okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki

בר ׳צימעס׳.‏ הברמנית והלינה,‏ ואשת
המלתחה,‏ צופות בטלויזיה.‏ מן החצר
נשמעים קולות קרבים של מהומה.‏
פארחה ודג׳ינה נכנסים מיוזעים,‏ הם על גבול הטרוף.‏
הברמנית:‏ אנחנו מסתכלות,‏ ופתאום אני שומעת איזה צווחות,‏
מהומה,‏ אני אומרת,‏ מה כבר יהיה שם עכשיו,‏ הכינים ברחו
מהכּוסים של הבולגריות והן צווחות כל כך?‏ ואני הולכת לבדוק.‏
וכאן נפתחות הדלתות ונכנסת מחלקה סגורה בת שתי נפשות,‏ אני
לא יודעת,‏ שתויים או מסטולים ממשהו,‏ או שברחו מבית משוגעים,‏
עם תיקים או שקיות כלשהן,‏ ונכנסים.‏ אוהו!‏ והגברת הזאת – כולה
עם בטן גדולה.‏ ונכנסים כך,‏ או!‏
כן,‏ בבקשה?‏
ג׳ינה:‏ נא להביא הרבה מים רותחים.‏ אני יולדת.‏ שהסבתא׳לה
תביא מצעים.‏
ברמנית:‏ היא מצביעה לי לעבר הלינה.‏ סבתא׳לה!‏ ומנופפת
לה בתיק.‏ אני אומרת:‏ אין דבר כזה מים רותחים.‏ יש קפה,‏ תה,‏
בורשט,‏ צ׳יפס.‏ קרוקטים.‏ אני רושמת את כל זה.‏
ג׳ינה:‏ שיהיה קרוקטים.‏
פארחה:‏ לא,‏ לא,‏ לא,‏ היא מתלוצצת,‏ זה לא כך.‏ שום דבר לא כמו
שחשבתי.‏ זה לא בא בחשבון.‏ אני מבקש את סליחתכן לרגע.‏ הביטי
שם.‏ החזיקי את זה.‏ הסתובבי והביטי שמה והחזיקי את זה,‏ ואל
תדברי אלי.‏ אני אספר הכל ואת תעמדי פה,‏ תביטי לשם ואל תזוזי.‏
אני מבקשת סליחה בשמה של האישה המעורערת הזאת.‏ החברה
פה קצת ירדה מהפסים,‏ היא אפילו לא בשום הריון.‏ אתן יודעות,‏ יש
לה פה כרית שהיא הכניסה.‏ הו-כ-חה.‏ ותפסיקי עם הצחוק הטפשי
הזה,‏ מפני שכבר מזמן זה לא מצחיק.‏ פסיכופטית,‏ נרקומנית אחת.‏
הסמים האלה אמנם דופקים אותך,‏ שהגברות יסלחו לי.‏ במחילה
מהגברות,‏ אך קרה משהו ואני המום.‏ האם אני יכול לשאול:‏ מה
זאת העיר היפה הזאת , איפה אנחנו?‏
ברמנית:‏ מה זאת העיר הזאת!‏ איפה הם!‏ הוא שואל אותי!‏
אוסטרודה.‏
אשת מלתחה:‏ כאן אוסטרודה.‏
פארחה:‏ אח,‏ אוסטרודה,‏ עיר יפה.‏ וזה יותר ככה דרומה,‏ צפונה,‏
מזרחה?‏ יצא לי לגמרי מהראש.‏
ברמנית:‏ זה תלוי.‏
פארחה:‏ אהה.‏ זה באמת תלוי,‏ זאת עובדה.‏ אתן רואות,‏ יש פה
מצב מצער,‏ אנחנו פה במקרה,‏ שלא באשמתנו,‏ אנחנו מווארשה
ובמקרה נזרקנו לפה,‏ נו פשוט...‏
ברמנית:‏ אהה,‏ גם אני מווארשה.‏ גם האלינה מווארשה.‏ כולנו
מווארשה.‏ כולנו באנו לכאן לחופשה.‏ בדיוק חזרנו מהמזחלות.‏
