¢„Á - ××•× ×™×‘×¨×¡×™×˜×ª בר אילן

ÌÈ·˙ÎÓ˙ίÚÓÏÌÈ˘„Á ÌÈÒÂÙ„GettyImages / ˜apple·ß‚ÓȇÔÂËÒÈ‚ÂÏÙ ÈÏ‚ ÏÚÓ ¯˘‚אני נמנה עם מנויי ‏”גליליאו“‏ זה שנים רבות,‏ ולמרותשסדר היום שלו אינו מדעי הטבע בלבד ‏(כפי שככימאיהייתי מעדיף וכפי שהיה ‏”מדע“‏ המיתולוגי),‏ אני מאודנהנה לקרוא בו.‏ להלן מספר הערות לגיליון 111 המגווןמנובמבר 2007.להערתה החשובה של העורכת,‏ שלומית עוזיאל-רז,‏ עלהפרכת תורת הפלוגיסטון (phlogiston) על-ידי אנטואןלורן דה לבואזיה (Lavoisier) (1794-1743), ברצונילהוסיף מספר פרטים.‏ הפרכת תורת הפלוגיסטון היתה אכןהתפתחות חשובה מאוד;‏ אך ראוי לציין שבניסוייו הוכיחלמעשה לבואזיה,‏ לראשונה,‏ עיקרון חשוב אף יותר — חוקשימור החומר.‏ ללבואזיה מיוחס בטעות גם גילוי החמצן,‏אשר התגלה ודווח במקביל ‏(פחות או יותר),‏ וככל הידועבאופן בלתי תלוי,‏ על-ידי שלושה חוקרים:‏ קרל וילהלםשלה (Scheele) גילה את החמצן בשנת 1772, אך פרסםזאת בכתב רק בשנת 1777. ג‘וזף פריסטלי (Priestly) גילהאת החמצן ב-‏‎1774‎‏,‏ ופרסם בכתב את ממצאיו בשנת 1775.לבואזיה פרסם את ממצאיו,‏ הכוללים גם,‏ כמובן,‏ את גילויהחמצן,‏ בסדרת מאמרים בין השנים 1779-1777. לשלושהחוקרים אלה קדם למעשה מיכאל סנדיבוג ,(Sendivogius)אשר גילה,‏ אך לא דיווח על כך בכתב,‏ את החמצן בשלהיהמאה ה-‏‎16‎‏,‏ כמאתיים שנה לפניהם.‏ ראשו של לבואזיהנערף בגיליוטינה בגלל שחיתויות שבהן היה מעורב בעתהמהפכה הצרפתית,‏ בניהול עניינים כספיים בפריז.‏ מסופרשאפילו במותו ערך לבואזיה ניסוי,‏ עת ביקש מעוזרו למדודכמה זמן ממשיכות עיניו למצמץ לאחר עריפת ראשו!‏במדור החדשות ‏(”גשר על מים סוערים“,‏ מיכל סחף)‏מתואר הניסוי שנעשה עם מים ‏”בעלי ריכוז יונים נמוךמאוד“,‏ זה ניסוח שעשוי לבלבל שכן ניתן אולי להבין ממנושהוא נערך בריכוזים מבוקרים ונמוכים של יונים.‏ היה צריךלציין רק,‏ כפי שאכן מופיע בהמשך המשפט,‏ שהניסוי בוצעבמים מזוקקים.‏מספר הערות למאמרו המעניין מאוד של פרופ‘‏ ברק קולעל גלי הכבידה.‏ רק במקום אחד במאמר מופיע כבדרךאגב שלמרות רגישותו הגבוהה של המתקן בהאנפורד,‏ לאזוהו באמצעותו ‏(עדיין?)‏ גלי כבידה ‏(פסקה אחרונה בפרק‏”כיצד ניתן לגלות גלי כבידה“).‏ חבל שאין במאמר הערכהלרגישות הנחוצה על מנת לגלות את התופעה ‏(רגישות של1/10 21 לא הספיקה...).‏ נראה לי שהיה ראוי להזכיר אתהניסוי מתחילת שנות השבעים של פרופ‘‏ דרור שדה המנוחמאוניברסיטת תל-אביב,‏ אשר טען שהצליח לגלות גליכבידה,‏ אך מהר מאוד חזר בו,‏ לאחר שהתברר שהיה מדוברב-‏artifact‏.‏ ולבסוף,‏ יש לומר כדי ולא בכדי.‏ד“ר חיים טוביאסבאר-שבע´ תגובת פרופ‘‏ ברק קול:‏תודה על ההערות למאמר.‏נושא ההערכה של הרגישות הנחוצה הנו מורכב.‏ אםנתבסס רק על מקורות מוכרים ‏(מערכות בינאריות שלגביהןיש עדויות עקיפות לשידור גלי כבידה),‏ הרי שגם לייגו וגםלייגו מתקדם אינם פועלים בתחום התדרים המתאים,‏ואילו ליסה כן צפויה לגלות מקורות כאלה.‏ קשה הרבהיותר להעריך שכיחות של סוגי מקורות אשר צפויים לקרוןאך אינם מוכרים לנו כרגע מתצפיות,‏ למשל התנגשות ביןחורים שחורים.‏ הערכות כאלה קיימות,‏ ורבות מהן צופותהסתברות גבוהה לגילוי בלייגו מתקדם,‏ אך כל המודליםכוללים הנחות מסוימות ‏(כמו שכיחותם של חורים שחוריםבגלקסיה)‏ אשר גם אם הן נסמכות על הידע באסטרונומיה,‏אין חובה לקבל אותן.‏ÌÈ·ÏÎ „‚apple ˙È˙„ ˙ÂÓÈχ ÌÈÏÈÙËאני מבקש לשבח את הגיליון האחרון,‏ גיליון נובמבר(111), של ‏”גליליאו“,‏ ובמיוחד את מאמרו של פרופ‘‏יוסף טרקל ואת סקירתו של ד“ר צחי זמיר,‏ אף שאולי שניהמחברים לא לגמרי יוצאים מאותה גישה ליחס לחיותולמעמדן.‏זמיר מזכיר בסקירתו ‏”החיה שבראי“‏ את ‏”ניסיונהשל סופיה מנשה לתהות על אודות הטעמים הממשייםלאלימות דתית כלפי כלבים“.‏ כמי שחינוכו מדעי,‏ אנימנסה למצוא גורמים פיזיים-מעשיים לתופעות אנושיותחברתיות שונות.‏ רתיעה מושרשת מכלבים,‏ שיש לה אפילוסממנים דתיים ‏(לפי המקרא אסור להביא כסף שנתקבלממכירת כלב כתרומה למקדש,‏ ומוסלמי שהיטהר לתפילהחייב לשוב ולהיטהר אם נגע בו כלב)‏ — ואין הכוונה לחברותשלא היו בהן כלבים,‏ אלא לכאלה שבאו במגע יומיומי עםכלבים — עוררה בי תהייה על הסיבות המעשיות לכך.‏נדמה לי שלפחות אחת הסיבות המרכזיות לרתיעה היאבעיית הטפילים,‏ כדברי האמרה ‏”מי שישן עם כלבים,‏ אליתפלא שהתעורר עם פרעושים“.‏ לפני פיתוחם של תכשיריהדברה למיניהם וכל מיני ‏”טיפולים קוסמטיים“‏ לכלבים,‏כלבים היו מוכי פרעושים ‏(וקרציות),‏ ונראה לי שהסלידהמכלבים נבעה מבעיה זו,‏ שיש לה היבט תברואתי ברור.‏העובדה שהרתיעה מכלבים היא בדרך-כלל חריפה יותרבארצות חמות עולה בקנה אחד עם הסבר זה.‏יש לקוות שעתה,‏ כשיש תכשירים יעילים לפתרון בעייתהטפילים,‏ ישתפר היחס לכלבים בקרב תרבויות ‏”סולדות“,‏אף שדעיכת סלידה ורתיעה היא תהליך אטי.‏ ■אוהד כץתל-אביבÆÌÂÏÁ‰ ˘Â¯ÈÙ ¨„ȯ٠„appleÂÓ‚ÈÊ„ÈÂ¯Ù Ï˘ ·Â˘Á‰ ¯ÙÒÏ ˘„Á Ì‚¯˙¨¢˙ÂÓÂÏÁ‰ ¯˘Ù¢ ∫̄˜‰ Ì‚¯˙‰©¨®±πμ∏ ¨‰apple·È ˙‡ˆÂ‰ ¨Â‰Èί· ÆÓ Ì‚¯˙ÏÚ ˙ÈappleÎÙ‰Ó‰ Â˙˘ÈÙ˙ ˙‡ ‚Ȉ‰ ·˘¯ÙÒ‰ Æ˘Ùapple‰ ÈÈÁ· ÌÂÏÁ‰ „ȘÙ˙ ¯·„¯¢„ ˙¯ÙÒ‰ ˙¯˜ÂÁ ˙‡Ó ˙Â‡Â·Ó ÏÏÂÎÔÂȯÂËÒȉ‰ ¨¯Ë‡ÈÎÈÒى ‚¯Â·ÊappleÈ‚ ˙¯˙ȯÁ‡Â ¨˜Èappleϯ Ô¯Ú ¯¢„ Ì‚¯˙Ӊ‰ȂÂÏÂÎÈÒÙÏ ‰ˆ¯Ó‰ ˙‡Ó ¯·„¨ÔÓ¯ÙÈȇ ‰˜·¯ ßÙ¯٠˙ȇ˜ÈËÈÏapple‡‰ÂͯÂÚ Æ˙·¯ ˙¯ډ· ‰ÂÂÏÓ ‡Â‰Â∫˙ÈappleÓ¯‚Ó ÆÔÓ¯· χÂappleÓÚ ßÙ¯٠∫‰¯„Ò‰¨Sigmund Freud© ‚¯Â·ÊappleÈ‚ ˙¯¨„·ÂÚ ÌÚ Æ®Die Traumdeutung¨ ±π∞∞■ ÆÌÈϘ˘ ±±π ıÏÓÂÓ ¯ÈÁÓ ¨ÌÈ„ÂÓÚ ∂∞μ011010‡ÈÏÈς‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑¯·Â˘‡ ¯·Óˆ„≤∞∞∑

˙¢„ÁÌÚ ˙ȯÓÈÎ ‰·˜appleÏ˘ ‰˙¯٠Ɖȇˆ‡ˆÌÂ˘Ó ˙¯ÓÂappleÓ ‰·˜apple‰Ìȇ˙Ó ·Î¯ÂÓ ‰Ù‚˘¨ÌÈapple¢ ˙Â¯Â˜Ó Èapple˘ÓÌÈapple¢ ÌÈapple‚ ÌÈÏÈÎÓ‰Ìȇˆ‡ˆ‰ Ɖ¯ى Ú·ˆÏÚ·ˆ ÔÎÏ ¨ÌÈȯÓÈÎ Ìappleȇ„ÈÁ‡ Ì˙¯Ùטכניקה לתיקון מוטציות בבני-אדם.‏ הוא גילה שניתןלכוון DNA זר אל כל גן בכל תא,‏ בלא קשר לשאלה האםהגן פעיל באותו זמן או לא.‏השיטה של קפצ‘י וסמיתיס פועלת בתא יחיד,‏ אךעל מנת לייצר עכבר נוקאאוט יש לשתק את הגן בכלמיליארדי התאים שבגופו — בעיה קשה בהרבה.‏ כאןנכנס לתמונה אוונס,‏ שעבד באותו זמן על תאים מסוגמיוחד:‏ תאי גזע עובריים.‏ תאים אלו נלקחו מעובר בשלבהראשוני ביותר,‏ ויש להם פוטנציאל להפוך לכל סוג שלתא באורגניזם הבוגר:‏ תא עצם,‏ תא דם,‏ תא עור וכו‘.‏אוונס לקח תאי גזע עובריים מעובר עכבר אחד והזריקאותם לעובר עכבר אחר,‏ גם הוא בשלב ראשוני מאוד.‏העובר,‏ שהכיל עתה תאים משני עכברים שונים,‏ הוכנסלרחם של עכברה ששימשה כאם פונדקאית,‏ שם השליםאת התפתחותו כעכבר כימֶרי.‏ חלק מרקמות העכבר נוצרומהתאים שנלקחו מהעובר התורם,‏ והכילו מידע גנטי שונהמזה של תאי העובר המקורי.‏ אוונס הראה כי תאי הגזעשהזריק יכולים להתפתח לכל רקמה שהיא בעכבר הבוגר,‏וכך הוכיח את הפוטנציאל העצום של תאים אלו.‏ חשובהבמיוחד היתה התגלית שתאים אלו יכולים להפוך גםלתאי מין — וכך העכבר הבוגר יעביר לצאצאיו את הגניםשל העובר התורם.‏ב-‏‎1986‎ חברו שתי השיטות יחד:‏ לקפצ‘י ולסמיתיסהיתה שיטה לשינוי ספציפי של גן בתא יחיד,‏ ולאוונס— שיטה להחדרת תאים זרים לעובר עכבר.‏ בעזרתהשתקה של גן בתאי גזע עובריים,‏ והחדרת אותם תאיםלעובר אחר,‏ נוצר עכבר כימרי המכיל תאים רגילים יחדעם תאים שבהם הגן מושתק.‏ אם תאים אלו הופכים לתאימין,‏ צאצאי העכבר הכימרי נושאים את הגן המושתק בכלתאיהם — אלו הם ‏”עכברי נוקאאוט“.‏מאז 1989 נוצרו יותר מעשרת אלפים זנים של עכברינוקאאוט,‏ שבכל אחד מהם מושתק גן אחר — ועוד הידנטויה.‏ מה הופך את העכברים האלו לחשובים כל-כךלמדע,‏ עד שכה הרבה עבודה הושקעה ומושקעת עד היוםביצירתם?‏ התשובה היא כי דווקא השימוש באורגניזםשלם — העכבר — מאפשר התבוננות ייחודית בפעילותו שלגן יחיד:‏ בעזרת הטכניקה הזאת ניתן להשתיק גן ספציפיואז לבחון את התפתחות העכבר בלא הגן,‏ ולהסיק מכךמה תפקידו של הגן בעכבר הנורמלי.‏ לדוגמה,‏ אם עכברהנוקאאוט לבקן,‏ הגן שהושתק קשור כנראה ליצירתפיגמנט,‏ אם לעכבר פגמים בלב,‏ הגן קשור להתפתחותהלב או כלי הדם,‏ וכן הלאה.‏ נוסף על כך,‏ ברבים מהעכבריםהאלה הגן המושתק הוא גן שפגיעה בו גורמת למחלותנפוצות בבני-אדם,‏ וכך נוצר מודל המחקה את המחלה.‏מודלים למחלה ציסטיק פיברוזיס פותחו על-ידי סמיתיסואוונס עצמם,‏ ומודלים אחרים למחלות לב שונות —סוכרת,‏ פרקינסון ומעל 500 מחלות ותסמונות אחרות —פותחו בהמשך.‏ בעכברים אלו ניתן לחקור את התפתחותהמחלה ואף לנסות עליהם תרופות שונות.‏ כל השימושיםהאלו הפכו את הטכניקה של ‏”עכברי נוקאאוט“‏ לאחתהשיטות המועילות ביותר בתחומי מחקר שונים,‏ מגנטיקהועד לחקר הסרטן,‏ וזיכו את מפתחי השיטה בפרס הנחשבביותר הניתן למדענים.‏Ô˙ÈÂÏ ÌÚapple ¯Á˘‡ ˙appleÂÈ ˇË‡‡˜Âapple· Ï·Âapple≤∞∞∑ ¨‰‡ÂÙ¯Ï Â‡ ‰È‚ÂÏÂÈÊÈÙÏ Ï·Âapple Ò¯Ù· Ìȯ˜ÂÁ ‰˙ÎÈÊ ˙ÈËapple‚ ‰Ò„apple‰· ÌÈapple‚ ˙˜˙˘‰Ï ‰ËÈ˘ב-‏‎1989‎ פורסמו 4 מאמרים שעסקו בלידתם שלעכברים.‏ לא עכברים רגילים,‏ כמובן,‏ אלא ‏”עכברינוקאאוט“:‏ בכל אחד מהעכברים היה גן אחד שהושתק‏(”חטף נוקאאוט“)‏ באופן ספציפי והפך ללא-פעיל.‏ 18שנה מאוחר יותר,‏ הוכרזו מריו קפצ‘י ,(Capecchi) מרטיןאוונס (Evans) ואוליבר סמיתיס (Smithies) כזוכיםבפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2007 על פיתוחהטכניקות שהובילו להישג זה.‏איך הכל התחיל?‏על מנת לשתק גן בעכבר שלם,‏ צריך ללמוד תחילהלשנות את ה-‏DNA שלו בתא יחיד.‏לצורך כך פיתחו קפצ‘י וסמיתיס שיטההמבוססת על תופעה טבעית הנקראתשחלוף ‏(רקומבינציה),‏ שבה מקטעDNA מכרומוזום אחד מוחלף במקטעמכרומוזום אחר.‏ החלק החשוב ביותרבשחלוף הוא שהמקטעים המוחלפיםהם הומולוגיים זה לזה,‏ כלומר בעלידמיון רב זה לזה,‏ דבר המאפשר אתההחלפה ביניהם — לכן התופעהנקראת שחלוף הומולוגי.‏ קפצ‘י גילהשבשיטה זו ניתן להחליף מקטעי DNAלא רק בין כרומוזומים אלא גם ביןכרומוזום לבין DNA זר המוחדר לתוךהתא.‏ כך נולדה השיטה לשינוי של גןספציפי,‏ הנקראת ‏”קליעה למטרה בגן“‏targeting) :(gene לתוך התא מוכנסקטע DNA הבנוי מ-‏‎3‎ חלקים — שני החלקים החיצונייםזהים ברצפם לגן המטרה ‏(החלקים ההומולוגיים),‏ ואילוהחלק האמצעי שונה.‏ החלקים ההומולוגיים מנחים אתקטע ה-‏DNA אל גן המטרה,‏ ולאחר שמתבצע השחלוףההומולוגי מתקבל תא שה-‏DNA שלו שונה — הוא כוללעכשיו את החלק האמצעי של ה-‏DNA הזר,‏ שהוחדרלתוך גן המטרה.‏ לרוב מנוצלת השיטה על מנת להפוךאת גן המטרה לבלתי פעיל,‏ לשתקו,‏ אך עקרונית ניתן גםלהחליף גן אחד באחר.‏סמיתיס עבד באותה שיטה על תאי אדם,‏ בניסיון לפתחˇ‡˜Âapple ¯·ÎÚ ˙¯ÈˆÈ Ï˘ ÈËÓÎÒ ¯Â‡È˙nobelprize.org — Ï·Âapple‰ ÈÒ¯Ù ¯˙‡Ó ‰ÁÂ˜Ï ‰appleÂÓ˙‰013013‡·‰ „ÂÓÚ· ͢Ӊ‡ÈÏÈÏ‚→012‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑¯·Óˆ„≤∞∞∑

→˙¢„ÁGettyImages / ˜apple·ß‚ÓȇÁÂÓ· ¯Âʇ‰ÏÚ ËÏ¢‰„„ÂÚÓ ˙¢‚¯‰‰ÏÈ·ÏÂÓ‚˙‰ ÈÊÎ¯Ó ˙‡ ¯¯ÂÚÓ Ú·Â˘ ˙˙‡Ӊ ÔÂӯ‰חוקרים מקינגס קולג‘‏ ומיוניברסיטי קולג‘‏ בלונדוןזיהו,‏ באמצעות שיטות דימות חדשניות,‏ מסלולים עצבייםבמוח ה“מחליטים“‏ כמה מזון נאכל.‏ המחקר התפרסםבכתב-העת .Natureהחוקרים טוענים כי הורמון המאותת למוח על שובעמתקשר עם אזורי התגמול במוח.‏ המחקר מציג עדויותלכך שלמסלולים עצביים הקשורים בהנאה תפקיד מפתחבהרגלי האכילה ובדחף לאכול.‏האם התנהגויות אכילה נשלטות על-ידי דרישותהומאוסטטיות,‏ שמקורן בהיפותלמוס,‏ או על-ידי אותותבמסלולים עצביים הקשורים בתגמול,‏ הנשלחים מאזוריםגבוהים יותר בקליפת המוח?‏ מחקרים בבעלי-חיים איששואת ההשערה הראשונה,‏ אך פסיכולוגים דבקו דווקאבשנייה,‏ בטענה שלתגמול חלק גדול בתבניות האכילה שלבני-אדם.‏רייצ‘ל בטרהם (Batterham) ועמיתיה מיוניברסיטיקולג‘‏ בדקו פעילות באזורי מוח שונים באמצעות דימותממוחשב של מוחות אנשים שנחשפו לפפטיד .YYהפפטיד YY הוא הורמון המיוצר בחלק הסופי של המעיהדק.‏ ריכוזו בפלזמת הדם מתחיל לעלות כ-‏‎15‎ דקות אחריתחילת עיכול המזון במעי,‏ ומגיע לשיא אחרי 90 דקות.‏ריכוז ההורמון תלוי בכמות הקלוריות שנצרכה,‏ ולכן הואנחשב כאות לשובע באזורי בקרת התיאבון במוח,‏ בגרעיןהמקושת nucleus) (arcuate שבהיפותלמוס.‏לאחר צום של 14 שעות,‏ אנשים קיבלו הורמון ברמההמחקה ארוחה של 1,500 קלוריות,‏ או לחלופין פלצבו‏(תמיסה חסרת פעילות),‏ וזאת בהזלפה לווריד למשך 90דקות.‏ במשך כל אותה עת,‏ מוחם נסרק.‏ לאחר שנסתיימההזלפת ההורמון,‏ הוצע להם מזון בכמות לא-מוגבלת.‏ תבניתהאכילה של כל מתנדב נבדקה פעמיים — פעם בעקבות מתןהורמון ופעם בעקבות מתן פלצבו ‏(או בסדר הפוך,‏ תוךבחירה אקראית).‏בעקבות קבלת ההורמון,‏ כמות המזון שאכלו הנבדקיםפחתה ב-‏‎25‎ אחוזים.‏ השינוי הגדול ביותר בפעילות המוחהיה באזור הארובתי-קדמי cortex) ,(orbitofrontalהממוקם בקליפת המוח הקדם-מצחית,‏ מעל ארובתהעין.‏ זהו אזור הקשור ברגשות ובתגמול.‏ הזלפת ההורמוןהגבירה את הפעילות גם בגזע המוח ובהיפותלמוס,‏אך ברמה נמוכה יותר.‏ידוע כי לאנשים שסבלו נזק באזור הארובתי-קדמי ישבעיות בשליטה על כמויות המזון שהם צורכים,‏ אבל לא היהברור עד כמה אזור זה מעורב בבקרת האכילה.‏כאשר מתנדבים קבלו פלצבו אחרי צום,‏ השינוי העיקריהיה בהיפותלמוס,‏ וכמות המזון שצרכו היתה גדולהבהשוואה להתנהגותם בעקבות מתן ההורמון.‏ההסבר האפשרי הוא,‏ שכאשר אנשים צמים,‏ הדחףשלהם לאכול מקורו באזורי מוח פרימיטיביים יותר.‏לעומת זאת,‏ כשאנשים אינם רעבים ביותר ‏(או בעקבותהזלפת ההורמון),‏ הדחף לאכילה נובע בעיקר מהציפייהלהנאה או מהבנת ערך המזון.‏ כלומר,‏ הורמון המופרשמהמעי ומשפיע על אותות עצביים יכול להחליף ביןתהליכים הומאוסטטיים לתהליכי תגמול ובחזרה,‏ לפיהצורך.‏ הבנת המנגנונים ומסלולי האיתות של התגמוליכולים להצביע על אתרי מטרה לטיפול בהשמנת-יתרובהפרעות אכילה.‏‡È·Ï ÏËȯ ¯“„ ˇøÌÏÂÚÓ ÏÙ‡‰ ¯ÓÂÁ‰ ‰È‰ ̇‰˙ÂÈ˙„È·Î ˙ÂÚÙÂ˙ ¯È·ÒÈ˘ ¨ÔÈÈˢappleÈȇ Ï˘ ‰„ȷΉ ˙¯Â˙Ï Ô˜È˙ ÌÈÚÈˆÓ Ìȇ˜ÈÊÈÙÏÙ‡ ¯ÓÂÁ Ï˘ ÂÓÂȘ· ͯˆ ‡Ï·∑הניסיון להסביר תצפיות אסטרונומיות באמצעותתורת הכבידה המקובלת כיום,‏ המתבססת על עבודתוהמפורסמת של אלברט איינשטיין ותואמת במידה רבהגם את עבודתו המוקדמת-יותר של ניוטון,‏ מוביל באופןבלתי נמנע למסקנה כי החומר שאנו רואים הוא רק חלקקטן מהמסה שביקום.‏ תורות הכבידה המסורתיות אינןיכולות להסביר את תנועת הגלקסיות על פי החומרהנראה בלבד,‏ ולכן עלה הרעיון שקיימת כמות גדולהשל חומר בלתי נראה — ‏”החומר האפל“.‏ על פי השערהזו,‏ החומר האפל נפוץ בהרבה מהחומר הרגיל ‏(המכונה‏”חומר בְַּריוֹני“;‏ בריונים הם חלקיקי חומר רגילים),‏ אך לאנצפה מעולם בשום צורה שהיא לבד מהשפעתו על תנועתהגלקסיות.‏חוק הכבידה הרגיל גורס כי הכבידה פוחתת עם ריבועהמרחק,‏ כלומר,‏ הגדלת המרחק בין שני גופים פי 2 תקטיןפי 4 את המשיכה הכבידתית ביניהם.‏ באמצעות חוק זה,‏ובעקבות צפייה במהירות תנועתם של כוכבים בדסקותהגלקסיות,‏ הסיקו מדענים כבר לפני עשורים אחדיםכי הגלקסיות מסתובבות ‏”מהר מדי“,‏ במהירות שאינהמתאימה לכמות החומר הנראה שבגלקסיה.‏ לפי חוקהכבידה,‏ צפוי כי גוף הרחוק ממרכז הגלקסיה יקיף אתהמרכז לאט יותר מגוף הקרוב למרכז,‏ מאחר שמשיכתהכבידה ש“חש“‏ גוף רחוק היא קטנה יותר,‏ ולכן אין די כוחצנטריפטלי אשר יכול לשמור אותו במסלול מהיר.‏ בניגודלתחזית זו,‏ הכוכבים בשוליהן של גלקסיות ספירליותמקיפים אותן במהירות אחידה,‏ בלא תלות במרחקםמן המרכז.‏ קיומה של דסקה בלתי נראית של חומר אפל,‏שתספק את המסה החסרה הדרושה לשמירת הכוכביםבמסלול מהיר זה,‏ היא כיום ההסבר המקובל לתנועתהסיבוב הזאת של הגלקסיות.‏ואולם,‏ העובדה שהחומר האפל איננו משפיע על היקוםבשום צורה מלבד תנועת גלקסיות בקנה מידה גדול מעוררתאת חשדם של מקצת המדענים.‏ חוקרים רבים מחפשיםהסבר חלופי,‏ אם בפרשנות התצפיות הקשורות למהירותהסיבוב של הגלקסיות ואם בתורת הכבידה שעל בסיסהנוצרה השערת החומר האפל.‏ כעת,‏ תלמיד המחקר ג‘ואלבראונשטיין (Brownstein) והמנחה שלו באוניברסיטתווטרלו בקנדה,‏ פרופ‘‏ ג‘ון מופאט (Moffat) מציעים תורתכבידה מתוקנת theory) (Modified Gravity (MOG)שתאפשר להסביר את תנועת הגלקסיות באמצעות החומרהנצפה בלבד.‏ תורה זו עשויה להסביר גם שלבים מסוימיםבהתפתחות היקום ואת הסטיות במסלולי פיוניר 10 ו-‏‎11‎אשר שוגרו בשנות השבעים,‏ סטיות שאינן יכולות להיותמוסברות באמצעות חומר אפל.‏ תורת הכבידה המתוקנתשומרת על חוקי ניוטון ואיינשטיין בקנה מידה קטן,‏ כךשהמודלים הללו,‏ שהסבירו היטב את תנועת הירח סביבכדור-הארץ ואת תנועת כוכבי-הלכת סביב השמש,‏ עודםתקפים בקני המידה הרלוונטיים.‏ ואולם,‏ בקני מידה גדוליםיותר באים לידי ביטוי תיקונים מורכבים לחוק הכבידההבסיסי,‏ המסבירים את מהירות הגלקסיות מבלי להידרשלתוספת מסה.‏כדי להבחין בין האפקטים הכבידתיים של מודל החומרהאפל לבין אלה של תורת הכבידה המתוקנת,‏ בחנו החוקריםמערכת שאיננה בשיווי משקל,‏ שבה מתרחש תהליך שלהתמזגות צבירי גלקסיות (1E0657-558 .(Bullet Clusterבמערכת זו נצפתה,‏ באמצעות עידוש כבידתי,‏ אי-התאמה ביןתנועת התווך הבין-צבירי החם לבין עקמומיות המרחב-זמן,‏תופעה שנחשבת כעדות מוחצת ל“מסה חסרה“‏ ‏(במונחיםשל מודל החומר האפל)‏ או ‏”גרוויטציה עודפת“‏ ‏(במונחיםשל תורת כבידה מתוקנת).‏ טיבה המורכב של המערכתמאפשר בחינה פרטנית של תורות כבידה מתוקנות,‏ במטרהלבדוק אם יש ביכולתן להסביר את התצפיות.‏ החוקריםהקנדים מצאו כי תיקוניהם לתורת הכבידה אכן מסביריםאת הממצאים התצפיתיים בצביר זה בלא צורך בקיומה שלמסה אפלה.‏ עדיין אין בכך כדי לקבל את התורה המתוקנתכתחליף להשערת החומר האפל,‏ ובדיקה נוספת של מערכותאסטרונומיות אחרות נחוצה לאשרור תקפותה,‏ אך ייתכןכי אלו הם ניצניה של תורת כבידה חדשה המסבירה כיצדפועלת הכבידה בקני המידה הגדולים של היקום.‏ÛÁÒ ÏÎÈÓ ˇ015‡ÈÏÈÏ‚‡·‰ „ÂÓÚ· ͢Ӊ010014‡ÈÏÈÏ‚ËÒ‚‡ ¯·Óˆ„≤∞∞∑¯·Óˆ„≤∞∞∑

˙¢„Á˙ÎÏ≠·ÎÂÎ „ÂÚ ‰Ï‚˙‰˙ίÚÓÏ ıÂÁÓÍÂ˙· ‡ˆÓapple‰ ¨˘Ó˘‰·È˘È‰ ¯Âʇ‰מדענים גילו לאחרונה כוכב-לכת שמרחקו מאיתנו 44 שנותאור,‏ המקיף שמש מחוץ למערכת השמש.‏ כוכב-הלכת החדש גדולבהרבה מכדור-הארץ,‏ אך נמצא במרחק דומה מהשמש שלו,‏ עובדההמציבה אותו בתוך האזור תומך החיים של מערכת שמש זו.‏ בעברהתגלו כבר ארבעה כוכבי-לכת סביב כוכב זה,‏ ,Cancri 51 וגילויו שלהחמישי אינו סוף פסוק.‏ ייתכן שכוכב-הלכת החדש מחזיק מערכתשל ירחים,‏ ובהם אפילו ירח בגודלו של כדור-הארץ,‏ אך בשלב זהאין ביכולתנו לצפות בגופים בגודל זה באופן ישיר.‏ ‏(וראו:‏ טל ענבר,‏‏”כוכבי-לכת דמויי-ארץ מחוץ למערכת השמש“,‏ ‏”גליליאו“‏ 109).כוכב-הלכת החדש כבד פי 45 מכדור-הארץ,‏ ואורך השנה שלו —260 יום שלנו.‏ כוכב-לכת זה אמור להיות חם במעט מכדור-הארץ,‏אך לא במידה רבה ביותר.‏ זאת מכיוון שהשמש שלו קרה במקצתמזו שלנו.‏ אם יש ירח לכוכב-לכת זה,‏ הוא יהיה בעל פני שטחסלעיים,‏ כך שהמים שעליו יוכלו להיקוות באגמים ובאוקיינוסים— כך מעריכים אסטרונומים מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי.‏קישור:‏http://www.nasa.gov/vision/universe/newworlds/exoplanet-20071106.html¯·appleÚ ÏË ˇ‰˘„Á‰ ˘Ó˘‰ ˙ίÚÓÏ ÂappleÏ˘ ˘Ó˘‰ ˙ίÚÓ ÔÈ· ‰‡Â¢‰·Â˘Ó ÏÚ ∫ÒÂËÙÈÈËÓÏ„ Á¯È ȷÂÈÁמראהו המוזר של יפטוס ,(Iapetus) אחדמירחיו של כוכב-הלכת שבתאי,‏ מושך את תשומתלבם של מדענים זה שנים רבות.‏ חלק מפניו שלהירח,‏ שקוטרו 1,470 קילומטרים,‏ הוא כהה וחלקוהאחר — בהיר.‏ לאחרונה,‏ במעבר קרוב מאוד לפניהשטח של יפטוס,‏ גילתה קסיני,‏ חללית של נאס“אהחוקרת את שבתאי ואת ירחיו מאז 2004, תופעהחדשה המייחדת את הירח.‏ מקרוב,‏ התגלה כיפני השטח של יפטוס הם בעלי דוגמת צבעים שלכתמים כהים המוקפים באזורים בהירים,‏ דוגמההמזכירה את פרוותם של כלבים דלמטיים אוגלידת וניל עם שבבי שוקולד.‏מדעני נאס“א העלו השערה לגבי מקורה שלדוגמה מוזרה זו.‏ על פי ההשערה,‏ נוצרה הדוגמהעקב התאדות,‏ או ליתר דיוק,‏ המראה ‏(סובלימציה),‏של קרח של מים ‏(המראה היא מעבר ישיר שלחומר ממצב מוצק למצב גז).‏ על פי ההשערה,‏ עלפני השטח של יפטוס החומר הכהה מעורב בקרח.‏כאשר הקרח הופך לגז עקב התחממות הנגרמתמפגיעת קרינת השמש,‏ הוא מותיר משקעים שלהחומר הכהה.‏ באופן כזה נוצרים איים של חומרכהה,‏ הנחשפים עקב התאדות הקרח,‏ הבולטים עלהרקע הבהיר של הקרח.‏ לדברי המדענים,‏ התהליךהוא מסוג של משוב חיובי:‏ ההתאדות חושפתחומר כהה.‏ מאחר שהחומר הכהה בולע קרינה יותרמאשר חומר בהיר,‏ ההתחממות גוברת ותהליךהתאדות הקרח מואץ,‏ דבר הגורם לחשיפתו שלעוד חומר כהה.‏ דבר זה גורם לבליעה רבה עוד יותרשל קרינה,‏ וכך לחשיפתם של עוד שטחים כהים,‏הגורמים להתחממות נוספת,‏ וחוזר חלילה.‏חיזוק להשערה זו נמצא באופי התמונותששיגרה קסיני לכדור-הארץ.‏ התמונות מראותשקיימת העדפה לפיזור ה“דלמטי“‏ באזורים על פנייפטוס החשופים יותר לאור השמש,‏ דבר המעיד עלמעורבות השמש ביצירת דוגמת הצבעים המיוחדתשל יפטוס.‏„گ‡ ̯ÂÈ ˇÔÈÚ¯‚‰ ˙‡ ÆÓ¢˜ ≥≠Π¯Ë˜˘ ¨ËÈ·˘‰ ÔÈÚ¯‚ ÈÂˆÓ ÂÊ ‰·ÈÏ· ª‰˙·È·ÒÏ ˙ÈÒÁÈ „Â‡Ó ˙¯‡ÂÓ‰ ¨ËÈ·˘‰ ˙·ÈÏ· ÔÈÁ·‰Ï ¯˘Ù‡ ‰Ê ÌÂψ˙·ÏÎÎ ˙Ï„Ï„ÈÓ ‰·ÈÏÏ ·È·ÒÓ˘ ¯Âʇ· ‰‰Â·‚ ‰Ïȉ‰ ˙ÂÙÈÙˆ ÈÎ ¯Â¯È·· ˙‡¯Ï ¯˘Ù‡ ÆÌÂˆÚ ˜Á¯Ó ÂappleÓÓ ‰˜ÂÁ¯‰ ¨ËÈ·˘‰ ˙Ïȉ ‰ÙȘÓÆÌÈÈÏ¢‰ ¯Âʇ χ ‰appleÓÓ ÌȘÈÁ¯Ó˘Æ˙ÈappleˆÈÁ‰ ‰Ïȉ‰ Ï˘ ÈappleÓȉ ÔÂÈÏÚ‰ ¯Âʇ· ¯˙ÂÈ ‰‰Î ¯ÂʇΠÚÈÙÂÓ ˙˘Â˜Ó Ìω Ï‚Â ¨‰¯Â¯· ˙Èapple·Ó ‰È¯ËÓÈÒ≠‡· ˙appleÈÈÙ‡˙Ó ‰ÏÂÎ ‰Ïȉ‰¢Ï¯Ëapple¢ Í¯ÂˆÏ ¨‰·È˜Ú ÏÚ· Ù˜ÒÏË CCD ˙ÓÏˆÓ ˙ÂÚˆÓ‡· ¨ËÈ·˘‰ ˙ˆ¯Ù˙‰ ¯Á‡Ï ÌÈÈÚ·˘Ó ˙ÂÁÙ ¨μƱ±Æ∞∑≠· Ìψ ‰Ê ÌÂψ˙ÌÈÈ˙Ú·‚· ÌÈ·ÎÂΉ ‰ÙˆÓ ¨ÂÊ·‚ ¯ÙÂÚ ˘È·ÈÈÙ Ô„ÈÚ ∫ÂÓÏȈ ÆÏÏÁ· ı¯‡‰≠¯Â„Î Ï˘ ˙ȷ·ÈÒ‰ Â˙ÚÂapple˙ÊÚÓ „Á‡ ËÈ·˘ ÍȇÒÓω ËÈ·˘ Ï˘ ˙ÈÓ‡˙Ù‰ Â˙¯‰apple∑שביט הולמס (17p/Holmes) חגג ממש לאחרונה115 שנים מאז שגילה אותו האסטרונום החובב האנגליאדווין הולמס .(Holmes) השביט נמנה עם השביטיםקצרי-המחזור ‏(שזמן המחזור שלהם קצר מ-‏‎20‎ שנה),‏שכּר מחצבתם הוא חגורת קויפר.‏ שביטים אלה נעים דרךקבע במערכת השמש שלנו ומקיפים אותה במסלול סגור,‏אליפטי ואקסצנטרי.‏ זמן המחזור של שביט הולמס הואכמעט שבע שנים והאינקלינציה שלו היא כ-‏ 19 0 יחסיתלמישור המִלֶקה.‏הופעת שביטים אינה תופעה זרה למדע,‏ ונובעת מכךשגופים אלה מורכבים מחומרים נדיפים,‏ ובהם מים,‏ פחמןדו-חמצני,‏ אמוניה,‏ מתאן ויסודות קורט.‏ בהתקרבם אלהשמש מופיע זנב המשתרך אחריהם,‏ כתוצאה מרוח השמשהמכה בפני השטח שלהם.‏שביט הולמס היה אמנם בשיא קרבתו לשמש ‏(פֶּריהֶליון)‏לפני כחצי שנה,‏ אך קרבה זו גרמה להעלאת הטמפרטורהבשכבותיו הפנימיות גם בעת התרחקותו ממנה.‏ כאשרהסעת החום הגיעה,‏ ככל הנראה,‏ לכיס פנימי בתוככי השביטשהכיל גז כלוא,‏ עלתה טמפרטורת הגז ונפח השביט הלךוגדל.‏ כך נוצר לחץ,‏ ובנקודה קריטית התרחשה התפרצותוהפתאומית ב-‏‎24‎ באוקטובר.‏ התפרצות זו גרמה להרחבתיריעתו בחלל — התפשטות שנצפתה בנקל מכדור-הארץכהילה (Coma) דחוסה ההולכת וגדלה.‏ כביית אורו הנוגֵהשל השביט צפויה להתרחש בשבועות הקרובים.‏מדענים וחובבי אסטרונומיה מכל העולם צילמו מנההגונה של תמונות ועקבו בדריכות אחר שינויים בבהירותהשביט,‏ בגודלו הזוויתי הנראה,‏ במהירות תנועתו עלפני כיפת השמיים,‏ בהתפתחות זנב וברמזים מקדימיםלהתפרקותו.‏ ממדידות שבוצעו במצפה גבעתיים סמוך ליוםהצילום עולה,‏ כי קוטר ההילה הוא כחצי מיליון קילומטרים.‏בעת כתיבת שורות אלה קוטר הילתו הוא כמיליון ק“מ,‏אין רמז להתפרקות השביט ודעיכת בהירותו אטית למדי.‏מחישוב של הפרשי הבהירויות לפני ואחרי ההתפרצותמתברר,‏ כי בהירות השביט גדלה פי למעלה מחצי מיליון:‏2.5119= 17-2.5 הפרש בהירויות 2.5119. חזקות אלו מבטאותאת בהירות השביט לפני ההתפרצות ואחריה.‏ בהירות 17פירושה שהשביט עמום מאוד לפני ההתפרצות,‏ ואי-אפשרלראותו אלא בטלסקופים גדולים ביותר.‏ מספר קטן יותרשל בהירות,‏ כגון 2.5 שבנוסחה,‏ מבטא דווקא בהירות גדולהיותר של אותו עצם בשמיים אחרי ההתפרצות.‏בתמונה אפשר להבחין בגל הלם מקושת Shock) Bow(Wave המופיע בחזית השביט ונגרם,‏ בין היתר,‏ בשל רוחהשמש המכה בשביט במהירות על-קולית,‏ מאטה ממהירותהומוסטת מכיוונה.‏שביט הולמס עתיד להתקרב לשמש בפעם הבאה בשנת2014. ולנו,‏ האסטרונומים הנלהבים על פני כדור-הארץ,‏נותר רק לקוות שהמפגש הבא עמו יהיה מרגש לא פחות.‏˘È·ÈÈÙ Ô„ÈÚ ˇ017‡ÈÏÈÏ‚■010 016‡ÈÏÈÏ‚ËÒ‚‡ ¯·Óˆ„≤∞∞∑¯·Óˆ„≤∞∞∑

∑Ì„· ȇÈÒ¯· ‰ÓÂÒÂappleÙÈ¯Ë ÈÏÈÙËÈapple˜È¯Ó‡‰ ˙‡ȯ·‰ „¯˘Ó ˙·Ȅ‡·מחלת השינה Trypanosomiasis) (African היא מהקטלניותשבמחלות.‏ המודעות אליה במדינות המערב נמוכה,‏ בעיקרמשום שהיא מופיעה רק באפריקה,‏ מדרום לסהרה,‏ במדינותמוכות עוני ומלחמות.‏ גורם המחלה הוא טפיל חד-תאי זעיר,‏טריפנוסומה ברוסיאי brucei) ,(Trypanosoma החודר לזרםהדם,‏ ובשלב מתקדם יותר גם למערכת העצבים.‏ הטפילהוא פרוטוזואון,‏ לאמור נמנה עם קבוצה גדולה של יצוריםחד-תאיים שאליה שייכים חלק ממחוללי המחלות המסוכניםביותר,‏ דוגמת טפיל המלריה.‏קיימים שלושה זנים של טפיל מחלת השינה,‏ וכולם נמצאיםבאפריקה בלבד.‏ אחד הזנים תוקף בעיקר בקר,‏ ואילו שניהאחרים מעדיפים בני-אדם.‏ אלה הם הגורמים הבלעדייםלמחלה איומה זו,‏ שהשלב הסופי שלה מתאפיין בהפרעות שינהובאיבוד שליטה על מערכת העצבים.‏ הזן המזרחי,‏ האלים יותר,‏גורם להתפרצות מהירה של המחלה לאחר ההדבקה ומביאלהידרדרות מהירה במצב החולה.‏ בלא טיפול מהיר,‏ נגזר עלהחולה מוות ודאי.‏ הזן המערבי,‏ הנפוץ במרכז אפריקה ובמערבה,‏מתרבה באטיות בגוף האדם,‏ והמחלה יכולה להתפרץ חודשיםואף שנים לאחר ההדבקה.‏ בלא טיפול תרופתי אינטנסיבי,‏ גםהזן המערבי מוביל למוות ברוב-רובם של המקרים,‏ אלא שהואמסב ייסורים ארוכים יותר.‏התרופות הקיימות כיום יקרות מאוד,‏ ועל מנת לספקאותן לחולים העניים באפריקה יש צורך במימון בינלאומי.‏בעיה נוספת היא תופעות הלוואי הקשות,‏ שבמקריםלא-מעטים גורמות בעצמן למות החולה.‏ המחקר בתחום זהאינו נעשה למטרת רווח,‏ ולא כל חברת תרופות מוכנה להשקיעבו,‏ אך יש בו עניין הומניטרי ממדרגה ראשונה.‏ פרופ‘‏ שולמיתמיכאלי מאוניברסיטת בר-אילן מנסה,‏ יחד עם עמיתיםמאוניברסיטאות ברחבי העולם,‏ למצוא מנגנון יעיל ובטוחשיאפשר חיסול של הטפיל הגורם למחלת השינה מבלי לפגועפגיעה קשה במטופל.‏מחלה אפריקניתהטפיל מועבר לבני-אדם בעקיצת זבוב הצה-צה,‏ חרק נפוץלמדי באפריקה הטרופית,‏ הניזון מדמם של חולייתנים.‏ דם הואמזונם הבלעדי של זבובי הצה-צה,‏ הן הזכרים והן הנקבות.‏ לצורךאיתור הקרבן משתמשים הזבובים בחוש הריח ובחוש הראייה,‏ולאחר הנחיתה טמפרטורת הגוף מעודדת אותם לנסות לעקוץ.‏תוך כדי העקיצה הזבובים מזריקים רוק המכיל חומר נוגד-‏קרישה.‏ הטפילים נמצאים בבלוטות הרוק של זבובים נגועים,‏ובעקיצה טיפוסית חודרים לעור כ-‏‎40,000‎ פרטים של הטפיל,‏הרבה יותר מהכמות הדרושה להדבקה.‏ יש חשיבות רבה לזיהוימהיר של המחלה,‏ ולקבלת טיפול תרופתי מיידי,‏ מאחר שסיכוייההחלמה פוחתים בהמשך.‏ הקושי העיקרי הוא,‏ שהתסמיניםהראשונים של מחלת השינה אינם ייחודיים,‏ ועלולים להטעות.‏התסמין הראשון הוא כיב גדול המופיע על העור סביב מקוםהעקיצה.‏ הכיב,‏ שאינו כואב ונרפא מאליו בתוך שבועות מספר,‏הוא פסולת תאית הנוצרת בעת התרבותו המהירה של הטפיל,‏שכבר התיישב בשכבת העור התחתונה.‏ הטפיל,‏ שגודלו 40-25מיקרון בלבד,‏ מתרבה בחלוקת תא,‏ כלומר כל פרט מתחלקלשניים.‏ לצורך הפקת אנרגיה הוא תלוי באספקה קבועה שלגלוקוז,‏ שאותו הוא מוצא בגוף הקרבן.‏ÆÈÁ¯ÊÓ‰ Ôʉ ∫ÌÂ˙η ªÈ·¯ÚÓ‰ Ôʉ ∫ÏÂÁη ƉappleÈ˘‰ ˙ÏÁÓ Ï˘ ‰ˆÂÙ˙‰ ˙ÙÓ‰appleÈÈϯ˜ ̯„ ˙ËÈÒ¯·Èapple‡ ˙·Ȅ‡·איור:‏ אבי קלוסקיGettyImages / ˜apple·ß‚ÓȇÏÈÙˉ ˙‡ ˜È˙˘‰Ï‰ÓÁÏÓÏ ‰ÒÈ‚ ˙ȯϘÏÂÓ‰ ‰È‚ÂÏÂÈ·‰‰appleÈ˘‰ ˙ÏÁÓ·ıÎ≠„ÓÏÓ È„Âß‚019018‡ÈÏÈς‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑¯·Óˆ„≤∞∞∑

