okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki
okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki
מיכאל ויטקֹובסקי ברברה רַ דז‘יווִילּובְ נָה מִ יאבֹוזְ ‘נֹו-שְ צַ ‘קֹובָ ה במשך כל ימי הקומונה, ידע כל אחד ביאבוֹז׳נו- שצ׳׳קובה שכשרוצים לקנות וודקה לפני אחת בצהרים – הולכים לברברה רדז׳יווילובנה. קנייה, מכירה, דולרים, רובלים – לרדז׳יווילובנה. כשרוצים למשכן משהו - זהב – לרדז׳יווילובנה. אחח, כמו לפטרונית הקדושה של הכסף! אבל אז עוד לא קראו לי בשמה של מופקרת זו, אלא פשוט - אדון הּוּברט. ולברברה רדז׳יווילובנה היה בית-עבוט ברחוב יאגְ יֶילוֹנְ סקה )איזה צירוף-מקרים!(, הרחוב הראשי היוצא מתחנת הרכבת, ובפאתי שצ׳קובה – חצי-תאום יפהפה... יפהפה! הכול קוֹם-איל-פוֹ! בניין מטופח, ייצוגי ומסודר, נקי. עם )חצי( חנייה מקורה, )חצי( גינה, דלת עשויה לבני זכוכית, סטנדרט דה- לוקס, מרפסת קטנה, עמודים קטנים, וקירות מצופים במוזאיקות יפהפיות עשויות מצלחות מנופצות. אבל לא סתם – כפי שהיו עושים בשנות השישים – מצועצעות שכאלה, אלא רק שחורות ולבנות לסירוגין. אפשר היה להרכיב מזה מגוון דוגמאות, כמו סמלים של קלפים, למשל, יהלום, לב, ״הֶ רְ ץ״ היו קוראים לזה בשְ לֶ זית, הרי לכם. פיסות שברים ניתן היה לקנות בקנטינות במקומות העבודה, יש לי את הדגם הראשון שלהם, הנקרא ״הוליווד מאוחר״ או ״גְ יירֶ ק מאוחר״ בעוד שהפיסות שנלקחו מ״כל דבר שרק נשבר״ היו ״סגנון מוקדם״. והארכיטקטורה כונתה ״בול-עץ פולני״. אפילו פרח האצולה של יאבוז׳נו נמצא בין בולי העץ, על אחד השברים. יום טוב, שכן, יום טוב... אבל את בול העץ הגדול ביותר והשבר המובחר ביותר יש להוא, נו... בדיוק. אני נאנח. הברונטי. ברו-נטי. אלמלא הירקן המקומי, שעשה מחטף בוועדה המחוזית והקים איזה עשרים חממות, הייתי אני האיש העשיר ביאבוז׳נו כולה. אבל לוֹ הייתה חנות ירקות, ובאותם ימים זו לא הייתה רק חנות לממכר ירקות, אלא חנות שהיה בה הכל - גומי לעיסה עגול, מרק כרוב בבקבוק )איכס!( אפילו אפשר היה לקנות שם נעליים חד-פעמיות, כאלו מנייר. וככה גם נראו הירקות שלו. בכל יום ראשון היה מגיע עם הפז׳ו שלו לכנסייה במעיל פרווה שחור, כובע פרווה מבריה״מ, עטוף כולו שאפשר היה לצרוח! שיהיה לי בריא! שיני זהב הוא השיג לעצמו, חליפת טריינינג, אוי, הולך לו! לא יכולתי להתרכז, שיחקתי בעצבנות במפתחות האוטו מתחת לספסל. ומה שיותר גרוע, תמיד הייתי מחלל קודש והתפללתי אל הבתולה מריה שתשלח לו סרטן! אני אדם מאמין מאוד, אני אוהב את אלוהים ובמיוחד את אם האלוהים. אז שיהיה כך: סרטן עבורו, ומוות לדודתי אניילה, שלירושה שלה אני מחכה! אבל הוא לא חש כל יראה לאל! היו לו עסקים עם כל ענפי המאפיה, עם הדיסקוטק ״קאנטי״, עם הבר ״רטרו״, בית הקפה ״יאבוז׳ניאנקָ ה״. שנים אחר-כך היו לו עסקים מטונפים עם