× ×××¢× 37 â¢ × ××°×¢×××¢× 2001 ⢠×ש××־פס×× ×ª×©×¡×´× â¢ ×ס׳ 37 - Biblioteka ...
× ×××¢× 37 â¢ × ××°×¢×××¢× 2001 ⢠×ש××־פס×× ×ª×©×¡×´× â¢ ×ס׳ 37 - Biblioteka ...
× ×××¢× 37 â¢ × ××°×¢×××¢× 2001 ⢠×ש××־פס×× ×ª×©×¡×´× â¢ ×ס׳ 37 - Biblioteka ...
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
שגמון ארגמי הלוגלמאים 1
ץ התונן • אינהאל0 (<br />
דוו ההמטך משתלב באוגון יוצאי ^לובלין / יוסף דקר 3<br />
בעקנות המנתב האחוון של דח־י שמואל ז׳יסומ״רסק״<br />
/ נטע זייסומירסק• 4<br />
מנתבים ״משם״ - גל-עד למזנות / וותי גודל-קון 5<br />
א זייעו ווינטיקע איניציאטיוו / אבוהם בישטוק 7<br />
א בחו1 פון לובלין / דאנוסא קובעיקא 8<br />
השננים שלנו... / א. ש. 9<br />
נל המציל נפעו אוות, נאילו הציל עולם שלם<br />
/ ירמ״הו גוםליב 11<br />
לובלץ - עױ ואם בי₪־אל 12<br />
בית הננסת המהושל 14<br />
הגיבווממ״חק 16<br />
רוזובות ואנטים בלובלין ע1ל פעם בהם היו מרוכזים<br />
היהודים / ציפווה דסקל-ו״סלפיש 17<br />
״דיטע קינדער געואטעוועטע פון מיידאנעק 18<br />
קדושה אין גלות / נ. 19<br />
לובלץ, מ״ן ה״ליקע שטאט / יעקב גלאטטט״ן 20<br />
נאו א דאנק ״זי קאסע״ / משה אײזענבערג 20<br />
זנוונות פון מ״ן ה״משטאט / איתמו שוואוץ 21<br />
ייז־ישע גבױים אין פאומלוזמהדיקן לובלין / יוסף אנטמן 22<br />
וואלעכמאנס טאנץ-זאל / יוסף בן-ושקה 24<br />
דעו דרדקי ש־ו פון לאנגן מעוה / יוםף אנטמן 25<br />
גילוי מענ״ן; הדמעה שקפאה / ציפווה דסקל-וייסלפי^ 26<br />
לובלינעו קוויאזן; פוילינג אויםפלוגן / אבוהם בינשטוק 27<br />
היא לא ידעה / לנגלבן קלווױ אםתו 29<br />
מיט 55 יאר צוויק / וזנה וואסאנג 30<br />
מאקעטע פון דש־ אלט-שטאט און ה׳נטעון-שלאס 32<br />
נוזת פון לובלינעו - קות ווח מהלובלינאים 34<br />
״דיטער ווידערשטאנד אויף םאוויעטישעו פארשיקונג<br />
/ לובא קאון 35<br />
וות גולדבת תומה ליד ושם 41<br />
קאפל מיזו^עריצקי א בן / 85 משה קאוין 42<br />
האוציקע צחאנוענטועפן מיט לובלינעו אץ קאנאדע<br />
/ פאלע און סונעו פאנטשאט 46<br />
בויוו פון לאנדסלייט 47<br />
לזנום - צום אנוענק 48<br />
ץ<br />
במהלך השנה האחרונה, התקבלה, בפגישות דור ההמשך,<br />
החלטה לפתוח אתר ׳׳לובלץ״ באינטרנט. הכזטרות<br />
המרכזיות, שעמדו לנגד עינינו היו שימור הזיכרון ויצירת קשר<br />
בין בני העיר, הפזוריכו בארץ ובעולם.<br />
הרעיון המנחה היה ליצור אתר דיננוי, שבו יהיו ארונים שתי<br />
וערב הסיפור הציבורי והפרט , 1 תולדות הקהילה ופרקים<br />
איש״ם.<br />
נקודת המוצא בבנ״ת האתר תהיה מפת העיר כ0י שהיתה<br />
לפני החורבן. המפה תוביל כזן הכלל אל הפרם. הכזשתמש<br />
באתר יוכל לשוםט ברחובותיה, לפי רצונו יוכל להתעכב ליד<br />
בית כלשהו, פרס , או ציבורי. כאן תהיה אפשרות להכנס<br />
לאותו מבנה ולקבל הגדלה שלו ופירוט, מה היה בו.<br />
לדוגמה: אם זה בית כנסת - בהגדלה יראו תמונה שלו,<br />
תולדותיו, הרבנים החשובים שהיו קשוחם בו וכו׳. אם זה<br />
בית פר0י - אפשר יהיה לקבל תמונה או תרשים של הבית,<br />
מי המשפחות שגרו בו, לעבור למשפחה מסו״מת, לקבל<br />
תמ1נות של בני .המשפחה, טקסם כתוב של המשפחה<br />
וחיבור שלה לאנשים הח״ם היום.<br />
יוצאי לובלין יוכלו לכתוב כל אחד דף על כושפחתו. דפים<br />
אלה יש!כצו כמפת העיר. הדפים האיש״ם והדפים<br />
הציבור״ם ישתלבו אלה באלה וירכיבו את תמונת הקהילה<br />
היהודית בלובלין, כפי שהיתה. תוך כדי שיחזור הדרגתי של<br />
העיר ילך ויצמח האתר. האתר יהווה אתגר ומוקד משיכה<br />
ליוצאי העיר ובניהם, ויחזק את הקשר בינינו.<br />
עקחנות לגבי הדפים הכזשפחת״ם:<br />
א. הכנסת הדף המשפחתי לאתר תהיה כרוכה בתשלום.<br />
תשלום זה יאפשר את מימוט של האתר.<br />
ב. יהיה שיוויון בגודלם ובעיצובם של הדפים המשפחת״ם.<br />
נושאים שיכללו באתר: תולדות הקהילה בלובלין, שואת יהודי<br />
לובלין, לובלין היום, מגוון נושאים מתחלפים, ביבליוגרפיה.<br />
כת1בות לתג1בות:<br />
ש׳׳ד יוסף דקר, שד׳ חן 6, ת״א 64071 פקס׳ 03-5287002<br />
E-mail: rndakar@bezeqint.net<br />
״קול לובלין״<br />
שנתון ארגוגי הלובלינאים בארץ ובחו״ל<br />
המערכת - רעדאקציע: מרק אורטמן, ױסף דקר, צשה פישר-טרכטנברג,<br />
אלכסנדר שריפט, דוד שטוקפיש<br />
*<br />
כתובת הםערכת: אדרעס פון רעדאקזיע;<br />
יקול לובלין*, תל-אביב דיזינגוף 158<br />
"Kol Lublin" Tel-Aviv, Dizengof 158, Israel<br />
r<br />
j דפוס שלמה לױ, תל-אביב, טלי ^ 03-6881727<br />
תוומות - באשטייעוונגען 52<br />
MIESZKAŃCYDOMUNR 41 PRZY ULICY<br />
62 KRAWIECKIEJ W LUBLINIE<br />
THE HISTORY OF THE JEWS IN LUBLIN<br />
64 IN THE FIRST HALF OF THE 17th CENTURY<br />
1 v _ J
המאמצים לשילוב בני הדור השני כפעילות ארגון יוצאי לובלין בישואל, החלו נושאים םירות ראשונים.<br />
ביום 13.2.01, התקיים כמלון ״הילסון״ בתל-אביכ, על קפה ועוגות, כינו0 ראשון של בני הדור השנ . 1<br />
הכנו0 מומן ע״י חברנו היקר מר משה קוון.<br />
בכנו0, נשאו דכחם 0עילי הארגון ונציג ארגון יוצאי פולין.<br />
עיקר הכנו0 היתה, הרצאה רכת ענין שניתנה ע׳יי מי שהוא היום מנהל גמנםית הרצליה וחוקר שואה<br />
בעבו, מר אחה ברנע.<br />
ההרצאה ניתנה בהתנדבות, ואנו מודים למר ברנע במעמד זה על הענותו.<br />
• • •<br />
ביום השואה והגבורה, התק״כ׳וה, כרגיל, האזכרה השנתית בבית העלמץ נחלת יצחק, ליד האנדרםה<br />
לקדושי לובלץ ומ״דאנק. שלא כוגיל, נכחו באזכרה יותר מכזאה איש, רובם בני הדור השנ . 1<br />
האםיפה השנתית שתתק״ם השנה ביום 27.11.10, תוכננה במאמץ משותף על ידי בני הדור הראשון<br />
והשני כשהשאיפה לעשותה מענ״נת יותר כיח0 לאיפיונה בעבר. המגמה היא, לשלב בכינום הרצאה עם<br />
קסעי שירה בנו0ף לאלמנס הסקפי המקובל.<br />
האכםניה תהיה מכובדת ומרווחת 1 ותר(בית ציוני אמחקה). אנו מקווים שאף נוכחות בני הדור הראשון<br />
והשני תהיה מוגכרת יותר.<br />
יו0ף דקר<br />
אירגיץ ױצאי לובלין בישראל * תל-אביב, רחי דיזנגוף 158<br />
ע ר ב זסדון<br />
לקדושי עידנו<br />
יתק ,1 • ביום שלישי 27.11.<strong>2001</strong> (י״ב כסלו תשס״ב), בשעה 18:00<br />
בבית ציוני אמריקה, רח׳ אבן גבירול, 0ינת 0ר«ש, תל-אביב<br />
בתנכנית:<br />
הרצאה<br />
החזן אריה בראון<br />
אכר הנסטרים<br />
הז־לקת 6 הנרות<br />
0רקי קריאה<br />
תחבורה: כל אוסובוסי ״דן״ ו״אבד״ העוברים בררווב אבן גבירול<br />
האולם יהיה 0תוח נושעה 18:00<br />
-3-
בעקבות המכתב האחרון של דודי שמואל ז׳יטומירסקי<br />
נטע ז׳יטומירסקי ־ אגידר<br />
מונח לפני מכתבו האחרון של דודי שמואל ז׳יטומירסקי,<br />
שנשלח בתאריך 19.3.43 לארץ ישראל, אל אבי יהודה<br />
זיטומירסקי. בתאריך מאוחר זה רוב יהודי לובלין־ כבר<br />
הושמדו.<br />
אינני ױדעת, כיצד הגיע אלינו המכתב, כי באותה תקופה<br />
לא היה קשר בין הארץ לבין פולין הכבושה. איזה גדרות,<br />
מכשולים וגבולות עבר המכתב, עד שהגיע לידי אביז<br />
אינני ױדעת.<br />
בין הדברים שכתב מופיעה השורה הזאת: ״החלפתי את<br />
כתובתי. עכשױ אני בלובלין, רח׳ דרובנה 7״. מה היא<br />
הכתובת הזאתז שאלתי את וותיקי לובלין, בני הדור<br />
הראשון - ולא ידעו. חפשתי מפרת של העיר ובדקתי אותן־.<br />
אין. הכתובת הזאת לא נתנה לי מנוח. ידעתי: זוהי נקודת<br />
מפתח. דודי המעונה בדרכו האחרונה רצה, שנדע מה היה<br />
גיו־לו, והכתובת הייתה אמורה לספר זאת. אני מניחה<br />
שאבי לא ידע את משמעות הכתובת. אילו ידע בװדאי<br />
היח מספר לי. אבא כבר איננו, ואני עם פליאותי מול<br />
הכתב. איפה זה דרובנה 7ז<br />
ידעתי, התשובה מצויה בעיר עצמה. עלי להיות שם<br />
ולחפש שם.<br />
עם קבוצת דור ההמשך הגעתי ללובלין באוגוסט השנה.<br />
במלון ״אוניה״, שבו התאכסנו, קניתי את מפת העיר.<br />
לשװא קרעתי את עיני מולה. אין כלום.<br />
בארוחת הערב עם ידידי ישראל בלובלין, פתר לי את<br />
החידה מר רוברט קובאלק, היסטורױן, בעל ידע מופלג<br />
בחקר הקהילה היחודית בלובלין־: ״בדרובנה 7 היה מחנה<br />
לעבודת כפײה. האסירים בנו בשביל הנאצים ״ספורט<br />
פלאץ׳׳, כלומו־: מגרש ספורט. המקום קיים עד היום. הוא<br />
לא רחוק מכאן־, מעבר לגן״.<br />
בלילה, בחדרי במלון בדקתי שוב את המפה. כן. יש סימון<br />
של איצטדױן. שניים. גדול וקטן. הקטן הוא כנראה<br />
העתיק יותר, ה״ספורט פלאץ״.<br />
האמנם כך זה היהז דודי שמואל ז׳יטומירסקי, משכיל,<br />
מורה, איש ספר, בנה איצטדױן לגרמניםז!<br />
השכם בבוקר חציתי את שדרות ,Racławickie עקפתי את<br />
הגן הסאסקי Saski) .(Ogród הנה אני בוײניאבה<br />
(Wieniawa) ומגרש הספורט לפני.<br />
נכנסתי.<br />
ישבתי.<br />
המגרש המוקף בטבעת אליפטית של מושבי אבן. כהים.<br />
עתיקים. אזוב ירוק מטפס עליהם, ועשבי בר צומחים בין<br />
האבנים האפורות. הכל שקט. ״כמו בית קברות כאן־״,<br />
חשבתי. ״והמושבים ־ מצבות״.<br />
צמוד לאיצטדױן הקטן־, בו התײסר דודי, ישנו איצטדױן<br />
גדול, חדיש ־ של קבוצת הכדורגל המקומית<br />
. W.K.S.Lublinianka<br />
בספר ״מיידאנק״ מאת יוסף מארשאלק מצאתי מפה של<br />
מחנה מײדאנק ושלוחותיו בעיר לובלין־. על המחנה<br />
בװיניאבה כתוב, כי היוז זה מחנה עבודה, סניף של<br />
מײדאנק, שסיפק כוח עבודה לבנות איצטדיון וחװת<br />
אימונים בשביל הס.ס.<br />
ובכן, מה היה שם בדררבנה 7, במגרש הספורטז<br />
היה שם איש אחד בן 43, בודד מאוד.<br />
הוא איבד את אביו ואת אמו, את אחױתיו, את אשתו<br />
ואת בנו. את דודיו ודודותױ ובני עירו כולם.<br />
אח צעיר היה לו בצױן הרחוקה. ממעמקים, ממר שובױ,<br />
שלח אלױ מילים אחרונות כתובות בדם ליבו.<br />
אולי עוד נתראה אי פעס.<br />
רצה לספר לו את אשר אירע, ואי אפשר לספר, כי יש<br />
שבעת מדורי צנזורה בדרך. ולכן רק כתב אני בדרובנה 7.<br />
אולי עוד נתראה אי פעם - כתב לאחױ...<br />
זכור אותי.<br />
אחרי 58 שניס, אני, בת אחױ, הגעתי לדרובנה 7.<br />
במקום ענותו, על מושבי האבן הקודרים, דמוײ המצבות,<br />
פיזרתי קומץ עפר מארץ ישראל.<br />
ומה קרה אחרי מגרש הספורטז<br />
גם את זה לא ידעתי. גם את זה גיליתי רק עכשױ, בעזרתו<br />
של מר רוברט קובאלק.<br />
דרך הייסורים של דודי הסתײמה, כנראה, בױם הנורא<br />
של ה-3 בנובמבר 1943.<br />
ביום זח, בחודש השלכת, הוצאו להורג אחרוני יהודי<br />
לובלין־, אסירי ה״ספורט פאלץ׳׳, שבויי ״ליפובה 7״<br />
ואסירים ממחנות נוספים באזור. הם הובאו אל תעלות,<br />
שנחפרר במיײדאנק ליד הקרמטוריום החדש, ונורו שם,<br />
על שפת התעלות, כאשר פלוגות הױרים מתחלפות<br />
במשמרות מבוקר עד ערב. תזמורת ניגנה במהלך הרצח<br />
מוזיקה לריקודים דרך רמקולים, על מנת לגבור על קולות<br />
הירי. אבל בעיר לובלין־, המרוחקת 5 ק״מ משם, שמעו גם<br />
את המוזיקה, גם את הצעקות וגם את הירױת.<br />
ליד ערימת האפר הענקית במיידאנק מוצבת אבן זיכרון<br />
קטנה נפרדת לקורבנות ארתו ױם דמים.<br />
18,400 יהודים. ביניהם דודי.<br />
-4-
כואת: רותי גרדל-קרן<br />
בסופו של דבר, אחרי יותו נ׳ושישים שנה מאז עזב את שו<br />
הולדתו, חזר אבא לביקור בלובלין. כל השנים מאז נמלס<br />
אבא, עמנואל גודל, עם אחיו שמואל, מן הבית ברחוב<br />
פרובוטטבו 19, זה הבית המשותף ״הטפולדום״ בספטמבו<br />
1939, כוותיוים מאחור ההורים את שפרה ומשה, !את האחות<br />
הגדולה דבורה, שנ0פו עם יתר יהודי לובלין במחנה מ״דנק.<br />
כל השנים הרבות האלה, לא רצה אבא לחזור לפולין.<br />
את ששב בלית ברירה והוא נש־ צעיו בן 17 בלבד, עם אחיו<br />
הבוגר ממנו בארבע שנים, לא רצה לשוב ולפגוש. ההווים<br />
והאחות (0• ו0בת׳, ודודוזי) 1003, והבית כבר הפך לביתם<br />
של אנשים אחחם, המקום שהשאיר כנעו, המקום שלא חזר<br />
יותר להיות כזה שהיה אלא רק תזכורת כוללת למה שלא<br />
יחזור להיות,את המקום הזה לא רצה לשוב ולואות.<br />
כשה״תי ילז־ה היה אבא מ0פר ל 1 בהכושכים את הסיפווים<br />
מ0מרי השיש־ על איך נמלטו הוא ודוד שמואל נזפולין, איך<br />
ה0תתרו-במח0ן של משפחה קרובה, אין־ עלו על רכבת<br />
המסו״מת בנ0, ולא על הרכבת האחרת שהובילה אל המוות.<br />
תלאות ונדודים, ושנים קשות במחנה עבודה בםיביר, בקור<br />
וברעב, בעבודה קשה, שנים שקשה היה לשרוד אותן, אבל<br />
בזכות המכתבים מן הבית, מאמא, מאבא, מדבורה, מכתבים<br />
רוו״ דאגה לשלומם, ללא ומז כלשהוא על שמתרחש שם,<br />
בבית בלובלין, תחת שלטון הנאצים, בזכות המכתבים האלו<br />
החזיקו מעמד.<br />
אבא היה מ0פו ל• את טיפוויו, מראה את המכתבים ששמר<br />
כל השנים, אבל לחזור לשם, ללובלין, לעיר ולוחובותיה,<br />
לבית, לא רצה.<br />
כך שישים שנה.<br />
לפני שנה, הועלתה שוב ההצעה לנסוע לשם. הגיל המתקוב<br />
לשמונים והידיעה שאם לא עכשיו אז לשלם לא׳ ואולי בכל<br />
זאת כדא , לנ0וע, כל אלו ב0ופו של דבר הובילו אותו<br />
להחלסה לנםוע, לחזור ללובלין.<br />
אבא ב׳קש שאצטרף אליו, ״גם דוד שמואל וביתו שפרא<br />
נוםעים״, אמו.<br />
םרבת . 1 חששתי מן המפגש עם העבר הכאוב. חששתי מן<br />
המראה של אבא מול מה שהיה פעם בית, מקום בו חיה<br />
משפחה גדולה חמה ומאושרת. ואיננה עוד.<br />
נשאותי כאן.<br />
בשיחות הםלפון מלובלין לגבעת״ם, 0יפו אבא שהם הולכים<br />
והולכים והולכ •, 1 ווצים לחוש ברגל״ם, לראות בעינ״ם את<br />
כל המקומות.<br />
הבית בו נולדו בססאשיצ׳ה 22 הפך למופאה.<br />
ה״ספולדום״ - הביוז בו התגוררו עד 1939, עד שנאלצו לבווח,<br />
זה הביוז ברחוב 0רובו00בו 19 עמד. מאוכל0 ע״ 1 פולנים מן<br />
ה0תם.<br />
לא העיזו לדפוק על הדלת ולהיכנס. ״עוד יחשבו שבאתי<br />
לקחת להם את הבית׳׳, הסביר אבא. נשארו מבחוץ. שמדים<br />
וכ׳וביטים על חלונות הדיוה.<br />
משם הלכו לבית הקברות היהוד , . מ0תבר שהקבוים<br />
שנשמרו היו קברים-עד שנת 1600 בקרוב, וכל הקבחם מאז<br />
ועד 1939 נמחקו.<br />
אחר כך הלכו לביקור בכוחנה מ״דנק. אץ זכר לכל אותם<br />
האנשים שחיו כאן בעיו הזאת, ברחוב הזה, בבית הזה. לא<br />
להם, ולא לאבותיהם. לא קבר להם, ולא ל0בא 0בתא, שום<br />
זכר.<br />
אבא חזר נוגש. ״שום דבר לא נשאו, לא קבר, לא זכוון, גם<br />
אני כבר כבן 80, הכל 1 עלם כך כאילו לא היה דבר׳׳, הציקו לו<br />
המחשבות בלילות על המשכב.<br />
הביקור בפולין העלה כוחדש את הזכוונות, אבא חזר אל<br />
המגירות העמוםות בתמונות, הנה אביו משה ואימו שפרה<br />
השמדים זקופ •, 1 ובתמונה אחרת כל הכושפחה בארוחה<br />
חגיגית 0ביב השולחן ואבא, מנולק הק0ן השובב כזציץ בין<br />
שני הוריו.<br />
תחת התמונות מונחים היו גם המכתבים. צרור גדול של<br />
מכתבים ששלח אבא, ששלחה אכוא, ששלחה דבורה,<br />
לםיביר. לשמולק, ולמנולק. לדודי ולאבי.<br />
המכתבים שבעזרתם אבא, שהיה אז עלם כה צעיר, דימ״ן<br />
שהנה אבא ואכוא כאן קרוב מעבר לאוהל, כאילו שמע את<br />
קולם, כאילו הוגיש את חומם. הם שהחזיקו אותו, הם<br />
שחימכוו אותו שם בקור הסיביר . 1<br />
הוא שמר את המכתבים ונשא אותם על גופו כל הדרך חזרה<br />
ללובלין, אחח המלחכוה, כשבאו אל הבית הריק, אל ההר0,<br />
אל הוודאות הנוראה של מות ההווים והאחות האהובה.<br />
הוא נשא אותם בדרך מלובלין לגרמניה למחנה אונרר״א<br />
בהמתנה לעליה, כושם בנסיעה למוסיי בצרפת ובתלאות<br />
הקשות במהלך ההפלגה באוניה אק0ודו0 (״ 1 ציאת אירופה״)<br />
בדרכה לישראל, ובחזרה לאחר שגורשו לגרמניה ומשם<br />
הפליגו שוב, הפעם בצורה לגאלית לישראל, בשנת 1948. מן<br />
המכתבים לא נפרד אף פעם. עכשיו הוציאם מן המגירה,<br />
לאט ובזהיוות פתח את המעטפות המצהיבות, מלטף<br />
בעצבאותיו את האותיות המוקיבות את שמו של 0בא משה<br />
בצד האחוח של המעטפה, השם הכתוב בדיו שחורה<br />
ומחוטה בחותמת האדומה הנוראה נשר המחזיק צלב קו0 ־<br />
חותמת השלטון הנאצי.<br />
אבא הביט במכתבים, פתח וקרא שוב ושוב, דמשת בעיניו,<br />
״המכתבים לא יחזוו אל הכוגירה׳׳, אמר.<br />
למחות הלך וקנה אלבום כויוחד, ובזהירות הכני0 את<br />
המכתבים פנימה. לחלקם כתב תרגום לעברית, כך אני ובעל , 1<br />
וילדי נוכל לקרוא ולהבין מה כתבו 0בא וטבתא ודודה חודשים<br />
טפוחם לפני שנטפו.<br />
(המשך בעמ׳ 6><br />
-5-
בשעו האלבום דף לזכום:<br />
לזכרם של<br />
הורינו שפרה ומשה גודל,<br />
ואחותינו דבורה הי״ד<br />
שנרצחו בידי הנאצים במחנה ההשמדה<br />
ליד העיו לובלין שבפולין.<br />
או0ף מכתבים,<br />
שנשלחו מהבית (לובלין) שבכיבוש גו־מנ , 1<br />
ל-מחנות העבודה בסיביו שבבוה״מ.<br />
ואחו כך התמונות, ההווים, ההורים עם התינוקת הואשונה<br />
דבורה, האח שמואל ואבא עמנואל הק0ן. וגם הזמנה לחתונת<br />
הכ0ף:<br />
ביום שישי שלישי בפברואר בשבע בש־ב, מתכבדים<br />
להזכוינכם, שיפוה ומשה גרדל,<br />
- כן־ באותיות כ0ופות חגיגיות...<br />
ובדף ממול המכתבים המוכתמים בחותכות הנאצים.<br />
ואחויהם שד ושד מכתבים וגלויןת שנכתבו מיוני 1940 וש־<br />
מאי 1941.<br />
מכתבים שכותבים אבא ואמא בדאגה גדולה, ״האם קר<br />
לכם?׳׳, ״האם מנולק כוםוגל לעבוד קשה?״, ו... ״אצלנו הכל<br />
ב0דר״. אף מילה לא נכתבת על שמתרחש שם בלובלין<br />
באותו הזמן.<br />
ועוז־: ״האם יש לכם ספוים?״, ״האם יש לכם מ0פיק<br />
לבנים?״, ״מלבדכם אין לנו כלום״, ו... ״אינכם צריכים לדאוג<br />
לנו׳׳.<br />
ובמכתב אחר כותבת 0בתא שפרה ברכות ליום הולדתו של<br />
דודי שמואל, ומ01יפה: ״כתב ידו של מנולק לא מוצא חן<br />
בעינ/ האם הוא בויא? תשמור עליו כאח בוגו. אמא״. ו0בא<br />
משה כותב שכשמגיע הדואר הוא מחפש בכל החבילות, ואץ<br />
כלום. ״מנשק חזק. אבא״.<br />
שוב ושוב כותבים 0בא משה וםבתא שפרה o הם כמעס<br />
ואינם כוקבלים מכתבים מאבי ומאחיו. אבל אצלם כך הם<br />
כותבים הכל כרגיל אין חדש וכולם בריאים.<br />
״זה הוי הכל ״שקוים״ שהם כתבו שהכל ב0דו׳׳, אומר לי<br />
אבא, ״וק עלינו חשב1, אם 1 ש לנו 0פחם. 0פחם לקרוא, זה<br />
כוה שענ״ן אותם, כשהם בוודאי היו כבר בתנאי וו״ם קשים<br />
כל כך תחת 0כנה, פחד. לא 0יפרו דבו״.<br />
ביונ׳ 1941 עם פלישת הגרמנים לבחת המועצווז הגיע מן<br />
הבית המכתב האחרון.<br />
אחריו פ0קו המכתבים.<br />
בדף האחרון באלבו•: תמונה של אבא ודוד שמואל ליד הבית<br />
הםפולדום, ברחוב פרובו00בו.<br />
אחח ששים שנה.<br />
דבר לא נותר. אפילו קבר, מצבח, שום שבר.<br />
אני אוחזת בידי באלבום המכיל את פי0ות ח״הם האחרונות<br />
של דודתי, 0בי וסבתי, אבא מנולק מגיש אותו בהתרגשות<br />
לנכז־יו: לבתי נעמה ולבני נמווד.<br />
״זו המצבה,זה הזכרון,זה ישאו״. הוא אומר ואני יודעת שהוא<br />
מתיש מאושר שמצא את הדרך לאחוז בזכרון בכל זאת<br />
ולהשאיוו ק״ם.<br />
כנס צױני בלובלין(1925), בהשתתפות השליח מא״י, המשורר ליב יפה<br />
צױניסטישער צוזאמענפאר אין לובלין(1925>, מיטן אנטײל פון שליח פון ארץ-ישראל, דער דיכטער לײב יפה.<br />
אברהם בינשטאק<br />
אין דעם רעדאקציע ארטיקל פון פאריקן נומער 36 ״קול<br />
לובלין״ אונטערן קעפל ״הוקם דור המשך של ױצאי<br />
לובלין״ איז ריכטיק אונטערגעשטראכן געװארן די<br />
װיכטיקײט צוצוגרײטן א דור פון קינדער און אײניקלעך<br />
פון די לעבנגעבליבענע לובלינער פון דער שרעקלעכער<br />
היטלער־שחיטה, און װי אזוי, זארגן אז דער אנדענק פון<br />
אונדזערע קדושים זאל חלילה נישט פארגעסן װערן.<br />
די אויפגאבן פאר דער אנפירונג פון דער לאנדסמאנשאפט<br />
זענען נישט קײן לײכטע. טראץ אלע שװעריקײטן װײטער<br />
ארױסגעבן דעם ״קול לובליך, װײטער אנהאלטן דעם<br />
קאנטאקט מיט די לעבנגעבליבענע טײערע לובלינער אין<br />
דער װעלט. איך שטרײך אונטער טײערע ־ װײל די נאטור<br />
מיטן מלאך המװת אין דער שפיץ ־ טוען זײער ארבעט<br />
לויטן װעלט־שטײגער: ״דור הולך (און לײדער צום<br />
באדויערן) דור לא בא׳׳. מענטשן װערן אלט, גײען אװעק<br />
פון דער װעלט, און מיר מוזן זארגן אז דער ליכטיקער<br />
אנדענק פון אונדזערע טײערע ־ די קורבנות פון דער<br />
שואה ־ זאל חלילה נישט פארגעסן װערן.<br />
לאמיר נעמען א בײשפיל פון דעם בארימטן קעמפער פאר<br />
פאראײביקן און נישט פארגעסן די אומגעבראכטע אזוי<br />
אכזורױתדיק מיליאנען מענטשן אין היטלערס טויט־<br />
פאבריקן • דעם שרײבער ק. צעטניק, װעלכער איז מיט א<br />
פאר מאנאט צוריק געשטארבן אין תל־אביב. זײן אמתער<br />
נאמען איז יחיאל דינור.<br />
ק. צעטניק, װעלכער האט אדורכגעמאכט די גאנצע<br />
טראגעדיע אין די טויט־לאגערן און צופעליק ־ על פי נס<br />
־ לעבן געבליבן, האט זיך געשטעלט פאר א ציל צו<br />
באקענען די קומענדיקע דורות מיט די גרוילעכקײטן פון<br />
דער שואה עפאכע. ער האט אנגעשריבן א רײ ביכער, װי<br />
״דאס הויז פון די ליאלקעס׳׳, ״סאלאמאנדרא״, ״דער<br />
זײגער איבערן קאפ״, ״מהאט אים גערופן פיפל״ און<br />
אנדעדע, וועלכע זענען איבעדגעזעצט געװארן אין 20<br />
שפראכן.<br />
װער עס געדענקט אױפן אײכמאן פראצעס װען ק. צעטניק<br />
איז ארויסגעטרעטן אלס עדות איז ער פלוצלעג פארחלשט<br />
געװארן, װען אין זײן מוח איז אדורך דער קאלײדאסקאפ<br />
פון די שרעקלעכע לײדן און מארטיראלאגיע.<br />
לאמור זיך אומקערן צו אונדזער טעמע ״דור המשך״.<br />
איז טאקע דער רוף אין פאריקן נומער ״קול לובלין״ צו<br />
דער ײנגער גענעראציע נישט געבליבן ״קול קורא<br />
במדבר״ און סיהאט געגעבן די ערשטע פאזיטיװע<br />
רעזולטאטן.<br />
ס׳קומט א הארציקן ״ײשר כוח״ דעם ױנגן אדװאקאט ױםף<br />
דקר, װעלכער האט אויף זיך גענומען די איניציאטיװ,<br />
צוצוגרײטן געהעריקד פראגע-בויגנס, צדשיקט צו די<br />
ױנגע לובלינער לאנדסלײט.<br />
נאך א גאנץ קורצער צײט זענען צוריק ארײנגעפלאסן די<br />
אויסגעפילטע פראגע־בויגנס פון א צװײ צענדליק ױנגע<br />
מענטשן, װעלכע האבן אויסגעדריקט גרײטקײט ־ װי<br />
מ׳רופט עס אן: ״געבן א פלײצע״ צו דער טעטיקײט פון<br />
דער לובלינער לאנדםמאנשאפט - כן ירבו!<br />
זײ זענען אונדזער האפנונג, אין זײ װעלן זײן דער<br />
געבענטשטער ״דור המשך״. און װײטער פארזעצן די<br />
הײליקע װיכטיקע טעטיקײט.<br />
משלחת הדור השני מקבלת הסברים מרוברט קובלק<br />
ברח׳ לוברטובסקה<br />
די פארשטײער פון דור המשך באזוכן לובלין און באקומען<br />
אויפקלערונגען פון היסטאריקער ראבערט קובאלעק אויף<br />
לובארט אװסקע גאס<br />
-7-
מען שרײבט אונדז.<br />
כותבים לנו<br />
דאנוטא קובעיקא, ךי פארזיצערין פון ךעו<br />
לובלינעו אפט״לונג פון דער פו״נטשאפט-<br />
געזעלשאפט פולין-ישראל, האט 7י טעג אונךז<br />
צוגעשיקט דעם פאלגנךיקן בריוו:<br />
געערטער הי דוד,<br />
... דעם 29 און 30 ױני איז פארגעקומען אין לובלין די<br />
פײערונג פון אויפדעקן דעם אנדענק־שטײן, װו ס׳האט זיך<br />
געפונען די גרויסע מהרש״ל־שיל און אויך דער עטאפ פון<br />
די לובלינער ײדן, בײ דער אנװעזנהײט פון שטאט־<br />
פרעזידענט פון ראשון־לצױן, הער ניצן און דער ישראל<br />
אמבאסאדאר אין פוילן, װעלכער האט אנטהילט דעם<br />
אנדענק-שטײן. ס׳איז געװען פײערלעך.<br />
געסט האבן צופרידענע פארלאזט לובלין. איך װיל האפן,<br />
אז אין דער צוקונפט װעט אונתער צוזאמענארבעט זיך<br />
אנטװיקלען.<br />
איך האב שוין אמאל געשריבן, אז אין לובלינער<br />
אוניװערסיטעט איז געשאפן געװאדן אן אנשטאלט פאר<br />
דער געשיכטע און קולטור פון ײדן, מיט װעלכן ס׳פירט אן<br />
די פראפעסארין מאניקא אדאמטשיק־גראבאװסקא. זי זוכט<br />
״דאס בוך פון לובלין״ װאס איז דערשינען אויף ײדיש אין<br />
פאריז נאך דער מלחמה, װי אויך די אויסגאבע אין עברית.<br />
די פראפעסארין קאן ײדיש. כ׳װאלט אײך געװען זיײער<br />
דאנקבאר, װען איר קענט באזארגן די װערטפולע 2<br />
ביכער.<br />
בײ דער געלעגנהײט צום נײעם יאר שיק איך איבער צו<br />
אײך און אײער פרוי די בעסטע וװנטשן. שנה טוגה.<br />
דאנוטא קובעיקא<br />
לובלין 14.9.01<br />
א טאג נאן דער טראגעדיע אין אמעריקע, האט גערעדט<br />
דער ישראל־אמבאסאדאר שבח װײם און דערקלערט, אז<br />
נאך דער קאטאסטראפע אין נױ־ױרק, האט די װעלט<br />
פארשטאנען די פראבלעמען און טראגעדיע פון ישראל און<br />
צוזאמען באקעמפן דעם טעראריזם.<br />
אין די טעג פון 8, 7, און 9 אויגוסט האבן מיר<br />
אויפגענומען אין לובלין א גרופע פון 9 מענטשן פון<br />
ישראל ־ דור ההמשך ־ קינדער פון לובלינער ײדן, װאס<br />
זענען געבוירן און געלעגט אין לובלין. אנגעפירט מיט<br />
דער גרופע האט דער אדװאקאט אין תל־אביב ױסף דקר<br />
אינו עוסק בפוליטיקה, זו כמובן הכװנה לפוליטיקה<br />
פנימית, כמו הבדלי ההשקפות הפוליטױת של אזרחי<br />
ישראל. אך, ישנם נושאים הנוגעים לעם ישראל בכלל<br />
ולתושבי ישראל בפרט, שאין אנו יכולים להתעלם מהם,<br />
כי אלה יכולים לפגוע בנו קשוונ וכאן ההבדל במוצא שלנו<br />
־ אם זה ליטא, פולין או מרוקו. אחד הנושאים הללו,<br />
קיבל בשנים האחרונות תפנית חמורה בױתר, הוא ההסתה<br />
הפרועה נגד ישראל והעם היהודי, המתבצע בקרב הערבים<br />
בכלל ובקרב הפלשתינאים בפרט. באחרונה אנו עדים<br />
למסע שפל, גזעני, אנטישמי ושימוש בשואה ככלי לניגוח<br />
ישראל בפרט וביהודים בכלל. מסע זה משמש את<br />
הרטוריקה הערבית ובכלל זה בדױנים פומבײם של<br />
מנהיגיה. נשיאה החדש של סוריה, שרבים תלו בו תקװת<br />
שיביא לעידן חדש במדינױת סוריה, כינה את מדינױתה של<br />
ישראל כ״נאציזם חדש׳׳. בשאר, בנו של אסד, אותו כינה<br />
פעם עראפת ״רוצח ההמונים שטבח במוסלמים בסוריה<br />
כולה ובעיקר באל־חמא, שבה נרצחו אלפים....״ מעיז<br />
לדבר על ״נאציזם חדש״ בישראל. אך קולו של בשאר אינו<br />
קול בודד בחלל העולם הערבי. האוירה בו׳ ספוגה רעל<br />
אנטי יהודי מן הסוג הגרוע בױתר ובמױחד בכל הקשור<br />
בשואה ובדימוי העם היהודי.<br />
הנושא משתקף בחומרה מױחדת בתקשורת ובמערכת<br />