ÏÈÙˉ ˙‡ ˜È˙˘‰Ï∑,(rhodesiense האחראי ל-‏‎10%‎ ממקרי מחלת השינה,‏עוברים לשלב השני בתוך שבועות ספורים,‏ ועבורם זיהוימהיר של המחלה הוא קריטי.‏ לעומת זאת,‏ בגופם של חוליםשנדבקו בזן המערבי gambiense) (Trypanosoma bruceiהמחלה מתפתחת באטיות רבה,‏ וכאמור ייתכן שיחלפוחודשים ואפילו שנים עד שיעברו לשלב השני,‏ הקשה יותר.‏כאשר זבוב הצה-צה ניזון מדמו של אדם החולה במחלתהשינה,‏ הטפיל עובר לגופו של הזבוב ונכנס למערכת העיכולשלו.‏ שם הוא מתרבה בחלוקת תאים,‏ וצורתו החיצוניתמשתנה מעט.‏ אם זבוב אחד עוקץ כמה חולים ואוסף לגופוטפילים שמקורם באנשים שונים,‏ יכול להתקיים מעבר שלמידע גנטי בין הטפילים הללו בעת שהותם בתוך גוף הזבוב.‏הדבר מסייע בהגדלת השונות הגנטית של הטריפנוסומה,‏שונות שאינה נוצרת בחלוקת תא רגילה,‏ שבה הצאצאיםזהים מבחינה גנטית לתא-ההורה.‏ לאחר עשרה ימים במערכתהעיכול,‏ הטפיל עובר לבלוטות הרוק של הזבוב.‏ כעת הוא מוכןלחדור לגופו של הקרבן הבא שיעקוץ זבוב הצה-צה.‏מלחמה בזבוביםמחלת השינה ידועה לאנשי אפריקה מקדמת דנא,‏ אךהגורם המחולל אותה,‏ טפיל הטריפנוסומה,‏ זוהה רק בתחילתהמאה ה-‏‎20‎‏.‏ הגילוי התרחש בעת מגפה גדולה שתקפה אתמרכז אפריקה בין השנים 1896 ו-‏‎1906‎‏.‏ מאוחר יותר התגלהשזבוב הצה-צה נושא את הטפיל,‏ ובמקביל לפיתוח תרופותנעשו ניסיונות למגר את הזבובים.‏ הבריטים,‏ ששלטו בסודןעד 1956, נהגו לשכור ‏”נערי זבובים“,‏ שתפקידם היה לעמודבסבך ולהרוג את החרקים המסוכנים.‏ השכר ניתן לנעריםבהתאם לכמות הזבובים המתים.‏ עם הזמן השתפרו שיטותהמלחמה בזבובים.‏ בשנות החמישים והשישים הזרימומקורות בינלאומיים כסף רב כדי להקטין את תפוצתה שלמחלת השינה.‏ שילוב של אמצעים אחדים,‏ ובהם אבחוןמוקדם של חולים וטיפול אינטנסיבי,‏ הביא להתמעטות מקריההידבקות,‏ עד שבאמצע שנות השישים נוצר הרושם שמחלתהשינה נעלמה כליל.‏ איש לא שיער שבתוך עשור היא תתפרץמחדש,‏ במגפה ממושכת וקטלנית יותר מכל קודמותיה.‏הפסקת ההשקעה הכספית,‏ וכן המתיחות הצבאיתששררה באזורים נרחבים באפריקה,‏ לא אפשרו את ביצועןשל פעולות מניעה מאורגנות,‏ וגרמו להופעה מחודשת שלמחלת השינה באמצע שנות השבעים.‏ שיא המגפה נרשםבסוף שנות התשעים,‏ כשאחוז הנדבקים עלה באופןתלול וקהילות שלמות באזורים הכפריים של דרום סודןהחלו להימחק — היו כפרים שמחצית מתושביהם חלובמחלת השינה.‏ ארגון הבריאות העולמי (WHO) מעריךשמאות אלפי בני-אדם נדבקו במחלה מדי שנה בתקופתהשיא של המגפה,‏ ומתוכם אחוז קטן מאוד הצליח להגיעלאבחון.‏ אחוז החולים שקיבלו את הטיפול התרופתי,‏החיוני כל-כך,‏ היה קטן עוד יותר.‏ מאמץ בינלאומי מחודשהצליח לייצב את המצב,‏ וכיום מספר הנדבקים עומדעל 50,000 עד 70,000 איש מדי שנה.‏ החולים מפוזריםב-‏‎36‎ מדינות אפריקניות,‏ ובסך-הכל קרוב ל-‏‎60‎ מיליוןבני-אדם נמצאים בסכנת הידבקות.‏ הנפגעות העיקריותבגל הנוכחי הן אנגולה,‏ הרפובליקה הדמוקרטית שלקונגו וסודן,‏ מדינות המאופיינות בחוסר יציבות פוליטיתוצבאית.‏ באזורים הנידחים של שלוש המדינות הללו איןלתושבים מודעות למחלת השינה,‏ וחסר להם ידע בסיסיעל התסמינים הראשונים המאפיינים אותה ואפשרויותהטיפול בה,‏ וכן אין להם גישה לאמצעי רפואה מודרניים.‏למעשה,‏ גורלם של הנדבקים באזורים אלו נגזר ברגעשהטפיל חודר לגופם.‏באזורים מתקדמים יותר באפריקה נעשה ניסיון להילחםבטפילים בעזרת מלכודות חרקים וריסוס אזורי המחיהשל הזבובים.‏ לעתים מרססים גם את עורם של בעלי-חייםמבויתים,‏ הואיל וזבוב הצה-צה ניזון מדמם של כל היונקים.‏שיטה מתקדמת יותר,‏ שיש לה פוטנציאל להקטין את כמותהזבובים ואפילו להשמידם כליל באזורים מסוימים,‏ קרויה‏”שיטת החרקים העקרים“.‏ נקבות זבוב הצה-צה,‏ שתוחלתחייהן היא 90 עד 100 ימים,‏ נוהגות להזדווג רק פעם אחת.‏כמות הזרע בהזדווגות בודדת זו מספיקה להן לכל החיים,‏והן מתחילות להשריץ רימה אחת מדי 9 עד 10 ימים.‏ אםיהיו בסביבתן של הנקבות זכרים עקרים,‏ והן יזדווגו בעיקראיתם,‏ לא ייוולדו זבובים חדשים ואוכלוסייתם תצטמצםואפילו תושמד בתוך כמה דורות.‏שיטה זו יקרה למדי,‏ משום שיש צורך לבנות חוות זבוביםשבהן יגודלו מיליוני זבובים זכרים שיעוקרו בעזרת קרינהבעוצמה נמוכה.‏ לצורך הצלחת השיטה,‏ מוכרחים לשחררכמות גדולה מאוד של זכרים עקרים,‏ פי כמה מכמות הזכריםהפוריים המתחרים איתם על אותן נקבות.‏ בניסוי בקנהמידה גדול שנערך בעשור הקודם באי זנזיבר,‏ שוחררו במשך3 שנים כ-‏‎8‎ מיליון זכרים עקרים,‏ כך שיחס הזכרים העקריםלעומת הזכרים הפוריים עמד על 50 ל-‏‎1‎‏.‏ היה זה שיאו שלמאבק בן עשר שנים להשמדת זבוב הצה-צה באי.‏ המבצענחל הצלחה,‏ וזבוב הצה-צה האחרון בזנזיבר נלכד בסוף1996. השיטה קשה יותר ליישום ביבשת עצמה,‏ משום ששםקל יותר לזבובים לנדוד ממקום למקום.‏ עם זאת,‏ המסקנותמהניסוי הוסקו ו“שיטת החרקים העקרים“‏ מתוכננת להוותחלק ממערך מלחמה כולל במחלת השינה באפריקה.‏תרופות מיושנותהאבחון בשלב הראשון של המחלה נעשה בעזרת בדיקתדם.‏ לצורך אבחון בשלב השני,‏ לאחר שהטפיל עבר למערכתהעצבים המרכזית,‏ יש לקחת דגימה מנוזל השדרה — בדיקהיקרה הדורשת מיומנות גבוהה.‏ תוצאות שתי הבדיקותמאפשרות לזהות את זן הטפיל ואת השלב שבו נמצא החולה.‏הטיפול המתאים נקבע בהתאם לנתונים אלו.‏מגוון התרופות לטיפול במחלת השינה קטן מאוד,‏ואפילו החולים בני המזל שנמצא מימון לטפל בהם נאלציםלקבל תרופות מיושנות,‏ שאינן ספציפיות למחלה זו.‏ עלמנת להגדיל את סיכויי ההחלמה יש להתחיל את הטיפולמוקדם ככל האפשר.‏ התרופות של השלב הראשון,‏ אףשיש להן תופעות לוואי לא-נעימות,‏ הן נסבלות ובטוחותÛÂ‚Ï ¯„ÂÁ ÏÈÙˉ ∫± ·Ï˘ ÆȇÈÒ¯· ‰ÓÂÒÂappleÙÈ¯Ë ÏÈÙˉ Ï˘ ÌÈÈÁ‰ ¯ÂÊÁÓ͢Ӊ·Â ¨Ì„· ‰·¯˙Ó ÏÈÙˉ ∫¥≠≤ ÌÈ·Ï˘ Ɖˆ≠‰ˆ‰ ·Â·Ê ˙ˆÈ˜Ú· Ì„‡‰ÔÂÊÈapple‰ ‰ˆ≠‰ˆ ·Â·Ê Ï˘ ÂÙÂ‚Ï ÒappleÎapple ÏÈÙˉ ∫μ ·Ï˘ ÆÌÈ·ˆÚ‰ ˙ίÚÓÏ ¯„ÂÁ·Â·Ê‰ Ï˘ ÏÂÎÈÚ‰ ˙ίÚÓ· ‰·¯˙Ó ÏÈÙˉ ∫∏≠∂ ÌÈ·Ï˘ ƉÏÂÁ Ï˘ ÂÓ„Ó˙‡‰Â ¨‰˜·„‰‰ ·Ï˘ ˙‡ ˙appleÈÈˆÓ i ˙‡‰ ÆÂÏ˘ ˜Â¯‰ ˙ÂËÂÏ·Ï ¯·ÂÚ Ì˘ÓÂÌ„ ˙˜È„·· ÏÈÙˉ ˙‡ ˙ÂÏ‚Ï ¯˘Ù‡ ·˘ ·Ï˘ ˙appleÈÈˆÓ dÈapple˜È¯Ó‡‰ ˙‡ȯ·‰ „¯˘Ó ˙·Ȅ‡·‰ˆ≠‰ˆ‰ ·Â·Êבשלב מסוים חודר הטפיל למערכת הלימפה,‏ ומשםלמערכת הדם.‏ בשלב זה מופיעים תסמינים מגוונים,‏ ובהםחום גבוה,‏ כאבי ראש וכאבי מפרקים.‏ התסמינים מופיעיםבגלים שאורכם ימים אחדים,‏ ואופיים המחזורי מצביע עלניסיונות ההתמודדות של מערכת החיסון עם הטפיל.‏ הגוףמייצר נוגדנים המזהים את הגליקופרוטאינים ‏(חלבוניםשאליהם קשורים סוכרים)‏ המרכיבים את השכבה החיצוניתשל הטפיל,‏ אך לטפיל יש מנגנון המערים על מערכת החיסון:‏ביכולתו לשנות את מגוון הגליקופרוטאינים שלו,‏ כך שגםאם מערכת החיסון מצליחה לסמן פרטים מסוימים לצורךהשמדה,‏ היא מתקשה לעמוד בקצב השינויים,‏ ותמידנשארים פרטי טריפנוסומה בעלי גליקופרוטאינים שעדייןאין נוגדנים המזהים אותם.‏ מנגנון ההתמודדות המתוחכםשל הטפיל עם מערכת החיסון מקשה על החוקרים לפתחתרכיב חיסון למחלת השינה.‏השלב השני של מחלת השינה קשה במיוחד.‏ עם חלוףהזמן,‏ הטפיל מצליח לעבור ממערכת הדם למערכת העצביםהמרכזית,‏ והחולה לוקה בבלבול ובחוסר קואורדינציה.‏כמו כן,‏ הוא מפתח סימנים של מחלות פסיכיאטריותולוקה בשינה לא-סדירה המתאפיינת בנדודי שינה בלילהובישנוניות ביום.‏ לא נדיר למצוא חולים המאבדים הרבהממשקלם בשלבים מתקדמים של המחלה — ההפרעותהנפשיות והשינה הלא-סדירה גורמות להם לאבד אתהתיאבון.‏ בשלב האחרון החולה שוקע בתרדמת.‏כאמור,‏ שני זנים של הטפיל יכולים לגרום למחלתהשינה.‏ תסמיניהן של שתי צורות המחלה דומים מאוד,‏וההבדל המרכזי הוא מהירות ההתפתחות של התסמינים.‏חולים שבגופם נמצא הזן המזרחי brucei) Trypanosoma∑021020‡ÈÏÈς‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑¯·Óˆ„≤∞∞∑

ÏÈÙˉ ˙‡ ˜È˙˘‰ÏÈ„ÂÓÈÏ Íωӷ ˙‡ˆÓapple‰ ˙ȇÓÈÎ ‡È‰ ıÎ≠„ÓÏÓ È„Â‘‚Æ˙ȯ·Ú‰ ‰ËÈÒ¯·Èapple‡· ‰È‚ÂÏÂȷ¯˜ÈÓ· ˯¢„לקריאה נוספתמידע על הטריפנוסומה באתר :Medical Ecologyhttp://www.medicalecology.org/diseases/d_african_trypano.htmמידע על הטריפנוסומה באתר ארגון הבריאות העולמי:‏http://www.who.int/mediacentre/factsheets/fs259/en/מידע על הטריפנוסומה באתר אוניברסיטת סטנפורד:‏http://www.stanford.edu/class/humbio103/ParaSites2001/trypanosomiasis/trypano.htmYaniv Lustig, Lilach Sheiner, Yaron Vagima, Hanoch Goldshmidt, Anish Das, Vivian Bellofatto & ShulamitMichaeli, “Spliced-leader RNA silencing: a novel stress-induced mechanism in Trypanosoma brucei”, EMBOreports (2007) 8, 408–413.Xue-hai Liang, Asaf Haritan, Shai Uliel & Shulamit Michaeli, “trans and cis Splicing in Trypanosomatids:Mechanism, Factors, and Regulation”, EUKARYOTIC CELL, October 2003, p. 830–840, Vol. 2, No. 5.יחסית לשימוש.‏ לטיפול בזן המזרחי של הטפיל משתמשיםבסוראמין ,(Suramin) תרופה שפותחה לפני למעלה מ-‏‎80‎שנה.‏ תרופה זו מונעת מחלבונים מסוימים,‏ הקרויים גורמיגדילה,‏ להיקשר לקולטנים המיועדים להם,‏ וכך נמנעתחלוקת התא.‏ התרופה,‏ שהתגלתה בדרך של ניסוי וטעייה,‏אינה ייחודית להשמדת טריפנוסומה,‏ והיא משמשת כיום גםלטיפול בסרטן הערמונית.‏ סוראמין פוגעת רק במספר מוגבלשל גורמי גדילה,‏ ולכן היא בטוחה יחסית לשימוש בבני-‏אדם.‏ לטיפול בזן המערבי של הטפיל משתמשים בתרופההקרויה פנטאמידין ,(Pentamidine) שאופן פעולתה אינוברור די צורכו.‏ השימוש הראשוני שלה היה כנגד סוג שלדלקת ריאות,‏ שגורם היצור ,Pneumocystis carinii המזוההכיום כפטרייה.‏לתרופות המיועדות לשלב השני צריכה להיות יכולתלחדור את המחסום בין מערכת הדם למערכת העצביםהמרכזית.‏ עד לפני שנים אחדות היה מקובל לטפל בחוליםאלו בעזרת מלרסופרול ,(Melarsoprol) הנחשבת מסוכנתלשימוש.‏ זוהי תרופה המכילה ארסן ורעילותה גבוההלמדי — עד 10% מהחולים מתים עקב תופעות הלוואי שלהתרופה עצמה.‏ שוק התרופות למחלת השינה אינו רווחי,‏ועל כן בעשרות השנים האחרונות נעשה רק מחקר מצומצםלפיתוח תרופות מתאימות.‏ למעשה,‏ מאז 1950 רק תרופהאחת נוספת נכנסה לשימוש:‏ אפלורניתין .(Eflornithine)זוהי תרופה שפותחה בראשית שנות השמונים לטיפולבסרטן,‏ ובאופן מקרי לחלוטין התגלה שהיא יעילה גם כנגדהזן המערבי של מחלת השינה.‏ ייצור התרופה לא היה רווחי,‏ועל כן חברת סאנופי-אוונטיס (Sanofi-Aventis) הצרפתית,‏בעלת הזכויות,‏ הפסיקה את ייצורה בשנת 1999.לחץ מסיבי של ארגון ‏”רופאים ללא גבולות“‏ גרם לארגוןהבריאות העולמי לחתום על הסכם עם חברת התרופות,‏שלפיו הוזמנה כמות גדולה של אפלורניתין במחיר מינימלי,‏בלא כוונת רווח.‏ מאז טופלו אלפי חולים בתרופה זו.‏ מחזורטיפול רגיל באפלורניתין נמשך 14 ימים,‏ ונמצא שהוא יעילאפילו בחולים ששקעו בתרדמת.‏ אחת הסיבות שגרמולחברה הצרפתית לחתום על ההסכם ההומניטרי היתהביקורת על כך שהחברה העניקה זיכיון לחברה אחרתלייצר משחה להרחקת שיער לא-רצוי,‏ המבוססת על אותוחומר כימי.‏ המשחה,‏ שקהל היעד שלה הוא בעיקר נשיםהמעוניינות להיפטר משיער פנים לא-רצוי,‏ זכתה להצלחהמסחרית,‏ בעוד שייצור התרופה מצילת החיים הופסק.‏הקיפאון בייצור תרופות חדשות נובע בעיקר מחוסרהרווחיות שלהן.‏ החולים העניים באפריקה לא יוכלו לשלםעבורן,‏ ומקורות המימון הבינלאומיים מוגבלים.‏ חברותהתרופות אינן ששות להשקיע מאמץ בשיפור הטיפולבחולי מחלת השינה,‏ ורק חוקרים אמיצים פונים בכיוון זה.‏ייתכן שמודעות גבוהה יותר של הציבור לסבלם של תושביאפריקה והפעלת לחץ ציבורי על הגורמים המממנים יוכלולשנות דפוסי חשיבה וכיווני מחקר.‏ הלובי שנערך למעןאפלורניתין הוא דוגמה יפה לשינוי דפוסי ההתנהגות שלמקבלי ההחלטות עקב לחץ של גופים הומניטריים.‏ המאמץשנעשה בשנות החמישים והשישים מלמד שאפשר להקטיןאת תפוצת מחלת השינה ואולי אפילו למגר אותה סופית,‏אך כיום המצב חמור יותר,‏ ולכן יש צורך בתרופות זולות,‏בטוחות ויעילות,‏ שיגיעו לכל החולים ביבשת.‏כיום,‏ מחקרים גנטיים מאפשרים פיתוח תרופות ספציפיותיותר.‏ כך למשל גילו חוקרים בריטים,‏ במחקר שהתפרסםלפני שנה,‏ נקודת חולשה של הטפיל — הוא אינו יכול לחיותבלי השוטון שלו,‏ אותו ‏”זנב“‏ המבצבץ מגופם של יצוריםזעירים מסוימים,‏ ומאפשר את התקדמותם בתוך סביבהנוזלית.‏ כמו כן,‏ הם מצאו את החלבונים ההכרחיים לבנייתהשוטון.‏ בעזרת השתקת הגנים האחראים על ייצור חלבוניםאלו,‏ גרמו החוקרים לשינוי בצורת הטפיל ולמותו המהיר.‏טריפנוסומה מושתקתפרופ‘‏ שולמית מיכאלי,‏ ראש מחלקה בפקולטה למדעיהחיים באוניברסיטת בר-אילן,‏ חוקרת זה שנים את טפילהטריפנוסומה,‏ מחולל מחלת השינה.‏ מיכאלי השתתפהבפרויקט בינלאומי שבמסגרתו מופה הגנום של טריפנוסומהברוסיאי ושל שני פרוטוזואונים טפילים נוספים — מחוללימחלת צ‘אגאס הנפוצה באמריקה הטרופית ומחלתהלישמניאזיס ‏(”שושנת יריחו“).‏ המיפוי,‏ שהסתיים לפנישנתיים וחצי,‏ מאפשר לראשונה ללמוד את מנגנוני יצירתהחלבונים של הטפיל ולזהות נקודות חולשה במנגנוניםאלו.‏ במחקר שהסתיים השנה הצליחה קבוצת המחקר שלמיכאלי לזהות נקודת חולשה כזו,‏ שאולי תוביל לפיתוח דורחדש של תרופות נגד טפיל הטריפנוסומה.‏הריבוזום הוא אברון תאי המייצר חלבונים.‏ כ-‏‎30%‎מחלבוני התא הם חלבונים שיש להוביל אותם לקרום התאאו אף מחוצה לו,‏ ועל מנת להסיע אותם ליעדם,‏ הם מוכנסיםלתוך הרשתית התוך-פלזמית Reticulum) Endoplasmic— .(ER בתוכה הם עוברים קיפול,‏ המעניק לחלבון את צורתוהסופית,‏ ולעתים אף נקשרות אליהם תוספות המגדירות אתהרכבם הסופי.‏ עוד בזמן יצירתם בריבוזום,‏ נקשר לחלבוניםאלו קומפלקס חלבון-‏RNA הקרוי SRP ‏(ראשי תיבותשל .(Signal Recognition Particle מולקולת ה-‏SRPמזהה את החלבונים שעליה להיקשר אליהם בעזרת רצףייחודי הנמצא בקצה החלבון.‏ החלבון והריבוזום מגיעיםיחד עם ה-‏SRP אל הרשתית התוך-פלזמית,‏ ושם נקשרתמולקולת ה-‏SRP לקולטן המתאים לה על פני הרשתית,‏קולטן הקרוי .SRα הריבוזום ממשיך לייצר את החלבון,‏העובר ישר לתוך הרשתית,‏ ועם סיום היווצרותו הוא מובלבתוך מקטע של הרשתית אל קרום התא.‏ מיכאלי הבינה אתחשיבות התהליך בטריפנוסומה,‏ שקיים בו SRP מסוג אחדבלבד,‏ והחליטה להתמקד במנגנון זה,‏ עקב מרכזיותו במערךהפעולות הבסיסיות בתא הטפיל.‏קולטן SRα של הטפיל הוא חלבון המורכב מ-‏‎582‎ חומצותאמיניות.‏ הרעיון שבבסיס המחקר היה לפגוע בקולטן זהולראות אם הפגיעה משפיעה על תפקוד הטפיל,‏ ובאיזהאופן.‏ מיפוי הגנום של הטפיל אִפשר פגיעה יעילה בקולטנים,‏על-ידי מניעת היווצרותם בשיטת השתקת גנים.‏ קבוצתהמחקר של מיכאלי בחרה בשיטת RNAi ‏(וראו:‏ צחי ארזיוידידיה גפני,‏ ‏”להרוג את השליח — השתקת גנים ויישומיה“,‏‏”גליליאו“‏ 104). ההשתקה גרמה לירידת כמות הקולטניםעל פני הרשתית התוך-פלזמית,‏ ומולקולות SRP רבותנותרו קשורות לחלבון ולריבוזום היוצר אותו,‏ בלא יכולתלהיקשר לרשתית התוך-פלזמית.‏ נמצא שכמות מולקולותה-‏SRP הקשורות עלתה מ-‏‎22%‎ ל-‏‎65%‎ בתאים שעברוהשתקה.‏ תאים אלו נבדקו במיקרוסקופ וניכר בהם שצורתםהתעוותה.‏ כעבור שלושה ימים החלו התאים למות.‏סיבת המוות של הטפילים לא היתה מובנת במבט ראשון,‏והחוקרים החלו לחפש את ההבדל בין הטפילים הבריאיםלטפילים הגוססים.‏ השוואה בין כמות ה-‏mRNA RNA)שליח)‏ בתאי הטפיל הבריאים לכמותו בתאי הטפיל החוליםהראתה שההשתקה גרמה לטפיל לייצר פחות .mRNA גדיליה-‏mRNA‏,‏ המעבירים את המידע הגנטי מהגרעין לריבוזום,‏חיוניים לייצורם של כל החלבונים בתא,‏ ולכן בלעדיהם התאמת בתוך זמן קצר.‏ בטריפנוסומה,‏ מולקולת ה-‏mRNAהשלמה,‏ המהווה גדיל אחד ארוך,‏ נוצרת כתוצאה משחבורRNA של שני קטעים שמקורם בשני גדילי (splicing)נפרדים.‏ תהליך זה קרוי ,trans-splicing והוא נדיר למדיבעולם החי.‏ אחד משני גדילי ה-‏RNA המקוריים לפניהשחבור,‏ הקרוי ,SL RNA תורם לגדיל ה-‏mRNA הסופיחלק הנקרא .SL לאחר ביצוע השחבור,‏ חלק זה נמצא בכלמולקולות ה-‏mRNA בגוף הטפיל.‏ ביצורים אחרים,‏ שאינםשייכים לפרוטוזואה,‏ השחבור מתבצע בדרך-כלל בשיטהאחרת,‏ הקרויה .cis-splicingהמחקר הראה שירידת מספרן של מולקולותה-‏mRNA נובע ממחסור משמעותי בגדילי SL RNA בתאיםהמושתקים.‏ נמצא אפוא שהשתקה של יצירת קולטני SRαגרמה לרוב מולקולות ה-‏SRP להישאר קשורות לריבוזומים.‏מולקולות ה-‏SRP הקשורות אותתו לגרעין,‏ בדרך שעדייןאינה מובנת,‏ להפסיק את ייצורן של מולקולות ,SL RNAוהתא לא היה יכול לבצע שחבור וליצור את ה-‏mRNAבצורתו הסופית,‏ הנחוצה לייצור כל חלבוני התא.‏ הבנתמנגנון ייחודי זה מאפשרת חיפוש חומרים כימיים שיוכלולהפעיל אותו ולגרום להפסקת ייצור SL RNA גם בטפיליםשכבר חדרו לגוף האדם.‏נראה שהעולם המערבי עדיין אינו מייחס חשיבות מספקתלצורך להילחם במחלת השינה,‏ וייתכן שיעברו עוד כמה שניםבטרם יינקטו צעדים דרסטיים לטיפול כולל במחלה איומהזו.‏ ייתכן גם שבפרק זמן זה ייכנסו לשימוש תרופות חדשותויעילות,‏ המבוססות על המחקרים הנערכים כיום בקבוצתהמחקר של שולמית מיכאלי.‏ ■∑023022‡ÈÏÈς‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑¯·Óˆ„≤∞∞∑

∑לפני שנים לא-רבות,‏ הודיעו הורים טריים לשאר בני המשפחה‏”זו בת!“‏ — או בן,‏ לפי המקרה.‏ עם חלוף הזמן התחלפה ההודעהב“היא נולדה!“,‏ מכיוון שמין העובר ידוע חודשים רבים קודםלכן.‏ בשנים האחרונות פותחו ונוסו שיטות שונות המאפשרותלעשות צעד נוסף,‏ ולא רק לדעת מראש את מין העובר,‏ אלאגם לבחור מראש במין הרצוי.‏ השיטה האמינה ביותר המשמשתכיום למטרה זו היא שילוב של הפריה חוץ-גופית ואבחון גנטיבטרם השרשה ,PGD) וראו תיבה).‏כלים רפואיים חדשים אלו יוצרים גם סוגיות חברתיותומוסריות חדשות.‏ האם כל זוג,‏ או אשה,‏ המעוניינים לבחורמראש את מין ילדם,‏ יהיו רשאים לעשות כן?‏ או שמא עלהמדינה להתערב בדרך כלשהי בתהליך הבחירה ולפקח עליו?‏ואם עליה לפקח — אילו שיקולים עליה להפעיל?‏המדיניות הקיימת בישראל כיום מבחינה בין בחירת מיןהעובר לצרכים רפואיים ‏(ראו תיבה)‏ לבין בחירת מין העוברמטעמים אחרים.‏ בחירת מין העובר מנימוקים רפואיים נעשיתבהחלטת הממסד הרפואי.‏ בחירת מין העובר מטעמים אחריםטעונה אישור של הוועדה לברירת מין היילוד.‏פרופ‘‏ נעם זהר מהמחלקה לפילוסופיה באוניברסיטתבר-אילן הוא חבר בוועדה זו.‏ בריאיון עמו מתח זהר ביקורתעל מדיניות משרד הבריאות,‏ שאינה מתירה להורים לבחור אתמין ילדם — מטעמים לא-רפואיים — אלא במקרים חריגיםביותר.‏ פרופ‘‏ זהר דוגל בעמדה ליברלית יותר.‏ אמנם,‏ גם זהרסבור שיש מקום לפיקוח מסוים — אך לא מהסיבות שמשרדהבריאות מצביע עליהן.‏פרופ‘‏ נעם זהר,‏ אחד המונחים המרכזיים בדיון בסוגיהשל בחירת מין היילוד הוא ה“סופרמרקט הגנטי“.‏ מה פירושהמונח הזה?‏ה“סופרמרקט הגנטי“‏ הוא דימוי שטבע הפילוסוף רוברטנוֹזיק (Nozick) בספרו (1974) Utopia Anarchy, State and— הנחשב למבע הקלאסי של השקפת העולם הליברטריאנית.‏השקפת עולם זו דוגלת ב“מדינה מינימלית“,‏ כמשתמע מהמילה‏”אנרכיה“‏ המופיעה בכותרת הספר.‏ נקודת המוצא היא שלחירות הפרט;‏ עצם קיומה של מדינה אינו מובן מאליו,‏ אלאטעון הצדקה,‏ ויש להגביל את התערבות המדינה למינימום.‏תפישת הסופרמרקט הגנטי מנוגדת לתכנון ריכוזי מטעםהמדינה.‏ נוזיק רואה בעיני רוחו מה שאכן התרחש במידה זו אואחרת — התפתחות הגנטיקה כך שאפשר לבחור את התכונותהגנטיות של היילודים.‏ כיצד,‏ שואל נוזיק,‏ תתבצע אז הבחירה?‏‡Ù¯‰ ¯·„Æ˙ÂȇÂÙ¯ ˙·ÈÒÓ ‰ˆÂÁapple ¯·ÂÚ‰ ÔÈÓ Ï˘ ‰¯ÈÁ· ¨ÌÈÓÈÂÒÓ ÌÈ·ˆÓ·ÆÌÈappleÈÓ‰ Èapple˘ ÔÈ· ÌÈÈÏÓÂÊÂÓ¯Ή ÌÈÏ„·‰‰Ó ˙ÂÚ·Âapple Âχ ˙·È҇‰ ‚ÂÊ Ô· ∫„Á‡ ˜¯ ˘È Ìȯ·‚Ï ¨X ÈÓÂÊÂÓ¯ΠÈapple˘ ˘È ÌÈ˘appleÏ˘ „ÂÚ·Æ˙ÂȯÎÊÏ È‡¯Á‡‰ ‡Â‰˘ ¨Y ÌÂÊÂÓ¯·‰ ‰ÏÁÓÏ È‡¯Á‡‰ ®Ô‚‰ ˙Ò¯‚© Ïχ‰ Ô‰·˘ ˙ÂÈËapple‚ ˙ÂÏÁÓ ˙ÂÓÈȘÔappleȇ ®ÏÏÎ≠ͯ„·© ÌÈ˘apple ¨‰Ï‡Î ˙ÂÏÁÓ· ÆX ÌÂÊÂÓ¯η ‡ˆÓapple ȷÈÒˆ¯ªÈÂ˜Ï Ïχ ‡ˆÓapple Ô‰Ï˘ X≠‰ ÈÓÂÊÂÓ¯ΠÈapple˘· ̇ ‡Ï‡ ‰ÏÁÓ· ˙˜ÂÏÏ·ÒÈ ‰ÊÎ ÈÂ˜Ï Ïχ ˘È ÂÏ˘ „ÈÁȉ X ÌÂÊÂÓ¯η˘ ¯·‚ ¨˙‡Ê ˙ÓÂÚÏÂappleÏ ˙¯ÎÂÓ ‡È‰Â ¨˙ÂÈË‚ÈÊȜӌ‰ ‰appleÂÎÓ ÂÊ ‰˘¯Â˙ ˙¯Âˆ ƉÏÈÚÙ ‰ÏÁÓÓ˙ÂÓÈȘ ÆÌȯ·‚· ¯˜ÈÚ· ˙ÂÚÈÙÂÓ˘ ¨‰ÈÏÈÙÂÓ‰ Ô‚Π˙ÂÏÁÓÓ Ï˘ÓÏ≠ͯ„· Ô‰·˘ ¨®‚ÈÂÂʉ© ÔÈÓ‰ ÈÓÂÊÂÓ¯η ˙ÂÊÂÁ‡‰ ˙¯Á‡ ˙ÂÏÁÓ Ì‚ÚÂ„È Ô‰·˘ ˙ÂÁÙ˘Ó Æ¯Á‡‰ ‡Ï ¨‰ÏÂÁ ÌÈappleÈÓ‰Ó „Á‡ ˜¯ ÏÏΉÏÂÁ Âappleȇ˘ ÔÈÓ‰Ó ‡ˆ‡ˆ· ˙ˆ¯Ï ˙ÂÈÂ˘Ú ‰ÏÁÓ‰ ÌÂȘ ÏÚ ˘‡¯ÓÆÂÊ ‰ÏÁÓ·„ÂÏÈȉ ÔÈÓ ˙ÚÈ·˜Ï ˙ÂËÈ˘ Á˙ÙÏ Ìȯ˜ÂÁ ÂÒÈapple ÌÈapple˘‰ Íωӷ‰ÒÈappleÎ ‡È‰ ˙Á‡ ‰ËÈ˘ ÆÚ·Ë· ˙ÓÈȘ‰ ¢Ú·ËÓ‰ ˙Ïˉ¢ ÈÏ· ¨˘‡¯Ó‰ÈÏ˘ ÈÒÈÒ ˙˜È„· ˙ÂÚˆÓ‡· ¯·ÂÚ‰ ÔÈÓ ˙˜È„· ¨ÔÂÈ¯È‰Ï ˙ÈappleËappleÂÙÒƉ‡ˆÂ˙Ï Ì‡˙‰· ÔÂȯȉ‰ ˙¯ÈÓ˘ ÏÚ ‰ËÏÁ‰Â ¨¯ÈÙ˘ ÈÓ ¯Â˜Èapple ‡Æ˙ÂÈ˙„ ˙·ÈÒÓ ÌÈ˙ÚÏ ¨ÍÈω˙· ÌÈappleÈÈappleÂÚÓ Ìappleȇ Ìȯ‰‰ ˙ˆ˜ÓÏÈ„‚‰Ï È„Î Ú¯Ê È‡˙ ˙¯È¯· ‰˙ȉ ¯·Ú· ‰˙ÒÂapple˘ ˙¯Á‡ ‰ËÈ˘˙È˙·ÏÓ ‰È¯Ù‰Â ¨X≠‰ ȇ˘Âapple ‡ Y≠‰ ȇ˘Âapple گʉ ȇ˙ ÊÂÁ‡ ˙‡¢Â‡ÈÏÈÏ‚¢ ¨¢‰appleÓʉ· ˙· ‡ Ô·¢ ¨È¯È¯Ùˆ ‰appleÈ„ ∫‡¯Â© Ư˘ÚÂÓ‰ گʷ‰ËÈ˘· ‰Ï˘ÎÓ‰ ®Æ∑∑ ¢Â‡ÈÏÈÏ‚¢ ¨¢ø˜ÂappleÈ˙ ÔÈÓ ‰Êȇ¢ ¨ÔÂÓˆÚ È·ˆ ª≥∏ÈÊÂÁ‡Â ¨ÔÈÈ„ ˙ÂÏÈÚÈ Ôappleȇ ÌÈÂÒÓ ÔÈÓÏ Ú¯Ê‰ ˙¯˘Ú‰ ˙ÂËÈ˘˘ ‡È‰ ÂÊÆÌȉ·‚ Âȉ ‡Ï „ÂÏÈȉ ÔÈÓ ˙ÚÈ·˜· ‰Áψ‰‰ÈËapple‚ ÔÂÁ·‡ ˙‡¯˜apple „ÂÏÈȉ ÔÈÓ ˙ÚÈ·˜Ï ÌÂȉ ˙Ϸ˜Ӊ ‰ËÈ˘‰È„Î Æ®Preimplantation genetic diagnosis, PGD© ‰˘¯˘‰ ̯˷Ʈin vitro fertilization, IVF© ‰appleÁ·Ó ˙Èȯى ‰ÏÈÁ˙ Úˆ·Ï ˘È ‰Úˆ·Ï∏≠Ï ˜ÏÁ˙˙˘ „Ú ÌÈappleÈ˙ÓÓ ¨˙ȯÙÂÓ ˙Ȉȷ ˙Ï·˜˙Ó ¯˘‡ÎÌÈÓÂÊÂÓ¯Ή ͯÚÓ Â‰Ó ÌȘ„· ÆÌ‰Ó „Á‡ ‰˜È„·Ï ÌÈÏËÂapple ¨Ìȇ˙Ȉ¯‰ ÔÈÓ‰Ó Ìȯ·ÂÚ Æ¯·ÂÚ‰ ÔÈÓ Â‰Ó ÌÈÚ„ÂÈ ÂÈÙÏ ¨‰Ê‰ ‡˙‰ Ï˘Æ‰˘‡‰ ÌÁ¯· ÌÈÏ˙˘ÂÓÆ˙ÂappleÎÒ ÏÂËapple Âappleȇ ‡Â‰ ͇ ¨˙ÂȈ¯‰ ˙‡ˆÂ˙Ï ÌappleÓ‡ ‡È·Ó ‰Ê ÍÈω˙˙·È‡˘ Í¯ÂˆÏ Ï˜≠‡Ï ÈÏappleÂӯ‰ ÏÂÙÈË ¯Â·ÚÏ ‰ÓˆÚ ˙„ÏÂȉ ÏÚ‡Ï ¨ÌÈȇÂÙ¯ ÌÈappleÂÎÈÒ· ͯΠۇ ¨ÌÈÚapple Âappleappleȇ ‰Ê ÏÂÙÈË Æ˙ÂȈȷ‰ÌÁ¯Ï ˙¯·ÚÂÓ ·Â¯Ï˘ ÔÂÂÈÎ ¨ÂÊÓ ‰¯˙È ÆÌÈÓÈȘ ͇ ¨ÌappleÓ‡ ¨Ìȉ·‚Ìȯ‰‰ ÏÚ ¨Ìȯ·ÂÚ≠‰·Â¯Ó ÔÂȯȉ ¯ˆÂÂÈ‰Ï ÈÂ˘Ú ¨˙¯ÙÂÓ ˙ÂȈȷ È˙˘ÆÔ·˘Á· ˙‡Ê ‡È·‰Ï˙ÂÚÈ‚ÙÏ Ì¯Â‚ Âappleȇ ÍÈω˙‰ ¨ÌÂÈÎ Ú„ȉ ÏÎÎ ¨ÂÓˆÚ ¯·ÂÚ‰ ˙appleÈÁ·ÓÌȯ˜ÁÓ ‰ÓÎ ¨Ìχ ƉappleÁ·Ó ˙Èȯى· ˙¯ÎÂÓ‰ ÂÏ‡Ï ¯·ÚÓÌÈ„ÏÂapple‰ ÌÈ„ÏÈ· ÌÈapple¢ ‰„ÈÏ ÈÓÂÓ Ï˘ ˙¯·‚ÂÓ ˙ÂÁÈ΢ ÂÓÈ‚„‰■ Æ˙ÂÏÈ‚¯ ˙„ÈÏÏ ‰‡Â¢‰· ¨‰appleÁ·Ó ˙ÈȯىÓÈapple˘ ¯‡Â˙ ÏÚ·Â ÌÈ„ÏÈ ˙‡ÂÙ¯Ï ‰ÁÓÂÓ ‡Â‰ ¯Óȯ ÈÒÂÈ ¯¢„Ï˘ ˙ÂÈÁ‡Ï ¯ÙÒ‰≠˙È·· ÌÈ„ÏÈ ˙‡ÂÙ¯Ï ‰ˆ¯Ó Æ˙ÈappleÈϘ ‰È‚ÂÏÂappleÂÓȇ·ÆÔÂÈappleÎˉ Ï˘ ˙ÂÈÁ‡Ï ¯ÙÒ‰≠˙È··Â ÔÂȈ≠Èapple· ȇÂÙ¯‰ ÊίӉ˙· ‡ Է˘¯Ó¯ÙÂÒ·ÈËapple‚‰‰¯ÈÁ· ‰Èˆ¯ ̇‰˙ÂappleÂÎ˙ Ï˘ ˙È˘ÙÂÁøÂappleÈÓ — ˯ٷ ¨„ÂÏÈȉʯ≠χÈÊÂÚ ˙ÈÓÂÏ˘025024‡ÈÏÈς‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑¯·Óˆ„≤∞∞∑

ÈËapple‚‰ ˘¯Ó¯ÙÂÒ· ˙· ‡ Ô·∑לדידו של נוזיק התשובה אינה ‏”המדינה“‏ כגוףמפקח ומחוקק,‏ אלא הסופרמרקט הגנטי,‏ שבו כללקוח,‏ קרי — הורה,‏ בוחר את תכונות ילדיו.‏בסוגיה של בחירת מין היילוד — בן או בת — נוזיקמציע להסכים לצורך הדיון,‏ שיש לחברה אינטרסלשמור על יחס מספרי שווה בין המינים.‏ והריתפישת הסופרמרקט יכולה להביא להטיהשל יחס זה,‏ בגלל העדפה של אחד המינים.‏נוזיק מציע להוסיף מנגנוני בקרה,‏ כגוןהסכמי קיזוז — הורים המעונייניםבבת יצטרכו להתקזז עם הוריםאחרים המעוניינים בבן.‏לחלופין,‏ אפשר להטיל מס עלבחירת המין הנבחר בתדירותגבוהה יותר.‏ כך המחסוםהכלכלי יצמצם את הבחירה במיןזה,‏ כיוון שמי שבחירה זו חשובה לופחות,‏ יוותר עליה.‏במה שונה בחירת מין היילוד מבחירתתכונות אחרות של העובר,‏ כגון — אפשרותשכרגע עדיין אינה קיימת — רכישת יתרונותגנטיים?‏התפתחויות מרחיקות לכת בתחום הגנטיקהבכלל,‏ והגנטיקה ההתנהגותית בפרט,‏ עשויות לאפשרהולדת ילדים בעלי תכונות שונות מהתכונות הקיימותכיום,‏ וליצור,‏ אולי,‏ ‏”סופרמנים“‏ ו“סופרוומניות“.‏ ישהרואים תסריט זה בעין יפה,‏ וסבורים שזהו השלבהבא באבולוציית האדם.‏ יש אף תנועה שזו השקפתה,‏הנקראת ‏”טרנס-הומניזם“.‏ אך חזון זה הוא גם מרתיע:‏האם אנו אכן רוצים לשנות לבלי הכר את טיבו שלהמין האנושי,‏ כאשר מדע הגנטיקה יאפשר זאת?‏אך בסוגיה הספציפית של בחירת המין,‏הפילוסוף הישראלי דוד הד טוען שבחירת המין אינהכרוכה בשינויים במגוון או בסוג התכונות הקיימות,‏ אלאבהעדפה של אחת משתי תכונות חלופיות הקיימות ממילאבאוכלוסייה בשכיחות גבוהה מאוד:‏ זכר ונקבה.‏באילו תנאים מותר בישראל לבחור את מין העובר?‏וכיצד פועלת בישראל הוועדה לברירת מין היילוד באבחוןגנטי טרום-השרשתי,‏ שאתה חבר בה?‏בהיעדר חקיקה,‏ חוזר משרד הבריאות בנושא,‏ משנת2005, הוא המסדיר כרגע את המצב המשפטי בישראלבתחום זה.‏ הוועדה לברירת מין היילוד,‏ שמונתה על פיחוזר זה,‏ בוחנת בקשות לבחירת מין היילוד מטעמים לא-‏רפואיים בלבד — בקשות מטעמים רפואיים מטופלות בלאצורך באישור הוועדה.‏חוזר משרד הבריאות משקף מעין פשרה בין הדוגליםבאיסור מוחלט לבין הדוגלים בעמדה ליברלית יותר,‏השוללת את התערבות המדינה.‏ בעיניי הפשרה קרובההרבה יותר לעמדה האוסרנית,‏ שכן נקודת המוצאהיא שבחירה שלא מטעמים רפואיים אסורה,‏ אלא אםמתקיימים תנאים ייחודיים ונדירים מאוד.‏ שניים מתנאיםאלה — החייבים להתקיים כולם,‏ ולא לפחות אחד מהם— הם שחייב להתקיים סיכון ממשי לפגיעה מהותיתבבריאות הנפשית של אחד ההורים או של הילד שייוולד,‏אם לא יבוצע ההליך המבוקש;‏ ושלמבקשים יש כבר לפחותארבעה ילדים משותפים מאותו מין,‏ ואין להם ילדים בניהמין האחר,‏ למעט מקרים חריגים.‏האם זו אכן עמדת הוועדה בפועל?‏ או שמא מתקיימתפרשנות מתירנית,‏ היוצרת בפועל מדיניות ליברלית?‏הנוהל שלפנינו מייצג עמדה בסיסית אוסרנית מאוד,‏שלפיה היוצאים מן הכלל הם חריגים ונדירים.‏ וגם עבודתהוועדה בפועל משקפת עמדה זו.‏הסתייגותך העיקרית ממתן האפשרות להורים לבחוראת מין העובר נובעת מספק שלך בהנחה,‏ שאדם המבקשלבחור את מין העובר מבטא בכך את רצונו האוטונומי.‏ מניןהספק הזה?‏לכאורה,‏ לפי הגישה הליברלית,‏ היה אפשר לטעון שאיןמקום כלל לקיומה של ועדה כזו,‏ קרי להתערבות שלהמדינה בהחלטת ההורים לבחור את מין היילוד.‏ ראוילציין כאן,‏ שבחירת מין היילוד — אם לא נועדה למטרהרפואית — נעשית על חשבון ההורים,‏ ולא במימון המדינה.‏התהליך הרפואי נחלק לשניים ‏(ראו תיבה)‏ — הפריה חוץ-‏גופית ו-‏PGD‏,‏ האבחון הגנטי המאפשר,‏ בין היתר,‏ בחירתמין.‏ ההורים משלמים על שני התהליכים.‏בארצות-הברית,‏ למשל,‏ כלל אין חקיקה בנושא בחירתמין היילוד.‏ מי שנוקט עמדה ליברלית,‏ מדוע לא ידגול במצבעניינים כגון זה השורר בארצות-הברית?‏ פה נכנסים שיקוליםהנובעים מיחסי הכוח המגדריים בחברה.‏ החשש הוא,‏שלעתים אשה המבקשת לבחור את מין היילוד והמביעהאת הסכמתה לעבור,‏ לשם כך,‏ את התהליך הלא-קל והלא-‏נעים של הפריה חוץ-גופית,‏ אולי אינה מבטאת בכך בחירהאוטונומית שלה,‏ אלא עושה זאת מתוך כניעה שבלית-ברירהללחצי הסביבה הפטריארכלית.‏הפמיניסטית ההודית פרחאת מועזם (Moazam)נמנתה עם התומכים בחקיקת חוק מקיף בהודו,‏ האוסרהפלה סלקטיבית לברירת מין וכן בדיקות מין העובר לשםהפלה כזאת.‏ פמיניסטיות מערביות גינו את הפמיניסטיותההודיות על תמיכתן בחוק זה,‏ המגביל לדבריהן את חופשהבחירה של האשה.‏ אך לטענתה של מועזם,‏ החוק המגביל,‏לכאורה,‏ את חופש הבחירה של האשה מעצים למעשה אתהאוטונומיה שלה,‏ כיוון שהוא מאפשר לה לומר ‏”לא“‏ — איןברצונה להפיל את בתה שטרם נולדה.‏ ישראל,‏ אמנם,‏ איננההודו,‏ אבל בתוך הפסיפס הרבגוני של החברה הישראלית,‏יש בהחלט קבוצות ותרבויות שבתוכן יש לדעתי מקוםלחשש דומה.‏לכן יש לדעתי מקום למנגנון בקרה וסינון של בקשותלבחירת מין היילוד,‏ שיאפשר בדיקה,‏ אולי בעזרת עובדסוציאלי,‏ שתנסה למנוע מצב שבו אשה נגררת שלא בטובתהלטיפול הורמונלי והתערבות פולשנית שהם,‏ מבחינתה,‏מיותרים ומזיקים.‏ לצערי,‏ לא זה המנגנון שהוקם בעקבותהנחיות חוזר מנכ“ל משרד הבריאות.‏במקום זאת,‏ הנוהל הקיים מציב רף גבוה מאוד,‏ ובעצםמנחה לפסול על הסף כל פנייה אלא אם כבר יש לבני הזוגארבעה ילדים מאותו המין.‏ דרישה זו ממחישה את העמדההאוסרנית והמחמירה של הנוהל הקיים;‏ והיא אף מתנגשתעם שיקול אחר,‏ הנזכר אמנם בנוהל,‏ אך ניתן לו מעמדשולי בלבד.‏ כוונתי לשאלה,‏ אם הפונים בבקשה לבחור אתמין היילוד כבר זקוקים ממילא להפריה חוץ-גופית.‏ שהריהשיקול הרפואי והאנושי החזק ביותר המרתיע מברירתמין היילוד הוא,‏ שהדבר מחייב אשה,‏ שיכולה ללדת בצורההטבעית והרגילה,‏ להמיר זאת בטיפולים ובהפריה חוץ-‏גופית,‏ על כל הכרוך בכך.‏ מזה מתבקש,‏ שאשה הנמצאתממילא בטיפולי פוריות ונזקקת להפריה חוץ-גופיתמסיבות רפואיות תוכל,‏ אם תרצה,‏ לבצע גם ברירת מיןהיילוד אם רצונה בכך.‏ כאמור,‏ נסיבות כאלה כשיקול להקלנזכרות בנוהל,‏ אבל הסיכוי שאשה כזו כבר יהיו לה ארבעהילדים מאותו המין,‏ או אף ארבעה ילדים בכלל,‏ הוא זעיר.‏רוב הנשים העוברות טיפולי פוריות אין להן ילדים עדיין,‏או שיש להן ילד אחד.‏ הסיכוי להתאים לתנאי הסף הזה,‏של ארבעה ילדים מאותו המין,‏ הוא לפיכך אפסי.‏אתה מוצא אם כך שגישת משרד הבריאות בעניין ברירתמין היילוד היא פטרונית שלא לצורך.‏נכון.‏ מעמוד המבוא של חוזר משרד הבריאות ניכר,‏שנימוק מרכזי לעמדה האוסרנית הוא הדגשת הסיכוניםהרפואיים הכרוכים בהפריה חוץ-גופית.‏ במדינה כמוישראל,‏ שיש בה שיעור הפריות חוץ-גופיות לנפש הגבוהבעולם,‏ במימון נדיב,‏ שאין לו אח ורע בעולם,‏ של שירותיהבריאות הממלכתיים,‏ קשה מאוד להתייחס באמון027026‡ÈÏÈς‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑¯·Óˆ„≤∞∞∑

