Ï ¯ÙÒ‰ ˙È - אוניברסיטת תל אביב
Share Embed Flag
Download ePaper

Ï ¯ÙÒ‰ ˙È - אוניברסיטת תל אביב

Ï ¯ÙÒ‰ ˙È - אוניברסיטת תל אביב Ï ¯ÙÒ‰ ˙È - אוניברסיטת תל אביב

tau.ac.il
11.09.2014 Views

‰apple˘40 ¯Ï˜‡Ò ˘¢Ú ‰‡ÂÙ¯Ï ‰ËϘى

‰apple˘40<br />

¯Ï˜‡Ò<br />

˘¢Ú<br />

‰‡ÂÙ¯Ï<br />

‰ËϘى

עמותת הבוגרים של בית הספר לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל–אביב<br />

מודה לחברות על תמיכתן הנדיבה:‏<br />

חברי המערכת:‏ דורית ניצן–קלוסקי,‏ אבי עורי,‏ דב ליכטנברג,‏ יעל ברק,‏ אשר פנחסוב<br />

עיצוב גרפי:‏ מיכל סמו–קובץ,‏ המשרד לעיצוב גרפי<br />

עיצוב העטיפה:‏ פנינה וולינסקי–זיסמן,‏ המשרד לעיצוב גרפי<br />

דפוס:‏ סדר–צלם בע"מ

ÌÈappleÈÈappleÚ‰ ÔÎÂ˙<br />

∂∂<br />

נתונים סטטיסטיים<br />

תודות<br />

¥<br />

µ<br />

∂ חבלי לידה<br />

מגילת היסוד<br />

∑<br />

דבר נשיא האוניברסיטה<br />

דבר הרקטור<br />

∏<br />

±∞<br />

π<br />

דברי מר ריימונד סאקלר<br />

דקאני הפקולטה<br />

עמיתי כבוד<br />

±≤<br />

≤∞<br />

הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר<br />

דור העתיד<br />

זיכרונות<br />

הגיגים<br />

≤≤<br />

תכנית ניו–יורק/אמריקה<br />

בית הספר לרפואת שיניים ע"ש גולדשלגר<br />

בית הספר למקצועות הבריאות ע"ש שטייר<br />

בית הספר ללימודי המשך ברפואה<br />

המדרשה לתארים מתקדמים<br />

בית הספר לבריאות הציבור<br />

≥≤<br />

≥µ<br />

¥∞<br />

דמויות מופת<br />

פרקי היסטוריה<br />

µ≤<br />

µ∞<br />

קווים להתפתחות ההיסטוריה הרפואית<br />

∂¥<br />

התקדמות החינוך הרפואי בפקולטה להכשרת פרחי הרפואה<br />

מיון מועמדים ללימודי רפואה<br />

שירים<br />

∂∏<br />

∂π<br />

¯Ï˜‡Ò<br />

˘¢Ú<br />

‰‡ÂÙ¯Ï<br />

40<br />

‰<br />

‰ËϘÙ

„¢Ò˘˙ ∫ÌÈÈËÒÈËËÒ ÌÈappleÂ˙apple<br />

ÌÈ„ÈÓÏ˙‰ ¯ÙÒÓ<br />

288<br />

343<br />

∂≥±<br />

(B.Med.Sc.<br />

¯Ï˜‡Ò ˘¢Ú ‰‡ÂÙ¯Ï ¯ÙÒ‰–˙È·<br />

תלמידים בלימודים קדם–קליניים ‏(לתואר<br />

תלמידים בשנים הקליניות ‏(לתואר (MD<br />

סה"כ רפואה<br />

≤≤±<br />

∏∑<br />

121<br />

109<br />

≤≥∞<br />

®MD ¯‡Â˙Ï© ·¢‰¯‡Ø˜¯ÂÈ–ÂÈapple ˙ÈappleÎ˙<br />

®ÌÈÈÁ ÈÚ„Ó؉‡ÂÙ¯© ˙·ÏÂ˘Ó ÌÈ„ÂÓÈÏ ˙ÈappleÎ˙<br />

¯‚Ï˘„Ï‚ ˘¢Ú ÌÈÈappleÈ˘ ˙‡ÂÙ¯Ï ¯ÙÒ‰–˙È·<br />

לימודים קדם–קליניים ‏(לתואר (B.Med.Sc.<br />

לימודים קליניים<br />

סה"כ רפואת שיניים<br />

¯ÈÈˢ ˘¢Ú ˙‡ȯ·‰ ˙ÂÚˆ˜ÓÏ ¯ÙÒ‰–˙È·<br />

לימודים לתואר בוגר אוניברסיטה בהפרעות בתקשורת (BA) 136<br />

לימודים לתואר בוגר אוניברסיטה בסיעוד (BA)<br />

לימודים לתואר בוגר אוניברסיטה בפיזיותרפיה (BA)<br />

לימודים לתואר בוגר אוניברסיטה בריפוי בעיסוק (BA)<br />

סה"כ תואר ראשון במקצועות בריאות<br />

1000<br />

358<br />

241<br />

±∑≥µ<br />

434<br />

366<br />

67<br />

74<br />

330<br />

±≤∑±<br />

ÌÈÓ„˜˙Ó Ìȯ‡˙Ï ‰˘¯„Ó‰<br />

2086<br />

100<br />

136<br />

30<br />

12<br />

10<br />

≤≥∑¥<br />

‰‡ÂÙ¯· ͢Ӊ È„ÂÓÈÏÏ ¯ÙÒ‰–˙È·<br />

לימודים קליניים<br />

לימודים בינתחומיים<br />

לימודים מתמשכים<br />

לימודים לרוקחים<br />

פרקי רפואה למשפטנים<br />

מדעי המעבדה הרפואית<br />

סה"כ לימודי המשך<br />

לימודים לתואר מוסמך במדעי הרפואה (MSc)<br />

לימודים לתואר מוסמך במדעי הבריאות<br />

מוסמך בבריאות בתעסוקה Occ.H) .M)<br />

מוסמך במינהל מערכות בריאות (MHA)<br />

ובשיתוף עם הפקולטה לניהול<br />

דוקטורנטים<br />

סה"כ לומדים לתארים מתקדמים<br />

∂µ¥π<br />

Ï‚Ò È¯·Á<br />

΢‰Ò<br />

˙ÈÓ„˜‡ ‰‚¯„<br />

ÏÈ·˜Ó Íȯ„Ó ‰¢ÓÙ Á¢Ù<br />

73<br />

34 23<br />

442<br />

80 103<br />

1119<br />

870 14 129<br />

45 5<br />

7 9<br />

49 29<br />

2 6<br />

1728 34 870 137 270<br />

CME<br />

‰ËϘٷ ÌÈ„ÈÓÏ˙ ΢‰Ò<br />

·¢Ó ‰ˆ¯Ó<br />

11 5<br />

107 152<br />

106<br />

13 11<br />

8 4<br />

245 172<br />

¯ÙÒ ˙È·<br />

‰‡ÂÙ¯<br />

קדם קליני<br />

קליניים — מסלול רגיל<br />

— מסלול קליני<br />

ÌÈÈappleÈ˘ ˙‡ÂÙ¯<br />

˙‡ȯ·‰ ˙ÂÚˆ˜Ó<br />

΢‰Ò<br />

ÌÈÈËÒÈËËÒ ÌÈappleÂ˙apple<br />

4

האירוע המרכזי לציון חגיגות הארבעים לפקולטה שלכבודו הופקה חוברת זו הוא גם האירוע הגדול<br />

הראשון שמקיימת עמותת בוגרי בית הספר לרפואה ע"ש סאקלר.‏<br />

ראשונים לברכות מייסדיה של עמותה חשובה זו שחרטה על דיגלה הידוק הקשר בין הבוגרים לבין<br />

הפקולטה ובין הבוגרים לבין עצמם.‏ על הברכה יבואו כל הבוגרים שנחלצו לסייע בהקמת העמותה<br />

ובראשם ד"ר דורית ניצן–קלוסקי שקיבלה על עצמה להיות היו"ר הראשונה של העמותה,‏ ד"ר עירית<br />

רוזנבלט — יו"ר ועדת האירועים,‏ שטרחה ללא ליאות על ארגון האירוע המרכזי,‏ ד"ר חיים פרלוק<br />

שעזרתו בגיוס התרומות אפשרה קיום ‏"אירוע בסטייל",‏ ד"ר דדי שרים שמכהן גם כיועץ המשפטי של<br />

העמותה,‏ ד"ר רז דקל — גזבר העמותה,‏ פרופ'‏ אבי עורי שערך חוברת זו ‏(ביחד עם דורית),‏ ד"ר אלי<br />

דואר שדחף את כולנו לפעילות,‏ ד"ר מימי הטמן–פרי שסייעה בארגון האירוע המרכזי,‏ הרופא הקולנוען<br />

ד"ר דובי רובינשטיין ששיחק כינור ראשון בהכנת התכנית לאירוע המרכזי,‏ וד"ר רן בליצר,‏ יו"ר ועדת<br />

האינטרנט על סיועו בתכנון אתר העמותה.‏ תודות גם לד"ר מיה כהן יו"ר הועדה לאיתור בוגרים,‏<br />

שפעילותה אפשרה לאתר את רוב בוגרי בית הספר.‏<br />

בהקמת ארגון הבוגרים,‏ בהכנת האירוע המרכזי ובהכנת החוברת סייעו רבות אנשי מינהל הפקולטה.‏<br />

בראש וראשונה נתונה תודתי למתאמת ארגוני הבוגרים,‏ אילת גורפינקל.‏ ללא עבודתה המסורה ותיאום<br />

העבודה של כולנו — מעט מאוד היה זז.‏<br />

לעזרת כולנו באו גם ‏"האגדות"‏ של מזכירות הסטודנטים הלא הן סוני סגל ויעל אפנעים שסיפור<br />

האהבה ההדדית בינן לבין בוגרי בית הספר הוא נכס לפקולטה וזיכרון יקר לבוגריה.‏<br />

לברכה מיוחדת ראויה גם יעל ברק שהפיקה את החוברת הזו בסיוע ‏(מכל הלב)‏ של מיכל סמו,‏<br />

מפעילת המשרד לעיצוב גרפי של האוניברסיטה.‏<br />

תודות לכל מי שהיה מעורב בהפקת הסרטים ‏"ימים ראשונים",‏ ‏"דמויות מופת"‏ ו"פרנסות תלמידי<br />

רפואה":‏ למפיקה פנינה חלפון,‏ לבמאים יסמין נובק וליאור גלר,‏ לצלם נדב הקסלמן,‏ לאנשי הסאונד<br />

נדב אהרונוביץ ויוני מרי,‏ לרכז ההפקות אמיר טאוזינגר,‏ ואחרון חביב למלווה הפרויקט,‏ בוגר בית<br />

ספרנו וראש ההפקה של החוג לקולנוע ולטלויזיה באוניברסיטת תל–אביב,‏ ד"ר דובי רובינשטיין.‏<br />

יבואו על הברכה גם צלם הפקולטה אשר פנחסוב שצילם וסייע לכולנו באיסוף חומר מצולם,‏<br />

ומזכירתי הנאמנה ‏(ומזכירתם של שמונה דקאנים לפני)‏ מאירה עמראני,‏ שהעמידה את הידע העצום<br />

שצברה לרשות הועדה המארגנת בהתלהבות ובנאמנות אין קץ.‏<br />

על הברכה יבואו גם יד ימיני — המשנה המנהלי דיה זלינגר ועוזריה שנרתמו בהתלהבות לסייע<br />

להצלחת האירוע המרכזי:‏ יוסי לוי - העוזר לענייני לוגיסטיקה,‏ גבי מור — העוזרת לענייני כח–אדם<br />

ויוסי בר-‏ מנהל הגוש בפקולטה שתמיד מוכן לעזור לכולם.‏<br />

°°°ÌÎÏÂÎÏ ‰„Â˙<br />

˙„Â˙<br />

‚¯·appleËÎÈÏ ·„ ßÙ¯Ù<br />

דקאן<br />

5

’’<br />

ÆÌȯÁ‡ ÂappleÚË — ÌÈÏ˘Â¯È<br />

‰ÏÂÎÈ ·È·‡–Ï˙ ˙ËÈÒ¯·Èapple‡<br />

‰‡ÂÙ¯Ï ¯ÙÒ ˙È· ÈÏ· Ì‚ ÌÈȘ˙‰Ï<br />

¯ÙÒ‰ ˙È· ÌÈÈ˙appleȷ Ưȷ҉ —<br />

„Ú ‡ÏÓ ‰È‰ ÌÈÏ˘Â¯È· ‰‡ÂÙ¯Ï<br />

‡ˆÈ ÌÈ·¯ ÌÈ„ÈÓÏ˙ ÆÆÆÆÌÂ˜Ó ÒÙ‡<br />

Ì‚ ÆÆÆÌÈ¯Ê ˙„˘· ˙ÂÚ¯Ï<br />

·¯ ‰ÓˆÚ ·È·‡–Ï˙ ˙ËÈÒ¯·Èapple‡·<br />

‰È‰ ÁÂÎȉ ÆÆÆÆ˙ÂÚ„‰ ȘÂÏÈÁ<br />

·È¯‰ ˙¯ÓÏ ¨ÔÎ ÈÙ ÏÚ Û‡ ÆÆƯÚÂÒ<br />

˙˘‚Ï ÌÈÓÊÂÈ ˙ˆÂ·˜ ‰ËÈÏÁ‰<br />

‘‘<br />

ÆÆÆÆÆÔÂÈÚ¯‰ ÚˆȷÏ<br />

ͯˆ Ôȇ ÆÌÏÂΠ„‚apple˙‰ ‰ÏÁ˙‰·<br />

— ı¯‡· ‰‡ÂÙ¯Ï ¯ÙÒ È˙· Èapple˘·<br />

Ï˘ ‰ÈappleÂÓ‚‰‰ ÏË·Ï ¯ÂÒ‡ ƯӇ<br />

’’<br />

‰Ï‡ ÌÈÓÈ· ÌÈ„„ÂÓ˙Ó ÌÈ„ÓÚÂÓ<br />

‰apple¢‡¯‰ ‰apple˘Ï ˙ÂÓ˜Ӊ ∑≤ ÏÚ<br />

ÂappleÈapple·Ï ‰appleÈÙ‰ Ô·‡ ß‚ ÌÂÈ· ÁappleÂ˙ —<br />

‘‘<br />

ÆÆƉ‡ÂÙ¯Ï ¯ÙÒ‰–˙È· Ï˘<br />

‰apple˘‰ ˙‡¯˜Ï — ß· ÌÂÈ ¨·È·‡–Ï˙<br />

≤∞∞–˘Î ¨ÂÓÂÈ˜Ï ˙ÈÚÈ·¯‰<br />

∂∞∞– · ÌÈ„ÓÂÏ ¯·Î ÌÈ„ÈÓÏ˙<br />

‰„ÈÏ ÈÏ·Á<br />

6

7<br />

„ÂÒȉ<br />

„ÂÒȉ ˙ÏÈ‚Ó

‡<br />

ıÈ·ÂappleÈ·¯ ¯Ó˙ȇ<br />

כאשר אנו מתבקשים לשרטט את דיוקנה של אוניברסיטת תל–אביב,‏ כפי שהיא וכפי<br />

שאנו רוצים לראות אותה,‏ אנו משתמשים במונחים כמו ‏"מנהיגות",‏ מרכזיות",‏<br />

‏"מצוינות מחקרית",‏ ‏"הוראה",‏ ‏"חיבור למוקדי תעשיה".‏<br />

הפקולטה לרפואה,‏ החוגגת בימים אלה יובל חשוב,‏ היא אחת מיחידות<br />

האוניברסיטה המעניקה למונחים אלה תוקף וממשות.‏<br />

מדובר בפקולטה המורכבת מכמה בתי ספר שבמוקדם בית הספר לרפואה.‏ פקולטה<br />

הקשורה לכמה מבתי החולים הגדולים והחשובים במדינה ומהוה,‏ לכן,‏ צומת של<br />

הוראה וחינוך,‏ מחקר בסיסי,‏ מחקר קליני וטיפול רפואי במיטבם.‏ מדובר בפקולטה<br />

שהולידה חידושים דוגמת תכנית ניו–יורק.‏ מדובר בפקולטה שעל מייסדיה וראשיה<br />

נמנו ונמנים כמה מאבות הרפואה והמחקר הרפואי בישראל.‏<br />

אוניברסיטת תל–אביב גאה ומתגנדרת בפקולטה לרפואה,‏ מברכת אותה ביום<br />

חגה ומצפה לשנים רבות של צמיחה והתפתחות סימביוטית.‏<br />

‰ËÈÒ¯·Èapple‡‰ ‡È˘apple ¯·„<br />

8

¯Â˘¯‰ ¯·„<br />

9<br />

˘<br />

ıȷϘappleÈ ÔÂÚÓ˘<br />

לכבוד הוא לי לברך את הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת<br />

תל–אביב החוגגת את יום ההולדת ה–‏‎40‎‏,‏ ולהתברך בהישגיה.‏ במקורותינו<br />

נאמר ‏"בן ארבעים לבינה"‏ ואמנם זה הזמן המתאים להסתכל אחורה<br />

ולבחון,‏ בגאווה,‏ את הישגי העבר ובעיקר לחשוב קדימה על אתגרי העתיד.‏<br />

כאשר מסתכלים על הפקולטה ומגוון פעילויותיה בהוראה ובחינוך<br />

בכל מקצועות הרפואה והבריאות,‏ במחקר ובשרות לקהילה — הלב רחב.‏<br />

אכן עברנו דרך ארוכה מאז הימים הראשונים כאשר האבות המייסדים<br />

הצליחו להתגבר על המקובעות והראיה הצרה של הממסד האקדמי רפואי<br />

בארץ,‏ יצאו לגייס תלמידים בבתי הספר לרפואה באירופה והקימו את<br />

הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל–אביב.‏<br />

היום זו הפקולטה לרפואה הגדולה,‏ התוססת והרב–גונית בארץ;‏<br />

פקולטה המחויבת למצוינות במחקר הוראה וחינוך ברפואה,‏ רפואת<br />

שיניים,‏ מקצועות הבריאות,‏ בריאות הציבור ולימודי המשך ברפואה;‏ פקולטה הקשורה במגוון רחב של בתי<br />

חולים המשרתים אוכלוסיה של כ–‏‎60%‎ מתושבי הארץ;‏ פקולטה שבזכות הישגיה זכתה להכרה ומוניטין<br />

בינלאומיים ומקיימת קשרים ענפים עם מוסדות המחקר וההוראה הטובים בעולם.‏ תלמידי הפקולטה לרפואה,‏<br />

לרבות תלמידי ‏"תכנית ניו–יורק — התכנית האמריקאית של ביה"ס לרפואה ע"ש סאקלר"‏ מבוקשים להתמחות<br />

ע"י המוסדות הרפואיים המובילים בארץ ובארה"ב.‏ אנחנו מוצאים את הבוגרים שלנו במרכז העשייה וההובלה<br />

הרפואית לסוגיה.‏<br />

ראויים האבות המייסדים,‏ דקאני הפקולטה לדורותיהם,‏ חברי הסגל האקדמי והאדמיניסטרטיבי לכל<br />

התודה על 40 שנה של עשייה מופלאה.‏ משפחת סאקלר,‏ שעל שמה נקראת הפקולטה וממשיכה לתמוך<br />

בפעילויותיה,‏ זכאית להתגאות ולהתברך בה.‏<br />

דבר שאנחנו יכולים ללמוד מההיסטוריה הקצרה ורבת הפעלים של הפקולטה הוא שאם יש חזון,‏ אמונה<br />

ומסירות,‏ אין גבול למה שניתן לעשות ולהשיג:‏ העולם הביו–רפואי נמצא בעיצומה של מהפכה מדעית–‏<br />

טכנולוגית;‏ פריצות דרך והישגים חסרי תקדים מביאים לחשיפתם של כמה מהסודות הכמוסים של הטבע<br />

וליישומם:‏ סוד החיים ואיכותם,‏ תורשה,‏ מחלות ותרופות;‏ הידע הרפואי מתחדש בקצב אקספוננציאלי,‏<br />

טכנולוגיות חדשות ברפואה מתפתחות בקצב מואץ והמעבר משולחן המעבדה למיטת החולה מהיר.‏<br />

האינטראקציה בין המחקר הבסיסי והמחקר הקליני והתרופתי נעשית צמודה יותר ומהווה בסיס לפריצות<br />

דרך במדעים הביו–רפואיים.‏<br />

בד בבד עם ההתקדמויות המדהימות במדעי הרפואה אנחנו עומדים מול מחלות מתהוות חדשות,‏ בפרט<br />

מחלות וירליות,‏ זיהומיות;‏ מחלות שחשבנו שהודברו שבות ומופיעות בעולם הגלובלי של ימינו,‏ מחלות<br />

מועברות במהירות רבה ביותר.‏ בצד הארכת תוחלת החיים מופיעות מחלות של גיל הזקנה שיש צורך להתייחס<br />

אליהן הן ברמה הרפואית והן ברמה הטיפולית–סיעודית.‏<br />

למהפכות שעובר עולם הביו–רפואה יש גם השלכות כלכליות,‏ חברתיות,‏ משפטיות ואתיות שאי אפשר<br />

להתעלם מהן.‏ כל אלו הם אתגרים העומדים בפני עולם הרפואה ושבפקולטה לרפואה ובתי החולים הקשורים<br />

אליה יצטרכו להידרש אליהם ברמה המחקרית,‏ ברמה ההוראתית — הנחלה מתמדת של ידע מתחדש במהירות<br />

עצומה בצד הדגשת הצד ההומני של הרפואה - וברמה הטיפולית והמעורבות בקהילה.‏<br />

הפקולטה תידרש לבחון את פעילותה ושיתופי הפעולה בין מרכיביה השונים לנוכח אתגרי העתיד.‏<br />

האוניברסיטה,‏ כאוניברסיטת מחקר מובילה,‏ חייבת שתתנהל בה פעילות מחקר והוראה אינטנסיבית וחזיתית<br />

בנושאים הביו–רפואיים.‏ אנחנו חייבים לקלוט סגל אקדמי צעיר ומעולה ולתת לו את תנאי ההתחלה הנחוצים<br />

למימוש הפוטנציאל שלו;‏ לקרב,‏ לתמוך ולמשוך אלינו את התלמידים המצטיינים ולאתגר אותם בתוכניות<br />

הוראה ומחקר מתקדמות;‏ לבנות תשתיות הנחוצות למחקר מתקדם.‏ חשוב להדגיש זאת דווקא בימים אלו<br />

של מצוקה תקציבית.‏<br />

לפקולטה לרפואה מקום מרכזי באוניברסיטה,‏ האתגרים העומדים בפניה גדולים ומרתקים.‏ השנים הבאות<br />

צופנות סיכויים אדירים.‏ אין לי ספק שהפקולטה,‏ באותה רוח של אמונה וחזון שאפיינו את הקמתה וביסוסה,‏<br />

תדע להתעלות ולהצטיין במחקר והוראה,‏ להכשיר דורות של רופאים,‏ מטפלים וחוקרים מצטיינים ולהידרש<br />

לצורכי בריאות הציבור ורווחתו.‏

¯<br />

¯Ï˜‡Ò „appleÂÓÈȯ<br />

It is with great pleasure that I write this message to mark the joyous event celebrating the 40 th<br />

anniversary of the Sackler School of Medicine. For this celebration, I would like to especially<br />

recognize and honor the roles of the faculty, alumni and student body in the development of an<br />

outstanding teaching and research organization with a worldwide reputation for excellence.<br />

I must begin by paying tribute to the staff and administration of the Faculty of Medicine for<br />

their expertise and dedication over the last four decades. Since it’s founding in 1965, the Faculty<br />

of Medicine has served as a major Israeli center of higher medical education, teaching students<br />

to become physicians, dentists, nurses, speech and hearing therapists and other healthcare<br />

professionals. At the beginning, brilliant scientists and clinicians such as Dr. A. DeVries and Dr.<br />

S. Gitter founded the medical teaching institute to be a cornerstone of excellence. In all its<br />

subsequent activities, the Faculty has shown a dynamic commitment to the highest standards of<br />

education in order to help the students reach their maximum potential. The quality of the teaching<br />

has been of the highest caliber. In addition, the quality of the biomedical research – both basic<br />

and clinical – has been further enhanced in breadth and depth over the years. A great many of<br />

the biomedical researchers are leading scientists in their respective fields.<br />

The current student body has truly benefited from such a strong legacy of education,<br />

accomplishment and service. For their dedication to learning, scholastic discipline, intelligence<br />

and great strength of spirit, I want to congratulate the Sackler School students and send them my<br />

best wishes for a fulfilling career in the healing arts.<br />

For many years, the Sackler family has had the privilege to support and assist in the growth<br />

and development of the Sackler School of Medicine. In 1972, Professor Yuval Ne’eman, worldrenowned<br />

physicist and then-president of Tel Aviv University, was searching for American<br />

sponsors of the medical school. I had the privilege of meeting with Professor Ne’eman, who<br />

became my first, and continues to be, my close Israeli friend. I was very attracted to the proposal,<br />

advised my brothers, Arthur M. Sackler MD and Mortimer D. Sackler MD, who were then<br />

overseas and the three of us became significant active supporters of the school. I have had the<br />

‰Î¯· ȯ·„<br />

10

‰Î¯· ȯ·„<br />

¯Ï˜‡Ò „appleÂÓÈȯ ¯¢„<br />

¯Ï˜‡Ò ¯Â˙¯‡ ¯¢„<br />

¯Ï˜‡Ò ¯ÓÈ˯ÂÓ ¯¢„<br />

good fortune to get to know and collaborate with the<br />

members of the Faculty of Medicine, including many<br />

outstanding deans. I also must make grateful note of<br />

continuing support of the President of Tel Aviv University –<br />

from Professor Ne’eman many years ago to Professor Haim<br />

Ben Shahar to the current President, the highly regarded<br />

scholar and diplomat, Professor Itamar Rabinovich.<br />

One of the former Presidents of Tel Aviv University,<br />

Professor Ben Shahar approached me nearly 30 years ago<br />

with an Israeli plan to explore the possibility of making<br />

available to American students the teaching of medicine at<br />

the Sackler School of Medicine. Explaining the program to<br />

American medical educators and New York State Authorities<br />

resulted in a positive response with a statute passed by the<br />

New York State Legislature and Governor permitting the<br />

launching of the New York State/American Program. Through<br />

the vision, hard work and devotion of many illustrious<br />

people, particularly Dr. Saul Farber, Mrs. Marcia Warner,<br />

Mr John Wilcox, Esq., Mr. Howard R. Udell, Esq., and Mr.<br />

Laurence Tisch, the New York State/American Program was<br />

developed. Today, it continues as a vital component of the<br />

Sackler School. The New York State/American Program has<br />

helped to spread the world-class reputation of the Sackler<br />

School of Medicine throughout the United States.<br />

I would also like to recognize, in memoriam, the<br />

contributions of Mr. Laurence Tisch, a leading U.S.<br />

philanthropist who was dedicated to education as well as<br />

to the State of Israel. Among his philanthropic efforts was a<br />

generous endowment to Tel Aviv University, which was<br />

directed to establish an MD/PhD program for Israeli students<br />

as the Sackler School of Medicine.<br />

In conclusion, I want to express my deep appreciation<br />

of the Sackler family’s long and fruitful association with the<br />

Sackler School. Today, I see a strong, vigorous and growing<br />

academic institution, still nourished by the insights, vision<br />

and efforts of the Founders and Builders. Looking ahead, I<br />

envision the continued dynamic development of the Sackler<br />

School of Medicine as well as the continued maintenance<br />

of the finest traditions of excellence in education, research<br />

and healing.<br />

Sincerely<br />

Raymond R. Sackler, M.D.<br />

11

„<br />

‰È˙Âapple˘ ¥∞–· ‰ËϘى Èapple‡˜„<br />

Ï¢Ê ÒȯÙ≠‰„ ‰¯„apple‡ ßÙ¯Ù<br />

±π∂¥—±π∂π<br />

¯ËÈ‚ ÔÂÚÓ˘ ßÙ¯Ù<br />

±π∂π—±π∑≥<br />

Ï¢Ê ‚¯·appleÈ˘ ‰È¯‡ ßÙ¯Ù<br />

±π∑≥—±π∑∏<br />

Ï¢Ê ¯ˆÈappleßÊÈ ¯Â„‡˙ ßÙ¯Ù<br />

±π∑∏—±π∏≥<br />

ȘÒappleÈÏÙ˜ ¯ÊÚÈχ ßÙ¯Ù<br />

±ππ≥—±ππ∏<br />

Ï¢Ê Ò˜È· ÌÈÈÁ ßÙ¯Ù<br />

±π∏≥—±π∏∏<br />

¯appleÈÈÙ ÌÁappleÓ ßÙ¯Ù<br />

±ππ∏—≤∞∞≤<br />

‚appleÈÏ¯Ù˘ „„ÂÚ ßÙ¯Ù<br />

±π∏∏—±ππ≥<br />

‚¯·appleËÎÈÏ ·„ ßÙ¯Ù<br />

≤∞∞≤—<br />

‰ËϘى Èapple‡˜„<br />

12

‰ËϘى Èapple‡˜„<br />

13<br />

˘<br />

¯ËÈ‚ ÔÂÚÓ˘<br />

לא חסרו רופאים בארץ בסוף שנות החמישים של המאה הקודמת.‏ בוגרי בית הספר לרפואה של האוניברסיטה<br />

העברית ורופאים עולים הספיקו למלא את השורות,‏ אך חסרו אפשרויות ללימודי מקצוע הרפואה.‏ עובדה זו<br />

הביאה סטודנטים רבים לעזוב את הארץ וללמוד בארצות שונות באירופה ובאמריקה.‏<br />

הוראת הרפואה מבוססת בכל העולם על לימודים באוניברסיטה.‏ תחילה לימודים עיוניים במדעי היסוד של<br />

הרפואה,‏ ואחר כך לימודים קליניים ‏"על יד מיטת החולה"‏ כאשר הסטודנט לומד לאבחן מחלות ולטפל בהן.‏<br />

פרופסור אנדרה דה–פריס בבית החולים בילינסון ופרופסור חיים שיבא בבית החולים בתל–השומר היו בין<br />

המובילים שהתחילו כבר בסוף שנות החמישים לפתח את הרעיון להקמת סניף בית–ספר לרפואה אוניברסיטאי<br />

בתל אביב.‏ ההוראה הקלינית והמחקר שהתפתח דרשו מבנה אקדמי.‏<br />

וכדברי הפרופסור להיסטוריה צבי יעבץ:‏ ‏"הימים היו ימי התפתחות של אוניברסיטת תל אביב..."‏ לזכרונות<br />

אלו הוא מוסיף:‏ ‏"בשיחה ארוכה בקפה עטרה בתל אביב שכנעתי את אנדרה דה–פריס לקשור את גורלו עם<br />

אוניברסיטת תל אביב..."‏<br />

הסכימו לרעיון זה הרקטור פרופ'‏ קלופשטוק והפרופסורים כ"ץ,‏ סימונסון,‏ אברבנאל ודינשטיין.‏<br />

אנדרה דה–פריס התמנה לדקאן של הפקולטה למדעי הטבע,‏ אך מטרתו הייתה להקים בית ספר לרפואה.‏ ופרופ'‏<br />

יעבץ מוסיף:‏ ‏"התגייסתי במלוא כוחי לעזרתו ולעזרתם של פריץ דרייפוס וזיגי גיטר ואחר כך נח קפלינסקי<br />

וחיים שיבא..."‏<br />

ד"ר יוסף מירלמן,‏ ידידי מתקופת עברנו המשותף בארגנטינה<br />

(1950-1943), נתן לי את הרעיון לגייס את מיודענו ד"ר ג'ורג'‏<br />

וייז שזה לא מכבר סיים את פועלו באוניברסיטה העברית.‏<br />

התאספנו להתייעצות בביתו של מירלמן - הרקטור פרופ'‏<br />

קלופשטוק,‏ אנדרה דה–פריס ואנוכי.‏ ד"ר וייז הגיב בחיוב למירלמן,‏<br />

בתנאי שהממשלה תתמוך במינוי.‏<br />

כותב צבי יעבץ:‏ ‏"דה–פריס,‏ דרייפוס,‏ זיגי גיטר ויובל נאמן<br />

תמכו בג'ורג'‏ וייז בהתלהבות.‏ השרים ספיר וראש העיר נמיר לחצו,‏<br />

אשכול תמך ובן–גוריון כתב מכתב מלא שבחים על כישוריו של<br />

ג'ורג'‏ וייז..."‏ והוא ממשיך:‏ ‏"העזרה לאוניברסיטה לא אחרה לבוא,‏<br />

אבל ההצלה הממשית באה רק לאחר כניסתו של ג'ורג'‏ וייז לתפקיד נשיא האוניברסיטה..."‏<br />

את המאבק עם ירושלים על הקמת פקולטה שנייה לרפואה בארץ תיאר ד"ר ג'ורג'‏ וייז בעצמו בשנת 1973<br />

במאמר שלם באנגלית בכתב העת של האוניברסיטה ואני מצטט:‏ ‏"התחלתי את תפקידי כנשיא האוניברסיטה<br />

בנובמבר 1963 והייתה לי תמיכה מראש הממשלה בן–גוריון,‏ השרים אשכול וספיר,‏ הפרופסור דה–פריס וגיטר,‏<br />

הרקטור קלופשטוק ופרופ'‏ כץ..."‏ ואז קמה שוב ההתנגדות מירושלים.‏<br />

ועוד ממשיך ד"ר וייז:‏ ‏"גיטר צלצל אלי בדצמבר 1963 בשעה אחת עשרה בלילה על מנת להזהיר אותי<br />

שראשי הדסה ירושלים יבואו לתל–אביב תוך יומיים,‏ במטרה לסנף את בית החולים בילינסון לאוניברסיטה<br />

העברית..."‏ וייז קרא למפגש דחוף בביתו שהתקיים למחרת.‏ השתתפו בו ראשי האוניברסיטה והרופאים המובילים<br />

בתוכנית הקמת הפקולטה לרפואה.‏ פרופ'‏ דה–פריס נבחר לדקאן הראשון,‏ ועוד באותו לילה השיג ד"ר וייז את<br />

אישורו של ראש העיר תל אביב להקמת הפקולטה.‏<br />

המאבק עם אוניברסיטת ירושלים נמשך עוד זמן מה בעזרת ועדות ממשלתיות שונות,‏ אבל הלימודים בבית<br />

הספר לרפואה החדש התחילו בשנת הלימודים 1963/64, כאשר נרשמו ללימודים סטודנטים ישראלים שחזרו<br />

מחו"ל אחרי שלמדו שם שלוש שנים לימודים פרה–קליניים.‏ בשנת 1965/66 כבר נפתחה ההוראה לסטודנטים<br />

לרפואה החל משנה ראשונה,‏ אחרי שהוקמו מעבדות זמניות בבתי החולים בילינסון ותל–השומר.‏<br />

כדקאן הפקולטה בשנת 1973 נפלה בחלקי הזכות לפתוח את הבניין החדש של הפקולטה בנוכחות הנשיא<br />

ג'ורג'‏ וייז,‏ הרקטור אנדרה דה–פריס,‏ פרופ'‏ יובל נאמן,‏ שר הבריאות ויקטור שם–טוב וד"ר ריימונד סאקלר<br />

מארה"ב שקשר את שמו בבית הספר לרפואה החדש שלנו וממשיך את הקשר בנאמנות עד היום.‏<br />

כל הסטודנטים של הפקולטה - תרי"ג במספר (613) בשנת 1973, בהשוואה ל–‏‎54‎ כשפתחנו בשנת 1964.<br />

עוד זכיתי כדקאן להביא סטודנטים לסיום הלימודים.‏ בגאווה ובקול רם קראתי בפניהם את ‏"שבועת הרופא<br />

העברי"‏ שחובר על ידי הרופא פרופסור ליפמן היילפרין לכבוד סיום המחזור הראשון של בית הספר לרפואה<br />

כן נעשה!‏ אמן<br />

בירושלים,‏ והרופאים הצעירים ענו אחרי בקול רם:‏<br />

הציטוטים מדבריו של פרופ'‏ צבי יעבץ - מתוך ספרו ‏"על ימיה הראשונים של אוניברסיטת תל–אביב — זכרונות"‏ .

