okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki
okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki
אלכסנדר קֹושצ‘יּוב עולמו של הבורח כף היד נדדה שוב אל הפה, הרלי שאפה את העשן בהנאה והביטה בי בעודה נושפת את העשן הצידה. – ספר לי על עצמך בעשר נקודות. – בעשר נקודות? – כן, את הראשונות אפשר להקדיש לנתונים אישיים, את השאר למה שמגדיר אותך כעצמך. עשר נקודות. – טוב – השבתי – עשר נקודות. ואמנם היה צורך להרהר בדבר. זה בודאי רעיון טוב. אולי מישהו צריך אלף נקודות, ואחרים – אין להם מה לומר. אני חושב שהתמקמתי איפשהו באמצע, קרוב יותר לאלה האחרונים. עשר נקודות מוכרחות להספיק. – אני בן שלושים וארבע. זוהי הנקודה הראשונה – אמרתי והרלי הניפה את אצבעה באויר, כמסמנת אחד. – אני עובד בחנות עתיקות, מחבב את זה, אך משתכר מעט. אני מתגורר בגפי, אך איני מביא נשים לביתי, איני מזמין מכרים ואין לי חברים. אני אוכל מה שבא ומתי שבא, לעיתים אפילו במקומות כמו ולוקס-מיל, אך אני נזקק לשלווה יחסית בעת האכילה. נראה שאני אוהב בירה, אך לא זכור לי כלל שהשתכרתי אי פעם. אינני מעשן, אך לא מפריע לי שמישהו מעשן ובלבד שלא יגזים. אני יודע מעט על העולם – מעולם לא הייתי בחוץ לארץ, אפילו לא עזבתי את העיר הזאת. אין לי טלוויזיה, אך אינני מתלונן. אני אוהב לטייל ברחובות ולדמות לעצמי שכולם הם חלקיקי אבק; תנועה אחת של זרם הנהר הגדול והכל מתעופף באוויר במהירות מוגברת פי כמה בכל הכיוונים, אך במוקדם או במאוחר נרגע ונישא באוויר כמו קודם לכן. כמה יש לנו? – שמונה. – אינני יודע מי אני, אינני יודע מה אני עושה פה, אך אני מרגיש שמישהו רוצה משהו ממני, ואני קצת חושש מזה. לעיתים יש לי הרושם שאני נמצא כאן במקרה ושאני אתייבש כמו אצת מים, אם מישהו לא יאסוף אותי בכפות ידיו. אך אני מגזים בוודאי. הרהרתי. הרלי הניפה תשע אצבעות שהצביעו בתשעה כיוונים. – והאחרונה...? – הממ – אמרתי. – אני אוהב ספרים. התחלתי לאהוב אותם לאחרונה. את יודעת במה מדובר: ספרים כמו ספרים. כמו תיבות להצפנת סודות. התיבות שונות. לכמה מהן יש מנעול אחד, לאחדות - קוד גישה, ולאחרות יש עשרה מנעולים וכולם פתוחים או מקולקלים. ומשהו נמצא שם בפנים, אינני מדבר על תוכן, אינטריגה או עלילה. מדובר רק, אם אפשר להגיד... בהוויה של ספרים, בצורת ספר שלובש מה שיש שם. נדמה לי שאני אוהב לכבד את זה ואז, לעזאזל, זה נשמע מטומטם – נאנחתי ושקעתי בהרהורים. זו הייתה חוויה מעניינת. אני בעשר נקודות. אולי לסגל את זה בחיי היום יום? זה היה מבהיר לי כמה עניינים. עשר טיפות מעצמי פעם ביום. – כל הנקודות כללו את המילה ״אבל״, אמרה הרלי והביטה בי כאילו תפסה אותי רוקד לפני מראה בעת לבישת חולצה. – את רואה – משכתי בכתפי – אולי פשוט יש שני צדדים לכל דבר. – אולי. ]...