ÈËapple‚‰ ˘¯Ó¯ÙÂÒ· ˙· ‡ Ô·„ÂÏÈȉ ÔÈÓ ˙¯È¯·Ï ‰„Ú‰ ˙ÂÏÈÚÙ ÏÚ ÌÈappleÂ˙apple∫È˙˘¯˘‰≠ÌÂ¯Ë ÈËapple‚ ÔÂÁ·‡· „ÂÏÈȉ ÔÈÓ ˙¯È¯·Ï ˙Ȉ¯‡‰ ‰„Ú‰ ÔÓ ÂÏ·˜˙apple˘ ÌÈappleÂ˙apple ÔωÏ≤∞∞∑≠≤∞∞∂ ≤∞∞∂≠≤∞∞μ∑≥ ±≤¥ÂÏ·˜˙‰˘ ˙ÂÈappleÙ‰ ÏÎ ÍÒ˘˜Â·Ó‰ „ÂÏÈȉ ÔÈÓ ÈÙÏ ˙ÂÈappleÙμ∑ πμÔ· ¢˜È·±∂ ≤π˙· ¢˜È·ÔappleÈÈappleÚ· ‰ËÏÁ‰ ‰Ï·˜˙‰ ¯·Î˘ ˙ÂÈappleÙ‰ ÒÂËËÒ≥ ±∞¯˘Â‡≤± μ¥ÂÁ„appleÆ≤∞∞μ ˙apple˘· ÏÂÚÙÏ ¯ÂÎÊÎ ¨‰ÏÁ‰ ‰„Ú‰■ ÆÈ‚ÂÏÂÎÈÒÙ Á¢Â„ ‡ ÌȈÂÁapple ÌÈÎÓÒÓ Â˘‚‰ ‡Ï ÔÈÈ„Ú˘ ÔÂÂÈÎ ‰ËÏÁ‰ ‰Ï·˜˙‰ Ì¯Ë ˙ÂÈappleÙ‰Ó ˜ÏÁ·לנימוק הרפואי הזה.‏ אולי דווקא היקפה העצום שלתעשיית הפוריות הישראלית מעורר צורך לשים גבולכלשהו להתערבותנו בתהליכי ההולדה.‏ייתכן שהמניע העמוק שברקע הנוהל שאומץ הוא שאיפה,‏אולי לא-מודעת,‏ לאשרר את מעמדה של ההולדה כתהליךטבעי,‏ שאין אנו מתערבים בו.‏ האנתרופולוג וההוגה הנודעקליפורד גירץ (Geertz) לימדנו להתבונן באובייקטיםתרבותיים,‏ ובכלל זה היגדים מעולם החוק והמשפט,‏ כמבעיםבדבר משמעות החיים בתרבות הנדונה.‏ דומני שגם חוזר כזהשל משרד הבריאות,‏ שטיעוניו רחוקים מלהיות משכנעיםכשלעצמם,‏ עשוי אולי להתפרש,‏ ברוח משנתו של גירץ,‏כהכרזה שנועדה לעזור לנו לשמר את משמעותה הטבעיתשל הבאת ילדים לעולם,‏ משמעות שקשה יותר ויותר להגןעליה במציאות המודרנית.‏ ■∑˘‡¯Î Ô‰ÎÓ ÆÔÏȇ≠¯· ˙ËÈÒ¯·Èapple‡· ˙ÈÏÏÎ ‰ÈÙÂÒÂÏÈÙÏ ‰Ó‚Ó·Â ˙È„Â‰È ‰ÈÙÂÒÂÏÈÙÏ ‰Ó‚Ó· ¯·Á ¯ÂÒÙ¯٠‡Â‰ ¯‰Ê ÌÚappleƉÈÙÂÒÂÏÈÙÏ ‰˜ÏÁÓ‰ ˙¯‚ÒÓ· ˙ÏÚÂÙ‰ ¨‰˜È˙‡ÂÈ·· ÌÈÓ„˜˙Ó ÌÈ„ÂÓÈÏÏ ˙ÈappleÎ˙‰ ˘‡¯Î ˙ÈÏÏÎ ‰ÈÙÂÒÂÏÈÙÏ ‰Ó‚ӉƄÂÏÈȉ ÔÈÓ ˙¯È¯·Ï ‰„Ú· ¯·Á ‡Â‰ ≤∞∞μ ˙apple˘ Ê‡Ó Æ‰˜È˙‡ÂÈ·· ı¯‡· ‰„ÈÁȉ ˙ÈÓ„˜‡‰ ˙ÈappleÎ˙‰ ‡È‰ ÂÊ ˙ÈappleÎ˙לקריאה נוספתנעם זהר,‏ ‏”בן או בת?‏ בחירה גנטית,‏ חירות הפרט והתערבות המדינה“,‏ עיון ‏(אפריל 2007), 258-243.Jonathan Glover, Choosing Children, Oxford University Press 2006.David Heyd, “Male or Female, We will Create them: The Ethics of Sex Selection for non-Medical Reasons”,Ethical Perspectives 10 (3-4) 2003, pp. 204-214.Farhat Moazam, “Feminist Discourse on Sex Screening and Selective Abortion of Female Foetuses”,Bioethics 18 2004, 205-220.John Robertson, “Preconception Gender Selection”, American journal of Bioethics 1 (2001), pp. 2-9.Mary Anne Warren, “Sex Selection: Individual Choice or Cultural Coercion?”,in Helga Kuhse and PeterSinger (eds.), Bioethics: an Anthology, Oxford, Blackwell 1999, pp. 137-142.028‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑

∑אם פתחת בשיחה עם אדם המספר לך על נושא כלשהו,‏ ויורדלפרטי פרטים בבליל של עיקר וטפל,‏ מבלי להישיר אליך מבטו,‏ואינו מבחין ברמזיך שכבר מזמן איבדת עניין בדבריו — ייתכן שהואלא סתם טיפוס מוזר או אגוצנטרי.‏ ייתכן בהחלט שהוא מאופייןבתסמונת אספרגר,‏ שהיא תסמונת בספקטרום האוטיזם.‏חוקרים העוסקים באוטיזם מנסים להבין את מקורותיו,‏להתחקות אחר דפוסי פעילות המוח,‏ להגיע לגילוי מוקדם שלהאוטיזם ולמצוא דרך לטפל באנשים בעלי תסמונות אוטיסטיות.‏אוטיזם כבר אינו נחשב כיום לתסמונת אחת,‏ אלא לספקטרום,‏לרצף של תסמונות,‏ החל באוטיזם הקלאסי,‏ שתואר ב-‏‎1943‎‏,‏שהוא האוטיזם הקשה והפחות-תקשורתי,‏ וכלה באוטיזםבתפקוד גבוה ותסמונת אספרגר.‏ שלושת המרכיבים המשותפיםלאנשים אוטיסטים על פי ספר האבחנות הפסיכיאטרי האמריקניIV) (DSM הם:‏ ‏(א)‏ קשיים ביצירה ובניהול של קשרים חברתיים,‏‏(ב)‏ הפרעות בתקשורת המילולית והלא-מילולית,‏ ו(ג)‏ דפוסיהתנהגות נוקשים,‏ מצומצמים וסטריאוטיפיים.‏מאמר זה עוסק בזיהוי רגשות הזולת באנשים בעלי תסמונתאספרגר ואוטיזם בתפקוד גבוה,‏ ובשאלה:‏ האם אפשר לשפראת יכולתם לקרוא מצבים חברתיים ולהגיב בצורה מתאימה?‏המיומנות לזהות את רגשות הזולת היא מרכיב קוגניטיבי שליכולת אמפתית,‏ הלא היא היכולת ‏”להכניס את עצמנו לנעליו“‏של אדם אחר ולחוש את העולם הפנימי שלו.‏ אנו עושים זאתעל-ידי איסוף של רמזים חברתיים ורגשיים ממקורות שונים— הבעות פנים,‏ טון דיבור,‏ שפת הגוף והסיטואציה החברתית— ואינטגרציה של כל המרכיבים האלה כדי להבין או לנחשאיך הזולת מרגיש.‏ ליכולת זו יש יסודות מולדים.‏ כבר בגיל 10שבועות תינוקות מגיבים בצורה שונה להבעת ‏ִרגשות שמחהלעומת רגשות עצב של הוריהם.‏ כלומר,‏ יש להם יכולת לזהותרגשות ברמת הבעת פנים וקול.‏ יכולת זו מתפתחת ומשתכללתלכל אורך החיים,‏ תוך כדי תרגול באינטראקציות חברתיות.‏ההנחה היא שהיכולת לזהות את תחושותיו של הזולת היא חלקמהתשתית הנדרשת לצורך תפקוד חברתי.‏מאפיינים של אוטיזםלמרות השיפור ביכולות האבחון,‏ תסמונות אוטיסטיות אינןמאובחנות בדרך-כלל לפני גיל שנה וחצי.‏ עם זאת,‏ מניתוחים שלסרטי וידיאו ביתיים אפשר להבחין שתינוקות שאובחנו מאוחריותר כאוטיסטים מחייכים פחות חיוכים חברתיים ויוצרים פחותקשר עין מאשר תינוקות בעלי התפתחות נורמטיבית.‏ כילדים,‏נמצא אצלם שימוש מועט יותר במילים המתארות מצבים רגשייםאו מנטליים ונמצא גם חוסר הבעת דאגה לכאבו של הזולת.‏ איןהכוונה לומר שלא חשו רגש,‏ אלא שהביטוי ההתנהגותי אינותואם את המצופה על פי הנורמות החברתיות המקובלות.‏הסבר אפשרי לתופעה זו מתייחס ללקות בקרב אוטיסטיםבפיתוח תיאוריית ה-‏mind‏,‏ כלומר בפיתוח היכולת ליצורתיאוריה לגבי ‏”מה קורה בראש של הזולת“.‏ ילדים ומבוגריםבספקטרום האוטיסטי מתאפיינים בתת-פעילות באזוריםמסוימים במוח,‏ ובהם האמיגדלה והקורטקס הפרה-פרונטלי,‏השייכים למערכת הנקראת ‏”המוח החברתי“‏ המתמחה בעיבודהבעות פנים ורגשות של אחרים,‏ ייחוס מצבים מנטליים וגישהלתסריטים חברתיים מקובלים.‏ נוסף על כך,‏ באוטיסטיםהתקשורת בין חלקי המוח שונה מזו הקיימת באוכלוסייההכללית.‏ ברמה ההתנהגותית,‏ ניכרת התמקדות בפרטים אל מולקושי באינטגרציית הפרטים לצורך הבנת הסיטואציה.‏ ברמההנוירולוגית קיים קושי בהפעלת המערכות המוחיות השולטותבאינטגרציה של מידע חושי עם הבנה חברתית,‏ ועם זיכרון ויכולתלארגן את כל המידע הזה במטרה להפיק תגובה התנהגותית אורגשית.‏ כמו כן,‏ כאשר אוטיסטים בוחנים הבעות פנים,‏ במקוםפעילות באזור במוח המתמחה בעיבוד פנים,‏ נמצא שמתרחשתפעילות באזור המשמש לזיהוי אובייקטים לא-אנושיים.‏ ממצאיםאלה מצביעים על שימוש בדרכים וערוצים אלטרנטיביים לעיבודמידע באוטיסטים,‏ ולאו דווקא על לקות.‏מאפיין נוסף של תהליך עיבוד הבעות הפנים באוטיסטיםהוא שבמקום לראות את הפנים בשלמותם,‏ העיבוד נעשהבחלקים.‏ אוטיסטים מסתכלים בחלקים מהפנים ובמקרים רביםמתמקדים דווקא בפה,‏ המשמש כאפיק התקשורת המילולית,‏ולא בעיניים המשמשות כ“ראי הנפש“‏ עבור האוכלוסייההכללית.‏ גם בבדיקה של הבנת אינטונציית הקול באוטיסטים,‏נמצא קושי בעיבוד המידע ותת-פעילות באזורי המוח החברתיובאזורים האחראים על עיבוד אינטונציה במוח.‏מחקרים העוסקים בזיהוי רגשות בסיסיים על פי הבעות פניםוקול העלו ממצאים סותרים מעט.‏ רגשות בסיסיים הם רגשותשאינם תלויי תרבות,‏ המזוהים על-ידי אנשים בכל העולם:‏שמחה,‏ עצב,‏ כעס,‏ פחד,‏ גועל והפתעה.‏ לרגשות אלו יש מסלוליםבמוח הקשורים לביטוים ולזיהוים אצל הזולת.‏ יש מחקריםהמראים שאוטיסטים מתקשים בזיהוי ובעיבוד מידע לגבירגשות בסיסיים,‏ הן בהבעות פנים הן בהבעות קול.‏ אך מחקריםאחרים לא העלו,‏ מבחינה זו,‏ כל הבדל בין אוטיסטים לבין קבוצתביקורת של אנשים מהאוכלוסייה הכללית.‏ואולם,‏ התפקוד החברתי בחיי היומיום מערב הרבה יותרGettyImages / ˜apple·ß‚Óȇ˙¢‚¯ ˙‰ÊÏ ÌÈËÒÈËÂ‡Ï ˙ÚÈÈÒÓ ‰appleÎÂ˙‰appleÈÎ‡Ó Ò˜‡ ˘‚¯ÈÂÏ ˙ȯ˘031030‡ÈÏÈς‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑¯·Óˆ„≤∞∞∑

‰appleÈÎ‡Ó Ò˜‡ ˘‚¯∑ÆMindreading≠‰ ˙appleÎÂ˙· ÌȘÁ˘Ó‰ „Á‡ ÍÂ˙Ó ÍÒÓ ˙appleÂÓ˙Â˙ÂÓ„ ˙‡ ÌÏ‚Ó‰© ÛÈϘ„¯ χÈapple„ Ô˜Á˘‰ ÌÈ‚„Ó ‰Ê ˜Á˘Ó·˙Âapple¢ ˙ÂÓˆÂÚ· ˙¢‚¯ ®¢¯ËÂ٠ȯ‡‰¢ ÈË¯Ò ˙¯„Ò· ȯ‡‰ Ï˘ÂϘ·Â ÂÈappleÙ·תוכנת ה-‏Mindreadingבעבר כבר נעשו ניסיונות,‏ ובהם שיטות טיפול ואף שימושבתוכנות שונות,‏ שנועדו לשפר את יכולתם של אוטיסטיםלזהות רגשות.‏ אף על פי כן,‏ עד זה לא כבר לא היתה תכניתהתערבות לטיפול באוטיזם שאפשרה אימון שיטתי בזיהוירגשות מורכבים באמצעות הערוצים החזותיים והשמיעתיים.‏צוות מחקר באוניברסיטת קיימברידג‘‏ שד“ר גולן היה חברבו,‏ בראשותו של פרופ‘‏ סיימון בארון-כהן ,(Baron-Cohen)יצר תוכנה כזו,‏ וד“ר גולן בדק את יעילותה.‏התוכנה היא למעשה מאגר מידע על רגשות,‏ הנושא אתהשם .Mindreading היא מהווה מדריך אינטראקטיבילרגשות ולמצבים מנטליים.‏ מדובר במערכת המכילה מידע,‏בשפה האנגלית,‏ על 412 רגשות ומצבים מנטליים,‏ המקובציםל-‏‎24‎ קבוצות ושש רמות התפתחות ‏(מגיל 4 עד בגרות).‏ כלאחת מ-‏‎24‎ קבוצות הרגש מוצגת ומודגמת באמצעות קטעוידיאו קצר,‏ המציע כמה רמזים שהמשתמש יוכל להיעזר בהםבניתוח רגשות מקבוצה זו.‏ כל אחד מהרגשות ‏(בסך הכל 412)מוגדר ומודגם ב-‏‎18‎ יחידות מידע:‏ שישה סרטונים אילמיםשל הבעות פנים,‏ שש הקלטות של קולות ושש דוגמאות שלסיטואציות המעוררות רגש זה.‏ ספריית רגשות זו מכילה אםכן 7,416 יחידות מידע על רגשות,‏ שבאמצעותן אפשר ללמודלזהות רגשות ולהבינם.‏ החומר בתוכנה זו ‏(להבדיל מתכניותהתערבות אחרות)‏ תואם את הסביבה האמיתית,‏ כלומרמשתמש בפנים ובקולות אמיתיים ובסיטואציות חברתיותאמיתיות,‏ ולא בציורים או באנימציות.‏ חלק מהמיליםהמוגדרות בטקסונומיה זו אינן דווקא רגשות,‏ אלא מצביםמנטליים ‏(כמו ‏”משועמם“‏ או ‏”מתעניין“‏ למשל),‏ אך למצביםאלה יש נגיעה ברורה לרגשות,‏ ואפשר לזהות אותם בהבעותהפנים או בטון הדיבור,‏ ולכן הם רלוונטיים לתפקוד חברתי.‏זהו אם כן מאגר עשיר של חומרי לימוד,‏ המאורגן באופןשיטתי ביותר.‏ מאגר נתונים זה נגיש דרך שלושה יישומים:‏1. ספריית הרגשות:‏ ספרייה המאפשרת למשתמש לדפדףבאופן חופשי ברגשות ובקבוצות הרגשות,‏ לצפות בפנים,‏להאזין לקולות,‏ להפעיל סצנות המדגימות את הרגשותהספציפיים,‏ לקרוא סיפורים,‏ להוסיף הערות משלו ולהשוותהבעות פנים או קולות המדגימים רגשות שונים.‏2. מרכז למידה:‏ מכיל שיעורים,‏ מבחנים ו“פרסים“‏ ללימודמובנה ומונחה של קבוצות הרגשות ושל 100 הרגשותהשכיחים ביותר.‏ הפרסים נבחרו בקפידה בזכות יכולתםלעניין משתמשים בספקטרום האוטיסטי ‏(כגון תמונותופרטי מידע על ציפורים,‏ חלל,‏ רכבות וכו‘).‏3. אזור המשחקים:‏ מכיל חמישה משחקים שונים,‏המאפשרים ללמוד תוך כדי משחק ומותאמים לילדיםולמבוגרים ברמות תפקוד שונות.‏במחקר נעשתה הערכה של שיטת התערבות באמצעותתוכנת ה-‏Mindreading‏,‏ כאמצעי ללמד באופן שיטתימבוגרים בעלי תסמונת אספרגר ואוטיזם בתפקוד גבוהלזהות רגשות לפי הבעות פנים וקולות.‏ נבדקה היעילות שלשימוש עצמאי בתוכנה,‏ ורמת הזיהוי והיישום של החומרהנלמד — יכולת ההכללה של החומר — במצבים חדשיםבארבע דרגות קושי.‏ כלומר,‏ החוקרים בדקו אם הידע שנרכשבאמצעות התוכנה בהקשר מסוים ניתן ליישום בהקשריםאחרים.‏ההכללה ברמה הראשונית ‏(הכללה קרובה)‏ בוחנת אתהיכולת לזהות רגשות מתוך סרטונים וקטעי קול שהוצאומתוך התוכנה המקורית והוצגו בנפרד לצורך הבדיקה.‏ שלבההכללה השני שנבדק הוא הכללה רחוקה:‏ היכולת לזהותרגשות שתורגלו אך בתמונות פנים שונות מאלו שתורגלו,‏שהוצג בהן רק אזור העיניים,‏ ובהקלטות שלא הופיעובתוכנה.‏ רמת ההכללה השלישית שנבדקה היתה הכללהרחוקה הוליסטית רב-ערוצית:‏ לאחר שהנבדקים למדובאמצעות התוכנה על פנים וקולות בנפרד,‏ נבדק אם יוכלולבצע אינטגרציה בין השניים ולזהות את הרגש בסיטואציותמן החיים,‏ שהוצגו להם בקטעי וידיאו קצרים.‏ ולבסוף,‏ רמתההכללה הרביעית — לאחר שנה נבדקו יכולות חברתיותכלליות יותר בתחום,‏ באמצעות שאלון קשרים חברתיים,‏מתוך הנחה ששיפור ביכולות זיהוי רגש יביא לשיפור ביכולותתפקוד חברתי.‏במחקר נמצא,‏ ששימוש בתוכנה שיפר את יכולתםשל אנשים המאופיינים בתסמונת אספרגר ואוטיזםבתפקוד גבוה לזהות מצבים מנטליים ורגשות מורכביםגם באמצעות הבעות פנים וגם באמצעות קולות,‏ כבראחרי שימוש קצר יחסית בתוכנה,‏ במשך כ-‏‎20‎ שעותשנפרשו לאורך 15-10 שבועות.‏ אם המשתמש למד אתהחומר היטב,‏ הוא היה מסוגל לזהות הבעות פנים וקולותכאשר הוצגו לפניו יחידות המידע שהופיעו בתוכנה˙‡ ‰‚ÈˆÓ ‰ÏÚÓÏ˘ ‰appleÂÓ˙‰ ÆMindreading≠‰ ˙appleÎÂ˙Ó ÍÒÓ ˙ÂappleÂÓ˙¨ÌÈappleÙ‰ ˙ÂÚ·‰Ó ˙Á‡· ¯Á· ‰appleÎÂ˙· ˘Ó˙˘Ó‰ ¯˘‡Î Æ˙¢‚¯‰ ˙ˆ·˜ ≤¥È˘ÙÂÁ ÔÙ‡· Ì„˜˙‰Ï ÏÂÎÈ ‡Â‰ Ì˘Ó Æ˙¢‚¯‰ ˙ˆÂ·˜ Ì˘ ‰È˙Á˙Ó ÚÈÙÂÓÆ˙¢‚¯‰ ˙ÈȯÙÒ· ÔÈÈÚÏ ¨Â˙¯ÈÁ· ÈÙÏÛ„· ÆÌÈÂÒÓ ˙¢‚¯ Û„ ÍÂ˙· ˙Âȯ˘Ù‡‰ ˙‡ ˙‡¯Ï Ô˙Èapple ‰ËÓÏ˘ ‰appleÂÓ˙·Æ¢‰·ÈÁ¢ ˙¢‚¯‰ ˙ˆÂ·˜ ÍÂ˙Ó ¢·‰Â‡¢ ˘‚¯‰ ÏÚ Ú„ÈÓ ÌÈȘ ‚ˆÂÓ‰ÔÂ˯ҷ ˙ÂÙˆÏ È„Î ˙ÂÈÂÓ„‰ ˘˘Ó ˙Á‡ Ïη ¯ÂÁ·Ï ¯˘Ù‡ ∫˙ÂÈÂÓ„‰˘Á ‡È‰ ¯˘‡Î ˙ÂÓ„‰ Ï˘ ‰ÈappleÙ ˙Ú·‰ ˙‡ ÌÈ‚„Ó‰ ˙„Á‡ ˙ÂÈapple˘ ͯ‡·Æ˘‚¯‰ ˙‡Â·˘ ·ˆÓ ¯‡˙Ó Ì‰Ó „Á‡ Ï΢ ¨ÌÈ„Á‡ ÌÈ·Â˙Î ÌÈËÙ˘Ó ÌÈ‚ˆÂÓ ∫ÌȯÂÙÈÒÆ˘‚¯‰ ˙‡ ˘Á Ì„‡‰ÌÈ˘apple‡ ÌÈ‡Ë·Ó˘ ÌÈËÙ˘Ó Ï˘ ˙ÈϘ ‰ËϘ‰Ï ÔÈʇ‰Ï ¯˘Ù‡ ∫˙ÂÏÂ˜Æ˘‚¯‰ ˙‡ ÌÈ˘Á‰˘‚¯‰ ˙ÚÙ˘‰ ¨˘‚¯‰ Ï˘ ‰ËÂ˘Ù ‰¯„‚‰Â ‰ÏÈ‚¯ ‰¯„‚‰ ‰ÚÈÙÂÓ ∫Ú„ÈÓÆÂÏ˘ ˙·ίÂÓ‰ ˙„ÈÓ ˘‚¯‰ ˙ÓˆÂÚ ¨®ÈÏÈÏ˘ ‡ È·ÂÈÁ©ÆÔ„apple‰ ˘‚¯‰ ÏÚ ÂÏ˘Ó ˙‡ӂ„ ÌÈÓ˘¯ ÛÈÒÂ‰Ï ÏÂÎÈ ˘Ó˙˘Ó‰ ԇΠ∫˙¯ډמששת הרגשות הבסיסיים האלה.‏ הרגשות הנוספים— דוגמת קנאה,‏ אכזבה,‏ גאווה,‏ מבוכה ורבים אחרים — הםמורכבים באופיים ודורשים הבנה של מצבים מנטליים ושלהֶקשר,‏ נוסף על רמזים חיצוניים לרגש כמו הבעות פנים אוקול.‏ הממצאים המצביעים על קושי בזיהוי רגשות מסוג זהבקרב ילדים ומבוגרים בעלי תסמונות אוטיסטיות הם חד-‏משמעיים הרבה יותר.‏ ממצאים כאלה הועלו במחקרי זיהוירגש לפי הבעות פנים וקול,‏ לפי תיאורי מצבים חברתיים ולפיסרטוני וידיאו המצריכים שימוש בכל הממדים הללו גם יחד.‏שימוש ביכולות המאפיינות אוטיסטים כדילהתגבר על הקשיים בזיהוי רגשותד“ר עופר גולן מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטתבר-אילן עוסק בחקר האוטיזם,‏ ומתמקד במחקריו בזיהוירגשות באנשים עם תסמונת אספרגר.‏להבדיל ממחקרים רבים שבהם החוקרים מנסים להביןאת התנהגותם של אנשים הנמצאים בספקטרום האוטיסטי,‏יישום מחקרו של ד“ר גולן נועד לאפשר לאנשים אלו להביןאותנו — את ‏”החברה הנורמטיבית“,‏ שבה לא רק הפעולותאלא גם רוב הרגשות המובעים נמצאים על רצף נורמטיבי,‏ואנשים מזהים ומפרשים אותם בצורות מסוימות ומייצריםהתנהגויות מקובלות בתגובה עליהם.‏מחקריו של ד“ר גולן מבוססים על שימוש ביכולותובכישורים שאנשים הנמצאים בספקטרום האוטיסטיניחנים בהם,‏ כדי שיוכלו להסתייע בהם בתחומים שבהםיש להם קושי.‏ אנשים בספקטרום האוטיסטי משתוויםלאוכלוסייה הכללית ואף עולים עליה ביכולות כגון עיבודחזותי וזכירה של פרטים,‏ מיון של פריטים לקבוצות והבנתקשרי סיבה ותוצאה במערכות סגורות ‏(כלומר מערכותשאם יודעים מה החוקים המניעים אותן,‏ אפשר לנבא אתהתנהגותן במדויק).‏ תחומי העניין הממוקדים המאפייניםאנשים בספקטרום האוטיסטי סובבים גם הם סביב יכולות‏”מערכתיות“‏ אלה,‏ וכוללים תחומים דוגמת מתמטיקה,‏פיזיקה והנדסה,‏ אך גם מוזיקה,‏ בלשנות ופילוסופיה,‏ אשרגם בהם ניתן למצוא מרכיבים מערכתיים דומיננטיים.‏ביכולות אלו של האוטיסטים אפשר לנסות להשתמש כדילהתגבר על קשיי זיהוי הרגש שלהם.‏ אך מאחר שהיישום שלפעולות הקשורות ברגשות נעשה בדרך-כלל באינטראקציהחופשית במערכות פתוחות ובלתי ניתנות לחיזוי מדויק,‏ הרישלפנינו משימה מורכבת בהרבה.‏ כדי לסייע בביצועה,‏ נבנתהמערכת ממוחשבת הממפה באופן שיטתי את תחום הרגשותואת ביטוים בהבעות פנים וקול.‏∑033032‡ÈÏÈς‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑¯·Óˆ„≤∞∞∑

‰appleÈÎ‡Ó Ò˜‡ ˘‚¯אוטיסטים.‏ הסדרה נקראת בשם סרטוני ה-‏Transporters‏(כלי התחבורה).‏ חברי הקבוצה קיוו,‏ שסביבה ודמויותשכאלה יעודדו את הילדים לצפות בסרטונים,‏ וכך להיחשףלעולם של רגשות והבעות פנים.‏ בסדרה 15 פרקים באורך5 דקות כל אחד,‏ והיא מציגה מערכת של קשרים חברתייםבין הדמויות ‏(רכבות,‏ אוטובוס,‏ טרקטור),‏ מדגישה בכלפרק רגש אחד ומדגימה אותו בסיטואציות שונות.‏ ממצאיםראשוניים בקרב ילדים בני 7-4 בספקטרום האוטיסטיהראו שצפייה יומיומית בסדרה במשך חודש הביאה לשיפורמשמעותי ביכולות זיהוי הרגש של הילדים,‏ ובכלל זה הכללהלסיטואציות,‏ דמויות והבעות שאינן נכללות בסדרה.‏ומה הלאה?‏בעקבות הממצאים וההישגים שהעלה השימוש בתוכנתה-‏Mindreading עד כה,‏ ד“ר גולן שואף להמשיך במחקרולכלול בו מעקב אחר תנועות העיניים של המשתמש.‏ זאתכדי לבדוק אם ההדרכה באמצעות התוכנה מביאה לשיפורבמיקוד באזורים הרלוונטיים בפנים.‏ ד“ר גולן מתכנן גםלבחון את ההכללה של מיומנויות אלה לתפקוד בחייהיומיום.‏ במחקרים עד כה נבדקה יכולת היישום של זיהויהרגשות באמצעות מבחנים שהוצגו אלקטרונית במחשב אושאלונים שמולאו בכתב.‏ לדברי ד“ר גולן,‏ חשוב לבדוק אםמעבר לדיווח של הנבדקים או של הוריהם,‏ תפקודם היומיומישל הילדים והמבוגרים בספקטרום האוטיסטי אכן משתנהבעקבות ההתערבות.‏משימה מעשית יותר,‏ אך חשובה לא פחות,‏ היא תרגוםתוכנת ה-‏Mindreading וסדרת סרטוני ה-‏Transportersלעברית,‏ כדי שגם דוברי עברית הנמצאים בספקטרוםהאוטיסטי יוכלו להפיק מהם תועלת והנאה.‏ ■האם איינשטיין וניוטון יכולים לשמש כסמניםקיצוניים בקצה העליון של הספקטרום האוטיסטי?‏ÈÏÚ· Âȉ ÔÂËÂÈapple ˜ÊÈȇ ÔÈÈˢappleÈȇ ˯·Ï‡˘ Ìȯ·҉ ˘ÈÌÂÁ˙· „Â‡Ó „˜ÂÓÓ ÔÈÈappleÚ ÂÏÈ‚ ̉Èapple˘ Ư‚¯ÙÒ‡ ˙appleÂÓÒ˙˙¯Â˘˜˙·Â ÌÈÈ˙¯·Á‰ Ìȯ˘˜· ÌÈÈ˘˜Ó ÂÏ·Ò ÈÙȈÙÒÏ˘ ÌÈÈÊÎ¯Ó ÌÈappleÓÈÒ ‰˘ÂÏ˘ ̉ Âχ ȯ‰Â ¨˙È˘È‡≠ÔÈ·¨Ú·¯‡ ÏÈ‚ „Ú ¯·È„ ‡Ï ÔÈÈˢappleÈȇ Ư‚¯ÙÒ‡ ˙appleÂÓÒ˙„„·˙‰Ï ‚‰apple ¨ÌÈËÙ˘Ó‰ Ì˙‡ ·Â˘Â ·Â˘ ¯ÓÂÏ ‚‰apple˙Âapple·Ï ‰apple‰apple ‡Â‰ ÆÈapple‰Ó˙Î ¯‡Â˙ Û‡ ˙·¯˜ ÌÈ˙ÚÏÂ„Â‡Ó ‰‰Â·‚ ÊÂÎȯ ˙ÏÂÎÈ ÂÏ ‰˙ȉ ÌÈÈappleÎÓ ÌÈ¯È˘ÎÓÌÈ··ÂÒÏ Èapple·ˆÚ ¯˜ ÒÁÈ ‰ÏÈ‚ ÔÂËÂÈapple ÆÂÏ˘ ÔÈÈappleÚ‰ ÌÂÁ˙·‡Ï ̇ ¨Â˙„·ڷ „Â‡Ó „˜Ó˙‰ ¨¯Â·È„· ËÈÚÓ‰ ¨Â˙‡ÈappleÙ· ‰ˆ¯‰Â ˙‡Ê Ïη „ÓÚ ¨Â˙‡ˆ¯‰Ï ÌÈ˘apple‡ ÂÚÈ‚‰■ Ƙȯ ¯„Á* לפי מאמרה של הייזל מויר have” Did Einstein and Newton,“autism? שהופיע בגיליון 2393 של המגזין New Scientist במאי 2003.˙ÈÎÂappleÈÁ ‰È‚ÂÏÂÎÈÒÙ· ÍÓÒÂÓ ¯‡Â˙ ˙ÏÚ· ‡È‰ ÈÂÏ ˙ȯ˘≠˙ˆ¯‡ ¨‰ËappleÏˇ ¨Georgia State University ˙ËÈÒ¯·Èapple‡ÓÆ¢ÌÈ˘Â„ÈÁ¢ ˙Ú‰≠·˙Î ˙ίÚÓ ˙¯·Á ¨˙ȯ·‰לקריאה נוספת:‏תוכנת ה-‏Mindreading‏:‏www.jkp.com/mindreadingסדרת ה-‏Transporters‏,‏ סרטוני אנימציה לילדים בספקטרום האוטיסטי:‏www.transporters.tvאתר עמותת אספרגר בישראל:‏www.asperger.org.ilעבודתו של ד“ר גולן תוצג בכנס השנתי של העמותה,‏ שייערך באוניברסיטת בר-אילן ב-‏‎29-28‎ בינואר 2008.• Golan, O., & Baron-Cohen, S. (2006). Systemizing empathy: Teaching adults with Asperger Syndromeand High Functioning Autism to recognize complex emotions using interactive multimedia. Developmentand Psychopathology 18(2), 589-615.• Golan, O., Baron-Cohen, S., Hill, J. (2006). The Cambridge Mindreading (CAM) Face-Voice Battery:complex emotion recognition in adults with and without Asperger Syndrome. Journal of Autism andDevelopmental Disorders 36(2), 169-183.• Golan, O., Baron-Cohen, S., Hill, J. J., Golan, Y. (2006). 'Reading the Mind in Films' — recognitionof complex emotions and mental states in adults with and without autism spectrum conditions. SocialNeuroscience 1(2), 111-123.המקורית באופן טוב יחסית למשתתפים בקבוצת ביקורת,‏שלא השתמשו בתוכנה.‏ אך כאשר הוצגו בפני נבדקים אלויחידות מידע שלא נכללו בתוכנה,‏ יכולת זיהוי הרגשות היתהמוגבלת.‏ קשיי הכללה הם מאפיין מרכזי בלמידה של אנשיםבספקטרום האוטיסטי,‏ בייחוד במערכות שאינן מדויקות.‏נמצא גם קשר חיובי בין מידת השימוש בתוכנה וביןביצוע מטלות שניתנו לאחר צפייה בקטעי וידיאו המציגיםאינטראקציות בין אנשים.‏ ממצא זה מרמז,‏ ששימוש ארוך-‏טווח בתוכנה עשוי להביא לשיפור משמעותי יותר ביכולתההכללה של זיהוי הרגשות שנלמדו באמצעות התוכנה למצביםדומים אך לא זהים לאלו שהופיעו בתוכנה.‏החוקרים בדקו,‏ לאחר שנה,‏ מדדים כלליים של תפקודחברתי במשתתפי הניסוי.‏ בבדיקה נמצא,‏ כי באנשים שלאהמשיכו להשתמש בתוכנה התרחשה ירידה ביכולות הקשריםהחברתיים,‏ בעוד שבאנשים שהמשיכו להשתמש בתוכנההתרחשה עלייה,‏ וככל שעשו בתוכנה שימוש רב יותר,‏ כך היההשיפור גדול יותר.‏בניסיון לשפר את יכולת היישום של משתתפי הניסוי במצביםנוספים,‏ נעשה מחקר נוסף,‏ שהתבסס על תמיכה של חונךבקבוצה.‏ נוסף על השימוש בתוכנה בבית,‏ הגיעו המשתתפיםפעם בשבוע לפגישה קבוצתית עם מדריך,‏ ותרגלו ניסיונותלהכליל מהרגשות שלמדו בתוכנה לרגשות בחיי היומיום.‏נערכה השוואה בין המשתתפים בקבוצה זו לבין חברי קבוצהשקיבלה קורס מיומנויות חברתיות שאינו מבוסס מחשב.‏גם כאן היה שיפור בקרב משתמשי התוכנה בזיהוי הרגשותשתורגלו באמצעות התוכנה,‏ אבל לא במדדי ההכללה.‏מחקר נוסף,‏ שהשתתפו בו ילדים בני 8 עד 11, העלה ממצאיםמעודדים יותר:‏ השיפור בעקבות שימוש בתוכנה נמצא לא רקבמטלות שנלקחו מתוך התוכנה והמשתתפים כבר תרגלו אותןבעבר,‏ אלא גם במטלות זיהוי רגש אחרות,‏ שהמשתתפים לאתרגלו אותן קודם לכן.‏ ממצאים אלה מעודדים ומעידים עליכולות הכללה טובות יותר בילדים.‏ הורי הילדים שהשתתפובמחקר דיווחו על עלייה בעניין ברגשות וגם על עלייה בשימושבמילות רגש בשפה.‏ מחקר זה שוחזר באוניברסיטת קנזסבארצות-הברית,‏ והעלה ממצאים דומים.‏ מניתוח שאלוניהערכת מיומנויות חברתיות,‏ שהנבדקים מילאו שנה לאחרהשתתפותם במחקר,‏ ניכר שוב שהנבדקים שהשתמשו בתוכנההראו שיפור נרחב יותר ביכולות חברתיות הכרוכות בהבנתמצבים מנטליים,‏ בעוד שבילדים שלא השתמשו בתוכנה לאניכר שיפור.‏ממצאים אלה מעלים את השאלה,‏ האם המוח האוטיסטיגמיש במידה מספקת כדי שהתערבות חיצונית תביא לשיפורההתנהגות החברתית.‏ אם מתייחסים לרתימה של יכולותמערכתיות לשיפור זיהוי של רגשות,‏ נראה שהדבר ניתן לביצועהן בילדים והן במבוגרים.‏ ואולם,‏ במבוגרים נדרשת התערבותנוספת כדי לשפר את יכולתם.‏ למבוגרים בספקטרוםהאוטיסטי,‏ שצברו שנים רבות של התמודדות ‏(לרוב לא קלה)‏עם רגשות,‏ קשה יותר לאמץ סגנון חדש של עיבוד מידע לצורךזיהוי של רגשות.‏ לעומת זאת,‏ לילדים יש ניסיון שלילי מועטיותר בסיטואציות חברתיות,‏ ואולי לפיכך הם ניתנים מעטיותר להשפעה ולשינוי.‏ ברמה הנוירולוגית,‏ מוחם של ילדיםגמיש יותר,‏ ומאפשר עיצוב של מסלולי עיבוד אלטרנטיביים.‏דבר נוסף שוודאי עזר לילדים לשפר את יכולת ההכללה שלהםהוא תמיכתם השוטפת של ההורים,‏ שסיפקו הקשר לרגשותכאשר הסבו את תשומת לבו של הילד אליהם בסיטואציותיומיומיות ‏(”אתה רואה,‏ אתמול כשהצקת לאחותך,‏ זה מהשהיא חוותה...“).‏ זוהי תמיכה משמעותית,‏ שהמבוגרים,‏ גםאלה שנפגשו עם חונך פעם בשבוע,‏ לא זכו לקבל.‏מלבד תוכנת ה-‏Mindreading יצרו ד“ר גולן וקבוצתהמחקר בקיימברידג‘‏ התערבות דומה,‏ שנועדה לילדים בגיליגן ולילדים בתפקוד נמוך על הרצף האוטיסטי.‏ הקבוצה יצרהסדרת סרטוני אנימציה שנראו בה רכבות וכלים מכניים בעליפרצופים אנושיים,‏ הנעים באופן קבוע במסלולים מוגדריםבתוך מערכת ניתנת לחיזוי — סביבה אהובה על ילדיםÏ˘ È˙ËÈ˘ „ÂÓÈÏ ¯˘Ù‡Ó‰ ¨‰appleÎÂ˙·˘ ‰„ÈÓω ÊÎ¯Ó ÍÂ˙Ó ÍÒÓ ˙appleÂÓ˙ÆÌÈÒ¯Ù ÌÈappleÁ· ÏÏÂΠ˙¢‚¯‰ÏËӉ ¨®·‰Ïapple© Keen ˘Á‰ Ì„‡ Ï˘ ÌÈappleÙ ˙Ú·‰ ˙ӂ„ ‚ÈˆÓ ÍÒÓ‰Â‰Ê Æ‰Ê ˘‚¯ ‚ˆÂÓ Ìȯˆ˜‰ ‡Ȅȉ ÈÚ˘ ˙˘ÂÏ˘Ó ‰Êȇ· ˙‰ÊÏ ‡È‰Æ‰appleÎÂ˙· ˙‚ˆÂÓ‰ ˙ÂÏËÓ‰ Ï˘ „Á‡ ‚ÂÒ∑035034‡ÈÏÈς‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑¯·Óˆ„≤∞∞∑

∑גוף האדם מורכב מסוגים רבים של תאים,‏ שמהם בנויותהרקמות השונות.‏ המשותף לכל התאים,‏ מתאי כבד ועד תאישריר,‏ הוא החומר הגנטי הנמצא בכל תא והמאוחסן בגרעיןהתא.‏ החומר הגנטי הוא רצף ארוך של ,DNA הנחלק לשורהארוכה של גנים,‏ האחראים על הפעילויות המגוונות המתרחשותבתא.‏ המידע האצור ב-‏DNA הוא הקובע מה תהיינה תכונותהגוף כולו.‏זה שנים רבות ידוע כי המטען הגנטי העיקרי אינו יוצאמגרעין התא,‏ אף שרוב הפעולות הביולוגיות מתבצעותדווקא בגוף התא,‏ באזור הקרוי ציטופלזמה.‏ את הפעולותהאלו מבצעים חלבונים שהתא מייצר,‏ ועל כן דרושיםשליחים שיקשרו בין החומר הגנטי שבגרעין ‏(מולקולותה-‏DNA המהוות את הגנים)‏ לבין תהליך יצירת החלבוניםבגוף התא.‏ שליחים אלו הם מולקולות ,RNA או ליתר דיוקמולקולות של RNA‏-שליח .(mRNA) מולקולות אלו הןהעתק של החומר הגנטי ,DNA אך ייחודן בכך שהן מסוגלותלנוע מתוך הגרעין אל גוף התא,‏ ולשמש כשליחים של ‏”מרכזהבקרה“‏ שבגרעין.‏ בגוף התא ‏(הציטופלזמה)‏ מתרחשתהליך של תרגום,‏ שבו מולקולות ה-‏mRNA מתורגמותלחלבונים,‏ המעורבים בתהליכים השונים בתא.‏ לדוגמה,‏בגרעין קיים גן המקודד חלבון הקרוי אקטין .(actin) גן זהנחשב פעיל יחסית,‏ ונוצרים ממנו אלפי mRNAs במהלך חייהתא.‏ החלבון הנוצר מגן האקטין הוא הכרחי לבניית מבניתמך המייצבים את צורת התא,‏ ומשמש גם לבניית מסילותהמסייעות בשינוע מולקולות שונות ברחבי התא.‏ באיור 1ניתן לראות תא שצבועים בו סיבי האקטין.‏בכל רגע ורגע מיוצרים בתא אלפי mRNAs וחלבוניםמסוגים שונים,‏ המשונעים לאזורים שונים בתא.‏ במצביםפתולוגיים ישנן תקלות בתהליכים הנחוצים לחיי התא.‏ אנומעוניינים לעקוב אחר התהליכים הדינמיים הללו בזמן אמת,‏בתוך התא עצמו,‏ על מנת להגיע להבנה עמוקה של התהליכיםהביולוגיים המתרחשים בכל תא,‏ ובעזרתם להסיק היכןהנקודות הבעייתיות המתבטאות בסופו של דבר כמחלה.‏כיצד אפשר להתחקות אחר מולקולות של mRNA ,DNAאו חלבונים בתוך התא?‏ ראשית,‏ יש לציין כי במשך שניםרבות היה אפשר לחקור תהליכים של פעילות גנים וחלבוניםרק לאחר שבירת התאים והפקת מולקולות ה-‏DNA‏,‏ה-‏mRNA או החלבון,‏ ושימוש בהם בניסויים ביוכימייםבתוך מבחנה vitro) .(in במצב זה כבר אין בידינו תא חי,‏וקשה לבחון את ממד הזמן האמיתי של תהליכים המתרחשיםבתא החי.‏ שנית,‏ ניסויים כאלו,‏ הדורשים מיליוני תאים,‏ אינםמאפשרים מעקב אחר התהליך המתרחש בתא היחיד.‏ הרעיוןשיהיה אפשר ‏”לראות“‏ גן יחיד או חלבון יחיד בתוך תא חיvivo) ,(in ולחזות בפעילותו בסביבתו האמיתית,‏ נראה עדלא מזמן כמדע בדיוני.‏ כיום,‏ עם התפתחותן של טכנולוגיותמיקרוסקופיות חדשות ורגישות,‏ אנו מצויים בעידן שבו אפשרלהציץ לתוך קרביהם של תאים ולעקוב אחר מולקולות שונותבתא החי עצמו,‏ בלא צורך בשבירת התא.‏ ביכולתנו לעקובאחר התא השלם ולבחון כיצד הוא מתנהג מרגע היווצרותוועד מותו.‏תחום זה של עבודה מחקרית,‏ של ‏ִדימת בעזרתאיור ˇ 1 ‡˙ ÈappleË¯Ò ‰apple·ÓÏ ÌÈapple˜Ó ÌÈ·ÈÒ‰ ÆÔÈ˘‡‰ È·ÈÒ Â· ÌÈÚ·ˆ˘ Ì„‡Ó˙ÂϘÏÂÓ ˙ÚÒ‰Ï ˙ÂÏÈÒÓ ÌÈί„Î Ì‚ ÌÈ˘Ó˘Ó ¨‰¯ÂˆÂ ˜ÊÂÁ ‡˙‰È¯‡≠Ô· ‰¯ÚÈ ∫ÌÂψ˙‰ÓÊÏÙÂËȈ·‰È‚ÂÏÂÈ·‰ ˙‡ ˙‡¯ÏÌÈÈÁ Ìȇ˙ ÍÂ˙· ÌÈÈ‚ÂÏÂÈ· ÌÈÎÈω˙ Ï˘ ˙ÂÓÈ„„ÚÒ≠‰„¯· ‰¯ÈÓ ÈappleÈÚ¯‚ Ï·ÂÈ ¨ÏË≠·˘ Ô¯È037036‡ÈÏÈς‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑¯·Óˆ„≤∞∞∑