Ú<br />

‚appleÈÏ¯Ù˘ „„ÂÚ<br />

˘Ó˘‰ ˙Á˙ ˘„Á Ôȇ<br />

כאשר התבקשתי להכין דו"ח זה,‏ בדקתי דו"חות שהוכנו ע"י דקאנים אחרים בפקולטה שלנו ובאוניברסיטאות<br />

אחרות.‏ הסתבר לי כי בפרספקטיבה רחבה,‏ פעלו כל הדקאנים בצורה דומה,‏ כאשר הם מטפלים בבעיות<br />

השונות שעומדות ברומו של עולם,‏ כל אחד לפי זמנו ולפי מצב האוניברסיטה והפקולטה.‏ ניתן להבחין בקלות<br />

בדמיון הבעיות שהטרידו את הדקאנים:‏ תקציבים,‏ איכות ואירגון שיטת ההוראה,‏ איכות המחקר ומלגות,‏<br />

קשר בין מדעי היסוד והקליניקה ונושאים דומים אחרים.‏ דקאנים רבים הפעילו שינויים בתוכנית ובארגון<br />

ההוראה לפי האופנה האחרונה בארה"ב.‏ דמיון רב קיים גם לגבי ההישגים שצוינו על–ידם.‏ ניתן לשער שאותם<br />

הנושאים יעסיקו גם את דקאני העתיד.‏ המצב הכלכלי של המדינה והאוניברסיטה,‏ כפי שנראה היום,‏ עשוי<br />

להקשות על הניהול הנכון הרצוי לאוניברסיטה,‏ ולהביא לירידה באיכות ההוראה והמחקר.‏<br />

יש לזכור כי הדקאן מוגבל בכוחו לבצע מדיניות לטווח ארוך.‏ הדקאנים נבחרים לתקופת כהונה מוגבלת.‏<br />

בהתחשב באורך לימודי הרפואה,‏ נבצר מהדקאן לראות בעת כהונתו את הבשלת התהליכים והשינויים שיזם,‏<br />

וכן אין ביכולתו לדאוג להשלמתם כפי שתכנן.‏ לפיכך,‏ עם התחלפות הדקאנים,‏ ניגנזות או מוחלפות תוכניות<br />

שהיו בהליכי ביצוע,‏ ומתחילים בביצוע תוכניות חדשות.‏ יתכן ושיטת הניהול החדשה שהונהגה לאחרונה<br />

באוניברסיטה שלנו תשנה את תנאי הפעולה של הדקאנים,‏ ואני מקווה ששינוי זה יהיה לטובה.‏<br />

אני רואה בתקופת כהונתי נידבך המשכי לפעילות הדקאנים הקודמים לי.‏ יחד עם חברי הדקאנט פעלנו יד<br />

אחת להמשך בניית הפקולטה ופיתוחה.‏<br />

אני רואה לנכון לציין את הנושאים העיקריים בהם חלו שנויים בתקופת כהונתי:‏<br />

‰‡¯Â‰<br />

B<br />

B<br />

B<br />

B<br />

B<br />

B<br />

בוטלה התוכנית המכשירה דוקטורים,‏ בעלי תואר Ph.D ל–‏M.D ‏(התוכנית נכשלה).‏<br />

הופעלה התוכנית ללימודים במסלול .M.D./Ph.D. (8 מועמדים למחזור הראשון).‏ המסלול פועל בהצלחה<br />

רבה עד היום.‏<br />

אושר תואר ראשון לתלמידי רפואה (B.Sc.) לאחר שלוש שנות לימוד.‏ הדבר נמנע עד אז בשל התנגדות<br />

נמרצת של הפקולטה למדעי החיים.‏<br />

הוחל בבחינה המשותפת לכל הפקולטות לרפואה ברפואה פנימית ‏(לראשונה ב–‏‎1992‎‏).‏ בבחינה הראשונה<br />

דורגה הפקולטה במקום השני ‏(אחרי ירושלים).‏<br />

תוכנית הלימודים שונתה:‏ הלימודים הפרה קליניים נדחסו ל–‏‎3‎ שנים ‏(במקום 3.5 שנים)‏ והלימודים<br />

הקליניים נפרסו על 3 שנים ‏(במקום על 2.5 שנים;‏ תוכנית לימודים זאת שונתה לאחר מכן על ידי הדקאנים<br />

השונים,‏ כל אחד לפי שיטתו).‏ צומצם מספר הסטודנטים בקלרקשיפים ל–‏‎5-6‎ בקבוצה.‏<br />

תוכננה,‏ אך נדחתה תוכנית למסלול לימודים לתואר ראשון במדעי הרפואה,‏ בעיקר בשל התנגדות הפקולטה<br />

למדעי החיים.‏ התוכנית הוחייתה לאחרונה והופעלה בשיתוף הפקולטה למדעי החיים בהצלחה רבה.‏<br />

ÌÈÈapple‚¯È‡ ÌÈÂappleÈ˘<br />

B<br />

B<br />

B<br />

B<br />

B<br />

הוקמו מכון נויפלד לחקר הלב והמכון לרפואה מולקולרית ע"ש סאקלר<br />

מוזגו החוגים לאמבריולוגיה ולפתולוגיה.‏ תהליך מיזוג חוגים קטנים הפועלים בנושאים קרובים נמשך.‏<br />

קופ"ח הכללית חדלה להשתתף בתיקצוב ביה"ס לרפואת שיניים והסתיים ההסדר למילגות לסטודנטים<br />

תמורת התחייבות לעבוד עבור הקופה ‏(למעשה החלה בשל כך תקופה של משבר כלכלי בביה"ס,‏ שמאיים<br />

כיום על המשך קיומו).‏ תכנית הלימודים בבית הספר לרפואת שיניים עברה למסלול 6 שנתי ‏(במקום 3<br />

שנתי).‏<br />

בוטלה מועצת הפקולטה המצומצמת.‏<br />

נחגגו 25 שנים לפקולטה (1990).<br />

‰ËϘى Èapple‡˜„<br />

14

‰ËϘى Èapple‡˜„<br />

˙‚ÏÓ ÌÈ„ÈÓÏ˙<br />

B<br />

B<br />

B<br />

B<br />

B<br />

B<br />

בביה"ס למקצועות הבריאות הוכפל מספר התלמידים מ–‏‎776‎ ל–‏‎1323‎‏.‏<br />

במסלול ניו יורק הוכפל מספר התלמידים ‏(מ–‏‎35‎ ל–‏‎70‎‏).‏<br />

בלימודי המשך עלה מספר התלמידים מ–‏‎1300‎ ל–‏‎2000‎‏.‏<br />

מספר המילגות לתלמידי תואר שני שולש ‏(מ–‏‎20‎ ל–‏‎61‎‏;‏ + 35 לעולים חדשים).‏ מספר התלמידים לתואר<br />

שני עלה מ–‏‎164‎ ל–‏‎367‎‏.‏<br />

מספר המילגות לתלמידי תואר שלישי הוכפל ‏(מ–‏‎33‎ ל–‏‎65‎‏;‏ + 7 לעולים חדשים).‏ מספר הדוקטורנטים<br />

עלה מ–‏‎120‎ ל–‏‎200‎<br />

קרן רשי תרמה סכום נכבד למלגות לתלמידי רפואה.‏<br />

¯˜ÁÓ ˙Âapple¯˜Â ˙‡¯„˙˜<br />

B<br />

B<br />

אושרו 14 קתדראות חדשות.‏<br />

הוקמו 7 קרנות מחקר חדשות של הפקולטה.‏<br />

בסיכום:‏ תקופת כהונתי כדיקן הייתה רבת פעילויות בכל הנושאים,‏ לטובת קידום הפקולטה ופיתוחה בעתיד.‏<br />

15

‡<br />

ȘÒappleÈÏÙ˜ ¯ÊÚÈχ<br />

®±ππ≥≠±ππ∏© Ëapple‡˜„· ÌÈapple˘ ˘ÓÁ<br />

זה היה דקאנט של 80%. נבחרנו ל–‏‎5‎ שנים אך השנה הראשונה היתה רובה ככולה בצל השביתה הגדולה של<br />

הסגל האקדמי.‏ שביתה שנמשכה מספר חודשים והתחלפה בסיומה,‏ כרגיל,‏ בהפגנות ושביתות סטודנטים.‏<br />

לפני שיכולנו לחזור לעבודה שלשמה הגענו לדקאנט היה צורך ‏"להתחנן"‏ בפני ועד השביתה שירשה ללמד<br />

את הדרדקים מארצות הברית שלא יודעים מימינם ומשמאלם בכל הסבך הקרוי שביתות ועיצומים.‏ לאחר<br />

מכן באה עלינו הצרה של ‏"ציון עובר"‏ לאותם מקצועות שבהם ‏"כאילו"‏ היתה בחינה.‏ היתה לנו נחת מהתלמידים<br />

הישראלים שלנו שהראו בגרות והבינו כי יש נושאים שאין לוותר עליהם וכך חזרנו אנו ללימודים לפני<br />

הקמפוס.‏ את המחיר לחזרה המהירה שילמו המעבדות,‏ המסדרונות ‏(והשירותים)‏ של מגדל הרפואה שטעמו<br />

את נחת זרועם של תלמידי הקמפוס שזעמו על ההסכם המהיר בפקולטה לרפואה וערכו פוגרום בבנין.‏<br />

מששתקו התותחים חזרו החיים למסלולם והפקולטה נערכה להשלים את תוכנית הלימודים החדשה<br />

‏(אז)‏ אשר תוכננה בתקופת פרופ'‏ שפרלינג (1988-1993). במשך 4 השנים שלאחר המהומות יושמה התוכנית<br />

לאורך כל שש שנות הלימוד.‏ משהגיע פרופ'‏ פיינרו לדקאנט (1998-2002) ניתן היה לחדש ולרענן את המחשבות<br />

וכך הגענו בשנות האלפיים לגישה החדשה והמודרנית של הלימודים האינטגרטיביים.‏<br />

דברים יפים התרחשו במתחם הרפואה במשך שנים אלה.‏ זכינו לספריה מפוארת,‏ בית ספר למקצועות<br />

הבריאות זכה למשכן יפה ומודרני ותחת ‏"כיפת סלע"‏ קטנה הוקמו שני אולמות הרצאות ‏(לולה ודולפי)‏<br />

למופת.‏<br />

מעבר לקידומם האקדמי של<br />

עשרות ומאות מאנשי הסגל ובתי<br />

החולים,‏ להפיכת למעלה מרבע<br />

הסנט לרופאים — היה בתקופת חמש<br />

השנים למרות הקיצוצים הנוחתים<br />

חדשים לבקרים,‏ הוא דבר שאותו אני<br />

נושא אישית עד היום והלאה.‏<br />

האינטראקציה האישית והאנושית<br />

עם כל מי שבונה את הפקולטה.‏<br />

האנשים העובדים,‏ אנשי המינהלה,‏<br />

החוקרים,‏ המורים,‏ הרופאים,‏ צוות<br />

מקצועות הבריאות — כולם.‏ מילים<br />

חמות מיוחדות לדוד איתן ש"נטש"‏<br />

את הפקולטה תוך שנה מבואנו ולדיה<br />

זלינגר שנחתה ותפסה את מקומו כאילו נולדה בפקולטה וכמובן למי שניהלה דיקנים רבים וזכתה אף לראות<br />

בהמשכיות הדורות — הלא היא מאירה'לה.‏<br />

הדקאנים שבאו מבתי החולים חייבים את עובדת הישרדם גם בפקולטה וגם בבתי החולים גם לצוות<br />

מחלקת האם שלהם — במקרה שלי לצוות מכון הלב של ‏"שיבא".‏<br />

ולבסוף,‏ אחת החוויות היפות כדקאן הינם טקסי מתן התעודות לבוגרים.‏ מדוע?‏ זו ההזדמנות האחרונה<br />

לומר מספר מילים לפרחי הרפואה כאשר ליבם ונשמתם פתוחים,‏ נלהבים וקשובים.‏ זכיתי לכך 5 פעמים ואף<br />

ניצלתי הזדמנויות כאלה ואחרות כדי ליישם את שיקר ללבי מעבר לפקולטה ולמקצוע:‏ לנגן בפני אנשים<br />

שיקרים לי.‏<br />

‰ËϘى Èapple‡˜„<br />

16

‰ËϘى Èapple‡˜„<br />

Ó<br />

¯appleÈÈÙ ÌÁappleÓ<br />

נתבקשתי לכתוב זיכרונות;‏ אני בטוח שאתם כמוני מרגישים צעירים מלכתוב זיכרונות,‏ אך פטור בלא כלום<br />

לא ניתן,‏ ולכן הרשו לי לסכם את תשע שנות שרותי את הפקולטה.‏ שנים אלה היו מלוות בהרגשת עשייה<br />

והתחדשות.‏ חמש הראשונות (1993-1998) כסגן דקאן וראש ביה"ס ללימודי המשך — שנות התרחבות פעילות<br />

בית הספר ואימוץ שיטות הוראה חדשות ללמידה מרחוק;‏ וארבע האחרונות (1998-2002) כדקאן הפקולטה.‏<br />

כדקאן היתה לי הזכות לעמוד בראש צוות מוכשר וחרוץ שכלל את פרופ'‏ שמעון בר–מאיר,‏ פרופ'‏ דב<br />

ליכטנברג,‏ פרופ'‏ גדי קרן ופרופ'‏ לואיס שנקמן,‏ אשר החל בביצוע רפורמה הנדרשת לחינוך סטודנטים לרפואה<br />

בשנות האלפיים.‏ מיטב האוניברסיטאות בעולם,‏ מהרוורד וסטנפורד דרך מיטב האוניברסיטאות האירופיות,‏<br />

עוברות מהפיכה דומה.‏ הרפורמה מיועדת להכין הבוגר להתמודד עם השינויים אשר התחוללו ברפואה,‏<br />

‏"התפוצצות"‏ בכמות הידע והמידע,‏ בציפיות המטופלים ובאילוצים הכלכליים.‏<br />

הרפורמה כללה אימוץ שיטת הוראה אינטגרטיבית רוחבית של מדעי הבסיס בשילוב עם הרפואה הקלינית,‏<br />

וחשיפה קלינית מוקדמת ‏(החל מן השנה הראשונה),‏ תוך שימת דגש על מדעי ההתנהגות בסיועו של פרופ'‏<br />

מיכאל וינגרטן — וכל זאת כדי לענות על ציפיות המטופל המודרני.‏ בנוסף הוחל ביישום שיטות הוראה חדשות,‏<br />

— למידה בקבוצות קטנות המונחית ע"י מדריך<br />

למידה מבוססת בעיות<br />

,(instructor) להרגיל הסטודנט בפתרון עצמי של בעיות חדשות ולהכינו להתמודדות עם חידושים מדעיים<br />

ורפואיים תכופים תוך שימוש בטכנולוגיות המידע.‏ גם בשנים הקליניות הוחל בשינויים הנדרשים,‏ תוך שימת<br />

דגש על סוגיות אתיות ומוסריות,‏ אחריותיות ,(accountability) ועל רפואת הקהילה במקצועות נוספים מעבר<br />

לרפואת המשפחה.‏<br />

המהפכה בתוכן ובשיטות ההוראה שבה התחלנו מצויה בתחילת הדרך,‏ ועדיין נתקלת לעיתים קרובות<br />

מדי בהתנגדות השמרנים בתוכנו,‏ המאמינים שאין לשנות שיטות הוראה ותיקות אשר יצרו רופאים מעולים.‏<br />

מאידך,‏ הצורך להכין הבוגר להתמודדות עם רפואה המשתנה במהירות וטכנולוגיות חדשות,‏ המצווה להתחשב<br />

בציפיות המטופל המודרני,‏ בסוגיות אתיות מוסריות וחברתיות,‏ וכן גם אילוצים כלכליים,‏ מחייב את ממשיכינו<br />

בפקולטה ובאוניברסיטה להמשיך<br />

באימוץ סילבוס ושיטות הוראה<br />

הרלוונטיות לשנות האלפיים,‏<br />

ובטוחני שיצליחו בכך.‏<br />

לבסוף,‏ הרשו לי לברך אתכם,‏<br />

בוגרות ובוגרים יקרים ליום חגכם,‏<br />

ולאחל לכם חיים ארוכים,‏ בריאות<br />

שלמה,‏ ומילוי יעודכם כמביאי מזור<br />

למטופלים ולחברה.‏<br />

(PBL – Problem Based Learning)<br />

17

„<br />

‚¯·appleËÎÈÏ ·„<br />

ÌÈÈÂÎÈÒ ÌÈappleÂÎÈÒ ¨È¯·˘Ó ·ˆÓ<br />

כ–‏‎10‎ שנים לאחר הקמתה של אוניברסיטת תל–אביב,‏ זכתה האוניברסיטה הצעירה והתוססת להתברך בהקמת<br />

הפקולטה לרפואה על ידי קבוצת רופאים אמביציוזיים ומסורים לרעיון האקדמיזציה של הרפואה בגוש דן.‏<br />

בשנה הבאה תחגוג האוניברסיטה יובל להקמתה בסימן של משבר עמוק בהשכלה הגבוהה בכלל<br />

ובאוניברסיטת תל–אביב בפרט.‏ והפקולטה — החוגגת בגאווה ארבעים שנות פעילות,‏ אינה פתורה ממשבר<br />

זה ומתוצאותיו.‏ יתר על כן,‏ שלא כיחידות אקדמיות באוניברסיטה,‏ הפקולטה לרפואה חווה גם את המצב<br />

הקשה של מערכת הבריאות הציבורית.‏<br />

במצב עניינים עצוב זה מושמעים איומים על ירידה בהיקף הפעילות ‏(על אפשרות סגירתו של בית–הספר<br />

לרפואת שיניים שמעתם?),‏ על ירידה אפשרית ברמת ההוראה כתוצאה מהצורך להגדיל קבוצות לימוד כדי<br />

לקצץ בעלויות,‏ ועל סכנה לפגיעה חמורה ברמת המחקר,‏ כתוצאה מהפחתת התמיכה במחקר רפואי ממקורות<br />

חיצוניים ‏(על הקיצוץ בתקציבי המדען הראשי של משרד הבריאות שמעתם?)‏<br />

בתנאים כאלה קשה להשאר אופטימי.‏ קשה אבל אפשרי ואולי אפילו מוצדק.‏ במצבי משבר יש מידה רבה<br />

של סכנה — סכנה לדעיכה,‏ לניוון ולחדלון.‏ עם זאת,‏ מצבי משבר מאפשרים פעילויות שבזמנים אחרים קשה<br />

לקדמן.‏ ברוח זאת פועל הדקאנט הנוכחי של הפקולטה.‏ אין זה המקום לפרט את כל התוכניות שעל הפרק.‏<br />

אתייחס באופן טלגרפי,‏ רק לעיקריות שבהן.‏<br />

ראשית,‏ לנוכח החלטתה של וועדה לאומית על צורך בהכשרת יותר רופאים כיום,‏ החלטנו על פתיחת מסלול<br />

נוסף ללימודי רפואה — מסלול לימודים ארבע שנתי לבעלי תואר ראשון במדעים.‏ תוכנית זו,‏ שהוגשה לאישור<br />

המועצה להשכלה גבוהה,‏ אמורה להתקיים במקביל לתוכנית השש–שנתית המקובלת כיום ולתוכנית<br />

האמריקאית שלנו,‏ שבשנה הבאה תעניק תארי MD לתלמידי המחזור ה–‏‎25‎ שלה,‏ שאף הם,‏ כ–‏‎1,153‎ הבוגרים<br />

שלפניהם יעשו מן הסתם חיל בכל רחבי ארה"ב.‏ בעיקרה דומה התוכנית החדשה לתוכנית האמריקאית<br />

והוטמעו בה לקחינו הן מהתוכנית האמריקאית והן מהתוכנית הרגילה שלנו ‏(הישראלית).‏<br />

עלות התוכנית החדשה,‏ לאחר אישורה הצפוי,‏ תוטל על התלמידים או על הות"ת,‏ על פי החלטת המועצה<br />

להשכלה גבוהה.‏ בכל מקרה — התוכנית תגדיל את הפעילות ‏(וההכנסה)‏ של הפקולטה ותסייע לנו להמנע<br />

מקיצוצים כואבים.‏<br />

אם יתאפשר לנו,‏ נגדיל בעתיד הקרוב גם את מספר הסטודנטים הכללי לתואר הראשון במדעי הרפואה<br />

(B.Med.Sc) מתוך מגמה לקבל את הטובים ביניהם ללימודי רפואה (MD) בתוכנית החדשה ו/או ללימודי<br />

רפואת שיניים בתוכנית מקבילה או חלופית לתוכנית שמתקיימת כיום להכשרת רופאים שיניים ‏(לתואר<br />

.(DMD לצעדים אלה יש פוטנציאל להיות קטליזטור להכשרה טובה יותר ורחבה יותר של רופאים בעתיד.‏<br />

בשנים האחרונות חלו שינויים ניכרים בכל תוכניות הלימודים שמקיימים כל בתי–הספר של הפקולטה,‏<br />

מיעוטם שינויים שנבעו מהצורך לקצץ בתקציבים ורובם שינויים שיזמנו לצורך שיפור איכות ההוראה.‏ בבית–‏<br />

הספר לרפואה בראשותו של סגן הדקאן,‏ פרופ'‏ רן טור–כספא,‏ הושלמה הרפורמה בהוראה הקדם–קלינית<br />

שהתרחשה בתקופת כהונתו של קודמי בתפקיד,‏ פרופ'‏ מנחם פינרו,‏ והוכנסו בה תיקונים,‏ שבעיקרם נועדו<br />

להשלים ב–‏‎3‎ השנים הראשונות אל כל ההוראה הקדם–קלינית ‏(מבואות למדעי היסוד+מערכות הגוף בראיה<br />

רב תחומית)‏ ולהקדיש את הסמסטר הראשון של שנה ד'‏ להוראה אינטגרטיבית של היסודות הקליניים<br />

הראשוניים ‏(יק"ר).‏<br />

במקביל לשינויים אלה,‏ הוכנסו שינויים מהותיים בהוראה הקלינית ‏(הגדרת תוכניות המחייבות את כל<br />

המחלקות בקלרקשיפים הגדולים ומיסוד קלרקשיפים נוספים בקרדיולוגיה ובאונקולוגיה).‏<br />

חשיבות מיוחדת מייחסת הפקולטה להקנייה של ערכים הומניסטיים וידע בסיסי בתחומים של מדעי<br />

ההתנהגות,‏ תקשורת בין–אישית,‏ כלכלה,‏ משפט ואתיקה.‏ בכל הנושאים הללו עוסק החוג למדעי ההתנהגות,‏<br />

בסיוע חברי סגל שנושא החינוך הרפואי קרוב לליבם.‏<br />

החשיבות שאנו מייחסים להתנהגות רופאי העתיד הניעה אותנו גם להתחשב בתכונות אישיות בתהליך<br />

המיון של מועמדים ללימודי רפואה.‏ וועדה בראשותו של פרופ'‏ יוסף מקורי בחנה אפשרויות שונות להערכת<br />

מועמדים והמליצה על הקמת מרכז הערכה המבוסס על הערכה של תכונות מוגדרות ‏(ע"י מספר רב של<br />

‰ËϘى Èapple‡˜„<br />

18

‰ËϘى Èapple‡˜„<br />

מעריכים).‏ וועדת הקבלה בראשות פרופ'‏ משה מיטלמן ובסיוע המרכז הארצי לבחינות ולהערכה ‏(האחראי<br />

לבחינה הפסיכומטרית)‏ והמרכז לסימולציות רפואיות במרכז רפואי שיבא,‏ הפעילה השנה לראשונה את<br />

מרכז ההערכה הפקולטטי.‏ את תוצאות השינוי נעריך במהלך שנים.‏ התוצאות הראשוניות מעודדות מאוד.‏<br />

בין המועמדים,‏ שכולם מצויינים מבחינת הישגיהם בלימודים,‏ נבחרו אילו שנמצאו המתאימים ביותר מבחינה<br />

התנהגותית.‏ אפילו אם כל מה שיש בתהליך זה אינו אלא המסר על החשיבות שאנו מייחסים למימד האישיות,‏<br />

גם אז<br />

גם בבתי הספר האחרים של<br />

הפקולטה ניתן להצביע על יוזמות<br />

חדשות שעשויות לקדמם,‏ למרות<br />

הזמנים הקשים.‏ מורי בית–הספר<br />

לרפואת שיניים יתרמו לאיזון<br />

תקציבו על ידי הפעלת מרפאת<br />

מומחים,‏ כל חוגי בית–הספר<br />

למקצועות בריאות גדלו מבחינת<br />

מספר תלמידיהם ולמרות<br />

הקיצוצים בתקציב הצליחו לשמר<br />

ואף לקדם את רוב תוכניותיהם,‏<br />

תוכנית ניו–יורק/אמריקה הצליחה<br />

לשמר את עצמה למרות הירידה<br />

במספר התלמידים בשנתיים<br />

הראשונות של האינתיפאדה המתמשכת,‏ בית–הספר ללימודי המשך ברפואה מתפתח,‏ בעיקר אבל לא רק<br />

בכיוון של למידה מרחוק ובמדרשה לתלמידים מתקדמים הוכפל מספר הלומדים לתואר שני ושלישי במדעי<br />

הרפואה ב–‏‎5‎ השנים האחרונות.‏ מזה מספר שנים,‏ מספר הדוקטורים החדשים ‏(בתואר (PhD בוגרי הפקולטה<br />

לרפואה עולה על מספר הבוגרים לתואר זה בכל פקולטה אחרת.‏<br />

את כל ההתפתחויות חייבים אנו לצוות מעולה של הדקאנט כאשר כל אחד מקדם באופן נמרץ את<br />

התחום שעליו הוא מופקד:‏ פרופ'‏ יצחק אופק — סגן דקאן לעניינים קדם–קליניים,‏ פרופ'‏ שלמה וינטראוב<br />

סגן דקאן לקידום אקדמי,‏ פרופ'‏ רן טור–כספא — סגן דקאן וראש בית–הספר לרפואה,‏ פרופ'‏ יוסף מקורי — סגן<br />

דקאן לתכנון,‏ מחקר ופיתוח,‏ ופרופ'‏ אברהם קרסיק — סגן דקאן לעניינים קליניים.‏<br />

וכדי להשלים את התמונה של ‏"פקולטה בתנופה"‏ — אנו פועלים בימים אלה להקמת בית–ספר חדש<br />

בפקולטה,‏ בית–הספר לבריאות הציבור.‏ על שולחן המל"ג מונחות בקשותינו לקיים תוכנית לימודים למוסמכים<br />

בבריאות הציבור (MPH) ולאישור הקמתו של בית–ספר שתוכנית הלימודים העיקרית שלו תהיה תוכנית ה–‏<br />

.MPH זאת בנוסף לתוכניות לימוד אחרות שיקיימו חוגי בית–הספר באופן עצמאי ‏(אפידמיולוגיה ובריאות<br />

בתעסוקה)‏ או בשיתוף עם גורמים נוספים ‏(ביוסטטיסטיקה ומנהל מערכות בריאות).‏ ראש בית–הספר הראשון,‏<br />

פרופ'‏ מרדכי שני,‏ כבר גיבש את נוהלי בית–הספר וגייס משאבים להקמתו.‏ אין לי ספק שזה יהיה בית–הספר<br />

הטוב בארץ לבריאות הציבור.‏<br />

בימים אלה,‏ ימי קיצוץ מתסכל,‏ הן באוניברסיטה והן בבתי–החולים הקשורים עם הפקולטה,‏ אנו שואפים<br />

לשיתוף פעולה מירבי בין האוניברסיטה לבין בתי–החולים,‏ תוך חיפוש אחרי מצבי .win-win אני מאמין<br />

שמצבים כאלה אפשריים ומקווה שתוך זמן קצר נגיע להסכמי סינוף של בתי–החולים שיהיו טובים לכולנו.‏<br />

ולכל התוהה למקרא דברי האופטימיים על מצב הפקולטה,‏ אומר רק זאת:‏ אם נפעל בנחישות למימוש<br />

תוכניותינו,‏ אין זו אגדה:‏ הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר תמשיך להתפתח,‏ תשתיותיה המחקריות תורחבנה,‏<br />

הישגיה המדעיים יגדלו ואת יובל הפקולטה נחגוג בגאווה רבה.‏<br />

—<br />

— דיינו.‏<br />

19

‰<br />

‰È˙ÈÓÚ ˙‡ ˙„·ÎÓ ‰ËϘى<br />

Ô¯„ ÌÈÈÁ ßÙ¯Ù<br />

לאות הוקרה<br />

על פעילותו הענפה בארגון ובפיתוח<br />

שירותי הרפואה בישראל,‏ על תרומתו להקמת<br />

בית הספר לרפואת שיניים באוניברסיטת תל–אביב,‏<br />

ועל הנחת היסודות והפיתוח של בית הספר למקצועות<br />

הבריאות באוניברסיטת תל–אביב.‏<br />

ÔÁ ˜ÁˆÈ ¯¢„<br />

לאות הוקרה<br />

על פעילותו הענפה לקידום מעמד רופאי השיניים בישראל<br />

ועל תמיכתו המתמשכת למען פיתוחו וקידומו של בית הספר<br />

לרפואת שיניים באוניברסיטת תל–אביב.‏<br />

¯apple¯Â ‰˘¯Ó ß·‚<br />

לאות הוקרה<br />

על מאמציה הבלתי נלאים שאפשרו<br />

לסטודנטים רבים מספור להגשים את שאיפתם לעסוק<br />

במקצוע הרפואה,‏ ועל פעילותה המתמשכת למען בית הספר<br />

לרפואה ע"ש סאקלר בקרב הקהיליה הרפואית<br />

בארצות הברית.‏<br />

‚¢Ò˘˙ ˙apple˘Ï „·ΠÈ˙ÈÓÚ<br />

20

„¢Ò˘˙ ˙apple˘Ï „·ΠÈ˙ÈÓÚ<br />

¯ËÈ‚ ÔÂÚÓ˘ ßÙ¯Ù<br />

לאות הוקרה<br />

על פעילותו החלוצית בהקמת<br />

הפקולטה לרפואה,‏ בתכנונה ובעיצוב פניה,‏ על ייסוד החוג<br />

לפיזיולוגיה ולפרמקולוגיה,‏ על תנופת הפיתוח שאיפיינה<br />

את כהונתו כדקאן הפקולטה ועל תרומותיו הייחודיות<br />

לאוניברסיטת תל–אביב ולבריאות הציבור בישראל.‏<br />

ÔÓÏ ‰˘Ó ßÙ¯Ù<br />

לאות הוקרה<br />

על תרומתו הייחודית למדע הפתולוגיה,‏<br />

על פעילותו החלוצית רבת השנים לקידום המחקר<br />

ההיסטולוגי והפתולוגי בישראל,‏ על ייסוד החוג להיסטולוגיה<br />

ופתולוגיה בפקולטה לרפואה ועל הכשרת דורות של<br />

רופאים ומדענים.‏<br />

˙ÂÓ¯ ‰Î¯· ßÙ¯Ù<br />

לאות הוקרה<br />

על פעילותה לפיתוח תחומי ההמטולוגיה<br />

והאונקולוגיה במדינת ישראל,‏ על הישגיה המדעיים בתחומים<br />

אלה,‏ על תרומתה בהקמת הפקולטה לרפואה ובעיצוב דמותה<br />

ועל הכשרת דורות של רופאים וחוקרים.‏<br />

21

·<br />

‰‡ÂÙ¯Ï ¯ÙÒ‰ ˙È·<br />

מטרת בית–הספר לרפואה הייתה מאז ומתמיד להכשיר רופאים בעלי רמה מקצועית–‏<br />

רפואית גבוהה היודעים למזג יחס חם ואנושי עם הבנה במחקר הביו-רפואי.‏ לאור<br />

זאת,‏ תכנית הלימודים בבית–הספר לרפואה כפי שהתפתחה בשנים האחרונות מדגישה<br />

את פתוח יכולת האינטגרציה של הידע הבסיסי והקליני תוך הבנה ושמירה על יחס<br />

הומני לחולה ומצוקותיו.‏<br />

ההכשרה הייחודית של הסטודנט מתחילה בלימודי המבואות לתחומים השונים<br />

של מדעי הרפואה,‏ כהכנה לשנת הלימודים השלישית המוקדשת ללימוד מערכות הגוף<br />

השונות בגישה מולטידיסיפלינרית.‏ לפני כניסתם של הסטודנטים לקליניקה נלמדים<br />

היסודות הקליניים הראשונים בגישה רב–מערכתית ורב–תחומית תוך מחויבות לחינוך<br />

לרפואה הנסמכת על הוכחות MEDICINE) .(EVIDENCE BASED<br />

כיום אנו חושפים את הסטודנטים לבעיות קליניות כבר משנת לימודיהם הראשונה<br />

ולאורך כל השנים שזורות בלימודי הבסיס ובקליניקה סדנאות לחינוך רפואי ותקשורת.‏<br />

