" (שבת א,<br />
148<br />
16.3). – ברר "טוהר": ברריה "טהרו" (שבת ב+שקלים א, 136.30). –<br />
,(106.6<br />
גרב "נֹאד": גרבין "נֹאדות" (פסחים, גרבייה "הנֹאדות" (פסחים,<br />
קדליה "עורפו" (ברכות ג, קרב "מלחמה": לקרבה "למלחמה" (ב"ק,<br />
"שאר" (ראה"ש+ביצה א,<br />
ב+שקלים א, רבינוביץ<br />
.(106.8<br />
– .(17.7<br />
– קדל "עורף":<br />
.(249.20 – שאר<br />
149<br />
148.17). – שלם "שלום" (ברכות ג, 17.10), בשלמֵ יה "בשלומו" (שבת<br />
506.4). – שערין "שעורים" (פסחים, 106.3).<br />
עם סיומת הנקבה: שיירה "שיירה": שיירתה "השיירה" (שבת א,<br />
.(69.6<br />
*qitāl 16.6.2<br />
אלה "אל": ואלההון "ואלוהיהם" (שבת א, ג"ש<br />
– .(436.5<br />
;436.7<br />
ע"ז א, אפשטיין<br />
של התקן מכני (שבת א,<br />
(גיטין+קידושין א, 223.5).<br />
,(18.5<br />
חֶמָרָא "החמור" (שבת<br />
,(82.16<br />
– .(82.16<br />
חמר "חמור": חמָרָה (שבת א, ג"ש<br />
חֶמָרָא דִי יְדָא "חמור של יד", סוג<br />
כתב "כתב, מסמך": כתב מיסטיריקון "כתב סתרים"<br />
*qutāl 16.6.3<br />
אנש "איש": כאנש "כאיש" (סנהדרין א, 260.7). הכתיב עם יו"ד כאינש "כאיש" (פסחים, לוינגר<br />
;256.25<br />
סוטה א, 216.1) מרמז על תנועת<br />
הגניזה לא מצאתי את הכתיב הבבלי<br />
,e<br />
*א(י)ניש<br />
כפי שנמצא גם באקת"ג<br />
מילה זו מופיעה לעתים קרובות כחלק מכינוי הגוף הסתמי<br />
150<br />
אֶנָש. יש לציין שבקטעי<br />
המופיע בדפוסי המדרש ובתרגום<br />
ברנש<br />
"מישהו,<br />
אחד"<br />
151<br />
הקטעים.<br />
(מו"ק ג,<br />
152<br />
200.5). – חולק "חלק": חולקין "חלקים" (ברכות ב, 10.14). – עובד "מעשה": עובָ דה "המעשה"<br />
ג"ש (שבת א,<br />
–<br />
.(436.5<br />
153<br />
.(°82.37<br />
קודם<br />
"לפני":<br />
עברון קומי סֶדְ רָה<br />
"עברו לפני בית המדרש" (שבת א,<br />
,*ʾiqar < *yəqār < *yaqār<br />
.148<br />
ראה פסברג, דקדוק, עמ'<br />
.(§82a) 151<br />
.149<br />
.150<br />
.151<br />
הערה 172. קוטשר, מחקרים בא"ג, עמ' 16, מציין גם לצורה איד.<br />
אל"ף דומה יש גם בצורה איממה; ראה להלן,<br />
בנוגע לשאלת המשקל ההיסטורי של שם זה ראה פסברג, דקדוק, עמ' (82d§), 151 והערה 236 בעמ' 224. סיווגתי<br />
כאן על פי דלמן.<br />
ראה פסברג, דקדוק, עמ' (81a§). 150<br />
ראה סוקולוף, מילון, ערך "אנש". כתיב זה הטעה את דלמן לחשוב, שמדובר כאן במעתק הספוראדי ē; < ā ראה<br />
דלמן, דקדוק, עמ'<br />
.88<br />
.152<br />
.153<br />
לפי בדיקתי, גם בכי"ל שולט הכתיב הגלילי (עשרות פעמים), למעט פעם אחת (ברכות יג<br />
ע"א) – ואף שם מדובר בתוספת של המתקין לדפוס ולא בתיבה שיצאה מתחת ידיו של סופר כתב היד.<br />
ראה עוד דוגמאות בפרק על כינוי הסיתום, פרק 10.<br />
לדוגמאות נוספות ראה פיסקה 33.5.<br />
49
ש )<br />
*qatīl 16.6.4<br />
אביל "אבֵל": אבילייה "האבלים" (ברכות ב, 201.20). – ביש "רע" (סוטה א,<br />
"עין הרע" (סוטה ב,<br />
,(218.28<br />
.(210.12 – משיח<br />
,(9.9<br />
משיחא (ברכות ב,<br />
"נזירים" (ברכות ה,<br />
– .(9.1<br />
עינה בישה<br />
"משיח, מילולית: "משוח": משיחה "המשוח" (ברכות ב,<br />
נזיר "נזיר": בר נזירה<br />
"פ) "בן הנזיר" (שבת א,<br />
,(73.4<br />
– .(294.10<br />
נחיר "אף": נחיריה "אפו" (סוטה א,<br />
,(218.26<br />
(סוטה א, 218.27). –<br />
נשי "נשׂיא": נשייא "הנשיא" (ראה"ש+ביצה א,<br />
,(172.15<br />
– .(°257.15<br />
עליב "עלוב": עליבה "העלוב" (קידושין ב,<br />
"פיקחים" (גיטין+קידושין א,<br />
– .(230.23<br />
–<br />
.(223.5<br />
פריטין<br />
קפיחה "המוכה" (שבת ב+שקלים א, אפשטיין<br />
ב+שקלים א, אפשטיין 245.3).<br />
עם סיומת הנקבה: עבידא "מלאכה (פסחים,<br />
שחיקה "שחוקה": שחיקתה "השחוקה" (ברכות ג,<br />
"כסף" (ברכות ב,<br />
נזירין<br />
נחיריהון "אפם"<br />
נסייא (סנהדרין ב,<br />
–<br />
ערים "ערום, פיקח": ערימין<br />
.(10.24<br />
– .(245.3<br />
,(111.4<br />
קפיח<br />
"מוכה":<br />
קריח "קרֵחַ ": קריחה "הקרח" (שבת<br />
עבידתא "המלאכה" (פסחים,<br />
– .(110.26<br />
.(26.5<br />
154<br />
משקל זה משמש בא"ג גם את הבינוני הסביל במערכת הפועל.<br />
*qatūl 16.6.5<br />
תחום "גבול, תחום": תחומה "התחום" (ברכות ג,<br />
.(17.13<br />
עם סיומת הנקבה: שמועה "הלכה" (שביעית ב, רבינוביץ, קטע<br />
(מו"ק ד, 204.3), שמועתי "הלכותיי" (גיטין+קידושין א, 226.13).<br />
131.12), שמועתה<br />
"ההלכה"<br />
*qutayl 16.6.6<br />
משקל זה משמש להקטנה.<br />
"קטן" (שביעית ב, רבינוביץ, קטע<br />
(ברכות ב,<br />
בקטעי הגניזה נמצא ממנו לפי<br />
,(131.20<br />
זערה "הקטן" (ברכות א,<br />
מיטב בדיקתי רק שם אחד:<br />
,(6.11<br />
.(201.6<br />
155<br />
ראה"ש+ביצה א, 149.8).<br />
קשור לשם זה שם החכם,<br />
המופיע בדרך כלל בוי"ו,<br />
זעיר<br />
לזעירייה "לקטנים"<br />
(כגון זעורה ר'<br />
קוטשר העמיד על כך, שבארמית קיימות שתי צורות שונות: זעיר ו-זעור. הראשונה מצויה<br />
בשרידי הירושלמי, באקת"ג, ובמקרא. השנייה מצויה במדרש בראשית רבה (כ"י ותיקן) ובא"ש,<br />
וכן בשם החכם הנ"ל בקטעי הגניזה של הירושלמי. תפוצה זו ביקש קוטשר להסביר באמצעות<br />
שתי השערות חלופיות:<br />
האחת,<br />
מערבית. השנייה, כי מדובר בהבדל כרונולוגי<br />
כי מדובר בהבדל גיאוגרפי<br />
–<br />
–<br />
זעיר צורה קדומה,<br />
זעיר<br />
צורה מזרחית;<br />
זעור<br />
156<br />
זעור צורה מאוחרת.<br />
צורה<br />
טל ביקש להראות, כי שתי השערות אלו אינן מחויבות. על סמך מציאותה של זעיר במקורות<br />
קדומים ומאוחרים מחד גיסא, ומאידך גיסא מציאותה של צורת זעור הן במקורות מערביים והן<br />
.154<br />
.155<br />
.156<br />
ראה להלן, פיסקה 24.1.<br />
ממשקל זה מצויים בא"ג גם השמות עולים "נער", עולימה "נערה".<br />
קוטשר, מחקרים בא"ג, עמ'<br />
.16-15<br />
בדונו במילה זו מציין קוטשר לדוגמה נוספת, זעירין (שי"ג<br />
F17.5) אולם הקטע אינו נכלל בקורפוס ששימש לעבודה זו; ראה לעיל, פיסקה 1.4.<br />
ט"ש = 280.2<br />
50
במקורות מזרחיים, הוא מגיע למסקנה כי "אין זעור<br />
/<br />
התפוצתה של זעיר ו-זעור עדיין ממתין, אם כן, להסבר מניח את הדעת.<br />
157<br />
זעיר עניין לחלוקה דיאלקטית." עניין<br />
157. טל, לשון, עמ' 55, הערה 135.<br />
51
ה"<br />
ש"<br />
16.7 שמות תלת עיצוריים בעלי עיצור מצעי דגוש<br />
*qattal, *qittal 16.7.1<br />
אמר "שׂה": אֶ מרָה "השׂה" (ע"ז א, אפשטיין<br />
עם סיומת הנקבה: סכָנָה "סכנה" (ע"ז ב,<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
ש– (ו)בה "שבת, שבוע": בשובתה "בשבת"<br />
,(110.26<br />
.(18.4<br />
.(273.8<br />
,(169.13<br />
שבתה "השבת" (פסחים,<br />
שובתיה "השבת שלו" (שבת א,<br />
ג"ש 439.9).<br />
*quttal 16.7.2<br />
סולם "סולם": דסולמה "של סולמו" (מו"ק ב, 194.23).<br />
*qattāl 16.7.3<br />
– .(272.21<br />
זגג "זגג": זגגייה "זגגים" (ע"ז ב, חייט "חייט": חייטה "החייט" (שבת א,<br />
חמר "חַ מּר": חמרה "החמר" (ברכות ג, רבינוביץ לחמרייה "את החמָּ רים" (ברכות א,<br />
– .(85.28<br />
,(503.8<br />
–<br />
.(28.17<br />
טבח<br />
סבלים" (שבת א,<br />
"קצב":<br />
טבחה<br />
"הקצב"<br />
(שבת ב+שקלים א,<br />
–<br />
.(138.19<br />
– .(65.6<br />
נגר "נגר": לְנַגָרָה "לנגר" (שבת א,<br />
– .(82.1<br />
.(281.5 – שפיי<br />
– .(181.19<br />
כתף<br />
"סבל":<br />
כַּתַפָיָה<br />
קצר "כובס": קצארא<br />
"סוחר יין": יחכמון שפיי<br />
"הכובס" (תענית א, רמיי "רמאי" (הוריות,<br />
קשריהון (כי"ל: קיטריהון) "יכירו סוחרי היין את קשריהם" (שבת ב+שקלים א,<br />
חיין": לשייטה "לַ שחיין" (שבת ב+שקלים א,<br />
"התנא" (ראה"ש+ביצה א,<br />
.(138.26 – שייט<br />
– .(135.2<br />
תניי "תנא" (שבת א,<br />
,(65.34<br />
,(167.15<br />
תניין<br />
"תנאים" (פסחים,<br />
,(112.9<br />
כל תנאיי תָ ניי לה<br />
התנאים שונים אותה" (ראה"ש+ביצה א, °151.7), תנייֵ "התנאים" (שבת ב+שקלים א,<br />
תַ נייה<br />
"כל<br />
158<br />
.(87.4<br />
*qittāl 16.7.4<br />
חיוור<br />
"לבן":<br />
חיוורה<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
"הלבן" (שבת א,<br />
–<br />
.(72.8<br />
,(141.2<br />
לִשַן מתניתה<br />
לישן<br />
"לשון":<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
לִ ישַן מתניתה<br />
,(157.6<br />
מילולית: "לשון רע" (סוטה א, 218.28), לשנה "הלשון" (קידושין ב, 236.7).<br />
לשן ביש<br />
"לשון המשנה"<br />
"דברים רעים"<br />
עם סיומת הנקבה: חוורה "לבנה": רק בשם המקום דבָרַת חווְרָן (שבת א, 69.3), אולם אין כלל<br />
ודאות ששם זה שייך לא"ג. מעניין שצורה זו מופיעה בתנועת a בהברה הראשונה במקום תנועת<br />
הצפויה על פי צורת הזכר;<br />
וכך גם באונקלוס.<br />
i<br />
159<br />
ספוראדיים.<br />
דלמן הסביר שינוי זה בחילופי משקלים<br />
.158<br />
הניקוד על פי מורג, גניזה, עמ'<br />
.49<br />
הניקוד מרמז להגייה<br />
,tannaye<br />
.159<br />
המסתיימים בדיפתונג .ay ראה על נטיית שמות אלו לעיל, פיסקה 14.1.<br />
ראה דלמן, דקדוק, עמ' 162 ועמ' 80.<br />
והיא נטיית הרבים הרגילה של שמות<br />
52
*quttāl 16.7.5<br />
אומן "מומחה": אומנה "המומחה" (שבת א, 86.10), אומנייה "מומחים" (שבת א,<br />
.(65.6<br />
*qattīl 16.7.6<br />
דקיק "רזה, קטן": דקיקין "קטנים" (ראה"ש+ביצה א,<br />
– .(303.22<br />
– .(444.4<br />
א,<br />
זריז "מהיר" (ברכות ב,<br />
.(9.30<br />
– חביב "אהוב" (מו"ק ג,<br />
.(199.11<br />
– .(72.2<br />
סגין "מאוד" (ברכות ב,<br />
;9.30<br />
גיטין+קידושין א,<br />
– .(223.5<br />
,(204.23<br />
עתיקין "ישנים" (שבת ב+שקלים א,<br />
.(124.15<br />
זליל "זול" (פסחים, ג"ש<br />
– חכים "חכם" (שבת<br />
עתיק<br />
– קריב "קרוב" (ברכות ב,<br />
"וקרוביו" (מו"ק ג, 199.18). – רשיע "רשע": רַ שיעה "רשע!" (שבת א, ג"ש<br />
"ישן" (מו"ק ד,<br />
,(3.15<br />
.(437.18<br />
עם סיומת הנקבה: דקיקה "רזה, קטנה": דקיקן "קטנות" (ראה"ש+ביצה א,<br />
קדישה "קדושה": קַ דישְתָה "הקדושה" (שבת א, ג"ש<br />
וקריבוי<br />
– .(150.6<br />
.(436.6<br />
*qattūl 16.7.7<br />
איכום "שחור": איכומה "השחור" (שבת א,<br />
.(72.8<br />
בארמית מזרחית שקול שם זה במשקל<br />
:quttāl<br />
160<br />
בארמית של התלמוד הבבלי אוּ ַכּמָה, בסורית ܐܘ , במנדאית עוכמא. אולם בניבי הארמית<br />
המערבית שקול שם זה במשקל<br />
:qattol < *qattūl<br />
בא"ש חכום / עכום<br />
162<br />
,<br />
161<br />
, בא"נ א-כ-ו-ם<br />
ובארמית של קטעי הגניזה של הירושלמי, כאמור, איכומה. היו"ד שבהברה הראשונה משקפת כפי<br />
הנראה את המעתק ,ʾekkom < ʾakkom דהיינו מעתק<br />
< a<br />
163<br />
e בהברות לא מוטעמות סגורת דגש. גם<br />
בכי"ל נשתמרה הצורה המקורית: מתוך שבע פעמים שמופיע שָם שֵם זה, שלוש פעמים כתיבו<br />
משקף את המשקל<br />
164<br />
.qa/ettol<br />
על סמך עדות זו נראה לי להציע, כי צורות מעין אוכם בחיבורי הא"ג הן שיבושי מעתיקים<br />
בהשפעת הארמית של התלמוד הבבלי,<br />
165<br />
ולא צורות גליליות כדעה המקובלת.<br />
לארמית בבלית ראה ש' מורג וי' קארה, ארמית בבלית במסורת תימן, עדה ולשון, כד, ירושלים תשס"ב, עמ'<br />
;267 לסורית ראה p. 18 ;C. Brockelmann, Lexicon Syriacum, 2nd ed., Halle 1928, למנדאית ראה R. E. S. Drower and<br />
.160<br />
.Macuch, A Mandaic Dictionary, Oxford 1963, p. 343<br />
.161<br />
ראה טל, מילון, עמ'<br />
.29<br />
צורות אלו משמשות בארמית השומרונית של התרגום, ועל כן אין להן מסורת הגייה,<br />
ואילו בלשון הפיוט משמשת המילה כוש koš כשם הצבע השחור; ראה טל, עמ'<br />
,383<br />
.291-289<br />
.162<br />
.163<br />
.164<br />
מילר-קסלר, דקדוק, עמ' 89.<br />
ראה לעיל, הערה 111.<br />
איכומא (שבת, ד ע"ד);<br />
וכן פלורנטין, עש"ב, עמ'<br />
א ֽכום (תרומות מ ע"ב); אכים (בחילופי יו"ד-וי"ו, גיטין מח ע"ג). בארבעת המקומות<br />
הנותרים מופיע השם בצורתו המזרחית: אוכם (ב"ק, ו ע"ד<br />
ע"א).<br />
- פעמיים),<br />
.165<br />
דלמן, דקדוק, עמ'<br />
,162<br />
מעמיד את הערך אוכם.<br />
מעמיד את הצורה אוכם ומסווג את השם למשקל<br />
אוכמין (כלאים, לב ע"ב; כתובות, לה<br />
;*quttāl<br />
סוקולוף, מילון, עמ'<br />
,39<br />
53
ב(<br />
*qittōl 16.7.8<br />
–<br />
.(436.5<br />
גיור<br />
"גר" (שבת א,<br />
ג"ש<br />
פיקוד<br />
"מִ פקד,<br />
ספירה":<br />
פיקודייה<br />
"המִ פקדים" (שקלים ב,<br />
.(120.34<br />
*qittūl 16.7.9<br />
דיבור "קילוס המת": בדיבורה "ב(שעת) קילוס המת" (מו"ק ד,<br />
זיקוקין "ניצוצות" (ברכות ג,<br />
166<br />
207.23). – זיקוק "ניצוץ":<br />
.(17.6 – חידות<br />
"חידוש"<br />
"ק, 253.19). מהמשפט המלא, מה חידות<br />
הוות לכון, ניתן ללמוד שמילה זו נתפסה כשם עצם נקבי, למרות שמבחנה מורפולוגית מדובר<br />
בצורה זכרית.<br />
ייתכן שאת<br />
הסיבה לכך<br />
יש למצוא<br />
בסיומת<br />
- תוּ ,<br />
המשמשת בדרך כלל כסיומת<br />
167<br />
נקבית. – עיגול "כיכר": עגולה "הכיכר" (ברכות ג, 24.8), עיגולין "ככרות" (ראה"ש+ביצה א,<br />
– .(84.8<br />
פיוס "פיוס": פיוסך "פיוסױ" (שבת ב+שקלים א,<br />
"לציבור" (ראה"ש+ביצה א,<br />
שיעורה "המכסה" (סוטה ב,<br />
– .(132.26<br />
,(170.18<br />
בצבורה "בציבור" (קידושין ב,<br />
ציבור "ציבור": לציבורה<br />
.(232.26<br />
– .(210.14<br />
.(12.735<br />
– שיעור "מכסָה":<br />
תינוי "לימוד": בתינוייה "בלימודו" (סנהדרין ב, ט"ש<br />
.166<br />
.167<br />
השם שאול מעברית, ראה להלן, פיסקה 16.12.2.<br />
ראה לעיל, פיסקה<br />
.14.2<br />
נקבית בשל התי"ו הסופית.<br />
דומה לכך המילה צומת בעברית המודרנית, שאף היא נתפסת לעתים בטעות כצורה<br />
54
16.8 שמות בעלי יותר משלושה עיצורי שורש<br />
16.8.1 שמות הנבנים בדרך חזרה של עיצורים<br />
עלעול "סופה": עלעולין "סופות" (ברכות ב,<br />
כוכבין "כוכבים" (ברכות ז,<br />
– .(9.19<br />
כוכב "כוכב" (ראה"ש+ביצה א,<br />
,(149.20<br />
.(1.27 – קיקן "מחרשה" >)<br />
–<br />
.(9.7<br />
רברבין<br />
"גדולים" (צורת הרבים של<br />
רב):<br />
הנקבה: *כוכבה: כוכבתה "כוכב נוגה" (ברכות ז, 1.28).<br />
שתי המילים<br />
הבאות<br />
בלילייה "בלילות" (ברכות ג, רבינוביץ<br />
שייכות אף הן לקטגוריה זו,<br />
168<br />
*קנקן ): קיקנך "מחרשתך" (ברכות ב,<br />
ראה דוגמאות בפיסקה<br />
–<br />
.16.11<br />
,(503.8<br />
אם כי מוצאן מעורפל:<br />
בליליא (שבת ב+שקלים א,<br />
ג, רבינוביץ 502.1). – סוס "סוס": סוסיה "סוסו" (שבת ב+שקלים א, 138.17).<br />
,(132.9<br />
לילי<br />
עם סיומת<br />
"לילה":<br />
בלליה (ברכות<br />
16.8.2 שמות בעלי ארבעה עיצורים או יותר<br />
אוצר<br />
"אוצר":<br />
"הצפרדע" (ע"ז ב,<br />
קהילה,<br />
א,<br />
פרנס":<br />
אוצריה<br />
"המחסן שלו" (פסחים,<br />
–<br />
169<br />
.(106.6<br />
.(273.20<br />
פרנסין<br />
אורדען<br />
– טלופח "עדשה": טלופחין "עדשים" (ב"ק,<br />
"פרנסים"<br />
(שבת ב+שקלים א,<br />
"צפרדע":<br />
– .(249.17<br />
–<br />
.(132.6<br />
תרנגל<br />
"התרנגול" (שבת ב+שקלים א, 132.16), ותרנגלין "ותרנגולים" (ב"ק, 249.18).<br />
עם סיומת הנקבה: ארמלה "אלמנה": דְ אַרמְ [לה] "של אלמנה" (שבת א,<br />
אפשטיין<br />
"תרנגול":<br />
,(67.3<br />
,(16.3<br />
ארמלתא<br />
"התרנגולת" (ע"ז א, אפשטיין<br />
"האלמנה" (סוטה ב,<br />
–<br />
.(210.4<br />
.(18.1<br />
תרנגלה<br />
"תרנגולת":<br />
אורדענָּה<br />
פרנס "מנהיג<br />
תרנגלה<br />
דארמלה (ע"ז<br />
תרנגלתה<br />
ראה סוקולוף, מילון, ערך "קיקן".<br />
כך פסברג, דקדוק, עמ' (< 156 .(*ʾawsar והשווה דלמן, דקדוק, עמ' 155.<br />
.168<br />
.169<br />
55
ת[<br />
16.9 שמות בעלי תחיליות<br />
מגדל "מגדל" (שם מקום): דמוגדלה "של מגדל" (סנהדרין ב,<br />
– .(257.17<br />
–<br />
.(109.1<br />
מדרש<br />
"המועד" (מו"ק ב,<br />
"מדרש":<br />
בית מדרשה<br />
"בית המדרש" (פאה<br />
–<br />
.(41.8<br />
.(194.7<br />
"ילד": מיינוקה "הילד" (ברכות ב,<br />
בממונך "בממונױ" (ברכות ה,<br />
"בגדיו" (סנהדרין ב,<br />
ט"ש<br />
מגיר "שכן" (פסחים,<br />
מועד<br />
– מזון "מזון": מזוניה "מזונו" (שבת ב+שקלים א,<br />
"מועד":<br />
מועדה<br />
.(135.24 – מיינוק<br />
,(9.18<br />
למנוקייה "לילדים" (ברכות ב,<br />
– .(9.12<br />
– .(294.22<br />
מן "כלי, בגד": למנין "לכלים" (שבת א,<br />
ממון "כסף":<br />
,(85.27<br />
–<br />
.(12.735<br />
–<br />
.(249.7<br />
מקדש<br />
"מקדש":<br />
בית מקדשה<br />
ומפתחה "והמפתח" (ראה"ש+ביצה א,<br />
מסמר<br />
"מסמר":<br />
במסמרה<br />
"בית המקדש" (ברכות ב,<br />
"במסמר" (פסחים,<br />
–<br />
.(9.8<br />
– .(171.3<br />
.(245.26<br />
עם סיומת הנקבה:<br />
מדוכה<br />
"מכתש":<br />
דמדוכתה<br />
מכלה "מידה, קטע מחיבור הלכתי" (מכות, וידר<br />
(ברכות א,<br />
מפתח<br />
מאנוי<br />
לוינגר<br />
"מפתח":<br />
מתקל "משקל" (שבת ב+שקלים א, אפשטיין<br />
"של המכתש" (ראה"ש+ביצה א,<br />
.(171.24<br />
.(134.35<br />
– .(6.2<br />
מתני "משנה": מַתְנֵי "משנה" (שבת א,<br />
– מצווה "מצווה": במצוותה "במצוות"<br />
,(65.14<br />
,(62.3<br />
מתניתא<br />
"המשנה" (75.32),<br />
דְּ מתניתן<br />
"של משנתנו" (שבת א,<br />
170<br />
"כמשנתנו" (פסחים, 109.13), מתניתון "משנתם" (מו"ק ג, 202.18).<br />
מתניתה "המשנה" (שבת א,<br />
,(°82.12<br />
כמתניתין<br />
]למיד "תלמיד" (שבת א,<br />
,(69.7<br />
תחנונייה "התחנונים" (ברכות ג,<br />
תלמידיה "תלמידו" (פסחים,<br />
– .(112.2<br />
– .(22.9<br />
תחנונין "תחנונים":<br />
תפילין "תפילין": תפילוי "התפילין שלו" (מו"ק ג,<br />
200.5), תפילך "התפילין שלױ" (מו"ק ג, 200.6).<br />
עם סיומת הנקבה: תעני "צום, תענית": תעניתה "התענית" (פסחים,<br />
"מחלוקת": תפֽ לגתה "המחלוקת" (שבועות ב, ט"ש ס"נ<br />
– .(110.28<br />
– .(86.62<br />
;55.25<br />
פסחים,<br />
לוינגר 259.25).<br />
תפלגה<br />
תתובה "תשובה" (שביעית ב,<br />
16.9.1 תחילית *m-<br />
16.9.2 תחילית *t-<br />
16.9.3 תחילית *ʾ-<br />
עם סיומת הנקבה: אורייה "תורה": מילה דאורייה "דבר תורה" (סנהדרין ב,<br />
"התורה" (ברכות ב, 4.22). – אגדה "אגדה": אגדתה "האגדה" (הוריות,<br />
,(257.19<br />
.(283.9<br />
אורייתה<br />
.170<br />
השווה הערה 113 לעיל.<br />
56
ע(<br />
16.10 שמות בעלי סופיות<br />
16.10.1 סופית *-ān<br />
אוחוון<br />
"ערבה":<br />
אוחווניי<br />
"ענפי ערבה" (ברכות ג,<br />
–<br />
.(26.4<br />
אולפן<br />
"לימוד":<br />
אולפנה<br />
"הלימוד"<br />
(קידושין ב, 234.9). – אילן "עץ": אילנייא "העצים" (שביעית ב, 52.18). – בותרן "וָתרן" (סוטה ב,<br />
.(211.7 – חוּרַן<br />
"אחר"<br />
"ז ב, אפשטיין<br />
,(247.8<br />
,(°76.11<br />
(שבת א, חוֹרִי "אחרת" (שבת א,<br />
חושבן "חשבון": חושבניה "חשבונו" (ברכות ב,<br />
(ברכות ה,<br />
(ברכות ה,<br />
להלן, פיסקה<br />
וחרנה "והאחר" (שבת א, 69.5), חוֹרֵ נִ ין "אחרים"<br />
,(°82.1<br />
חורנייתה<br />
"האחרות" (שבת א,<br />
–<br />
171<br />
.(65.19<br />
–<br />
.(9.4<br />
– .(295.15<br />
,(295.6<br />
נוקרן<br />
"דקדקן":<br />
נוקרנא<br />
"הדקדקן"<br />
רבן "נשיא, רב": דרבן ש[שמעון בן גמליאל] "של רבן שמעון בן גמליאל"<br />
כמה דרבן גמליאל "כמו שרבן גמליאל" (פסחים<br />
.(108.10<br />
– .16.11<br />
רחמן "רחמן" (ברכות ג,<br />
81.124), רחמנין "רחמנים" (ברכות ג, 20.12).<br />
,(20.12<br />
על צורה זו ראה עוד<br />
רחמנ[א] "הקב"ה" (סנהדרין א, ט"ש ס"נ<br />
16.10.2 סופית *-ōn<br />
–<br />
.(135.2<br />
סחון<br />
"שחיין":<br />
סחונה<br />
"השחיין"<br />
(שבת ב+שקלים א,<br />
שילטון<br />
"מושל":<br />
שילטונה<br />
"המושל" (ברכות ג, 16.10).<br />
16.10.3 סופית *-ām<br />
שם עם סיומת הנקבה: איממה "יום" (ברכות ד, רבינוביץ 504.16; ברכות ז,<br />
172<br />
.(1.6<br />
16.10.4 סופית *-āy<br />
סופית זו משמשת כסופית היחס (نسبة), בעיקר לציון שמות תואר של עמים ומקומות ישוב. על<br />
נטיית שמות אלו ראה לעיל, פיסקה<br />
173<br />
.14.1<br />
אוניי "תושב אונו": אונָיָה "תושב אונו" (שבת א,<br />
– .(67.27<br />
,(234.3<br />
לארמייה<br />
"הבבלי" (ראה"ש+ביצה א,<br />
ר' בוצרה":<br />
"לארמיים" (פסחים,<br />
יונה בוצריא<br />
– .(113.19<br />
בבליי<br />
ארמיי "ארמי, גוי" (קידושין ב,<br />
"בבלי" (קידושין ב,<br />
,(232.25<br />
,(305.2<br />
"ר'<br />
"משרתים" (ראה"ש+ביצה א,<br />
"הדרומי" (פסחים,<br />
ב,<br />
דבבלייה "של הבבליים" (ברכות ג,<br />
יונה מבוצרה" (יומא,<br />
– .(16.10<br />
–<br />
.(119.7<br />
;170.9<br />
סנהדרין ב,<br />
–<br />
.(257.16<br />
,(106.12<br />
דרומאי "דרומיים" (תענית א,<br />
,(182.3<br />
–<br />
.(201.5<br />
טיבריי<br />
"תושב<br />
טבריה":<br />
לטיבראי<br />
"תושב העיר טרסוס": טרסָ ייה "יוצאי טרסוס" (כלאים, ט"ש<br />
גותיי<br />
דרומיי<br />
"גותי,<br />
"לתושבי טבריה" (פסחים,<br />
בבלייה<br />
בוצריי "תושב<br />
משרת":<br />
"דרומי":<br />
גוּתַ יִ ין<br />
דרומייה<br />
דרומייה "הדרומיים" (ברכות<br />
–<br />
.(114.29<br />
– .(8.270<br />
טרסיי<br />
יהודיי "יהודי": יהודאי<br />
ראה גם הפרק על כינוי הסיתום (לעיל, פרק 10).<br />
לגבי האל"ף (< *יממה) השווה לעיל, הערה 148. וראה גם סוקולוף, קטעי ב"ר, עמ' 160, הערה 27.<br />
לכאן יש לצרף גם את השמות משורשי ל"י במשקל :qattāl רמיי "רמאי", תניי "תנא". ראה לעיל, פיסקה 16.7.3.<br />
.171<br />
.172<br />
.173<br />
57
"היהודים" (ברכות ב,<br />
"כותי,<br />
שומרוני":<br />
,(9.7<br />
כותאי<br />
"המערביים" (ראה"ש+ביצה א,<br />
יהודאיי (ברכות ג, 173), דיהודאי "של היהודים" (ג"ש<br />
"הכותים" (ע"ז ב,<br />
אפשטיין<br />
.(436.5 – כותיי<br />
–<br />
.(246.1<br />
,(151.5<br />
מערביי<br />
"מערבי":<br />
במקבילה: מערבייא (ברכות ד, ט"ש ס"ח<br />
מערביֵיה<br />
313.43, שורה<br />
–<br />
.(17<br />
עורביי<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
"ערבי" (ברכות ב,<br />
–<br />
.(9.6<br />
– .(172.7<br />
עטושיי<br />
"תושב עטוש":<br />
עטושייה<br />
ענתניי "תושב עין תאנה": א"ר חנינה ענתנייה (ברכות ג,<br />
174<br />
זה שובש לתריסר צורות שונות בתלמוד הירושלמי,<br />
ציפוריי "תושב ציפורי": לציפוראי<br />
בכתיבים שונים: צופראי (ברכות ב,<br />
רבינוביץ, קטע<br />
"לתושבי ציפורי" (ראה"ש+ביצה א,<br />
"תושב עטוש"<br />
15.2). שם<br />
175<br />
ונראה שצורה זו היא המקורית.<br />
–<br />
.(157.18<br />
,(201.22<br />
לציפראי (תענית א,<br />
,(181.26<br />
,(128.16<br />
ציפוריי "תושבי ציפורי" (פסחים, ג"ש<br />
– .(443.24<br />
שם זה מופיע<br />
צפראיי (שביעית ב,<br />
רומיי "רומאי" (שבת<br />
ב+שקלים א, 138.19), רומייה "הרומאי" (ב"ק, 249.19), דרומאי "של הרומאים" (שבת א,<br />
– שלמייה נבטייא "השלמיים והנבטיים" (גיטין+קידושין א, 226.12).<br />
תארים אחרים,<br />
"התחתונה" (מגילה,<br />
שאינם נגזרים משמות עמים וישובים,<br />
ארעיי הם:<br />
"תחתון":<br />
.(82.29<br />
– .(208.8<br />
"החיצוניות" (ראה"ש+ביצה א,<br />
יחידיין "יחידים" (סוטה א, 218.9).<br />
בריי "חיצוני": ברייה "החיצוני" (פסחים, לוינגר<br />
,(263.27<br />
– .(170.6<br />
יחידיי "יחידי": ליחידייה "ליחיד" (שבת א,<br />
ארעייתה<br />
בַ רייתה<br />
,(76.12<br />
עוד שייכים לכאן השמות הבאים, הנכללים במסגרת שם המספר הסודר: קדמיי "ראשון":<br />
קדמייה "הראשון" (סנהדרין ב, קדמאי "הראשונים" (שבת א, קדמייתה<br />
"הראשונות" (שבת א,<br />
,(67.7<br />
,(256.10<br />
.(66.23<br />
– שתיתיי "שישי": שתיתייה "(הפרק) השישי" (סוטה א,<br />
.(221.13<br />
–<br />
שביעיי "שביעי": ערבתא דיומא שביעיא "ערבה של היום השביעי (של סוכות)" (שביעית ב,<br />
– .(53.20<br />
אחראיי<br />
אחריי<br />
"אחרון":<br />
דתנייה אחרייה<br />
"לחכמים אחרונים" (ראה"ש+ביצה א,<br />
"של התנא האחרון" (סנהדרין ב,<br />
,(256.11<br />
,(163.19<br />
.(165.21<br />
במקבילה:<br />
לרבנן אחראי<br />
לרבנין<br />
(ביצה ב,<br />
16.10.5 סופית *-ī<br />
למשקל זה שייכים שמות נקביים; לנטיית שמות אלו ראה<br />
איטרי "איטריות" (חלה א, אפשטיין<br />
.14.2<br />
,(126.33<br />
– .(172.19<br />
דבורי "דבורה": דדובריין "של דבורים" (פאה,<br />
חרוביתה "עץ החרוב! עץ החרוב!" (מו"ק ב,<br />
"הספסלים" (ראה"ש+ביצה א,<br />
אִ יטְ ריתַה "האיטריות" (ראה"ש+ביצה א,<br />
– .(41.3<br />
– .(198.23<br />
– .(170.5<br />
– .(203.10<br />
עבבי "קדחת": [לעב]יבִ יתָא "לקדחת" (שבת א,<br />
"הבקבוק" (שבת א, °76.13).<br />
חרובי "עץ חרוב": חרוביתה<br />
מסטובי "ספסל": מסטובִ יתה<br />
נעמי "בת יענה": נעמיתה "בת היענה" (מו"ק ג,<br />
– .(82.20<br />
צלוחי "בקבוק": צְּ לוֹחִ יתָא<br />
16.10.6 סופית *-ū<br />
למשקל זה שייכים שמות נקביים; לנטיית שמות אלו ראה<br />
.14.2<br />
ראה מ' קוסובסקי, אוצר לשון תלמוד ירושלמי: אוצר השמות, ירושלים תשמ"ה, עמ' 575.<br />
ראה p. 483 ,G. Reeg, Die Ortsnamen Israels nach der rabbinischen Literatur, Wiesbaden 1989, והספרות הנזכרת שם.<br />
.174<br />
.175<br />
58
ע(<br />
": אבו "אתֵ<br />
לָאְ בוּיָין "לאִ תּים" (שבת א,<br />
.(°80.10<br />
– .(272.21<br />
– אומנו "אומנות": אומנוון "אומנויות" (ע"ז<br />
.(126.33<br />
ב, אצו "עיסה": אצותי "עיסתי" (חלה א, אפשטיין – טיבו "טובה": מחזיק<br />
אנא טיבו לראשי דכד הוא מטי כרע מן גרמיה "מחזיק אני טובה לראשי, שכאשר הוא מגיע<br />
(לתפילת "מודים") הוא נרכן מעצמו" (ברכות ב,<br />
"ז ב,<br />
אפשטיין<br />
,(10.5<br />
–<br />
176<br />
.(247.3<br />
טרחו<br />
"מלכות": מלכותה "המלכות" (ברכות ג,<br />
ב+שקלים א, רבינוביץ<br />
"טרחה":<br />
טרחותה<br />
דלא ישלֵם לְה טָ יבו "שלא יהיה חייב לו"<br />
"הטרחה" (מו"ק ב,<br />
–<br />
.(193.11<br />
– .(17.5<br />
– .(506.5<br />
,(436.5<br />
בפלגות פמך<br />
מלכו<br />
נשיו "נשיאות": בנשיותַה "בנשיאות" (שבת<br />
פלגו "חצי, מחלוקת": בְ פלגות עַ גיל "בחצי כיכר" (שבת א, ג"ש<br />
"בחצי פיך" (פסחים,<br />
לוינגר<br />
,(254.21<br />
.(23.10<br />
– קשיו "עקשנות": בקשיותך "בעקשנותך" (ברכות ה,<br />
"התיבה" (ברכות ג, 21.12).<br />
פלגוותא<br />
.(294.32<br />
"המחלוקות"<br />
(ברכות ג,<br />
– תיבו "תיבה": תיבותה<br />
באקת"ג טָ בוּ, וכן בא"ש טבו (טל, מילון, עמ' 305). אבל בא"נ יש לצד ט-ב-ו גם ט-י-ב-ו (מילר-קסלר, דקדוק, עמ'<br />
.(158 ,101<br />
סוקולוף מעמיד במילונו שני ערכים נפרדים, טבו ו-טיבו, והתרגום לשניהם<br />
דקדוקית שייכים שני השמות לקטגורית סופית<br />
.goodness<br />
,*-ū<br />
מבחינה<br />
ולכן לא נמנעתי מלהעמיד את טיבו לצד טָ יבו. אולם נראה<br />
לי כי עדיין צריכה עיון השאלה, האם אכן מדובר בחלופות של אותה מילה, או שמא יש כאן עירוב בין שני שמות<br />
השונים מבחינת משמעותם המקורית ומבחינת גזרונם: האחד משורש טו"ב והשני משורש טב"ב. ראה לעניין זה<br />
י' טובי, "על מסורת לשון חכמים בשירה העברית בימי הביניים", לשוננו לז (תשל"ג), עמ' 150.<br />
.176<br />
59
16.11 רב, רבן, רברבין, רבנ(י)ן, רבבין<br />
השמות רב ו-רבן, וכן צורת הריבוי שלהם, נפוצים מאוד בספרות התלמודית, והספרות המחקרית<br />
הרבתה לעסוק בהם ובזיקות ביניהם. לפיכך ראיתי לצרפם לפרק נפרד ולדון בהם במקובץ.<br />
רב השם<br />
משמש בשתי משמעויות:<br />
כשם התואר<br />
"גדול,<br />
חשוב",<br />
וכשם העצם<br />
"אדון,<br />
חכם". דוגמאות לשימוש הראשון: הוה חמי בר נש רב "היה רואה אדם חשוב" (שבת א,<br />
זערה לא שאל בשלמה דרבה "הקטן לא שואל בשלומו של הגדול" (ברכות א,<br />
נשיא,<br />
,(67.2<br />
,(6.11<br />
[הואי]ל והוא<br />
רובה שרי "הואיל והוא הגדול, מותר" (שביעית ב, 54.3), סדרה רובֽ ה "בית הכנסת הגדול" (שבת<br />
א, ט"ש<br />
,(F17.53<br />
וכן שמו של החכם ר' חייה רובה "ר' חייה הגדול" (ברכות ב,<br />
.(10.2<br />
לשימוש השני: רבון (כי"ל: רבהון) דרוחיה "אדונן של הרוחות" (שבת ב+שקלים א,<br />
לפני שמותיהם של חכמים שהוסמכו לרבנות:<br />
ב+שקלים א,<br />
רב הושעיה<br />
(יומא,<br />
דוגמאות<br />
,(132.9<br />
,(116.1<br />
,(139.14<br />
רב יהודה<br />
וכן<br />
(שבת<br />
ובקיצור ר': ר' יודן, ר' חנינה, ר' מנא וכו'. הכינוי רב, כאשר הוא עומד<br />
לבדו, מכוון לחכם מסויים, ראשון אמוראי בבל ומייסדה של ישיבת סורא, אחיינו של ר' חייא: רב<br />
מפקד לתלמידוי "רב מורה לתלמידיו" (ראה"ש+ביצה א,<br />
