okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki
okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki
okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
יואנה רּודְ ניַאנְ סקה החתלתולה של ּבריגידה<br />
הלנה<br />
התעוררה באמצע הלילה. חסר היה לה אויר<br />
והיא חשה ברע. היא שמעה שריקה נוראית<br />
ונזכרה, שהיא נמצאת במקלט והשריקות היו<br />
נחירותיה של סבתא איסְ טְ מָ ן, שאף-פעם לא עלתה על יצועה, ואפילו<br />
בלילות היתה ישובה בכורסא הישנה שעמדה בפינת המרתף. שרר<br />
שם חושך מוחלט. הלנה משכה את ידה החוצה. לידה, על המזרן<br />
הדחוס ּבְ קש, אמורה הייתה לשכב סטאנְ צְ ׳יָה. אולם סטאנצ׳יה<br />
לא הייתה שם. הלנה זחלה על ארבע מעל המזרון של סטאנצ׳יה<br />
והמשיכה מבלי להתרומם בכיוון הדלת. בעלטה קל יותר לנוע כמו<br />
כלב או חתול, על הברכיים והידיים, כמו חיות ההולכות על ארבע.<br />
אי אפשר להיתקל וליפול והראש חש ביתר קלות במכשולים. הלנה<br />
קמה על רגליה רק כשהגיעה לדלת. היא לחצה באיטיות על הידית<br />
ויצאה מן המקלט. רק אז שמעה את המטוסים. הרעש העמום<br />
התקרב והתרחק לסירוגין. גם כאן היה חשוך. הלנה ירדה שוב<br />
על ארבע וטיפסה במעלה המדרגות, אל מסדרון קטן ממנו הייתה<br />
יציאה לחצר. היא גיששה אחר הדלת ויצאה החוצה.<br />
ככל הנראה קָ רַ ב כבר השחר, כי השמיים היו בהירים בהרבה<br />
מהאפלה ששררה למטה. לא האירה ולו מנורה אחת. הירח הסתתר<br />
מאחורי העננים וזרה אור חלוש. ביתה של הלנה ובניין המגורים<br />
העומד בקרבתו נדמו כצוקים שחורים. הלנה ניגשה אל עץ התות<br />
שלה. מסוגלת הייתה לטפס עליו גם בעיניים עצומות. וכך עשתה.<br />
היא פקחה את עיניה רק כשטיפסה כבר גבוה. היא שמעה מטוסים.<br />
הם טסו מכיוון נהר הויסְ לָ ה, ארבע ציפורים גדולות, כבדות. הטילו<br />
פצצות. על רקע העננים הבוהקים באור הירח ניתן היה לראות<br />
את החבילות הקטנות צונחות מטה מתוך גחוני המטוסים. הלנה<br />
נתקפה פחד שמא תיפול חבילה שכזאת עליה או על ביתה. היא<br />
הביטה בכל זאת. ואמנם המטוסים התקרבו יותר ויותר. היכן<br />
שהוא במרחק, יתכן שאפילו בעיר העתיקה, נראה לעין זוהר אדום.<br />
הפצצות הבוערות האלה, רק שלא תיפולנה על הבית שלי, חשבה<br />
הלנה.<br />
– לכו מכאן! לכו מכאן! – צעקה בקול.<br />
אבל ארבעת המטוסים רק הלכו וקרבו וחגו מעל לחצר ביתה של<br />
הלנה, יותר ויותר גדולים ומפחידים. הלנה הביטה מלמעלה אל<br />
עבר ביתה. הוא נראה כל-כך צנוע בגודלו ליד בניין המגורים הגבוה.<br />
לפתע הבחינה במישהו על הגג. המטוסים כבר היו כה קרובים. לפתע<br />
עשתה הדמות שני צעדים מהירים קדימה. זו הייתה סטאנצ׳יה,<br />
הלנה זיהתה אותה. סטאנצ׳יה אחזה במטאטא. על הגג נחתה<br />
