okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki
okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki
okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
יוזף חן שחקן הפינג-פונג<br />
הוא<br />
חיכה להם בחזית הבית – בדיוק כפי שהעיתונאית<br />
תיארה אותו: גבוה, רזה מאד, כמו גיירוואזי ללא<br />
השפם, עם זיפים אפורים בני כמה ימים על פניו. הם<br />
הציגו את עצמם זה בפני זה, עברו אל הגן, אל מתחת לענפיהם של<br />
עצי הפרי. אולי רבותיי ישתו משהו? אולי קוואס? לא, תודה, אנחנו<br />
אחרי ארוחה, ובעצם כבוד השופט אין פנאי בידו.<br />
– אדון סטפאן – אניה ניסתה לשכנעו – אדוני יספר בבקשה<br />
לכבוד השופט משהו על הגן שלך.<br />
– הדובדבנים הללו... אדוני רואה? – ושם הלאה, עצי תפוח. מעט<br />
מהפריחה נפגעה מהכפור, מקצת היה ניתן להציל – אלה, אדוני<br />
רואה, אלה צמחו אצל משפחת אהרליך.<br />
מייק התבונן בארגמן של הטרקטור שעמד בין העצים, סביבו<br />
רבצו וקרקרו העופות והפסיונים, ודאי מצאו גרגרים שנפלו<br />
והתפזרו.<br />
– אני וזיגע אהרליך היינו ידידים – אמר לבסוף. – זה שנורה<br />
בידי ואלדק.<br />
– אני יודע, יודע. ואיזה מין אדם הוא היה, האהרליך הצעיר הזה?<br />
אינני זוכר אותו. – הוא הוסיף כעבור רגע - רק את אחותו מירקה.<br />
– מניין העצים הללו כאן?<br />
– עקרתי אותם מהגינה שלהם ושתלתי אותם אצלי.<br />
– סנופק הרשה לאדוני?<br />
– הוא עוד לא שלט שם. הייתה תקופה שכזאת, ללא בעלים, אפשר<br />
לומר, שבה העצים יכלו להפוך לעצי פרא. אני הצלתי אותם.<br />
– אדוני הרוויח מזה?<br />
– העץ – יש לו זכות לחיות. זאת הסיבה לקיומו.<br />
זה היה פשוט מדי לומר: והאדם – אין לו זכות לחיות? בנאלי.<br />
האדון סטפאן הודה:<br />
– הרווחתי מזה.<br />
– וחתול יש לאדוני?<br />
– יש לי שני חתולים. ולמה אדוני שואל?<br />
– אני משער שאדוני יודע. משום שקאז׳קו בוטרים...<br />
– הוא לא יבוא לכאן – אמר הגנן בקדרות.<br />
– מניין אדוני יודע? הוא מטורף.<br />
– גם מטורף יודע היכן הוא יכול לחטוף.<br />
הם עברו אל הדירה. שולחן גדול, כסאות, סמוך לקיר נמצא שעון<br />
עומד, שאינו פועל. תשע ורבע. מתי הוא נעצר בשעה הזאת? ולמה<br />
האיש הבודד הזה לא מפעיל אותו מחדש? מייק שאל בהצביעו על<br />
השעון:<br />
– זה שלהם?<br />
– לא, של משפחת וולפוביץ׳. באתי אליהם, אמרתי שצריך ללכת,<br />
שקוסטק הורה כך, אדוני יודע איזה, אביו של ואלדק, אז הוא,<br />
וולפוביץ׳, אמר לי: ״קח את זה, סטפאן, קח, אני מעדיף שאתה<br />
תיקח״.<br />
– למה העדיף שאדוני יקח?<br />
האיש פרש את ידיו.<br />
– אינני יודע. אולי הוא הרגיש שאינני מרוצה מזה. אינני<br />
יודע – חזר ואמר – הוא נתן לי עוד שעון יד: ״קח, למה שמישהו<br />
אחר יקח?״<br />
– איפה שעון היד הזה?<br />
– נתתי לבן שלי.<br />
– לטכס החניכה הנוצרי?<br />
– נו...<br />
– הוא ידע למי שייך השעון?<br />
– לא, מאיפה? אולי הוא ניחש לאחר מכן. – נבוך. – לא ראיתי את<br />
בני זה זמן רב. אולי הוא זרק את השעון לנהר.<br />
– אתה היית מתרגז עליו בשל כך?<br />
– בשל זה? לא, אני משער שלא. למרות שחפץ הוא חפץ. צריך<br />
לכבד. אבל היום לא הייתי מתפלא.<br />
– ואז?<br />
– הרי לקחתי את השעון הזה.<br />
– אדוני אמר לוולפוביץ׳: תודה?<br />
– אינני יודע. אני משער שלא. אולי לקחתי ככה, כאילו זה שייך<br />
לי, בעד עבודה קשה, מפני שזו הייתה עבודה קשה, כמו חפירת בור.<br />
האדון וולפוביץ׳ הזה – אולי זה יעניין את אדוני – כשיצאנו מהבית,<br />
הוא מלמל משהו מתחת לאף, אולי בעברית. אז אני שואל: מה<br />
אתה ממלמל שם, אדוני? והוא: את ספר איוב. – הגנן הנהן בראשו<br />
בהרהורים, אחר כך אמר: הגעתי לזה כעבור שנים.<br />
– לספר איוב?<br />
– כן, לזה. יש לי כתבי הקודש, למרות שהם אוונגליים.<br />
– ומה אדוני קרא שם?<br />
– שזה נגמר בטוב. איוב הקים משפחה חדשה, והתעשר שוב.<br />
– והאיוב הזה של אדוני נספה בלהבות, רצית לומר?<br />
– נספה בלהבות – בדיוק את זה רציתי לומר.<br />
– הוא השווה את עצמו לאיוב שלא לצורך?<br />
הגנן לא ענה, רק הנהן בראשו. הגנן ניגש לשעון העומד שלא פועל.<br />
בעודו בוהה במחוגים העצורים, הוציא מעצמו הגה חנוק בקושי:<br />
– נורא ואיום.<br />
כך הוא חושב היום – האם גם אז חשב כך?<br />
– אדוני חשב: מה זה אני עושה?<br />
– אינני זוכר, אני משער שלא חשבתי שום דבר. ריק בראש. אני<br />
28
Change language