פארחה:‏ אז גבירתי רואה.‏ מזחלת,‏ דבר יפה.‏ ״מה מה הדורה
המזחלת,‏ מהדהדת הלמות הפרסה״,‏ כמו שאומר המשורר,‏ משורר
גדול.‏ אך נגיע לעניין,‏ גבירותי,‏ משום שבדיחות הן בדיחות וכאן
התרחשו אירועים שבאמת קשה לי להסביר אותם,‏ איך קרה כל
זה,‏ ובעצם,‏ זה יכול להשמע לא מציאותי.‏ במילה אחת:‏ נמצאתי פה
בנסיבות לא ברורות,‏ ומחר עלי להגיע לעבודה בשמונה,‏ אך לצערי,‏
אין לי טלפון עלי.‏ ואני חייב להתקשר.‏ זאת אומרת,‏ באופן כללי זה
ככה:‏ אני לא יודע איך להוכיח את זה,‏ זאת הייתה בדיחה שכזאת,‏
התחפשות,‏ מסיבה ואתן יודעות,‏ זה נגמר רע מאוד.‏ אני שחקן
במקצועי,‏ אני מגלם את תפקיד הכומר גז׳גוז׳ בסדרה שכזאת,‏
אתן בטח מזהות,‏ הכומר גז׳גוז׳,‏ או-או-או,‏ וזה בדיוק אני.‏ רציתי
לשאול:‏ מה השעה?‏
ברמנית:‏ אדוני,‏ זאת גם צורה של התחפשות.‏ היא בטח שם
הנסיכה דיאנה בתחפושת,‏ ואני בכלל ברברה קארטלאנד.‏ עכשיו
עשר בלילה,‏ כמו שרואים בשעון.‏
פארחה:‏ עשר בלילה.‏ זה לא בא בחשבון.‏ לא אספיק לישון לפני
הצילומים.‏ אני חייב להתקשר.‏ זה טירוף,‏ לעזאזל.‏ ג׳ינה,‏ תעשי
משהו,‏ לכל הרוחות,‏ תגידי להן מי אני.‏ הרי את יודעת.‏
ג׳ינה:‏ אני אבקש פעמיים ביגוס.‏
פארחה:‏ לא-א-א-א-א-א!‏
אשת המלתחה:‏ מר וייסלאב!‏
פארחה:‏ לא-א,‏ זה לא כך.‏ מה אני צריך פה את ויישצ׳יק!‏ מי זה
ויישצ׳יק הזה בכלל,‏ בשם אלוהים,‏ הגברות לא מבינות בכלל את
המצב שלי,‏ מי זה ויישצ׳יק כלשהו בשבילי?‏ אנשייייייייים!‏ אנשים.‏
בשם אלוהים חיים.‏ אני הוא הכומר גז׳גוז׳.‏ עזרו לבן אדם.‏ מחר אני
צריך להגיע,‏ לעזאזל,‏ בשעה שמונה לעבודה.‏
ברמנית:‏ בשעה שמונה,‏ מה,‏ אתה הולך לאסוף בקבוקי משקאות
ריקים?‏
ג׳ינה:‏ אנחנו,‏ הרומנים,‏ עם עקשן.‏
פארחה:‏ תסתמי את הפה,‏ בבקשה ממך,‏ אל תדברי ותסתמי.‏
תסתובבי.‏ תסתובבי.‏ תסתובבי לשם.‏ את נטשת את הילד בגן,‏
תעמדי שם ותחשבי אם אמא נוהגת כך.‏ השאירה את הילד בגן.‏ לפני
שלושה ימים.‏ את המזונות בזבזה על סמים.‏ קנתה לעצמה קבב.‏
פסיכופטית,‏ הנרקומנית הזאת.‏
ברמנית:‏ ואיך היא אמרה את זה?‏ שהם רומנים כלשהם!‏ זה
טוב.‏
ג׳ינה:‏ אבל אמא שלי בטח עשתה אותו,‏ בודאי.‏
ברמנית:‏ הטלכרט הזול ביותר – חמש עשרה,‏ שבעים.‏
פארחה:‏ אבל אין לי!‏
ברמנית:‏ חמש עשרה,‏ שבעים.‏
תמונה 2
דורותה מאסלובסקה שני רומנים מסכנים שמדברים פולנית
72