פצצה. סטאנצ׳יה הכתה בה ובהינף יד טאטאה את הפצצה מהגג.<br />
לאחר מכן נחתה עוד אחת ושוב טאטאה אותה סטאנצ׳יה למטה,<br />
אל החצר. פצצה נוספת נפלה על הגג המשופע של בניין המגורים<br />
והתגלגלה היישר אל גג ביתה של הלנה. גם את זאת טאטאה<br />
סטאנצ׳יה למטה. שלוש פצצות, אדומות מבעירה, היו מוטלות<br />
בחצר. המטוסים טסו הלאה. בחצר הופיעה סטאנצ׳יה, היא חפנה<br />
באגרופה חול מתיבה שעמדה בפתח בית החרושת ופיזרה אותו על<br />
הפצצות. היא הביטה בשמיים והלכה הביתה. הלנה ירדה מהעץ.<br />
החצר עמדה שוממה. כבר התבהר כמעט לגמרי. הלנה ראתה את<br />
אביה ואדון קַ מיל. הם עמדו יחדיו על גג בית החרושת. אדון קמיל<br />
עישן סיגריה. הם שוחחו תוך שהם שעונים על מקלות אותם אחזו<br />
בידיהם. הלנה רצה הביתה. היא נכנסה בשקט אל קומת הקרקע,<br />
אל חדרה, אל מיטתה. היה זה נעים במיוחד להניח את ראשה על<br />
הכרית שלה, להתכרבל בתוך השמיכה שלה. אימא צודקת בכך<br />
שאינה יורדת בלילות למקלט. גם אני הייתי רוצה לעשות כך, חשבה<br />
הלנה. מיד לאחר מכן שקעה בשינה.<br />
בבוקר נכנסה הלנה למטבח בדיוק כאשר סטאנצ׳יה חיממה חלב.<br />
סטאנצ׳יה הביטה במתח על הסיר, שכן בכל רגע עלול היה החלב<br />
לרתוח.<br />
– היית בלילה על הגג. ראיתי אותך. בפעם הבאה אעלה גם אני<br />
לגג ואטאטא את הפצצות – אמרה הלנה. סטאנצ׳יה הסתובבה<br />
לעבר הלנה. ובאותו רגע בדיוק רתח החלב וגלש על הכיריים תוך<br />
שהוא משמיע קול שריקה. המטבח נתמלא ניחוח לא-נעים.<br />
– אוי ואבוי! – קראה סטאנצ׳יה והזיזה את הסיר – איזה חלום<br />
היה לך. אני, על הגג? מה עבר לך בראש?<br />
מה באמת קרה, חשבה הלנה. האם היה זה חלום? איך קרה כל<br />
זה באמת? היא פחדה לשאול את אבא. הוא היה עלול לכעוס על<br />
שיצאה בלילה מהמקלט. על-כן שאלה את אדון קמיל:<br />
– היית בלילה על גג בית החרושת, נכון אדוני? ומה עשית שם?<br />
פיניתַ את הפצצות מהגג? במקל?<br />
– בוודאי. במקל הוֹקי. בעברי שיחקתי הוקי. הלך לי טוב, אבל<br />
הייתי נמוך מדי.<br />
כך אמר אדון קמיל, אבל הלנה לא ידעה אם הוא מדבר ברצינות<br />
או מתבדח.<br />
כעבור כמה ימים באה רּוזָ׳ה, חברתה הטובה ביותר של אימא.<br />
הלנה אהבה אותה. היא נהגה לפנות אליה בשמה הפרטי, כך<br />
העדיפה. רוז׳ה ואימא היו הכי יפות בעולם. לרוז׳ה היה שיער שחור<br />
ולאימא זהוב ויחדיו נראו שתיהן כמו נסיכות מהאגדות. באותו<br />
יום נראתה רוז׳ה שונָה מהרגיל. אפילו לא נשקה להלנה כשראתּה<br />
אותה. היא התיישבה במטבח והוציאה מהתיק סיגריה.<br />
– גברת רוז׳ה! אף פעם לא עשנת! תמיד נהגתי לומר לדז׳ידָ ה,<br />
שתיקח ממך דוגמא! – הזדעקה סטאנצ׳יה.<br />
– מה קרה? למה את מעשנת? – שאלה אימא ולקחה לעצמה<br />
40
Change language