מועדוני הלילה שבצדי הכבישים, כאלה שבהם העלו מופעי ריקודים על עמוד... הוא קנה כמעט את כל רחוב הכבלים )גם: מלשינים(, אבל תגידו אתם: האם לא עדיפה שושלת יאגיילו על כל הירקנים המלשינים האלה? אני לא יכולתי להרשות לעצמי לפתוח אפילו דוכן ירקות. אבלבשביל מה יש ראש?! נסעתי לנְ יֶוויואדוב. שרב, אני הולך, נותן קפה כדי להגיע למנהל. רק שהוא רצה הקצאה של לִ בנות-אוויר, אז שוב אני נוסע למנהל המפעל לחומרי בניין, מחנה את ״מאלוך״, המכונית הקטנה שלי, הולך, נותן קפה כדי להגיע אליו. איזה חום. והוא אומר: לך קיבינימט, אין לי. אבל אני הכרתי מישהו בתחום חליפות-צלילה לילדים מסוג ״ּבוֹּבוֹ״ ואני אומר לו שככה וככה, והנה יש לי חליפות-צלילה. אוהו! אישתי תשמח! בשביל חליפות הצלילה האלה הייתי צריך קודם כל לסדר לי איזה אמבט עקום, שיצא מהמחזור. וכך קניתי לי לבסוף את הטריילר. N126, ״מאלוך״ יכולה לסחוב. וכל זה קרה כבר באמצע שנות השמונים. בתכנית ״פנורמה״ אמרה זדז׳יסלבה גּוצָ ה שצפוי לנו מזג-אוויר סוער במשך זמן ממושך ולהקת ״לומבארד״ הוסיפה והמחישה זאת בביצוע השיר ״מזג אוויר טלוויזיוני״. היא הכריזה ב״פנורמה״ על בוא החורף, בוא הליל, הלילה השחור של שנות השמונים. אנשים התחילו להצטייד בסיפוֹנים, טריילרים וגיגיות פלסטיק ממזרח גרמניה לרחיצת תינוקות. אספו את כל אלו והתחילו לבנות תיבה. כדי להמתין בסבלנות. מכרים שאלו אותי, מה קרה לך הוברט, במזג האוויר הסוער הזה אתה מתכונן לנסוע ליוגוסלביה לחופשה? זמנים כל-כך קשים ואתה לוקח לך פסק-זמן? חה, חה, חה! איזה פסק-זמן? מי דיבר בכלל על פסק-זמן? עסק! ע-סק, אומר לכם משהו? עסק גסטרונומי מסוג ג׳, מסעדנות זעירה כמו שאומרים, טוסטים, צ׳יפסים, נקניקיות – אצל רדז׳יווילובנה הכי טוב, כפי שכולם יודעים. )תרצו בצל קצוץ על זה?( העיקרון הבסיסי של עסקי הטוסטים? לדחוף לאנשים שמן ישן ומשומש, לחמניות מוארכות שנקלו מחדש בתנור, גבינה מגורדת שאי אפשר לומר עליה משהו טוב, פטריית יער שמי יודע מהיכן לוקטה ולסיום שופכים קטשופ מדולל במים – וכל זה מתחלף בכסף אמיתי )שלוש שמונים בבקשה(. בכל הנוגע לפטריות – לא הייתי מנסה אותן בעצמי, אבל בני אדם לא חזירים – יאכלו הכל. וכל הכסף הזה שעד לא מזמן לא היה ממש אמיתי, וגרוע מכך, בכל רגע יכול היה להתחיל להתמוסס לך מול העיניים – גם הוא לא היה התחנה הסופית של העסק. את הכסף צריך היה להמיר מהר ככל הניתן במטילי זהב ולנעול בכספות עשויות פלדה מקורית תחת שמירה צמודה. )איזה רוטב תרצו? שום, פיקנטי, עדין, קטשופ, חרדל?( – לחכך את הידיים בהנאה! 76