.(170.6<br />
צורת הרבים של רב נבנית בשלוש דרכים שונות: (1) רברבין;<br />
(2) רבנין /<br />
רבנן;<br />
177<br />
(3) רבבין.<br />
בתלמוד הירושלמי באות צורות אלו על פי רוב בתפוצה משלימה: שם התואר נוטה ברבים על פי<br />
צורת רברבין, ואילו שם העצם נוטה ברבים על פי צורת<br />
רבנין /<br />
רבנן או, במקרים נדירים יותר, על<br />
178<br />
פי צורת רבבין. דוגמאות לדרך התצורה הראשונה הן רברבייה "הגדולים" (ברכות ב, 201.6),<br />
רוברבייה (ברכות ו, אפשטיין רֳבְרְבָן "גדולות" (שבת א, דוגמאות לדרך התצורה<br />
השניה<br />
.(°80.22<br />
,(239.11<br />
–<br />
ראה להלן. דוגמאות לדרך התצורה השלישית הן רבבינן "חכמינו" (מו"ק ג,<br />
[דר]בבינן "שחכמינו" (מו"ק ג, 202.16).<br />
,(202.17<br />
שתי צורותיה של דרך הנטייה השנייה, הצורות רבנין ו-רבנן, מופיעות תכופות בקטעי הגניזה.<br />
לעתים נמצאות שתי צורות אלו בסמיכות מיידית: כרבנין דהכה וכרבנן דתמן "כחכמים מכאן<br />
;(157.19<br />
(=ארץ ישראל) וכחכמים משם (=בבל)" (ראה"ש+ביצה א, ורבנן אמרין ארון אחד היה...<br />
קרייה מסייע לרבנין "וחכמים אומרים: ארון אחד היה... הפסוק תומך בדעת חכמים" (סוטה א,<br />
.(213.22-23<br />
פעם אחת נמצאת תיבת רבנן בניקוד הרומז לצורה רבנין: רבָנֵן (סנהדרין א,<br />
.(260.29<br />
אולם לרוב יש העדפה לאחת מן הצורות. בדקתי את התפלגותן המספרית של צורות אלו בארבעת<br />
כתבי היד הגדולים של קטעי הירושלמי מן הגניזה, ואלו הן התוצאות:<br />
שבת א<br />
שבת ב<br />
פסחים<br />
ראה"ש+ביצה א<br />
14<br />
15<br />
1<br />
1<br />
רבנין<br />
1<br />
5<br />
12<br />
11<br />
רבנן<br />
מן הממצאים הללו ניתן להסיק, כי לכל אחד מן הסופרים והצורה המועדפת עליו. בהקשר זה יש<br />
להזכיר את מנהגו של אחד מסופרי כתב יד ותיקן 30 של מדרש בראשית רבה לסטות מכתב היד<br />
.177<br />
.178<br />
ראה גם סקולוף, מילון, ערך "רב".<br />
עם זאת, בכי"ל ישנן דוגמאות לדרך הנטייה הראשונה (רברבין) גם כריבוי של שם העצם; ראה דוגמאות אצל<br />
סוקולוף, מילון, עמ' 512.<br />
60
שהיה לפניו (כתב יד<br />
היד.<br />
,(2<br />
ולשנות באופן עקבי יו"ד כפולה ליו"ד בודדת, ה"א לאל"ף בסופי תיבות,<br />
179<br />
ועוד שינויים ממין זה. ייתכן שאף כאן הבחירה בין הצורות קשורה לנוהג הכתיב של סופר כתב<br />
לגבי היחס בין צורת רבנין לצורת רבנן הביע דלמן את הדעה, כי רבנין היא צורת הרבים של<br />
רבן, ואילו רבנן היא קיצור של רבננא – צורת הרבים של<br />
180<br />
רבן עם כינוי המדברים. דעה זו לא<br />
נתקבלה במחקר, וכיום הדעה היא שרבנין ורבנן שתיהן צורות רבים של רב הן, הראשונה צורה<br />
ארץ ישראלית,<br />
181<br />
והשנייה צורה בבלית.<br />
במילונו קובע סוקולוף, כי "יש לראות בצורה רבנן, למרות שכיחותה הרבה בטקסטים, שיבוש<br />
182<br />
בהשפעת הארמית של התלמוד הבבלי". כאמור, הדעה המקובלת היא אכן שרבנן היא צורה<br />
בבלית,<br />
אולם לדעתי אין הכרח להסיק מכך באופן אוטומטי<br />
שמדובר בשיבוש של מעתיקים.<br />
ראשית, הצורה רבנן שכיחה מאוד בקטעי הגניזה, ואילו צורות בבליות אחרות, מכל סוג שהוא,<br />
מספרן זניח. והרי סופר המכניס "תיקונים" בהשפעה בבלית, ניתן להניח שיעשה כך לעוד צורות,<br />
ולא ייטפל לצורה רבנין בלבד. שנית, השפעת רבני בבל על רבני א"י הייתה גדולה, והקשרים בין<br />
ישיבות ארץ ישראל ובבל היו הדוקים. מתקבל על הדעת, שתואר בבלי של אדם יכנס כצורתו<br />
ללשון הדיבור, לצד התואר המקביל לו בארץ ישראל. וכן טבעי הדבר, שסופר המעלה על הכתב<br />
את דברי החכמים, יבחר בצורת כתיב אחת עקבית כדי לכנותם, גם אם מוכרות לו שתי צורות.<br />
לפיכך אני מציע לא לשלול את האפשרות שמדובר בצורה אותנטית, שהילכה בעת חיותה של הא"ג<br />
– גם אם מקורה בבבל – לצד הצורה רבנין.<br />
סוגיה אחרת הקשורה לדיון זה,<br />
היא שאלת מוצאה של המילה<br />
רבן,<br />
המשמשת בתלמוד<br />
183<br />
הירושלמי כתואר לנשיאי ישראל בתקופת הבית השני. בעניין זה קיימות שלוש דעות. הדעה<br />
184<br />
הראשונה, שאינה מקובלת עוד, היא שמדובר במילה רב עם כינוי המדברים. דעה זו נדחתה כבר<br />
על ידי דלמן, אשר הראה שבתרגום אונקלוס משמש רבן כשם עצם בפני עצמו, כגון בשמות יח,<br />
כא: "ותמני עליהון רבני אלפי רבני מאוותא רבני חמשין ורבני עסורייתא" (וְשַׂמְ תָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי<br />
185<br />
אֲלָפִ ים שָׂרֵי מֵ אוֹת שָׂרֵי חֲמִ שִּׁ ים וְשָׂרֵי עֲשָׂ רֹת). דלמן העלה לפיכך השערה אחרת, והיא ש-רבן הוא<br />
שם תנייני, אשר נוצר מ-רב על ידי חיבור הסופית<br />
העלה בן-חיים השערה שלישית, ולפיה רבן נוצרה מצורת הרבים רבנין,<br />
186<br />
.-ān לאור עדויות מן הארמית השומרונית<br />
187<br />
בדרך של גזירה לאחור.<br />
ראה סוקולוף, קטעי ב"ר, עמ' 30.<br />
דלמן, דקדוק, עמ'<br />
;1 הערה ,174<br />
דלמן, וורטה, עמ'<br />
.275-274<br />
משמעותו המקורית, ועקב כך גם צירופים מסוג רבנן דקיסרין עלו בלשון.<br />
לדעתו איבד כינוי המדברים עם הזמן את<br />
בן-חיים הוכיח זאת על סמך העובדה, שבארמית שומרונית, החפה מהשפעתה של הארמית הבבלית, משמשת<br />
רק הצורה רבנין ולא רבנן; ראה בן-חיים, קול רינה, עמ'<br />
סוקולוף, מילון, ערך "רב".<br />
סוקולוף, מילון, עמ' 512.<br />
ראה דוגמאות לעיל, פיסקה 16.10.2.<br />
כך ז' פרנקל, דרכי המשנה, ברלין תרפ"ג, עמ'<br />
.38<br />
ראה גם קוטשר, ארמית השומרונים, עמ'<br />
;403<br />
A. Geiger, Lehr- und Lesebuch zur Sprache der Mischna, Breslau<br />
;58<br />
.179<br />
.180<br />
.181<br />
.182<br />
.183<br />
.184<br />
.1845, p. 129; W. Bacher, “Rabbanan et Rabbanin”, RÉJ 65 (1913), pp. 32-39<br />
.185<br />
.186<br />
.187<br />
דלמן, וורטה, עמ' 275, וראה שם דוגמאות נוספות.<br />
דלמן, דקדוק, עמ' 174; הנ"ל, וורטה, עמ' 275.<br />
בן-חיים, קול רינה, עמ' 38-37.<br />
61
188<br />
כנגד דעה זו העלה קוטשר מספר נימוקים משכנעים, ונראה שלעת הזאת אין הכרע בין הצעתו<br />
של דלמן להצעה שהעלה בן-חיים.<br />
.188<br />
קוטשר, ארמית השומרונים, עמ' 404-403.<br />
62
16.12 שמות שאולים<br />
בקביעת מקורן השאול של המילים בפרק זה הלכתי לפי בירוריו האטימולוגיים של סוקולוף<br />
במילונו, והמבקש פרטים נוספים ואסמכתאות ביבליוגרפיות יפנה לספר זה.<br />
16.12.1 שמות שאולים מיוונית ולטינית<br />
כפי שניתן לצפות, מספר המילים בתלמוד הירושלמי ובמדרשים השאולות מיוונית ומלטינית גבוה<br />
לעומת המספר הכולל של המילים השאולות, והוא משקף את פסגת ההשפעה של שפות אלו על<br />
הארמית הארץ ישראלית<br />
189<br />
– השפעה שתחילתה בארמית המקרא והתרחבותה בלשון התרגום.<br />
השפעתה של היוונית על הארמית הייתה כה חזקה, שלא רק שמות נכנסו לאוצר המילים, אלא גם<br />
מילות, כגון: שנה פרא<br />
>)<br />
(παρά שנ[ה] "שנה כן שנה לא" (שביעית ב,<br />
190<br />
52.18). פעם אחת בקטעי<br />
הגניזה מופיע אף משפט שלם ביוונית: פְּרָא בַסִ ילְ יוֹס אונוֹמוֹס אוּגְרֵ פוֹס "עבור המלך אין החוק<br />
כתוב", ביוונית:<br />
παρά βασιλέως ὁ νόμος ἄγραφος<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
191<br />
145.19). מטבע הדברים,<br />
אין כאן המקום לכנס את כל המלים השאולות מיוונית ולטינית בקטעי הגניזה. אסתפק לפיכך<br />
במספר הערות על דרך השאילה שלהן לא"ג.<br />
אופן השאילה של המילים היווניות אינו אחיד. יש שהמילה נשאלת על צורתה המקורית, כגון<br />
טִטִ רָ טוֹן (< (τέταρτον מידת נוזלים (פסחים,<br />
.(107.25<br />
לצורה זו על גבי הסופית המקורית שלה, כגון אַבטָ יונָה<br />
ארכונה (ἄρχων "המושל" (ברכות ג, בנימוסה<br />
במקרה כזה, הצורנים הארמיים מתחברים<br />
>) (ὀπτιών "הקצין"<br />
(שבת א,<br />
,(°82.29<br />
>)<br />
,(16.11<br />
>)<br />
(νόμος "בַ חוק" (ברכות ג,<br />
,(16.12<br />
טטרגונה (<<br />
אפשטיין<br />
(τετράγωνον "המרובע" (שבת ב+שקלים א,<br />
134.8), טַ פסָה (<<br />
,(18.6<br />
(< קִ יתוֹנָה<br />
"שורות אבנים" (ברכות ב, 10.4).<br />
(κώθων "הקיתון" (ע"ז א,<br />
אפשטיין<br />
,(20.13<br />
(ταώς "טווס" (ע"ז א,<br />
דומסייה<br />
(δόμος<br />
>)<br />
מאידך, יש שהסיומת היוונית נקטמת, כגון קופד (< (κοπάδιον "בשר" (פסחים, לוינגר<br />
במקרה כזה,<br />
הצורנים הארמיים מתחברים לצורה<br />
"הספסל" (שבת ב+שקלים א, אפשטיין<br />
הקטומה,<br />
כגון<br />
סַפְסִ ילָה<br />
.(258.13<br />
(συψήλλιον<br />
>)<br />
,(240.14 וקופטרייה >)<br />
ב, 272.21).<br />
(κιβωτάριος "ועושי תיבות" (ע"ז<br />
אם הסיומת היוונית מזכירה סיומת הקיימת בארמית, יש נטייה להתייחס אליה כאל סיומת<br />
ארמית ממש.<br />
מילים<br />
(matrona "גברת" (שבת א,<br />
בסיומת<br />
-α<br />
מקבלות את סיומת הנקבה<br />
מטרונא כגון<br />
ματρώνα,<br />
>)<br />
,(74.35 דלמה >)<br />
-ה,<br />
מקבלות את סיומת הנקבה -י, כגון<br />
פרני (<<br />
192<br />
η- ברכות ב, 9.28), ומילים בסיומת "מעשה" (δρᾶμα<br />
(φερνή "כתובתי" (פסחים, ג"ש 444.14). מילים אלו<br />
ראה טל, לשון, עמ' 182.<br />
דוגמה נוספת, שלא מקטעי הגניזה, היא איטה (< (εἶτα "לפיכך" (סנהדרין, יח ע"ד).<br />
ראה ש' ליברמן, יוונית ויוונות בארץ ישראל, ירושלים תשכ"ג, עמ' 28.<br />
בחילופי ר-ל; השווה דלמן, דקדוק, עמ'<br />
המשנה, ירושלים תשכ"ד, עמ' 1228.<br />
.101<br />
חילוף זה קיים גם בלשון חז"ל, ראה י"נ אפשטיין, מבוא לנוסח<br />
.189<br />
.190<br />
.191<br />
.192<br />
63
ש )<br />
ת[<br />
נוטות על פי כללי הנטייה הארמיים של מילים בעלי סיומות אלו, כגון טימיתה (<<br />
193<br />
(שבת ב+שקלים א, 132.16).<br />
(τιμή "ערכו"<br />
תופעה מעניינת היא שמילים יווניות בעלות הסיומת -ιον ומילים לטיניות בעלות הסיומת -ium<br />
מופיעות בארמית ובלשון חז"ל על פי רוב בסיומת -ין (ולא בסיומת -יון הצפויה), כגון<br />
(ζωνάριον תרגום של "חֲרִ יט" (ישעיה ג, כב) (שבת א,<br />
194<br />
קופסת התכשיטים" (ראה"ש+ביצה א, 171.3).<br />
זונָרין (<<br />
,(°80.23<br />
דְפַ למַנְטֵרִ ין<br />
(diplomatarium >)<br />
"של<br />
16.12.2 שמות שאולים מעברית<br />
מעברית שאולים השמות הבאים: אגדתה "האגדה" (הוריות,<br />
(תענית ד,<br />
,(283.9<br />
,(178.2<br />
בדיבורה "ב(שעת) קילוס המת" (מו"ק ד,<br />
,(207.23<br />
,(74.35<br />
במצוותה "במצוות" (ברכות א,<br />
בשמטתה "בשמיטה" (ברכות ב,<br />
תפילוי "התפילין שלו" (מו"ק ג,<br />
נשאל מעברית.<br />
,(6.2<br />
דבירה "הדִבֵּר (=ה')"<br />
חנוכתה "חנוכה" (שבת א,<br />
בשובתה "בשבת" (ראה"ש+ביצה א,<br />
,(169.13<br />
,(2.8<br />
תיבותה "התיבה, הבמה בבית הכנסת" (ברכות ג,<br />
,(21.12<br />
.(200.5<br />
גם השם חכים במשמעות "חכם, מורה" (שבת א,<br />
(72.2<br />
16.12.3 שמות שאולים משפות זרות אחרות<br />
מאכדית שאולים השמות הבאים: אומנה<br />
(igāru "לגג" (שביעית ב, רבינוביץ, קטע<br />
"הסף" (מגילה,<br />
אסקופתה<br />
(ummānu >)<br />
"המומחה" (שבת א,<br />
,(86.10<br />
(< לאיגרא<br />
,(130.14 ואלפה >) (elippu<br />
"והספינה" (מו"ק ב,<br />
,(196.3<br />
,(208.8<br />
(askuppatu >)<br />
(birtu מלכה "מצודת המלך" (ברכות ב,<br />
(simānu "פעם" (שבת א, ג"ש<br />
המכס" (שבת א, ג"ש<br />
(šammu "צבעים" (שבת א,<br />
(qudāšu "עגילים" (שבת א,<br />
(פסחים,<br />
בוצינה<br />
(businnu >)<br />
"הנר" (שבת,<br />
,(82.39 בירת >)<br />
,(9.11 גנוניה >)<br />
(ganūnu "חופתו" (ברכות ב,<br />
,(9.28 זמן >)<br />
,(436.6<br />
זמנין "פעמים" (פסחים,<br />
,(107.25 לְמֵכְסָה >) (miksu "לבית<br />
,(436.7 בנכסייה >)<br />
(nikassu "בנכסים שלה" (סוטה ב,<br />
,(210.5 סממנין >)<br />
85.7), סריסא "פ, ><br />
(ša rēši "הסריס" (שבת א,<br />
,(76.21 קוֹדָשִיָה >)<br />
,(°80.14<br />
קוֹדָשִ יָּיה<br />
(שבת א,<br />
,(°80.21<br />
קופייה<br />
(kuppu "הסלים"<br />
>)<br />
,(107.22<br />
"תלמיד" (שבת א,<br />
"התרנגולת" (ע"ז א,<br />
שושביניה<br />
>)<br />
(susapinnu "שושבינו" (ברכות ב,<br />
,(11.23<br />
]למיד<br />
(talmīdu<br />
>)<br />
,(69.7 תרנגלה >) (tarlugallu<br />
אפשטיין<br />
"התרנגול" (שבת ב+שקלים א,<br />
132.16), תרנגלתה<br />
למילה 18.1).<br />
תחומה<br />
"התחום"<br />
באכדית ,(tah˘ūmu) אולם ייתכן שהצורה האכדית נשאלה מהארמית,<br />
מפרסית שאול שם העצם<br />
תרונגייה<br />
(ברכות ג,<br />
,(17.13<br />
>)<br />
מסנסקריט הגיע שם העצם פלפלין (< (pippala "פלפלים" (שבת א,<br />
195<br />
ולא להיפך.<br />
(vātrang "אתרוגים" (גיטין+קידושין א,<br />
יש מקבילה<br />
.(223.14<br />
.(85.5<br />
אם כי יש פרנה "כתובתה" (סוטה ב, 210.8) במקום *פרניתה.<br />
דוגמאות ידועות נוספות הן סנהדרין<br />
>)<br />
דקדוק, עמ' 187, וכן הדיון בתופעה זו אצל<br />
,(συνέδριον<br />
פלטין<br />
,(παλάτιον<br />
>)<br />
מיסטרין<br />
;(μυστήριον<br />
>)<br />
ראה דלמן,<br />
S. Krauss, Griechische und Lateinische Lehnwörter im Talmud, Midrasch<br />
.193<br />
.194<br />
.und Targum, vol. 1: Grammatik, Leipzig 1898, § 140 (p.92)<br />
.195 ראה ,S. Kaufman, The Akkadian Influences on Aramaic, Chicago 1984 עמ' ,105 ועמ' 106 הערה .375<br />
64
ת[<br />
17. שם המספר<br />
17.1 המספר המונה<br />
– 1 עד 10<br />
17.1.1 נטייה<br />
זכר<br />
נקבה<br />
חד<br />
"אחד"<br />
חדה<br />
"אחת"<br />
1<br />
תריי(ן)<br />
"שניים"<br />
תרת(י)י<br />
"שתיים"<br />
2<br />
תרין נסמך:<br />
"שני-"<br />
תרתי<br />
"שתי-"<br />
תלתה<br />
"שלושה"<br />
תלת<br />
"שלוש"<br />
3<br />
–<br />
ארבעה<br />
"ארבעה"<br />
4<br />
–<br />
חמשה<br />
"חמישה"<br />
5<br />
שתה<br />
"שישה"<br />
שת<br />
"שש"<br />
6<br />
–<br />
–<br />
7<br />
–<br />
תמניה<br />
"שמונה"<br />
8<br />
–<br />
–<br />
9<br />
–<br />
עשרה<br />
"עשרה"<br />
10<br />
נסמך: –<br />
ַש ְר ֵתי עֲ<br />
"עשרת-"<br />
17.1.2 דוגמאות<br />
– 1<br />
זכר: שלח חד ולבש חד "פושט אחד ולובש אחד" (מו"ק ג,<br />
,(199.15<br />
חד יהוי לעי באורייתה<br />
וחד דיהוי ביה עביד ביה כל צורכוי "אחד שיהיה שוקד על התורה, ואחד שישתמש בו לכל צרכיו"<br />
(ברכות ב,<br />
.(4.23-24<br />
שם מספר זה נפוץ בביטוי חד אמר... וחרנה אמר... "(חכם) אחד אומר...<br />
ו(חכם) אחר אומר...": חד א' עד כזית וחרנה אמר עד פחות מכזית "חכם אחד אומר עד כזית,<br />
.(24.12-13<br />
וחכם אחר אומר עד פחות מכזית" (ברכות ג, בצורת הנסמך בעיקר כתווית סיתום: חד<br />
גיור "גר אחד" (שבת א, ג"ש חד סב "זקן אחד" (מו"ק ב, חד מרתוק "אגרוף<br />
אחד" (מו"ק ג, 203.1).<br />
,(194.24<br />
,(436.5<br />
נקבה: לכול חדא וחדה מינהן "לכל אחת ואחת מהן" (תענית ד,<br />
(סנהדרין ב,<br />
,(173.9<br />
,(°257.19-20<br />
בחדה ידה "ביד האחת" (סנהדרין ב,<br />
.(257.19<br />
אִ תה "אישה אחת" (ע"ז א, ט"ש ס"נ 81.112), חדה ברכה "ברכה אחת" (ברכות ג,<br />
בחדה יד "ביד אחת"<br />
כתווית סיתום: חדה<br />
.(21.12<br />
.(4.25<br />
– 2<br />
זכר: אילו הוון תריין "אילו היו שניים" (ברכות ב,<br />
דהוא תרייֵ "כמי שהוא שניים (=שני אנשים)" (שבת ב+שקלים א, אפשטיין<br />
"שניים" (מו"ק ג,<br />
196<br />
בנשילת הנו"ן הסופית: כמַן<br />
,(240.15<br />
.(199.15<br />
]ריי<br />
בנסמך: תרין תניין "שני תנאים" (סוטה א, 216.2), תרין אמורין "שני<br />
196. על נשילת הנו"ן לאחר דיפתונג ay בשם המספר ראה קוטשר, מחקרים בא"ג, עמ' 29. 17-16,<br />
65
א[<br />
אמוראים" (שבת א,<br />
פיות" (ברכות ב,<br />
,(85.14<br />
תרין גוּתַ יִ ין "שני גוֹ ִתים" (ראה"ש+ביצה א,<br />
,(170<br />
,(4.23<br />
תרין עמה "שני האנשים" (שבת א, ג"ש<br />
שניכם" (שקלים ב, 131.15), תריהון "שניהם" (שבת א, 69.4).<br />
.(435.3<br />
תרין פמין "שני<br />
בנטייה: דתריכון "של<br />
נקבה: ר' יוחנן פליג על דר' יודה בתרתיי "ר' יוחנן חולק על (עמדתו) של ר' יודה בשתיים<br />
(=בשני עניינים)" (מו"ק ד, 205.25), את שמע תרתי "אתה שומע שתיים (=שני דברים)" (פסחים,<br />
לוינגר<br />
מתרתין מלין<br />
ד,<br />
,(248.19<br />
תרתיי<br />
"שתיים" (חלה א,<br />
"משני דברים" (פסחים,<br />
אפשטיין<br />
לוינגר<br />
;124.14<br />
פסחים,<br />
לוינגר<br />
.(259.31<br />
,(244.22<br />
תרתין מלייה<br />
(ראה"ש+ביצה א, 157.20). בנטייה: תרתיהון "שתיהן" (תענית א, 182.22).<br />
– 3<br />
בנסמך:<br />
"שני העניינים"<br />
זכר: תלתה כוכבין "שלושה כוכבים" (ברכות ז, 1.27), תלתה יומין "שלושה ימים" (מו"ק<br />
.(206.4 — נקבה:<br />
תלת דקיקן "שלוש (תקיעות) קצרות" (ראה"ש+ביצה א,<br />
"שלושה דברים" (שביעית ב, רבינוביץ, קטע<br />
אחת בשלוש שנים)" (סוטה ב, 210.11).<br />
,(150.6<br />
,(128.9<br />
– 4<br />
לוינגר<br />
עֲ<br />
תלת מלין<br />
חדה לתלת שנין "אחת לשלוש שנים (=פעם<br />
זכר: ארבעה זמנין "ארבע פעמים" (פסחים, 107.25), ארבעה אינון "ארבעה הם" (פסחים,<br />
(268.2<br />
–<br />
זכר: 5<br />
חמשה מניי<br />
[עמר]<br />
"חמישה מָ נִים<br />
חמשה "ושנה אותם חמישה (כבשים)" (פסחים,<br />
(=יחידת משקל)<br />
צמר" (ב"ק,<br />
,(253.32<br />
לוינגר 268.3).<br />
– 6<br />
זכר: שתה גרמסין "שישה מטבעות של מחצית השקל" (שבת ב+שקלים א,<br />
נקבה: תשעין ושת ליטרין "תשעים ושש ליטרות" (סנהדרין ב, 256.17).<br />
ותנתון<br />
— .(125.14<br />
– 8<br />
זכר: ואן לא תמניה "ואם לא (אז) שמונה" (שבת א,<br />
ג"ש 439.9).<br />
– 10<br />
ועשרה מניי "ועשרה מָ נִים" (ב"ק,<br />
.(253.33<br />
ַש ְר ֵתי קדמייתה "העשר הראשונות האלו" (שבת א, °66.23).<br />
הצורה המיודעת לנקבה היא ֲע<br />
ַש ְר ֵתי: אלין<br />
17.2 המספר המונה<br />
– מעל 10<br />
תלתין "שלושים" (סנהדרין א,<br />
(עירובין, שרמר<br />
— .(258.10<br />
וארבעין "וארבעים" (שביעית ב,<br />
,(55.18<br />
36.1). — חמשין "חמישים"<br />
]רבעין<br />
(ברכות ה, 294.12). — אישתין "שישים" (סנהדרין ב,<br />
256.15). — שובעין וחדה ליטרין "שבעים ואחת ליטרות" (סנהדרין ב,<br />
— .(256.20<br />
תשעין ושת<br />
ליטרין "תשעים ושש ליטרות" (סנהדרין ב, 256.17). — מאה ליטרין "מאה ליטרות" (סנהדרין ב,<br />
256.14), מאה "מאה" (ברכות ה,<br />
— .(294.10<br />
לתלת מאה "לשלוש מאות" (שביעית ב,<br />
— .(55.18<br />
ארבע מאה "ארבע מאות" (ברכות ה, 294.12). — תשע [מאה] "תשע מאות" (ברכות ה, 294.10).<br />
במסכת תענית ניתן למצוא מובאות מתוך מגילת תענית. במובאות אלו יש דוגמאות למספרים<br />
נוספים: בתרין עשר "בשנים עשר" (תענית ד,<br />
,(180.3<br />
בתלת עשר "בשלושה עשר" (שם, שורה<br />
,(6<br />
בארבעת עשר ובחמשת עשר "בארבעה עשר ובחמישה עשר" (שם, שורה 18), בשתת עשר "בשישה<br />
עשר" (שם, שורה<br />
.(19<br />
אולם יש לזכור כי לשונה של מגילת תענית קדומה מניבי הארמית<br />
הבינונית; מקובל לכרוך אותה עם הארמית שבמגילות מדבר יהודה, כלומר ארמית ארץ ישראלית<br />
של סוף תקופת הבית השני.<br />
66
פ(<br />
17.3 המספר הסודר<br />
קדמיי "ראשון": דתנייה קדמייה "של התנא הראשון" (סנהדרין ב,<br />
,(256.10<br />
הראשון" (פסחים, לוינגר 257.9), קדמייא לא מתחשב "הראשון לא נחשב" (ברכות ז,<br />
קדמאי "שתו הראשונים" (שבת א,<br />
כהדין קדמיה "כזה<br />
1.16), שתון<br />
,(67.7<br />
— .(163.18<br />
לרבנין קדמאיי "לחכמים ראשונים" (ראה"ש+ביצה א,<br />
קדמייה "ראשונה": אלין עשרתי קדמייתה "העשר הראשונות האלו" (שבת א,<br />
66.23), בקדמייתה "בראשונה" (פסחים, לוינגר 258.24; ראה"ש+ביצה א, 302.4).<br />
תניין "שני": ר' לעזר תניין היו (צ"ל היה) "ר' לעזר שני (בדרגה) היה"<br />
פרקה תניינה "הפרק השני" (קידושין ב,<br />
סחים, ג"ש<br />
,(448.24<br />
.(230.28<br />
.(53.20<br />
שתיתיי "שישי": שתיתייה "(הפרק) השישי" (סוטה א, 221.13).<br />
שביעיי "שביעי": ערבתא דיומא שביעיא "ערבה של היום השביעי (של סוכות)" (שביעית ב,<br />
אחריי "אחרון": דתנייה אחרייה "של התנא האחרון" (סנהדרין ב,<br />
"לחכמים אחרונים" (ראה"ש+ביצה א,<br />
,(256.11<br />
163.19), במקבילה:<br />
לרבנין אחראיי<br />
לרבנן אחראי (ביצה ב, 165.21).<br />
17.4 שברים<br />
פלג "מחצית": [הב] פלגה מן דידך ואנה פלגה [מן דידי] "תן מחצית מאצלך, ואני (אתן) מחצית<br />
משלי" (ברכות ה,<br />
,(294.11<br />
ואשכחון חכינה פלגה בהדה מו ְב ָלה ופלגה בהדה מובלה "ומצאו נחש,<br />
,(436.4<br />
חציו בחבילה הזאת וחציו בחבילה הזאת" (שבת א, ג"ש ואין תעבדינה אישתין ליטרין<br />
פלגה גנב "ואם תחשב אותה שישים ליטרות, (אז יוצא מכך שמשה רבנו) גנב את מחציתה"<br />
(סנהדרין ב,<br />
,(256.15<br />
אכל פלגא<br />
"אוכל את המחצית"<br />
בְ פלגות עַ גיל "במחצית כיכר לחם" (שבת א, ג"ש<br />
א, (תענית<br />
— .(182.19<br />
.(436.5<br />
פלגו<br />
"מחצית":<br />
67
18. כוללות בנטיית הפועל<br />
חלק ג: הפועל<br />
18.1 הבניינים והזמנים<br />
במערכת הפועל של הא"ג משמשים שישה בניינים, שלושה בניינים אקטיביים ושלושה בניינים<br />
פסיביים מקבילים. הבניינים האקטיביים הם הבניין הקל פְּעַל, הבניין הדגוש פַּעֵל, הבניין הגורם<br />
אַפְעֵל; שלושת מקביליהם הפסיביים הם: אֶתְפְּעֵל, הפסיב של הבניין הקל, אֶתְפַּעַל, הפסיב של<br />
הבניין הדגוש ו-אֶתַּפְעַל, הפסיב של הבניין הגורם.<br />
כל בניין כולל חמישה "זמנים": עבר, עתיד, ציווי, מקור, ובינוני (פעיל וסביל). כבעברית, גם<br />
הארמית מבחינה בעבר ובעתיד בין צורות זכר ונקבה, יחיד ורבים, ושלושה גופים, סך הכול עשר<br />
צורות: מדבר, נוכח, נוכחת, נסתר, נסתרת, מדברים, נוכחים, נוכחות, נסתרים ונסתרות, אם כי<br />
מן הנוכחת ומן הנוכחות אין דוגמאות בקטעי הגניזה באף בניין. בציווי, במקור ובבינוני מבחינים<br />
בין ארבע צורות: יחיד, יחידה, רבים, רבות. לצד צורות הבינוני הפעיל משמשות בשלושת<br />
הבניינים האקטביים גם צורות בינוני פסיבי (בקטעי הגניזה מצאתי דוגמאות רק לפְּעַל ולפַּעֵל).<br />
בשל מיעוטו היחסי של החומר, יוצגו כל צורות העבר – על בנייניהם השונים – בפרק אחד, כל<br />
צורות העתיד בפרק אחד וכו'. לגזרות העלולות ייוחדו פרקים נפרדים, אולם מצאתי לנכון להכניס<br />
צורות מגזרות פ"נ ופ"א גם לדוגמאות של גזרת השלמים, משום שברוב המקרים שומרות גזרות<br />
אלו על מבנהו של הפועל השלם.<br />
18.2 מתודולוגיה<br />
בהעדר מסורת הגייה, ניקוד מלא או כללי כתיב אחידים, הניתוח המורפולוגי של צורות הפועל<br />
הארמי שבקטעי הגניזה יוצא רק לעתים רחוקות<br />
ספק. מכלל<br />
הבניינים העיקריים, פְּעַל ופַּעֵל, שצורותיהם בעבר ובעתיד (ובפְּעַל<br />
–<br />
במיוחד נכון הדבר לגבי שני<br />
גם צורת הבינוני האקטיבי)<br />
נכתבות לעתים קרובות בצורה זהה. כך גם לגבי צורות הבינוני של פַּעֵל ואַפְעֵל; קושי רב קיים גם<br />
בהבחנה בין צורות הבניינים הסבילים לבין עצמם.<br />
לפיכך יש מקום להסביר בכמה<br />
הניתוח נעזרתי בשני<br />
קריטריונים.<br />
מילים<br />
כיצד נעשה הניתוח המורפולוגי בעבודה זו.<br />
הקריטריון הראשון הוא<br />
בדיקת מצאי הצורות<br />
לצורך<br />
של הפועל.<br />
הפועל שב"ח, לדוגמה, מצוי רק בבניין פַּעֵל ובמקבילו הפסבי אֶתְפַּעַל. לכן את הצורה שבח ניתחתי<br />
כפַּעֵל ולא כפְּעַל,<br />
בדיקת<br />
המשמעות<br />
למרות שהכתיב סובל<br />
לכאורה<br />
של הצורה בהקשר הנדון.<br />
את שתי האפשרויות.<br />
לדוגמה,<br />
הקריטריון השני<br />
הוא<br />
השורש זב"ן בבניין פְּעַל עניינו מכירה,<br />
ובבניין פַּעֵל עניינו קנייה; בדיקת ההקשר הספציפי מאפשרת לנתח את הצורה בסבירות גבוהה<br />
לאחד משני הבניינים.<br />
המצוין של סוקולוף, ובפרויקט<br />
על מנת להפעיל את שני הקריטריונים הללו עשיתי שימוש רב במילונו<br />
"המילון הארמי השלם" Lexicon) (The Comprehensive Aramaic<br />
198<br />
197<br />
המצוי על גבי האינטרנט. למרות כלי עזר אלו, הניתוח של צורות רבות לא יצא מכלל ספק.<br />
כתובתו:<br />
.http://cal1.cn.huc.edu<br />
אתר זה מכיל קונקורדנציה מלאה לכל הטקסטים הכתובים בניבי הארמית<br />
המערבית (וכן ניבים ארמיים נוספים), לרבות קטעי הארמית שבתלמוד הירושלמי.<br />
.197<br />
68
ש )<br />
18.3 הערות על הבניינים השונים<br />
18.3.1 צורני הבניינים<br />
התחילית של בניין אַפְעֵל בעבר היא אל"ף,<br />
"כעס" (מו"ק ב,<br />
אטרחת כגון<br />
"הכבדת" (שבועות א,<br />
,(267.4<br />
,(194.7<br />
אַיְתֵ יתון "הבאתם" (ראה"ש+ביצה א,<br />
.(157.21<br />
יר"י ותו"ב, באה על פי רוב תחילית ה"א: הודי "הודה" (שבת א, ג"ש<br />
(ברכות ב, 10.23), התיב "השיב" (שבת א,<br />
אקפד<br />
בשלושה פעלים, יד"י,<br />
,(439.28<br />
.(78.7<br />
בבינוני נטמעת הה"א במ"ם התחילית, כבעברית: משקף "מסתכל" (ברכות ג,<br />
"מחמיר" (ראה"ש+ביצה א,<br />
הורי "הורה"<br />
,(22.3<br />
.(172.12<br />
יוצאת מכלל זה<br />
צורה אחת,<br />
המופיעה פעמיים<br />
מחמר<br />
סמוכות,<br />
שבה משתמרת הה"א המקורית של הבניין: כמה דרבן גמליאל מְהַשְׁנֵי בין חולין לתרומה כן ר'<br />
לעזר בר' צדוק מְהַשְׁנֵי בין חולין לתרומה "כפי שרבן גמליאל מבדיל בין חולין לתרומה, כך ר'<br />
199<br />
לעזר בר' צדוק מבדיל בין חולין לתרומה" (פסחים 108.10-12).<br />
תי"ו הבניין של אתְפְעֵל ואתְפַעַל באה בשיכול עם פ"א<br />
דוגמאות לשיכול עם סמ"ך: מסתברה "מתקבלת על הדעת" (פסחים, לוינגר<br />
"להיעלם" (ברכות ז, ט"ש ס"נ<br />
מיסתמיך "נשען" (הוריות,<br />
הפועל כאשר היא שי"ן או סמ"ך.<br />
,(258.24<br />
,(91.236<br />
יסתמיין<br />
"יתעוורו"<br />
(שבת ב+שקלים א,<br />
מסתלקא<br />
,(132.20<br />
.(283.4<br />
דוגמאות לשיכול עם שי"ן:<br />
אשתאלת<br />
"נשאלה"<br />
(ראה"ש+ביצה א, 170.19), אשתבי "נשבה" (שבת א, ג"ש 439.8), דִ ישְׁ תֶ זיֶב "שינצל" (שבת א, ג"ש<br />
,(436.8<br />
אשתטפת<br />
"נשטפה" (ע"ז א,<br />
138.28), דאשתעי "שאומר" (ברכות א,<br />
אפשטיין<br />
,(17.14<br />
.(8.3<br />
אישתכח<br />
"נמצא"<br />
(שבת ב+שקלים א,<br />
ליד האות זי"ן תי"ו הבניין מידמה לדל"ת, וליד צד"י היא מידמה לטי"ת: מיזדהרה "שומרת"<br />
(ברכות ג,<br />
,(18.4<br />
מצטער<br />
200<br />
"ונתפסו" (סוטה א, 218.28).<br />
ג"ש<br />
"מצטער" (מגילה,<br />
.(208.8<br />
הידמות זו<br />
אינה<br />
חלה בצורה<br />
ואיתצידון<br />
תי"ו הבניין נטמעת כליל כאשר היא מופיעה לפני דל"ת או טי"ת: אֶ ידַבְקָת "נדבקתי" (שבת א,<br />
,(436.6<br />
ומיטמר<br />
"ומתחבא" (ברכות א,<br />
170.17), איטפי "יכבה" (שבת א, 82.39).<br />
מִ יטְעֵן 6.9),<br />
"נָשׂוּא" (ראה"ש+ביצה א,<br />
היטמעות מלאה של תי"ו הבניין מצויה גם בצורות הבאות: מיבאש "חולה" (ב"ק,<br />
מִבָעַת "חרד" (ע"ז ב, אפשטיין<br />
;169.22<br />
,(249.20<br />
,(246.16<br />
אֶנְשִ יתַה "שכח אותה" (ע"ז א, אפשטיין<br />
,(17.13<br />
מפסק<br />
"מתנתק" (שבועות א, 267.4), תיפתר "תִּפָּתֵר" (שבת א, 62.36), אקלס "היללו אותו" (שביעית ב,<br />
רבינוביץ, קטע<br />
,(131.12<br />
מקטלין "נהרגים" (קידושין ב,<br />
201<br />
236.23). צורות אלו שייכות לפעלים<br />
.198<br />
.199<br />
.200<br />
.201<br />
הדוגמה הבולטת ביותר היא אולי צורת הפועל תני, המשמשת בתלמוד הירושלמי לעתים קרובות, כמעט ללא<br />
אפשרות להבחין בין צורת הנסתר של פְּעַל עבר, פַּעֵל עבר, פְּעַל בינוני אקטיבי ופְּעַל בינוני פסיבי.<br />
השווה ארמית מקראית מְהַשְׁנֵא (דניאל ב, כא), יְהַשְׁנֵא (עזרא ו, יא). ייתכן שהצורות מתוך קטעי הגניזה<br />
הושפעו מצורות אלו. אף במשנה מצאנו צורה דומה: מְהַלְקְ טִ ים<br />
בת כד, ג); ראה י' קוטשר, הלשון והרקע<br />
הלשוני של מגילת ישיעהו השלמה ממגילות ים המלח, ירושלים תשי"ט, עמ' 149 הערה 58.<br />
על צורה זה ראה להלן, פיסקה 28.1, הערה רביעית.<br />
על זיהוי צורות אלו כשייכות לבניינים אתפְעֵל ואתְפַעַל ראה סוקולוף, מילון, בערכיהם הרלבנטיים; על הצורה<br />
אֶנְשִ יתַה ראה להלן, 25.2.2.<br />
69
ע', י',<br />
שפה"פ שלהם היא ב', נ', פ', ו-ק', ונראה שלפני עיצורים אלו (בכי"ל דוגמאות גם לאותיות ג', מ',<br />
202<br />
ח' (<br />
נטתה התי"ו להיטמע היטמעות מלאה.<br />
204<br />
מצומצמת יותר גם בא"נ.<br />
203<br />
תופעה מקבילה קיימת בא"ש,<br />
נושא ההיטמעות של תי"ו הבניין נדון בעשורים האחרונים בהרחבה בשל הצורה<br />
שבברית החדשה.<br />
במסגרת מסכת הניסים שמחולל ישו,<br />
ובהיקף<br />
ἐφφαθά<br />
נזכר סיפור על אדם חירש המבקש<br />
להירפא. ישו לוקח אותו הצידה, שם את אצבעותיו באוזני החרש, ואומר לו: ἐφφαθά (כך במקור<br />
היווני).<br />
205<br />
באותו רגע נפתחו אוזניו של החרש. מאז דלמן מקובל להניח, שהתעתיק היווני משקף<br />
צורת ציווי של בניין אֶתְפְעֵל מן הפועל פת"ח<br />
(אֶפְּתַח ><br />
