okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki
okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki
okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
יאצק דוקאי קרח<br />
חלפנו<br />
על פני כרכרה בודדת שחיכתה לנוסעים<br />
שהגיעו ברכבת אקספרס שאחרה. העגלון<br />
לגם מבקבוקון שהוסתר בשרוול מעילו.<br />
הז׳נדרם השומר בחזית תחנת הרכבת הביט באיכר בקנאה.<br />
– כאן זה בא והולך, חודש חם, חודש קר – והרי זה קרוב יותר<br />
לארץ הקרח מאשר וארשה שלכם. מה מושך כל כך במקומות<br />
מסוימים ומה ודוחה במקומות אחרים?<br />
– הא לך!<br />
מדרך המלך שעברה במקביל למסילת הברזל הסתעפו שתי<br />
דרכים, זו משמאל הובילה ישר אל האורות המעטים בחלונות<br />
הקומה השניה והשלישית בבניינים במרכז יקטרינבורג. כל הבתים<br />
שנראו ברחוב הסמוך לתחנת הרכבת נבנו מעץ בתבנית של מלבן<br />
ארוך. הם הזכירו יותר בתי כפר מטים ליפול מאשר חצרות אצולה,<br />
שלא להזכיר את בתי המידות בווארשה; נמוכים, נוטים אל האדמה,<br />
נראים כחפורים למחצה בסוללות עפר רעועות. החלונות הגדולים<br />
היו מוגפים, השלג נדבק לסדקים ולשברים, נח על הגגות השפופים<br />
ויצר צורות חלקות דמויות מדרגות, רוח חלשה נשאה אותו אל<br />
קרנות הרחובות והמעברים בין הבתים. את הדרך עשו בדממה.<br />
– האדון בנדיקט? על מה אדוני מסתכל כל כך? אדוני קבע פגישה<br />
עם מישהו? – פֶ סאר חייך באירוניה רבת משמעות – אני כופה את<br />
עצמי, אדוני יגיד שאני כופה את עצמי.<br />
מחשבת פתע: זה הוא! הוא, הוא, הטורקי המקולל הרי! יצא,<br />
חיכה, נבדק בלי לשאול שאלה, ותחת הפרווה הזאת יכול להיות שיש<br />
לו שתי סכינים, תריסר אקדחים, ואיך הוא מחייך, הוא, הוא!<br />
– אתה נראה לי רזה משהו, אדוני. – פסאר עצר – לא קר כל כך.<br />
– הביט בתשומת לב – אדוני חיוור מאוד. ידו רועדת.<br />
היד שהחזיקה בסיגר הושפלה מיד. להביט בערגה – שם: קבוצת<br />
גברים בעלי פנים גסות, בטח עובדים מאיזה מפעל, הולכים בשוליים<br />
ומחליפים ביניהם הערות קולניות, סצנה גסה מסוגה – להביט בהם,<br />
לא להביט בטורקי, לא להניח לאיש להבין את תחושותיך.<br />
והוא בשלו:<br />
– כאן, מעל רחוב איסֶ טְ סְ קה, יש מסעדה הגונה לגמרי, ואם אדוני<br />
ירשה להזמינו לארוחת בוקר מוקדמת מאוד, תהיה לנו הזדמנות<br />
לדבר בארבע עיניים וארבע אזניים, מה שבאמת בלתי אפשרי אף<br />
פעם ברכבת.<br />
– אך על מה? – נשאל בתקיפות.<br />
הטורקי החמיץ פנים, גידיו הזדקרו מתחת לעורו כפי שקורה בעת<br />
מאמץ רב, הוא הזיז את הסיגר בפיו ושפשף את עורפו.<br />
– הם יכולים לבלבל את המוח על רוחות ועל שגעונות אחרים, אל<br />
אני נמצא בעסק כבר שנים, ראיתי את הזוהר השחור ואת הברק של<br />
קתדרלת ישוע הגואל... אוף, ולאן זה אדוני ממהר כל כך ש...<br />
צעקה קרעה את הכפור היקטרינבורגי – צווחתו הקטועה של<br />
הגוסס – צעקה וצווחה; אדם מת בשעת סערת שלגים לילית.<br />
הביטו בין הבתים ושם תנועה באפלה – דמות אנושית – נמוך<br />
– צורה שחורה מתרוממת ונופלת. מעד. בתוך הבהירות המושלגת<br />
האירו לרגע פניו של נער שחור עיניים – אלוהים ישמור עלינו! – הפה<br />
היה פעור לרווחה, כתם לכלוך על בלט השכם והפנים היו חיוורות<br />
מאוד. היתה זו זרועו שהתרוממה ונפלה. בכף היד היתה אבן שבה<br />
ריסק את גולגלתו של אדם השרוע על הארץ.<br />
שריקה פלחה את הדממה, עץ נסדק. הכל הסתחרר. אונאל טייב<br />
פסאר, מתוח כמו קשת, עם שיניים נעוצות בסיגר ובפרווה פעורה<br />
לרווחה, הניף בשתי ידיו אלה כבדה מעל ראשו. אם יפגע במטרה<br />
ירסק את עצמותיו. הכפור נסדק שוב, מיריית רובה: הראשון מבין<br />
הפועלים התמוטט באמצע הרחוב ופניו נתחבו תוך הקרח. השני<br />
נמנע ממכת האלה של הטורקי. היו להם סכינים. נשמעה ירייה<br />
נוספת. הכל הסתחרר כמו בובה מסתובבת על מקל, תמיד סיבוב<br />
אחד לאחור. הסכינאים הסתתרו באפלת הסמטה תוך מעידות;<br />
האחרון שבהם הפנה את ראשו באימה ובכעס – על עצמו, לעבר<br />
שער הבית בצדו האחר של הרחוב.<br />
כפות הרגליים ניתקו מן הקרקע ורצו אל השער ההוא. אדם<br />
במעיל צהוב החל במנוסה על נפשו.<br />
הרחוב היה רחב, ריק מאדם, שלג נפל בשקט על שלג, רצו דרך<br />
עיר זרה שהסתתרה באפלה, דלתות נעולות, חלונות מוגפים, אף לא<br />
נפש חיה, פנס בודד בקרן רחוב, שאף היא ריקה מאדם, רק איוושת<br />
הרוח, חריקת הקרח תחת הנעליים ונשימה מחרחרת. רודפים אחרי<br />
האיש במעיל צהוב.<br />
הרחוב היה ישר בשעה שירה, אך מתפרש על גבי גבעות שנפרשו<br />
כמו בגלים נעים ללא הרף למעלה-למטה. הוא הופיע ונעלם מאחורי<br />
פסגת הזינוק. הוא חשש שאז יפנה לאנשהו הצידה ויסתתר בצל<br />
– אך לא, הוא המשיך במנוסתו ואפילו לא הביט לעיתים קרובות<br />
לאחור, הייתה לו מטרה מוגדרת, הוא לא ברח עם עיניים עצומות.<br />
הוא הבין הכל, כשהטמפרטורה ירדה כל כך שהנשימה המחרחרת<br />
הפכה לשיעול חונק והכפור התברג אל הגרון כמו נטיף קרח– אך<br />
האיש במעיל הצהוב רץ הלאה היישר אל זרועותיו של הקרח<br />
הגדול.<br />
לאורך השדרה שמעל הנהר בערו כמה פנסים, מעומקו של הרחוב<br />
החוצה שטה לה גם זריחה צהובה; זוהר הקרח התפרץ מבעד השלג<br />
הקפוא ודמדומי השחר הקיצי-חורפי.<br />
תרגם מפולנית: בוריס גֶרּוס<br />
92
Change language