החינוך ל הרשות הפלשתינית. לװ, לניצולי השואה ואזרחי<br />
המדינה, יש ענײן מױחד בפן הפלשתיני של ההסתה, שכן<br />
מדובר בשכנינו, איתם אנו צריכים להמשיך ולחױת. חשוב<br />
שנכיר אותם. שום נסיבות אינן מצדיקות הסתה מן הסוג<br />
שאנו עדים לה באחרונה, הסתה ־ אשר כפי שלמדנו על<br />
גופנו ־ סופה במעשי זװעה בשטח. אם נעקוב אחרי<br />
הפרסומים בתקשורת הפלשתינית אנו נתקלים בהסתה<br />
פרועה, מבית מדרשו של ה״שטרימר״ הנאצי והכחשת<br />
השואה. אלה הם לרוב האמצעים בהם משתמשת הרשות<br />
הפלשתינית במאבק נגד מדינת ישראל והעם היהודי.<br />
ההסתה היא בכלי התקשורת של הרשות, במערכת<br />
החינוך, במסגדים ואפילו בקײטנת הקיץ שבהם מאמנים<br />
ילדים להשתמש בנשק ובכל זאת למרות ההתחײבות<br />
שלקחה על עצמה הרשות בהסכמי אוסלו לחדול מכך.<br />
בטאון מרכז אירגוני ניצולי השואה ״מזכר״, ממנו שאבנו<br />
חלק מהחומר, מביא גם כמה דוגמאות: עיתון פלשתיני:<br />
״הרוחות נשבו לטובתם כאשר החל מסע רדיפתם על ידי<br />
היטלר הנאצי... וההצגה החלה. הם התחילו להפיץ באופן<br />
מטיל אימה תמונות של ירי קולקטיבי המתבצע נגדם<br />
ולהמציא את הסיפור המזעזע של תאי הגזים, שעל פי<br />
טענתם ־ בהם היה היטלר שורף יהודים. עמודי העיתונים<br />
התמלאו בתמונות של יהודים שנקצרו על ידי המקלעים<br />
של היטלר ושל יהודים המובלים לתאי הגז. בתמונות אלה<br />
הם התרכזו בנשים, תינוקות וזקנים, והם ניצלו את זה כדי<br />
לעורר חיבה כלפיהם, כשהם דורשים פיצוי כספי, תרומות<br />
ומענקים מכל העולס. האמת היא שרדיפת היהודים היא<br />
אגדה שיקרית, שהיהודים כינו אותה ״אסון ההולוקוסט״<br />
וניצלו אותה כדי לעורר חיבה אליהם״.<br />
ספר שהוציא לאחרונה משרד החינוך הפלשתיני משװה<br />
את הצױנות לנאציזם ומתאר את התלמוד באופן מפלצתי,<br />
כספר שינאת גוײם והולכת שולל. בספר זה נכתב כי<br />
הצױנות מאמינה בחיסול ״התושבים המקורײם״. בהמשך<br />
מוצגות מטררת הלימוד של סוגיה זו בדרך הבאה: הבנת<br />
האופי הגזעני והתוקפני של התנועה הצױנית״.<br />
בתכנית ״דפים מן ההיסטוריה שלנו״, המוגדרת כתכנית<br />
חינוכית, ששידרה הטלביזיה הפלשתינית, אמר ד״ר עצאם<br />
סיסלאם: ״צצו פה ושם טענות שקרױת שהיהודים נרצחו<br />
בשואה, הכל שקרים וטענות חסרות בסיס: לא חלמנו ולא<br />
אושװיץ. אלה הױ מקומות לחיטוי. הם התחילו לפרסם<br />
באמצעי התעמולה שלהס, שהם נרדפו ונרצחו כדי ליצור<br />
אונ הײשות הזאת, ישות זרה שהזרעה כסרטן בארצנו שבה<br />
גרו אבותינו״.<br />
-9-
בעבודת הדוקטוראט של אבױמאזן, סגנו של עראפת,<br />
בנושא: ״הפני• האחרות הקשרים הסודײם בין הנאציזם<br />
לבין הנהגת התנועה הצױנית״, הוא כותב: ״האינטרס של<br />
התנועה הצױנית היה לנפח את מספר ההרוגים בשואה כדי<br />
להשיג השיגים״ ולאחר מכף ״הדבר הביא את התנועה<br />
הצױנית לײצב בדעת הקהל העולמית את המספר שישה<br />
מילױן כדי שזו תחוש בײסורי מצפון ואמפטיה כלפי<br />
הצױנות״.<br />
ד״ר סמיר שחדה, כתב באלג׳אדידה: ״אני סבור שישראל<br />
שיכנעה את העולם, בשקר מעשי הטבח והגזענות להם<br />
נחשפו היהודים בגרמניה, והשיגה את תמיכת דעת הקהל<br />
העולמיװ. היהודי• בכל זאת הױ האשמים, מאחר<br />
והרדיפות מתוארות כמעשה צודק כהתגוננות מפני הרוע״.<br />
בתשבץ שפירסם יומון הרשות הפלשתינית אלחיאת<br />
אג׳דידה השאלה•. ״מרכז יהודי להנצחת השואה והשקר״,<br />
התשובה: ״יד ושם״.<br />
אלה הן רק דוגמאות מעטות בלבד. אולם ההסתה<br />
הפרועה המתנהלת נגדנו בתקשורת מידי ױם היא כאױ<br />
וכאפס להסתה המתנהלת במסגדים שבשטחי הרשות<br />
הפלשתינית. שם ההסתה על ידי כהני הדת המוסלמים<br />
לובשים<br />
אופי של קריאה ממש לרצח יהודים, ואת<br />
התוצאות אנו רואים בפיגועי ההתאבדות הנערכים אצלנו.<br />
הדבר נידון, 3ין היתר, גם במסגרת הקונפדרציה העולמית<br />
של אירגוני כיצולי השואה. בישיבת הנהלת הקונפדרציה<br />
שהתקײמה ב־29.4.01, נתקבלו, גין היתר, ההחלטות<br />
הבאות:<br />
א. אנו שרידי השואה הנוראה, מגנים בתוף את התעמולה<br />
הזװעתית של הערבים בכלל והפלשתיני• בפרט נגד<br />
ישראל ודורשים את הפסקתה המײדית.<br />
ב. הקונפדרציה רואה את הבעיה כחמורה ומסוכנת בױתר<br />
והיא תקײם דיון מױחד בנושא בהקדם, כדי לבדוק דרכים<br />
יעילות למאבק בבעיה זו.<br />
א. ש.<br />
הכניסה לבית העלמין היהודי ברח׳ אוניצקה בלובלין, ששוקם ע״י משפחת פרנקל מאנטװרפן<br />
- 10-
מאת ידמיהו גוטליג<br />
בשבילי, לפסוק זה משמעות חשובה ואני חדור אמונה,<br />
שהוא יכול לגרום הרגשה טובה ואושר רב לכל החײם.<br />
התנסיתי במעשה, שאותו אני מתאר בכתבה זו, אך לא<br />
לפני תאור קצר מתולדות חיי.<br />
אבי ז״ל נולד בעיירה מרקושוב, שליד העיר לובלין. בעודו<br />
ילד, הורױ עברו להװגורר בלרבלין ושם עברו עלױ שנות<br />
הנעורים. כל חייו חלם על המשפחה והעיר המופלאה<br />
הזאת.<br />
בהגיעו לגיל 21, צריך היה להתגייס לצבא הצאר הרוסי,<br />
כי לובלין דאז השתייכה לרוסיה. כידוע, השרות בצבא<br />
נמשך תקופה של 6 שנים. בתור נער יהודי דתי, שלמד<br />
באחת הישיבות בעיר, הצעד הזה לא תאם את חײו<br />
הדתיים ולפי עצת אחיו המבוגר, שבאוװה עת שהה כבר<br />
בברדפשט שבהונגריה, עזב אבי את לובלין ועבר את<br />
הגבול להונגריה. התחתן עם אמי שנולדה בעיר טוקאי,<br />
ועברו לגור באיזור המונרכיה אוסטרו-הונגרית, שבתום<br />
מלחמת העולם הראשונה הפך האיזור לרפובליקה<br />
צ׳כוסלובקית החדשה. שם נולדנו אנחנו, חמשת הילדיס.<br />
כידוע, צ׳כוסלובקיה היתה אחת חמדינות הדמוקרטױת<br />
ביותר באירופה, בניהולו של הנשיא הדגול מסריק ולאחר<br />
מותו בניהולו של הנשיא השני ד״ר טו. בנש.<br />
הילדות שלי עברה עלי באושר ובשפע רב׳ היהודים<br />
במדינה נהנו מזכוױת אזרחיות מלאות. הם היו אזרחים<br />
נאמנים ומהימנים לרפובליקה החדשה. המצב הזה נמשך<br />
עד שנות השלושים הראשונות ובעיקר עד עליתו של<br />
היטלר לשלטון בגרמניה. אחד הסממניס הראשונים של<br />
שלטון היטלר היה השנאה התהומית לעם היהודי.<br />
האנטישמיות טפטפה לאט גם לצ׳כוסלובקיה. בעיתונות<br />
הגרמנית המקומית שבחבל סודטים ובעיתונות<br />
הסלובקית של המפלגה הלאומית, אשר שאפה להתנתק<br />
מצ׳כיה, הופיעו מאמרים אנטישמײם ארסײם ברוח<br />
העיתון ״שטירמר״. הגרמנים והתעמולה האנטי יהודית<br />
היגעו למימדים שלא ידענו עד אז.<br />
בשנת 1938, לאחר התנקשוױת רבות של האוכלוסיה<br />
הגרמנית בחבל הסודטים בממשלה, נשלחה משלחת<br />
בריטית מטעס ממשלת צ׳מברליין כמשקיפה לסודטים,<br />
אשר קבעה, שאכן יש לספח את הסודטים לגרמניה.<br />
במרץ 1939 כבש הצבא הגרמני את צ׳כיה ומורביה ללא<br />
קרב. סלובקיה קיבלה עצמאות תמורת שיתוף פעולה<br />
מלא עם הגרמנים כולל כל החוקים האנטישמײם בשם<br />
״חוקי נירנברג״.<br />
פחד גדול נפל על היהודים ולאחר שהתחיל המשא ומתן<br />
על פתרון הבעיה היהודית התחלנו לחשוב על עזיבה.<br />
מפלגות צױנױת התחילו להתארגן לעליה ארצה בדרכים<br />
בלתי חוקױת, מאחר והגירה לגאלית לישראל נמנעה ע״י<br />
שלטונות בריטניה.<br />
בעיר מגורי בנובצה התארגנה קבוצה של שישה בחורים<br />
לעליה, ואני בתוכם, אשר הצליחה לעזוב את המדינה.<br />
טילטולי הדרך היו קשים ולאחר שהיה ארוכה באיי יװן<br />
הגיעה הקבוצה לאחר שלושה חודשים לישראל מבלי<br />
שנתפסה ע׳׳י הבריטים. אבל אליה וקוץ בה.<br />
באותה עת אחותי המבוגרת היתה נשואה לבעלה מהעיר<br />
מונקץ שבחבל ״רוסיה הקרפטית״. חבל ארץ זה נמסר ע״י<br />
הגרמנים להונגריה וכך גיסי, בעל אחותי, הפך להױת<br />
אזרח הונגרי ותוך ימים ספורים רצו לגרש אותו מבלי<br />
לאפשר לו לקחת את אשתו, שהיא עכשיו כביכול אזרחית<br />
סלובקית. האומללות בבית היתה גדולה. אני מצאתי<br />
פתרון. ויתרװי על מקומי, ביוזמתי, בקבוצת ששת<br />
הבחורים ומסרתי אותו למורת רוחם של המארגנים,<br />
לגיסי והוא הגיע ארצה במקומי. אבל בעיית אחותי,<br />
שנשארה אצלנר בבית לא נפתרה. חבית התמלא בכי ױמם<br />
ולילה.<br />
אני השתייכתי לתנועת בני עקיבא. גם התנועה שלנו<br />
התחילה להתארגן לעליה בלתי חוקית. חיש מהר צורפתי<br />
לקבוצה. ואז צץ רעױן לוותר על מקומי בקבוצה לטובת<br />
אחותי. וכך היה. לאחר הסבר המצב ותחנונים רבים<br />
החליטו ראשי התנועה להעכות לבקשתי וצרפו את אחותי<br />
לקבוצה במקומי. וזה למרות שאחותי השתייכה לתנועת<br />
״השומר הצעיר״.<br />
במו ידי עזרתי לאחותי להיכנס לאוניה שעגנה<br />
בברטיסלבה בנמל דנובה המקומי. באותו לילה האוניה<br />
הפליגה לעבר רומניה לנמל קונסטנסה. שם עברו העולים<br />
לאוניה גדולה אשר הפליגה לכיװן חיפה. התמזל מזלה של<br />
אחותי ותוך שלושה שבועות הגיעה ארצה וכאן התאחדה<br />
עם בעלה.<br />
אני נשארתי בשואה ללא אפשרות לעזוב. במשך שש שנים<br />
עברתי שבעה מדורי גהינום. רדיפות יהודים, טילטוליס<br />
במחנוװ עבודה ובסוף לחימה בשורות פרטיזנים ביערות<br />
סלובקיה בקור מינוס שלושים מעלות, ללא אוכל, בגדים<br />
וכולי. החזקתי מעמד והתמזלתי לראות את סוף המלחמה<br />
המױחל. כל החײם הנני מאמין, שהודות למעשײ, הצלת<br />
שתי נפשות, על חשבון חײ עברתי את המלחמה ללא<br />
שריטה.<br />
- 11 -
לובל
להקות דראמטױת, ספרױת, תזמורות וארגון ספורט.<br />
הופיע עיתון ױמי, בשם ״לוגלינער טאגבלאט׳׳. את<br />
״ישיבת חכמי לובלין״ המפורסמת הקים ר׳ מאיר<br />
שפירא, שכיהן במקום בשנים 1925—1933 ; אחרי<br />
פטירתו לא נתמנה רב בלובלין ואת מקומו תפס<br />
בית־דין של שלושה.<br />
ב־1939 ישבו בלובלין כ־38,000 יהודים. הגרמנים<br />
כבשו את העיר ב־18 בספטמבר 1939 ומיד החלו<br />
הפינוײם מן הדירות, ה,תקיפות וענודות־הכפײה.<br />
זמן־מה חשבו הגרמנים להפוך את מחוז לובלין<br />
לשמורה יהודית ולרכז בתוכה מגורשים משטחי<br />
הכיבוש בפולין ומן הרײך עצמו. בסוף 1939 הובאו<br />
למקום כ־5,000 פליטים ובפברואר 1940 נוספו<br />
עליהם עוד 1,300 יהודים משטטין (קבוצה זאת לא<br />
נשארה בלובלין). באפריל 1940 נגנזה תכנית השמורה<br />
ולובלין נעשתה כעבור זמן אחד ממרכזי ההשמדה<br />
ההמונית. זמן־מה פעל בעיר אודילו גלובוצ׳ניק,<br />
מפקד המשטרה ופלוגות הס.ד., מי שניצח בשעתו על<br />
״מיבצע רימהארדט׳׳. ב־25 ביאנואר 1940 נתמנה<br />
ה״ױינראט״ בן 24 חבר, בהרכב דומה לװעד הקהילה<br />
שפוזר ובראשרת המהנדס חנריק בקר. האיש הבולט<br />
ב״ױדנראט״ היה סגן הױשב־ראש מארק אלטן,<br />
שוזחליף את בקר ב־31 במארס 1942, כאשר מספר<br />
חברױ הועמד על 12. בראשית פעולתו לא הסתפק<br />
ה״ױדנראט״ בביצוע פקודוונ הגרמנים (למשל, בגױס<br />
לעבודות־כפײה), אלא יזם פעולות להקלונ המצב.<br />
הוקמו בתי־תמחױ לענײם ולפליטים, הונהגו סדרי<br />
תברואה והוקמו בתי־חולים עם ױתר מ־500 מיטות<br />
ושטח־הסגר,״עם 300 מיטות. נוסדו מעונות בשביל<br />
ילדים עזובים, ורק את מערכת הוזינוך לא הצליח<br />
ה״ױדנראט״ לשקם והלימודים הוגנוזלו גמחתרת.<br />
במארס 1941 גורשו כ־10,000 לכפרים ולעײרות<br />
הסביבה ובסוף החודש נפתח הגיטו ל־34,000 היהױ<br />
דים בעיר; יהודי לובלין הױ בין ראשוני הקרבנות<br />
אנו זקוקים מאד<br />
לספרי יזבור על לוכלץ<br />
כײדיש וכעכרית<br />
שהופיעו כפאריס ות״א<br />
התורם הנככד יכיא את הםפר<br />
לאזכרה<br />
תודה<br />
של מסע ההשמדה. חגירוש התחיל ב־16 במארס<br />
1942, בשיעור של 1,500 לױם ־, 30,000 יהודים נשלחו<br />
למװת בבלז׳ץ, 4,000 נלקחו במײדאן טאטארסקי —<br />
מקום שישבו חודשים מספר בתנאיס איומיס. ב־2<br />
בספטמגר נרצחו 2,000, ובסוף אוקטובר עוד 1,800.<br />
כ־200 נשלחו למאידאנק. בעלי־מקצוע מעטים עדײן<br />
הועסקו בלוגלין, אך במאי 1943 נסגרו בית־המלאכה<br />
והיהודים נשלחו למאידאנק. עוד 300 הוחזקד במבצר<br />
(״זאמק״) והועסקר בבתײהמלאכה המעטים, שנשארו<br />
שם עד ױלי ; 1944 גם הם הומתו ימים אחדים לפני<br />
הנסיגה מלובלין. סמוך לעיר היה גם מחנה לשבוײ־<br />
מלחמה יהודײם מן הצבא חפולני ברחוב ליפובה 7<br />
(במגרש ספורט). הראשונים הגיעו בפברואר 1940.<br />
תושבי הגנראל־גוברנמאן שוחררו, ואילו כ־3,000<br />
שבוײם שמוצאם היה משטחי הכיבוש הסובײטי או<br />
מן השטחים שסופחו לרײך, נשארו במעצר. ה״ױדנ־<br />
ראט״ השתדל לסײע לשבוײם ונעשו גם נסיונות לספק<br />
להם מיסמכים מזוײפים, כדי לאפשר להם לצאת מן<br />
המחנה. עם השלמת מסע ההשמדה, היו נסימות<br />
בריחה והגרמנים הגיבו בעונשים קיבוצײם. היו מן<br />
השבוײם, שהצליחו להצטרף לפארטיזאנים והגיער<br />
לעמדות פיקוד. בתחילת נובמבר 1943 נשלחה למאי־<br />
דאנק קבוצת השבױים האחרונה.<br />
הצבא האדוס שיחרר את לובלין ב־24 בױלי<br />
1944; למחרת הירם נכנסו. לעיר צבא פולני סדיר<br />
ויחידות גרילה, וביניהן יחידה יהודית בפיקוד הסרן<br />
יחיאל גרינשפאן. לובלין הײתה לבירה זמנית של<br />
פולין, עד לשחרור וארשה ביאנואר 1945. בלובליך<br />
פעלו אז מוסדות יהודײם לתרבות וסעד, ביניהם<br />
הװעד המרכזי ליהודי פולין, אלפי יהודים, רובם<br />
פליטים מרוסיה, התײשבו בלובלין, אך עזבו את<br />
העיר בשנים 1946—1950, מחמת האנטישמױת באוכ־<br />
לוסיה הפולנית. ב־1968 יצאו אחרוני היהודים<br />
מלובלין.<br />
ENFANTS UNIFIES DE LUBLIN<br />
et les environs<br />
presentent ses meilleurs voeux a ses adherents,<br />
leurs families et amis,<br />
a la Communaute Juive de France,<br />
au Peuple et a l'Etat d'Israel<br />
a 1'occasion de ROCH-HACHANA 5762<br />
א ב ח י ב ה ו ח ח י מ ה טובה<br />
Le Comite<br />
-13-
בית הכנסת המפורסם והעתיק בױתר בין בתי הכנסױת<br />
הרבים בלובלין, העיר ואם בישראל, הוא בית הכנסת<br />
שע״ש המפרש וראש הישיבה חנודע של ק״ק לובלין, ר׳<br />
שלמה לוריא (המהרש״ל) הבית נבנה ב־1567 (שכ״ז) ע״פ<br />
כתב רשױן של המלך זיגמתט אוגוסט, על מגרש שהיה<br />
שײך לרופא היהודי ד״ר יצחק מאי.<br />
ביה״כנ נבנה בצורת מרובע, ושימש בװדאי דוגמא<br />
ראשונית לבתי הכנסױת המרכזײם בעלי ארבעה עמודי<br />
התװך שבקהילות בריסק, ולינא, הורודנא, טרנא, רײשא,<br />
פרמיסלא, אפטא, לאנצוט ואחרות. במרכז אולם התפילה<br />
ניצבים ארבעה עמודי תמיכות של הבימה הקשורים<br />
בחלקם העלױן זה עם זה, ע״י מבנה קשתות חצי עגולות,<br />
אשר צורתן כעין קוביה המקומרת בתוכה. ארבעה עמודי<br />
הבימה הללו מורכבים כאן, כל אחד, מאגד של שלושה<br />
עמודים דקים ױתר. לפנינו איפוא שנים עשר עמודים<br />
המתנשאים שלושה שלושה מכל עברי הבימה והתומכים<br />
כולם יחד בסיפון המקומר של בית הכנסת. מתחת<br />
ל״חופה״ זו בנױה הבימה בצורת מצע סגור ממזרח<br />
וממערב ע״י מעקה ופתוח מדרום ומצפון ע״י מדרגות<br />
מצױידות אף הן במעקה. עיבוד המתכת במעקים אלה<br />
עשוי ברוח עבודות ה ־ (ברזל מחושל ־ ברזל נפחיס).<br />
הבימה קשורה כאמור לתקרה ע״י קשתות הױצרות,<br />
בהתחברן עם קירות בית הכנסת, ארבעה קמרונות<br />
חביתײם, מקבילים לכתלי הבית, החלונות הגבוהים<br />
קבועים בלונטות של קמרונות אלה.<br />
תכנית ביהכ״נ של המהרש״ל נחשבת בצדק כדוגמה<br />
ראשונה לפתרון הבעיה האדריכלית ליטורגית החשובה<br />
בױתר של בתי הכנסױת ביהדות אשכנז ופולין, והיא<br />
קביעת מקומה של הבימה והדגשת ערכה המױחד בתיכנון<br />
בית התפילה. ואן, מקומה של הבימה מובלט כאן יפה על<br />
ידי הימצאה במרכז חל הבית, מול ארון הקודש, במצע<br />
מורם משאר מקומות התפילה הנמצאים מתחת לארבעת<br />
הקמרונות סביב הבימה.<br />
״הבימה המכוסה והמעוטרת עמודים, תפקידה לא רק<br />
לשמש משענת הקמרון־ ־ עליה גם להדגיש את חשיבותה<br />
היא. הסטרוקטורה של בית הכנסת זה היא בלי ספק<br />
תוצאה של השקפת הרמ״א לגבי מקום הימצאה של<br />
הבימה בבית הכנסת. הרמ״א עמד, כידוע, בקשרי שו״ת<br />
הדוקים עם המהרש״ל ואף היה מקורב אלױ קירבת חיתון.<br />
ועובדה זו השפיעה ־ כדברי רחל וישניצר ־ ודאי להפצת<br />
טיפוס בתי הכנסת בעלי בימה בנין בפולין.<br />
-בשל קירותױ העבים הזכיר בית הכנסת שע״ש המהרש״ל<br />
את בתי הכנסת המבצרײם שבערי הספר המזרחױת והדום<br />
מזרחױת של פולין. ואמנם שימש ביהכ״נ לא פעם מקלט<br />
ליהודי לובלין בעת פורענות, ובײחוד בימי גזרות ת״ח־<br />
ת״ט.<br />
ניסנבוים, ההיסטורױן הנודע של יהודי לו־בלין־, מצײן־<br />
שהמהרש״ל בנה לו בית כנסת מױחד, כדי שלא להתערב<br />
עם מתנגדױ והיה זה ״היכל גדול ומפואר, המכיל בקרבו<br />
לערך שלושת אלפים איש״.<br />
ואכן, בית הכנסת שע״ש המהרש׳׳ל, המפורסם ועתיק<br />
הױמין, היה מן הגדולים והעשירים בױתר בתשמישי<br />
קדושה בבתי מסױתיה של לובלין, העיר והאם בישראל,<br />
העיר של התװעדוױת שליחי ארבע ארצות, עיר הישיבות<br />
והמדרשױת, העיר שנטלה תשעה קבין של יסורי ישראל<br />
בין ערי פולין, בימי המלחמה האחרונה.<br />
- 14 -
כמה גלגולים עברו על בתי כנסת זה במשך שנות קױמו.<br />
בשנת תט״ו (1655), עם חורבנה של לובלין־ היהודים על<br />
ידי המוסקבאים והקוזאקים, נהרס גם בית כנסת זה.<br />
כעבור זמן מה, עם חידושה של הקהילה היהודית במקום,<br />
תוקן וחודש והחזיק מעמד על פי צורתו המחודשת<br />
כמאתים שנה. בשנת 1856, כשאירעה כאן ״בהלת<br />
שריפה״, חודש ושופץ הבנײן הישן הזה בשכלול יסודי,<br />
ובצורתו החדישה התקײם כבית מקדש מעט מרכזי<br />
לקהילת לובלין היהודית המעטירה.<br />
הכניסה לבית הכנסת הובילה דרך מבוא חיצוני גדול<br />
(״פאלוש״). במבוא זה התקײמו עוד לפכי עשרות שנים<br />
אחדות ה״חופות״ של זוגות נישאים וכאן הועמדו בערבי<br />
ױם הכיפורים לפני תפילת מנחה על שולחנות מױחדים<br />
ה״קערות״ לצרכי הצדקה שבעיר ולקופת רבי מאיר בעל<br />
הנס בארץ הקודש. על יד ה״פאלוש״, בכניסה מצד שמאל,<br />
היו חדרים מױחדים לצורך ״מנינים״ קטנים נוספים<br />
לתפילה ולתורה. בכניסה הועמד כסא של אליהו הנביא<br />
לצרכי ברית מילה שהתקײמו כרגיל בבית כנסת זה. ארכו<br />
של אולם בית הכנסת מבפנים היה ל״ו אמה, רחבו ־ ל״ב<br />
אמה (לפי הסימן ״לרלב״) וגבהוה כשלוש קומות.<br />
באמצעו של אולם בית הכנסת עמדה בימה גדולה, מנורות<br />
וכברשות מאור מרובות תלוױת הױ מתחת לסיפון המקומר<br />
בשרשרות עבות ארוכות. רושם כביר השאיר על מבקרױ<br />
ארון הקודש המחוטב בגזרה נאה ומפואר בקישוטױ,<br />
צעצועױ וצױרױ מעשה חושב ואמנות. על יד ארון הקודש<br />
משמאל, במקום הראשון־, היה רשום באותױת גדולות:<br />
״אסור לשבת על מקום המהרש״ל ז״ל חוץ מהמרא־<br />
דאתרא״.<br />
ג׳ עזרות נשים עטרו את בית הכנסת משלוש רוחותױ. מצד<br />
שמאל למעלה נקראה ״עזרת הנשים״ שם ״כלה־שוהל״,<br />
הואיל ולשם הוליכו את הכלה בשבת הראשוכה אחרי<br />
החופה יחד עם שושיניה ברוב פאר והדר ובפומבױת<br />
גדולה.<br />
מבין הסידורים הפנימײם של אותו בית כנסת, כדאי<br />
לציין, שעל יד הספסלים שבאולם הױ עומדים<br />
שולחנותארוכים. לכל ״חברה״ בהתאם למסורת ותיקה,<br />
היה שולחן מױחד. כמו, למשל, ״שולחן האופים״, ״שולחם<br />
השענים׳/ שולחן הנפחים״ וכדומה. לכל ״חברה״ הױ ספרי<br />
תורה מיוחדים המוצגים בארון הקודש פנימה וכמה<br />
תשמישי קדושה משלהם. עוד בתקופה לא רחוקה שימשו<br />
שולחנות אלה כמקום תפילה למתפללים עם הפנים לצד<br />
הכניסה, ורק בעבר הקרוב אחרי התאמצות יתרה מצד<br />
הפרנסים המודרנײם, הוחלפו שולחנות אלה במקומות<br />
ישיבה ועמידה חדשים עם פנים לצד מזרח, ורק שולחנות<br />
אחדים נשארו כזכר מימים עברו משני עברי הכניסה<br />
לאולם פכימה.<br />
הבימה בביהכ״נ המהרש״ל<br />
תחת גג אחד עם ביהכ״נ שע״ש המהרש״ל נמצא גם<br />
ביהכ״נ שע״ש המהר״ם (ר״ת של, מורנו הרב ר׳ מאיר<br />
מלובלין ־ נפטר בשנת 1616).<br />
לאחר השריפות הגדולות ברובע היהודי בשנת 1656 ובשנת<br />
1866, כנ״ל, נבנה גם ביהכ״נ שע״ש המהר״ם מחדש. אולם<br />
צורתו מאורכת. שני שלישים משטחו מױעדים לאולס<br />
התפילה הראשי, ושליש ל״עזרת הנשיס״. בין החלקים<br />
הללו מפריד קיר המגיע למחצית גובה האולם ומסתײם<br />
בקשת, עליה נשענת התקרה השטוחה. במרכז אולם<br />
התפילה מתנשאת בימה מעוטרת סיג יפה, העשוי ברונזה.<br />
בקצװתױ עמודים ועליהם חרותים ותבועים בצבעים חײם<br />
אגרטלים עם פירות. בבית הכנסת נמצא כיסא עלױ ישב<br />
המהר״ם.<br />
באותו בית נמצאים גם בתי תפילה של חברות אומנים.<br />
מבין בתי הכנסת היהודײם הידועים של קהילת לובלין יש<br />
להזכיר במױחד את בית הכנסת של הפרװנים (לױפער־<br />
שוהל), ביהכ״נ פרנס, בית הכנסת ״משרתים״ וכן ביהכ״נ<br />
של ״החוזה מלובלין״.<br />
כן ידוע על צבי הירש (ילין) מלובלין, ב״ר משה דאקטער,<br />
שליח ועד ד׳ ארצות (שנת תע״ז) וסוכן החצר של מלכי<br />
פולין זיגמונט וד3 װלדיסלב ה־5׳ כי לעת זיקנה פרש<br />
מעסקי הציבור, הקים לעצמו ביכ״נ מױחד (1638)<br />
ובפקודת המלך ולדיסלב נאסר לבחרו (בעל כרחו)<br />
להנהגת הקהל ולהתערב בסדרי ביהכ״נ שלו(במשך הזמן<br />
עבר ביהכ״נ לרשות חברת הדװדנים, ה״קאטלער״,<br />
ש״שיפרו״ אותו וחיבלו בױפױ המקורי.<br />
-15-
כיליד מרקשוב וכאחד מבניה חש אני חובה קדושה<br />
לעצמי למסור לספר ה״יזכור״ על קהילתנו עובדה<br />
אמיתית שהתרחשה במחנה המוות מיידאנק שליד<br />
ליבלין. שמעתי זאת ממספר יהודים ניצולי מיידאנק<br />
אותם פגשתי בלובלין המשוחררת כשנכנסתי אליה כחײל<br />
רוסי, וכך הױ פני הדברים.<br />
כתופר עורות היה קשה לי לקבל עבודה מסודרת<br />
בעיירתנו ולכן התײשבתי בלובלין ושם נשארתי עד פרוץ<br />
המלחמה. כשהנאצים כבשו את לובלין במחצית ספטמבר<br />
1939 ברחתי לרוסיה. ימים ארוכים לא היו מספיקים<br />
לספר את כל המאורעות שעברו עלי בשנות המלחמה.<br />
מיד בתחילת המלחמה בין רוסיה לגרמניה הלכתי מרצוני<br />
והתגייסתי לצבא הרוסי. השתתפתי בקרבות קשים<br />
בחזיתות שונות, בסמאלענסק נפצעתי קשה בידי ושכבתי<br />
בבית חולים מספר חודשים. כשהחלמתי וחזרתי לכוחותי<br />
לאחר המאורע הקשה, קראתי בעתון שהצבא הרוסי כבר<br />
מכה בגרמנים על אדמת לובלין־. שוב התגײסתי לצבא<br />
הרוסי והצלחתי להצטרף לחטיבה משוריינת של טנקים.<br />
תוך כדי כבוש ולרוב אפילו ללא התנגדות כלל וללא<br />
הפרעה בתנועה כבשנו את ה״חלם״ והתכוננו להתקפה<br />
מהירה על העיר לובלין.<br />
התקדמנו עם הטנקים ואני מזהה את הכניסה ללובלין<br />
מרח׳ לובארטאװסקע, ליבי הולם בחזקה, כשרצוני לחלוף<br />
במהירות על פני אותם רחובות בהם ביליתי את מיטב<br />
שנות כעורי, ואולי אמצא יהודי חיז ואפילו ששמעתי על<br />
הרציחות ההיטלריסטיות. לפתע נעצר המשוריין שלנו ועל<br />
אם הדרך נראים כחמשה עשר גברים רזים, תשושים<br />
ולבושי סחבות. אנו קופצים החוצה מהמשוריין ואני<br />
מזהה אותם כיהודים. ברוב תדהמה אני שואל אותם מה<br />
מעשיהם פה, ואחד מהם מספר לי שכבר 3 ימים שהם<br />
מתחבאים בארגזים ומחכים לצגא האדום. הם ברחו<br />
ממײדאנק וזאת תודות לגבורתו ותושײתו של אברך<br />
מלובלין.<br />
מיהוז אני שגאל בסקרנות מרובה.<br />
צדוק גארפינקל, עונה הירזודי.<br />
השם הזה הזכיר לי הרבה זכרונות מלובלין היהודית.<br />
כיצד עברתי יחד עם צדוק ימים של שמחה וימים של<br />
סבל בעיירה, ברוזוב, בחברה ובעבודה.<br />
אני מבקש מהיהודים הניצולים שיספרו לי בדױק את<br />
המקרה, ואחד הניצולים החל לספר. צדוק גארפינקל<br />
כבעל מקצוע מעולה היה אחראי ראשי במפעלי העורות<br />
שברחוב ליפאװע 7, שם עבדו שבויי מלחמה יהודים<br />
לצרכי הגרמנים. מדי בוקר לקחוהו שני חיילי אס.אס.<br />
ממחנה מיידאנק שם התגורר יחד עם אשתו ובנו למקום<br />
העבודה, ובערב תחת שמירה נלקח לביתו. רק לפני<br />
שלושה ימים באו למעוננו שלושה אנשי אס.אס. חמושים<br />
ואספו 30 יהודים כשביניהם היה גם האברך צדוק<br />
גארפמקל. אנו הבנו היטב שהפעם לוקחים אותנו<br />
לכבשניס, כיװן שלפי התנהגות הגרמנים במחנה מײדאנק<br />
היה לנו ברור שהרוסים קרבים אלינו. כשהרגישו<br />
הגרמניס שסופם קרב, רצו לחסל את המעט משארית<br />
היהודים שעדײן נותרו בחײם. הײנו בטוחים שזו דרכנו<br />
האחרונה. התקרבנו לשער, כשלפתע אירע משהו מדהים.<br />
צדוק גארפינקל לפת בידױ החזקות את אחד ממלודי<br />
האס.אס. ובעוצמה אדירה הרימו לגובה וזרקו על<br />
הריצפה, כך ששתי רגלױ נכנסו לבטװ, צדוק לא הסתפק<br />
בכך ובאותה מהירות שהרימו לגובה התנפל על הגרמני<br />
וקרע אותו לגזרים. הגרמנים הנותרים תפסו את<br />
המתרחש והחלו לירות. נקוב כדורים ושטוף דם נפל צדוק<br />
על הגוף הגרמני המתועב ושם נפח את נשמתו הטהורה.<br />
אנחנו 30 היהודים המױעדים לגירוש נצלנו את המהומה<br />
והחילונו לנוס על נפשנו. הגרמנים ירו לעברנו והצליחו<br />
להרוג מספר יהודים, אבל אנחנו שאתם רואים פה<br />
הצלחנו להמלט ולהגיע הנה, וכבר שלושה ימים שוכבים<br />
אנו בשדה הפתוח תחת כפת השמים ללא אוכל וללא<br />
שתיה, ורק רעש המשורײנים שלכם הוא זה שבשר לנו את<br />
השחרור רלכן הגענו לקבל את פניכם, וכל זה הוא רק<br />
תודות לגבורתו של צדוק גארפינקל. מעשה שבמחנה<br />
מײדאנק היה בגדר של מקרה נדיר של התגוננות ותקומה.<br />
- 16 -
רחובות {אנש*ם בל^בלץ של פעם<br />
בהם<br />
vn מרופזים היהו־דים<br />
בקול לובלין מם׳ 35 התפרסמה רשימה של זליק<br />
װאסערשטרום מנױ-ױרק - בשפת האידיש ואני מתרגמת<br />
קטעים ממנה, בתרגום חופשי.<br />
ציפורה דסקל - וײסלפיש, קיבוץ מרחביה.<br />
חושבני שיש בה רשימה מדוײקת של הרחובות ותכולתם<br />
ומפליא זכרונו של האיש.<br />
בין היתר הוא כותב: לובלין לא הײתה עיר תעשײתית, הױ<br />
בה אי אילה מפעלים ובתי חרושת, כולם בידי הפולנים,<br />
בהם לא הײתה דריסת רגל לפועלים יהודים.<br />
בכדי להתפרנס, קמו בעלי מלאכה־ חײטים, סנדלרים,<br />
כובענים, נגרים, אופי•, בעלי עגלה, ספרנים ועוד ועוד.<br />