‰È‚ÂÏÂÈ·‰ ˙‡ ˙‡¯Ï∑איור ˇ 3 Ù˜Ò¯˜ÈÓ Æ·˘ÁÓ È„È≠ÏÚ ˙ÂËÏ˘apple ÂÈ˙ÂÏÂÚÙ Ï΢ ÈËappleˆÒ¯Â‡ÂÏÙ¨¯˙ÂÈ· ˙Â˘È‚¯ ˙ÂÓÏˆÓ ˙¯ÊÚ· ÌÈÈÁ‰ Ìȇ˙‰ ˙‡ ÌÈÓÏˆÓ ‰„·ÚÓ·‰ÈÈapple˘‰ ˙ÂÈÙχ Ï˘ ‰ÙÈ˘Á ˙¯˘Ù‡Ó‰אפשר לזהות את מיקומה של המולקולה בתוך התא,‏ ואםנעקוב אחריה במשך פרקי זמן ארוכים,‏ נוכל לקבל מידע עלתנועתה בתא לאורך מחזור חייו.‏התא הנראה באיור 2 הוא תא סרטני שמקורו באדם,‏המכיל מולקולות הזוהרות באור ירוק בתוך גרעין התא.‏קבוצת המחקר של ד“ר ירון שב-טל מצאה כי בתאים רגיליםמולקולות אלו פזורות בכל גרעין התא,‏ שם הן נקשרות לגניםומשתתפות בהתבטאותם.‏ ואולם,‏ בתאים הסרטניים חלשינוי,‏ והמולקולות הללו מתכנסות בעיקר באזורי הגרעינוןשבתא.‏ ‏(הגרעינון הוא אתר ייחודי בגרעין,‏ שבו מיוצרותמולקולות RNA מיוחדות החשובות לתהליכי תרגוםחלבונים בציטופלזמה.)‏ את תופעת שינוי המיקום של חלבוןזה היה אפשר לגלות רק בעזרת טכניקת דימות זו,‏ וקבוצתהמחקר של שב-טל,‏ שעבודתה תתואר להלן,‏ מנסה להביןמהם הגורמים לשינוי המיקום של סוג מולקולה זה דווקאבתאים הסרטניים הללו.‏ כמו כן אפשר לראות,‏ ברצףהתמונות שבהן מצולם התא במשך שעות רבות,‏ כי התאמתחלק ונוצרים שני תאים חדשים.‏ במהלך החלוקה,‏ מבניהגרעינון מתפרקים,‏ ובהם המבנים שיוצרות המולקולותהזוהרות הללו.‏ לאחר החלוקה,‏ כאשר תאי-הצאצא החדשיםמתחילים לתפקד,‏ חוזרות מולקולות אלו ומתרכזותבגרעינונים.‏ זוהי דוגמה למידע הדינמי שמספקת שיטה זועל תנועותיהן של מולקולות מסומנות לאורך מחזור התא.‏הרצון לחקור תאים חיים במצבי גדילה רגילים דורשהתמודדות עם כמה קשיים טכניים.‏ כדי שהתאים יוסיפולחיות בעוד אנו מתבוננים בהם מבעד למיקרוסקופ,‏ ישלספק להם סביבה רטובה,‏ מחוממת (37 מעלות צלזיוס,‏כמו בגופנו),‏ ואספקה סדירה של חומרי מזון וגזים.‏ מובןשתאים מיצורים אחרים ידרשו תנאי גידול שונים.‏ באיור3 נראה מיקרוסקופ פלואורסצנטי.‏ כאשר משתמשים בולצפייה בתאים חיים,‏ עליו להיות מכוסה באינקובטורהמספק חימום,‏ O2 ו-‏CO2‎‏.‏ התאים הנצפים נמצאיםבתמיסת מזון בצלחת פטרי מיוחדת,‏ עשויה זכוכית דקה,‏שדרכה אפשר לראות ולצלם את התאים.‏ המיקרוסקופיםהמשמשים אותנו כיום מסוגלים לבצע את כל הפעולות —הצילום,‏ החלפת הפילטרים,‏ הדלקת האור וכיבויו בזמניםקצובים — באופן אוטומטי,‏ באמצעות בקרה ממוחשבת.‏האור הפלואורסצנטי הדרוש לפעולת המיקרוסקופ עלוללהזיק לתאים,‏ הרגישים לעוצמות אור חזקות.‏ לפיכךמחברים למיקרוסקופ מצלמה בעלת רגישות גבוהה,‏המסוגלת לצלם תמונה חדה וברורה בזמני חשיפה שלשברירי שנייה.‏ ציוד חדשני זה נמצא במעבדות רבות בעולם,‏אך הוא יקר מאוד,‏ בשל מורכבות המכשור ‏(לפחות מאהאלף דולר לדגם בסיסי של מיקרוסקופ פלואורסצנטי).‏באוניברסיטת בר-אילן ישנן כמה קבוצות מחקרהמשתמשות בדימות של תאים חיים כדי להשיב על שאלותביולוגיות שלהן השלכות בתחום הרפואה והמחלות.‏נסקור בקצרה את העבודה המחקרית המתבצעת בשלושמן המעבדות באוניברסיטה,‏ ואת השאלות הספציפיותהנשאלות בכל מעבדה.‏מעבדתו של ד“ר ירון שב-טל:‏ צפייה בגניםבפעולתםקבוצת המחקר של ד“ר ירון שב-טל עוסקת בסוגיה,‏ כיצדה-‏DNA בגרעין התא פוקד על התא לבצע את הפעולותשלהן הוא נדרש.‏ ב-‏DNA של תא אדם אחד יש כ-‏‎25,000‎גנים,‏ אך לא כולם פעילים בו-זמנית.‏ לצורך התיאור נתמקדבגן אחד בלבד.‏ בדומה למתג חשמלי,‏ גן יכול להימצא באחדמשני מצבים:‏ מצב ‏”סגור“/“כבוי“‏ שבו הגן אינו פעיל ואיןאיור ˇ 2 ‡˙ ÈappleË¯Ò GFP ÈËappleˆÒ¯Â‡ÂÏÙ‰ Ô·ÏÁÏ ‰Á‡Ӊ Ô·ÏÁ ÏÈÎÓ‰˙‚ˆÂÓ Ô‡Î ¨˙„Á‡ ˙ÂÚ˘ ͢ӷ ÈËappleˆÒ¯Â‡ÂÏÙ Ù˜Ò¯˜ÈÓ· Ìψ∫‰¯‡‰ È·ˆÓ Èapple˘· ÏÈ·˜Ó· Ìψ ‡˙‰ ÆÍÈω˙· ÔÓÊ ˙„˜apple ‰ÓÎÓ ˙ÂappleÂÓ˙‡˙ ∫‡˙‰ ¯ÂÊÁÓ ˙‡ Ìȇ¯ Âapple‡ Ï‡Ó˘Ï ÔÈÓÈÓ Æ®ÔÂ˙Á˙ ˜ÏÁ© ÏÈ‚¯ ¯Â‡ ●ÌÈÏÈÁ˙Ó ̉ Ì‚ ÌÈ˘¯Ùapple ‡ˆ‡ˆ‰≠ȇ˙ Èapple˘Â ¨˜ÏÁ˙Ó ςÚ˙Ó ˘Â¯Ù „Á‡Æ̉ÈÈÁ ¯ÂÊÁÓ ˙‡ÔÈÚ¯‚ Ïη ¯ÂÊÙ ÈËappleˆÒ¯Â‡ÂÏÙ‰ Ô·ÏÁ‰ ∫®ÔÂÈÏÚ ˜ÏÁ© ÈËappleˆÒ¯Â‡ÂÏÙ ¯Â‡ ●‰˜ÂÏÁ‰ ÔÓÊ· ÆÌÈappleÂappleÈÚ¯‚ ÌÈ‚ˆÈÈÓ‰ ¨ÌȘÊÁ ÌÈ„˜ÂÓ ‰Óη ¯˜ÈÚ·Â ¨‡˙‰≠ȇ˙ ˙¯ÈˆÈ ¯Á‡Ï Ƈ˙‰ Ïη ¯ÊÙ˙Ó Ô·ÏÁ‰Â ÌȘ¯Ù˙Ó Âχ ÌÈapple·ÓÌÈappleÂappleÈÚ¯‚· ̘Ó˙Ó ÔÈÚ¯‚‰ χ ÒappleÎapple Ô·ÏÁ‰ ¨‡ˆ‡ˆ‰Ô‡ÓÈÏÂÒ ˙ȯÓÈ˘ ∫ÌÈÓÂψ˙מיקרוסקופים של תהליכים המתרחשים בתאים חיים,‏נקרא .live-cell imaging המונח ‏”דימות“‏ (imaging)מציין יצירה של רצף של תמונות ‏(סרטון)‏ המצולמותבמיקרוסקופ.‏ בעזרת מיקרוסקופ אור אפשר להתבונןבתא ולקבל מידע חזותי על צורתו,‏ ואף להבחין בכמהמבנים תוך-תאיים.‏ לדוגמה,‏ בחלק התחתון של איור 2אפשר לראות את הציטופלזמה של התא,‏ את גרעין התאומבנים הנמצאים בתוך הגרעין,‏ הקרויים גרעינונים.‏ ואולם,‏באמצעים אלו בלבד אי-אפשר להבחין בכל המבנים בתא,‏וכל שכן אין אפשרות לראות גנים או מולקולות.‏תגלית חשובה שהביאה לפריצת דרך בתחום זה היתהמציאתה של מולקולה ייחודית הנמצאת בסוג של מדוזה.‏למולקולה זו תכונה מיוחדת — היא מפיצה אור פלואורסצנטיכאשר מאירים עליה באור באורך גל מתאים.‏ שמה שלהמולקולה ,Green Fluorescent Protein או בקיצור ,GFPוהיא פולטת אור ירוק זוהר nm) 509) כאשר מאיריםעליה באור כחול nm) 480). מולקולת ה-‏GFP התגלתהכבר בשנות השישים של המאה ה-‏‎20‎‏,‏ אך רק ב-‏‎1992‎ עלההרעיון כי ניתן לאחות אותה באופן ספציפי לחלבון כלשהובתוך התא,‏ וכך לגרום לו לזהור בצבע ירוק.‏ איור 2 מציג תאשצולם באור לבן רגיל ‏(למטה)‏ ובאור פלואורסצנטי ‏(למעלה,‏בירוק),‏ ואפשר לראות את מיקומו המדויק של החלבון בתוךגרעין התא.‏להלן נתאר כיצד עוקבים אחר מולקולה מסומנתב-‏GFP פלואורסצנטי,‏ הנמצאת בתוך תא חי.‏ את המולקולההמאוחה ובעלת יכולת הזהירה מחדירים לתוך התא.‏ התאנותר תא חי לכל דבר,‏ שאפשר לגדלו ובה-בעת להתבונןבו מבעד למיקרוסקופ.‏ המיקרוסקופ הוא מיקרוסקופאור פלואורסצנטי,‏ דהיינו מיקרוסקופ המכיל פילטריםמיוחדים,‏ המסוגלים להעביר אור באורכי גל מסוימיםמאוד.‏ תחת המיקרוסקופ,‏ שלא בתנאי הארה,‏ התא ייראהשחור,‏ עד אשר נפעיל את התאורה הפלואורסצנטית.‏מכיוון שבתא נמצא רק סוג אחד ומסוים של מולקולההמסומנת פלואורסצנטית,‏ הרי שבזמן הפעלת התאורההפלואורסצנטית,‏ רק מולקולה זו תזהר באור ירוק.‏ כך∑039038‡ÈÏÈς‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑¯·Óˆ„≤∞∞∑

‰È‚ÂÏÂÈ·‰ ˙‡ ˙‡¯Ïהבקרה העיקרית על פעילותו של גן נעשית בסמוך לגןעצמו,‏ ולצורך ההמחשה,‏ הבקרה נעשית על ה“מתג“‏ המפעילאת הגן.‏ ‏”מתג“‏ זה הוא רצף של DNA המצוי לפני הגן.‏ רצףזה ייחודי לכל גן,‏ וקרוי פרומוטר ‏(ַקדָם,‏ .(promoter כאשרמולקולות ספציפיות מזהות את רצפי ה-‏DNA הייחודייםהללו,‏ הן נקשרות לפרומוטר וכך מפעילות את הגן,‏ המתחיללייצר מולקולות של .mRNAקבוצת המחקר של שב-טל מעוניינת לבדוק כיצדהפרומוטר של הגן ציקלין D1 מפעיל את הגן בתנאיםתקינים.‏ כמו כן,‏ החוקרים מתכננים לבצע שינויים ‏(מוטציות)‏ברצפי הפרומוטר,‏ ולראות האם וכיצד משתבשת פעילותושל הגן.‏ השינויים בפעילותו של הגן יזוהו לפי קצב יצירתה-‏mRNAs‏,‏ קרי,‏ האם קצב הייצור עולה או יורד בהשוואהלתנאים רגילים.‏ על מנת לעקוב אחר פעילות הגן ציקלין D1בתא חי יש לסמן את מולקולות ה-‏mRNA הנוצרות לפיו.‏במעבדתו של שב-טל ‏”צובעים“‏ בצבעים פלואורסצנטייםשונים את הגן ‏(קטע ,(DNA את ה-‏mRNA הנוצר לפיו,‏ואת החלבון הנוצר לפי ה-‏mRNA בסוף התהליך.‏ לדוגמה,‏באיור 4 ניתן לראות,‏ באמצעות מצלמה המורכבת עלמיקרוסקופ פלואורסצנטי,‏ תא חי שסומנו בו בו-זמניתשלושת המרכיבים הללו.‏ הנקודה האדומה מציינת אתמיקום הגן בגרעין,‏ הנקודות הצהובות הן מולקולותה-‏mRNA המיוצרות לפי הגן,‏ והנקודות הכחולות הןהחלבון שנוצר לפי ה-‏mRNA הזה והנמצאות בציטופלזמה.‏החוקרים מנסים לעקוב אחר פעילות הגן ציקלין D1 בתאיםחיים על-ידי מעקב אחר הגן וה-‏mRNAs הנוצרים לפיולאורך מחזור התא.‏מעבדתו של ד“ר יובל גרעיני:‏ מעקב אחרטלומרים בתאים חייםהחומר הגנטי DNA צפון בגרעין התא,‏ וכאמור,‏ באדםהוא מכיל כ-‏‎25,000‎ גנים.‏ כל גן מורכב מרצף ייחודי שלנוקלאוטידים ‏(אבני הבניין של חומצות הגרעין),‏ המחובריםכשרשרת.‏ ה-‏DNA שבתא אדם מורכב מכשלושה מיליארדינוקלאוטידים.‏ רוב קטעי הרצף אינם מהווים חלק מגן,‏ אלאיוצרים הפרדה בין הגנים באופן שמשמעותו המלאה עדייןאינה ברורה לחלוטין.‏ אילו כל ה-‏DNA שבתא היה יוצרשרשרת ארוכה אחת,‏ היה אורכה מגיע למטר אחד.‏ קיומהשל שרשרת כה ארוכה של DNA עלול לגרום לבעיות שונות,‏ולכן,‏ בפועל,‏ ה-‏DNA של תאים איקריוטיים ‏(בעלי גרעין)‏מחולק לכמה מולקולות נפרדות.‏ כל אחת מהמולקולותנקראת כרומוזום,‏ ולאורגניזמים שונים יש מספר שונהשל כרומוזומים.‏ בתאי אדם,‏ למשל,‏ יש 46 כרומוזומים,‏ש-‏‎44‎ מהם הם עותקים כפולים של 22 כרומוזומים ושנייםנוספים הם כרומוזומי המין — X ו-‏Y בזכר ושני כרומוזומיX בנקבה.‏מהם טֶלוֹמֶרים,‏ ולמה הם חשובים?‏ הטלומרים הם מבניםהמהווים את קצות הכרומוזומים.‏ נדמיין את שרשרתה–‏DNA של כל כרומוזום כשרוך נעל.‏ כולנו מכירים אתהבעיה של קצות שרוכים פרומים,‏ הגורמת לכך שאי-אפשרעוד להשחיל את השרוך בחורי הנעל.‏ בדרך-כלל,‏ במקרהכזה נקנה שרוכים חדשים,‏ אך לתא אין אפשרות כזו,‏ ואתהחומר הגנטי שב“שרוכים“‏ יש להעביר מדור לדור.‏ קצותהכרומוזומים,‏ כמו קצות השרוכים,‏ חשופים יותר לפגעיםשונים.‏ כשם שבקצות השרוכים יש בדרך-כלל כיפה קשיחההמגנה עליהם,‏ כך גם לכרומוזומים יש מבנה ייחודי המגן על∑ÌÂÊÂÓÂ¯Î Ï˘ ÈÏÏΉ ‰apple·Ó‰¯ÓÂÏËÈ„ÂÁÈÈ È¯ÓÂÏË ¯Âʇ¯Ó¯ËappleˆÈ„ÂÁÈÈ È¯ÓÂÏË ¯Âʇ¯ÓÂÏËTTAGGG ¯ÓÂÏˉ Ûˆ¯®ÌÈÓÚÙ Ï˘ ·¯ ¯ÙÒÓ©¯ÓÂÏˉ ‰apple·Óאיור ˇ 5 ‰apple·Ó ¨ÌȯÓÂÏË ÌȇˆÓapple ÌÂÊÂÓ¯ΠÏÎ Ï˘ ÂÈ˙ˆ˜ Èapple˘· ƯÓÂÏˉÆDNA–‰ ˙ÏÙΉ Íωӷ ÌȘÊappleÓ Ô‰Â ˙ÈÊÈÙ ‰ÚÈ‚ÙÓ Ô‰ ÂÈÏÚ ÌÈapple‚Ó‰Â˙˜ÈÁ˘ ÔÎÏ ¨ÌÈÓÚÙ Ï˘ ·¯ ¯ÙÒÓ ÂÓˆÚ ÏÚ ¯ÊÂÁ‰ ÈËapple‚ Ûˆ¯ ¯ÓÂÏËÏÌÓˆÚ ÌÈapple‚· ˙Ú‚ÂÙ ‰appleȇ ‰˜ÈÊÓ ‰appleȇאיור ˇ 4 ‡˙ ÈappleË¯Ò ∫˙ÈappleÓÊ≠· · ÂappleÓÂÒ˘Æ®˜‰Â· Ì„‡© ÂÎÂ˙· ÌÈÂÒÓ Ô‚Â ®Ì„‡© ‡˙‰ ÔÈÚ¯‚ ®±‰·Â‰ˆ‰ ‰„˜apple‰ Æ®·Â‰ˆ© Ô‚‰ ÈÙÏ ˙¯ˆÂÈÓ‰ ˙·¯‰ mRNA≠‰ ˙ÂϘÏÂÓ ®≤Ô˙¯ˆÂÂȉ ÔÓÊ· ˙·¯ mRNA ˙ÂϘÏÂÓ Ï˘ ˙¯·Ëˆ‰ ˙appleÈÈˆÓ ˙ËÏ·‰Ïη ˙¯ÂÊÙ‰ mRNA ˙ÂϘÏÂÓ Ô‰ ˙·‰ˆ‰ ˙„˜apple‰ ¯‡˘Â ¨ÂÓˆÚ Ô‚‰ ÏÚƇ˙‰ È·Á¯¯·ËˆÓ‰ ¨ÏÂÁÎ ÈËappleˆÒ¯Â‡ÂÏÙ Ô·ÏÁÏ ˙ÂÓ‚¯Â˙Ó mRNA≠‰ ˙ÂϘÏÂÓ ®≥‡˙‰ Ï˘ ‰ÓÊÏÙÂËȈ· ÌÈÏÁÏÁÎ ÌÈÙÈÙ‚·È„¯· ‰„Â‰È ∫ÌÈÓÂψ˙נבנות לפיו מולקולות ;mRNA ומצב ‏”פתוח“/“דלוק“,‏ שבונבנות לפי הגן מולקולות ,mRNA הנשלחות לגוף התא,‏ שםנוצר החלבון הספציפי שאותו מקודד הגן.‏ אם כן,‏ בתא רגיל,‏הגן ‏”נדלק“‏ ו“כבה“‏ לסירוגין והתא מסוגל לבקר את פעילותהגן בהתאם לדרישות התא.‏ אך מה קורה בתא סרטני,‏ שבוהתא גדל בלא בקרה?‏חוקרים בקבוצתו של שב-טל מסמנים בחומריםפלואורסצנטיים את מולקולות ה-‏RNA הנוצרות לפי גניםשונים,‏ ועוקבים באמצעות מיקרוסקופ המיועד לעבודהבתאים חיים אחר גורלן מן הרגע שבו נוצרו בגרעין ולאורךכל חייהן בתא.‏אחד הפרויקטים המתבצעים במעבדה הוא מעקב אחרפעילות גן האחראי על קצב גדילת התא,‏ שפעילותו מבוקרתבתאים תקינים,‏ אך אינה מבוקרת בתאים סרטניים שונים,‏ובפרט בתאי סרטן השד.‏ החוקרים שואפים להבין מהםהמנגנונים הגורמים לבעיות בבקרת פעילותו של גן זה.‏ האםאפשר לזהות את הגורמים למצב שבו הגן ‏”דולק“‏ באופןקבוע ואינו ‏”כבה“,‏ מצב הגורם לכך שהתא גדל ומתחלקבלא הרף,‏ וכך נוצרים התנאים להיווצרותו של גידול סרטני?‏על-ידי פענוח הפרטים הקטנים בתהליכים שאינם תקיניםבחיי התא,‏ יהיו בידי החוקרים הכלים לנסות לתקן ולרפאאת המצבים הסרטניים.‏אחד המאפיינים הבולטים של התהליך הסרטני הואאיבוד בקרת הגידול של תאים בעקבות בעיות בבקרתהביטוי של גנים מסוימים.‏ במצבים תקינים,‏ גידול התא הואתהליך מבוקר ביותר,‏ ששולטים בו גנים הקרויים ציקלינים,cyclins) מלשון מחזור,‏ ,(cycle האחראים על ההתקדמותבמחזור חיי התא.‏ ידועים יותר מעשרה גנים במשפחה זו,‏אך היחיד מביניהם המעורב ישירות בתהליך הסרטני הואהגן לציקלין D1. גן זה פועל בעודף בעיקר ברקמות שדסרטניות,‏ ונמצא כי הוא פועל באופן בלתי מבוקר בכמחציתממקרי סרטן השד.‏ במצבים תקינים,‏ הגן ציקלין D1 אחראיעל הגברת קצב גדילת התא.‏ כאשר גן זה ‏”כבוי“,‏ התא אינומקבל פקודה לגדול,‏ ואילו כשהגן מופעל,‏ מתאפשרת כניסתהתא למצב של חלוקה לשני תאים.‏ אנו מעוניינים להבין כיצדפעילותו של ציקלין D1 מבוקרת בתאים בריאים,‏ על מנתלזהות את הנקודות הבעייתיות בבקרתו בתאים סרטניים.‏∑041040‡ÈÏÈς‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑¯·Óˆ„≤∞∞∑

‰È‚ÂÏÂÈ·‰ ˙‡ ˙‡¯Ï∑ובתאים סרטניים רבים קיימת פעילות מואצת של האנזיםטלומראז,‏ המאריך את הטלומרים,‏ כך שהתאים יכוליםלהמשיך ולהתחלק בלא הגבלה.‏העובדה שרצפי ה-‏DNA של כל הטלומרים הם זהים יוצרתבעיה נוספת.‏ רצפים אלו עלולים להתחבר זה לזה בצימודבסיסים,‏ חיבור העלול להוביל לחיבור של הכרומוזומיםבקצוות.‏ חיבור כזה הוא הרסני במהלך חלוקת התא,‏ויש למנעו.‏ לצורך זה יש לטלומרים מנגנוני הגנה יעילים,‏המבוססים על חלבונים המהווים כעין ‏”מכסה“‏ המגן עלהטלומר.‏ דרך אחרת למנוע התחברות של הכרומוזומים היאבאמצעות פיזורם בגרעין ומניעת הצטופפותם.‏ בבדיקותשנעשו בשנים האחרונות במעבדתו של ד“ר גרעיני,‏ אכן נמצאשפיזור כזה קיים בפועל.‏ בעזרת סימון של אזורי הטלומריםבחלבונים פלואורסצנטיים,‏ המאוחים לדוגמה ל-‏GFP‏,‏ היהאפשר לעקוב אחר מיקום הטלומרים בגרעין לאורך חיי התא.‏באיור 6 אפשר לראות,‏ כי קצות הכרומוזומים מפוזרים בכלנפח הגרעין.‏בעבודה אחרת שנעשתה במעבדתו של גרעיני בשניםהאחרונות,‏ הראו החוקרים עד כמה חשוב המבנה המגן עלהטלומר.‏ בעבודה זו יצרו החוקרים תנאים הדומים לתהליךשבו תא רגיל הופך לתא סרטני,‏ על-ידי שיבוש גנים מסוימים‏(שאינם קשורים לטלומרים).‏ כתוצאה מכך השתבשו גם חלקמהחלבונים המגנים על הטלומר.‏ ואכן,‏ היה אפשר לראות כיפגמים בחלבונים אלה מובילים לחיבור של כמה טלומרים זהלזה,‏ ולאחר מכן,‏ במהלך חלוקת התא,‏ לפגיעה באופן חלוקתהחומר הגנטי,‏ המובילה לקבלת תאים סרטניים.‏ עבודהזו הדגישה עד כמה חשוב לעקוב אחר התהליכים שבהםמעורבים הטלומרים בתא חי,‏ ובימים אלו קבוצת המחקרעורכת ניסויי המשך,‏ שנועדו לבדוק באיזה אופן הטלומריםנוטים להתחבר זה לזה,‏ ובאיזו מהירות מתרחש החיבורמרגע ההסרה של כיסוי הטלומרים.‏מעבדתה של ד“ר מירה ברדה-סעד:‏ לראות בזמןאמת את מנגנוני הבקרה של המערכת החיסוניתמערכת החיסון היא מנגנון המגן על הגוף מפני זיהומיםחיצוניים ‏(חיידקים,‏ נגיפים)‏ ומפני התפתחות תאיםסרטניים.‏ כאשר מערכת זו פועלת שלא כסדרה,‏ הרופאיםוהחוקרים מחפשים דרכים לאתר את המנגנון שכשל ולפתחדרכים לריפויו.‏ כל חוקר חולם לראות בעיניו את פעולתהמנגנונים התוך-תאיים,‏ כדי להבינם ולמצוא דרכים לריפוימצבים פתולוגיים.‏ באמצעות טכנולוגיות דימות חדשניות,‏אפשר כיום לראות בזמן אמת את הדינמיקה של מנגנונימערכת החיסון,‏ את המתרחש בתוך תאי מערכת החיסון ואתהאינטראקציות בין המולקולות השונות,‏ לאתר אנומליותולבחון שיטות ריפוי שונות.‏כל פולש או גורם זר,‏ או אף גורם שמקורו בגוף עצמו ואשרמערכת החיסון אינה מזהה אותו כ“עצמי“‏ ‏(כלומר,‏ כגורםהשייך לגוף),‏ נחשב לאויב ונידון להשמדה.‏ בלב המערכתהחיסונית ניצבים התאים הקרויים לימפוציטים מסוג T,(T-lymphocytes) או בקיצור תאי T. תאים אלה הם סוגשל תאי דם לבנים ‏(לויקוציטים),‏ הנוצרים במח העצםונודדים למערכת הלימפה ולמחזור הדם,‏ שם הם מתרביםבתגובה לאתרעה על נוכחות גורם זר.‏ מולקולות הנמצאותעל פניהם של חומרים זרים לגוף,‏ ושמערכת החיסון מסוגלתלזהותן,‏ נקראות אנטיגנים .(antigens) תאי ה-‏T מצוידיםבקולטנים שהמבנה התלת-ממדי שלהם מתאים במדויקלמבנה של אנטיגנים מסוימים.‏ קולטנים אלו,‏ הקרויים,(TCRs) T-cell antigen receptors מעוררים את התגובההחיסונית הנרכשת המזהה אנטיגנים זרים ופועלת נגדם.‏לכל תא T קולטן ייחודי משלו,‏ וכאשר הוא נתקל באנטיגןהמתאים,‏ הוא נכנס לפעולה,‏ משופעל ומתחיל להתרבותבמהירות ולתקוף אנטיגנים נוספים מאותו הסוג.‏שפעול של תאי T גורם לארגון-מחדש של קולטני השטחעל פני התא,‏ ולהצטברות אלמנטים של השלד התוך-תאי,‏כדוגמת חלבוני אקטין.‏ חלבוני האקטין יוצרים מעיןרשת,‏ שעליה מעוגנות מולקולות איתות בתא,‏ המבקרותאת תהליכי החלוקה,‏ ההבשלה והתנועה של תאי T בזרםהדם.‏ כאשר סיבי האקטין נעים בתא,‏ הם נושאים עמםאת מולקולות האיתות ויוצרים מפגש ביניהן.‏ תהליכיההתרבות,‏ ההבשלה,‏ ההיצמדות והתנועה של תאי ה-‏T‏,‏שאותם מבקרות מולקולות האיתות,‏ חיוניים לתפקודהלימפוציט.‏ כדי שלימפוציט יוכל לתפקד ביעילות,‏ ארגוןרשת סיבי האקטין שבו חייב להישמר בקפדנות.‏ ליקוייםבארגון רשת סיבי האקטין עלולים להוביל,‏ בטווח הארוך,‏לתוצאות הרסניות.‏ברם,‏ התהליכים המולקולריים המובילים משפעול תאיה-‏T על-ידי קולטני ה-‏TCRs ועד לארגון-מחדש של סיביהאקטין אינם ברורים דיים,‏ וכמוהם גם המנגנונים המוביליםלסיום תהליך זה והמתווכים בפירוק ובמִחזר של מולקולותהאיתות ובסיום התגובה החיסונית.‏ פענוח תהליכיםאלו יסייע בטיפול במצבים פתולוגיים של כשל בתגובההחיסונית,‏ הנובעים מהעברת אותות לקויה בלימפוציטיםמסוג T. מאחר שמנגנונים אלו הם דינמיים,‏ יש צורך בשיטהאיור ˇ 6 ‰Ó‚„ ‰‡¯apple ‡Â‰˘ ÈÙÎ ¨‡˙‰ ÔÈÚ¯‚· ÌȯÓÂÏˉ Ï˘ ¯ÂÊÈÙ‰ ÔÙ‡ÏÌ„‡ Ì˙ÎΠԇΠ‚ˆÂÈÓ ¯ÓÂÏË ÏÎ ÆÈËappleˆÒ¯Â‡ÂÏÙ Ù˜Ò¯˜ÈÓÏ „Ú·Óקצותיהם,‏ ומבנה זה נקרא טֶלוֹמֶר ‏(איור 5). הטלומר עצמומורכב גם הוא משרשרת של DNA שתתואר בהמשך,‏ וכןמכמה חלבונים,‏ היוצרים יחד מבנה לולאה יציב יחסית.‏לטלומר יש תפקיד נוסף,‏ הקשור באופן השכפול שלהכרומוזום.‏ על ה–‏DNA לעבור הכפלה במהלך חלוקת התא,‏על מנת שבכל אחד מהתאים החדשים יימצאו עותקים שלכל הגנים ‏(וכן של כל הכרומוזומים).‏ בגלל אופן פעולתושל המנגנון המולקולרי האחראי על שכפול ה–‏DNA‏,‏ קצההכרומוזום,‏ הטלומר,‏ נשחק,‏ כך שחלק מן הקוד המקוריהולך לאיבוד.‏ אילו שחיקה זו היתה מקצרת את רצפי הגניםעצמם,‏ הגנים שבקצות הכרומוזומים לא היו באים לידיביטוי,‏ והחלבונים הנחוצים היו חסרים בתא.‏ מציאות זוהיתה עלולה ליצור בעיה קשה,‏ שהיתה גורמת לאי-תפקודהתא החדש,‏ ולאורך זמן היתה מביאה להרס היצור החי.‏ כאןבדיוק נכנס לתמונה המבנה המיוחד של הטלומר.‏ בטלומרעצמו אין רצפי גנים,‏ והוא בנוי ממספר רב מאוד של חזרותעל אותו רצף נוקלאוטידים.‏ במהלך חלוקת התא,‏ חלקמהטלומר נשחק ואורכו קטן.‏ מכיוון שיש מספר רב שלחזרות,‏ השחיקה יכולה להימשך חלוקות תא רבותמבלי לפגוע בתפקודו התקין של התא.‏ ואולם,‏זהו תהליך סופי.‏ מסיבה זו שיערו כי התקצרותהטלומרים קשורה לתהליך ההזדקנות שלהתאים ושל האדם:‏ כאשר הטלומרים נשחקיםלחלוטין,‏ התאים אינם יכולים עוד להתחלק;‏לפיכך הרקמות אינן יכולות להתחדש כראוי,‏ורמת התפקוד של הגוף יורדת מאוד.‏ כמו בסוגיותרבות בביולוגיה,‏ הסתבר גם כאן כי הבעיה מורכבתיותר,‏ והתגלו מנגנונים מולקולריים המאריכיםאת הטלומרים ולפיכך מאפשרים מספר רב יותרשל חלוקות,‏ לעתים בלא הגבלה.‏ החלבון הידוע ביותרהמאפשר זאת הוא אנזים הנקרא טלומראז.‏נקודה מעניינת נוספת הנוגעת לאורך הטלומרים קשורהבהתפתחות של גידול סרטני.‏ בתא סרטני חלק מהגנים אינםתקינים,‏ ולפיכך התא ממשיך להתחלק בלא הפסקה.‏ ואולם,‏כפי שראינו,‏ עקב התקצרות הטלומרים,‏ תהליך החלוקהאמור להיעצר.‏ גם כאן הסתבר כי המערכת מורכבת יותר,‏∑043042‡ÈÏÈς‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑¯·Óˆ„≤∞∞∑

‰È‚ÂÏÂÈ·‰ ˙‡ ˙‡¯ÏÌÈÈÁ‰ ÈÚ„ÓÏ ‰ËϘٷ ¯Èη ‰ˆ¯Ó ‡Â‰ ÏË≠·˘ ÔÂ¯È ¯¢„ωappleÓ ¨ÔÏȇ≠¯· ˙ËÈÒ¯·Èapple‡· Ôӄ‚ „¯¯·‡Â ‰appleÈÓ ˘¢ÚÔÈÚ¯‚ Ȅ˜Ù˙· ˙„˜Ó˙Ó‰ ‡˙‰ Ï˘ ‰È‚ÂÏÂÈ·Ï ‰„·ÚÓRNA ˙ÂϘÏÂÓ ÏÚ ‰„·ڷ ‰ÁÓ˙‰ ÏË≠·˘ ¯¢„ Ƈ˙‰‰‡ÂÙ¯Ï ¯ÙÒ‰≠˙È·· ÌÈÈÁ Ìȇ˙· ˙ÂÈÙ˜Ò¯˜ÈÓ ˙ÂËÈ˘·Æ˙ȯ·‰≠˙ˆ¯‡· ÔÈÈˢappleÈȇ ˯·Ï‡ ˘¢Ú‰˜ÈÊÈÙÏ ‰˜ÏÁÓ· ¯·Á‰ ȇ˜ÈÊÈÙ ‡Â‰ ÈappleÈÚ¯‚ Ï·ÂÈ ¯¢„ÈÓÂÁ˙ ÆÔÏȇ≠¯· ˙ËÈÒ¯·Èapple‡· ‰È‚ÂÏÂappleÎËÂappleappleÏ ÔÂÎÓ·Â˙„ȄÓÏ ˙ÂÓ„˜˙Ó ˙ÂÈËÙ‡ ˙ÂËÈ˘ ÌÈÏÏÂÎ Â˙ÂappleÈÈappleÚ˙‰˙Âapple˙Èapple‰ ˙ÂȈ˜‡¯Ëappleȇ ÔÈÚ¯‚‰ ÍÂ˙· ÌÂapple‚‰ Ô‚¯‡ ¨˙ÂÈ‚ÂÏÂÈ·Æ˙„„· ‰Ï˜ÏÂÓ Ï˘ ‰Ó¯· ‰„È„ÓÏ˙„·ÚÓ ˙ωappleÓ ‰¯Èη ‰ˆ¯Ó ‡È‰ „ÚÒ≠‰„¯· ‰¯ÈÓ ¯¢„˘¢Ú ÌÈÈÁ‰ ÈÚ„ÓÏ ‰ËϘٷ ˙ȯϘÏÂÓ ‰È‚ÂÏÂappleÂÓÈ‡Ï ¯˜ÁÓ„ÚÒ≠‰„¯· ¯¢„ ÆÔÏȇ≠¯· ˙ËÈÒ¯·Èapple‡· Ôӄ‚ „¯¯·‡Â ‰appleÈÓ˙ÂÓ„˜˙Ó ˙ÂÓÈ„Â ‰ÈÙ˜Ò¯˜ÈÓ ˙ÂÈ‚ÂÏÂappleÎË· ‰˙ÁÓ˙‰Æ˙ȯ·‰≠˙ˆ¯‡· ÈÓ‡ω ˙‡ȯ·‰ ÔÂÎÓ·אלה מתבצעת במעבדתה של ד“ר ברדה-סעד עבודהרבה ואינטנסיבית לחקר חלבון זה.‏ נמצא כי היעדר חלבוןה-‏WASp או מוטציה בו גורמים למחלה הקרויה WASsyndrome) ,(Wiskott-Aldrich מחלה קשה המתבטאתבכשל חיסוני כתוצאה מכשל בבניית רשת סיבי האקטיןבתאי ה-‏T‏.‏ מעקב באמצעות צביעה של מולקולות WASpבצבע פלואורסצנטי ירוק,‏ וחלבוני אקטין בצבע אדום,‏חשף את תפקידו של WASp כחלבון מרכזי בתהליך הבנייהשל רשת סיבי האקטין ‏(איור 7). נמצא כי WASp נצמדלסיבי האקטין בתא ומשמש כנקודות עוגן בין הסיביםלצורך יצירת הרשת.‏ תאי T שבהם מסלול בניית האקטיןפגום הם תאים כושלים ולא-תפקודיים.‏ לימפוציטים שלחולי ה-‏WAS‏,‏ שבהם לא נוצר חלבון זה או שנוצר בהם חלבוןפגום,‏ אינם מסוגלים להתמודד אף עם פתוגנים פשוטים,‏וחולים בשכיחות גבוהה מאוד במחלות זיהומיות ובסרטן.‏אין ספק,‏ כי השימוש בטכנולוגיות דימות מעין אלויאפשר מעקב מקרוב ובזמן אמת אחר תהליכים מולקולרייםהמתרחשים בתא בכלל ובתאי מערכת החיסון בפרט,‏ ויסייערבות בזיהוי מטרות מולקולריות רלוונטיות לטיפול במחלותזיהומיות ובמחלות סרטן.‏ ■לקריאה נוספת:‏Shav-Tal Y, Darzacq X, Shenoy SM, Fusco D, Janicki SM, Spector DL, and Singer RH. (2004). Dynamics ofsingle mRNPs in nuclei of living cells. Science 304, 1797-1800.Shav-Tal Y, Singer RH and Darzacq X. (2004). Imaging gene expression in single living cells. Nature ReviewsMolecular Cell Biology 5, 855-862.Chuang TC, Moshir S, Garini Y, Chuang AY, Young IT, Vermolen B, van den Doel R, Mougey V, Perrin M,Braun M, Kerr PD, Fest T, Boukamp P, Mai S. (2004). The three-dimensional organization of telomeres in thenucleus of mammalian cells. BioMed Central Biology 2:12, 1-8.Louis SF, Vermolen BJ, Garini Y, Young IT, Guffei A, Lichtensztejn Z, Kuttler F, Chuang TC, Moshir S, MougeyV, Chuang AY, Kerr PD, Fest T, Boukamp P, Mai S. (2005). c-Myc induces chromosomal rearrangementsthrough telomere and chromosome remodeling in the interphase nucleus. Proceedings of the NationalAcademy of Sciences 102, 9613-9618.Barda-Saad M, Braiman A, Titerence R, Bunnell SC, Barr V, and Samelson LE. (2005). Dynamic molecularinteractions linking the T cell antigen receptor to the actin cytoskeleton. Nature Immunology 6, 80-9.Barda-Saad M, Braiman A, Titerence R, Barr V and Samelson LE. (2006). T cell antigen receptorengagement induced cytoskeleton re-organization. Center for Cancer Research Frontiers in Science(Published by the National Cancer Institute’s Center for Cancer Research, NIH).˙ÂappleÂÓ˙‰ ÔÈ· ·ÂÏÈ˘איור ˇ 7 ·˜ÚÓ ÏÂÚÙ˘‰ Íωӷ ®˜Â¯È· WASp ¨Ì„‡· ÔÈ˘‡© ˙Âapple¢ ˙ÂÈËappleˆÒ¯Â‡ÂÏÙ ˙ÂϘÏÂÓ· ÌÈappleÓÂÒÓ‰ WASp≠ ÔÈ˘‡ Èapple·ÏÁ Ï˘ Ì˙ÚÂapple˙ ¯Á‡Æ˙Ú·Ë ÔÈÚÓ Ï˘ ‰¯Âˆ ˙Ï·˜Ó‰ ¨‰Â‰˙Ó‰ ÔÈ˘‡‰ ˙˘¯ Ï˘ ÈÓÈappleÙ‰ ˜ÏÁ· ȈӠÔÈ˘‡‰ È·ÈÒÏ ¯˘˜apple WASp≠‰ Ô·ÏÁ ÈÎ ‰‡¯apple ÆT ‚ÂÒÓ ËȈÂÙÓÈÏ Ï˘®˙¯ÂÙÒ ˙˜„ ͢Óapple‰© ‡˙‰ Ï˘ ˙ÂÁË˙˘‰‰ ÍÈω˙· ˙ÚÈÈÒÓ Íη ¨ÔÈ˘‡‰ ˙Ú·Ë ¢˙ÙÈÁ„¢Ï ˙ӯ‚ ‡˙‰ Ï˘ ÈappleˆÈÁ‰ ˜ÏÁ‰ ¯·ÚÏ WASp ˙ÚÂapple˙„ÚÒ≠‰„¯· ‰¯ÈÓ ¯¢„ ∫ÌÂψ˙¯Ê‰ Ô‚ÈËapple‡‰ ÌÚ Ú‚Ó·Âייחודית שתאפשר לעקוב אחריהם ברציפות ולאורך זמן.‏במעבדת המחקר של ד“ר ברדה-סעד,‏ החוקריםמסמנים חלבוני איתות וחלבונים של שלד התא בסמניםפלואורסצנטיים הזוהרים בצבעים שונים,‏ ועוקביםבאמצעות מיקרוסקופ פלואורסצנטי ומערכת דימותמתקדמת אחר הדינמיקה והאינטראקציה של מולקולותאלו בלימפוציטים חיים,‏ תוך כדי תהליך שפעולם.‏ היתרונותשל שימוש בשיטות דימות כדי לעקוב אחר תנועת חלבוניםבתא הם בעיקר מהירות ורגישות.‏ תהליך השפעול שללימפוציטים הוא מהיר מאוד,‏ ונמשך דקות אחדותמרגע המגע של תא T עם האנטיגן הזר ועד להשתטחותוהמוחלטת של התא,‏ שנועדה ליצור מגע עם תאים אחריםלצורך העברת אות והתרבות.‏ לפיכך חלון ההזדמנויותלמעקב אחר תהליך זה הוא מצומצם.‏מאחר שכל מולקולת איתות יכולה להגיב בו-זמנית עםכמה מולקולות איתות שכנות,‏ שיטה זו,‏ של סימון כמהחלבונים בכמה סמנים פלואורסצנטיים שונים,‏ המעורריםופולטים אנרגיה באורכי גל שונים,‏ מאפשרת צפייהבזמן אמת בכל האינטראקציות שמעורבת בהן מולקולהמסוימת.‏ טכנולוגיה חדשנית המשמשת במעבדתה שלד“ר ברדה-סעד,‏ המאפשרת מדידה של המרחק בין שניחלבונים בתאים חיים,‏ היא ה-‏resonance Fluorescence(FRET) .energy transfer בשיטה זו מסמנים שני חלבוניםנחקרים במולקולות פלואורסצנטיות הזוהרות בצבעיםשונים,‏ כך שטווח ספקטרום הפליטה של האחת הוא טווחספקטרום הקליטה של האחרת.‏ עירור המולקולה הראשונהבלייזר באורך גל מסוים גורם לפליטת אנרגיה באורך גלשונה מזה של הלייזר,‏ אך בטווח המעורר של המולקולההשנייה,‏ אנרגיה הניתנת למדידה ולחישוב.‏ אם החלבוניםקרובים זה לזה ‏(פחות מ-‏‎10‎ ננומטרים),‏ האנרגיה הנפלטתמן המולקולה הראשונה תגרום לעירור המולקולה השנייהותצביע על קיום אינטראקציה ישירה בין החלבונים.‏ אם,‏לעומת זאת,‏ החלבונים רחוקים זה מזה,‏ לא יתרחש מעבראנרגיה,‏ והאנרגיה תיפלט אך ורק מהמולקולה הראשונה.‏שימוש בטכנולוגיה זו בזמנים שונים בתהליך השפעול מספקמידע על הדינמיקה של שני חלבונים סמוכים לאורך זמן.‏בתהליך מעבר האותות בתאי T מעורב חלבון בשם.(Wiskott-Aldrich Syndrome protein) WASp בימים∑045‡ÈÏÈÏ‚044‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑¯·Óˆ„≤∞∞∑

∞∞∞∞±±±∞±∞±∞±∞±‏”רוטבה“‏ ‏(מלשון רטוב,‏ (Wetware — המקבילה הביולוגית לחומרהולתוכנה,‏ הבנויה מרכיבים ביולוגיים,‏ רכיבים ‏”רטובים“.‏ השאיפהשלנו היתה להציע מודל חישובי אוניברסלי,‏ כאשר לאחר בנייתהרכיבים החישוביים,‏ יהיה אפשר להשתמש בהם שוב בלא לשנותאת העיצוב ואת דרך החישוב.‏ פיתחנו את הרכיבים בשיתוף עםפרופ‘‏ ג‘ון מולט (Moult) מאוניברסיטת מרילנד.‏ באמצעות רכיביםביולוגיים הצלחנו לממש את הלוגיקה של שער לוגי המכונה NAND— קיצור של NOT AND ‏(שער AND מוציא 1 כששתי הכניסות הן1 ובשאר המקרים 0; NAND מוציא 0 כאשר הנתון בשתי הכניסותהוא 1 ומוציא 0 בכל שאר המקרים).‏ היופי בשער לוגי זה הוא שזהושער לוגי אוניברסלי — ניתן לבנות כל מעגל לוגי רק באמצעותהֶרכבים שונים של שערי .NANDואיך מימשתם שער NAND ביולוגי?‏הלוגיקה מתבצעת באמצעות תהליך של זרחון ‏(פוספורילציה,‏קשירת קבוצת זרחה),‏ כאשר אנו קובעים שמולקולה מזורחנתמציינת מצב לוגי 1 ומולקולה לא-מזורחנת מציינת מצב לוגי0. כעת עלינו לדאוג לכך שאם שתי מולקולות נמצאות במצבמזורחן,‏ מולקולת המטרה לא תזורחן.‏ זו המשמעות של שער— NAND כששתי הכניסות הן 1, התוצר הוא 0. אנו יודעים אילותכונות צריכות להיות לחלבונים על מנת שהמפגש ביניהם יבצעלוגיקה של שער .NAND ‏(ראו דיון נרחב יותר במאמרו של ישראלבנימיני להלן.)‏מדוע בחרתם דווקא בתהליך הזרחון?‏מערכת התגובות בתא,‏ הקובעת את תגובות התא לאותותהמגיעים אליו מבחוץ,‏ פועלת באמצעות תהליכי זרחון.‏ אנו מנצלים·˘ÁÓ‰ ˙Ò¯‚ ¨Ô·ÏÁÏ DNA≠Óמערכת מחשוב תאית שעובדת ממילא.‏הראינו שכל הרכיבים הדרושים לבניית המחשבשתכננו קיימים בטבע — למשל,‏ ישנם חלבוניםמזרחנים שפועלים כזוגות,‏ ויש כאלה שדווקא במצבלא-מזורחן מסוגלים לזרחן מולקולות אחרות.‏ אנורוצים להשתמש בדברים שהטבע פיתח לצורך בנייתמערכות חישוב מולקולריות.‏מה מצב הפיתוח?‏הראינו שהדברים קיימים בטבע.‏ כעת צריך לבנות מכל זה מערכתאחת.‏ הוצאנו כבר פטנט על התהליך.‏ כרגע אינני יודע מה יהיוהשלבים הבאים.‏ אנו מעוניינים להשיג שותפים בעלי ניסיון בתחוםהנדסת החלבונים ולהראות שניתן לבנות אבטיפוס במעבדה.‏האם תוכל להביא דוגמה ליישום של מחשב ביולוגי בתוך הגוף?‏באופן עקרוני,‏ היישום הסביר ביותר להתחיל בו יהיה ברפואה.‏חשוב לציין שהמחשבים הללו לא יהיו מהירים יותר ממחשברגיל או מדויקים יותר ממנו,‏ אבל הם יהיו חסכוניים באנרגיהוישתמשו במקורות האנרגיה של הגוף — סוכרים,‏ — ATP ולאבסוללות חשמל.‏ כידוע,‏ אחת הבעיות של הֶתקנים תוך-גופיים,‏כדוגמת קוצבי לב,‏ היא שצריך לבצע ניתוח כדי להחליף סוללה.‏לעומת זאת,‏ הרכיבים הביולוגיים יעשו שימוש במקורות האנרגיההקיימים בגוף.‏ ■¢Ôڄȉ¢ ¯˙‡ ͯÂÚÂ È‡ÓˆÚ ÈÚ„Ó ·˙Î ‡Â‰ ȘҷÂÊÈÏ· È·‡‰ÙÈ ÌÚ Û˙¢ӷ© ¢˙˜ү˙‰‰¢ ¯ÙÒ Æ®hayadan.org.il©Æ≤∞∞≥ ˙apple˘· Ô˙È· ‰¯ÂÓÊ ˙¯appleÎ ˙‡ˆÂ‰· ¯Â‡ ‰‡¯ ®Ê¯≠¯È˘ÈappleÈÓÈapple· χ¯˘È·˘ÁÓ ˙‡¯˜ÏÈÏÒ¯·Èapple‡ È‚ÂÏÂÈ·ÌÈÈ‚ÂÏ ÌÈ¯Ú˘ Ï˘ ˙ÂÈ‚ÂÏÂÈ· ˙‡ү‚ȘҷÂÊÈÏ· È·‡לן אדלמן והמחשב הביולוגי:‏ ACTG במקום 0,1הקשר בין מחשוב לביולוגיה הוא דו-סטרי — כך אומר פרופ‘‏רון אונגר,‏ ראש המגמה לביולוגיה חישובית בבר-אילן.‏ ‏”בשניםהאחרונות אנו עדים למהפכת פענוח הגנום,“‏ הוא מסביר.‏ ‏”מהפכהזו התאפשרה בזכות מהפכת המחשוב,‏ שנוצלה לצורך פענוחהקוד הגנטי הביולוגי.‏ אבל הכיוון ההפוך — מחשב ביולוגי — קייםאף הוא.‏ מי שהניח את היסודות בתחום זה הוא לאונרד אדלמן.(Adleman) לילה אחד,‏ בתחילת שנות התשעים,‏ אדלמן שכבבמיטתו וקרא להנאתו את אחד מספרי היסוד הקלאסיים שלהביולוגיה המולקולרית.‏ הוא הגיע לפרק המתאר אנזים מסויםבתוך התא,‏ שקורא ומעתיק ,DNA ואז שם לב לדמיון בינו לביןהמודל המופשט במדעי המחשב שנקרא מכונת טיורינג.‏ באמצעותחיבור בין המושגים האלה,‏ שנראו מרוחקים זה מזה,‏ אדלמן הביןש‘היי,‏ הדברים האלה יכולים לחשב‘.“‏אדלמן מצא מעבדה באוניברסיטת דרום קליפורניה,‏ שבה הואמלמד,‏ והחל לבנות את המחשב המולקולרי.‏ הוא ידע שה-‏DNAשל כל יצור חי מכיל את כל ההוראות הדרושות להתפתחותוולתפקודו.‏ הגנום של כל יצור מקודד ברצף אבני הבניין שמהןמורכב ה-‏DNA — הנוקליאוטידים,‏ שמקובל לציינם באותיות A,T. C, G, רצף ה-‏DNA קובע את סדר החומצות האמיניות שמהןבנויים חלבוני הגוף.‏אדלמן ראה מיד כי מנגנון זה יכול לשמש לא רק לייצוג חלבונים,‏אלא גם לביצוע חישובים דיגיטליים,‏ בדיוק כשם שמחשב מבצעחישובים על רצף ארוך של ספרות אפס ואחת.‏ אדלמן החליטלהשתמש במנגנון ביולוגי כדי לפתור כמה בעיות חישוב,‏ שהמוכרתשבהן היא גרסה של הבעיה הידועה בשם ‏”בעיית הסוכן הנוסע“.‏אדלמן פיתח מחשב המבוסס על ,DNA המסוגל לפתור את הבעיההזאת ‏(ראו מאמרו של ישראל בנימיני,‏ ‏”מ-‏DNA לחלבון,‏ גרסתהמחשב“,‏ בהמשך).‏אדלמן פתר את הבעיה בהצלחה,‏ אך למספר קטן של ערים.‏שיטתו היתה מאוד לא-יעילה,‏ וכדי לפתור בעיה שיש בה 200 עריםוקשרים ביניהן,‏ לא יספיק,‏ בשיטה זו,‏ כל החומר שביקום.‏ בסופו שלדבר,‏ תחום המחשוב הביולוגי הפך לנישה מוגבלת — שבה פותחומחשבים ייעודיים לפתרון בעיה מסוימת,‏ שהמפורסם שבהם הואהמחשב הביולוגי שבנה פרופ‘‏ אודי שפירא ממכון ויצמן.‏רון אונגר:‏ מחשב ביולוגי לא-ספציפיפרופ‘‏ אונגר מסביר כי שפירא בנה תחילה דגם פלסטיק,‏ הממחישאת דרך פעולת המחשב שתכנן.‏ נדרשו שנים עד שנמצא המערךהביולוגי שאִפשר לייצר את המחשב במעבדה,‏ והישגו של שפיראנחשב עד היום לפריצת דרך.‏במה שונה הפיתוח שלכם מזה של אדלמן או של שפירא?‏העבודות הראשונות עסקו בחישוב ב-‏DNA‏.‏ החוקריםהשתמשו בתכונה של ה-‏DNA ליצור חיבור בין גדיל אחד לגדילהמשלים,‏ כדי לבצע פעולה חישובית.‏ העבודה של אודי שפיראהראתה שאפשר להכניס לתהליך ביולוגי גדילים של ,DNAשהטיפול בהם מתבצע באמצעות אנזימים שחותכים קטע אחריקטע,‏ ולפי תוצאות החיתוך אפשר להבין אם החישוב הצליח אולא.‏ מדובר בחיקוי ביולוגי של תהליך חישובי המכונה אוטומטסופי.‏ שני המודלים — הן חישוב ב-‏DNA והן המודל של שפירא— הם אלגנטיים במידה יוצאת דופן,‏ והם מהווים הוכחה להצלחהמרשימה של הרעיון שלפיו ניתן לבצע חישובים באמצעותמולקולות ביולוגיות.‏ החיסרון המרכזי שלהם הוא שהם ספציפייםמאוד.‏ כדי לפתור בעיה מסוימת,‏ בונים את כל המערכת עבורה.‏אם רוצים לפתור בעיה אחרת,‏ בונים הכל מחדש.‏אנחנו חיפשנו מערכת שנוכל להריץ בה כל בעיה.‏ הצענו לפתחמחשב DNA לפתרון בעיית הסוכן הנוסעסוכן הנמצא בעיר A צריך לבקר בערים C B, ו-‏D ולהגיע בסוףהמסע לעיר E. הוא יודע שאפשר להגיע מהעיר A לערים B ו-‏C‏,‏מהעיר B לערים C ו-‏E‏,‏ מהעיר C ל-‏D ו-‏E‏,‏ ומהעיר D לערים Cו-‏E ‏(ראו איור בעמוד הבא).‏ מובן שבעולם האמיתי קיימים גםמסלולים נוספים,‏ אך כאשר אנו אומרים שאי-אפשר להגיע מ-‏Dל-‏B כוונתנו שנסיעה זו אינה רצויה לסוכן ‏(למשל,‏ כי זמני הטיסהבכיוון זה אינם נוחים).‏ מטרתנו היא למצוא עבור הסוכן מסלולהמתחיל ב-‏A ומסתיים ב-‏E‏,‏ ועובר בכל עיר בדיוק פעם אחת.‏קל לראות כי הפתרון היחיד העומד בדרישות אלה הוא המסלול,A-B-C-D-E אך כאשר הבעיה כוללת ערים רבות יותר,‏ היאקשה מאוד לפתרון:‏ כאשר יש כמה מאות ערים נדרשות שעותרבות ‏(במקרה הטוב)‏ של חישוב באמצעות מחשב משוכלל כדילמצוא את הפתרון,‏ ועבור אלפי ערים עשוי הפתרון לדרוש מיליוןשנים ויותר,‏ אפילו אם נקדיש לו את כל המחשבים הקיימים.‏בעיה זו היא גרסה של קבוצת הבעיות הידועות בשם ‏”בעיית הסוכןהנוסע“‏ Problem) — Traveling Salesman למען הדיוק,‏ גרסה זוידועה בשם .(Directed Hamiltonian Path היא רלוונטית למגוון047‡ÈÏÈÏ‚046‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑¯·Óˆ„≤∞∞∑