השישים, ושבו נטען כי התעתיק משקף צורת ציווי עברית (הִפָּתַח),<br />
206<br />
אֶתְפְּתַח). אולם מאמר שפורסם בשנות<br />
207<br />
עורר דיון סוער בשאלה זו.<br />
נראה שהמילה האחרונה בנושא נאמרה על ידי שלמה מורג, במאמר שכתב בעצה אחת עם זאב בן-<br />
חיים, ושבו הראה, על סמך עדויות מן הא"ש, כי לא ניתן לשלול את האפשרות שמדובר בצורה<br />
208<br />
ארמית.<br />
התחילית של הבניינים הפסיבים מנוקדת בחיריק, בסגול או בצירה. בכתב יד שבת א, הגדול<br />
שבכתבי היד מן הגניזה, מצויות חמש צורות בעלות תחילית מנוקדת, מהן שתיים בחיריק, שתיים<br />
בצירי ואחת בסגול: אִתְמְּרָת "נאמרה" (שבת א, °70.1), מִ יתְפָיֵיס "מתפייס" (שבת א, ג"ש 436.5),<br />
דְאֵ יתְמָר "שנאמר" (שבת א, דְאֵ יתְ רחֶץ "שהסתמך" (שבת א, ג"ש אֶ ידַבְקָת<br />
"נדבקתי" (שבת א, ג"ש<br />
,(436.8<br />
,(78.19<br />
.(436.6<br />
והשנייה בחיריק: מֶ סתמָיָה "להתעוור" (ע"ז ב,<br />
רבינוביץ<br />
לכך יש לצרף שתי צורות נוספות בכתבי יד אחרים, האחת בסגול<br />
,(273.5<br />
.(506.5<br />
וְאִתְחַתְ נוּן "והתחתנו" (שבת ב+שקלים א,<br />
מחומר זה עולה כי אין העדפה ברורה בין חיריק לבין סגול או צירי. תופעה זו<br />
עולה בקנה אחד עם החילופים הידועים בין סימני ניקוד אלו בקטעי התרגום מן הגניזה<br />
209<br />
ובטקסטים שמסורת העברית הארץ ישראלית משקתפת בהם.<br />
.202<br />
.203<br />
.204<br />
ראה דלמן, דקדוק, עמ' 253-252; ראה גם הדוגמאות באקת"ג שמביא פסברג, דקדוק, עמ' (19c§). 69-68<br />
ראה מצוך, דקדוק, עמ' 90-89; פלורנטין, עש"ב, עמ' 232-231.<br />
ראה מ' בר-אשר, "שתי תופעות בדקדוק הפועל בסורית של ארץ-ישראל", מחקרים בלשון, ב-ג, ירושלים<br />
תשמ"ז,<br />
עמ' 117-114. בר-אשר ציין גם למספר צורות בלשון חז"ל שבהן נטעמה התי"ו לפני עיצורים אלו; ראה<br />
הנ"ל, "עיונים ראשונים בלשון חכמים המשתקפת בכתב-יד רומי<br />
תשמ"ג, עמ' 148-145.<br />
32<br />
.205<br />
.206<br />
.207<br />
.208<br />
הבשורה על פי מרקוס ז, לד.<br />
דלמן, דקדוק, עמ' 253 הערה 1.<br />
ראה הספרות הנזכרת אצל מצוך, דקדוק, עמ' 64, הערה 6.<br />
.Sh. Morag, “Εφφαθά (Mark VII.34): Certainly Hebrew, Not Aramaic?”, JSS 17 (1972), pp. 198-202<br />
.209<br />
ראה י' קוטשר, "ביצוע תנועות<br />
u i<br />
לבנימין דה-פריס, בעריכת ע"צ מלמד, ירושלים תשכ"ט, עמ'<br />
לספרי במדבר", תעודה, ג, תל-אביב<br />
בתעתיקי העברית המקראית בארמית גלילית ובלשון חז"ל", ספר זכרון<br />
;251-218<br />
פסברג, דקדוק, עמ'<br />
המסקנות הפונולגיות שיש לחילופים אלו אין אחדות דעים; ראה פסברג, שם, הערה 4 בעמ' 80.<br />
.(§§5c-d) 29-28<br />
על<br />
70
18.3.2 בניין אתַּפְ על ובנייני המרובעים<br />
הבניין הפסיבי השלישי,<br />
דוגמאות:<br />
בניין אֶתַּפְעַל,<br />
אתאפקד גביה מדל דיתמין<br />
משמש לעתים נדירות.<br />
"הופקד<br />
בקטעי הגניזה מצאתי שתי<br />
אצלו רכוש של יתומים" (שקלים ב,<br />
אתותבת קומי ר' [פנחס] "נתיישבה (המחלוקת) לפני ר' פנחס" (שבת ב+שקלים א, 134.11).<br />
מבניין פַּלְפֵּל יש בקטעי הגניזה הדוגמאות הבאות:<br />
מדקדיק "מחמיר" (ברכות א,<br />
ג"ש א,<br />
מבזבזה<br />
"מבזבזת" (סוטה ב,<br />
,(131.14<br />
,(210.4<br />
,(6.1<br />
,(436.7<br />
מטלטלתה<br />
והרהרת "והרהרתי" (ברכות ב, 10.2), דהרהָר "שהִ<br />
"לטלטל אותה" (מו"ק ב,<br />
,(197.3<br />
,(113.19<br />
ופשפשון "ופשפשו" (שבת א, ג"ש<br />
(גיטין+קידושין א,<br />
,(436.4<br />
,(223.1<br />
ומְ רערע "ומערער" (סנהדרין א,<br />
הדוגמאות הבאות: מתחלחלה "נספגת" (ע"ז ב,<br />
דמסרסר<br />
ְר ֵהר" (שבת<br />
"של מתווך" (פסחים,<br />
מצפצפין (צורת בינוני סביל רבים) "נדירים"<br />
.(260.33<br />
,(273.3<br />
אשתפעל מצויה הצורה דִ ישְׁ תֶ זיֶב "שינצל" (שבת א, ג"ש<br />
מבניין אתפלפל נמצאו את<br />
ומתנמנם "ונרדם" (ברכות א,<br />
6.1). מבניין<br />
.(436.8<br />
71
י(<br />
19. עבר<br />
19.1 צורני העבר<br />
יחיד<br />
רבים<br />
מדבר -<br />
)ת<br />
מדברים<br />
-נן<br />
נוכח<br />
נוכחים<br />
-ת, -תה<br />
-תון<br />
–<br />
נוכחת –<br />
נוכחות<br />
נסתר ø<br />
נסתרים<br />
-ון<br />
נסתרת<br />
-ת<br />
נסתרות<br />
-ין<br />
19.2 הערות<br />
19.2.1 צורני העבר<br />
צורן המדבר. על סמך הצורה דאמְרֶת "שאמרתי" (שבת א,<br />
210<br />
°76.17), ועל סמך ניקודים דומים<br />
211<br />
באקת"ג, נראה שסופית המדבר נהגתה .*-et מקובל להסביר את התפתותה של סופית זו<br />
באופן הבא: הצורה הקדומה *qatáltŭ השילה את התנועה הסופית, ונוצר צרור עיצורים סופי<br />
.*qatált<br />
צרור זה נבקע בעזרת תנועת עזר, ולאחר ירידת ההטעמה נתקבלה הצורה<br />
.*qatalét<br />
בארמית נושלת השנייה מבין שתי תנועות קצרות בהברות פתוחות, לא מוטעמות, הקודמות<br />
לטעם; לפיכך נתקבלה הצורה<br />
ניקוד חריג יש בצורת המדבר הבאה:<br />
דבקתי באומה הקדושה הזו" (שבת א, ג"ש<br />
213<br />
212<br />
.qatlet ההגייה -et משתקפת גם באקת"ג ובא"ש.<br />
כלום<br />
.(436.6<br />
אֶ ידַבְקָת<br />
בה[דא או]מתָא קַ דישְתָה<br />
"האם<br />
על פי תוכן הדברים אין כל ספק שהכוונה<br />
לצורת מדבר. לכאורה ניתן לראות בקמץ שתחת הקו"ף טעות סופר, המכוון לצורן הנסתרת.<br />
אלא שצורה מקבילה קיימת גם בא"ש: הפייטן השומרוני אב גִ לּוּגָה מפייט בחילך<br />
אדבקת דאתהו מיטבה "בכוחך דבקתי, שאתה הוא מסורת ההגייה<br />
214<br />
המטיב".<br />
לתיבה השנייה כפי שנרשמה על ידי בן-חיים היא ,iddā˚bēqət אולם באפראט חילופי ההגייה הוא<br />
מעיר כי שניים מתוך העדים קוראים במקום זה<br />
מאוחר יותר חוזרת שוב צורה זו,<br />
בך ומד<br />
.iddā˚bēqåt<br />
אדבקת<br />
ואין זו פליטת לשון: שלוש שורות<br />
אה מלכה קריבה "ובאשר<br />
בך דבקתי, הוי המלך הקרוב", ושוב חוזרים שני העדים הללו והוגים .iddā˚bēqåt אם כן לפנינו<br />
שני עדים שומרונים, המוסרים בשני מקומות נפרדים קריאה חריגה, המשקתפת גם בניקודו<br />
החריג של סופר כתב יד שבת א. אמנם לא ניתן לשלול את האפשרות שמדובר בצירוף מקרים,<br />
.1<br />
בשי"ג מנוקדת הרי"ש בחיריק.<br />
ראה פסברג, דקדוק, עמ' (123a§). 164<br />
ראה באואר-ליאמדר, ארמית, עמ' 102.<br />
פסברג, דקדוק, עמ' (123a§); 164 פלורנטין, קווים, עמ' 4.<br />
בן-חיים, קול רינה, עמ' 288, שורה 2.<br />
.210<br />
.211<br />
.212<br />
.213<br />
.214<br />
72
אולם אני מציע לשקול את האפשרות שמדובר בתופעה לשונית בת קיימה, שבה נשתנתה<br />
כל פנים בפועל זה – תנועתו של צורן המדברים מ-<br />
צורן הנוכח.<br />
– על<br />
ל e<br />
צורות הנוכח מסתיימות ברובן בסיומת<br />
לכתיב השני הן אמַרְתָה "אמרת" (שבת א, ג"ש<br />
-a בשל העיצור האחורי<br />
.q<br />
,(435.3<br />
,(132.30<br />
תניתה "שנית" (ב"ק,<br />
הסיומת -ת לסיומת<br />
,(250.33<br />
ומיעוטן בסיומת<br />
אובדתה "הרסת" (קידושין ב,<br />
-ת,<br />
-תה.<br />
דוגמאות<br />
עבדתה "עשית" (שבת ב+שקלים א,<br />
.(232.28<br />
חילופים בין<br />
215<br />
-תה מצויים גם בניבים נוספים של הארמית, אולם אין להסיק מחילופי<br />
הכתיב בקטעי הגניזה שהם משקפים הגייה שונה, שכן התי"ו בודדת יכולה לשקף כתיב חסר,<br />
ארכאי,<br />
של ההגייה<br />
.ta<br />
יש לציין שבאקת"ג שולט הצורן<br />
ההגייה השומרונית הצורן לנוכח (למעט גזרת ל"י) הוא<br />
(פעם אחת t-<br />
,(-ta<br />
216<br />
.-tå<br />
אולם במסורת<br />
צורן הנסתרת. הצורות המנוקדות נַפְלַת "נפלה" (ראה"ש+ביצה א, 169.12), אִתְמְּרָת "נאמרה"<br />
(שבת א, °70.1) מצביעות על ההגייה<br />
,-at<br />
217<br />
וכך גם באקת"ג ובא"ש.<br />
צורן המדברים. אין בידי דוגמאות לצורות שבהן מנוקד צורן המדברים. על סמך השוואה עם<br />
218<br />
אקת"ג וא"ש ניתן להניח את ההגייה .-nan את הצורה החריגה ולא כן סברנה (כי"ל: סברנן)<br />
מימר "ולא כך סברנו לומר" (מו"ק א, 190.3) ניתן לפרש בכמה דרכים: בארמית של כתבי ים<br />
המלח נוהג הצורן<br />
219<br />
-נה, ולכן ייתכן שצורה זו משמרת את אופן הנטייה הישן, בטרם נסגרה<br />
ההברה על ידי הנו"ן. אפשרות אחרת היא שמדובר בהשפעת התלמוד הבבלי, שכן בארמית של<br />
221<br />
כלומר סבר+אנה.<br />
הבבלי רווח צורן המדברים -נא (לצד<br />
220<br />
-נן). ניתן גם לראותה ככינוי גוף פרוד הדבוק לבינוני,<br />
צורן הנוכחים. אין בידי דוגמאות לצורות שבהן מנוקד צורן הנוכחים. באקת"ג מנוקד צורן זה<br />
על פי רוב בחולם (פעם אחת בשורוק); מסורת ההגייה של הא"ש גורסת<br />
צורן הנסתרים.<br />
רבינוביץ<br />
מצאתי צורה מנוקדת אחת,<br />
וְאִתְחַתְ נוּן<br />
"והתחתנו"<br />
222<br />
.-ton<br />
.(506.5<br />
מנוקד על פי רוב בחולם<br />
צורן הנסתרות.<br />
הניקוד את ההגייה<br />
(שבת ב+שקלים א,<br />
223<br />
(פעם אחת בשורוק).<br />
אין בידי דוגמאות<br />
לצורות שבהן צורן הנסתרות מנוקד.<br />
באקת"ג משקף<br />
224<br />
.-en את הצורה שבביטוי תרין מלין סלקין בידיכון (שביעית ב, 53.19) יש<br />
לדעתי לפרש לא כצורת הנסתרות "עלו", אלא כצורת בינוני רבים "עולים", למרות העובדה<br />
שמלין על פי רוב היא נקבה רבות; זאת משום שגם שם המספר תרין מכוון כאן לזכר.<br />
.2<br />
.3<br />
.4<br />
.5<br />
.6<br />
.7<br />
ראה הסיכום המשווה אצל טל, לשון, עמ' 77-71.<br />
פסברג, דקדוק, עמ' (123a§); 164 פלורנטין, קווים, עמ' 7-6.<br />
פסברג, שם; פלורנטין, שם, עמ' 11.<br />
פסברג, שם; פלורנטין, שם, עמ' 12.<br />
ראה באייר, כתבי ים המלח, עמ' 470-469; טל, לשון, עמ' 74.<br />
ראה י"נ אפשטיין, דקדוק, עמ' 34.<br />
ראה על כך פיסקה 3.2, הערה שלישית; פיסקה 30.1 הערה שלישית.<br />
פסברג, דקדוק, עמ' (11t§); 44 מצוך, דקדוק, עמ' 143.<br />
פסברג, שם.<br />
פסברג, דקדוק, עמ'<br />
.(§123a)<br />
164<br />
במסורת ההגייה של א"ש צורן הנסתרות נהגה<br />
.-i<br />
אליבא דפלורנטין מדובר<br />
באקת"ג משמש הצורן -ון את גזרת ל"י בלבד (בשלמים משמש צורן -וּ), והוא<br />
בהגייה ההולכת אחר צורת הכתיב הקדומה, נטולות הנו"ן, שכן בכתבי יד מאוחרים הצורן הוא כבא"ג: -ין.<br />
ראה פלורנטין, קווים, עמ' 19-18.<br />
.215<br />
.216<br />
.217<br />
.218<br />
.219<br />
.220<br />
.221<br />
.222<br />
.223<br />
.224<br />
73
19.2.2 "הנו"ן המוספת"<br />
המחקר, בהיותה מאפיין מובהק לתופעה הפונולגית של סגירת הברות פתוחות בסופי מילה על ידי<br />
העיצור<br />
–<br />
n<br />
היא תופעת<br />
"הנו"ן המוספת".<br />
תופעה זו הביאה חוקרים למסקנות שונות באשר<br />
לחלוקה הדיאלקטלית של הארמית מן התלמוד, משרידי התרגום ומכתבי מדבר יהודה. קוטשר<br />
ביקש להצביע, על סמך תפוצת הנו"ן המוספת והנו"ן הנשמטת, על חלוקה גיאוגרפית בין הארמית<br />
של התלמוד והמדרש לבין אקת"ג,<br />
א"ש וא"נ:<br />
הראשונה בצפון,<br />
225<br />
והאחרות לדרומה;<br />
אם כי<br />
227<br />
226<br />
מאוחר יותר הסתייג קוטשר במעט מחלוקה זו. חלוקה אחרת הציע טל, ולפיה יש לסדר את<br />
הניבים על ציר הזמן, על סמך תפוצתה של הנו"ן המוספת: ראשית הארמית של מדבר יהודה,<br />
שבה הנו"ן המוספת נדירה,<br />
לאחר מכן הארמית של שרידי התרגום,<br />
שבה מחליף צורן<br />
תפוצתו של צורן העבר של הנסתרים -ון לעומת הצורן -ו בארמית המערבית נדון בהרחבה בספרות<br />
את -ון<br />
מקומו של הצורן -ו בצורת עבר נסתרים של גזרת ל"י, ולבסוף הארמית של התלמוד, שבה משמש<br />
צורן -ון בצורות העבר של הנסתרים בכל הגזרות. מאוחר יותר הציע יהלום חלוקה שלישית, לא<br />
גיאוגרפית ולא כרונולוגית, אלא סגנונית. על סמך צורותיו של צורן הנסתרים של העבר, ועל סמך<br />
הצורן של הציווי ברבים, הוא מבחין בין הלשון הארמית של התרגום, השייכת לרובד סגנוני גבוה,<br />
לבין לשון התלמוד, השייכת ללשון הדיבור הנמוכה. בין זו לזו הוא מציב שתי חטיבות בעלות רובד<br />
228<br />
סגנוני בינוני, לשון המדרש ולשון השירה הארמית.<br />
19.2.3 משקלי העבר של בניין פְּעַל<br />
בבניין פְּעַל משמש על פי רוב משקל פְּעַל. לצד משקל זה ישנן דוגמאות בודדות למשקל ְפּעֵל: חד<br />
פִ לוֹסופוס שְ אֵ יל לבר קפרא "פילוסוף אחד שאל את בר קפרא" (שבת א, 76.21), שאילת "שאלתי"<br />
(ברכות ב,<br />
;(11.24<br />
ואולי גם מן הפועל חר"ב:<br />
דהא חריב בית מקדשה...<br />
משיחה "שהנה חרב בית המקדש... שהנה נולַד המלך המשיח" (ברכות ב,<br />
229<br />
.(9.7<br />
דהא איתליד מלכה<br />
אמנם בהסתייגות מרובה; ראה קוטשר, מחקרים בא"ג,<br />
190-189<br />
והארמיות של בר כוסבה ובני דורו", לשוננו כה, עמ' 131 הערה 59.<br />
וכן הנ"ל, "לשונן של האיגרות העבריות<br />
ראה קוטשר, ארמית, עמ' 270. אולם יש לציין, שהבדלים בין לשון היהודים בגליל לבין לשונם ביהודה אכן היו<br />
קיימים, על כל פנים במאה הראשונה לספירה. זאת ניתן ללמוד מן הברית החדשה: כאשר פטרוס מנסה<br />
להתכחש לישו, בעת שהותו בירושלים, מזהים אותו הסובבים על פי לשונו הגלילית; ראה הבשורה על פי<br />
מתיאוס כו, עד, והמקבילות; וראה עוד מצוך, דקדוק, עמ' .xxxiv<br />
טל, הנו"ן המסופת; ראה גם את מאמריו האחרים: טל, המקור; טל, כינוי הרמז.<br />
י' יהלום, "סופיות הפועל בארמית של יהודי ארץ ישראל", חקרי עבר וערב מוגשים ליהושע בלאו, בעריכת ח' בן-<br />
שמאי, תל אביב תשנ"ג, עמ'<br />
מערבא, עמ' 64-54.<br />
.340-331<br />
עיבוד של מאמר זה נדפס במבוא לספרם של יהלום וסוקולוף, שירת בני<br />
אמנם אין לשלול את האפשרות שמדובר בבינוני, אולם הפועל חר"ב נוטה להופיע במשקל פְעֵל, ועוד: צורת<br />
הפועל באה בהקבלה לצורת פועל אחרת בעבר (איתליד).<br />
.225<br />
.226<br />
.227<br />
.228<br />
.229<br />
74
19.3 דוגמאות<br />
19.3.1 מדבר<br />
מבניין פְּעַל: אכלית "אכלתי" (ברכות ה,<br />
"נתתי" (שבת ב+שקלים א,<br />
ב+שקלים א,<br />
ב+שקלים א,<br />
.(293.23<br />
דאמְרֶת "שאמרתי" (שבת א,<br />
.(°76.17<br />
,(138.20<br />
יהבת "נתתי" (קידושין ב,<br />
.(232.28<br />
.(78.405<br />
.(138.20<br />
.(133.4<br />
שמעית "שמעתי" (חלה ב,<br />
ב+שקלים א,<br />
סלקית "עליתי" (סנהדרין ד, ט"ש ס"נ<br />
פשטית "הסברתי" (הוריות,<br />
283.9). שאילת<br />
יהבית<br />
נסבית "לקחתי" (שבת<br />
עבדית "עשיתי" (שבת<br />
"שאלתי" (ברכות ב,<br />
.(11.24<br />
;56.31<br />
פסחים, ג"ש 448.18), שמעת "שמעתי" (שבת א,<br />
;85.13<br />
;139.14<br />
תענית ד,<br />
— .(174.11<br />
מבניין פַּעֵל: זבנית "מכרתי" (פאה,<br />
"כיוונתי" (ברכות ד, ט"ש ס"ח 313.43). קיימית "קיימתי" (ברכות ה,<br />
אשכחית "מצאתי" (ב"ק,<br />
(שבת א, ג"ש<br />
.(41.6<br />
שבת<br />
כוונת<br />
294.25). — מבניין אַפְעֵל:<br />
;253.24<br />
.(436.6<br />
ע"ז א, אפשטיין 18.20). — מבניין אֶתְפְּעֵל: אֶ ידַבְקָת "דבקתי"<br />
19.3.2 נוכח<br />
מבניין פְּעַל: אמַרְתָה "אמרת" (שבת א, ג"ש<br />
יתבת "ישבת" (ברכות ה,<br />
(ברכות ה,<br />
,(435.3<br />
אמרת "אמרת" (ראה"ש+ביצה א,<br />
.(160.20<br />
.(294.27<br />
עבדתה "עשית" (שבת ב+שקלים א,<br />
.(132.30<br />
.(294.24<br />
פגעת "פגשת" (ע"ז א, אפשטיין<br />
438.31). — מבניין אַפְעֵל: אובדתה "הרסת" (קידושין ב,<br />
.(18.22<br />
.(232.28<br />
.(177.15<br />
אטרחת "הכבדת" (שבועות א,<br />
"נמצאת" (סוטה א, 217.34;<br />
.(267.4<br />
אפליית "ציחקת" (ברכות ה,<br />
ערקת "ברחת"<br />
שמעת "שמעת" (שבת א, ג"ש<br />
דאדכרת "שהזכרת" (תענית ד,<br />
.(294.22<br />
עירובין, 93.13).<br />
אשכחת<br />
19.3.3 נסתר<br />
מבניין פְּעַל: אזל "הלך" (שבת א,<br />
.(69.8<br />
אכל "אכל" (שבת א,<br />
.(69.8 ,67.24<br />
.(274.17<br />
דגבל<br />
"שגיבל" (שבת א,<br />
גמל 85.6).<br />
"גמל" (פסחים,<br />
,(108.23<br />
.(113.16<br />
גנב "גנב" (ב"ק,<br />
;244.13<br />
"שמת" (שבת ב+שקלים א, אברמסון<br />
א,<br />
סנהדרין ב,<br />
.(256.15<br />
גמלא<br />
דמך "מת" (מו"ק ד,<br />
אמר "אמר" (ע"ז א,<br />
"הגמל" (פסחים,<br />
,(207.11<br />
.(°12.7<br />
דרשה "דרש אותה" (שבת א,<br />
סתובב" (ברכות ג, 17.6; מו"ק ב, 198.13). חזר "חזר" (שבת א, ג"ש<br />
אפשטיין<br />
.(71.15<br />
.(436.6<br />
.(17.8<br />
"נתן" (שבת א, ג"ש<br />
(שבת א,<br />
דחסל "שסיים" (קידושין ב,<br />
.(232.27<br />
דחשר<br />
דִ {י}דְמַך<br />
הפך "הפך,<br />
וחמר "והחמיר" (ע"ז<br />
"שניפה" (שבת א,<br />
.(85.6<br />
.(436.7<br />
יְלָף "למד" (שבת א,<br />
.(°76.5<br />
ויתַב "וישב" (שבת א,<br />
.(°82.29<br />
.(67.22<br />
נסב "לקח" (שבת ב+שקלים א,<br />
.(139.7<br />
נְפַל "נפל" (שבת א,<br />
(שבת א, °82.33). סבר "סבר" (פסחים, לוינגר 260.14). סלק "עלה" (מו"ק ג,<br />
(סנהדרין ד, ט"ש 12.758). עבר "עבר" (שקלים ב,<br />
.(80.30<br />
.(199.9<br />
.(120.33<br />
יְהָב<br />
נחת "ירד"<br />
נְ פק "יצא"<br />
וַעְבַד "ועשה"<br />
וערק "וברח" (סנהדרין ב, 257.16). פגע<br />
"פסל" (קידושין ב, 234.13). צרך "נדרש", רווח בביטוי לפם כן צְ רך מימר "לפיכך היה צריך לומר"<br />
75
ה"<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
,(142.11<br />
.(10.25<br />
לפם כן צְרַך מימר (סנהדרין א,<br />
230<br />
259.10). קטר "קשר" (ברכות ב,<br />
וקנסיה "וקנס אותו" (ב"ק, 250.28). שאל "שאל" (ע"ז א, 270.1), שְ אֵ יל (שבת א,<br />
.(76.21<br />
שבק "עזב" (פסחים, ג"ש 445.28). דשחק "שכתש" (שבת א, 85.5). שלח "שלח" (פסחים, 108.23).<br />
שְרַע "התחמק" (ראה"ש+ביצה א, תמה "תמה"<br />
שמע "שמע" (שבת א,<br />
(פסחים, לוינגר<br />
.(159.2<br />
.(82.35<br />
,62.9<br />
.(255.14<br />
מבניין פַּעֵל: זבן "מכר" (פסחים,<br />
,(113.16<br />
"קיבל" (קידושין ב, 234.7). שַלַח "שילח" (ע"ז א,<br />
זבין (פאה,<br />
.(41.5<br />
זמן "זימן" (ברכות א,<br />
28.17). קבל<br />
231<br />
270.10). שַמֵּ יש "שימש" (שבת א, °76.5). —<br />
מבניין אַפְעֵל: ואשגר "ודילג" (ברכות ג, 21.12). אטרח "התעקש" (ע"ז א, אפשטיין<br />
"הוציא" (פסחים, ג"ש<br />
אפקד "הפקיד" (ב"ק,<br />
אשכח "מצא" (שבת א,<br />
17.19). אפיק<br />
;443.23<br />
ראה"ש+ביצה א,<br />
.(84.11<br />
אסקה "סיים אותו" (מו"ק ג,<br />
.(203.9<br />
.(245.32<br />
ואפרש "והפריש" (פאה,<br />
.(41.8<br />
אקפד "כעס" (מו"ק ב,<br />
.(194.7<br />
;67.22<br />
שבת ב+שקלים א,<br />
.(139.7<br />
אשר) שונה" (שבת א, 70.22), אשכח תָנֵי (סוטה ב, °211.22).<br />
רווח בביטוי אשכח תני "נמצא (תנא<br />
צורת הפועל אשכח בביטוי אשכח תני קשה לניתוח. שכן אם מדובר בבניין אפעל, הרי שיש<br />
להניח משמעות אקטיבית, דהיינו "מצא שונה", ואילו מהטקסט עולה משמעות פסיבית, "נמצא<br />
שונה". בן-חיים הציע לראות צורה זו כבניין אתפעל, שבה נטמעה תי"ו הבניין בשי"ן של השורש<br />
(*אשתכח <<br />
232<br />
אשכח). אולם סוקולוף מעיר כי תי"ו הבניין לא נוהגת להיטמע בשי"ן, וכי לא<br />
נמצאו דוגמאות בטוחות לטמיעת התי"ו בשום צורות אתפעל שבהן חל שיכול בין ת"יו הבניין<br />
לפה"פ. לכן, הוא מציע, תוך הסתייגות, לראות בצורה זו צורת פְּעַל עם אל"ף פרוסתטית, או צורת<br />
233<br />
סביל פנימי של בניין אַפְעֵל.<br />
מבניין אֶתְפְּעֵל:<br />
דְאֵ יתְמָר<br />
איתליד "נולד" (ברכות ב,<br />
"שנאמר" (שבת א,<br />
.(78.19<br />
איתחריב<br />
"נחרב" (ברכות ב,<br />
.(9.16<br />
.(9.15 ,9.9<br />
ואתעבד "ונעשה" (ברכות ב,<br />
(שבת א, ג"ש 436.8). אישתכח "נמצא" (שבת ב+שקלים א,<br />
.(9.11<br />
,(138.28<br />
.(139.5<br />
אתבר "נשבר" (מו"ק ב,<br />
— .(194.23<br />
.(247.8<br />
אקלס "היללו אותו" (שביעית ב, רבינוביץ, קטע<br />
ופקד" (שקלים ב, 131.14).<br />
דְאֵ יתְ רחֶץ "שהסתמך"<br />
ואשתכח (שבת ב+שקלים א,<br />
מבניין אֶתְפַּעַל: אתכוון "התכוון" (ע"ז ב, אפשטיין<br />
— .(131.12<br />
מבניין אֶתַּפְעַל: אתאפקד<br />
19.3.4 נסתרת<br />
מבניין פְּעַל: דמכת "מתה" (מו"ק ג,<br />
חטפת "חטפה" (מו"ק ג,<br />
"לקחה" (סוטה ב,<br />
"יצאה" (מו"ק ב,<br />
;199.8<br />
מו"ק ד,<br />
.(206.3<br />
חזרת "חזרה" (מו"ק ב,<br />
.(198.25<br />
.(203.10<br />
חסלת (לא מגוף החיבור) "נגמרה" (עירובין,<br />
.(96.2<br />
.(210.19<br />
נַפְלַת "נפלה" (ראה"ש+ביצה א,<br />
,(169.12<br />
ונפלת (חלה ב,<br />
.(60.4<br />
.(193.11<br />
צרכת "הייתה בספק", מילולית: "נצרכה" (ראה"ש+ביצה א,<br />
נסבת<br />
נפקת<br />
.(163.19<br />
.230<br />
סוקולוף, מילון, ערך "צרך", מציין שבביטוי זה מוצאים לעתים גם את הצורה צריך; במקרים אלו מדובר<br />
לדעתו בשיבוש. עם זאת יש לציין, כי הצורה צריך מופיעה בביטוי זה גם בקטעי הגניזה, כגון: שבת א,<br />
;72.12<br />
.231<br />
.232<br />
.233<br />
שבת ב+שקלים א, 138.11.<br />
תנועת a במקום תנועת e בשל הגרונית.<br />
ז' בן-חיים, "ערכי מלים ג", תרביץ נ (תשמ"א), עמ' 207.<br />
סוקולוף, מילון, עמ' 550.<br />
76
א[<br />
קרבת "התקרבה" (סוטה ב,<br />
— .(210.9<br />
מבניין אֶתְפְּעֵל: אִתְמְּרָת "נאמרה" (שבת א,<br />
.(°70.1<br />
דאיתיהבת "שניתנה" (ברכות ב, 4.21). אתעקרת "נעקרה" (מו"ק ב, 198.24). אשתאלת "נשאלה"<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
.(170.19<br />
אשתטפת "נשטפה" (ע"ז א, אפשטיין<br />
.(17.14<br />
(עירובין, 93.1).<br />
[אש]תכחת "נמצאה"<br />
19.3.5 מדברים<br />
מבניין פְּעַל: סברנן "סברנו" (ראה"ש+ביצה א,<br />
.(162.2<br />
.(149.22<br />
ושמענן "ושמענו" (פסחים,<br />
— מבניין אַפְעֵל: אשכחנן "מצאנו" (פסחים,<br />
ג"ש 444.7). — מבניין<br />
לוינגר 260.27).<br />
סלקינן "עלינו" (ראה"ש+ביצה א,<br />
פַּעֵל: ברכנן "ברכנו" (ברכות א, 28.11).<br />
19.3.6 נוכחים<br />
מבניין פְּעַל: ידעתון "ידעתם" (פסחים, ג"ש<br />
.(444.10<br />
יהבתון "נתתם"<br />
(פאה, 41.10).<br />
19.3.7 נסתרים<br />
מבניין פְּ ַעל: אַזְ לון "הלכו" (שבת א, ג"ש 436.4), אזלון (שבת ב+שקלים א, רבינוביץ 506.5). דאכלון<br />
"שאכלו" (מו"ק ב,<br />
.(196.21<br />
בדקון "בדקו" (שבת ב+שקלים א,<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
אמרון "אמרו" (פסחים,<br />
.(108.23<br />
אסרון "אסרו" (ברכות ב,<br />
.(201.4<br />
.(132.8<br />
גחכון "צחקו" (קידושין ב,<br />
.(230.8<br />
.(170.9<br />
חזרון "חזרו" (תענית א,<br />
.(182.4<br />
.(9.19<br />
חמון "ראו" (סוטה א,<br />
"והקפידו" (גיטין+קידושין א,<br />
(ברכות ה,<br />
(מו"ק ד,<br />
.(213.24<br />
וזקפון "והזדקפו"<br />
וחטפוניה "וחטפו אותו" (ברכות ב,<br />
וחשבון "וחשבו" (ראה"ש+ביצה א,<br />
.(169.13<br />
.(223.1<br />
.(294.30<br />
וחשון<br />
וכשרון "והכשירו" (גיטין+קידושין א, 223.1). מזגון "מזגו"<br />
נחתון "ירדו" (קידושין ב, 230.3). סלקון "עלו" (שבת א,<br />
.(82.38<br />
.(207.13<br />
וקרבון "והתלוננו" (סוטה ב,<br />
שבקון "עזבו" (פסחים, ג"ש<br />
עברון "עברו" (שבת א,<br />
.(82.37<br />
צרכון "היו צריכים" (פסחים, ג"ש<br />
עבדון "עשו"<br />
.(444.1<br />
.(270.5<br />
210.5). שאלון<br />
"שאלו" (ראה"ש+ביצה א,<br />
;167.13<br />
444.5). שלחון<br />
"שלחו" (פסחים,<br />
108.23). שמעון<br />
.(82.37<br />
שרעון "התכופפו" (ראה"ש+ביצה א,<br />
— .(170.9<br />
— .(272.22<br />
(שבת א, ג"ש<br />
(פסחים, לוינגר<br />
מבניין פַּעֵל:<br />
מבניין אַפְעֵל: ואֽ ֽכ ֽש[רון] "והכשירו" (ע"ז ב, אפשטיין<br />
.(246.14<br />
— .(436.4<br />
מבניין אֶתְפְּעֵל: איתפלגון "נחלקו" (שבת א, ג"ש<br />
ע"ז א,<br />
"שמעו" (שבת א,<br />
]לפון "לִמְּ דו" (ע"ז ב,<br />
ואשכחון "ומצאו"<br />
,(439.10<br />
.(262.15<br />
ואתעקרון "ונעקרו (=נכחדו)" (ע"ז ב,<br />
וְאִתְחַתְ נוּן "והתחתנו" (שבת ב+שקלים א, רבינוביץ<br />
— .(272.22<br />
.(506.5<br />
דאתפלגון<br />
מבניין אֶתְפַּעַל:<br />
19.3.8 נסתרות<br />
.(132.20<br />
מבניין<br />
יהבין פְּעַל:<br />
"נתנו"<br />
(שבת ב+שקלים א,<br />
פשטין<br />
"פשטו"<br />
(שבת ב+שקלים א,<br />
132.19). רהטין "רצו" (שבת ב+שקלים א, 132.20).<br />
77
20. עתיד<br />
20.1 צורני העתיד<br />
יחיד<br />
רבים<br />
מדבר<br />
נ-<br />
מדברים<br />
נ-<br />
נוכח<br />
ת-<br />
נוכחים<br />
ת---ון<br />
–<br />
נוכחת –<br />
נוכחות<br />
נסתר<br />
י-<br />
נסתרים<br />
י---ון<br />
נסתרת<br />
ת-<br />
נסתרות<br />
י---ן<br />
20.2 הערות<br />
20.2.1 משקלי העתיד של בניין פְּעַל<br />
בעתיד ניכרת מגמת הרחבה של המשקל יפעול על חשבון המשקלים האחרים:<br />
מספר פעלים שקולים כפי הנראה במשקל יִפְעַל, למשל ייזל "ילך" (ברכות ג, רבינוביץ<br />
דייכל "שיאכל" (ברכות ה,<br />
(מו"ק ב,<br />
234<br />
יִפְעַל ויַפְעֵל.<br />
,(502.2<br />
.(198.10<br />
235<br />
294.33), ניל[ף] "נלמד" (מו"ק א, ט"ש ס"נ 78.412), נשאל "אשאל"<br />
לאילו יש לצרף גם את פועלי למ"ד גרונית, אשר אף הם שקולים על פי רוב<br />
במשקל יִפְעַל: תֵ ימר "תאמר" (ראה"ש+ביצה א,<br />
236<br />
"שאדע" (שבת א, 82.30).<br />
,(°162.8<br />
יחמע "יחמיץ" (פסחים,<br />
,(106.3<br />
דנד[ע]<br />
אין בידי דוגמאות בטוחות למשקל יַפְעֵל. על סמך דיאלקטים קרובים ניתן להניח שהצורות<br />
הבאות שקולות במשקל זה, אולם אין לכך כל עדות בכתיב או בניקוד: ניעבד "אעשה" (סוטה ב,<br />
תעבד 210.5),<br />
"תעשה" (סנהדרין ב,<br />
,(256.14<br />
דיעבד<br />
"שיעשה"<br />
(שביעית ב,<br />
.(54.1<br />
237<br />
(שקלים ב, 120.33).<br />
"יתן" יתן<br />
20.2.2 הערות לצורנים<br />
צורן המדבר בחומר מן הגניזה הוא תמיד נ-,<br />
238<br />
כצורן המדברים. דלמן אינו רואה כאן צורן<br />
239<br />
מדבר נפרדת, אלא שימוש בצורת המדברים במקום צורת המדבר. לעומת זאת קוטשר הביע<br />
.1<br />
.234<br />
.235<br />
.236<br />
.237<br />
.238<br />
.239<br />
ראה קוטשר, ארמית, עמ' 272.<br />
אבל גם דייכול "שיאכל" (ב"ק, 249.20).<br />
וזאת על סמך ההנחה, שכתיב חסר יו"ד משקף על פי רוב תנועת a.<br />
ראה פסברג, שם, 131d§; סוקולוף, מילון, ערך "עבד", "נתן".<br />
בכך יש אישור לדברי גינזברג, כי הצורות בעלי צורן המדבר א- שמצא דלמן בא"ג הן פרי שיבוש או אי הבנת<br />
הטקסט; ראה גינזברג, בשולי תרגום, עמ' 383 הערה 14.<br />
דלמן, דקדוק, עמ' 265.<br />
78
את הדעה,<br />
שמקור הצורן בנו"ן של כינוי הגוף הפרוד למדבר,<br />
אנה,<br />
שדבק בצורת העתיד<br />
241<br />
240<br />
אקטל. בהשפעת הא"ג חדר צורן זה כנראה גם לעברית של חז"ל בתקופת האמוראים.<br />
באקת"ג מופיע צורן המדבר נ- בעיקר בקטעי ההרחבה המשובצים בתרגום; בקטעי התרגום<br />
הישירים נמצא הצורן<br />
242<br />
א-. בתרגום ניאופיטי משמש הצורן נ-, לפי בדיקתו של לונד, לציון<br />
244<br />
243<br />
מודאליות. בא"ש ובא"נ משמש הצורן א-.<br />
צורן הנסתרים משמש גם עבור נקבה-רבים,<br />
כגון:<br />
פקדו נשיכון דלא יתלשון שעריהון על<br />
מתייא "פקדו על נשיכם שלא יתלשו את שערן בגין המתים" (גיטין+קידושין א,<br />
.(226.28-29<br />
כפי שניתן לראות בדוגמה זו, אף הכינוי הזכרי -הון משמש עבור נקבה-רבים. בלשון חז"ל<br />
ניכרת מגמה זו בכך, שכל צורות הנוכחות והנסתרות, הן בפועל (עבר<br />
245<br />
נזדהו עם צורות הזכר.<br />
/<br />
עתיד) והן בכינויים,<br />
.2<br />
20.3 דוגמאות<br />
20.3.1 מדבר<br />
מבניין פְּעַל: נזבון "אקנה" (פסחים, ג"ש<br />
(שבת א, ג"ש<br />
.(444.3<br />
דנד[ע] "שאדע" (שבת א,<br />
.(82.30<br />
.(436.7<br />
ניעבד "אעשה" (סוטה ב,<br />
.(210.5<br />
מבניין אַפְעֵל: נשכח "אמצא" (שבת ב+שקלים א, 139.6).<br />
נשאל "אשאל" (מו"ק ב,<br />
נֵיפוֹק "אצא"<br />
— .(198.10<br />
20.3.2 נוכח<br />
מבניין פְּעַל: תֵ ימר (ראה"ש+ביצה א,<br />
"תאסור" (ראה"ש+ביצה א,<br />
(סנהדרין ב,<br />
,(°162.8<br />
תימר "תאמר" (שבת א,<br />
.(73.9 ;65.27<br />
.(303.23<br />
תסוק "תעלה" (חלה א, אפשטיין<br />
.(125.24<br />
.(256.14 — מבניין<br />
פַּעֵל: תזבן "תמכור" (מו"ק ב,<br />
.(196.3<br />
תאסור<br />
תעבד "תעשה"<br />
20.3.3 נסתר<br />
מבניין פְּעַל: ייזל "ילך" (ברכות ג, רבינוביץ<br />
"שיאכל" (ב"ק,<br />
"יתן" (קידושין ב,<br />
.(502.2<br />
דייכל "שיאכל" (ברכות ה,<br />
,(294.33<br />
.(249.20<br />
יֵמַר "יאמר" (פסחים, ג"ש<br />
.(448.31<br />
יחמע "יחמיץ" (פסחים,<br />
.(106.3<br />
.(230.1<br />
יחות "ירד" (ברכות ב,<br />
,(9.29<br />
ייחות (ברכות ג, רבינוביץ<br />
.(503.13<br />
דייכול<br />
יהב<br />
יתן<br />
קוטשר, ארמית, עמ' 272.<br />
ראה מ' סוקולוף, "העברית של בראשית רבה לפי כתב יד ותיקן 30", לשוננו לג (תשכ"ט), עמ' 148-144.<br />
פסברג, דקדוק, עמ' (124b§). 166<br />
ראה ג' לונד, תיאור התחביר של החלקים הלא מתורגמים על פי קודכס ניאופיטי, עבודת מוסמך, האוניברסיטה<br />
העברית, תשמ"א, עמ' 24-22.<br />