הױ גם שעסקו בסחר בדים וחנוױת לבגדים ונעלים ישנות,<br />
משומשות, ױצא איפה, שהתפרנסו אחד מהשני.<br />
לרובם לא הײתה ידועה השפה הפולנית, כי לא היה מגע<br />
ואהבה יתירה לפולנים, שגרו ברובעים נפרדים.<br />
הפרנסה הײתה דלה והחײם קשים, מרים, מלאי יאוש<br />
ללא תקװה.<br />
והנה קטע אחז־: שני סוחרי בדים ממהרים לפתוח<br />
חנוױתיהם, אומר בערל פעלד לאהרון שמאראק: לו<br />
החזירו לי הדלפונים את שלקחו בהקפה, הײתי עשיר<br />
ממש.<br />
עונה אהרון: אל דאגה, מתקרב החג, היהודים יתחילו<br />
לעבוד, יחזירו חובותיהם ־ כדי לקנות שוב בהקפה...<br />
ועוד קטע: ההר השני הנמצא לא הרחק מהר ״הארמון״<br />
גבה וגבה במשך שש מאות שנים וכשהתמלאו שורות<br />
המתים<br />
חדשים...<br />
כיסו אותם בחול וכך נוצר מקום לנפטרים<br />
אמרו היהודים: ״כשההר יגיע עד השמײם ־ ױפיע המשיח<br />
עם שופרו הגדול ־ ובאה הישועה על היהודים״.<br />
וקטע נוסף־ ר׳ ױסל׳ה מתקרב לחנותו למי־סודה, מתהלך<br />
בקושי ובכבדות. שואלים היהודים: מה ההליכה הכבדה<br />
הזו, ר׳ ױסל׳ה, כאילו משאות כבדים הנך סוחב.<br />
עונה לו האיש: עיניכם לא רואות: בת לי לחתן ועבורה יש<br />
לי הכל, חסרים לי רק שני דברים: כסף לנדוניה, וחתן.<br />
ובנוסף יש לשלם שכר דירה, לפרנס את אשתי וילדנו, וגם<br />
חוב יש להחזיר ־ וכשסוחב אני ״חבילה״ כזאת על גבי,<br />
איך קלה תהיה הליכתיל<br />
לא ױצא לי להשתמש בשפת האידיש, שפתי עברית היא,<br />
אך התענגתי על רשימתו של זליק װאסערשטרוס, על<br />
זיכרונו המופלא, שפתו העסיסית וכשרונו הסיפורי.<br />
מאוד הײתי רוצה ללחוץ את ידו.<br />
23.7.<strong>2001</strong><br />
- 17-
אן אומגלויבלעכע ידיעה, װעלכע האט זיך אבער<br />
ארויסגעװיזן אלס אמת: אין דעם הויז פון פוילישן רויטן<br />
קרײץ אויף דער װישינסקי־גאס אין לובלין־, געפינט זיך<br />
צװישן אנדערע ײדן, א גרופע ײדישע קינדער ־ יתומים אן<br />
עלטערן און קרובים.<br />
דער גרעסטער טײל פון זײ זענען קינדער פון מאידאנעק.<br />
צוזאמען מיט זײערע עלטערן־, זענען זײ געבראכט געװארן<br />
פון פארשידענע עקן־ לאנד אין דעם פארניכטונג־לאגער<br />
מאידאנעק, וװ ס׳האט אויף זײ געװארט דער זעלבער<br />
גורל, װי אויף די אנדערע, װאס זענען אהין געבראכט<br />
געװארן אין חודש ױלי יאר 1944.<br />
װען די דײטשן זענען געצוװנגען געװען צו פארלאזן די<br />
שטאט אין אײלעניש, האבן זײ נאך באװיזן אויסצומארדן<br />
די עלטערן זײערע. די ײדישע קינדער איז ממש דורך א נס<br />
געלונגען ניצול צו װערן פון די רוצחישע הענט.<br />
אויסער די געראטעװעטע קינדער פון מאידאנעק, געפינען<br />
זיך נאך אין דעם הויז קינדער, װאס זײערע עלטערן האבן<br />
זײ אפגעגעבן צו באקאנטע נישט־ײדן נאך פארן פאתיכטן<br />
די ײדישע שטעט און־ שטעטלעך. איצט ברענגען די נישט־<br />
ײדן צוריק די קינדער און גיבן זײ איבער דעם ײדישן<br />
קאמיטעט.<br />
די אויפזיכט איבער די קינדער חאט דער לובלינער<br />
ײדישער קאמיטעט. די קינדער פילן זיך גאנץ גוט אין דער<br />
הײמישער סביבה צװישן ײזץ.<br />
אן אנדער נומער פונעם בױלעטין פון דער ײדישער פרעסע־<br />
אגענטור דערצײלט, אז דעם 31־סטן דעצעמבער 1944 איז<br />
אין לובלין פארגעקומען א פײערלעכע דערפענונג פונעם<br />
יידישן יתומים־הויז אויף דער ראדזשיװילאװסקע גאס.<br />
אין דרײ<br />
ש י י נ ע ,<br />
רחבותדיקע<br />
צימערן, האט<br />
דער ארטיקער ײדישער קאמיטעט אײנגעארדכט א<br />
װארעמע הײם פאר עטלעכע צעכדליק ײדישע יתומים. די<br />
קינדער זענען אײנגעטײלט געװארן אין צװײ גרופן. די<br />
ערשטע כעמט ארום יתומים אין עלטער פון 4־10 יאר, און<br />
די צװײטע ־ קינדער פון 10 ביז 15 יאר.<br />
אין א ספעציעל־אײנגעריכטן זאל פארברענגען די קינדער<br />
א גאנצן טאג בײם לערנען און פארװײלונגעך.<br />
די װענט פונעם יתומים־הויז זענען באצירט מיט לאזונגען<br />
און צײכענוכגען, געמאכט מיט קינדערישע הענטלעך, און<br />
א װאנט־צײטונג א״כ ״אונדזער הײם״, אין װעלכער די<br />
קינדער דערצײלן אויף זײער אופן זײערע זכרונות פון די<br />
איבערלעבונגען אין די װעלדער, בונקערס און הײלן,<br />
ברענגען צום אויסדרוק זײערע געפילן, באשרײבן זײערע<br />
טרױמען און שטרעבונגען...<br />
די פארבעטענע געסט האט באגריסט די פעדאגאגישע<br />
לײטערין פונעם הויז, דאמיעל.<br />
אין א קורצער רעדע האט דער פארזיצער פון צענטראלן<br />
קאמיטעט פון די פוילישע ײדן, ד״ר עמיל זאמערשטײן,<br />
אויסגעדריקט דעם גלויבן, אז די פארזאמלטע, דא ניצול־<br />
געװארענע קינדער װעלן אויסװאקסן אלס נוצלעכע<br />
בירגער אוץ װירדיקע ײדן־.<br />
די קינדער האבן געזונגען ײדישע און פױלישע לידער.<br />
דערנאך איז ארויסגעטראטן מיט א קאנצערט די<br />
באקאנטע ײדישע פאלקס־זינגערין דיאנא בלומענפעלד.<br />
(״לײענענדיק יידישע היסטארישע דאקומענטף׳).<br />
האזבדה לקדושי לובל״ן<br />
תתקײם השנד״ בבית צױני אמריקה בת״א<br />
רח׳ אבן גבירול<br />
בױם שלישי 27 בנובמבר <strong>2001</strong><br />
בשעה 6 בערב<br />
אנו זקוקים מאד<br />
לספרי יזכור על לוכלץ<br />
כײדיש וכעכרית<br />
שהופיעו בפאריס ות״א<br />
התורם הנככד יכיא את הספר לאזכרה<br />
תודה<br />
- 18 -
קדועור. אין גלומ<br />
/ נ• שמן<br />
א װארט אדער צװײ צו a לובלינעד פײערונג<br />
רוען נאר דער גאמען לרבלין קומט מיר אױפן גע-<br />
דאנק, דערװעקט עס איז מיר די הערלעכטטע רעמיניס־<br />
עעגטו פון ״עיר ואם בישראל״, װאס איז ביזן חררבן<br />
השלישי, טיטולירט געװארן אלט ,ירושלים דפױלן/ און<br />
בײ 8 טייל — ״די קרוין פון פוילישן ײדנטום״.<br />
לובלין פארנעמט אפשר נישט דעם אױבנאו, וואם<br />
שייר פױלנם אױפשטײג אױפן געביט פון אינח־םטריע,<br />
עקאנאמיע, פינאנס־װירטשאפט און קאמערץ. זי פאר־<br />
געמט אבער א גרריםע ראל אין פוילגם קאמף פאר פריי־<br />
הײט אוך אומאפהענגיקײט, און אװדאי פארנעמט זי די<br />
גױדיםע ראל אין דער געשיכטע פון פוילישן ײדנטום.<br />
לזבלין האט מיט זיר פארגעשטעלט לומדות, קדושה,<br />
אצילות. זאגט מען ארויט דאם װארט לרבליז — און<br />
מ׳זעט פאר זיר דאט .בילד פון אלט און נײ־לרבלין: שע־<br />
ראקע און ליבארטאווסקי, די גרענעען פון ארטיקו ײדישן<br />
תחום, שײנען פאר אוגדז תורה׳זײק, קולטורעל און אזױ<br />
ײדישלעף.<br />
לובלינס געשיכטע, איז די געשיכטע פון תררה־<br />
גיגאנטן, אנהײבנדיק פון ר׳ שלום שכנא ביז ר׳ מאיר<br />
שאפירא; פוז מהרש״ל ביז רי אלי׳ קלאצקין > פון ״אײ־<br />
זערנעם קאפ״ ביזן מתנגדישן ר׳ הלל ליבשיץ; פדן<br />
חרזה ביז ר׳ שלמה׳לע איגר — ס׳איז די לאנגע, דורות־<br />
דיקע קײט פוז אצילותדיקער ײדישקײט, פון לויטערער<br />
ײדישער חכמה; פון יםודדתדיקער אײנגעזעסנקײט,<br />
איבער װעלכער א שטורעם פון מארד חאט זיר פאר־<br />
מאסטן אױטצורײטן...<br />
דאט ײדישע לעבן איז פרילן, איז שױן איין פופצנטן<br />
יארזזונדערט גערועז טיף פארװארצלט אין תורה״ הלכה<br />
און מנהג. אין פוילז זענען שויך דעמאלט אװעקגעשטעלט<br />
געװארן די יםודות פרן העכערע פארמען פון לערנען<br />
און שטודירן תורה, גײםטיקע צענטעת — און אײנער<br />
פון די גרעסטע, איז געװען לובלין, דארט האט רי שלרם<br />
שכנא, תלמיד פוך ר׳ יעקב פאלאק, א געבוירענער אין<br />
לובלין, גרריס געמאכט זײן שטאט מיטןשאפן די ארטיקע<br />
װעלט־ישיבדז פאר די בעםטע קעפ &ון אײראפעישן<br />
ײדנטרם.<br />
ארום פערציק יאר האט ר׳ שלום שבגא אנגעפירט<br />
מיט לובלינער רבנות, מיט דער לדבליגער ישיבה, װאם<br />
איז געװארן בארימט איבער דער גאנצער ײדישער<br />
רועלט. אײנער פוז אירע תלנױד־ים איז געװעז דער פוםק<br />
פרן אשכנזישן ײדנטום, דער ״ב׳ייי המפה״ ר׳ משה<br />
איסרלט, באגרינדער פון הלכה און .:הג (ער איז גע־<br />
װארן ר׳ שכנא׳ס אײדעם) — און פון דער דאזיקער<br />
ישיבה איז ארױטגעקדמען a גאנצע פלעיאדע חכמי<br />
ישראל, נאבפאלגער פרן חכמי צרפת ואשכנז, אויה דעם<br />
ברייטסטן פארנעם.<br />
נאר דער פטירה פון ר׳ שלום שכנא (1558)/ איז<br />
די שטול פון רבגרת ארן מתיבתא נישט געבליבן לײדיק.<br />
מיר געפינען אין לובלין אויךו די דאזיקע אמטן זײן<br />
זון ר׳ ישראל, דעם שױן דעמאלט באריבלטן ר׳ שלמה<br />
לוריא (מהרש״ל); דעם מהר״ם מלדבלין ר׳ מאיר און<br />
נאר א צאל פזן אזעלכע מאורי הגולה...<br />
יא, ם׳װילט זיר אריינלאזז אין א גרעםעח״ בריי־<br />
טערן און טיפערז שנלועס װעגן אט דער עיר ואם. ם׳איז<br />
די נאטטאלגיע פון לובלינער, װאט קעז זיר נישט בא־<br />
הערשן פון סעגטימעגטן און ליבשאפט־געפילן. ס׳װילט<br />
זיך פארײביקן יעדן מאמענט אין דער געשיכטע פון<br />
דעם דאזיקן אײגנארטיקן ײדישן ישוב, אבער דאם איז<br />
אוממעגלער אין די באגרענעצטע ראמעך פון ״קול<br />
לובליך.<br />
װיל איר בלריז באגריסן די לובליגער ײדן, װעמענט<br />
טעטיקײטן זענען מיר באקאגט געװארן דורר מײז ליבן<br />
פרײנד, דעם רעדאקטאר דוד שטאקפיש. דאט זענען<br />
דאר מענטשן, װאט האבן זיר פארבונדן אוי פארקניפט<br />
אריף אײביק מיט לובליז — און מיט אלץ װאס זי שטעלט<br />
מיט זיר פאר. ניט געקרקט אויף זײערע ראגגלענישן<br />
אין דער םפעציפיש־שווערער צײט, האבן זײ נישט פאר־<br />
געםן זײער אפשטאם... זיך גרופירט ארומ דער געזעל־<br />
שאפט, ױאם טראגט מיט כבוד דעם נאמעז פון דער<br />
רומפרלער שטאט, װאס איר ארט אין פוילנט אומאפ־<br />
הענגיקײט איז אײגנארטיק.<br />
מיט די עטלעכע װערטער װיל איר זיר סאלידארי־<br />
זירן מיט די עסקנים, װאם ניט זײער געראנגל פאר<br />
לעבנט־עקזיטטענץ אוך גיט דאס דערגדייכן אײגענעם<br />
גליק און װרילזײן, האט זײ געקענט דערוױיטערן פון<br />
זײער הײמשטאט און עד הױם זענעז זײ געבליבן די<br />
״היטער פון 1in מויער״ — נישט צו פארגעםן לרבלינער<br />
קדושזז׳ לובליגער אידעאלן...<br />
איר װאלט אזוי געקאנט גײן און גײן אין אײן אטעם<br />
— אבער צי װאם די איבעריקע ריידי צו װאם די<br />
סופערלאטיװע אויטז־ח־קן ?<br />
דעם לעצטן האלבן יארהונדערט, האט דאם ײדישע<br />
פאלק צו פארצײכענען:<br />
די מוראדיקטטע טראגעדיע אין זײן געשיכטע<br />
— טאטאלו אומקום אין א פארנעם, װאס האט ניט קײן<br />
פארגלײר אין דער געשיכטע פװ דער מענטשהײט;<br />
» די אנטשטײאונג פון מדינת ישראל — די פאר־<br />
וױרקלעכונג פרו שענסטן טרוים דורך אלע דורות, זינט<br />
גלרת בבל.<br />
איז אזא תקופה און אונטער אזעלכע געשעענישן<br />
פראװען די לובלעער די יארצײט נאר דער עיר ואם.<br />
זאל זײן דער רױלן פרן דער השגחה, אז איר אדן מיר<br />
אלע זאלו מיט חשיברת טראגן דעם גאמען לובלין,<br />
װעמענם אנזען איז אזוי גרױם אין דעד געשיכטע פון<br />
אונדזער פאלק״ אװ אירע אידעאלן, ידי אידעאלן פון<br />
שלום און גערעבטיקײט זאל הערשן איבעד דער ורעלט.<br />
ם׳איז מײן און ארנדזעד אלעמענט ברכה, אז די<br />
נעםטן פון נעא־נאציזם זאלן אפגעװישט װערן די גע•<br />
פארו פון אטאמישער מלחמה זאלן באזײטיקט וועת אוך<br />
מיר זאלז זיר קאנען אױםלעבן אין א װעלט פון קדושה״<br />
פון שלום און ברידערלעכקײט.<br />
•<br />
-19-
דאקומענטז<br />
דעדצײלז<br />
יעקב גלאטשטײן *<br />
ל ו ב ל ץ ,<br />
םיין ה ״ ל י ק ע ש ט א ט<br />
לובלין, מײן הײליקע ײדישע שטאט״ שטאט פון גרויסן<br />
ײדישן דלות און פרײלעכע ײדישע ױם־טרבים. דײן ײדן־גאס<br />
האט געשמעקט מיט פרישע, ראועװע און געבײטלטע ברויט,<br />
געזײערטע אוגערקעס, בשמים, הערינג און ײדישן בטחון. דעם<br />
רביגס בית־המדרש, די מד־ר״ם־שיל און די מהרש״ל־שיל, די<br />
באלמעלאכישע שילעכלעך, וזאבך געשאנקען דעם קודש צום<br />
חול פון דעם װאכיקן גרױסהאגדל, מ׳שטײנפגעזאגט. די פאר־<br />
מעליקטע טרעגערס, װאס זענעז געשטאנען און געװארט אויף<br />
א צװייער, האבן זיך בינו לביגו ארײנגעכאפט אין רבינס גית־<br />
המדרש און הנאה געהאט פון קו־ל יעקב, פון די בחורים מיט<br />
די אטלאסענע אװ סאמעטעגע קולעכלעך.<br />
לובלין, מײן הייליקע שטאט. שטאט פון אויפגעװאכטן<br />
קלאסן־קאמף. דײנע שניידעדײונגען, שוסטעד־ױנגען, דײנע<br />
געזעלן און משרתים, זענען אויפגעשטאנען אײנצופירן ױשר,<br />
גלײכהײט, ברודערלעבקײט פאד אלע ״חברים און בירגער״.<br />
א הײליקער פלאם האס זײ געלײטערט די אויגן, װען זײ זענען<br />
מיט שמחה געגאנגען אין תפיםה און אויפן װעג געזונגען רע־<br />
װאלוציאנערע לידער.<br />
לובלין, מיין הײליקע שטאט פון בילדונג־דארשטיקע ױנ־<br />
געלײט און ױנגע מײדלעך, פון דעמ ערשטן בעז־אראמאט פון<br />
ױנג־העברעיש און פון דער גאטעמטקײט פון שטאלצן ייזײש,<br />
פון חדר מתוקז, הזמיר, פראפעםיאנעלע פארײנען, פון אונדזער<br />
געקײטלטער בענקשאפט קײן אתגס און קײן װארשע, וװ<br />
מיר האבן געציטערט איבער ביאליק, פרישמאן, מענדעלי,<br />
פרץ, שלום עליכמ, דײזן. מײן שטאט פון פארחלומטע מאלערס,<br />
פאעטן און פידל־שפילערס.<br />
לובלין, מײן הײליקע שטאט מיט דעם אלט־אלטן און נײ־<br />
אלטן בית־עולם, מיט די אהל׳ס פון גוטע ײזץ, קברים, ױאס<br />
צו זײ טאר מען נאענט נישט צוטרעטן, סײדן אין א גרויסער<br />
צרה, װייל די ערד ברעבט ממש מיט הײליקײט.<br />
הײליקע שטאט מײגע, דאם האסטו אויסגעבעטן די זכיה<br />
פאד זיה אז װען מען װעט בדענען און בראטן אנדערהאלבן<br />
מיליאן יידן, זאל מען עס טאן אין שאטן פון דײנע קנאפע<br />
טויזנט יאר יידישקײט. דעם־׳א הײליקן בית־עולם האסטו גע־<br />
װאלט פאר זיך, כדי פון אלע דײנע הײליקע גוטע ערטער,<br />
זאל װערן אײן הײליק גוט־ארט פאר אײן גרויסן צדיק —<br />
דאס יידישע פאלק. ב׳צי ארונטער די שיד פון מײנע פיס, װען<br />
כ׳קום צו צום מיידאנעק־װעלדל. די ערד איז קודש קדשים,<br />
װײל ס׳ײדישע פאלק רוט דארט אין שאטן פון הונדערטער<br />
פרומע דורות.<br />
װער װעט דיך צוריקבויען, מײן הײליקע שטאט, אז פאר־<br />
װיסט ביסטו געװארן ביז דײנע פונדאמענטז און ביסט אײן<br />
מוראדיקע מצגה.<br />
מען שלאגט שינדלען, מען לײגט דעכער, מען פארריכט<br />
און מען פארניצעװעט אן אלטע, פאסקודנע װעלט. אבער מײן<br />
הײליקע שטאט, די שטאט פון מײן װעלט, װעט קײנמאל נישט<br />
צוריק געבויט װערן...<br />
נאר א ד א ו ק ״די vuKji״<br />
פון דער אױסגאבע ״25 יאר ארבעט פון דער<br />
ערשטער גמילות־חסדים קאסע אין לובלין״. ױבי־<br />
לעאום־אויסגאבע, לובלין, אלול תר״ץ. אונדזער בן־<br />
עיר, דער שרײבער נ. שמן פון טארןןנטא, האט<br />
צוגעשיקט די אױסגאבע, פון װעלכער מיר דרוקן<br />
איבער דאס לײט־ארטיקל פונעפ פרעזעס פון דער<br />
גמילות־חסדיפ קאסע, דער קדוש ר׳ משה׳לע אײ־<br />
יזענבערג הי״ד און פון ש. י. םטופגיצקי.<br />
די ערשטע גמילות־חסד־קאסע אויף לובארטאװסקע<br />
האט זיד שוין איר פארקירצטן נאמען, מיט װעלכן זי ווערט<br />
באצײכנט דורך איר גרױסער צאל מיטגליז־ער; מיט דעס־<br />
פעקט װערט זי אגגערופן סתמ ״די קאפע״.<br />
איך װיל אײך שילדערן, װי אזוי נאר א דאנק ״די קאפע״<br />
ערנערן זיך הונדערטער פאמיליעס מיט א הלואה פון 50<br />
זל.. צי האט איר געגלױבט, אז מיט אזא קלײנע םומע, קאן<br />
מען װירקלעך אויפלעבן און זעטיקן קינדערלעך? באקעגט<br />
אײד מיט די מיטגלידער — און איר װעט אײך איבערצײגן.<br />
1) א שטענדיקע מיטגלידערין פון דער גמ״ח קאסע,<br />
איר האנדל איז מיט גרינװארג אויפן טאדג, די גאנצע<br />
סחורה באטרעפט 50—40 זל״ אבער וװ נעמט זי אזא פאד־<br />
מעגן ?״. א פערשטענדיקן ענטפער דערויף האט געגעבן<br />
די קאפע.<br />
2) פון װאנען לעבט א ײד ? אט קויפט עד אויף א הון,<br />
א קעלבל, א ביסל תבואד״ ער לאגערט עס נישט בײ זיך,<br />
נאר פון האנט צו האנט פארקויפט ער און כאפט א פאר<br />
גראשן. m אבער ד,אט ער גענומען די ערשטע 50 זלאטיס,<br />
װעלכע מען מדז צאלן דעם פויעד ? — אלץ ״אין לןאפע״•<br />
3) זי האט געשלאםן א קאנטראקט... מיט דעם נאענטן<br />
דארפס־פויער, בײ װעמעז זי דארף אפנעמען די מילך פון<br />
זײנע בהמות. אין שטאט צעטראגט זי די מילך און פארדינט<br />
אויף לעבן. מען מוז אבער קודם כל אײנצאלן דעם פויער<br />
50 זלאטיפ — און װו נעמט מען דאס פארמעגן ל — אלץ<br />
״אין קאמע׳׳.<br />
4) דאס פארפאלק שטײט מיט א שטעלע אויפ׳ן טארג,<br />
זײ פארקויפן ײדישע קינדערלעך אלדאס גוטס: צוקערלעך,<br />
שאקאלאד, באניקערן. שװעד איז אבער געװען אײנצוקויפן<br />
דעם לאגעד םחורה. פון א פערמעגן פון 50 זלאטיס האבן זײ<br />
קײנמאל נישט געחלומט. א גוטער שכן האט זײ ארויפ־<br />
געפירט אין קאסע און זײ האבן זײער ציל דערגרײכט.<br />
אלץ ,,אין קאפע״.<br />
5) דער ״װם־הדין״ אין מאגיפטראט! מען מוז די<br />
דראזשקע לאקיו־ן, אלץ א ביסל איבערפוצן און באגײען.<br />
עס דארף אבעד קאסטן 60—50 זל., צו װעלכע נישט יעדער<br />
דראזשקאזש קאן גרײכען. א גאנץ יאר שטופט מען דורך,<br />
אבער װאם טוט מען נאד נײ־יאר ? וװ נעמט מען די פומע,<br />
צו קאנען זיך דערהאלטן בײ דעד פדנפה ? אלץ ״אין קאפע״•<br />
6) זאדגט א שנײדערין: זי װאלט געהאט פרנפה<br />
בריװח, אבער צו קויפן א מאשין, מוז מען לכל הפחות<br />
געבען 60—50 זל. די ערשטע ראטע, אבער קײן געלט איז<br />
גישטא... זי באקומט אבער די סומע ״אץ האפע״.<br />
הוגדערטער בילדער, זײער אינטערעפאנטע, קאנט איר<br />
זען אין דער גמ״ח קאםע. אלע קומען בארגן געלט, כדי<br />
ערלעך צו האנדלען און מיט צופרTנקײט באצאלן.<br />
װען איר װילט עפעם טאן ממשותדיקפ, שטיצט די<br />
קאפע, עפ זאל קײן געלט נישט פארפעלן און דער קװאל<br />
זאל גישט אויםטרוקענען.<br />
משה אײזענבערג<br />
לובליז, מגחם־אב, תי״ץ.<br />
פארװאלטונגס־פרעזעם פון דעד<br />
ערשטער גמ״ח קאסע אין לובלין<br />
-20-
זכרונות פון מ«ו ה«מש17א?ן<br />
איתמר שװארץ, תליאביג<br />
מיט מײנע זכרונות װיל איך אױפלעבן אײניקע<br />
געשעענישן און פאקטן פונעם אמאל ברױזנדיקן, ײדישן<br />
לובלין, דעם פארצוױיגטז היםטארישן ישוב, װעלכער<br />
האט אין משך פון דורות ארױסגעגעבן בארימטע רבנים<br />
און געלערנטע װאש האבן געשאפן װיכטיקע גײםטיקע<br />
װערטן פארן ײדישן פאלק; ידי שטאט פון ועד ארבע<br />
ארצות װעלכע האט באנײט די ײדישע געזעצגעבונג;<br />
די שטאט מיט מאנומענטאלע שו־לן, בתי־מדרשים און<br />
װעלט־בארימטע ישיבת חכמי לובלין, .שוין אפגערעדט<br />
פון ברײט־פארצװײגטע רעליגיעזע, קולטורעלע און<br />
געזעלשאפטלעכע אינםטיטוציעס — יתומים־הײזער,<br />
ײדישן שפיטאל, חדרים און װעלטלעכע ײדישע און הע־<br />
ברעישע שולן און גימנאזיעס,. א לאקאלע טאג־צײטונג,<br />
ספארט־קלובן, פאליטישע פארטײען און ױגנט־ארגא־<br />
ניזאציעס, װעלכע האבן געטראגן ליכט און וױסן,<br />
אײנגעפלאגצט דעם גלױבן אין א שענערער און בעסע־<br />
רער װעלט און אויך פיל כײגעטראגן צום אויפבוי פון<br />
מדיגת ישראל.<br />
לובלין, — מיט אירע צענדליקער גאסן און געסלעך;<br />
פאבריקן און װארשטאטן; סוחרים און ארבעטער — די<br />
צענדליקער טױזנטער אוגדזערע גאענטםטע און אומ־<br />
פארגעםעגע לויטערע נשמות, װאס האבן געלעבט און<br />
געװירקט אין גײסט פון דער תװ־ה, עבודה, צדקה און<br />
מעשים טובים.<br />
אן א פאתראס האבן די דײטשע בארבארן אלץ<br />
חרוב געמאכט, פארפײגיקט און פארגאזט די ײדישע<br />
לובלין, אונדזערע קדושים און טהורים װאס זענען<br />
אװעק מיטן רויך פון די קרעמאטאריעמ.<br />
די דורות־לאנגע געשיכטע פון ײדישן לובלין איז<br />
תמיד געװען דורכגעזאפט מיט בלוט, פײן און לײדן.<br />
אין אלע צײטן האט מען געמוזט זײן װאכזאם, בדי<br />
אפצושלאגן די אטאקעס פון די שונאים, זיך פארטײדיקן<br />
קעגן כלוט־בלבולים, קעגן עקאנאמישן בויקאט, פאגרא־<br />
מען און אנדערע אנשיקענישן. די קעניגן, פירשטן און<br />
אנדערע הערשער האבן געזויגן דאם בלוט דורך פאר־<br />
שידענע שטײערן און ספעציעלע געזעצן, װעלכע האבן<br />
פארארעמט און אױפגעמאטערט די ײדישע באפעלקע־<br />
רונג.<br />
זײער װאגיק איז געװען דער ײדישער אנטײל אין<br />
דער אלגעמײגער אנטװיקלונג פון דער שטאט — אין<br />
האנדל, קלײן־אינדוםטריע, באנק־װעזן און פאבריקאציע,<br />
װי די באוװםטע ביר־און כראנפן־ברויערײען פון שטערנ־<br />
פיגקל, זילבער און אײכגבױם; די גארבערײ־פאבריקן<br />
פון בריקמאן און זילבערשטײן, אין װעלכע עס האבן<br />
אויך געארבעט צענדליקער קריםטלעכע ארבעטער; אין<br />
דער צװישן־שטאטישער קאמוניקאציע; עס איז אויפ־<br />
געבויט געװארן די פרעכטיקע ״ישיבת חכמי לובלין״ אין<br />
װעלכער-עם האבן געלערנט הונדערטער תלמידים פון<br />
אלע עקן װעלט און צו װעלכע עס זענעז יאר־ייערלעך<br />
געקומען טויזנטער אויסלענדישע באזוכער און עלטערן.<br />
דאם אלץ האט פיל בײגעשטײערט צום וװילשטאנד פון<br />
דער שטאט.<br />
שװארצע װאלקגם האבן װידער פארצויגן דעם<br />
האריזאנט און אנגעזאגט א שטורעם. דער געראנגל צוױ־<br />
שן דער עגדעציע און סאגאציע װעגן דעד געשטאלטיקונג<br />
פון פוילן איז געװעין אין פולן ברען״ די רעאקציע האט<br />
װידער אויפגעהויכן דעם קאפ און אפן דעמאנסטרירט<br />
איר שנאה צו דעמאקראטיע איז צו.ײדן. אן אנטיםעמי־<br />
טישע כװאליע האט אגגעהויבן פארפלײצן די שטאט. די<br />
אנטיסעמיטישע צײטונגען ״גלאם לובעלםקי״ און ״זשע־<br />
מיא לובעלםקא״ זענען טאג־טעגלעך ארויס מיט העץ-<br />
ארטיקלען, פארשפרײט שקרים קעגן ײדן, געשיט פעך<br />
און שװעבל, װאם האט טאקע געגעבן רעזולטאטן.<br />
כוליגאגעם און מעםער־שטעבער האבן אנגעהױבן<br />
״ארבעטך אין אלע צענטראלע פונקטן פון שטאט. די<br />
םטודענטן פון לובלינער קאטוילישן אונױוערםיטעט<br />
די צוקונפטייקע גלחים און מאראל־פרעדיקער װעגן<br />
מענטשן־ליבע — האבן זיך געגומען די הײליקע מיסיע<br />
פון זײער לערער און וועגוױיזער פאר די פאגראמשטשי־<br />
קעם. זײ האבן אװעקגעשטעלט פיקעטן נעבן ײדישע<br />
געשעפטן, נישט ארײנגעלאזט קײן קריסטלעכע קוניש;<br />
אײגנטימער פון קריםטלעכע צוקערגיעס, װאס האבן<br />
עקזיםטירט א דאנק דער ײדישער קליענטור, האבן<br />
ארױםגעהאנגען אויפשריפטן, אז ײדן זענען נישט גע־<br />
וװגטשן. אין די באנען און עפנטלעכע אונטערנעמונ־<br />
גען, אויןש פוטבאל־מעטשן — איז מען געװען באדראט<br />
מיטן לעבן. רעקרוטן האבן ראכירט ײדישע געשעפטן;<br />
מען האט ארײגגעשטעלט א צלם אויפן שטח פון<br />
ײדישן בית הקברות. איבערטרעטן די ׳שװעל פון זאק־<br />
סישן גארטן איז פאר ײדן געװען געפערלעך צוליב<br />
דעם אומגעשטערטן כוליגאניזם און אגפאלן. די מונ־<br />
דירטע שומרים האבן נישט געזען און נישט געהערט<br />
די הילפס־רופן פון די צעשלאגעגע ײדן. (װען איך שרײב<br />
די דאזיקע שורות, פיל איך נאך די קלעפ פון די גד<br />
םענע שטעקנס, װאס מיר האבן ארײנגעכאפט פון די<br />
כוליגאנעם).<br />
_<br />
דער פרעכטיקער שטאטישער גארטן מיט די<br />
מאלערישע אלעען, װאסער־פאנטאנען, בלומען, מיטן<br />
בערגל ארום דער ״תליה״ װו• מען האט אמאל געהאנ־<br />
גען פוילישע פאטריאטן — פרײהײטס־קעמפער, איז<br />
געװען א צוצױנגס־ארט פאר דער שטאטישער באפעל־<br />
קערונג, בפרט פאר דער ױגנט. דארט פלעגן פארקומען<br />
צוזאמענטרעפן, װו• מען האט דיסקוטירט װעגן כל־<br />
ערלײ װעלט־פראבלעמען, געטרוימט װעגן רעװאלו־<br />
ציע או־ פעלקער-פארברידערוגג.<br />
צערונען דער שײנער חלום אין אנבליק פון דער<br />
גרויער װירקלעכקײט — געבליבן איז ביטערע אנטוײ<br />
שונג...<br />
-21 -
ײדישע גבירים איז פאומלחמהדקן לובליז<br />
ױסף אבשמאן<br />
אונדזער ליבלין, א שטאט פון בערך 45 טויזנט<br />
ײדן, האט קוים פארמאגט א צוױי ביז דריי צענדליק<br />
גבירים, נישט קײן מיליאנערן• מ׳האט אפילו דערצײ־<br />
לש, אז קאפל קעניגסבערג האט אין ״באנק פאלסקי״<br />
געהאט א זכות צו אפערירן ביז א מיליאן רובל<br />
(אפשר א ביסל איבערגעטריבן). קײן פאבריקן אין<br />
לובלין זענען כמעט גישט געווען אין ײדישע הענט,<br />
אויסער די דרײ גארבארניעס פון אײכענבוים, בריקי<br />
מאן און זילבערשטײן, װאס זענען אױן געװען איימ־<br />
טימער פון הייזער, די גאזשעלניע פון הערשל זילבעו/<br />
מיט דער איזוי גערופענער ״פסחװוקע׳/ מיט וועלכער<br />
אויך גױים האבן זיך אנגעשיכורט; די — 2 3 פרי־<br />
מיטױוע פאבריקן פון סאדע־װאסער אויף דער ברא־<br />
ײארנעיגאס און זאקן־סקארפעטקעס פאבוײק פון<br />
קרעמפעל, טאקע א פאבריקאנט, דװקא א סאציא־<br />
ליסט, פון די אנפירנדיקע חברים פון ״בונד״, אויף<br />
דער סטאשיצא־גאס־, די אלעיארניע אויף דער שע־<br />
װסקא־שוויענטאדוסקא. איך מיין, אז דאס איז אלץ...<br />
די רעשט אינדוסטריע איז שוין געװען אין גויישע<br />
הענט, וױ די װאגן־פאבריק פון העס אויף לובארטא־<br />
װסקא, די ז
m<br />
גאלד גײ דעם טײך און אויף דער אנדערער זײט טײך,<br />
אויף דער בראװארנע, וױ פריער דערמאנט, דער 9ל1אץ<br />
און הױז פון שטערנפינקעל — און אט האט איר שוין<br />
קאצענעלענבויגכט בארימט הויז לובארטאװסקא 24,<br />
ס׳האט זיך געפונען די גילזן־פאבריק און דער<br />
זאל פון די האנדלס־אנגעשטעלטע באקאנט אוין<br />
מיטן נאמען ״סטאװאזשישעניע סוביעקטװו״, װו<br />
טיזע׳נען פארגעקומען פארלעזונגען, מאסקן־בעלער,<br />
פארזאמלונגען. דרך־אגב, ישראלס אײניקל, א זון פון<br />
זײן טאכטער, איז דער גוט באקאנטער אין ישראל —<br />
אלמגור.<br />
א ביסל וױיטער — דאס הויז פוך יחזקאל שיפער,<br />
א גביר א בר־מזל, װאס האט געוװנען אויף דער<br />
לאטעריע דאס העכסטע געװינס — 75 טויזנט רובל.<br />
נאך א פאר קלענערע הייזער און איר האט שוין דאס<br />
הויז פון דעם גביר רײמאן/ באװוינט מיט קבצנים,<br />
ארעמעלײט, װ$ס נישט נאר װאס זײ האבן נישט<br />
געצ^לט דירה־געלט, נאר פאר זועלכע דער בעל־הבית<br />
דיימאן האט עחבישגת געשיקט א טײל לאקאטארן<br />