∞∞∞∞±±±∞±∞±∞±∞±רחב מאוד של שימושים,‏ כמו תכנון מסלולי חלוקה של מוצריםלחנויות,‏ תהליכי ייצור הדורשים קדיחה והלחמה,‏ הפצתמידע ועוד.‏ השילוב של הצורך המעשי עם הקושי התיאורטיהביא לכך שבעיות אלו מקבלות תשומת לב רבה מחוקריםמתחומים שונים של המתמטיקה והמדע.‏ב-‏‎1994‎ הציג לאונרד אדלמן (Adleman) שיטה מסוג חדשלגמרי לפתרון בעיית הסוכן הנוסע:‏ שימוש ב“מחשב .“DNAכדי להבין את הפתרון,‏ יש לזכור כמה עובדות לגבי :DNA כלקטע של DNA ניתן לתיאור על-ידי הקוד הגנטי המרכיב אתהקטע,‏ וקוד זה מורכב מצירופים של ארבע האותיות T C, A,ו-‏G‏.‏ ‏”קטע משלים“‏ לקטע מסוים הוא קטע שיש בו A בכלמקום שבקטע המקורי מופיע ;T T מול ;A C מול G ו-‏G מולC. קטעים המשלימים זה את זה מתחברים בקלות זה לזה.‏שלבי הפתרון של בעיית הסוכן הנוסע לפי שיטתו שלאדלמן הם:‏1. הגדרת קידוד המגדיר רצף DNA עבור כל עיר,‏ באורךקבוע.‏ הקידוד עצמו הוא שרירותי,‏ אך עליו לעמוד בכלליםמסוימים,‏ שאותם אפשר להסיק מהמשך התיאור.‏ בדוגמהשלנו נשתמש באורך של שש אותיות,‏ כך שאת העיר A יוכללייצג הקטע ,“AACTTG” את העיר B הקטע “TATACC”וכן הלאה.‏2. הגדרת קוד DNA עבור כל מַעבר אפשרי בין שתי ערים.‏גם קוד זה יורכב משש אותיות,‏ והוא ייבחר כך שיהיה הקודהמשלים לחצי השני של קוד עיר המוצא ולחצי הראשון שלקוד עיר היעד.‏ את העובדה שאפשר להגיע מהעיר A לעיר Bנקודד על-ידי מציאת הקטע המורכב מהחצי השני של קודA ומהחצי הראשון של קוד B, כלומר ,“TTGTAT” ומציאתהקוד המשלים,‏ כלומר .“AACATA” קידוד זה נעשה כדישהעירוב של קטעי DNA אלה בתמיסה יגרום לחיבור שלקטעים שיש ביניהם התאמה,‏ כפי שאפשר לראות בחלקהתחתון של האיור.‏3. שימוש בטכניקות של הנדסה גנטית כדי לייצר עותקיםרבים של הקודים עבור הערים ועבור המעברים שביניהן,‏ וערבובכל העותקים בתמיסה יחד עם האנזים ליגאז .(ligase) כאשרמתרחשת ‏”פגישה“‏ בין שני רצפי DNA המייצגים ערים ורצףמשלים המייצג מעבר בין שתי הערים,‏ הרצף המשלים יתחברלשני הרצפים וייצור מולקולת DNA דו-גדילית.‏ גם מולקולהזו יכולה לפגוש עוד ‏”עיר“‏ ועוד ‏”מעבר“‏ ובכך להפוך למולקולההמייצגת מסלול שבו שלוש ערים,‏ וכן הלאה.‏ האנזים ליגאזקושר זה לזה רצפים סמוכים והופך אותם למולקולה אחתרציפה.‏ לאחר שהאנזים סיים את עבודתו,‏ יהיו בתמיסהגדילים רבים של DNA המייצגים מסלולים שונים בין ערים.‏4. אם קיים מסלול המציית לדרישות הבעיה,‏ סביר מאודשגדיל המייצג מסלול זה נמצא בתמיסה,‏ מכיוון שבתמיסהיש עשרות מיליוני עותקים של כל אחד מקטעי ה-‏DNAהמקוריים,‏ ולכן כמעט כל רצף שיכול להיווצר מחיבורים שלקטעים אלה אכן יופיע בתמיסה ‏(הערה:‏ דבר זה נכון כאשרמספר הערים קטן,‏ ולכן מספר המסלולים האפשריים אינוגדול מדי;‏ עבור מאות ערים,‏ מספר המסלולים האפשרי גדולכל-כך עד שאין כל ביטחון כי מולקולה המייצגת את המסלולשאנו מחפשים אכן תיווצר בין מיליוני המסלולים הנוצריםבתמיסה).‏ מכאן ואילך אנו מתעניינים רק במולקולותה-‏DNA החד-גדיליות המייצגות את הערים,‏ לפי הסדר שבויבקר בהן הסוכן.‏ אפשר להפריד אותן מהרצפים המשלימיםשל המעברים בין הערים באמצעות חימום.‏ במובן מסוים,‏המחשב כבר סיים את עבודתו,‏ אבל כעת עלינו למצוא אתהגדיל הנדרש בין כל הגדילים האחרים,‏ המייצגים מסלוליםשאינם עונים לדרישות הפתרון.‏ לשם כך משתמשים בכמהשלבים של (Polymerase Chain Reaction) PCR — פעולהביוכימית המאפשרת לשכפל כמות גדולה של גדילי DNAשאנו מעוניינים בהם,‏ בעוד שגדילים שאיננו מעוניינים בהםלא ישוכפלו.‏ כך אפשר להגדיל ‏(או במונח הטכני המקובל:‏להגביר)‏ מאוד את מספר העותקים של גדילים המתחיליםבקוד של העיר A ומסתיימים בקוד של העיר E.5. מתוך כל הגדילים המייצגים מסלולים מ-‏A ל-‏E‏,‏ אנומעוניינים בכאלה שהמסלולים שהם מייצגים הם באורך שלחמש ערים.‏ מכיוון שלגדילים אלה אורך ידוע (30 אותיות),‏אפשר להפריד אותם מכל היתר,‏ למשל בשימוש בטכניקההנקראת אלקטרופורזה .(Electrophoresis)6. עדיין ייתכן שבין הגדילים שנשארו יש כאלה המייצגיםמסלולים שאינם פתרונות,‏ כמו למשל המסלול ,A-C-D-C-Eהאפשרי לפי המעברים המותרים,‏ מתחיל ב-‏A ומסתייםב-‏E‏,‏ ואכן מכיל חמש ערים,‏ אבל לא כל הערים מופיעות בו.‏ כדילסלק גדילים אלו,‏ משתמשים בכדוריות שעל שטחן מופיעיםרצפי DNA המשלימים את הרצפים המקודדים את העיר B.לכדוריות אלו יידבקו רק הגדילים המכילים את קוד העיר B.משאירים רק גדילים אלו,‏ מפרידים אותם מהכדוריות וחוזריםעל התהליך עם כדוריות ה“נדבקות“‏ לרצפים המכילים אתקוד העיר C, ולבסוף עם כדוריות הבוחרות רצפים המכיליםאת קוד העיר D. מכיוון שאנו יודעים שכל הרצפים מכיליםאת הקודים של חמש ערים ‏(שלב 5), וכי כולם מתחילים ב-‏Aומסתיימים ב-‏ E, הגדילים שנשארו מייצגים פתרונות לבעיה.‏7. נשאר רק לקרוא את הקוד הגנטי של אותם גדילי DNAשנשארו,‏ ולפענח את המסלולים שהם מייצגים לפי הייצוגשבחרנו עבור כל עיר.‏אדלמן הצליח להפעיל שיטה זו עבור בעיה של שבע ערים.‏מובן שבעיה בגודל כזה ניתנת לפתרון בקלות בעזרת מחשבאלקטרוני,‏ או אפילו אדם המשתמש בנייר ועיפרון.‏ כאמור,‏מסתבר שהשיטה אינה מתאימה לבעיות גדולות יותר:‏ עבורבעיות המכילות 200 ערים,‏ תידרש כמות של DNA במסה שלכדור-הארץ.‏ לשיטה יש בעיות נוספות,‏ כמו הסיכוי הסטטיסטילטעויות לאורך תהליכי השכפול,‏ אך היא עדיין מייצגת אבןדרך חשובה בתולדות החישוב הביולוגי.‏כפי שאפשר לראות מדוגמה זו,‏ המחשב הביולוגי מנצל אתהכמות הגדולה של מולקולות DNA שאפשר לייצרכדי לגרום למספר גדול של ‏”חישובים“‏ ‏(חיבוריםמותרים של רצפים משלימים,‏ למשל)‏ המתבצעיםבו-זמנית,‏ ומשמעותם בדיקה בזמן קצר מאוד של מיליוניאפשרויות פתרון שונות.‏ מחשב כזה יכול להיות קטנטן ‏(בגודלשל מבחנה אחת,‏ אם נתעלם מהמכונות הנדרשות כדי לבצעאת הפעולות הכימיות על החומרים שבמבחנה)‏ כאשר הואעדיין כולל כמות ‏”יחידות חישוב“‏ הגדולה פי מיליארדיםמכמות השערים הלוגיים ברכיבים האלקטרוניים המתקדמיםביותר — וכל זאת תוך צריכת הספק קטן מאוד,‏ יחסית להספקהנדרש למחשבים אלקטרוניים.‏ אף על פי כן,‏ יש להתגבר עלכמה מכשלות בטרם ייכנסו מחשבים כאלה לשימוש נרחב.‏אחת המכשלות האלו היא הקושי שביצירת מחשב כזה כךשיתאים למגוון רחב של בעיות ‏(בגישה של אדלמן,‏ כל בעיהדורשת תהליכים אחרים של קידוד ושל ‏”שליפת“‏ הפתרוןמתוך כל רצפי ה-‏DNA בתמיסה).‏ מכשלה אחרת היאהאפשרות של טעויות בתהליכי הקידוד,‏ ההתאמה,‏ השכפולוהפענוח.‏בניית שערים לוגיים מאבני בניין ביולוגיותהמחשב הביולוגי של קבוצתו של פרופ‘‏ רון אונגר מבוססעל עיקרון שונה מזה של המחשב של אדלמן:‏ שימוש בשעריםלוגיים ביולוגיים.‏‏”שער לוגי“‏ הוא רכיב בעל כניסה אחת או יותר ויציאה אחת.‏אנו מתייחסים לכל כניסה כאילו הופיע בה ‏”ערך לוגי“,‏ כלומר‏”אמת“‏ או ‏”שקר“,‏ המסומנים בדרך-כלל כ“‏‎1‎‏“‏ ו“‏‎0‎‏“.‏ השעריםהלוגיים הנפוצים הם אלקטרוניים,‏ וערכי הכניסה מיוצגיםבהם כאותות חשמליים:‏ למשל,‏ מתח הקרוב ל-‏‎0‎ עבור הערךהלוגי ”0“, ומתח הקרוב לחמישה וולטים עבור הערך הלוגי”1“. כל שער לוגי מאופיין בצורה שבה הערך הלוגי ביציאתהשער תלוי בערכים הלוגיים בכניסותיו.‏כך,‏ לדוגמה,‏ היציאה של שער מסוג AND תהיה 1 אך ורקאם בשתי הכניסות מופיע הערך 1. היציאה של שער מסוג(“NOT AND”) NAND היא הפוכה:‏ היא תהיה 1 רק אםבאחת מהכניסות ‏(או בשתיהן)‏ מופיע 0. צירוף של כמהשערים באופן שיציאות של מקצתם הופכות לכניסות שלשערים אחרים יוצר רשת של שערים שיכולה לחשב ביטוי לוגיכלשהו,‏ כמו ‏”כדאי לקחת מטרייה ‏(היציאה של רשת השערים)‏˙ÂappleÓÂÒÓ‰ ¨Ìȯډ ˘ÓÁ ÆÚÒÂapple‰ ÔÎÂÒ‰ ˙ÈÈÚ· Ï˘ ÈËÓÎÒ ¯Â‡È˙ ∫‰ÏÚÓÏB≠Ï A≠Ó ıÁ‰ ÔÂÂÈÎ ÆÌȈÁ· ÌÈappleÓÂÒÓ‰ Ìȯ·ÚÓ· Ô‰ÈappleÈ· ˙¯·ÂÁÓ ¨ÌÈÏ‚ÈÚ·ÆA≠Ï B≠Ó ÚÈ‚‰Ï Ȉ¯ ‡Ï Ï·‡ ¨B≠Ï A≠Ó ÚÈ‚‰Ï Ϙ ·˘ ·ˆÓ‰ ˙‡ ‚ˆÈÈÓ¯Â·Ú „˜‰˘ ÍÎ ¨DNA ÈÙˆ¯· Ìȯ·ÚÓ ÌÈ¯Ú Ï˘ „„Ș‰ ˙Ó‚„‰ ®·©ÍΠ¨B ¯Â·Ú „˜‰Ó ˜ÏÁ A ¯Â·Ú „˜‰Ó ˜ÏÁ ÌÈÏ˘Ó B≠Ï A≠Ó ¯·ÚÓȘÒÂϘ È·‡ ∫¯ÂȇÆ̉ÈappleÈ· ¯·ÁÏ ¢¯ÊÂÚ¢אב∑049048‡ÈÏÈς‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑¯·Óˆ„≤∞∞∑

∞∞∞∞±±±∞±∞±∞±∞±אדלמן,‏ המאפשר לייצג את נתוני בעיית הסוכןהנוסע כך שייווצרו בתמיסה מסלולים חוקיים,‏אינו מתאים לייצוג ופתרון של בעיות אחרות,‏ ולכןיש לתכנן מחשב שונה עבור כל בעיה.‏ לעומת זאת,‏ התכנוןשל אונגר ומולט מגדיר דרך לבנייה של כל רשת של שעריםלוגיים,‏ בלא תלות בבעיה שאותה באה אותה רשת לפתור.‏לכן,‏ אף שהשערים אינם מהווים מחשב בפני עצמם,‏ הםמספקים בפעם הראשונה פתרון ליצירת אחד החלקיםהחשובים בארכיטקטורה של כל מחשב.‏ ■ÁÂ˙ÈÙ· ClickSoftware ˙¯·Á· „·ÂÚ ÈappleÈÓÈapple· χ¯˘ÈÆ˙ÂÓ„˜˙Ó ‰ÈˆÊÈÓÈËÙ‡ ˙ÂËÈ˘‰‡ˆÂ˙‰ ˙ϘÏÂÓ© ˙È˘ÈÏ˘ ‰Ï˜ÏÂÓ ˙¢‚ÂÙ Ô‰˘ „Ú ‰ÒÈÓ˙· ˙ÂÚapple‰ ¢ËϘ ˙ÂϘÏÂÓ¢ È˙˘ ÌÚ ÏÈÁ˙Ó ÍÈω˙‰ ®‡© ∫¯Ú˘‰ ÔÂapple‚appleÓ ˙ÏÚÙ‰ Ï˘ ÈËÓÎÒ ¯Â‡È˙ÌÈÓÈÏ˘Ó ‰È˙ÂÒÈappleη ®˙ÂÓÂÒÁ Ôappleȇ ˙ÂÏÈÚÙ ˙‡¯˘¯˘‰˘ ÔÓÒÏ È„Î ˙Âapple˘ ˙ÂÈ˙‡· ˙‚ˆÂÓ ¨DNA ˙‡¯˘¯˘ ̉˘© ȉÈʉ ÈÏÈ„‚˘ ®¯Ú˘‰ ˙ÏÂÚÙ Ï˘˙Á‡ Æ®˙ÂÏ„‚ ˙ÂÈ˙‡· ÔÓÂÒÓ© ÌÈÏ˘Ó ÏÈ„‚· ÌÂÒÁ ‡Â‰ ÈÎ ¨ÏÈÚÙ Âappleȇ ‰‡ˆÂ˙‰ ˙ϘÏÂÓ ˙‡ÈˆÈ· ÏÈ„‚‰ Æ˙Âapple¢‡¯‰ ˙ÂϘÏÂÓ‰ È˙˘ ˙‡ÈˆÈ· ȉÈʉ ÈÏÈ„‚ ˙‡˙‡ˆÓapple ‰‡ˆÂ˙‰ ˙ϘÏÂÓ ¨‰ÏÂÚÙ‰ ÈappleÙÏ Æ®Ì„‡· ˙appleÓÂÒÓ© ÔÁ¯ÂÊÓ‰ ¢±¢ ·ˆÓ· ˙¯Á‡‰Â ®Ô·Ï· ˙appleÓÂÒÓ© ÔÁ¯ÂÊÓ≠‡Ï‰ ¢∞¢ ·ˆÓ· ‡È‰ ‰ÒÈappleΉ ˙ÂϘÏÂÓÓ˙ÎÙ‰ Ô‰ÈappleÈ· ‰·¯˜‰ ¨˙È˘ÈÏ˘Ï ˙¯·Á˙Ó ˙ÂϘÏÂÓ‰ È˙˘˘ ¯Á‡Ï ®‚© ƉÊÏ ‰Ê Ìȯ·Á˙Ó ÌÈÓÈÏ˘Ó‰ ȉÈʉ ÈÏÈ„‚ ®·© ÆÔÁ¯ÂÊÓ≠‡Ï — Ï„ÁÓ‰ ˙¯È¯· ·ˆÓ·˙ÂappleÁ¯ÂÊÓ ËϘ‰ ˙ÂϘÏÂÓ È˙˘ ̇ ˜¯ ∫NAND ˙È‚Âω ‰ÏÂÚÙ‰ ˙‡ ˙‚ˆÈÈÓ‰ ÔÂÁ¯Ê‰ ˙·Â‚˙ ®„© Æ®dimer — ¯ÓÈ„© ˙ÂϘÏÂÓ È˙˘Ó ·Î¯ÂÓ‰ ÏÈÚÙ ·ÈÎ¯Ï Ô˙‡·ˆÓÏ ‰‡ˆÂ˙‰ ˙ϘÏÂÓ ˙‡ ¯È·ÚÓ ¯ÓÈ„‰ ÔÎÏ ¨ÂÊÎ ‰appleȇ ¯Âȇ·˘ ‰Ó‚„‰ Æ˙appleÁ¯ÂÊÓ≠‡Ï ‰‡ˆÂ˙‰ ˙ϘÏÂÓ ‰È‰˙ ¨®Ì„‡· ¯Âȇ· ÔÓÂÒÓ‰ ¢±¢ ·ˆÓ· ¯ÓÂÏΩ‰‡ˆÂ˙‰ ˙ϘÏÂÓ ˙‡ÈˆÈ· ÏÈ„‚‰ ˙ÓÈÒÁ ˙‡ ¯¯Á˘Ó ¯ÓÈ„‰ ¨®‰‡ˆÂ˙‰ ˙ϘÏÂÓ Ï˘ ÔÂÁ¯Ê‰ ·ˆÓ© ˙È‚Âω ‰ÏÂÚÙ‰ ˙‡ˆÂ˙· ˙ÂÏ˙ ‡Ï· ®‰© Ʈ̄‡© ÔÁ¯ÂÊÓ‰®ÌÈÏ˘Ó© Ìȇ˙Ó ÏÈ„‚Ï ¯·Á˙È ‰Ê ÏÈ„‚˘ „Ú ¨ÏÈÚÙ ‰Ï˘ ‰‡ÈˆÈ‰ ÏÈ„‚ ¯˘‡Î ¨‰ÒÈÓ˙· ‰Úapple ˙¯¯Á˙˘Ó ‰‡ˆÂ˙‰ ˙ϘÏÂÓ ®Â© ÆÌÒÂÁ‰ ÏÈ„‚‰ ˜Â¯ÈÙ È„È≠ÏÚ˙¯Á‡ ‰Ï˜ÏÂÓ Ï˘ ‰ÒÈappleη.Towards computing with proteins, Proteins, Vol. 63, No. 1. (1 April 2006), pp. 53-64, Unger R, Moult J ∫ÈÙÏ ¨È˜ÒÂϘ È·‡ ∫¯Âȇאם יורד גשם ‏(כניסה A) או צפוי גשם ‏(כניסה B), וגם אניאהיה בחלק מהזמן הקרוב בלא מחסה מהגשם ‏(כניסה C),וגם לא יש מישהו אחר בביתי שזקוק יותר לאותה מטרייה‏(כניסה D)“. בדוגמה זו נזדקק לחבר את ארבע הכניסותלרשת המכילה שני שערי וגם ,(AND) שער או (OR) ושערלא NOT) — שער בעל כניסה אחת,‏ המציג ביציאתו 1 אםהכניסה היא 0 ולהפך).‏ אם נחבר נכון את השערים,‏ הערךביציאת הרשת יהיה 1 רק אם באמת כדאי לקחת מטרייה.‏מסתבר שישנן דרכים רבות לבנות רשתות,‏ שכולן מבצעותאותו חישוב לוגי.‏ אפשר לבנות רשת שערים לוגיים המחשבתכל חישוב לוגי תוך שימוש אך ורק בשערי NAND ‏(אי-אפשרלעשות זאת תוך שימוש בשערי AND בלבד,‏ למשל).‏ לכןמספיק לתאר כיצד אפשר לבנות שער מסוג .NANDשערים מאפשרים לבצע חישובים לוגיים,‏ ולכן הם חלקחיוני בבניית כל סוג של מחשב.‏ כיום אנו יודעים לארוז מיליונישערים אלקטרוניים בשטח של מילימטר מרובע אחד,‏ כשכלאחד מהם מסוגל לבצע מאות מיליוני ‏”החלטות“‏ בשנייה.‏ואולם,‏ שערים אלה אינם מתאימים לשימוש במערכותביולוגיות:‏ הם דורשים תנאי סביבה מסוימים ואספקה שלמתח מתאים,‏ והם ‏”מדברים“‏ בשפה של רמות מתח ולאבשפה של ריכוזי חומרים ביולוגיים,‏ הפרשת אנזימים אוהורמונים וכו‘.‏ מגבלות אלה אינן מונְעות שימושים חדשנייםשל שילוב אלקטרוניקה במערכות ביולוגיות,‏ אבל יש מקוםלשאלה,‏ אם ניתן ליצור רשתות לוגיות תוך שימוש באמצעיםביולוגיים בלבד.‏ פרופ‘‏ אונגר ושותפו מאוניברסיטת מרילנד,‏פרופ‘‏ ג‘ון מולט,‏ ענו על כך בחיוב כאשר תיארו שיטה כזובמאמר שכרגע הוא תיאורטי,‏ מכיוון שעדיין נדרש מחקרכדי ליצור את המולקולות בעלות ההתנהגות הרצויה — זוהיהתנהגות מורכבת,‏ כפי שניווכח בהמשך.‏כדי ליצור שער לוגי נדרשות כניסות,‏ יציאות,‏ מנגנוןהמחשב את ערך היציאה לפי ערך הכניסות,‏ וכן נדרשתדרך לחיבור יציאה של שער אחד לכניסה של שער אחר כדילבנות רשת של שערים לוגיים.‏ בשיטתם של אונגר ומולט,‏כל מרכיבי השער בנויים מאותה אבן בניין:‏ ‏”מולקולת שער“‏שהיא חלבון היכול לשמש גם ככניסת השער,‏ גם כתוצאהשלו וגם כמנגנון החישוב.‏ לכל מולקולה כזו יש שני מצביםאפשריים:‏ ‏”מזורחן“‏ ‏(כלומר מחוברת לקבוצת זרחן)‏ ו“לא-‏מזורחן“.‏ מצבים אלו מביעים את הערכים הלוגיים ”1“ או ”0“בהתאמה.‏ לכל מולקולה יש שני אתרים פעילים,‏ המתפקדיםככניסות של השער הלוגי,‏ שלכל אחד מהם יכולה להתחברמולקולת שער אחרת.‏ למולקולה יש גם אתר פעיל נוסף,‏המתפקד כיציאה של אותו השער.‏ אף שלמולקולות השערמבנה אחיד,‏ הן שונות זו מזו בכך שלכל אחד מהאתריםהפעילים צמודה מולקולה שונה של DNA חד-גדילי.‏ הקידודשל גדילים אלה מבטיח את החיבור הנכון של רשת השערים— ראו איור בעמוד ממול.‏לדוגמה,‏ נניח כי המולקולה מייצגת את שער ה-‏NANDשהכניסות שלו הן ‏”רמת סוכר תקינה בדם“‏ ו“רמת אינסוליןתקינה בדם“,‏ והיציאה שלו היא ההחלטה ‏”יש לייצר אינסולין“‏‏(כלומר ‏”יש לייצר אינסולין אם לפחות אחד מהחומרים סוכרואינסולין אינו ברמה תקינה בדם“‏ — זוהי כמובן דוגמה שאינהמתיימרת להיות מדויקת מבחינה רפואית).‏ כדי שהמולקולהתבצע את הפעולה הלוגית,‏ האתרים הפעילים שלה,‏ המייצגיםאת הכניסות,‏ צריכים להיקשר למולקולות שער המייצגות אתרמת האינסולין והסוכר.‏ הקישור של המולקולות הנכונותלאתרים הפעילים הנכונים מושג על-ידי התאמה של גדיליה-‏DNA הקשורים לכל אתר פעיל:‏ הגדיל הקשור לאתרה“יציאה“‏ של המולקולה המייצגת את ‏”רמת סוכר תקינהבדם“‏ הוא בעל קוד גנטי המשלים את הגדיל המחובר לאחדמאתרי ה“כניסה“‏ של המולקולה המייצגת את ‏”יש לייצראינסולין“.‏ מכיוון שגדילים משלימים נקשרים זה לזה,‏ ומכיווןשבתמיסה יש מספר רב של עותקים של כל מולקולה,‏ התנועהשל המולקולות בתמיסה תביא להיקשרות הנכונה.‏ נזכור כימצב המולקולה המייצגת ‏”רמת סוכר תקינה בדם“‏ יכול להיותמזורחן או לא-מזורחן כדי לציין אם רמת הסוכר אכן תקינה,‏וכך גם לגבי המולקולה המייצגת ‏”רמת אינסולין תקינה בדם“.‏כדי שאתר ה“יציאה“‏ לא יפעל לפני שנקבע מצב היציאהל“‏‎0‎‏“‏ או ”1“, הגדיל המחובר אליו כבר מקושר לגדיל משלים,‏ולכן אתר היציאה אינו יכול עדיין להתחבר לאתר כניסה שלהמולקולה הבאה ברשת הלוגית.‏לאחר שנקשרו שתי המולקולות לאתרי הכניסה,‏ נוצרקומפלקס של שתי מולקולות אלו.‏ לקומפלקס זה,‏ שלאכמו למולקולות הנפרדות,‏ יש פעולה ביולוגית המשפיעה עלהמולקולה השלישית ‏(זו המייצגת ‏”יש לייצר אינסולין“).‏פעולה זו מורכבת משני צעדים:‏ ראשית,‏ מצב הזרחון שלהמולקולה השלישית נקבע לפי מצב הזרחון של שתיהמולקולות שנקשרו לאתרי הכניסה שלה,‏ בהתאם לכלליםהלוגיים של .NAND שנית,‏ הגדיל המשלים,‏ שהיה מקושרלגדיל באתר היציאה,‏ מפורק,‏ כך שההחלטה ‏”יש לייצראינסולין“,‏ עם מצב הזרחון שלה המייצג ‏”כן“‏ או ‏”לא“,‏יכולה להשפיע על-ידי התחברות לאתר כניסה של מולקולתשער אחרת ‏(למשל,‏ מולקולה המפעילה תהליכי ייצורלפי זמינות חומרי הגלם).‏ לאחר פעולות אלו,‏ שהאנרגיהשלהן מתקבלת ממולקולות ATP כרגיל בתהליכים מסוגזה,‏ שלוש המולקולות נפרדות ופנויות לנוע בתמיסה עדשימצאו מולקולות מתאימות להתחבר אליהן.‏השערים הלוגיים של אונגר ומולט שונים בדרכים רבותמהמחשב הביולוגי של אדלמן,‏ אך ההבדל החשוב ביותרהוא הכלליות של התכנון.‏ המחשב של אדלמן,‏ ואחרים שבאובעקבותיו,‏ הם ספציפיים למטרה אחת.‏ התכנון המחוכם שלגובהאד∑051050‡ÈÏÈς‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑¯·Óˆ„≤∞∞∑

∑עשן צמח הטבק.‏ השפעת חומרים אלו על מוחם של אנשים גרמהלהם לשוב ולצרוך אותם.‏משאבים רבים הושקעו במציאת דרכים למצות חומריםפסיכואקטיביים,‏ לזקקם ולהיפטר מחומרים שטעמם רע אושהשפעתם אינה רצויה.‏ אנשים למדו איך למצות מורפין מןהאופיום ולהגדיל את ריכוז האלכוהול במשקאות מותססים,‏ופיתחו זני טבק שרמת הניקוטין בהם גבוהה.‏ המניע למאמציםאלו נובע מן ההשפעה המשותפת לכל סמי השעשוע — הפעלתהמנגנונים המוחיים של תגמול וחיזוק.‏כיצד מתרחשת ההתמכרות?‏הבסיס לתהליכי למידה וזיכרון הוא קשרים בין תאי עצב‏(נוירונים).‏ בעוד ששינויי מוליכות של תעלות יונים משפיעים עלהזיכרון לטווח קצר,‏ הרי ששינוי ועיצוב מחדש של קצוות תאיהעצב המשתתפים ביצירת הקשרים הם הגורמים האחראיםעל זיכרון לטווח ארוך.‏ זיכרונות לטווח ארוך קשורים בדרך-‏כלל בחוויות רגשיות.‏ ודאי תוכלו להיזכר באירוע רגשי כלשהובילדותכם בקלות רבה יחסית,‏ בהשוואה לזיכרון של תוכנו של ספרשקראתם באותו גיל.‏ אנו נוטים לזכור פרטים המתלווים לחוויהרגשית חזקה — כפי שהראו,‏ למשל,‏ מחקריהם של ג‘יימס מקגאות‘‏(McGauth) ועמיתיו מאוניברסיטת קליפורניה.‏ שתי קבוצות שלנבדקים התבקשו להתבונן בקבוצת תמונות זהה,‏ אך כל קבוצהשמעה סיפור שונה שתיאר את תוכן התמונות.‏ מן הניסוי התבררשהקבוצה ששמעה את הסיפור המעורר יותר מבחינה רגשיתזכרה פרטים בתמונות שלא משכו את תשומת לבם של הנבדקיםמהקבוצה האחרת.‏ החוויה הרגשית,‏ אם כן,‏ מקבעת במוח זיכרונותשל מראות,‏ תחושות וצלילים.‏ כאשר נעשה שימוש בחומריםפסיכואקטיביים,‏ המוח חווה זאת כתהליך של למידה וזיכרון שלחוויה רגשית משכרת.‏החוקר אריק נסטלר (Nestler) מאוניברסיטת טקסס הראה,‏כי שימוש כרוני בקוקאין גורם לתאי העצב להצמיח הסתעפויותחדשות על הדנדריטים שלהם ‏(סיבים היוצאים מגופי התאיםוקולטים את האותות המגיעים מתאי עצב אחרים).‏ ככל שמספרההסתעפויות על פני תא העצב גדול יותר,‏ כך אותות רבים יותרנקלטים מאזורים אחרים במוח,‏ והשפעתם של אזורים אלה גדלה.‏לדוגמה,‏ קלט מוגבר מההיפוקמפוס ומגרעין השקד ‏(האמיגדלה)‏— אזורים במוח המשתתפים בזיכרון האירוע וההקשר שבוהתרחש — יכול להסביר את הכמיהה לסם בעקבות זיכרונותהקשורים לחוויית השימוש בו.‏האזורים הקדמיים של קליפת המוח והמערכת המֶזו-לימביתמשתתפים אף הם בתהליך ההתמכרות.‏ האזורים הקדמיים שלקליפת המוח מעבדים מידע,‏ והמערכת המזו-לימבית אחראיתעל רגשות,‏ מוטיבציה והנאה.‏ המערכת מתחילה באזור הקרויהטגמנטום הגחוני VTA) ,(Ventral Tagmentum Area, שהואחלק של גזע המוח,‏ ושולחת שלוחות המגיעות,‏ בין היתר,‏ לגרעיןהנסמך ‏(אקומבנס,‏ ,(Nucleus accumbens שבקדמת המוח.‏ תאיהעצב מאזור הטגמנטום הגחוני משחררים נוירוטרנסמיטר ‏(מוליךעצבי המשוחרר מקצה תא עצב ונקלט בתא אחר)‏ הקרוי דופַּמין,‏והוא נקשר לקולטנים על פני הגרעין הנסמך ‏(וראו:‏ ‏”אות קין— ואותיות ה-‏DNA‏“,‏ ‏”גליליאו“‏ 18).ראיות מחקריות רבות מצביעות על כך שהמערכת המזו-לימביתחיונית למנגנוני תגמול .(reward) קוקאין,‏ אלכוהול,‏ אופיאטים‏(אופיום,‏ הרואין ונגזרותיהם)‏ ואמפטמינים מגייסים את מעגליהגמול הטבעיים של המוח,‏ כך שהמשתמש חש צורך לחזור עלהפעולה שגרמה לגירוי.‏ בעוד שקוקאין מגביר את שחרור הדופמיןמתאי העצב ב-‏VTA או חוסם את ספיגתו החוזרת,‏ אלכוהולואופיאטים מגבירים את שחרור הדופמין על-ידי עיכוב תאי העצבשתפקידם למתן את שחרור הדופמין.‏ בסופו של דבר,‏ כל הסמיםהממכרים משפיעים על כמות הדופמין באזור הגרעין הנסמך.‏ נוסףעל כך,‏ קוקאין,‏ אמפטמינים,‏ מורפין ואלכוהול גורמים לשינוייםברגישות תאי העצב לנוירוטרנסמיטר נוסף,‏ גלוטמט.‏ שינויים אלהקשורים לזיכרונות של חוויות בעקבות צריכת הסם.‏נסטלר ועמיתיו הראו כי נוסף על ההשפעה הישירה שיש לקוקאיןעל הנוירוטרנסמיטרים,‏ הוא משנה את הביטוי של גנים רבים בתוךהגרעין הנסמך,‏ ואלה,‏ בתורם,‏ יוצרים את השינויים המחזקים אתההתמכרות.‏נוסף על המחיר הפיזי והפסיכולוגי של ההתמכרות,‏ מובילהההתמכרות למחלות נוספות,‏ כגון נזקים לכבד במכורים לאלכוהול,‏סרטן ריאות במעשנים,‏ הפצת איידס ומחלות אחרות עקב העברתמחטים בין מזריקי סם,‏ ועוד.‏הנטייה להתמכרות היא גנטית,‏ אך הגנים הספציפיים המגדיליםאת הסיכון להתמכרות אינם ידועים עדיין.‏ סמים הנחשביםל“ממכרים“,‏ דוגמת קוקאין,‏ גורמים להתמכרות רק במשתמשיםבעלי הרקע הגנטי הגורם למועדות להתמכרות.‏גם סמים הנחשבים ל“קלים“,‏ או שאינם ממכרים,‏ עלוליםלגרום נזק.‏ מחקרים הראו כי שימוש כרוני במריחואנה,‏ למשל,‏‰Â˜˙ Ï˘ ¯ÓÂÁÌÈÓÒÏ ÌȯÂÎÓ ˙ÏÈÓ‚· ÚÈÈÒÏ ÏÂÎÈ ÔÂÊÓ ÛÒÂ˙Șү„ÂÏ ‰appleÈ„סמים או חומרים פסיכואקטיבייםהמונח ‏”סמים“,‏ המשמש אותנו בחיי היומיום,‏ מציין קבוצתחומרים המכונים פסיכואקטיביים,‏ שהם חומרים הפועלים בעיקרעל מערכת העצבים המרכזית וגורמים לשינויים בהכרה,‏ בתפישׂה,‏בתחושות ובהתנהגות.‏אף ששימוש בחומרים פסיכואקטיביים,‏ והתמכרות לשימושזה,‏ הם תופעה נפוצה יחסית,‏ טרם נמצאה תרופה יעילה לטיפולבהתמכרויות אלו.‏ על מנת לטפל באנשים המכורים לסמים ולסייעלהם להיגמל,‏ יש להבין תחילה מהי התמכרות.‏בשנת 1997 כתב החוקר אלן לשנר (Leshner) בכתב-העת המדעי,Science כי התמכרות (addiction) לסמים היא הפרעה כרוניתבמוח,‏ הנוצרת כתוצאה מחשיפות חוזרות ונשנות לסם ומאופיינתבאבדן שליטה על צריכתו.‏ החומרים הממכרים משפיעים על מערכתהתגמול במוח system) ,(brain reward שהיא מערכת הכרחיתלהנעה של התנהגויות חיוניות להישרדות כגון אכילה,‏ פעילות מיניתוכדומה.‏ הסמים הממכרים,‏ כגון קוקאין,‏ הֶרואין ואַמפֶטָמינים,‏מעוררים אזורים מסוימים המעורבים במערכת התגמול במוח,‏ ובכךגורמים למשתמש לרצון חזק להיחשף אליהם שוב.‏ההתמכרות לחומרים שונים איננה תופעה חדשה.‏ כבר בימי קדםהשתמשו בני-אדם בחומרים פסיכואקטיביים המצויים בטבע:‏עלים,‏ זרעים ושורשים של צמחים,‏ שנחשבו לבעלי תכונות מרפאאו שימשו כ“סמי שעשוע“‏ לצורכי תענוגות.‏ בני אסיה גילו אתההשפעות של פרג האופיום,‏ ההודים גילו את השפעת עשן הקנביס‏(חשיש),‏ בדרום אמריקה לעסו עלי קוקה ובצפון אמריקה שאפו את053052‡ÈÏÈς‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑¯·Óˆ„≤∞∞∑GettyImages / ˜apple·ß‚Óȇ

‰Â˜˙ Ï˘ ¯ÓÂÁלקריאה נוספת:‏Hyman, S.E., R.C. Malenka, and E.J. Nestler.2006. Neural mechanisms of addiction: the roleof reward-related learning and memory. AnnualReview of Neuroscience 29:565-98.Leshner, A.I. 1997. Addiction is a brain disease,and it matters. Science 278:45-47.Maayan, R., S. Lotan, R. Doron, M. Shabat-Simon, I. Gispan-Herman, A. Weizman, and G.Yadid. 2006. Dehydroepiandrosterone (DHEA)attenuates cocaine-seeking behavior in theself-administration model in rats. EuropeanNeuropsychopharmacology 16:329-39.הצליחו להתגבר על כמיהתם לסם.‏ ממצא זה הוביל להשערה,‏כי DHEA מקנה הגנה כלשהי במצבי עקה.‏ במחקרים אחריםהתגלה DHEA כחומר אנטי-דיכאוני.‏ מחקרים אלה הביאואת ידיד להשתמש בחיית מודל על מנת לחקור את הקשרבין התמכרות לסמים קוקאין והרואין לבין נוירוסטרואידים,‏במטרה לבדוק אם מתן נוירוסטרואידים כדוגמת DHEAיסייע בהשגת גמילה או התנזרות ממושכת מן הסם.‏המודל שקבוצתו של ידיד השתמשה בו קרוי self.administration זהו מודל שבו חולדות שולטות בעצמן עלצריכת הסם באמצעות לחיצה על דוושה.‏ הנחת המודל היא,‏שסמים הם מחזקים חיוביים,‏ ולפיכך תחושת הנאה תגרורלחיצות נוספות על הדוושה.‏ מן הניסויים התברר,‏ כי לאחרחשיפה כרונית ל-‏DHEA חלה האטה בצריכת הקוקאיןשל החולדות.‏ לאחר 19 ימים של טיפול יומיומי ב-‏DHEA‏,‏התנהגות החיפוש אחר הסם ירדה לעשרים אחוזים מרמתההרגילה.‏ההשפעה של שימוש חוזר בסם לאחר הפסקה נבדקה אףהיא במודל זה:‏ החולדות עברו תהליך של גמילה,‏ שבו הופסקמתן הסם בעקבות לחיצה על הדוושה.‏ לאחר זמן-מה ויתרוהחולדות על הניסיון ללחוץ על הדוושה,‏ כיוון שפעולה זולא גרמה עוד להספקת הסם,‏ ולפיכך לא היתה מתגמלת.‏החוקרים רצו לבדוק אם צריכת DHEA תקטין את הנטייהשל חולדות לחזור להתנהגות צריכת הסם,‏ כלומר ללחיצותעל הדוושה שבעבר סיפקה את הסם.‏לשם כך פעלו החוקרים באחת משלוש דרכים:‏ החולדותקיבלו את הסם בהזרקה;‏ או לחלופין נחשפו לגירוי חיצונישהיה מצומד קודם לכן לצריכת הסם;‏ או קיבלו שוק חשמלי,‏פעולה המדמה מצב עקה.‏ כעת חודשה הספקת הסם בעקבותלחיצה על הדוושה.‏ מספר הלחיצות על הדוושה היווה מדדלחזרה לסם לאחר גמילה.‏חולדות שקיבלו DHEA באופן יומיומי הראו תגובהמינימלית של חזרה לסם לעומת חולדות שלא קיבלו חומרזה.‏ ממצא זה רומז על כך,‏ ש-‏DHEA יכול להגן מפני חזרהלשימוש בסמים בעקבות חשיפה חוזרת.‏במחקר זה אמנם התברר הפוטנציאל הגלום בשימושב-‏DHEA‏,‏ אך מנגנון ההשפעה של ה-‏DHEA על צריכתהסמים טרם הובהר.‏ ידיד מציין,‏ כי מן התוצאות הראשוניותשל מחקרו בטיפול בעזרת DHEA בבני-אדם המכוריםלהרואין עולה,‏ כי שני שלישים מהנבדקים הגיבו לחומרהיטב וחוו שיפור בתסמיני גמילה וירידה ברמות הדיכאוןוהחרדה,‏ ולעומת זאת מצבם שלשליש מהנבדקים הורע בעקבותהטיפול.‏ לא ידוע מהם הגורמיםהקובעים את ההצלחה או הכישלוןשל הטיפול ב-‏DHEA באדם מסוים.‏DHEA עשוי להיות מעורב באחדאו יותר מהשלבים המרכיבים אתתהליך ההתמכרות:‏ הקישור בין הגירוילתגובה הפיזיולוגית ;(reinforcement)התגובה ההתנהגותית ‏(למשל לחיצהשל החולדה על הדוושה);‏ זיכרון לטווחקצר ולטווח ארוך;‏ או תגמול.‏מנגנון אפשרי הוא השפעה על קולטנים המעורביםבתחושת התגמול כתוצאה משימוש בסמים,‏ כך שקולטניםאלה הופכים פעילים פחות.‏ לדברי ידיד,‏ ‏”מנגנון אפשריאחר מתבסס על העובדה שקיים קשר בין DHEA לעיצובהקשרים בין תאי העצב,‏ ולפיכך ייתכן שנוירוסטרואיד זהיוצר סביבה מיטיבה לתאי העצב ומונע את השינוי המבניבעקבות השימוש בסם.“‏DHEA איננו חומר ממכר והוא מאושר,‏ כאמור,‏ כתוסף מזוןבארצות-הברית ובכמה מדינות באירופה.‏ מחקרים נוספיםנדרשים כדי להבהיר את מנגנון פעולתו,‏ אך ייתכן שמדוברבתקווה חדשה למכורים לסמים המנסים להיגמל.‏ ■ÈÚ„ÓÏ ‰˜ÏÁÓ· ÍÓÒÂÓ ˙„ÈÓÏ˙ ‡È‰ Șү„ÂÏ ‰appleÈ„ÆÔӈȠÔÂÎÓ· ÁÓˆ‰HODCH 3 CH 3OHEAפוגע בזיכרון.‏ ישנן אף עדויות,‏ כדוגמת מחקרו של פרופ‘‏יוסף סרנה (Sarne) מאוניברסיטת תל-אביב,‏ שנזק יכוללהתרחש כתוצאה משימוש בכמויות נמוכות של הסם.‏ סרנההראה כי מנה נמוכה מאוד וחד-פעמית של מריחואנה גורמתלירידה ביכולת קוגניטיבית בעכברים.‏ומה באשר לאדם שעבר תהליך של גמילה משימוש בסמיםואין בכוונתו לשוב ולצרוך את הסם?‏ האם אדם זה אכן אינומכור עוד?‏לדברי ד“ר גל ידיד,‏ ראש היחידה לנוירופרמקולוגיהבפקולטה למדעי החיים והמכון לחקר המוח באוניברסיטתבר אילן,‏ גמילה זו היא בגדר גמילה-לכאורה,‏ ונכון יותרלהתייחס לאדם כזה כאל ‏”מכור נקי“.‏ כאשר ייחשף שובלסם,‏ לגורם המתקשר עבורו לסם ‏(ריח,‏ אווירה,‏ פניםמוכרות)‏ או למצב דחק כלשהו ‏(פחד חזק,‏ מוות של אדםקרוב וכדומה),‏ פעמים רבות יחזור להשתמש בסמים באופןמיידי ולא-הדרגתי.‏ למעשה,‏ ככל שזמן ההימנעות מהסםמתארך,‏ תהליכים שאינם ידועים לנו גורמים להתעצמותההשתוקקות והכמיהה לסם.‏ ‏”לפיכך,“‏ טוען ידיד,‏ ‏”הטיפולהמקובל של מניעת הסם הוא פצצה מתקתקת.‏ רוב המכוריםשעברו תהליך גמילה יחזרו להשתמש בסמים תוך שנה“.‏את שלב החזרה לסם בתקופת הגמילה אפשר להסבירכהשגת תגמול חיובי ‏(פעולה הגורמת להרגשה חיוביתונעימה)‏ או לחלופין כמניעת תגמול שלילי ‏(פעולה הננקטתעל מנת להימנע מהרגשה רעה,‏ המכונה ‏”קריז“).‏אם אכן החזרה לסם משמשת כמניעה של תגמול שלילי,‏האם ניתן למצוא דרך חלופית להימנע מההרגשה השליליתשתהליך הגמילה כרוך בה?‏התשובה לכך עשויה להימצא במולקולות המכונותנוירוסטרואידים.‏ ב-‏‎1981‎ טבע אתיאן-אמיל באולי(Baulieu) את המושג ‏”נוירוסטרואיד“‏ כדי לציין אתהסטרואידים המסונתזים במוח,‏ כגון פרוגסטרון ופרגננולון.‏מאוחר יותר שימש מונח זה להגדרת כל הסטרואידיםהנוצרים או העוברים מטבוליזם במוח ושרמתם במוחבלתי תלויה,‏ לפחות חלקית,‏ בהפרשתם מבלוטות שמחוץלמוח.‏ נוירוסטרואידים שונים מסטרואידים הפועליםמחוץ למוח בכך שסטרואידים פועלים בדרך-כלל ברמההגנומית,‏ כלומר נכנסים לגרעין התא וגורמים לשעתוקשל גנים ספציפיים,‏ ואילו נוירוסטרואידים במוח נקשריםלקולטנים על פני ממברנת תא העצב ומשפיעים ישירות עלחלבונים הקיימים בתא.‏מחקרים שנערכו הצביעו על קשר בין נוירוסטרואידיםלבין דיכאון,‏ ולפיכך עלתה ההשערה,‏ כי הנוירוסטרואידיםמשפיעים גם על תהליכי תגמול (reward) והנעה,‏ ולכן ייתכןשישפיעו על התמכרות לסמים.‏:DHEA תוסף מזון — עם השפעות נוספות?‏דהידרו-אפי-אנדרוסטרון dehydroepiandrosterone,)(DHEA הוא חומר הנמכר כתוסף מזון בבתי-מרקחתבארצות-הברית.‏ זהו נוירוסטרואיד המיוצר באופן טבעיבמוח,‏ ומעורב בעיקר בהפחתת מתח במצבי עקה.‏עד לאחרונה לא היה ידוע באילו תהליכים ביולוגייםמעורב ,DHEA למעט היותו שלב ביניים בייצור הורמוני מין.‏בעשורים האחרונים נמצא כי DHEA מעורב במגוון מערכות,‏כדוגמת מערכת החיסון,‏ מערכת הלב וכלי הדם,‏ מערכתהעצבים המרכזית,‏ תהליכי התבגרות מינית והזדקנות,‏ממאירת ומצבי עקה.‏ג‘פרי וילקינס (Wilkins) ועמיתיו עקבו אחר מכוריםלקוקאין ששוחררו מגמילה,‏ והראו כי אלו שנמנעו מחזרהלסם היו בעלי רמות DHEA גבוהות,‏ בהשוואה לאלו שלא‰ˆÈÁÏ Æ„È„È Ï˘ ¯˜ÁÓ‰ ˙ˆÂ·˜ Ï˘ ÈÂÒÈapple‰ Ô˜˙Ó· ‰„ÏÂÁ‰„ÏÂÁÏ ÌÒ ˙˜ÙÒ‰Ï ‰‡È·Ó ‰˘Â„ ÏÚ∑055054‡ÈÏÈς‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑¯·Óˆ„≤∞∞∑

