okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki
okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki
okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
אלכסנדר קֹושצ‘יּוב עולמו של הבורח<br />
כף היד<br />
נדדה שוב אל הפה, הרלי שאפה את העשן<br />
בהנאה והביטה בי בעודה נושפת את<br />
העשן הצידה.<br />
– ספר לי על עצמך בעשר נקודות.<br />
– בעשר נקודות?<br />
– כן, את הראשונות אפשר להקדיש לנתונים אישיים, את השאר<br />
למה שמגדיר אותך כעצמך. עשר נקודות.<br />
– טוב – השבתי – עשר נקודות.<br />
ואמנם היה צורך להרהר בדבר. זה בודאי רעיון טוב. אולי<br />
מישהו צריך אלף נקודות, ואחרים – אין להם מה לומר. אני חושב<br />
שהתמקמתי איפשהו באמצע, קרוב יותר לאלה האחרונים. עשר<br />
נקודות מוכרחות להספיק.<br />
– אני בן שלושים וארבע. זוהי הנקודה הראשונה – אמרתי<br />
והרלי הניפה את אצבעה באויר, כמסמנת אחד. – אני עובד בחנות<br />
עתיקות, מחבב את זה, אך משתכר מעט. אני מתגורר בגפי, אך איני<br />
מביא נשים לביתי, איני מזמין מכרים ואין לי חברים. אני אוכל<br />
מה שבא ומתי שבא, לעיתים אפילו במקומות כמו ולוקס-מיל, אך<br />
אני נזקק לשלווה יחסית בעת האכילה. נראה שאני אוהב בירה, אך<br />
לא זכור לי כלל שהשתכרתי אי פעם. אינני מעשן, אך לא מפריע<br />
לי שמישהו מעשן ובלבד שלא יגזים. אני יודע מעט על העולם –<br />
מעולם לא הייתי בחוץ לארץ, אפילו לא עזבתי את העיר הזאת. אין<br />
לי טלוויזיה, אך אינני מתלונן. אני אוהב לטייל ברחובות ולדמות<br />
לעצמי שכולם הם חלקיקי אבק; תנועה אחת של זרם הנהר הגדול<br />
והכל מתעופף באוויר במהירות מוגברת פי כמה בכל הכיוונים, אך<br />
במוקדם או במאוחר נרגע ונישא באוויר כמו קודם לכן. כמה יש<br />
לנו?<br />
– שמונה.<br />
– אינני יודע מי אני, אינני יודע מה אני עושה פה, אך אני מרגיש<br />
שמישהו רוצה משהו ממני, ואני קצת חושש מזה. לעיתים יש לי<br />
הרושם שאני נמצא כאן במקרה ושאני אתייבש כמו אצת מים, אם<br />
מישהו לא יאסוף אותי בכפות ידיו. אך אני מגזים בוודאי.<br />
הרהרתי. הרלי הניפה תשע אצבעות שהצביעו בתשעה כיוונים.<br />
– והאחרונה...?<br />
– הממ – אמרתי. – אני אוהב ספרים. התחלתי לאהוב אותם<br />
לאחרונה. את יודעת במה מדובר: ספרים כמו ספרים. כמו<br />
תיבות להצפנת סודות. התיבות שונות. לכמה מהן יש מנעול<br />
אחד, לאחדות - קוד גישה, ולאחרות יש עשרה מנעולים וכולם<br />
פתוחים או מקולקלים. ומשהו נמצא שם בפנים, אינני מדבר על<br />
תוכן, אינטריגה או עלילה. מדובר רק, אם אפשר להגיד... בהוויה<br />
של ספרים, בצורת ספר שלובש מה שיש שם. נדמה לי שאני אוהב<br />
לכבד את זה ואז, לעזאזל, זה נשמע מטומטם – נאנחתי ושקעתי<br />
בהרהורים. זו הייתה חוויה מעניינת. אני בעשר נקודות. אולי לסגל<br />
את זה בחיי היום יום? זה היה מבהיר לי כמה עניינים. עשר טיפות<br />
מעצמי פעם ביום.<br />
– כל הנקודות כללו את המילה ״אבל״, אמרה הרלי והביטה בי<br />
כאילו תפסה אותי רוקד לפני מראה בעת לבישת חולצה.<br />
– את רואה – משכתי בכתפי – אולי פשוט יש שני צדדים לכל דבר.<br />
– אולי.<br />
]...[<br />
היא התכופפה ותלשה כמה פקעות גדולות של צמחיית פרא,<br />
השעינה את ידיה על גדם עץ והצמידה את השכם אל קליפת העץ.<br />
היא נשארה במצב הזה לרגע ואחר כך הסתובבה אלי.<br />
– הבט בעץ הזה.<br />
עשיתי כמצוותה. ניגשתי קרוב והבטתי בעץ הבודד שצומח לו<br />
באמצע קרחת היער הקטנה. עץ, כפי שעץ אמור להיות, חשבתי -<br />
לא גבוה, אך בסיס הגזע היה עבה. אינני מומחה לעצים, בשבילי<br />
הכל היה בסדר בעץ הזה. הוא נראה קצת כמו בוק וקצת כמו<br />
עץ אלון. היה לו גזע יחיד עם קליפה די מקומטת למטה וחלקה<br />
למעלה. כשלושה מטרים מעל האדמה החל העץ להסתעף ויצר כתר<br />
שאינו מתפרש על שטח רב מדי, בצורת עגול לא מדויק. שטיחון<br />
הברונזה של עלי שלכת נח על האדמה ליד גזע העץ. כמה מהעלים<br />
עדיין נמצאו על הענפים, זה כל מה שיכולתי לומר אודות העץ הזה.<br />
הבטתי שוב על הרלי.<br />
– העץ הזה – היא הצביעה בראשה – הוא אבא שלי.<br />
התיישבתי על הדשא. איכשהו לא רציתי לעמוד. הרלי התיישבה<br />
לידי, נתמכה בידיה על הברכיים ושילבה את כפות ידיה. ישבנו<br />
רגע ארוך כך והבטנו בעץ. רציתי לומר משהו, אך לא הייתי מסוגל<br />
להתחיל. העננים חלפו ממש מעל ראשינו באיטיות אך התקדמו<br />
בנחישות אל יעדם.<br />
הבטתי במשך זמן מה הבטתי בגבול המטושטש של היער. אחר<br />
כך השפלתי את מבטי והבטתי בהרלי. היא הביטה לפניה. הבטתי<br />
שוב באותו הכיוון – עמד שם עץ, אולי בוק, אולי אלון. עץ בודד<br />
באמצע קרחת יער קטנה.<br />
היות שגם בהמשך לא הייתי מסוגל לומר דבר ולא רציתי לפגוע<br />
בהרלי, שמתי את כף ידי על כף ידה.<br />
הוא עומד פה יותר משמונה חודשים. הוא מפחד – היא אמרה<br />
בלחש.<br />
– אהה – לחשתי גם אני. – ממה?<br />
– שמישהו ימצא אותו. שמשהו יקרה לו.<br />
– מה, למשל?<br />
88
Change language