מילר-קסלר, דקדוק, עמ' 156; מצוך עמ' 147. טל, לשון, עמ' 75 הערה 18, מציין למקרה נדיר של צורן נ- למדבר<br />
בא"ש: בתיבת מרקה מופיע המשפט עד<br />
ירושלים תשמ"ח, עמ' 309, דף 251א הערה 1.<br />
נסבע<br />
ראה ג' הנמן, תורת הצורות של לשון המשנה, תל אביב תש"ם, עמ' 36-35.<br />
מנון "כדי שאשבע מהם"; ראה ז' בן-חיים, תיבת מרקה,<br />
.240<br />
.241<br />
.242<br />
.243<br />
.244<br />
.245<br />
79
"יתן" (שקלים ב,<br />
ב,<br />
.(120.33<br />
.(54.1<br />
דיקלוט "שיספוג" (פסחים,<br />
יסבור "יהיה סבור" (פסחים, לוינגר 262.24). דיעבד "שיעשה" (שביעית<br />
— .(106.16<br />
.(294.30<br />
.(132.26<br />
יְסַכַן "יסכן (את עצמו)" (ראה"ש+ביצה א,<br />
ישלֵם "ישלם" (ע"ז ב, אפשטיין<br />
מבניין פַּעֵל: דיבריך "שיברך" (ברכות ה,<br />
.(169.14<br />
.(247.3 — מבניין<br />
.(436.7<br />
ישכח "ימצא" (ע"ז א, אפשטיין 16.4).<br />
יקבל "יקבל" (שבת ב+שקלים א,<br />
אַפְעֵל: דִיַפִל "שיפיל" (שבת א, ג"ש<br />
20.3.4 נסתרת<br />
מבניין אֶתְפְּעֵל: תיפתר "תִּפָּתֵר" (שבת א, 62.36), תִ פתר (ראה"ש+ביצה א, 171.15).<br />
20.3.5 מדברים<br />
מבניין פְּעַל: נֵימר "נאמר" (ראה"ש+ביצה א,<br />
.(170.1 ,°154.8<br />
.(78.412<br />
ניפוק "נצא" (סנהדרין ב,<br />
.(257.21 — מבניין<br />
ניל[ף] "נלמד" (מו"ק א, ט"ש ס"נ<br />
פַּעֵל: נפרש "נפרש" (חלה ב,<br />
.(56.32<br />
20.3.6 נוכחים<br />
מבניין פְּעַל: תִ תְ בון "תשבו" (ראה"ש+ביצה א, 170.4).<br />
20.3.7 נסתרים<br />
מבניין פְּעַל: דיאמרון "שיאמרו" (מו"ק ד,<br />
"יכירו" (שבת ב+שקלים א,<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
"יחרימו" (פסחים, ג"ש<br />
,(204.11<br />
דיימרון (שבת ב+שקלים א,<br />
.(132.28<br />
.(138.26<br />
דייתבון "שיישבו" (מו"ק ג,<br />
.(199.18<br />
.(157.10<br />
יסקון "יעלו" (תענית א, ט"ש<br />
— .(F4.71<br />
443.24). — מבניין אַפְעֵל:<br />
— מבניין אֶתְפְּעֵל: יתברון "ישברו" (שבת ב+שקלים א, 132.20).<br />
יחכמון<br />
דיסברון "שיסברו"<br />
מבניין פַּעֵל: יחלטון<br />
דיסבון "שיַשׂיאו" (ראה"ש+ביצה א,<br />
.(149.9<br />
20.3.8 נסתרות<br />
יחמען "יחמצו" (פסחים, 107.23). ירתחן "יתחממו" (פסחים, 107.22).<br />
80
י-<br />
21. ציווי<br />
21.1 צורני הציווי<br />
יחיד ø<br />
יחידה<br />
רבים<br />
רבות<br />
-ין,<br />
-ון<br />
–<br />
21.2 הערות<br />
משקל הציווי בבניין<br />
גרונית: קפוח "הכה!", קרוח "הַ קרח!".<br />
ְפּעַל הוא על פי רוב פְ עוֹל: אכול "אכול!", אמור "אמור!", ואף בפעלי למ"ד<br />
לצד צורות ציווי במשקל פְ עוֹל קיימות גם צורות במשקלים פְעֵל,<br />
פְעַל,<br />
אולם לאור מיעוט<br />
הצורות המקבילות בציווי ובעתיד בקטעי הגניזה קשה לקבוע, אם יש התאמה בין משקלם של<br />
פעלים אלו בציווי לבין משקלם בעתיד.<br />
מעניין שלצד צורת נקבה בסיומת -ין קיימת גם צורה נטולות נו"ן,<br />
246<br />
כבאקט"ג: זבני "קני!".<br />
את התיבה הראשונה במשפט עמדו עד נימר לכון מה אמר "עִ מדו עד שנומר לכם מה הוא אמר"<br />
(סוטה ב, 210.6) יש לראות כצורת ציווי בעברית, שכן השורש עמ"ד אינו משמש בא"ג.<br />
21.3 דוגמאות<br />
21.3.1 יחיד<br />
מבניין פְּעַל: אזיל "לך!" (פסחים, 106.7), אזל (פסחים, לוינגר<br />
ב"ק, 244.14). אכול "אכול!" (שבת א,<br />
אמור "אמור!" (פסחים, לוינגר<br />
;267.25<br />
גיטין+קידושין א,<br />
;226.11<br />
;67.24<br />
ע"ז א, אפשטיין 17.17), אַכֵ יל (סנהדרין א,<br />
.(°260.8<br />
,(248.12<br />
אימר (פסחים, לוינגר<br />
.(244.27<br />
.(106.7<br />
זבין "קנה!" (שבת ב+שקלים א,<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
קידושין ב, רבינוביץ<br />
קידושין ב,<br />
,(132.16<br />
זבון (מו"ק ב,<br />
גרוף "גרוף!" (פסחים,<br />
.(194.6<br />
.(304.24<br />
וחתום "וחתום!" (קידושין ב,<br />
,(234.7<br />
הב "תן!" (מו"ק ג,<br />
זרוק "זרוק!"<br />
;200.6<br />
,(511.24<br />
וְיַב "ותן!" (ראה"ש+ביצה א,<br />
.(172.8<br />
סב "קח!" (ברכות ג,<br />
;26.3<br />
;236.25<br />
שבת ב+שקלים א,<br />
.(132.16<br />
פוק "צא!" (מו"ק ב,<br />
.(194.24 ,194.6<br />
"וסמוך!" (שביעית ב, רבינוביץ, קטע 128.17; מו"ק ב, 194.24). עבוד "עשה!" (שבת א,<br />
"עבור!" (מו"ק ד,<br />
אפשטיין<br />
וסמוך<br />
82.1). עבור<br />
.(204.9<br />
קטור "קשור!" (ברכות ב,<br />
.(9.8<br />
.(245.3<br />
קרוח "הַקְ רח!" (שבת ב+שקלים א, אפשטיין<br />
קפוח "הכה!" (שבת ב+שקלים א,<br />
— .(245.3<br />
מבניין פַּעֵל: בריך<br />
.246<br />
פסברג, דקדוק, עמ' (125§). 168<br />
81
"ברך!" (ברכות ג,<br />
,(26.3<br />
אתקין "הכנס" (שבת א,<br />
ברך (ברכות ה,<br />
,(295.20<br />
זבן "מכור!" (מו"ק ב,<br />
196.3). — מבניין אַפְעֵל:<br />
247<br />
.(69.2<br />
21.3.2 יחידה<br />
מבניין פְּעַל: זיבנין "קני!" (ברכות ב,<br />
,(9.14<br />
זיבני (ברכות ב,<br />
.(9.16<br />
חוזרין "חִזְרִי!" (מו"ק ב,<br />
198.25). — מבניין אֶתְפְּעֵל: אתעקרין "היעקרי!" (מו"ק ב, 198.24), אתעק[רין] (מו"ק ב, 192.23).<br />
21.3.3 רבים<br />
מבניין ְפּעַל: יָבוּן "תנו!" (ראה"ש+ביצה א,<br />
.(84.11<br />
סבון "קחו!" (קידושין ב,<br />
"עשו!" (סוטה ב, 210.6; ברכות ב, 2.15). פקדון "פִקְ דו" (גיטין+קידושין א, 226.29).<br />
236.23). עבדון<br />
.247<br />
קיימת מחלוקת האם צורה זו היא חלק מגוף הירושלמי, או שמא מדובר בהערת סופר: אתקין לְ ָהל "הכנס להלן<br />
(את הקטע ממסכת ביצה)". ליברמן מפרש כדעה הראשונה; ראה ליברמן, הירושלמי כפשוטו, עמ'<br />
סוקולוף סבור שמדובר בהערת סופר; ראה סוקולוף, מילון, עמ'<br />
.54<br />
.590<br />
אבל<br />
בפרויקט המילון ההיסטורי של הלשון<br />
העברית נתקבלה הדעה שתומך בה סוקולוף, והוחלט להקיף את הצורה בסימן "$" (המשמש לציון קטע שאינו<br />
מגוף החיבור).<br />
82
ע(<br />
22. מקור<br />
22.1 נטיית המקור<br />
כצורות מקור משמשים שמות ממשקלים בעלי מ"ם תחילית. בבניין פעל משמש בעיקר משקל<br />
מֶּפְ רוש כגון מֶקְ טוֹל,<br />
"להפליג",<br />
מדרוש<br />
"לדרוש".<br />
לצידו משמשים המשקלים מֶ קטָל ומַקְטֵל:<br />
מִשְמַע "לשמוע"; מֶ יתֵּן "לתת". לעתים משמש פועל אחד בשני משקלים: מיכול, מיכל "לאכול",<br />
ואף באותו משפט: סברין מימר כשאין רבו שם [אתא] מימור לך ואפילו רבו שם "היו יכולים<br />
לומר (שהכלל המתואר במשנה חל רק) כשאין רבו נמצא שם; באה המשנה לומר לך (שהמקרה<br />
חל) אפילו כאשר רבו נמצא שם" (הוריות,<br />
.(282.10-11<br />
248<br />
משקפת זיקה הדוקה לצורת העתיד, בכך שהיא זהה לה ברוב המקרים.<br />
תנועת ההברה הסופית של צורת המקור<br />
יש שצורת המקור באה עם למ"ד השימוש: לְמֶפְ רוֹש "לפרוש", למתפוס "לתפוס", אולם נראה<br />
שאין חוקיות כלשהי לבחירה בין צורות עם למ"ד לצורות ללא למ"ד, והן באות בחילוף חופשי.<br />
ניתן לראות זאת היטב במשפט הבא, שבו משמשות שתי הצורות זו לצד רעותה: ידיה דלא פשטין<br />
מתן לך... רגלייא דלא רהטין למתן לך... "הידיים שלא פשטו לתת לך... הרגליים שלא רצו לתת<br />
לך..."<br />
(שבת ב+שקלים א,<br />
לצורות נטולות הלמ"ד.<br />
.(132.19-20<br />
מהחומר בקטעי הגניזה עולה שיש העדפה מסויימת<br />
249<br />
בכך מתגלה קו לשוני המשותף גם לא"ש של הפיוטים, וככל הנראה גם<br />
251<br />
250<br />
לא"נ, וזאת לעומת המצאי באקת"ג, שבו שולטות הצורות עם למ"ד.<br />
ביתר הבניינים משמשים שמות ממשקלים נקביים: לבניין פַּעֵל משקל מְקַטָּלָה, לבניין אַפְעֵל<br />
משקל מַקְטָלָה, לבניין אֶתְפְּעֵל משקל מֶתְקְטָלָה, לבניין אֶתְפַּעַל משקל מֶתְקַטָּלָה (לבניין אֶתַּפְעַל אין<br />
252<br />
בידי דוגמאות).<br />
22.2 דוגמאות<br />
בניין פְּ ַעל: מזל "ללכת" (פסחים, ג"ש<br />
אפשטיין 16.16), מיכל (פסחים, לוינגר<br />
מימר "לומר" (שבת א,<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
.(443.23<br />
מיכול "לאכול" (ראה"ש+ביצה א,<br />
;84.11<br />
258.13). מימור<br />
"לומר" (פסחים, לוינגר<br />
ע"ז א,<br />
,(267.27 ;256.19<br />
.(170.18<br />
253<br />
69.3). מיסר "לאסור" (שבת ב+שקלים א, 138.21). מדרוש "לדרוש"<br />
מזבין<br />
"לקנות"<br />
(שבת ב+שקלים א,<br />
254<br />
.(138.19<br />
מחניק<br />
"לחנוק"<br />
.248<br />
.249<br />
.250<br />
.251<br />
.252<br />
.253<br />
קוטשר, ארמית, עמ' 273; הנ"ל, מחקרים בא"ג עמ' 19. וכן טל, המקור, עמ' 206.<br />
ראה פלורנטין, קווים, עמ' 39-38.<br />
ראה מילר-קסלר, דקדוק, עמ' (4.5.1.6§). 162 יש לציין כי בא"נ המצאי דל, משום שבניב זה אין משמשות כמעט<br />
צורות מקור.<br />
א,<br />
למעט כאשר מדובר בתרגום של צורות המקור המוחלט העבריות, שבהשפעתן ניטלת הלמ"ד. ראה פסברג,<br />
דקדוק, עמ' (126b§); 168 טל, המקור, עמ' 207.<br />
ניקוד המשקלים על פי אקת"ג; ראה פסברג, דקדוק, עמ' (126a§). 168<br />
רווח בביטויים צרך מימר "צריך לומר" (ראה"ש+ביצה א, 142.11), מה חמית מימר "מה ראית לומר" (שבועות<br />
,(265.28<br />
אתה מימור לך "בא לומר לך" (שבועות ב,<br />
,(269.3<br />
.(271.9<br />
.254<br />
קוטשר סבור שמדובר בטעות סופר של מזבון; קוטשר, מחקרים בא"ג, עמ' 19.<br />
הוון בעיי מימר "היו מבקשים לומר"<br />
"ז א,<br />
83
מ[<br />
(ברכות ב,<br />
.(9.15<br />
"לצבוע" (ע"ז ב,<br />
מידע "לדעת" (ברכות ב,<br />
.(201.25<br />
למיתב "לשבת" (פסחים,<br />
.(108.23<br />
.(273.5<br />
"לצאת" (שבת א, ג"ש<br />
ב+שקלים א,<br />
מַ כחול<br />
למנהוג "לנהוג" (תענית א, 182.5). מיסב "לקחת" (ב"ק, 249.15). מָ פוק<br />
.(436.6<br />
מֶ יתֵּן "לתת" (שבת א,<br />
,(76.13<br />
מיתן (ב"ק,<br />
,(249.12<br />
,(132.19<br />
מסוק (קידושין ב,<br />
פסחים,<br />
למתן (שבת ב+שקלים א, 132.20). מיסוק "לעלות" (תענית א, ט"ש<br />
מתן (שבת<br />
,(F4.71<br />
.(232.42<br />
למעביד "לעשות" (ברכות ב,<br />
9.28), מעבד<br />
(חלה א, אפשטיין<br />
;126.33<br />
;110.26<br />
(שבת א, ג"ש<br />
ראה"ש+ביצה א,<br />
.(159.1<br />
מעבור "לעבור" (מו"ק ד,<br />
.(204.7<br />
.(436.6<br />
מֶּפְ רוש "להפליג" (שבת א,<br />
.(°74.37<br />
לְמֶפְ רוֹש "לפרוש"<br />
מקטוע "לחטוב" (שבת א,<br />
.(82.32<br />
משחוק "לכתוש" (ראה"ש+ביצה א, 172.6). מִשְמַע "לשמוע" (פסחים, 104.20), משמע (ברכות ג,<br />
.(23.1<br />
ג,<br />
למתפוס "לתפוס" (סנהדרין ב, 257.16).<br />
מבניין פַּעֵל: מבארה "לבאר" (מו"ק ג,<br />
מבָ קרה "לבקר" (ראה"ש+ביצה א,<br />
.(202.18<br />
למבערה "לבער" (פסחים, לוינגר<br />
.(258.13<br />
(170.16<br />
למבקרה (מו"ק ד,<br />
.(205.27<br />
.(24.9<br />
מספקה (מו"ק ג,<br />
,(203.1<br />
מספקא "לסַפֵּק" (תענית ד,<br />
.(173.9<br />
למברכה "לברך" (ברכות<br />
משזגה "לרחוץ" (ע"ז א,<br />
אפשטיין 17.12). משלחה "לשלח" (גיטין+קידושין א, 223.5). — מבניין אַפְעֵל: מדכרה "להזכיר"<br />
(ברכות ה,<br />
.(296.19<br />
]ודעה "להודיע" (ראה"ש+ביצה א,<br />
.(149.10<br />
מפקה "להוציא" (ברכות ה,<br />
295.24). — מבניין אֶתְפְּעֵל: מתחכמה "להיות מזוהה", מילולית: "להתוודע" (סוטה א,<br />
מִ יטַעְ נה "להינשא, להיטען" (ראה"ש+ביצה א,<br />
(ברכות ז, ט"ש ס"נ 91.236).<br />
.(218.26<br />
— (170.16<br />
מבניין אֶתְפַּעַל: מסתלקא "להיעלם"<br />
84
ב(<br />
23. בינוני פעיל<br />
23.1 נטיית הבינוני הפעיל<br />
ניתן להבחין בין ארבעה משקלים המשמשים בקטעי הגניזה כצורות הבינוני הפעיל:<br />
קָטִ יל; 2. קָטַ ל; 3. קָ טוֹל; 4. קְ טִ יל / קְ טֵ יל.<br />
/ קָטֵ יל 1.<br />
/ קָטֵ יל 1.<br />
קָטִ יל: זהו המשקל הנפוץ ביותר. את שתי החלופות שלו יש לראות על רקע חילופי<br />
255<br />
צירי-סגול-חיריק בא"ג. בין הדוגמאות המנוקדות לחלופה הראשונה ניתן לציין את כָּתֵ יב<br />
"כותב", סָלֵק "עולה", עָבֶ יד "עושה"; ולחלופה השנייה את יַלִף "לומד", חַכִם "יודע", יַתִ יב<br />
256<br />
"יושב".<br />
.2<br />
.3<br />
קָטַ ל. משקל זה משמש בפעלי למ"ד גרונית. ביסודו זהו המשקל הקודם, אלא שהונמכה בו<br />
התנועה בהברה הסופית מ-e<br />
ל-a<br />
בשל הגרונית.<br />
"חושב". לכאן שייכת גם הצורה הנפוצה אמר "אומר".<br />
דוגמאות מנוקדות:<br />
מַלַח<br />
"מולח",<br />
סבַר<br />
קָ טוֹל. על קיומו של משקל זה לציון הבינוני בא"ג העמיד לראשונה קוטשר, על סמך דוגמאות<br />
מכתב יד ותיקן<br />
257<br />
30 של מדרש בראשית רבה. בקטעי הגניזה מצאתי שלוש דוגמאות, שלושתן<br />
מסופקות: לא דאנה סבור דכוותה "לא שאני חושב כמותו" (פסחים, ג"ש<br />
"שהוא חושב" (תענית ד,<br />
(שבת א,<br />
,(443.24<br />
,(175.20<br />
.(65.10<br />
/ קְ טִ יל 4.<br />
דוסבור<br />
רב חסדא שאול לרב חונה "רב חסדא שואל את רב חונה"<br />
קְ טֵ יל. משקל זה משמש בעיקר את הבינוני הסביל, אולם בניבים רבים של הארמית<br />
258<br />
הוא משמש גם כפעיל,<br />
"אחרים מתיזים ונופל עליי" (שבת א,<br />
259<br />
לרבות בא"ג. דוגמאות מנוקדות הן:<br />
,(°76.11<br />
חורנין מזלפין<br />
ונְפִ יל<br />
לית את יְכֶ יל "אינך יכול" (שבת א,<br />
עלוי<br />
,(78.32<br />
ונראה לי שלכאן צריך לצרף גם את צורת הפועל עב"ד במשפט [ומה ההוא] גוּבְרָה יָכֵל עֲבֵד<br />
"ומה אני יכול לעשות", מילולית: "ומה האיש ההוא יכול עושה" (שבת א, ג"ש<br />
260<br />
436.5). נראה<br />
שלכאן גם שייכת הצורה נהירין "זוכרים" (ברכות ה, 294.17). קוטשר מזכיר מספר דוגמאות<br />
261<br />
למשקל זה מן הפועל שמ"ע,<br />
אחת במשמעות רגילה של בינוני:<br />
אולפנה "שלא הייתי שומע את הלימוד ההוא" (קידושין ב,<br />
,(234.9<br />
שמיעין [דמר] ר' סי[מון] "ולא שמעו שאמר ר' סימון" (חלה א, אפשטיין<br />
דא"ר קריספא "(האם) לא שמע שאמר ר' קריספא" (ראה"ש+ביצה א,<br />
[דלא הוינה]<br />
שמיע ההן<br />
והיתר במשמעות עבר: ולא<br />
,(131.30<br />
,(144.23<br />
לא שמיע<br />
לא שמיע ר'<br />
אימי... ר' חייה לא שמיע "לא שמע ר' אימי... ר' חייה לא שמע" (גיטין+קידושין א, 224.6-7).<br />
.255<br />
.256<br />
.257<br />
.258<br />
ראה פיסקה 18.3.1.<br />
ייתכן שלכאן יש לצרף גם את הביטוי לית בי אכיל "אינני יכול לאכול"<br />
כגון: נטור "שומר", עבור "עובר", בעוט "בועט". ראה קוטשר, מחקרים בא"ג, עמ' 19.<br />
"ק, 249.19), מילולית "אין בי אוֹכֵל".<br />
ראה הפניות לדקדוקים השונים אצל י' בלאו, "בינוני פעול בהוראה אקטיבית", לשוננו יח (תשי"ג), עמ'<br />
,68<br />
הערה 1.<br />
.259<br />
.260<br />
.261<br />
ראה דלמן, דקדוק, עמ' 283, פיסקה תחתונה, וכן קוטשר, שני מבנים, עמ' 136.<br />
אין מדובר כאן בצורת מקור, אלא בשרשור צורות בינוני. הוכחה לשימוש זה מצויה כאשר מדובר בצורת רבים:<br />
לית אנן צריכין חָשְ שִ ין "(האם) אין אנו צריכים להביא בחשבון?" (שבת א, °76.12), מילולית: "אין אנו צריכים<br />
מביאים בחשבון?". אילו היה מדובר בצורת מקור היא לא הייתה משתנה ברבים.<br />
שם, הערה 29.<br />
85
היתר,<br />
למשקלים אלו עדויות גם בניבים הקרובים לא"ג. במסורת ההגייה של הא"ש משמשים, בין<br />
לשלישי),<br />
המשקלים הבאים:<br />
qā˚təl<br />
(מקביל למשקל הראשון),<br />
qā˚tål<br />
(מקביל לשני),<br />
(מקביל qā˚tol<br />
262<br />
qētəl (מקביל לרביעי). בא"נ משמשות כבינוני פעיל בעיקר צורות בכתיב ק-ט-י-ל , אולם<br />
בשל העדרן של עדויות טובות על הגיית הניב, יכול כתיב זה לציין הן צורות המקבילות למשקל<br />
הראשון והן לרביעי.<br />
צורות המקבילות למשקל השני,<br />
ק-ט-ל ,<br />
264<br />
263<br />
גרונית. על המשקל המקביל לקָ טוֹל, ק-ט-ו-ל , העמיד בר-אשר בהרחבה.<br />
לעתים נדירות מופיעה לפני צורת הבינוני הפעיל מילת החיזוק<br />
265<br />
ליברמן.<br />
(פסחים,<br />
דוגמאות מקטעי הגניזה הן:<br />
ג"ש 444.7),<br />
קלה דטליא אי אמ'<br />
לך<br />
קיימות כבא"ג בפועלי למ"ד<br />
אי,<br />
כפי שציין לראשונה<br />
"הקול של הילד אומר לך"<br />
ואשכחון אי' מברכין "ומצא אותם מברכים" (ברכות ה, 296.17).<br />
23.2 דוגמאות<br />
23.2.1 יחיד<br />
מבניין פְּעַל, משקלי קָטֵ יל<br />
/<br />
קָטִ יל; קְ טִ יל<br />
/<br />
קְ טֵ יל: דאזיל (ברכות ב,<br />
198.22). אכיל "אוכל" (שבת א, 69.7), אכל (ראה"ש+ביצה א,<br />
ב+שקלים א, כץ<br />
"דורש" (שבת א,<br />
,(3.16<br />
.(304.22<br />
.(183.26<br />
גַרם "גורם" (שבת א, ג"ש<br />
.(436.7<br />
אזל "הולך" (מו"ק ב,<br />
בעט "בועט, מתנגד" (שבת<br />
דרס "דורך" (מגילה,<br />
.(208.8<br />
,(°67.23<br />
"זורק" (ראה"ש+ביצה א,<br />
דָרֵש (ראה"ש+ביצה א,<br />
.(262.21<br />
,(162.16<br />
.(304.23<br />
חַכִם "יודע" (פסחים,<br />
דָּ ריש<br />
דרֵש (סנהדרין א, זרֵק<br />
104.20), דחכם "שיודע" (מכות, וידר<br />
.(134.33<br />
.(138.22<br />
טָעֵם "אוכל" (ע"ז ב,<br />
יהיב "שם" (פסחים,<br />
יכיל "יכול" (ברכות א,<br />
ילף (ברכות ה, ג"ש<br />
יתב (מו"ק ד,<br />
"לובש" (מו"ק ג,<br />
,(273.7<br />
טעים (ברכות ג,<br />
.(26.2<br />
,(106.10<br />
יהב (סוטה א,<br />
.(218.26<br />
טעין "נושא" (שבת ב+שקלים א,<br />
יָכֵל "יכול" (שבת א, ג"ש<br />
,(436.5<br />
.(12.3<br />
יַלִף "לומד" (שבת ב+שקלים א, ט"ש<br />
,(F2(1).61<br />
יליף (שבת א,<br />
,(71.5<br />
.(434.1<br />
יַתִ יב "יושב" (ראה"ש+ביצה א,<br />
,(171.3<br />
יתיב "יושב" (שבת א,<br />
,(67.23<br />
.(204.3<br />
כעיס "כועס" (ברכות ה,<br />
.(294.25<br />
כָּתֵ יב "כותב" (שבת א,<br />
.(°67.24<br />
.(199.15<br />
נהג "נוהג" (ברכות ה, ג"ש<br />
.(435.7<br />
,(170.7<br />
ונחת "ויורד" (ראה"ש+ביצה א,<br />
ונְפִ יל "ונופל" (שבת א,<br />
ב,<br />
.(149.20<br />
לבש<br />
נחית "יורד" (ראה"ש+ביצה א,<br />
נסב "לוקח" (קידושין ב, רבינוביץ<br />
.(511.18<br />
.(°76.11<br />
נפיק "יוצא" (שבת א,<br />
(ראה"ש+ביצה א, 149.20), סליק (סנהדרין ב,<br />
,(82.30<br />
.(256.18<br />
נפק (שבת א, 82.30). סָלֵק "עולה"<br />
עָבֶ יד "עושה" (ברכות א,<br />
,(6.15<br />
,(°273.6<br />
עֲבֵד (שבת א, ג"ש<br />
,(436.5<br />
עביד (שבת א,<br />
,(65.13<br />
עבד (שבת א,<br />
.(62.30<br />
(סנהדרין א, 258.9). פליג "חולק" (מו"ק ד, 204.8), אתפָלֶיג "אתה חולק" (ברכות א,<br />
"נותן נדבה" (הוריות,<br />
עָבֵד (ע"ז<br />
פחית "פוחת"<br />
.(6.15<br />
.(281.6<br />
פשט "לומד" (שבת א, ג"ש<br />
.(438.32<br />
צריך "צריך" (ברכות ג,<br />
פסיק<br />
;24.9<br />
דוגמאות למשקלים ראה אלו אצל מצוך, דקדוק, עמ'<br />
;150<br />
.225-219<br />
ראה מילר-קסלר, דקדוק, עמ' 161-160.<br />
מ' בר-אשר, מחקרים בסורית של ארץ ישראל, ירושלים תשל"ז, עמ'<br />
ראה גם הדיון המפורט אצל פלורנטין, עש"ב, עמ'<br />
.294-291<br />
בדקדוקה, עמ' (4.5.1.4.2§). 161<br />
ש' ליברמן, תוספת לתיקוני ירושלמי ה, תרביץ ד (תרצ"ג), עמ'<br />
בא"ג, עמ' 22, ועסיס, קטע ירושלמי, עמ' 46.<br />
.293<br />
דעתו אומצה על ידי מילר-קסלר<br />
ראיות נוספות הביאו קוטשר, מחקרים<br />
.262<br />
.263<br />
.264<br />
.265<br />
86
שבת ב+שקלים א,<br />
ג"ש א,<br />
;132.7<br />
פסחים, לוינגר<br />
258.13; מכות,<br />
.(436.7<br />
(גיטין+קידושין א,<br />
לוינגר<br />
מבניין<br />
שָאֵּ יל<br />
"שואל" (שבת א,<br />
,(°76.16<br />
שָאֵּ ל<br />
וידר<br />
266<br />
134.34). קָרֵ יב "מתקרב" (שבת<br />
(שבת א,<br />
.(°78.26<br />
שחֵק 224.7).<br />
"כותש" (ראה"ש+ביצה א,<br />
.(172.15<br />
.(244.27<br />
פְּעַל,<br />
משקל קָטָל:<br />
אמר<br />
"אומר"<br />
(שבת א,<br />
;70.12<br />
הבאים, בנשילת האל"ף: הדתמר "זאת שאתה אומר" (שבת א,<br />
אומר" (שבת א,<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
מו"ק ב,<br />
תפיס<br />
,(198.22<br />
,(68.9<br />
,(74.30<br />
ותמר הכן<br />
"ואתה אומר כך"<br />
(פסחים,<br />
לוינגר<br />
שמיע<br />
"שומע"<br />
"תופס" (פסחים,<br />
רווח בצירופים<br />
כמה דתמר "כמו שאתה<br />
.(258.11<br />
.(157.22<br />
וחזר<br />
"וחוזר" (ראה"ש+ביצה א,<br />
.(151.4<br />
.(10.5<br />
.(257.19<br />
טפח<br />
אסר<br />
"אוסר"<br />
"מוחא כפיים"<br />
(סנהדרין ב, כרע "מתכופף" (ברכות ב, מַלַח "מולח" (ראה"ש+ביצה א, 169.18).<br />
נצח "מנצח" (ברכות ג, סבַר "חושב" (ע"ז ב, אפשטיין סבר (חלה א, אפשטיין<br />
,(246.16<br />
.(17.5<br />
;125.24<br />
מו"ק ג,<br />
צבע 199.11).<br />
"טובל" (תענית א,<br />
.(182.27<br />
.(503.14<br />
ב, 9.29;<br />
מבניין<br />
קטר<br />
"קושר"<br />
(ברכות ג,<br />
רבינוביץ<br />
רתח "חם, רותח" (שבת א, 78.4). שלח "פושט" (מו"ק ג, 199.15). שמע "שומע" (ברכות<br />
פסחים,<br />
פַּעֵל:<br />
לוינגר 259.32).<br />
ומבריך<br />
"הולך" (ברכות ג, רבינוביץ<br />
"ומברך"<br />
(ברכות ג,<br />
דמגפר 24.9).<br />
"שמזפת" (שבת א,<br />
.(85.27<br />
;503.8<br />
ע"ז א, אפשטיין<br />
.(17.9<br />
מזבין "מוכר" (ברכות ב,<br />
,(9.12<br />
מהלך<br />
מזבן<br />
(שבת א, 82.40; מו"ק ב, 196.3). מזלף "מתיז" (שבת א, 76.10). מחדת "מחדש" (ברכות ב, 9.29).<br />
ומְ חַ לף "ומחליף" (שבת א, מחלף (פסחים, לוינגר ממעט "ממעט" (פסחים,<br />
.(263.27<br />
,(82.20<br />
267<br />
106.27). מסריט עושה פעולה הקשורה ליצור סלים (שבת א, 86.1). מעבֵר "מעביר" (סנהדרין א,<br />
.(260.32<br />
ומפליג<br />
"ומחלק"<br />
(ברכות ג,<br />
מפלג 26.2).<br />
"מחלק"<br />
(שבת ב+שקלים א,<br />
.(132.8<br />
מְפַקֵד<br />
"מדריך, מורה" (שבת א, °82.6). מפַ קד (ראה"ש+ביצה א, 170.4). מְ ק ַטע "חותך" (שבת ב+שקלים<br />
א, ט"ש<br />
,(F2(1).61<br />
מקטע (שבת א,<br />
;86.1<br />
שבת ב+שקלים א,<br />
.(138.17<br />
.(201.22<br />
משלח<br />
"שולח" (שבת א,<br />
.(67.2<br />
(ברכות ב, 4.22). מתקל "שוקל" (שביעית ב,<br />
מבניין<br />
מובד אַפְעֵל:<br />
"מחמיר" (ראה"ש+ביצה א,<br />
(מו"ק ב,<br />
ב+שקלים א,<br />
"מאבד" (מו"ק ג,<br />
משמש<br />
"משמש"<br />
(ברכות ה,<br />
משבח "מהלל" (ברכות ב,<br />
.(295.19<br />
.(55.10<br />
.(200.5<br />
מחזיק<br />
"מחזיק" (ברכות ב,<br />
מתביע<br />
.(10.5<br />
.(172.12<br />
מודע<br />
"מודיע" (ע"ז ב,<br />
אפשטיין<br />
.(247.2<br />
.(198.9<br />
מותיב<br />
"משיב,<br />
מעמיד" (פסחים,<br />
לוינגר<br />
.(256.26<br />
.(138.17<br />
מסמך<br />
"מחמם" (שבת א, ט"ש שורה<br />
מִבָעַת "חרד" (ע"ז ב, אפשטיין<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
א,<br />
"תומך" (חלה ב,<br />
;56.14<br />
ומסק<br />
שבת ב+שקלים א,<br />
מוקר<br />
"תובע"<br />
מחמר<br />
"מכבד"<br />
"ומעלה" (שבת<br />
.(138.16<br />
.(8<br />
,F17.53<br />
משקף "מסתכל" (ברכות ג,<br />
.(22.3 — מבניין<br />
.(246.16<br />
מתחשב<br />
"נחשב"<br />
(ברכות ז,<br />
.(1.16<br />
;169.22<br />
,(6.9<br />
(שבועות א,<br />
מיסתמיך<br />
(הוריות,<br />
מִ יטְעֵן<br />
מַּרְ [תח]<br />
אֶתְפְּעֵל:<br />
"נָשׂוּא"<br />
170.17). מתמנע "נמנע" (קידושין ב, 230.26). מסתמך "נשען" (ברכות<br />
.(283.4<br />
מתעגל<br />
"מתגלגל"<br />
(שביעית ב,<br />
.(55.10<br />
.(267.4<br />
מצטער "מצטער" (מגילה,<br />
(ברכות א, 6.9). מסתמך "נשען" (ראה"ש+ביצה א,<br />
— .(208.8<br />
.(170.8<br />
מפסק<br />
"מתנתק"<br />
מבניין אֶתְפַּעַל: ומיטמר "ומתחבא"<br />
.266<br />
.267<br />
השווה האמור בהערה 230 לעיל.<br />
ראה סוקולוף, מילון, ערך "סרט".<br />
87
ע(<br />
23.2.2 יחידה<br />
אמרה "אומרת" (שבת א,<br />
(שביעית ב, רבינוביץ, קטע<br />
62.3; ברכות ב, 9.18).<br />
זבנה "קונה" (ברכות ב,<br />
.(9.13<br />
.(130.14<br />
ידעה "יודעת" (עירובין,<br />
.(95.21<br />
.(444.10<br />
ילפה "לומדת" (פסחים, ג"ש<br />
עברה "עוברת" (שבת א,<br />
;447.11<br />
עירובין<br />
.(95.29<br />
יבשה "מתייבשת"<br />
יהבה "נותנת" (פסחים, ג"ש<br />
נפלה "נופלת" (שבת א,<br />
.(82.1<br />
.(69.7<br />
רחמה "אוהבת" (עירובין, 95.20). שרעה "נופלת" (ברכות ג,<br />
.(18.1<br />
— מבניין<br />
פַּעֵל: מחלפה "מוחלפת", רווח בטרמין: מחלפה שיטתיה "מוחלפת שיטתו"<br />
"ז א,<br />
274.15-16), מחלפה שטתהון "מוחלפת שיטתם" (ב"ק, 245.21). מחשבה "מחשבת" (פסחים, ג"ש<br />
.(210.8<br />
— .(444.13<br />
מבניין אַפְעֵל: ומובדה "ומאבדת" (סוטה ב, מורְ כה "ממתינה", מילולית:<br />
"מאריכה" (ראה"ש+ביצה א, מו"ק ב, מַסְ בַ [ה] "משׂיאה" (ראה"ש+ביצה א,<br />
.(196.3<br />
;144.19<br />
°149.10). — מבניין אֶתְפְּעֵל: מיזדהרה "שומרת" (ברכות ג, 18.4). מסתברה "מסתברת" (פסחים,<br />
לוינגר<br />
.(258.24<br />
23.2.3 רבים<br />
אזלין פְּעַל: מבנין<br />
"אומרים" (שבת א,<br />
הבבלית:<br />
דאמרי<br />
"הולכים" (סוטה א,<br />
,(216.24<br />
אכלין<br />
"אוכלים" (ברכות א,<br />
.(28.9<br />
,(°66.19<br />
דמרין<br />
"שאומרים" (שבת א,<br />
"שאומרים" (ב"ק,<br />
,(242.8<br />
אמרי 67.14),<br />
אַמְ רִ ין<br />
שלוש פעמים מופיעה הצורה<br />
"אומרים" (שביעית ב,<br />
;54.2<br />
פסחים,<br />
268<br />
102.4). דרשין "דורשים" (ע"ז ב, אפשטיין 246.8). חזרין "חוזרים" (שבת א, ג"ש 435.3). חכמין<br />
"יודעים" (מו"ק ג, 202.18). טפחין "מוחאים כפיים" (סנהדרין ב,<br />
.(257.20<br />
;41.6<br />
שבת א,<br />
.(69.5<br />
"נוהגים" (תענית א,<br />
"לוקחים" (פסחים,<br />
יהבין "נותנים" (סוטה א,<br />
.(218.27<br />
יכלין "יכולים" (שבת א,<br />
ידעין "יודעים" (פאה<br />
.(68.31<br />
;182.4<br />
ברכות א,<br />
.(27.10<br />
נהירין<br />
"זוכרים"<br />
(ברכות ה,<br />
.(294.17<br />
.(104.22<br />
נפקין "יוצאים" (שבת א, ג"ש<br />
.(435.3<br />
69.3). סלקין "עולים" (סנהדרין ב, 256.17). סמכין "סומכים" (סוטה א,<br />
(שבת א,<br />
"פורסים"<br />
נהגין<br />
נסבין<br />
סברין "סוברים" (שבת א,<br />
.(218.9<br />
.(65.6<br />
"צריכים" (שבת א,<br />
אפשטיין<br />
ופחזין "ומתהוללים" (מו"ק ב,<br />
(שבת ב+שקלים א,<br />
אפשטיין<br />
.(196.17<br />
פליגין "חלוקים" (שבת א,<br />
עבדין "עושים"<br />
.(65.9<br />
.(243.4<br />
פתרין<br />
"פותרים" (שבת א,<br />
.(78.32<br />
.(76.12<br />
שאלין<br />
"שואלים" (מו"ק ב,<br />
.(198.9<br />
.(131.30<br />
"מברכים" (פסחים,<br />
אפשטיין<br />
תרעין "מניחים שערים" (גיטין+קידושין א,<br />
שמיעין<br />
— .(226.36<br />
.(104.22<br />
מזלפין<br />
"מתיזים" (שבת א,<br />
.(76.11<br />
.(246.2<br />
מפקדין "מצווים" (שבת ב+שקלים א,<br />
.(87.11<br />
—<br />
.(1.27<br />
מבניין<br />
אַפְעֵל:<br />
מוגרין<br />
"משכירים" (ע"ז א,<br />
.(270.6<br />
מנסכין<br />
"שומעים"<br />
פרסין<br />
צריכין<br />
(חלה א,<br />
מבניין פַּעֵל: מברכין<br />
"מנסכים" (ע"ז ב,<br />
משערין "מעריכים" (ברכות ז,<br />
מורכין<br />
"מאריכים" (ראה"ש+ביצה א, 144.22). מחמרין "מחמירים" (ראה"ש+ביצה א,<br />
"ממתינים,<br />
מילולית:<br />
172.13). מוקרין<br />
.(139.5<br />
.(149.3<br />
.(134.34<br />
"מכבדים" (מכות, וידר מכרזין "מכריזים" (שבת ב+שקלים א, מַסְ כִ ין (צ"ל:<br />
מַ ְס ִבין) "משׂיאים" (ראה"ש+ביצה א, מסקין "מעלים" (שביעית ב, רבינוביץ, קטע<br />
— .(130.14<br />
מבניין אֶתְפְּעֵל: [מת]חכמין "מזוהים", מילולית: "מתוודעים" (סוטה א,<br />
מקטלין "נהרגים" (קידושין ב, 236.23).<br />
.(218.28<br />
268. ראה אפשטיין, דקדוק, עמ' 62; דלמן, דקדוק, עמ' 298.<br />
88
23.2.4 רבות<br />
מבניין פְּעַל: אמרן "אומרות" (ברכות ב,<br />
זבנן "קונות" (ברכות ב,<br />
,(9.14<br />
דאמרן "שאומרות" (ראה"ש+ביצה א,<br />
.(148.11<br />
.(9.13<br />
מצרן "טוות" (סוטה ב,<br />
.(211.16<br />
110.26). צריכן "יש בהן ספק" (ברכות ג, 22.9). שזרן "שוזרות" (סוטה ב, 211.16).<br />
דנהגן "שנוהגות" (פסחים,<br />
89
24. בינוני סביל<br />
24.1 נטיית הבינוני הסביל<br />
משקל הבינוני הסביל בבניין פְּעַל הוא קְ טִ יל (השווה משקל<br />
למעט אחת, הן מבניין פְּעַל.<br />
פיסקה ,*qatīl<br />
.(16.6.4<br />
כל הדוגמאות,<br />
24.2 דוגמאות<br />
24.2.1 יחיד<br />
מבניין פְּעַל: בריך "ברוך" (הוריות,<br />
ב,<br />
.(283.7<br />
יליף "לָמוּד, רגיל" (שבת ב+שקלים א,<br />
132.23; סוטה<br />
.(210.11<br />
(ברכות ב,<br />
כתיב "כתוב" (סוטה א,<br />
,(214.27<br />
דכתיב "שכתוב" (שבת א,<br />
.(69.28<br />
.(4.7<br />
בשכיח "במצוי"<br />
24.2.2 יחידה<br />
מבניין פְּעַל: אבידה "אבודה" (מו"ק ב,<br />
חְכִ ימָה "ידועה" (ראה"ש+ביצה א,<br />
"נעשית" (פסחים, לוינגר<br />
רבינוביץ,<br />
קטע<br />
.(197.3<br />
אמירה "אמורה" (ברכות ו, אפשטיין<br />
.(239.19<br />
.(148.8<br />
טעינה<br />