77 W.A.B. Warsaw 2007 123 × 195 • 256 pages paperback ISBN 978-83-7414-328-8 Translation rights: W.A.B. רק הפלדה והזהב אפשרו לשמר, ולו לרגע, את ההון שנצבר, שעבר באמצעות הכסף מטמורפוזה ממים ופטריות יער לעפרות מתכת בטוחות יותר. כי הכסף הגדול טמון בחשמל, במים: ללא צינור או כבל, ינוד ללא מטרה אנה ואנה, ויהיה מונע על ידי איזושהי חרדה פנימית, חסר-רסן כמו נער מתבגר. ומדוע שלא תשחה הכספת שלנו לחוף מבטחים )יש עשרים אגורות בבקשה?( לכל עסק יש בסופו של דבר אותו טבע – לתת חרא, לא חשוב איזה, להרוויח על זה מעט, אבל בכמויות כאלה, שאפילו את המעט הזה, את ה״כמעט כלום״ הזה, ניתן יהיה להמיר אחר-כך להון פעוט בדמות מטיל זהב או חופן שטרי דולרים המונחים בתוך כספת. שאפשר יהיה להוציאם בלילה ולהביט בהם, אולי גם ללטף, לנשק, להריח וכולי. )עוד משהו לגברתי הנכבדה?( אומר כך: הייתי הולך בנעלי ״רילקס״, שותה קפה בדורלקס, מעיף מבט בשעון דיגיטלי )עם מחשבון(, רכשתי לי ״מאלּוך״ משומשת מדגם סהרה, התקנתי לי על הגג את אחת מאנטנות הלווין הראשונות ביאבוז׳נו – הרי לכם הווידוי שלי על חטאי הצרכניים, מימי ילדותי. חוץ מזה, עד נפילת הקומוניזם היו העסקים בדוכני הנקניקיות די חלשים. תרגום מפולנית: עילי הלפרן מיכאל ויטקֹובסקי ברברה רַ דז‘יווִילּובְ נָה מִ יאבֹוזְ ‘נֹו-שְ צַ ‘קֹובָ ה
- Page 28 and 29: יוזף חן שחקן הפינג-
- Page 30 and 31: יוזף חן שחקן הפינג-
- Page 32 and 33: ברֹוניסלב שְ וויד
- Page 34 and 35: ברֹוניסלב שְ וויד
- Page 36 and 37: אַ גַתָ ה טּושינ
- Page 38 and 39: אַ גַתָ ה טּושינ
- Page 40 and 41: יואנה רּודְ ניַאנ
- Page 42 and 43: יואנה רּודְ ניַאנ
- Page 44 and 45: ויטולד ברש, קשישט
- Page 46 and 47: ויטולד ברש, קשישט
- Page 48 and 49: אינגה איבאשיוב במב
- Page 50 and 51: אינגה איבאשיוב במב
- Page 52 and 53: אנדז‘יי סְ טָ א
- Page 54 and 55: אנדז‘יי סְ טָ א
- Page 56 and 57: איגנאצי קרפוביץ‘
- Page 58 and 59: איגנאצי קרפוביץ‘
- Page 60 and 61: ווייצ‘ך קוצ‘וק תר
- Page 62 and 63: ווייצ‘ך קוצ‘וק תר
- Page 64 and 65: תומאש ּפיֹונְ ט
- Page 66 and 67: תומאש ּפיֹונְ ט
- Page 68 and 69: קשישטוף וארְ גָה
- Page 70 and 71: קשישטוף וארְ גָה
- Page 72 and 73: דורותה מאסלובסקה ש
- Page 74 and 75: בר ׳צימעס׳. הברמנ
- Page 76 and 77: מיכאל ויטקֹובסקי ב
- Page 80 and 81: יארוסלאב מאשלאנק ב
- Page 82 and 83: יארוסלאב מאשלאנק ב
- Page 84 and 85: סילביה חוטניק אטלס-
- Page 86 and 87: סילביה חוטניק אטלס-
- Page 88 and 89: אלכסנדר קֹושצ‘יּו
- Page 90 and 91: אלכסנדר קֹושצ‘יּו
- Page 92 and 93: יאצק דוקאי קרח 90 Photo
- Page 94 and 95: יאצק דוקאי קרח חלפנ
- Page 96 and 97: Czarne Wołowiec 11 PL 38-307 Sęko
- Page 98 and 99: כתובת סניף המכון בק
מיכאל ויטקֹובסקי ברברה רַ דז‘יווִילּובְ נָה מִ יאבֹוזְ ‘נֹו-שְ צַ ‘קֹובָ ה<br />
במשך<br />
כל ימי הקומונה, ידע כל אחד ביאבוֹז׳נו-<br />
שצ׳׳קובה שכשרוצים לקנות וודקה<br />