[ היא התכופפה ותלשה כמה פקעות גדולות של צמחיית פרא, השעינה את ידיה על גדם עץ והצמידה את השכם אל קליפת העץ. היא נשארה במצב הזה לרגע ואחר כך הסתובבה אלי. – הבט בעץ הזה. עשיתי כמצוותה. ניגשתי קרוב והבטתי בעץ הבודד שצומח לו באמצע קרחת היער הקטנה. עץ, כפי שעץ אמור להיות, חשבתי - לא גבוה, אך בסיס הגזע היה עבה. אינני מומחה לעצים, בשבילי הכל היה בסדר בעץ הזה. הוא נראה קצת כמו בוק וקצת כמו עץ אלון. היה לו גזע יחיד עם קליפה די מקומטת למטה וחלקה למעלה. כשלושה מטרים מעל האדמה החל העץ להסתעף ויצר כתר שאינו מתפרש על שטח רב מדי, בצורת עגול לא מדויק. שטיחון הברונזה של עלי שלכת נח על האדמה ליד גזע העץ. כמה מהעלים עדיין נמצאו על הענפים, זה כל מה שיכולתי לומר אודות העץ הזה. הבטתי שוב על הרלי. – העץ הזה – היא הצביעה בראשה – הוא אבא שלי. התיישבתי על הדשא. איכשהו לא רציתי לעמוד. הרלי התיישבה לידי, נתמכה בידיה על הברכיים ושילבה את כפות ידיה. ישבנו רגע ארוך כך והבטנו בעץ. רציתי לומר משהו, אך לא הייתי מסוגל להתחיל. העננים חלפו ממש מעל ראשינו באיטיות אך התקדמו בנחישות אל יעדם. הבטתי במשך זמן מה הבטתי בגבול המטושטש של היער. אחר כך השפלתי את מבטי והבטתי בהרלי. היא הביטה לפניה. הבטתי שוב באותו הכיוון – עמד שם עץ, אולי בוק, אולי אלון. עץ בודד באמצע קרחת יער קטנה. היות שגם בהמשך לא הייתי מסוגל לומר דבר ולא רציתי לפגוע בהרלי, שמתי את כף ידי על כף ידה. הוא עומד פה יותר משמונה חודשים. הוא מפחד – היא אמרה בלחש. – אהה – לחשתי גם אני. – ממה? – שמישהו ימצא אותו. שמשהו יקרה לו. – מה, למשל? 88
89 Muza Warszawa 2006 145 × 205 • 448 pages paperback ISBN: 83-7495-048-X Translation rights: Muza – עץ כמו עץ, נראה ברוב המקרים די יציב, אך משהו מסוכן עלול לקרות. הוא יכול, למשל... – הרלי היססה לרגע. – להיגדע, ברק עלול לפגוע בו, הוא עלול ללקות במחלה חלות ואני לא אדע איך להתמודד עם זה. זה ממש מסוכן להיות עץ. בפעם הראשונה חשבתי על כך מהיבט כזה. קשה שלא להסכים. הוצאנו את הכריכים. – חוץ מזה – המשיכה – אבא לא שייך לשום זן עצים שמוכר למדע. ביליתי זמן רב בבדיקת העניין הזה. אין עוד עץ כזה. אינני רוצה שיפול בידיו של מישהו שמתמחה בזה. במקרה זה עלולות לצוץ בעיות, גם כך היו לי בעיות רבות. – אני משער, אמרתי, שבכל הנוגע לתיאורים הפרטיים שלי על אבא שהפך לעץ, אני נמצא באפלה. – היה צורך לחרוש את האדמה, לתמוך בענף ההוא – היא הצביעה על תומכון מהודק היטב שבקצהו העליון הודבק קרש, עליו הונח ענף ארוך יותר מהאחרים. היה עלי להתכופף מעט כדי לראות זאת. הענף צמח מצד הגזע שלא נראה מן הזווית הזאת, גזע שכיסה כלונס עץ אשר ננעץ באדמה. – מלבד זאת, אבא הפך לעץ בצורה הדרגתית. הוא הפך לעץ בצורה בלתי אחידה, בכל מיני איברים בגופו. סבל נורא. הבאתי לו כל מיני דברים, ישבתי איתו... זה היה נורא. לא אמרתי