ווייצ‘ך קוצ‘וק תרדמה רוז‘ה, הפנים הכי יפות בעיר, אולי הפנים היפות במדינה כולה, הפנים של מפעלי הקוסמטיקה הגדולים ביותר, אף פעם לא הייתה טובה בחשבונות. היא נכנעה ליצר ההרפתקנות והרגישה בטוחה בתוכו הודות לאמונתה הבלתי מעורערת בטוב לבם של אנשים. היא האמינה שאנשים הם טובים מטבעם, אף שלא תמיד הם תמימים. בעודה מאלתרת את חייה בקסם ובכשרון, היא השיגה את כל המטרות כבדרך אגב, בלא רצון, בלא השתדלות מיוחדת, ודווקא חוסר המאמץ הזה הוא שהקסים כל כך. רוז׳ה לא הייתה חייבת להיות שחקנית, היא פשוט הרגישה טוב בתיאטרון, דווקא ברפרטואר הקלאסי. בתוך המפלט של הסגנון הגבוה מצאה תרופת נגד לאדישותם הפלבאית של תושבי המטרופולין, נגד שפתם הוולגרית והדלה, שהצטמצמה לכדי מונחים שימושיים במסחר ובמיטה. התיאטרון היה מחסה טוב מפני קן נמלים אנושי המורכב מבני אדם מדולדלים רוחנית. הוא היה גם תרופת פלא אצילה נגד הבדידות הבלתי מבויתת שלה. היא לא השתדלה לבנות לעצמה קריירה בקולנוע, ובוודאי לא בטלוויזיה, היו אלו הקולנוע והטלויזיה שהתאמצו בשבילה. היא נכנעה להרפתקאות האלה מתוך סקרנות צרופה, בעודה בוררת בקפידה את התפקידים, כדי שלא תהיה שותפה בטרור של הבינוניות החובקת-כל. הקולנוע גרם לה הנאה פחותה מן התיאטרון, אך העניק רווחים גדולים יותר. רוז׳ה, שהייתה מאלתרת מלידה, לא החזיקה מעולם בחסכונות. בדאגתה לעצמאותה הפיננסית סיימה את ההרפתקה עם הקולנוע למען הרפתקה עם הטלוויזיה, שאפשרה לה להרוויח יותר ומהר יותר. בסופו של דבר, כשהוזמנה על ידי תאגיד קוסמטיקה גדול להשאיל את דמותה לפרסום מוצריו, החליטה שהרפתקה עם מסע פרסומת, תאפשר לה, סוף סוף, לצבור חסכונות למרות אי יכולתה המוחלטת לחסוך. פניה התנוססו על אין ספור כרזות, אך היא חזרה אל התיאטרון. ההרפתקות עם הטלוויזיה והפרסומת גרמו לכך שהבדידות הבלתי מבויתת שלה החלה להעיק עליה יותר מאי פעם בעבר. קשרי הידידות הקרובים ביותר הלכו והתרופפו. לפתע חשה שאפילו הוותיקים במכריה והקרובות בחברותיה מאותתים שהשיחה עמה החלה להוות מטרד. נדמה היה שלפתע איבדו את היכולת לשיחה תמימה, חסרת פניות, על כן רוז׳ה החליטה לחזור אל התיאטרון, אל החברה המלוכדת של הבמה, להסתתר מאחורי תפקידי הגיבורות הקלאסיות דוברות השירה. זמן רב מדי שהתה בחברתם של אנשי הטלוויזיה והפרסום והיא התגעגעה לשפתם של רבי האמנים מהעבר. אנשי הטלויזיה והפרסום השתמשו בשפה כה דלה, נמוכה ונטולת יופי, עד שרוז׳ה, אחרי חזרתה לתיאטרון, דיברה במשך זמן רב רק בציטוטים מיצירות העבר גם מחוץ לבמה. היא שמה לה למטרה להיפטר מהר ככל האפשר משפתם של מדולדלי הרוח ולמחוק אותה מזכרונה. היא דיברה רק בציטוטים מתוך קאנון התיאטרון. חבריה וחברותיה מן העבר העדיפו לדבר ביניהם על המוזרויות שלה, על התפרצויות הרגש ותסביכי הכוכבנות