לפני אחת בצהרים – הולכים לברברה<br />
רדז׳יווילובנה. קנייה, מכירה, דולרים, רובלים – לרדז׳יווילובנה.<br />
כשרוצים למשכן משהו - זהב – לרדז׳יווילובנה. אחח, כמו לפטרונית<br />
הקדושה של הכסף! אבל אז עוד לא קראו לי בשמה של מופקרת זו,<br />
אלא פשוט - אדון הּוּברט. ולברברה רדז׳יווילובנה היה בית-עבוט<br />
ברחוב יאגְ יֶילוֹנְ סקה )איזה צירוף-מקרים!(, הרחוב הראשי היוצא<br />
מתחנת הרכבת, ובפאתי שצ׳קובה – חצי-תאום יפהפה... יפהפה!<br />
הכול קוֹם-איל-פוֹ! בניין מטופח, ייצוגי ומסודר, נקי. עם )חצי(<br />
חנייה מקורה, )חצי( גינה, דלת עשויה לבני זכוכית, סטנדרט דה-<br />
לוקס, מרפסת קטנה, עמודים קטנים, וקירות מצופים במוזאיקות<br />
יפהפיות עשויות מצלחות מנופצות. אבל לא סתם – כפי שהיו עושים<br />
בשנות השישים – מצועצעות שכאלה, אלא רק שחורות ולבנות<br />
לסירוגין. אפשר היה להרכיב מזה מגוון דוגמאות, כמו סמלים של<br />
קלפים, למשל, יהלום, לב, ״הֶ רְ ץ״ היו קוראים לזה בשְ לֶ זית, הרי<br />
לכם. פיסות שברים ניתן היה לקנות בקנטינות במקומות העבודה,<br />
יש לי את הדגם הראשון שלהם, הנקרא ״הוליווד מאוחר״ או<br />
״גְ יירֶ ק מאוחר״ בעוד שהפיסות שנלקחו מ״כל דבר שרק נשבר״<br />
היו ״סגנון מוקדם״. והארכיטקטורה כונתה ״בול-עץ פולני״. אפילו<br />
פרח האצולה של יאבוז׳נו נמצא בין בולי העץ, על אחד השברים.<br />
יום טוב, שכן, יום טוב... אבל את בול העץ הגדול ביותר והשבר<br />
המובחר ביותר יש להוא, נו...<br />
בדיוק. אני נאנח. הברונטי. ברו-נטי. אלמלא הירקן המקומי,<br />
שעשה מחטף בוועדה המחוזית והקים איזה עשרים חממות, הייתי<br />
אני האיש העשיר ביאבוז׳נו כולה. אבל לוֹ הייתה חנות ירקות,<br />
ובאותם ימים זו לא הייתה רק חנות לממכר ירקות, אלא חנות<br />
שהיה בה הכל - גומי לעיסה עגול, מרק כרוב בבקבוק )איכס!(<br />
אפילו אפשר היה לקנות שם נעליים חד-פעמיות, כאלו מנייר.<br />
וככה גם נראו הירקות שלו. בכל יום ראשון היה מגיע עם הפז׳ו<br />
שלו לכנסייה במעיל פרווה שחור, כובע פרווה מבריה״מ, עטוף כולו<br />
שאפשר היה לצרוח! שיהיה לי בריא! שיני זהב הוא השיג לעצמו,<br />
חליפת טריינינג, אוי, הולך לו! לא יכולתי להתרכז, שיחקתי<br />
בעצבנות במפתחות האוטו מתחת לספסל. ומה שיותר גרוע, תמיד<br />
הייתי מחלל קודש והתפללתי אל הבתולה מריה שתשלח לו סרטן!<br />
אני אדם מאמין מאוד, אני אוהב את אלוהים ובמיוחד את אם<br />
האלוהים. אז שיהיה כך: סרטן עבורו, ומוות לדודתי אניילה,<br />
שלירושה שלה אני מחכה! אבל הוא לא חש כל יראה לאל! היו לו<br />
עסקים עם כל ענפי המאפיה, עם הדיסקוטק ״קאנטי״, עם הבר<br />
״רטרו״, בית הקפה ״יאבוז׳ניאנקָ ה״. שנים אחר-כך היו לו עסקים<br />
מטונפים עם מועדוני הלילה שבצדי הכבישים, כאלה שבהם העלו<br />