דבר. זה היה חייב להיות נורא. הרלי השעינה את סנטרה על ברכיה, התיישרה אחרי רגע והמשיכה: – הוא הדריך אותי. כל החיים שלנו השתנו ללא הכר, כי הרי צריך היה לשמור הכל בסוד. – איך זה? אתם דיברתם באיזו שהיא צורה? – המשכנו לדבר, למרות שזה איננו דיאלוג רגיל. במידה מסוימת, אנחנו משתמשים במחשבות. – טלפתיה עם עץ... – שקעתי בהרהורים בעודי לועס את הכריך. – לא לגמרי טלפתיה, אך אם לפשט, אפשר לומר כך. מאז שאבא הפך לגמרי לעץ, העניין פשוט יותר. נו, והוא כבר לא סובל, וזה כנראה הדבר החשוב ביותר. הוא חזק, חולה לעיתים רחוקות זה טוב. הרלי הנידה בראשה. – האם הוא מבין את המילים שאנחנו אומרים עכשיו? – שאלתי ליתר בטחון. – אינני חושבת שזה פועל בכיוון הזה. אך הוא שומע מחשבות שמשדרים, כשמלבישים אותן במילים. אני גם שומעת כמה ממחשבותיו. – אני מבין, אמרתי, והחלטתי להיות זהיר בקשר לדברים שעוברים בראשי בנושא זה. – אבא אומר – הרלי הסתובבה אלי, וחיוך על שפתיה – שלא תגזים ושתרגיש בנוח. אתה לא חייב לשלוט במחשבותיך. זה לא מביא לתוצאות טובות. הבטתי בעץ ואחר כך בהרלי והפנמתי את העובדה שאבא שלה שמע את מחשבותי. אך למרות הרצון הטוב, לא הרגשתי חופשי בנסיבות האלה. אני מקווה שהוא הבין אותי. הרלי חייכה. טלפתיה או לא – כאן היינו שלישיה וזהו זה. תרגום מפולנית: בוריס גֶרּוס אלכסנדר קֹושצ‘יּוב עולמו של הבורח
- Page 40 and 41: יואנה רּודְ ניַאנ
- Page 42 and 43: יואנה רּודְ ניַאנ
- Page 44 and 45: ויטולד ברש, קשישט
- Page 46 and 47: ויטולד ברש, קשישט
- Page 48 and 49: אינגה איבאשיוב במב
- Page 50 and 51: אינגה איבאשיוב במב
- Page 52 and 53: אנדז‘יי סְ טָ א
- Page 54 and 55: אנדז‘יי סְ טָ א
- Page 56 and 57: איגנאצי קרפוביץ‘
- Page 58 and 59: איגנאצי קרפוביץ‘
- Page 60 and 61: ווייצ‘ך קוצ‘וק תר
- Page 62 and 63: ווייצ‘ך קוצ‘וק תר
- Page 64 and 65: תומאש ּפיֹונְ ט
- Page 66 and 67: תומאש ּפיֹונְ ט
- Page 68 and 69: קשישטוף וארְ גָה
- Page 70 and 71: קשישטוף וארְ גָה
- Page 72 and 73: דורותה מאסלובסקה ש
- Page 74 and 75: בר ׳צימעס׳. הברמנ
- Page 76 and 77: מיכאל ויטקֹובסקי ב
- Page 78 and 79: מיכאל ויטקֹובסקי ב
- Page 80 and 81: יארוסלאב מאשלאנק ב
- Page 82 and 83: יארוסלאב מאשלאנק ב
- Page 84 and 85: סילביה חוטניק אטלס-
- Page 86 and 87: סילביה חוטניק אטלס-
- Page 88 and 89: אלכסנדר קֹושצ‘יּו
- Page 92 and 93: יאצק דוקאי קרח 90 Photo
- Page 94 and 95: יאצק דוקאי קרח חלפנ
- Page 96 and 97: Czarne Wołowiec 11 PL 38-307 Sęko
- Page 98 and 99: כתובת סניף המכון בק
89<br />
Muza<br />
Warszawa 2006<br />
145 × 205 • 448 pages<br />
paperback<br />
ISBN: 83-7495-048-X<br />
Translation rights: Muza<br />
– עץ כמו עץ, נראה ברוב המקרים די יציב, אך משהו מסוכן עלול<br />