"נושאת" (ע"ז א,<br />
אפשטיין<br />
.(17.11<br />
,(246.16<br />
;131.13<br />
שבועות א,<br />
עבידה<br />
רווח בטרמין היך עבידה "איך ניתן לקבוע זאת?" (שביעית ב,<br />
269<br />
.(264.11<br />
ב+שקלים א, 139.18). פשיטָה "פשוטה" (שבת א,<br />
צריכא "נצרכת" (שבת א,<br />
פליגה<br />
"חלוקה" (שבת א,<br />
,(78.28<br />
65.24), פשיטא<br />
,(65.26<br />
צריכה (שם,<br />
מבניין פַּעֵל: מפייסה "מפוייסת" (שבת א,<br />
.(27<br />
(שבת פליגא<br />
(שבת ב+שקלים א, כץ 183.14).<br />
קביעה "קבועה" (פסחים, לוינגר<br />
— .(249.7<br />
ע; 67.3<br />
"ז א, אפשטיין 16.4).<br />
24.2.3 רבים<br />
מבניין פְּעַל: הוון יהיבין "היו נתונים" (ברכות ב,<br />
;10.24<br />
ראה"ש+ביצה א,<br />
.(151.2<br />
ה, 296.16;<br />
פסחים,<br />
לוינגר 254.19;<br />
יתיבין (ברכות<br />
גיטין+קידושין א, 226.10). שכיחין "מצויים" (ע"ז א, 270.6).<br />
24.2.3 רבות<br />
מבניין פְּעַל: פְשִ יטַן "פשוטות" (ראה"ש+ביצה א, 162.4).<br />
269. על הטרמין היך עבידה ראה מסוקוביץ, טרמינולוגיה, עמ' 227 ואילך.<br />
90
אַ*<br />
25. פעלי פ"נ<br />
25.1 הערות<br />
פ"א הפועל מידמה הידמות מלאה בעתיד של בניין פְּעַל:<br />
הידמות מלאה חלה גם בצורותיו של בניין אַפְעֵל, כגון:<br />
בציווי נושלת פ"א הפועל: *נְסַב < סב "קח!".<br />
*יִ<br />
נְ<br />
חוֹת >נְ<br />
ייחות "אצא".<br />
270<br />
ֵפּיק < אפיק "הוציא".<br />
השורש סל"ק נוטה על דרך גזרת פ"נ, בכך שבאותן צורות הנזכרות בכללים<br />
מתנהג כאילו היה שורש *נס"ק: יסקון "יעלו", מסקין "מעלים".<br />
1 עד<br />
3 לעיל הוא<br />
.1<br />
.2<br />
.3<br />
.4<br />
25.2 דוגמאות<br />
25.2.1 בניין פְּעַל<br />
עבר. מדבר: נסבית "לקחתי" (שבת ב+שקלים א, 138.20). סלקית "עליתי" (סנהדרין ד, ט"ש ס"נ<br />
.(78.405 — נסתר:<br />
(שבת א,<br />
נחת "ירד" (שבת א,<br />
.(67.22<br />
.(80.30<br />
"לקחה" (סוטה ב,<br />
נְ פק "יצא" (שבת א,<br />
.(°82.33<br />
נסב "לקח" (שבת ב+שקלים א, 139.7). נְפַל "נפל"<br />
סלק "עלה" (מו"ק ג,<br />
— .(199.9<br />
.(210.19<br />
"יצאה" (ראה"ש+ביצה א,<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
נַפְלַת "נפלה" (ראה"ש+ביצה א,<br />
,(169.12<br />
ונפלת (חלה ב,<br />
נסתרת: נסבת<br />
.(60.4<br />
;144.19<br />
מו"ק ב,<br />
— .(193.11<br />
— .(149.22<br />
.(82.38<br />
עתיד. מדבר: נֵיפוֹק "אצא" (שבת א, ג"ש<br />
נפקת<br />
מדברים: סלקינן "עלינו"<br />
נסתרים: נחתון "ירדו" (קידושין ב, 230.3). סלקון "עלו" (שבת א,<br />
.(436.7 — נוכח:<br />
— .(125.24<br />
(שקלים ב,<br />
נסתר: יחות "ירד" (ברכות ב,<br />
.(9.29<br />
תסוק "תעלה" (חלה א, אפשטיין<br />
ייחות (ברכות ג, רבינוביץ<br />
.(503.13<br />
.(120.33<br />
ויסוק "ויעלה" (שבת א,<br />
— .(86.17<br />
.(257.21 — נסתרים:<br />
יסקון "יעלו" (תענית א, ט"ש<br />
ציווי. יחיד: סב "קח" (ברכות ג,<br />
.(F4.71<br />
;26.3<br />
קידושין ב,<br />
;236.25<br />
יתן "יתן"<br />
מדברים: ניפוק "נצא" (סנהדרין ב,<br />
שבת ב+שקלים א,<br />
פוק 132.16).<br />
"צא" (מו"ק ב, 194.24). 194.6, — רבים: סבון "קחו" (קידושין ב, 236.23).<br />
מקור. למנהוג "לנהוג" (תענית א, 182.5). מיסב "לקחת" (ב"ק, 249.15). מָ פוק "לצאת" (שבת<br />
א, ג"ש<br />
.(436.6<br />
מֶ יתֵּן "לתת" (שבת א,<br />
,(76.13<br />
מיתן (ב"ק,<br />
,(249.12<br />
132.19). מיסוק "לעלות" (תענית א, ט"ש F4.71), מסוק (קידושין ב,<br />
בינוני. יחיד: נהג "נוהג" (ברכות ה, ג"ש<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
.(232.42<br />
.(435.7<br />
נחית "יורד" (ראה"ש+ביצה א,<br />
מתן (שבת ב+שקלים א,<br />
,(170.7<br />
.(149.20<br />
נסב "לוקח" (קידושין ב, רבינוביץ<br />
.(511.18<br />
.(°76.11<br />
נפיק "יוצא" (שבת א,<br />
,(82.30<br />
נפק (שבת א,<br />
"עולה" (ראה"ש+ביצה א, 149.20), סליק (סנהדרין ב,<br />
.(82.30<br />
ונחת<br />
ונְפִ יל "ונופל" (שבת א,<br />
נצח "מנצח" (ברכות ג,<br />
17.5). סָלֵק<br />
.(256.18 — יחידה:<br />
— .(82.1<br />
רבים: נהגין "נוהגים" (תענית א,<br />
"לוקחים" (פסחים,<br />
.(182.4<br />
נהירין "זוכרים" (ברכות ה,<br />
נפלה "נופלת" (שבת א,<br />
.(294.17<br />
.(104.22<br />
נסבין<br />
נפקין "יוצאים" (שבת א, ג"ש 435.3). סלקין "עולים" (סנהדרין ב,<br />
.270<br />
ניתן להניח שהידמות זו חלה גם בכל הצורות של בניין אֶתַּפְעַל, אלא שאין בידי דוגמאות לכך.<br />
91
ע(<br />
.(256.17 — רבות:<br />
א,<br />
דנהגן "שנוהגות" (פסחים,<br />
110.26). — בינוני סביל,<br />
,(66.36<br />
ניחא (פסחים, לוינגר<br />
.(263.11<br />
יחידה: ניחה "עדיף" (שבת<br />
25.2.2 יתר הבניינים<br />
עבר, פַּעֵל.<br />
נסתרת:<br />
ונשקתיה<br />
"מנסכים" (ע"ז ב, אפשטיין<br />
אפיק נסתר: עבר, אַפְעֵל.<br />
"ונישקה אותו" (עירובין,<br />
— .(95.20<br />
.(246.2<br />
"הוציא" (פסחים,<br />
ג"ש<br />
;443.23<br />
"סיים אותו" (מו"ק ג, 203.9). — נסתרת: אתרתיה "הפילה אותו, השִּ<br />
בינוני פעיל,<br />
ראה"ש+ביצה א,<br />
ירה אותו"<br />
רבים:<br />
.(84.11<br />
— .(17.10<br />
עתיד,<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
נסתר:<br />
וּמָכִי "ומכה" (שבת א,<br />
דִיַפִל<br />
"שיפיל" (שבת א,<br />
ג"ש<br />
— .(436.7<br />
.(149.9 — מקור:<br />
מפקה "להוציא" (ברכות ה,<br />
נסתרים:<br />
דיסבון<br />
מנסכין<br />
אסקה<br />
"ז א, אפשטיין<br />
295.24). — בינוני פעיל,<br />
.(°76.23<br />
"שיַשׂיאו"<br />
יחיד:<br />
ומסק "ומעלה" (שבת ב+שקלים א, 138.17). — יחידה: מַסְ בַ [ה]<br />
"משׂיאה" (ראה"ש+ביצה א, °149.10). — רבים: מַסְ כִ ין (צ"ל: מַ<br />
א, 149.3). מסקין "מעלים" (שביעית ב, רבינוביץ, קטע<br />
.(130.14<br />
אֶתְפַּעַל. עבר, מדברים: דאנשנן "מפני ששכחנו" (ברכות א,<br />
ְס ִבין) "משׂיאים" (ראה"ש+ביצה<br />
.(28.11<br />
דנשינן (ברכות ה,<br />
.(296.19<br />
צורות אלו נראות לכאורה כגזורות מבניין אַפְעֵל. גם בא"ש קיימות צורות דומות מן הפועל זה,<br />
שבכתיבן ובהגייתן נראות כמו צורות אַפְעֵל: בדוראן כ"ב של עמרם דרה נאמר: דכורה טבה<br />
271<br />
דלא מנשי "הזוכר הטוב שאינו שוכח", והתיבה האחרונה נהגית .manši אף על פי כן העלה<br />
בן-חיים את הסברה, כי אין מדובר בבניין אַפְעֵל, אלא בבניין אֶתְפְּעֵל בטמיעת התי"ו, שכן אין<br />
272<br />
מובנה מציין גרימה. אולם ראיה לכך לא הייתה בידו, ועל כן, לכאורה, יש אף ספק בדבר ניתוח<br />
הצורה דאנשינן, שכתיבה סובל הן את בניין אַפְעֵל והן את בניין אֶתְפְּעֵל. סוקולוף במילונו בוחר<br />
באפשרות שלישית,<br />
273<br />
בכך שהוא מסווג צורה זו כאֶתְפַּעַל. והנה בקטע גניזה שפרסם אפשטיין<br />
מצויה הצורה אֶנְשִ יתַה "שכח אותה" (ע"ז א, אפשטיין<br />
אֶתְפְּעֵל.<br />
ואם יש כאן ראיה לגבי הא"ג,<br />
,(17.13<br />
ומניקודה נראה שמדובר בבניין<br />
הרי שבעקיפין יש כאן גם ראיה לגבי הא"ש,<br />
סברתו של בן-חיים מתחזקת. — נסתרים: אנכון "הוזקו" (ע"ז א, 276.16).<br />
אֶתְפַּעַל. מקור: מסתלקא "להיעלם" (ברכות ז, ט"ש ס"נ 91.236).<br />
ונמצאת<br />
בן-חיים, קול רינה, עמ' 86, שורה 1.<br />
שם, הערה. וראה גם מאמרו של מורג (לעיל, הערה 208), בעמ' 200.<br />
סוקולוף, מילון, ערך "נשי".<br />
.271<br />
.272<br />
.273<br />
92
ע(<br />
26. פעלי פ"א<br />
26.1 הערות<br />
בצורות העתיד והמקור של בניין פְּעַל נשמטת האל"ף:<br />
*יאכול <<br />
274<br />
"ללכת".<br />
ייכול "יֹאכַל", *מאזל < מזל<br />
באפעל נוטים פעלי פ"א על דרך פועלי פי"ו: *אאבדתה < אובדתה "הרסת", *מאגרין < מוגרין<br />
"משכירים". יוצא הפועל את"י, שנטייתו כדרל פעלים שבהם פ"א הפועל היא יו"ד מקורית:<br />
*אאתי < אייתי "הביא", *תאתי < תיתי "תביא".<br />
275<br />
בקטעי הגניזה שומרות צורות הציווי על ההברה הראשונה. הניקוד וֵמר "ואמור!" מצביע על<br />
כך, שתנועת ההברה הראשונה אף הוארכה לצורך שימור האל"ף. האל"ף נשמרת בציווי גם<br />
276<br />
באקת"ג ועל פי רוב גם בא"ש ובא"נ.<br />
"לך", זילי "לכי" כ,<br />
277<br />
השפעתה של הארמית הבבלית.<br />
לפיכך ייתכן שיש לראות את הצורות שבכי"ל זיל<br />
.1<br />
.2<br />
.3<br />
26.2 דוגמאות<br />
26.2.1 בניין פְּעַל<br />
עבר. מדבר: אכלית "אכלתי" (ברכות ה,<br />
אמרת "אמרת" (ראה"ש+ביצה א,<br />
(שבת א,<br />
.(293.23<br />
דאמְרֶת "שאמרתי" (שבת א,<br />
.(°76.17 — נוכח:<br />
.(160.20<br />
אמַרְתָה (שבת א, ג"ש<br />
.(435.3 — נסתר:<br />
אכל 69.8).<br />
"אכל" (שבת א,<br />
.(69.8<br />
,67.24<br />
אמר<br />
"אמר" (ע"ז א,<br />
.(274.17<br />
אזל "הלך"<br />
לאחר וי"ו<br />
278<br />
החיבור ודל"ת הזיקה לעתים קרובות בנשילת האל"ף: וָמָר "ואמר" (שבת א, ג"ש 436.6), דָמַר<br />
"שאמר" (סנהדרין א,<br />
א,<br />
.(260.29<br />
,(°67.25<br />
נשילת האל"ף גם לאחר תנועה בדוגמה מָה מָר "מה אמר" (שבת<br />
ואף שלא לאחר תנועה: מן מר דא ומן מר דא "מי אמר את זאת ומי אמר את זאת"<br />
.(274.15<br />
"ז א, שלוש פעמים מופיעה הצורה הבבלית: דאמרי "שאומרים" (שבת א,<br />
אמרי "אומרים" (שביעית ב, פסחים, אְתָה (ראה"ש+ביצה א,<br />
(שבת ב+שקלים א, אפשטיין<br />
א, אפשטיין<br />
,(67.14<br />
,(°157.22<br />
279<br />
.(102.4<br />
;54.2<br />
,(244.21<br />
אתה "בא" (שבת א,<br />
.(72.5 — נסתרת:<br />
;126.32<br />
אתַה<br />
אתת "באה" (חלה<br />
ראה"ש+ביצה א, 151.3). — נוכחים: אתיתון "באתם" (פסחים, ג"ש<br />
.(444.6<br />
—<br />
נסתרים:<br />
אַזְ לון<br />
"הלכו" (שבת א,<br />
אזלון 436.4), ג"ש<br />
(שבת ב+שקלים א,<br />
רבינוביץ<br />
.(506.5<br />
יוצאת מכלל זה הצורה תאסור (כבר הבחין בכך דלמן, דקדוק, עמ'<br />
298, הערה<br />
כתיב ארכאי (בהשפעת העברית?) ולא בשיקוף הגייה שונה מיתר פועלי פ"א.<br />
וזאת חרף האמור אצל דלמן, דקדוק, עמ' 298, סימן 1, הקובע כי האל"ף נושלת בצורות הציווי.<br />
ראה פסברג, דקדוק, עמ'<br />
;(§138j) 181<br />
מצוך, דקדוק, עמ'<br />
177; מילר-קסלר,<br />
1), אולם מדובר לדעתי בשימור<br />
דקדוק, עמ'<br />
.186<br />
הארכת התנועה<br />
בהברה הראשונה עולה גם מן הניקוד שבא"נ; הצורות הבודדות בנשילת האל"ף, המופיעות בכתבי יד מאוחרים,<br />
מסבירה מילר-קסלר כהשפעה ערבית או סורית.<br />
ראה אפשטיין, דקדוק, עמ'<br />
.59<br />
ירושלמי, כרך א, ירושלים תש"ם, עמ' 111-110.<br />
על נשילת האל"ף ראה פיסקה 3.2 הערה ראשונה.<br />
ראה אפשטיין, דקדוק, עמ' 62; דלמן, דקדוק, עמ' 298.<br />
למראה מקום של צורות אלו בכי"ל ראה מ' קוסובסקי, אוצר לשון תלמוד<br />
.274<br />
.275<br />
.276<br />
.277<br />
.278<br />
.279<br />
93
דאכלון "שאכלו" (מו"ק ב,<br />
.(196.21<br />
201.4). אתון "באו" (ברכות ב, 9.18; פסחים,<br />
אמרון "אמרו" (פסחים,<br />
.(108.23<br />
ג"ש 444.5).<br />
עתיד. נוכח: תֵ ימר "תאמר" (ראה"ש+ביצה א,<br />
תימא (שבת ב+שקלים א, היא ללא ספק תוצאת<br />
,(°162.8<br />
תימר (שבת א,<br />
אסרון "אסרו" (ברכות ב,<br />
,(73.9 ;65.27<br />
(124.5<br />
(ראה"ש+ביצה א, 303.23). תֵ יתֵי "תבוא" (סנהדרין א,<br />
רבינוביץ<br />
ג"ש<br />
280<br />
השפעה בבלית.<br />
— .(°259.26<br />
.(502.2<br />
דייכול "שיאכל" (ב"ק,<br />
,(249.20<br />
דייכל (ברכות ה,<br />
תאסור<br />
הצורה<br />
"תאסור"<br />
נסתר: ייזל "ילך" (ברכות ג,<br />
.(294.33<br />
.(448.31 — מדברים:<br />
נֵימר "נאמר" (ראה"ש+ביצה א,<br />
א, ט"ש ס"נ 78.412). — נסתרים: דיאמרון "שיאמרו" (מו"ק ד,<br />
.(170.1 ,°154.8<br />
204.11), דיימרון<br />
א, 132.28).<br />
ציווי.<br />
אזיל יחיד:<br />
"לך" (פסחים,<br />
אזל 106.7),<br />
(פסחים,<br />
לוינגר<br />
;267.25<br />
;226.11<br />
ב"ק,<br />
.(244.14<br />
אכול "אכול" (שבת א,<br />
;67.24<br />
ע"ז א, אפשטיין<br />
,(17.17<br />
.(°260.8<br />
אימר<br />
"אמור" (פסחים,<br />
לוינגר<br />
,(244.27<br />
אמור<br />
(פסחים,<br />
לוינגר<br />
יֵמַר "יאמר" (פסחים,<br />
ניל[ף] "נלמד" (מו"ק<br />
,(248.12<br />
(שבת ב+שקלים<br />
גיטין+קידושין א,<br />
אַכֵ יל (סנהדרין א,<br />
וֵמר<br />
(ראה"ש+ביצה א, 141.9). אתה "בוא", רווח בטרמין: אתה חמי "בוא ראה" (שבת א,<br />
חמי (ברכות ז,<br />
ב,<br />
281<br />
1.3). — יחידה: איתיי "בואי" (ברכות ב, 9.14).<br />
מקור. מזל "ללכת" (פסחים, ג"ש<br />
"ואמור"<br />
85.9), אתא<br />
.(443.23<br />
מיכול "לאכול" (ראה"ש+ביצה א,<br />
;84.11<br />
258.13). מימור<br />
"לומר" (פסחים, לוינגר<br />
אפשטיין 16.16), מיכל (פסחים, לוינגר<br />
מימר (שבת א, מיסר "לאסור" (שבת ב+שקלים א, למֵ יפֵי<br />
ע"ז א,<br />
,(267.27 ;256.19<br />
.(138.21<br />
.(69.3<br />
(ראה"ש+ביצה א, °170.22). מיתי "לבוא" (שבת א,<br />
.(72.6 ;69.6<br />
בינוני. יחיד: אזל "הולך" (ראה"ש+ביצה א, 149.21; מו"ק ב,<br />
,(198.22<br />
דאזיל (ברכות ב,<br />
אכיל "אוכל" (שבת א, 69.7), אכל (ראה"ש+ביצה א, 304.22). אמר "אומר" (שבת א,<br />
"לאפות"<br />
.(3.16<br />
70.12; מו"ק<br />
.(198.22<br />
אסר<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
"באה" (שבת א,<br />
"אוסר" (ראה"ש+ביצה א,<br />
"בא" אתי 157.22).<br />
(ברכות ב,<br />
,(9.16<br />
.(149.21 — יחידה:<br />
אמרה "אומרת" (שבת א,<br />
;62.3<br />
ברכות ב,<br />
.(9.18<br />
,(°65.32<br />
אַתְ ייה<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
,(160.4<br />
,(252.19<br />
(ברכות א,<br />
ותייה<br />
"ובאה"<br />
(פסחים,<br />
ואָתֵי<br />
אַתְ יָיה<br />
לוינגר<br />
וותייה (סוטה א, 216.13). — רבים: אזלין "הולכים" (סוטה א, 216.24). אכלין "אוכלים"<br />
.(28.9<br />
"באים" (סוטה א,<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
אַמְ רִ ין "אומרים" (שבת א,<br />
,(°66.19<br />
דמרין<br />
"שאומרים" (ב"ק,<br />
.(242.8<br />
—<br />
.(216.24<br />
אמרן רבות:<br />
"אומרות" (ברכות ב,<br />
,(9.14<br />
.(148.11<br />
אתיין<br />
"באות"<br />
(ברכות ג,<br />
—<br />
.(23.1<br />
"אבודה" (מו"ק ב, 197.3), אמירה "אמורה" (ברכות ו, אפשטיין 239.19).<br />
דאמרן<br />
בינוני סביל,<br />
אתיין<br />
"שאומרות"<br />
יחידה:<br />
אבידה<br />
26.2.2 יתר הבניינים<br />
פַּעֵל. עבר, נסתר: אלפן "לימד אותנו" (פסחים, לוינגר 249.6; שבת ב+שקלים א,<br />
יחיד: אלפי "למדני" (פסחים,<br />
.(132.9 — ציווי,<br />
לוינגר 247.9).<br />
אַפְעֵל. עבר, מדבר: אייתייתה "הבאתי אותו" (ב"ק,<br />
(קידושין ב,<br />
— .(242.3<br />
.(232.28 — נסתר:<br />
אייתי "הביא" (שבת ב+שקלים א,<br />
נוכח: אובדתה "הרסת"<br />
;138.19<br />
יומא,<br />
;116.1<br />
ע"ז א,<br />
בארמית בבלית נושלת בעתיד למ"ד הפועל כאשר היא אחת מהאותיות למ"ד, בי"ת או רי"ש. ראה אפשטיין,<br />
דקדוק, עמ' 58-57.<br />
על הטרמין אתה חמי ראה מוסקוביץ, טרמינולוגיה, עמ' 139 ואילך.<br />
.280<br />
.281<br />
94
אפשטיין<br />
,(17.14<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
איתיתה<br />
"הביאו"<br />
(ברכות ה,<br />
—<br />
.(294.20<br />
.(157.21 — נסתרים:<br />
ואייתון "והביאו" (שבת א,<br />
נוכחים:<br />
;69.8<br />
אַיְתֵ יתון<br />
ע"ז ב, אפשטיין<br />
"הבאתם"<br />
.(246.1<br />
עתיד, —<br />
תיתי נוכח:<br />
"תביא" (ב"ק,<br />
—<br />
.(245.37<br />
.(294.19 — בינוני,<br />
יחיד: מובד "מאבד" (מו"ק ג,<br />
ציווי,<br />
יחיד:<br />
.(200.5 — יחידה:<br />
.(210.8<br />
רבים:<br />
מורְ כה "ממתינה", מילולית: "מאריכה" (ראה"ש+ביצה א,<br />
מוגרין<br />
"משכירים" (ע"ז א,<br />
איתיתה<br />
"הֲביאוֹ" (ברכות ה,<br />
ומובדה "ומאבדת" (סוטה ב,<br />
;144.19<br />
מו"ק ב,<br />
— .(196.3<br />
.(270.6<br />
מורכין<br />
(ראה"ש+ביצה א, 144.22). מייתיי "מביאים" (סוטה א,<br />
אֶתְפְּעֵל.<br />
עבר,<br />
נסתר:<br />
דְאֵ יתְמָר<br />
"שנאמר" (שבת א,<br />
.(220.1<br />
"ממתינין",<br />
,(78.19<br />
—<br />
282<br />
.(218.28<br />
נסתרת:<br />
אִתְמְּרָת<br />
"נאמרה" (שבת א,<br />
,(°70.1<br />
182.12), אתאמרת<br />
(חלה א, אפשטיין 126.30;<br />
פסחים, 103.13).<br />
אתאמר<br />
איתאמרת<br />
מילולית:<br />
"מאריכים"<br />
"נאמר" (סוטה א,<br />
"נאמרה"<br />
(תענית א,<br />
זוהי אינה צורת אֶתְפַּעַל, אלא צורת אֶתְפְּעֵל בשימור אורתוגרפי של האל"ף ההיסטורית. וכך גם גם בארמית של<br />
אונקלוס; ראה על כך דלמן, דקדוק, עמ' 298.<br />
.282<br />
95
27. פעלי פי"ו<br />
27.1 הערות<br />
בציווי של בניין פְּעַל אנו מוצאים צורות בנשילת היו"ד השורשית: הב "תן", לצד צורות שאינן<br />
משילות אותה:וְ ַיב "ותן".<br />
צורות אַפְעֵל ואֶתַּפְעַל מתאפיינות בתנועות<br />
o<br />
הודי "הודה", מודע "מודיע", אתותבת "נתיישבה".<br />
בהברה הראשונה, תוצאות כיווץ דיפתונג<br />
בצורות אַפְעֵל של הפעלים יד"י ו-יר"י צורן הבניין, על פי רוב, הוא האות ה"א (=הַ פְעֵל)<br />
אל"ף כביתר הפעלים: הודי "הודה", הורון "הורו" (אבל גם אורון).<br />
:*aw<br />
– ולא<br />
.1<br />
.2<br />
.3<br />
27.2 דוגמאות<br />
27.2.1 בניין פְּעַל<br />
עבר. מדבר: יהבית "נתתי" (שבת ב+שקלים א,<br />
נוכח: יתבת "ישבת" (ברכות ה,<br />
אותו" (שבת ב+שקלים א,<br />
,(138.20<br />
יהבת "נתתי" (קידושין ב,<br />
— .(232.28<br />
— .(294.27<br />
נסתר: יְהָב "נתן" (שבת א, ג"ש<br />
,(436.7<br />
,(132.7<br />
ויהבון "ונתן אותם" (ברכות ב,<br />
.(10.25<br />
.(°76.5<br />
"נתתם"<br />
ויתַב "וישב" (שבת א,<br />
.(°82.29 — נוכחים:<br />
ידעתון "ידעתם" (פסחים,<br />
יהביה "נתן<br />
יְלָף "למד" (שבת א,<br />
ג"ש 444.10).<br />
(פאה, .(41.10 —<br />
עתיד. מדבר: דנד[ע] "שאדע" (שבת א,<br />
נוכחים: תִ תְ בון "תשבו" (ראה"ש+ביצה א,<br />
נסתרות: יהבין "נתנו" (שבת ב+שקלים א, 132.20).<br />
— .(82.30<br />
נסתר: יהב "יתן" (קידושין ב,<br />
יהבתון<br />
— .(230.1<br />
— .(170.4<br />
.(199.18<br />
ציווי. יחיד: הב "תן" (מו"ק ג, 200.6; קידושין ב, רבינוביץ<br />
א, 172.8), הֶבָה "תן אותה" (שבת א,<br />
ג"ש<br />
נסתרים: דייתבון "שיישבו" (מו"ק ג,<br />
,(511.24<br />
.(76.13 — רבים:<br />
יָבוּן "תנו" (ראה"ש+ביצה א,<br />
מקור: מידע "לדעת" (ברכות ב, 201.25), למיתב "לשבת" (פסחים, 108.23).<br />
בינוני פעיל. יחיד: יהיב "שם" (פסחים,<br />
וְיַב "ותן" (ראה"ש+ביצה<br />
.(84.11<br />
,(106.10<br />
יהב (סוטה א,<br />
.(218.26<br />
,(436.5<br />
(שבת א,<br />
יכיל "יכול" (ברכות א,<br />
,(12.3<br />
יַלִף "לומד" (שבת ב+שקלים א, ט"ש<br />
יָכֵל "יכול" (שבת א,<br />
,(F2(1).61<br />
,(71.5<br />
ילף (ברכות ה, ג"ש<br />
.(434.1<br />
יַתִ יב (ראה"ש+ביצה א,<br />
,(171.3<br />
,(67.23<br />
יתב (מו"ק ד,<br />
ידעה "יודעת" (עירובין,<br />
ג"ש<br />
.(204.3 — יחידה:<br />
יליף<br />
יתיב "יושב" (שבת א,<br />
יבשה "מתייבשת" (שביעית ב, רבינוביץ, קטע<br />
.(130.14<br />
.(95.21<br />
יהבה "נותנת" (פסחים, ג"ש<br />
.(444.10<br />
;447.11<br />
עירובין<br />
.(95.29 — רבים:<br />
(סוטה א, 218.27). יכלין "יכולים" (שבת א,<br />
ידעין "יודעים" (פאה 41.6; שבת א,<br />
ילפה "לומדת" (פסחים,<br />
.(69.5<br />
.(68.31<br />
ילפין "לומדים" (פסחים,<br />
בינוני סביל. יחיד: יליף "לָמוּד, רגיל" (שבת ב+שקלים א, 132.23; סוטה ב,<br />
יהיבין "נתונים" (ברכות ב,<br />
פסחים, לוינגר<br />
יהבין "נותנים"<br />
ג"ש 444.6).<br />
— .(210.11<br />
;10.24<br />
ראה"ש+ביצה א,<br />
.(151.2<br />
יתיבין "ישובים" (ברכות ה,<br />
רבים:<br />
;296.16<br />
;254.19<br />
גיטין+קידושין א, 226.10).<br />
96
מ[<br />
27.2.2 יתר הבניינים<br />
אפעל. עבר, נסתר: הודי "הודה" (שבת א, ג"ש<br />
.(439.28<br />
,(F2(1).61<br />
הורי "הורה" (ברכות ב,<br />
;10.23<br />
(ראה"ש+ביצה א, °170.22), אורון (מו"ק ב,<br />
א,<br />
קידושין ב,<br />
דהוֹרִי "שהורה" (שבת ב+שקלים א, ט"ש<br />
— .(234.20<br />
.(196.1 — מקור:<br />
149.10). — בינוני פעיל,<br />
שם, אברמסון<br />
נסתרים: הורון "הורו"<br />
]ודעה "להודיע" (ראה"ש+ביצה<br />
יחיד: מודי "מסכים" (שבת א, 62.19), מודֵי (שבת ב+שקלים א,<br />
;88.6<br />
.(°12.11<br />
מודע "מודיע" (ע"ז ב, אפשטיין<br />
.(247.2<br />
מוקר "מכבד" (מו"ק ב,<br />
מותיב "משיב, מעמיד" (פסחים, לוינגר 256.26). — יחידה: מורייה "מורה" (ברכות ב,<br />
רבים: מודיי "מודים" (ראה"ש+ביצה א,<br />
132.35). מוקרין "מכבדים" (מכות,<br />
.(198.9<br />
— .(11.20<br />
;84.10<br />
סוטה א,<br />
,(218.32<br />
וידר 134.34).<br />
אֶתְפְּעֵל. עבר, יחידה: דאיתיהבת "שניתנה" (ברכות ב,<br />
,(4.21<br />
מודי (חלה א, אפשטיין<br />
איתליד "נולד" (ברכות ב,<br />
,9.9<br />
.(9.15<br />
אֶתַּפְעַל. עבר, יחידה: אתותבת קומי ר' [פנחס] "נתיישבה (המחלוקת) לפני ר' פנחס" (שבת<br />
ב+שקלים א, 134.11).<br />
97
28. פעלי עו"י<br />
28.1 הערות<br />
כמו באקת"ג,<br />
כך גם בקטעי הגניזה משתקפים בצורות העבר שני משקלים<br />
המיוצג על ידי קַם "נעמד", ומשקל<br />
283<br />
,qil המיוצג על ידי מית "מת".<br />
,qal משקל –<br />
צורת היחיד של הבינוני מבניין פְּעַל מציגות חילופי כתיב: קיים לצד קאים, אף באותו כתב יד<br />
(ראה דוגמאות). חילופים מסוג זה קיימים גם באקת"ג, אם כי רוב הצורות בניב זה הן מן<br />
284<br />
הסוג הראשון. לדעת קימרון הכתיב בצורות מעין קיים<br />
קאים משקפות את ההגייה האמיתית של הא"ג:<br />
במסורת ההגייה של פיוטי הא"ש, לדוגמה: זאן<br />
ק-א-י-ם בא"נ:<br />
"עומד",<br />
צ-א-י-ל<br />
או qaem<br />
zā˚ʾən<br />
הוא ארכאי,<br />
בעוד שצורות מעין<br />
285<br />
.qaʾem צורות אלה רווחות גם<br />
"זן", געז<br />
gāʾəz<br />
287<br />
"צוהל".<br />
286<br />
"עובר"; וכן<br />
נראה שגם בעברית המקראית היו קיימות לצד<br />
הצורות החד הברתיות צורות כאלו, כפי שניתן ללמוד מהכתיב של צורות לאט (שמ"ב יט, ה),<br />
קאם (הושע י, יד)<br />
288<br />
ועוד.<br />
בצורות הנקבה והרבים של הבינוני מבניין פְּעַל משתקף דפיטונג :ay קָ יימָה "קיימת, נשארת",<br />
קַיְמִ ין "קיימים, מקיימים"; כאן היו"ד אינה במעמד בין תנועתי ועל כן פחות סביר שתיעלם<br />
289<br />
כבצורות היחיד.<br />
בצורה<br />
ואיתצידון<br />
"ונתפסו"<br />
לא חלה הידמות של תי"ו הבניין לפ"א<br />
הפועל כמקובל<br />
בפועל<br />
290<br />
השלם. כך גם בצורות נוספות של פועל זה בא"ג, כגון: ר' איסי איתציד "ר' איסי נתפס"<br />
(כי"ל,<br />
תרומות,<br />
291<br />
מו ע"ב),<br />
וכן בא"נ:<br />
א-ת-צ-י-ד<br />
"נתפס",<br />
דא-י-ת-צ-י-דת<br />
292<br />
"שנתפסה".<br />
את<br />
השתמרותה של פ"א הפועל במקרים אלו יש לקשור עם העובדה שמדובר בפועל מגזרת ע"ו:<br />
בפעלים שפ"א הפועל שלהם שורקת אך הם שייכים לגזרה זו לא חלו שיכול או הידמות, ככל<br />
הנראה בשל הכפלת תי"ו הבניין<br />
(על מנת להתאים את הדגם הדו עיצורי הקצר לדגם<br />
השלמים), כפי שניתן ללמוד מצורות בארמית מקראית כגון יִתְּ זִין,<br />
293<br />
יִתְּ שָׂ ם.<br />
.1<br />
.2<br />
.3<br />
.4<br />
ראה פסברג, דקדוק, עמ' (141i§). 185<br />
ראה שם, 141j§.<br />
א' קימרון, ארמית מקראית, ירושלים תשנ"ג, עמ' 48.<br />
בן-חיים, קול רינה, עמ'<br />
,168 שורה ;26<br />
עמ'<br />
56 שורה .8<br />
השווה מצוך, דקדוק, עמ'<br />
.192<br />
.213<br />
בא"נ מוצאים כתיבים<br />
מעין ק-א-י-ם לצד כתיבים מעין ק-י-ם, ולכן קשה לקבוע מה הייתה ההגייה בניב זה; ראה מילר-קסלר, דקדוק, עמ'<br />
מילר-קסלר, דקדוק, עמ' (4.5.8.2.4§). 217-216<br />
ראה<br />
;H. Bauer & P. Leander, Historische Grammatik der Hebräischen Sprache, Halle 1922, p. 403<br />
ואת דעתם אימץ<br />
קוטשר; ראה י' קוטשר, הלשון והרקע הלשוני של מגילת ישיעהו השלמה ממגילות ים המלח, ירושלים תשי"ט,<br />
עמ' 121 הערה 74.<br />
השווה ארמית מקראית: קָ<br />
ראה פיסקה 18.3.1.<br />
ראה עוד דוגמאות אצל סוקולוף, מילון, ערך "צוד".<br />
מילר-קסלר, דקדוק, עמ' 218.<br />
דלמן, דקדוק, עמ'<br />
;317<br />
ֵאם (דניאל ב, לא) לעומת קָיְמִ ין (דניאל ג, ג). ראה גם קימרון, שם, עמ' 47.<br />
ח' ילון, פרקי לשון, ירושלים תשל"א, עמ'<br />
;76 ,64<br />
באואר-ליאנדר, ארמית, עמ'<br />
.145<br />
בא"ש ישנן צורות שבהן לא חל השיכול, כגון יתסגי "ירבה", אתשגרון "נשלו"; ראה פלורנטין, עש"ב,<br />
.283<br />
.284<br />
.285<br />
.286<br />
.287<br />
.288<br />
.289<br />
.290<br />
.291<br />
.292<br />
.293<br />
98
ע(<br />
28.2 דוגמאות<br />
28.2.1 מבניין פְּעַל<br />
עבר. נסתר: ומית "ומת" (שבת ב+שקלים א,<br />
;132.17<br />
א, 160.20), קם "נעמד" (ראה"ש+ביצה א, 151.3; תענית ד,<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
"ז ב, 272.21).<br />
ב"ק, 245.32). קַם "נפגש" (ראה"ש+ביצה<br />
.(177.15 — נסתרת:<br />
.(163.18 — נסתרים:<br />
דקמון "שקמו" (קידושין ב,<br />
עתיד. נסתר: יזוניניה "יזון אותו" (גיטין+קידושין א,<br />
,(232.27<br />
.(226.11<br />
.(81.112<br />
וקמת "ועמדה"<br />
וקמון "והתקיימו"<br />
יְמות "ימות" (ע"ז א, ט"ש ס"נ<br />
ציווי. יחיד: דוניה "דון אותו" (פסחים, לוינגר 250.9). קוּם "קום" (סנהדרין א,<br />
"שום אותו" (ב"ק, 244.14).<br />
מקור: מְּ מות "למות" (ע"ז ב, °273.5).<br />
בינוני פעיל: מית "מת" (שבת ב+שקלים א,<br />
סוטה א,<br />
ב,<br />
°260.8), שומה<br />
.(132.19<br />
צווח "קורא" (פסחים, לוינגר<br />
;255.30<br />
.(216.17<br />
ציים "צם" (תענית א, 182.9). קיים "עומד" (קידושין ב, 232.26), קאים (ברכות<br />
ב, 4.21), קאם (ברכות ב, 4.25). החילופים קיימים גם באותו כתב יד: קאים (ברכות ג, לצד<br />
294<br />
קיים (שם, יחידה: חייתה "בחלה, מאסה" (שביעית ב, 54.13). קָ יימָה "נשארת" (ע"ז<br />
(16.11<br />
— .(17.1<br />
,(273.8<br />
קיימה "עומדת" (תענית א,<br />
— .(181.18<br />
,(226.36<br />
צַ ווְחי[ן] "קוראים" (שבת ב+שקלים א, אברמסון<br />
רבים: סייגין "גודרים" (גיטין+קידושין א,<br />
,(°13.18<br />
צווחין (פאה,<br />
;40.14<br />
.(106.13<br />
צָ יִ ירִ ין "מציירים" (ע"ז א, אפשטיין<br />
.(20.14<br />
קַיְמִ ין "מקיימים" (פסחים, ג"ש<br />
פסחים,<br />
,(443.25<br />
קיימין "עומדים" (ברכות ו, אפשטיין 239.11), רווח בטרמין מה אנן קיימין "מה אנחנו מקיימים"<br />
(שבת א,<br />
.(72.3<br />
בינוני סביל. יחידה: ניחה "עדיף", בינוני סביל של נו"ח (שבת א,<br />
263.11). צירה "מצויירת" (ע"ז א, אפשטיין<br />
,(66.36<br />
.(19.11<br />
ניחא (פסחים, לוינגר<br />
28.2.2 מיתר הבניינים<br />
ה,<br />
בניין פַּעֵל. עבר, מדבר: כוונת "כיוונתי" (ברכות ד, ט"ש ס"ח 313.43). קיימית "קיימתי" (ברכות<br />
,(294.25<br />
(חלה ב,<br />
קיימתיה "קיימתי אותו" (ראה"ש+ביצה א,<br />
,(140.15<br />
.(60.9 — מקור:<br />
216.20). מכוונה "לכוון" (ברכות ב,<br />
מְ סייָע "עוזר" (שבת א,<br />
מבארה "לבאר" (מו"ק ג,<br />
,(202.18<br />
10.2). — בינוני פעיל.<br />
קיימיתון "קיימתי אותם"<br />
מגייסתה "להרוס אותו" (סוטה א,<br />
יחיד: מגייס "הורס" (סוטה א,<br />
.(216.20<br />
,(76.3<br />
מְ סיְּ יעָה "מסייעת" (שבת א,<br />
משייעה (גיטין+קידושין א,<br />
מקיימין "מקיימים" (שבת א,<br />
מסיע (תענית ד,<br />
.(175.7<br />
מקיים (שבת א,<br />
— .(66.38<br />
,(°65.14<br />
מסייעה (סוטה א,<br />
,(222.1<br />
מסיעה (שביעית ב,<br />
יחידה:<br />
,(55.1<br />
— .(223.1<br />
רבים: מטיילין "מטיילים" (שבת ב+שקלים א,<br />
.(133.1<br />
— .(68.12<br />
רבות: מליהון דרבנן מְ סַ ייעַן "דבריהם של חכמים<br />
עמ'<br />
.234-233<br />
אולם לדעתי אין לקשור לכאן את הצורה איתציד, שכן כפי הנראה מדובר בצורות מאוחרות,<br />
שאינן משקפות את המציאות הלשונית החייה.<br />
294. על צורה זו ראה מ' מורשת, לקסיקון הפועל שנתחדש בלשון התנאים, רמת גן תשמ"א, עמ' 159.<br />
99
ש )<br />
מסייעים" (ראה"ש+ביצה א,<br />
— .(162.9<br />
67.3<br />
א,<br />
בינוני סביל: [אפין] מפייסה "פנים מפוייסות" (שבת א,<br />
ע; "ז א, אפשטיין 16.4). — רבים: מצַ יְ ירִ ין "מצויירים, רקומים" (שבת א,<br />
.(°80.23<br />
בניין אַפְעֵל. עבר, מדבר: אגיביה "ענה לו" (שבת ב+שקלים א, כץ 183.23). התיב "ענה" (שבת<br />
.(78.7<br />
אותו" (שבת א,<br />
ואַקים (ראה"ש+ביצה א,<br />
,(167.15<br />
אקים "הקים" (שבת א,<br />
,(82.29<br />
.(°82.29<br />
אותה" (ראה"ש+ביצה א,<br />
ארימה "הרים אותה" (חלה ב,<br />
— .(60.4<br />
.(169.13<br />