∑הרצון ליצור שיטות חדשות,‏ מקוריות וטובות יותר,‏ לפתרוןבעיות ישנות,‏ מחייב לעתים את המדענים לצאת מן התחום הצרשל עיסוקם ולשלב בעבודתם אלמנטים מכמה שדות מדעיים.‏מחקריו של פרופ‘‏ אהרן גֶַדנֶקן מהמחלקה לכימיה באוניברסיטתבר-אילן הם דוגמה טובה לכך:‏ גדנקן וצוותו מנסים לנצל שיטהפיזיקלית המיושמת על תמיסות כימיות על מנת לפתור בעיותבשדה הרפואה.‏השיטה הפיזיקלית היא אולטרה-סוֹניקציה — שימוש בגלי קולבתדר גבוה מאוד.‏ חשיפה של תמיסה נוזלית לגלי קול אלו גורמתלערבול מהיר של הנוזל ולהיווצרות המוני בועיות מיקרוסקופיות,‏הקורסות לתוך עצמן כמעט מיד.‏ קריסתה של כל בועית מייצרתחום ולחץ גבוהים מאוד,‏ בנקודה קטנה מאוד — רק מסביבלבועית זו.‏ מסתבר שאת התופעה הזאת אפשר לנצל בצורותשונות,‏ ומאמר זה יסקור שתיים מהן — יצירה של קופסיות חלבוןמיקרוסקופיות היכולות להכיל בתוכן תרופות שונות,‏ וציפוי שלבדים בחלקיקי מתכת בעלי פעילות אנטי-חיידקית.‏תרופה ארוזה ומוכנה למשלוחאת טכניקת הסוניקציה אפשר לנצל כדי לגרום למולקולותחלבון הנמצאות בתמיסה ‏”לשתף פעולה“‏ וליצור מבנה מאורגןשל קופסיות חלבוניות.‏ השיטה היא פשוטה ומהירה מאוד:‏מערכת נוזלית המורכבת משתי שכבות — שכבה מימית המכילהחלבון ושכבה של נוזל אורגני מעליה — עוברת סוניקציה במשך3 דקות.‏ הסוניקציה מערבבת את שתי השכבות ויוצרת בועיותשל נוזל אורגני בתוך הנוזל המימי.‏ כמיליון מולקולות חלבוןמתקבצות מסביב לכל בועית,‏ וכשהבועית קורסת,‏ התהליכיםהתרמודינמיים המתרחשים באזור גורמים להן ליצור קשריםכימיים יציבים זו עם זו.‏ כך נוצרת קופסית חלבונית,‏ כדוריתוסגורה מכל צדדיה,‏ המכילה נוזל אורגני.‏ מתקבל טווח מסויםשל גודלי קופסיות,‏ אך בממוצע קוטר הקופסית הוא כ-‏‎2,500‎ננומטר,‏ לאמור 2.5 אלפיות המילימטר.‏ אפשר ליצור אתהקופסיות הללו מחלבונים שונים,‏ ואפילו מאנזימים — חלבוניםהמזרזים פעולות בתא.‏ קופסיות אנזימטיות כאלו עשויות להיותשימושיות כשיטה להנעה של כמות גדולה מאוד של אנזימים כגוףאחד.‏ גדנקן וצוותו הראו כי תהליך יצירת הקופסית אינו הורסאת האנזימים המרכיבים אותה,‏ והם שומרים עדיין על פעילותם,‏אף שרמת הפעילות יורדת בכ-‏‎50%‎‏.‏סיגלית אביבי וחוקרים אחרים ממעבדתו של גדנקן בדקו אםאפשר לארוז בתוך קופסיות אלו חומרים שונים,‏ כגון תרופות.‏קופסיות המחזיקות בתוכן תרופות יכולות להיות שימושיותמאוד כאשר התרופה מיועדת לאזור מסוים בגוף,‏ ועלולה להזיקלאזורים אחרים — כמו למשל בטיפול כמותרפי בסרטן,‏ שבוהתרופות שנועדו להרוג את תאי הגידול פוגעות בתאים רביםאחרים וגורמות לעתים קרובות לתופעות לוואי קשות.‏ אם יהיהאפשר לארוז את התרופות בתוך קופסיות,‏ ולדאוג לכך שיישלחוישירות אל הגידול וישחררו שם את מטענן,‏ ניתן יהיה להפחיתאת הסבל הכרוך בטיפול.‏כדי לבדוק את האפשרות לעשות זאת,‏ הוסיפו החוקרים תרופה— אנטיביוטיקה בשם טטרציקלין (Tetracyclin) — לתמיסההמכילה את החלבון בתהליך יצירת הקופסיות.‏ החלבון שבוהשתמשו הוא חלבון הנמצא בדמן של פרות,‏ ונקרא — BSA זהוחלבון נפוץ מאוד,‏ המתפרק בגוף האדם בתוך שעות אחדותואינו רעיל.‏ ניתן ליצור קופסיות חלבוניות גם מחלבונים דומיםשמקורם באדם,‏ דבר שעשוי להקל על השימוש בהן כנשאיותתרופה בתוך גוף האדם.‏החוקרים בדקו היכן התרופה נמצאת לאחר הסוניקציה.‏ הסתברשחלק גדול מהתרופה אינו נמצא עוד בתמיסה המימית,‏ אלאהיא מסופחת בצורה כלשהי אל הקופסיות החלבוניות.‏ הניסוינעשה בריכוזים שונים של התרופה,‏ ונמצא כי בריכוז האופטימלי,‏עד 65% ממנה ‏”נעלם“‏ מהתמיסה המימית.‏ השאלה הבאה היתה,‏כמובן,‏ היכן בדיוק נמצאת האנטיביוטיקה — האם היא אכן ארוזהבתוך הקופסית,‏ או צמודה בדרך כלשהי אל פני השטח שלה.‏הקופסיות נשטפו במים חמים או בחומרים כימיים הממסים אתהאנטיביוטיקה,‏ על מנת להוריד כל חומר הנמצא מחוץ לקופסית.‏הסתבר כי לא יותר מ-‏‎4%‎ מהאנטיביוטיקה נמצא על פני השטח,‏ורוב-רובה אכן ארוז בתוך הקופסית.‏ בבדיקת יעילות נמצא כיהתהליך כולו לא פגע ביכולת הטטרציקלין להרוג חיידקים.‏לאחר שהאפשרות לארוז תרופה בקופסית הכחה,‏ עברוהחוקרים לתרופות אחרות — טקסול (Taxol) וגֶמזאר,(Gemzar) תרופות נגד סוגים שונים של סרטן.‏ שתי התרופותנארזו בקופסיות בהצלחה.‏ במחקר שפרסמו אולגה גרינברגוחוקרים אחרים ממעבדתו של גדנקן,‏ נמצא כי בריכוז המתאים,‏כ-‏‎90%‎ מהטקסול שהוכנס לתמיסה נארז בקופסיות.‏ הקופסיותהטעונות בטקסול הובאו במגע עם תרבית של תאים סרטניים,‏והתברר כי לאחר 24 שעות הקופסיות התפרקו ושחררו אתמטענן,‏ ככל הנראה בעקבות פעילות של אנזימים המיוצרים‰‡ÂÙ¯‰ ˙Â¯È˘· ÌȘȘÏÁ≠Âappleapple Ï˜ ÈÏ‚ÌÈÏ‚ ÌÈ˘ÂÚ¯Á˘‡ ˙appleÂÈ057056‡ÈÏÈς‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑¯·Óˆ„≤∞∞∑GettyImages / ˜apple·ß‚Óȇ

ÌÈÏ‚ ÌÈ˘ÂÚאנטי-חיידקית מוכחת.‏ אילנה פרלשטיין וחוקרים נוספיםבדקו אפשרות להשתמש בסוניקציה לא רק על מנת ליצוראת חלקיקי הכסף,‏ אלא גם כדי ליצור בדים המכיליםחלקיקים אלו.‏ בד המכיל חלקיקי כסף יוכל לשמש,‏ למשל,‏ליצירת תחבושת אנטי-חיידקית,‏ ההורגת את החיידקיםבפצע,‏ או סדין בית-חולים שיהרוג חיידקים מסוכניםהנמצאים במיטת החולה.‏בניסוי הראשון השתמשו החוקרים בחומר המוצא שלהבד.‏ לאמבט הסוניקציה הוכנסו,‏ יחד עם הכסף החנקתי,‏פתיתי ניילון שמהם מייצרים חוטי ניילון.‏ כאמור,‏ קריסתהבועיות הנוצרות בזמן הסוניקציה גורמת לחום וללחץגבוהים באזור קטן.‏ תהליכים אלו גורמים לזרמים קטניםאך מהירים מאוד בתוך הנוזל,‏ שבהם נסחפים חלקיקיהכסף — כך שפתיתי הניילון ‏”הופגזו“‏ בחלקיקים הנעיםבמהירות רבה.‏ כך הוחדרו החלקיקים לתוך פתיתי הניילון,‏והם נשארו שם גם לאחר התכה של הפתיתים ליצירת חוטיניילון.‏ חוטי הניילון שימשו לאריגת גרב ניילון,‏ שנבדקהוהראתה פעילות אנטי-חיידקית.‏לאחר מכן ניסו החוקרים ליישם אותה שיטה על הבדיםעצמם.‏ הניסוי בוצע בשלושה בדים — ניילון,‏ פוליאסטרוכותנה.‏ שלושת הבדים הוכנסו לאמבט הסוניקציהעם הכסף החנקתי,‏ וחלקיקי הכסף שנוצרו ציפו אותם.‏התברר כי למרות השוני הגדול בהרכב הכימי,‏ כל שלושתהבדים צופו בחלקיקי הכסף ברמה כמעט זהה.‏ מכך הסיקוהחוקרים כי תהליך הציפוי אינו כולל יצירת קשרים כימייםבין חלקיקי הכסף לבין הבד,‏ אלא הוא תהליך פיזיקלישל ספיחת החלקיקים אל פני השטח של הבד.‏ הזרמיםהחזקים הנוצרים בעקבות הסוניקציה הם הגורמיםלתהליך זה להיות יעיל במיוחד.‏לבד הכותנה מצופה הכסף נערכו מבחנים על מנתלבדוק את יעילותו בהריגת חיידקים — פיסת הבדהושרתה בתמיסה המכילה חיידקים בריכוז גבוה,‏ ונמצאכי לאחר שעה וחצי,‏ חלקיקי הכסף שבבד חיסלו לחלוטיןאת החיידקים.‏ בניסוי השתמשו החוקרים בשני זניםשל חיידקים,‏ המייצגים את שני הסוגים העיקריים שלחיידקים גורמי מחלות — גראם שליליים וגראם חיוביים— ובשני המקרים הבד הראה יעילות רבה.‏נוסף על כך,‏ שיטת הסוניקציה גרמה לחלקיקי הכסףלהיצמד בצורה חזקה ביותר אל הבד — גם לאחר כביסותרבות הבד עדיין היה מצופה בחלקיקים,‏ והראה פעילותאנטי-חיידקית.‏באותה שיטה ניתן להשתמש לציפוי בדים בחלקיקימתכת אחרים — כרגע עובדים החוקרים על פיתוח בדיםהמצופים באבץ חמצני,‏ הידוע גם הוא כאנטי-חיידקי,‏ונמצא בשימוש נרחב כחומר מחטא.‏ אבץ חמצני נחשבלבטוח יותר לשימוש מאשר כסף,‏ ששימוש מסיבי בו עלוללגרום לתופעות לוואי.‏סוניקציה אינה השיטה היחידה לציפוי בדים בחלקיקימתכת,‏ אך מכיוון שהיא פשוטה מאוד וכוללת רק שלבאחד — סוניקציה של המתכת יחד עם הבד — החוקריםמקווים שבעתיד הלא-רחוק יהיה אפשר ליישמה ולייצרבדים אנטי-חיידקיים לשימוש בתי-החולים,‏ ולאחר מכן— אולי אפילו לשימוש ביתי.‏זאת ועוד,‏ אין זה השימוש היחיד של שיטה זו:‏ באמצעותסוניקציה אפשר לצפות בחלקיקי מתכת לא רק בדים,‏ אלאגם זכוכית ומשטחי קרמיקה.‏ אולי יהיה זה אפשרי,‏ אם כן,‏ליצור משטחים נקיים מחיידקים.‏שתי השיטות האלו הן דוגמה לכך שכאשר הפיזיקה,‏הכימיה והביולוגיה נפגשות,‏ אפשר לעתים להסתכל עלבעיות ישנות במבט חדש,‏ ואולי להגיע לפתרונות טוביםיותר.‏ הכוחות המיוחדים הנוצרים בעקבות אולטרה-‏סוניקציה גורמים לתגובות שונות וייחודיות כאשר הםמופעלים על חלבונים ועל מתכות,‏ ומהווים דרך פשוטהמאוד ליצירת מבנים מסובכים — יהיו אלו קופסיות חלבוןהמכילות תרופה או בדים המצופים בחומרים אנטי-‏חיידקיים.‏ מחקרים בסיסיים כמו אלו הנעשים במעבדתושל גדנקן עשויים להוביל בסופו של דבר לפיתוחן שלטכנולוגיות רפואיות ומסחריות,‏ שישפרו בעתיד את איכותהחיים של כולנו.‏ ■ÈÚ„ÓÏ ‰˜ÏÁÓ· ÍÓÒÂÓ ˙„ÈÓÏ˙ ‡È‰ ¯Á˘‡ ˙appleÂÈÆÔӈȠÔÂÎÓ· ÁÓˆ‰Æ‰apple˙ÂÎ È·ÈÒ Ï˘ ˜¯ÂÒ ÌÈapple¯˘χ Ù˜Ò¯˜ÈÓ ˙appleÂÓ˙ ∫‰ÏÚÓωapple˙ÂÎ È·ÈÒ Ï˘ ˜¯ÂÒ ÌÈapple¯˘χ Ù˜Ò¯˜ÈÓ ˙appleÂÓ˙ ∫‰ËÓÏÛÒΠȘȘÏÁ· ÌÈÙˆÓבתאים.‏ הטקסול ששוחרר שמר על פעילותו והיה יעילבבלימת החלוקה של התאים הסרטניים.‏כאמור,‏ אחד היתרונות העיקריים של תרופות הארוזותבקופסיות הוא האפשרות התיאורטית לכוון את הקופסיתאל תאים מסוימים בגוף.‏ אך כיצד אפשר ‏”לכתוב אתהמען“‏ על הקופסית,‏ ומיהו הדוור שידאג שהחבילה תגיעליעדה?‏ גדנקן וצוותו מנסים לפתור את הבעיה הזאתעל-ידי הוספת עוד מרכיב לתמיסה,‏ מלבד החלבוניםעצמם והתרופה:‏ חלקיקי זהב.‏ במחקרים ראשונייםנמצא כי חלק מחלקיקי הזהב מתמקמים על פני השטחשל הקופסית.‏ לחלקיקים אלו ניתן לקשור נוגדנים —חלבונים של מערכת החיסון,‏ המסוגלים לזהות ולהיקשרלחלבון מסוים באופן ספציפי מאוד.‏ ניתן ליצור נוגדניםהמזהים חלבונים האופייניים לתאי סרטן,‏ ואינם מופיעיםברוב התאים הבריאים בגוף.‏ אנו עדיין רחוקים משימושמעשי,‏ אך החוקרים מקווים שנוגדנים אלו יוכלו לשמשכ“דוורים“:‏ הם ייקשרו באופן ספציפי לתאים סרטניים,‏ויביאו איתם את הקופסית,‏ שאליה הם קשורים מצדםהאחר.‏ לאחר כמה שעות,‏ התרופה הארוזה בקופסיתתשתחרר ישירות במקום המיועד,‏ וכך תפעל כמעט רק עלתאי הסרטן.‏בדים אנטי-חיידקייםבעיה רפואית נוספת שגדנקן וקבוצתו מנסים למצוא להפתרון בעזרת שיטת הסוניקציה היא בעיה המוכרת לכולנו— זיהומים חיידקיים.‏ הבעיה חמורה במיוחד בבתי-חולים,‏שבהם מתפתחים בשנים האחרונות זנים רבים של חיידקיםהעמידים לרוב סוגי האנטיביוטיקה.‏ עמידות מוגברת זושל החיידקים גרמה לחוקרים רבים למקד את תשומתלבם בתרופה אנטי-חיידקית ותיקה — יוני כסף.‏ תמיסותכסף שימשו לחיטוי במשך שנים רבות,‏ ומחקרים רביםהוכיחו את יעילותן בהריגת מאות סוגים של חיידקים,‏ אםכי המנגנון המדויק של פעילותן עדיין אינו ברור.‏סוניקציה של כסף חנקתי,‏ חומר מסיס המכיל יוני כסףויוני חנקה,‏ יוצרת ננו-חלקיקים של כסף,‏ שגם להם פעילות∑059058‡ÈÏÈς‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑¯·Óˆ„≤∞∞∑

ȯ˜ ‡ÈÏ — ˇ ¯ÙÒ ˙¯È˜Ò‰Ë˘Ù‰ Ï˘ ‰Ï‡˘¨≤∞∞∑ ¨„ÓÁ ȯÙÒ — ˙Âapple¯Á‡ ˙ÂÚÈ„È ¨¢‰˜ÈËÓ˙Ó¢ ∫ү‚ È˙ÂÓÈËÌÈϘ˘ ∏∏ ∫ıÏÓÂÓ ¯ÈÁÓ ¨ÌÈ„ÂÓÚ ±∂≤ ¨È‡¯„ Ô„ ∫˙ÈÏ‚apple‡Ó Ì‚¯˙∑‏”אנשים לא מרבים להגיד שהם מעולם לא אהבו ביולוגיהאו ספרות.‏ כמובן,‏ לא כל אחד מרותק מנושאים אלה,‏ אבלמי שאינו מתעניין בהם נוטה לקבל בהבנה את התלהבותםשל אחרים.‏ לעומת זאת מתמטיקה,‏ או תחומים בעלי תוכןמתמטי גבוה כגון פיזיקה,‏ מעוררים,‏ אצל אנשים מסוימים,‏לא רק אדישות,‏ אלא,‏ כך נדמה,‏ סלידה של ממש“‏ ‏(עמ‘‏.(151-150כדי להגיע לתובנה כזו לא צריך להיות מתמטיקאימבריק,‏ זוכה מדליית פילדס ‏(”הנובל של המתמטיקאים“)‏בשנת 2002, כמו טימותי גוורס .(Gowers) מאידך גיסא,‏זכייה במדליית פילדס,‏ או הצטיינות במחקר מתמטי בכלל,‏אינן כשלעצמן ערובה ליכולת הנדרשת כדי להציג ‏”מבואנגיש למתמטיקה“‏ לקהל רחב יחסית של לא-מתמטיקאים,‏מתוך מטרה להקל,‏ ולו במעט,‏ על המצב המוזר,‏ אם כי ידוע,‏המתואר בציטוט לעיל.‏ כדי להצליח לעשות זאת בפחותמ-‏‎160‎ עמודים נדרש כישרון כתיבה מיוחד במינו וראייהמתמטית נרחבת ומאוזנת.‏טימותי גוורס — פרופסור למתמטיקה בקיימברידג‘,‏אנגליה — היה בלא ספק מועמד מוצלח ביותר למשימהזו עבור עורכי הסדרה היוקרתית של אוניברסיטתאוקספורד שבמסגרתה הופיע ספר זה,‏ תחת השם המקורי.Mathematics: A very Short Introduction גוורס מודיעבהקדמה לספרו,‏ שהוא אינו מניח שקוראיו מצוידים בידעמֵעבר להשכלה תיכונית ‏(הודעה נפוצה בספרים מהסוגהזה).‏ יחד עם זאת ‏(וזה הרבה פחות נפוץ)‏ הוא מזהיר שהואכן מניח שיש ‏”מידה של עניין מצד הקורא“,‏ והוא אינומנסה לשדל בעזרת שמות פרקים היתוליים,‏ אנקדוטותאו נושאים הנחשבים לפופולריים,‏ כגון תורת הכאוס אומשפט גדל.‏ הספר כתוב בהתאם להבטחה:‏ גוורס מסבירבלשון נגישה,‏ בבהירות מזהירה ובלא תעלולים מיותרים— במעין יובש בריטי חינני — רעיונות בסיסיים של ראייתהעולם המתמטית,‏ רוח המחקר בדיסציפלינה ואף כמהמנושאיה המרכזיים.‏הספר מחולק לשמונה פרקים:‏ שני הפרקים הראשוניםמסבירים מהי הפשטה בכלל ומהי הפשטה מתמטיתבפרט.‏ מבחינת גוורס,‏ המטרה העיקרית של הספר היאהבהרת השאלה הזאת,‏ והוא טורח להדגיש שעל-ידי אימוץהגישה המופשטת הנכונה,‏ נעלמות תהיות פילוסופיותרבות הקשורות בתחום ידע זה ובמושאו.‏ כמו בכל נושאאחר הקשור במתמטיקה,‏ דרושה מידה רבה של תרגולהרעיונות שגוורס מציג כאן בפנינו כדי להפנים באופןממשי את משמעותם העמוקה,‏ אך גם הלא-מתמטיקאיםשבין הקוראים יצליחו לקבל מעט מטעמם הודות להסבריומאירי העיניים של גוורס.‏ הפרק השמיני עונה על אוסףמקרי למדי של שאלות כלליות הנוגעות למתמטיקאיםולמקצועם:‏ מדוע יש מעט נשים מתמטיקאיות?‏ מדועמתמטיקאים מכנים הוכחות מסוימות ‏”יפות“?‏ מה ביןמתמטיקאים למוזיקה?‏ ועוד.‏ יתר הפרקים עוסקיםבהיבטים שונים של המתמטיקה,‏ ואפשר לקרוא בהםבלא להקפיד על הסדר:‏ הוכחות,‏ גבולות ואינסוף,‏ ממד,‏גאומטריה,‏ הערכות וקירובים.‏ זו בחירה אחת אפשריתמתוך רבות אחרות שעמדו בפני גוורס.‏ מטבע הדברים,‏ יהיומי שיחשבו שאפשר היה לבחור אחרת,‏ להוסיף נושאיםשלא נכללו ולפסוח על כאלה שנבחרו.‏ זו בחירתו של גוורס,‏והיא נראית מוצלחת בהחלט לצורך הצגת הדיסציפלינה,‏במסגרת ‏”מבוא קצר מאוד“,‏ בפני מי שאינו מכיר אותה.‏בפרק הראשון גוורס מסביר את משמעותה הבסיסיתשל כל הפשטה:‏ לבודד היבטים מהותיים של בעיהכלשהי בעולם הממשי,‏ ולהתרכז רק בהיבטיםמסוימים שלה,‏ שנבחרו בקפידה בהתאם לנושא.‏הדוגמאות שהוא מביא מראות איך בעיותמתחומים שונים בעולם האמפירי הופכות,‏ בעזרתהפשטה נכונה,‏ לבעיות מתמטיות:‏ התנהגותן שלקוביות משחק,‏ תהליכי גידול של אוכלוסיות,‏התנהגות גזים במכל סגור,‏ פעולת המוחוהחשיבה האנושית,‏ צביעת מפות ועוד.‏ הפתיחההזאת היא,‏ לדעתי,‏ אחד ההיבטים המפתיעיםוהמרעננים ביותר בספר.‏ זרמים מרכזיים שלהמתמטיקה במאה ה-‏‎20‎ התאפיינו במגמותהפשטה הולכות וגוברות,‏ ומשום כך ספרים רביםשנכתבו בעשורים האחרונים במטרות דומותלאלו של ספרו של גוורס נהגו להוביל את הקוראישירות אל תוך עולם הרעיונות המופשטים,‏ בלאכל אזהרה או מוטיבציה ברורה,‏ בדיוק כפי שספריהלימוד המיועדים למתמטיקאים-שבדרך עשוזאת באותה תקופה.‏בהתחשב במספרם המועט של העמודים שעמדו לרשותו,‏החלטתו של גוורס היא אמיצה ומקורית,‏ ואפשר לראות בהאלמנט יחיד ‏(ונכון)‏ של ‏”שידול“‏ לקורא שאינו מתמטיקאי,‏ובו-בזמן תזכורת מעניינת וחשובה לקוראיו המתמטיקאים.‏אפשר גם לראות בה עדות לשינויים מעניינים במגמותהמרכזיות של המחקר המתמטי בעשורים האחרונים,‏ מגמותשיש בהן,‏ לפחות באופן חלקי,‏ בחינה מחודשת של המשקלהנכון שיש להעניק להיבטים המופשטים-יותר והמופשטים-‏פחות של המתמטיקה.‏בפרק השני גוורס מתקדם צעד נוסף,‏ ומתאר את הדרךהמופשטת המיוחדת שאימצה המתמטיקה,‏ במיוחד לאורךהמאה ה-‏‎20‎‏.‏ חשוב לו מאוד,‏ לגוורס,‏ להסביר מדוע — על פיהראייה המופשטת הזאת — שאלות על מהותן של ‏”ישויותמתמטיות“‏ הן שאלות חסרות עניין ממשי.‏ גוורס מסבירכיצד ומדוע מתמטיקאי אינו מתעניין במהותו המטפיזיתשל מספר,‏ למשל,‏ אלא בתפקידו המתמטי,‏ בהתאם לכלליהפעולה המופעלים עליו.‏ לדעתו של גוורס,‏ ‏”אנו חייבים,‏במקרים מסוימים,‏ לאמץ את הגישה הזאת אם ברצוננולהבין באופן נאות מתמטיקה מתקדמת“.‏ הפרקים הבאיםבספר מדגימים בצורה יפה,‏ כאמור,‏ את הרעיון הזה בתחומיםשונים של הדיסציפלינה.‏בסוף הספר גוורס מציע לקוראיו כמה מקורות לקריאהנוספת,‏ ובהם כמה ספרים מעט יותר ארוכים ובעלי תוכן061060‡ÈÏÈς‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑¯·Óˆ„≤∞∞∑

— ¯ÙÒ ˙¯È˜Òטכני מובהק יותר מזה המצוי בספרו.‏ לדעתי ניתן היה להוסיףלפחות שני ערכים נוספים לרשימתו:‏Keith Devlin, The Language of Mathematics:Making the Invisible Visible, W.H. Freeman andCompany (2000).Ian Stewart, Concepts of Modern Mathematics,Dover Reprint (1975).מעבר לכך,‏ גוורס מפנה את הקוראים אל אתר האינטרנטשלו .(http://www.dpmms.cam.ac.uk/~wtg10) כמומתמטיקאים אחרים בשנים האחרונות,‏ גוורס הפך אתהאתר שלו למקור לא-אכזב של חומר מתמטי מענייןמסוגים רבים,‏ והקוראים שיפנו אליו ימצאו חומר נוסףוהפניות הנוגעות לנושאים יסודיים,‏ובעיקר מתקדמים,‏ של המתמטיקה.‏לא פחות חשוב ומעניין — האתר שלגוורס,‏ ואתרים אחרים שאליהם הואמפנה,‏ פותחים צוהר מעניין לעולמהשל חשיבה מתמטית בהתהוותה:‏תדפיסים לקורסים,‏ טיוטותלמאמרים טכניים או מאמרים כללייםשטרם פורסמו,‏ ועוד.‏ מעניין במיוחדהוא הבלוג שגוורס חנך לאחרונה,‏ ובוהוא מעלה רעיונות הנוגעים לנושאיםמתמטיים שונים,‏ שאלות של דרכיהוראה וכתיבה מתמטית נכונות,‏ועוד.‏ המגיב העיקרי לגוורס,‏ בשלבזה לפחות,‏ הוא טרי טאו ,(Tao) גם הוא חתן מדליית פילדס(2006), ודמות מקורית ומסקרנת מאוד בקהילה המתמטית.‏לא ברור איך לשני האנשים האלה יש זמן פנוי להשתתפותפעילה כל-כך בבלוג,‏ אך מדובר בשיחה ערה ומרתקת מאוד,‏המאירה באור מעניין חלק מן הנושאים הנידונים בספרו שלגוורס,‏ לצד נושאים חשובים אחרים.‏האתר של גוורס מזכיר גם ספר נוסף בעריכתו,‏ ביחד עםשניים מעמיתיו,‏ שיראה אור בקרוב:‏ Princeton CompanionMathematics: ”A גוורס מכנה אותו כאן .to Mathematics,“Long Introduction והוא מיועד לחוג מקצועי ומצומצםיותר של קוראים.‏ בניגוד ל“מבוא הקצר“,‏ ה“מבוא הארוך“‏נועד להציג פנורמה רחבה וממצה,‏ בחלקה היסטוריתובחלקה טכנית,‏ של מצב התחום בכללותו בימינו.‏הגרסה העברית של הספר הנוכחי מנסה לשמר ולשקף אתהיוקרה של סדרת המקור שבה הופיע בהוצאת אוקספורד,‏ומצליחה בכך במידה רבה.‏ ואולם,‏ מצער במיוחד להיווכחשעורכי הסדרה בעברית לא עמדו תמיד ברמת ההקפדהשדורשת יומרה מבורכת זו.‏ טעויות דפוס לא-מעטותבטקסטים המכילים מספרים ונוסחאות הן בעייתיותבמיוחד בספר מהסוג הזה,‏ משום שהן עלולות לבלבל אתהקורא ‏(בעיקר הלא-מתמטיקאי)‏ולגרום לו לחשוב שבכל זאת,‏ובניגוד לרוח הספר,‏ הטיעוניםהמוצגים הם מעבר ליכולתו.‏ כך,‏למשל,‏ בעמ‘‏ 76, הביטוי …1.9999מופיע פעמים אחדות,‏ אך מסיבותטכניות הנובעות ככל הנראהמערבוב אותיות עבריות ומספרים,‏הנקודות ”…“ בורחות למקומותלא-רצויים ונוצר בלבול מיותר‏(”אז למה שווה — 1.9999 2 .(“?…טעויות כאלה היו צריכות להיבדקבשלב הקריאה האחרונה שלהעורך.‏ דוגמה אחרת מופיעה בעמ‘‏ (”0 39 ד 2 במקום”0 × 2“). כמו כן,‏ בתרשים בעמ‘‏ 18 הושאר משום מההטקסט המלווה באנגלית.‏ ■Ï˘ ‰ÈÙÂÒÂÏÈÙ ‰È¯ÂËÒÈ‰Ï ÔÂÎÓ‰ ˘‡¯ ‡Â‰ ȯ˜ ‡ÈÏ ßÙÂ¯Ù¯Ó‡Ó Æ·È·‡≠Ï˙ ˙ËÈÒ¯·Èapple‡ ¨Ô‰Î ˘¢Ú ˙ÂappleÂÈÚ¯‰Â ÌÈÚ„Ó‰·Â¯˜· ÚÈÙÂÈ ¢˙ÈËÓ˙Ó‰ ‰ÁΉ‰ ÔÂÈÚ¯ ˙„ÏÂ˙¢ ÏÚ ÂËÚ È¯ÙÓÈ˙ÂÓÈË ˙Îȯڷ ¨Princeton Companion to Mathematics ≠·ÆÌȯÁ‡Â ү‚∑062‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑

ԉΠÒÂÈ¯Ó ˇ ÍÂÙ‰ ÏÚ ÍÂÙ‰˙ÂÏÂÎÈ ¨‰Ê ÌÂÁ˙· ÌÈ·¯ Ìȯ˜ÁÓ ˙¯ÓÏ ∫˙ÂÈ˘ÂÁ–ÏÚ ˙ÂÏÂÎÈ ¯‡˘Â „ÏÂapple‰ ˙Èȇ¯ ¨‰È˙ÙÏË·Ëȉ Ìȯ˜Â·Ó ÌÈÈÂÒÈapple· ¯È„‰ ÔÙ‡· ÂÓ‚„‰ ‡Ï ÌÏÂÚÓ ÂχÎGettyImages / ˜apple·ß‚Óȇ∑ויחיד בקבוצה האחרת ולהפך),‏ ואם מוצאים התאמה כזו,‏ הקבוצות נחשבות שוות בגודלן.‏ לעומת זאת,‏אם בכל ניסיון התאמה כזה,‏ באחת הקבוצות נשארים איברים שלא נמצא להם ‏”שידוך“‏ מאיברי הקבוצההאחרת,‏ הרי שקבוצה זו היא גדולה יותר ‏(שיטה זו מתאימה,‏ כמובן,‏ גם לקבוצות סופיות).‏ נחזור אם כןלשתי הקבוצות שלנו,‏ זו של המספרים הטבעיים וזו של המספרים הטבעיים הזוגיים בלבד.‏ אם נתאיםלכל מספר בקבוצה הראשונה את המספר בקבוצה השנייה אשר כפול ממנו בגודלו,‏ נקבל את ה“שידוך“‏הזה:‏ 4 8 3, 6 2, 4 1, 2 וכן הלאה.‏ התאמה זו בין מספרי שתי הקבוצות אינה משאירה שוםמספר,‏ לא בקבוצה הראשונה ובוודאי שלא בקבוצה השנייה,‏ בלא ‏”בן-זוג“.‏ על כן,‏ בניגוד לאינטואיציותהאריתמטיות שלנו,‏ המבוססות על השימוש בגדלים סופיים,‏ מסתבר שגודלן של שתי הקבוצות שווה‏(גליליאו גליליי היה הראשון שהצביע על מוזרות זו של קבוצות אינסופיות,‏ בספרו האחרון,‏ ‏”על שנימדעים חדשים“).‏— ÛÂÒappleȇ‰ Ï˘ ÌÈҘ„¯Ù߇ ˜ÏÁÌȇ˜ÈËÓ˙Ó ÌÈÙÂÒÂÏÈÙ Æ˙·¯ ˙ÂÚ˙Ù‰ ·ÂÁ· ÔÙˆ‰ È„ÂÁÈÈ ‚˘ÂÓ ‡Â‰ ÈËÓ˙Ó‰ ÛÂÒappleȇ‰ÔÈÈappleÚ ‰·˘ÁÓ Ìȯ¯ÂÚÓ ÔÈÈ„Ú Ì‰Â ¨‰Ê ‚˘ÂÓ· ÌȘÒÂÚ‰ ÌÈ·¯ ÌÈҘ„¯Ù ÌÈapple˘‰ Í¯Â‡Ï Â‚‰ÂÈ˙ÂȯÊÂÓ ÛÂÒappleȇ‰האינסוף הוא מושג מרתק.‏ השימוש בו במתמטיקה הפך עם השנים לעניין שבשגרה,‏ אך ההפתעותשהוא צופן בחובו מרמזות על כך שאין בו דבר מן השגרתי.‏ האינסוף נתפש בתור ‏”הגבול העליון“‏ שלהמספרים,‏ כלומר,‏ כזה שכל מספר,‏ יהא גדול ככל שיהיה,‏ עדיין קטן ממנו.‏ המספר הגדול ביותר שאפשרלהגות אינו קרוב אליו יותר מאשר המספר הקטן ביותר שאפשר לחשוב עליו ‏(ובכלל זה מספרים שליליים,‏אם רוצים להכניס גם אותם לתמונה,‏ ואם לא,‏ הרי שמדובר ב-‏‎0‎‏).‏אך ייחודיותו של האינסוף באה לידי ביטוי לא רק בגודלו הבלתי נתפש,‏ אלא גם בתכונותיוהמוזרות.‏ למשל,‏ אם ניקח את קבוצת n המספרים הטבעיים:‏ {n,...,1,2,3,4,5}, הרי שמספר המספריםהזוגיים שבקבוצה זו קטן ממספר האיברים שבקבוצה המקורית,‏ משום שמדובר רק בחלק מאיבריהשל קבוצה זו,‏ ולא בכולם.‏ אך לא כך הוא אם משווים את קבוצת כל המספרים הטבעיים לקבוצתהמספרים הטבעיים הזוגיים.‏ אינטואיטיבית היינו מצפים שגם במקרה זה גודלה של הקבוצה השנייה,‏זו של המספרים הזוגיים,‏ יהיה קטן מגודל הקבוצה הראשונה,‏ וזאת משום שגם כאן איברי הקבוצההשנייה מהווים רק חלק מאיבריה של הקבוצה הראשונה ‏(איבר אחד על כל שני איברים בקבוצה זו);‏ואולם אין זה כך כלל ועיקר.‏כדי להבין זאת יש לדעת תחילה איך משווים בין גודלן של שתי קבוצות אינסופיות,‏ שכן אי-אפשרלהשתמש לכך בכלי האריתמטיקה הפשוטים.‏ ובכן,‏ העיקרון הוא שיש לחפש התאמה חד-חד-ערכיתבין איבריהן של שתי הקבוצות האינסופיות ‏(כלומר,‏ כזו שתתאים לכל איבר באחת הקבוצות איבר אחד065‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑064‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑

ÍÂÙ‰ ÏÚ ÍÂÙ‰‏(שלוש הנקודות שבסוף המספר מציינות שאפשרלהמשיך לכתוב אותו;‏ אם השבר אינו אינסופי אנו יכוליםלהוסיף בסופו אפסים כרצוננו.‏ תוספת זו של אפסים אינהמשנה את ערכו,‏ ומאפשרת לנו לבצע את המתואר להלן.)‏נרכיב כעת מספר ממשי שהספרה הראשונה שלו אחריהנקודה העשרונית שונה מהספרה הראשונה שאחריהנקודה העשרונית במספר הראשון שברשימה ‏(בדוגמהשלפנינו,‏ ספרה זו צריכה להיות שונה מ-‏‎6‎‏,‏ ועל כן נבחרבספרה 1), הספרה השנייה שלו שונה מהספרה השנייהבמספר השני ‏(ספרה זו צריכה להיות שונה מ-‏‎0‎‏,‏ ועלכן נבחר ב-‏‎2‎‏),‏ הספרה השלישית שלו שונה מהספרההשלישית של המספר השלישי ‏(נבחר בספרה 9, אשרשונה מ-‏‎5‎‏),‏ וכן הלאה.‏ מספר זה שהרכבנו,‏ ואשר שייךלקבוצת המספרים הממשיים בין 0 ל-‏‎1‎‏,‏ אינו מופיעברשימה המסודרת דלעיל,‏ שכן הוא שונה מכל אחדממספרים אלו בספרה אחת לפחות:‏ מהמספר הראשוןהוא שונה בספרה הראשונה שאחרי הנקודה העשרונית,‏מהמספר השני הוא שונה בספרה השנייה,‏ וכן הלאה.‏מכאן שיש לפחות מספר ממשי אחד בין 0 ל-‏‎1‎ אשר לאהצלחנו למצוא לו ‏”שידוך“‏ בקבוצת המספרים הטבעיים,‏ועל כן קבוצת המספרים הממשיים בין 0 ל-‏‎1‎ גדולה יותרמקבוצת המספרים הטבעיים.‏ במילים אחרות:‏ אינסוףהמספרים הממשיים הוא אינסוף גדול יותר מאשראינסוף המספרים הטבעיים.‏ייתכן שהיינו מסכינים בסופו של דבר עם שני אינסופיםשונים,‏ אחד של המספרים הטבעיים ‏(שאותו מקובללסמן ב-‏ 0 א,‏ ‏”אלף אפס“)‏ ואחד של המספרים הממשיים‏(שאותו מקובל לסמן ב-‏c‏).‏ ואולם,‏ גיאורג קנטור,(Cantor) אבי תורת הקבוצות,‏ שהוא גם שהציע אתההוכחה דלעיל לכך ש-‏ c> 0 א,‏ הראה שסאגת האינסוףאינה תמה בכך.‏ לכל קבוצה A אפשר להגדיר את קבוצתהחֶזְָקה שלה,‏ אשר איבריה הם כל הקבוצות החלקיותל-‏A‏.‏ כך,‏ למשל,‏ קבוצת החזקה של {1,2} היא הקבוצה:‏{{1,2} ,{2} ,{1} , { באשר מסמנת את הקבוצה הריקה,‏זו שאין בה שום איבר.‏ קנטור הראה שלכל קבוצהנתונה A, מספר האיברים בקבוצת החזקה שלה גדולממספר האיברים ב-‏A עצמה,‏ וזאת גם כאשר מדוברבקבוצות אינסופיות.‏ נובע מכך שכל קבוצה אינסופיתשנבחר ‏(למשל קבוצת המספרים הטבעיים,‏ או קבוצתהמספרים הממשיים),‏ אינסוף האיברים בקבוצת החזקהשלה הוא אינסוף גדול יותר מאשר אינסוף איבריההיא.‏ מאחר שכמו לכל קבוצה,‏ גם לקבוצת חזקה ישקבוצת חזקה משלה,‏ הרי שהתהליך הוא אינסופי,‏ ועלכן קיימים אינסוף אינסופים שונים,‏ כל אחד גדול מזההקודם לו בתהליך!‏ÔÂÒÙÓÂ˙ Ï˘ ‰¯ÂappleÓ‰ Ҙ„¯Ùמוזרויות אלו של האינסוף הביאו להצגתם שלפרדוקסים רבים המבוססים על מושג זה,‏ החלמהפרדוקסים של זנון במאה ה-‏‎5‎ לפני הספירה ‏(אשרעליהם עוד ידובר במדור זה)‏ ועד לפרדוקסים מודרנייםבתורת הקבוצות ‏(פרדוקס קנטור,‏ למשל,‏ אשר הוצגבמדור זה בגיליון 105). להלן אחד הפרדוקסיםהמעניינים ביותר העוסקים באינסוף,‏ שהציג ב-‏‎1954‎הפילוסוף האנגלי ג‘יימס תומפסון :(Thompson)מעגל חשמלי בנוי בצורה כזו שהוא מדליק ומכבה נורהלסירוגין.‏ הפעולה הראשונה ‏(הדלקת הנורה)‏ אורכתמחצית השנייה,‏ הפעולה השנייה ‏(כיבוי הנורה)‏ אורכתרבע שנייה,‏ הפעולה הבאה ‏(הדלקתה מחדש של הנורה)‏אורכת רק שמינית השנייה,‏ וכן הלאה וכן הלאה,‏ כשכלפעולה בתהליך נמשכת בדיוק מחצית הזמן מהפעולהשקדמה לה.‏ קל לחשב שהתהליך יסתיים תוך שנייה אחת,‏שכן זמני הפעולות מהווים סדרה מתכנסת שסכומה 1:1 1 1 1+ + + + L...= 12 4 8 16נשאלת השאלה,‏ אם בתום אותה שנייה הנורה תהיהדלוקה או כבויה.‏ מצד אחד,‏ הנורה חייבת להיות באחדמשני מצביה האפשריים:‏ דלוקה או כבויה,‏ אולם מצדאחר,‏ מאחר שהמעגל מבצע מספר אינסופי של פעולות,‏הרי שאחרי כל פעולת הדלקה מגיעה פעולת כיבוי,‏ ואחריכל פעולת כיבוי מגיעה פעולת הדלקה,‏ כלומר,‏ לא ייתכןשהתהליך יסתיים לא בהדלקת המנורה ולא בכיבויה!‏בגיליון הבא של ‏”גליליאו“‏ ננסה לפתור פרדוקס זה,‏ואף נציג עוד כמה פרדוקסים של האינסוף.‏ ■˯¢„‰ È„ÂÓÈÏ ˙‡ ‰Ï‡ ÌÈÓÈ· ÌÈÈÒÓ Ô‰Î ÒÂȯÓÆÔÂȯ‚≠Ô· ˙ËÈÒ¯·Èapple‡· ‰ÈÙÂÒÂÏÈÙ·‰È¯ËÓ‡‚· ÛÂÒappleȇ‰כדוגמה נוספת להפתעות שהאינסוף צופן בחובו,‏ ננסהלענות על השאלה:‏ באיזה משני הקטעים שלפניכם יש יותרנקודות?‏ ‏(והרי ידוע מלימודי הגאומטריה,‏ שבכל קטע ישאינסוף נקודות.)‏לכאורה היינו מצפים,‏ שבקטע הארוך יהיה מספר גדוליותר של נקודות מאשר בקטע הקצר,‏ שכן אפשר להניח אתהקטע הקצר על הקטע הארוך ‏(כך שהקצה A מתלכד עםהקצה C, למשל),‏ ואז יישארו בקטע הארוך נקודות רבות‏(אינסוף נקודות,‏ למעשה)‏ אשר הקטע הקצר אינו מכסה.‏ואולם,‏ הבה נתאים בין נקודות הקטע הקצר לנקודות הקטעהארוך באופן הזה:‏ נחבר את הקצוות A ו-‏D ואת הקצוות Bו-‏C באמצעות שני קטעים הנחתכים בנקודה O:כעת לכל נקודה X על הקטע AB נתאים את הנקודה Yעל הקטע ,CD כך שהנקודה Y מונחת על הישר העובר דרךהנקודות X ו-‏O ‏(ולהפך,‏ לכל נקודה Y על CD נתאים באותואופן את הנקודה X על :(ABCAXOBYDהתאמה זו ‏”משדכת“‏ כל נקודה על הקטע הקצר עם נקודהאחת ויחידה על הקטע הארוך ולהפך,‏ ועל כן בשני הקטעיםאותו מספר נקודות.‏ÌÈapple¢ ÌÈÙÂÒappleȇבשלב זה עשויים קוראינו הנבונים להעלות את הטענההזאת:‏ מאחר שבכל אחת משתי קבוצות המספרים שהשווינוביניהן יש אינסוף מספרים,‏ ומאחר שבכל אחד מהקטעים ABו-‏CD יש אינסוף נקודות,‏ הרי שכל מה שהראינו,‏ לכאורה,‏הוא שאינסוף אחד שווה לאינסוף אחר,‏ ודבר זה הנו מובןמאליו וכלל לא מפתיע.‏ אלא שמסתבר — וכאן אולי צפונהההפתעה האמיתית — שקיימים אינסופים בגדלים שונים!‏כדי להראות זאת ננסה להתאים את קבוצת המספריםהטבעיים לקבוצת המספרים הממשיים ‏(כלומר,‏ זו שכוללתאת כל השברים העשרוניים)‏ שבין 0 ל-‏‎1‎‏.‏ נניח,‏ על דרךהשלילה,‏ שהצלחנו לבצע התאמה כזו.‏ כעת נסדר את איבריהקבוצה השנייה כך שהמספר הראשון יהיה זה שהתאמנולמספר 1 מקבוצת המספרים הטבעיים,‏ המספר השני יהיהזה שהתאמנו למספר 2, השלישי — זה שהתאמנו למספר 3,וכן הלאה.‏ ייתכן,‏ למשל,‏ שנקבל רשימה כמו זו שלפניכם:‏0.6291182884881166111...0.1033798572726183427...0.0357382265617731650...ÆÆÆCCAAOBBDD∑067066‡ÈÏÈς‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑¯·Óˆ„≤∞∞∑