8 חלה און וױין אױף קידוש•<br />
נאך דעם ײדישן שפיטאל — א פוסטער, גרויסער<br />
פלאץ אויף דעם וועג קיין לובארטאוױלענטשנא, איז<br />
געשטאנען דאס הויז פון דער גוט באקאנטער פאמיליע<br />
שיף, אן אײגנטימער פון א צעגעלניע• רעכטס אויף<br />
לובארטאווסקא־גאס — דאס הויז פון קאפל װורמאן,<br />
מיט דעם גרויסן קאלאניאל־געװעלב. אויף דער אנדע־<br />
רער זײט טײך — דאס הױז פון ײארהאפטיק• אויף<br />
דער קאוואלסקא־גאס האט איר געהאט פיל געבײדעס<br />
מיט אפיצמעס, וואס האבן זיך געצויגן ביז דער<br />
צירולניטשע־פורמאנסקא־גאס, פון פײגעלע אברהם־<br />
ל״זערס. דווקא אויף איר נאמען, וױיזט אויס׳ אז זי<br />
איז ״געגאגגען אין די הויזן״. אנטקעגן — דאס הויז<br />
פון נגיד גארענשטײן. גײען מיר צוריק צו דער<br />
^װא־גאס, מיטן הױז פון בײרען קאלבערג פון דער<br />
װ א ל ע כ מ א נ ס ט א נ ץ ־ ז א ל<br />
ױסף בן־רשקה<br />
אין אנהײב פון דער גראדזקע גאס, אין רינעק, האט זיך<br />
געפינען דער טאנץ־זאל פון װאלעכמאנען, באקאנט אויך מיטן<br />
אפיציעלן נאמען אין דער פױלישער שפראך ״שקאלא טאנצוװ<br />
װאלעכמאנא״ - דער אמאליקער ״דיסקאטעק״ פאר דער<br />
ײדישער ױגנט אין לובלין, װו מ׳האט געהאט א מעגלעכקײש צו<br />
לערכען זיך טאנצן און אױך טאנצן דארט, נאכן אויסלערנעו<br />
זיך; כאפן א פלירט און צודריקן זיך, װי עס פירט זיך בײ א<br />
טאנצנדיק פארל.<br />
די אנ*אליקע טענץ זענען געװען גאר עפעס אנדערש<br />
אנטקעגן די הײנטיקע ״משוגענע״ טענץ, מיט זײערע וױלדע<br />
פיגורן, װי מען דרײט זין און מען װארפט זיך אין אלע זײטן, די<br />
הענט מיט ד
דעד<br />
דרדקײהדד פון לאנגן משה<br />
ױסף אכטמאן<br />
אפילו אין מײן איצטיקן עלטער(92 יאר), איז מיר נאך אלץ<br />
שווער זיך אויסצוהיילן פון דער ״קראנקײט״ װאס הײסט<br />
לובלין. א סברה, w דער באקציל פון דער אלטער וזײם איז<br />
טיף פארװארצלט אין זכרון און באוװסטזײן. הגם מיינע<br />
זכרונות זענען פערזענלעכע, זענען אבער די שילדערונגען פון<br />
אלגעמײנעם כאראקטער, װײל אין אזא דרדקי־חדר האבן<br />
דאך געלערנט א סך לובלינער קינדער.<br />
ידי נאדסטאװנע גאס איז געװען באקאנט מיט איר גרויסער<br />
צאל חדרים. כמעט אין יעדן הויז האט זיך געפונען א חדר איד<br />
געדענק עטלעכע פון זײ, װאס •זענען שױן נישטא און װעלן נישט<br />
זײן מער, װי אויך זײערע רבייס די מלמדים, װאס זענען געװען<br />
באקאנט פון זײערע צונעמען - און נישט פוין די פאמיליע־<br />
נעמען, װי: דער בלינדער געצל, דער גראבער ברוך, דער לאנגער<br />
משה און אנדערע.<br />
דער מלמד געצל איז געװען בלינד נאר אויף אײן אויג, װאס<br />
איז געװען צוגעדעקט מיט א שאל פוןיא װעלטשענער ניס און<br />
די ברילן פאר דעם זעעװדיקן אויג, זענען געװען אנגעהאנגען<br />
אויף די אױערן מיט א שטריקל. דער פופיק, דער גראבער ברוך,<br />
דער לאנגער משה, א סך האבן נישט פארשטאנען, פאר װאס<br />
מען רופט אים ניט דער הויכער. טאקע בײ אים, דעם<br />
ברײטפלײציקן און לאנגן משה, ןזאב איך באקומען מײן<br />
ערשטע ײדישע דערציאונג און בילדונג. זײן חדר איז געװען<br />
פארעכנט פאר די אזוי גערופענע ״בעסערע קינדער״, װעמענס<br />
עלטערן האבן אנטקעגן אנדערע חדרים געצאלט אן עטװאס<br />
העכערן שכר־לימוד און צו דער צײט. דער לאנגער משה האט<br />
אויך געהאט א בעלפער, װאס האט בײנאכט אפגעפירט די<br />
קינדער א הײם. דער בעלפער האט אויך אין סוכות געברענגט<br />
פאר גראשנס צו די קינדערס עלטערן דעם אתרוג און לולב צום<br />
בעכטשן^ װײל זײ האבן נישט געקענט זיך דערלויבן<br />
אײנצוקויפן אן אײגענעם אתרוג. דאקעגן פסח האט ער<br />
גיעברענגט די ״סטעמפע״ צו שטויסן מצות אויף מצה־מעל פאר<br />
קנײדלעך, כרעמזלעך און פערפל.<br />
משהס דרדקי־חדר האט זיך געפינען אין עק פון דער<br />
נאדסטאװנע גאס, נאענט צום טײך, װעלכער האט מיט זיך<br />
פארגעשטעלט א שמוציק פליסיק װאסער, מיט שוױמענדיקע<br />
שטיקלעך האלץ, שמאטעס און אנדערע זאכן, װעלכע מיהאט<br />
אהין ארײנגעװארפן. אויסער דעם, האבן די תלמידים נישט<br />
אײנמאל אראפגעלאזט די הײזלעך און אויפן פלאץ געטאן<br />
זײער באדערפעניש.״ אזוי איז זיך דאס טײכל געפלאסן דורך<br />
אײניקע גאסן פון דער ײדישער געגנט אין לובלין און<br />
דערגאנגען ביז קאלעאװשטשיזנע, העט־העט ביז קרויזעס מיל<br />
און דארט פארשוװנדן.<br />
װײזט אויס, אז איך האב זיך געמחט רעכענען צו די<br />
״בעסערע קינדער״. איך בין דעמאלט אלט געווען א יאר 4־5<br />
און כיגעדענק, װ
ציפורה דסקל ױיסלפיש<br />
בעקבות רשימתי: ״שנת ױבל למדינתנו ־ תשנ״ח 1998״<br />
שהופיעה בעיתון המועצה האזורית עמק יזרעאל ״בעמק״,<br />
באפריל 98, כתבתי בין היתר על קליטת עולים חדשים<br />
מרוסיה שהתפוררןז והוספתי משפט: אולי באו גם<br />
מהכוזריםי<br />
לאמיתו של דבר לא האמנתי בשאלתי זו וחשבתי שאולי<br />
הײתה מױתרת.-בשבת, 30 למאי, צלצל הטלפון־: ״את<br />
ציפורה דסקל מקיבוץ מרחביהז קראתי את רימתך<br />
שהופיעה ״בעמק״ ואני רוצה לספר לך: אני ומשפחתי ־<br />
אנו מהכוזרים. את מספר הטלפון שלך מצאתי באלפון<br />
״יזרע״ ואני מאוד מבקש להיפגש עמך ולספר לך׳׳.<br />
נדהמתי.<br />
טרם פגישתנו עײכתי באנציקלופדיה העברית, ממנה<br />
למדתי:<br />
הכוזרים (כזרים) הם מלאום טורקי, שהתקײמו בדרום<br />
מזרח רוסיה, באזור װלגה־קװקז מן המאה ה־7 עד המאה<br />
ה־12, ײחודם ההיסטורי: התגײרותם. לא נותרו כל תעודות<br />
כתובות בלשון הכוזרית, שום תעודות היסטורױת מהימנות<br />
ממקור כוזרי בכל לשון שהיא.<br />
ידועות ממנה כמה מילים בלבד. המצוײרות בתעודות<br />
יװנױת (ביזנטױת) עבױת ועברױת, המתײחסות לשמות<br />
פרטײם, לשמות מקומות וכו׳.<br />
מסופר שהתגײרותם של הכוזרים הײתה כנראה בעקבות<br />
װיכוח משולש בין נוצרי, מוסלמי ויהודי ־ בפני המלך<br />
בולאן, התגײרות של העם כולו או של חלקו.<br />
על כל פנים של בית המלוכה ושל השכבה השולטת<br />
במדינה.<br />
על פי המסורת עליה הסתמך ר. יהודה הלוי בספר<br />
״הכוזרי׳׳, חלה התגײרות בשנת 740 לספירה הנוצרית.<br />
מכאן סיפורו של האיש הגר בעמק יזרעאל (שמו ומקום<br />
מגורױ שמורים אצלי):<br />
״אחרי שגורשו סבתי ומשפחתה מרוסיה, עלו ארצה ב־<br />
1900 והביאו עמם ספר תורה. סבתי סיפרה לי שמשפחתי<br />
מצאצאי הכוזרים וסיפור זה עובר מדור לדוו־: כשגורשו<br />
עשרת השבטים מהארץ הם התפזרו ונדדו מארץ וארץ,<br />
ממקום למקום.<br />
אחרי נדודים רבים הגיעו שבט דן לרוסיה לקװקז. המלך<br />
בשם ױסף קיבל אותם וזה היה אחרי שהמלך וממלכתו<br />
התגײרו.<br />
למקום מושבם קראו: סרטוב, שפירושו־: שר־טוב.<br />
בממלכה זו הױ מלחמות רבות עם עמים שניסו לפלוש<br />
אליה. הױ נצחונות והרחבת גבולות, אך לבסוף נוצחה<br />
הממלכה וחדלה להתקײם אחרי קױם של כ־200 שנה״.<br />
ההנחה שאמנם התקײמה ממלכה יהודים עצמאית גדולה<br />
וחזקה במשך 200 שנה ־ עוררה מורת רוח בעולם הנוצרי<br />
ועד ראשית המאה ה־20 סרבו חוקרים נוצרײם רבים<br />
להכיר בתוקפן של העדוױת השונות. לעומת זאת, עודדה<br />
מסורת זו את רוחםשל היהודים בגלות.<br />
מכל האמור כאן מסתבר שגם שרידי שבט דן שבו הבײתה<br />
וחײם כאן בינינו.<br />
ר.דמער•<br />
pifפאר.<br />
היה זה בחודש מרץ 1939. מצבם של יהודי פולין הלך<br />
והורע. מקורות הפרנסה הידלדלו, לפני חנוױת היהודים<br />
עמדו משמרות של ״אנדקים״ ־ המפלגה הימנית ־ שונאי<br />
ישראל, ולא איפשרו לבני עמם לקנות אצל היהודיס.<br />
המצב היה ביש.<br />
מלחמה הורגשה באויר. נחפרו שוחות, הסוחרים לא מפרו<br />
עוד בהקפה.<br />
לפתע הכל נרגע. בפרלמנט (״סײם״) הפולני דנו אך ורק<br />
בשחיטה היהודית, הגורמת צער יתר ־ לנשחטים. שרה<br />
ב״סײם״ בשם פריסטור ־ שהתבררי מאוחר ױתר שהיתה<br />
מרגלת גרמנית ־ עשתה את כל המאמצים שנושא זה לא<br />
ירד מסדר הױם, וכך התקרבנו לחודש ספטמבר הגורלי.<br />
בשנים אלה, היתה משאת נפשם של הנוער היהודי, להגיע<br />
ארצה ולבנותה. נוסדו קיבוצי הכשרה, בהם הכשירו עצמם<br />
הצעירים לעבודה פיזית קשה. הבריטים סגרו את גבולות<br />
הארץ ורק למעטים ניתנה אפשרות כניסה אליה.<br />
נפו־וץז נעפיל! בדרך לא דרך, נעפיל ונגיע! (מעפילים לגורל<br />
לא ידוע...)<br />
אחרי שנים של הכשרה, הגיעה נערה אחת להיפרד<br />
ממשפחתה.<br />
קרובים, ידידים וחברים הגיעו לתחנת הרכבת. עוד בטרם<br />
היציאה ביקשה הבת: רק לא לבכות ־ לא לתת<br />
לאנטישמים לשמוח בדמעות היהודים...<br />
עוד מעט תזוז הרכבת, רק בלי בכי, בלי בכי! היא אמרה.<br />
דיברה כדי למלא כל רגע ־ לא לבכות׳<br />
במכרז המלװים עמדה האם, היא זכרה היטב את הקשת<br />
ביתה, ולפתע: דמעה קפאה בעינה... זו היתה הפרידה<br />
האחרונה, והדמעה שקפאה, עדײן כלפיד בוער ־ בליבה<br />
של המעפילה.<br />
ק. מרחביה<br />
23.5.98<br />
- 26 -
לובלינער קוו׳אזן / א. בינשטוק<br />
ב״ יידן איז אנגענומען, אז אויף mw מוזן אומבאדינגט זיין 3 זאנן:<br />
חלות אויפן טיע1, וו״ן אויף קידועו און א טשאלנט. אן א שבתדיקן<br />
טשאלנט זעט עס אוים וו׳ א ובי אן א שטו״מל.<br />
פאומעגלענע ״ון האבן געמאנט א בעםערן טעואלנט מיט א<br />
געפילטע קישקע, א גוט עוטיקל פל״ש און אנדעוע געעימאקע<br />
צוגאבן. אוץ־ א פעטן קוגל האט מען געמאכט.<br />
אועמע יידן האבן אויך געמאנט א טשאלנט פון וואם מ׳האט<br />
געקענט: קאוטאפעלען־, בעבאלאן־, פעול-קאשע, אביםל שמאלץ.<br />
און אויב ס׳איז געווען האט מען או״נגעל״גט א פופעקל, א<br />
געוגעלע, א פיסעלע.<br />
הײש אין די מאדעונע צייטן טטעלט מען ז׳ך נישט פאו אז גוייטן<br />
א טעואלנט אויף טבת איז א פואבלעם. ס׳זענען פאראן גוטע<br />
אויוונס מיט טיימעום, מ׳טטעלט אן די געהעריקע טעמפעואטוו<br />
און דעו אויוון היט שוין צו ס׳זאל אוויםקומען א גוטעו טטאלנט.<br />
אין יענע צייטן זענען די באקוועמלענקײטן נישט געווען. םיזענען<br />
געווען בעקעוייען וועלכע האבן פוײטיק געהייצט די אויוונס<br />
ספעציעל אויפצונעמען די טשאלנטן, וואס די וו״בעו האבן<br />
געבוענגט או״נצושטעלן אויף שבת. וונט זיך גאנץ פשוט, אבעו 11״<br />
ס׳האט זיך אוויסגעוויזן זענען אפטמאל געווען קאמישע<br />
סיטואציעס.<br />
נויט גוויס נבוד האבן די ווייבעו פו״טיק<br />
פאונאנט געבוענגט די כלים, גוט<br />
פאומאנטע, פאתעקטע מיט ל״וונט די היץ זאל זין־ בעסעו האלטן.<br />
די בעקעוין האט או״נגעווקט די נלים אין אויוון און מיט א בונה<br />
ס׳זאלן אוויסקומען געראטענע טטאלנטן, און געווונטשן די וו״בעו<br />
א גוטן שבת.<br />
און דא קומט דעו קוויאז:<br />
שבת פאומיטאג, 11״ געוויינלעך, שיקט מען די קינדעו אה״ם<br />
בוענגען דעם םשאלנט. די נלים אויף טשאלנט זענען טאקע געווען<br />
פאושידענע, אבעו נישס ק״ן צו גוויסעו אויםוואל. ס׳זענען געווען<br />
א םאך ענלענע טעפלעך. די קינדעו האבן ניעיט שטענדיק געקענט<br />
דערקענען וועלנע כלים זענען זײעוע. אן אפטע דערש״נובג איז<br />
געווען פאוטוישן די טשאלנטן. קענט איר זין פאושטעלן די<br />
סצענעם און מינעס, ווען מ׳האט אינדעוה״ם געעפנט די נלים.<br />
האט זיך אנגעהויבן א מאוש מיט ד טעפלעך צוויק צום בעקעו.<br />
אפטמאל האט מען באוויזן צו פאוינטן דעם טעות אויב ניטט אלע<br />
האבן אפגענומען.<br />
ווען אין א אועמע שטוב איז או״נגעפאלן א פעטעו ט^אלנט, האט<br />
נוען געדאנקט דעם אויבערשסן פאו דעו גוטעו מתנה אויף שבת<br />
און געמאכט א טוו״ג. און פאוקעוט, ווען אין א ו״כע מטפחה איז<br />
או״נגעפאלן א קבצוניטעו טשאלנט, קענט א״ר ז׳ך I'm<br />
פארשטעלן די זויעוע מינעם. קיין בונות האט מען ואוט ניעוט<br />
געהעוט...<br />
דעו אלטעו בית-עולם אויף דעו וואליע א ז״כעו אוט קעגן באמבעס<br />
אויפן אלטן בית הקבוווז, ווי סווען די באוימטע רבנים און צדיקים<br />
ז״ל איז מען געוו״נלעך געגאנגען ווען ס׳איז געווען א שוועוע גזױה<br />
קעגן ״דן׳ ז״ זאלן בעטן ב״ גאט ווומים אפצושאפן די גזיוה.<br />
מאמעס פלעגן גייען בעטן א גוטן שידוך פאו זייעוע טענטעו. מען<br />
איז געגאנגען ״א״נוייםן קבוים״ צו בוענגמן א ופואה שלימה פאו<br />
שוועױ קואנקע; אדעו נאך א טלענטן וזלום, און סתם |yn ם׳איז<br />
געווען טוועו אויפן האוצן.<br />
ווען די ד״טשן האבן אץ סעפטעמבעו 1939 באמבאודױט לובל׳ן<br />
האט זיך אנגעהוינן א גאנץ אנדעועו טטואם פון באזונער צו די<br />
קבוים און אוהלים פון די גוויסע ובנים און צדיקים אויפן אלטן<br />
הייליקן אוט.<br />
גאנצע מטפחות, פוויען מיט קינדעו האבן געשטואמט צום ה״ליקן<br />
אוט. דאוט צוויע)| די אלטע מצבות און אוהלים פון די צדיקים האבן<br />
זיי זין־ געפילט זינעועו קעגן די באמבעס און גליינצ״טיק געבעטן<br />
אויף א גינע מפלה פאו די ה׳טלעריםט׳שע נועודעו.<br />
מ׳האט זיך באזאתט מיט ע1פ״ז און וואועם אנטון ספעציעל פאו די<br />
קינדעולען־. פאונאנט האט מען אנגענומען מוט און געגאנגען א<br />
היים איבעונענטיקן.<br />
אין־ מוז באשר״יבן א געוויסן הומאניטאון פאל: א יונגעלע האט<br />
ניטט געוואלט מיטג״ן מיט דעו מאמען און טוועסטעולען־ ביז<br />
מ׳וועט אים ניעיט דעולויבן מיטנעמען ז״ן שט״געלע מ׳טן<br />
קאנאויקל. אוין־ פאון פ״געלע האט עו געזאוגט א זינעון פלאץ.<br />
סיהאבן או״ך אויסגענוצט די געלעגנה״ט תהילים-זאגעו און חזנים<br />
אויף צו מאכן אביסל פונסה.<br />
וו״בעו וועלנע האבן דאוט געהאט קברים פון ז״עוע ז״דעס אדעו<br />
עלטעו זיידעט האבן געון באטעפטיקט די וזזנים.<br />
ס׳האבן אויך נישט געפעלט דעוב״ ק״ן קוריאזן: א געוויסע פווי איז<br />
געלעגן ב״ א מצבה, געוו״נט און אוויםגעל״גט אלע איוע צוות<br />
אויפן קבו פון אױ עלטער-ז״דן.<br />
- אפטו ווילט איו אין־ זאל זאגן א קאפיטל תהילים, מאכן א אל<br />
מלא רחמים פאו א״עו עלטעו ז״דן? - פועגט דעו חזן. יא,<br />
פאווואס נישט. ס׳א׳ז מױ נישט קײן שאד א פאו זלאטעס צו ז״ן<br />
אנדענק.<br />
דעו חזן טוט ז״ן תפילה מיט אניגון אין ב״ם מאנן דעם אל מלא<br />
רוזמים, ווען עו דעומאנט דעם נאמען וואס אויף דעו מצבה - מאנט<br />
די פווי א געוואלד! אוי 11« איז מיו/ דאס איז דאן נישט מ״ן עלטעו-<br />
ז״דנס קבו. ד(\ו וזזן איז געווען אין א פאולעגנהײט און א זאג<br />
געטאן צו דעו פווי: ״איךבין דא גארנישט שולדיק. אזוי ווי אױ לי׳גט<br />
זיך - אזוי מאך איו״.<br />
- 27 -
מיר גש־ענקען נאן־ די שווערע ארבעםס-באדינגועען פון<br />
דער יוגנם. אין םוםערינעס, בוידעם-שטיבלעך, אין וצנמצ<br />
שלאסער״ען, סטאלער״ען, שנ״דער ווארשטאטלעך, אן<br />
לופט, נישם געהעריקע באה״צונג און באל״כטונג.<br />
די ״צוקונפט׳׳-ארגאניזאצ (! 1 און לובלין און אויך אנדערע<br />
יוגנס-ארגאניזאציעס האבן וואס אן אמת געפירט א<br />
וויכםיקע אויפקלעחעס-ארבעט, קר״זן אויף פאליטישע,<br />
עקאנאמישוצ און קולטור טעמעס, ספארט און<br />
פארוו״לונגען.<br />
אבער די אידעאלאגישע און סאציאליםטישע שפײזן זענען<br />
נישט געטג מצווען פאר דער יוגנט. ווי האבן די חז״ל<br />
מ\זאגט: ״לא על הלחם לבדו יחיה האדם״. פלעגט מען<br />
סאקע אין די שבתדיקע פרילינג פריבוארגנס ארגאניזירן<br />
אויספלוגן אין די דוצרפער אףסער דער שטאט.<br />
ארויסגעפירט די יוגנט אויף דער פרישש־ לופט,<br />
אויסגל״כן די רוקנס פון דער נישט לייכטער ארבעט,<br />
באפר״ען דך אביסל פ1נם רויש פון מאשינען, קלאפן פון<br />
האמערס אין די שלאסערייען, אדער די זעגן אין די<br />
סטאלער״ען, נ״-מאשינען א1ן אנד.<br />
איז מען טאקע געגאעען געניסן פון די נאטור ש״נקייטן<br />
אויף די דארפישע ווענן. צווישן פעלדער, לאנקעס און<br />
זואסערן, דערפילט ד• שארפע, אויפפרישע נדיקע לופט<br />
פון פריש געקאשעט גראז, מ׳קוויקט זיך מיט די ריחות<br />
פון די בליענדיקע סעדער און גערטנער, עפל און קירשן<br />
,nyn׳o די אראמאטן פון בעז ב״ די דארפישע ה״זער,<br />
די אקאציע ב״סער, ס׳שפראצן די ערשםע נארציזן און<br />
אנדערע פרילינג בלומען, ס׳העו־ט זיך דאס סוויטשען<br />
פון פײמצלעך וועלכע באגחסן דעם פרילינג. פון א<br />
לאנקע הויבט זיך אויף א באטשאן מיט א זשאבעלע אינם<br />
לאנגן שנאבל. ער טראגט פרישטיק פאר די קליינע<br />
באטשאנדלעך.<br />
די ײנגע חברה שטויס] זיך ממש אן אין דעם ש״נע•<br />
אנקומענדיקן<br />
פו־יליע אןן זוכוער, אטעמען ארײן די<br />
פרישע לופט, פילן זיך מונטערער און מיט א<br />
ספאנטאנעם געזאע פון יוגנט-לידש־ ״פילט כוען אן די<br />
באטעריעס״ צו די קומענדיקע !ואכעדיקע טענ.<br />
דער וו״טער שפאציר האט פארשטענדלען־, אביםל מיד<br />
געמאכט די יינמצ פיס. האכן טאקע די אתאניזאםארן<br />
צוגעגר״ט א פיצוי (פארגיטיקןע) עפעם צו נעכווצן אין<br />
מויל אריין.<br />
בײ א געוויסע פויערטע איז באשטעלט גשוארן (נישט<br />
קיין פאלאפל, נישט ק״ן שווארמע אדער בארעקאס) נאר<br />
ײנגע קארטאפעלעך מיט פוטער און מיט פרישן קאפער<br />
באשיט, זויש־מילך, און פריש דארפיש ברויט מיט<br />
פוטער. ס׳האט געהאט טעם גן-עדן. פארטרונקען מיט<br />
קאלס וואםער פון ברומצם.<br />
אפגערוט זיך, מיט פרישע כוחות און געזאנג מיט ב1\ז<br />
צוו״געלעך און בלימעלעך אין די הענט, צוריק מארשױט<br />
אין שטאט אר״ן.<br />
די אויםפלוגן זענען שטענדיק באגל״ט גשוארן דורך<br />
לערער פון דער פאלקס-שול א1ן א ספארט-<br />
אינסטרוקטאר.<br />
א. בינשטוק<br />
כוליגאנעם און וואנדאלן אין דענ־ שיל<br />
״ווכמ״ לובל״ן״ אין בני־ברק<br />
דער קאמיטעט פון דער לובלינער לאנדסמאנשאפט טוט<br />
אלץ, צו פאראײביקן דעם אנדענק פון־ די לובלינער<br />
קדושים.<br />
און דא אין בנײברק קומען לאבוזעם, װאנדאלן און שענדן<br />
דעם הײליקן אנדענק פון די לובלינער קרבנות פון נאציזם<br />
און פאראומרײניקן די שיל ״חכמי לובליף׳.<br />
די ידיעה פון דעם מאנדאלן אקט נעמען מיר פון<br />
״פארװערטס״ אין ײדיש, פון 31 אוגוסט <strong>2001</strong>.<br />
װאנדאליזם אין א שיל<br />
אומבאקאנטע פארשוינען האגן זיך ארײנגעריסן<br />
מוצאי־שבת אין דער שיל ״חכמי לובלין״ אויף דער<br />
דעסלער־גאס אין בני ברק, צעװארפן פאטאס מיט<br />
חזירים און גערופן צו גלײבן אין ישו. די שיל ״חכמי<br />
לובליך׳ געהערט צו דער אונגאריש־חסידישער<br />
באװעגונג. די ארטיקע חסידים טענהן, אז היגטער<br />
דעם דאזיקן װאגדאליזם־אקט שטײט א גרופע ױנגע<br />
לײט, צװישן װעלכע ס׳זעגען פאראן אויך געװעזענע<br />
חרדים.<br />
- 28 -
לנגלכן קלויר אסתר<br />
כגינת הכית בזנל המימוזה<br />
ישכה דכורקה שקועה כקריאה<br />
עזנרה לפתע, היא כמו כהיפנוזה<br />
היא שוב כוהה - זה כאמת קרה?<br />
השמש כמלואה נפלה על הפרחים<br />
איד זה היה, אי אפשר לשכוח<br />
את הימים הנוראים משחור שחורים<br />
אי אפשר להכין, זוז לא נקלנ1 כמוח<br />
הײתה לה משפחה - הױ מאושרים<br />
ימי חול, שכתות וחגים<br />
הלב מי יכול לשכוח<br />
ימי נעורים, משפחת אוהבים.<br />
הײתה לה אחות עם עינ״ם שחורות<br />
תמירה ויפה כמו אלה יװנית<br />
גומות חן ־ תמיד מחײכות<br />
כרק לככי כעינײם ־ תמיד<br />
הױ לה עוד אחות ואח<br />
הױ דודים ודודות, כני משפחה<br />
לא עזר אלוהים, הוא אותם זנח<br />
לא נשאר איש אחד לרפואה<br />
לדכורקה ואחותה הױ סודות נעורים<br />
הױ שוככות עליזות ושמחות<br />
יחד חלמו לימים מאושרים<br />
אך השמנים השתנו, נהױ שחורות<br />
עם כואם של הנאעים המשפחה התפוררה<br />
מי ככריחה לא ידוע ומי לגזים<br />
לא ידע איש על אחױ מאומה<br />
מי שנשארו הױ ליתומים<br />
אחרי שגות מלחמה, עוני וםכל<br />
התגלגלה דכורקה לאר׳ך אכות<br />
הגורל ההוב הושיה לה חכל<br />
החלימה - הגיעו שניבז ױתר טוכות<br />
טוכות? כך זה כאמת נראה<br />
אך הגמב והכאכ קשים לנשוא<br />
כתכה למוסדות, לעיתונים ־ את המשפחה חיפשה<br />
וכד עכרו שנים כלי שום תתאה<br />
קרו ככר בהיסהוריה ניסים ונפלאות<br />
יד חגורל הפגיש כץ אחים<br />
חשכה דכורקה יכול להױת<br />
שאמ׳נא מישהו שעוד נשאר כחײם<br />
ישכה דכורקה ככיתה כמרפסת<br />
כזנל המימוזה, דפדפה כעיתון<br />
עינה נפלה כידיעה המודפסת<br />
אחותה יפה נפכזרה אתמול<br />
היא הגיעה ארזנה עם עלײת הנוער<br />
התאוששה, למדה, נעשתה מדענית<br />
דבורקה לא ידעה ־ חיפשה כמרחקים<br />
כשאחותה גרה כמרחק רגעים.<br />
- 29 -
דערצ״לט פון חנה מאס^נג<br />
פאראיארן זומער, האט מען אפגעמערקט די דאטע פון א האלבן יארהונדערט פונעם קעלצער<br />
פאגראם. צוליב טעכנישע סיבות, זענען די דעריגערונגען פון חנה װאסאנג נישט אפגעדרוקט<br />
געװאדן אין פאריקן נומער ״קול לובליך/ ברענגען מיר איצט די דערצײלונג פון אירע<br />
איבערלעבונגען\אויך אין שיכות מיט דעמ פאגראפ אין קעלץ.<br />
די רעדאקציע<br />
... ס׳איז שװער צו גלױבו, אז א מענטש קען<br />
אדורכטראגן אזעלבע שװער
אהיים, צי ארו
Makieta Starego Miasta i Podzamcza ,<br />
odtwarzająca stan z okresu międzywojennego<br />
1. Zamek (2)<br />
2. Zespól synagogalny (3)<br />
3. Ulica Szeroka<br />
4. Bożnica ,, Chewra Nosim" (9)<br />
5. Ulica Kowalska<br />
6. "Ochronka" (12)<br />
7. Brama Grodzka (13)<br />
8. Ulica Lubartowska
הפעגז יש לנג ברשיטה אירבעיה מי ץזץיר.• שנימז שזכו לגיל פוכוכד ־<br />
ליגיז
ײדישער װידערשטאנד אויף סאװיעטישער פארשיקונג<br />
לובא<br />
דער טיפער א0קלאנג אין דעד וחנלט נאכן פאר־<br />
טדײבן דעם שדיעער #לעקס8גודעד סאלזשעביצין<br />
פון ראטנטאױבאנד, אויך צוליבן ״חטא״ פזן דער־<br />
צײלן דעם שזTערלעכן אמת פון די םאמיעטישע<br />
לאגערן און וגפיםות״ האט אנגערעגט 8 סך פון ד־<br />
עוילישע ײזץ, װאם האכן אין די יארן פון דעד<br />
מ־וײטער ױעלט־מלחטה פאו־זובט דעם ביטערן טעפ<br />
!װן פארשייקונג — צו דערציילן אודער אליין שרײבן<br />
יועגן זײערע איבערלעבונגען אין ׳יענער מוהאמײקער<br />
תקו&ה.<br />
אויך לוטא קארן (די נ4רױ פון אונדזער בךעיר<br />
2שה קארן־טאשעטקא), האט װאם צו דערציילז —<br />
נאר איר סיפור הפעשה איז אויםטערליש דערמיט.<br />
קארן<br />
װאס זי אח געווען אײנע פון ז־י הויפט־איניציאטאזץ<br />
פון אן ארג»ױזירטן בזנט און וױדערשטאנד קעגן<br />
דעד מעכטיקער נ.ק%ו.ד. און ארטיקער נאטשאל־<br />
םטווע פון לאגער, װו זי ד״אט צחאמען מיט נאך<br />
הוגדערטער יידן פון פ1ילן זיך געפונען אז־יף קא־<br />
טארגע-ארבעט. ם׳איז א דערצײלונג פון א שומנרן,<br />
נאר העראישן געדאגגל, וועלכ־ער איז אין יאר 1940<br />
געפירט געװ$רן דורד פאדש״קטע פליטים קעגן<br />
דער שלעכטער דערנערוטנ, שמוץ, קעלט און שקלא־<br />
פךארבעט און זױ א׳זוי א הײפל בעזשענצעם האבן<br />
געװאגט צו פראטעםטירן און קעטפן קעגן דעם<br />
שרעקלעכן רעזשים.<br />
(אױפגעגומען או,ן פארשריבן: א. זאמדער).<br />
י<br />
מײן הײם און מש׳פחה<br />
— איך בין געבוירן אין שיטעטל שעדלישטש׳ -עלעפער<br />
פאוױאט׳ לובלעער ויואיעזװוסטווע. מיר זענען געווען זיבן<br />
קינודער: יוסף׳ בײלע״ ליבע, לאלע׳ יאצ׳קל (דערטאחדעט<br />
דורך די פאליאקן אין כעלעם אין יאר 1946׳ שדין נאו דעד<br />
0א»רײו1ג), קדעסל (ואדמגעקומען אין יאר 1942) און טשה.<br />
חאגות פוזנםת האבן מיר נישט געתאט. מײן פאטער, א ײד<br />
א לוטדן, ד,אט צוגעשטעלט הײ אזן פאשע פאד דער פוילי־<br />
שער »רמײ. די זין האגן געלערנט אין די ישיבות אין פאר־<br />
טשעװ און אין דוזעיר, דאקעגן די טעכטער האבן געלערנט<br />
אין דער ביתײעקב שול און אין דער פוילישער שול.<br />
װען די מלוזמה איז אױסגעבראכן׳ דעם 1טן סעפטעמבעד<br />
1939, בין איך אלט געווען 17 יאר. מיטן ארײגדרינגען פון<br />
דער •היטלעריסטישיער ארמײ אין פוילן׳ האט זיך אנגע־<br />
הויבן א «אשךאנטלױפן פון דער צעוילער באפעלקערונג,<br />
גאזונודערס פון די ײךן. אויך אוגדזער משפדוה האט אין<br />
אײלעניש פארלאזט דאם ש-טעטל — אין א0הײב אקטאבער<br />
זענען מיר אגגעקזימען קײן לוצק און זיך אײנגזנארדגט<br />
אויף דער װלאוחשימיערסקי־גאס נופ׳ 26׳ גלויבגדיק, אז<br />
דא װעלן מיר איבערהאלטן די מלתמדרצײט און דערנאך<br />
זיך אומקערן אהײם• עם האט אבער נישט גענזמען קײן<br />
סך צײט און ארגדז האט געטראפן א גרויס אומגליק: אן<br />
אויטא איז איבערגעפארן אױף טךיט אונדזער פאטער. ער<br />
איז דאן אלט געזוען 49 יאר — און די mm מיט זיבן<br />
קיגךעו־ זענען געבליבן אן א ב&שפײזער. א גליק׳ װאס<br />
מיר האבן געהאט א ביסל געלט פון דער הײם. די ברידער<br />
ד״אבן זיך גענדמען צום האגדל און די שזועסטערם — צו<br />
נײערײ.<br />
ד י<br />
פ א ר ש י ק ו נ ג<br />
די פאס&ארטן ־,גזידה װעלכע די סאוױעטישע מאבט<br />
ד»אט אײנגעפירט לגגי די פליטים פון פוילן׳ האט אדיד נישט<br />
אויםגעמיטן לוצק• אין דער אמותן, זענען במילא פארשיקט<br />
געווארן םײ די װאס האבן ארדיסגענהמזגן דעם סאזויעטישן<br />
פאםפיאדט׳ סײ די װאס האבן זיד פאױשריבן צוריק צו פארן<br />
קײן פוילן. דעם 28סטן ױני 1940 ד״אט מען מיין מאמען,<br />
שוועסטער, ברחדער און מיך פיאדשופארט אין א לאםט־ווא־<br />
גאן מיט נאך צעגדליקזגר פאחשיקטע און נאך 3 װאכן שלע־<br />
פן זיך אין אגטי־םאניטאדע באדינגונגען׳ עמשאפט און בײ<br />
גארעירטע ש&יח־צוטײלועען פון װעלכע מ׳׳האט געהמגערט<br />
— זענען מיר אנגעקומען קײן ביערעגײעוו. אין זכות פון<br />
דעם װא^ס כ׳זזאוב געקענט רייךן רוסיש, ד«אב איך געפדעלט<br />
גיי די סטרעלאקם (זועכטעד) פון אונדזזלר װאגאן׳ אז די<br />
טיר זאל זײן א בי0ל א0ן און אויף דעם לאנגן װעג האגן<br />
מיר כאטש געגאםן פון א ביסל פרישע לופט.<br />
אוטדזער עשאלאן האט געצײלט א טוחגט פינפהרנ־<br />
דעדט פארשיקטע פון מערב־אוקר^ינע׳ װעלכע ח־םלאנד<br />
האט אנעקסירט אין טעפטעטבער 1939. מען האט אונדז<br />
אראפגעלאזט אין א װאלד׳ וװ אויסער כײפער׳ האבן זין<br />