שלה, מאשר לשוחח איתה. בשלב זה, פחות או יותר, החלה לישון לעיתים תכופות יותר מן הרגיל. הרופא אבחן עייפות קיצונית: זו אבחנה חביבה על מטופלים ורופאים. המרשם הוא לנוח הרבה ככל האפשר, וזו אחת התרופות הספורות הטעימות באמת, אם לא נוטלים מנת יתר. רוז׳ה הבינה שהיא חייבת לעבור אל ארץ הלחישות שמחוץ לבמה, לדאוג למה שמכונה ״ההרמוניה הפנימית״. חברותיה מן העבר, שכבר לא היו תמימות, הציעו שתמצא לעצמה סוף סוף מישהו לתמיד. החברים, שגם הם כבר לא היו תמימים, הציעו את אותו הדבר, רק באופן אישי יותר. לרוע מזלה של רוז׳ה מר בעל הציע לה נישואין מיד בתחילת היכרותם. הוא היה הראשון מבין אלפי מעריציה שהעז להציג את עצמו ולבקש בפשטות את ידה. זה היה, לפחות, מקסים, לפחות מעניין, והיא, רעבה להרפתקה נוספת, הסכימה לתת לו זכות דיבור. לרוע המזל מר בעל היטיב לשכנע. כששמעה את שכנועיו, הריחה את הזר שהביא לה ולא יכלה להתאפק מלצחוק. זה לא הרתיע אותו כלל. מר בעל הכיר היטב את התגובות האנושיות; צחוק בלתי נשלט היה מטבע בטוח. המזל האיר פנים למר בעל וסייע לו לתרגל את טכניקות השכנוע המושלמות שלו אף יותר וכשסיים, רוז׳ה לא רצתה כלל לחזור הביתה למרות השעה המאוחרת. ההגיון הורה לה להיעתר להצעת הנישואין, אך השכל הישר השיא לה לא לעשות זאת מיד. אחרי החתונה הם עברו לגור בהרים, היכן שבריא יותר, מיוער יותר, מרענן יותר, ״ציפורי״ יותר, ״דשאי״ יותר ו״מעייני״ יותר. נקטע את סיפור האהבה הזה. רוז׳ה לא צריכה לשכב כל כך הרבה זמן על הרצפה. נרשה לה, אם כן, להתעורר; היא באמת ישנה לעיתים תכופות מדי, לא ניכר שהנישואים מיטיבים איתה במיוחד. מר בעל שם לב, לבסוף, לנביחת הכלב וכשזה כבר מגיע לרגליו, מר בעל מלטף אותו מבלי להפסיק לעיין בחשבונות. הוא קורא לרוז׳ה אך היא אינה עונה. הוא קורא לה שנית ולבסוף, כשהוא הולך לבדוק אם קרה משהו, הוא רואה שהיא מחוסרת הכרה. היא נפלה כנראה באורח פתאומי תוך כדי שינה. אך מדוע? אולי משהו הרגיז אותה, הפחיד אותה. הוא שם לב שהיא מחזיקה בידה צמיד לרגל. אהה, חוסר תשומת לב; מישהו שוב מנסה לסבך את חייו. 60
הוא פותח בצורה עדינה את כף היד הקמוצה של רוז׳ה, נוטל את הצמיד ומחביאו בכיס, ורק אז הוא סוטר קלות על פניה, ומנסה להעיר אותה. שום דבר, היא ישנה, לכן הוא שם כרית תחת ראשה ואומר לכלב המיילל: - נו, שמור על הגברת. הוא הולך, חוזר במחשבותיו לדברים שאפשר למנות, יהיה עליו לאזן את הפעולות האחרונות שוב, משהו לא מסתדר לו בכל זה. - אתה כאן? - הו לא, הסתובב, היא בכל זאת התעוררה. גופה היה קמוט כשהתרוממה מן הרצפה. שוב ישנתי... תרגום מפולנית: בוריס גֶרּוס ווייצ‘ך קוצ‘וק תרדמה 61 W.A.B. Warsaw 2008 123 × 195 • 256 pages hardcover ISBN: 978-83-7414-486-5 Translation rights: W.A.B.
Change language