אני מאחל לכולנו עוד שנים רבות של עשייה רפואית–חינוכית–אקדמית,‏ כאשר<br />

בית–הספר לרפואה ע"ש סאקלר יוביל בשאיפה למצויינות מקצועית ואנושית של<br />

בוגרינו.‏<br />

פרופ'‏ רן טור–כספא<br />

סגן דקאן וראש בית–הספר לרפואה<br />

¯Ï˜‡Ò ˘¢Ú ‰‡ÂÙ¯Ï ‰ËϘى<br />

22

‰˜È¯Ó‡Ø˜¯ÂÈ– ˙ÂÈapple ˙ÈappleÎ˙<br />

תכנית ניו–יורק אמריקה הינה תכנית לימודים ארבע שנתית לקראת התואר ‏"דוקטור ברפואה"‏ לתלמידים<br />

בעלי אזרחות אמריקאית וקנדית.‏ תלמידי המחזור הראשון של התכנית סיימו את לימודיהם בשנת 1981<br />

ומאז העמידה התכנית 1153 בוגרים בעשרים וארבעה מחזורים שרובם המכריע עוסקים ברפואה ברחבי<br />

ארצות הברית,‏ חלקם בתפקידים בכירים ברפואה האמריקאית.‏<br />

בשנת הבאה נציין בשמחה את סיום המחזור ה–‏‎25‎ של התכנית.‏<br />

שתי שנות ההוראה הראשונות מוקדשות ללימודי מדעי היסוד ברפואה בקמפוס האוניברסיטה ברמת–‏<br />

אביב.‏ במסגרת שנות הלימודים הקליניים לומדים התלמידים את חמש הרוטציות המרכזיות בבתי החולים<br />

המסונפים לאוניברסיטה שלנו,‏ ולאחר מכן,‏ בשנה הרביעית,‏ הם נוסעים לתקופה של ששה עשר שבועות<br />

ללימודי אלקטיב בארצות הברית.‏<br />

¯Ï˜‡Ò ˘¢Ú ‰‡ÂÙ¯Ï ‰ËϘى<br />

שגריר ארה"ב בישראל,‏ דן קרצר,‏ מברך את בוגרי התכנית בטקס הענקת תארים מאי 2004.<br />

בנוסף ללימודי הרפואה במסגרת הפקולטה,‏ מסייעת התכנית ומכוונת את התלמידים לקראת בחינות<br />

הרישוי האמריקאיות שהן תנאי,‏ בנוסף לתואר ‏"דוקטור לרפואה",‏ להיתר לעסוק ברפואה בארצות הברית.‏<br />

הישגיהם הגבוהים של תלמידי התכנית באים לידי ביטוי הן באחוזים הגבוהים של תלמידים המצליחים<br />

להתקבל להתמחויות בתחומים תחרותיים בהם מספר המקומות מוגבל,‏ והן לאחוז הגבוה המתקבל להתמחות<br />

במקומות יוקרתיים.‏<br />

בזכות כל אלה זכתה התכנית למעמד איתן ברפואה האמריקאית ונרשמים רבים השואפים ללמוד במסגרת<br />

התכנית,‏ וזאת למרות התקופה הבטחונית הקשה.‏<br />

אנו גאים בהצלחת התכנית ומתברכים בהישגיה ובהצלחת בוגריה.‏<br />

פרופ'‏ לואיס שנקמן<br />

סגן דקאן וראש התכנית<br />

23

·<br />

¯‚Ï˘„Ï‚ ˘¢Ú ÌÈÈappleÈ˘ ˙‡ÂÙ¯Ï ¯ÙÒ‰ ˙È·<br />

היסודות להקמת ביה"ס לרפואת שיניים הונחו עוד ב–‏‎1964‎ כאשר הוקם המדור ללימודי המשך ברפואת<br />

שיניים במסגרת לימודי המשך ברפואה.‏<br />

הלימודים העיוניים והמעשיים התקיימו במספר חדרים בהסתדרות לרפואת שיניים בתל–אביב ובמתקנים<br />

צהליים בתל השומר.‏ התחלה צנועה זו קיבלה תנופה עם העלייה המסיבית והמבורכת של שנות ה–‏‎70‎ מברית<br />

המועצות של מרפאי שיניים ורופאי שיניים אשר היו זקוקים להכשרה מחדש על מנת להגיע לסטנדרטים<br />

המקובלים במדינת ישראל באותה התקופה.‏<br />

ב–‏‎1972‎ שוכן המדור ללימודי המשך במבנה צנוע בקמפוס של אוניברסיטת תל–אביב ובנוסף להכשרת<br />

עולים נפתחה גם תוכנית התמחות באורתודונטיה.‏<br />

באותה העת סבלה מדינת ישראל ממצוקה בנושא כוח אדם ברפואת שיניים ומשרד החינוך הכיר בצורך<br />

לפתוח בית ספר שני לרפואת שיניים,‏ באוניברסיטת תל–אביב.‏<br />

ב–‏‎1970‎ הוקם ביה"ס לרפואת שיניים וכראש ביה"ס מונה פרופ’‏ מקס וינרב.‏ ראשי בית הספר לרפואת<br />

שיניים מאז הקמתו היו:‏ פרופ’‏ מקס וינרב,‏ פרופ’‏ יוחנן רמון,‏ פרופ’‏ עמוס בוכנר,‏ פרופ’‏ צבי מצגר,‏ פרופ’‏ חיים<br />

טל,‏ פרופ‘‏ הרברט יודס ופרופ’‏ ישראל קפה המכהן כיום כראש בית–הספר.‏<br />

בשנת 1976 הצטרפה קופ"ח כללית כשותף מלא לבית הספר לרפואת שיניים במגמה לבנות תוכנית<br />

ייחודית לפיה רופאי שיניים שיוכשרו בבית הספר לרפואת שיניים של אוניברסיטת תל–אביב יעבדו במסגרת<br />

קופת חולים כללית בכ–‏‎30‎ נקודות יישוב מרוחקות בישראל,‏ על מנת להיענות לצורכי האוכלוסייה בישובים<br />

בהם לא היה כוח אדם מקצועי ברפואת שיניים.‏<br />

בתחילה קיים ביה"ס לימודים קליניים בלבד,‏ ויכלו להתקבל אליו תלמידים שסיימו שלוש שנים פרה<br />

קליניות באוניברסיטאות אחרות בארץ ובחו"ל.‏ אולם תרומתם הנדיבה של מוריס וגבריאלה גולדשלגר,‏<br />

אחוות אלפה אומגה ) ארגון רופאי שיניים יהודיים מרחבי העולם),‏ ותמיכת קופת חולים כללית , אפשרו<br />

הקמת בנין חדש ע"ש גולדשלגר אשר נחנך ב–‏‎1987‎‏.‏<br />

ברבות השנים הפך בית הספר לרפואת שיניים באוניברסיטת תל–אביב למרכז מצוינות של הוראה,‏ מחקר<br />

ושרות לציבור.‏<br />

ב–‏‎1992‎ חל מהפך גדול במבנה ביה"ס.‏ קופת חולים נאלצה לסיים את התמיכה בבית הספר ויצאה<br />

מהשותפות.‏ במקביל,‏ הוועדה לתאום ותקצוב אישרה את הרחבת הלימודים בבית הספר ל–‏‎6‎ שנים א-ו’.‏<br />

¯Ï˜‡Ò ˘¢Ú ‰‡ÂÙ¯Ï ‰ËϘى<br />

24

¯Ï˜‡Ò ˘¢Ú ‰‡ÂÙ¯Ï ‰ËϘى<br />

במשך השנים הרחיב ביה"ס את מגוון<br />

הפעילויות שלו והיום,‏ בנוסף ללימודי רפואת<br />

שיניים קיימים 7 מסלולי התמחות:‏ רפואת הפה,‏<br />

פתולוגיה אורלית,‏ פריודונטיה,‏ רפואת שיניים<br />

לילדים,‏ שיקום הפה,‏ אורתודונטיה,‏ אנדודונטיה.‏<br />

כמו כן,‏ מקיים ביה"ס קורס שינניות,‏ קורס הכנה<br />

לבחינות רישוי לרופאי שיניים שסיימו הכשרתם<br />

בחו"ל,‏ הכשרה לתואר שני ושלישי PhD ו–‏MA<br />

וקשת רחבה של השתלמויות עיוניות ומעשיות<br />

לציבור רופאי השיניים בישראל.‏<br />

∫¯ÙÒ‰ ˙È· ˙¯ËÓ<br />

-<br />

-<br />

-<br />

-<br />

-<br />

-<br />

-<br />

-<br />

-<br />

-<br />

הכשרת רופאי שיניים בישראל<br />

הכשרת שינניות<br />

הקניית ידע וגישה למחקר<br />

מתן מסגרת ללימודי המשך לרופאים מומחים במקצועות הקליניים ולרופאי שיניים כלליים.‏<br />

מתן מסגרת להתמחות במסלולי התמחות שונים הקיימים ברפואת שיניים.‏<br />

הקניית ידע ועדכון של הצוותים הפרה רפואיים.‏<br />

ביה"ס זוכה לשיתוף פעולה מלא עם כל המוסדות המדעיים בישראל ובחו"ל ומהווה מרכז חשוב למצוינות<br />

מקצועית ואקדמית.‏ בסגל ביה"ס שורה ארוכה של חוקרים בכירים ידועי שם ובעלי מוניטין המפרסמים את<br />

עבודות המחקר שלהם בעיתונות הרלוונטית החשובה ביותר בתחום,‏ ורשימת הפרסומים ארוכה ומגוונת<br />

מאד.‏<br />

פעילות ביה"ס מתבצעת באמצעות הנהלה שבראשה עומד ראש ביה"ס ו–‏‎4‎ ועדות מרכזיות:‏<br />

ועדת הוראה — מורכבת מהסגל הבכיר של ביה"ס בתחומים השונים ומקפידה על רמה אקדמית ורמה<br />

מקצועית גבוהה.‏<br />

ועדת מחקר-‏ מופקדת על פיתוח המחקר.‏<br />

ועדת הוראה ללימודי התמחויות-‏ מלווה,‏ מפקחת ומייעצת למסלולי ההתמחות השונים בביה"ס.‏<br />

ועדה לעבודות גמר - מסייעת ביצוע עבודות המחקר של הבוגרים.‏<br />

חשיבותו של ביה"ס היא מהותית לשיפור האיכות המקצועית בתחום רופאת שיניים ומסייעת בהכשרת דור<br />

העתיד של רופאי השיניים,‏ הכשרת מומחים בתחומי רפואת השיניים השונים,‏ הכשרת רופאי שיניים שסיימו<br />

לימודיהם בחו"ל לרמה קלינית מקצועית הנדרשת בארץ,‏ ומהווה מוקד אקדמי קליני להקניית ידע , שיטות<br />

חדישות,‏ טכנולוגיות חדישות ופיתוחים חדשים ברפואת שיניים לטובת הציבור במדינת ישראל.‏<br />

במסגרות אלה הוכשרו עד עתה אלפי רופאי שיניים בישראל וביניהם בוגרים שסיימו את חוק הלימודים<br />

בבית ספרנו.‏<br />

פרופ’‏ מרק ליטנר<br />

מ"מ ראש בית–הספר לרפואת שיניים<br />

25

·<br />

¯ÈÈˢ ˘¢Ú ˙‡ȯ·‰ ˙ÂÚˆ˜ÓÏ ¯ÙÒ‰ ˙È·<br />

שלוש שנים לאחר הקמת בית הספר לרפואה,‏ מימש פרופ'‏ משה רובינשטיין ז"ל חלום.‏ בסיוע מספר רופאי<br />

אף–אוזן–גרון הקים את בית הספר להפרעות בתיקשורת להנחלת המקצוע של קלינאות תקשורת.‏<br />

שנה מאוחר יותר,‏ ב–‏‎1968‎ זכו גם האחיות לאקדמיזציה:‏ הוקם בית הספר האקדמי לסיעוד,‏ שקיבל הרשאה<br />

להעניק לבוגריו את התואר ‏"בוגר".‏ חלפו עוד ארבע שנים עד אשר על בסיס בתי הספר לפיזיותרפיה בתל–‏<br />

השומר,‏ באסף הרופא ובמכון וינגייט הוקם החוג לפיזיותרפיה.‏<br />

פרופ'‏ רפי רוזין ז"ל,‏ מנהל מרכז השיקום בתל השומר,‏ פעל מול המל"ג לאקדמיזציה של מקצועות הריפוי<br />

בעיסוק והפיזיותרפיה ופעל ללא לאות להקמת חוגים אלו.‏ את הקווים להקמת בית הספר למקצועות הבריאות<br />

טוו הוא ופרופ'‏ רובינשטיין.‏<br />

באותן השנים (1975-1984) התקיימו לימודי הסבה לריפוי בעיסוק לבעלי תואר ראשון,‏ שמסגרתם היוותה<br />

את הגרעין לחוג לריפוי בעיסוק.‏<br />

בשנת 1989 קיבל על עצמו פרופ'‏ חיים דורון,‏ מנכ"ל קופת חולים דאז,‏ לאחד את ארבעת החוגים האלה<br />

למסגרת בית ספר אחד.‏ בזכות פעילותו הנמרצת של פרופ'‏ דורון זכה בית הספר בשנת 2000 לעבור למשכנו<br />

החדש — בניין בית הספר למקצועות הבריאות ע"ש ריימונד.‏<br />

בשנת 2003 זכה בית הספר לתרומה נאה של יורשיו של סטנלי שטייר ז"ל,‏ ומאז נושא בית הספר את שמו.‏<br />

בשנת הלימודים תשס"ד היה מספר התלמידים מן המניין בבית הספר — 2246. במסגרת לימודי תעודה<br />

למדו 27 תלמידים ובלימודי ההמשך למדו 112 תלמידים.‏<br />

חוגי בית הספר מקיימים לימודים לתואר בוגר,‏ מוסמך ודוקטורט — במסגרת המדרשה לתארים מתקדמים<br />

של הפקולטה.‏<br />

ההתפתחות המדעית והטכנולוגית של מדעי הרפואה והבריאות מצד אחד,‏ ושינוי במאפייני הצרכנים<br />

מאידך,‏ מעמידה בפני אנשי המקצועות הבריאות אתגרים בתחומי למידה,‏ מחקר,‏ התמחות מקצועית,‏ ניהול<br />

והשפעה על מדיניות בריאות.‏<br />

תכניות הלימודים בבית הספר מכינות בוגרים לתפקוד בשירותי בריאות מגוונים ובהתאמה לדרישות<br />

המשתנות של מערכת הבריאות בישראל.‏<br />

אין ספר שבזכות פעילותם הברוכה של חברי סגל בית הספר מתממשות מרבית מטרות היסוד שלו,‏ כפי<br />

שהוגדרו על ידי פרופ'‏ דורון במלאת עשרים וחמש שנה<br />

לפקולטה:‏<br />

‏”ריכוז העמקה לקידום ההוראה,‏ המחקר וההנחייה<br />

הקלינית,‏ במטרה להכשיר אנשי מקצוע מעולים ברמה<br />

אקדמית לתפקוד עצמאי.‏ להוות מסגרת בין–מקצועית<br />

שתקדם את ההבנה וההפרייה ההדדית,‏ כבסיס<br />

להוראה משותפת ולמחקר משותף בעתיד.‏ לרכז<br />

תפקידים מינהליים משותפים במגמת ייעול.‏ להקים<br />

יחידות משותפות כדוגמת:‏ יחידת מחקר,‏ יחידת<br />

הוראה,‏ במגמה לספק שירותים לסגל ההוראה<br />

והתלמידים בחוגים השונים.‏ להוות מסגרת לתיאום<br />

והדברות עם מסגרות אחרות בפקולטה לרפואה<br />

ובפקולטות אחרות.‏ לפתח לימודי המשך בקרב בוגרי<br />

מקצועות הבריאות ובשטחי הוראה ומחקר נוספים."‏<br />

רבות ניתן עדיין לעשות להגשמת מטרות אלה,‏<br />

ועל כך עוד נתבשר ביובל הפקולטה.‏<br />

פרופ'‏ תמר קרוליק<br />

ראש בית הספר למקצועות הבריאות<br />

¯Ï˜‡Ò ˘¢Ú ‰‡ÂÙ¯Ï ‰ËϘى<br />

26

¯Ï˜‡Ò ˘¢Ú ‰‡ÂÙ¯Ï ‰ËϘى<br />

·<br />

‰‡ÂÙ¯· ͢Ӊ È„ÂÓÈÏÏ ¯ÙÒ‰ ˙È·<br />

בשנת 1962 הוקם בפקולטה בית הספר ללימודי המשך ברפואה,‏ מטרת מקימיו ובראשם פרופ'‏ פריץ דרייפוס<br />

ז"ל וממשיכיו הפרופסורים שור,‏ ויז'ניצר,‏ בויקיס,‏ זליגסון,‏ פיינרו ופיליפ הייתה ועודנה לקדם את הידע<br />

והכישורים הקליניים של הרופאים ולפתח מיומנויותיהם.‏ כבר עם הקמתו הצהירו מייסדיו על כוונתם ‏"להכין<br />

תשתית לפתיחת בית–ספר לרפואה."‏<br />

עם פתיחת ביה"ס לרפואה בשנת 1964, פעלו במקביל:‏ בית הספר לרפואה והפקולטה ללימודי המשך.‏<br />

ב–‏‎1972‎ הן אוחדו למסגרת אחת כאשר בית הספר ללימודי המשך ברפואה פועל בכתליה של הפקולטה<br />

לרפואה.‏<br />

ראשי בית הספר ללימודי המשך מאז הקמתו:‏ פרופ'‏ פ.‏ דרייפוס ז"ל,‏ פרופ'‏ ה.‏ שור,‏ פרופ'‏ ת.‏ ויז'ניצר ז"ל,‏<br />

פרופ'‏ ח.‏ בויקס ז"ל,‏ פרופ'‏ א.‏ זליגסון,‏ פרופ'‏ מ.‏ פיינרו,‏ פרופ'‏ א.‏ ויסנביק ז"ל.‏<br />

ברבות השנים חל גיוון גדל והולך בתחומי ההוראה בבית הספר.‏ כיום מתקיימת הוראה ב–‏‎70‎ קורסים<br />

קליניים שונים והתרחב גם תחום ההוראה במקצועות בין תחומיים ובמקצועות המעבדה הרפואית.‏<br />

בבית הספר מתקיים מזה ארבע שנים פרויקט למידה מרחוק לרופאים בבתי החולים ולרופאי הקהילה.‏<br />

ההוראה מתקיימת בתחומים הבאים:‏ רפואת ילדים,‏ רפואה פנימית,‏ רפואת משפחה ורפואת ילדים לרופאי<br />

קופ"ח לאומית.‏ אשתקד הועברו שידורים בדרמטולוגיה לרופאי ‏"מכבי — שירותי בריאות"‏ ובשנה הקרובה<br />

יינתנו מספר שידורים בקרדיולוגיה לרופאי קופה זו.‏<br />

בבית הספר מתקיימת גם תכנית לימודים בפסיכותרפיה במסגרות הבאות:‏ תכנית הכשרה יסודית<br />

בפסיכותרפיה פסיכואנליטית,‏ לימודים מתקדמים המיועדים לבוגרי התכנית היסודית,‏ לסגל ולאנשי מקצוע<br />

בכירים,‏ לימודי תעודה בתחומים ספציפיים ומסגרת הכנה לבחינות התמחות.‏<br />

התכנית להשתלמות רופאים ממדינות מתפתחות פועלת במסגרת בית הספר ללימודי המשך ברפואה<br />

ומקיימת שלושה מחזורים בשנה של השתלמות לרופאים,‏ 20—22 רופאים בכל מחזור.‏<br />

¯ÙÒ‰ ˙È· ˙¯ËÓ<br />

B<br />

B<br />

B<br />

B<br />

מתן מסגרת ללימודים מתקדמים לרופאים מתמחים במקצועם הקליני ובמדעים בסיסיים לקראת קבלת<br />

דיפלומה בתחום הקליני.‏<br />

הקניית ידע וגישה למחקר,‏ תוך ביקורת ומחשבה עצמית,‏ לחברי סגל צעירים לקראת קבלת ‏"מוסמך<br />

במקצוע קליני"‏ בתחום הקליני בו התמחו.‏ בוגרים אלה יהוו את עמוד השדרה האקדמי של הפקולטה.‏<br />

מתן מסגרת ללימודים מתקדמים וללימודי המשך—‏ Education-C.M.E.) (Continuing Medical לרופאים<br />

מומחים במקצועם הקליני,‏ במדעים הבסיסיים ובנושאים מיוחדים.‏ לימודים אלה חיוניים לשמירת הרעננות<br />

המקצועית ורמת עדכון התואמת את ההתקדמות העצומה בכל שטחי הרפואה.‏<br />

הקניית ידע ועדכון לצוותות פרא–רפואיים ‏(כגון:‏ עובדי מעבדה,‏ פסיכולוגים קליניים,‏ עובדים סוציאליים<br />

וכד')‏ בתחומי התמחות קליניים ובנושאים משיקים.‏<br />

בית הספר זוכה לשיתוף פעולה מלא מראשי החוגים הקליניים האחראיים לתכנים המקצועיים,‏ כל אחד<br />

בתחומו,‏ וממיטב אנשי המקצוע,‏ הן במקצועות הקליניים והן במדעי היסוד של הרפואה.‏<br />

את פעילות בית הספר מלוות שתי וועדות מרכזיות:‏ ועדת ההוראה,‏ המורכבת מחברי הפקולטה מהמגזרים<br />

השונים,‏ המקפידה על רמה מקצועית גבוהה;‏ הועדה לאישור עבודת ‏"מוסמך במקצוע קליני",‏ בראשותו של<br />

פרופ'‏ מ.‏ גרין,‏ המסייעת בהכשרת דור ההמשך של רופאים חוקרים בפקולטה.‏<br />

חשיבות הלמידה לרופאים הינה מהותית לשיפור איכות ההתמחות במקצועות הקליניים ומסייעת בהכשרת<br />

דור העתיד ברפואה הקלינית והאקדמית בארץ ובשמירת הרמה הרפואית בקרב הרופאים המומחים.‏ בבית<br />

הספר לומדים כ–‏‎2,000‎ רופאים בתחומים הקליניים השונים וכ–‏‎300‎ לומדים ממקצועות הבריאות,‏ מקצועות<br />

המעבדה,‏ משפטנים,‏ רוקחים ועוד.‏<br />

27

‰‡ÂÙ¯· ͢Ӊ È„ÂÓÈÏÏ ¯ÙÒ‰ ˙È· ˙¯‚ÒÓ· ˜ÂÁ¯Ó ‰„ÈÓÏ Ë˜ÈȯÙ<br />

בשנים האחרונות אנו עדים לפיתוח מואץ ולהתקדמות מהירה בכל ענפי הרפואה המודרנית.‏<br />

כמות המידע החדש שעל הרופא בתחומי הרפואה השונים,‏ להכיר,‏ להבין ולהפנים,‏ על מנת לשמור על<br />

כישוריו,‏ עולה משנה לשנה.‏<br />

התקדמות הטכנולוגיה מחד<br />

והקושי להגיע ממרחק למקום<br />

הלמידה מאידך,‏ העלו את הצורך<br />

להביא את הלימוד העדכני לרופא,‏<br />

אל מקום עבודתו.‏<br />

בית הספר ללימודי המשך<br />

ברפואה,‏ בפקולטה לרפואה ע"ש<br />

סאקלר באוניברסיטת תל–אביב,‏<br />

בראשותו של פרופ'‏ משה פיליפ,‏<br />

השיק לפני ארבע שנים פרוייקט<br />

למידה אינטראקטיבית מרחוק,‏<br />

בשידור חי מאולפן שהוקם למטרה<br />

זו בפקולטה.‏ הפרוייקט מהווה<br />

פריצת דרך בכל נושא ההכשרה<br />

והלווי המקצועי של לימודי המשך לרופאים ולמקצועות פארה–רפואיים.‏<br />

הצלחתה של התכנית תאפשר לקהילה הרפואית להמשיך ולהרחיב את השכלתה ולקיים חילופי ידע ללא<br />

האילוץ לעזוב את מקום העבודה.‏ השימוש בטכנולוגיה זו יביא להידוק הקשר בין הרופאים בארץ ולעבודה<br />

צוותים רפואיים הרחוקים זה מזה.‏<br />

‰‡ÂÙ¯· ͢Ӊ È„ÂÓÈÏÏ ¯ÙÒ‰ ˙È· ˙¯‚ÒÓ· ‰ÈÙ¯˙ÂÎÈÒÙÏ ˙ÈappleÎ˙‰<br />

ראש התכנית:‏ ד"ר רינה לזר<br />

בשנת 1971, ביוזמת הג'וינט,‏ ובשיתוף פעולה עם בית הספר לרפואה הקימו פרופ'‏ אלברטה שליטא,‏ אז<br />

יועצת לארגון הבריאות העולמי ופרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת קולומביה,‏ פרופ'‏ פרנץ בריל ופרופ'‏<br />

אדי רוזנברג,‏ שניהם מישראל,‏ את החוג הראשון במדינה ללימודי פסיכותרפיה,‏ כחלק מלימודי המשך ברפואה.‏<br />

הייתה זו יוזמה ראשונית להקמת מוסד לימודי,‏ אשר יעניק הכשרה מקיפה תיאורטית ומעשית לאנשי בריאות<br />

הנפש,‏ במוסדות השונים ובמקצועות השונים,‏ העוסקים בפסיכותרפיה ‏(פסיכיאטרים,‏ פסיכולוגים קליניים<br />

ועובדים סוציאליים פסיכיאטרים).‏<br />

מטרת התכנית היא להקנות הכשרה מעמיקה ומקיפה בפסיכותרפיה פסיכואנליטית.‏ תכנית לימודים<br />

מורכבת מקורסי חובה וקורסי בחירה בתיאוריה ובפרקטיקה הפסיכואנליטית על קולותיה השונים.‏ בתכנית<br />

מתקיים מסלול למטפלים בילדים ובנוער לצד מסלול למטפלים במבוגר.‏<br />

התכנית גדלה והתרחבה,‏ בוגריה מונים כיום כ–‏‎700‎ אנשי מקצוע,‏ צוות המורים והמדריכים מונה כ–‏‎120‎‏.‏<br />

אופייה הרב קולי והרב תחומי נשמר,‏ עם כל השינויים התיאורטיים והמבניים שעברה.‏ לצד תוכנית הכשרה<br />

יסודית בפסיכותרפיה פסיכואנליטית נוספו לימודים מתקדמים המיועדים לבוגרי התכנית היסודית,‏ לסגל<br />

ולאנשי מקצוע בכירים;‏ לימודי תעודה המיועדים לאנשי מקצועות אחרים העוסקים בתחום בריאות הנפש;‏<br />

מסגרת הכנה לבחינות התמחות והוראה בחוגים אחרים בביה"ס לרפואה.‏<br />

פעילותה האקדמית של התכנית גדלה במידה ניכרת.‏ אנו עורכים כ–‏‎2‎ כנסים גדולים בשנה,‏ האחד בשיתוף עם<br />

ביה"ס לפילוסופיה והשני במסגרת התכנית.‏ מניין המשתתפים בכנסים אלו עומד על 800—600 איש לכנס.‏<br />

¯Ï˜‡Ò ˘¢Ú ‰‡ÂÙ¯Ï ‰ËϘى<br />

28

כמו כן מתקיימים כשלושה ערבי עיון בשנה ופעילויות פנימיות ‏(לסגל ולמדריכים).‏ ייחודן של פעילויות אלו<br />

הוא בהיותנו כיום מרכז לחשיבה פסיכואנליטית המזמן אליו אנשים בתחום מכל הארץ ובכך אנו רואים<br />

הישג רב ערך במקומנו בקהילה המקצועית הרבה מעבר לקהל הלומדים בפועל או לאלו שבגרו.‏<br />

כל פעילותנו זו מתאפשרת בזכות מסורת רבת שנים של מושקעות נדירה של מורים ומדריכים.‏<br />

‰‡ÂÙ¯· ͢Ӊ È„ÂÓÈÏÏ ¯ÙÒ‰ ˙È· ˙¯‚ÒÓ· Ï¢ÂÁÓ ÌȇÙ¯ ˙ÂÓÏ˙˘‰Ï ˙ÈappleÎ˙‰<br />

מרכז התכנית:‏ פרופ'‏ רוני מימון<br />

¯Ï˜‡Ò ˘¢Ú ‰‡ÂÙ¯Ï ‰ËϘى<br />

תכנית ההשתלמות לרופאים מחו"ל נוסדה ופועלת משנת 1988, במסגרת ביה"ס ללימודי המשך ברפואה,‏<br />

הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר,‏ אוניברסיטת תל–אביב ובמימון המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי,‏ מש"ב,‏<br />

משרד החוץ.‏<br />

התכנית הינה היחידה מסוגה בארץ.‏<br />

במסגרתה,‏ מגיעים רופאים מומחים<br />

ומתמחים ממדינות באפריקה,‏ מרכז<br />

ודרום אמריקה,‏ אסיה,‏ חבר העמים<br />

ומזרח אירופה ובעבר אף מהרשות<br />

הפלשתינאית.‏<br />

אנו מקיימים שלושה מחזורים בשנה<br />

של השתלמות קלינית אינדיבידואלית,‏ כל<br />

מחזור על פני חודשיים וחצי.‏<br />

ההשתלמות כולה נערכת בשפה<br />

האנגלית.‏ הרופאים נקלטים בבתי<br />

החולים במחלקות השונות המסונפות<br />

לפקולטה,‏ על פי תחומי התמחותם.‏<br />

ההשתלמות כוללת גם סדנא מתקדמת<br />

(ATLS) ברפואת חירום,‏ סדנת אינטרנט,‏<br />

שיעורי עברית,‏ הרצאות בנושאים<br />

מקצועיים ובנושאים כלליים.‏ התכנית<br />

מממנת מגורים,‏ מעניקה מלגות קיום צנועות ודואגת לאישור זמני לעסוק ברפואה מטעם משרד הבריאות,‏<br />

לביטוח כנגד תביעות בגין רשלנות רפואית,‏ ולביטוח רפואי אישי.‏ למשתלמים מתאפשר להכיר מקרוב את<br />

מערכת הבריאות ומוסדות המחקר הרפואי בישראל.‏ התכנית כוללת פעילות חברתית ענפה,‏ בה מסיירים<br />

המשתלמים ברחבי הארץ ולומדים להכיר מקרוב את המדינה ותושביה,‏ את אתריה הגיאוגרפיים,‏ ההיסטוריים<br />

והדתיים.‏<br />

התחומים הנדרשים ביותר הם מיילדות וגניקולוגיה,‏ רפואת ילדים ויילודים וכן אופתלמולוגיה,‏ הדמיה,‏<br />

כירורגיה כללית ורפואת חירום.‏<br />

פרופ'‏ משה פיליפ<br />

ראש בית הספר ללימודי המשך ברפואה<br />

29

‰<br />

ÌÈÓ„˜˙Ó Ìȯ‡˙Ï ‰˘¯„Ó‰<br />

המדרשה ללימודים מתקדמים מכשירה חוקרים בתחומי המחקר הביו–רפואיים,‏ לעבודה במעבדות מחקר,‏<br />

בתעשיה ובבתי חולים.‏<br />

במסגרת הלימודים משתתפים התלמידים באופן פעיל במחקר במעבדות ביה"ס לרפואה.‏ פעילות מחקרית<br />

זו מתאפיינת ברב–גוניות ובגישה רב–תחומית לנושאים רבים.‏ מאפייני המחקר המודרני בתחומי מחקר רבים<br />

מחייבים שימוש בשיטות עבודה פיסיקאליות,‏ ביוכימיות,‏ גנטיות,‏ אימונולוגיות ומורפולוגיות,‏ כמו גם ניסויים<br />

בבעלי חיים וניסויים קליניים.‏ מכך מתחייב ידע רחב,‏ ושיתוף פעולה בין חוקרים מתחומים שונים.‏<br />

תכנית הלימודים ותנאי הקבלה,‏ לתאר השני והשלישי מבטאים מדיניות של פתיחות,‏ גמישות וחתירה<br />

למצוינות אקדמית.‏ לבד ממספר מוגבל של קורסי חובה,‏ ניתן לתלמידי המדרשה חופש בחירה מרבי בקביעת<br />

תכנית הלימודים.‏ תוכניות הלימודים עוברות הערכה ובדיקה מחדש,‏ כל שנה,‏ על ידי ועדת ההוראה של<br />

המדרשה.‏<br />

במסגרת המדרשה לומדים התלמידים לתואר שני בשני מסלולי לימוד עיקריים מדעי הרפואה ומדעי<br />

הבריאות.‏ כל מסלול מתחלק למספר התמחויות שבמסגרתן התלמיד לומד את מקצועות הליבה של המסלול<br />

והשאר קורסים מתקדמים מתוך מעל למאה קורסי בחירה שונים הניתנים במדרשה.‏<br />

התלמידים המצטיינים בלימודי התואר הראשון והתואר השני יכולים להרשם ללימודי התואר השלישי.‏<br />