אויך געפזנען א סך... קכרים. אויף יעדער קבר — אן<br />
אויפשריפט װער עס ליגט דאדט און אויף װיפל יאר ער<br />
את געווען פארטשפט. אן ארעםטאנט, װאם האט זיך<br />
דארט גיעפזנען א סך יאדן׳ האט מיר דערקלערט:<br />
— אויף דעם ארט זענען געװען פארשיקט קולאקעם<br />
— און זײ זענען דא אומגעקו&ען אין די טויזנטער פון<br />
הועער׳ שמוץ און קעלט. בעסער צו װארפן זיך איצט אין<br />
װאסער׳ אײדעי אדורבמיאכץ זזאס װאם זײ האבן אדורכ־<br />
געמאבט...<br />
אזא איז געדוען די ״אדיפנא-מע״ פון די אקערשט גע־<br />
קחמענע אויף פארשיקונג. ״א שײנע פעדיעםפעקטױו״ —<br />
האב איך זיך געטר^כט. ״זומער איז דא גישטא קיױ ויא־<br />
סער״ — ד״אט געזאגט א צווײטעד לאגערניק• ״איר יוועט<br />
דא פגרן״. דערנאך האט ער מיך געפרעגט װי איך הײם<br />
— און דעחהערנדיק מײן גאמען, רופט ער זיד אן:<br />
— לובאטשקא׳ דו ביםט מיר א שיאד...<br />
פון דעסטװעגן האט נאט־שאלםטװע נישיט געצװונגען<br />
אוגיחז צו גאלדיקער אחבעט, נאר געגעבן 2 װאגן ״אד־<br />
©•po״, ד.ד« אורלזיב. האט מען דערוױיל זיך אײנגע־<br />
ארמט אין די באראקן, וװ מ׳האט ארײעעשטומט 12<br />
מענט׳שן אין אײן צימער.<br />
צווישן די פארשיקטע האבן זיך געפונען אויר עט־<br />
לעבע פערזענלעכקײטז, װי: פראפ׳ לאטער פון ווארשע־<br />
װער אונױוערסיטעט, אדזואקאט שטאק ארן אגדערע. רױ<br />
נאר ס׳תאבן ןיך געענודיקט די 14 פרײע טעג׳ האט מען<br />
גענומען טרײבן צו דער אחבעט אין וואלד — אוגטער־<br />
-35-
שנײדן און צזמעגן ליזיקע בײמער. די ארעםטאנטן זענען<br />
®8דסיילט געזואוץ אין בריגאדעם און בחאש פון אײנער<br />
אזא בדיגאדע תאט מעז מייך אוועקגעשטעלט. די קאטאד־<br />
גע־אחבעט װאלט אטשרי לייכטער געװען צום איבער־<br />
טראגן, װען מיר באקדמען עסן צד דער זעט• לײדעד, נאי<br />
טשאלםטזוע האט באשטימט נארמעס׳ וועלבע מ׳האט בא-<br />
דאחפט אויספירן, װייל אויב נישט, האט מען אראפגענו־<br />
מען פון די עטלעכע הונדערט גראם ברויט. געארבעט<br />
ד״אט מען פון זון־אויפגאגג ביז זון־אונטעהגאנג, אוג&־ער<br />
דער אויפזיכט פון פאד׳משפטע קולאקעס׳ װאם האובן זיך<br />
דארט געפדנען זינט דער צװאנגם־קאלעקטיזױזאציע אין<br />
די דרײסיקער יארן.<br />
אלעמען האט באהערשט א גיעפיל, אז מיר ױעלן<br />
דארט אױסגײן פון הונגער, היצן אדער קעלט, פון די אנטײ<br />
סיא־ניטארע באדינגונוגען, װייל די באראקן זענען פול גע־<br />
װען מיט פלײ און װאנצן. דאט ביסל זופ מיט די 800 גראם<br />
ברויט האט מען געטײלט בײנאכט, אין דער ם-טאלאווע<br />
(עס~זאל). די נישט אריבעט׳בודיקע האגן באקומען בלױז<br />
300 גדאם ברױט, מיט א טעלער זופ.<br />
באלוד אין אינוהײב ד,אט מען זיך װי ס׳איז אן עצזז גע־<br />
געבן. ווער עס האט גזנהאט א נגד צי א פאר שיך צום<br />
פארקויען, אןדער צום אויסטוישן אױף ברויט, האט עם<br />
גערן געטאן. אבער אז אזיך דאם האט זיד אױסגעלאזט,<br />
איז געזוא־דן קלאר, אז מיר װעלן שוין פון די דאזיקע<br />
װעלודער גישט ארוים קײן לעבעדיקע. אמ מען נאר אוועק<br />
עטלעכע מעטער פון די אויפזעערס פון דער בריגאדע,<br />
מיט װעלכער האסט געארבעט — איז מען פארלױרן נע־<br />
גאנגען צזוישן די געדיבטע ביימער און קוםטעם.<br />
ניאך ערגער אמ געזוען אין די נעכט, וױיל מען האט<br />
נישט געקענט אייבושלאפן און זיך א&רוען נאך דעם שװע־<br />
רן ארכעטם־טאג, צדליב די טדיזנטער מאםקיטן און אנידערע<br />
פליגעלעך. איז מען שעדידלאגג געזעסן בײם שײטער־<br />
הדיפן׳ אז דאס פייער זאל דערװײטערן די אינזעקטן. זיצג־<br />
דיק אזוי ביים פײער׳ איז געבוירן געווארן דער געדאבק<br />
פון בונט. מיר באשטימען צו טרעפן זיד דעם צווײטן אוונט<br />
אין 0אראק^ כדי ארומצודײדן מעדער פרטים. ״אויב אופ־<br />
קחמען — זאל כאטש ךי גאגצע וועלט וױםן״ — איז געװען<br />
אוגדזער גאשלום.<br />
צו.מאדג0ס האבן פיר זיך געטראפן: 12 מענעד און<br />
איך אײנע, א ױנג מיידל• אין דעם צוזאמענטרעף האבן<br />
זיד אויך באטײליקט די פרי־ער דערמאנטע פראפעסאר<br />
אח־ואקאט. דערנאך האגן מיד גאד עטלעכע נעכט זיך גע־<br />
טראפן אלע מאל אין אנדערן בארא?׳ אין דער פינצטער<br />
— ביז עם האט זיד אויםקריםטאליזירט א געװיסער פלאז:<br />
©אר אלעמען איז געװען װיכטיק אנצוקומען צופום<br />
קײן ביערעגייעזו, 14 קילאמעטער פון אדנדזער פאףשי-<br />
קונג. אין ביערעגייעוו האט זיך גע&ונען די הויפט־נאי<br />
טשאלשטזוע. אובער דארט אמ אויך געװען א טײך מיט<br />
שיפן — און אויב אוגדז געלינגט צו דערגײן אד»ץ׳ װעט<br />
מען פאדערן אדער פארכאפז עטלעכע שיפן און אנטלויפן<br />
מיטן וואסער. די עיקר פאדערונג אונ׳דזערע האט בא־<br />
דאד׳פט זײן — ארויסנעמען פון דער טײגע 1 אין פאל װען<br />
עס געלינגט נישט צד פאירכאפן שיפן׳ איז פאראין גענוג<br />
ביי׳מער אויף צונוי8צוקלאפן א טראטזוע און אנטלױפן.<br />
&יד האבן אויד געװמזט, אז אין ביערעגײעוו זעבען פאראן<br />
י״דן׳ װאם וועלן אעשד צוהעלטן.<br />
במיױזהבל אײן חחדש נאד אונחער אנקומען אין דעי<br />
טײגע, איז אלץ געווען גרײט צו א פלאגירטן אנטלויפן.<br />
א זיעעד 10 פרי האט ווער פון אונודז באדארפט געבן<br />
א קלאפ אינעם גאנג — א צייבן, אז די טויזנט פיג&הונ־<br />
דערט לאגערניקעס זאלן זיך צונויפזאמלען נעבן מײן בא־<br />
רא^ דערגאך זיך אויפזעצן אויף ךי װאגאנעטקעס 1ון<br />
דער שמאלער באן־ליניע װאס האט געפידט קײן ביערע־<br />
גײעוו און זיך אזועקלאזן אין יענעם ארט׳ נדי פאדערי<br />
פון דער נ. ק• װ. ד. בעםערע באודינגתגען, אדער פול־<br />
שטענדיקע באפרייונג.<br />
מיר לאזן זיך קײן ביערעגײעװ<br />
צו דער אפגעדעדטער שעה, האט אין לאגער הילכיק<br />
אופגעקלוטגען דער גאנג. פזן אדע זײטן האובן זיך באזויזן<br />
די ארעסטירמע. צום לעצט זענען אנגעקומען די אלטע<br />
לײט׳ פרויעץ, קראגיקע, קיפפעטארינם אין אויד מיט ניײ<br />
געבוירענע אויף די הענט. די פעקלעך מיטן ביםל ארעמ־<br />
קײט און עפנווארג האט מען ארויפגעלײגט אויף די װא־<br />
גאנעטקעס׳ דאם בעטגעװאנט איז נאך געװארן צוגעגרײט<br />
פון פריער. אויף דעם האט מען אװעקגעלײגט די קינחני־<br />
און קראגקע. מ׳האט אויד געזאתט דערפאר, אז עס זאלן<br />
זײן די נײטיקע מכשירים, װי: האמערם׳ שתיפן, זאפאט־<br />
רעלסן — אין 0אל א וואגאבעטקע אדער פלאטפארמע<br />
װעלן אראפ פון די רעלסן. מיר האבן געהא-ט צווישן די<br />
ארעסטירטע אינזשעניערן, װאם האבן געקענט זיך מטפל<br />
זײן מיט עװענטועלע׳ טעבנישע שטערונגען.<br />
ורען א7ץ איז שוין געװען פארטיק צום ארױסמאדש,<br />
האובן 13 מענעד און איך (די א•נs רוaג פונעם בונט), זיך<br />
גע׳שטעלט בהאש פונעפ ע&אלאן, וועלכער האט גערירט<br />
אין װעג. די מענער האבן געשטופט די װאגאיגעטק-עס׳ די<br />
ױגגע מײדלעך זענען געגאגגען צופוס. גאכן אפגצארן און<br />
דוחםמארשירן א 7 ק׳־ראמעטער, האבן זיך באװחן 15<br />
נ.וק.וו.ד.־יסטן אזיף פערד. דערנעינטערנדיק זיך צו אונדז,<br />
האבן זײ אעעצילט די רעןואלװערן אזן באפוילן זיך אוטי<br />
קערן צוריק אין פאשאלעק. טיר האבן פארשטאגען, אז<br />
דאס ד.אט מען פון פאשאלעק צו װיסן געגעיבן אין ראיאן,<br />
אז דער ישוב זזאט זיך אויסגעליידיקט ארן אז אלע לא־<br />
גערניקעס זענען אזוע-ק מיט דער קאלייקע. אונטער דער<br />
דראוגג פון געווער׳ האבן מיר זיך אפ6נעשטעלט — נאר<br />
ס׳׳האט פאסירט א ®אל, אז אײן מיידל האט כאקומען א<br />
קא&ע פון א פעהל. איך תאוב גע׳תײםן דעם מיידל סיט־לירן<br />
א געשטארבענע, דערנאך יהאבן פיר בזזודים זי אױפנעהויבן<br />
אין דער הײך און אלעמען געוויזן, אז ס׳איז פאראן א<br />
קחבן. אין דעם מאמ.ע1ט האג איך מיט דער פלאיש װאםער,<br />
װעלכע 0תאב געהאלטן אין האגט, דערלאנגט דעם פערד<br />
װאס האט געקאפעט. דער פאליצײ־מאו הא-ט אגגעצילט<br />
אויף מיר זײן רעלואלווער און אויסיגעשרי־ען: ״אדעד דו<br />
גײסט צוריק, א נישט — שיס איך״. איך בין גישט גע־<br />
ווארן נתפעל ©•ן זײן דדאונג, נאר געע&גט די בלוזע און<br />
אים געענטפערט אז אלע זאלן הערן:<br />
— ״םטרעלאייו יא ניע באױם׳ מי ביעזשענצי!״<br />
(שים ו איך האכ נישט ק״ן מורא! פיר זענען פליטים!)<br />
די אומגעבעטענע געסט האבן וױיזט אויס זיך איבער־<br />
צײגט, א.ז מיר אלע זענען אנטשלאסז צו גײן פארוים —<br />
און בשום אופן נישט — צוריק״ בלית בריחה האבן זײ<br />
אויפן באפעל פון אפיציר, פארשטעקט די רעוואלדועדן<br />
אין די ט&שן — און זיד געלאזט אין װײטעח־יקן וועג.<br />
אירום 5 פארניאכט זענען מיד אנגעקומען קײן ביעדעגײעװ.<br />
צו אמחער גרויסער איבערראשונג׳ האבן אונמ דאדט<br />
א&געװארט נישט נאר א סד נ.ק.וו.ד,יסטן, נאד אויך...<br />
-36-
קול: —<br />
ייזדן, װן» מ׳האט זײ געברענגט צו שקלאפךארבעט׳ איזוי<br />
וױ אוטדז׳ פון די פארנדמענע געביטן פון פערב־אוקדאיגע<br />
און טעחב־זוײםרדםלואט־. צו זיי איז געהאט דערגאגגען<br />
די ידיעה פון אוגמער .מרידה און אויף א פאלאגע, נישט<br />
װײט פוגיעם ברע־ג טייך״ האבן זײ פאר אוטדז אויפגע־<br />
שטעלט כיידלעד פון צווײגן, צוגעגדייט האלץ און װא־<br />
סער׳ װי אויך טעפ און קעהלען צום קואבן. האט מען טאקע<br />
0ון מעל און וואסער צוגעגרײט א מואבל, באקאגיט פיטן<br />
נואטען ,זאטשערוכע״. איך בין געווען די פארטײלערין<br />
פונעם ע0ן פאר די קראנ־קע און קינדער. אין אוונט האבן<br />
די ייזדן פון ביערעגײעזו געבדענגט פאר אונוהז בדויט.<br />
די נ.ק.װ.ד• זענען געשטאגען פון דער ווײטגס, בא־<br />
גנוגגט זיך בלות מיטן אבםערװירן, נישט געטשעפעט.<br />
וױיזט אויס, זײ האבז נישט געהאט געגוג כוחות אין ביע־<br />
רעגײעװ, גאר געוהארט אױף פארשטארקוגג. ביעאבט<br />
ד״אבן מיר אוועקגעשטעלט 8 וואך פון ױגנטלעכע.<br />
צומ־ארגנס גאנץ פרי, וױ גאר די זון האט אויפגע־<br />
שײגט׳ האבן איגעד אונדזערע קעפ זיך באוויזן עראופלא־<br />
נען. םיאיז גישט שװער געווען צו פארשטײן, אז דאם<br />
זעגען פליענדיקע אבסעתואציע־פוגקטן פין דער הייך..<br />
װעלכע די נ.ק%ו.ד. האט גע׳שיקט. ערשמ אויפן צוו־ױיטי<br />
טאג האט זיך באוױזן אין ביערעגײעוו « גרעסערע צאל<br />
מיליציאמגרן און זײ האבן שוין געהאט אוודאי גיענויע אנ־<br />
װייזונגען וױ אזױ צו רעאגידן אויף דעם גוגט פון די ״פאד<br />
לק*קך, ווי זײ ד״אבן אונדז גערופן.<br />
נאך פיט א טאג פריער האבן די פאדסשפטע קולאקעס<br />
פון יעגער זײט טײד געשריגן צו אומזז:<br />
— איר װײ©ט װאם איר האטי אפגעטאן י פאר אזעלכע<br />
ז&בן ש״סט מען גײ אונדז. דאם װא0 איר האט געטיאן —<br />
האט נאך קײנער נישט געוואגט צו טאן אין רוםלאגד, גײ<br />
דער סאוויעטישער מאכט. ארעסטירטע זאלו זיד גונטע־<br />
װען — ווער זזאט געהערט אזעלבעם י<br />
אז די נ.ק.זו.ד. אזיפן אדט האט באקונגען פאדשטאר־<br />
קמג, איז געװען קלאר, ®ז זײ זרעלן זיך א נעם טאן צו<br />
אוטחז• צו מיר איז טאקע צוגעקומען א העכערער אפיציר<br />
און געזדראט:<br />
— לובא, דו װעסס בײ מיר אזױ קו־קן (און דערבײ<br />
צונויפגעלײגט די פינגער װי תפיסה־קראטן).<br />
מײן ענטפער איז געווען 8 קוהצער און שארפער:<br />
— צי כץועל זיצן צי נישיט, אמ נישט אײעד זאך.<br />
איך װיל נאר, א
9וילן זענען גישט געווען אזעלכע טײגעס. שטעלט אײך<br />
פאר, װען איך הײם עמעצן פון אײך איגעדפירן א הויז<br />
פון אײן אדט אויפן צווײטן — װעט איר עס באוױיזן צו<br />
טאן ? גענוי 8זױ טזיגן מיד נישע צו הא׳קן בײמער.<br />
— װאמדשע װילט איר יא טאןז — האט ךער אפי־<br />
ציד געפרעגט פיט איראניע.<br />
— גאר ארבעטן בײ אוגחערע פאכן — ארן דזגרפאר<br />
איז מען גרײט אלץ צו טאן.<br />
ם׳איז צו פאדװנדערן, װאם די פאתאמלטע נ.ק1ו.ד.־<br />
לײט האיבן אזױ געדזלךיק אויםגעהערט נישט נאר מיד׳<br />
גאר אויך די צװיי מענער און א פרוי װאם האובן גערעדט<br />
גאך «יד. פונעפ פא׳רזאמלטן עולם האט זיך גישט אײגעאל<br />
דעדהערט א ם&אזפאטיש געמײן, טיפע קרעכצן און אײ־<br />
ניקע האבן אפילו אן־ועקגעחלשט.<br />
,דער עלטסטער גיט א באפעל, אז די אלע װאם האבן<br />
גערעדט, זאלן מיט איט גײן אין קאנצעלאריע. דארט האט<br />
א הויד־וװקסיקער נאטשאלגיק װידער גענומען דראען<br />
מיט אױםשיסן אלעמען: — ווער זייט איר דען? שטריב<br />
אויף דער עדד׳ א גארנישט. מיר װעלן אייך אזמברענגען...<br />
— װער מיר זענען — t •האב איך אים איבערגע־<br />
שלאגן די רייה — מיר זענען פרײע בירגזגר, טענטשן.<br />
הינטיער אמזזז שטײען די דעגידונגען פרן ענגלאנד און אמע־<br />
ריקע. מיר װעלן זובן שוץ בײ גאך רעגירונגען.<br />
— זאמאלטשי, שפיאן! (שמײג, שפיאז)! — זאגט<br />
מיד דער אפיציר. — מיר װעלן נאד זען צי די מערב־<br />
לע0דער װעלן זיך פאר אײך אננעטען. רוםלאנוד איז<br />
ש׳טארקער פון זײ. אייך לײג דיר פאר מיט די אטדעדע,<br />
װאט געפיגען זיך דא, אז איד זאלט אױפפאדערן אלע זיך<br />
אומקערן אין דער טײגע. װ$ס ם׳װעט שפעטער זיין —<br />
וועלן מיר זען.<br />
מיר האבן פארלאזט די בױדא פונעם נאטשאלניק אזן<br />
אוועק צו די ייךן אויף דעד פאלאגע, 0די זיך מיט זײ לו<br />
פאיחאטן. אויפן װעג זאגט צו מיד פדאפעםאר לאטאר:<br />
— פדײלין לובא, איר זײט דאך א פארשטעגדלעך<br />
מײדל און שאצט ױכטער א
שערס. איך האב זײ דערקלערט אין. א קאטעגארישן טאן,<br />
אז איך בין אימשטאנד צו ענטפערן נאר אײנעם פון זײ —<br />
און נישט עטלעכע. מײן רוסיש איז גישט קײן פולקאמער,<br />
כ׳זאל זײן פעיק צו ענטפערן אזױ פיל מעגטשן. געװען<br />
צװישן זײ א פראקוראר, א ײד, װאס איז דער ערשטער<br />
אװעק פון דעד גרופע יאון דערנאד זיד אומגעקערט און מיר<br />
געמאלדן, אז פון איצט אן װעט מײן אויספארשערין זײן<br />
טאטארגיצאװא. פון דאן האט זי מיד שויז גערופן אויף<br />
א פאדהעד, נאר אויד בײנאכט. די ערשטע אױספארשונגען<br />
— ביז 4־5 פארטאג.<br />
איד עיקר־פראגע איז געווען: װאם האט אײד באװויגן<br />
אדורכצופירן דעס דאזיקן שטדײק און בונטז מײן ענטפער<br />
איז געװען: — איך זע, אז איר האט אונדז געברענגט אין<br />
א קבר וװ מיר װערן ממש באגראבן לעבעדיקערהײט. מיד<br />
האבן דארט געזען די קברים פון די אומגעקומעגע און<br />
געשטארבענע — טא וױלט איר אז אויף קברים זאל מען<br />
בויען א נײ לעבן ? ״בויט אײד דארט װארשע, אויב גישט<br />
װעט איר פגרן״ — האט אונדז געזאגט דער נאטשאלניה.<br />
אדעו־: ״לובא, די לופט אין װאלד איז דאד אזוי גוט, אז<br />
איר װעט אײך דא ערהאלן״.״<br />
— דו שטעלסט זיד פאר, װאםער פארברעכן איר זײט<br />
באגאנגען קעגן דער ראטנמאכט, קעגן אונדזער פאלק? —<br />
פרעגט מיך די אויספארשערין.<br />
— איך האלט נישט, אז מיר זענען באגאנגען א פאר־<br />
גרעכן, מיר האבן נישט געװאלט אומקומען, אז די װעלט<br />
זאל אפילו גישט װיסן װאס מיט אונדז איז געשען. בײ אונדז,<br />
אין פוילן, אז דעם ארבעטער איז עפעם נישט געפעלן גע־<br />
װאוץ, האט ער געמאכט א שטרײק. דאס איז געװען א נאר־<br />
מאלע דערשײנונג. און נאפן שטרײק האבן מיר טאקע דער־<br />
גרײכט בעסערע באדינגונגען.<br />
— איר האט געבראכן דאס געזעץ פון ראטנפארבאנד.<br />
— װאם הײסט, מיר האבן געבראכן דאם געןעץ י<br />
מיר האבן דען געוױסט אדער געקענט דאס דאזיקע געזעץ?<br />
אויב דא קומט ארײן א בלינדער מענטש און זעצט זיך אװעק<br />
אויף אסעקורירט גלאז און צעברעכט עם — אמת, דער שאדן<br />
כאטרעפט טאקע טויזנטער תבל — צי קען מען אבער כא־<br />
שטדאפן אזא מענטש װאם האט נישט געוװםט װאס ער<br />
טוט צוליג זײן בלינדקײט ך<br />
— מען מוז זיד איבערצײגן — צי איז דער מעגטש<br />
טאקע געװען גלינד, אדער ער האט עם געטאן מיט איים־<br />
רעכענונג.<br />
— איך קום טאקע פון א דעמאקראטיש לאנד און<br />
קײנמאל נישט געװען קײן קאמוניסטין, דעריבער זיד נישט<br />
אינטערעסירט מיט די סאװיעטישע געזעצן. דערפאר בין<br />
איך נישט באגאנגען קײן שום פארגרעכן דערמיט װאס<br />
כ׳האב געװאלט אויסבעסערן ־די באדינגונגען אויפן פאסיא־<br />
לעק.<br />
נישט האבגדיק קײן ענטפער אױף דעפ, האט זי מיר<br />
צוגעזאגט מארגן װײטער צו פירן די אויספארשונג,<br />
צומארגנס בײנאכט, װידער ארום 12, וױיזט אוים נאך<br />
א באראטוגג מיט די אנדערע אויספארשערס, דערקלערט זי<br />
מיר:<br />
— הער זיד אײז לובא, איך גלײב נישט, אז דו ביסט<br />
געװען די הויפט־ארגאניזאטארין פון דעם גונט. דא מיט<br />
דיר זיצן דאך עלטערע און אינטעליגעגטערע מענטשן, װאס<br />
זײ האבן אװדאי מיט אלץ אנגעפירט. גײ דײגע 17 יאר<br />
ביסטו ױשט געװען פעיק אדורכצופירן א בפירושןי בונט<br />
קעגן דער סאװיעטישער װלאםט (מאכט). די גראמאטנע<br />
מעגטשן האבן מיט אלץ אנגעפירט. דו ביםט נאד געװען<br />
אן אונטערשטופערין. זאג, װער איז עס געװען דער פאק־<br />
טישער אנפירער — און מיר װעלן דיד באפרײען.<br />
— עם האט דען באדארפט זײן א םפעציעלער ארגא־<br />
ניזאטאר ? װער פון אונדז פאדשיקטע האט דען נישט גע־<br />
פילט אױף דער אײגענער הויט װאם מיי האבן דארט געהאט<br />
אויםצושטײן ? אונדזערע ליידן אדן פײן האט יעדער אדורכ־<br />
געמאכט אויף דער אײגענער הויט. אגב, די אײגענע סאוױע־<br />
טישע בירגער, די פארשיקטע דארט, האבן אונדז געזאגט.<br />
אז מיר װעלן דא אויסשטארבן מאםנװייז, װי די פארשיקטע<br />
קולאקעס. די ווארענונג אלײן איז געװען געגוג אויף אנצו־<br />
װארפן א שרעק אױף אלעמען.<br />
— דו קענסט טאקע נישט קײנעם פון די ארגאניזא־<br />
טארןן<br />
— איו קען נישט קײנעם,<br />
— װי קומט דאם ז אז מיר פרעגן אלע דרײצן מענער,<br />
צי זײ קענען לובאן, זאגן זיי ; יא, מיר קענען לובאן,. נאר<br />
דו אײנע קענסט זײ גישט.<br />
— איז פוילז װענדט זיך אײנער צום צװײטן ״פראשען<br />
פאנא״ — און נישט בײ די נעמען• אזוי װי איד בין געװען<br />
בריגאדירשע, האבן מיך אלע געקענט מיטן נאמען לובא.<br />
אבער איד פלעג זיך װענדן צו זײ נאר מיט ״פדאשען פאנא״.<br />
— איד װעל דיד איבערצײגן, אז דו קענםט זײ אויך.<br />
— איד קענט גישט אױפװײזן, דוײל איר האב זײ נאר<br />
גוגזעז בעתן שטרײק און פאר דעם נישט געהאט מיט זײ<br />
קײן שופ קאגטאקטן.<br />
— װי איז דאס מעגלעך,. אז דו, צוזאמען מיט זײ, האבן<br />
אנגעפירט «יטן שטרײק ?<br />
— איך האב מיט זײ נישט געהאט קיין שום געמײג־<br />
זאמעס, נישט געקעגט, הגם מיר זענען אנגעקומען אין אײן<br />
טראנספארט און געלעבט צוזאמען אץ דער טײגע.<br />
— ד״ר שטאק האט מיד אבער פארזיכערט, אז בײ<br />
אים אין באראק איז פארגעקומען דער ערשטער צוזאמענ־<br />
טרעף און דו האסט זיך דארט באטײליקט.<br />
— דאם איז א ליגן, וױיל גייענדיק זוכן דעם בריגאדיר<br />
שטײן, האב איך פארבלאגדזשעט צו ד״ר שטאק אין באראק.<br />
— אויב דו לײקנסט אזױ אין די אויגן, װעל איך<br />
אדורכפירן א קאנפראנטאציע צוױשן דיר מיטן ד״ר שטאק.<br />
מײן ענטפער איז געװען, אז דאם האט בישט קײן זין,<br />
װײל איך װײס נישט װער ס׳איז ד״ר שטאק. אױף דעש<br />
האג איך באקומען פון איר צוױי פעטש מיט א װארעגוגג,<br />
אז דאס איז נאר אז אנהײב, אויב איך וועל נישט אױפהערן<br />
צו לײקענען און זי וועלן אפנארן.<br />
— איך בין נישט קײן םאװיעטישע בירגערין װאם<br />
לעבט מיט ליגנם.<br />
זי האט זיך װידער אויפגערעגט און דערלאנגט נאך<br />
צוױי פעטש.<br />
— איר קענט מיך פאטשן ארן פײניקן, נאר איך װעל<br />
נישט ארויפלײגן אויף אגדערע מענטשן די שולד. װאס שײך<br />
מײן אנטײל, האב איד נישט געזאגט ליגן.<br />
פאר א שטראף האט זי מיד געלאזט זיצן נאך א שעה<br />
צײט אויפז בעגקל, אונטער דער אויפזיכט פון א פאליציאנט.<br />
פאר מידקײט בין איך אראפגעפאלן פון בעגקל, נאך א פאר<br />
שעה אױספארשן מיך.<br />
מ׳האט מיך צוריקגעפירט אין קאמער. צומארגנס אין<br />
דער פרי — וױדער אױף אן אױספארשונג, נאר דאסמאל<br />
האט זיך דארטן געפונען 1״ר שטאק. איד האב גלײך דער־<br />
קלערט אין פויליש: ״יא פאנא ניע זנאם״. די אויספארשערין<br />
האט זין־ צעשריגן און געװארנט, אז איד זאל רײדן נאר<br />
רוסיש. דאקעגן דער דאקטער, פון גרױם שרעק און איבער־<br />
ראשונג האט דערקלערט, אז ער קען מיך יאי און אנגעהויבן<br />
דערצײלן, אז כ׳גין געװען בײ אים אין באראק אויף דער<br />
פארזאמל1נג, װוי ס׳איז געפאלן דער באשלום וועגן בונט.<br />
מײן ענטפער איז געװען, אז ״איר, ה׳ דאקטער זענט איצט<br />
שטארק צעמישט און איר װייסט נישט װאס איר דעדט.<br />
איך בין נאר צופעליק ארײן צו אײך אוז געפדעגט צי דא<br />
װויגט דער בריגאדיר שטײן. בײ אײך איז דאך געװען פיגצ־<br />
טער, טא װי האט איר מיו געקאגט זען״ ז<br />
-39-
- 40 -
- 41 -
משה קארין / בוענאס־אײרעס<br />
קאפל מיזשעריצקי ־<br />
א בן שמונים וחמש<br />
ער האט שטענדיק זיך געווידמעט בלב ונפש דער<br />
געזעלשאפטלעכער ארבעט לטובת דעם כלל, און אויך<br />
הײנט איז ער טעטגק מיט ױגנטלעכן ברען...<br />
די עמיגראציע װאס איז געגאנגען פון פוילן־, צװישן בײדע<br />
װעלט־מלחמות, צו די אמעריקאנער לענדער, האט נישט<br />
געטראגן קײן מאסךכאראקטער װאס איז א פועל־ױצא<br />
פון א געלויף אין פאניק, װי מען לויפט פון־ א שריפה. צו<br />
מײנסטן איז אװעק די ױגנט, װאס האט נישט געזען פאר<br />
זיך קײן צוקונפט און קײן תכלית אין זײערע װוין־־ערטער.<br />
די ײדישע ױגנט אין פוילן איז שוין דאן געװען א סאציאל־<br />
באוװסטזיניקע, װאס איז געקומען פון די ארבעט־רײען<br />
און פון פראלעטארישע ארגאניזאציעס, און האט זיך<br />
ארויסגעלאזט אץ דער גרויסער װעלט ארײן, צו קענען<br />
פאנאנדערנעמען די הענט און אויפבויען אן<br />
אויסגעחלומטע צוקונפט מיט דער אײגענער פראצע.<br />
צווישן אט־די ױגנטלעכע, װאס האט זיך נישט<br />
באפרידיקט מיט דעם נעבעכדיקן אויסלעב, האט זיך<br />
אויך געפונען דער ױנגער קאפל מיזשעריצקי.<br />
עס איז געלאפן דאס יאר 1935, װען דער 19־יאריקער<br />
בחורל קאפל מיזשעריצקי איז אנגעקומען קײן בוענאס־<br />
אײרעס. נישט געקוקט אויף ױגנט, האט ער שױן אבער<br />
געבראכט מיט זיך אן אומאפשאצבארן קולטורעלן<br />
באגאזש, װאס איז געװען דער סך־הכל פון דער דערצױנג<br />
װאס ער האט באקומען אין זײן הײם, און װאס איז אים<br />
אזוי שטארק צונוץ געקומען אין זיין נייעס װויךארט ־<br />
ארגענטינע.<br />
ער איז געבוירן געװאוץ ט׳ו חשון, 1915, אין לובלין, פוילן־,<br />
־ א שטאט װאס האט געהאט 45,000 ײזץ, אויף א סך־<br />
הכל פון 120,000 אײנװױנער. לובלין איז בארימט געװען<br />
מיט איר ישיבה ״חכמי לובלין״. דארט איז אנגעגאנגען א<br />
שפרודלדיק ײדישער לעבן, װאס איז געװען א קאך־קעסל<br />
פון פארשײדענע טענדענצן: רעליגיעזע, װעלטלעכע,<br />
צױניסטן, קאמוניסטן, בונדיסטן...<br />
קאפלס קינדהײט און ױגנט איז אפגעלאפן אין זײן הײם,<br />
צוזאמען מיט זײנע צװײ ברידער און א שװעסטער, מיט<br />
זײן פאטער אלקסנדר זיסל און זײן מוטער ױכבד. זײן<br />
פאטער האט געארבעט אין א גארבערײ און זײן מוטער<br />
איז געװען א הויז־באלעבאסטע.<br />
װי די מערהײט ײדישע ױנגעלײט פון זײן שטאט, האט<br />
קאפל נישט געהאט קײן צוטריט צו העכערע בילדונג. זײנע<br />
ערשטע אותױת האט ער געלערנט אין חדר, און עטװאס<br />
ײדיש ־ בײ א פריװאטן װעלטלעכן לערער. פון זײן<br />
פריסטער ױגנט אן, האט ער זיך אנגעשלאסן אין דער<br />
לינקער פועלי־צױניסטישער קינדער און ױגנטלעכער<br />
באװעגונג, אוץ שפעטער ־ אין דער פאליטישער פארטימ<br />
דא, אין ארגענטינע, האט קאפל פארנומען א פאדער־<br />
פלאץ צװישן די אימיגראנטן װאס האבן זיך געוױדמעט ־<br />
מיט קאפאציטעט און אידעאליזם ־ צו בויען שולעס,<br />
הילפספאראײנען־, פארבאנדן פאר קעגנזײטיקער שטיצע,<br />
לאנדסלײט־פאראײנען, פארלאגן און קולטור־<br />
געזעלשאפטן־.<br />
פון זײן ױגנט אן האבן אים צוגעצויגן די ביכער און ־<br />
הויפטזאכלעך ־ ײדישע צייטונגען־, װאס ער האט<br />
דערהאלטן פון זײן פעטער קאפל דיאמאנט, א ראטמאן<br />
אין לובלין(אנפאנג 1939). דא, אין בוענאס־אײרעס, האט<br />
מיזשעריצקי מיטגעארבעט אין דער ציוניסטיש־<br />
סאציאליסטישער פארטײ פועלי־צױן פון לינקער<br />
טענדענץ.<br />
- 42 -
אין זײן הײם פלעגן זיך פארזאמלען, ספעציעל פאר די<br />
װאלן־, די אנגעזעענסטע פארטײ־פירער מיט די<br />
אנגעשלאסענע מיטגלידער. עס איז דעריבער קײן וװנדער<br />
נישט װאס די ױגנט־ארגאניזאציע אין װעלכער קאפל איז<br />
געװען אנגעשלאסן, זאל באצײכנט װערן װי ״ױכגבאר״,<br />
דאס הײסט ־ ״ױנגע באראכאװיסטן״. זי איז׳ אײגנטלעך,<br />
געװען דער ױגנט־צװײג פון דער ״צױניסטיש־<br />
סאציאליסטישער פארטײ ־ פועלי צױן״, באזירט אויף<br />
דער דאקטרינע פון א נאציאנאל־סאציאלער<br />
באפרייאונגס־באוועגונג, פונעם אידעאלאג בער<br />
באראכאװ.<br />
אײנער פון קאפלס מדריכים אין דער ױגנט־באװעגונג,<br />
װאס האט געלאזט אומאפמעקבארע שפורן אויף זיין<br />
גײסט, איז געװען שלמה מיטעלמאן, װעלכער האט ־ מיט<br />
יארן שפעטער ־ זיך אויסגעצײכנט אין דעם קאמף קעגן די<br />
נאציס בעת דער צװײטער װעלט־מלחמה. מיטעלמאן איז<br />
העלדיש געפאלן אין דער שלאכט. אין דעם בוך ״בריװ פון<br />
פראנט״, איז פאראן אן ארטיקל אין װעלכן מיזשעריצקי<br />
באשרײבט פרטימדיק דאס לעבן און די העלדישקײט פון<br />
שלמה מיטעלמאן, און ער רופט אים אן ״חבר שלמה, מײן<br />
רבי״...<br />
װען ער איז אלט געװען בלױז 17 יאר, אין 1932, איז קאפל<br />
אויסגעװײלט געװארן אלס דעלעגאט צום טעריטאריעלן<br />
קאנגרעס פון דער פועלי צױךױגנט, װאס איז פארגעקומען<br />
אין װארשע. דארט האבן געהאלטן רעדעס און געגעבן<br />
לעקציעס פירערס פון דער הײך װי זרובבל, בוקסבוים,<br />
לעװ און אנדערע. אבער דער װאס האט געמאכט זיעם<br />
טיפסטן אײנדרוק אויף די דעלעגאטן, רײדנדיק אױף דער<br />