¯·appleÚ ÏË ˇ ÏÏÁ ÔÓÊ∑לאחרונה רבו הדיבורים על תיירות חלל,‏ בעיקר באמצעותחלליות פרטיות שונות המתוכננות או הנבנות כעת בארצות-‏הברית ובאירופה.‏ לחברת וירג‘ין גלקטיק שייסד המיליארדרהבריטי סר ריצ‘רד ברנסון (Branson) קמו מתחרים מבית‏(ובהם יוזמה של מייסד אמזון ג‘ף בזוס,‏ (Bezos ומחוץ — עםהכרזת תאגיד התעופה והחלל האירופי EADS Astrium עלכניסתו לשוק תיירות החלל ועל פיתוח חללית נוסעים חדשה,‏שתטוס לחלל בשנת 2012. האם מדובר בשוק בר-קיימא,‏ בעלפוטנציאל רווח ניכר,‏ כפי שטוענים יזמי החלל השונים,‏ או שמאלפנינו פעלולים יקרים של יחסי ציבור,‏ הפונים רק למיליונריםמשועממים המחפשים לעצמם ריגושים חדשים?‏תיירות חלל תת-מסלולית ‏(שבה החללית מגיעה לגובה שלכמאה ק“מ,‏ אך אינה נכנסת למסלול הקפה סביב כדור-הארץ)‏התאפשרה בראש ובראשונה בזכות תחרות פרס האיקס והצוותשזכה בו באוקטובר 2004, בראשות מתכנן החללית הפרטיתהמאוישת הראשונה,‏ ברט רוטאן .(Rutan) רוטאן וצוותו בנואת החללית המכונה ,SpaceshipOne הנראית כמטוס גוץבעל כנף רחבה.‏ חללית זו נישאת לאוויר לגובה רב על-ידימטוס אחר מתכנונו של רוטאן,‏ המכונה ‏”האביר הלבן“‏ White).(Knight משהגיע מטוס-האם לגובה המיועד,‏ החללית הקטנהניתקת מגחונו,‏ נופלת מעט לשם צבירת מרחק ביטחון מהמטוסשהעלה אותה לגובה,‏ ומפעילה את מנועה הרקטי.‏ לאחר בערהקצרה,‏ החללית ממשיכה בטיפוס לגובה רב — ומבצעת מסלולקשתי,‏ שבחלק ממנו זוכים הנוסעים בה לחוות תחושת ריחוף,‏חוסר משקל ‏(כמעט — זהו מצב של מיקרו-גרביטציה,‏ שאנשיםשאינם מומחים נוהגים לכנותו ‏”אפס כוח משיכה“),‏ הנמשךדקות ספורות.‏לאחר הריחוף בחלל שבה החללית אל אטמוספרת כדור-‏הארץ,‏ והיא גולשת לנחיתה כדאון ונוחתת על מסלול בשדההתעופה שממנו המריא עמה מטוס-האם כשעה קודם לכן.‏˙ÂÏÂÎÈ ¨‰Ê ÌÂÁ˙· ÌÈ·¯ Ìȯ˜ÁÓ ˙¯ÓÏ ∫˙ÂÈ˘ÂÁ–ÏÚ ˙ÂÏÂÎÈ ¯‡˘Â „ÏÂapple‰ ˙Èȇ¯ ¨‰È˙ÙÏË·Ëȉ Ìȯ˜Â·Ó ÌÈÈÂÒÈapple· ¯È„‰ ÔÙ‡· ÂÓ‚„‰ ‡Ï ÌÏÂÚÓ ÂχÎÏ˘ ˙ÈÏÏÁ· ÛÂÁȯ Ï˘ ‰ÈÓ„‰„¯ßˆÈ¯ ƘÈ˘ς ÔÈß‚¯È ˙¯·ÁÌÈÚÒÂapple‰˘ ÍÎ ÏÚ „ÓÚ ÔÂÒapple¯·ÛÁ¯Ï ÂÏÎÂÈ ˙ÈÏÏÁ·Â˜ÈÒ˜Ó≠ÂÈapple ¨È·‡‰ÂÓ ¯·„Ó· ˜È˘ς ÔÈß‚¯È ˙¯·Á Ï˘ ÏÏÁ‰ ÏÓapple Ï˘ ·˘ÁÓ ˙ÈÈÓ„‰ÏÏÁÏ ÔÂί„069068‡ÈÏÈς‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑¯·Óˆ„≤∞∞∑

ÏÏÁ ÔÓÊלפתוח קווי תעופה ייחודיים מאוקלהומה להוואי,‏ ומשםליפן.‏ בראשית אוקטובר הציגה החברה באתר האינטרנטשלה את התכנון המחודש של מטוס החלל שלה,‏ הכוללשינויים אחדים ביחס לדגם הבסיסי שהוצג לפני כשנתיים,‏פרי ניסויים במנהרת רוח ובדיקות ממוחשבות שביצעומהנדסי החברה.‏øÈÁ¯ È˙ÈÓ‡ ˜Â˘ ‡ ˜ÈÓÈ‚חברת מחקרי השוק ,Futron המתמחה בתחום החלל,‏פרסמה כמה מחקרי יסוד המשמשים את תעשיית תיירותהחלל,‏ וכן את האנליסטים בתחום החלל.‏ מהמחקריםעולה כי תיירות החלל יכולה להניב רווח ניכר,‏ בתנאי שלאתישאר נחלתם של מיליונרים,‏ ושמחיר הטיסות התת-‏מסלוליות ירד ויתייצב על כמה עשרות אלפי דולרים.‏במצב זה,‏ גורסים האנליסטים של פוטרון,‏ יש פוטנציאלשוק שנתי של מיליארדי דולרים,‏ כבר בראשית הפעלתטיסות החלל התת-מסלוליות.‏ עם זאת מציינים המומחיםהכלכליים של החברה,‏ כי צפוי רווח ניכר מטיסות חללמסלוליות לתיירים מחד גיסא,‏ ומשירות טיסות מהירותביותר מנקודה לנקודה בכדור-הארץ,‏ עם מעבר בגובה רב,‏מאידך גיסא.‏טיסות חלל מסחריות תת-מסלוליות,‏ והחברות היוזמותאותן,‏ נועדו בראש ובראשונה ליצור שוק חדש ולהרוויחממנו.‏ יחד עם זאת,‏ פיתוחן של חלליות אמינות וזולות,‏שאפשר לשגרן בהתראה קצרה,‏ היא שינוי פרדיגמטיבנגישות לחלל ותאפשר שיגור על פי דרישה של לווייניםלמטרות מגוונות — אזרחיות,‏ מסחריות וביטחוניות.‏ אנונמצאים בפתחו של עידן חלל חדש,‏ העידן המסחרי,‏ שאת‰ÒÈˉ ‰·Â‚ ‡È˘· ÔÈÈÏÙ˘¯ ˙¯·Á Ï˘ ÏÏÁ‰ ÒÂËÓ ˙‡ ‚ȈӉ ¯Âȇראשיתו אנו חווים כיום ושאת עתידו קשה לשער.‏ חשבו,‏לשם ההשוואה,‏ על האנשים שראו את האחים רייט ואתחלוצי התעופה לפני למעלה ממאה שנים,‏ ועל תגובתהתקשורת לחידוש של התעופה.‏ אין ספק כי כניסתן שלחברות ענק וגיוס הון רב לתעשייה החדשה יאפשרו בעתידלאנשים רבים לחוות את הטיסה לחלל באופן בלתי אמצעי,‏ובמחיר נמוך בהרבה מהמחיר הצפוי בעתיד הקרוב.‏ ■¯˜ÁÓÏ ¯˘ÈÙ ÔÂÎÓ ¨ÏÏÁ‰ ¯˜ÁÏ ÊίӉ ˘‡¯ ‡Â‰ ¯·appleÚ ÏËÆ˙Èχ¯˘È‰ ÏÏÁ‰ ˙„‚‡ ¯¢ÂÈ ¨ÏÏÁ ¯È‡ Ȃ˯ËÒ‡כמה חלליות תיור הנמצאות כיום בשלבי פיתוח יוכלו לנחותעל מסלול בשדה תעופה קרוב תוך שימוש במנועי סילון.‏לחלליות אלה יתרון מסוים על חלליות דואות,‏ במיוחד במזגאוויר סוער.‏שני מנהלים בכירים בחברת וירג‘ין גלקטיק ביקרו לאחרונהבישראל,‏ לרגל השקת פעילות החברה בארץ.‏ שוחחתי עםאלכס טאי ,(Tai) טייס חיל האוויר הבריטי לשעבר המחזיקבכמה שיאי מהירות בטיסה ומשמש כיום כמנהל התפעולשל החברה.‏ על פי התכנון יטיס טאי את החללית בטיסתההמסחרית הראשונה,‏ שבה יטוס ריצ‘רד ברנסון עצמו,‏ עםהוריו,‏ אשתו וילדיו.‏ בשיחה עמו למדתי רבות על תכניותיההעתידיות של החברה ועל פיתוחים שונים שהיא מעורבת בהם,‏המתפרסמים כאן לראשונה.‏בהתייחסו לתכן (design) השונה של מטוסי החלל שלהמתחרים EADS) וחברת ,(Rocketplane אמר טאי כיהרעיון להתקין מנועי סילון בחללית,‏ לצורך המראה עצמיתבלא מטוס-אם,‏ מאפשר אמנם גמישות תפעולית רבה יותר,‏אך משלמים על גמישות זו ביכולת הנשיאה של מטוס החלל— ארבעה נוסעים משלמים במקום שישה בחללית של וירג‘ין.‏יתר על כן,‏ אפשר להמיר את משקל המנועים הללו לדלק רביותר בחללית של וירג‘ין,‏ ובכך להגדיל את זמן הריחוף בתנאימיקרו-גרביטציה.‏ בתשובה על שאלתי בדבר האפשרותלהשתמש בחללית של וירג‘ין לצרכים מדעיים,‏ על-ידי שיגורמטעדים מדעיים תוך צמצום כמות הנוסעים או אף במשימהעם טייס בלבד,‏ אמר טאי כי החברה בוחנת את הסוגיה וכיבעתיד הלא-רחוק תפרסם הודעה על האפשרויות לחוקריםלהשתמש במטוס החלל לצורכי מחקר.‏תחום מעניין ביותר,‏ שאליו שואפת וירג‘ין גלקטיק להיכנס,‏הוא השיגור האווירי של לוויינים לחלל.‏ לדברי טאי,‏ ‏”ישבאפשרותנו להוריד באופן דרמטי את עלות השיגורים לחלל.‏אינני יכול לומר לך בכמה,‏ אבל העלות לשיגור ק“ג אחד לחללתרד באופן ניכר ביותר ביחס למחיר כיום“‏ ‏(העומד על כ-‏‎20‎אלף דולר לק“ג מטען למסלול,‏ ט.ע.).‏ תכניות השיגור האווירישל וירג‘ין גלקטיק יעשו שימוש במטוס הנושא את החללית,‏ובכלי שיגור חדש,‏ שפרטים על אודותיו לא פורסמו.‏ החברהשואפת להיכנס בשלב מתקדם יותר לתחום של תיירות חללמסלולית,‏ ואף לפתח נישה ייחודית של טיסות מהירות ביותרבין יעדים שונים בכדור-הארץ.‏ טאי:‏ ‏”שווה בנפשך טיסה שלמנהלים בכירים מלונדון לניו-יורק,‏ שתארך קצת פחות משעה,‏במקום שבע שעות במטוס אירבוס.‏ יתר על כן — אתה יודעכמה כסף עולה לנו להלין טייסים ודיילים בניו-יורק?‏ אנומשלמים לעתים על שמונים חדרי מלון ללילה!‏ דבר זה ייחסךבטיסות הלוך ושוב.“‏ טאי סירב לפרט לוחות זמנים להשלמתהמיזמים החדשים של וירג‘ין גלקטיק.‏˜Á˘ÓÏ ˙Ù¯ËˆÓ ‰Ù¯ȇבסלון האווירי שנערך בפריז ביוני השנה,‏ חשף תאגידהתעופה והחלל האירופי EADS Astrium תכניות למיזםתיירות חלל חדש פרי פיתוחו.‏ במסגרת מיזם זה ייבנה מטוסחלל קטן,‏ שיוכל להטיס ארבעה נוסעים ‏(פרט לצוות)‏ אלשולי החלל,‏ בפרופיל טיסה דומה לזה שמציעה חברת וירג‘יןגלקטיק,‏ אך בהבדל מהותי:‏ למטוס החלל של אסטריום שנימנועי סילון,‏ החוסכים את הצורך במטוס-אם ומאפשריםהמראה ונחיתה בשדות תעופה רבים מאוד ‏(בניגוד לחלליתשל וירג‘ין,‏ הנזקקת למסלול המראה מיוחד עבור מטוס-‏האם).‏ תאריך היעד לטיסה הראשונה של החללית האירופיתהמסחרית הוא 2012, ובשיחה שקיימתי עם מנהל תחוםתיירות החלל ב–‏EADS‏,‏ כריסטוף שוואניאק ,(Chavagnac)הוא ציין כי בניגוד למתחרים,‏ החברה אינה מתכננת לאפשרריחוף חופשי של הנוסעים.‏ שוואניאק ציין כי בחברה מתגאיםבתכנון מיוחד של הכיסאות בחללית,‏ שיעניק לנוסעים נוחותרבה ככל האפשר בעת ההאצה לחלל ובעת הכניסה חזרהלאטמוספרה.‏‰ÓÂ‰Ï˜Â‡Ó ÌÂÏ˘ ˙˘È¯„חברת תיירות חלל נוספת המתעתדת לנגוס בעוגת תייריהחלל היא חברת Rocketplane Global מאוקלהומה,‏ארצות-הברית.‏ החברה עוסקת זה שנים בפיתוח מטוס חללהמבוסס על גוף מוסב של מטוס מנהלים סילוני מוכר בשםלירג‘ט.‏ רוקטפליין גלובל אינה עוסקת רק בבניית מטוסהחלל,‏ אלא גם בפיתוח התשתית לנמל חלל חדש,‏ הקרוי ‏”נמלהחלל אוקלהומה“‏ Port) .(Oklahoma Space מדובר בבסיסשהיה שייך לחיל האוויר האמריקני,‏ שממנו פעלו בעברמפציצי ענק מטיפוס 52-B. לבסיס זה מסלול ארוך ביותר,‏המאפשר פעילות ייחודית של מטוסי חלל מסוגים שונים.‏לחברה תכניות פיתוח סביבתי שיכללו גם מלון,‏ מוזיאון חללומרכז מבקרים.‏ מייסד החברה הודיע בשנת 2006, כי בכוונתו∫˙ÙÒÂapple ‰‡È¯˜Ïאתר חברת וירג‘ין גלקטיק:‏www.virgingalactic.comאתר מיזם תיירות החלל של EADS Astrium ‏(ובו סרטון הדמיה של טיסת החללית):‏http://www.astrium.eads.net/families/space-tourismאתר חברת רוקטפליין גלובל:‏http://www.rocketplaneglobal.com/index.htmlמחקרי השוק של פוטרון על תיירות חלל:‏http://www.futron.com/resource_center/space_tourism/download_form.htm∑071070‡ÈÏÈς‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑¯·Óˆ„≤∞∞∑

¯Èapple–¯· ¯Â¯„ ˇ Ô˘· ÌÈÈÁ‰‰Ï·‡‰ ÈÙÈ‚appleשנת 1976 נחשבת כשנת הפריצה של האבולה — אז היו שתיהתפרצויות של שני זנים שונים.‏ במגפה הראשונה,‏ באזור ימבוקו,(Yambuku) אז בזאיר,‏ הסמוך לנהר האבולה,‏ חלו 318 אנשיםו-‏‎280‎ מהם מתו.‏ אז אופיין והוגדר לראשונה הנגיף שכונה Ebola.Zaire התפשטות המחלה הוחמרה מאחר שהצוותים הרפואייםעשו שימוש חוזר במחטי הזרקה.‏במגפה השנייה,‏ באזור נְזַרה (Nzara) שבסודן,‏ חלו 284 אנשיםו-‏‎150‎ מתוכם מתו.‏ רבים מאנשי הצוותים הרפואיים חלו ומתוגם הם.‏ אז התגלה שהנגיף הסודני,‏ שכונה .E, Sudan שונה מהזןהזאירי.‏ בשנה זו גם חלתה,‏ לאחר שנדקרה ממזרק נגוע,‏ עובדתמעבדה באנגליה,‏ שלמזלה נותרה בחיים.‏ לאחר שלוש שנים שלהפוגה,‏ ב-‏‎1979‎‏,‏ התפרצה מגפה נוספת,‏ באותו מקום,‏ ומ-‏‎34‎האנשים שחלו מתו 22.עשור חלף,‏ וב-‏‎1989‎ הגיעו לֶרסטון שבווירג‘יניה משלוחים שלקופי מקק ארוך זנב fascicularis) (Macaca מחווה לגידול קופיםלניסויים ממינדנאו (Mindanao) שבפיליפינים.‏ חלק מהקופיםחלו בקדחת מדממת ומתו,‏ והשאר הושמדו.‏ ארבעה אנשיםנחשפו לנגיף החדש,‏ שכונה .E, reston ופיתחו נוגדנים,‏ אך לא חלו.‏התופעה חזרה ב-‏‎1990‎‏,‏ בטקסס ובווירג‘יניה,‏ וב-‏‎1992‎ גם בסיינהשבאיטליה.‏ גם בקרב עובדי החוות בפיליפינים שבהן גידלו אתהקופים אותרו נושאי נוגדנים.‏ נגיף זה,‏ בניגוד לאחרים,‏ עובר גםבלא מגע ישיר,‏ דרך טיפות ליחה באוויר.‏לאחר 14 שנים שקטות,‏ התפרץ הזן הזאירי ב-‏‎1994‎ בגאבון,‏ב-‏‎1995‎ בקיקוויט (Kikwit) בזאיר,‏ וב-‏‎1996‎ שוב בגאבון,‏ בשנימקומות,‏ עקב אכילת גוויות שימפנזים שנמצאו ביער.‏ ב-‏‎2001‎התרחשו שתי התפרצויות,‏ משני עברי הגבול בין גאבון וקונגו,‏וב-‏‎2003‎ — שתי התפרצויות בקונגו.‏ב-‏‎1994‎ חלתה וטרינרית בחוף השנהב,‏ לאחר שניתחה גווייתשימפנזה.‏ היא הוטסה לשווייץ בבידוד חמור,‏ טופלה והחלימה.‏הנגיף היה שונה מהזנים המוכרים,‏ והוגדר כזן חוף השנהב.‏ בינתייםלא התגלו מקרים נוספים של הדבקה בזן זה.‏ב-‏‎2001-2000‎ פרצה מגפה של הזן הסודני בשלושה אזוריםבאוגנדה:‏ 425 אנשים חלו ו-‏‎240‎ מתוכם מתו.‏ בשנת 2004 היתההתפרצות נוספת בדרום סודן.‏ø‰Ï·‡‰ ÈÙÈ‚apple Ï˘ Èڷˉ ¯Â˜Ó‰ ‰Óבשנים 1996-1995, לאחר דעיכת המגפה בקיקוויט,‏ סרקו אתהאזור צוותי חוקרים של ה-‏CDC ‏(המרכז לבקרה ולמניעה שלמחלות מידבקות באטלנטה,‏ ארצות-הברית)‏ וה-‏NIV ‏(המכוןהלאומי לווירולוגיה של דרום אפריקה),‏ וחיפשו את הנגיף בגופםשל עשרות מיני בעלי-חיים — בלא הצלחה.‏בניסיון לאתר באילו בעלי-חיים יכולים הנגיפים להתרבות,‏ ניסהצוות משותף להדביק בזן הזאירי בעלי-חיים וצמחים שונים.‏ לאחרההדבקה הצליחו לבודד את הנגיפים רק מכמה מיני עטלפים,‏ אךלא ברור אם מינים אלה אכן יכולים להוות מאגר טבעי של נגיפים.‏¢˙ˆ¯Ù˙‰¢בשל קטלניותם הרבה,‏ ואולי בגלל המראה המבעית של הדםהפורץ מפתחי הגוף,‏ נגיפי הפילו מעוררים אימה,‏ אך גם מעניקיםהשראה אמנותית.‏ ריצ‘רד פרסטון (Preston) כתב את ספרו‏”האזור החם“‏ על אירועי ההדבקה בנגיפי המרבורג והאבולה‏(הספר ראה אור בעברית בהוצאת מטר).‏ על בסיס הספר נעשההסרט .Crisis in the Hot Zoneנגיפי הפילו,‏ ובפרט האבולה,‏ שימשו השראה גם לסרט הקולנוע‏”התפרצות“‏ בכיכובם של דסטין הופמן ומורגן פרימן.‏ הנגיף הדמיונישבסרט,‏ הנקרא ,“Motaba” דומה בתכונותיו לנגיף האבולה,‏וממחיש את האפשרות להשתמש בו ללוחמה ביולוגית.‏בניגוד לנגיף האבעבועות השחורות שהוכחד,‏ והפּוליו שנעשיםמאמצים להכחידו,‏ נגיפי האבולה אינם מתאכסנים באדם בלבד,‏אלא גם במאכסנים אחרים,‏ שאינם ידועים עדיין.‏ לכן הכחדתםאינה עומדת,‏ כנראה,‏ על הפרק,‏ ועד שיפותח חיסון או טיפול יעיל,‏יוסיפו ליפול קרבנות ל“נגיפי יום הדין“.‏ ■‡˙‰ Ï˘ ‰È‚ÂÏÂÈ·Â ‰È‚ÂÏÂȷ¯˜ÈÓ „ÓÏÓ ¯Èapple–¯· ¯Â¯„ ¯¢„ƉÁÂ˙Ù‰ ‰ËÈÒ¯·Èapple‡·ÌÈapple¯˘χ Ù˜Ò¯˜ÈÓÏ „Ú·Ó ‰Ï·‡ ÈÙÈ‚appleÌ¯Â˜Ó˘© ˙È·¯˙· Ìȇ˙ ÍÂ˙Ó ÌȈ¯Ù˙Ó ®Ì„‡· ÌÈÚ·ˆ© ‰Ï·‡ ÈÙÈ‚appleÌÈÒ¯‰apple ÌÓˆÚ Ìȇ˙‰˘ ÈappleÙÏ „ÂÚ ®˜Â¯È ÔÂapple‚ Ï˘ ‰ÈÏΠȇ˙·‚¯Â·¯Ó ‰Ï·‡ — ÔÈ„‰ ÌÂÈ ÈÙÈ‚appleÌȯˆȉ ÏÚÌÈÈÙ˜Ò¯˜ÈÓ‰Âapple˙‡ ÌÈÙȘӉאבחון המחלה מתבצע במעבדה,‏ על-ידי זיהוי רכיבי הנגיףבספטמבר השנה שבה והתפרצה באפריקה,‏ ברפובליקה בהפרשות החולה.‏ אין טיפול ספציפי למחלה;‏ אפשר להעניקהדמוקרטית של קונגו,‏ מגפה של קדחת מדממת — מחלה קטלנית ביותר בלא טיפול.‏ הגורם למגפה היה נגיפי אֶבּוֹלה.‏ לחולה טיפול תומך בלבד,‏ וכמובן,‏ לבודדו מאנשים אחרים.‏טלפתיה,‏ ראיית הנולד ושאר יכולות על–חושיות:‏ למרות מחקרים רבים בתחום זה,‏ יכולות כאלו מעולם לא הודגמו באופן הדיר בניסויים מבוקרים היטבנגיפי האבולה פוגעים,‏ מלבד באדם,‏ גם בפרימטים אחרים:‏קופים וקופי-אדם — גורילות ושימפנזים.‏ לדידן של הגורילות,‏נגיפי האבולה הם סכנה קיומית ממש — כרבע מאוכלוסייתהגורילות מתו בעשור האחרון מפגיעת הנגיפים.‏השם אבולה ניתן למגפה ‏(ולנגיף הנפוץ יותר הגורם לה)‏מכיוון שהמגפה הטבעית המתועדת הראשונה פרצה באזורהנהר אבולה,‏ בצפון קונגו.‏הקדחת המדממת מתחילה,‏ לאחר תקופת דגירה של עד כ-‏‎21‎יום,‏ בתסמינים דמויי שפעת.‏ לאלה מתווספים תסמינים השוניםמחולה לחולה:‏ עייפות,‏ חום,‏ כאבי ראש,‏ גרון,‏ שרירים ובטן,‏הקאות,‏ שלשולים ופריחה.‏ אחר-כך מתפתחים שטפי דם פנימייםוחיצוניים והחולה מדמם מכל פתחי גופו ומת בתוך ימים אחדים.‏הנגיף מופרש בכל נוזלי הגוף ומועבר בקלות מאדם לאדם.‏ לאברור עדיין כיצד נדבק האדם הראשון בשרשרת — כנראה עקבמגע קרוב עם חיה נגועה.‏חולים ששרדו מחוסנים כנראה בפני הדבקה נוספת.‏ חוקריםמתכננים לבדוק,‏ אם נסיוב הדם של חולים שהבריאו יכול לשמשלטיפול בחולים.‏ø‰È¯ÂËÒȉ· ‚¯Â·¯ÓÏ Â‡ ‰Ï·‡Ï ˙ÂÈÂ„Ú ˘È ̇‰ÂÙÏ„¯ Èapple˜ÈÒ˜Ó‰ ‚ÂÏÂÈÓ„ÈÙ‡‰ ‰ÏÚ‰ ˙Âapple¯Á‡‰ ÌÈÈ˙apple˘·˙ÓÓ„Ó‰ ˙Á„˜‰ ‰ÈÙÏ˘ ¨‰¯Ú˘‰ ®Acuoa-Soto© ÂËÂÒ≠‰‡Â˜‡Â˜ÈÒ˜Ó· ÌȘˈ‡ ÈappleÂÈÏÈÓ ‰Ï˘˘ ¨®Cocoliztli© ȈÈϘ˜ ‰appleÂÎÓ‰ÏÚ ÍÓ˙ÒÓ ÂËÂÒ≠‰‡Â˜‡ ƉÏ·‡ ˙ÈÂÓ„ ‡È‰ ¨±∂≠‰ ‰‡Ó·ÏÊapple Ì„¢ ∫„¯ÙÒ ÍÏÓ Èapple˘‰ ‰ÙÈÏÈÙ Ï˘ ‡ÙÂ¯Ï ÒÁÂÈÓ‰ ËÂËȈ˙¯ÊÚ·˘ ÔÎ˙ÈÈ Æ¢‰Ù‰Ó Ì¯Ê Û‡ ÌȯÁ‡ Ìȯ˜Ó·Â ÌÈÈappleʇ‰Ó˙‡ ÔÂÁ·Ï ¯˘Ù‡˙È ®PCR≠‰ ˙ËÈ˘© ÌÈÈapple¯„ÂÓ ÌÈȯ˜ÁÓ ÌÈÏΉÊÈÏapple‡ ∫˙ÂÈÊappleÂÙÂÏÙ‰ ˙ÂÓÁÏÓ‰ È·‚Ï ‰¯˜ ÍÎ Æ˙‡Ê‰ ‰¯Ú˘‰‰‰appleÂ˙‡· ¯ÙÁapple˘ ‰Ù˜˙ ‰˙Â‡Ó ÌÈÁ‡ ¯·˜Ó ÌÈÈappleÈ˘ Ï˘ ˙ÈËapple‚‰˙ȉ ‰¯ÈÙÒ‰ ÈappleÙÏ ¥≥∞ ˙apple˘· Ì˘ ‰ˆ¯Ù˘ ‰Ù‚Ó‰˘ ¨‰˙‡¯‰■ ÆÌÈ·Â˙η ¯Â‡È˙‰ ÈÙ ÏÚ Â·˘Á˘ ÈÙÎ ¯·„ ‡Ï ¨ÒÂÙÈËÂÏÈÙ‰ ÈÙÈ‚appleÌ˘‰ Æ˙ÈappleÈËÏ· ¢˙ÚÏÂ˙¢ ‡È‰ ¢ÂÏÈÙ¢ ªFiloviridae© ÂÏÈÙ‰ ÈÙÈ‚appleÙ˜Ò¯˜ÈÓÏ „Ú·Ó ˙ȇ¯apple ‡È‰˘ ÈÙÎ Ì˙¯Âˆ Ï˘· ÌÈÙÈ‚appleÏ Ô˙ÈappleÆ˙ÈÏÈÏ‚ ˙ÈÒÙ˜ ÈÏÚ· RNA ÈÙÈ‚apple ˙ˆÂ·˜ ̉ ®ÌÈapple¯˘χȯ˜ ‡Â‰Â „Á‡ ÔÊ ÂÏ˘ ¨®Marburg© ‚¯Â·¯Ó ∫ÌÈ‚ÂÒ Èapple˘ ‰ˆÂ·˜·¨®Ebola© ‰Ï·‡Â ª‰apple¢‡¯Ï ‰Ï‚˙‰ ‰·˘ ‰ÈappleÓ¯‚· ¯ÈÚ‰ Ì˘ ÏÚ‡ˆÓapple ·˘ ̘Ӊ Ì˘ ÏÚ ÌÈȯ˜ ̉ Ì‚˘ ¨ÌÈappleÊ ‰Ú·¯‡ ÂÏ˘E.© ·‰apple˘‰ ÛÂÁ ¨®E. Sudan© Ô„ÂÒ ¨®E. Zaire© ¯È‡Ê ∫‰apple¢‡¯ÏÆ®˙ȯ·‰≠˙ˆ¯‡· ‰ÈappleÈß‚¯È· — E. Reston© ÔÂËү ®Ivory CoastÌ‰Ó ‰Ú·˘˘ ¨ÌÈapple·ÏÁ ‰appleÂÓ˘ „„Â˜Ó ÌÈÙÈ‚apple‰ Ï˘ ÌÂapple‚‰Ô·ÏÁ ‡Â‰ ÈappleÈÓ˘‰Â ®ÛÈ‚apple‰ ˙ÈÒÙ˜ ˙‡ ÌÈ·Èίө ÌÈÈapple·ÓÔÒ·Ӊ ‡˙· ¯ˆÂÈÓ‰ ¨‰Ê Ô·ÏÁ˘ ÌÈ¯Ú˘Ó ÆÌÈÓ· ÒÈÒÓ È¯ÎÂÒ¨ÔÂÒÈÁ‰ ˙ίÚÓ ÈÂÎÈ„· ·¯ÂÚÓ ¨ÂÎÂ˙Ï ÛÈ‚apple‰ ˙ÒÈappleÎ ¯Á‡Ï „ÈÓ■ ÆÌÈapple·Ï‰ Ì„‰ ȇ˙ ˙ÂÓÎ ˙˙ÁÙ‰ È„È≠ÏÚ ‰‡¯apple΂¯Â·¯Ó ÛÈ‚appleההתפרצות המתועדת הראשונה של נגיף מרבורג היתהב-‏‎1967‎‏,‏ אז פרצה מגפת קדחת מדממת במעבדות מחקרבמרבורג ובפרנקפורט שבגרמניה ובבלגרד שבסרביה ‏(אזיוגוסלביה).‏ כל 31 החולים היו עובדי מעבדה שבאו במגע עםגונונים ירוקים aethiops) (Cercopithecus שיובאו מאוגנדה.‏הקופים עצמם לא הראו סימני מחלה.‏ב-‏‎1980‎ וב-‏‎1987‎ חלו ומתו בקניה שני תיירים אירופיםשנדבקו בנגיף.‏ בין 1998 ל-‏‎2000‎ היתה סדרת התפרצויותברפובליקה הדמוקרטית של קונגו;‏ 154 אנשים חלו,‏ 128 מהםמתו.‏ המגפה המתועדת האחרונה עד כה התרחשה במחוז Uigeבאנגולה ב-‏‎2004‎‏.‏ דווח על 374 חולים,‏ ש-‏‎329‎ מהם מתו.‏ השנה,‏באוגוסט 2007, דווח מאוגנדה על כמה מקרי מחלה של כורים.‏073‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑072‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑

ÈappleÈÓÈapple· χ¯˘È ˇ ˙È˙·ÏÓ ‰appleÈ·∑טלפתיה,‏ ראיית הנולד ושאר יכולות על–חושיות:‏ למרות מחקרים רבים בתחום זה,‏ יכולות כאלו מעולם לא הודגמו באופן הדיר בניסויים מבוקרים היטבøÌÈÈ˙Ù˘ ˙‡È¯˜ Íȯˆ ÈÓבסרט ”2001 אודיסיאה בחלל“‏ יש סצנה שבה האסטרונאוטיםחושדים כי המחשב ,HAL השולט בספינה,‏ מסכן את חייהם.‏המחשב יכול לראות ולשמוע אותם כמעט בכל מקום בספינה,‏ אךהם מוצאים מקום שבו רק המצלמות פועלות,‏ ושם מדברים עלהמצב.‏ הם אינם יודעים כי המצלמות מאפשרות למחשב לקרוא אתשפתיהם.‏ זמן קצר אחר-כך נהרג אחד האסטרונאוטים בתאונהמצמררת,‏ והאסטרונאוט האחר נאלץ לפרק את HAL כדי לשרוד.‏האפשרות של שימוש בטכנולוגיה זו כדי להילחם בפשע.‏ קורהשבידי המשטרה צילומים ממרחק של חשודים,‏ שבהם אי-אפשרלשמוע מה נאמר.‏ המשטרה נעזרת לעתים במומחים לקריאתשפתיים,‏ אך פרקליטי הגנה הצליחו בכמה מקרים להטיל ספקביכולותיהם של המומחים ולהמעיט במשקל עדויותיהם.‏ משרדהפנים מקווה כי טכנולוגיית קריאת-שפתיים תהיה אמינה יותרותיתפש כאובייקטיבית יותר,‏ וכך תעלה את מספר ההרשעותותרחיק את הפושעים מהאזרחים שומרי החוק.‏ מובן שקל לתארגם תסריטים מאיימים המאפשרים לממשלות להקשיב לשיחותבכל מקום,‏ באמצעות המצלמות המכסות כבר כיום שטחיםציבוריים נרחבים ‏(וראו:‏ ישראל בנימיני,‏ ‏”האח הגדול מזההאותך“,‏ ‏”גליליאו“‏ 108).קריאת שפתיים עשויה לשמש לא רק לצורך גילוי סודות ומלחמהבפשע.‏ למעשה,‏ כולנו קוראי שפתיים במידה רבה,‏ כפי שמוכיחאפקט מקגורק McGurk) — קישור להדגמה בסוף הטור).‏ האפקטמופיע כאשר צופים בווידיאו שבו אדם משמיע הברות מסוימות,‏אבל על הפסקול של הווידיאו ‏”מודבק“‏ הצליל של הברות אחרות.‏לצופים נדמה כאילו הושמע צליל שלישי,‏ שהוא באמצע:‏ למשל,‏כאשר ההברה המצולמת היא ‏”גָה“‏ וההברה המושמעת היא ‏”בָה“‘,‏אנו נוטים לשמוע ‏”דָה“.‏ יש אשליות שנעלמות לאחר שהאפקטהוסבר,‏ אך אפקט מקגורק נשאר גם לאחר שצופים בווידיאופעמים אחדות,‏ תוך שמיעה בלבד וראייה בלבד:‏ ברגע שנחזורלהסתכל ולהקשיב,‏ ההברה תחזור להישמע ‏”דָה“.‏ מובן שרובנומודעים לחשיבות של קריאת שפתיים גם בלי טריקים של עריכתוידיאו:‏ הנטייה להסתכל בפניו של האדם שאיתו אנו מדבריםאינה נובעת רק מנימוס,‏ והיא מתחזקת כאשר קשה יותר לשמוע— לדוגמה,‏ בחדר רועש,‏ או אצל אנשים ששמיעתם חלשה.‏אפשר לחשוב,‏ אם כן,‏ על שימושים של קריאת שפתייםממוחשבת בסיטואציות שבהן הבנת דיבור ממוחשבת אינהמספיקה,‏ כמו למשל במקומות רועשים.‏ הטכנולוגיה של שליטהעל מחשב באמצעות דיבור כבר קיימת,‏ ואפילו כלולה במערכותהפעלה למחשבים אישיים.‏ אף על פי כן,‏ היא לא זכתה לשימושנרחב — אולי מפני שהיא רגישה לרעשים,‏ ואולי מפני שאנשיםאחרים רגישים לרעשים ששימוש כזה עשוי ליצור.‏ גם ה“חיוגהקולי“‏ הקיים כיום בטלפונים ניידים רבים אינו פופולרי,‏ אולימאותן סיבות.‏ אם כך,‏ אולי ‏”דיבור שקט“‏ ‏(הנעת שפתיים בלאהשמעת צלילים)‏ יוכל להיות מובן באמצעות מצלמה המחוברתלמחשב או לטלפון.‏ קריאת שפתיים יכולה גם לשמש,‏ בדומה למצבאצל אנשים רבים,‏ ככלי תומך במנגנון העיקרי של זיהוי דיבור,‏ כפישהציעה ב-‏‎2003‎ חברת אינטל ‏(קישור בסוף הטור).‏¯Â·È„ ˙apple·‰בטור זה הוזכרה בעבר ‏(“והעם רואים את הקולות“,‏ ‏”גליליאו“‏92) תוכנה של חברת Synface ‏(קישור להדגמה בסוף הטור)‏המיועדת לכבדי שמיעה המדברים בטלפון,‏ ומציגה להם דמותוירטואלית ששפתיה נעות בהתאם לצלילים שנקלטו.‏ בשנת2004 נערך ניסוי בטכנולוגיה זו,‏ ונמצא כי השילוב של שמיעהבטלפון עם צפייה בתנועות השפתיים של הדמות הווירטואליתעזר ל-‏‎84%‎ מהמשתתפים כבדי השמיעה לנהל שיחות בטלפוןבצורה תקינה.‏בניגוד ל-‏Synface‏,‏ הדגש בפרויקט האנגלי הוא על הבנתהדיבור.‏ Synface ‏”מזיזה“‏ את שפתי הפנים המוצגות על המסךבצורה המתאימה להברות הנשמעות,‏ בלא שהדבר ידרוש זיהוימדויק של אותן הברות ובלא כל ניסיון לזהות את המילההנאמרת.‏ בצורה זו מטילה Synface את המאמץ העיקרי עלבינתו הטבעית של המאזין.‏ לעומת זאת,‏ מטרת הפרויקטהאנגלי היא ליצור העתק טקסט של השיחה שנקלטה במצלמה,‏ובלא עזרת פענוח אנושי — אתגר גדול בהרבה.‏מדוע זהו אתגר גדול?‏ לכאורה,‏ אם ידועה לנו סדרת ההגאיםשהשמיע הדובר,‏ כל שעלינו לעשות הוא לחבר אותם למילים— משימה שעשויה להיראות כקלה במבט ראשון.‏ למעשהאין הדבר כך.‏ נזכיר רק כמה מהסיבות:‏ ראשית,‏ צפוי שוני רבבקידוד המילים לתנועות שפתיים אצל הדובר ‏(שוני הנובעממבטאים שונים,‏ מהרגלי דיבור או פשוט מדיבור מהיר — ידועכי הצליל ותנועות השפתיים המשמשים לביטוי הברה כלשהיתלויים בהברות המבוטאות לפני ואחרי אותה הברה).‏ צפויותגם שגיאות הנובעות מאיכות צילום מוגבלת ומפענוח הצילום.‏כתוצאה מכך,‏ ההברות המפוענחות יהיו לעתים קרובות שונותמההברות שהדובר התכוון לבטא.‏ שנית,‏ בדיבור נורמלי איןהפסקה בין מילים,‏ ובלי זיהוי ההתחלה והסיום של כל מילהיש יותר מדי אפשרויות לפענח כל רצף של הברות ‏(כאילו היינומדפיסים מאמר זה בלא שימוש ברווחים ובלא אותיות סופיות).‏כדי לפענח את המילים,‏ יש צורך בשילוב בו-זמני של כמה רמותשל חשיבה ופענוח,‏ הכוללות בין השאר הבנה של הקשר השיחהוהמילים שסביר שייאמרו בה.‏ כדי להשתכנע בכך,‏ די לדמייןהקראה של רצף מילים אקראיות מהמילון,‏ ובחינת מידתההצלחה של קוראי שפתיים מומחים בפענוח הטקסט:‏ אפילובתנאים הטובים ביותר,‏ יופיעו טעויות רבות בהכתבה כזו.‏טעויות רבות אפילו יותר יופיעו אם יבוטאו הברות אקראיותשאינן מצטרפות למילים כלשהן.‏קריאת שפתיים קשה יותר מאשר פענוח דיבור קולי:‏GettyImages / ˜apple·ß‚Óȇ¨ÌÈÈ˙Ù˘· ÍÏ ‰‡Â¯Ï˜‰ ˙‡ ‰‡Â¯האם מחשב קורא-שפתיים עשוי באמת להוות איום?‏ מסתברשלפחות עבור אנשים מסוימים,‏ התשובה חיובית.‏ באנגליה,‏ענף הפיתוח המדעי של משרד הפנים החל בתכנית מחקר שלשלוש שנים יחד עם אוניברסיטת מזרח אנגליה Anglia) (Eastועם אוניברסיטת סוריי ,(Surrey) שמטרתו לפתח מכונותהיכולות להמיר בצורה אוטומטית צילומי וידיאו של אנשיםמדברים לטקסט המכיל את המילים שנאמרו ‏(קישור בסוףהכתבה).‏ מטרת משרד הפנים בשיתוף פעולה זה היא לבחון את075074‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑‡ÈÏÈÏ‚ÈÏÂÈ≤∞∞∑¯·Óˆ„≤∞∞∑

˙È˙·ÏÓ ‰appleÈ·ÁÂ˙ÈÙ· ClickSoftware ˙¯·Á· „·ÂÚ ÈappleÈÓÈapple· χ¯˘ÈÆ˙ÂÓ„˜˙Ó ‰ÈˆÊÈÓÈËÙ‡ ˙ÂËÈ˘הטור),‏ שממנו נלקח האיור המלווה טור זה,‏ שבו נראהמעקב אחר מצב הראש והפה כל עוד הפנים מוטות בזוויתשל 30 מעלות לכל היותר יחסית למצלמה.‏כאשר מתמודדים עם תנאי צילום שאינם אידיאליים,‏נדרשים כמה שלבי עיבוד עוד בטרם ניגשים לפענוחתנועות השפתיים:‏ יש לזהות היכן נמצאים אנשים בתמונה,‏לזהות את מיקום הראש,‏ להתמקד באזור השפתיים,‏לעקוב אחר תנועות הראש תוך כדי דיבור,‏ לזהות ככלהאפשר את השפעתם של צללים ועצמים מסתירים,‏ ולעבדאת התמונה בצורה המנטרלת ככל האפשר את כל התנועות‏(פרט לתנועות השפתיים עצמן)‏ ושינויי התאורה.‏ מידע זהיועבר לתהליך של זיהוי ההברות שמבטא הדובר.‏ תהליכיםכאלה,‏ כפי שכבר תואר,‏ הם הסתברותיים,‏ כך שלכל תנועהישויכו כמה ‏”ניחושים“‏ אפשריים לגבי ההברה שבוטאהבה,‏ ולכל ניחוש תשויך הסתברות.‏ השלב הבא הואניסיון להרכיב ניחושים אלה לפענוח עקיב של כל המילההנאמרת — מה שדורש גם יצירת השערות עקיבוֹת לגביהנקודות בזמן שבהן מסתיימת מילה אחת ומתחילה מילהחדשה.‏ השערות אלו,‏ בתורן,‏ יכולות להנחות את תהליךהפענוח של ההברות הבאות או להביא לשינוי הערכתההסתברות עבור הברות שכבר פוענחו.‏ זהו כמובן השילובהקלאסי של ‏”מלמטה למעלה“‏ ו“מלמעלה למטה“‏top-down) (bottom-up, הידוע גם מפסיכולוגיה קוגניטיבית,‏מחקר המוח וגם מתחומים אחרים בבינה מלאכותית.‏אחד המשאבים שיעזרו למפתחים הוא הידע הרב שכברנצבר על פענוח דיבור:‏ גם שם קיים התהליך של זיהויהסתברותי של הברות ‏(ליתר דיוק,‏ זיהוי פונמות:‏ פונמההיא יחידה בסיסית של הגייה שעשויה להבדיל בין מילים,‏כלומר החלפה של פונמה אחת באחרת הופכת מילה אחתלמילה שונה)‏ ויצירת פענוחים עקיבים על-ידי שימושבמילון של מילים קיימות ושכיחותן.‏מעֵבר לשימושים המשטרתיים,‏ שאפשר לראות בהםתרומה לשיפור חייו של האזרח הישר אך גם איום עלפרטיותו,‏ מה עוד ייעשה אפשרי — לטוב ולרע — אם תעמודלרשותנו תוכנה היכולה לקרוא שפתיים?‏ היסטוריוניםיוכלו לנצל זאת כדי לסרוק מאגרים של סרטים אילמים,‏ובמיוחד ‏”סרטים ביתיים“‏ שצולמו בין 1920 ל-‏‎1970‎‏,‏שרובם לא כללו הקלטת צלילים ‏(לאחרונה דווח על קריאתשפתיים ממוחשבת של סרטים שבהם צולם היטלר באחוזתובהרי האלפים בזמן מלחמת העולם השנייה;‏ התוכנה מצאהבין השאר קטע שבו היטלר מביע תיעוב כלפי הרמן גרינג).‏אנשי שיווק ינסו לזהות מגמות ודעות לפי צילומי וידיאוממצלמות שיוצבו באתרים הומי אדם.‏ עיתונאים ינסו לגלותמה באמת אומרים פוליטיקאים כאשר המיקרופון סגור‏(זכורות התבטאויות שנקלטו במיקרופונים שלא בכוונתהדוברים,‏ אצל פוליטיקאים ישראלים ואחרים),‏ ו“פפראצי“‏ימצאו דרך חדשה לפלוש לפרטיותם של ידוענים.‏ עם כלאלה,‏ כאמור בראשית הטור,‏ ייפתחו ערוצים חדשים לתיווךבין אדם לאדם ובין אדם לבין ציוד מחשוב ותקשורת.■‏ÌÈ¯Â˘È˜הכרזה על הפרויקט האנגלי לקריאת שפתיים ממוחשבת:‏http://www.sciencedaily.com/releases/2007/02/070221101332.htmהסבר והדגמה של אפקט מקגורק:‏http://www.hackszine.com/blog/archive/2007/02/hear_with_your_eyes_the_mcgurk.htmlתוכנה של אינטל לקריאת שפתיים כעזר להבנת דיבור:‏http://news.zdnet.co.uk/software/0,1000000121,2134021,00.htmהדגמה של תוכנת :Synfacehttp://www.synface.com/demoמאמר של לוֹי ושותפיו על זיהוי תנועות תלת-ממדיותשל ראש ושפתיים:‏http://www.nada.kth.se/~gareth/homepage/local_site/papers/acra2000.pdf∑לדוגמה,‏ ברוב המבטאים באנגלית,‏ תנועות השפתיים במשפטhope” “where there’s life there’s זהות לתנועות השפתייםבמשפט soap” .“where’s the lavender כדי לבחור ביןהאפשרויות נדרשת הבנה עמוקה של המצבים שבהם עשוילהיאמר כל משפט.‏ יכולותיהן של מערכות הבינה המלאכותיתשל היום עדיין רחוקות מהבנה זו,‏ אף שלעתים אפשר להחליףאותה בכלים סטטיסטיים והסתברותיים מתקדמים ‏(ראו‏”הכומר והבינה ההסתברותית“,‏ ‏”גליליאו“‏ 69), המסייעיםלבחור את הפענוח הנכון לפי שכיחות כל אחת מהמיליםבנפרד,‏ שכיחותם של צירופי מילים,‏ והסיכוי שמילים אוצירופים יופיעו בסיטואציות מסוימות.‏ לדוגמה,‏ השאלהעל סבון הלוונדר מתאימה לשיחה בחנות תמרוקים יותרמאשר לשיחה בתחנת אוטובוס,‏ במיוחד אם לא הוזכר סבוןבמשפטים אחרים באותה שיחה.‏ לכן,‏ פענוח זה עבור השיחהבתחנת האוטובוס הוא אפשרי,‏ אך יקבל הערכת הסתברותקטנה יותר.‏ בסופו של דבר יוצגו חלק מה“התלבטויות“‏ שלהתוכנה לאדם הקורא את תרשים השיחה,‏ כך שגם כאן אנומטילים חלק מהמאמץ על בינה טבעית.‏ בכך אין הדבר שונהמעבודתם של מפענחי הקלטות,‏ שאמנם ניחנו בבינה טבעית,‏אך לעתים קרובות אינם מכירים מספיק את ההקשר שלהשיחה ואת הידע וההנחות המשותפות למשוחחים.‏ לכן הםנאלצים לפעמים להציג כמה אפשרויות לגבי המילה שנאמרה,‏גם כאשר המשוחחים עצמם,‏ או אדם המתמצא יותר ברקעלאותה שיחה,‏ אינם מתקשים כלל בזיהוי אותה מילה.‏®ø© ˙ÂÈÂappleӄʉ Ìȯ‚˙‡בעבר כבר הוצגו תוכנות לקריאת שפתיים,‏ אך רובן דרשותנאי סביבה ומצבי צילום אידאליים,‏ כמו תאורה מתאימהוהפניית הפנים ישירות אל המצלמה.‏ הפרויקט האנגלישאפתני הרבה יותר,‏ מכיוון שהוא חייב להימנע ממגבלות אלוכדי להשיג את מטרותיו.‏ בצורה המשקפת את רמת האתגרשהוא ניצב בפניו,‏ מגדיר ד“ר ריצ‘רד הארווי ,(Harvey) מנהלהפרויקט,‏ את המחקר כ“ניסיוני מאוד“.‏ עם זאת,‏ הארווי יוכללהיעזר בעבודות רבות שנעשו בתחום זה,‏ כמו למשל המאמר‏”מעקב-ראש תלת-ממדי עבור מערכת קריאת שפתייםממוחשבת“,‏ של גארת לוֹי (Loy) ושותפיו ‏(קישור בסוף¨˘‡¯‰ ÔÂÂÈΠ̘ÈÓ È‰ÈÊ ˙‡ ‰˘ÈÁÓÓ‰ ÂÈÙ˙¢ ÈÂÏ Ï˘ ¯Ó‡Ó‰Ó ‰appleÂÓ˙˙‡ ˙¯Ȅ‚Ó‰ ˙„˜apple‰ ¨Û‡‰Â ÌÈÈappleÈÚ‰ ˙ˆ˜© ¢˙ÂÒÁÈÈ˙‰ ˙„˜apple¢ ȉÈÊ˙‡Ë·Ӊ ‰ÓappleÂÙ‰ ˙˜Ò‰Â ¨®‰Ù‰ ·Á¯ ‰·Â‚077076‡ÈÏÈς‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑¯·Óˆ„≤∞∞∑