מסלול המצויינות של לימודי התואר השלישי לאחר התואר הראשון מאפשר לתלמידי הרפואה לסיים את<br />

לימודי הרפואה והמדרשה במסגרת תוכנית ה–‏MD/PhD על–שם טיש.‏ הפקולטה רואה חשיבות רבה למסלול<br />

יוקרתי זה ומשקיעה בו משאבים רבים.‏ כיום תלמידי הדוקטורט במדרשה מהווים כרבע מכלל תלמידי מסלול<br />

זה באוניברסיטה.‏ לפקולטה יש את היכולת להכפיל את מספר תלמידים אנו תקווה שימצאו המשאבים לכך.‏<br />

פרופ'‏ אילן המל<br />

ראש המדרשה לתארים מתקדמים<br />

¯Ï˜‡Ò ˘¢Ú ‰‡ÂÙ¯Ï ‰ËϘى<br />

30

¯Ï˜‡Ò ˘¢Ú ‰‡ÂÙ¯Ï ‰ËϘى<br />

·<br />

¯Â·Èˆ‰ ˙‡ȯ·Ï ¯ÙÒ‰ ˙È·<br />

B<br />

B<br />

B<br />

B<br />

B<br />

.1<br />

.2<br />

.3<br />

.4<br />

.5<br />

העידן הנוכחי מתאפיין בהתפתחות מואצת של הידע,‏ הטכנולוגיה והיכולות הרפואיות בעשרות התמחויות<br />

ותת–התמחויות.‏ התפתחות זו מלווה בהגדלת הפער בין יכולת הטיפול הרפואי לבין האפשרות לספקו<br />

לאוכלוסייה,‏ עקב מגבלות של מודעות,‏ זמינות ותקציב.‏ תחום בריאות הציבור,‏ המאגד בתוכו רפואה מונעת,‏<br />

הערכה של טכנולוגיות רפואיות וקביעת מדיניות בריאות מושׂכלת ויעילה,‏ מהווה מכשיר יעיל לצמצום הפער<br />

בין יכולת הטיפול לבין האפשרות לספקו.‏<br />

להבדיל משאר תחומי הרפואה,‏ המתמקדים במחלתו של הפרט,‏ התחום של בריאות הציבור ‏(והרפואה<br />

המונעת)‏ עוסק בבחינת מצב הבריאות באוכלוסייה.‏ תחום זה כולל מגוון רב של שטחי התמחות,‏ החל<br />

בנושאים ‏“הקלאסיים“‏ של בריאות הקהילה,‏ תזונת הציבור,‏ בריאות סביבתית ותעסוקתית,‏ חינוך לבריאות,‏<br />

התחלואה במחלות כרוניות ובעיקר סרטן ומחלות לב וכלי דם,‏ וכלה בשטחי מחקר חדשים כגון אפידמיולוגיה<br />

גנטית ומולקולרית.‏ למרות הגיוון הרב בתחומי המחקר,‏ מטרתם אחת:‏ להבין את הסיבות למקרי התחלואה<br />

בציבור,‏ מתוך הכרה כי אינם אקראיים ומתוך תקווה שהבנת מנגנוני התרחשות המחלות תאפשר מניעתן<br />

בעתיד.‏ הידע הנצבר בתחומים השונים ושיטות העבודה הביו–סטטיסטיות המשמשות בבריאות הציבור,‏<br />

מהווים כיום בסיס לקביעת מדיניות בריאות.‏<br />

בית הספר לבריאות הציבור המוקם באוניברסיטת תל–אביב שם לעצמו מספר מטרות ובהן:‏<br />

למסד ולרכז את המחקר בבריאות הציבור באוניברסיטת תל–אביב על כל מרכיביו — רפואה מונעת,‏<br />

אפידמיולוגיה,‏ ביו–סטטיסטיקה,‏ סוציולוגיה של הבריאות,‏ רפואה תעסוקתית,‏ רפואה סביבתית,‏ מדיניות<br />

בריאות,‏ קידום הבריאות וחינוך לבריאות.‏<br />

להעמיק את הבנת הבסיס המדעי בנושאי מניעת תחלואה,‏ הערכת התוצאות של התערבות שמטרתה<br />

לקדם את הבריאות בקהילה,‏ הערכת איכות הטיפול הרפואי ומדיניות בריאות.‏<br />

להקנות לתלמידי בית–הספר ידע בשיטות איסוף נתונים וחשיפה למקורות המידע הקיימים בבריאות<br />

הציבור כחלק מההיכרות עם מערכת הבריאות בישראל.‏<br />

להקנות לתלמידים מושגים ושיטות מחקר מודרניות בבריאות הציבור,‏ תוך שילוב בין הידע הרפואי,‏<br />

הניהולי והסוציולוגי לבין עקרונות החשיבה הכמותית והמיומנויות הביו–סטטיסטיות.‏<br />

לטפח את מודעות הציבור לחשיבות התחום של בריאות הציבור מתוך שאיפה לקדם את בריאות<br />

האוכלוסייה בישראל.‏<br />

בבית הספר יהיו 5 חוגים:‏<br />

החוג הוותיק לאפידמיולוגיה,‏ שהיא כידוע הבסיס לכל עבודת מחקר בבריאות הציבור.‏<br />

החוג לבריאות סביבתית ותעסוקתית,‏ שבמסגרתו יפעל גם מכון להערכת סיכונים סביבתיים,‏ בשיתוף<br />

פעולה עם בית הספר ללימודי סביבה.‏<br />

התכנית למנהל מערכות בריאות,‏ המשותפת לפקולטות לרפואה ולניהול.‏<br />

חוג לטראומה שיעסוק בחקר הטראומה וההתמודדות עימה ואשר חשיבותו רבה לנוכח העובדה שבכל<br />

העולם מהווה טראומה את הגורם השני בחשיבותו לתחלואה ותמותה,‏ ואת גורם המוות השכיח ביותר<br />

בילדים ובצעירים.‏<br />

חוג לקידום בריאות ולרפואה מונעת,‏ שבמסגרתו תפעל גם מסגרת משותפת לחוג ולבית הספר למקצועות<br />

בריאות,‏ לשיקום האדם.‏ בעולם בו מחלות כרוניות מהוות 80 אחוז מהסיבות לתחלואה ותמותה יש<br />

חשיבות רבה לחוג זה.‏<br />

לאור מצבה הכלכלי הקשה של האוניברסיטה יתבסס גיוס כח האדם בשנים הראשונות על תרומות שגויסו<br />

למטרה זו.‏ בהמשך תיטול האוניברסיטה על עצמה מחויבות זו,‏ באופן הדרגתי.‏<br />

פרופ'‏ מרדכי שני<br />

ראש בית הספר לבריאות הציבור<br />

31

¯ÈÚˆ ¯‚· Ï˘ ÂË·Ó ˙„˜appleÓ ‰‡ÂÙ¯‰ È„ÂÓÈÏ<br />

—<br />

ההתחלה לעולם אינה קלה....‏ לימודי רפואה באוניברסיטת תל–אביב יכולים להיות חוויה מאיימת מאוד,‏<br />

עומס הלימודים,‏ כובד האחריות,‏ היתקלות בכל ‏"המאורות הגדולים"‏ של הרפואה בישראל על בסיס יומיומי<br />

יכולים להיות חוויה מגמדת ומסרסת.‏ לכך נוסף כמעט תמיד הבלבול שמקורו בעושר האפשרויות העצום<br />

והמגוון המסחרר של תחומי הידע והאפשרויות.‏<br />

והחרדה,‏ המובנת כל כך,‏ מן הקשיים הכמעט לא–אנושיים של עמידה בדרישות ההתמחות בעידן של<br />

קיצוצים,‏ אלימות ו"רפואה מתגוננת".‏ ומול כל אלה אמור לעמוד הבוגר הצעיר שזה לא מכבר הרים את ראשו<br />

מבין תילי ספרי הלימוד בהם עסק משך תקופת בחינות הגמר המתישות.‏ אבל הנחיתה המהירה על קרקע<br />

המציאות , הגם שאינה תמיד<br />

רכה,‏ היא כפי הנראה צורך קיומי<br />

לכל רופא צעיר ולמתמחה<br />

נחוצה היא שבעתיים.‏<br />

באילו כלים מצייד אותנו<br />

בית הספר לרפואה בבואנו<br />

להתמודד עם עולם הרפואה<br />

ה"אמיתי"?‏ ייתכן כי התמונה<br />

שונה מן המצופה....‏<br />

הידע שאנו זוכים לו<br />

בבית הספר לרפואה , הוא<br />

במקרה הטוב בסיס איתן ללימוד<br />

האמיתי בהתמחות,‏ שכן קוצר<br />

היריעה בלימודי הרפואה<br />

והעושר הרב של הידע ההולך<br />

ומכפיל את עצמו מול עינינו<br />

הנדהמות — אינו מאפשר הוראה משביעת רצון של תחומי ההתמחות בפרט אם הם ייחודיים.‏ על רכישת<br />

מיומנות — אין מה לדבר...‏ עיקר הלמידה,‏ לפחות בשלב הקליני,‏ הוא ההתנסות הבלתי אמצעית במגע עם<br />

החולה,‏ עם משפחתו ועם הרופאים האחרים — עמיתיך והממונים עליך.‏<br />

התנסויות ‏"מוגנות"‏ המימשקים אלה מקהה את חשיבותן ועוצמתן.‏ כיום יודעים אנו כי עובדת היות כל<br />

בוגר של הפקולטה ‏"רופא"‏ בעל יכולות שלמות כבר בתום שבע וחצי שנים — היא נחלת העבר.‏ בוודאי בחברה<br />

כשלנו בה רק המומחיות תופסת מקום של כבוד.‏ התואר הזה שעדיין רלבנטי לבוגרי הפקולטה,‏ על אף מיעוט<br />

הידע והניסיון,‏ נובע פחות ממה שהינם ויותר ממי שהינם !<br />

היות אדם סקרן,‏ אמפתי,‏ ישר דרך,‏ רגיש,‏ שומר סוד ובעל מודעות לעצמו ולמטופליו – היא העושה אותו<br />

רופא וזה התוצר ה"מקרי"‏ כביכול של לימודי הרפואה,‏ ועם זאת ללא כל ספק החשוב שבהם.‏ על התשתית<br />

שיוצר בית הספר לרפואה ואין בלתו,‏ יכול להיבנות הרופא כאיש מקצוע.‏ תשתית מוצקה זו היא התוצר<br />

האמיתי של שנות לימודיו המפרכות ולא עוד פריט ידע איזוטרי או אפשרות קלושה נוספת באבחנה המבדלת.‏<br />

פגישה ברופאים המובילים בכל תחום ותחום,‏ ולימוד מהם על דרך החיוב ועל דרך השלילה כאחד<br />

בשיטה הותיקה של ‏"אומן ושוליה"‏ שמעולם לא הכזיבה,‏ היא דרך יצירתם של הרופאים.‏ ההתנסות היא<br />

המעצבת את אישיותו של הרופא וקובעת את האיכויות האישיות שיהפכו את הרופאים הטובים — לרופאים<br />

מצויינים,‏ ותהי זו תודתנו הצנועה ל–‏Mater Alma ‏(אמא מאמצת)‏ שלנו — הפקולטה לרפואה.‏<br />

רז דקל<br />

בוגר מחזור תשנ"ג<br />

—<br />

„È˙Ú‰ ¯Â„<br />

32

„È˙Ú‰ ¯Â„<br />

33

ø‰apple˙˘apple ‰Ó ≠ ·È·‡–Ï˙· ‰‡ÂÙ¯Ï ‰ËϘÙÏ ‰apple˘ ÌÈÚ·¯‡<br />

בעצם לא הרבה.‏ עדיין קשה מאוד להתקבל למוסד יוקרתי זה כבעבר,‏ למרות שהשיטה השתנתה לאין ערוך.‏<br />

את מבחני הקבלה החליפה הבחינה הפסיכומטרית ‏(מה שמסביר את אחד המשפטים האהובים על סגל<br />

ההוראה ‏"אנחנו יודעים שכולכם קיבלתם 700 פלוס אבל...")‏ וציוני הבגרות כיום עוברים את הממוצע הארצי<br />

בערך בשתי סטיות תקן.‏<br />

החל משנה זו יש לעבור מבחן סף,‏ במרכז הסימולציות בתל השומר,‏ שנועד לבחון את הסטודנטים באופן<br />

שידגים את כישוריהם הנוספים ויכולות התקשורת שלהם.‏ מבחן זה,‏ אמור להיות מדד טוב יותר לאיכות<br />

הסטודנטים מראיון ‏"הפתולוגיות"‏ המפורסם.‏<br />

גם בכל הנוגע לסטודנטים עצמם,‏ אין חדש תחת השמש.‏ אפשר לפגוש את כל הקבוצות הנושנות והמסווגות<br />

היטב.‏ החל ב–"משכימי קום ומטיבי שבת",‏ דרך ‏"תיירים"‏ ‏(המופיעים לראשונה בתקופת הבחינות),‏ ‏"חובשי<br />

הספריה",‏ ‏"עכברי המעבדה,,‏ ‏"העתודאים"“,‏ ‏"הנשואים פלוס ילדים",‏ ‏"דיירי המעונות,‏ וכלה ב"פעילים<br />

הסטודנטיאליים",‏ ‏"המצטיינים,‏ ורבים נוספים שקצרה היריעה מלהכיל.‏<br />

הדבר שנראה כי עבר את השינוי המהותי ביותר בשנים האחרונות,‏ הינה הגישה לסטודנטים.‏ זו קיבלה<br />

תפנית לטובה ובהחלט מעוררת השתאות והתפעלות מהעמיתים שלנו בפקולטות האחרות.‏<br />

השיפור ניכר במספר תחומים.‏ ראשית,‏ בתוכנית הלימודים החדשה שבה לומדים שנתיים פרה–קליניות,‏<br />

שנה אחת מערכות ‏(מעין תוכנית אינטגרטיבית),‏ חצי שנה מבוא לרפואה קלינית ובהמשך שנתיים וחצי<br />

נוספות,‏ קליניות במהותן.‏<br />

שנית,‏ ביחס הרציני להם זוכים משובי ההוראה מצד סגל הפקולטה וההנהלה.‏ בנוסף,‏ הגישה הגורסת כי<br />

על הסטודנטים להיות מעורבים בתוכניות הלימודים.‏ וכמובן,‏ ההוראה המצוינת והמוטיבציה הגבוהה של<br />

הטיוטורים בשנים הקליניות.‏<br />

ולסיום,‏ הערה סטודנטיאלית:‏<br />

באמת חשובה לנו הפסקת הקפה וארוחת הצהריים,‏ אבל עוד יותר חשוב שישחררו אותנו בזמן,‏ אחרת<br />

מה יספרו על הסטודנטים מתל אביב בבדיחה המפורסמת ?!<br />

מיתוסים יש לטפח!‏<br />

גלעד הורוביץ<br />

נציג אגודת הסטודנטים לרפואה<br />

ԇΠÈappleapple‰<br />

‏(מילים מקוריות:‏ חיים חפר,‏ לחן:‏ דובי זלצר)‏<br />

מילים:‏ נדב שושני,‏ מחזור תשנ"ט<br />

אני הולך אלייך רוב ימי<br />

אני הולך,‏ תשוש אך מאושר<br />

משנן בכל ימי ולילותי<br />

אבל בסוף,‏ איני זוכר דבר<br />

מוסיף כל יום עוד חלק לתמונה,‏<br />

והשביל,‏ נדמה,‏ הולך ומתארך,‏<br />

הנני כאן,‏ כבר ארבעים שנה<br />

אני נופל תמיד מול שערך<br />

‏‏<br />

הנני כאן<br />

וכאן כל כך יפה<br />

הנני כאן<br />

אולי אהיה רופא<br />

הנני כאן<br />

בסוף עוד יסתבר,‏<br />

שגם בתור סטאז’ר,‏<br />

אני האיש,‏ אשר תמיד חוזר,‏ חוזר...‏<br />

אני חוזר,‏ עכשיו אני מומחה,‏<br />

אך השנים בך לא נתנו סימן<br />

ובלילות,‏ דמעה אני מוחה<br />

אני חולם וער בך בו בזמן<br />

אני רואה אותך הרחוקה<br />

נישאת מעל כל שאר הבניינים,‏<br />

ורק לרגע,‏ רק לעוד דקה,‏<br />

אני נזכר - היו לנו זמנים...‏<br />

‏‏<br />

הנני כאן<br />

וכאן כל כך יפה<br />

הנני כאן<br />

עכשיו אני רופא<br />

הנני כאן<br />

ושוב לי מתחוור,‏<br />

שגם אם זמן עובר,‏<br />

אני האיש,‏ אשר תמיד חוזר,‏ חוזר...‏<br />

ואת חיכית,‏ חיכית כבר מ’‏ שנים<br />

לתלמידייך היית כאם שניה<br />

הכשרת אלפי רופאים מצוינים,‏<br />

וידך הרחבה עוד נטויה,‏<br />

אני זוכר כל עצם,‏ כל גופה<br />

כל מרצה,‏ כל שם של מחלה<br />

פקולטתי,‏ אמנם סוגרים תקופה<br />

אך בשבילך זו רק ההתחלה...‏<br />

‏‏<br />

הנני כאן<br />

וכאן כל כך יפה<br />

הנני כאן<br />

עשית אותי רופא<br />

הנני כאן<br />

וגם אם מסוכן<br />

להיות כזה חנפן<br />

אולי בסוף אזכה להיות דקאן,‏ דקאן...‏<br />

„È˙Ú‰ ¯Â„<br />

34

’’<br />

ÌÈÈÁ· ÍÏ ˙¯Á·˘ „ÂÚÈȉ<br />

‰Áψ‰ ÍÏ ÏÁ‡ÓÂ<br />

‘‘<br />

ÆÌÈ„ÂÓÈÏ·<br />

Ï·˜Ó ‰‡ÂÙ¯Ï ¯ÙÒ‰ ˙È·<br />

ÌÚ ‰Î¯·· ÍÈappleÙ ˙‡<br />

˙‡¯˜Ï ÍÈ„ÂÓÈÏ ˙ÏÁ˙‰<br />

˙Âapple¯ÎÈÊ<br />

’’<br />

¯Ó¯˜ ÏÏÎ ˙‡ Ï·˜ Æ·<br />

Âχ ˙ÂÏÙÎÓ ˙¯ÊÚ·<br />

˘Ï˘ Ï˘ ˙ίÚÓ ¯Â·Ú<br />

ÌÚ ˙Âȇ¯·‚χ ˙‡¢Ó<br />

‘‘<br />

ÆÌÈÓÏÚapple ‰˘Ï˘<br />

‰ÏÙÎÓ ∫¯·Ò‰ Ƈ Æ≥<br />

˙ÈχȯÂ˘È ¨˙ȯϘÒ<br />

ÆÌȯ¢ÈÂ Ï˘ ˙˘Ï¢ÓÂ<br />

35

ÆÆƉ‡ÂÙ¯Ï ¯ÙÒ‰ ˙È· ˙Ó˜‰ ˙apple˘ — ±π∂¥<br />

אי¥‏ הקמת הפקולטה לרפואה בתל אביב בלי לדעת מעט על הרקע ההיסטורי של<br />

‏–אפשר לספר את סיפור<br />

אותה שנת 1964:<br />

סין מפוצצת את הפצצה האטומית ב–‏‎16‎ באוקטובר,‏ טנגניקה הופכת לטנזניה,‏ החיפושיות<br />

מבקרות בארה"ב ב–‏‎9‎ בפברואר;‏ בארה"ב נחקק חוק חשוב:‏ ,civil right act גשר וראזנו<br />

מוקם בניו יורק,‏ מתפרסם דו"ח וורן על רצח קנדי;‏<br />

ברשימת הסרטים המוצלחים של השנה יש למנות את:‏ The<br />

Carpetbaggers, It’s mad,mad, mad, mad World, The unthinkable<br />

Molly Brown, Charade, My Fair Lady, The Pink Panther.<br />

פרס נובל בכימיה מקבלת<br />

Dorothy Crowfoot-Hodgkin מאוקספורד,‏ אנגליה (1910-1994). הפרס ניתן לה:‏<br />

”for her determination by X ray technique of the structures of important biochemical substances”.<br />

פרס נובל לספרות ניתן ל (1905-1980). Jean Paul Sartre<br />

“for his work which, rich in ideas and filled with<br />

the spirit of freedom and the quest for truth , has exerted a far-reaching influence on our age”<br />

קבלת הפרס וסרב לקבלו.‏<br />

סרטר דחה את<br />

ברפואה ופיסיולוגיה התחלקו בפרס שני חוקרים:‏ Konrad Bloch יליד גרמניה,‏ 1912, מאוניברסיטת הרוורד,‏<br />

מסצ'וסטס,‏ ו–‏ Feodor Lynen ממכון מקס פלנק בגרמניה (1911-79):<br />

”for their discoveries concerning the<br />

mechanism and regulation of the cholesterol and fatty acid metabolism”.<br />

בפיסיקה קיבלו את הפרס שלושה:‏ האמריקני CH Towenes ‏(יליד 1915) ושני רוסים:‏ (1922) NG Basov<br />

ו–‏ (1916) AM Prokhorov על תרומתם לחקר הקוונטום,‏ אוסצילציות המבוססות על עקרונות הלייזר — מייזר.‏<br />

הספרים הפופולרים של אותה שנה:‏<br />

The Spy Who came in from the Cold, (John LeCarre)<br />

Herzog, Saul Bellow<br />

Armageddon, Leon Uris<br />

You Only Live Twice , Ian Fleming<br />

Profiles in Courage , Memorial Edition, JF Kennedy<br />

Reminiscences , Gen Douglas MacArthur<br />

תכניות הטלויזיה הפופולוריות ביותר היו:‏<br />

Bonanza, Bewitched, The Fugitive, The Dick van Dyke Show, The Lucy Show,<br />

Peyton Place II, Combat.<br />

˙Âapple¯ÎÈÊ<br />

36

∫±π∂¥ ˙apple˘· ÌÈÙÒÂapple ÌÈÚ¯‡<br />

- 16.10 הרולד וילסון נבחר לראש ממשלת אנגליה.‏<br />

— 24.10 מרתין לותר קינג זכה בפרס נובל לשלום.‏<br />

- 2.6 בירושלים המזרחית מייסדים את אש"פ.‏<br />

˙Âapple¯ÎÈÊ<br />

14.10<br />

— כרושצ'וב הודח.‏<br />

- 27.5 מת נהרו ראש הממשלה הראשון של הודו העצמאית.‏<br />

- 13.4 סידני פואטייה זכה באוסקר כשחקן הטוב ביותר על משחקו בסרט:‏<br />

.LILIES OF THE FIELD<br />

- 12.2 החלה מלחמת האזרחים בין שני חלקיה העצמאיים של קפריסין:‏ התורכית<br />

והיוונית.‏<br />

- 31.7 צילום קלוז אפ ראשון של פני הירח<br />

נשלח על ידי החללית ריינג‘ר 7.<br />

- 4.61 נלסון מנדלה נידון למאסר עולם בדרום<br />

אפריקה.‏<br />

- 25.2 קאסיוס קליי ניצח בסיבוב השביעי את אלוף העולם במשקל כבד<br />

סוני ליסטון וזכה בתואר בפעם הראשונה.‏<br />

- 1.1 יצחק רבין מחליף את צבי צור ומתמנה<br />

לרמטכ"ל.‏<br />

- 5.1 האפיפיור פאולוס ה–‏‎6‎ מגיע לביקור היסטורי בישראל.‏<br />

- 9.11 טייס מצרי בשם חילמי נוחת בישראל במטוס אימון מדגם ‏"יאק"‏ ומבקש מקלט<br />

מדיני.‏<br />

- 3.3 ראש הממשלה לוי אשכול נושא לאשה את ספרנית הכנסת מרים זליקוביץ'.‏<br />

- 1.6 ביקור ממלכתי ראשון של ראש ממשלה ישראלי בארצות הברית:‏ לוי אשכול אצל<br />

לינדון ג'ונסון.‏<br />

— 10.6 המוביל הארצי מופעל במלואו.‏<br />

- 9.7 הלוויה ממלכתית לזאב ז‘בוטינסקי בהר הרצל.‏<br />

— 29.10 חנוכת העיר כרמיאל.‏<br />

16.11<br />

— פקידי השגרירות המצרית ברומא מנסים להבריח,‏ ללא הצלחה,‏ במזוודה דיפלומטית,‏ את הישראלי<br />

מרדכי לוק.‏<br />

— 14.12 אשכול מודיע על התפטרותו מראשות הממשלה בעקבות חילוקי דעות עם בן–גוריון בקשר ל"פרשה".‏<br />

37

סרטים ישראליים בשנת 1964:<br />

אולי תרדו שם,‏ דליה והמלחים,‏ משפחת שמחון,‏ סאלח שבתי,‏ שמונה בעקבות אחד.‏<br />

סרטים בעולם:‏<br />

באוסקר זכו:‏ הסרט הטוב יותר:‏ טום ג'ונס<br />

השחקן הטוב ביותר:‏ סידני פואטייה<br />

השחקנית הטובה ביותר:‏ פטרישיה ניל - HUD<br />

הבימאי הטוב ביותר:‏ טוני ריצ‘רדסון — טום ג'ונס<br />

השיר:‏ הנערה מאיפנמה של סטן גץ ואסטרוד ג‘ילברטו זכה בפרס גראמי<br />

כתקליט הטוב ביותר.‏<br />

אלבום השנה:‏ גץ/ג'ילברטו.‏<br />

שיר השנה:‏ הלו דולי!‏ ‏(של ג‘רי הרמן).‏<br />

האמנים הצעירים של השנה:‏<br />

החיפושיות.‏<br />

בישראל המנומנת ‏–כמעה,‏ הפרובינציאלית,‏ מוקמת הפקולטה למרות התנגדות נחרצת של רבים מהאקדמיה<br />

הירושלמית.‏ הדיקאן הראשון,‏ פרופ'‏ אנדרה דה פריס נלחם בהגמוניה הירושלמית ואף בהתנגדויות מבית.‏<br />

פרופ‘‏ פריבס מירושלים טען שהפקולטה בירושלים מספקת את מכסת הרופאים המספיקה לצורכי הארץ.‏<br />

הרקטור קלופשטוק דחף,‏ רופאים פנו לראש העיריה מרדכי נמיר שישפיע מצידו הוא,‏ דר'‏ גז‘בין ממשרד<br />

הבריאות ברך,‏ והנשיא ג'ורג‘‏ וויז נתן דחיפה סופית.‏ דה פריס,‏ משה מני ונח קפלינסקי נסעו לאירופה לשכנע<br />

סטודנטים להמשיך לימודים קליניים בתל אביב.‏ ואמנם ב 1964 החלו ללמד בשנים הקליניות 30 בשנה ד',‏ ו–‏<br />

22 בשנה ה‘;‏ וב–‏‎1966‎ נפתחה שנת הלימודים הראשונה.‏ בתי החולים הראשונים שסונפו היו תל השומר,‏<br />

בילינסון,‏ בתי החולים של תל אביב,‏ דונולו,‏ שלוותא,‏ בית לוינשטיין,‏ רמת חן ומרכז להוראת רפואת המשפחה<br />

של קופ"ח.‏<br />

˙Âapple¯ÎÈÊ<br />

38

∫¢Úapple˘ ÌÈapple¢‡¯‰ ÌÈ„Úˆ‰ ÏÚ ÌÈ„ÈÚÓ Í˘Ó‰· Ìȇ·ÂÓ˘ ÌÈÎÓÒÓ‰<br />

בעיתון הסטודנטים הירשלמים:‏ ‏"פי האתון"‏ ‏(דו–שבועון מס'‏ 9 מיום 11/3/64 בעריכת אריה נאור ורן<br />

בתי ספר לרפואה:‏ הכרח שני<br />

קורצ'ין:‏ עמוס<br />

כוהן,‏ המחיר 15 אגורות או 2 ל"י לשנה)‏ מצאנו את מאמרו של<br />

בזבוז?‏ או<br />

‏”הויכוחים על הקמת בי"ס לרפואה ע"י האוניברסיטה של תל אביב כבר אינם נחלת רופאים בלבד.‏ הציבור<br />

המשכיל במדינה מתעניין ברובו בבעיות המתעוררות...‏ ביה"ס הינו למעשה עובדה קיימת...‏ לדעת אנשי<br />

ירושלים מספר הרופאים בישראל הוא,‏ יחסית לאוכלוסיה,‏ הגדול בעולם...‏ דה פריס אינו מוכן להתייחס..‏<br />

אינני סטיסטיקאי ואינני דמוגרף..‏ מטבע הדברים,‏ מוטלת ההחלטה על השלטונות,‏ איננו תמהים על כך<br />

שמשרד הבריאות לא אמר את דברו.‏ שר הבריאות הינו כידוע מר שפירא הרואה את עיקר תפקידו כשר<br />

הפנים,‏ סגנו מר רפאל היה עסוק מדי לאחרונה בעיניינים מסוג אחר לגמרי..."‏<br />

מי היה אנדרה דה פריס?‏ יליד הולנד 28/2/1911, שלאחר התלבטויות,‏ נטש את לימודי הנהלת חשבונות<br />

ולימודי המוסיקה ‏(פסנתר)‏ ועבר ללמוד רפואה.‏ הוא למד במסלול ה–‏MD-PhD‏.‏ היה פעיל בארגונים ציוניים,‏<br />

התמחה ברפואה פנימית,‏ אך עם עליית הנאצים ופרוץ המלחמה,‏ פנה להכשרה חקלאית ועלה לארץ.‏ זה היה<br />

בפברואר 1940. התפרסם כרפתן בעמק במהלך שלושת השנים בהם עבד וחי בקיבוץ.‏<br />

רחמילביץ פגשו ב–‏‎1943‎‏,‏ התרשם ממנו והזמינו לעבוד בהדסה.‏ בין 1946-48 השתלם בבוסטון בהמטולוגיה.‏<br />

ב–‏‎1954‎‏,‏ בדיוק 10 שנים לפני שהקים את ביה"ס לרפואה,‏ עבר לבילינסון לנהל מחלקה פנימית.‏ הקים עם<br />

אברהם עצמון,‏ שמעון גיטר,‏ שאול כוכבא ויצחק הלברכט את מכון רוגוף.‏ שותפיו לחלום הקמת הפקולטה<br />

לרפואה היו רבים:‏ יצחק הלברכט,‏ חיים שיבא,‏ ברכה רמות,‏ הקרפ"ר אליהו גילון,‏ נוח קפלינסקי ועוד.‏<br />

גם לאחר פרישתו לגמלאות המשיך לעבוד במרץ רב:‏ מנהל מחקר ב"טבע",‏ יועץ לבתי חולים ‏(הכרמל,‏<br />

העמק,‏ הערבי בנצרת,‏ לניאדו ועוד).‏ מלבד פרסומו העולמי בהמטולוגיה,‏ טוקסיקולוגיה ועוד,‏ פרסם מאמרים<br />

בפילוסופיה,‏ היסטוריה ואתיקה.‏<br />

נפטר ב–‏‎15/9/96‎‏.‏ ‏[גיטר ש:‏ עם פטירתו של אנדרי דה–פריס.‏ הרפואה,‏ 1996.] 605-7, 131:<br />

נח קפלינסקי סיפר את סיפורו האישי בספרו:‏ קשת בענן.‏ רופא נשים,‏ שהצליח להמלט עם משפחתו מאירופה<br />

במלחמת העולם השניה,‏ שימש כדיקאן משנה לפרופ'‏ דה פריס לאחר שנים ארוכות כחבר מועצת פועלי<br />

חולון,‏ חבר מועצת עירית חולון,‏ חבר בועד הארצי של רופאי קופ"ח ואף יו"ר של ארגון זה.‏ ב–‏‎1965‎ נבחר<br />

לשמש כיו"ר הר"י עד 1971. פעל למינויה של ועדת מן לתיקון וארגון מערכת הרפואה בארץ.‏<br />

היה פעיל בעוד הרבה ועדות ציבוריות וערך את 50 גיליונות ‏"מידע לרופא"‏ של קופ"ח.‏ ‏[דגן פ:‏ לזכרו של<br />

נח קפלינסקי.‏ הרפואה,‏ 1993]. 56-7, 125:<br />

אבי עורי ודורית ניצן–קלוסקי<br />

˙Âapple¯ÎÈÊ<br />

39

∫‡Ù¯‰ Ï˘ ÂÈ˙ÂÈÂÁÈÏ˘<br />

ÌÁÈÏ Òapple ‡Ï˘ ÌÈίÚ<br />

" What cannot be cured, must be endured”<br />

‏"מדע ללא מצפון - זהו חורבן הנפש"‏ ‏[דר'‏ פרנסואה רבלה]‏<br />

משפחות יקרות,‏ חברי הסגל,‏ סטודנטים ואורחים נכבדים.‏ כשהתבקשתי ע"י הדקאן לשאת דברים בטכס<br />

הענקת מלגות לסטודנטים לזכר בוגרי הפקולטה שנפלו במערכות ישראל,‏ חשבתי לרגע:‏ הרי הייתי יכול<br />

להמנות על רשימת גיבורי ישראל אלו.‏ במלחמת יום כיפור,‏ שרתתי במעוז ‏"חיזיון"‏ שעל גדות תעלת סואץ<br />

כרופא צעיר,‏ בוגר המחזור הראשון שהחל וסיים לימודיו בתל אביב.‏ על המלחמה ההיא לא אכביר במילים.‏<br />

גם לא על פציעתי ועל נפילתי בשבי.‏ עמי בשבי המצרי היו עוד 6 רופאים,‏ ועוד רופא אחד היה בשבי הסורי.‏<br />

חלק מאותם הרופאים שנפלו,‏ הכרתי עוד בהיותי סטודנט.‏<br />

עברו 30 שנה.‏ זוהי לא רק תקופת התבגרות והתמחות.‏ זוהי לא רק תקופת התמקצעות ורכישת ניסיון<br />

קליני ומחקרי.‏ זוהי תקופה ארוכה בה השתנו גבולותינו מספר פעמים,‏ זוהי תקופה שעל המדינה עברו זעזועים<br />