טעמע ״ײדישע געשיכטע״, איז געװען פראפעסאר עמכואל<br />
רינגעלבלום, דער דאזיקער אוסערגעוױינלעכער מאן,<br />
װעלכער האט שפעטער, אין פינצטערע טעג פארן ײדנטום,<br />
צונויפגעזאמלט דעם בארימטן ״ארכיװ פונעם װארשעװער<br />
געטא״, א פארשטעלטן און פארדעקטן אונטערן טיטל פון<br />
״עונג שבת״... רינגעלבלום איז שפעטער אומגעקומען אין<br />
געטא.<br />
װען־ קאפל האט באשלאסן צו עמיגרירן קײן ארגענטינע,<br />
האט ער צוגעזאגט זײן כלה, איטע שענקאר, איר<br />
אריבערצונעמען קײן ארגעכטינע װאס שנעלער. איטע איז<br />
געװען א שײנע, חנודיקע פרײלן, װאס האט שוין<br />
געארבעט אין דער זעלבער ארגאניזאציע װאס קאפל.<br />
אבער כדי צו דערפילן זײן צוזאג, האט קאפל געמוזט<br />
װארטן ביז ער װעט װערן פוליאריק, לויט די<br />
דעמאלטדיקע ארגענטינער געזעצן (22 יאר), און אויך<br />
בײקומען פארשײדענע בױראקראטישע פראצעדורן. לסוף,<br />
אין יאנואר 1939, װען מ׳האט שוין גערעדט אפן װעגן דעם<br />
אנקום פון דער צװײטער װעלט־מלחמה, איז איטע<br />
אנגעקומען קײן ארגענטינע און זײ האבן חתונה געהאט.<br />
שפעטער זײנען געקומען די קינדעו־: פײגעלע און<br />
מענדעלע. בײדע זײנען דערצױגן געװארן אין דער שלום<br />
עליכם־שול פון מאטאדעראס און האבן פארגעזעצט<br />
אוניװערסיטארע שטודױמס. דערנאך זײנען ״אנגעקומען״<br />
פינף אײניקלעך ־ פיר ײנגלעך און א מײדל ־. לײדער איז<br />
אײן אײניקל דא נישט לאנג געשטארבן. קאפל האט נאך<br />
א מאל ארױסגעוױזן זײן מאראלישן כח און זײן פעסטן<br />
כאראקטער, בײם אריבערטראגן דעם אומגליק מיט מוט<br />
און אנטשלאסנקײט ווייטער אנצוגיין מיט זײן<br />
געזעלשאפטלעכער טעטיקײט.<br />
הײנט דערפרײען זײנע טעג די דרײ אוראײױקלעז־:<br />
מיפאלה, פלארענסיא און לאה.<br />
כדאי צו דערמאנען, אז די ערשטע יארן אין ארגענטינע<br />
זײנען נישט געװען קײן גרינגע פאר מיזשעריצקין. אבער<br />
װי־נאר ער האט באװיזן זיך ״צו שטעלן אויף די פיס״,<br />
האט ער זיך געװידמעט, בלב ונפש, צו געזעלשאפטלעכער<br />
ארבעט. ער איז ארײן אין דער פירדניקער קאמיסיע און<br />
אין דעם קאמיטעט פאר דער בויאונג פונעם בנין פון־ דער<br />
שלום עליכם־שול אין געגנט פון מאטאדעראס. די<br />
אומשטענדן זײנען נישט געװען קײן קרינגע, אבער דער<br />
װילן צו האבן אן אײגענע שול־געבײדע פאר די הונדערטער<br />
ײדישע קינדערלעך פון מאטאדעראס און אומגעכט, האט<br />
מנצח געײען. א סך אקטיװיסטן האבן זיך אנגעשלאסן<br />
אין דער ארבעט, און ענדלעך ־ אין אקטאבער 1951 ־ איז<br />
פארגעקומען דער חנוכת־הבית פון דער שולע, בײ דער<br />
פרײד פון דער גאנצער געזעלשאפט.<br />
די שולע איז געװאקסן און, צוזאמען מיט איר ־ איז אױך<br />
אױפגעקומען אן אינסטיטוציע, ״סיאאב״, װאס האט<br />
געדינט רױ אן עקאנאמישער און סאציאלער אנשפאר פאר<br />
דער שול. זײ האבן אויך אפגעקויפט א הויז, אויף<br />
אײנצוארדענען א ״קן״ ־ א פיליע פון דער ױגנטלעכער<br />
ציוניסטישער באװעגונג ״הבונים דרור״. א סך פון אירע<br />
מיטגלידער זײנען געװען געװעזענע שילערס פון דער שולע,<br />
און פון אירע רײען זײנען ארויס חלוצים, װעלכע האבן<br />
שפעטער באפעלקערט די קיבוצים פון מדינת ישראל.<br />
קאפל מיזשעריצקי האט געזען אין דער דאזיקער<br />
טעטיקײט א באערונג פאר די דערציערס פון ״ױנגבאר״<br />
אין לובלין, װעלכע זײנען דערמארדעט געװארן דורך די<br />
נאציס אין דער צוױיטער װעלט־מלחמה.<br />
-43-
װען מיזשעריצקי האט זיך אריבערגעצויגן, מיט זײן<br />
משפחה, אין דער געגנט ״אנסע״, אין צענטער פון דער<br />
שטאט בוענאס־אײרעס, האט ער גלייכצייטיק<br />
אריבערגעטראגן זײן געזעלשאפטלעכע טעטיקײט אין דער<br />
״עבודה״־פארטײ, אין דעם לובלינער לאנדסלײט־<br />
פאראײן, און לסוף ־ אין דעם ״פארבאנד פון פױלישע<br />
ײדן״. אין דעם דאזיקן פארבאנד האט מיזשעריצקי<br />
פארנומען ־ במשך פון עטלעכע יארצענדליק ־ אמטן אױף<br />
פארשײדענע קולטור־געביטן. הײנט איז ער דארט<br />
פרעזידענט.<br />
אלץ װאס עס האט מיט זיך פארגעשטעלע דער ״פוילישער<br />
פארבאנד״, מיט זײנע קולטורעלע און געזעלשאפטלעכע<br />
אקטױויטעטן, װי אויך מיטן ארויסגעבן די 175 בענד װעגן<br />
דער געשיכטע פונעם פוילישן יידנטרם, איז װערט<br />
באזונדער קאמענטירט צו װערן־. מיר װעלן טאקע זיך<br />
באציען צו דעם ביי א קומענדיקער געלעגנהײט. מיר װילן<br />
אבער יא אונטערשטרײכן, אז קאפל מיזשעריצקי פירט<br />
דורך, יאר נאך יאר, דעם אזכרה ־ אקט, צוױשן ראש־<br />
השנה און ױם־כיפור, בײם מאנומענט אויפן בית־עול• אין<br />
טאבלאדא, אויף צו באערן די קרבנרת פון דער שואה.<br />
פאר די לעצטע פער יאר װערט די דערמאנונג דורכגעפירט<br />
צוזאמען מיט דער ״האלאקאסט־פונדאציע לזכרון די<br />
אומגעבראכטע דורך די נאציס״.<br />
כדאי צו אונטערשטרײכן, אז מיזשעריצקי איז געװען<br />
אײנער פון די שטיצערס פונעם פראיעקט איבערצושרײבן<br />
די אײגנטום־פאפירן פון דעם בנין פונעם ׳׳פארבאנד״,<br />
פארן קרן קימת לישראל און פאוץ מושב זקנים, אין<br />
בוענאס־אײרעס.<br />
קאפל איז אויך א מיטגליד אינעם ראט פון דער ״אמיא״,<br />
(קהילה פון בוענאס־אײרעס) ־ א מין־ ״פארלאמענט״,<br />
צוזאמענגעשטעלט פון־ 90 מיטגלידער, װעלכער<br />
פארזאמלט זיך עטלעכע מא ל אין יאר אױף צו<br />
באהאנדלען װיכטיקע געזעלשאפטלעכע ענינים.<br />
אײכע פון מיזשעריצקים מעלות, איז די פולקאמסטע<br />
טרײהײט זײנע צו דער פארטײ. ער האט זיך קײן מאל<br />
ױשט געלאזט באאײכפלוסן דורך די פרעדיקערס פון<br />
דיסציפלינערע אפנײגונגען־. ער איז שטענדיק געבליבן טרײ<br />
צו זײנע איבערצײגונגען און צו די באשלוסן פון דער<br />
מערהײט. פאר זײן רײנעם מארשרוט האט ער פארדינט<br />
דעם רעספעקט פון אלע װאס קענען אים און־ קומען מיט<br />
אים אין קאנטאקט.<br />
צום באדויעוץ, האט ער ־ אין יאר 1992 ־ געליטן דעם<br />
שרעקלעכן פארלוסט פון זײן געליבטער לעבנס־<br />
באגלײטערין איטע. ער האט אבער אלײן זיך געטרײסט,<br />
מיט פילבארע װערטער, אז ער האט נאך א סך מאטיװן<br />
װײטער צו קעמפן־: זײן משפחה (קינדער און אײניקלעך),<br />
זײנע טרײע חברים פון לאנגע יארן־, און די<br />
געזעלשאפטלעכע ארבעט לטובת הכלל.<br />
צו דער געלעגנהײט פון זײן 85סטן געבורטסטאג, באגריסן<br />
מיר הארציק דעם ליבן פרײנד קאפל מיזשעריצקי, ־ דעם<br />
נאבעלן חבר, דעם אמתן מוסטער פון אן עסקן־, העוסק<br />
בצרכי ציבור שלא על מנת לקבל פרס, און מיר װינטשן<br />
אים נאך א סך יארן פון פרובטבארער טעטיקײט, אין<br />
באגלײטונג פון זײנע קינדער, אײניקלעך, אוראיניקלעך,<br />
פרײנד און חבריס, װאס שאצן און ליבן אים!<br />
לעת־עתה זאגן מיר ־ עד מאה, כעשרים׳...<br />
בײם הײנטיקן טאג איז קאפל מיזשעריצקי ווײטער<br />
טעטיק, מיט יוגנטלעכן ברען־, אין דער ״עבודה״־פארטײ.<br />
ער פעלט נישט אויף קײן אײן פארזאמלונג פונעם<br />
צענטראל־קאמיטעט, װאס קומט פאר יעדע 15 טעג. זײנע<br />
פארשלאגן און אינטערװענצן, באזאכטע און באלאדענע<br />
מיט זײן לאנגער עקספעריענץ, װערן אויפגענומען מיט<br />
דרך־ארץ דורך אלע חברים זײנע. בײ מער װי אײן<br />
געלעגנהײט רופן ארויס זינע געדאנקען־, קלארע און<br />
זאכלעכע, אפלויזן מצד אנװעזנדיקע.<br />
ער נעמט אויך אנטײל אין די כינוסים װאס קומען פאר<br />
יעדע צװײ יאר׳ אויף װעלכע עס װערן אויסגװײלט די<br />
פארטיי־אויטאריטעטן.<br />
דיגעזעלשאפט פאראײניקטע קינדער פון<br />
לובלין און אומגעגנט<br />
ENFANTS UNIFIES DE LUBLIN ET<br />
ENVIRONS<br />
צו • 11953<br />
באגריסט מדינת ישראל<br />
יום-העצמאות<br />
מיר װינטשן זי זאל װאס גיכער דערגרײכן א שלום<br />
מיט די אראבישע מדינות און דער עיקר מיטן<br />
פאלעסטינער פאלק, און ס׳זאל הערשן אין לאנד פון<br />
ישראל א פראספעריטעט און סאציאלע גערעכטיקייט.<br />
דער קאמיטעט<br />
- 44 -
- 45 -
הארציקע צוזאמענטרעפן מיט לובלינער אין קאנאדע<br />
דעם 15טן ױגי 1976, זענען מיד אנגעקומען קײן מאנ־<br />
טרעאל, וװ עם האנן אמנעזוארט אדנדזערע קיגדער׳ משפתד״<br />
װי אױך נא״לגטע פרײנוד, די לדפלינער משפחות: זיטעל־<br />
שטערן, מאסיקע כוים, שלמה מאלבערג און אנודערע. די<br />
פאגעגעניש מיט די קינדער און מיט אלע פריי0ד איז געדוען<br />
זײער א הארציקע און אנ-עגעמע.<br />
לייודער, איז פרײגד 0עם ברײטער נישט געווען אויפן<br />
פלײפלאץ, ח׳ייל ער תאט אח־רכגעמאבט א שווערע הארץ־<br />
אפעראציע•<br />
דעש צזױיטן טאג זענען מיר געװען אים באזוכן איי<br />
א דעחהאלמג־והיים. ער האש זיך זײער גיעפרײט פיט אוגח.<br />
םעם איז גאך א לענגערע צײט געווען אין דעם אפרו־זזײם,<br />
וװ מיר והאבן אים אפט באזוכט. ח־ען ער האט זיך שוין<br />
געפידט .בעסער׳ איז פאר מיר געװען א גרויסע פיױװ אים<br />
צו נעמען .אהײם. נאך א פאר טעג האט זײן פתי סאר*<br />
געמאכט אן .אױפנאמע לכבוד סעימס געזונט רוערן. םיא־ז<br />
געקומען א גרױסער עולם אים באגריםן, אויד די גאנצע<br />
משפחה מיט פרײנד. צו אוגדזער אוועקט^רן, גאו צוױי<br />
מאגאטן זײן אין ומאנטרעאל׳ ת׳אט םעם זיך געפילט גאנץ<br />
גוט. לאמיר האפן, אז ער וועט שוין פון קיין קראנקײט<br />
נישט וױםן מער.<br />
א 0אר טעג נאד אונוחער אנקזמען קײן מאנטרעאל,<br />
הא-ט די לףבליגיער לאנװ־םמאנשאפט אודורכגעפירט דעם יער•<br />
לעכן שלוס־מיטעג• עם זענען געזוען אנוועזגד איבער 60<br />
פעױזואן. ס׳איז געװען א שײנער מיטינג מיט א גוטעי•<br />
שטימונג. דעם געלונגענעם אװננחברויט האט צדגעגרײט<br />
רידולע זימעלשטערן. מען ד״אט אונדוז זײער הארציק בא־<br />
גריםט. איך האב אפגעגעבן א באריכט װעגן דער טעטיקײט<br />
םדן אונדזער לאגז׳סמאנשאפט אין ישחאל.<br />
עטלעכע טעג נאך אינדזער אנקומען קײן מןןנטרזאל.<br />
זענען מיר געווען באוזוכן די פרימוד צעשע איו סיימאן זיי־<br />
דענוועת. אויך טימאן את דאן געווען נאד א שווערעי<br />
הארץ־אפעראציע, .אגער װען מיר האבן אים געזען׳ האס<br />
ער זיד געפילט בע0ער1 שפעטער זענען די זײדענװערגס<br />
איפגעפארן קײן מיאמי זיך אפרוען. צו זייער אפפארן און<br />
אונדזער אינקחייוען׳ זזאבן די משפזזה יאסקע בױם אײנגע־<br />
אחדנט א שײנע אויפנאמע בײ זיד אין הומ, פאד א גדויםן<br />
עולם.<br />
נאך א פא;ר וראבן זײן אין מאגטרעאל און אגגעפרײט<br />
זיד מיט אלע, זענען מיר געפאוץ קײז טאראנטא׳ וװ אדנ־<br />
דזערע פרײנד האבן שוין אויף אדנדז געוואדט. אין טא•<br />
ראיטא זענען &יר געװען אין זזויז פון פעלע און מאיר<br />
פרידמאו, אװדזערע גוטע פריינד פון א סך יאדן. זיי האובן<br />
אזנ1דז גוט אויפגענדמעו. מיר יחאגז פאדברענגט אין טא־<br />
ראיטא מ׳ער וױ א זואך. דארט האט יעדער גאזתדער פון<br />
די לובלינער •פי־ײנוד אונודז גוט און פרײנדלעך אויפגענו־<br />
«נן בײ זיד אין הױז.<br />
פיײינוד פײײנדאן האט געשיקט פאד די לובלינער אין<br />
ישחאל 100 דאלאר, אװ די פרײגד אלספעקטאר אדן דא•<br />
טענמי׳ג — צו 50 זזאלאר,<br />
דעם לעצטו אדונט פון אונדזער זײן אין טאיאינטא, האט<br />
די פיידמאז געמאכיט לכימד אוג,דז א געזעגענװג־<br />
מסימה. עם זענען גיעקומעו א סד פרײנד אונדז געזעגיענען.<br />
נזיכז צדריק קימען קײז מאנטרעאל, האבן זיד װיחנר<br />
3אלע און סוכער פאכטשעש יאשמ לציװ<br />
אלע געפרײט מיט אונדז. די לעצטע װאך פארן אזועקפארן,<br />
האט דער פאתיצער פון די לובלינער גערופן א קאמיטעט־<br />
זיצונג׳ און געשיק-ש פאר די להבלינער אין ישדאל 250<br />
דאלאר, — און פארן א0פארן ,הא1בן אונדזערע פרײנד חזלע<br />
און ניפתלי זימעלשטערן געמאכט םאר אונדז א געזעגענונגס־<br />
אזונ.ט• עס זיענען געווען אײנגעלאדן די גאנצע טשגחה און<br />
פריעד לובלינער, װי אךיך נישט־לובלינער.<br />
מיר דאגקען זײ גאר יהערצלעך פאר דער גוס־פאו״<br />
ברענגטער צײט מיט זײ צוזאמען. זיי ד׳אבן אונדז געשעגקס<br />
א סך אויטמערקז,אמקײט.<br />
ענדלעך איז גיעקונןען דער טאג װאםי מיר האבן גע־<br />
מתט צוריקפארן. דער טאג איז געווען פאד אונח א וױיטאג־<br />
דיקער צו פארלאזן די קינדער׳ די משפמה װי אויד אלע<br />
פרײנד. עס האט זיד שוין אבער געבענקט נאר ישראל, וװ<br />
מיר האגן אויך משפזזה אזן פיל גוטע פרײגד.<br />
לזכרם<br />
של הווינו<br />
שנוה ומשה גודל<br />
ואשתנו ! • i n ה״יו<br />
שנוצחו בידי הנאצים במחנה השמדה<br />
ליד העױ לובלין שבפולין<br />
האזכרה<br />
לקדוש 1 לובלץ<br />
תתקײם השנה בבית צױני אמריקה<br />
בת״א<br />
רח׳ אבן גבירול<br />
בױם שלישי 27 בנובמבר <strong>2001</strong><br />
בשעה 6 בערב<br />
- 46 -
קבלתי את כל החוברות ואץ לי מילים איך להודות לך.<br />
ה״תי ח״בת לשלוח אותן לכמה אנשים ושמחתי שעזרת<br />
לי לעשות את זה.<br />
מצםרפת קבלה של התרומה שלי ל׳׳קול לובליף דרך<br />
בנק הדואר. כל םוב<br />
ורדה אמירה<br />
חאנטרעאל 14־םן DD1A1N ־ <strong>2001</strong><br />
ט״ערער פחינד אלעקסאנדער שריפט.<br />
א״ער ליבן בריוו האב איך ערהאלטן, פאר וועלכן איך<br />
דאנק א״ך ז״ער, דאס ערשטע פאר ד• בילז־ער פון דער<br />
שול וואס עס דערמאנט זיך מיר אסאך פארגאננענה״ט.<br />
איך דאנק א״ן אויך וואס איר געדענקט מיר צו ווינםשן<br />
צו דער חתונה פוןימ״ן א״ניקל. עס איז געווען ז״ער א<br />
ש״נע חתונה. ז״ זאלן ז״ן גליקלעך. זײ חצנען אוועק<br />
געפארן ק״ן וויניפעג.<br />
און א״ן א״ניקל האב איך אין וואנקאווער און א״מצר אין<br />
אין כואנםרעאל. ליבער פר״נד, איך בץ שוין אויך נישט<br />
אזוי יונג אין די אכציג. ווי לאנג איך קען אנג״ן מ״ן<br />
א״געמצ צ״ט, ג״ איך וו״טער. אלעקסאנדער שריפט איך<br />
דאנק א״ך נאך אמאל פאר אלע ש״נע ווינםשן. גא• זאל<br />
א״ך מצבן מיט א״ער פאמיליע א סאך גוטס 1ואס איר<br />
הינטשט זיך אל״ן. א דאנק פאר דעם איבערגעבן די<br />
גרוסן צו די לובלינער לאנדסל״ט און אלע מ״נע גוטע<br />
פר״נד. ב״ דער געלעגנה״ט ל״ג איך צו א טשעק פון -<br />
.50 דאלער פאר דעם קול לובלץ.<br />
איך קען זיך גארנישט אוועקרייסן פון די בילדער פון דער<br />
שול. דאס איז אלץ פאר ה״נט. ז״ט מיר געזינט פיל<br />
הארציקע גריסן פאר א״ך און א״ער משפחה און פאר די<br />
לובלינער לאנדסמאנשאפט און אלע מ״נע פר״נט.<br />
איך האב דערהאלטן דעם קול לובלץ פאר וועלכן איך<br />
דאנך א״ק אלע, דעם גאנצן קאמיטעט. איך וו״ס אז עס<br />
איז נישט ל״כט ארויסבעבן אזא זשורנאל. מען דארף זיך<br />
גענוג אנשטרענגען כוח און ארבעט. איך גל״ך אז איר<br />
האט פארגעסן צו שיקן א קול לובלין צו אבע סלאמא און<br />
זײן שוועסטער פעסע פאגעל. ז״ זענען געפארן אויף<br />
וןינטער וואקאציע ז״ קומען שוץ באלד צוריך.<br />
דא אץ טאראנטא איז נישט דא ק״ן סאך לובלינער, ווי אץ<br />
מאנטרעאל.<br />
כוען קען גארנישט טוען געגן דער נאטור און דאס לעבן<br />
ג״ט וו״טער אן. איך גלויב אז איר אלע, דער גאנצער<br />
קאמיטעט פילט זיך נישט שלעכט איר דארפט ז״ן<br />
געזונט און האבן כוח, ווײטער אנג״ן מיט דער געזעל-<br />
שאפטליכע ארבעט און ספעציעל פאר די לובלינער פון<br />
איבעראל.<br />
איך לייג אר״ן א געלט איבערוו״ס פון -.25 אמצריקאנער<br />
דאלער. איך וווין אין קאנאדע אבער איך שיק<br />
אמעריקאנער געלט וו״ל עטליכע מאל האט מען<br />
געמאכט א-טעות, מען האט געשריבן קאנאדיש געלט.<br />
מיטן אויסוו״לן דעם נײעם פרעמיער-מיניסטער אריאל<br />
שרון, טא לאמיר האפן אז עס וועט קומען א שנעלער<br />
שלום אין ישראל.<br />
איך ענדיק מ״ן קורצן בריוו, א גחס פאר שטאקפישן<br />
מיט ז״ן משפחה זאלן אלע ז״ן בעזונט.' א ספעציעלן<br />
גרוס פאר משה וואסאנג מיט ז״ן משפחה.<br />
ז״ט אלע געזונט. א הארציקן גרוס פאר אלע לובלינער.<br />
מען זאל הערן א״נער פון א3דערן גוטע גרוסן. דיין פר״נד<br />
יאסק , , בחניע און פאמיליע.<br />
ליבער 9רײנד דוד,<br />
טאראנטא<br />
איך שיק א״ך און א״ו1ר ליבע פרוי מײנע בעסטע וו1נטשן<br />
צום נ״עם יאר 2000. דאס וויכטיקםטע געזונט און ווי<br />
זינגט מען דאס אץ אונדזער ״דישן ליד ״א ביסעלע מזל״.<br />
און דאם וויכטיקסטע - ש!לם און ישראל.<br />
א״ער מעמ־ל וו״סמאן, קאפענהאגן<br />
רושקע צווײקאפט, מאנטרעאל<br />
ליבער 9ר״גד אלעקסאכדער,<br />
ק״ן ספעציעלע נ״עס איז נישט דא. איך און מ״ן ל. פרוי<br />
בראניע פילן זיך נישט שלעכט. אןואדע פילט מען שוץ<br />
אביסל די עלטער, 1וי זאגט מען אבי נישט ערגער. בײ<br />
אונזערע קינדער און א״ניקלעך איז אלעס אץ אח־םנג.<br />
ח^ובער פרייגד ^יטאקפי^<br />
נעמט צו אונדזערע בעסטע וו1נטשן פאר א״ך און אייער<br />
פאמיליע צום נ״עם יאר-געזונט און 11• וו״ט מעגלעך -<br />
יארן צום לעבן מיט א״ער פרוי און קינדער און אויך<br />
בעסערע נ״עס פון א״ש־ע און אונדזער מדיטת.<br />
אנאטאלי און 0ערעלג\ בינשטאק, פאריז<br />
-47-
ל ז ס ר ם • צ ו • א נ ד ע נ ק<br />
לצה״ל גוים בן-צױן בשנת 1948 כקצין<br />
בן־ציון ליבנד ז״ל<br />
ב•<br />
בלובלין נולד ליבנד בן-צױן הבן<br />
והיה ומשה להינדה 6.6.1915, הבכור במשפחה לה נולדו עוד שני בנים<br />
יעקב ושאול.<br />
ליבגד שעסקה בײצור ומסחר<br />
משפחת של בגדי נשים, היתה משפחה צױנית,<br />
הבנים<br />
ששלושת לכך דאגו וההורים ישלטו כהלכה בשפה העברית.<br />
היה<br />
בן, כולפ בפי שנקרא בן-צױן, מצטײן אשר םײם את לימודױ<br />
תלמיד שתי<br />
לפנױ עמדו בגיל 17. בגמנסיה אלטרנטיבות להמשך לימודױ, הסורבון<br />
בפריס או הטכנױן בחיפה. ארץ-ישראל<br />
כמובן התאימה ױתר לבן דובר העברית<br />
השוטפת, אשר הגיע ארצה לחיפה בשנת<br />
בנין<br />
הנדסת ללימודי ונרשם 1933 בטכנױן ההיסטורי שבהדר הכרמל.<br />
ההורים מימנו לבן את שכר הלימוד, אך<br />
לכיסוי שאר הוצאותױ עבד באתרי בניה<br />
בתפסנות<br />
בנין, כפועל חיפה באיזור ויציקות בטון.<br />
בסוף שנות ה־30 הצטרף בן-צױן לצבא<br />
בגדודי<br />
קצין בדרגת ושרת הבריטי ההנדסה.<br />
הנדסה בדרגת סרן והשתתף במלוזמת<br />
השחרור ובמבצע םיני. במשך שנים<br />
רבות עשה מילואים ביחידות ההנדסה<br />
השונות וכן במסגרת יחידות הבינױ של<br />
חיל האויר.<br />
באזרדזות, כמהנדס אזרוזי, שימש בשנות<br />
ה-40 בתפקיד מהנדס המועצה האזורית<br />
גזר, ומהנדם המועצה המקומית רחובות.<br />
בראשית שנות ה-50 הקים משרד לײעוץ<br />
ותכנון של כבישים ושדות תעופה, אשר<br />
גדל ושגשג במשך השנים, העסיק<br />
מהנדסים, טכנאים ושרטטים רבים<br />
וביצע עבודות תכנון ופיקוח עבור<br />
משרדי ממשלה ושלטונות צה״ל.<br />
בן-צױן היה המתכנן הראשי של נמל<br />
התעופה בן-גורױן בשנות השישים<br />
והשבעים ובן אחד מבכירי המתכננים<br />
של מרבית שדות התעופה של חיל־<br />
האויר בשנים הללו.<br />
משרד היעוץ שהקים, וכן הוא עצמו<br />
כמהנדם, נחשבו בחוגי המקצוע<br />
למעולים בױתר, שאינם מװתרים על<br />
האיכות לטובת הכמות. הוא ״גידל״ דור<br />
שלם של מהנדסים ומתכננים שהודות לו<br />
המהװים הױם את עיקר הממסד ההנדסי<br />
הפרטי בשטח הכבישים ושדות התעופה.<br />
בתחילת שנות השמו־נים, עקב פגיעה<br />
חמורה בראײתו, נאלץ לצמצם את<br />
פעילותו המקצועית.<br />
כאדם היה בן צױן נעים הליכות,<br />
ג׳נטלמן אמיתי, איש חכם ונבון שכל<br />
ידידױ הוקירוהו, תכונות עליהן שמר עד<br />
ױמו האחרון.<br />
בן-צױן ליבנד נפטר בגיל 86 בױם<br />
.10.10.01<br />
הבן עודד<br />
יעקב ליבנד ז״ל<br />
נולד בפולין בעיר לובלין ב-1.1.1918 .<br />
סבתו איטה פרײזינגר היתה עובדת<br />
סוציאלית אשר שמשה.בקהילה כקופת<br />
צדקה ומגן דוד אדום באחת. היא טיפלה<br />
בעניני ציבור של 30,000 יהודי לובלין.<br />
היא היתוז מוצאת תשובה ופתרון לכל<br />
הבעױת הכאובות והבוערות. בין היתר<br />
טיפלה הסבתא הגערצת בשחרור של<br />
בחורים יהודים מצבא הצאר • לעיתים<br />
על ידי הטלת מומים קלים בצעירים.<br />
אחד הצעירים שבאו להשתחרר מהצבא<br />
היה משה ליבנד. הוא התאהב בבוזה<br />
הינדה פרײזינגר ־ הם נישאו ונולדו<br />
להם שלושה בנים ־ בן־צױן, יעקב<br />
ושאול.<br />
יעקב גדל בבית צױני והתחיל ללמוד<br />
עברית בגיל 7. כשהיה בן 11 ודבר<br />
עברית צחה, נבחר כנציג בית-הספר<br />
לברך את המרצה האורח זאב<br />
ז׳בוטינסקי.<br />
לאחר סױם לימודױ בגימנסיה התכװן<br />
יעקב לעלות ארצה ללימודים אקדמײם.<br />
אחױ בן-צױן כבר היה בארץ ולמד<br />
בטכנױן בחיפה. אולם עקב מצב כלכלי,<br />
-48-
בינתײם<br />
ונרשם תכנױתױ את דחה ללימודי טכנאות שינײם וגרפיקה.<br />
בספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם<br />
והגרמנים כבשו את פולין. יעקב שיצא<br />
לביקור קרובים בעײרה קטנה ומרוחקת<br />
לא חזר העירה משום שנודע<br />
מלובלין, לו שהגסטפו כבש את לובלין,<br />
הוא הצטרף לקבוצת חברים והגייע לעיר<br />
לבוב (שהיתה בשליטה רוסית> בה עבד<br />
מזדמנות עד שנעצר על ידי<br />
בעבודות הרוסים ללא דרכון והוגלה לצפון הרחוק<br />
ליער ליד העיר ארכנגלסק שבסיביר.<br />
יעקב שהועסק בעבודה מפרכת שעיקרה<br />
היה כריתת יערות והובלת העצים, חלה<br />
על סף המות. הוא ניצל הודות<br />
והיה לחבר פולני שטיפל בו במסירות.<br />
שוחרר לאחר 14 חודשי עבודה<br />
יעקב בעקבות.הסכם בין רוסיה לבין ממשלתה<br />
הגולה של פולין ונסע דרומה לקוקז.<br />
המלחמה חזר ללובלין, אך לא<br />
בתום מצא שריד מבני משפחתו אשר הושמדו<br />
במחנה מאידנק.<br />
קבוצת צעירים נסע יעקב דרומה<br />
עם אנית<br />
על ועלה אירופה לאורך בדרכו<br />
הסירה, ױרדי כ״ג המעפילים על ידי<br />
נתפסה האניה לארץ-ישראל. הבריטים והמעפילים ובהם יעקב הוגלו<br />
למחנה מעצר בקפריסין.<br />
מקפריסין<br />
העצורים שחרור לאחר התגײס<br />
1947 בשנת לארץ ועליתו לירושלים<br />
בפריצה והשתתף לפלמ״ח עם חטיבת הראל.<br />
הגרפיקה<br />
של לימודי מפולין תעודתו אפשרה לו להתקבל לעבודה בארץ.<br />
לוין־<br />
הותיק בדפוס עבד בתחילה פלקטים ובולים וכן<br />
בהכנת אפשטײן צבעים לדפוס ואחר כך עבר<br />
בהפרדת הממשלתית<br />
המדידות במחלקת לעבוד במדור למפות, בו עבד עד<br />
בתל־אביב מפות<br />
בשרטוט לגמלאות, פרישתו צבאױת.<br />
בשנת 1976,<br />
מירי אשתו מות לאחר לצױר<br />
שאת ביתר יעקב התמסר צױרױ מלאו את ביתו ופסלי<br />
ולפיסול, הקרמיקה שלו הױ מתנה מבוקשת בקרב<br />
ידידױ,<br />
באױר<br />
קרובױ ומכרױ. יעקב עסק גם<br />
ורישום הומוריםטי וחלומו היה<br />
להוציא ספרון בנושא.<br />
בשנה<br />
האחרונה התגורר יעקב בבית-<br />
אבות ״משען״ ברמת אביב, בו הנחה את<br />
החוג לצױר, כמו כן ערך תערוכה של<br />
צױרױ במקום, וזכה להוקרה רבה<br />
בעקבות פעילותו ההתנדבותית.<br />
יעקב היה פעיל ונמרץ עד לתקופה<br />
האחרונה, כשלרוע המזל מעד, שבר את<br />
רגלו וכתוצאה מכך התדרדר מצבו<br />
הבריאותי והוא לא יצא עוד מבית־<br />
החולים.<br />
יעקב ליבנד נפטר בגיל 83.5 ב־<br />
11 21.10.01, ױם לאחר מות אחױ בן־<br />
צױן.<br />
עודד ליטד(אחײנו)<br />
ל״און שרמן ז״ל<br />
נולד בלובלין ב־1919 וגר בעיר עד<br />
1940. הגיע ארצה ב־1948, התגורר<br />
במושבה הגרמנית בירושלים. עבד<br />
כחײט. איש צנוע אוהב האדם<br />
ולובלינאי מסור.<br />
אברהם שרמן<br />
זאב פלד ז״ל<br />
בן רוזה שבל ז״ל שנספתה בשואה.<br />
נולד בלובלין בשנת 1923. עם פרוץ<br />
מלחמת העולם השנײה בהױתו נער<br />
הצליח לברוח מידי המרצחים<br />
ליערות רוסיה ובנדודי• קשים שרד<br />
את התקופה הנוראה. את אמו רוזה<br />
שבל ז״ל לא זכה לראות עוד.<br />
בהימ1ו בן 24 בשנת 1947 עלה ארצה<br />
באונײת מעפילים, נתפס ונפצע בידו<br />
בידי האנגלים ונכלא בכלא בית ליד.<br />
בת״א הכיר את רעײתו שרה ונולדו<br />
להם שני ילדים.<br />
דבר לא מנע ממנו להױת נעים<br />
וזליכות, מנומס, נדיב ומתחשב<br />
בברױת, אוהב אדם וחײם!!!<br />
אדם עם חױך על שפתױ והעניק חום<br />
רב לכל הסובבים אותו ובעיקר שפע<br />
חום ואהבה לבני משפחתו.<br />
בשנותױ האחרונות חלה במחלת לב<br />
קשה ונלחם בה בכל כוחו!<br />
בױם אי כ״א חשװן תשס״א נדם<br />
לבו.<br />
אבדה כבדה לבני משפחתו וידידיו.<br />
אוהבים ומתגעגעים.<br />
יהי זכרו ברוך.<br />
-49-
סוסעו־ פאסטשאש ז״ל<br />
קאנאדע איז אנגעקומען די<br />
פון טרויעריקע ידיעה, אז דארט איז<br />
נפטר געװארן אונדזער לאנדסמאן<br />
סוכער פאכטשאש, אין עלטער פון<br />
80 יאר. פאר די 10 יאר פון װעלכע<br />
ער איז געװען אין ישראל, האבן מיר<br />
געהאט א געלעגנהײט צו דערקענען<br />
און<br />
גוטהארציקן טייערן, א ײד, וואס איז<br />
געזעלשאפטלעבן געװען אינגאנצן אדורכגענומען מיט<br />
הכנסת־אורחים,<br />
לובלינער און<br />
הארציקייט חברישקייט, טרײשאפט.<br />
סוכער האט זיך אויסגעצײכנט מיט<br />
דער אויפריכטיקער זארג פאר די<br />
מיטבאדערפטיקע משפחות אין<br />
ישראל און־ יעדן ערב ראש־השנה און<br />
ערב פסח פונאכדערפירן מיט זײן<br />
אױטא די באשײדענע שטיצע,<br />
װעלכע מיר פלעגן צוטיילן. ער מיט<br />
זײן טרײער פרוי פאלע האבן זײער<br />
אפט אײנגעלאדן צו זיך אהײס, אין<br />
ראשוךלצױן, אײניקע לאנדסלײט<br />
מיט קאמיטעט־מיטגלידער, וװ<br />
מ׳האט פרײלעך פארברענגט אין<br />
זייער גאסטפרײנטלעכער שטוב.<br />
סוכער האט שטענדיק געהאלפן<br />
דעם קאמיטעט בײם צוגרײטן די<br />
אזכרה, ױם העצמאות פײערונגען<br />
און אנדערע אתטערנעמונגען.<br />
זײן בענקשאפט נאך די קינדער<br />
האבן אים נישט געגעבן קײן רו אוץ<br />
ער איז געװען געצװװגען־ צוריקפארן<br />
קײן קאנאדע.<br />
זײ געטרײסט, ליבע פאלע, צוזאמען<br />
מיט די קינדער און אײניקלעך. מיר<br />
װעלן סוכעוץ געדענקען נאר צום<br />
גוטן־.<br />
כבוד זײן אנדענק.<br />
ד. ש.<br />
בלהה ו־צנבל־ט לבית<br />