תתיבני "תשיב לי" (פסחים, לוינגר<br />
ויתיבניה "וישיב לו" (פסחים, לוינגר<br />
התיבון "השיבו, הקשו" (שבת א,<br />
ואקימֵ יה "והקים<br />
נסתרים: ורִ ימוּנַה "והרימו<br />
— .(68.1<br />
245.31), תתיביני<br />
(חלה א, אפשטיין<br />
.(127.11 — עתיד,<br />
,(256.21<br />
ויתיבינה<br />
ממית "ממית" (ראה"ש+ביצה א, 144.2), מתיב "משיב" (שבת א,<br />
בניין אֶתְפְּעֵל. עבר, נסתר: אתכוון "התכוון" (ע"ז ב, אפשטיין<br />
בת א, ג"ש<br />
— .(442.33<br />
.(75.26<br />
.(247.8 — נסתרים:<br />
"ונתפסו" (סוטה א, 218.28). — בינוני, יחיד: מיבאש "חולה" (ב"ק, 249.20).<br />
בניין אֶתְפַּעַל. בינוני, יחיד: מִ יתְפָיֵיס "מתפייס" (שבת א, ג"ש<br />
.(436.5<br />
עתיד, נוכח:<br />
נסתר:<br />
בינוני פעיל:<br />
ואיתצידון<br />
100
29. פעלי ע"ע<br />
29.1 הערות<br />
החומר של פעלי ע"ע מועט יחסית, ועל כן קשה לקבוע כללים ברורים לנטייתה של גזרת ע"ע. עם<br />
זאת, ניתן להסיק בזהירות שצורות העבר והמקור של בניין פְּעַל משקפות על פי רוב נטייה דו<br />
עיצורית (על, חש), בעוד שרוב צורות הבינוני של בניין זה (ושמא אף יתר הבניינים) משקפות נטייה<br />
על דרך השלמים<br />
295<br />
בדקדוקו.<br />
(עליל,<br />
חָ שְ שִ ין).<br />
הצגת דברים זו עולה בקנה אחד גם עם תיאורו של דלמן<br />
29.2 דוגמאות<br />
קל. עבר, נסתר: עַל "נכנס" (שבת ב+שקלים א, רבינוביץ<br />
שבת א, 76.9). חש "כאב לו" (שבת א,<br />
דעללת "שנכנסה" (ראה"ש+ביצה א,<br />
,(507.10<br />
על "נכנס" (ברכות ב,<br />
;9.17<br />
.(82.1 — נסתרת:<br />
.(144.18 — נסתרים:<br />
.(223.1<br />
עלת "נכנסה" (מו"ק ב, 193.11), אבל גם<br />
וחשון "והקפידו" (גיטין+קידושין א,<br />
עלון "נכנסו" (ברכות ג, 16.13). — מקור: מיעול "להיכנס" (פסחים, ג"ש<br />
יחיד: כָתֵת "כותש" (ראה"ש+ביצה א,<br />
ראה"ש+ביצה א,<br />
(שבת א,<br />
.(444.2 — בינוני,<br />
.(169.8<br />
עליל "נכנס" (ברכות ב,<br />
,(10.3<br />
עלל (פסחים,<br />
;111.1<br />
,(148.7<br />
ערר "מתנגד" (ע"ז א, אפשטיין<br />
— .(17.18<br />
.(°76.12<br />
עללין "נכנסים" (פסחים,<br />
,(104.22<br />
.(507.8<br />
פַּעֵל. עבר, נסתרת: וגפ{פ}תיה "וחיבקה אותו" (עירובין,<br />
רבים: חָ שְ שִ ין "חוששים"<br />
אבל גם עלין (שבת ב+שקלים א, רבינוביץ<br />
— .(95.20<br />
בינוני, יחיד: הן דהוינן<br />
סברין דו מקללה [חמר] "היכן שהיינו סבורים שהוא (ר' יוסי) מקל אותו (את הדין), החמיר"<br />
(מו"ק ג, 199.10)<br />
אַפְעֵ ל. עבר, נסתרים: אעלון "הכניסו" (חלה א, אפשטיין<br />
— .(131.30<br />
בינוני, רבים: חמתון<br />
מקללין וחמר עליהון "ראה אותם מקילים (בדין) והחמיר עליהם (את הדין)" (ע"ז א, אפשטיין<br />
17.8), אבל במקבילה: חמתון מקילין וחזר (צ"ל וחמר) עליהון (שבת ב+שקלים א,<br />
אֶתְפַּעַל. בינוני, רבים: מתמללין "שמדובר בהם" (שבת ב+שקלים א, 135.3).<br />
.(138.21<br />
295. ראה דלמן, דקדוק, עמ' 329-327.<br />
101
30. פעלי לאו"י<br />
30.1 הערות<br />
296<br />
נטיית פעלי ל"א, ול"ו ול"י התאחדו עוד בארמית הקדומה. את העובדה שצורת עבר נסתר<br />
של פעלי ל"א נכתבת באל"ף סופית (בקטעי הגניזה: הפועל קר"א) מסביר דלמן כשימור הכתיב<br />
297<br />
הקדום, בעוד שפסברג מציע לראות כאן השפעת הכתיב העברי.<br />
מהחומר המנוקד עולה,<br />
שצורות עבר נסתר של<br />
פְּעַל<br />
מסתיימות בדרך כלל בתנועת<br />
אְתָה a:<br />
"בא", חמָה "ראה", מְטָה "נגע". אולם לצד בעָה "שאל, ביקש" יש גם בְעִי "שאל". התפלגות<br />
דומה של תנועת הנסתר – רוב הצורות מסתיימות בתנועת a ומיעוטן בתנועת<br />
298<br />
הא"ש והא"נ.<br />
דלמן ושולטהס,<br />
עומדים מסתיימים ב-i,<br />
למסתיימי<br />
כל אחד בדקדוקו,<br />
i<br />
i<br />
באותו עמוד ממש גם<br />
הסברו.<br />
– מאפיין גם את<br />
הסבירו תופעה זו על פי אופיו של הפועל:<br />
פעלים<br />
299<br />
פעלים יוצאים ב-a. אולם הדוגמה היחידה שדלמן מביא מן הא"ג<br />
היא אישתי "שתה" (ירושלמי ע"ז, מ ע"ד), והוא מודה כי לצד צורה זו קיימת<br />
300<br />
אישתה. החילוף בעה / בעי מתוך קטעי הגניזה מערער עוד יותר את<br />
את ההסבר של שולטהס דחתה מילר-קסלר בדקדוקה;<br />
המסתיימות בתנועת i שייכות לכתבי יד מאוחרים,<br />
לאור זאת נראה כי השערתם של דלמן ושולטהס אינה יכולה לעמוד.<br />
לפועל הו"י יש צורת מדבר מיוחדת:<br />
במקום<br />
*הוית<br />
היא קובעת שהצורות<br />
301<br />
והיא מסבירה אותן בהשפעת הערבית.<br />
אנו מוצאים רק<br />
302<br />
הוינה.<br />
דלמן פירש<br />
צורות אלו כהלחם של הבינוני הוי עם כינוי המדבר אנה; הוא מזכירן יחד עם צורות דומות,<br />
כגון צהינא,<br />
303<br />
בעינא. לדעת קוטשר היסוד הראשון בצורת הוינה הוא הבינוני הסביל, והוא<br />
304<br />
מקשר את הצורה עם תופעת הבינוני הסביל במשמעות אקטיבית. סוקולוף הצביע על כך<br />
שהצורה<br />
הוינה<br />
משמשת גם לנקבה,<br />
עובדה שיש בה לדעתו כדי לסתור את השערתו של<br />
305<br />
קוטשר. בתמיכה לדעתו של קוטשר העמיד פסברג על תופעה דומה באחד מניבי הארמית<br />
.1<br />
.2<br />
.3<br />
.296<br />
.297<br />
.298<br />
ראה באייר, כתבי ים המלח, עמ' 489. 481, 104,<br />
דלמן, דקדוק, עמ' 337; פסברג, דקדוק, עמ' (143a§). 188<br />
לא"ש ראה מצוך, דקדוק, עמ'<br />
.203<br />
יש לציין שבניב זה קיימות גם מעט צורות בסיומת<br />
פלורנטין, קווים, עמ' 10. לא"נ ראה מילר-קסלר, דקדוק, עמ' (4.5.10.1§). 255<br />
;-u<br />
.299<br />
ראה שם, וכן<br />
דלמן, דקדוק, עמ' ;338 71 p. .F. Schultheß, Grammatik des christlich-palästinischen Aramäisch, Tübingen 1924,<br />
.300<br />
.301<br />
.302<br />
דלמן, דקדוק, עמ' 337.<br />
מילר-קסלר, שם.<br />
הדוגמאות שדלמן מביא לצורות הוית נדחו על ידי סוקולוף, מילון, עמ'<br />
כמובאות מתוך שטרות, המציגים ניב קדום יותר.<br />
:161<br />
.303<br />
ראה דלמן, דקדוק, עמ'<br />
;352<br />
טל, לשון, עמ'<br />
ראה גם 78;<br />
הוא מסבירן כשיבושים או<br />
A. Tal, “Ms Neophyti 1: the Palestinian Targum to the<br />
;Pentateuch”, IOS 4 (1974), p. 40, note 37<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
,(151.4<br />
במקבילה:<br />
גם בקטעי הגניזה מופיעות צורות מעין אלו: מצלינא "התפללתי"<br />
מצלי אנה<br />
(ברכות ד, ט"ש ס"ח<br />
,313.43<br />
16); שורה<br />
.304<br />
.305<br />
מברכים" (ברכות א, 28.11).<br />
קוטשר, שני מבנים, עמ' 137-136, הערה 29.<br />
סוקולוף, מילון, עמ' 161.<br />
מברכאנן<br />
"אנו<br />
102
306<br />
המזרחית החדשה.<br />
אולם הוא אינו שולל את האפשרות שמדובר בצורת הבינוני הפעיל;<br />
אדרבא, הוא מראה שתופעה זו קיימת גם בארמית של התלמוד הבבלי. לונד, במאמר המוקדש<br />
לצורת המדבר של הפועל הו"י בארמית היהודית, הצביע על משמעותה של הוינה כצורת עבר<br />
לכל דבר ועניין. לאור המשמעות של הצורה הוא דוחה את ההנחה שמדובר בהלחם של בינוני<br />
עם כינוי המדבר,<br />
307<br />
ומעדיף לראות בצורה הוינה גזירה לאחור של צורת הרבים הוינן.<br />
צורת הנסתרים של הפועל הו"י היא הוון, אולם שלוש פעמים מופיעה הצורה הוו, ללא נו"ן:<br />
פעלייה הוו [בטורה] "הפועלים היו בהר" (שבת א,<br />
ור' יונתן היו ישובים" (גיטין+קידושין א,<br />
,(67.8<br />
,(226.10<br />
.(93.25<br />
308<br />
אם כתיבים אלו אינם תוצאות של שיבושים,<br />
המשקפים את הארמית הרשמית.<br />
צורות הבינוני נחלקות לשני סוגים:<br />
(1)<br />
רוב הצורות מציגות דיפתונג<br />
ay<br />
ר' יניי ור' יונתן הוו יתיבין "ר' יניי<br />
הוו תרין תניי "היו שני תנאים" (עירובין,<br />
בהברה האחרונה,<br />
ניתן להסבירם ככתיבים שמרניים<br />
קָרַ יְ ין כגון<br />
"קוראים",<br />
שתיין<br />
309<br />
"שותים". לצד הצורות עם נו"ן סופית ישנן גם צורות נטולות נו"ן: חמיי "רואים", שריי<br />
"מתירים", תָ ניי "שונים". קוטשר הסביר את הצורות נטולות הנו"ן במסגרת תופעה רחבה<br />
יותר של שמיטת נו"ן סופית לאחר דיפתונג ,ay המשתקפת גם בנוכחות של העתיד והציווי, וכן<br />
310<br />
בשם מספר תריי.<br />
(2)<br />
צורות בשווא תחת עי"ן הפועל: חַמְ יִ ין "רואים", ובשמיטת הנו"ן: בַעְיִי "מבקשים".<br />
צורות אלו מזכירות את הפועל השלם<br />
(השווה:<br />
אַמְ רִ ין<br />
"אומרים").<br />
בדונו<br />
בצורות דמויות-<br />
שלמים אלו העמיד קוטשר על תופעה דומה במעלולה, והוא רואה בהן השתקפות של מסורת<br />
311<br />
לשונית נכונה, שבה נוצר הריבוי מחדש לפי דוגמת השלמים.<br />
נראה לי להציע פירוש אחר לצורות חַמְ יִ ין, בַעְיִי. לדעתי מדובר בשיטת ניקוד שונה במקצת,<br />
ושבה האות המציינת את פתיחת ההברה מנוקדת בשווא, ואילו סימן הניקוד מופיע, אם בכלל,<br />
תחת אם הקריאה.<br />
לפי שיטת ניקוד זו יש לקרוא את הצורות הללו<br />
בַעִ ין. חַמִ ין,<br />
סוקולוף<br />
ויהלום מעמידים על שיטת ניקוד זו בפיוט ארמי ארץ ישראלי מן הגניזה, שבו מופיעות תיבות<br />
המנוקדות כך,<br />
גַבְיִל כגון<br />
[לְ ]ימָא שַׁ (=גַבִ יל),<br />
(=שַׁלִ ימָא),<br />
יְ וֹמָא<br />
(=יוֹמָא),<br />
312<br />
ועוד.<br />
המנוקדות בשיטה זו מופיעות זעיר שם זעיר שם בקטעי הגניזה של הירושלמי:<br />
(=דבְגַוֵיה; סנהדרין א,<br />
,(260.33<br />
לְה (=לֵה; ע"ז ב, אפשטיין<br />
.(247.3<br />
עוד צורות<br />
דבְגַוְיֵה<br />
ניתוח השווא באופן זה<br />
בצורות הנזכרות מקטעי הגניזה עולה בקנה אחד עם הגיית צורות הבינוני של פעלי ל"י בא"ש,<br />
כגון אתין<br />
ā˚tən "באים",<br />
בעים<br />
bāʾəm "מבקשים",<br />
ועמין wēmən "ורואים", קרין<br />
.4<br />
.5<br />
.306 ראה S. E. Fassberg, “Lamed-Yodh Verbs in Palestinian Targumic Aramaic”, Studia Aramaica: New Sources and New<br />
.Approaches, M. J. Geller, J. C. Greenfield & M. P. Weitzman (eds.), Oxford 1995, pp. 49-50<br />
(1987) 4 in Jewish Palestinian Aramaic”, Maarav הוה ,J. A. Lund, “The First Person Singular Past Tense of the Verb עמ'<br />
.199-191<br />
.307<br />
.308<br />
.309<br />
.310<br />
.311<br />
.312<br />
בשל הדימיון בין וי"ו לנו"ן הון < הוו. ייתכן שהדוגמה האחרונה היא שיבוש של הוי, השווה כי"ל.<br />
כך גם בארמית מקראית: בָּנַיִן, בָּעַיִן, חָזַיִן, עָנַיִן, שָׁתַיִן; ראה גם באואר-ליאנדר, ארמית, עמ' 233.<br />
קוטשר, מחקרים בא"ג, עמ' 28; ראה גם טל, הנו"ן המוספת, עמ' 171-169.<br />
קוטשר, שם.<br />
ראה יהלום וסוקולוף, שירת בני מערבא, עמ' 65.<br />
103
qārən<br />
313<br />
"קוראים". לכאן יש לצרף גם צורות הנכתבות ביו"ד אחת: בעין, חמין, לעין. זאת<br />
ועוד, ניתוח השווא כך מסביר גם את הצורות בָעְי, בעְי "מבקש". צורות אלו קשה להולמן על<br />
פי כללי הניקוד הטברני, ואילו במסגרת הסבר זה (=בַעִי) לא רק שהן מקבלות תוכן פונטי,<br />
אלא הן גם עולות בקנה אחד, שוב, עם ההגייה השומרונית: בעי<br />
314<br />
.bāʾi<br />
30.2 דוגמאות<br />
30.2.1 מבניין פְּעַל<br />
30.2.1.1 עבר<br />
מדבר: בעית "ביקשתי" (ברכות ב,<br />
,(10.2<br />
בעת (קידושין ב,<br />
.(232.28<br />
;68.25<br />
(ברכות ג,<br />
69.7), הווינה (קידושין ב,<br />
;234.9<br />
ברכות ב,<br />
4.21), הווינא<br />
;17.1<br />
פסחים, לוינגר<br />
ב, 10.4). קרית "קראתי" (ברכות א,<br />
נוכח: הוֶיתָה "הייתָ " (שבת א,<br />
.(244.27<br />
.(6.1<br />
הוינה "הייתי" (שבת א,<br />
(עירובין, 95.21). חמית "ראיתי"<br />
דטעית "שטעיתי" (ב"ק, 250.34). מנית "ספרתי" (ברכות<br />
°69.6), הוויתא<br />
(שבת ב+שקלים א, 139.6). חמית "ראיתָ " (שבת<br />
א, 71.2), דחמיתניה "שראית אותו" (ברכות ב, 9.18). תניתה "שנית" (ב"ק,<br />
נסתר: אְתָה "בא" (ראה"ש+ביצה א,<br />
אתה (שבת א,<br />
(סנהדרין א,<br />
.(250.33<br />
,(°157.22<br />
אתַה (שבת ב+שקלים א, אפשטיין<br />
,(244.21<br />
,(72.5<br />
אתא (פסחים,<br />
.(106.5<br />
ובנה "ובנה" (פאה,<br />
.(41.8<br />
,(°259.31 ;258.24<br />
גם: בעִי "שאל" (פסחים,<br />
בעה (שבת א,<br />
;78.8<br />
פסחים, לוינגר<br />
,(250.8<br />
בעָה "שאל, ביקש"<br />
בעא (מו"ק ד,<br />
,(205.27<br />
,(102.19<br />
°170.2), הוָוה (סנהדרין א, °258.9), הוה (שבת א,<br />
חמָה "ראה" (שבת א,<br />
בְעִי "שאל" (פסחים, °102.21). הְ וַה "היה" (ראה"ש+ביצה א,<br />
,(67.2<br />
גם בכתיב הבה (מו"ק ב,<br />
.(196.20 ;196.4<br />
,(76.10<br />
חמה (שבת ב+שקלים א,<br />
,(138.17<br />
,(198.13<br />
חמתון "ראה אותם" (ברכות ג,<br />
;16.13<br />
שבת ב+שקלים א,<br />
חמתה "ראה אותו" (מו"ק ב,<br />
;138.21<br />
.(17.8<br />
לקה "נפצע" (ע"ז ב, 273.2). מְטָה "נגע" (ע"ז ב, אפשטיין<br />
,(247.2<br />
.(12.735<br />
וקרא "וקרא" (ברכות ה, 294.26). שרה "התיר" (מו"ק ב,<br />
"שנה" (ראה"ש+ביצה א,<br />
;194.24<br />
ע"ז א, אפשטיין<br />
ומטה (סנהדרין ב, ט"ש<br />
ע"ז א,<br />
.(270.2<br />
.(168.15<br />
נסתרת: אתת "באה" (חלה א, אפשטיין<br />
;126.32<br />
(ברכות ב, 9.8). הַ וַות (עירובין, 95.20), הוות "הייתה" (שבת א,<br />
מו"ק ג,<br />
ראה"ש+ביצה א,<br />
.(151.3<br />
;82.36<br />
ראה"ש+ביצה א,<br />
תְ נה<br />
געת "געתה"<br />
;148.18<br />
.(199.15<br />
וקשת "והייתה קשה" (ראה"ש+ביצה א, 163.19).<br />
מדברים: הוינן (שבועות א, ט"ש<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
,(12.750<br />
הווינן (ראה"ש+ביצה א,<br />
.(302.6<br />
.(149.20<br />
אתינן "באנו" (שבת א,<br />
;62.5<br />
גיטין+קידושין א,<br />
(ראה"ש+ביצה א, °169.21).<br />
נוכחים: אתיתון "באתם" (פסחים, ג"ש 444.6). דהויתון "שהייתם" (פסחים, ג"ש<br />
חמינן "ראינו"<br />
.(226.16<br />
.(444.6<br />
נסתרים: אתון "באו" (ברכות ב, 9.18; פסחים, ג"ש 444.5). בעון "שאלו" (שבת א, ג"ש<br />
מו"ק ג, 199.15). הוון "היו" (פסחים, 106.13), הבון (ע"ז א,<br />
תְ נינן<br />
;438.31<br />
,(271.9<br />
דהוון "שהיו" (ראה"ש+ביצה<br />
בן-חיים, קול רינה, עמ' 61 שורה 34; עמ' 202, שורה 76; עמ' 56, שורה 3; עמ' 67, שורה 6.<br />
שם, עמ' 169, שורה 46.<br />
.313<br />
.314<br />
104
ב(<br />
.(213.24<br />
.(9.13<br />
א, 149.3),<br />
והוון<br />
(ברכות ב,<br />
חמון<br />
"ראו" (סוטה א,<br />
ומלון<br />
"ומילאו" (סוטה ב,<br />
210.13). שתון "שתו" (שבת א,<br />
;67.7<br />
ע"ז א, 276.18).<br />
30.2.1.2 עתיד<br />
נוכח: תֵ יתֵי "תבוא" (סנהדרין א, °259.26), תשרי "תתיר" (ראה"ש+ביצה א, 303.23).<br />
נסתר: מן השורש הו"י מופיעה, לצד יהוי "יהיה" (ברכות ב,<br />
המשקפות הגייה מעין<br />
דיי (מו"ק ג,<br />
ייבא (שבת א,<br />
4.23), גם<br />
,ye(y)<br />
,(199.15<br />
הצורה המקוצרת יי,<br />
315<br />
ללא ביטוי הה"א והו"יו: דְיֵי "שיהיה" (ראה"ש+ביצה א, 172.14),<br />
יֶיבָה "יהיה בה" (שבת א,<br />
;76.37<br />
ע"ז ב,<br />
,(272.17<br />
יֵיבָה (פסחים,<br />
,(105.21<br />
,(69.11<br />
וגם בנפרד:<br />
אפשטיין 247.8). דיסחי "שיסחה"<br />
מעין<br />
ייא<br />
"יהיה" (ב"ק,<br />
.(249.12<br />
;248.8<br />
יִ זכּי<br />
רכות ב, 201.12). ישתה "ישתה" (תענית א, 182.20).<br />
"יזכה" (ע"ז ב,<br />
נוכחת: ותְהֶי "ותהיה" (שבת א, 65.24), הכתיב בצירופים הוא ת(י), ונראה שהוא משקף הגייה<br />
316<br />
:te(y) תיפשיטה לך "תהא (המשנה) ברורה לך" (חלה ג, 58.15), תפשיטה לך (חלה א,<br />
317<br />
אפשטיין 130.10).<br />
נוכחים: תהוון "תהיו" (פאה, 41.6; שביעית ב, רבינוביץ, קטע 130.2). תכסון "תשחטו" (ברכות<br />
ג, 20.13).<br />
נסתרים:<br />
יהוון<br />
"יהיו" (ראה"ש+ביצה א,<br />
.(149.19<br />
.(133.3<br />
דילעון<br />
"שילמדו"<br />
(שבת ב+שקלים א,<br />
30.2.1.3 ציווי<br />
יחיד: אתה חמי "בוא וראה" (שבת א, 85.9), אתא חמי (ברכות ז,<br />
ב+שקלים א,<br />
;132.16<br />
קידושין ב,<br />
חמי 232.26).<br />
194.24; שבועות א, 265.27). שרי "התר" (ברכות ב,<br />
"ראה" (שבת ב+שקלים א,<br />
318<br />
1.3). זכי "תן לי נדבה" (שבת<br />
,133.4<br />
— .(9.7<br />
— .(9.14<br />
רבים: זכון "תנו צדקה" (קידושין ב, 232.27).<br />
יחידה:<br />
איתיי<br />
מו"ק ב,<br />
"בואי" (ברכות ב,<br />
30.2.1.4 מקור<br />
למֵ יפֵי "לאפות" (ראה"ש+ביצה א,<br />
;°170.22<br />
בשי"ג: למֵ יתָי!). מיתי "לבוא" (שבת א,<br />
מזכי "לתת צדקה" (סוטה ב, 210.13). מֶ יסחֵי "לשחות" (שבת א, 76.9), מיסחי (שבת א,<br />
.(72.6 ;69.6<br />
,(76.13<br />
.315<br />
השווה א"ש<br />
יהי<br />
;yā˚ʾi<br />
מצוך, דקדוק, עמ'<br />
.218<br />
.316<br />
.317<br />
הצורות המקוצרות הן המיעוט; ראה פסברג, דקדוק, עמ' .(§151a-b) 192<br />
ראה קוטשר, מחקרים בא"ג, עמ' 50.<br />
כפילות זו בצורת העתיד נסתר קיימת גם באקת"ג, אם כי<br />
בנוגע לכתיב ת(י) כצורת העתיד של הנקבה העיר אפשטיין בדונו בדוגמה האחרונה; ראה י"נ אפשטיין, "לשרידי<br />
הירושלמי", תרביץ ג (תרצ"ב), עמ' 130, הערה לשורה<br />
.10<br />
לדוגמאותיו יש לצרף גם את תי לא ברכתה "תהא לו<br />
הברכה", מתוך כתובת שנתגלתה בכפר נחום; ראה י' נוה, על פסיפס ואבן, ירושלים תשל"ח, עמ'<br />
.38<br />
.318<br />
כתי פשיטה לך בירושלמי ראה מוסקוביץ, טרמינולוגיה, עמ' 308.<br />
על טרמין זה ראה הערה 281 לעיל.<br />
לטרמין<br />
105
.(27.8<br />
מסחי (ברכות ג, רבינוביץ<br />
;503.11<br />
ראה"ש+ביצה א,<br />
.(170.7<br />
מתני "לשנות" (גיטין+קידושין א, 226.16; שבת ב+שקלים א, כץ 183.24).<br />
מקרי "לקרוא" (ברכות א,<br />
30.2.1.5 בינוני פעיל<br />
יחיד: בַעֵי "שואל, מבקש" (שבת ב+שקלים א, ט"ש 61.(1)F2), דבָעֵי "שרוצה" (ע"ז ב,<br />
(שבת א,<br />
°273.5), בעי<br />
בָעְי 62.27),<br />
(ע"ז א,<br />
(שם, בעְי 271.13),<br />
דמי 271.14).<br />
"דומה"<br />
(עירובין,<br />
הַ וֵי 97.19).<br />
(ראה"ש+ביצה א, 168.16), הָ וי (שבת ג, 64.25), הווי (מו"ק ב, 193.23). זכי "נותן צדקה" (סוטה ב,<br />
.(210.11<br />
אפשטיין<br />
חדי<br />
"שמח" (נידה,<br />
חָמֵי 287.5).<br />
(ע"ז ב,<br />
אפשטיין<br />
,(246.15<br />
,(241.24<br />
"שוקד" (ברכות ב,<br />
פסחים, לוינגר<br />
חמי<br />
"רואה" (שבת א,<br />
טעי 67.2).<br />
חַמֵי<br />
"טועה" (ראה"ש+ביצה א,<br />
(שבת ב+שקלים א,<br />
.(170.15<br />
.(4.23<br />
מָחִי "מוחה" (ע"ז א, אפשטיין<br />
.(20.14<br />
מטי "מגיע" (ברכות ב,<br />
לעי<br />
;10.5<br />
,(260.17<br />
(< מטיבה<br />
;68.7<br />
אפשטיין<br />
(ברכות ג,<br />
ראה"ש+ביצה א,<br />
.(304.5<br />
.(245.3<br />
.(26.2<br />
לעיל, פיסקה<br />
מטי בה) "גורם לה (לשרשרת המסירה)<br />
דעַרֵי ליה<br />
"שֶ קר לו"<br />
(פועל אימפרסונלי;<br />
319<br />
להגיע" (שבת א,<br />
שבת ב+שקלים א,<br />
דצדי לון "מפני שהם מפחדים" (פועל אימפרסונלי; ברכות ז, 1.6). קצי "חותך"<br />
קרי "קורא" (ברכות ג,<br />
,(16.10<br />
על הצורה קְרֵי "קורא" (שבת א,<br />
(°82.35<br />
.23.1<br />
"שותה" (תענית א,<br />
רדי "חורש" (ברכות ב,<br />
9.6). שָרֵי<br />
"מתיר" (ראה"ש+ביצה א,<br />
ראה<br />
157.22). שתי<br />
"שונה" תָנֵי 182.20).<br />
(סוטה ב,<br />
,(°211.22<br />
;F2(1).61<br />
ש(התנא)<br />
פסחים,<br />
שונה"<br />
ב+שקלים א,<br />
,(104.27<br />
והא תַנֵי<br />
(שבת ב+שקלים א,<br />
(שבת ב+שקלים א,<br />
אפשטיין<br />
תַנֵי<br />
אפשטיין<br />
(שבת<br />
,(245.4<br />
תַ ני 240.6),<br />
ב+שקלים א,<br />
מן מה<br />
(שבת ב+שקלים א,<br />
דתַ ני<br />
;87.14<br />
;88.5<br />
פסחים,<br />
תאני 105.8),<br />
(שבת ב+שקלים א,<br />
,(136.5<br />
.(65.34<br />
יחידה:<br />
אַתְ יָיה<br />
(פסחים, לוינגר<br />
"באה" (שבת א,<br />
,(°65.32<br />
אַתְ ייה<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
תני<br />
,(160.4<br />
.(252.19<br />
דָמִ יָיה "דומה" (ע"ז ב,<br />
,(273.4<br />
דמייה "דומה" (שבת א,<br />
ט"ש<br />
"ממה<br />
שבת<br />
"שונה" (שבת א,<br />
ותייה<br />
,(85.25<br />
.(18.8<br />
.(245.22<br />
"ובאה"<br />
דמיה<br />
(פסחים, לוינגר מחייה "עוקצת" (ברכות ג, וסָ מיָה "ומעוורת" (ע"ז ב, 273.8).<br />
שָ נְיה "שונה" (ראה"ש+ביצה א, 156.13), שַ נְ ייָה (פסחים, 104.24), שַׁ נְ ייָה (פסחים, 106.30), שַ נְ יה<br />
(ראה"ש+ביצה א, 303.7), שנייה (שבת א, 74.10). שריָיה "מתירה" (שבת א, °67.17), שָרְיִיָה (ע"ז<br />
א, אפשטיין 16.8).<br />
רבים: אתיין "באים" (סוטה א,<br />
ברכות ג,<br />
.(216.24<br />
בעיין "שואלים, מבקשים" (פסחים, לוינגר<br />
;250.2<br />
,(16.11<br />
בעין (ברכות ג,<br />
,(17.6<br />
בַעְיִי "מבקשים" (פסחים,<br />
,(106.21<br />
.(181.12<br />
.(78.12<br />
א, דגניי "ששוכבים" (תענית א,<br />
דחמיין "שרואים" (ראה"ש+ביצה א,<br />
חמיי<br />
"רואים"<br />
בְעָ יי "שואלים" (שבת<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
,(149.23<br />
(ב"ק, חמין 149.9),<br />
,(249.14<br />
לעין 104.22).<br />
"לומדים"<br />
(שבת ב+שקלים א,<br />
.(133.5<br />
.(247.4<br />
קָרַ יְ ין<br />
"קוראים" (סנהדרין א,<br />
.(262.21<br />
שריי<br />
מיִפָרַ יי<br />
"שותים" (מו"ק ב, 196.17). תָ ניי "שונים" (ראה"ש+ביצה א,<br />
"מתירים"<br />
חַמְ יִ ין<br />
"כאשר רצים" (ע"ז ב,<br />
(ברכות ב,<br />
"רואים" (פסחים,<br />
.(201.7<br />
.(°151.7<br />
רבות: אתיין אלין פלגוותה "באות הפלוגתות האלו" (ברכות ג,<br />
.(23.1<br />
אפשטיין<br />
שתיין<br />
319. ראה סוקולוף, מילון, עמ' 302.<br />
106
ח )<br />
30.2.1.6 בינוני סביל<br />
יחיד: שְ רֵ יי "מותר" (פסחים, 107.28), שְרֵי (ראה"ש+ביצה א,<br />
"נשאלה" (שבת א, 85.4; שבת ב+שקלים א, אפשטיין<br />
;167.13 .(172.8 — יחידה:<br />
.(244.16<br />
בעייה<br />
30.2.2 בניין פַּעֵל<br />
עבר. מדבר: קַשֶ יתָה "הקשתי אותה" (שבת א,<br />
ובזיתיה "וביזית אותו" (גיטין+קידושין א,<br />
,(66.27<br />
קַשְ יֵיתַה (שבת א,<br />
— .(76.29<br />
— .(226.11<br />
.(199.9<br />
ומניתיה "ומינה אותו" (שבת א,<br />
דצלון "משהתפללו" (ברכות ד, ט"ש ס"ח<br />
ציווי. יחיד: קשי "הקשה" (קידושין ב, 230.9).<br />
מקור: מְ לַוַיָּיה "ללוות" (שבת א,<br />
ראה"ש+ביצה א,<br />
.(72.2 — נסתרים:<br />
נוכח:<br />
נסתר: כסיתון "כיסה אותם" (מו"ק ג,<br />
ענון "איחרו" (פסחים,<br />
.(108.28<br />
,313.43 שורה .(15<br />
.(°82.33<br />
מצלייה "להתפלל" (ברכות ד, ט"ש ס"ח<br />
מן<br />
;313.43<br />
.(151.3<br />
מקשייה "להקשות" (קידושין ב,<br />
.(230.9<br />
.(111.1<br />
בינוני. יחיד: מדמי "משווה" (שבת א,<br />
"משתהה" (שבת א,<br />
ב,<br />
.(62.24<br />
מחדי "משמח" (מו"ק ב,<br />
משתייה "לטוות" (פסחים,<br />
.(196.5<br />
.(69.6<br />
מְפַנֵּי "מעביר" (שבת א,<br />
.(°78.4<br />
מעני<br />
מצלי "מתפלל" (ברכות ד, ט"ש ס"ח<br />
313.43). מקש[י] "מקשה" (שבת א, 68.6). מרבה "מרבה" (פסחים, 106.27). מתני "לומד" (חלה<br />
;56.14<br />
ראה"ש+ביצה א,<br />
מדמיי "מדמים" (ראה"ש+ביצה א,<br />
(שביעית ב, רבינוביץ, קטע<br />
.(171.3 — יחידה:<br />
מקשייה "מקשה" (תענית ד,<br />
.(180.23 — רבים:<br />
,(159.6<br />
מדמיין<br />
לה ג, ט"ש<br />
.(F2(1).121<br />
.(130.17<br />
מקשיין "מקשים"<br />
30.2.3 בניין אַפְעֵל<br />
עבר. מדבר: אייתייתה "הבאתי אותו" (ב"ק,<br />
— .(242.3<br />
— .(294.22<br />
נסתר: אייתי "הביא" (שבת ב+שקלים א,<br />
17.14). הודי "הודה" (שבת א, ג"ש<br />
הורי "הורה" (ברכות ב,<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
נוכח: אפליית "ציחקת" (ברכות ה,<br />
;138.19<br />
יומא,<br />
;116.1<br />
.(439.28<br />
דהוֹרִי "שהורה" (שבת ב+שקלים א, ט"ש<br />
ע"ז א, אפשטיין<br />
,(F2(1).61<br />
;10.23<br />
קידושין ב,<br />
— .(234.20<br />
.(157.21 — נסתרים:<br />
ואייתון "והביאו" (שבת א,<br />
הורון "הורו" (ראה"ש+ביצה א, °170.22), אורון (מו"ק ב,<br />
עתיד. נוכח: תיתי "תביא" (ב"ק, 245.37).<br />
ציווי. ארפי "הרפה" (קידושין ב,<br />
ארפון "הרפו" (ברכות ג, 16.12).<br />
מקור. מטעייה "להטעות"<br />
נוכחים: אַיְתֵ יתון "הבאתם"<br />
;69.8<br />
ע"ז ב, אפשטיין<br />
.(246.1<br />
.(196.1<br />
.(234.13<br />
איתיתה "הֲביאוֹ" (ברכות ה,<br />
— .(294.19<br />
(פאה, 41.6).<br />
בינוני. יחיד: מודֵי (שבת ב+שקלים א,<br />
;88.6<br />
שם, אברמסון<br />
,(°12.11<br />
.(62.19<br />
מלקי "מלקה" (ראה"ש+ביצה א,<br />
.(144.19<br />
וּמָכִי "ומכה" (שבת א,<br />
רבים:<br />
מודי "מסכים" (שבת א,<br />
.(°76.23<br />
מַקְשֵי<br />
107
"מקשה" (סנהדרין א, °259.26). מְהַשְׁנֵי "מבדיל" (פסחים,<br />
"מורה"<br />
(ברכות ב,<br />
320<br />
108.12). — יחידה: מורייה<br />
,108.11<br />
—<br />
.(11.20<br />
(ראה"ש+ביצה א, 84.10; סוטה א,<br />
רבים:<br />
מייתיי<br />
"מביאים" (סוטה א,<br />
.(220.1<br />
218.32), מודי<br />
(חלה א, אפשטיין<br />
.(132.35<br />
מודיי<br />
"מודים"<br />
30.2.4 בניין אֶתְפְּעֵל<br />
עבר. נסתר: איטפי "כבה" (שבת א,<br />
דאשתעי "שאומר" (ברכות א,<br />
א,<br />
,(82.39<br />
אֶנְשִ יתַה "שכח אותה" (ע"ז א, אפשטיין<br />
.(17.13<br />
.(8.3<br />
עתיד. נסתר: דייתברי "שיבָּ רא" (ברכות ב, 4.22). — מדברים: דאנשנן "מפני ששכחנו" (ברכות<br />
28.11), דנשינן<br />
(ברכות ה, 296.19). דיתחמון "שיֵראו" (ברכות ז,<br />
מקור. מתחמייה "להיראות" (ברכות ז,<br />
.(1.27<br />
(1.26<br />
בינוני פעיל. יחיד: מתחמי "נראה" (ראה"ש+ביצה א, 304.23; שבת ב+שקלים א,<br />
רבים: מתבעין "מתבקשים" (סוטה א, 218.27).<br />
— .(132.26<br />
30.2.5 בניין אֶתְפַּעַל<br />
עבר. נסתרת: [אית]גלית "נתגלתה, נשארה גלוייה" (שבת א, 67.8). אשתעיית "אמרה" (ברכות א,<br />
— .(8.3<br />
"יתעוור" (ע"ז ב,<br />
נסתרות: איתגלין "נתגלו, נשארו גלויות" (שבת א,<br />
— .(67.7<br />
(273.5 — נסתרות:<br />
מֶ סתמָיָה "להתעוור" (ע"ז ב,<br />
מישתעי "מספר" (שבת א, ג"ש<br />
יסתמיין "יתעוורו" (שבת ב+שקלים א,<br />
עתיד. נסתר: יֶסתמֶי<br />
.(132.20 — מקור:<br />
— .(273.5<br />
בינוני. יחיד: מת[ע]לי "משתבח" (קידושין ב,<br />
.(232.40<br />
— .(436.5<br />
יחידה: משתעיה "מדברת" (שבת ב+שקלים א,<br />
אפשטיין 241.24). — רבים: מתרבין "גדלים" (ראה"ש+ביצה א, 303.22).<br />
.320<br />
על הצורה מהשני ראה לעיל, פיסקה 18.3.1.<br />
108
י(<br />
י-<br />
ן-<br />
י(<br />
י(<br />
י(<br />
י(<br />
י(<br />
י(<br />
י(<br />
י(<br />
י(<br />
31. כינוי המושא החבור לפועל<br />
31.1 צורני המושא<br />
כינוי המושא המתחבר לפועל כולל שלוש סדרות של צורות, כמפורט להלן. הצורות המסומנות<br />
321<br />
בכוכבית הן צורות שאינן מופיעות בקטעי הגניזה ושוחזרו על ידי לשם שלמות הטבלה.<br />
סדרה א:<br />
סדרה ב:<br />
סדרה ג:<br />
-<br />
*<br />
יחיד<br />
מדבר<br />
)ני<br />
*-תי<br />
-*<br />
נוכח<br />
-ך<br />
)נך<br />
*-תך<br />
-*<br />
נוכחת<br />
-יך<br />
)ניך<br />
*-תיך<br />
-<br />
נסתר -<br />
)ה<br />
)נ(י)ה<br />
-תיה<br />
נסתרת<br />
-ה<br />
-נה<br />
-תה<br />
-*<br />
רבים<br />
מדברים<br />
-ן<br />
)נן<br />
*-תן<br />
-*<br />
נוכחים<br />
*-כון<br />
)נכון<br />
*-תכון<br />
-*<br />
נוכחות<br />
*-כין<br />
)נכין<br />
*-תכין<br />
-<br />
נסתרים<br />
)נון<br />
-ון<br />
-תון<br />
-*<br />
נסתרות *<br />
)נין<br />
*-תין<br />
כל סדרה מתחברת לצורות פועל אחרות,<br />
נשמרים בקטעי הגניזה כמעט ללא יוצא מן הכלל:<br />
לפי כללי ההתחברות המפורטים להלן;<br />
כללים אלו<br />
סדרה א<br />
סדרה ב<br />
סדרה ג<br />
כל צורות הפועל, למעט הצורות המפורטות להלן<br />
צורות העתיד<br />
צורת המקור של בניין פְּעַל<br />
צורת עבר נוכח<br />
צורת עבר נסתר<br />
צורת ציווי יחיד<br />
⎧<br />
⎨ בפעלי לאו"י בלבד<br />
⎩<br />
–<br />
–<br />
–<br />
31.2 הערות<br />
צורותיה של סדרה א' זהות לצורות של כינוי הקניין החבור (ראה פרק 15). צורות המקור שלא<br />
מבניין פְּעַל הן שמות עצם ממין נקבה, ועל כן בבואן עם כינויים אלו – כרגיל בנטיית שם עצם<br />
בסיומת הנקבה עם כינוי חבור<br />
–<br />
מתגלה תי"ו הנקבה: מבקרה<br />
"לבקר" + יה <<br />
מבקרתיה<br />
.1<br />
.321<br />
לצורות המסומנות בכוכבית השווה דלמן, דקדוק, עמ' 359 ואילך.<br />
109
"לבקר אותו" (השווה: תורה "פרה" + יה < תורתיה "פרתו"), מזבנה + ון < מזבנתון "למכור<br />
322<br />
אותם".<br />
צורותיה של סדרה ב'<br />
מאופיינות בתוכית נו"ן,<br />
ונראה שיש לה מן המשותף עם צורות של<br />
העברית המקראית, כגון יִשְׁמְ רֶ נּוּ (שמות כא, כט), אֶכְתֲּבֶנָּה (ירמיה לא, לב). שלוש הקטגוריות<br />
שבהן מופיעה נו"ן זו<br />