ıȷ˜¯·–ÔÂ˘È„ ÌÈ¯Ó ˇ ˘Ùappleלסטודנטים בעלי פוטנציאל מנהיגות בתחומיםהריאליים.‏ בסרט נראתה קבוצה שמנתה 150 איש.‏למחצית מן המשתתפים הוקרן סרט שבו היחס המספריבין גברים לנשים היה שווה,‏ ואילו לשאר המשתתפיםהוקרן סרט שבו מספר הגברים היה גדול פי שלושהממספר הנשים.‏בזמן שהמשתתפים צפו בסרט,‏ נמדדו כמה מדדיםפיזיולוגיים בגופם,‏ דוגמת קצב הלב ומוליכות העור,‏שכולם עשויים להעיד על עוררות או התרגשות.‏ עם סיוםהצפייה בסרט נבחן זיכרונם של המשתתפים לפרטיםשונים המוזכרים בו ‏(כגון מהן דרישות הקבלה לכנס ומההפעילויות המוצעות בו).‏ לאחר מכן דיווחו המשתתפיםעל מידת הרצון שלהם להשתתף בכנס כזה,‏ ועל המידהשבה יחושו מעורבות ושייכות לכנס.‏אחר-כך הוכנסו המשתתפים לחדר אחר,‏ והתבקשולשלוף מזיכרונם כמה שיותר פרטים על חדר ההקרנה שבוצפו בסרט.‏ החוקרים ‏”שתלו“‏ בחדר ההקרנה פריטים שוניםהקשורים למקצועות ריאליים,‏ כמו דיוקן של איינשטיין,‏פוסטר של הטבלה המחזורית ועותקים של כתבי-העתScience ו-‏Nature‏.‏ מספר הפריטים שהמשתתפים הצליחולהיזכר בהם שימש מדד למידת ערנותם לסביבה הפיזית.‏מניתוח תוצאות המחקר עולה,‏ כי היחס המספרי ביןגברים לבין נשים בסרטון שהוצג השפיע על מידת האיוםעל הזהות החברתית של נשים,‏ אך לא של גברים.‏ראשית,‏ המידה שבה זכרו המשתתפים פרטים מןהסרט,‏ וכן פריטים מחדר הניסוי,‏ שימשה מדד למידתהערנות שלהם למאפיינים בסביבתם.‏ אם המאפייןהסביבתי של עדיפות מספרית לגברים על פני נשים אכןהצליח לעורר בנשים ‏(אך לא בגברים)‏ איום על הזהותהחברתית,‏ יש לצפות שקבוצת הנשים שצפתה בסרטהמתאר יחס מספרי לא-שווה בין גברים לנשים תפגיןרמות גבוהות יותר של זיכרון ‏(קרי,‏ ערנות קוגניטיבית)‏מאשר נשים שצפו בסרט המתאר יחס מספרי שווה,‏ויותר מגברים שצפו בשני הסרטים.‏ ואמנם כך נמצא.‏שנית,‏ בקרב נשים שצפו בסרט המתאר יחס מספרי לא-‏שווה לטובת גברים נמדדו תגובות פיזיולוגיות של קצבלב גבוה יותר ומוליכות גבוהה יותר של העור בהשוואהלנשים שצפו בסרט המתאר יחס מספרי שווה בין נשיםלבין גברים,‏ ובהשוואה לגברים שצפו בשני הסרטים.‏שלישית,‏ קבוצת הנשים שצפתה בסרט המתאר ייצוגמספרי גבוה יותר של גברים דיווחה על רצון מועט יותרלהשתתף בכנס עתידי,‏ ועל מידת מעורבות נמוכה יותרבכנס כזה.‏ מעניין לציין כי הן נשים והן גברים דיווחועל רצון רב יותר להשתתף בכנס שבו יהיה ייצוג שווהלגברים ולנשים.‏ החוקרים סבורים כי הסיבה לכך נובעתממניעים שונים בקרב נשים ובקרב גברים.‏ בעוד שנשיםעשויות לחוש שהזהות החברתית שלהן מוגנת יותר בכנסשמשתתפות בו יותר נשים,‏ גברים נמשכו לנוכחות הלא-‏אופיינית של נשים בכנס.‏לסיום,‏ ראוי להדגיש כי להשתתפות במחקר נבחרונשים ‏(וגברים)‏ בעלי יכולת,‏ עניין ומעורבות גבוהיםבתחומים הריאליים.‏ אף על פי כן,‏ הסתמכו הנשיםעל הרמז המצבי של יחס מספרי בין נשים לבין גבריםבסיטואציה הנתונה כדי לאמוד ‏(גם אם באופן לא-‏מודע)‏ את מידת האיום על זהותן החברתית.‏ לכןתוצאות המחקר מאלפות במיוחד ומצביעות על התפקידהחשוב שיש לסביבה בעיצוב האיום על הזהות החברתיתשחשות נשים,‏ גם כשהן מזדהות עם התחומים הריאלייםומצליחות בהם.‏ ■˙ˆÚÂÈ ˙È‚ÂÏÂÎÈÒÙ ‡È‰ ıȷ˜¯·–ÔÂ˘È„ ÌÈ¯Ó ¯¢„Æ˙ȘÂÂÈ˘Â ˙Èapple‚¯‡ÌÈ˘apple ÏÚ ‰·È·Ò‰ ˙ÚÙ˘‰ÌÈÈχȯ ˙ÂÚˆ˜Ó·כולנו שייכים לכמה קבוצות חברתיות,‏ ולפיכך לכל אחדמאיתנו יש כמה זהויות חברתיות identities) .(social מגדר,‏מוצא והשתייכות דתית או פוליטית הן דוגמאות לזהויותהחברתיות שאנו נושאים עמנו לכל מקום.‏ ואולם,‏ לא בכלסיטואציה חברתית מושם דגש שווה על כל אחת מהזהויותהללו,‏ והבולטת של כל אחת מהן תלויה גם ברמזים מצבייםהמצויים בסביבה.‏ למשל,‏ הזהות המגדרית של ליאת תבלוטהרבה יותר כאשר היא האשה היחידה בחדר,‏ לעומת מצבשבו נמצא בחדר מספר שווה של נשים ושל גברים.‏‏”איום על הזהות החברתית“‏ threat) (social identityהוא איום שאנשים חווים כאשר הם סבורים שבמצב מסויםיתייחסו אליהם בהערכה פחותה או באופן שלילי אך ורקבגלל זהותם החברתית.‏ מה גורם לאנשים להיות רגישיםלאיום על זהותם החברתית?‏ מחקרים הצביעו על גורמיםכמו ביטחון עצמי נמוך,‏ ציפיות נמוכות,‏ יכולת התמדה נמוכהאו חרדה.‏ כל הגורמים הללו מקורם בתכונות או בנטיותשל הפרט היחיד.‏ כעת מראים מרי מרפי ,(Murphy) קלודסטיל (Steele) וג‘יימס גרוס ,(Gross) במאמר המתפרסםבכתב-העת ,Psychological Science כי גם אנשים בעליביטחון עצמי גבוה וביצועים מוכחים עלולים לחוש איום עלזהותם החברתית אפילו במצבים שבהם ישנם בסביבה רקאיומים מרומזים.‏ דוגמה לאיום מרומז על רקע רכיב המגדרבזהות החברתית של נשים עשוי להיות היחס המספרי ביןגברים לנשים,‏ כך שאשה עלולה לחוש איום על זהותההחברתית כאשר בישיבת עבודה משתתפים פי שלושהגברים מאשר נשים,‏ לעומת מצב שבו משתתפים בישיבהמספר שווה של נשים ושל גברים.‏ לדעת מרפי ועמיתיה,‏אנשים עלולים לחוש איום על זהותם החברתית רקמעצם קיומו של הרמז המצבי ‏(כלומר,‏ מאפיין מסוים שלהסביבה),‏ גם אם אין במצב הנתון כל עדות לדעות קדומותאו לאפליה.‏קבוצה המתמודדת עם דעות קדומות וסטריאוטיפיםהיא קבוצת הנשים הפעילות בתחומים הריאליים.‏ הייצוגהנמוך של נשים בתחומים אלה הוא בעיה חברתיתשגורמים רבים מנסים להתמודד עמה,‏ ובהם פסיכולוגים,‏ראשי אוניברסיטאות והתקשורת.‏ מה יכול להיות ההסברלייצוג הנמוך של נשים בתחומים אלה?‏ לפני כשנתייםהופנו אל נשיא לשעבר של אוניברסיטת הרווארד חִציביקורת נזעמים,‏ כאשר טען כי לנשים אין אותה יכולת‏”טבעית“‏ או ‏”פנימית“‏ בתחומים אלה כמו לגברים.‏ מענייןלציין כי הוא אינו היחיד הסבור כך,‏ וישנם חוקרים במדעיהחברה התומכים בהסברים ביולוגיים להבדלים ביכולות אובהישגים בין גברים ונשים.‏ כיוון אחר של הסברים לייצוגןהנמוך של נשים בתחומים הריאליים הוא חברתי.‏ המצדדיםבהסברים אלה מצביעים על תהליכי חינוך וחִברת שוניםלבנים ולבנות כבר מגיל אפס;‏ על סטריאוטיפים מובניםבחברה,‏ או על קיומם של מודלים מועטים לחיקוי של נשיםשהצליחו לשלב הצלחה הן בתחומים הריאליים והן בתחומיחיים אחרים.‏ ולבסוף,‏ קו שונה של הסברים מתמקד בנשיםעצמן,‏ ומציע הסברים כמו ביטחון עצמי נמוך ומחשבותוציפיות שליליות ביחס להצלחה כהסבר לייצוגן הנמוךבתחומים הריאליים.‏במחקר הנוכחי טוענים מרפי ועמיתיה,‏ כי במכלולההסברים שהועלו עד כה לא ניתן דגש ראוי לתפקידםהחשוב של מאפיינים שונים בסביבה ולהשפעתם על מידתהאיום שיחושו נשים — גם מוכשרות ובטוחות בעצמן — עלזהותן החברתית.‏ מרפי ועמיתיה מעלים את האפשרותשמאפיין סביבתי — הלא הוא היחס המספרי הנמוך שלנשים לעומת גברים בתחומים הריאליים — עשוי להוותאיום על הזהות החברתית של נשים רבות,‏ ולגרום להןבסופו של דבר לנטוש תחומים אלה.‏כדי לבחון השערה זו נערך ניסוי,‏ שהשתתפו בו סטודנטיםהמתמחים במקצועות הריאליים לקראת סוף לימודיהתואר הראשון באוניברסיטת סטנפורד.‏ כל משתתפיהמחקר דיווחו ‏(בתשאול מקדים)‏ על רמה גבוהה של ענייןבמקצועות הריאליים,‏ על הצלחה בהם ועל רמה גבוהה שלהזדהות עם התחום.‏למשתתפי המחקר הוקרן סרט פרסומת לכנס עתידי079‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑078‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑

Ú„Ó ‰˜ÈËÓ˙Ó ÈÚ¢ڢ ˘‡¯ ˙ˆÈÙ˜‰„ÈÁȉ Ï˘ ˙·˙Î˙‰· ‰˜ÈËÓ˙ÓÏ ÈÓ‡ÏappleÈ·‰ ‚ÂÁ‰ ˙‡ ÌÈ·˙ÂΠÌÈίÂÚ Ô¯Ï‡ ÏÎÈÓ ÈÒÂÈwww.weizmann.ac.il/young ÆÚ„ÓÏ ÔӈȠÔÂÎÓ Ï˘ Ú„Ó· ÌȯÈÚˆÏÈÂappleÓ· ‰˙ÎÊ ±±∞ ÔÂÈÏÈ‚· Ìȯ˙ÂÙ‰ ÔÈ·ÓÆÌÈ·˘‰ ˙ÂÓ¯Ó ¯˜Â¯ÂÒ ÌÚÂappleÈÁ‡ÈÂappleÓ Ï¯‚ÂÈ ‰appleÂÎapple Ìȯ˙ÂÙ‰ ÔÈ·¨¢ÈÓÏÂÚ ÚÒÓ¢ ˙Ú‰≠·˙ÎÏ∫„ÏÙ Ïȇ ÌÚ ÛÂ˙È˘· ˙¯ÈÈ˙ ÔÂÁ¯È¨ÌÈ˘apple‡ ¨ÌÈÙÂapple ¨˙ÂÚÒÓ ¨ÌÈÏÂÈËÆ„ÂÚ ÌÈÙÈË ¨Ìȯ‚˙‡ ¨˙ÂÈ·¯˙ÌÏÂÚ Âȇ¯Â˜ ÈappleÙ· Á˙ÂÙ ÔÂÁ¯È‰ÆÌÈÈËÂʘ‡ ˙ÂÁÂÁÈapple Ï˘ ÌÏ˘ÁÂÏ˘Ï ˘È ˙Âapple¯˙Ù‰ ˙‡¨¢Â‡ÈÏÈÏ‚ ˙ίÚӢϨ¯Â‡Ï ‰‡ˆÂ‰ SBC∏ ÏË ÚÙ˘ ßÁ¯∂∑∞±≥ ¨·È·‡–Ï˙shlomit@sbc.co.il ∫Ï Â‡‡˘Âapple‰ ˙¯Â˘· ÔÈȈÏÂÆ¢˘‡¯ ˙ˆÈÙ˜ ¯Â„ÓÏ¢ÆÔÂÙÏË ˙·Â˙Î ¨‡ÏÓ Ì˘ ÔÈÈˆÏ ‡apple˙Âχ˘‰Ó ˜ÏÁÏ ˙Âapple¯˙٠̂Ɖϯ‚‰· ÂÙ˙˙˘È „·Ï·∫„·Î‰ χ Ϙ‰Ó ¨ÔÏ‰Ï˘ ˙Âχ˘‰ Ô¯˙Ù· ÌÎÁÂÎ ˙‡ ˙ÂÒappleÏ Ì΢˜·apple Է‡˙Ó ÌÎÏ ˘È‚apple ¨ÌÈÈ˙appleÈ·Â˙Á‡ ‰„ÈÁÈ Ï˘ Úψ ͯ‡ ÈÏÚ· ˙ÂÚψ≠È¢ ÌÈ˘ÏÂ˘Ó Èapple˘ Ï˘ ¯˙ÂÈ· ‰·Âˉ ‰Êȯ‡‰ ˙‡ ÂÚȈ‰¯˙ÂÈ· ‰·Âˉ ‰Êȯ‡‰ ˙‡ ‡ˆÓ ø˘Ï¢Ӊ Ï˘ Úψ‰ ͯ‡ Â‰Ó Æ¯˙ÂÈ Ï„‚ ˙ÂÚψ≠‰Â¢ ˘ÏÂ˘Ó ÍÂ˙·Æ˙ÂÚψ≠È¢ ÌÈ˘ÏÂ˘Ó ‰Ú·¯‡Â ‰˘ÂÏ˘ ¯Â·Ú Ì‚˙Á‡ ‰„ÈÁÈ Ï˘ Úψ ͯ‡ ÏÚ· ˙ÂÚψ≠‰Â¢ ˘ÏÂ˘Ó Ï˘ ¯˙ÂÈ· ‰·Âˉ ‰Êȯ‡‰ ˙‡ ÂÚȈ‰øÚ·ȯ‰ Ï˘ Úψ‰ ͯ‡ Â‰Ó ÆÚ·ȯ ÍÂ˙·ø∂×∂×∂ τ‚· ‰Èȷ˜ ÍÂ˙· ±×≤×¥ τ‚· ˙·È˙ ®Á¯ ¯‡˘ÈÈ˘ ÈÏ·© ʯ‡Ï ¯˘Ù‡ ̇‰Æȯ˘Ù‡ È˙Ï· ¯·„‰˘ ÂÁÈΉ — ‡Ï ̇ ¨„ˆÈΠ‡¯‰ ¨ÔΠ̇∫¯Â˘È˜http://www.stetson.edu/~efriedma/packing.html ∫¢Íȯ‡ Ï˘ ‰Êȯ‡‰ ÊίӢω ÈËappleÂÓ ˙ÈÈÚ·Ï ˙·‚˙ÏÎ ˙‡ ÌÒ¯ÙÏ ÏÎÂapple ‡Ï Âapple¯ÚˆÏ Æω ÈËappleÂÓ ˙ÈÈÚ·Ï ÌÎÈ˙¯ډ ÌÎÈ˙Âapple¯˙Ù ˙‡ Ï·˜Ï „Â‡Ó ÂappleÁÓ˘Æ¯‚˙‡‰ ˙ÂÈÚ· ˘ÂÏ˘ ÏÎÏ ˙Âapple¯˙Ù ÚȈ‰ Ô‚≠˙Ó¯Ó ‚ÏÙ ÏÈȇ ÆÔÏÂÎ ˙‡ ‡Â¯˜Ï ÌÈÁÓ˘ ÂappleÁapple‡ ͇ ¨˙·‚˙‰¯‚˙‡Ï ‰·Â˘˙‰ ÆÂapple˙ÚÈ„È ·ËÈÓÏ ‰appleÂÎapple‰ ‰appleÂ˙Á˙‰ ‰¯Â˘‰ ˙‡ ‚Ȉapple ˜¯ ¨ÂÈ˙ÂappleÚË ÏÎ ˙‡ ԇΠ˯Ùapple ‡Ï˙ÈappleÂÎÓ ˙‡ ˙ÂÚË· ‰Ï‚Ó ‡Â‰ ̇ ˙ÂappleÂÏȉ ȯÂÁ‡Ó ¯˙˙ÒÓ ‰Ó Ú„ÂÈ Âappleȇ ‰ÁappleÓ‰ Ì‚ ·˘© Ô¢‡¯‰Æ‡Ï ‡ Â˙¯ÈÁ· ˙‡ ÛÈÏÁÓ Û˙˙˘Ó‰ ̇ ‰apple˘Ó ‡Ï ‰Ê ‰Ê‰ ·ˆÓ·˘ ‡È‰ ¨®„ÈÒÙÓ Û˙˙˘Ó‰ ¨Ò¯Ù‰ÌȯÁ˙Ó Èapple˘ ˘È ·˘ ‰¯˜Ó· Â˙¯ÈÁ· ˙‡ ÛÈÏÁ‰Ï Û˙˙˘ÓÏ È‡„Π̇ ˙Ú„Ï Âapple˘˜È· Èapple˘‰ ¯‚˙‡·¨‰‡Ë¯‚ ¯È˙Ò‰˘ ÔÂÏÈ ¯Á· ÌÈÙ˙˙˘Ó‰ „Á‡ ̇ ƯÁ‡ ÔÂÏÈ ¯Á· Û˙˙˘Ó ÏÎ Æ‰Ê ÏÂÓ ‰Ê ÌȘÁ˘Ó‰˙ÂappleÂÏÈ ¯Á· ÌÈÙ˙˙˘Ó‰ Èapple˘ ̇ ÆÛ˙˙˘Ó‰ ˙‡ ÏÒÂÙ ‰‡Ë¯‚‰ ˙‡ ‰Ï‚Ó ¨‰Ê ÔÂÏÈ ËÈÒÓ ‰ÁappleÓ‰ Èʇ¨ÌÈÙ˙˙˘Ó‰ „Á‡ Ï˘ ÔÂÏȉ ˙‡ ȇ¯˜‡ ÔÙ‡· ¯Á· ‰ÁappleÓ‰ Èʇ ¨‰‡Ë¯‚ ˙¯˙˙ÒÓ Ì‰È¯ÂÁ‡Ó˘‰·Â˘˙‰ ÆÂ˙¯ÈÁ· ˙‡ ÛÈÏÁ‰Ï ˙¯˘Ù‡‰ ˙apple˙Èapple Û˙˙˘ÓÏ ˙ÂappleÂÏÈ Èapple˘ ¯˙Âapple ˙ÚÎ ÆÂ˙‡ ÏÒÂÙ ËÈÒÓÆ˙ȯ˜Ӊ ‰¯ÈÁ·· ˜Â·„Ï ·ËÂÓ — ÚÈˆÓ ‚ÏÙ ÏÈȇ˘ ÈÙÎ ‡È‰∫ÌÈί„ È˙˘Ó ˙Á‡· ‰ÓÏÈ„‰ ·ˆÓÏ ÚÈ‚‰Ï ÏÂÎÈ Û˙˙˘Ó‰˘ ¨‡È‰ ‰·ÈÒ‰Æ˘ÈÏ˘ Ï˘ ÈÂÎÈÒ ≠ Ò¯Ù‰ ˙ÈappleÂÎÓ ˙¯˙˙ÒÓ ÂȯÂÁ‡Ó˘ ÔÂÏÈ· ‰ÏÈÁ˙ÎÏÓ ¯Á· Û˙˙˘Ó‰ ®‡©Ï˘ ÈÂÎÈÒ© ˙‡Ë¯‚ ˙¯˙˙ÒÓ Ì‰È¯ÂÁ‡Ó˘ ˙ÂappleÂÏÈ· ‰ÏÈÁ˙ÎÏÓ Â¯Á· ÌȯÁ˙Ó‰ Èapple˘ ®·©Æ˙È˘È˘ Ï˘ ÈÂÎÈÒ ÏΉ ÍÒ· ≠ ®ÈˆÁ Ï˘ ÈÂÎÈÒ© ÏÒÙapple Èapple˘‰ Û˙˙˘Ó‰ ¯Á·apple ȇ¯˜‡ ÔÙ‡·Â ®˘ÈÏ˘¯˘‡Ó ÌÈÈapple˘ ÈÙ Ô˘ ®˙Ï„ ¯Â·ÚÏ ÛÈ„Ú ‰·˘© ‰ÈÈapple˘‰ ˙¯˘Ù‡· ‰ÓÏÈ„‰ ·ˆÓÏ ÚÈ‚‰Ï ÈÂÎÈÒ‰˘ ÔÂÂÈÎÆ˙ȯ˜Ӊ ‰¯ÈÁ·· ˜Â·„Ï ·ËÂÓ˘ ¯Â¯· ¨‰apple¢‡¯‰ ˙¯˘Ù‡·ÆÒ¯Ù‰ ˙ÈappleÂÎÓ ˙¯˙˙ÒÓ Ì‰Ó „Á‡ ȯÂÁ‡Ó ÌÈ·¯ ˙ÂappleÂÏÈ ˘È ·˘ ‰¯˜Ó ‚ˆÂ‰ È˘ÈÏ˘‰ ¯‚˙‡·˙‡ ÛÈÏÁ‰Ï Û˙˙˘ÓÏ ¯˘Ù‡Ó ‰‡Ë¯‚ ˙¯˙˙ÒÓ ÂȯÂÁ‡Ó˘ ÔÂÏÈ ËÈÒÓ ‰ÁappleӉ ÔÂÏÈ ¯Á· Û˙˙˘Ó‰˜Á˘Ó‰ ͢Óapple ÍÎ ÆÂ˙¯ÈÁ· ˙‡ ˙Âapple˘Ï Û˙˙˘ÓÏ Ô˙Âapple ·Â˘Â ÛÒÂapple ÔÂÏÈ ËÈÒÓ ‰ÁappleÓ‰ ¨ÔÎÓ ¯Á‡Ï ÆÂ˙¯ÈÁ·¨˜Á˘Ó‰ È·Ï˘ Ïη ¯Á·˘ ȯ˜Ӊ ÔÂÏÈ· ˜Â·„Ï ‰¯Á˙ÓÏ ÛÈ„Ú ‰Ê‰ ‰¯˜Ó· Æ˙ÂappleÂÏÈ Èapple˘ Ìȯ˙Âapple˘ „ÚÆÂÈχ ¯Â·ÚÏ Ê‡Â ¨ÛÒÂapple „ÈÁÈ ÔÂÏÈ ¯˙ÂÂÈÈ˘ „Úω ÈËappleÂÓ ˙ÂÓÏÈ„ ÌÚ ÌÈ„„ÂÓ˙Ó‰ ÌÈ˘apple‡‰ ·Â¯ ¨˙È‚ÂÏÂÎÈÒÙ ‰appleÈÁ·Ó˘ ¨˙Ú„‰ ˙ÂÁÈ„·· ÔÈÈˆÓ ÏÈȇ‰È‰È ‡Ï ‰Ê ¯Â·Ú‡ Èapple‡ ̇ È΢ ∫Â˙„È„È ˙‡Ê ‰ÁÒÈapple˘ ÈÙÎ ¨˙ȯ˜Ӊ Ì˙¯ÈÁ·· ˜Â·„Ï „ÈÓ˙ ÂÙÈ„ÚÈÆÆÆ¢°·Ï‰ ˙‡ Ï· ‰Ê ‰Ó Èapple‡ ¨‰ÈÈapple˘‰ ˙Ï„·ÔÓÒ¯ÙÏ Ï„˙˘apple ¨ÌÎÈ˙¯‡‰Â ÌÎÈ˙¯ډ ¨ÌÎÈ˙·¢˙ ˙‡ ÂappleÈχ ÂÁÏ˘˙ ̇ „Â‡Ó ÁÓ˘apple ¨ÏÈ‚¯ÎÆÌȇ·‰ ˙ÂappleÂÈÏÈ‚·Clipart ∫˙ÂappleÂÓ˙ÌÂ˜Ó‰Ó ÌÈÚ·¯ ‰˘ÂÏ˘ ËÚÓÎ ÌÈÒÙÂ˙ ÌÈÊÂÙ˙‰ ˙‡ÊÎ ‰„ÈÓ¯ÈÙ·ÆÈÂappleىƉÁψ‰ ‡Ï· ͇ ¨¯ÏÙ˜ Ï˘ Â˙appleÚË ˙‡ ÁÈÎÂ‰Ï ÂÒÈapple ÌÈ·¯ Ìȇ˜ÈËÓ˙Ó®Hilbert© ˯·Ïȉ „„ ÈappleÓ¯‚‰ ȇ˜ÈËÓ˙Ó‰ ‚Ȉ‰ ≤∞≠‰ ‰‡Ó‰ ˙ÏÈÁ˙·˙·¢Á ˙ÂÈÚ· ≤≥≠Ó ˙Á‡Î ÌÈÊÂÙ˙‰ ˙Êȯ‡ ÔÈÈappleÚ· ¯ÏÙ˜ ˙appleÚË ˙‡ÆÂÁΉ Ì¯Ë˘ ‰˜ÈËÓ˙Ó·®Hales© Òω ÒÓÂ˙ Èapple˜È¯Ó‡‰ ȇ˜ÈËÓ˙Ó‰ ÁÈψ‰ ±ππ∏ ËÒ‚‡· ˜¯Ì‚ ÁÈΉ Òω ƯÏÙ˜ Ï˘ Â˙appleÚË ˙‡ ÁÈÎÂ‰Ï ‚¯Â·ÒËÈÙ ˙ËÈÒ¯·Èapple‡ÓÌÈʯ‡ Âapple‡˘ ˙Â‰Ê ˙¯ˆ Ï˘ ÛÒ‡ ÂappleÏ ˘È˘ ÁÈappleapple Ư˙ÂÈ „ÂÚ ‰˜È˙Ú ‰ÈÚ·‰Êȯ‡‰ ۘȉ ÒÁÈ ˙appleÈÁ·Ó ¯˙ÂÈ· ‰·Âˉ ‰Êȯ‡‰ È‰Ó ÆÔÂ˙apple Áˢ· „ÁÈ·Ìȯ·ÂÁÓ‰ ÌÈ·¯ ÌÈ˘Â˘Ó Ï˘ ‰¯Âˆ· ‰Êȯ‡ ‡È‰ ‰·Â˘˙‰ ø‰ÁË˘Ï ‰ÏÂÎÔ˘·„ ˙‡ ˙Âʯ‡‰ ¨Ìȯ·„Ï ·Ëȉ ‰ÚÂ„È ÂÊ ‰„·ÂÚ Æ˙¯ÂÂÎ Ï˘ ‰¯ÂˆÏ „ÁÈ°ÌÈ˘Â˘Ó Ô‰È‡˙˘ ˙ÂÏÁ·Æ‰Êȯ‡ ˙ÂÈÚ· ÌÂÈÎ Ìȯ˜ÂÁ ÌÏÂÚ‰ È·Á¯· Ìȇ˜ÈËÓ˙Ó ‰ÓÎ˙ËÈÒ¯·ÈappleÂ‡Ó ®Friedman© Ôӄȯ٠Íȯ‡ Èapple˜È¯Ó‡‰ ȇ˜ÈËÓ˙Ó‰ÂȇˆÓÓ ˙‡ ÌÒ¯Ù ‡Â‰ Æ˙·¯ ˙ÂÈÏÓÈËÙ‡ ˙ÂÊȯ‡ ‰ÏÈ‚ ÔÂËÒËËÒErich’s ¨ÂÏ˘ Ëapple¯Ëappleȇ‰ ¯˙‡· Ì˙‡ ‚Ȉ‰ ۇ ˙ÈÚˆ˜Ó‰ ˙¯ÙÒ·Æ®Í˘Ó‰· ¯Â˘È˜ ‡¯© Packing Center∫˙„Á‡ ˙ˆ·˜Ï ‰Êȯ‡‰ ˙ÂÈÚ· ˙‡ ˜ÏÁÏ ¯˘Ù‡‰appleÈÁ·Ó ÁÈΉϠ˙ÈÏÓÈËÙ‡‰ ‰Êȯ‡‰ ˙‡ ‡ÂˆÓÏ Ï˜ Ô‰·˘ ˙ÂÈÚ· ●Èapple˘ ˙Êȯ‡ ˙ÈÈÚ· ÂÓÎ — ˙ÈÏÓÈËÙ‡‰ ‰Êȯ‡‰ ȉÂÊ Ô·˘ ˙ÈËÓ˙ÓÆ˙ÂÚψ≠‰Â¢ ˘ÏÂ˘Ó ÍÂ˙· ÌÈÚ·ȯƷ˘ÁÓ ˙ÂÈÓ„‰ ˙¯ÊÚ· ˙ÈÏÓÈËÙ‡ ‰Êȯ‡ ÌȇˆÂÓ Ô‰·˘ ˙ÂÈÚ· ●‰ÁΉ· ˙‡Ê ÁÈÎÂ‰Ï ¯˘Ù‡ ¨ÈÏÓÈËÙ‡‰ Ô¯˙Ù‰ ˙‡ÈˆÓ ¯Á‡Ï ¨ÌÈÓÚÙÏÔÈÈ„Ú˘ ¢˙ÂÈÏÓÈËÙ‡¢ ˙ÂÊȯ‡ ÂÊ Í¯„· ‡ˆÓapple ÌÈ·¯ Ìȯ˜Ó· ͇ ¨˙ÈËÓ˙ÓÆ˙ÂÈÏÓÈËÙ‡ Ô· Ô‰˘ ˙ÈËÓ˙Ó ÁΉ ‡Ï˙ÂÚˆÓ‡· ÂÏÈÙ‡ ÈÏÓÈËÙ‡ Ô¯˙Ù Ô‰Ï ‡ˆÓapple ‡Ï ÌÂȉ „Ú˘ ˙ÂÈÚ· ●Æ·˘ÁÓ ˙ÂÈÓ„‰Ô‡ÎÓ Æ¯˙ÂÈ· ‰apple˘‰ ‡È‰ ‰apple¢‡¯‰ ‰ˆÂ·˜‰ ‡˜Â„ ¨‰Ú˙Ù‰‰ ‰·¯ÓÏÆÂÁΉ ‡ ¯˙Ùapple Ì¯Ë˘ ‰Êȯ‡‰ ÌÂÁ˙· „Â‡Ó ˙·¯ ˙ÂÈÚ· „ÂÚ Â¯˙Âapple˘˙ÂËÂ˘Ù Ôappleȇ Ô‰ — ÂÚË˙ χ ͇ ¨˙ÂËÂ˘Ù È„ ‰¯Â‡ÎÏ ˙‡¯apple ¨·‚‡ ¨Ô˜ÏÁ‰˘È˘ Ï˘ ¯˙ÂÈ· ‰·Âˉ ‰Êȯ‡‰ È‰Ó ∫‰Ï‡‰ ˙ÂÈÚ·‰ ÔÈ· ÆÏÏΠÏÏÎ‡Ï Í‡ Ô¯˙Ù ‡ˆÓapple© ø˙ÂÚψ≠‰Â¢ ˘ÏÂ˘Ó ÍÂ˙· ˙ÂÚψ≠È¢ ÌÈ˘Ï¢ÓÍÂ˙· ÌÈÚ·ȯ ‰˘ÂÏ˘ Ï˘ ¯˙ÂÈ· ‰·Âˉ ‰Êȯ‡‰ È‰Ó ®Æ˙ÈËÓ˙Ó ÁΉ¯˙ÂÈ· ‰·Âˉ ‰Êȯ‡‰ È‰Ó ®Æ˙ÈËÓ˙Ó ÁΉ ‡Ï ͇ ¨Ô¯˙Ù ‡ˆÓapple© øÏ‚ÈÚÆÆÆ„ÂÚ ®ÆÔ¯˙Ù ‡ˆÓapple ̯˩ ø‰˘Â˘Ó ÍÂ˙· ÌÈÏ‚ÈÚ Ìȯ˘Ú Ï˘ÏÎÓ ÆÂχ ˙ÂÓÂÏÚ˙ ¯Â˙ÙÏ ÏÎÂÈ Âappleȇ¯Â˜ ÔÈ·Ó Â‰˘ÈÓ ¨„Á‡ ÌÂÈ Èχ‡ˆÓÈ˘ ÈÓ Ï˘ ÂȇˆÓÓ ˙‡ ¯‚˙‡ ˙χ˘Î ÌÒ¯ÙÏ ÁÓ˘apple ¨Ì˜ÓÔ¯˙Ù ÁÈÎÂÈ Â‡ ¨ÔÓ„È¯Ù Ï˘ ‰ÓÈ˘¯· ‰ÚÈÙÂÓ ‰appleȇ˘ ˙ÈÏÓÈËÙ‡ ‰Êȯ‡ÆÆƉÁΉ ̯Ë ‰ÚÈÙÂÓ Ô΢ ‰Êȯ‡Ï ÈÏÓÈËÙ‡¢‰Êȯ‡¢ ˙ÂÈÚ· ˙‡¯˜apple‰ ˙ÂÈÚ·· ÔÈÈappleÚ‰ ¯·Â‚ Íω ‰apple¯Á‡‰ ‰Ù˜˙·Ï˘ ‰˘ÏÎ ¯ÙÒÓ ÔÂ˙apple ∫ÍÎ ‰‡¯È˙ ˙ÈÒÂÙÈË ‰Êȯ‡ ˙ÈÈÚ· Æ®packing©¯˙ÂÈ ‰Ï„‚ ‰appleÂ˙apple ‰¯Âˆ Ï˘ ˙ÂÈÏÓÈappleÈÓ‰ ‰È˙„ÈÓ ÂÈ‰È ‰Ó Æ˙Â‰Ê ˙¯ˆ‰Êȯ‡ ˙ÂÈÚ·· ø˙ÂappleÂ˙apple‰ ˙‰ʉ ˙¯ˆ‰ Ô˙‡ ÏÎ ˙‡ ®˙ʯ‡© ‰ÏÈÎÓ‰Æ˙ÈÏÓÈËÙ‡‰ ‰Êȯ‡‰ ˙‡ ‚Ȉ‰Ï Ì‚ ¯˙ÂÙ‰ ˘˜·˙Ó ˙·¯≠‰Â¢ ˘ÏÂ˘Ó Ï˘ Úψ‰ ͯ‡ ‰È‰È ‰Ó ∫‰Êȯ‡ ˙ÈÈÚ·Ï ‰Ó‚„ ‰apple‰¨˙Á‡ ‰„ÈÁÈ ‡Â‰ ̉È˙ÂÚψ ͯ‡˘ ÌÈÚ·ȯ Èapple˘ ÌÈʯ‡ ·˘ ˙ÂÚψ≤ø‰Êȯ‡‰ ‰‡¯È˙ „ˆÈΉÊȯ‡‰Â ¨ ≤´ נ≤‏ ∫‡Â‰ ‰ÊÎ ˘ÏÂ˘Ó Ï˘ Úψ‰ ͯ‡˘ ÁÈÎÂ‰Ï Ô˙Èapple∫ÍÎ ˙ȇ¯apple ‰ÓˆÚ±נ≤‏ÏÈÎ‰Ï ÏÂÎȉ ¯˙ÂÈ· Ô˘‰ ˙ÂÚψ‰≠‰Â¢ ˘Ï¢Ӊ Â‰Ê ∫˘È‚„‰Ï ·Â˘ÁÆÌÈappleÂ˙apple‰ ÌÈÚ·ȯ‰ Èapple˘ ˙‡¨Ï˘ÓÏ ¨Ï‡˘Ï ¯˘Ù‡ ÆÂÊ ‰Ó‚„·˘ ˙Â¯ÂˆÏ ˙ÂÏ·‚ÂÓ Ôappleȇ ‰Êȯ‡ ˙ÂÈÚ·ÍÂ˙· ÌÈ˘ÓÂÁÓ ¨ÌÈapple·ÏÓ ÍÂ˙· ÌÈÏ‚ÈÚ Ï˘ ˙ÈÏÓÈËÙ‡‰ ‰Êȯ‡‰ ȉÓÔappleȇ ‰Êȯ‡ ˙ÂÈÚ· ¨„ÂÚ ˙‡Ê Æ˙ÂÈÙÂÒappleȇ Ô‰ ˙Âȯ˘Ù‡‰Â ¨ÌÈ˘Ï¢ӄˆÈÎ Ô‚Π¨˙ÂÈ„ÓÓ≠˙Ï˙ ‰Êȯ‡ ˙ÂÈÚ· Æ˙ÂÈ„ÓÓ≠„ ˙Â¯ÂˆÏ ˙ÂÏ·‚ÂÓÆÔ‰ Û‡ ˙ˆÂÙapple ¨˙„ÈÓ¯ÈÙ ÍÂ˙· ˙Âȷ˜ ‡ ‰·È˙ ÍÂ˙· Ìȯ„ΠÌÈʯ‡„ÂÚ Ìȇ˜ÈËÓ˙Ó ‰˜ÈÒÚ‰ ¯˙ÂÈ· ‰·Âˉ ‰Êȯ‡‰ ˙ÈÈÚ· ¨‰˘ÚÓωȉ ‰Êȯ‡ ˙ÂÈÚ·· ˜ÒÚ˘ ÌÈÓÒ¯ÂÙÓ‰ Ìȇ˜ÈËÓ˙Ó‰ „Á‡ ÆÌ„˜ ÈÓÈÓ¯ÏÙ˜ Ʊ∑≠±∂≠‰ ˙‡ӷ ‰ÈappleÓ¯‚· ÏÚÙ ÈÁ ¯˘‡ ¨®Kepler© ¯ÏÙ˜ Òapple‰ÂÈÌȘÂÁ ‰˘ÂÏ˘ ‰ÏÈ‚ ‡Â‰ ƉÈÓÂapple¯ËÒ‡‰ ÌÂÁ˙· Âȯ˜ÁÓ· ¯˙ÂÈ· Ú„ȉÎÙ‰Ó‰ ÈÏÏÂÁÓÓ ‰È‰Â ˙Îω≠È·ÎÂÎ ˙ÚÂapple˙· ÌȘÒÂÚ‰ ÌÈÓÒ¯ÂÙÓ≠È·ÎÂ΢ ¨ÌÈÓÈ Ì˙‡· ‰Á¯˘ ‰Ú„Ï „‚Èapple· ¨‰Ò¯‚˘ ¨˙ȇ˜Èapple¯Ù˜‰¯ÏÙ˜ ˘È„˜‰ ¨‰ÈÓÂapple¯ËÒ‡· ÂȘÂÒÈÚÓ „·Ï Æ˘Ó˘‰ ·È·Ò ÌÈÚapple ˙Îω®˙ÂÚË·© ÌÈÂÒÓ ÔÓÊ Í˘ÓÏ ·˘Á ÂÏÈÙ‡ ¯ÏÙ˜ ƉÊȯ‡ ˙ÂÈÚ·Ï ·¯ ÔÓÊ˙ÈÈÚ· Ô¯˙Ù È„È≠ÏÚ ˙Îω≠È·ÎÂÎ ÔÈ· ÌȘÁ¯Ó‰ ˙‡ ·˘ÁÏ ¯˘Ù‡˘°‰Ê ÍÂ˙· ‰Ê ÌÈʯ‡‰ ÌÈÏÏÎÂ˘Ó ÌÈÙ‚ Ï˘ ‰Êȯ‡‰·Âˉ ‰Êȯ‡‰˘ ¨‰˙ȉ ‰Êȯ‡‰ ‡˘Âapple· ¯ÏÙ˜ Ï˘ ˙ÂappleÚˉ ˙Á‡ÆÈÚ·ȯ ÒÈÒ· ˙ÏÚ· ‰„ÈÓ¯ÈÙ Ï˘ ‰¯Âˆ· ‡È‰ ÌÈÊÂÙ˙ ˙Ó¯Ú Ï˘ ¯˙ÂÈ·±˛˙ÂÊȯ‡¸±±נ≤‏081080‡ÈÏÈς‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑¯·Óˆ„≤∞∞∑

Ú„Ó ‰˜ÈËÓ˙Ó ÈÚ¢ڢ ˘‡¯ ˙ˆÈÙ˜∑˛˙ÈÚ„Ó ‰ÈÂÂȯ˸øÚ„ÓÏ ˙ȯ˜ÈÚ‰ Â˙Ó¯˙ ‰˙ȉ ‰Ó ÍÎ ‡¯˜apple ‡Â‰ ÚÂ„Ó ¨®Kelvin© ÔÈÂÂϘ „¯Âω Ï˘ È˙ÈÓ‡‰ ÂÓ˘ ‰È‰ ‰Ó .1ø˙ÂȯÂÁ‡‰ ‰ÈÏ‚¯ ˙ÂÙη ˙ÂÚ·ˆ‡ Ï˘ È‚ÂÊ≠ȇ ¯ÙÒÓ ¨˙ÂÈÓ„˜‰ ‰ÈÏ‚¯ ˙ÂÙη ˙ÂÚ·ˆ‡ Ï˘ È‚ÂÊ ¯ÙÒÓ ˘È ‰ÈÁ ÂÊÈ‡Ï .2øÌÂȉ ÂÏÓÒ ÂÓ˘ ‰Ó ¨ÚÂ„Ó øUUU ¯·Ú· ‰È‰ „ÂÒÈ ‰Êȇ Ï˘ ÏÓÒ‰ .3±±± ÔÂÈÏÈ‚ ˙Âapple¯˙Ù˛˙ÂÈËÓ˙Ó ˙„ÈÁ¸μ≤ ∫‡Â‰ ¥×®±≥© Ï˘ ®Èapple¯˘Ú‰© ȯÙÒÓ‰ ͯډ Æ¥≤ ÒÈÒ·· ¥×®±≥©∫¯ÙÒÓ‰ ÔÓÂÒÓ „ˆÈÎ ‰Ï‡˘Ï ‰·Â˘˙‰ ˙‡ ÌÈ˘ÙÁÓ Âapple‡ .1Æ≤∞≠Ï ‡Ï ±®±∞©∫Ï ‰Â¢ ¥≤ ÒÈÒ·· ®Èapple¯˘Ú‰© μ≤ ¯ÙÒÓ‰ÂÆÈ‚ÂÊ≠ȇ ∫ÔÎÏ ±×≥´≤×±Ω±≤≥Ω μ .2ÆÈ‚ÂÊ ∫ÔÎÏ ¥×≤±∂´≤×≥∂´≥×∂´≤×±Ω¥≤≥≤∂Ωπμ∂ÆÈ‚ÂÊ ∫ÔÎÏ ∂×∑≤π´¥×∏±´±×π´±×±Ω∂¥±±πΩ¥∑∞∏≤Ω‚ ¨∞Ω· ¨±Ω‡ ∫Ô¯˙Ù‰ .3 ˛˙ÈÚ„Ó ‰ÈÂÂȯ˸ƉÓÁ ˙Îω≠·ÎÂÎÓ ¯˙ÂÈ Ï„‚ ¨È‡˙·˘ ˙Îω≠·ÎÂÎ Ï˘ ¯˙ÂÈ· Ï„‚‰ Á¯È‰ ¨Ô‡ËÈË .1Ìȯ˜ÂÁ ÌÈapple˘ ˘ÂÏ˘Î ÈappleÙÏ ‰apple¢‡¯Ï Â˙‡ „„· ¨ËÈÙ¯‚ ÍÂ˙· ÔÓÁÙ ÈÓ¡ Ï˘ ‰„ÈÁÈ ‰·Î˘ ‡Â‰ ®graphene© ÔÈÙ¯‚ .2‰„·ÂÚ‰ ˙ӂ„ ¨˙ÂÚÈ˙ÙÓ ˙ÂappleÂÎ˙ ÔÈÙ¯‚Ï Æ‰ÈÒ¯· ‰˜·ÂÏ‚Âapple¯ßˆ ‰˜Èapple¯˘χ¯˜ÈÓÏ ÔÂÎÓ‰Ó ‰ÈÏ‚apple‡· ¯ËÒ߈appleÓ ˙ËÈÒ¯·Èapple‡ÓÏ˘ ÂÊÓ ‰¯˘Ú ÈÙ ‰‰Â·‚ ÔÈÙ¯‚· ®Ô¯˘χ ˙¯ȉÓÏ Ì¯Ê‰ ˙‡ ÚÈappleÓ‰ ÈÏÓ˘Á‰ ‰„˘‰ ÔÈ·˘ ÒÁȉ© ÌÈapple¯˘χ‰ Ï˘ ˙ÂÈÏÈ·ÂÓ‰˘Æ¯„Á‰ ˙¯Â˯ÙÓË· Ô˜ÈÏÈҨ‰Ê ¢˘Ó˘¢ Â˘Â¯ÈÙ ˙ÈappleÂÂÈ· ¢ÒÂÈω¢© ÂÓ˘ Ì‚ Ô‡ÎÓ ¨˘Ó˘· ‰apple¢‡¯Ï ‰Ï‚˙‰ ÌÂÈω‰ Ï·‡ ¨ËÚÓ ‰ÚÈ˙ÙÓ Èχ ‡È‰ ‰·Â˘˙‰ .3±∏∂∏ ¯·Â˘‡· „ÚÈ˙˘ ‡Â‰ ®Lockyer© ¯ÈȘÂÏ ÔÓ¯Âapple ÛÊÂß‚ ÈËȯ·‰ ÌÂapple¯ËÒ‡‰ Æ®˙ÈappleÂÂȉ ‰È‚ÂÏÂ˙ÈÓ· ˘Ó˘‰ χ Ï˘ ÂÓ˘ Ì‚ ¨Ô·ÂÓΨ±∏πμ ˙apple˘· ı¯‡‰≠¯Â„Î ÈappleÙ ÏÚ ‰Ï‚˙apple ÌÂÈω‰ ÆÌÂÈω· Â¯Â˜Ó ÈÎ ¯·˙Òapple ¯˙ÂÈ ¯ÁÂ‡Ó ¯˘‡ ¨˘Ó˘‰Ó ·Â‰ˆ‰ ‰ËÈÏÙ‰ ˜ ÈÂÏÈ‚ ˙‡Æ®clevite© ËÈÈÂÂÈϘ ‚ÂÒÓ ÌÈϯappleÈÓ ˙ˆÓÂÁÏ Û˘Á ®Ramsay© ÈÊÓ¯ ̇ÈÏÈ ¯˘‡Î082‡ÈÏÈÏ‚¯·Óˆ„≤∞∞∑