רבים,‏ וזוהי תקופה שבה גם פני הרפואה והחברה השתנו.‏ אך ישנם ערכים ועקרונות אוניברסלים שעל בוגרי<br />

הרפואה לזכור,‏ להפנים וליישם.‏<br />

לשמחתי,‏ אותי למדו בפקולטה לרפואה מורים שחרטו על דגלם ללמד לא רק את המקצוע עצמו ואת מה<br />

שכתוב בספרי הלימוד,‏ אלא מעבר לכך.‏ מובן שאתן רק מספר דוגמאות.‏<br />

על תיאורו של אוקם Occam) (William of שמעתי מהמרצה לביוכימיה,‏ פרופ'‏ שכטר:‏ אוקם היה פילוסוף/‏<br />

תאולוג אנגלי במאה ה–‏‎14‎‏.‏ הוא קבע עיקרון חשוב שצריך להנחותינו בחיינו הקלינים:‏ ‏"אין להרבות בהנחות<br />

של מציאת עצמים למעלה מן ההכרח".‏ וזהו המושג של ‏"תערו של אוקם".‏ המקצץ בריבוי הנחות בהסברים<br />

שונים.‏<br />

מאוקם פירושו למעשה,‏ שאם קיימת בעיה ‏(קלינית או מחקרית/מדעית)‏<br />

ויליאם<br />

יישום עיקרון התער של<br />

ומצויים פיתרונות רבים,‏ הרי לפי שעה,‏ הדבר הטוב ביותר לעשותו,‏ וההגיוני ביותר,‏ הוא לבחור בפיתרון<br />

הפשוט ביותר.‏ נגזור עם ‏"התער"‏ את שאר האפשרויות.‏<br />

אין להרבות מעבר להכרח השימוש בהנחות כדי להסביר תופעה מסוימת:‏ יש להשתמש במיקט ההכרחי<br />

‏(באנגלית משתמשים לעתים במונח ,parsimony חסכני).‏ גם ממורנו ברפואה פנימית בתל השומר,‏ פרופ'‏<br />

זוהר,‏ פרס וגפני,‏ קיבלנו לא רק על חשיבות ההסתכלות העמוקה בחולה,‏ אלא גם על על ההקשבה לו,‏ ועל<br />

הביקורתיות בשימוש בתרופות חדשות או בשיטות ריפוי חדשות.‏<br />

בעת לימודינו בשלוחת האוניברסיטה באבו–כביר,‏ שמענו מהזואולוג פרופ'‏ מנדלסון,‏ את תורת האתולוגיה,‏<br />

וממנו קבלנו את אהבת החיות.‏ מפרופ'‏ הלל נתן,‏ האנטום,‏ למדנו שאולי לא רק האנטומיה לא השנתה במהלך<br />

הדורות,‏ אלא גם הרגשות הבסיסיים שמניעים אותנו.‏ האדם התפתח בידע,‏ בשימוש הטכנולוגי שיש לו,‏<br />

במיומנויות,‏ בלימוד הסקת מסקנות,‏ ואולי בתכנון לעתיד,‏ אך לא ברגשות העמוקים במצויים במרכזי המוח<br />

הקדום שלנו.‏ מפרופ'‏ לנגי למדנו פרזיטולוגיה,‏ אך גם על חשיבות המוסיקה בחיינו.‏<br />

מפרופ'‏ גיטר שלימדנו פרמקולוגיה,‏ שמענו על עקרון עתיק הנובע ממשנתו של אבי הרפואה היוונית,‏ בן<br />

המאה ה–‏‎4‎ לפ"ס,‏ היפוקרטס מקוס:‏ קודם כל,‏ לא להזיק!‏<br />

(PRIMUM NON NOCERE)<br />

מפרופ'‏ ישעיהו ליבוביץ קבלנו את עקרונות הפילוסופיה המדעית - רפואית.‏ ממנו שמענו על קלוד ברנר,‏<br />

אבי המחקר הפיסיולוגי - רפואי במאה ה–‏‎19‎‏:‏ ברנר קבע מספר עקרונות במתודולוגיה של המחקר הרפואי.‏<br />

‏"רעיונות ניסיוניים נולדים בד"כ במקרה,‏ עם עזרה של הסתכלויות מקריות".‏ (1813-78) Bernard .Claude<br />

הוא חקר את הקשרים של ‏"הסביבה הפנימית"‏ שלנו עם הסביבה החיצונית.‏<br />

ברנר טען שמטרת החיים היא שמירה על ה"סביבה הפנימית",‏ ושיסודות החיים,‏ הם:‏ ‏"התארגנות,‏ הולדה,‏<br />

הזנה והתפתחות".‏ לא העובדות הן המדע,‏ אמר,‏ ‏"אלא המסקנות המוסקות מהן".‏ האורגניזם הוא יחידה<br />

אחת,‏ ואחדותו ואחידותו תלויים בסביבה הפנימית:‏ ‏"קביעות הסביבה הפנימית היא תנאי לחיים חופשיים<br />

ובלתי תלויים".‏ כך בא לעולם מושג ה"הומאוסטזיס".‏ תקופה מסוימת פעל עם ,Pasteur אך שמרניותו ודתיותו<br />

ÌÈ‚È‚‰<br />

40

של פסטר,‏ הרתיעוהו.‏ ברנר דיבר וכתב על חשיבות הקונספטים בביולוגיה ורפואה,‏ על תאוריות שצריכות<br />

להיות בביקורת תמידית.‏ לא רבים יודעים,‏ שב–‏‎1865‎‏,‏ הוא דיווח על תופעת ‏"המכה בפנים",‏<br />

כחלק ממתודולוגית המחקר והמדע.‏ תופעה זו,‏ של ‏"התגלות פתאומית",‏ או הבנה של משהו היא חלק בלתי<br />

נפרד מתהליך שכולל:‏ השערה הנובעת מתאוריה,‏ איסוף עובדות ‏(שלא תמיד מתאימות לתאוריה),‏ ואז,‏<br />

מופיעה ההבנה הפתאומית,‏ מורנו בפסיכיאטריה יהודה פריד קרא לה:‏ .The methodology of the odd occurrence<br />

פריד כתב,‏ שלעיתים המדענים מחטיאים אמיתות או עובדות שמונחות ממש לפניהם.‏ יהודה פריד הגדיר,‏<br />

במאמר קצר ואלגנטי ב–‏‎1977‎‏,‏ את איפיוני ה"ארוע החריג".‏ ארוע זה,‏ מאותר ע"י הכרה פתאומית במידע<br />

‏"נוסף"‏ ‏(בלתי תואם למידע שכבר קיים,‏ ושאיננו נתפס בהכרח כרלבנטי או הגיוני),‏ נסויי או אחר:‏ הכרה,‏<br />

אשר כביכול הולמת ברוב עוצמה במתבונן.‏ מדובר,‏ אם כן,‏ בעובדות,‏ שאינן תואמות לתאוריה השלטת.‏<br />

כביכול מופיעה מאי שם שרשרת עובדתית נוספת,‏ שונה,‏ שאיננה מתקשרת לשרשרת האירועים הצפויה.‏<br />

ב"רמת חן"‏ ספגנו מפרופ'‏ פרנץ בריל ויהודה פריד לא רק את תורת הפסיכיאטריה,‏ אלא הומניות,‏ אהבת<br />

ההיסטוריה של הרפואה ועקרונות באתיקה רפואית.‏ חווית הגילוי המקרי קורית כנראה בשכיחות יותר גבוהה<br />

ממה שאנו חושבים.בתנ"ך,‏ למשל,‏<br />

שאול חיפש אתונות ומצא מלוכה.‏<br />

באנגלית המונח קרוי .serendipity<br />

כיום המחקר המדעי מדבר<br />

על evidence based medicine ופחות<br />

על אינטואיציה וחוויות.‏ חוקרים<br />

תופעות שונות אצל חולים,‏ או<br />

השפעות שיטות טיפוליות שונות,‏<br />

ושוב חוזרים לחולים לאחר הוכחת<br />

השיטה או התרופה ‏(או שלילתם).‏<br />

כאמור,‏ עקרונות האתיקה<br />

המודרנית מושתתות על:‏ העיקרון<br />

להיטיב ,(beneficence) לא להזיק<br />

(nonmaleficence) אוטונומיה של<br />

החולה,‏ ועשיית צדק - חלוקת<br />

משאבים צודקת ונכונה.‏ עקרונות אלו צריכים להנחות אותנו בעבודתנו היומיומית,‏ ובעמידתנו מול ממסד<br />

רפואי - כלכלי שלעתים מנחים אותו שיקולים אחרים ‏(כלכליים,‏ פוליטיים וכיוב').‏<br />

ברפואה אנו מדברים על ידע,‏ רגישות,‏ אינטואיציה,‏ ומזל.‏ הסופיסטים היוונים הבדילו בין<br />

כושר)‏ לעומת tyche ‏(גורל,‏ הכח שמעבר להשגתנו).‏ מושג הקרוב לטיכה הוא - kairos הרגע הנכון.‏ יש לדעת<br />

מתי לאחוז ב"רגע הנכון".‏ לא תמיד הכשרון חשוב,‏ אלא ההסתכלות הנכונה,‏ הבנת הרקע,‏ ו"הארה פנימית"‏<br />

שגוררת אחריה את התגלית.‏ האם ניתן ללמד את הסטודנט insight שכזה?‏<br />

היפוקרטס כתב ש"אמנות הרפואה ארוכה היא,‏ החיים קצרים,‏ הרגע הנכון או ההזדמנות מתחמקים,‏<br />

הניסיון יכול להוליך שולל...":‏ נדמה שאבי הרפואה תמצת כה יפה את הבעייה והפתרון:‏ בזמן קצר עלינו<br />

ללמוד הרבה,‏ להסיק מסקנות,‏ להפנים,‏ לאחוז בהזדמנות ולעזור לזולת.‏<br />

,(etre frappe)<br />

techne ‏(ידע,‏<br />

ÌÈ‚È‚‰<br />

לפעמים צריך להיות גם רופא,‏ גם משורר וגם סובל ממחלת חשוכת מרפא ‏(שחפת)‏ כדי לכתוב שורות אלו:‏<br />

Fade far away, dissolve and quite forget"<br />

What thou among the leaves has never known,<br />

The weariness, the fever and the fret<br />

Here, where men sit and hear each other groan;<br />

Where palsy shakes a few, sad, last grey hairs,<br />

41

Where youth grows pale, and spectre-thin and dies;<br />

Where but to think is to be full of sorrow and leaden-eyed despair,” [ John Keats: great poet, surgeonapothecary<br />

and a consumption sufferer.]<br />

(1974–1928) Saxton Ann משוררת כלת פרס פוליצר ב–‏‎1967‎ כתבה בספרה:‏ die" "Live or על שבחי הצניעות<br />

המקצועית ‏-רפואית,‏ על מגבלות אנוש,‏ על הפחד מאי–הצלחה שתוצאותיו גורמות להכהיית הרגש והסתרתו.‏<br />

צריך למצוא מאזן או שיווי ‏-משקל בין רגישות ‏(אמפטיה)‏ לבין הכחשת הכאב והמוות שלהם נדרשים הרופאים.‏<br />

Doctors<br />

“,,, If the doctors cure<br />

then the sun sees it.<br />

If the doctors kill<br />

Then the earth hides it.<br />

The doctors should fear arrogance<br />

More than cardiac arrest.<br />

If they are too proud and some are,<br />

Then they leave home on horseback<br />

But God returns them on foot….”<br />

אחד המבקרים החריפים של הרפואה המודרנית נפטר בדצמבר 2002 בגיל 76: דר'‏ איבן איליץ'.‏ תאולוג,‏<br />

היסטוריון,‏ סוציולוג ופילוסוף יליד וינה כתב על ‏”נקמת הרפואה".‏ הוא גרם לפופולריזציה של מושג<br />

האיאטרוגנזיס,‏ על הנזק שתרופות,‏ פרוצדורות או ניתוחים יכולים לגרום.‏ ‏"קודם כל,‏ לא להזיק"‏ אמר אבי<br />

הרפואה לפני 2500 שנה.‏ פרופ'‏ הרי הלר מתל השומר,‏ דיבר כבר בשנות הששים על פוליפרגמזיה - עשיית<br />

יתר ברפואה.‏<br />

כדאי גם לקרוא את המבוא שכתב ג'.‏ ב‘.‏ שאו למחזהו:‏ The Doctor’s Dilemma<br />

“..Doctoring is an art, not a science..doctoring is not even the art of keeping people in health..it is the art of<br />

curing illnesses .It does happen exceptionally that a practicing doctor makes a contribution to science..but it<br />

happen much oftener that he draws disastrous conclusions from his clinical experience because he has no<br />

conception of scientific method , and believes ..that the handling of evidence and statistics needs no expertness.<br />

…”(p27).<br />

האם ניתן למנוע איאטרוגניות?‏ אין ספק שאי אפשר לסלק לגמרי אך ניתן לצמצמה.‏ התמקצעות,‏ הקפדה על<br />

הכללים,‏ מעקב נכון וצמוד,‏ ופחות שחצנות.‏<br />

האמת ניתנת להאמר,‏ שהרפואה כיום היא מפגש בין הפרקטיקה הקלינית,‏ המדעים,‏ החינוך,‏ הספורט,‏<br />

העבודה או העיסוק הפסיכולוגיה ומדעי החברה.‏ אנו מצווים לשמור את כבוד האדם וחירותו,‏ אך גם את<br />

בריאותו,‏ אהבותיו,‏ מאוויו,‏ לא בגישה פטרנליסטית אלא בגישה פתוחה,‏ ליברלית,‏ חופשית:‏ האדם הוא אדון<br />

לעצמו,‏ אוטונומי,‏ כתב לי בשעותיו האחרונות רבי ומורי ברפואה השיקומית,‏ פרופ'‏ רפי רוזין.‏<br />

צבי ינאי בספרו:‏ ‏"החיפוש האינסופי — שיחות עם מדענים",‏ כותב על הקרע התקשורתי-תרבותי-וחברתי<br />

הלא מובן לעתים בין קהילת אנשי הרוח ובין אנשי הטבע והמדעים המדויקים ‏(עמ'‏ 124). הרי כולם שואפים<br />

להבין את האדם וסביבתו.‏ האם רק האומן תופס מה שבדימיונו והמדען עוסק רק מה שבעובדות?‏ בוודאי<br />

שלא.‏ לכולם יש כלים אינטלקטואלים דומים:‏ התבוננות,‏ יצירתיות,‏ אינטואיציה,‏ השראה ודימיון.‏ נדמה<br />

שהעוסקים ברפואה מגשרים,‏ או אמורים לגשר בין שני עולמות אלו.‏<br />

ÌÈ‚È‚‰<br />

42

סטפן צוויג בספרו ‏"קוצר רוחו של הלב"‏ כתב ‏(עמ'‏ 122-3):<br />

‏"האם אתה מבין איזו מרירות גרם לי אז גזר הדין ‏'חשוך מרפא‘"-‏ הרי יום ולילה חלמתי שיתכן,‏ שצריך,‏<br />

שחייבים לגלות מרפא:‏ מישהו חייב לגלות אותו,‏ אולי אני.‏ ‏..כל יום טומן לנו הרופאים בחובו משהו חדש,‏<br />

בלתי צפוי,‏ מדהים.‏ ולכן כל אימת שאני ניצב בפני מקרה שבו האחרים מושכים בכתפיהם,‏ ליבי נצבט מכעס<br />

שאיני מכיר את חומר המחר הזה,‏ וגם מתקווה,‏ אולי אתה תגלה אותו,‏ אולי מישהו יגלה אותו ברגע הנכון,‏<br />

ברגע האחרון,‏ למען אותו חולה.."‏<br />

דר'‏ מיכאל רוזנבאום,‏ פסיכיאטר,‏ חבר,‏<br />

ופצינט,‏ שנפטר בגיל 35 ממחלה חשוכת<br />

מרפא,‏ כתב:‏<br />

‏"מאי"‏<br />

נסוגים לאיטם ופניהם זועפות<br />

שרידיו המוכים של צבא החורף המושפל<br />

ובלורית ירוקה,‏ חדשה ונוצצת<br />

לעצי השדרה הזקנים.‏<br />

קהל-יונים רעבות מנקר בשבילים,‏<br />

וביומו הראשון של החודש האדום<br />

הנפלא<br />

כמסכת זבה שוחקת-פניך<br />

ועינייך חמות."‏<br />

אמילי דיקינסון (1830-86) משוררת<br />

אמריקנית חולנית ומסתגרת,‏ כתבה<br />

מילים שאולי היו צריכות להכתב ע"י רופא:‏<br />

‏"אם לב יחיד אעצור משבר<br />

לא שוא חלפו ימי<br />

אם על יחיד אקל הסבל<br />

או אשכך דוי<br />

או דרור מעולף יחיד אשיב<br />

לקן במו ידי<br />

לא שוא חלפו ימי"‏<br />

‏[עמ'‏ 84: ‏"חיי נצבו רובה טעון",‏ מאנגלית:‏ אליעזרה איג-זקוב,‏ קשב לשירה,‏ 2000]<br />

ÌÈ‚È‚‰<br />

הרפואה במאה ה–‏‎20‎ עשתה צעדים אדירים והתקדמה במהירות וקצב שאף מאה קודמת לא ידעה ולא חוותה.‏<br />

בדיוק שכמו שהמדע מתקדם בקפיצות,‏ גם התרבות עושה זאת כך.‏ ישנם בהיסטוריה גלים של קדמה.‏ גם היו<br />

גלים של נסיגה.‏ אך גלי ההצלחה וההמצאה באו בקבוצות.‏ היו מאות של בינוניות ודשדוש במקום והיו מאות<br />

של המצאות,‏ קפיצות נחשוניות,‏ ומקוריות.‏ גם בהיסטוריה של הרפואה היו תקופות של יצירתיות וקדמה.‏<br />

למשל,‏ בעולם העתיק,‏ יון,‏ במשך 473 שנים,‏ הודו וסין — 535 שנים כל אחת,‏ היו שנים שכאלו.‏ מהלך של 500<br />

שנה בממוצע שינה את פני הרפואה.‏<br />

הרנסנס היה כזה.‏ עידן המאורות במאה ה–‏‎18‎ היה כזה.‏ המאה ה–‏‎20‎ התקדמה כמו שאף מאה אחרת לא<br />

התקדמה Greece,] Pales E & Mikulecky M, Periodic emergence of great physicians in the history of ancient<br />

.[India & China. http://www.sophia.sk/engv/ancient-physicians.htm<br />

אך הקדמה,‏ השכלולים,‏ האמצאות והגילויים הפכו את המודל הרפואי העכשווי לעסקי .Business model<br />

43

עלינו להלחם במודל זה.‏ נכון,‏ צריך להתחשב בערכים של studies, cost-effectiveness, double blind controlled<br />

,evidence-based-medicine אך לא להפוך את העיסוק ברפואה למודל עסקי טהור.‏ השאיפה לחסוך ולצמצם<br />

בהוצאות פוגעת בסופו של דבר באיכות המניעה,‏ הטיפול והמעקב ארוך–הטווח to] Lown .B Physician need<br />

.[fight the business model of medicine. Hippocrates,1998;12:25-8<br />

איך למצוא את שביל הזהב בין מציאות כלכלית,‏ שליחות אנושית,‏ לבין כללי עבודה,‏ הקפדה על איכות<br />

טיפולית,‏ וכללי אתיקה הומנים?‏ אנו נשבעים את שבועת הרופא העברי.‏ למה רק רופאים נשבעים?‏ הרי ישנם<br />

כללי אתיקה המחייבים עו"ד,‏ רואי חשבון,‏ פסיכולוגים,‏ אחיות וכו'?‏ העניין הוא,‏ כפי שכתבנו עמיחי לוי<br />

מ"שלוותה"‏ ואנוכי לפני הרבה שנים,‏ שגם מה שנאמר בשבועות הרופא לדורותיו,‏ אנכרוניסטי.‏ יש לשנותם<br />

לפי האוירה והמציאות של היום,‏ בלי לשנות את כללי המוסר הבסיסיים של הפרקטיקה הרפואית.‏<br />

ולסיום:‏ משורר לא ידוע בשם אברהם אקנר,‏ כתב בספרו ‏[ששלח לי פעם]:‏ ‏"ממעמקים",‏ את השיר הבא:‏<br />

פרופ'‏ אבי עורי<br />

24.4.03<br />

הרופא לשבורי לב<br />

הוא היה רופא משפחה<br />

בר–לבב ועדין נשמה<br />

ברית היפוקרטס שמר<br />

חולה לא היה מספר.‏<br />

בבוקר השכם לעבודה מיהר<br />

שנא להעדר שנא לאחר<br />

ידע שהמוות מטייל על הקיר<br />

על חוליו שמר,‏ אותם לא הפקיר,‏<br />

בעומדי בבוקר בתור לרופא<br />

אחכה לבואו אשמע צעדיו<br />

כי חי הוא תמיד בלב כל חוליו.‏<br />

פתאם אתעורר מהזיה עמוקה<br />

בראותי השלט הורד.‏<br />

עיני תזיל דמעה כבדה<br />

על האדם היקר שאבד,‏<br />

על קברו הרענן על רגבי העפר<br />

אבכה ואזיל שם דמעה<br />

חבל על דאבדין<br />

נשמה זכה וטהורה."‏<br />

ÌÈ‚È‚‰<br />

44

ÌÈ˘Â„˜ ¨ÌȇÙ¯ ÏÚ<br />

‡Ù¯‰ „ÓÚÓÂ<br />

לתשומת לב העוסקים בתדמית הרופא והרפואה בישראל,‏ לתשומת לב חברי הוועדה הציבורית לתגמול<br />

ומעמד הרופא בישראל.‏<br />

על הצורך בביעור העשבים השוטים והדרדרים במערכת,‏ אין על כך עוררים.‏<br />

לא זה המקום לחדד את עניין התגמול הנכון לעוסקים במלאכה.‏<br />

אך ניתן לאמור שרב העוסקים במלאכת ואומנות הרפואה,‏ עושים זאת בשמחה,‏ מתוך שליחות,‏ ולרב אף<br />

הרחק מעיני התקשורת או הממסד האקדמי.‏ לא נשכח גם את המורשת ההיסטורית הרפואית האדירה שירשנו<br />

מאבותינו.‏ התרומה העברית והיהודית למדע ולרפואה ממלאת את ספרי ההיסטוריה.‏ את הנדבך והממד<br />

המוסרי-אתי,‏ רשמו רופאים - פילוסופים עבריים בספר דברי ימי הרפואה.‏<br />

אין לדעתי,‏ הד ציבורי מספיק לתרומת רופאים לתרבות ולרפואה.‏ נכון,‏ ניתן למצוא שמות רחובות או<br />

מוסדות בערינו על שם רופאים.‏ העניין הוא שהמעשה הנכון נעשה כבר לאחר מותם.‏ בד"כ,‏ הרבה לאחר<br />

מותם.‏ יש המגיעים גם לתגמול אקדמי נאות בטפסם בסולם המינויים.‏<br />

ÌÈ‚È‚‰<br />

לעתים זוכה רופא דגול לפרס ישראל.‏ ושוב,‏ הדבר נעשה בד"כ שנים רבות לאחר שיצא לגמלאות.‏<br />

אין לנו,‏ למשל,‏ תארי אצולה כפי שהדבר נהוג בארצות ה–‏commonwealth האנגלי.‏ לחלק מידידי - מורי<br />

באנגליה או אוסטרליה,‏ נדרשתי לפנות ב:‏ סיר לודוויג,‏ או סיר ג'והן,‏ ויש אף לורד כוהן.‏ במסורת האנגלית<br />

למשל יש גם אפשרות לתוספת תארים הנקנית בעמל רב,‏ לאחר עמידה בבחינות.‏<br />

יש מסורת בארצות מערב אחרות שמפארות את תרומתם של רופאים ע"י מתן תעודות הוקרה,‏ תארים<br />

וכיוב'.‏<br />

הכנסייה הנוצרית הגדילה לעשות.‏ כל המעיין בתולדות ההגיוגרפיה הקתולית,‏ מוצא שלל עצום של קדושים,‏<br />

קדושות או מרטירים.‏ לכל יום בשנה הנוצרית יש קדוש,‏ לכל עיר,‏ כמעט לכל מקצוע ולכל...‏ מחלה.‏ האדם<br />

הנוצרי עמד חסר אונים מול איתני הטבע,‏ מחלות ומומים,‏ ובצר לו פנה בתפילה לקדושים שיעזרו לו.‏ חולי<br />

מחולית פנו לסט.‏ ויטוס,‏ חולי ארגוטיזם פנו לסט.‏ אנטוני,‏ חולי מחלות עיניים פנו במצוקתם לסט.‏ אוגוסטין,‏<br />

חולי שלפוחית השתן לבלאסיוס הקדוש,‏ לסט.‏ ולנטין התפללו חולי כיפיון ועוד ועוד.‏ לקדושים הנוצריים<br />

יוחסו תכונות ריפוי,‏ בד"כ בדרך הנס והאגדה:‏ מישו ופטרוס ועד פרנסיסקוס מאסיזי.‏ השליח לוקס ‏(יומו<br />

בלוח הנוצרי - 18/10), נחשב כרופא בעצמו.‏ הוא היה יליד אנטיוכיה,‏ ומשמעות שמו:‏ מביא האור.‏ לא לחינם<br />

בערבית רופא נקרא ‏"חכים"‏ או ‏"טביב",‏ החכם והטוב.‏ את שמו של לוקס כרכו גם כפטרון האומניות,‏ כורכי<br />

הספרים והרופאים.‏<br />

45

נמצא גם אלה שהיו רופאים באמת והוקדשו לאחר מותם:‏ בלאסיוס,‏ שיומו בלוח הוא 3/2, היה רופא<br />

ובישופ סבסטיה שבארמניה.‏ יוחסו לו סגולות ריפוי של אנשים ובעלי חיים.‏ הוא התגלה במערתו בה חי<br />

וריפא,‏ ע"י ציידי המלך אגריקולה מלך קפדוקיה שהשליכוהו לקרקעית אגם.‏ בלאסיוס לא טבע אך בכוחו<br />

המאגי משך אחריו את אנשי המלך שטבעו.‏ כשהוצא מן המים חי,‏ עינוהו במסרקות ברזל.‏ כך נעשה…‏ פטרון<br />

האורגים בנול,‏ אך גם חולי מחלות הגרון התפללו אליו,‏ כי נודע ביכולותיו להוציא עצמים ועצמות מגרונות<br />

ילדים.‏<br />

האחים התאומים הרופאים קוסמאס ודמייאן ‏(יומם 26/9) חיו באסיה הקטנה.‏ הם הועלו על המוקד<br />

כנוצרים בשנת 303. עצמותיהם הובאו לרומא.‏ הרבה נסים רפואיים יוחסו להם לאחר מותם המרטירי.‏ הם<br />

נחשבים פטרוני הרופאים,‏ הגלבים הכירורגים,‏ המיילדות ועוד.‏ פטרוני הרופאים נחשבים גם המלאך רפאל,‏<br />

סט.‏ פנטלאון מניקודמיה ‏(היה רופאו של הקיסר מקסימיאו והומת ב–‏‎305‎‏)‏ ולוקס עצמו.‏ סט.‏ בנדיקט,‏ מייסד<br />

המסדר הקרוי על שמו,‏ היה כנראה רופא בעצמו.‏<br />

אך גם בעידן המודרני,‏ הוקדשו מספר רופאים עקב פועלם בקרב החלשים או העניים שבחברה.‏ ד"ר ג'וסף<br />

מוסקאטי (Moscati) נולד ב–‏‎25/7/1880‎ למשפחה אמידה ומכובדת בנפולי.‏ היה הילד השביעי מתוך תשעה.‏<br />

הגיע למעמד של פרופ'‏ לרפואה,‏ ‏(עסק בחקר נפרולוגי),‏ ניהל מספר בתי חולים,‏ שרת בהתנדבות בחזית<br />

כרופא צבאי במלחמת העולם הראשונה,‏ טיפל בעניים ובבני מיעוטים בנפולי,‏ ללא כל תמורה.‏ השתמש גם<br />

באמונתם הקתולית של מטופליו כדי להרפא.‏ דיבר שפות רבות ומת במשרדו בהפסקה שבין בדיקת חולה<br />

אחד למשנהו ב–‏‎12/4/1927‎‏.‏ האפיפיור פול ה–‏VI הקדישו והקנוניזציה נעשתה ע"י ג'והן פול ה–‏II ב–‏‎10/1987‎‏/‏<br />

25. כך הוקדש סט.‏ ‏(ד"ר)‏ מוסקטי כפטרונם של הרווקים,‏ והאנשים הדחויים מחמת דתם למשל.‏ מעשי גבורה<br />

ידועים שביצע היו,‏ רבים:‏ פינוי נכים וקשישים ממוסד בכפר טורה דל גרקו שלמרגלות הווזוב,‏ בעת שפלט<br />

לבה ואבק לוהט באפריל 1906, או בעת שסיכן עצמו בעת שטיפל בחולי כולירה ושחפת ב–‏‎1911‎‏.‏<br />

ואחרונה חביבה דר'‏ ג'יאנה ברטה מולה (Molla) ילידת מילנו (4/10/1922), שסיימה לימודי הרפואה בפאוויה<br />

ב–‏‎1949‎‏,‏ התמחתה ברפואת ילדים ונשים ונעשתה פעילה בקבוצות פעולה ועזרה קתוליות.‏ נסעה לדרום<br />

אמריקה בשליחות מיסיונרית–רפואית והקדישה כל רגע לטיפול וריפוי העניים והנכים.‏ מתה מסיבוכי ניתוח<br />

גינקולוגי כאשר סרבה להפיל את וולדה והעדיפה לנסות להסיר פיברומה מרחמה.‏ מתה ב–‏‎28/4/1962‎‏.‏ ב–‏<br />

24/4/1994, הקדישה האפיפיור הנוכחי.‏<br />

אין צורך להרחיק עד להענקת דרגות קדושה לרופאינו.‏<br />

די אם נעריך את פועלם,‏ די אם נדע לפאר את תרומתם היום יומית לבריאות וחינוך הציבור,‏ ונדע לתת להם<br />

את המעמד והתגמול ההולמים את מקצועם.‏<br />

פרופ'‏ אבי עורי<br />

ÌÈ‚È‚‰<br />

46

˙È˘È‡ ˙ÈÂÂÊ<br />

È˘È‡ Á˜Ï — ‰‡ÂÙ¯ ˙Âapple˘ ÌÈ˘È˘<br />

כבוד נשיא הטכניון,‏ דקאן הפקולטה לרפואה,‏ ברוך רפפורט,‏ הגב'‏ רפפורט,‏ בוגרים,‏ מכובדי.‏ עונג רב הוא לי<br />

לברך אתכם,‏ רופאי העתיד.‏ קיבלתי בשמחה את ההזמנה לטקס הגמר,‏ אף שפער הדורות בינינו עורר בי ספק<br />

שמא אדבר שפה אחרת משלכם.‏ התחלתי ללמוד רפואה באוניברסיטת אמסטרדם ב–‏‎1929‎‏,‏ וקיבלתי את<br />

הדיפלומה הרפואית ב–‏‎1935‎‏,‏ ומאז השתנתה הרפואה ללא הכר.‏ האם בכל זאת ניתן להפיק מרפואת העבר<br />

שלי לקחים שיעניינו רופא מתחיל היום?‏<br />

˙ηÂÒÓ ˙È˘Úapple ‡Ï ˙ȇÂÙ¯‰ ‰˜È˘¯Ù‰ ̇‰ ¨‰‡ÂÙ¯‰ Ï˘ ‰ÓÈ˘¯Ó‰ ‰˙ÁÈÓˆ ¯Â‡Ï¢ ∫‰apple¢‡¯‰ ‰Ï‡˘‰<br />

¢øÚˆȷ ˙ÏÂÎȖȇ È„Î „Ú ¨È„Ó<br />

כאשר התחלתי את הקריירה הרפואית בשנות השלושים,‏ היו לנו אמצעים רפואיים מועטים בלבד.‏ ידענו<br />

לדובב את החולה,‏ לבצע בדיקה פיסיקאלית יסודית,‏ לטפל בתרופות הקלאסיות הזמניות המועטות,‏ ומעל<br />

לכל — לשכך כאב.‏ תארו לעצמכם — לא היו לנו אנטיביוטיקה ולא כימותרפיה;‏ אלקטרוקרדיוגרפיה,‏ רנטגן<br />

ובדיקות מעבדה היו פרימיטיביים;‏ לא היו לנו אולטרא סאונד,‏ טומוגרפיה מחשבית,‏ דימות באמצעות תהודה<br />

מגנטית,‏ בנק הדם,‏ כירורגיה של הלב ואף לא השתלת איברים;‏ אנדוסקופיה טרם נראתה באופק.‏ היום כל<br />

אלה הם לחם חוקנו.‏ המהפכה הטכנולוגית ברפואה,‏ אותה חוויתי במחצית השניה של פעילותי כרופא עוררה<br />

בקרבי ספק ביכולתי להתמודד עם הספרות הענפה,‏ שידיעתה נחוצה ליישום מהימן וביקורתי של האמצעים<br />

החדשים.‏ אולם,‏ ספק זה הוסר בסוף פעילותי הרפואית על ידי מהפכה שניה:‏ מהפכת המידע האלקטרוני.‏<br />

מהפכה זו מאפשרת לרופא המודרני להימנע במידה רבה מהמעמס על זיכרונו,‏ משום שהוא יכול לשלוף מה–‏<br />

cyberspace כל מידע דרוש בקלות ובמהירות.‏ בנוסף לכך,‏ כדי לא להתבלבל מגודש מידע הוא יכול לשלוף קווי<br />

— הנחיה<br />

,guide lines כלומר,‏ תוכניות מעשיות ייחודיות שהוכנו על ידי מומחים מוכרים,‏ שמתפרסמות<br />

Health וה–‏maintanenc College of Physicians<br />

המעסיקים את הרופא.‏ זאת ועוד,‏ אם הרופא פועל לפי קווי הנחיה אלה,‏ הוא עשוי להיות מוגן נגד תביעות<br />