אברמסקי<br />
גמ דודה של חנה ווקסמן<br />
(טורקלטאוב)<br />
בלהה עלתה ארצה יחד עם הוריה<br />
.בשנת 1924, בגיל 11. כאשר<br />
המשפחה התײשבה בכפר עטה<br />
נשלחה בלהה ללמוד בבית הספר<br />
החקלאי בנהלל.<br />
כאשר סײמה את לימודיה וחזרה<br />
לעבוד במשק החקלאי של<br />
המשפחה עם שאר אחיה, פגשה<br />
ביהודה ויצנבליט, בוגר בית הספר<br />
החקלאי במקווה ישראל, שבה<br />
לעבוד במשק כפועל שכיר.<br />
הזוג החליט להיכשא בירושלים, בה<br />
גדל יהודה. את החופה ערך הרב<br />
קוק זצ״ל.<br />
נולדו להם שני בנים ־ שמואל ויגאל<br />
שגדלו לתפארת.<br />
בלהה הײתה תמיד מעורה בכל<br />
הנעשה בישוב. לפני קום המדינה<br />
הײתה חברה ב״הגנה״, עברה קורס<br />
חובשים וטיפלה בפצועים, הײתה<br />
פעילה בװעד ההורים בבית הספר בו<br />
למדו בניה. חבריהם של בניה הױ<br />
נוהגים לבוא לבקר אותה כאילו<br />
הײתה חברתם, בת גילס, שכן תמיד<br />
מצאו אצלה אוזן קשבת.<br />
עד קום המדינה ניהלה את משק<br />
ביתה ועבדה במשק החקלאי של<br />
משפחת אברמסקי. מאחר וכל<br />
הגברים גויסו למלחמה נאלצה<br />
המשפחה לחסל את משק החי(את<br />
הרפת והלול הגדול), אולם בלהה<br />
השאירה לעצמה פרה אחת ולול<br />
לעוד מספר שנים. לאחר שאף משק<br />
קטן זה חוסל, היא הרגישה שחסר<br />
לה משהו לכן לקחה על עצמה לטפל<br />
בילדים ממשפחות קשות ױם, גידלה<br />
אותם אצלה בבית כמשפחה אומנת.<br />
בלהה היתה חברה פעילה בלשכת<br />
בני ברית ״אושה״ בקרית אתא,<br />
התנדבה לעזור בבסיסי צה״ל,<br />
טיפלה בזקנים מוגבלים ועוד. ואם<br />
כל זה אינו מספיק, אז עוד בחײה<br />
היא תרמה את גופתה למדע.<br />
בלהה הײתה אהובה ומקובלת על<br />
כל מקורביה ותמיד מוכנה לעזור<br />
לכל נזקק.<br />
בשנת 1983 כפטר יהודה בעלה.<br />
לאחר מותו הגבירה בלהה את<br />
פעילותה ההתנדבותית.<br />
בלהה נפטרה ממחלה ממארת ב־6<br />
במאי 1994. השאירה אחריה שני<br />
בנים, ששה נכדים ושלושה נעים.<br />
בלהה הובאה לקבורה בהר המכוחות<br />
בירושליס.<br />
בלהה ויצנבליט היא בת לאסתר<br />
(מבית טורקלטאוב) ושמואל<br />
אברמסקי.<br />
לבלהה הױ 3 אחים: שרגא אברהמי,<br />
אהרן אברמסקי ױוסף אברמסקי<br />
שהוא הצעיר.<br />
אלה אוטולנוגי היא בת של אהרון<br />
אברמסקי.<br />
The Organization of<br />
Lubliners in Israel and<br />
the Diaspora<br />
Wishes to announce<br />
the passing of our friend<br />
Isak Pachciarz<br />
may he rest in peace<br />
11 June 1917-21 March <strong>2001</strong><br />
-50-
דורה קריגר ז״ל<br />
דורה קריגר לבית אינשטײן נולדה<br />
בלובלין ב-24 לאפריל 1912. ערב<br />
מלחמת העולם השניה גרה ברחוב<br />
נצאלא בעיר, מול הגימנסיה<br />
ההומנית, שם גם סײמה את חוק<br />
לימודיה.<br />
בשנת 1935 נישאה למיכאל קריגר,<br />
יליד לובלין ובוגר גימנסיה של שפר,<br />
ובשנת 1936 נולד בנה יחידה, כותב<br />
שורות אלו.<br />
עם פרוץ המלחמה מצאה המשפחה<br />
את עצמה נודדת בערבות רוסיה<br />
והגיעה עד סיביר. בברית המועצות<br />
גוײס בעלה מיכאל לצבא הפולני<br />
שהוקם ע״י הרוסים, על שס<br />
״קושצ׳ױשקו״ (װנדה װסילבסקה},<br />
בתום המלחמה שבה המשפחה<br />
והתאחדה.<br />
בשנת 1945 הורשתה המשפחה<br />
לצאת את פולין בדרכה לארץ<br />
ישראל, אך רצה הגורל ועלײתם<br />
נעכבה עת התבקש מיכאל ע״י<br />
הסוכנות היהודית לשמש ראש הועד<br />
זקנתי<br />
אל נא תפרשי צעיף<br />
בפנײ עינײ<br />
בהירות שתהײנה לראות<br />
מראות נוף מרהיבים,<br />
נהרות זורמים,<br />
הרים מושלגים.<br />
בהתבונני במירקע<br />
לנדוד שאוכל<br />
למרחבי עולם<br />
בױפױ של פרח<br />
להזין עינײ<br />
והמאור - איתן.<br />
היהודי בפסאו, גרמניה, שס שהו עד<br />
1949. בתום השרות מטעם הסוכנות<br />
עלתה המשפחה של דורה קריגר<br />
לארץ ישראל על סיפון האוניה<br />
״גלילה״ שהפליגה מנמל מרסיי,<br />
צרפת.<br />
דורה ומשפחתה החלה את חײה<br />
בארץ ביפו, ומשם עברה לתל־אביב,<br />
שם עבדה דורה בצרכנײה השיתופית<br />
(לימים הקו-אופ).<br />
דורה קריגר מרובת הכשרונות החלה<br />
ציפורה װײסלפיש<br />
זקנתי,<br />
אל נא תאטמי אזני<br />
משמוע צלילים,<br />
פטפוטי ילדים,<br />
מילות שיר<br />
צלילי מוסיקה ערבים<br />
בטעם שארגיש,<br />
בריחות אתבשם<br />
של פריחת התפוז.<br />
חושײ שלא יקהו<br />
לשמחת אדם<br />
לעצב קשובים יהױ.<br />
לצײר והגבירה את כשרונה בלימודי<br />
צױר בסדנתו של הצײר ברוך אלרון.<br />
דורה איבדה את בעלה בגיל צעיר<br />
של 54. האירוע הטראגי הביא אותה<br />
להרחבת והעמקת הצד האומנותי<br />
שבה ובהפקת יצירות שהחלו למלא<br />
את ביתה ובית בנה.<br />
עד ױמה האחרון חיה דורה בגפה<br />
בדירתה בתל־אביב, הײתה פעילה<br />
בקהילה והמשיכה למלא תפקידים<br />
משמעותײם בחײ בנה, נכדיה וניניה.<br />
דורה הײתה אישה גאה ועצמאית<br />
ולא הײתה מוכנה לקבל כל סױע<br />
שהוא, שהיה מעמע• את זוהר<br />
חױנױתה והעדיפה לתת עזרה<br />
מלקבלה עד ױם מותה, עת<br />
התארחה בחג בבית חברתה וקרובת<br />
משפחה אהובה במושב בשרון.<br />
בחײה זכתה לראות נכדים ונינים<br />
אשר פיצו אותה על תלאות חײה<br />
בחו״ל ובדידות אלמנותה<br />
המוקדמת, ואף זכתה לשיבה טובה<br />
ומות נשיקה.<br />
יהי זכרה ברוך.<br />
להישאר עם חושי<br />
הנה אני<br />
זקנתי,<br />
עד בוא<br />
ױמי.<br />
קכוץ מרחביה<br />
2.12.1997<br />
גן צױן קריגר<br />
- 51 -
טם התוים הסנום מס׳ הקבלה שם התוום הסנום מס׳ הקבלה<br />
הוץ אליהו -150 2551 ווגשול ׳וסף -.100 2586<br />
גו0נקואונ1 ש־דכי - $500 2552 צוו״קאפט רושקה $50.- 351<br />
מילשס״ן משה -150 2553 פחינד ׳וםף -100 352<br />
אופשלק ישראל -50 2554 זיסבוג שמואל -.100 353<br />
הושס״ן אהוון וצשה -.100 2555 ו״סבווס מוחס - $200 354<br />
ז׳ישמױסקי חנה -.200 2556 זילבוג - בואנוס א״ועס -$30 355<br />
פולבומכו צילה 50- 2557 קאםמאן $15- 356<br />
לדומן אליעזו -50 2558 מיזויצקי קאפל -$15 357<br />
דקו יוסף - 250 2559 אובליגנהרץ צשה ואויה -100 358<br />
דקו משה - 250 2560 וידל ובקה 250.- 359<br />
גושצ׳בסקי י₪־אל -100 2561 בוים יוםף -.$25 360<br />
פינקו בלה -100 2562 ל׳בבמן מאניא -,$20 361<br />
הונבוג אנה - 200 2563 בוים נח C$60- 362<br />
פישו צשה -100 2564 פלדמן איסה -50 363<br />
פוידמן בווניה -.100 2565 הוץ אליהו -150 364<br />
גילדמינץ חוה 50- 2566 משפ׳ 365 C$100- PACHCAIRZ<br />
2567<br />
-100 גילדמינץ לאה תוומות שהגיעו דרך בנק הדואו 2000-<strong>2001</strong><br />
2568 -100 מנדלנזילך משה פנסש־מכו צדוק -70 2569 שפױא וובינשס״ן חוה -.50 שקלים<br />
הלבושטאדס אהוון -.50 2570 גב׳וץ אוויש -50<br />
ב1רשט״ן אבוהם 50- 2571 ללא 50- DW<br />
וידו בלה -.100 2572 בינש0אק אבוהם ופולה -100<br />
א״זנו שאול -100 2573 מונסל יצווק -100<br />
ווקסמן חנה -50 2574 קויגו דווה -.100<br />
מנדלסון מודכי - 300 2575 אלסו בלה -100<br />
קוון משה - $200 2576 מנדלבוים ס׳מה -50<br />
פלומנקו ׳וכבד -150 2577 מנדלבוים מנ׳ה -50<br />
שטוקפיש ובקה -50. 2578 בונו יצחק -.100<br />
עיטונשוס -50 2579 פולבומכו צילה -50<br />
הועוים פוידה 100- WAJSBROT MORRIS 2580 ״.$200<br />
וואו דוד -50 2581 לנגובן א... -100<br />
זילברשטײן מודכי -100 2582 אפלבוים יצחק -100<br />
בו ישראל(אןבל׳גנהוץ) -100 2583 אומם אבוהם -50<br />
גפנ׳ ויקי -50 2584 הוווביץ אויה -50<br />
הנדלסמן משה -50 2585 גולדמינץ חוה -100<br />
- 52 -
-50<br />
בל״ו אהוון -50 וחמן סופיה -30<br />
טאטא׳ ׳נינה -50 גושסיין פסח -30<br />
ליפשיץ מיכאל וווול -100 אבגל׳שר מטלה -100<br />
בן־ דיאנה -60 גודל עמנואל -50<br />
אוקסנבג מוים -50 נוונעזטײן צפווה -20<br />
גלומן אהה -25 בו דב -100<br />
ליכטנברג זהבה - 200 זינגו נתן -18<br />
שטון חנה -50 וקסלו ובקה ואויה -100<br />
דונו דםוה -50 הורביץ אויה -100<br />
גולדמינץ חוה דף זה של תרומות, לא הופיע בגלל טעות, ב״קול לובלין״ הקוד•<br />
מס׳ ק 1'<br />
הסכום שם התודם מס׳ קב׳ הםכום שם התוום 2272 50<br />
מונטל יצחק 2251 100 מילטט״ן מחאן 2273 50<br />
שולדינו טובה 2252 100 טו״םטמן אהוון אופשלק ישואל 2253 50 הלבוםבוג פלה ודב 2274 50<br />
2275 50<br />
טאטאי יאנינה 2254 100 בינשטוק אבוהם 2276 30<br />
בותשט״ן אבוהם 2255 100 הושטײן צשה 2277 100<br />
איזנו שאול 2256 100 פנסטומאנו צדוק 2278 50<br />
שםרנעזוס חנה 2257 20 אוליכמן שמעון 2279 150<br />
פלומנקו-פחז־ יוכבד 2258 100 פחדמן בוונ׳ה לדומן אליעזו 2259 50 א״זיק וגולדה הוכמן 2280 $100<br />
דקו משה 2260 250 פלדמן א׳טה 2281 50<br />
ליפשיץ מיכאל ווחל 2261 30 ווהו דוד 2282 50<br />
2283 50<br />
וק₪ל יוםף 2262 200 דקו יוסף 2284 50<br />
אוונשט״ן אליעזו 2263 50 הוון דבווה 2285 50<br />
וובינשטיין שמואל 2264 70 שואוצבוט הלה 2286 500<br />
מװלסון מודכי 2265 100 זילבושטײן מח־כי 2287 50<br />
הלבושטאדט אהוון 2266 50 ווקסמן חנה 2288 50<br />
פישו צשה 2267 $100 קוון משה 2289 50<br />
בוונשט״ן צ׳פווה 2268 50 פלד זאב 2290 100<br />
גושצ׳בסקי ישואל 2269 20 ז״סבוג שמואל 2291 100<br />
פינקו 2270 50 זיסבוג ישואל 2292 100<br />
משפ׳ אובוס 2271 20 בהױ וגינה 2293 300<br />
וובינשט״ן שמואל -53-
domu. 31 Byli to lokatorzy, którzy mieli "dodatkowe״ argumenty. Jaką miała szansę na mieszkanie<br />
Teraz każdy już w swojej tylko sprawie wystąpił z podaniem do Rady Żydowskiej. Mimo, że<br />
występowali indywidualnie, ten dom łączył ich nadal. Na ich podaniach urzędnicy umieszczali<br />
adnotacje zanotować״ na liście Krawiecka 41". Nie prosili teraz o odroczenie zburzenia domu,<br />
jak w roku 1939.1 tak nie było to możliwe. Każdy starał się przedstawić swoje tragiczne warunki i<br />
powody dlaczego to właśnie jego rodzina miała dostać pokój.<br />
Chil Korensztajn do podania dołączył zaświadczenie od władz niemieckich. Potwierdzało<br />
jego zatrudnienie w niemieckim Szpitalu Wojennym. Wskazywał także adresy lokali, które<br />
ewentualnie mogły zostać przydzielone jego rodzinie. Żadna z rodzin tam mieszkających nie<br />
mogła pochwalić się takim dokumentem. Nie byli zatrudnieni w niemieckich instytucjach, na co<br />
zwracał uwagę Korensztajn. 30 Majer Kranc w sierpniu 1941 r. był zatrudniony w służbie<br />
odkażającej Wydziału Zdrowia przy Radzie Żydowskiej. Miał nadzieję, że pomoże mu to dostać<br />
mieszkanie dla jego rodziny, liczącej 7 osób. Gdy pisał podanie mieszkał na podwórzu swojego<br />
Rajzla Wasąg obecnie״ bez mieszkania w Lublinie"? Pisze ona : zajmowałam״ do czasu [...]<br />
mieszkanie w Lublinie przy ul. Krawieckiej 41. Dom ten jak wiadomo został rozebrany, wskutek<br />
tego zostałam bez dachu nad głową. Rodzina moja składa się z czterech osób, które obecnie<br />
też są bez dachu nad głową. Wskutek powyższego mam zaszczyt prosić o przydzielenie<br />
mieszkania składającego się z jednej izby". 32<br />
Dom przy ulicy Krawieckiej przestał istnieć. Nie wiadomo jednak kiedy dokładnie to się<br />
stało. We wrześniu 1941 r. już go nie było. Ze zniszczeniem kamienicy zniszczono jednocześnie<br />
społeczność lokatorską. Rozpoczęła się tułaczka byłych lokatorów z Krawieckiej 41. Gdzie<br />
mieszkali, co przeżyli, aż znaleźli swój koniec, możemy się tylko domyślać. Niech zakończeniem<br />
będzie fragment podania Benjamina Melzaka do Rady Żydowskiej: Zajmuję״ lokal po moim<br />
teściu w Lublinie przy ul. Jatecznej nr 3 m. 19, składający się z jednej izby. Rodzina moja składa<br />
się z 5 osób, które razem obecnie mieszkają w tym jednym pokoju. Do tej jednej izby otrzymał<br />
przydział przed tygodniem niejaki Chaim Lederfarb z rodziną, składającą się z dwóch osób. [...]<br />
Niemożliwym dla mnie jest obecnie zamieszkiwanie razem z tym Lederfarbem, gdyż 7 osób w<br />
tych warunkach nie może razem mieszkać. [...] Wobec powyższego proszę po przeprowadzeniu<br />
dochodzenia na miejscu, o usunięcie Lederfarba Chaima z jego rodziną i wyznaczenie jemu<br />
innego mieszkania." 33<br />
30 APL, RŻL, sygn.120, s.32.<br />
31 Ibid., s.304.<br />
32 Ibid., s.472.<br />
33 Ibid., s.390.<br />
-54- (11)
w ostateczności nie chroniła przed tragicznym końcem. Po przeniesieniu getta na Majdan<br />
Tatarski brak jest już informacji o Mendlu Wajsbardtcie. 24<br />
Od początku okupacji do Lublina trafiały transporty Żydów z różnych części okupowanej<br />
Polski. Niektórzy z uchodźców zostali umieszczeni w domu Nr 41 przy ulicy Krawieckiej.<br />
Transportem z Łodzi przybyło i zamieszkało w tym domu trzech mężczyzn. Wolf Gerszenowicz,<br />
miał 22 lata, z zawodu był piekarzem. W momencie przybycia był zdrowy. Abram - Lejb<br />
Goldman miał 33 lata, był robotnikiem. Gdy zamieszkał przy Krawieckiej był chory. Leizer<br />
Goldman również był robotnikiem. Miał 20 lat. Powiększyli oni społeczność Krawieckiej 41 j 25<br />
Mieszkańców domu łączył ten sam los. Tak samo byli narażeni na niebezpieczeństwa.<br />
Tak samo musieli spełniać żądania władz niemieckich. Zażądały one, w grudniu 1941 r.<br />
rekwizycji wszystkich futer w getcie. Za posiadanie futra groziła kara śmierci. 26 Mieszkańcy z<br />
ulicy Krawieckiej nie posiadali futer. Nie groziła więc im śmierć z tego powodu. Byli za to w<br />
posiadaniu różnego rodzaju metali. Władze niemieckie poleciły Radzie Żydowskiej<br />
przeprowadzenie zbiórki metali wśród ludności żydowskiej. Każda rodzina powinna dostarczyć<br />
co najmniej 4 kg metalu. Powołano specjalną Komisję Zbierania Metali, która funkcjonowała w<br />
okresie od 5 do 30 czerwca 1940 r. W tym okresie zarekwirowano 20 406 kg różnych metali<br />
(mosiądz, miedź, cynk, nowe srebro, brąz, nikiel, cyna). Tak to wygląda gdy powołujemy się na<br />
oficjalne sprawozdanie. 27 Zobaczmy jak to wyglądało od strony poszczególnych lokatorów.<br />
Rodzinie Nadelsztajnów zabrano 4 kg metali (3 kg mosiądzu i 1 kg cynku), Frymom 3,40 kg<br />
mosiądzu, Korensztajnom 3 kg (1,90 kg mosiądzu i 1,10 kg cynku), Cytrynom 2,50 kg (2 kg<br />
mosiądzu i 0,5 kg cynku), Lederfarbom 4 kg (2 kg mosiądzu• i 2 kg cynku). 28<br />
Dom przy ulicy Krawieckiej 41, w którym znaleźli schronienie oprócz starych״ lokatorów",<br />
uchodźcy, przesiedleńcy, wyrzuceni z innych dzielnic ludzie, stał nadal. To jego lokatorzy<br />
odchodzili do wieczności. 17 maja 1941 r. urzędnik Rady Żydowskiej powiadomił Bertę<br />
Fajersztajn, że jej mąż, Lejb Izrael Fajersztąjn, zmarł 13 maja 1941 r. w obozie koncentracyjnym<br />
w Oświęcimiu. 29 Fajersztajn w momencie śmierci miał 59 lat. Jak wynika ze Spisu״ lokatorów...''<br />
utrzymywał się w okresie międzywojennym z dobroczynności publicznej. Osierocił czworo dzieci.<br />
Dom, skazany już w 1939 r., przeżył swojego lokatora, ale tylko o kilka miesięcy. Jego<br />
los został przesądzony w sierpniu 1941 r. Niemcy zadecydowali: lokatorów wyrzucić, a dom<br />
zburzyć. Rozpoczął się ostatni akt. Lokatorzy zjednoczyli się po raz ostatni.<br />
24 APL, RŻL, sygn. 41 s. 50 -51.<br />
25 APL, RŻL, sygn. 132, s.139.<br />
26 APL, RŻL, sygn. 56, s.3.<br />
27 APL, RŻL, sygn.54, s.406.<br />
28 Ibid., s. 224-229.<br />
29 APL, RŻL, sygn. 48, s.133.<br />
-55- (11)
Lublinie. 20 Nie zawsze tak względnie dobrze mu się powodziło. W 1926 r. w ramach robót<br />
publicznych był czasowo zatrudniony w młynie. 21 Miał na utrzymaniu żonę i dzieci. Zaiste był to<br />
duży dom. Było w nim miejsce i dla komunisty i dla Legionisty. Cóż, różnili się być może<br />
poglądami politycznymi, ale problemy życiowe ich rodziny miały te same.<br />
Dom nie został zburzony. Lokatorzy wygrali. Może ubłagali urzędników, może przeciągali<br />
rozbiórkę w czasie, z miesiąca na miesiąc. W sierpniu 1939 r. nikogo nie interesowała już<br />
rozbiórka domu w żydowskich slumsach. Wybuchła wojna. Wykonanie wyroku na domu<br />
przesunęło się tylko w czasie. Tym razem wyrok został wydany także i na jego mieszkańców.<br />
Dla Żydów koszmar rozpoczął się od pierwszego dnia okupacji hitlerowskiej. Nie mogli<br />
wtedy wiedzieć, że czeka ich ostateczne״ rozwiązanie". Z dnia na dzień było jednak coraz<br />
gorzej. Rabunki mienia, przymusowa praca, pobicia - to mogło spotkać każdego Żyda na każdej<br />
lubelskiej ulicy.<br />
Śledząc losy mieszkańców z Krawieckiej 41 możemy obserwować kolejne etapy<br />
eksterminacyjnej polityki władz niemieckich. We wrześniu 1939 r. w Lublinie zaczęła się<br />
wędrówka״ ludów". Wyrzucani z mieszkań na Krakowskim Przedmieściu Żydzi znajdowali<br />
schronienie w Dzielnicy Żydowskiej. W kamienicy przy Krawieckiej pojawili się nowi lokatorzy.<br />
Nie posiadamy o nich takich informacji jak o lokatorach ze Spisu״ lokatorów...", ale mamy inne.<br />
Oto wiadomo, że 14 września 1940 r. zmarł w Obozie w Bełżcu Hersz Betman, urodzony w<br />
1896 r. Mieszkał w Lublinie, przy ulicy Krawieckiej 41. Został pochowany na cmentarzu w<br />
Tomaszowie Lubelskim. 22 Nie miałem pojęcia o istnieniu Hersza Betmana. Nie wiedziałem, że<br />
mieszkał w tym domu i pewnie bym się nie dowiedział, gdyby nie istniała biurokracja. Gdzie<br />
mieszkał w 1939 r.? Czy miał rodzinę? Jaki miał zawód? Jesteśmy bezradny wobec tych pytań.<br />
Wiemy tylko, że należał do wspólnoty mieszkańców z Krawieckiej 41.<br />
Nowym sąsiadem mieszkańców z Krawieckiej stał się Mendel Wajsbardt. Choć był<br />
człowiekiem młodym, liczącym w 1941 roku 22 lata, to osiągnął znaczną pozycję zawodową.<br />
Nieporównywalnie większą od pozostałych lokatorów z Krawieckiej. Był pracownikiem Rady<br />
Żydowskiej w Lublinie na stanowisku gońca. 23 Można powiedzieć, że wygrał los na loterii. Nie<br />
groziła mu, przynajmniej przez jakiś czas wysyłka do obozu pracy, ani przymusowe wysiedlenie.<br />
Praca jego wiązała się z dodatkowymi korzyściami, jak możliwość kupna macy na święto<br />
Pesach po obniżonej o połowę cenie. Jednak żadna funkcja w Radzie Żydowskiej<br />
20 Spis lokatorów...<br />
21 APL, Urząd Wojewódzki Lubelski. Wydział Społeczno-Polityczny, sygn.2431, s.123 -124.<br />
22 APL, Rada Żydowska w Lublinie 1939 - 1942 [dalej RŻL], sygn. 48, s.14.<br />
23 APL, RŻL, sygn. 53, s. 4.<br />
-56- (11)
Pozwolę sobie zwrócić łaskawą uwagę Pana Prezydenta na to, że po długoletniej chorobie,<br />
powstałej skutkiem głodu, żona moja w kwietniu r.b. życie zakończyła, pozostawiwszy mnie z<br />
ośmiorgiem sierot bez żadnych środków do życia i bez możności dalszej egzystencji, tak, że<br />
obecnie rodzinie mojej grozi zagłada, ponieważ przymusowe opróżnienie mieszkania w swoim<br />
czasie z litości mi oddanego przez Gminę Żydowską - zostało wyznaczone na 3 lipca b.r.[...]". 16<br />
Korensztajn nie prosi o nowe mieszkanie, czy miejsce noclegowe. Wie, że nie miałby na to<br />
większych szans. Trzyma się tego mieszkania, które ma ponieważ [...]״ w wypadku<br />
przymusowego opróżnienia mego mieszkania pozostanę z rodziną pod gołym niebem, gdyż<br />
pozbawiony jestem funduszy na wynajęcie sobie jakiegokolwiek schroniska.[...]" Pomimo, jak<br />
wiadomo, fatalnego stanu całego domu, jego mieszkanie jest [...]״ w dobrym stanie i<br />
niebezpieczeństwo zawalenia się absolutnie nie grozi, co może być ustalone za pomocą<br />
dokonania oględzin na miejscu [...]".Cóż, komisji i oględzin w tym domu było dużo, ale tym<br />
argumentem widocznie stara się ostatecznie skłonić Prezydenta [...]״ o łaskawe zarządzenie<br />
״ [...] 17 1939 odroczenia terminu przymusowego opuszczenia mieszkań do końca roku<br />
Czy inni lokatorzy pisali podobne podania? Być może. Nie udało mi się, jak dotychczas,<br />
na nie trafić w zbiorach Archiwum Państwowego w Lublinie. Na pewno nie napisał podania do<br />
więzieniu. Ojca״ naszego miasta" Majer Śliwka. Dlaczego? Otóż przebywał w tym czasie w<br />
Zostawił w domu przy ulicy Krawieckiej rodzinę: żonę i 3 dzieci. Nie tylko on spośród lokatorów<br />
był skazany na więzienie. Przebywali w nim także: mąż Szajndli - Łaji Glazer, mąż Chaji-Liby<br />
Aspis. Wychowując 4 dzieci, utrzymywała się ona z pomocy Opieki Społecznej. Kolejnym<br />
skazanym był Jeremiasz Szklarz. Jego rodzina, składająca się z żony i 2 dzieci również<br />
utrzymywała się z pomocy Opieki Społecznej. 18 Nie wiem jakie przestępstwa popełnili Szklarz,<br />
Glazer, Aspis. Można je natomiast w przybliżeniu określić wobec Śliwki. Był on zaangażowany<br />
w jakimś stopniu w działalność komunistyczną. Wywnioskować to można ze wspomnień Róży<br />
Fiszman ־ Sznajdman 1s . Sama działająca w organizacji rewolucyjnej, wspomniała o pomocy<br />
udzielonej rodzinie uwięzionego Śliwki. Wątpię, by komuniści udzielali takiej pomocy rodzinie<br />
skazanego na przykład za morderstwo . Nie natrafiłem również na podanie Hersza-Jakoba<br />
Harsztajna. W przeciwieństwie do Śliwki, wobec władz mógł się on pochwalić patriotyczną kartą<br />
ze swojego życia. Był żołnierzem 4 p. p. Legionów Polskich. Wyjaśnia to zapewne fakt, że jako<br />
jeden z niewielu lokatorów miał pracę. W 1939 r. był zatrudniony w Składnicy Intendentury w<br />
15 ibid.<br />
16 Ibid. ,s.28-29.<br />
;;ibid.<br />
Spis lokatorów...<br />
19 R. Fiszman - Sznajdman , Mój Lublin, Lublin 1989, s. 188-189.<br />
-57- (11)
Ten krótki artykuł przynosi bardzo ważne informacje. Lokatorzy potrafili się<br />
zorganizować. Udali się do Gminy i bezpośrednio chcieli wyegzekwować swoje prawa.<br />
Zastosowali zarówno środki nielegalne jak i legalne. Celu swojego nie osiągnęli, bo zamiast<br />
specjalnego zebrania w sprawie budynku odbyło się specjalne zebranie w sprawie najścia Rady.<br />
Nie mogli go osiągnąć, bo Gmina nie mogła czy nie chciała wydać 50 tys. zł. na remont jednego<br />
tylko domu. Sprawdzili się jednak jako członkowie społeczności lokatorskiej.<br />
Jak pisałem, oba Zarządy: Miejski i Gminny obarczały się odpowiedzialnością za stan<br />
budynku i los jego lokatorów. Wymieniali między sobą korespondencję dotyczącą ludzi ponad<br />
ich głowami. Lokatorzy także nie zadowolili się żądaniami wobec jednej tylko strony. 16 czerwca<br />
1939 r. wystosowali pismo do Prezydenta Miasta, w którym czytamy m.in.: Otrzymaliśmy״<br />
nakazy opróżnienia mieszkań, zajmowanych przez nas w domu Nr 41 przy ulicy Krawieckiej<br />
[...]" 14 Wystosowali pismo... To jednak było dużo bardziej skomplikowane. Żaden z podpisanych<br />
w imieniu 57-miu lokatorów osób nie umiał napisać takiego pisma. Wobec tego delegacja<br />
lokatorów udała się do firmy pod nazwą: Biuro״ pisania podań do Władz Administracyjnych i<br />
Sądowych Josef Pinches Szrojt" w Lublinie przy ulicy Krakowskie Przedmieście 24. Przedstawili<br />
tam sprawę pracownikowi firmy, który sformułował treść pisma. Zapłacili za tę usługę 1<br />
złotówkę. Tak powstało Podanie״ 57-miu lokatorów domu w Lublinie przy ulicy Krawieckiej Nr 41<br />
do Pana Prezydenta miasta Lublina". Są tu wszelkie potrzebne elementy by mówić o<br />
zorganizowanej społeczności lokatorskiej. Czytamy: Przymusowe״ usunięcie nas z mieszkań<br />
spowoduje zamieszkiwanie przez blisko 300 osób pod gołym niebem, gdyż jak powszechnie<br />
wiadomem żyjemy wszyscy w najskrajniejszej nędzy i nie posiadamy najmniejszych nawet<br />
funduszów na wynajęcie mieszkań [...]. Zwracamy się więc z pokorną prośbą do Pana<br />