מופעי ריקודים על עמוד... הוא קנה כמעט את כל רחוב הכבלים<br />
)גם: מלשינים(, אבל תגידו אתם: האם לא עדיפה שושלת יאגיילו<br />
על כל הירקנים המלשינים האלה?<br />
אני לא יכולתי להרשות לעצמי לפתוח אפילו דוכן ירקות.<br />
אבלבשביל מה יש ראש?! נסעתי לנְ יֶוויואדוב. שרב, אני הולך, נותן<br />
קפה כדי להגיע למנהל. רק שהוא רצה הקצאה של לִ בנות-אוויר,<br />
אז שוב אני נוסע למנהל המפעל לחומרי בניין, מחנה את ״מאלוך״,<br />
המכונית הקטנה שלי, הולך, נותן קפה כדי להגיע אליו. איזה חום.<br />
והוא אומר: לך קיבינימט, אין לי. אבל אני הכרתי מישהו בתחום<br />
חליפות-צלילה לילדים מסוג ״ּבוֹּבוֹ״ ואני אומר לו שככה וככה,<br />
והנה יש לי חליפות-צלילה. אוהו! אישתי תשמח! בשביל חליפות<br />
הצלילה האלה הייתי צריך קודם כל לסדר לי איזה אמבט עקום,<br />
שיצא מהמחזור. וכך קניתי לי לבסוף את הטריילר. N126, ״מאלוך״<br />
יכולה לסחוב. וכל זה קרה כבר באמצע שנות השמונים.<br />
בתכנית ״פנורמה״ אמרה זדז׳יסלבה גּוצָ ה שצפוי לנו מזג-אוויר<br />
סוער במשך זמן ממושך ולהקת ״לומבארד״ הוסיפה והמחישה זאת<br />
בביצוע השיר ״מזג אוויר טלוויזיוני״. היא הכריזה ב״פנורמה״ על<br />
בוא החורף, בוא הליל, הלילה השחור של שנות השמונים. אנשים<br />
התחילו להצטייד בסיפוֹנים, טריילרים וגיגיות פלסטיק ממזרח<br />
גרמניה לרחיצת תינוקות. אספו את כל אלו והתחילו לבנות תיבה.<br />
כדי להמתין בסבלנות.<br />
מכרים שאלו אותי, מה קרה לך הוברט, במזג האוויר הסוער<br />
הזה אתה מתכונן לנסוע ליוגוסלביה לחופשה? זמנים כל-כך קשים<br />
ואתה לוקח לך פסק-זמן? חה, חה, חה! איזה פסק-זמן? מי דיבר<br />
בכלל על פסק-זמן? עסק! ע-סק, אומר לכם משהו? עסק גסטרונומי<br />
מסוג ג׳, מסעדנות זעירה כמו שאומרים, טוסטים, צ׳יפסים,<br />
נקניקיות – אצל רדז׳יווילובנה הכי טוב, כפי שכולם יודעים. )תרצו<br />
בצל קצוץ על זה?( העיקרון הבסיסי של עסקי הטוסטים? לדחוף<br />
לאנשים שמן ישן ומשומש, לחמניות מוארכות שנקלו מחדש בתנור,<br />
גבינה מגורדת שאי אפשר לומר עליה משהו טוב, פטריית יער שמי<br />
יודע מהיכן לוקטה ולסיום שופכים קטשופ מדולל במים – וכל זה<br />
מתחלף בכסף אמיתי )שלוש שמונים בבקשה(. בכל הנוגע לפטריות<br />
– לא הייתי מנסה אותן בעצמי, אבל בני אדם לא חזירים – יאכלו<br />
הכל. וכל הכסף הזה שעד לא מזמן לא היה ממש אמיתי, וגרוע מכך,<br />
בכל רגע יכול היה להתחיל להתמוסס לך מול העיניים – גם הוא לא<br />
היה התחנה הסופית של העסק. את הכסף צריך היה להמיר מהר<br />
ככל הניתן במטילי זהב ולנעול בכספות עשויות פלדה מקורית תחת<br />
שמירה צמודה. )איזה רוטב תרצו? שום, פיקנטי, עדין, קטשופ,<br />
חרדל?( – לחכך את הידיים בהנאה!<br />
76
Change language