מקור (עתיד,<br />
של בניין<br />
הקטגוריות הראשונות נו"ן זו נהגית במכפל,<br />
(עתיד),<br />
השלישית<br />
משמענה<br />
(עבר נוכח)<br />
"ועזבתו", עבדתנה<br />
פְּעַל,<br />
לדוגמה:<br />
עבר נוכח)<br />
ישבחנך<br />
משתקפות גם<br />
yēšabbāʾinnåk<br />
mašmāʾinne<br />
נהגית בא"ש<br />
"לשמוע אותו" (מקור<br />
הנו"ן<br />
שלא במכפל,<br />
של בניין<br />
לדוגמה:<br />
323<br />
פְּעַל).<br />
ושבקתנה<br />
בשתי בא"ש.<br />
"ישבחך"<br />
אולם בקטגוריה<br />
wšā˚baqtā˚ne<br />
324<br />
ʿā˚bådtā˚ne "יצרת אותו". ייתכן לפיכך שאף בא"ג שונה טיבה של נו"ן<br />
זו בעבר נוכח מטיבה בשתי הקטגוריות האחרות: הראשונה במכפל, והשנייה שלא במכפל.<br />
צורותיה של סדרה ג' מאופיינות בתוכית תי"ו. מקובל להסביר צורות אלו כהלחם של צורות<br />
הפועל עם כינוי המושא הפרוד ית: חמה "ראה" +<br />
325<br />
יתון < חמתון "ראה אותם".<br />
.2<br />
.3<br />
31.3 דוגמאות<br />
31.3.1 סדרה א<br />
31.3.1.1 עבר<br />
מדבר. פְּעַל: בדקיתה "בדקתי אותה" (תענית ד, 174.10). שאלתה "שאלתי אותה" (ברכות ה, ג"ש<br />
— .(433.9<br />
(חלה ב,<br />
א,<br />
פַּעֵל: קיימתיה "קיימתי אותו" (ראה"ש+ביצה א, 140.15), קיימיתון "קיימתי אותם"<br />
.(60.9<br />
קַשֶ יתָה "הקשתי אותה" (שבת א,<br />
.(66.27<br />
קַשְ יֵיתַה (שבת א,<br />
אגיבתך "השבתי לך" (קידושין ב, 232.20). אייתייתה "הבאתי אותה" (ב"ק, 242.3).<br />
נסתר (שלא מפעלי ל"י). פְּעַל: אמרה "אמר אותה" (שבת א,<br />
— .(76.29<br />
.(65.8<br />
.(71.15<br />
יהביה "נתן אותו" (שבת ב+שקלים א,<br />
.(132.7<br />
וקנסיה "וקנס אותו" (ב"ק, 250.28). שרתון "משך אותם" (ברכות ב,<br />
אַפְעֵל:<br />
דרשה "דרש אותה" (שבת<br />
ויהבון "ונתן אותם" (ברכות ב,<br />
.(10.25<br />
— .(10.25<br />
פְּעַל: אלפן "לימד<br />
.322<br />
.323<br />
דלמן, דקדוק, עמ' 377.<br />
בן-חיים, קול רינה, עמ' 162, שורה 49; עמ' 190, שורה 39. ראה גם<br />
M. Florentin, “The Object Suffixes in Samaritan<br />
pp. 69-71 .Aramaic and the Modes of their Attachment to the Verb”, Abr-Naharain 29 (1991), השווה גם מצוך, דקדוק,<br />
.324<br />
.325<br />
עמ' 228 ואילך.<br />
בן-חיים, שם, עמ' 82, שורה 29; עמ' 84 שורה 3. ראה פלורנטין, קווים, עמ' 55.<br />
כך לראשונה אולמן בדקדוקו לארמית השומרונית; ראה<br />
,Leipzig 1837 בעמ' 81. את דעתו אימץ שלזינגר, בעבודת הדוקטור שלו על הפועל בתלמוד הירושלמי משנת 1889<br />
F. Uhlemann, Institutionae Linguae Samaritane etc.,<br />
(ראה לעיל, הערה 7). עבודת דוקטור זו נכתבה בהנחיית תיאודור נלדקה, אשר כמה שנים מאוחר יותר, במאמרו<br />
על כתובת זינג'ירלי, מזכיר את דעתו של אולמן ואת הממצאים של שלזינגר – ללא ציון שמותיהם; ראה<br />
Th.<br />
,Nöldeke, “Bemerkungen zu den aramäischen Inschriften von Sendschirli”, ZDMG 47 (1893)<br />
למרות 104. בעמ'<br />
ראשוניותו של אולמן, דווקא המאמר של נלדקה הוא זה שמצוטט בדרך כלל כאסמכתא להסבר התי"ו בכינויים<br />
אלו; ראה דלמן, דקדוק, עמ'<br />
;1 הערה ,360<br />
א' טל, "הדיאלקטים של הארמית בארץ והתרגום ה'ירושלמי'<br />
לתורה", דברי הקונגרס העולמי התשיעי למדעי היהדות, ישיבות מרכזיות, ירושלים תשמ"ח, עמ' 20 הערה 36.<br />
110
ע(<br />
מ[<br />
אותנו" (פסחים,<br />
לוינגר<br />
;249.6<br />
שבת ב+שקלים א,<br />
ב+שקלים א, כץ 183.23). אסקה "סיים אותו" (מו"ק ג,<br />
— .(132.9<br />
.(203.9<br />
.(°82.29<br />
א,<br />
ארימה<br />
"הרים אותה" (חלה ב,<br />
.(60.4<br />
ואשכחיה "ומצא אותו" (שבת ב+שקלים א, 132.19).<br />
ואשכחון<br />
נסתרת. פְּעַל: חטפתיה "חטפה אותו" (ע"ז א, אפשטיין<br />
אַפְעֵל:<br />
אגיביה<br />
"ענה לו" (שבת<br />
ואקימֵ יה "והקים אותו" (שבת א,<br />
"מצא אותם" (ברכות א,<br />
.(28.10<br />
.(17.10<br />
.(°74.35<br />
אותו" (עירובין,<br />
{וסרחתיה}<br />
"והרסה אותו" (ע"ז א,<br />
אפשטיין<br />
— .(17.10<br />
.(95.20<br />
אותו, השירה אותו" (ע"ז א, אפשטיין<br />
וגפ{פ}תיה "וחיבקה אותו" (עירובין,<br />
חמתֵ יה "ראתה אותו" (שבת<br />
פַּעֵל:<br />
.(95.20 — אַפְעֵל:<br />
.(17.10<br />
נסתרים. פְּעַל: וחטפוניה "וחטפו אותו" (ברכות ב,<br />
.(9.19<br />
.(438.25<br />
שאלוניה<br />
"שאלו אותו"<br />
"והכניסוהו" (סוטה ב, 210.15).<br />
(שביעית ב,<br />
רבינוביץ,<br />
ונשקתיה<br />
"ונישקה<br />
אתרתיה "הפילה<br />
וְמִ ינוניה "ומינו אותו" (פסחים, ג"ש<br />
קטע<br />
—<br />
.(130.18<br />
אַפְעֵל:<br />
ורִ ימוּנַה "והרימו אותה" (ראה"ש+ביצה א, 169.13).<br />
ואעלוניה<br />
31.3.1.2 ציווי, מקור, בינוני<br />
ציווי. אַפְעֵל: ארפונה "הרפו ממנו" (ברכות א, 27.10; ברכות ה, ג"ש<br />
מקור. פַּעֵל:<br />
(סוטה א,<br />
]בקרתיה "לבקרו" (שבת ב+שקלים א,<br />
.(435.7<br />
.(132.21<br />
.(216.20<br />
מזבנתה "למכור אותו" (מו"ק ב,<br />
.(196.1<br />
.(196.4<br />
מטלטלתה "לטלטל אותה" (מו"ק ב,<br />
.(197.3<br />
.(230.10<br />
בינוני. פְּעַל: קטילון "קוטל אותם" (סנהדרין ב,<br />
הדין)" (מו"ק ג, 199.20).<br />
מגייסתה "להרוס אותו"<br />
מזבנתון "למכור אותם" (מו"ק ב,<br />
מקדשתיך "לקדש אותך" (קידושין ב,<br />
— .(257.15<br />
פַּעֵל: מקללה "מֵ ֵקל אותו (את<br />
31.3.2 סדרה ב<br />
עתיד: מדבר, פְּעַל: דנסאבינה "שאטמא אותו" (חלה א, אפשטיין<br />
— .(126.33<br />
נוכח, פְּעַל: תעבדנה<br />
"תעשה אותה" (סוטה א, 219.30), תעבדינה (פאה, 41.18; סנהדרין ב, 256.15). תעבדינון "תעשה<br />
אותם" (פסחים, לוינגר<br />
(חלה א, אפשטיין<br />
— .(260.30<br />
אַפְעֵל: תתיבני "תשיב לי" (פסחים, לוינגר<br />
.(245.31<br />
— .(127.11<br />
ישאלנה "ישאל אותה" (גיטין+קידושין א,<br />
לוינגר<br />
נסתר, פְּעַל: יזוניניה "יזון אותו" (גיטין+קידושין א,<br />
תתיביני<br />
.(226.11<br />
— .(224.20<br />
,(256.21<br />
ויתיבינה (שבת א, ג"ש<br />
נשמעינה "נשמע אותה" (שבת א,<br />
;442.33<br />
אַפְעֵל: ויתיבניה "וישיב לו" (פסחים,<br />
חלה א, אפשטיין<br />
— .(125.27<br />
,(62.8<br />
נשמענה (מו"ק ב,<br />
,(186.4<br />
נסתרים, פַּעֵל: יקבלונון "יקבלו אותם" (ראה"ש+ביצה א, 148.17).<br />
מקור של בניין פְּעַל: ממחנה "להכותו" (ברכות ג,<br />
"ז א, אפשטיין<br />
נישמענה (עירובין,<br />
מדברים, פְּעַל:<br />
— .(94.6<br />
.(16.11<br />
,(17.10<br />
מסבנֵה (ע"ז א, אפשטיין<br />
.(17.13<br />
.(186.2<br />
.(8.270<br />
מקטולניה "להרוג אותו" (ברכות ג,<br />
.(17.6<br />
משאליניה "לשאול אותו" (שביעית ב, רבינוביץ, קטע<br />
אותו" (ברכות א,<br />
מסבנה (=מסָ בנֵה) "לקחת אותו"<br />
מעבדנון "לעשות אותם" (מו"ק ב,<br />
מקטרינון "לקשור אותם" (כלאים, ט"ש<br />
.(130.18<br />
.(27.7<br />
משתקונה "להשתיק<br />
111
עבר נוכח: פְּעַל: דחמיתניה "שראית אותו" (ברכות ב,<br />
(גיטין+קידושין א,<br />
.(9.18<br />
.(226.11<br />
"כיסית אותם" (מו"ק ג, 199.10).<br />
דשאלתני "ששאלת אותי" (קידושין ב,<br />
כפיתיניה "כפית אותו"<br />
— .(232.20<br />
פַּעֵל: כסיתנון<br />
31.3.3 סדרה ג<br />
עבר נסתר: פְּעַל: חמתון "ראה אותם" (ברכות ג,<br />
אפשטיין<br />
;138.21<br />
;16.13<br />
.(17.8<br />
אותם" (מו"ק ג,<br />
תנתה "שנה אותה" (פסחים,<br />
— .(247.14<br />
;114.20<br />
.(199.9<br />
ומניתיה "ומינה אותו" (שבת א,<br />
שבת ב+שקלים א, ע"ז א,<br />
פַּעֵל: כסיתון "כיסה<br />
ב"ק,<br />
— .(72.2<br />
(ברכות ה, 294.20). — אֶתְפְּעֵל: אֶנְשִ יתַה "שכח אותה" (ע"ז א, אפשטיין<br />
ציווי יחיד. פַּעֵל: ובזיתיה "ובזה אותו" (גיטין+קידושין א,<br />
"הביאו" (ברכות ה, 294.19).<br />
אַפְעֵל: ואיתיתה "והביאו"<br />
.(17.13<br />
— .(226.11<br />
אַפְעֵל: איתיתה<br />
31.3.4 צורות חריגות<br />
.1<br />
מצאתי שתי צורות שאינן עולות בקנה אחד עם התיאור שלעיל:<br />
רבנן דקיסרין אמ'<br />
שאתה משווה אותו<br />
(שבת א,<br />
דמיתה.<br />
.(62.24<br />
.2<br />
עד דאת מדמי לה לחלבים דמינה<br />
(=את הדין בענייני רשויות)<br />
ל(דיני)<br />
לשבת<br />
חלבים,<br />
"רבני קיסריה אומרים:<br />
השווה אותו ל(דיני)<br />
לפני<br />
שבת"<br />
דמינה היא צורת ציווי יחיד של הפועל דמ"י, ועל כן היינו מצפים לצורה<br />
כל מאן דאית לה עבידא ייזל יעבדנו "כל מי שיש לו עבודה, ילך (ו)יעשה אותה" (ברכות ג,<br />
רבינוביץ<br />
.(502.1-2<br />
הצורה יעבדנו אינה עולה בקנה אחד עם מי מצורות הכינויים החבורים<br />
בא"ג; גם צורה עברית אינה יכולה להיות, שכן עבידא היא ממין נקבה. היינו מצפים לצורה<br />
יעבדנה, וכך בכתב יד ותיקן 133 של הירושלמי. את שתי הנקודות מעל ההברה האחרונה יש<br />
327<br />
326<br />
לפרש לפיכך כסימן מחיקה של שתי האותיות האחרונות. השווה כי"ל: מה (=מן ( דאית<br />
ליה עבידא ייזיל עבד (ברכות, ו ע"ג). היד שהוסיפה את הנקודות רמזה אם כן לנוסח ייזל<br />
יעבד.<br />
ניקוד מעל האות או מתחתיה לסימון מחיקה היה מקובל בעולם העתיק ואנו מוצאים אותו גם במגילות<br />
קומראן; נקודות אלו אף חדרו לנוסח המסורה במספר מקומות ונטמעו בו. ראה בעניין זה ע' טוב, ביקורת נוסח<br />
המקרא, ירושלים תשנ"ז, עמ' 170 44, והספרות הנזכרת שם.<br />
על מה במקום מן ראה ליברמן, הירושלמי כפשוטו, מבוא, עמ' כג.<br />
.326<br />
.327<br />
112
ב[<br />
חלק ד: המילות<br />
32. תואר הפועל<br />
32.1 לציון קיום, חיוב ושלילה<br />
מילית ציון הקיום היא אית "יש": אית תניי תני "יש תנא שונה" (שבת א, 65.34), אית לך מימר<br />
"יש לך לומר" (שבת א,<br />
,(78.7<br />
אית דבעי מימר "יש מי שמבקש לומר" (שבת א, ג"ש<br />
.(438.25<br />
מילית זו משמשת עם הפועל הו"י גם בעבר: אית הוה סבין ביומינן "היו זקנים בימינו" (שבת<br />
ב+שקלים א,<br />
הקיום משמשת<br />
,(132.14<br />
לא הווה אית בני נש "לא היו אנשים" (שבת ב+שקלים א,<br />
.(133.5<br />
לית (<<br />
לא אית) "אין", ראה להלן.<br />
מילית החיוב היא אין "כן" (שבת א,<br />
172.16), בניקוד: אֵן (ברכות א,<br />
:(74.38<br />
.(6.1-2<br />
לשלילת<br />
א' ליה אין "אמר לו: כן!" (ראה"ש+ביצה א,<br />
מילית השלילה היא לא "לא": ובחדה יד טפחין א' ליה לא "וכי ביד אחת מוחאים כפיים?<br />
אמר לו: לא!" (סנהדרין ב,<br />
,(°257.19-20<br />
בניקוד: לָא (שבת ג,<br />
,(64.25<br />
לַא (ע"ז ב, אפשטיין<br />
.(246.8<br />
לעתים מצטרפת המילית לא לתיבה הבאה אחריה, בהשמטת האל"ף: לכולה "לא הכול" (שבת<br />
ב+שקלים א,<br />
,(138.21<br />
ולכן "ולא כך" (ביצה ב, 161.20;שבת ב+שקלים א,<br />
מילית זו משמשת כבעברית לשלילת הפועל: ולא אכל "ולא אכל" (שבת א,<br />
יכבה" (שבת א,<br />
ג"ש<br />
.(132.9 שם, ;136.5<br />
,(69.9<br />
,(82.39<br />
לא תזבן "אל תמכור" (מו"ק ב,<br />
,(196.3<br />
.(436.6<br />
יודעים" (שבת א,<br />
לא איטפי "לא<br />
לָא לְמֶפְ רוֹש "לא לפרוש" (שבת א,<br />
לשלילת הבינוני, וגם לשלילת הקיום, משמשת לא לצד המילית לית: ולא ידעין "ולא<br />
,(69.5<br />
,(°76.12<br />
.(257.18<br />
אנו" (פסחים,<br />
לית אנן צריכין חָשְ שִ ין<br />
"אין אנו צריכים להביא בחשבון" (שבת א,<br />
למה לית מרי אמר לן מילה דאורייה "למה אין האדון אומר לנו דבר תורה?" (סנהדרין ב,<br />
המילית לית באה עם כינוי הגוף הפרוד למדברים בתיבה אחת: לינן<br />
>)<br />
ג"ש 442.8;<br />
גיטין+קידושין א, 223.11;<br />
328<br />
ע"ז א, 271.2).<br />
לית אנן) "אין<br />
32.2<br />
לתיאור זמן<br />
יומא דן "היום" (פסחים, ג"ש<br />
למחר "מחר" (מו"ק ג,<br />
ב+שקלים א, אפשטיין<br />
אתמול" (פסחים, ג"ש<br />
(ברכות ד, רבינוביץ<br />
כדון "כעת" (שבת א,<br />
,(444.3<br />
יום דן (פסחים, ג"ש<br />
,(444.7-8<br />
יומדן (מו"ק ג,<br />
— .(199.19<br />
,(199.19<br />
ולמחר (שבת ב+שקלים א, אפשטיין<br />
— .(243.5<br />
,(243.5<br />
מאתמל "מאתמול" (ראה"ש+ביצה א,<br />
,(172.10<br />
— .(444.3<br />
]צפרה "בבוקר" (מו"ק ב,<br />
— .(106.20<br />
— .(504.15<br />
כַּ דוּן (פסחים,<br />
,(105.8<br />
איתמל (שבת<br />
מדאתמל "משל<br />
ברמשה "בערב"<br />
כּדּון (שבת ב+שקלים א, אפשטיין<br />
(240.5<br />
,(75.21<br />
ללא הנו"ן המוספת כדו (ב"ק,<br />
מנחתא ולעיל "מן המנחה ואחריה" (פסחים,<br />
א,<br />
— .(249.18<br />
— .(110.29<br />
— .(302.4<br />
כבר "כבר, פעם" (פסחים, ג"ש<br />
;444.7<br />
לעיל "מאוחר יותר": מן<br />
בקדמייתה "בראשונה" (ראה"ש+ביצה<br />
ראה"ש+ביצה א,<br />
;151.4<br />
ברכות א,<br />
.(28.11<br />
328. בא"ש מצויה המערכת השלמה: ליתי ,līti ליתך lītåk וכו'.<br />
113
ע(<br />
ע(<br />
—<br />
תיניינות "פעם שנייה" (ברכות ג,<br />
זמן (קידושין ב, 236.31).<br />
— .(24.10<br />
חד זמן "פעם אחת" (שבת א, ג"ש<br />
חדה 436.6),<br />
32.3<br />
לתיאור מקום<br />
הכה "כאן" (שבת א,<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
תמן "שם" (שבת א,<br />
,(62.6<br />
,(157.19<br />
בעיקר במשמעות "ארץ ישראל": כרבנין דהכה "כרבני ארץ ישראל"<br />
וכַה (ראה"ש+ביצה א,<br />
,(159.10<br />
וכָה (ראה"ש+ביצה א,<br />
— .(304.8<br />
,(62.2<br />
לְבָ רה "החוצה" (ראה"ש+ביצה א,<br />
בעיקר במשמעות "בבל": אזל לתמן "הלך לבבל" (שבת א,<br />
— .(69.8<br />
;167.13<br />
מו"ק ב,<br />
(198.22<br />
לברה (שבת ב+שקלים א,<br />
.(138.17<br />
—<br />
לבר מן "מחוץ ל"<br />
"ז ב,<br />
— .(273.18<br />
לגו מן "לתוך"<br />
"ז ב,<br />
— .(273.18<br />
329<br />
.(69.2<br />
לְהָל "להלן" (שבת א,<br />
32.4<br />
לתיאור אופן<br />
כֶּן (שבת ב+שקלים א, אברמסון<br />
"כך הוא" (שבת א,<br />
,(12.5<br />
כֵן (שבת א,<br />
,(65.2<br />
דכין (ברכות א,<br />
,(27.10<br />
,(62.20<br />
"כך אנו" (פסחים, ג"ש<br />
(ברכות ב,<br />
כינִ י "כך היא" (ע"ז ב, אפשטיין<br />
,(247.22<br />
כני (שקלים ב,<br />
עם כינויים: כנו<br />
,(120.22<br />
.(443.27<br />
הכן "כך" (שבת א,<br />
;69.1<br />
שבת א,<br />
— .(82.29<br />
;9.30<br />
גיטין+קידושין א,<br />
— .(223.5<br />
יָאות "היטב" (פסחים,<br />
;104.20<br />
.(302.4<br />
ט— באות "היטב" (ברכות ג, 20.10; ראה"ש+ביצה א,<br />
.(172.10<br />
כינן<br />
סגין "מאוד"<br />
ראה"ש+ביצה א,<br />
32.5 מילות שאלה<br />
היך "איך" (פסחים, לוינגר 246.16), הך (פסחים, לוינגר<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
269.8). — הָן "היכן"<br />
(שבת א,<br />
69.6), הַן<br />
(160.8<br />
הן, (פסחים, לוינגר<br />
,(262.7<br />
>)<br />
הן הוא) "היכן הוא" (סנהדרין ב,<br />
"בכל מקום ששנינו" (נידה,<br />
257.20), אחרי<br />
(290.13<br />
126.23). — כלום "האם"<br />
(ברכות ב,<br />
(שבת א, ג"ש<br />
בחיבור לכינוי הגוף הפרוד של הנסתר: הנו<br />
כל "כל" לעתים בשתי תיבות: כל הן דתנינן<br />
אבל גם כתיבה אחת: כלהן דתנינן (שבת ב+שקלים א,<br />
— .(436.6<br />
למה "למה" (קידושין ב,<br />
230.8). — מנן "מנין"<br />
;9.10<br />
פסחים, לוינגר<br />
,(268.7<br />
א, 270.8).<br />
ללא הנו"ן המוספת: מנה את שמע "מנין אתה לומד" (ע"ז<br />
.329<br />
מופיע בירושלמי ככל הנראה כהערת סופר; ראה הערה 247 לעיל.<br />
114
לװ""<br />
לװ"<br />
33. מילות יחס<br />
33.1 בכ"ל<br />
מילות היחס הנפוצות ביותר הן ב-, כ-, ל-. על פי רוב ניקודן של מילות אלו בקטעי הגניזה הוא<br />
שווא: בְ סופֵ יה "בסופו" (שבת א,<br />
,(°82.30<br />
בְ פלגות "בחצי" (שבת א, ג"ש<br />
שאמר" (ראה"ש+ביצה א, 154.13); לְאֶ בה "לאבא" (שבת א,<br />
לְמֵכְסָה "לבית המכס" (שבת א, ג"ש<br />
"למטר" (שבת א,<br />
;(436.5<br />
,(°78.4<br />
כְמַן דמר "כמי<br />
לְנַגָרָה "לנגר" (שבת א,<br />
,(82.1<br />
,(436.7<br />
לְבָ רה "החוצה" (ראה"ש+ביצה א,<br />
,(167.13<br />
.(74.38<br />
"בנדרים" (עירובין, ט"ש<br />
"לאִ תּים" (שבת א,<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
את כַּ רבִי<br />
לפני יו"ד בתנועת<br />
:i<br />
בִ ידון "בידם" (ע"ז א, אפשטיין<br />
,(20.15<br />
,16.236<br />
17). שורה<br />
,(°80.10<br />
לַערס "למיטה" (ראה"ש+ביצה א,<br />
לפני גרונית בחטף כתנועת הגרונית:<br />
,(170.1 לָהיא >)<br />
,(°84.10<br />
כַ ייִ (ראה"ש+ביצה א,<br />
.(157.11<br />
>)<br />
*כְּרַבִּי) "לפי שיטת רבי" (שבת א, °65.32).<br />
לְ מיטרה<br />
בינדרין<br />
לָאְ בוּיָין<br />
לההיא) "לזאת"<br />
ייתכן שבין דוגמאות אלו יש לכלול גם<br />
למילית כ- אין נטייה בפני עצמה; לשם כך משמשת מילית היחס כוות על נטיותיה (ראה<br />
בהמשך). נטיית מילות היחס ב- ו-ל- היא כמפורט להלן:<br />
מדבר<br />
בי<br />
"בי"<br />
ליִ<br />
"לי"<br />
נוכח<br />
בך<br />
"בױ"<br />
לך<br />
"לױ"<br />
330<br />
[ליך [<br />
–<br />
נוכחת<br />
נסתר<br />
ב(י)ה<br />
"בו"<br />
לֵ (י)ה, לֶ (י)ה<br />
"לו"<br />
נסתרת<br />
ַבה<br />
"בה"<br />
להַ<br />
"לה"<br />
מדברים –<br />
לן<br />
"לנו"<br />
נוכחים<br />
בכון<br />
"בכם"<br />
לכון<br />
"לכם"<br />
–<br />
–<br />
נוכחות<br />
נסתרים<br />
בון<br />
"בהם"<br />
ל(ה)ון<br />
"להם"<br />
–<br />
–<br />
נסתרות<br />
דוגמאות: בי "בי" (ברכות ה,<br />
.(294.22<br />
בך "בױ" (מו"ק ד,<br />
.(204.10<br />
,(169.8<br />
בה "בו" (קידושין ב,<br />
;232.25<br />
ע"ז א, אפשטיין<br />
.(18.22<br />
בכון "בכם" (פאה, 41.6). בון "בהם" (פסחים, 111.4; קידושין ב,<br />
לִי "לי" (ראה"ש+ביצה א,<br />
(ברכות ג,<br />
קיימבריג'<br />
ביה "בו" (ראה"ש+ביצה א,<br />
בַה "בהּ" (ע"ז ב, אפשטיין<br />
.(247.8<br />
.(232.43<br />
,(157.21<br />
לי "אותי" (שבת א,<br />
;82.30<br />
פסחים, ג"ש<br />
.(448.31<br />
;17.1<br />
פסחים, ג"ש<br />
;444.3<br />
מו"ק ב,<br />
" (עירובין, ;98.28<br />
331<br />
196.3). ליך<br />
.(Or. 1084.4.52<br />
לֵ יה "לו" (שבת א, ג"ש<br />
;437.18<br />
סנהדרין א,<br />
,(°259.32<br />
;6.18<br />
שבת א,<br />
,(67.2<br />
לֵה (ברכות א,<br />
;6.9<br />
שבת א,<br />
;°82.29 ,°67.26 ;67.24<br />
ע"ז ב,<br />
לך "לױ"<br />
קידושין ב,<br />
לֶיה (ברכות א,<br />
לֶה 272.13),<br />
.330<br />
.331<br />
צורה זו לקוחה מתוך שטר סימפון, וכפי שכבר צויין (ראה הערה לצורות אנתי, אנתין בפיסקה 3.3) לשון זו אינה<br />
משקפת בהכרח את הא"ג.<br />
ראה הערה קודמת.<br />
115
(עירובין<br />
,(100.5<br />
;98.24<br />
(ע"ז ב, לְה<br />
אפשטיין<br />
332<br />
לה 247.3),<br />
(מו"ק ב,<br />
;198.9<br />
;196.4<br />
"לה" לַה 204.23).<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
;159.5<br />
ע"ז ב,<br />
לה 273.7),<br />
(שבת א,<br />
;82.39<br />
לן 444.10).<br />
"לנו" (פסחים,<br />
"להם" (פסחים, ג"ש<br />
;114.18<br />
מו"ק ב,<br />
לכון 194.6).<br />
"לכם" (פסחים,<br />
ג"ש<br />
פסחים,<br />
.(444.10<br />
,(444.11<br />
לון "להם" (ברכות ב,<br />
;9.30 פסחים, .(108.29<br />
מו"ק ד,<br />
ג"ש<br />
להון<br />
פרט לתפקידה כמילת יחס, משמשת המילית ל-, על נטיותיה, גם כתווית מושא: אתה שאל<br />
לר[בי] חונה "בא (ו)שאל את ר' חונה" (מו"ק ב,<br />
,(196.4<br />
(שבת א, °78.4), הַ וַות רחמה לי "הייתה אוהבת אותי" (עירובין,<br />
דאת מְפַנֵּי ליה "שאתה מעביר אותו"<br />
.(95.20-21<br />
פעמים רבות תפקיד אינגרסיבי: ולא קאים ליה "ולא קם לו" (ברכות ג,<br />
לך" (ברכות ה,<br />
,(16.11<br />
,(294.27<br />
(ראה"ש+ביצה א, 157.20).<br />
ויתַב לֵה "וישב לו" (שבת א,<br />
,(°82.29<br />
בנוסף יש למילית זו<br />
יתבת לך "ישבת<br />
נחת ליה ר' יוחנן "ירד לו ר' יוחנן"<br />
33.2 מן<br />
מן, "עם", מצויה גם בכתיב מלא מין (שבת א,<br />
ב+שקלים א, אפשטיין<br />
;66.23<br />
תענית ד,<br />
(175.19<br />
,(240.6<br />
מֵן (שבת א,<br />
,(65.25<br />
מֶן (שבת א, ג"ש<br />
.(436.8<br />
לצד הצורה הפרודה גם הצורה החבורה מ-: מדבר קפרא "משל בר קפרא" (שבת א,<br />
מאתי "התעכבו מלבוא" (פסחים, 108.28). על מן + בינוני ראה להלן, פיסקה<br />
ובניקוד מִן (שבת<br />
כבעברית, משמשת<br />
,(82.31<br />
.34.3<br />
ענון<br />
דוגמאות לצורות בנטייה: מיני "ממני" (ראה"ש+ביצה א, 170.2). מינַך "ממױ" (ראה"ש+ביצה<br />
א, 170.2), מינֵיהּ "ממנו" (סנהדרין א, °260.32), מניה "ממנו" (פאה, 41.7), מנה "ממנו" (ברכות ג,<br />
,(18.1<br />
פעם אחת גם בכתיב מניא (שבת ב+שקלים א,<br />
ב+שקלים א, אפשטיין<br />
.(138.21<br />
מִנַּה (ע"ז ב,<br />
,(273.19<br />
,(245.27<br />
מינה "ממנה" (פסחים, לוינגר<br />
173.14), מנהון (גיטין+קידושין א, 223.5). מינהן "מהן" (תענית ד,<br />
.(259.31<br />
.(173.9<br />
מינַה (שבת<br />
מינון "מהם" (תענית ד,<br />
33.3 על<br />
מילית היחס על, "על", מצויה תמיד בכתיב פרוד, אולם את הביטוי על דעתיה "על דעתו" (שבת<br />
א, 65.10) ניתן למצוא פעם אחת גם בכתיב החבור אדעתיה (חלה ג,<br />
333<br />
הארמית שבתלמוד הבבלי.<br />
,(59.4<br />
ונראה שזוהי השפעת<br />
כבעברית, צורת היסוד של המילית בנטייה היא צורת נסמך-רבים שלה, עלֵי. דבר זה משתקף,<br />
בין היתר, בצורת הנוכח: בעוד שבמילות ב- ו-ל- ובמילית מן תנועת הכינוי היא<br />
בכינוי זה תנועת הכינוי היא<br />
a (בך,<br />
,e<br />
גם בא"ש, השווה עליך ʿālək "עליױ" לעומת בך<br />
לך, מינַך),<br />
כפי שעולה מן הצורה המנוקדת עלֵיך, ומן הכתיב המלא עליך. וכך<br />
334<br />
båk "בױ".<br />
על שווא זה ראה פיסקה 30.1, הערה חמישית.<br />
בניב זה מידמה הלמ"ד של המילית על לעיצור הפותח את המילה שבאה אחריה, ובמקרה זה היא נכתבת א-,<br />
כגון: אנפשיה "על עצמו", ארבנן "על החכמים". ראה אפשטיין, דקדוק, עמ' 136-132.<br />
בן-חיים, קול רינה, עמ' 81, שורה 18; עמ' 43, שורה 29.<br />
.332<br />
.333<br />
.334<br />
116
ע(<br />
ב(<br />
דוגמאות לצורות בנטייה: עלך "עליױ" (שבת א,<br />
עליך "עליױ" (שבת א, ע"ז א, אפשטיין<br />
(קידושין ב, קיימבריג'<br />
א,<br />
,(67.24<br />
עלֵיך "עליױ" (ע"ז ב, ט"ש ס"נ<br />
,(81.97<br />
.(17.17<br />
;74.38<br />
.(Or. 1084.4.52<br />
עלוי "עליו" (שבת א,<br />
עלך<br />
,(67.3<br />
335<br />
(מתוך שטר סימפון (<br />
עלויי (מו"ק ב,<br />
"עליו" (ע"ז א, אפשטיין 17.19). עלה "עליה" (ברכות ז, 1.2), עליה (ראה"ש+ביצה א,<br />
אפשטיין<br />
ראה"ש+ביצה א,<br />
,(194.7<br />
;169.13<br />
עלינן 17.18).<br />
"עלינו" (סוטה א,<br />
.(216.24<br />
עליהון<br />
"עליהם" (פסחים,<br />
"עליװ"<br />
עְ לוי<br />
ע"ז<br />
;104.23<br />
.(156.10<br />
33.4 ד-<br />
להבעת סמיכות בין שני שמות עצם משמשת בא"ג על פי רוב המילית<br />
דקיסרין "חכמי קיסריה" (סוטה א,<br />
,(215.14<br />
כגון: "של", ד-<br />
דרדסין דכיתן "נעלי כיתן" (כלאיים, ט"ש<br />
רבנין<br />
.(8.270<br />
לעתים קרובות שם העצם הסומך בא עם כינוי הגוף המתאים לסומך ("סמיכות כפולה"), כגון:<br />
דעתהון דרבנין "דעתם של החכמים" (מו"ק ד,<br />
"ק,<br />
,(207.14<br />
.(245.33<br />
אריסיה דבר זיזה "אריסו של בר זיזה"<br />
במעט הצורות המנוקדות שבקטעי הגניזה הדל"ת מנוקדת על פי רוב בשווא: פֶינְכָּ ה דְּ אּוֹרְזָה<br />
"צלחת של האורז" (שבת א,<br />
,(°78.3<br />
דְמַיֵי "טטרטון (=מידה מסויימת) של מים" (פסחים,<br />
קופסת התכשיטים" (ראה"ש+ביצה א,<br />
"של השואבות" (ראה"ש+ביצה א,<br />
דִגְרִ יסָה "צלחת של גריסים" (שבת א,<br />
קלייה דְּ טלְיָה "קולו של הנער" (שבת א,<br />
,(°82.35<br />
,(107.25<br />
,(171.3<br />
טִטִ רָ טוֹן<br />
מפתחה דְפַ למַנְטֵרִ ין "המפתח של<br />
דְ אַרמְ [לה] "של אלמנה" (שבת א,<br />
,(67.3<br />
.(148.10<br />
,(78.3<br />
ובכתיב מלא: דימנחם "של מנחם" (ברכות ב, 9.13).<br />
ָמלוֹיְ ָתה דְ<br />
לפני אות שוואית מנוקדת הדל"ת בחיריק: [פינ]כּא<br />
אבוי דִבְרַנְטֵי "אביו של ברנטי" (פסחים,<br />
,(110.17<br />
33.5 מילות יחס נפוצות נוספות<br />
להלן דוגמאות של מילות היחס הרווחות בקטעי הגניזה:<br />
בין "בין": בין מלכה למלכתה "בין המלך למלכה" (ברכות ה,<br />
"ראשי בין האריות" (שבת א,<br />
ביניהון "ביניהם" (ברכות ה,<br />
,(294.27-28<br />
,(68.25<br />
[ריש]י ביני אֲרָווָתָה<br />
ביני לבין טליי "ביני לבין משרתיי" (פסחים, ג"ש<br />
,(444.8<br />
;293.11 פסחים, .(114.9<br />
בתר "אחר": בתר יומין "לאחר (מספר) ימים" (ברכות ב,<br />
(שבת א,<br />
,(41.5 פאה ;9.16<br />
,(82.32<br />
"ז ב, אפשטיין<br />
גבי<br />
דְבָתְרָה "שלאחריה" (שבת א,<br />
,(78.36<br />
בתריה "אחריו" (שבת א,<br />
בתרך "אחריױ"<br />
,(82.32<br />
.(247.4<br />
.(150.9<br />
"אל,<br />
אצל":<br />
קוטשר העמיד על כך,<br />
רֵ אשה גבי סופה מצטרף<br />
בָ תרה<br />
"ההתחלה מצטרפת לסוף" (ראה"ש+ביצה א,<br />
שברגיל מתחברים כינויי היחיד למילית זו בצורת היחיד שלה,<br />
וכינויי הרבים מתחברים אל צורת הרבים שלה; אולם באבות טקסטים של הא"ג נוטים גם כינויי<br />
336<br />
הרבים להתחבר לצורת היחיד שלה. קביעה זו מתאשרת גם מן החומר שנמצא בקטעי הגניזה;<br />
למעט כינוי המדבר,<br />
נראה שהן כינויי היחיד והן כינויי הרבים מתחברים לצורת היחיד:<br />
גביי<br />
.335<br />
.336<br />
השווה הערה 331 לעיל.<br />
קוטשר, מחקרים בא"ג, עמ' 20.<br />
117
"אצלי" (פסחים, ג"ש<br />
פסחים, ג"ש<br />
(פסחים,<br />
.(444.6<br />
גבך "אצלױ" (פסחים, לוינגר<br />
.(249.7<br />
גביה "אצלו" (ברכות ב,<br />
;3.15<br />
,(444.2<br />
ובכתיב חסר: לגבה "אליו" (מו"ק ב, 198.22; מו"ק ג,<br />
.(199.9<br />
ג"ש 443.23),<br />
גבן "אצלנו" (מו"ק ב, 196.3; שבת ב+שקלים א, 132.16).<br />
גבון "אצלם"<br />
גו "לתוך, בתוך": מֶ יתֵּן צְּ לוֹחִ יתָא גו עֲגַלְתָה "לתת את הבקבוק לתוך הגיגית" (שבת א, °76.13),<br />
דיהב חוטה גו פמיה "שמכניס את החוט לתוך פיו" (שבת א,<br />
(פסחים, 106.3). דבְגַוְיֵה "שבתוכו" (סנהדרין א, 260.33).<br />
,(85.28<br />
כוות "כמו": כוותי "כמוני" (ברכות ב, 2.15), דכוותה "כמותו" (פסחים, לוינגר<br />
"וכמותה" (תענית ד, 179.15), דכוותהון "כמוהם" (פסחים,<br />
עד "עד": מן חגה ועד חנוכתה "מסוכות ועד חנוכה" (שבת א,<br />
ביטוי שמשמעותו: האם עד כדי כך?! (שבת א, 75.21).<br />
עם "עם": עמי "עמי" (קידושין ב,<br />
ויהב בגויה "ונתן לתוכו"<br />
,(269.1<br />
לוינגר 270.26)<br />
,(74.35<br />
.(232.26<br />
"עמו" (פסחים, ג"ש 444.2), עימה (שבת ב+שקלים א, 132.23).<br />
עימך "עימױ" (שבת ב+שקלים א,<br />
קדם "לקראת": ניפוק לקדמיה "נצא לקראתו" (סנהדרין ב,<br />
לקראת..." (סנהדרין ב, 257.23).<br />
ג,<br />
קומי "לפני" (ברכות ב, 10.3; שבת א,<br />
קומֵי (שבת ב+שקלים א, אפשטיין<br />
ודכוותה<br />
ועד כדון "עד עכשיו?!",<br />
.(132.25<br />
,(257.21<br />
נפק לקדם<br />
עימיה<br />
[...] "יוצא<br />
,(69.6 ,66.27<br />
בניקוד: קוּמֵי (ראה"ש+ביצה א,<br />
,(157.20<br />
.(241.32<br />
את הצורה<br />
קמי<br />
(ברכות א,<br />
(6.14<br />
רואה סוקולוף<br />
337<br />
כשיבוש בהשפעת הארמית הבבלית, שבה רווחת המילית קמי. בנטייה: [קו]מיי "לפניי" (מו"ק<br />
.(199.10<br />
(ברכות ג,<br />
קומיך<br />
"לפניױ" (מו"ק ד,<br />
,(204.10<br />
קומיך<br />
"לפניװ"<br />
(ברכות ב,<br />
.(9.16<br />
;16.11<br />
ראה"ש+ביצה א, 167.15). קומינן "לפנינו" (ברכות ד, רבינוביץ<br />
ה, 294.18). קומיהון "לפניהם" (ברכות ג, 17.3; ראה"ש+ביצה א,<br />
תחות "תחת": יומין תחות יומין "יום תחת יום" (ב"ק,<br />
אפשטיין<br />
קומוי<br />
;504.16<br />
.(84.1<br />
,(249.20<br />
,(17.12<br />
תוחתיה "תחתיה" (ע"ז א, אפשטיין<br />
,(17.14<br />
338<br />
.(106.7<br />
"לפניו"<br />
ברכות<br />
תוחתוי "תחתיו" (ע"ז א,<br />
דתחותיהן "שתחתיהן" (פסחים,<br />
.324<br />
.337<br />
סוקולוף, מילון, ערך "קומי". עם זאת יש לציין, כי בא"ש qam- היא הצורה הרגילה; ראה מצוך, דקדוק, עמ'<br />
.(6.15<br />
.338<br />
עוד יש לציין ששורה לאחר הופעתה של קמי מופיעה המילית בצורתה הגלילית הרגילה: קומוי (ברכות א,<br />
אינני יודע מדוע הצורה המקורי תחות הופכת עם כינויי היחיד לתוחת-.<br />
118
34. מילות קישור<br />
34.1 מילות חיבור וניגוד<br />
ו- "וְ -": חיי שעה בעת גבך ואובדתה חיין דההוא גוברה "חיי שעה ביקשתי אצלך, והרסת את<br />
חיי" (קידושין ב,<br />
,(232.28<br />
תרנגלתה ופרחיה "תרנגולת ואפרוחיה" (ע"ז א, אפשטיין<br />
הכתיב בוי"ו אחת מצויים כתיבים בוי"ו כפולה: ווכה "וכאן" (סוטה א,<br />
(שבת א,<br />
.(18.1<br />
,(218.15<br />
.(70.3<br />
לצד<br />
וותי[ה] "ובאה"<br />
כללי ניקודה במעט הצורות המנוקדות אינם אחידים: על פי רוב תבוא בשווא;<br />
לפני גרונית יש שתנוקד כתנועת<br />