משפטיות.‏<br />

מכאן אני מסיק מסקנה פרדוקסית:‏ למרות צמיחתה המדהימה של הרפואה,‏ הפרקטיקה הרפואית נעשית<br />

קלה יותר.‏<br />

¨È„Ó ÌÈÎÂ·Ò ÌÈ˘Úapple ‡Ï ‰‡ÂÙ¯‰ È„ÂÓÈÏ Ì‡‰ ¨˙È·ÈÒappleËappleȇ‰ ˙ȇÂÙ¯‰ ˙ÂÓ„˜˙‰‰ ¯Â‡Ï ∫‰Èapple˘‰ ‰Ï‡˘‰<br />

ø̉· „ÂÓÚÏ ˙ÏÂÎȖȇ È„Î „Ú<br />

בעוד שלימודיי בראשית שנות השלושים היו מבוססים ברובם על שינון עובדות,‏ היום עיקר הלימודים הוא<br />

בהבנת עקרונות.‏ ניסיוני כתלמיד וכמורה לימדני,‏ שקליטת עקרונות יעילה יותר מקליטת עובדות.‏ אם אוסיף<br />

לכך את השינוי שחל בטכניקת ההוראה — מלוחות הקיר השחוקים וההרצאות המבולבלות של ראשית לימודיי,‏<br />

לעומת המיקרופונים,‏ השקופיות,‏ הווידאו,‏ הספרים הטובים יותר והספריות הטובות והנגישות יותר דהיום —<br />

אזי תשובתי,‏ אף אם תישמע פרדוקסית,‏ היא חד משמעית:‏ למרות צמיחתה העצומה של הרפואה,‏ לימודי<br />

הרפואה נעשו קלים יותר.‏<br />

ÌÈ‚È‚‰<br />

ø‰appleÁ·‡ ڷ˜ Èapple‡ „ˆÈÎ ∫˙È˘ÈÏ˘‰ ‰Ï‡˘‰<br />

למרות פעילותי רבת השנים ברפואה,‏ אני עדיין תוהה.‏ לפי שעה ניתן לקבוע:‏ המחשב אף שהוא מספק מידע<br />

וניתוח,‏ לא הצליח עדיין להבהיר,‏ מה מתרחש במוח הרופא בעת האבחון.‏ בנסותי לצמצם את בורותי הפעלתי<br />

תהליך אינטרוספקציה והסקתי,‏ שלכושר האבחנה שלי לפחות שני יסודות:‏ האחד - שליפת תצפיות ודגמים<br />

‏*דברים בטקס חלוקת תארי ‏"דוקטור לרפואה"‏ 19.6.95, הפקולטה לרפואה ע"ש ברוך רפפורט,‏ הטכניון — מכון טכנולוגי לישראל.‏<br />

47

קליניים מאוחסנים במוחי;והשני - עיצוב כושרי הקליני על ידי ,role-models ‏"דגמי תפקיד",‏ דהיינו,‏ קלינאים<br />

גדולים שראיתי אותם בפעולה ושהושפעתי מהם.‏ אולם,‏ אינני יודע כיצד פועלים המנגנונים המוחיים הללו.‏<br />

ובכן,‏ למרות שלא פסקתי לקבוע אבחנות במשך שישים שנה,‏ אני עדיין איני יודע היאך.‏ שוב פרדוקס:‏ ליטול<br />

אחריות אבחנתית מבלי לדעת כיצד האבחון נקבע.‏<br />

ø˙ȇ„ ˙ÂÈ‰Ï ‰ÏÂÎÈ ‰appleÁ·‡‰ ̇‰ ∫˙ÈÚÈ·¯‰ ‰Ï‡˘Ï È˙‡ ‡È·Ó ‰ÊÂ<br />

לכאורה עשויה אבחנה להיות ודאית,‏ למשל,‏ כאשר אומרים:‏ ‏"לחולה אבן בכליה".‏ אולם יש להיזהר כאשר<br />

אומרים:‏ ‏"החולה סובל מאבן בכיליה",‏ משום שיתכן שהפתולוגיה של החולה חורגת מהכותרת,‏ וייתכן שסיבלו<br />

כלל אינו מתייחס לאבן.‏ בנוסף לכך,‏ כל חולה הוא יחיד במינו,‏ ועשוי להימצא מחוץ לטווח ה-‏statistical<br />

.confidence<br />

בפרקטיקה הממושכת שלי ראיתי וקבעתי לא פעם אבחנות לא נכונות או בלתי שלמות.‏ הליקויים באבחון<br />

התגלו במיוחד,‏ כאשר ניתוחי גוויה היו בבחינת כלל.‏ ליתר ביטחון אימצתי את העיקרון,‏ שלכל אבחנה מרכיב<br />

של אי שלמות ומבחינה זו גם של אי ודאות.‏<br />

שוב פרדוקס:‏ הצו לפעול לעומת אי ודאות אבחנתית.‏<br />

ø‰ÏÈÚÈ ˙ȇÂÙ¯‰ ‰˜È˙‡‰ ̇‰ ∫˙È˘ÈÓÁ‰ È˙χ˘Ï È˙‡ ÍÈÏÂÓ ‰ÊÂ<br />

אתיקה היא מערך של כללי התנהגות התואמים ערכים אנושיים.‏ בפרקטיקה הרפואית שלי הפגינה האתיקה<br />

הרפואית בילבול גדול,‏ שהביך את כל הנוגעים בדבר.‏ ערכים הומניים - מי בכלל קובעם?‏<br />

הניסיון מורה,‏ שמחוקק מפגר תמיד אחר ההתפתחות הרפואית.‏ ערכים שנקבעו על ידי פוליטיקאים מסוכנים<br />

לעיתים.‏ ערכים שנקבעו על ידי אנשי דת נוטים לאי-גמישות,‏ וערכי דתות שונות מנוגדים לעיתים אחד<br />

לשני;‏ אפילו בתוך אותה דת מצויים פירושים סותרים.‏ פילוסופים — אתיקנים הם אלופי הניתוח והניסוח,‏<br />

אולם הם אינם המטפלים הרפואיים הישירים.‏ ערכים המאומצים על ידי ארגונים רפואיים אינם חסינים<br />

מהשפעה פוליטית.‏<br />

ÌÈ‚È‚‰<br />

48

.1<br />

.2<br />

.3<br />

.4<br />

.5<br />

.6<br />

.7<br />

סבורני,‏ שהגישה הטובה ביותר כעת היא להועיד את ההחלטה האתית-רפואית לצמד רופא-חולה,‏ ולפעולת<br />

הגומלין ביניהם.‏<br />

הרופא קרוב לחולה,‏ והשפעת החולה תואמת את העיקרון המקובל היום של ‏"אוטונומיית החולה".‏<br />

אם החולה או הרופא מעוניינים בסיוע של מומחה או של משפחה,‏ יש לאפשר זאת,‏ אולם בגדר ייעוץ בלבד,‏<br />

ולא כגורם מחליט.‏<br />

אני ער לכך,‏ שגישתי ביחס לאחריות הצמד חולה-רופא אינה מקובלת על רבים,‏ ושחוקים ודפוסים מקומיים<br />

מקשים על יישומה.‏ אני חוזה,‏ שהסוגייה של אתיקה רפואית תיוותר פתוחה ונתונה לשינויים עוד שנים<br />

רבות.‏<br />

שוב פרדוקס:‏ האתיקה הרפואית עדיין בעייתית,‏ אבל הרופא אינו יכול לברוח מהאחריות הכרוכה בה.‏<br />

בהקשר של אתיקה רפואית ברצוני להעיר ביחס לשאלת התנהגות הרופא כלפי החולה . מיותר לציין את<br />

השינוי הדרמטי שחל בהתנהגות זו במאה הנוכחית:‏ מגישה פטריארכלית לגישה שיוויונית.‏ סבורני,‏ ששינוי<br />

זה משקף את המודעות הגוברת של החולה לזכויותיו,‏ יותר מאשר את היוזמה של המערכת הרפואית.‏<br />

בדיעבד אוכל לקבוע שהחולים לימדו את הרופאים.‏<br />

,ÌÂÎÈÒÏ לאחר שישים שנות פרקטיקה רפואית מהנה ביותר,‏ אני נותר עם תשובות פרדוקסיות לשאלות -<br />

יסוד.‏<br />

אנסח כך את ההשלכות של ניסיוני:‏ אם היה עליי להתחיל מחדש עכשיו,‏ ב–‏‎1995‎ ולא ב–‏‎1935‎‏,‏ הייתי מאמץ<br />

את האפוריסמים המנחים האלה:‏<br />

התרכז בחולה הפרט<br />

הווה מודע שכל חולה הוא יחיד במינו.‏<br />

העשר את ניסיונך הקליני על ידי רישום בזיכרונך את החולים שהיו ונמצאים בטיפולך.‏<br />

בהרגשתך בטוח במסקנתך — הטל ספק.‏<br />

המשך בלימודיך.‏<br />

היה ביקורתי בבחירת ה-‏models ,role הדמויות המשפיעות עליך.‏<br />

אל תברח מאחריות אתית-רפואית.‏<br />

נתמזל מזלי שהתנסיתי בתרבויות רפואה שונות:‏ הולנדית,‏ בריטית,‏ אמריקאית,‏ וזו של הרפואה בישראל,‏ על<br />

אוכלוסייתה היהודית והערבית,‏ על רופאיה שלמדו בחוץ–לארץ ולאלה שלמדו בבתי הספר לרפואה שלנו.‏<br />

והא ראייה עד כמה הרפואה היא אוניברסלית,‏ קוסמופוליטית,‏ על לאומית,‏ ושאינה יודעת גבולות.‏ במקורות<br />

מצויה לכך הדגמה דרמטית:‏ לאחר שרבי יוחנן בן זכאי ברח מירושלים הנצורה,‏ פנה לווספסיאנוס,‏ המצביא<br />

הרומי,‏ וביקש ממנו שלושה דברים:‏ את יבנה וחכמיה,‏ את שושלת רבן גמליאל,‏ ורופאים ‏(כדי לטפל ברבי<br />

צדוק).‏<br />

תודה שהקשבתם,‏ מזל טוב,‏ אני מקנא בכם.‏<br />

ÌÈ‚È‚‰<br />

פרופ'‏ אנדרי דה פריס<br />

דקאן הפקולטה לרפואה,‏ 1969-1964<br />

49

Ï¢Ê Ïȯ· ßÙ¯٠ÈÏ· ‰apple˘<br />

פרופ'‏ בריל מזוהה בציבור המקצועי ואף בציבור הרחב — עם ספרו ‏"בדרך לפסיכותרפיה הומניסטית".‏ ספר זה<br />

מבטא את הגישה המיוחדת,‏ שפיתח פרופ'‏ בריל במסגרת הפסיכיאטריה בקופת חולים — ושהיו לה השלכות<br />

אף לגבי השירותים הפסיכיאטריים מחוץ למוסד.‏ זהו גם החומר,‏ שלימד באוניברסיטה.‏<br />

המעניין בגישה זו הוא,‏ שאין היא מוגבלת לאסכולה פסיכותרפויטית,‏ אלא נובעת ממישנתו של בריל<br />

כרופא.‏ היא חלק מראיית הרפואה כרפואה הומניסטית,‏ כלומר:‏ רפואה,‏ שבמוקד העיסוק שלה מצוי האדם<br />

לא רק בבחינת גוף — או גוף ונפש — כי אם גם בבחינת רוח.‏ עניין זה של ה"רוח"‏ נראה,‏ ברגע הראשון,‏ כבלתי<br />

קשור לרפואה,‏ כי אחרי ככלות הכל — מה לרפואה ולחיי הרוח של האדם?‏ הרי זה מתחומה של הפילוסופיה,‏<br />

ואולי התיאולוגיה.‏ ולא היא,‏ טוען בריל:‏ לא זו בלבד שעניינה של הרפואה הוא גם ברוח,‏ הרפואה קמה — עם<br />

היפוקרטס — כאשר עניין זה של ה"רוח"‏ היה חלק אינטגרלי,‏ הכרחי ומהותי ממנה.‏ אנסה לבסס טיעון זה.‏<br />

כדי להבין את המיוחד שברפואתו של היפוקרטס קל לי ביותר להתחיל בעיון בשבועה ‏(המפורסמת)‏ של<br />

הרופאים.‏ שבועת היפוקרטס זו,‏ שהכול מדברים בה ‏(ואולי מעטים קוראים בה)‏ מלאה סתירות.‏ לאחר פנייה<br />

אל האלים מובאים בשבועה דברי היפוקרטס,‏ שהוא יהיה חייב למוריו כבוד,‏ את בניהם ילמד חינם,‏ אם יהיה<br />

אחד המורים זקוק לכסף הוא ייתן לו וכו':‏ אחר כך הוא אומר:‏ לא אתן שום תרופה כדי להמית בן אדם<br />

הכוונה כמובן להתאבדות.‏ להלן הוא אומר:‏ אני לא אעשה הפלה,‏ ולהלן:‏ החיים הם קדושים וטהורים.‏ וכאן<br />

קטע הקשור בשמירה על הסוד הרפואי,‏ ועל כך שעל הרופא להתייחס בשיוויון לגבר ולאשה,‏ לבן חורין<br />

ולעבד.‏ ‏"אם כך אעשה — יהיה לי מוניטין טוב".‏ ובכך מסתיימת השבועה.‏<br />

הסתירות בשבועה זו בולטות אם משווים אותה למעשה הרפואה,‏ שנעשה ביוון באותה תקופה,‏ היינו<br />

במאות החמישית,‏ הרביעית והשלישית לפני הספירה.‏ המאה הרביעית,‏ שבה חי היפוקרטס,‏ היא המאה של<br />

סוקרטס,‏ אפלטון ואריסטו.‏ מאחר שיש בידינו מידע די הצורך על תקופה זו — נוכל לבדוק בקלות את השבועה<br />

על רקע החברה,‏ שבה התפתחה רפואה זו.‏ מתברר,‏ כי הלכה זו — אין מורין אותה כלל.‏<br />

הנורמות של היפוקרטס — מי היה באמת מממש אותן?‏ נתחיל בעניין ההוראה:‏ ביוון,‏ באותה תקופה,‏ לא<br />

חלק איש כבוד מיוחד למורה:‏ באו לסופיסט,‏ שילמו לו את הכסף ולמדו את המקצוע,‏ בשבועה יש רמז<br />

מסויים למבנה הוראה,‏ שלא היה קיים בימיו של היפוקרטס,‏ אלא בקרב הכיתות הפילוסופיות ‏(שנתקבצו<br />

סביב האקדמיה של אפלטון ופילוסופים אחרים).‏ האם היו הרופאים ההיפוקרטיים<br />

אחר כך מדובר על כך,‏ שהרופא לא יתן שום תכשיר להתאבדות.‏ ובא אריסטו,‏ בן זמנו של היפוקרטס,‏<br />

ואומר:‏ אציל האיש שהוא חשוך מרפא ומחליט,‏ שהוא רוצה למות בכבוד.‏ תפקידם של הרופאים היה — דווקא<br />

כרופאים — לתת את התכשיר המתאים,‏ כדי שהמבקש ילך לעולמו במינימום יסורים.‏ שהרי מי כרופאים יודע<br />

מהו התכשיר המתאים?‏ כך עשו ביוון כולה.‏ איזו שבועה רפואית היא איפוא זו האומרת:‏ ‏"אני לא אתן תכשיר<br />

להתאבדות"?‏<br />

הפלה מלאכותית:‏ הפלה מלאכותית היתה מקובלת ביוון כולה ‏(עיר אחת בלבד אסרה הפלה<br />

כלכליים).‏ למה איפוא אמורים הרופאים לאסור הפלה — ומה פישרה על קדושת החיים,‏ המופיעה פתאום<br />

בהקשר זה בשבועה?‏<br />

ועוד:‏ כידוע היה ביוון מישטר של בני חורין ועבדים.‏ אריסטו אומר,‏ שאין הוא יכול להבין את העולם<br />

‏(היווני)‏ בלי עבדים:‏ ופתאום באים אנשים — קוראים להם רופאים,‏ היפוקרטיים — ונשבעים שינהגו בשיוויון<br />

בין גבר לאישה,‏ בין בני חורין לעבדים,‏ מה זה?‏<br />

מבנה השבועה ותוכנה מסתברים על רקע היותם של הרופאים ההיפוקרטיים יוצאי כת פילוסופית ביוון.‏<br />

מייסד הכת היה פיתגורס,‏ שהוא עצמו — כך אומרים — היה רופא.‏ הקבוצה הזאת היתה לה תפיסת עולם,‏<br />

שבאה לידי ביטוי בשבועה,‏ וכלל לא הקיפה באותה תקופה את כלל הרופאים — היא נתפסה על ידי הרפואה<br />

רק מאוחר יותר ובהדרגה:‏ תחילה התפשטה ביוון,‏ עברה לאלכסנדריה,‏ לרומא ואחר כך לעולם המערבי כולו.‏<br />

והתפיסה ההיפוקרטית-הפיתגוראית הזאת היא הנקראת היום בפינו הרפואה ההומניסטית.‏<br />

כיצד מתקשרים הדברים?‏ כידוע ראתה התפיסה הפיתגוראית את העולם ‏"עומד על המספר".‏ כאשר אתה<br />

מנסה להבין את העולם,‏ אתה יכול להבין אותו רק מתוך כך,‏ שאתה יודע את היחסים המספריים<br />

ריבועים,‏ חזקות,‏ הוצאת שורש וכדומה.‏ שהרי בסופו של דבר מה אתה יודע על האלמנטים הבונים את<br />

–<br />

— מטעמים<br />

— כפולות,‏<br />

— פילוסופים?‏<br />

˙ÙÂÓ ˙ÂÈÂÓ„<br />

50

˙ÙÂÓ ˙ÂÈÂÓ„<br />

העולם?‏ אתה יודע רק את המספר.‏ איך אמר אדינגטון,‏ הפיסיקאי בן המאה העשרים?‏ ‏"מישהו עושה משהו<br />

היכן שהוא".‏ שהרי אין אנו יודעים מהו אלקטרון ומהו הגרעין,‏ אבל יודעים אנחנו,‏ שכאשר יש שני אלקטרונים<br />

— לפנינו מימן,‏ וכאשר יש 14 זהו אלמנט אחר,‏ וכל האלמנטים הבונים את הטבע — תשעים וכמה יסודות,‏<br />

השונים כל כך זה מזה איכותית — בכל זאת שווים במבנה היסודי שלהם,‏ ורק המספר ‏"אחד",‏ אלקטרון אחד<br />

נוסף כמותית,‏ מבדיל ביניהם וקובע את ייחודם האיכותי.‏ הוא הדין למוסיקה:‏ הפיתגוראים לקחו את המיתר,‏<br />

קשרו בו קשרים בפרופורציות מסויימות,‏ מספריות,‏ וקיבלו את המוסיקה.‏ וכשדיברו על הקוסמוס — דברו על<br />

תנועת גרמי השמיים כעל הרמוניה שמיימית,‏ כעל המוסיקה של היקום.‏ זוהי אותה הרמוניה של גרמי השמיים,‏<br />

שאנחנו מוצאים אצל ניוטון,‏ כאשר היחס המספרי ביניהם הוא מכפלת המסות ביחס הפוך לריבוע המרחק.‏<br />

לפיתגוראים היו מספרים אחרים,‏ אבל מדובר באותו רעיון:‏ גופי השמיים נעים בחוקיות ובהרמוניה,‏ וכאן<br />

הקשר בין הפיתוגראים לבין הרפואה.‏ שהרי מהי רפואה?‏ היא נולדה ברגע שנפסקה המגיה.‏ חוקיותו של<br />

הטבע — זוהי הרפואה.‏ הרפואה נולדה עם היפוקרטס בהבנת הבריאות והחולי כתופעות טבעיות ולא כתופעות<br />

על טבעיות — מגיות או קדושות.‏ הרפואה היא טבע.‏ טבע ‏(פיזיס)‏ הוא חוקיות הכרחית,‏ שכל מניפולציה מגית<br />

לא תוכל לה.‏ טבעו של הטבע הוא ההרמוניה,‏ שיווי המשקל,‏ שהמחלה היא סטייה ממנה.‏ והנה,‏ בתוך טבע<br />

קוסמי זה ניצב האדם,‏ שגם הוא טבע,‏ היינו:‏ טבע העונה על חוקיות הטבע הקוסמי.‏ וטבעו זה של האדם,‏<br />

הגדרת מהותו כאדם — הם כשלעצמם בתחום הרוח.‏ מכאן מסתברות הסתירות,‏ כביכול,‏ בשבועה ההיפוקרטית.‏<br />

מכאן ההסבר לשבועה ‏"החיים הם קדושים וטהורים",‏ בני אדם שווים כולם וכו'.‏ חיי הרוח של האדם,‏ כחלק<br />

מן הטבע,‏ מסתברים גם לפי המשפט הידוע ‏"נפש בריאה בגוף בריא".‏ שהרי משפט זה יש לו המשך אצל<br />

אפלטון בטיימאוס,‏ שלעיתים שוכחים אותו.‏ ההמשך הוא:‏ ‏"גוף בריא בנפש בריאה".‏ וכך נאמר שם:‏ ‏"אין<br />

להניע את הנשמה בלי הגוף,‏ ולא את הגוף בלי הנשמה,‏ למען יהיו שניהם מאוזנים ובריאים".‏ לפיכך יהיה על<br />

מתמטיקאי,‏ או על מי שרוחו שקועה בעיסוק מדעי אחר,‏ להתאמן גם בגימנסטיקה,‏ ומי ששוקד על צורת גופו<br />

חייב לעומת זאת גם בתנועות הנשמה,‏ ועליו להיזקק למוסיקה ולהשכלה למיניהן.‏ ובצדק,‏ במלוא המשמעות,‏<br />

יוכל להיקרא גם נאה וגם טוב ‏(שהיה האידיאל היווני).‏ ולפי אותו כלל יש לטפל גם בחלקים השונים,‏ אם הם<br />

חולים,‏ ולהזדהות מתוך כך עם טבע העולם כולו".‏ במושג זה של טבע - טבעו של האדם וטבעו של הטבע<br />

נעשים זהים.‏ והרי זה רעיון המופיע בצורה המודרנית אצל הגל,‏ ואחר כך אצל מרקס:‏ טבע האדם הוא להיות<br />

רוחני – היינו,‏ טבעו,‏ כנובע מחוקיות הטבע הכללית,‏ הוא להיות יצור,‏ שהרוח היא המגדירה אותו כיצור<br />

אנושי.‏ האדם נעשה אדם — בהגדרתו ובמהותו כאדם — רק מתוך זה,‏ שהוא עצמו קובע את מהותו,‏ בחינת<br />

חירות.‏ וכך אמר היפוקרטס,‏ בספרו ‏"המחלה הקדושה"‏ ‏(אפיפלסיה,‏ מחלת נפש):‏ ‏"מחלה זו אינה קדושה יותר<br />

מכל מחלה אחרת.‏ היא טבעית ככל יתר המחלות".‏ ועל כך נאמר באפלטון:‏ ‏"בדין היא נקראת קדושה,‏ שהרי<br />

היא פוגעת בחלק הקדוש של טבענו".‏<br />

מושג זה של ‏"קדושה"‏ — לא במובנו הדתי אלא במובן שרוחו של האדם הוא חלק טבעי ממהותו<br />

איפוא ביסוד הרפואה ההיפוקרטית,‏ הוא גם מונח ביסודן של הפסיכולוגיה והפסיכותרפיה ההומניסטית<br />

נוסח בריל.‏ לפיכך בדין ראה עצמו פרנץ בריל תמיד רופא,‏ וקודם כל רופא,‏ בעבודתו הפסיכיאטרית,‏ שהרי,‏<br />

כמו שכבר נאמר — בראשיתה של הרפואה — אין ניגוד בין הרפואה לפילוסופיה:‏ להיפך:‏ טוב הוא,‏ שיהא<br />

הרופא גם בעל נטייה פילוסופית.‏ הורתה ולידתה של הרפואה ‏(ההיפוקרטית)‏ היו בחיקה של הפילוסופיה<br />

‏(הפיתגוראית).‏ ולא זו בלבד,‏ שאין שתי הגישות — הרפואית והפילוסופית — סותרות זו את זו:‏ אדרבא:‏ ‏"שבח<br />

אני את הרופא,‏ שהוא גם פילוסוף:‏ לבין אלים אדמהו".‏<br />

ודאי,‏ שאת הפילוסופיה הפיתגוראית ניתן להמיר בכל פילוסופיה בת ימינו,‏ ואת הרפואה ההיפוקרטית<br />

ניתן לעדכן בהתאם ליידע בן זמננו.‏ אך ביסודו של דבר חייבות הפילוסופיה והרפואה לצעוד יד ביד.‏ זו היתה<br />

מישנתו הרפואית של פרנץ בריל.‏<br />

פרופ'‏ יהודה פריד<br />

‏(שודר ב"קול ישראל"‏ במדור ‏"עולם המדע")‏<br />

‏"מידע לרופא"‏ 29, אדר תשמ"ב ‏(מרס 1982)<br />

— מונח<br />

51

’’<br />

‡ ˙Á‡·˘ È˙appleÂÂΠ‰ÓÏ˘ ‰appleȇ ÂÊ<br />

È„Î ¨ÌÎÒÏ ÏÎÂapple ˙Â·È˘È È˙˘ ÌÂÓÈÒ˜Ó<br />

˙ÂappleÂËÏ˘Ï ‰Úˆ‰‰ ˙‡ ¯È·Ú‰Ï<br />

¯ÓÂÁ‰ ˙‡ ˙‡¯Ï Ì΢˜·‡ ƉËÈÒ¯·Èapple‡‰<br />

˙ÂÈ˘È‡ ˙ÂÈÚ·· Í·˙Òapple ‡Ï˘ Ȅη È„ÂÒÎ<br />

‘‘<br />

ÆÆÆÆÈχӯÂÙ ¯Â˘È‡ ˙Ï·˜ ÈappleÙÏ<br />

Ò¢‰È· ‰apple·ÓÏ ‰Úˆ‰ ÌÎÈappleÙÏ ‡È·‰Ï Èappleapple‰<br />

¯˘‡ ¨·È·‡≠Ï˙ ˙ËÈÒ¯·Èapple‡ Ï˘ ‰‡ÂÙ¯Ï<br />

‰Úˆ‰ Æ≤¥Æ≤Ʊπ∂¥ Âapple˙·È˘È· ÔÂÈ„Ï ˘Ó˘˙<br />

‰È¯ÂËÒȉ Ș¯Ù<br />

52

‰È¯ÂËÒȉ Ș¯Ù<br />

53

’’<br />

‰‡ÂÙ¯Ï ¯ÙÒ‰ ˙È· Ï˘ ‡ ¯ÂÊÁÓ ÈÓÈÈÒÓ ¯·„<br />

·È·‡≠Ï˙ ˙ËÈÒ¯·Èapple‡ Ï˘<br />

̉ Ì‰Ó ≤µ• ¯˘‡ Ìȯ‚· ≤¥ ÌÈappleÂÓ Â·‡ ˙ÈËÒÈËËÒ ‰appleÈÁ·Ó<br />

ÌÈÓÈȘ ˙„ÒÂÓÏ ÂappleÓÊ· Ï·˜˙‰Ï ÂÒÈapple ÌÈ·¯ ÆÌÈ˘„Á ÌÈÏÂÚ<br />

ƯÎÈapple· ‡appleÙχ ≠È˙· ˘ÙÁÏ ÂappleˆÏ‡apple ÍÎ ÌÂ˘Ó ÆÂÁ„apple χ¯˘È·<br />

Âapple˙‡Ó ÌÈ·¯Ï ¯˘Ù‡˙‰ ·È·‡ Ï˙· ‰‡ÂÙ¯Ï ‰ËϘى ˙ÁÈ˙Ù ÌÚ<br />

‰Ï‡ ÏÎ ÏÚ ˙ÙÁ¯Ó‰ Áη ‰„ȯȉ ˙appleÎÒ ‰ÒÙ ¨‰ˆ¯‡ ¯ÂÊÁÏ<br />

Æı¯‡Ï ıÂÁ· ˙Â΢ÂÓÓ ˙ÂÙ˜˙ ÌÈ‰Â˘‰<br />

˙‡ ‰¯˙Ù ‰˘„Á‰ ‰ËϘى ÂappleÈappleÈ·˘ ÌÈ˘„Á‰ ÌÈÏÂÚ‰ È·‚Ï<br />

ÏÎ ˙‡ ¢‰˘ÈappleÚÓ‰¢ ¨Ì‡ˆÂÓ ı¯‡· Ì‰Ï ÂÓ¯‚apple˘ ÌÈÈ˘˜‰<br />

‰È¯ÂËÒȉ Ș¯Ù<br />

54

‰¯¯Á˘ ÔÎ ÂÓÎ Æ̉ȄÂÓÈÏ ˙˜ÒÙ‰· ‰ˆ¯‡ ˙ÂÏÚÏ ÌÈ˘˜·Ó‰<br />

Ï˘ Ìί„· ÌÈÓ¯Úapple‰ ÌÈÈ·È˯ËÒappleÈÓ„‡ ÌÈÈ˘˜Ó ‰ËϘى Ì˙‡<br />

Æχ¯˘È· ÌȯÁ‡ ˙„ÒÂÓÏ ÌÈappleÂÙ‰ ÌÈ·¯ ÌÈÏÂÚ<br />

ȇÂÙ¯ „ÒÂÓ· ‰¯Î‰‰ ÈÈÂÎÈÒ È·˜Ï ÌÈÓÈȘ Âȉ˘ ˙¢˘Á<br />

ÆÌÈ„ÒÈÈÓ‰ ˙ÂÓ˘ ˙ÓÈ˘¯· ÔÂÈÚ ¯Á‡Ï ÂÙÏÁ ¨˘„Á ÈÎÂappleÈÁ<br />

ÌÈ„ÂÓÈω ˙Ó¯ È·‚Ï ‰ÓÈÚapple ‰Ú˙Ù‰ ÂappleÚ˙Ù‰ ‰ˆ¯‡ ÂappleÚ‚‰ ÌÚ<br />

˙¯ÂÒÓ‰ ÈÏÚ· ¢ÌÈapple˜Ê¢‰ ‰È˙„ÒÂÓÏ ‰‡Â¢‰ ÏÎ ‡ÏÏ ‡È‰˘<br />

ƉÙ¯ȇ·<br />

‰˜ÂÏÁ ÏÚ ˙ÒÒ·Ӊ ˙Èχ„ȷȄappleȇ ‰Î¯„‰ ˙ËÈ˘ ԇΠÂapple‡ˆÓ<br />

·Âˉ Ôˆ¯‰ ˙‡ ÔÈÈˆÏ È‡¯ ÆÌÈ„ÈÓÏ˙ Ï˘ ˙Âapple˘ ˙ˆ·˜Ï<br />

˙¯ÈˆÈ ˙ÈÈÂÂÁ ˙‡ ¨ÂappleÂÓÎ ¨ÂÈÁ˘ ÌÈÎȯ„Ó‰ Ï˘ ˙·‰Ï˙‰‰Â<br />

ÌÈÓÁ ÒÁÈ Â‡ˆÓ ÂappleÈappleÈ·˘ ÌÈ˘„Á‰ ÌÈÏÂÚ‰ Ɖ˘„Á ‰ËϘÙ<br />

Æ˙ȇӄ˜‡Â ˙ÈappleÂ˘Ï ‰ËÈϘ ÈÏ·ÁÏ ¯Â˘˜˘ ‰Ó Ïη ‰¯ÊÚÂ<br />

Ï˘ ‰‡ÂÙ¯Ï ‰ËϘٷ ÌÈapple¢‡¯ ˙ÂÎÊ ÂappleÏ ‰apple˙apple˘ ÌÈÁÓ˘ Âapple‡<br />

ÌȯÂÓ‰ Ï‚ÒÏ ‰Ï‰apple‰Ï ÌÈ„ÂÓ ·È·‡ Ï˙ ˙ËÈÒ¯·Èapple‡<br />

‘‘<br />

Æ„ÂÓÏÏ ÂappleȯÁ‡ Ìȇ·‰ ˙‡ ÌÈί·ÓÂ<br />

‰È¯ÂËÒȉ Ș¯Ù<br />

צוות המעבדה לפיזיולוגיה ולפרמקולוגיה,‏ כולל סטודנטים משנה א'‏ ששימשו כמדריכים<br />

