okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki
okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki
okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
ויטולד ברש, קשישטוף בורנטקו מארק אדלמן. פשוט חיים<br />
מארק אדלמן:<br />
״תפסיקו לעשות ממני<br />
איזה גיבור. למי אכפת<br />
כמה רובים היו ומי<br />
ירה איפה? אתם מדברים על כך ברצינות כזו, אך הרי אז היינו גם<br />
אנשים צעירים, תינוקות ממש. יש לכם מושג כמה טיפשות עברה<br />
לנו בראש?״<br />
כמה שעות אחרי הרס הבונקר ומותו של אנילביץ', אדלמן, יחד<br />
עם כמה אנשים אחרים, ובתוכם ״צלינה״, הולך לבדוק מה מתרחש<br />
ברחוב מילה. הם פוסעים בים של הריסות. ברגע מסוים גג של<br />
מרתף קורס תחת משקלה של ״צלינה״... אדלמן מציל את חייה<br />
ברגע האחרון. אז הוא גם מגלה חמישה עשר אנשים שניצלו בנס<br />
במחבוא מתחת לדלת, ומהם בדיוק נודע לו מה שקרה בבונקר...<br />
זהו אחד הרגעים כשהוא מציל את חיי הזולת. ועל אף שאינו<br />
אוהב לדבר על זה, ידוע שרק במקרה של ״צלינה״ הוא יציל את<br />
חייה עוד פעמיים בעת המרד בורשה.<br />
באופן בלתי צפוי – אפילו בעיני עצמו – הוא הופך באותו הזמן<br />
משענת לאחרים. הוא יאמר ליואנה שצ׳נסנה שהוא איננו יודע למה<br />
אנשים שמעו בקולו, כי הרי הוא לא היה הרציני ביותר.<br />
היום הוא מוסיף: ״נו, טוב, היינו יעילים. אמיצים. אך מבחינה<br />
צבאית? אם להביט על הגרמנים, הרי לא היינו קיימים בכלל. לכן<br />
החשוב ביותר אולי שהונחנו על ידי ערכים משותפים כלשהם״.<br />
והידידות הייתה חשובה כאן. פנינה גרינשפן-פרימר תספר<br />
בשעתה לאנקה גרופינסקה סיפור דומה:<br />
״מארק היה מפקד השטח ומפקד הקבוצה היה יורק בלונס.<br />
מארק היה נוהג לעשות אזעקות לילה שכאלה, בדק את המוכנות<br />
שלנו. עם השעון ביד בדק תוך כמה זמן נהיה מוכנים להתקפה. הוא<br />
היה קר רוח ואמיץ מאוד. הוא היה אדם אחראי, ולכן חשתי בטוחה<br />
בקרבתו.<br />
כבר בשעת המרד, לאחר חיסול ׳שטח המברישים׳, עברנו מהגטו<br />
המרכזי לבונקר ברחוב פראנצ׳ישקאנסקה 32. מארק היה המארגן<br />
של המעבר הזה. הוא העביר שלוש קבוצות – את שלי, זאת אומרת,<br />
של הרש ברלינסקי, את קבוצתו של דרור-חנוך גוטמן ואת שלו<br />
– של הבונד״.<br />
כשבאביב 2008 אנו משוחחים עם פנינה, היא משלימה את<br />
התיאור:<br />
״מארק היה המפקד שלי. באופן מילולי, זה היה כך: מפקדי דאז<br />
הודיע לפתע שהוא רוצה לעבור לצד הארי לבדו, בלעדינו. זה שבר<br />
אותי. וכשניגשתי למארק ואמרתי לו על כך, הוא השיב בשלווה: אל<br />
תפחדי משום דבר – עכשיו אני אהיה המפקד שלך. ושום דבר לא<br />
יקרה לך. היי רגועה...״.<br />
אדלמן: ״בעת המרד היו תחת פיקודי כמה קומוניסטים. איפשהו<br />
בתחילת מאי הם התחילו ליילל שאין מספיק נשק והודיעו לי שהם<br />
פותחים בשביתת רעב. בבקשה רבה, אני אומר, אין מה לאכול,<br />
כיוון שגם כך אין מה לאכול, אתם יכולים לעשות לכם שביתת רעב,<br />
רק שבדיוק מצאנו איזה סוכר. מישהו המיס אותו במים וכולם<br />
יכלו לשתות, ואלה, עם שביתת הרעב שלהם כאן. אני לא סובל<br />
מרידות. אמרתי לאנשי: ליטול מהם את הנשק ולעצור אותם. והם<br />
ממשיכים בשלהם, שלא ישתו את המים האלו עם הסוכר. אבל אני<br />
הייתי עקשן... נו, והם שתו...״.<br />
איזה הבדל בהשוואה לאדלמן מראשית תקופת הגטו! עדינה<br />
בלאדי-שוויגר תכתוב על הרגעים שקדמו לכך: ״היה יום יולי יפה.<br />
זה היה עוד לפני נעילת הגטו. אני באתי לעבודה בבית החולים,<br />
לבושה בחולצת טוויד יפה שכזאת עוד מלפני המלחמה. זה חשוב<br />
שהבגד היה עשוי טוויד, משום שאסור להרטיב את הבד הזה.<br />
ניגשתי אל החלון ושם, בחזית הבניין, מארק השקה את המדשאה.<br />
ברגע שראה אותי, הפנה בשלווה את צינור ההשקיה לעברי. קפצתי<br />
דרך החלון, זו הייתה קומת קרקע, והתחלנו להרביץ זה לזו על<br />
המדשאה.״<br />
כשכמה עשרות שנים אחרי המלחמה פאולה סאוויצקה תבקר<br />
בניו-יורק לבקשתו אצל סטאשיה, ארוסתו מימים עברו, ותשאל<br />
איזה מן אדם הוא היה אז, היא תשמע: ״חסר רחמים. אך כולנו<br />
הרגשנו לידו בטוחים״.<br />
סאוויצקה: ״סטאשיה אמרה לי: ׳כולנו סמכנו עליו. ישבנו בבית<br />
וחיכינו שיביא צלחת מרק, אחרת היינו רעבים. לא היינו מוכרחים<br />
לחשוש למשהו, כי ידענו שמארק יסדר את הכל׳. ההודאה הזאת<br />
הייתה בלתי רגילה גם משום שהם כולם היו מבוגרים יותר<br />
ממארק.״<br />
סטאשיה, זאת אומרת, רבקה רוזנשטיין, שרה יפה, כפי שייזכר<br />
אדלמן מאוחר יותר. היה לה קול יפה, ציירה יפה, היו לה צמות<br />
שחורות. היא הייתה לו למשענת.<br />
44
Change language