"ואיזו" (65.6),<br />
(סנהדרין ד, ט"ש<br />
הגרונית,<br />
וָמָר "ואמר" (שבת א, ג"ש<br />
לפני בומ"ף יש שתנוקד בשורוק.<br />
,(436.6<br />
וַמר (ראה"ש+ביצה א,<br />
,(°148.22<br />
12.758), אבל<br />
וְאִתְחַתְ נוּן "והתחתנו" (שבת ב+שקלים א, רבינוביץ<br />
"ומכה" (שבת א, °76.23), אבל וְמִ ינוניה "ומינו אותו" (פסחים, ג"ש<br />
דוגמאות:<br />
וַיידָא<br />
וַעְבַד "ועשה"<br />
;(506.5<br />
.(438.25<br />
וּמָכִי<br />
א(ו)ף "גם": אף בפסח כן "גם בפסח כך" (פסחים, לוינגר 268.16), אוף הכה "גם כאן" (שביעית<br />
ב, רבינוביץ, קטע<br />
אני" (סוטה א,<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
א, אפשטיין 16.3).<br />
;131.20<br />
ראה"ש+ביצה א,<br />
;142.3<br />
שבת ב+שקלים א,<br />
,(139.12<br />
—<br />
.(222.30<br />
ברם<br />
"אבל":<br />
ברם הכה<br />
"אבל כאן" (שבת א,<br />
אוף אנה "גם<br />
,(65.24<br />
162.12). — או "או":<br />
בְ רם<br />
דין דיתם או דין דארמלה "דין יתום או דין אלמנה" (ע"ז<br />
34.2 ד-<br />
המילית ד-, המשמשת ככינוי זיקה (פרק<br />
(9<br />
וכמילית יחס (פיסקה<br />
,(33.4<br />
משמשת אף כמילת<br />
קישור. בתפקידה זה היא מקבילה בעיקר ל"ש-" העברית: שמע דדמך ברה "שמע שמת בנו"<br />
(מו"ק ג,<br />
(קידושין א,<br />
,(226.28<br />
,(203.8<br />
פקדון נשיכון דלא יתלשון שעריהון "צוו על נשיכם שלא יתלשו את שערותיהן"<br />
בעי דיאמרון "רוצה שיאמרו" (מו"ק ד,<br />
.(204.11<br />
בנוסף יש שהיא משמשת<br />
כמילית סיבה (="מפני ש"), כגון: זכון עם ההן גוברה דהוא ממזר "תנו נדבה לאיש הזה מפני<br />
שהוא ממזר" (קידושין ב,<br />
,(232.27<br />
דצדי לון מן קומי חיותה "מפני שהם מפחדים מן החיות"<br />
(ברכות ז, 1.6), או כמילית תכלית ("כדי ש"), כגון: דלא יהוון סברין דהוא כוכב "כדי שלא יחשבו<br />
שהוא כוכב" (ראה"ש+ביצה א,<br />
.(149.19<br />
מילות קישור רבות נבנות בצירוף ד-, כגון: אף על גב דתמר "אף על פי שאתה אומר"<br />
(ראה"ש+ביצה א, 149.7), בגין דתנינן "מפני ששנינו" (שבת א, 85.9), משם דלא סלק "משום שלא<br />
עולה" (סנהדרין ב,<br />
,(256.18<br />
היך דהווה יליף "כפי שהיה למוד" (סוטה ב,<br />
,(210.13<br />
הכמה דר'<br />
יוסה מדמי "כפי שר' יוסה משווה" (שבת ג, 64.9), מכיוון דאתמר "מפני שאתה אומר" (סוטה א,<br />
,(213.1<br />
מין כיון דואמר "מפני שהוא אומר" (תענית ד,<br />
(ראה"ש+ביצה א,<br />
,(175.19<br />
,(148.7<br />
מֶן בגין דְאֵ יתְ רחֶץ "מפני שהסתמך" (שבת א, ג"ש<br />
"כאשר בא" (ראה"ש+ביצה א, 167.13). על מן ד- ראה להלן.<br />
עד דהוא עלל "עד שהוא נכנס"<br />
,(436.8<br />
כד דאתה<br />
119
ש"<br />
ע(<br />
34.3 מן<br />
מן, בנוסף לתפקידה כמילית יחס, משמשת גם כמילית קישור במשמעות "כאשר" (לתיאור מצב),<br />
או במשמעות "לאחר" (לתיאור זמן). במשמעות הראשונה באה מן ולאחריה צורת בינוני, כגון: ר'<br />
שמעון בן לקיש מיהגי באורייתה סגין הווה נפק לבר מן תחומה דשובתה "ר' שמעון בן לקיש,<br />
כאשר היה הוגה עמוקות בתורה, היה יוצא מחוץ לתחום השבת" (ברכות ג, 17.12), מאתי מזל לון<br />
אפיק ר' מנא כרוז "כאשר באו ללכת להם, הוציא ר' מנא כרוז" (פסחים, ג"ש<br />
"כאשר<br />
חוזר" (אני)<br />
(שבת ב+שקלים א,<br />
,(443.23<br />
,(132.19<br />
294.16), מן עלל "כאשר נכנס" (סנהדרין ב, ט"ש<br />
מי יתיבין<br />
.(12.735<br />
"כאשר היו ישובים"<br />
מיחזר<br />
(ברכות ה,<br />
על משמעות זו העמיד קוטשר בהרחבה,<br />
והראה כיצד המבנה הגלילי המקורי השתבש בדרכים שונות בהשפעת לשון התרגומים והתלמוד<br />
339<br />
הבבלי.<br />
במשמעות השנייה, "לאחר", משמשת מן עם המילית ד-, והיא באה, מטבע הדברים, בעיקר עם<br />
צורות עבר (השווה ללשון חז"ל מש-, כגון "משכנס אדר"), לדוגמה: מן דצלון "לאחר שהתפללו"<br />
296.16), מַן<br />
313.43, שורה<br />
15), מן דאכלון וברכון "משאכלו וברכו" (ברכות ה,<br />
(ברכות ד, ט"ש ס"ח<br />
340<br />
דִ {י}דְמַך "משמת" (שבת ב+שקלים א, אברמסון °12.7), מן דחסל מידרש "כאשר סיים לדרוש"<br />
(קידושין ב,<br />
341<br />
.(232.27<br />
34.4 מילות קישור נפוצות נוספות<br />
אין "אם": אין תימר "אם תאמר" (שבת א,<br />
,(85.3<br />
244.30). — אלא "אלא":<br />
ואן כיני "ואם כך היא" (פסחים, לוינגר<br />
לא מסתברא אלא מש{ו}ם מרקיד "לא נראה (שזוהי הסיבה שהוא חייב<br />
בדינו), אלא (הוא חייב בדינו) משום (האיסור על) מרקיד" (שבת ב+שקלים א,<br />
אם לא כך": דלָכֵן נתני "שאם לא כן נשנה" (ראה"ש+ביצה א,<br />
— .(243.10<br />
,(160.11<br />
דְלָכֶּן (שבת א,<br />
דלכן<br />
.(°67.24<br />
—<br />
כד "כאשר": כד שמע כאשר שמע (ראה"ש+ביצה א,<br />
"ז ב, 273.7).<br />
,(159.1<br />
כד היא טָ בה "כאשר היא טובה"<br />
.339<br />
.340<br />
.341<br />
קוטשר, מחקרים בא"ג, עמ' 37-31.<br />
בא"ג יש לעתים חילופים בין מִן לבין מַן; עמד על כך ליברמן, הירושלמי כפשוטו, מבוא, עמ' כג.<br />
בכי"ל גם דוגמאות ל-מן ד עם עתיד ובינוני.<br />
120
35. מילות הצגה<br />
מילית ההצגה הא "הרי, הנה" נפוצה מאוד בתלמוד הירושלמי, בעיקר בצירוף והא תני "והרי<br />
שנוי" או "והרי שונה" (ראה"ש+ביצה א,<br />
שבת ב+שקלים א,<br />
א,<br />
,140.6<br />
ותכופות), והא תנינן "והרי שנינו" (שבת א,<br />
;62.4<br />
,(139.25<br />
כתיבה אחת: והאתנינן (ברכות א,<br />
,(14.1<br />
והתנינתן (גיטין+קידושין<br />
342<br />
226.20). דוגמאות נוספות הן: והא כתיב "והרי כתוב" (סוטה א, 214.28; ע"ז א, אפשטיין<br />
20.19), הָא סַקָּא והָא סַלְעָה והָא סָתָה "הנה השק, הנה הסלע והנה הסאה" (סנהדרין א,<br />
דהא חריב בית מקדשה "שהנה חָרֵב בית המקדש" (ברכות ב,<br />
לוינגר<br />
,(260.8<br />
343<br />
.(9.7-8<br />
לצד מילית זו משמשת גם מילית ההצגה הייד(י)ל- על נטיותיה: והייד לה "הרי הוא" (פסחים,<br />
,(255.30<br />
344<br />
והיידילון "והנה הם" (סנהדרין ב, 256.17; 256.19).<br />
36. מילות קריאה<br />
וָהִ<br />
"האח!" (שבת א,<br />
שבועה (קידושין ב,<br />
345<br />
76.11). הלוויי "הלוואי" (גיטין+קידושין א, 226.13). חייך "חייך!", לשון<br />
.(232.28<br />
עסיס העמיד על כך, שמילית ההצגה הא משמשת בתלמוד הירושלמי לעתים קרובות כמקבילה לטרמין אמר מר<br />
בבבלי, דהיינו כפתיחה לציטוט פיסקה ממשנה או מברייתא שנזכרה קודם לכן, וכעת מבקשת הגמרא לדון בה<br />
שנית; ראה עסיס, קטע ירושלמי, עמ' 58-57.<br />
ראה דיון נרחב במילית זו אצל א' מור, מילות הצגה בלשון חז"ל על-פי כתב-יד רומי 32 לספרי במדבר, עבודת<br />
מוסמך, אוניברסיטת תל אביב, תשס"ד, עמ' 70-48.<br />
לצורה נדירה זו ציין ליברמן, הירושלמי כפשוטו, עמ'<br />
(תרצ"א), עמ' 112.<br />
,464-463<br />
על זיהויה של מילית זו כמילת קריאה ראה ליברמן, הירושלמי כפשוטו, עמ' 83.<br />
וראה גם הנ"ל, "תיקוני ירושלמי א", תרביץ ב<br />
.342<br />
.343<br />
.344<br />
.345<br />
121
ה"<br />
ביבליוגרפיה<br />
אברמסון, ש'. "קטע גניזה מירושלמי שבת פרק המצניע", קובץ על יד ח (יח) (תשל"ו), עמ'<br />
י (כ) (תשמ"ב),<br />
;13-1<br />
עמ' 324-323.<br />
.—<br />
אלוני, נ'. קטעי גניזה של משנה, תלמוד ומדרש מנוקדים בניקוד ארץ-ישראלי, ירושלים תשל"ד.<br />
אפשטיין, י"נ. דקדוק ארמית בבלית, ירושלים תשכ"א.<br />
"לשרידי הירושלמי", תרביץ ג (תרצ"ב),<br />
עמ' .248-237 ,136-121 ,16-15<br />
—. מבוא לנוסח המשנה, ירושלים תשכ"ד.<br />
בן-חיים, ז'. "האומנם נסתר במקום מדבר?", ספר אברהם אבן-שושן, בעריכת ב"צ לוריא,<br />
ירושלים תשמ"ה,<br />
עמ' 98-93.<br />
—. "ערכי מלים ג", תרביץ נ (תשמ"א), עמ' 208-192.<br />
.—<br />
עברית וארמית נוסח שומרון, כרך ג, ספר שני, ירושלים תשכ"ז.<br />
—. תיבת מרקה: והיא אסופת מדרשים שומרוניים, ירושלים תשמ"ח.<br />
בר-אשר, מ'. מחקרים בסורית של ארץ ישראל, ירושלים תשל"ז.<br />
—. "עיונים ראשונים בלשון חכמים המשתקפת בכתב-יד רומי 32 לספרי במדבר", תעודה, ג, תל-<br />
אביב תשמ"ג,<br />
עמ' 165-139.<br />
—. "שתי תופעות בדקדוק הפועל בסורית של ארץ-ישראל", מחקרים בלשון, ב-ג, ירושלים<br />
תשמ"ז, עמ'<br />
.126-111<br />
גינזברג, ח"א. "בשולי תרגום ארץ ישראל", תרביץ ה (תרצ"ד),<br />
עמ' 383-381.<br />
גינצבורג, ל'. גנזי שעכטער: קטעי מדרש והגדה מן הגניזה שבמצרים, ניו יורק תרפ"ח.<br />
—. שרידי הירושלמי מן הגניזה אשר במצרים, ניו יורק תרס"ט.<br />
הנמן, ג'. תורת הצורות של לשון המשנה, תל אביב תש"ם.<br />
זוסמן, י'. "שרידי תלמוד בגניזה", תעודה, ג, תל-אביב תשמ"ג, עמ' 31-21.<br />
טוב, ע'. ביקורת נוסח המקרא, ירושלים תשנ"ז.<br />
טובי, י'. "על מסורת לשון חכמים בשירה העברית בימי הביניים", לשוננו לז (תשל"ג), עמ'<br />
.153-137<br />
טל, א'. "בירורים בארמית של ארץ ישראל: כינוי הרמז", לשוננו מד (תש"ם), עמ'<br />
.65-43<br />
—. "הדיאלקטים של הארמית בארץ והתרגום ה'ירושלמי' לתורה", דברי הקונגרס העולמי<br />
התשיעי למדעי היהדות, ישיבות מרכזיות, ירושלים תשמ"ח,<br />
עמ' 21-13.<br />
.—<br />
מקור לצורותיו ברובדי הארמית היהודית בארץ ישראל", מחקרי לשון מוגשים לזאב בן-<br />
חיים בהגיעו לשיבה, בעריכת משה בר-אשר ואחרים, ירושלים תשמ"ג,<br />
עמ' 218-201.<br />
—. לשון התרגום לנביאים ראשונים ומעמדה בכלל ניבי הארמית, תל-אביב תשל"ה.<br />
—. "מילון חדש לארמית היהודית של ארץ ישראל", תרביץ ס (תשנ"א), עמ'<br />
.287-277<br />
.—<br />
"רבדים בארמית היהודית של ארץ ישראל: הנו"ן המוספת כאמת מידה", לשוננו מג<br />
(תשל"ט),<br />
עמ' 184-165.<br />
יהלום י' וסוקולוף, מ'. שירת בני מערבא: שירים ארמיים של יהודי ארץ ישראל בתקופה<br />
הביזנטית, ירושלים תשנ"ט.<br />
122
יהלום, י'. "סופיות הפועל בארמית של יהודי ארץ ישראל", חקרי עבר וערב מוגשים ליהושע בלאו,<br />
בעריכת ח' בן-שמאי, תל אביב תשנ"ג,<br />
עמ' 340-331.<br />
.—<br />
ייבין, י'. מסורת הלשון העברית המשתקפת בניקוד הבבלי, ירושלים תשמ"ה.<br />
ילון, ח'. פרקי לשון, ירושלים תשל"א.<br />
לויאס, ק'. דקדוק הארמית הגלילית לשפת התלמוד הירושלמי והמדרשים, ניו יורק תשמ"ו.<br />
לוינגר, ד"ש. "שרידים חדשים מירושלמי פסחים פרק ה' ו' ז'", ספר היובל לכבוד אלכסנדר<br />
מארכס, ניו-יורק תש"י, עמ' רלז-רפג.<br />
לונד, ג'. תיאור התחביר של החלקים הלא מתורגמים על פי קודכס ניאופיטי, עבודת מוסמך,<br />
האוניברסיטה העברית, תשמ"א.<br />
ליברמן, ש'. הירושלמי כפשוטו, ירושלים תרצ"ה.<br />
—. הלכות הירושלמי לרבינו משה בן מימון, ניו יורק תש"ח.<br />
יוונית ויוונות בארץ ישראל, ירושלים תשכ"ג.<br />
—. תוספתא כפשוטה, א-י, ניו יורק תשט"ו-תשמ"ח.<br />
—. "תיקוני ירושלמי א", תרביץ ב (תרצ"א),<br />
עמ' 114-106.<br />
—. תוספת ל"תיקוני ירושלמי ה", תרביץ ד (תרצ"ג), עמ'<br />
—. "תיקוני ירושלמי ו", תרביץ ד (תרצ"ג), עמ'<br />
.293<br />
.379-377<br />
מוסקוביץ, ל'. הטרמינולוגיה של הירושלמי, עבודת ד"ר, האוניברסיטה העברית, תשמ"ח.<br />
—. "ויידא אמרה דא", עטרה לחיים: מחקרים בספרות התלמודית והרבנית לכבוד פרופסור חיים<br />
זלמן דימיטרובסקי, בעריכת ד' בויארין, ירושלים תש"ס, עמ'<br />
מור, א'. מילות הצגה בלשון חז"ל על-פי כתב-יד רומי<br />
אוניברסיטת תל אביב, תשס"ד.<br />
.129-144<br />
32<br />
לספרי במדבר, עבודת מוסמך,<br />
מורג ש' וקארה, י'. ארמית בבלית במסורת תימן, עדה ולשון, כד, ירושלים תשס"ב.<br />
מורשת, מ'. לקסיקון הפועל שנתחדש בלשון התנאים, רמת גן תשמ"א.<br />
נוה, י'. על פסיפס ואבן, ירושלים תשל"ח.<br />
סוקולוף, מ'. "העברית של בראשית רבה לפי כתב יד ותיקן<br />
,"30<br />
לשוננו לג (תשכ"ט), עמ'<br />
,42-25<br />
.279-270 ,149-135<br />
—. קטעי בראשית רבה מן הגניזה, ירושלים תשמ"ב.<br />
עסיס, מ'. "קטע של ירושלמי סנהדרין", תרביץ מו (תשל"ז),<br />
עמ' 90-29.<br />
—. הערך<br />
"תלמוד ירושלמי", האנציקלופדיה העברית, כרך לב, ירושלים תשמ"א.<br />
פלורנטין, מ'. קוים במערכת הפועל של הארמית השומרונית, עבודת מוסמך, אוניברסיטת תל<br />
אביב, תשמ"ב.<br />
פסברג, ש'. "עיונים בארמית של שרידי התרגום הארץ-ישראלי לאור חומר משווה", דברי<br />
הקונגרס העולמי התשיעי למדעי היהדות, חטיבה ד, כרך א, ירושלים תשמ"ז,<br />
עמ' 22-17.<br />
פרי, י'. תורת הצורות של הארמית הגלילית על פי שרידי התרגום הארצישראלי, עבודת מוסמך,<br />
אוניברסיטת תל אביב, תשל"ז.<br />
פרידמן, ש"י. "אנא מן יומוי = אנא מן יומיי ('מימיי'): לתצורת הכינוי החבור בארמית הגלילית",<br />
מחקרים בלשון, ב-ג, בעריכת מ' בר-אשר, ירושלים תשמ"ז,<br />
פרנקל, ז'. מבוא הירושלמי, ברסלאו תר"ל.<br />
עמ' 215-207.<br />
123
קוטשר, י'. "ביצוע תנועות i<br />
u בתעתיקי העברית המקראית בארמית גלילית ובלשון חז"ל", ספר<br />
זכרון לבנימין דה-פריס, בעריכת ע"צ מלמד, ירושלים תשכ"ט, עמ' 251-218.<br />
"הארמית של השומרונים", תרביץ לז (תשכ"ח), עמ' 419-397.<br />
—. הלשון והרקע הלשוני של מגילת ישיעהו השלמה ממגילות ים המלח, ירושלים תשי"ט.<br />
—. "לשונן של האיגרות העבריות והארמיות של בר כוסבה ובני דורו", לשוננו כה, עמ' 133-117.<br />
,63-53<br />
"מחקרים בארמית גלילית", תרביץ כא (תש"י), עמ' 205-192;<br />
(תשי"ב), עמ'<br />
כב (תשי"א), עמ'<br />
עמ' 133-125.<br />
עמ' 511-499.<br />
.60-35<br />
192-185; כג<br />
קימרון, א'. ארמית מקראית, ירושלים תשנ"ג.<br />
רבינוביץ, צ"מ. "קטע של משנה וירושלמי שביעית", בר אילן ב (תשכ"ד),<br />
"שרידי ירושלמי מתוך הגניזה", ספר זיכרון לחנוך ילון, רמת גן תשל"ד,<br />
.36<br />
.—<br />
.—<br />
.—<br />
שרמר, ע'. "עוד פירור לשרידי הירושלמי", עלי ספר יט (תשס"א), עמ'<br />
ששר, י'. כתב יד ששון 507<br />
האוניברסיטה העברית, תשמ"ג.<br />
ומקומו בהתהוות נוסח המסורה הטברייני המקובל, עבודת ד"ר,<br />
Bacher, W. “Rabbanan et Rabbanin”, RÉJ 65 (1913), pp. 32-39.<br />
Bauer, H. & Leander, P. Grammatik des Biblisch-aramäischen, Halle 1927.<br />
—. Historische Grammatik der Hebräischen Sprache, Halle 1922.<br />
Beyer, K. Die aramäischen Texte vom Toten Meer, Göttingen 1984.<br />
Brockelmann, C. Lexicon Syriacum, 2nd ed., Halle 1928.<br />
Cowley, A. E. The Samaritan Liturgy, Oxford 1909.<br />
Dalman, G. Die Worte Jesu, 2nd. ed., Leipzig 1930.<br />
—. Grammatik des jüdisch-palästnischen Aramäisch, 2nd ed., Leipzig 1905.<br />
Díez Macho, A. “L’usage de la troisième personne au lieu de la première dans le Targum”, Mélanges<br />
Dominique Barthélemy, P. Cassetti et. al. (ed), Fribourg-Göttingen, 1981, pp. 62-89.<br />
Drower, E. S. and Macuch, R. A Mandaic Dictionary, Oxford 1963.<br />
Fassberg, S. E. “Lamed-Yodh Verbs in Palestinian Targumic Aramaic”, Studia Aramaica: New<br />
Sources and New Approaches, M. J. Geller, J. C. Greenfield & M. P. Weitzman (eds.), Oxford<br />
1995, pp. 43-52.<br />
—. A Grammar of the Palestinian Targum Fragments from the Cairo Genizah, Atlanta 1990.<br />
Florentin, M. “The Object Suffixes in Samaritan Aramaic and the Modes of their Attachment to the<br />
Verb”, Abr-Naharain 29 (1991), pp. 67-82.<br />
—. Late Samaritan Hebrew, Leiden 2005.<br />
Friedman, M. A. Jewish Marriage in Palestine, vol. 1, Tel-Aviv 1980; vol. 2, Tel-Aviv 1981.<br />
Geiger, A. Lehr- und Lesebuch zur Sprache der Mischna, Breslau 1845.<br />
Golomb, D. M. A Grammar of Targum Neofiti, Chico 1985.<br />
Katsh, A. “A Genizah Fragment of Talmud Yerushalmi in the Antonin Collection of the Saltykov-<br />
Shchedrn Library in Leningrad”, JQR 71 (1980-81), pp. 181-184.<br />
Kaufman, S. The Akkadian Influences on Aramaic, Chicago 1984.<br />
124
Krauss, S. Griechische und Lateinische Lehnwörter im Talmud, Midrasch und Targum, vol. 1:<br />
Grammatik, Leipzig 1898; vol. 2: Wörterbuch, Leipzig 1899.<br />
Kutscher, E. Y. “The Language of the Genesis Apocryphon: A Preliminart Study”, Scripta<br />
Hierosolymitana, vol. 4, Jerusalem 1958, pp. 1-35.<br />
—. “Two ‘Passive’ Constructions in Aramaic in the Light of Persian”, Proceedings of the<br />
International Conference on Semitic Studies held in Jerusalem, 19-23 July 1965, Jerusalem 1969,<br />
pp. 132-151.<br />
Lund, J. A. “The First Person Singular Past Tense of the Verb הוה in Jewish Palestinian Aramaic”,<br />
Maarav 4 (1987), pp. 191-199.<br />
Macuch, R. Grammatik des Samaritanischen Aramäisch, Berlin 1982.<br />
Morag, Sh. “Εφφαθά (Mark VII.34): Certainly Hebrew, Not Aramaic?”, JSS 17 (1972), pp. 198-202.<br />
—. Vocalised Talmudic Manuscripts in the Cambridge Genizah Collections, Cambridge 1988.<br />
Müller-Kessler, Ch. Grammatik des Christlich-Palästnisch-Aramäischen, Hildesheim 1991.<br />
Muraoka, T. & Porten, B. A Grammar of Egyptian Aramaic, Leiden 1998.<br />
Nöldeke, Th. “Bemerkungen zu den aramäischen Inschriften von Sendschirli”, ZDMG 47 (1893), pp.<br />
96-105.<br />
Odeberg, H. The Aramaic Portions of Bereshit Rabba with a Grammar of Galilean Aramaic, Lund<br />
1939.<br />
Reeg, G. Die Ortsnamen Israels nach der rabbinischen Literatur, Wiesbaden 1989.<br />
Schlesinger, M. Das aramäische Verbum im Jerusalemischen Talmud, Berlin 1889.<br />
Schultheß, F. Grammatik des christlich-palästinischen Aramäisch, Tübingen 1924.<br />
Sokoloff, M. A Dictionary of Jewish Palestinian Aramaic of the Byzantine Period, 2nd ed., Ramat Gan<br />
2002.<br />
—. “The Current State of Research on Galilean Aramaic”, JNES 37 (1978), pp. 161-167.<br />
Stevenson, W. B. Grammar of Palestinian Jewish Aramaic, Oxford 1924.<br />
Tal, A. A Dictionary of Samaritan Aramaic, Leiden 2000.<br />
—. “Ms Neophyti 1: the Palestinian Targum to the Pentateuch”, IOS 4 (1974), pp. 31-43.<br />
—. “The Dialects of Jewish Palestinian Aramaic and the Palestinian Targum of the Pentateuch”,<br />
Sefarad 46 (1986), pp. 441-448.<br />
125
TEL AVIV UNIVERSITY<br />
FACULTY OF HUMANITIES<br />
DEPARTMENT OF HEBREW AND SEMITIC LANGUAGES<br />
MORPHOLOGY OF THE ARAMAIC DIALECT IN THE<br />
PALESTINIAN TALMUD<br />
ACCORDING TO GENIZA MANUSCRIPTS<br />
A THESIS SUBMITTED IN PARTIAL FULFILLMENT<br />
OF THE REQUIREMENTS FOR THE DEGREE OF MASTER OF ARTS<br />
AT TEL AVIV UNIVERSITY<br />
BY<br />
SHAI HEIJMANS<br />
SUPERVISED BY<br />
PROF. MOSHE FLORENTIN<br />
JUNE 2005
TABLE OF CONTENTS<br />
Abbreviations . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 6<br />
1. Introduction . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 9<br />
2. List of Geniza Manuscripts . . . . . . . . . . . . . . . . . . 14<br />
PART A: The Pronoun<br />
3. Personal Pronoun . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 18<br />
4. Demonstrative Pronoun of Near Reference . . . . . . . . . . . . . . 22<br />
5. Demonstrative Pronouns of Distant Reference . . . . . . . . . . . . . 26<br />
6. Possessive Pronoun . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 28<br />
7. Object Pronoun . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 28<br />
8. Interrogative Pronoun . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 28<br />
9. Relative Pronoun . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 29<br />
10. Indeterminate Pronoun . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 29<br />
11. Reflexive Pronoun . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 30<br />
12. Reciprocal Pronoun . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 31<br />
PART B: The Noun<br />
13. Inflection of the Noun . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 32<br />
14. Irregular Inflections . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 34<br />
15. Nouns with Possessive Suffixes . . . . . . . . . . . . . . . . . 36<br />
16. Nominal Patterns . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 40<br />
17. Numerals . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 65<br />
PART C: The Verb<br />
18. General Remarks . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 68<br />
19. Perfect . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 72<br />
20. Imperfect . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 78<br />
21. Imperative . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 81<br />
22. Infinitive . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 83<br />
23. Active Participle . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 85<br />
24. Passive Participle . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 90<br />
25. Verba I-n . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 91<br />
26. Verba I-ʾ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 93<br />
27. Verba I-wy . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 96<br />
28. Verba II-wy . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 98<br />
ii
29. Verba Geminata . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 101<br />
30. Verba III-ʾwy . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 102<br />
31. Verbs with Object Suffixes . . . . . . . . . . . . . . . . . . 109<br />
PART D: Particles<br />
32. Adverbs . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 113<br />
33. Prepositions . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 115<br />
34. Conjunctions . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 119<br />
35. Presentative Particle . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 121<br />
36. Interjections . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 121<br />
Bibliography . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 122<br />
iii
Summery<br />
The Aramaic Portions of the Palestinian Talmud are written in Jewish Palestinian Aramaic of the<br />
Amoraic Period (ca. 200-640 CE), also known as “Galilean Aramaic”. Apart from the Palestinian<br />
Talmud, this dialect is known to us from early Midrashim (Genesis Raba, Leviticus Raba and Pesiqta<br />
de-Rav Kahana), as well as from several inscriptions. It resembles the dialect of the Palestinian<br />
Targumim (i.e. the Fragment Targum, Pseudo-Jonathan, Neofiti, and the Targum fragments from the<br />
Geniza), but it is not identical to them. Together with Samaritan Aramaic and Christian-Palestinian<br />
Aramaic these dialects form the Western branch of Middle Aramaic.<br />
Considered by many to be the closest dialect to the one spoken by Jesus, it has attracted, and still<br />
attracts, the attention of many Christian scholars. Despite this attention, substantial research into this<br />
dialect has been neglected, mainly due to the character of the Talmudic texts: linguists often lack the<br />
necessary training in rabbinics in order to understand the Palestinian Talmud, while rabbinic scholars<br />
rarely deal with linguistics. It is therefore not surprising that the first scientific grammar of this dialect,<br />
Gustaf Dalman’s Grammatik des jüdisch-palästnischen Aramäisch, is still the best one available,<br />
although it was printed exactly a century ago.<br />
But understanding the text is not the only problem scholars are confronted with. During the centuries,<br />
the language of the Palestinian Talmud has been altered by copyists, who were more familiar with the<br />
Aramaic dialect of the Babylonian Talmud. In time, the text of the Palestinian Talmud has undergone<br />
extensive changes, which have corrupted its authentic characteristics, resulting in unreliable editions<br />
for linguistic research. As Kutscher has demonstrated, a linguistic description should only be based on<br />
“proto-texts”, i.e. texts which were not influenced by Babylonian Aramaic. For the Palestinian Talmud,<br />
these “proto-texts” are the Geniza fragments: worn out Jewish manuscripts, stored in the attic of a<br />
Synagogue in Cairo for centuries – originally as a transit station before burial – and discovered by<br />
scholars around the beginning of the 20th century.<br />
In this work, I tried to present a comprehensive analysis of the morphology of the Aramaic dialect in<br />
the Palestinian Talmud, based on the Geniza fragments. After a short introduction (pp. 9-13), I deal<br />
with the pronouns (pp. 18-31), the noun (pp. 32-67), the verb (pp. 68-112) and the particles (pp. 113-<br />
121). In each chapter I usually give: (a) a schematic overview of the forms; (b) comments and review<br />
of literature; (c) examples from the texts.<br />
In the following lines I have given a short synopsis of the morphology. Only the main forms are given;<br />
for alternate forms and discussion see the main work.<br />
iv
§ 1 Pronouns<br />
§ 1.1 Personal Pronoun<br />
Sg.<br />
Pl.<br />
1.<br />
אנה “I” אנן “we” 2.m. את “you: אתון “you”<br />
2.f. – –<br />
3.m. הוא “he” אינון “they”<br />
3.f. היא “she” אינין “they”<br />
§ 1.2 Demonstrative Pronoun<br />
(.m) “this” דין, הדין, ההן<br />
(.f) “this” דא, הדה, הא<br />
“these” אלין<br />
ההוא<br />
ההיא<br />
אנון<br />
אינין<br />
“that” (m.)<br />
“that” (f.)<br />
“those” (m.)<br />
“those” (f.)<br />
§ 1.3 Interrogative Pronoun<br />
מן<br />
מה<br />
“which”<br />
“what”<br />
§ 2 The Noun<br />
§ 2.1 Nominal Inflection<br />
Sg.<br />
Pl.<br />
m. abs. יום “day” יומין “days”<br />
cstr. יום “day of” יומי “days of”<br />
det. יומה “the day” יומייה “the days”<br />
f. abs. מלכה “queen” מלכן “queens”<br />
cstr. מלכת “queen of” מלכת “queens of”<br />
det. מלכתה “the queen” מלכתה “the queens”<br />
v
§ 2.2 Nouns with Possessive Suffixes<br />
a) For cstr. forms ending with a consonant (usually m.s., f.s., and f.pl. forms):<br />
Sg.<br />
Pl.<br />
1.<br />
יומי day” “my יומן day” “our 2.m. יומך “your day” יומכון “your day”<br />
2.f. יומיך “your day” –<br />
3.m. יומיה “his day” יומון “their day”<br />
3.f. יומה “her day” –<br />
b) For cstr. forms ending with a vowel (usually m.pl.):<br />
Sg.<br />
Pl.<br />
1.<br />
יומיי days” “my יומינן days” “our 2.m. יומיך “your days” יומיכון “your days”<br />
2.f. – –<br />
3.m. יומוי “his days” יומיהון “their days”<br />
3.f. יומיה “her days” יומיהן “their days”<br />
§ 3 The Verb (paradigm of Pe‘al stem)<br />
§ 3.1 Perfect<br />
Sg.<br />
Pl.<br />
1.<br />
קטל ית killed” “I קטלנן killed” “we 2.m. קטלת “you killed” קטלתון “you killed”<br />
2.f. – –<br />
3.m. קטל “he killed” קטלון “they killed”<br />
3.f. קטלת “she killed” קטלין “they killed”<br />
§ 3.2 Imperfect<br />
Sg.<br />
Pl.<br />
1.<br />
נקטול kill” “I will נקטול kill” “we will 2.m. תקטול “you will kill” תקטלון “you will kill”<br />
2.f. – –<br />
3.m. יקטול “he will kill” יקטלון “they will kill”<br />
3.f. תקטול “she will kill” יקטלן “they will kill”<br />
vi
§ 3.3 Imperative<br />
Sg.<br />
Pl.<br />
2.m. קטול “kill!” קטלון “kill!”<br />
2.f. קטלין “kill!” –<br />
§ 3.4 Infinitive<br />
The noun pattern meqtol is used as an infinitive to the Pe‘al stem; sometimes preceded by l, as<br />
catch”. “to למתפוס<br />
§ 3.5 Participles<br />
For the Active Participle of the Pe‘al stem the pattern qatel (< *qātil) in normally used, less<br />
often q e til (< *qatīl) and qatol. For the Passive participle only the pattern q e til (< *qatīl) is used.<br />
vii
Change language