לקרות. הוא יכול, למשל... – הרלי היססה לרגע. – להיגדע, ברק<br />
עלול לפגוע בו, הוא עלול ללקות במחלה חלות ואני לא אדע איך<br />
להתמודד עם זה. זה ממש מסוכן להיות עץ.<br />
בפעם הראשונה חשבתי על כך מהיבט כזה. קשה שלא להסכים.<br />
הוצאנו את הכריכים.<br />
– חוץ מזה – המשיכה – אבא לא שייך לשום זן עצים שמוכר<br />
למדע. ביליתי זמן רב בבדיקת העניין הזה. אין עוד עץ כזה. אינני<br />
רוצה שיפול בידיו של מישהו שמתמחה בזה. במקרה זה עלולות<br />
לצוץ בעיות, גם כך היו לי בעיות רבות.<br />
– אני משער, אמרתי, שבכל הנוגע לתיאורים הפרטיים שלי על<br />
אבא שהפך לעץ, אני נמצא באפלה.<br />
– היה צורך לחרוש את האדמה, לתמוך בענף ההוא – היא<br />
הצביעה על תומכון מהודק היטב שבקצהו העליון הודבק קרש,<br />
עליו הונח ענף ארוך יותר מהאחרים. היה עלי להתכופף מעט כדי<br />
לראות זאת. הענף צמח מצד הגזע שלא נראה מן הזווית הזאת,<br />
גזע שכיסה כלונס עץ אשר ננעץ באדמה. – מלבד זאת, אבא הפך<br />
לעץ בצורה הדרגתית. הוא הפך לעץ בצורה בלתי אחידה, בכל מיני<br />
איברים בגופו. סבל נורא. הבאתי לו כל מיני דברים, ישבתי איתו...<br />
זה היה נורא.<br />
לא אמרתי דבר. זה היה חייב להיות נורא. הרלי השעינה את<br />
סנטרה על ברכיה, התיישרה אחרי רגע והמשיכה:<br />
– הוא הדריך אותי. כל החיים שלנו השתנו ללא הכר, כי הרי<br />
צריך היה לשמור הכל בסוד.<br />
– איך זה? אתם דיברתם באיזו שהיא צורה?<br />
– המשכנו לדבר, למרות שזה איננו דיאלוג רגיל. במידה מסוימת,<br />
אנחנו משתמשים במחשבות.<br />
– טלפתיה עם עץ... – שקעתי בהרהורים בעודי לועס את הכריך.<br />
– לא לגמרי טלפתיה, אך אם לפשט, אפשר לומר כך. מאז שאבא<br />
הפך לגמרי לעץ, העניין פשוט יותר. נו, והוא כבר לא סובל, וזה<br />
כנראה הדבר החשוב ביותר. הוא חזק, חולה לעיתים רחוקות זה<br />
טוב. הרלי הנידה בראשה.<br />
– האם הוא מבין את המילים שאנחנו אומרים עכשיו? – שאלתי<br />
ליתר בטחון.<br />
– אינני חושבת שזה פועל בכיוון הזה. אך הוא שומע מחשבות<br />
שמשדרים, כשמלבישים אותן במילים. אני גם שומעת כמה<br />
ממחשבותיו.<br />
– אני מבין, אמרתי, והחלטתי להיות זהיר בקשר לדברים<br />
שעוברים בראשי בנושא זה.<br />
– אבא אומר – הרלי הסתובבה אלי, וחיוך על שפתיה – שלא<br />
תגזים ושתרגיש בנוח. אתה לא חייב לשלוט במחשבותיך. זה לא<br />
מביא לתוצאות טובות.<br />
הבטתי בעץ ואחר כך בהרלי והפנמתי את העובדה שאבא שלה<br />
שמע את מחשבותי. אך למרות הרצון הטוב, לא הרגשתי חופשי<br />
בנסיבות האלה. אני מקווה שהוא הבין אותי. הרלי חייכה. טלפתיה<br />
או לא – כאן היינו שלישיה וזהו זה.<br />
תרגום מפולנית: בוריס גֶרּוס<br />
אלכסנדר קֹושצ‘יּוב עולמו של הבורח
Change language