Prezydenta jako OJCA naszego miasta i ze łzami w oczach prosimy o branie pod uwagę faktu<br />
naszego zupełnego ubóstwa i przedłużenie terminu opróżnienia przez nas mieszkań [...]". 15<br />
Podpisali się m.in.: Bencjan Korenblit, Hersz Frym, Moszek Garfinkiel, Abram Kranc, Lejb<br />
Cytryn, Moszek Fenstermacher. Charakterystycznym jest to, że oni nie prosili o inne mieszkania<br />
- wiedzieli pewnie, że i tak by ich nie dostali, ale o opóźnienie przeprowadzki. Grali na czas.<br />
Lokatorzy działali nie tylko wspólnie, w sposób zorganizowany, ale i indywidualnie.<br />
Próbowali walczyć na wszystkie możliwe sposoby. W ich przypadku było to najczęściej pisanie<br />
podań. Chil Korensztajn w Prośbie״ do Pana Prezydenta Miasta Lublina" z 16 czerwca 1939 r.<br />
przedstawia swoją sytuację. Czytamy: Jako״ bezrobotny i zupełnie biedny, pozostający bez<br />
pracy i bez środków do życia, korzystam z bezpłatnego mieszkania [...]<br />
13 Ibid. ,s. 13.<br />
14 Ibid., s.26.<br />
-58- (11)
z ramienia Gminy Chaim Szulim Mecherowski zwolnił się od ponoszenia odpowiedzialności za<br />
możliwe wypadki. Jak stwierdził w piśmie do Wydziału Budownictwa z 16 sierpnia 1935 r. dom״<br />
znajduje się w stanie bardzo zrujnowanym, grożącym zawaleniem z powodu pękniętych ścian". 11<br />
O ciągle pogarszającym się stanie nieruchomości świadczą kolejne raporty, protokoły,<br />
־ zarządzenia wykonania robót budowlanych. Wstrząsającym w swej formie - suchego protokołu<br />
jest dokument z września 19<strong>37</strong> r. Komisja złożona ze specjalistów z Inspekcji Budowlanej,<br />
Wydziału Spraw Społecznych, policji stwierdziła znaczne pęknięcia we wszystkich ścianach<br />
zewnętrznych budynku frontowego, świadczące o osadzaniu budynku. Schody drewniane<br />
zagrażały bezpieczeństwu pożarowemu. Balkony posiadały przegniłe pomosty drewniane, a<br />
balustrady przerdzewiałe. Konstrukcja dachu była zmurszała i przegniła. Komisja postawiła<br />
wniosek o całkowite opróżnienie z mieszkańców i rozbiórkę budynku. Stwierdzono także<br />
antysanitamy stan podwórza sieni i ustępów zagrażających zdrowiu. 12<br />
Można się teraz pokusić o odpowiedź na pytanie - dlaczego powstał Spis״ lokatorów..."<br />
Otóż jak widać, dom pod koniec lat 30-tych był przeznaczony do rozbiórki. Może władze chciały<br />
dokładnie wiedzieć jacy ludzie tam mieszkają I komu powinny zapewnić dach nad głową.<br />
Powtarzam: może, bo w tej historii znaków zapytania jest dużo więcej.<br />
Ilu dokładnie ludzi mieszkało w tak strasznych warunkach? Może wydać się to<br />
nieprawdopodobne, ale mieszkało w tym domu około 300 lokatorów. Jaka to społeczność<br />
lokatorska - ktoś może spytać - licząca 300 osób? Mają oni co prawda wspólny interes -<br />
przetrwać w tym domu. Dla nich to sprawa życia lub śmierci. Co jest lepsze: zginąć pod gruzami<br />
czy tułać się z dziećmi po ulicy? Oprócz wspólnej sprawy potrzebna jest jednak jeszcze<br />
organizacja. Tylko razem działając można coś osiągnąć. Lokatorzy z Krawieckiej znali tę zasadę<br />
solidarności i korzystali z niej. 22 sierpnia 1935 r. w Lubliner״ Tugblat" ukazał się artykuł pod<br />
wielce znaczącym tytułem: Zagrożeni״ lokatorzy z ulicy Krawieckiej udają się do Gminy<br />
Żydowskiej". 13 Jak wynika z artykułu, lokatorzy na własną rękę usiłowali postawić słup w<br />
zagrożonym miejscu. Gdy dotknęli ściany, ta natychmiast zawaliła się. Zdeterminowani lokatorzy<br />
udali się wraz z żonami i dziećmi do Gminy, żądając by uratowano ich dach nad głową. Remont<br />
miałby kosztować 50 tys. zł. Lokatorzy zatrzymali w Gminie kilku radnych i Członków Zarządu z<br />
prezesem Halbersztadtem na czele, nie wypuszczając ich z lokalu. Mieszkańcy domu zbierali<br />
również podpisy wśród radnych Gminy w sprawie zwołania specjalnego posiedzenia Rady<br />
Gminy. Uważali, że Gmina może otrzymać pożyczkę w Miejskim Komitecie Rozbudowy na<br />
remont ich domu.<br />
11 Ibid., s. 12.<br />
12 Ibid. ,s. 21-22.<br />
-59- (11)
się z pomocy Opieki Społecznej, chory, przebywa w więzieniu, pracuje przy robotach<br />
publicznych. O Zyskindzie Finkielsztajnie w rubryce ״ Zawód " napisano bardzo wymownie:<br />
,, żebrak". Dom zamieszkiwali najbiedniejsi z biednych. Rodziny te łączyła także duża liczba<br />
dzieci. Większość miała ich troje i więcej. Chil Korensztajn z parteru miał ich ośmioro.<br />
Zaś nade wszystko łączyły tych ludzi tragiczne warunki mieszkaniowe. Nieruchomość<br />
prawdopodobnie już w momencie zakupu była w złym stanie. Dom przy ulicy Krawieckiej 41 - jak<br />
twierdził Zarząd Gminy Żydowskiej w piśmie do Starostwa Grodzkiego z 14 lipca 19<strong>37</strong> r. 4 - nie<br />
był kupiony z przeznaczeniem na zamieszkanie. Był przeznaczony na szkołę rzemieślniczą.<br />
Wyjaśniałoby to zakup urządzeń po byłej Fabryce.<br />
Jak to było możliwe, że w budynkach pofabrycznych zamieszkali ludzie? W Dzielnicy<br />
Żydowskiej panowały bardzo trudne warunki mieszkaniowe. Wolnostojący dom, praktycznie bez<br />
nadzoru musiał wzbudzić zainteresowanie ludzi gnieżdżących się w komórkach, suterenach, na<br />
poddaszach. Wprowadzali się tam, gdy waliły się ich domy. Następnie sprowadzali innych.<br />
Druga połowa lat 20-tych i lata te־30 to okres intensywnej wymiany korespondencji<br />
między Zarządem Miasta a Zarządem Gminy Żydowskiej. Oba Zarządy starały się zrzucić z<br />
siebie odpowiedzialność za dom i ludzi w nim mieszkających. Zarząd Gminy argumentował, że<br />
odpowiedzialność ponosi Zarząd Miasta, gdyż nie pytając o zgodę właściciela umieszczał tam<br />
ludzi. 5 Zarząd Miasta zaś twierdził, że to właściciel nieruchomości odpowiada za jej stan. 6<br />
W kamienicy pojawiały się często kontrole. 27 maja 1933 r. kontrola sanitarno ־ policyjna<br />
wykazała możliwość zawalenia ustępów, ,,będących w stanie dużego zaniedbania". 7 Jak.wynika<br />
z raportu przodownika Policji Państwowej, zawaliły się one we wrześniu tego roku. Wskazywał<br />
on ponadto na możliwość zawalenia się sklepienia nad drzwiami prowadzącymi na klatkę<br />
schodową we frontowym budynku, a także sklepienia u wejścia do mieszkań Zyskinda<br />
Finkielsztajna i Mordki Golberga. 8 W czerwcu 1935 r. rzeczoznawcy Gminy dokonali oględzin<br />
domu. Stwierdzili, że jego stan wymaga bezzwłocznego, bardzo gruntownego i kosztownego<br />
remontu. Bezpośrednio zagraża bezpieczeństwu zamieszkałych tam ludzi. Zarząd Gminy nie<br />
mógł pozwolić sobie na remont tego domu. 9 Zarząd Miasta nie przyjmował jednak tej<br />
argumentacji do wiadomości. Nakładał zaś na Gminę kolejne kary pieniężne celem zmuszenia<br />
do wykonania robót zabezpieczających budynek przed zawaleniem. 10 Także administrator domu<br />
4 APL, IBL, sygn.2235, s.18 -19.<br />
5 Ibid., s. 18.<br />
6 Ibid. ,s. 23.<br />
Ibid., s.7.<br />
g Ibid., s.8.<br />
9 Ibid., s.10.<br />
' 0 Ibid. ,s. 16.<br />
י<br />
-60- (11)
Auschwitz i na cmentarz żydowski w Tomaszowie Lubelskim. Takich tajemnic na pewno jest<br />
więcej. Trzeba je tylko odkryć. To jest zadanie badacza ־ detektywa historii. Śledzi on losy ludzi.<br />
Mozolnie zdobywa tropy, bada je, podąża dalej.<br />
Historia nieruchomości jest bardzo ciekawa, ale i skomplikowana. Dość wspomnieć, że<br />
pierwsza wzmianka o niej pochodzi z roku 1801. W XIX w. była własnością kolejno rodzin<br />
Szwalbe, Zysermanów, Herszenhornów i Krasuckich. Ci ostatni umieścili w niej Fabrykę<br />
Wyrobów Tytoniowych, która funkcjonowała do 1914 r. Po wojnie nie wznowiła już produkcji. W<br />
1925 r. Krasuccy sprzedali nieruchomość Gminie Wyznaniowej Żydowskiej za 9 tysięcy dolarów.<br />
Gmina oprócz budynków: murowanego domu od ulicy Krawieckiej, 4 składów, 3 komórek i<br />
ustępu zakupiła również część urządzeń pofabrycznych. 1<br />
Aby w pełni zrozumieć tę historię, musimy teraz przenieść się do roku 1939. W tym<br />
bowiem roku powstał niezwykły dokument. Był to ,,Spis lokatorów domu przy ulicy Krawieckiej<br />
41 w Lublinie należącego do Gminy Wyznaniowej Żydowskiej w Lublinie 2 ״. Jest to<br />
prawdopodobnie jedyny zachowany tego rodzaju dokument w zasobach Archiwum<br />
Państwowego w Lublinie z lat 30 - tych. Zawiera on następujące rubryki: ,,Imię i nazwisko",<br />
"Uwag״ ."Uwagi״ Posłużę się przykładem Icka Nadelsztajna. Z "Zawód״ i rodzinny", Stan״<br />
dowiadujemy się, że był chorym bezrobotnym. Utrzymywał się z pomocy Opieki Społecznej.<br />
Wiadomo też, że z zawodu był tragarzem. Miał żonę i 6 dzieci. W Spisie״ lokatorów..."<br />
umieszczono nazwiska 54 głównych lokatorów. W domu miało siedzibę również "Ognisko״<br />
Związku Kobiet Żydowskich, liczące 70 dzieci (przebywały tam tylko w dzień), Towarzystwo<br />
Dobroczynne Pas״ Leorchim" i organizacja "Kibuc״ licząca 50 osób. Dlaczego powstał ten<br />
jedyny w swoim rodzaju, a dla historii bezcenny dokument? Nie można tego stwierdzić<br />
jednoznacznie. Posiadam pewną hipotezę, którą przedstawię później. W tej chwili ważne jest co<br />
innego. Należy to sobie uświadomić: 54 rodziny łączyło coś wspólnego. Powstała wspólnota 54<br />
rodzin. Powstała społeczność lokatorska. Oczywiście nie powstała ona w 1939 r., ale od<br />
momentu zasiedlenia tego domu. Prawdopodobnie nastąpiło to w 1931 r. 3 Co łączyło tych ludzi?<br />
Zamieszkiwanie w jednym domu, pod jednym dachem. To oczywiste. Wiadomo jednak, że<br />
ludzie mogą żyć nie tyle razem co obok siebie. Mieszkańców domu z Krawieckiej łączyła także<br />
bieda. Wynika to jasno ze Spisu״ lokatorów..." Powtarzają się uwagi typu: bezrobotny, utrzymuje<br />
1 Archiwum Wydziału Ksiąg Wieczystych Sądu Rejonowego w Lublinie, Księga Hipoteczna - Lublin <strong>37</strong>5.<br />
2 Archiwum Państwowe w Lublinie [dalej: APL], Inspekcja Budowlana miasta Lublina [dalej: IBL], sygn.2235, Spis<br />
lokatorów domu przy ulicy Krawieckiej 41 w Lublinie należącego do Gminy Wyznaniowej Żydowskiej w Lublinie z<br />
1939 r.[dalej: Spis lokatorów...]<br />
3 APL, IBL, sygn. 2235, 8.23.<br />
-61- (11)
Tomasz Czajkowski<br />
MIESZKAŃCY״ DOMU NR 41 PRZY ULICY KRAWIECKIEJ W LUBLINIE<br />
Ulicy Krawieckiej nie znajdziemy już na planie miasta Lublina. Pod numerem 41 istniał<br />
dom... Mieszkali tam ludzie...<br />
W 1939 r. w Lublinie mieszkało 40 tysięcy Żydów. Miasto liczyło wówczas 130 tysięcy<br />
mieszkańców. Co trzeci obywatel tego miasta był Żydem. W czasie okupacji większość z nich<br />
została zamordowana.<br />
Co to tak naprawdę oznacza? Czy można wyobrazić sobie śmierć 40 tysięcy ludzi? Czy<br />
można wyobrazić sobie śmierć milionów? Nie. Gdzie kończy się płacz a zaczyna statystyka?<br />
Przeżywamy śmierć jednego człowieka: brata, córki, matki, ojca, ale nie 40 tysięcy. Tymczasem<br />
w szkolnych podręcznikach i nie tylko wciąż czytamy: w tym kraju zginęło w czasie II wojny<br />
światowej tylu, w innym tylu a w tym najwięcej. Przestańmy wreszcie pisać o tysiącach i<br />
milionach. Zacznijmy pisać o konkretnych ludziach, mieszkających w konkretnych domach.<br />
Ludzie ci mieli jakieś zawody, gdzieś pracowali lub nie, mieli rodziny, dzieci. Byli biedni lub<br />
bogaci, zdrowi lub chorzy. Byli uczciwi, ale trafiali się też złodzieje i prostytutki. Kochali, byli<br />
kochani, nienawidzili się, przyjaźnili, rodzili i umierali. Po prostu byli ludźmi. Żyli.<br />
Przyjrzyjmy się więc tym ludziom. Spróbujmy poobserwować ich w codziennym życiu.<br />
Wyobraźmy sobie, że uzbrojeni w potężną lupę udajemy się do Ośrodka Brama״ Grodzka -<br />
Teatr NN" w Lublinie. Stajemy przy makiecie Miasta Żydowskiego. Pochylamy się na przykład<br />
nad makietą domu przy ulicy Krawieckiej 41. Uważnie obserwujemy, pamiętając jednocześnie,<br />
że jest to tylko jeden dom, tylko na jednej ulicy nieistniejącego Miasta Żydowskiego.<br />
Co nas w tych obserwacjach szczególnie interesuje? Zwykli, szarzy ludzie, tacy jak z<br />
naszych czasów, tylko 60 lat wcześniej. Każda informacja o tych ludziach jest bezcenna. Kto<br />
tam mieszkał? Dysponujemy pewnym zasobem nazwisk i imion. Jak jednak zidentyfikować<br />
innych? Można to zrobić tylko za pomocą adresu. Kim byli ci ludzie? Gdzie pracowali?<br />
Odpowiedzi na takie pytania spełniają podwójną funkcję. Dostarczają wiedzy, ale i nowych<br />
pytań. Pokazują jak mało wiemy o ludziach sprzed ponad pół wieku. Oni żyli w konkretnym<br />
miejscu i czasie. Nie można ich wyizolować. Interesują nas wszystkie aspekty ich egzystencji. A<br />
efekty tych poszukiwań są zaskakujące. Choć przecież nie powinno to dziwić - pełne tajemnic<br />
jest samo życie. Szukając śladów tych ludzi można trafić do byłego obozu koncentracyjnego<br />
-62- (3)
and precious merchandise. He also describes Lublin Jewry's thriving trade<br />
in the export of raw materials and the import of finished goods.<br />
The renown of the Yeshiva of Lublin reached far and wide. It stood<br />
on a par with those of Prague, Frankfurt, Cracow, Poznan (Posen), and<br />
Lwow (Lemberg), and students flocked to it from all over Poland and<br />
even from Germany and Italy, although Yeshivoth had also been founded<br />
in other Polish cities during the 16th century thanks to the autonomy<br />
then enjoyed by the Jews in Poland. The Lublin Yeshiva received its<br />
royal charter in 1567.<br />
Lublin Jewry was famous for its learning. The chronicler quoted<br />
above® describes it as, "one of the four large communities in Poland,<br />
second to none in scholarship, greatness, and charity". And in truth<br />
even Jews from Bohemia and Moravia came to study there. Among<br />
Lublin's most renowned scholdars we will mention only Rabbi Shalom<br />
Shachna and Rabbi Moses Isserles, who was also chief Rabbi of the<br />
city.<br />
From the days of the Jagiellan dynasty, Lublin was not behind<br />
Cracow, Lwow and Poznan as a centre for the publication of Jewish<br />
books. In 1559 King Sigismund Augustus granted Hayyim ben Yitschak<br />
and Hanna bat Yoseph the privilege of printing and selling Hebrew<br />
books in •the city. Shortly thereafter, a royal permit was also granted<br />
Kalonymus Jafe to set up a second printing press. This latter press remained<br />
a family concern till 1682. The vast number of books printed is<br />
attested to by the statement of the contemporary anti-semite Sebastian<br />
Miczinski who complained that, "the Jews of Lublin have two printing<br />
5) op. ell. noto 1).<br />
houses, which fact alone is contrary to precedent... and the amount of<br />
paper they use is so enormous that Christian printers are sometimes unable<br />
to obtain enough for their own needs". The first edition of the<br />
Talmud printed in Lublin appeared in IS59 and the first edition of the<br />
Mishna in 1569. At first books in Polish were also printed by these<br />
Jewish printing houses, but this was later forbidden by the authorities.<br />
During the 16th and 17th centuries the Jews, including those of<br />
Lublin, did not have the right of incolatum (i.e. residence), in the cities<br />
of Poland, and hence were not numbered among the city burghers. They<br />
were forced to reside on the outskirts of the cities and were placed under<br />
the jurisdiction of the Starostas (local landed magnates). The expulsion<br />
of the Jews from Lublin occurred in 1535 from which time dates the<br />
beginning of the "Jewish City" outside the town walls as against the<br />
"Christian City" within the walls. However, the Jews did not remove<br />
themselves from the town all at once. By means of bribes and special<br />
payments they managed again and again to defer the enforcement of the<br />
royal decree. Sometimes too individuals, by interceding with those close<br />
to the king, obtained for themselves the right of temporary residence<br />
within the city. In such cases they were allotted a special street within<br />
the city walls in which they were permitted to dwell, srictly separated<br />
from the Christian burghers.<br />
Nevertheless, the "Jewish City" outside the walls grew rapidly and<br />
in a very few decades a flourishing community arose composed largely<br />
of Jewish merchants and artisans. In 1570 there already were 69 houses,<br />
a hospital, lots, synagogues, etc. Cloth was sold in six shops and there<br />
were twenty whisky stills. One of the synagogues is to be numbered<br />
among the earliest founded in Poland.<br />
דער נײער לובלינער אוץ אומגעגנט<br />
ברענטש 360, ארבעטער רינג<br />
װפט אלע לובלינעו לאנדסלײט אין נװ־יארק און אומגעגנט צו דער<br />
יזכור־אקאדעמיע<br />
לאמױ אײביק געדענקען און קײנמאל נישט פאוגעסן אונחער<br />
חװב־געװאוענע לובלין.<br />
צום יארצייט נאך די טױזנטעו לונלמעו קדושים - מענער,<br />
פיױען און קמדער - װעלכע זיינען אומגעבראכט געװארן פון די<br />
דײטשע מערדער - ליגט אױף אמדז דער הײליקער חו5 צו<br />
קומען צו דער יזפור־פארזאמלונג, װעלצע קומט פאר<br />
טומט צ׳ײקובסקי, פולני צעיו, מעיו פולווי, עטה עבודת מחקו על<br />
ד״וי הבית בוחוב קוב״צקה 41 בלובלין לפני המלחמה. הוא סיים<br />
את עבודתו נאן, באוץ.<br />
צ׳ייקובסקי גם הופיע באזכוה לקדושי לובלין.<br />
בתמונה: יושבים, מימין: שמש צ׳״קובסק , 1 אלנסװו שריפס.<br />
עוש־ים: יוסף פו״נז/מעוה ווסונג.<br />
זונטיק,<br />
דעם 4טן נאוועמבער 1:00 <strong>2001</strong>, נאכמיטאג<br />
איז<br />
The Workmen's Circle Building<br />
45 East 33rd Street, New York, N.Y.<br />
שערמאן בוים<br />
װעט אנפירן מיט דער הזפרה<br />
«יר בעטן אלע לאנדםלײט פון לובלין און אומגעגנט מיט זײערע<br />
משפחוח צו קומען צום יארצי-יט און אפגעבן כבוד אונדזערע קדושים.<br />
דער קאמיטעט פץ די נײע לובלינער<br />
-63- (2)
KOL<br />
VOICE OF<br />
LUBLIN<br />
ANNUAL OF LUBLINERS<br />
IN ISRAEL AND DIASPORA<br />
"LUBLINER SHTIME" • TEL-AVIV • NOVEMBER <strong>2001</strong> • No. <strong>37</strong><br />
THE HISTORY OF THE JEWS IN LUBLIN<br />
IN THE FIRST HALF OF THE 17th CENTURY<br />
— Their Socio-Economic and Legal Status<br />
under Wladislaw IV (1632—1648)*<br />
INTRODUCTION<br />
At the beginning of the 17th century Lublin was already one of<br />
the largest and most prosperous cities in Poland. It was a centre of legal<br />
jurisdiction, and political activity, as well as a famous and thriving<br />
commercial emporium. The Tribunal of the Crown, the courts of the<br />
aristocracy, and its fairs, which were famous far and wide, were a major<br />
factor in its prosperity throughout the 16th and the beginning of the 17th<br />
centuries. Thanks to its favoured geographical position, Lublin rapidly<br />
became a centre of trade between the Christian and Mohammedan world.<br />
French, German, Hungarian, Lithuanian, Greek, Muscovite, Armenian,<br />
Tartar, and even English, Italian, Arab and Turkish merchants all found<br />
their way to the Lublin fairs where the products of Western Europe<br />
were exchanged for those of the East.<br />
However, the ever increasing competition of the city of Jarosław<br />
soon undermined Lublin's prosperity. In 1553, in the wake of a quarrel<br />
which had arisen between the Cracow and Lublin merchants, King Sigismund<br />
Augustus forbad the merchants of Silesia, Moravia and Bohemia<br />
to attend the Lublin fairs, and ordered them to go to Jarosław instead.<br />
Although this edict was eventually rescinded, it nevertheless provided<br />
the initial impetus to Jaroslaw's commercial competition.<br />
Jewish merchants also took an active part in the fairs at Lublin and<br />
in view of the large number of Jews who gathered there from, all over<br />
the country the meetings of the Va'ad Arba Ha'aratsoth (i.e. Council<br />
of the Four Lands), were held there at the same time. This body served<br />
as the official representative of Polish Jewry before the government. The<br />
Court of the Va'ad Arba Ha'aratsoth which was the Supreme Court of<br />
the Jewish Community also held its sessions here. These two institutions<br />
—the Va'ad Arba Ha'aratsoth and the Court—were the highest expression<br />
of the virtual autonomy enjoyed by the Jews in Poland at this time.<br />
In addition, there were also special courts for the speedy adjudication<br />
of differences arising at the fairs themselves, whose judges were chosen<br />
from the most important Jewish communities throughout Poland.<br />
A contemporary chronicler writes 1 : "At the fairs one saw hundreds<br />
of Rashei Yeshivoth (heads of Talmudical Academies)... and innumerable<br />
Jewish and non-Jewish merchants, since they attracted people from<br />
the far corners of the world. And parents who had a son or daughter<br />
* This is a synopsis oi a thesis written lor the Historical Faculty of Warsaw<br />
University. The thesis was written in Polish in 1926—1928 and has so far not been pubiished<br />
in full. The manuscript hss b 'en preserved and is kept at presenl by the Jewish<br />
Historical Institute in Warsaw which was kind enough to present us with a microfilm<br />
oi it.<br />
whom they wished to marry off came here to contract a marriage for<br />
them... Hundreds, sometimes even thousands, of matches were made at<br />
each fair. And the Jews, men and women alike, would come adorned in<br />
regal attire because they enjoyed the respect of both the king and the<br />
people".<br />
Another contemporary writer 2 relates that the Jews of the various<br />
cities of Poland including Lublin had stores filled with all sorts of rare<br />
I) Nathan ben Moses Hannover, Yeven Meizulah, Vcnice, 1653, page 70 (Polish<br />
translation, 1923, page 59). This chronicle is an invaluable source of information for<br />
the history and internal organization of Polish Jewry in the 17th century. Hannover wai<br />
an eye-witness to the pogroms of 1648—1652. His entire family was massacred by the<br />
Cossacks. Except for !he use of David ben Solomon Gans' Tsemach David, Prague,<br />
1592, his work is based entirely on the evidence of eye-witness accounts (his own and<br />
those of fellow refugees). Yeven Metzulah has been translated into various Europan<br />
languages.<br />
2) S. Miczinski, an anti-semitic Polish lay author.
Change language