55

‰È¯ÂËÒȉ Ș¯Ù<br />

56

‰È¯ÂËÒȉ Ș¯Ù<br />

ÌÈËapple„ÂËÒ ˙Ï·˜ ˙ÂÈÁapple‰Ï ‰„Ú‰ ˙·È˘È ÏÎÈ˯Ù<br />

Æ≥Æ∂∂±∂ ÌÂÈÓ ß‡ ‰apple˘Ï<br />

¯¢„ ¨ÈÂÏ ßÙ¯٠¨ÔÓÏ ßÙ¯٠¨Ïȯ· ¯¢„ ¨¯Â˘ ßÙ¯٠®¯¢ÂÈ© Òȯٖ‰„ ßÙ¯Ù<br />

˙˘È‚ÙÏ Â˙ÚÈÒapple Ï‚¯Ï Û˙˙˘‰Ï ÔÓʉ ÈappleÓ ¯¢„ ÆÔÁ ¯¢„ ¨‡·È˘ ßÙ¯٠¨ÈappleÙ‚<br />

ÆÌȇ˜È¯Ó‡ ÔÂÙˆ ÌÈËapple„ÂËÒ<br />

’’<br />

∫ÌÈÁÎÂapple<br />

·È·‡≠Ï˙ ˙ËÈÒ¯·Èapple‡<br />

‰‡ÂÙ¯Ï ¯ÙÒ‰–˙È·<br />

∫˙„˜apple µ ‰ÏÚÓ ∫Òȯٖ‰„ ßÙ¯Ù<br />

ÔÈappleÚ‰ ˙ÂÙÈÁ„ Ʊ<br />

‰ËÈÒ¯·Èapple‡· ÌÈËapple„ÂËÒ ˙Ï·˜· ˙Âapple¢‰ ˙ÂËÈ˘‰ Æ≤<br />

˙ÎÏÏ Âapple˙‡ ·ÈÈÁÓ‰ ˜ÂÁ Ôȇ Ìχ ¨ÌÈÏ˘Â¯È Ï˘ ‰‡ÂÙ¯Ï Ò¢‰È· ˙ËÈ˘ Æ≥<br />

Ìί„·<br />

ÔÂÙˆ ÌÈ„ÓÚÂÓ Ï˘ ‰ÈÚ·‰ ‰ÏÚÂ˙ ·Â˘Â ¯Á‡Ó ‰˘È‚ÙÏ ÈappleÓ ¯¢„ ˙‡ ÔÈÓʉ Æ¥<br />

ÆÌ‰Ï ·ˆ˜ÂÈ˘ ¯ÙÒÓ‰ ‰Ó ËÈÏÁ‰Ï ˘È ˙ÂÓÂ˜Ó ≥∂ Ìapple˘È ¨Ìȇ˜È¯Ù‡<br />

ÆÏȯه ÚˆÓ‡· ‰Ó˘¯‰‰ ˙ÏÁ˙‰ Ƶ<br />

˙ÂӂӉ ˙¯‚· ÈappleÂȈ Ƈ<br />

˙È·ÈËËÁÓ˜ ‰appleÈÁ· Æ·<br />

È˘È‡ ÔÂȇ¯ Æ‚<br />

ÌȇÙ¯ Èapple·Ï ˙ÂÙÈ„Ú Æ„<br />

ÌÈ˘apple Ï˘ Ô˘ ¯ÙÒÓ Æ‰<br />

∫ÔÂÈ„Ï ˙ÂÈÚ· ¯ÙÒÓ ‰ÏÚÓ<br />

ÌÈappleÂȯËȯ˜‰ ˙ÈÚ· Ʊ<br />

Ï˘ ¯˘ÂÎ ˙‡ Û˜˘˙ ÂÊÎ ‰appleÈÁ· ¨˙ÈÊÚÂÏ· Ì‚Â ˙ȯ·Ú· Ì‚ ·˙η ‰appleÈÁ· „Ú· ∫‡·È˘ ßÙ¯Ù<br />

¨˙ÈÏ‚apple‡‰Â ˙ȯ·Ú‰ ‰Ù˘‰ ˙ÚÈ„È ¨‡Ë·˙‰Ï ¯˘ÂÎ ¨ÔÂapple‚Ò· ¨‰˘‚‰· „ÓÚÂÓ‰<br />

ÈappleÓ‰ ‡˘Âapple© – ÆÂ„È ·˙Î ˙‡ ÔÂÁ·Ï ˙¯˘Ù‡‰ ˙‡ Ô˙Á Ì‚ ÂÊ ‰appleÈÁ· ¨˙ÈÏ‚apple‡‰Â<br />

Æ®ÌÈËÒÈappleÓÂ‰Ï Èχȯ ‡˘Âapple ¨ÌÈËÒÈχ¯Ï<br />

˙È‚ÂÏÂÈ·Â ˙Èχ¯ ˙ÂÓ‚ÓÓ ˜¯ Ï·˜Ï<br />

ÌÈÏ·˜˙Ó‰ Ï˘ ‰Èˆapple‚ÈÏËappleȇ‰ ˙Ó¯ ˙‡ Ìȯ‰Ï ‰Ùȇ˘ ÍÂ˙ Ìȇ˜È¯Ù‡ ÔÂȈ È·‚Ï<br />

¨˙ÂÓÂ˜Ó ∂ Ì¯Â·Ú ÔÈȯ˘Ï ÚÈˆÓ ÆÌȇ˜È¯Ù‡ ÔÂÙˆ ÌÈËapple„ËÒ ‡È·‰Ï Á¯Î‰ ˘È<br />

Æ˙Ù¯ˆ· ˙ÈappleÈappleÂÚÓ‰ ˙‡ ÔÂÁ·ÏÂ<br />

ÌÈÏ·˜˙Ó‰˘ ˙¯ÓÏ˘ ¯¯·Â‰ ¨ÔÓappleÈÙ ¯Ë΢ χapple·¯·‡ ¯¢„ ÌÚ ‰ÁÈ˘ ¯Á‡Ï ∫ÒȯÙ≠‰„ ßÙ¯Ù<br />

‰˜ÈËÓ˙Ó· Ï˘ÓÏ ‰appleÈÎÓ Ì¯Â·Ú ÔÈÎ‰Ï ÔÙ‡ Ï‚· ˘È Ìȉ·‚‰ ÌÈappleÂȈ‰ ÈÏÚ· ̉<br />

Æ˙ÈÏ‚apple‡·Â<br />

®ÆÆÆ©<br />

ÚÈˆÓ ∫ÒȯÙ≠‰„ ßÙ¯Ù<br />

Ìȇ˜È¯Ù‡ ÔÂÙˆÏ ˙ÂÓÂ˜Ó ∂ ¯È‡˘‰Ï ÙȈappleȯى ˙‡ Ï·˜Ï Ʊ<br />

ÌÈ˘apple‰ ¯ÙÒÓ ˙‡ ÏÈ·‚‰Ï ‡Ï ‰apple˘‰ ÚÈˆÓ ¨Ìȯ·‚ ÌÈ˘apple Æ≤<br />

‰apple˘‰ ÛÈ„Ú‰Ï ‡Ï – ÌȇÙ¯ Èapple· Æ≥<br />

˙ÈÓ„˜‡‰ ‰„Â˙ÚÏ ÌÈÈÂÒÓ ÊÂÁ‡ ·Èˆ˜‰Ï Æ¥<br />

ÌÈappleÂȯËȯ˜·Â ‰Èˆ˜ÏÒ· „ÓÚÈ ˙¯‚· ı„ÂÚ˙ Ì‰Ï ˘È ̇ – ˙ˆ·˜ Èapple· Ƶ<br />

ÌÈÈÏÏΉ<br />

Ï¢appleÎ – ÌÈËÂÚÈÓ Æ∂<br />

ÌÈÈ˘˜ Ìȯ¯ÂÚ˙Ó Ô‰È·‚Ï ¨ÌÈ˘apple Ï˘ ËÚÂÓ ¯ÙÒÓ Ï·˜Ï ˘È ÂappleÂÈÒapple ÈÙÏ ∫ÈappleÙ‚ ¯¢„<br />

ƉÏ„‚ ‡È‰ Ô‰ÈappleÈ· ‰¯È˘apple‰ ÔÎÏ ¨ÌÈÈ˙ÁÙ˘Ó<br />

∫˙ÂËÏÁ‰<br />

ÈÂÏ ¯¢„ ¨ÔÁ ¯¢„ ¨ÈappleÙ‚ ¯¢„ ®¯¢ÂÈ© Ïȯ· ¯¢„ ∫˙ÓˆÓÂˆÓ ‰„Ú ‰ÁappleÂÓ Æ±<br />

ÌÈËapple„ÂËÒ ˙Ï·˜Ï ÔÂapple˜˙ ÔÈÎ‰Ï Ô‰ÈÏÚ –<br />

߇ ‰apple˘Ï ÌÈËapple„ÂËÒ ˙Ï·˜Ï ‰È˙ÂÚˆ‰ ˙‡ ˘È‚ ¯Â˘¯‰ ÌÚ ˘‚Ù˙ ‰„Ú‰ Æ≤<br />

ÌÈÈÚ·˘ ÍÂ˙ ‰˙„Â·Ú ˙‡ ÌÈÈÒÏ ‰„Ú‰ ÏÚ Æ≥<br />

Âapple„ Ô‰ÈÏÚ ˙„˜apple‰ ˙‡ ‰ËϘى ˙ˆÚÂÓ È¯·Á ÈappleÙ· ‡È·È ÒȯÙ≠‰„ ßÙ¯٠ƥ<br />

Æ˙ÈÁÎÂapple‰ ‰·È˘È·<br />

ÈÓ„˜‡‰ ¯ÈÎÊÓ‰ È„È ÏÚ ‰Ó˘¯‰‰ ˙ÏÁ˙‰ ˙‡ ÌÒ¯ÙÏ Æµ<br />

¯‡˘· ˙ÈÏ‚apple‡· ‰ÒÈappleΉ ˙appleÈÁ· È˙Ó ˙ίÚapple Íȇ È·¯·¯ ˙‡ χ˘Ï Æ∂<br />

Æ˙ÂËϘى<br />

Ì˙‡ ¯·ÚÈ ‰ÈÓÈÎ ¨‰È‚ÂÏÂÈ· ∫‰ËϘٷ ‰ËÈÒ¯·Èapple‡· ߇ ‰apple˘ ÈÓÈÈÒÓ Æ∑<br />

ÆÌÈ„ÓÚÂÓ‰ ¯‡˘Î ÌÈappleÂȯËȯ˜‰<br />

≥ ÈappleÙÏ ¯˘‡Ó ¯˙ÂÈ ˙¯‚· ÂÓÈÈÒ˘ ‰Ï‡Î ÂÏ·˜˙È ‡Ï – ÌÈ˘„Á ÌÈÏÂÚ Æ∏<br />

ÆÌÈapple˘<br />

57

È„ÂÒ —<br />

¯ÈÎÊ˙<br />

≠Ï˙ ˙ËÈÒ¯·Èapple‡ Ï˘ ‰‡ÂÙ¯Ï ¯ÙÒ‰ ˙È· ÁÂ˙ÈÙ ÏÚ<br />

˙Âapple¢‡¯‰ ÌÈapple˘‰ Ï˘ ÔÂappleÎ˙ — ·È·‡<br />

’’<br />

È˘È‡<br />

ÂÏÈÁ˙‰ ‰‡ÂÙ¯Ï ¯ÙÒ‰ ˙È·· ÌÈ„ÂÓÈω — ‰˜Óapple‰ Ʊ<br />

≠ ߄ ˙ÈappleÈϘȯى ‰apple˘· ÌÈ„ÈÓÏ˙ ≥∞ ÌÚ ±π∂¥ ÂÈ˙Ò·<br />

±π∂µ ÂÈ˙Ò· Æ߉ ‰apple¢‡¯‰ ˙ÈappleÈϘ‰ ‰apple˘· ÌÈ„ÈÓÏ˙ ≤≤<br />

ÌÈ„ÈÓÏ˙ ≤∑≠Ï ß„ ‰apple˘· ‰‡¯Â‰‰ ˙‡ ÌÈÏÈÁ˙Ó Âapple‡<br />

¥≤≠Ï ß‰ ‰apple˘·<br />

≠Ï ß — ‰Èapple˘‰ ˙ÈappleÈϘ‰ ‰apple˘·Â ÌÈ„ÈÓÏ˙ ‰˜Óapple‰ Ʊ<br />

ÌÈ„ÈÓÏ˙‰ ÂÓÈÈÒÈ ±π∂∂ Û¯ÂÁ≠ÂÈ˙Ò· ÆÌÈ„ÈÓÏ˙ ≤≥<br />

Æß‚ËÒ· ÏÈÁ˙‰Ï Ȅη ¨Ì‰È„ÂÓÈÏ ˜ÂÁ ˙‡ ÌÈapple¢‡¯‰<br />

˙ÈappleÂÈÁ ·Â¯˜ „ÚÂÓ· ‰apple¢‡¯‰ ‰apple˘ Ï˘ ÌÈ„ÂÓÈω ˙ÏÁ˙‰<br />

ÆÌȇ·‰ ÌÈÓÚˉÓ<br />

˙ËÈÒ¯·Èapple‡ Ï˘ ¯ÙÒ‰ ˙È·Ï Â‡·˘ ÌÈ„ÈÓÏ˙‰ ˙appleΉ Ʊ<br />

‰„ÈÁȇ≠È˙Ï· ‰apple‰ Ï¢ÂÁ· ˙Âapple¢ ˙‡ËÈÒ¯·ÈappleÂ‡Ó ·È·‡≠Ï˙<br />

„‚appleÏ „ÓÂÚ‰ ÌÈ„ÂÓÈω ·ÈËÏ ‰Óȇ˙Ó≠È˙Ï· ÌÈ˙ÚÏÂ<br />

‰Ê ÆÌÏ˘ÂÓ ÂappleÏ˘ ¯ÙÒ‰ ˙È· ¯˘‡Î ÈÏÓÈËÙ‡ΠÂappleÈappleÈÚ<br />

∫˙·ÈÒ È˙˘Ó<br />

È·‚Ï ‰Ù¯ȇ· ˙ÂÓÈÈÂÒÓ ˙‡ËÈÒ¯·Èapple‡ Ï˘ ¯Â‚٠Ƈ<br />

‰‡¯Â‰‰ ˙ÂËÈ˘Â ‰‡ÂÙ¯‰ ˙ÂÓ„˜˙‰<br />

Æ˙ÂÈapple¯„ÂÓ‰<br />

‰Ï·˜Ï ÌÈ„ÈÓÏ˙‰ ˙¯ÈÁ·· ‰„Ù˜‰≠¯ÒÂÁ Æ·<br />

ÌÈapple˘‰ È„ÂÓÈÏ ÁÂ˙È٠ϢÂÁ· ˙ÂÓÈÈÂÒÓ ˙‡ËÈÒ¯·Èapple‡·<br />

∫¯˘Ù‡È ÂappleÏ˘ ¯ÙÒ‰ ˙È·· ˙Âapple¢‡¯‰<br />

˙‡¯ ÈÙÏ ÌÈÈÏÓÈËÙ‡ ÌÈ„ÂÓÈÏ ·ÈË ˙ÈappleÎ˙ Ƈ<br />

ÆÂappleÈappleÈÚ<br />

¯˙ÂÈ ‰ÙȯÁ ‰Èˆ˜ÏÒ Æ·<br />

ßÂ≠ ߉ ß„ ÌÈapple˘· „ÓÏÓ‰ ‰‡ÂÙ¯Ï Ò¢È· ˙ˆ Æ≤<br />

Âχ ÌÈapple˘· ‰‡¯Â‰‰ ˙ÓÈȘ ̉· ˙˜ÏÁӉ ˙„ÒÂÓ‰Â<br />

Ɖ‡Ù¯‰ Ï˘ „ÂÒȉ ÈÚ„Ó ˙ÚÙ˘‰Ï ÌȘ˜Ê<br />

ʯÊÈ ¯˘Ù‡È ˙Âapple¢‡¯‰ ÌÈapple˘· ‰‡¯Â‰‰ ÁÂ˙ÈÙ Æ≥<br />

‰‡ÂÙ¯Ï ¯ÙÒ‰ ˙È· ÌÚ Í¯Ή Ò˜ÏÙÓ˜‰ ÏÎ ˙Ó˜‰ ˙‡<br />

ÌÈËapple„ÂËÒ‰ ¯ÙÒÓ Æ®‰ËÓÏ ‰‡¯© ˙‡ȯ·‰ ÈÚ„Ó ÊίÓÂ<br />

˙‡ ıȯ‰Ï È„Î ¨µ∞≠∂∞ ‡Â‰ ‰apple¢‡¯‰ ‰apple˘Ï ÚˆÂÓ‰<br />

˙ÈÏÓÈËÙ‡ ‰¯Âˆ· ˙ÈappleÎ˙‰<br />

Ï˘ ÌÈ„ÂÓÈω ˙‡ ÏÈÁ˙‰Ï ÈÁ¯Î‰ ‰Ê ÏÎ ÍÂ˙Ó ÈÂ˙ÈÚ<br />

±π∂∂ ≠· ÌÈ„ÂÓÈω ˙ÏÁ˙‰ ±π∂∂ ÂÈ˙Ò· ‰apple¢‡¯‰ ‰apple˘‰<br />

∫̉ ¨ÌÈÓÈÈÂÒÓ Ìȇapple˙· ‰ÈÂÏ˙ ÌappleÓ‡<br />

ÌÈ„ÂÓÈÏ ˙ÈappleÎ˙<br />

ÌÈapple˜˙Ó Ì˜Ó<br />

˙ˆ<br />

·Èˆ˜˙<br />

ÌÈ„ÂÓÈω ˙ÈappleÎ˙ Ʊ<br />

˙ÏÏÂÎ ˙ÈappleÎ˙Ï ‰Óȇ˙Ó‰ ‰„ÈÁÈÏ ‰˘Â·È‚ ˙ÈappleÎ˙‰ ˙appleΉ<br />

‰apple¢‡¯‰ ‰apple˘‰ ¯˘‡· ¨˙ȯ˘Ù‡ Ìȇ·‰ ÌÈapple˘‰ Ï˘<br />

— ‰ËÈÒ¯·Èapple‡· ˙ÂÓÈȘ ˙˜ÏÁÓ ÏÚ ¯˜ÈÚ· ˙ÒÒ·˙Ó<br />

‰ËϘى ˙˜ÏÁÓ ‰È‚ÂÏÂÈ· ¨‰˜ÈÒÈÙ ¨‰ÈÓÈÎ ¨‰˜ÈËÓ˙Ó<br />

Âapple˙¢¯Ï˘ Ì¢Ó ßÂΠ˙ÂÙ˘Ï ÌÈ‚ÂÁ ¨‰¯·Á‰ ÈÚ„ÓÏ<br />

‰˘ÚÓÏ ÆÍÎÏ Ìȇ¯Á‡ ˙ÂÈ‰Ï ÌÈÏÂÎȉ ÌȘÈÙÒÓ ˙ÂÁÂÎ<br />

ÍÂ˙ ‰apple¢‡¯‰ ‰apple˘‰ Ï˘ ˙ÈappleÎ˙‰ ˙‡ ˘·‚Ï ˘È Ú‚¯Î<br />

˙ÂÏÂÚÙ Úˆ·Ï ¯˘‡ Æ˙È˘ÈÏ˘‰Â ‰Èapple˘‰ ‰apple˘‰ ˙appleΉ<br />

ƉËÓÏ ‰‡¯ — ÌÈ„ÂÓÈω ˙ÈappleÎ˙ ˙·Î¯‰<br />

ÌÈapple˜˙Ó ÌÂ˜Ó Æ≤<br />

˙ËÈÒ¯·Èapple‡ ˙ȯ˜· ‰‡ÂÙ¯Ï ¯ÙÒ‰ ˙È· ˙‡ ÌȘ‰Ï Ȉ¯<br />

‡È‰ ˙ÈχȄȇ‰ ˙ÈÊÁ˙‰ Ư˘Ù‡‰ ÏÎÎ ¯‰Ó ·È·‡≠Ï˙<br />

·È·‡· ÔÎÂÓ ‰È‰È ˙Âapple¢‡¯‰ ˙ÂÓ˜‰ µ ÏÚ ÔÈapple·‰˘<br />

ͯÚÈ‰Ï ÌÈÏÂÎÈ ‰apple¢‡¯‰ ‰apple˘· ÌÈ„ÂÓÈω˘ „ÂÚ· Ʊπ∂∑<br />

ÌÈ„ÂÓÈω ȯ‰ ¨‰ËÈÒ¯·Èapple‡‰ ˙Âȯ˜ È˙˘· ÌÈÓÈȘ‰ ÌÈappleÈapple··<br />

Ʊ<br />

Æ≤<br />

Æ≥<br />

Æ¥<br />

‰È¯ÂËÒȉ Ș¯Ù<br />

58

‰È¯ÂËÒȉ Ș¯Ù<br />

59

’’<br />

‰È¯Á‡Ï˘ ‰apple˘· ÆÌÈ˘„Á ÌÈÏÂÚ ≠ÌËÂÚÈÓ ÌȯÊÂÁ ÌÈχ¯˘È ̷¯ ¨‰≠„ ÌÈapple˘Ï ÌÈ„ÈÓÏ˙<br />

ÆÂ≠‰≠„ ÌÈapple˘· ÌÈËapple„ÂËÒ π∞ ÂappleÏ Âȉ<br />

ÌÈapple˘· „ÂÒȉ ÈÚ„Ó È„ÂÓÈÏ· ÁÂ˙ÙÏ ˙ÂappleΉ ¢Úapple ˙Âapple¢‡¯‰ ÌÈÈ˙apple˘‰ ͢ӷ ¯·Î<br />

ÌÚ ‡ ‰apple˘ È„ÂÓÈÏ· ÏÈÁ˙‰Ï ÂappleÁψ‰ Ò¢‰È· Ï˘ ÂÓÂÈ˜Ï ˙È˘ÈÏ˘‰ ‰apple˘· Ô· Æ˙Âapple¢‡¯‰<br />

ÍÂ˙Ó ¯˘Ù‡‰ ÏÎÎ ÌÈ·Âˉ ˙‡ Ï·˜Ï ˙appleÓ ÏÚ ÌÈ„ÁÂÈÓ ‰Ï·˜ ȯ„Ò Â¯·Ú˘ ÌÈËapple„ÂËÒ ∑∂<br />

ÆÂapple¯ÙÒ≠˙È· ˙Â˙Ï„ ÏÚ Â˜Ù„˙‰˘ ÌÈ„ÓÚÂÓ ¥∞∞≠Ï ·Â¯˜<br />

·È·‡≠Ï˙ ¯Âʇ· ÌȇˆÓapple‰ Ìȇ·‰ ÌÈÏÂÁ‰≠È˙È· ‰‡ÂÙ¯Ï ¯ÙÒ‰ ˙È·Ï ÌÈÙappleÂÒÓ ÌÂÈÎ<br />

¨˙‡ȯ·‰ „¯˘ÓÏ ÌÈÎÈÈ˘ ‰Ï‡ ÌÈÏÂÁ≠È˙· Æ˙ÂÈappleÈϘ‰ ÌÈapple˘· „ÂÓÈÏ ÌÂ˜Ó ÌȉӠÈ˙·¯<br />

ÆÆÆÆ˙¯„˙Ò‰‰ Ï˘ ÌÈÏÂÁ≠˙Ù˜<br />

ÍÂappleÈÁ‰ „¯˘Ó<br />

‘‘<br />

È¢Ú˘ ‰‰Â·‚ ‰Ï΢‰Ï ‰ˆÚÂÓ‰ È¢Ú ¯ÙÒ‰≠˙È· ¯Î‰ Ì‚ ‰apple˘‰ ÆÆÆ<br />

ÆÆÆÂȯ‚Â·Ï ‰‡ÂÙ¯Ï ¯Â˘„ Ï˘ ˙ÂÓÂÏÙÈ„ ‡ÈˆÂ‰Ï ‰˘¯Â‰Â ˙·¯˙‰Â<br />

˙‡ ‰appleÈ„ÓÏ Èχ¯˘È‰ ¯Â·ÈˆÏ ÌÂȉ ˘È‚Ó ·È·‡≠Ï˙ ˙ËÈÒ¯·Èapple‡ Ï˘ ‰‡ÂÙ¯Ï ¯ÙÒ‰≠˙È·<br />

̉ȄÂÓÈÏ ˜ÂÁ ˙‡ ÂÓÈÈÒ ¯˘‡ ˙¯Èڈ ÌȯÈÚˆ ≤¥ ¨‰apple¢‡¯‰ Ìȯ‚·‰ ˙ˆÂ·˜<br />

Æ·È·‡≠Ï˙ ˙ËÈÒ¯·Èapple‡·<br />

ÂÊ Æ‰‡ÂÙ¯Ï ¯ÙÒ‰≠˙È· ˙‡ ÌȘ‰Ï ·È·‡≠Ï˙ ˙ËÈÒ¯·Èapple‡ ‰ËÈÏÁ‰ Ê‡Ó ÂÙÏÁ ÌÈapple˘ ≥<br />

µ≥ ÂappleÏ·˜ ‰apple¢‡¯‰ ‰apple˘· Ɖ‡ÂÙ¯Ï Ò¢‰È·· ÌÈ¯È„Ò ÌÈ„ÂÓÈÏ ÌÈίÚapple˘ ˙È˘ÈÏ˘‰ ‰apple˘‰<br />

‰È¯ÂËÒȉ Ș¯Ù<br />

60

’’<br />

±π∂¥ ¯·Ó·Âapple· „Á‡‰<br />

ÌÈ„ÂÓÈω ˙ÏÁ˙‰ ÌÂÈ —<br />

Æ·È·‡≠Ï˙ ˙ËÈÒ¯·Èapple‡ Ï˘ ‰‡ÂÙ¯Ï Ò¢‰È··<br />

ΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩ<br />

ÒÂappleÈΉ ȯȈ „·ÎÏ ÌÈappleÙ≠˙Ï·˜· ¯Ӈapple˘ Ìȯ·„©<br />

±≤Æ∏Æ∂¥–· ®ÔÂÒappleÈÏÈ· ÌÈÏÂÁ‰ ˙È·· ȇÂÙ¯‰ ÈÓÏÂÚ‰<br />

°ÔÂÒappleÈÏÈ· ȇÂÙ¯‰ ÊίӉ ÈÁ¯Â‡ ¨ÒÂappleÈΉ ȯȈ<br />

ȯ·„ ˙‡ ÌÎÈappleÙ· ‡È·‰Ï ‰·¯‰ Â˙·Ȅ‡· ÈÏ ¯˘Ùȇ ¨ÔÂÒappleÈÏÈ· Á¢‰È· ωappleÓ ¨Ô¯Â˜ ¯¢„<br />

ÌÎÏ ¯ÒÂÓ Èapple‡˘ ‰¯˜Ó ‰Ê Ôȇ Ʒȷ‡≠Ï˙· ‰‡ÂÙ¯Ï ¯ÙÒ‰ ˙È· Ô‡˜È„ΠȄȘÙ˙· ‰Ï‡<br />

˙ËÈÒ¯·ÈappleÂ‡Ï ÛappleÂÒÓ‰ ‰Ê‰ Á¢‰È·· Ìߘ· ÔÓÊ· ˘„Á‰ ‰‡ÂÙ¯Ï Ò¢‰È· Ï˘ ‰ÈˆÓ¯ÂÙappleȇ<br />

Æ‰Ï˘ ÌÈÏÂÁ‰ È˙· ÔÈ·Ó „Á‡Î ·È·‡≠Ï˙<br />

˙ˆÚÂÓ ˙ËÏÁ‰ Û˜Â˙· ÈÏÓ¯ÂÙ ÔÙ‡· ̘‰ ·È·‡≠Ï˙ ˙ËÈÒ¯·Èapple‡ Ï˘ ‰‡ÂÙ¯Ï Ò¢‰È·<br />

¯‡ÂappleÈ· ≤–‰ ÌÂÈÓ ¨¯ÈÓapple È΄¯Ó ¯Ó ¨·È·‡≠Ï˙ ˙ȯÈÚ ˘‡¯ Ï˘ Â˙¢‡¯· ‰ËÈÒ¯·Èapple‡‰<br />

˙È·· ͯˆ‰ ÏÚ ˙Â΢ÂÓÓ ˙ÂȈÚÈÈ˙‰ Ï˘ ˙΢ÂÓÓ ‰Ù˜˙ Ï˘ ‰ÓÂÈÒ ‰Ê ‰È‰ Ʊπ∂¥<br />

‰È¯ÂËÒȉ Ș¯Ù<br />

ÂÈÙ‡ ¨·È·‡≠Ï˙ ˙ËÈÒ¯·Èapple‡· Â˙·Ï˙˘‰ ¨·È·‡≠Ï˙· ÂÓ˜ÈÓ ¨‰appleÈ„Ó· Èapple˘ ‰‡ÂÙ¯Ï ¯ÙÒ<br />

ÆÂ˙Ó˜‰ „ÚÂÓÂ<br />

∫±π∂¥ ˙apple˘· ¯·Î ¯ÙÒ‰ ˙È· ˙ÏÚÙ‰Ï ÌȘÂÓÈapple‰ Âȉ ÌÈ·¯<br />

¨˙‡ٯӉ ¨Ìȷ¯Ӊ ÌÈÏÂÁ‰ È˙· ÏÚ ÂappleÏ˘ ÈÓappleÈ„‰ ¯ÂÊȇ‰ Ï˘ ‰Ùȇ˘‰ — ˙È˘‡¯<br />

˙ÈÓ„˜‡ ‰¯ÈÂ‡Ï ÌȇÙ¯‰ Ï˘ Ï„‚‰ ÊÂÎȯ‰ ÏÚ — Ô¯Á‡≠Ô¯Á‡Â ˙‡ȯ·‰ È˙¯˘<br />

Ɖ‡ÂÙ¯‰ ˙Ó¯ Ï˘ ˙„Ó˙Ó‰ ‰˙‡ÏÚ‰ Ì˘Ï ˙ȇӈÚ<br />

Ò¢‰È·· ˙ÂÓ˜ӷ ¯ÂÒÁÓ ·˜Ú Ï¢ÂÁ· ÌÈ„ÓÂω ÌȯÈÚˆ‰ ÌÈχ¯˘ÈÏ ¯˘Ù‡Ï — ˙Èapple˘<br />

ÔÈ·Ï ÌappleÈ· ¯˘˜‰ ˙‡ ˜ÊÁÏ ÍÎ È„È ÏÚ Ì˙È·· ̉ȄÂÓÈÏ ˜ÂÁ ˙‡ ÌÈÈÒÏ „ÈÁȉ ‰‡ÂÙ¯Ï<br />

Ɖ˙·ÈÊÚ Ì‚ Èχ ı¯‡‰Ó Ì˙˜Á¯˙‰ ÚÂappleÓÏ ‰appleÈ„Ó‰<br />

ÆÌȯÎÈapple ÌÈÈÏÎÏÎ ÌÈÈ˘˜ ÌȯÈÚˆ‰Ó ÚappleÓÈ ˙È·‰ ˙·¯˜· „ÂÓÈω — ˙È˘ÈÏ˘<br />

Æ·È·‡≠Ï˙ ˙ËÈÒ¯·Èapple‡ Ï˘ ˙ÏÏÂΉ ˙ÈappleÎ˙‰ ˙ÓÏ˘‰· ˙¯ÎÈapple ˙ÂÓ„˜˙‰ — ˙ÈÚÈ·¯<br />

¯·Î Ìȇ¯apple ÌÈapple¢‡¯‰ ÂÈappleÈÚ¯‚ ¯˘‡ ȇÂÙ¯‰ ¯˜ÁÓ‰ ˙‡ ‰Ê ¯Âʇ· ÁÙËÏ — ˙È˘ÈÓÁ<br />

Ɖ¯˜Ó ͯ„· ˜¯ ‰˙Ú „Ú ÈÎ≠̇<br />

¨‰„ÈÁ‡ ˙ȇÂÙ¯ ˙ÂÓ„ ‰¯ÈˆÈÏ ¯ÂÊÚ˙ ı¯‡· ÌÈȇÂÙ¯‰ ÌÈ„ÂÓÈω ˙ÓÏ˘‰ — ÛÂÒ·ÏÂ<br />

‰˙Ú Ì‰˘ ÈÙÎ ˙Èχ¯˘È‰ ‰‡ÂÙ¯‰<br />

‘‘<br />

Ï˘ ÈهϠȇÂÙ¯ ÍÂappleÈÁ Ï˘ ÂappleÏ˘ ˙Âapple¯˜ÚÏ Ì‡˙‰·<br />

Æ„È˙Ú· ˙ÂÏÏÎÂ˘Ó ÂÈ‰È — ‰ÂÂ˜Ó Èapple‡ — ÈÙÎÂ<br />

61

‰È¯ÂËÒȉ Ș¯Ù<br />

62

‰È¯ÂËÒȉ Ș¯Ù<br />

’’<br />

„·ÎÏ<br />

Òȯ٠‰„ Ƈ ßÙ¯٠‰‡ÂÙ¯Ï ¯ÙÒ‰≠˙È· ԘȄ<br />

·È·‡≠Ï˙ ˙ËÈÒ¯·Èapple‡<br />

±µµ ψ¯‰ ·ÂÁ¯<br />

·È·‡≠Ï˙<br />

63<br />

‘‘<br />

¨„·Îapple‰ Òȯ٠‰„ ßÙ¯Ù<br />

ÌÈ„ÂÓÈω ˙apple˘Ï ÂÏ·˜˙apple˘ ÌÈ„ÓÚÂÓ ≥∂ ÍÂ˙Ó˘ ÏÂÓ˙‡ ÚÂÓ˘Ï È˙ÓÓÂ˙˘‰<br />

ÆÌȇ„Â˙Ú ∂ ·Âˉ ‰¯˜Ó· ‡ ¨µ ˜¯ ÂÈ‰È ‰apple¢‡¯‰<br />

Ìȇ„Â˙Ú ÌÈ„ÓÚÂÓ ÂÏ·˜˙È˘ ˙‡Ê È˙Úˆ‰ ‡Ï ۇ È˙·˘Á ‡Ï ÌÚÙ Û‡<br />

Èappleapple‰ ͇ ¨‰‡ÂÙ¯Ï ¯ÙÒ‰ ˙È·Ï ‰ÒÈappleÎ ÈappleÂ˙apple ˙appleÈÁ·Ó ÌÈÓȇ˙Ó Ìappleȇ˘<br />

˙‡ ¯˙‡Ï ‰È‰ ¯˘Ù‡ ¨‰‡ÂÙ¯· ‰„Â˙ÚÏ ÌÈ„ÓÚÂÓ‰ ÏÏÎ ÍÂ˙Ó˘ Úapple΢Ó<br />

ÆÌÈ˘¯Â„‰ ÌÈappleÂ˙apple‰ ÈÏÚ· Âȉ ¯˘‡ ¯˙ÂÈ· ÌÈÓȇ˙Ó‰ ¯˘Ú–‰˘ÈÓÁ‰<br />

˙ȇӄ˜‡‰ ‰‚„Â˙Ú‰ ‡˘Âapple‰Ó ÂÓÏÚ˙‰ Ëapple‡˜„‰Â ‰Ï·˜‰ ˙„Ú¢ ÈÏ ‰Ó„apple<br />

ÍÎ ÏÚ ¯·Â„˘ ˙¯ÓÏ ˙‡Ê ¨±π∑≥ ˙apple˘Ï ÌȇÙ¯ ˙„Â·Ú ˙¯ÈˆÈ ‰‡ÂÙ¯·<br />

Æ˙¯Á‡ ˙ÂÈÂappleӄʉ·Â ‰ËϘى ˙ˆÚÂÓ· Ô˜È„Ï ˙ˆÚÈÓ‰ ‰„Ú· ÌÚÙ ‡Ï<br />

‡È‰ ·È·‡≠Ï˙· ‰‡ÂÙ¯Ï ¯ÙÒ‰ ˙È· Ï˘ ˙¯‰ˆÂÓ‰ ÂÈ˙¯ËÓÓ ˙Á‡<br />

Ò¢‰È·˘ ˙¯ډ Û‡ ÂÚÓ˘apple ÂÊ ¯˘˜‰· ÆÌȇÙ¯· ‰appleÈ„Ó‰ Èίˆ ˙‡ ˜ÙÒÏ<br />

ÍappleÁÓ‰ ¨ÌÈÏ˘Â¯È· ‰‡ÂÙ¯Ï ¯ÙÒ‰ ˙È·Î ‰È‰È ‡Ï ·È·‡≠Ï˙· ‰‡ÂÙ¯Ï<br />

¨‰ÁÙ˘Ó È‡Ù¯ ¨ÌÈÈÏÏÎ ÌȇÙ¯ ÍappleÁÏ Û‡˘È ̉ÈappleÈÓÏ ÌÈÁÓÂÓ ÌÈappleÚ„Ó<br />

ÌȇÙ¯ ÍÂappleÈÁ ‡Ï ÂÈappleÈÚ „‚appleÏ ÔÂȈ· ·˘Âȉ ÌÚ‰ ˙·ÂË ¯˘‡Î ¯Â·ˆ ȇÙ¯<br />

Æ¢‡ÂˆÈ¢Ï<br />

˙‡Ê ‰apple˘ ÈappleÙÏ Ò·È¯Ù ßٯ٠ÔȯÙω ßÙ¯٠ÌÚ ÈÏ Âȉ˘ ˙ÂÁÈ˘·<br />

ıÓ‡Ó ‰˘ÚÈÈ˘ ÌÎÂÒ ¨‰Ï˘ÓÓ‰ ˘‡¯ ÌÚ ÈÏ˘Â ÔȯÙω ßÙ¯٠˙Â˘È‚Ù ¯Á‡Ï<br />

ÏÚ ¨‰‡ÂÙ¯Ï ¯ÙÒ‰≠È˙·· Ìȇ„Â˙Ú‰ ¯ÙÒÓ ˙‡ ¯˘Ù‡˘ ‰ÓÎ „Ú ÏÈ„‚‰Ï<br />

˙‡ ÏÈ„‚‰Ï ÌÈÏ˘Â¯È· ‰‡ÂÙ¯Ï Ò¢‰È· ËÈÏÁ‰ ‰Ï‡ ÌÈappleÂÈ„ ÌÈappleÂÈ„ ÍÓÒ<br />

≤∞≠Î Âȉ ˙Âӄ˜ ÌÈapple˘· ¯˘‡Î© ≥µ≠Ï ÂÊ ‰apple˘· ‰‡ÂÙ¯Ï Ìȇ„Â˙Ú‰ ¯ÙÒÓ<br />

±µ ˙ÂÁÙÏ ·Èˆ˜‰Ï ˘˜·Â ·È·‡≠Ï˙· ‰‡ÂÙ¯Ï Ò¢‰È·Ï ‰appleÙ ÏƉƈ ®„·Ï·<br />

Ɖ‡ˆÂ˙‰ ‰¯ÊÂÓ Ï¢apple‰ ¯Â‡Ï ÂÊ ‰apple˘Ï Ìȇ„ÂÚÏ ˙ÂÓ˜Ó<br />

‰‡ÂÙ¯Ï Ìȇ„Â˙Ú‰ ¯ÙÒÓ ˙‡ ÏÈ„‚‰Ï Ȅη ıÓ‡Ó ÏÎ ˙¢ÚÏ Í˘˜·‡<br />

˙¯‚ÒÓ· Úˆ·Ï ¯·„‰ ÔÂ˙Èapple Èχ Ʊµ≠Ï ˙ÂÁÙÏ ‰apple¢‡¯‰ ÌÈ„ÂÓÈω ˙apple˘·<br />

ÆÂÈ˘ÎÚ Â· ÏÂÙË ˘È ¨È˙ÂappleÈ·‰˘ ÈÙ΢ ¨¯·„ ‰˙Ή Ï˘ ˙ÙÒÂapple ‰Ï„‚‰<br />

¨‰·ÂË ‰apple˘ ˙ί··Â Ìȯ·Á ˙ί··<br />

Ӣχ ÔÂÏÈ‚ Ƈ ¯¢„<br />

È˘‡¯ ‰‡ÂÙ¯ ÔȈ˜

˙ÂÁ˙Ù˙‰Ï ÌȘ<br />

˙ȇÂÙ¯‰ ‰È¯ÂËÒȉ‰<br />

האם צדק וולטר באמרו:"‏ אמנות הרפואה היא לשעשע את החולה עד שהטבע יביא לו מרפא"?‏<br />

כדי לדעת על תולדות הקמת הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב,‏ אפשר לעיין בחומר שלפניכם,‏<br />

בחוברת שיצאה לאור בזמן חגיגות שנת ה-‏ 25 לפקולטה ובחוברת שיצאה בעת פגישת המחזור הראשון<br />

שהחל לימודיו בתל אביב (1966-72).<br />

הרושם שמתקבל הוא,‏ שנעשה מאמץ אמיתי להקים פקולטה לרפואה שתתחרה בהישגיה בפקולטה<br />

הותיקה הירושלמית.‏ גויסו מורים מירושלים,‏ כולל פרופ'‏ ישעיהו ליבוביץ,‏ פרופ‘‏ הלל נתן ועוד.‏ נעשה ניסיון<br />

‏(לדעתי לא נכון ומוגזם)‏ לתת מבואות למקצועות שונים באותה רמה של אלה הלומדים את אותו נושא<br />

כמקצוע ראשי...‏ תכנית הלימודים העמוסה מאוד של השנים הקדם-קליניות,‏ פיזור הלימודים בארבעה מקומות<br />

שונים ‏(ביה"ח תל השומר,‏ ביילינסון,‏ הקמפוס ברמת אביב ורח'‏ הרצל ‏-‏‎155‎אבו כביר),‏ והצורך של הרבה<br />

תלמידים לעבוד למחייתם,‏ בלילות ובימים,‏ בעבודות מגוונות,‏ גרמה לתלמידים להתלונן בפני פורום הדיקנט<br />

שנפגש עימם כל טרימסטר ‏(אנדרה דה פריס,‏ נח קפלינסקי ופרנץ בריל).‏<br />

נדמה שתמיד היה ויהיה ויכוח לגבי ההדגשים שיש לתת<br />

בעת הכנת דור רופאי העתיד:‏ מה המשקל שיש לתת<br />

להוראת מקצועות הומנים,‏ מדעי ההתנהגות,‏ מדעי<br />

החברה ומדעי הטבע?‏ עד כמה יש להורות את נושאי ה-‏<br />

?medical humanities האם להכניס לתכנית לימודים<br />

מבואות למקצועות רפואיים שרוב הרופאים לא ישתמשו<br />

בהם לעולם?‏ ומדוע לא מורים באופן מעמיק יותר,‏<br />

מקצועות רפואיים כמו,‏ רפואת הצלילה והיפרבארית,‏<br />

רפואת תעופה,‏ רפואה משפטית,‏ רפואת ספורט או<br />

היסטוריה של הרפואה ?<br />

ההתחבטות לגבי שאלות אלו תלווה בודאי גם את דורות<br />

המחנכים הרפואיים הבאים.‏<br />

החינוך הרפואי משמעותו לא רק לתת ידע,‏ הבנת הפיסיו-פתולוגיה ושיטות טיפול,‏ אלא גם לדעת להאזין<br />

לחולים ולמצוקותיהם.‏ החינוך הרפואי צריך גם לתת כלים להפנמת ידע חדש או לשינוי עמדות גם לאחר<br />

סיום הלימודים.‏ החינוך הרפואי חייב גם לתת ‏"ארגז כלים"‏ התנהגותי ומוסרי לרופאי העתיד.‏<br />

אך כשמעינים בספרי ההיסטוריה או אף בנעשה היום,‏ ברור שהעוסקים בריפוי / טיפול / שיקום,‏ אינם רק<br />

רופאים . קיים מספר גדול של בעלי מקצועות נלווים לרפואה,‏ מקצועות הבריאות.‏ בעבר הרחוק הרופא<br />

אמנם עסק מטבע הדברים,‏ גם בפסיכולוגיה,‏ עבודה סוציאלית או חינוך גופני.‏ והיו לצידו גם גלב-כירורג,‏<br />

מיילדת,‏ מיישרי עצמות,‏ ועושי פאות נכריות.‏<br />

לא תמיד אוניברסיטאות הכשירו רופאים:‏ הרי אוניברסיטה או אקדמיה גבוהה היא ‏"המצאה"‏ של המאה<br />

ה–‏‎14‎‏.‏ בתי ספר מסודרים פחות או יותר ללימודי רפואה החלו להופיע במאה ה–‏‎12‎‏.‏ עד אז,אב לימד בנו,‏ היו<br />

אסכולות של לימודי רפואה סביב מחנך,‏ פילוסופיה או שיטה ‏(אסכולת היפוקרטס מקוס או אסכולת קנידוס)‏<br />

. גם אז,‏ ולאורך מאות בשנים,‏ הרופאים למדו מטקסטים עתיקים.‏ בחינות הרישוי גם השתנו במהלך השנים.‏<br />

בדומה לבעלי מקצועות אחרים,‏ הרופאים הסתגרו בתור ‏"גילדה".‏ האם באמת היה כה חשוב לדעת אנטומיה<br />

כל כך לעומק?‏ לטינית,‏ פילוסופיה או יונית עתיקה?‏ ומי מחליט אילו ספרים או עיתונים חשובים ואילו לא?‏<br />

האם לחייב רופאים מדופלמים בקורסי השתלמות,‏ השתתפות בכנסים ? מחסומים רבים הוקמו כדי לקבל<br />

ללימודים ורק מתי מעט מוכשרים במקצועות שלא בהכרח חשובים ליצירת רופאים טובים התקבלו ללימודים<br />

היקרים . מאות בשנים לא קיבלו נשים ‏(או יהודים..)‏ למשל ללמוד רפואה.‏ אוניברסיטת ג'נבה (1873) הייתה<br />

למשל חלוצה בפתיחת דלתותיה בפני מיעוטים כמו יהודים,‏ ארמנים.‏ ונשים.‏ מוסדות הטיפול בחולים או<br />

נכים היו בידי,‏ בד"כ,‏ מוסדות דתיים.‏<br />

64

65<br />

)<br />

.1<br />

.2<br />

.3<br />

.4<br />

לפני 1500 ארעו בעולם המערבי מספר התפתחויות:‏ עוסקים ברפואה מלומדים<br />

ומשכילים כתבו קורפוס של טקסטים רפואיים.‏ נוצרה היררכיה מסוימת של רופאים<br />

וכירורגים.‏ נוצרו הגילדות.‏ ועם הצורך להגביל את פעולתם של שרלטנים ,(quacks)<br />

נוצרו בחינות ושאר כלים לסינון והעלאת הרמה.‏<br />

אך גם במאה ה–‏‎20‎‏,‏ היו עדיין בעלי מקצועות רפואיים שאינם רופאים :(MD)<br />

פלדשרים בפולין ורוסיה,‏ רופאים " יחפים"‏ בסין ועוד.‏ בארה"ב של היום,‏ קיימים<br />

מקצועות כמו,‏ עוזר–רופא,‏ עוזר אחות,‏ עוזר פיסיוטרפיסט,‏ כירופרקטיקה<br />

ואוסטאופטיה וכו'.‏<br />

בעולם העתיק הנסיון,‏ הלימוד תוך כדי עבודה,‏ היו למעשה החשובים יותר מלימודים פורמלים.‏<br />

הטקסטים העתיקים מתקופת יון ורומא,‏ המשיכו למשול בכיפה בתקופת ימי הביניים ‏(ביזנץ,‏ הרפואה<br />

האיסלמית ובאירופה).‏ בין המאות הרביעית והעשירית צצו באירופה בתי החולים . לא רבים יודעים שלמעשה<br />

בציילון ובהודו כבר היו קיימים בתי חולים ‏(לאנשים וגם לבעלי חיים!).‏ המצאת בתי החולים היא רומית:‏<br />

valetudinarium , nosokomium, xenodochia קדמו למבנה בית החולים שכפי שאנו מכירים היום.‏ הספריות<br />

היו בד"כ בידי הכנסייה.‏ בתי החולים נועדו בד"כ לעניים,‏ למשרתים וכו'.‏ האצילים והעשירים טופלו בביתם.‏<br />

בית הספר לרפואה בסלרנו,‏ דרום איטליה,‏ נחשב בעולם המערבי,‏ כראשון מסוגו.‏ אח"כ הופיעו בתי הספר<br />

של פארמה,בולוניה,‏ מונפלייה ופריס.‏ לטינית הייתה השפה המשותפת לכולם.‏ הבסיס היה של קליניקה ולא<br />

של לימוד טקסטים דווקא.‏ רק בסוף המאה ה–‏‎13‎ סלרנו הפכה את בית הספר לאוניברסיטה של ממש.‏<br />

הדגש הושם על רפואה ולא על כירורגיה.‏ העוסקים בכירורגיה נחשבו נחותים יותר מרופאים.‏ עוקרי<br />

שיניים,‏ מיישרי עצמות,‏ מיילדות,‏ גלב–רופא ואחרים היו אלה שטיפלו ונתנו מענה ממשי לסובלים.‏<br />

החינוך הרפואי חייב תקופה ארוכה של חניכות ) .(apprenticeship כמו שתאר המשורר ‏-הכירורג קיטס,‏<br />

תקופת החניכות הכירורגית כללה ניקוי סוסי הפטרון המורה..‏<br />

בין 1500 ועד 1730, בתי החולים גדלו והשתכללו,‏ ובתי הספר לרפואה התמסדו יותר.‏ ספרי לימוד חדשים<br />

הופיעו.‏ הרנסנס השליך את דוגמות העבר.‏ שיטות טיפול עתיקות יוניות-רומיות שהוזנחו בימי הביניים,‏<br />

הוחזרו לרפואה החדשה.‏ המצאת הדפוס,‏ הקטנת השפעת הדתות על האוניברסיטאות,‏ הקשרים המסחריים<br />

והתרבותיים בין מדינות ואף המלחמות,‏ כל אלו קדמו את הרפואה והחינוך הרפואי.‏<br />

ב–‏‎1545‎ נפל דבר:‏ פטרוני הפקולטה לרפואה באוניברסיטה של פאדואה,‏ דרשו להקים ולסנף גן בוטני<br />

לימודי.‏ החלה הוראה ליד מיטת החולה.‏ ה “cline” ‏(קלינה = מיטה)‏ היונית הפכה ל"קליניקה"‏ ממשית.‏<br />

התפתח מודל ליידן בהולנד:‏ בורהווה לימד סטודנטים מכל העולם ליד מיטת החולה ‏"במחלקה"‏ קטנת<br />

מימדים אך עם עומק מחשבתי רב.‏<br />

בין 1714 ל 1914 קרו מספר דברים:‏<br />

כירורגים חברו לאקדמיה.‏ ה"גילדה"‏ ותקופת החניכות הוחלפו בחינוך אקדמי מסודר.‏<br />

הוחדרו שיטות לימוד מסודרות באולמות הרצאות,‏ ליד מיטת החולה,‏ במרפאות-חוץ או בחדרי הניתוח.‏<br />

תיאוריות ופרקטיקות חדשות החליפו את הישנות,‏ סולקו דעות מוקדמות ואמונות טפלות,‏ הודגשו<br />

הגישה החילונית,‏ הפתוחה הליברלית האובייקטיבית.‏ השיטה הניסויית וחשיבות התצפית המעבדתית<br />

והקלינית (Claude Bernard ‏.החל תהליך הלימוד של הקבלת המצב הקליני לפתולוגי שכפי שמתגלה<br />

בנתיחה.‏<br />

התגבר העניין שמגלה הממסד בבריאות הציבור,‏ החלה תחיקה רפואית-סוציאלית,‏ הופיעה תחיקה<br />

המסדירה את עניין הפרקטיקה הרפואית והעיסוק ברפואה.‏<br />

המאה ה–‏‎19‎ היא המאה בה החלה ההתמקצעות והפיצול בין ענפי הרפואה השונים.‏ המאה ה–‏‎19‎ היא המאה<br />

של מהפכות וגילויים רבים:‏ צ'רלס דארווין,‏ קונרד רנטגן,‏ לואי פסטר ‏(עם ליסטר וזמלוויס),‏ זיגמונד<br />

פרויד,אלברט אינשטיין וקרל מרקס . ‏(ולא נשכח את תאודור הרצל וראשית הציונות....)‏ .<br />

תקצר היריעה מלתאר את הישגי המאה ה–‏‎20‎ ברפואה או בחינוך רפואי.‏ תחילה באירופה ואח"כ בארה"ב.‏<br />

מודלים השתנו.‏ רפורמות צצו והוחלפו באחרות.‏ האם לתת רק MD או קודם<br />

אחרים?‏ האם צריכה להיות אחידות בקוריקולום בין כל בתי הספר ? האם אפשר ליצור בית ספר לכירורגים<br />

השונה מבית ספר המכוון ליצור ולחנך פסיכיטרים?‏ מתי וכיצד להקנות ידע של ערכים אוניברסלים הומנים?‏<br />

B.A אן B.SC במקצועות<br />

מקווה שתהנו מהקריאה ותמשיכו לתרום ממרצכם וזמנכם לפעילות ארגון הבוגרים ולפקולטה לרפואה.‏<br />

פרופ'‏ אבי עורי

ȇÂÙ¯‰ ÍÂappleÈÁ‰ ˙ÂÓ„˜˙‰<br />

˙¯˘Î‰Ï ‰ËϘٷ<br />

‰‡ÂÙ¯‰ ÈÁ¯Ù<br />

כשפרופ'‏ אריה שינברג סיכם את עשרים וחמש שנות קיום בית הספר,‏ הדגיש כחלק מתרומתו את הקמת<br />

היחידה לחינוך רפואי כחלק משיפור הכשרת פרח הרפואה ומתן שרות לסטודנט.‏ ואחריו,‏ הדקאן פרופ'‏<br />

ויז'ניצר ושאר הדקאנים עודדו הרחבת הפעילות.‏<br />

הערכת הקוריקולום,‏ טיוב ההוראה וכלי הערכה ובעיקר העלאת השגי הסטודנט — היוו המוקד של פעילות<br />

החינוך הרפואי בשנים הראשונות.‏ בית הספר שלנו,‏ הקדים להקשיב לרחשי ליבם של הסטודנטים ותגובותיהם<br />

לכל קורס או קלרקשיפ,‏ ואלה נלקחו בחשבון בתכנון ההוראה ותרמו לשיפורה.‏ הקשר עם הסטודנט התמסד<br />

— בעזרת שאלונים שחוברו,‏ הופצו ונותחו ביחידה לחינוך רפואי,‏ ובדרכים בלתי פורמאליות – על ידי מפגשים<br />

ושיחות בין הדקאן,‏ יו"ר ועדת הוראה ומרכזי הקורסים עם קבוצות הלומדים ובמתן במה לנציגי הסטודנטים<br />

המשתתפים בועדות ההוראה.‏<br />

מבנה הקוריקולום מראשית בית הספר היה על פי המודל הקלאסי — לפיו ראשית רכש הסטודנט ידע רב<br />

במדעי היסוד במשך כארבע שנים ראשונות,‏ בעוד השנתיים האחרונות הוקדשו ללימוד קליני צמוד למיטת<br />

החולה בבית החולים שבסופו התקיימה שנת הסטז'.‏ עם השנים גדל באופן משמעותי מספר המחלקות<br />

והיקף בתי החולים המלמדים.‏ בית הספר מראשיתו לא נצמד לבית חולים אקדמי אחד,‏ אלא התגאה בהיותו<br />

צמוד לקהילה — כל בתי החולים המלמדים והמרפאות הן חלק מהקהילה וחושפות את הסטודנט למערכות<br />

בריאות מגוונות ולציבור רחב.‏<br />

בעשור האחרון עם התמורות במערך הבריאות בארץ ובעולם , חלו תמורות גם במבנה תוכנית הלימודים<br />

בבית הספר.‏ המגמה עתה היא – חשיפת הסטודנט לרפואה כבר מהשנים הראשונות ללימודיו.‏ לא עוד<br />

הפרדה בין מדעי הבסיס לקליניקה.‏ הכניסה המלאה לבית החולים הוקדמה כבר לשנה הרביעית,‏ אך משנה<br />

ראשונה זוכה הסטודנט לחשיפה למתרחש בבית החולים וליצירת תקשורת עם החולה,‏ להכרות עם הצוות<br />

הרפואי,‏ יחידות קליניות ומעבדות.‏<br />

הקוריקולום הקדם–קליני עובר צמצום בשעות ההרצאות,‏ ארגון התכנים סביב מערכות הגוף ‏(במקום<br />

דיסציפלינות)‏ וצמצום תרגולי המעבדה.‏<br />

המגמה בחינוך הסטודנט המטפל בחולה,‏ להישען על בסיס מדעי ומחקרי בגישתו לחולה<br />

Medicine) Based ולטכניקות אבחון וטיפול מתקדמות,‏ בד בבד עם קניית התנהגות פרופסיונאלית מקובלת<br />

הכוללת היבטים אתיים ומשפטיים,‏ רגישות רב–תרבותית וחברתית.‏<br />

שינוי נוסף בקוריקולום הקליני — נתח נכבד מההכשרה מתבצע במכונים ובמרפאות בתי החולים ובקהילה,‏<br />

ובכך מתאים עצמו הקוריקולום למתרחש במערכת הבריאות — תהליכי אבחון,‏ טיפול ומעקב נרחבים הועתקו<br />

(Evidence<br />

66

איורים לכתבים של גלנוס ,(Galen) המתארים פרקטיקה רפואית מאמצע המאה ה–‏‎15‎<br />

למערך האמבולטורי תוך צמצום הרפואה השלישונית.‏ זאת ועוד,‏ הורחב מספר הקלרקשיפ בהם משתתף<br />

הסטודנט.‏ היום נדרש הסטודנט להשתתף בקלרקשיפ נפרד באונקולוגיה ובקרדיולוגיה,‏ אליהם לא נחשף<br />

בעבר.‏<br />

בעשורים האחרונים חלים בעולם ובארץ שינויים בשיטות ההוראה וההכשרה.‏ גם אצלנו נעשים מאמצים<br />

ליישם שינויים דומים.‏ למשל,‏ מיקוד ההוראה בסטודנט הפעיל–העצמאי.‏ דגש מושם בקליניקה על הפעלת<br />

הסטודנט לעבודה עצמית מירבית עם חולים וגם באמצעות מקרים המוצגים במחשב ובשלב לימודי הבסיס,‏<br />

על ידי הפעלת הסטודנט ללימוד עיוני עצמאי בדרך של דיון קבוצתי המביא לפתרון בעיה רפואית (PBL) או<br />

בעזרת סימולציה לבדיקת חולה .<br />

טיפוח המורה וקידומו בפקולטה אף הם הוטמעו עם השנים.‏ הפקולטה מעודדת את המורה להצטיין<br />

בהוראה כמו שמקובל במחקר.‏ לשם כך נאסף מידע שוטף על טיב ההוראה של המורה ובכל שנה המצטיינים<br />

זוכים להוקרה מיוחדת על ידי דקאן הפקולטה ורקטור האוניברסיטה.‏ מערך הדרכה מלווה את הטיוטורים<br />

והמורים המתבצע כחלק מפעילות שוטפת של היחידה לחינוך רפואי.‏<br />

תהליך החינוך רפואי אינו מסתיים לעולם.‏ עם סיום התואר ברפואה,‏ מקיימת הפקולטה את בית הספר<br />

ללימודי המשך ברפואה,‏ התורמת להעמקת לימודי הרופא המתמחה והמשתלם באחד התחומים.‏<br />

ד"‏ ר נטע נוצר<br />

ראש היחידה לחינוך רפואי<br />

67

‰‡ÂÙ¯ È„ÂÓÈÏÏ ÌÈ„ÓÚÂÓ ÔÂÈÓ<br />

.<br />

.<br />

.<br />

על–פי שיטת הקבלה החדשה מוזמנים 300 המועמדים בעלי ציוני ההתאמה הגבוהים ביותר למרכז הערכה<br />

הממוקם במרכז לסימולציות רפואיות ‏(מס“ר)‏ במרכז רפואי שיבא ובמהלך מספר שעות עוברים סידרת<br />

מבדקי הערכה מורכבים,‏ המיועדים להעריך את התאמתם האישית לאתגרים העומדים בפני תלמידי רפואה<br />

ורופאים.‏<br />

השלב הראשון בסדרה זו מבוסס על מילוי שאלון אישי,‏ המתייחס לפעילות המועמד בעבר,‏ תוך דגש על<br />

פעילויות התנדבותיות שזוכות לניקוד על פי מפתח שנקבע מראש.‏ בהמשך מוצגות בפני המועמד ‏(בכתב)‏ 3<br />

דילמות שהוא מתבקש לנתח ואשר על פי תשובתו ‏(בכתב)‏ הוא זוכה לדיון המשקף את יכולתו להתייחס<br />

לדילמות מורכבות.‏ הציונים הניתנים על–ידי בודקי השאלונים,‏ עובדי המרכז הארצי לבחינות ‏(שהם בעלי<br />

ניסיון מצטבר רב בהערכה)‏ מהווים 25% מהציון הכללי שעל פיו נשפטים המועמדים.‏<br />

בשלבים הבאים על המועמדים להגיב על מצבים שהם נחשפים אליהם.‏ ב–‏‎4‎ תחנות בדיקה נחשפים<br />

המועמדים למצבים המיוצגים על ידי שחקנים ועל פי תגובותיהם הם מוערכים על ידי השחקנים ועל ידי<br />

חברי סגל של הפקולטה שתודרכו לקראת מילוי תפקידם כמעריכים ואשר צופים במועמד מעבר למראה חד–‏<br />

צדדית.‏ כדוגמה,‏ אל המועמד מופנה ‏“פציינט זועם“‏ המביע כעס רב על כך שהוכרח להמתין זמן רב לבדיקה.‏<br />

גם במקרה זה,‏ וגם באחרים באות לידי ביטוי תכונות אישיות של המועמד שהוגדרו מראש כתכונות מבוקשות<br />

אצל העוסקים ברפואה.‏<br />

שתי תחנות נוספות הן ‏“קבוצתיות“.‏ על קבוצה של 5-6 מועמדים מוטל לדון בנושא בעל משמעות ‏(בדרך<br />

כלל מתחום הרפואה)‏ בנוכחות שני מעריכים שתודרכו מראש להעריך את תכונות המועמדים על פי קריטריונים<br />

שהוגדרו להערכת תכונותיהם האישיות.‏<br />

לבסוף,‏ כל מועמד מתראיין באופן אישי על ידי שני מראיינים על פי שאלון מובנה שניתן למראיינים<br />

שתודרכו מראש כיצד להעריך באופן מספרי את המועמדים.‏<br />

כלל ההישגים של המועמדים בסימולציות ובראיונות האישיים והקבוצתיים,‏ כפי שהם מוערכים על ידי<br />

מעריכים רבים,‏ מהווים 25% מהציון המסכם,‏ שעל פיו מתקבלים המועמדים ללימודי רפואה.‏<br />

בסיכום התוצאות יש כדי לשקף באופן אובייקטיבי ככל שניתן את הכישורים הקוגניטיביים של המועמדים<br />

(50% המתבססים על ציוני בגרות ומבחן פסיכומטרי)‏ ואת התכונות האישיות (25% שאלונים כתובים ו–‏<br />

25% מבדקים על ידי מעריכים רבים שאינם מכירים את המועמד.‏<br />

מהתוצאות שהתקבלו על בסיס בחינת 192 מועמדים ניתן להסיק מספר מסקנות ראשוניות:‏<br />

העדר קשר בין כישוריהם הקוגניטיביים של המועמדים לבין ציוניהם במרכז ההערכה,‏ כלומר אנו מודדים<br />

כישורים שונים,‏ שלשניהם אנו מייחסים חשיבות.‏<br />

קשר חזק בין ציונים בתחנות שונות של מרכז ההערכה שנועדו לבדוק תכונות דומות ‏(מקדם אמינות גבוה<br />

מ–‏‎0.8‎‏).‏<br />

למרות השיקלול הגבוה שניתן לתכונות קוגניטיביות (50%) רק כ–‏‎2/3‎ מהמועמדים שהיו מתקבלים על<br />

סמך ציון ההתאמה בלבד מתקבלים בשיטת המיון החדשה.‏ האחרים (1/3 מהמתקבלים)‏ נופלים אך במעט<br />

מחבריהם שנדחו בעקבות המבדק במרכז הערכה.‏ גם כך,‏ ציון ההתאמה ‏(הקוגניטיבי)‏ של אחרון המתקבלים<br />

הוא גבוה מאוד (710, במקום 720).<br />

אנו מאמינים כי התוכנית החדשה,‏ מעבר למסר הציבורי החשוב ‏(“אנו מתייחסים גם לאישיות“)‏ תתרום<br />

להליך המיון תרומה ניכרת.‏ בעזרתה נקבל לתוכנית מועמדים שאינם רק מוכשרים מאוד אלא גם בעלי<br />

אישיות מתאימה.‏<br />

כמובן שנצטרך לעקוב אחרי הישגי המתקבלים בטרם נוכל לבסס את האמונה בצדקת דרכנו על עובדות<br />

מוצקות.‏ זאת נעשה.‏ בינתיים — המסר הועבר וגם לו אנו מייחסים חשיבות.‏<br />

פרופ'‏ דב ליכטנברג<br />

68

˙„ω ÌÂÈ ‰Ï ˘È ¯Ï˜‡Ò<br />

סאקלר יש לה יום הולדת,‏ צעירה בת ארבעים<br />

עם היסטוריה מפוארת ואלפי בוגרים גאים<br />

זה עם זו בכיף נפגשנו,‏ חברות וחברים<br />

וכמעט שלא הרגשנו איך חלפו המון שנים<br />

דיאגנוזה:‏ סכיזופרניה,‏ צעירה וגם זקנה<br />

מתגאה בהישגיה,‏ מתחדשת כל שנה<br />

הנוסטלגיה משתוללת,‏ הבושה אבדה מזמן<br />

מגלים אחרי שנים את,‏ מי עם מי ניהל רומן<br />

והערב התכנסנו,‏ לכבודה כוסית נרים<br />

ההסטוריה זה אנחנו,‏ אנו אנו הבוגרים<br />

בחזית האודיטוריום מישהו צעק ‏"נגמר"‏<br />

כבר קיבלתי ת'דיפלומה,‏ איך הזמן עבר<br />

שש שנים עברו כהרף<br />

ועוד שנת עבדות עברה<br />

עוד חמש שנים אזכה<br />

סוף סוף להכרה.‏<br />

זה הכל הודות לסאקלר<br />

זו פקולטה מובילה<br />

צעירה אבל מוכרת,‏ ארבעים שנה<br />

¥∞ ˙·<br />

סאקלר יש לה יום הולדת,‏ ואנחנו חוגגים<br />

עם פקולטה מבוגרת,‏ צעירה בת ארבעים.‏<br />

כבר למדו בה אם וילד גם האבא והבת<br />

ואולי אותו השלד והפרפרט<br />

את כולם שימשו כל אלה<br />

לבחינות להתכונן<br />

ועל התיישנות החומר<br />

איש לא התלונן<br />

אז היום,‏ ביום חגה של<br />

הפקולטה לרפואה<br />

כל בוגריה מאחלים לה הצלחה רבה<br />

כי אמיתית היא,‏ ולא סמל<br />

ולא דגל ולא אות<br />

העבר מאחוריה<br />

היא צופה אל הבאות.‏<br />

כי אמיתית היא,‏ ולא סמל<br />

ולא דגל ולא אות<br />

העבר מאחוריה<br />

היא צופה אל הבאות.‏<br />

69

בימים שרחמילביץ הפרופסור הדגול<br />

‏”מהדסה”‏ הוא מנע כל תחרות<br />

בא דה–פריס מפתח תקווה,‏<br />

עם רעיון מתל–אביב<br />

ואמר לגיטר ‏”קים”‏ ופקולטה כאן נקים<br />

‰ÙÈ ‰ËϘ٠ÂÊȇ<br />

פזמון:‏<br />

איזו פקולטה,‏ איזו פקולטה יפה<br />

בתלמידים אין לה מחסור<br />

וכל רופא בה פרופסור<br />

איזו פקולטה,‏ ויוה לסאקלר,‏ מרש.‏<br />

פזמון:‏<br />

איזו פקולטה,‏ איזו פקולטה יפה<br />

בתלמידים אין לה מחסור<br />

וכל רופא בה פרופסור<br />

איזו פקולטה,‏ ויוה לסאקלר,‏ מרש.‏<br />

תלמידים הובאו מוינה,‏ מאיטליה ומשוויץ<br />

להשלים את לימודי הרפואה<br />

בבתי–חולים בארץ,‏ במרכז המדינה<br />

בצריפי תל השומר ובכל מקום אחר<br />

ארבעים שנה חלפו והפקולטה התפתחה<br />

מלמדים בה רפואה בשתי שפות<br />

ומחקר נרחב קיים בה כאן בקמפוס ובנוסף<br />

בבתי–חולים רבים מכפר סבא עד צריפין<br />

פזמון:‏<br />

איזו פקולטה,‏ איזו פקולטה יפה<br />

בתלמידים אין לה מחסור<br />

וכל רופא בה פרופסור<br />

איזו פקולטה,‏ ויוה לסאקלר,‏ מרש.‏<br />

דב ליכטנברג<br />

70

logo

products

Resources

Company

Terms of service
Privacy policy
Cookie policy
Cookie settings
Imprint
Change language
Made with love in Switzerland
© 2024 Yumpu.com all rights reserved

Hooray! Your file is uploaded and ready to be published.

Saved successfully!

Ooh no, something went wrong!